לפני שנבאר עוד מזמור המתמקד במשיח ישוע, ראוי לכולנו לרענן זיכרוננו בכתוב בבשורת לוקס כ"ד 27, 44-49. כל פרטי חייו, שירותו, מותו ותחייתו של האדון ישוע המשיח מפורטים בתורה, בנביאים ובכתובים – ז"א, גם בספר תהילים (ראה גם יוחנן ה 45-47). לפיכך, ספר תהילים נחשב לספר נבואי אודות המשיח ישוע.

לכן, בלימוד מזמורי תהילים ראוי לזכור ולרענן את מוחנו בשאלה: איך המזמור הזה מתקשר למשיח, לישועה ולתכניתו של אלוהים עבור בני האדם?

כאמור, פרקי תהילים אינם מוצגים בסדר הכרונולוגי של כתיבתם. מזמור צ' נכתב על ידי משה ומזמור קכ"ו נכתב לאחר החזרה מגלות בבל.

עורך ספר תהילים, ככל הנראה עזרא או בן דורו, הבין את התנאים הנדרשים כדי שתהילתנו תתקבל על ידי אלוהים. מסיבה זו הוא העמיד את מזמורים א' ו-ב' כסף כניסה להיכל ההלל.[1] תנאי הסף להלל את האלוהים הקדוש הם:

• הייה צדיק וסור מרע (פרק א). אהב את דבר אלוהים ואמץ את הוראותיו.
• נשקו בר, אשרי כל חוסי בו (פרק ב). היכנע למלך המשיח, ישוע, אלוהים הבן.

ספר תהילים אינו מורכב מ 150 מזמורים עצמאיים שאינם קשורים אחד למשנהו, אלא מאשכולות של מזמורים שנועדו ללמד אודות: זהותו ושירותו של המשיח, תוכנית הישועה של אלוהים לבני האדם ותכלית בריאת האדם. ההלל וההודיה לאלוהים הם התוצאה של הפנמת הנושא המרכזי בספר תהילים.

להלן דוגמאות:

• מזמורים 42-49 מלמדים שיש חובה להמליך את המשיח בליבנו על מנת להיות בקרבת אלוהים וליהנות מהגנתו.
• מזמורים 50-51 מהווים "לימוד ויישומו": איזו השתחוויה מפארת את אלוהים?
• מזמורי תפילה ותהילה לאדוני (54-68), מבטאים תפילה וזעקה לאלוהים להצלה וברכה.

מזמור 67 ו-68 מהווים סיומת בה המחבר מודה לאלוהים ומציג את הודיית כלל יושבי תבל לאלוהים על ישועתו.

• מזמורים 109-110 מהווים שאלה ותשובה.
• מזמורים 111-119 מהווים מזמורי הלל והודיה לאור ניצחון המשיח על השטן (ראה סיומת מזמור ק"י 5-7).
• מזמורי המעלות (120-134), מציגים מבט נבואי אסכטולוגי על עם ישראל מתקופת גלות בבל ועד להתגשמות ייעוד העם ככוהנים בממלכת המשיח.

במזמור הקודם למדנו שאלוהים דוחה את זבחיהם של המתחסדים והרשעים ואף עתיד לשפוט אותם. אלוהים אינו חפץ בעולות אלא בלב שבור המתוודה על חטא ומלא בהודיה לאלוהים.
במזמור נ"א אנו עדים לדוגמא ראויה של חזרה בתשובה, ללב שבור הזועק לאלוהים, לזבח הראוי והמקובל בעיני אלוהים.

מהו המסר המרכזי של מזמור 51?

חזרה בתשובה כנה היא המפתח לסליחה וחידוש ההתחברות עם אלוהים. חזרה בתשובה כנה היא זבח רצוי בעיני אלוהים.

לפיכך הכותרת המתאימה למזמור היא: חזרה בתשובה היא זבח רצוי  לה'

חלוקת הפרק:

מבוא: החטא עליו דוד מתוודה (פ. 1-2)

• דוד זועק לסליחת חטאים מאלוהים (פ. 3-4)

1. אלוהים ברחמיו מוחה פשעים (פ. 3)
2. אלוהים מטהר את החוטא מחטאיו (פ. 4)

• דוד מודה שהאשמה כולה בו (פ. 5-8)

1. דוד מודה בפשעיו ואשמתו מציקה לו (פ. 5)
2. דוד מודה שחטא נגד אלוהים ודבר ה' אמת (פ. 6)
3. דוד מודה שבא לעולם כאבוד ואשם (פ. 7).
4. דוד מודה שאלוהים ברא אותו עם מצפון והכרה של הרצוי בעיני ה'. (פ. 8).

• דוד מבקש מאלוהים טיהור פנימי וחידוש הלב כדי להחזיר את שמחת הישועה וההתחברות הקדושה עם אלוהים (פ. 9-14)

1. טיהור מחטא דורש כוח על טבעי (פ. 9)
2. טיהור חטאים מאפשר שמחת ההתחברות והקרבה לאלוהים (פ. 10)
3. דוד מבקש שאלוהים ימחק את אשמתו (פ. 11)
4. דוד מבקש לב טהור ורוח חדשה – בסיס חדש לחיים רוחניים (פ. 12)
5. דוד מבקש להישאר תמיד בנוכחות ה' ומלא בשמחת ה' (פ. 13-14)

• שבועתו של דוד: הסליחה של אלוהים תאפשר לו להלל את ה' ולהקדיש את חייו להדריך חוטאים לקדושה (פ. 15-17)

1. הסליחה תאפשר לו ללמד חוטאים אודות דבר ה' ולהחזירם לדרך האמת (פ. 15)
2. הסליחה תאפשר לו להלל את אלוהים בהיכל הקודש אם יחלצו מרעה (פ. 16-17)

• דוד המלך מפרט מהו זבח רצוי לאלוהים (פ. 18-21)

1. קורבן חיות אינו מספק את אלוהים (פ. 18)
2. אלוהים חפץ בלב כנוע ורך לאלוהים (פ. 19)
3. כבודה וחוזקה של ציון תלויים בחזרה בתשובה כנה לאלוהים (פ. 20-21)

ביאור המזמור

דוד המלך מבהיר כבר בפתח המזמור שהפרק מתמקד בהתוודות שלו על החטא והפשע שביצע נגד בת שבע ונגד בעלה אוריה החיתי.

הסיפור כולו מתועד בספר שמואל-ב פרקים י"א-י"ב.

הנה הסיפור בקווים כלליים:

בעת שצבא ישראל נלחם נגד בני עמון, דוד המלך נשאר בירושלים.
לעת ערב, כאשר דוד המלך התהלך על גג ביתו, הוא ראה אישה מתרחצת מעל גג ביתה והאישה נראתה לו מושכת במיוחד.

דוד המלך שאל לגבי זהות האישה ונאמר לו שהיא בת שבע בת אליעם אשת אוריה החיתי. (אגב, היא הנכדה של אחיתופל הגילוני יועצו של דוד המלך – שמ"ב טו 12; כ"ג 34).

במקום להסיט את עיניו ממנה, שהרי לדוד לא חסרו נשים יפות, דוד נכנע לפיתוי שהסתיים בהריונה של בת שבע וברצח המתוכנן של בעלה. רצח שהביא למותם המיותר של שאר חיילי מחלקתו (שמ"ב י"א 17).

דוד חשב שהצליח להסתיר את החטא ואשמתו, אך אין נסתר מעיניו של אלוהים.

אלוהים שלח את נתן הנביא לומר לדוד ישירות בפניו: "אתה האיש", ואתה תשלם בארבעת בניך. וכך היה. דוד שילם על החטא עם בת שבע בחייהם של ארבעה מבניו: הבן שנולד לבת שבע, אבשלום, אמנון ואדוניהו.

שימו לב:  דוד המלך לא האשים את אלוהים או התלונן, אלא התוודה על חטאו עם בת שבע (שמ"ב י"ב 13).

דוד לא חיפש תירוצים ולא הביט הצידה כדי למצא אחרים לחלוק את אשמתו עימם. דוד לא אמר שהחטא קרה בגלל שאביו לא חייך אליו או שהיו לו חסכים בילדות. דוד לא האשים את אחיו שהתעמרו בו.

דוד לא האשים את בת שבע שהתרחצה על גג ביתה ולא את האדריכל שלא בנה לה גגון שיסתיר את גופה מכל מציצן…

דוד הבין שכל האשמה מונחת על כתפיו ועליו להתוודות על כולה לפני אלוהים.

מה דוד המלך היה צריך לעשות כדי להימנע מהחטא הזה?

• להיות עם צבאו בחזית בעמון
• אם כבר נשאר בארמונו בירושלים אז שיתמקד בתפילה ובהפגעה עבור חייליו בחזית.
• אם כבר פיתוי ניצב לנגד עיניו, – נדרש ממנו שיברח מיד מן הפיתוי כפי שעשה יוסף במקרה עם אשת פוטיפר (בראשית ל"ט).

הלקחים הללו חייבים גם להיות לנגד עינינו כי כל אחד מאיתנו עומד בפני פיתויים כמעט בכל יום.

יש כוח לברוח מפיתוי – צריך פשוט לאהוב את אלוהים יותר מהפיתוי עצמו (קור"א י' 13).
זיכרו מה אמר אלוהים לקין: בראשית ד' 7: "הלוא אם תיטיב, שאת. ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו, ואתה תמשול בו." (ראה גם את הדרכתו של שאול השליח באיגרת אל האפסיים ו' 10-18).

לכן, אם אתה נמצא במקום בו הפיתוי כבד וקשה, עשה את הבאות:

• אם אפשר, הפנה עיניך הצידה, תשנה מקום או אל תהיה שם לבד. השתדל להיות בחברת אנשים שיעזרו לך לא ליפול בחטא.
• התפלל, והעמד לנגד עיניך את ישועת אלוהים ולעומתה את הצרה והכאב שיבואו עליך ועל היקרים לך אם תיפול באותו הפיתוי.
• זכור שהעונש לא מסתיים בדקה, אלא לעיתים נמשך לאורך כל חייך וחיי ילדיך.

לעומת זאת – ראה איזו ברכה תתלווה לחייך כאשר תברח מן הפיתוי ותנצח אותו – ראה איזו ברכה הביא אלוהים לחייו של יוסף.

זכור: אלוהים מעניק לנו כוח להתגבר על כל פיתוי.

שנית, בניצחון על כל פיתוי אלוהים יקבל פאר רב, ואנו נזכה לשמחה וברכה.

הבה נשנן: שם טוב בונים לאורך כל החיים. אך חיים שלמים לעיתים נהרסים ברגע בגלל פיתוי אחד עלוב.

לאחר שציינתי את החטא אליו דוד המלך מתייחס, כעת נלמד איך נראית התוודות ראויה הנחשבת לזבח רצוי בעיני אלוהים.

שלב א: אלוהים הוא הכתובת לסליחת חטאים (פ. 3-4)

3. חָנֵּ֣נִי אֱלֹהִ֣ים כְּחַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַ֝חֲמֶ֗יךָ מְחֵ֣ה פְשָׁעָֽי׃
4. הַרְבֵּה [הֶ֭רֶב] כַּבְּסֵ֣נִי מֵעֲוֹנִ֑י וּֽמֵחַטָּאתִ֥י טַהֲרֵֽנִי׃

דוד המלך פונה לאלוהים למען יעשה עימו חסד ויטהר אותו מחטאיו.

דוד המלך מבין שהסליחה מושתתת על חסד ורחמים.

דוד המלך זועק בתחינה וזעקה לרחמים, כי הוא יודע שאלוהים אינו חייב לו סליחה או כפרה.

אין ביכולתו של האדם לקנות סליחת חטאים. גם דוד המלך בכל עושרו ודרגתו לא יכול היה לדרוש הסליחה מאלוהים אלא רק לזעוק לתחינה.

משמע, אלוהים ייטיב לענות רק בגלל רחמיו וחמלתו וזאת לאור אמיתות הכוונה והאמונה של המבקש.

דוד המלך מלמדנו שחזרה בתשובה כנה חייבת להתחיל בפניה לאלוהים לקבלת כפרה וסליחה המבוססת על חסד ורחמים.

מדוע שדוד יבקש היטהרות מוחלטת מן החטא?

דוד המלך יודע היטב שחטא שאינו פתור, ולו גם חטא הנחשב לחטא קטן, גורם לריחוק והרס ההתחברות של האדם מאלוהים. כל חטא, ולו חטא קטן, פוגע בהתחברות שלנו עם אלוהים ומקטין את הברכה שנוכל לחוות מאלוהים.

דוד המלך רוצה את 100% הקרבה לאלוהים. הוא רוצה את 100% ההתחברות הקדושה עם אלוהים. דוד המלך רוצה לחוות את 100% ברכת אלוהים עליו בכל תחום בחייו ובכל יום. דוד המלך לא רוצה להוות מחסום לברכה עבור משפחתו ועמו, ולכן הוא רוצה להתוודות על חטאו, לבקש את סליחת החטאים מאלוהים ולחדש את הקשר הקדוש והטהור עם ה'.

דוד המלך יודע היטב שחטא שלא התוודה עליו, פוגם בברכה ומגביר צער, כאב והפסד, לו ולמשפחתו.

אף אחד מאיתנו לא רוצה להיות במקום שכזה.

הערה: דוד המלך לא זעק כדי להיוושע מחדש. דוד המלך זעק לאלוהים כדי שיסלח לו על חטאו, כי אותו החטא חיבל בהתחברות שלו עם אלוהים ועם אנשים, וגרם לסבל רב לא רק לדוד אלא לסובבים אותו ובני משפחתו.

כילדי אלוהים נושעים, זכינו לכפרת חטאים והצלה מזעם אלוהים המיועד לרשעים. כנושעים הפכנו לילדי אלוהים שיכולים לקרא לאלוהים – אבא אבינו (אל הרומים ח' 15). ישועתנו היא מתנת חסד נצחית (אל הרומים ח' 28-39; יוחנן י' 29; אל האפסים א' 4, אל הפיליפים א' 6; פטר"א א' 3-5; יוחנן ג' 16; אל הקולוסים ב' 13-15).

יחד עם זאת, מכיוון שאנו עדיין לא בגוף שמימי, וגופנו עדיין תחת קללת החטא, אנו ממשיכים לחטוא.

לכן, כילדי אלוהים אנו זקוקים לסליחת חטאים על כל חטא כדי לשמור על התחברות קדושה עם אלוהים ועם שאר המאמינים (יוחנן י"ג 10; יוח"א א' 5-10).

אם כן, הצעד הראשון של התוודות כנה היא הזעקה לאלוהים לסליחה על חטאי.

הצעד השני זה: קבלת אחריות מלאה על החטא.

שלב ב': דוד מודה שהאשמה כולה בו (פ. 5-8)

5. כִּֽי־פְ֭שָׁעַי אֲנִ֣י אֵדָ֑ע וְחַטָּאתִ֖י נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃
6. לְךָ֤ לְבַדְּךָ֨ חָטָאתִי֮ וְהָרַ֥ע בְּעֵינֶ֗יךָ עָ֫שִׂ֥יתִי לְ֭מַעַן תִּצְדַּ֥ק בְּדָבְרֶ֗ךָ תִּזְכֶּ֥ה בְשָׁפְטֶֽךָ׃
7. הֵן־בְּעָו֥וֹן חוֹלָ֑לְתִּי וּ֝בְחֵ֗טְא יֶֽחֱמַ֥תְנִי אִמִּֽי׃
8. ‏ הֵן־אֱ֭מֶת חָפַ֣צְתָּ בַטֻּח֑וֹת,[2] וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי׃

פסיכולוגים מודרניים רבים (בעיקר לא נושעים) מלמדים שכל רע או טעות במעשינו הם תוצר של חסכים או פגיעה שחווינו בעברנו על ידי מי מהמשפחה, חברים וכו.

מדוע אנסת? כי אנסו אותך בילדותך.

מדוע היכית? כי היכו אותך בילדותך. מדוע התגרשת? כי ההורים התגרשו…

במילים פשוטות, קיימת נטייה לחפש אשמים נוספים במקום לקחת אחריות מלאה על מעשינו.

רבותי, אירועי עבר יכולים להשפיע ומשפיעים במידה כלשהי על מעשים בעתיד, אך דוד המלך מלמדנו שלא נוכל להתנער מאחריותנו ולחלוק את אשמתנו עם אחרים. ביום דין – נצטרך לשאת בעצמנו את מלוא האשמה על כל אחד מחטאינו.

כאמור, דוד המלך לא האשים את הוריו, ידידיו או את בת שבע.

דוד המלך האשים את עצמו ואת עצמו בלבד. יעקב כתב באיגרתו בפרק א 14: "אלא שכל איש מתנסה כאשר הוא נמשך ומתפתה בתאוותו שלו…".

דוד מלמדנו עיקרון חשוב נוסף. כל חטא הוא בראש ובראשונה מעשה נגד אלוהים. דוד אומנם פגע בבת-שבע, באוריה ובשאר החיילים שנהרגו לחינם, אך החטא בראשונה הוא נגד אלוהים.

מדוע? כי אלוהים הוא מקור הדיבר האוסר על ניאוף, שקר ורצח.
לפני שדוד חטא נגד בת-שבע, הוא הפר את הדיבר: אל-תנאף. לפני שדוד הביא למותו של אוריה, הוא עבר על הדיבר: אל-תרצח.

הדבר נכון גם לנו: לפני שאנו חוטאים בפועל, כבר בצענו את החטא נגד אלוהים במחשבה ובלב. החטא נובע ממה שאנו מאחסנים בלב (מתי ט' 4; ט"ו 19; מרקוס ז' 21).

לא לחינם דוד המלך מבקש בפסוק 12: לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי.

ראוי לציין שהתוודות על חטא לפני אלוהים אינה מייתרת או מחליפה את ההתוודות מול האדם שחטאנו או פשענו נגדו. ראה בשורת מתי ה' 23-26.

למה התכוון דוד המלך בפסוק 6ב? לְ֭מַעַן תִּצְדַּ֥ק בְּדָבְרֶ֗ךָ תִּזְכֶּ֥ה בְשָׁפְטֶֽךָ׃

משמעות המילים היא שדוד המלך מסכים עם אלוהים שהמעשה שלו היה חטא, בדיוק כפי שאלוהים מלמד ומורה בכתבי הקודש.

מכאן, חלק חשוב בהתוודות כנה זה להסכים עם אלוהים שהמעשה שעשיתי היה חטא.

הפנמת הדבר תועיל כדי להימנע שוב מנפילה באותו הפיתוי.

החלק השני מהמם וחשוב ביותר: דוד מסכים מראש לכל החלטה שאלוהים יקבע – כעונש.

דוד כאילו אומר: 'אלוהים כל דברך אמת וכל מה שכתבת על טבע האדם נכון הוא. אלוהים, אני יודע שאני אשם ונכנע לחלוטין להחלטת השיפוט שלך – תהיה אשר תהיה.'

מדוע שדוד יאמר כאלו מילים?

כי הוא מכיר את אלוהים כצדיק, קדוש, אך יחד עם זאת רחמן ורב חסד (ראה שמ"ב כ"ד 14).

כל מוצא פיו של אלוהים זה שלמות, צדקה וקדושה.

האם בפסוק 7 דוד המלך מנסה להצדיק את חטאו?

האם הפסוק: הֵן־בְּעָו֥וֹן חוֹלָ֑לְתִּי וּ֝בְחֵ֗טְא יֶֽחֱמַ֥תְנִי אִמִּֽי׃ נועד לשכנע את אלוהים להקלה בעונש?

לא ולא. דוד המלך מבהיר שכל הכישלונות והנפילות נובעות מטבעו החוטא של האדם.

במילים אלו דוד המלך רק מחזק את העובדה שהטעות בו ולא באלוהים.

הפסוק הזה חשוב כי מאוחר יותר בפסוק 12 דוד המלך מבקש את התיקון, את הריפוי – לב חדש, טבע חדש. דוד יודע בדיוק מהיכן נובע החטא ולכן הוא מבקש שהתיקון יתבצע מהמקור, כדי לא ליפול שוב בחטא.

בפסוק 8 דוד המלך מדגיש את הכישלון שלו מול הצדק והשלמות של אלוהים.

הֵן־אֱ֭מֶת חָפַ֣צְתָּ בַטֻּח֑וֹת, וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי׃

אין מה להאשים את אלוהים בכישלוני כי:

אלוהים תמיד חפץ באמת ואת האמת שלו הוא הודיע לי בדברו.

אלוהים ברא אותי עם היכולת להבין מהו הטוב והרצוי, ואני בכישלוני נפלתי ולא עשיתי כפי שאלוהים לימדני והבהיר לי בדברו, וגם במצפון שבליבי.

במילים פשוטות: האשמה היא רק בי ולא באלוהים. לאלוהים חטאתי וממנו אני מבקש רחמים וחסד לסליחה.

אם כן, הצעד הראשון של התוודות כנה הוא הזעקה לאלוהים לסליחה על חטאי.

הצעד השני זה: קבלת אחריות מלאה על החטא וכניעה מוחלטת לקבלת משפט אלוהים.

שלב ג': הצעד השלישי של התוודות כנה הוא:

בקשה לטיהור פנימי וחידוש הלב כדי להחזיר את שמחת הישועה וההתחברות הקדושה עם אלוהים ועם אדם (9-14).

9. תְּחַטְּאֵ֣נִי בְאֵז֣וֹב וְאֶטְהָ֑ר תְּ֝כַבְּסֵ֗נִי וּמִשֶּׁ֥לֶג אַלְבִּֽין׃
10. תַּ֭שְׁמִיעֵנִי שָׂשׂ֣וֹן וְשִׂמְחָ֑ה תָּ֝גֵ֗לְנָה עֲצָמ֥וֹת דִּכִּֽיתָ׃
11. הַסְתֵּ֣ר פָּ֭נֶיךָ מֵחֲטָאָ֑י וְֽכָל־עֲוֹ֖נֹתַ֣י מְחֵֽה׃
12. לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃
13. אַל־תַּשְׁלִיכֵ֥נִי מִלְּפָנֶ֑יךָ וְר֥וּחַ קָ֝דְשְׁךָ֗ אַל־תִּקַּ֥ח מִמֶּֽנִּי׃
14. הָשִׁ֣יבָה לִּ֭י שְׂשׂ֣וֹן יִשְׁעֶ֑ךָ וְר֖וּחַ נְדִיבָ֣ה תִסְמְכֵֽנִי׃

בקשת הסליחה של דוד מאלוהים מגלה לנו את עומק ההבנה וההפנמה של דוד בכל הקשור למצבו הרוחני של האדם החוטא.

הפעלים 'לחטא' ו'לכבס' בהקשר אזוב והלבנה מוזכרים בהקשר של הריפוי ממחלת הצרעת (ראה ויקרא י"ג-י"ד) וטיהור הנדרש לעבודה בקודש (במדבר י"ט 6-8).

ומה הכוונה?

דוד המלך משווה בין קללת החטא חשוכת המרפא שכל בן אדם נולד בה, לבין הצרעת כמחלה חשוכת מרפא. בשני המקרים יש צורך בהתערבות אלוהים ובפעולה ניסית של אלוהים – חסד ורחמים כדי להירפא ולהיטהר.

לאור זאת, דוד המלך מבין שהדרך לא לחזור על אותו החטא טמונה בשינוי פנימי – בחידוש הלב, בטיהור הנפש ולא בטיפול חיצוני קוסמטי.

הבעיה של האדם היא לא בשינוי חברתי או שיפור כלכלי, אלא בשינוי מצב הלב.

הפיכת אדם מאויב של אלוהים לבן אוהב של אלוהים טמונה בשינוי פנימי – בלידה מחדש.

דוד המלך מבקש מאלוהים את הלב הטהור, את הרוח הנכונה שתניב מעשים ראויים המפארים את אלוהים.

כאמור, כל חטא נולד במחשבה, בלב, ולכן אם הלב חדש, המחשבות תהינה תואמות – מחשבות חדשות התואמות לרצון אלוהים ומפארות אותו.

בקשתו של דוד המלך אינה דבר חדש בכתבי הקודש.

• משה כבר התריע ואמר בספר דברים פרק י' 16 שאלוהים חפץ בהסרת עורלת הלב ("ומלתם את עורלת לבבכם ועורפכם לא תקשו עוד").
• יחזקאל הנביא ציין שאלוהים עתיד לתת לעמו לב חדש כי רק עם לב חדש העם יוכל לעשות את רצון אלוהים כראוי (יחזקאל ל"ו 26-27 – "ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם, והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחוקיי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם." (ראה גם אל הגלטים ה' 22-23: פרי הרוח).
• האדון ישוע ציין את אותו הצורך לנקדימון – יוחנן ג': על מנת להבין את אלוהים ולפעול בדרך המפארת אותו ולחוות את ברכתו – חייבים להיוולד מלמעלה.

ללא פעולת הרוח – הכישלון והאובדן מובטחים.

למה מתכוון דוד המלך בפסוק 13?

"אַל־תַּשְׁלִיכֵ֥נִי מִלְּפָנֶ֑יךָ וְר֥וּחַ קָ֝דְשְׁךָ֗ אַל־תִּקַּ֥ח מִמֶּֽנִּי"

האם ניתן להסיק מכך שאדם נושע יכול לאבד ישועה?

לא! כתבי הקודש מלמדים אותנו שישועה היא מתנת חסד נצחית.

לפיכך, המשמעות היא כדלקמן:

דוד המלך ראה במו עיניו איך שאול המלך הופך לאומלל כאשר רוח אלוהים סרה ממנו. דוד המלך ראה איך הכעס, נקמנות, שנאה, קנאה וכל שאר פרי הבשר השתלטו על שאול המלך כשרוח אלוהים סרה ממנו (שמ"א ט"ז, אל הגלטים ה' 19-21).

כשרוח אלוהים סרה מעם שאול, הוא הפך לאדם מסוכן ובלתי נסבל.

דוד המלך לא רצה לחיות ולפעול כמלך וגם לא כאדם פרטי ללא עזרת רוח הקודש.

דוד המלך הבין שחיים המפארים את אלוהים יכולים להתבצע רק במעורבות אלוהים – במעורבות רוח הקודש.

דוד המלך הבין היטב שהשמחה השלמה נמצאת היכן שהחטא נעלם.

ואכן, כאשר אדם חווה את סליחת אלוהים ומפנים את משמעותה, חוזרת לו גם שמחת הישועה. שמחת ההתחברות והקרבה לאלוהים ולשאר ילדי אלוהים.

שמחת הישועה אינה באה לבד, אלא מתלווה עימה תמיכת רוח אלוהים בנתינת כוח ואמונה לעשות מעשים טובים כרצון אלוהים ולהועיל בגוף המשיח ובמשפחה.

במה זה מתבטא?

• שלווה ושלום עם אלוהים.
• ביטחון שאלוהים נמצא עימי ופועל בחיי לעשות את רצונו.
• להמשיך בחיים המפארים את אלוהים ומבטיחים ברכה.
• להוות עדות ומופת לאחרים – במשפחה, קהילה ועבודה.

מסקנה: לפני שמהללים את אלוהים ועוסקים בשירות לכבודו – חייבים להתוודות על כל חטא.

הערה: ישנם אנשים שמתוודים בכנות על חטאיהם לפני אלוהים אך ליבם נותר עצוב וכואב. למרות שהתוודו בכנות, השמחה אינה נראית בחייהם והם ממשיכים להרגיש אשמים וראויים לעונש.

אחים ואחיות יקרים: התוודות כנה היא זבח רצוי בעיני אלוהים (מרקוס י"ב 33).

התוודות כנה שלך על חטא שחטאת לאלוהים, ופתרת את חובותיך כלפי מי שחטאת כלפיו, מבטיחה את סליחת אלוהים והחזרת יחס השלום בינך לאלוהים. התעלמות מכך או המשך הרגשה של ריחוק ופחד לבוא אל אלוהים זה אחד מהשקרים של השטן או חוסר בגרות רוחנית.

חשוב שנתפוס בשתי ידיים את חסד אלוהים ונימלא בשמחת הישועה, כי רק כך נוכל לחיות חיים משיחיים לדוגמא.

תזכורת:

הצעד הראשון של התוודות כנה הוא הזעקה לאלוהים לסליחה על חטאי.

הצעד השני זה קבלת אחריות מלאה על החטא וכניעה מוחלטת לקבלת משפט אלוהים.

השלב השלישי של התוודות כנה זה בקשה לטיהור פנימי וחידוש הלב כדי להחזיר את שמחת הישועה וההתחברות הקדושה עם אלוהים.

השלב הרביעי והאחרון הינו הפרי הטוב שסליחת אלוהים מניבה – פרי שמחת הישועה.

דוד המלך נשבע להלל את אלוהים ולהקדיש את חייו להדריך חוטאים לדרך הצדקה (פ. 15-17).

דוד אינו נשאר אדיש לסליחת החטאים של אלוהים.

דוד נשבע ומבטיח לעשות את הדברים הבאים בעקבות הסליחה של אלוהים.

15. אֲלַמְּדָ֣ה פֹשְׁעִ֣ים דְּרָכֶ֑יךָ וְ֝חַטָּאִ֗ים אֵלֶ֥יךָ יָשֽׁוּבוּ׃
16. הַצִּ֘ילֵ֤נִי מִדָּמִ֨ים ׀ אֱֽלֹהִ֗ים אֱלֹהֵ֥י תְּשׁוּעָתִ֑י תְּרַנֵּ֥ן לְ֝שׁוֹנִ֗י צִדְקָתֶֽךָ׃
17. אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ׃

(בשפה פשוטה) – בעקבות סליחתך אלוהים, אני אלמד פושעים את דרך הצדקה. בעקבות זאת, חוטאים יחזרו בתשובה ומעשיהם יפארו אותך. חוטאים ישובו לקרבת אלוהים, לחיי נצח עם אלוהים ולא לאבדון. חוטאים ימלאו את תכלית בריאתם.

אלוהים, תציל אותי מדרך הפשע הגורמת לרצח ושפיכת דם, ואז לשוני תשיר ותכריז את צדקתך.

אלוהים, תענה לתחינתי ופי יהיה כלי של הלל ושבח לך. כל מה שיצא מפי יהיה לכבודך.

דוד המלך מלמד אותנו שאדם שאלוהים סלח לחטאיו הינו אדם מבורך.

לא לחינם אמר דוד המלך במזמור ל"ב 1-2: "…אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. אשרי אדם לא יחשוב יהוה לו עוון, ואין ברוחו רמיה."

אדם המבין את גודל הסליחה של אלוהים, את גודל מחיר החסד הזה, אינו יכול שלא להלל ולהודות לאלוהים על הסליחה.

ואיך אתה ואני יכולים להחזיר משהו לאלוהים בעבור סליחתו? בעבור ישועתו?

מה אנו יכולים לעשות עבור אלוהים?

• ללמד חוטאים את דרך הצדקה.
• להכריז את הבשורה שבכוחה להושיע חוטאים ולשנות את חייהם.

מי שיחזור בתשובה כנה ימעיט בחטאים (יעקב ה' 19-20).

מי שיחזור בתשובה, יצטרף למשפחת ילדי אלוהים המהללים את אלוהים וחייהם מהווים עדות ומופת לחסד ורחמי אלוהים.

מה אני למד מהתכלית של הסליחה של אלוהים על חטאינו?

סליחת החטאים של אלוהים לא נועדה להסיר מאיתנו אשמה או כובד כדי שנמשיך לחיות כפי שחיינו בעבר.

סליחת החטאים, נועדה להחזיר אותנו למלא את תכלית בריאתנו – לחיות חיים התואמים את קדושת וצדקת אלוהים למען שמו.

אין שמחה גדולה יותר מכך.

לאחר שדוד ציין את ארבעת השלבים של התוודות כנה על חטא, הוא חוזר ומדגיש מהו הזבח הרצוי בעיני אלוהים (פ. 18-21).

18. כִּ֤י ׀ לֹא־תַחְפֹּ֣ץ זֶ֣בַח וְאֶתֵּ֑נָה ע֝וֹלָ֗ה לֹ֣א תִרְצֶֽה׃
19. זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֮ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה לֵב־נִשְׁבָּ֥ר וְנִדְכֶּ֑ה אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א תִבְזֶֽה׃
20. הֵיטִ֣יבָה בִ֭רְצוֹנְךָ אֶת־צִיּ֑וֹן תִּ֝בְנֶ֗ה חוֹמ֥וֹת יְרוּשָׁלִָֽם׃
21. אָ֤ז תַּחְפֹּ֣ץ זִבְחֵי־צֶ֭דֶק עוֹלָ֣ה וְכָלִ֑יל אָ֤ז יַעֲל֖וּ עַל־מִזְבַּחֲךָ֣ פָרִֽים׃

דוד המלך מבהיר שההתוודות שהוא הציג בפסוקים 1-17 הם הזבח הרצוי בעיני אלוהים.

לב שבור הכואב ומצטער על חטא, זה הלב שאלוהים חפץ בו.

אלוהים לא זקוק למתנות וקורבנות של פרים וכבשים.

אלוהים לא זקוק לכספנו.

אלוהים מתכבד בלב מאמין וכנוע לרצונו.

אלוהים מתכבד בלב המציית לו מהר, חרד על דברו (ישעיה ס"ו 2).

הפסוקים הללו גם מחדדים את העיקרון שסליחת חטאים היא הבסיס ממנה אנו יכולים להלל את אלוהים

הלל והודיה מתקבלים על ידי אלוהים רק אם הם נובעים מלב נקי, מלב טהור שהתוודה בכנות על חטאיו.

בפסוק 20 דוד פונה מהרמה האישית לרמה הלאומית, ומלמדנו עיקרון חשוב ביותר:

כמו שחזרה בתשובה אישית מניבה שלום פנימי, שלווה ובטחון רוחני באופן אישי, כך חזרה בתשובה לאומית תניב שלום בירושלים ותמלא את ציון בנוכחות אלוהים, כבודו וכוחו.

מסקנה – הבה נהלל את אלוהים ונודה לו, נכריז את שמו לאחרים כדי שהשלום והברכה יהיו ברמה האישית והלאומית גם יחד.

לסיכום:

מזמורים 50-51 מלמדים אותנו ששירות והשתחוויה הראויים בעיני אלוהים מחייבים התוודות כנה על כל חטא וטיהור מוחלט ושלם מחטאים.

התוודות כנה הנובעת מלב שבור המצטער על החטא חייבת לכלול:

• תיאור החטא והסכמה שמדובר בחטא נגד אלוהים
• חרטה וצער על החטא
• בקשה לסליחה מאת אלוהים
• ביטוי כנה לרצון לא לחזור על אותו חטא שוב
• הודיה והלל לאלוהים על חסדו ורחמיו

סליחת החטאים שאלוהים מעניק לך ולי לא נועדה לעודד אותנו לחזור ולחטוא, אלא לאפשר לנו להודות לאלוהים ולהלל את שמו ולשמור אותנו מן החטא.

האם אתה בוחן את ליבך בכל יום כדי לוודא שאין בך חטא פתוח?

האם אתה ואת עושים הכל, בענווה ואהבה, כדי לשמור את השלום בינך ובין אשתך? בינך ובין ילדיך? בינך ובין עמיתיך לעבודה?

לב נקי ונסלח הוא לב מודה והודיה שכזו היא זבח רצוי לאלוהים.

איזה סוג של זבח אתה מביא לאלוהים?

Bibliography

Andres Max. Lawson, J. Steven. Holman Old Testament Commentary Psalms 1-75. Nashville, Tennessee: B&H Publishing Group, 2003.

Khen, Mordechai. Psalms annotated. Jerusalem, Israel: Yenets Ltd., 2010.

Ross, Allen P. A Commentary on the Psalms Vol. 2. Grand Rapids, MI: Kregel, 2013.

[1] Desmond T. Alexander, The City of God and The Goal of Creation (Wheaton, IL: Crossway, 2018), 80.

[2] בטוחות = כליות, מקום מושב רגשות האדם והחכמה. ראה איוב ל"ח 36.