חלוקת המזמור
א. ברכי נפשי את יהוה (1-2).
ב. פירוט חסדי יהוה עליהם נפשי מודה לו (פ. 3-18)
- אלוהים סולח ומרפא (פ. 3)
- אלוהים מציל נפשי ממוות נצחי (פ. 4)
- אלוהים מספק את כל צורכי גופי (פ. 5)
- אלוהים שופט צדק ודואג לעשוקים (פ. 6)
- אלוהים מעניק תורה ודרך לחיים מבורכים (פ. 7)
- אלוהים רחמן ואינו נוקם (פ. 8-12)
- אלוהים אב המרחם על יראיו (פ. 13-18)
ג. כל הבריאה ברכי את יהוה (פ. 19-22)
- כי אלוהים מושל בכל (פ. 19)
- כל המלאכים ברכו את יהוה (פ. 20)
- כל משרתי יהוה ברכו אותו (פ. 21)
- כל מעשיו של יהוה ברכו אותו (פ. 22).
סיומת – אפילוג, כמו ההתחלה – ברכי נפשי את יהוה
מזמור ק"ג
1 לְדָוִ֨ד ׀ בָּרֲכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהוָ֑ה וְכָל־קְ֝רָבַ֗י אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשֽׁוֹ׃ 2 בָּרֲכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהוָ֑ה וְאַל־תִּ֝שְׁכְּחִ֗י כָּל־גְּמוּלָֽיו׃
3 הַסֹּלֵ֥חַ לְכָל־עֲוֹנֵ֑כִי הָ֝רֹפֵ֗א לְכָל־תַּחֲלֻאָֽיְכִי׃
4 הַגּוֹאֵ֣ל מִשַּׁ֣חַת חַיָּ֑יְכִי הַֽ֝מְעַטְּרֵ֗כִי חֶ֣סֶד וְרַחֲמִֽים׃
5 הַמַּשְׂבִּ֣יַע בַּטּ֣וֹב עֶדְיֵ֑ךְ תִּתְחַדֵּ֖שׁ כַּנֶּ֣שֶׁר נְעוּרָֽיְכִי׃
6 עֹשֵׂ֣ה צְדָק֣וֹת יְהוָ֑ה וּ֝מִשְׁפָּטִ֗ים לְכָל־עֲשׁוּקִֽים׃
7 יוֹדִ֣יעַ דְּרָכָ֣יו לְמֹשֶׁ֑ה לִבְנֵ֥י יִ֝שְׂרָאֵ֗ל עֲלִילֽוֹתָיו׃
8 רַח֣וּם וְחַנּ֣וּן יְהוָ֑ה אֶ֖רֶךְ אַפַּ֣יִם וְרַב־חָֽסֶד׃
9 לֹֽא־לָנֶ֥צַח יָרִ֑יב וְלֹ֖א לְעוֹלָ֣ם יִטּֽוֹר׃
10 לֹ֣א כַ֭חֲטָאֵינוּ עָ֣שָׂה לָ֑נוּ וְלֹ֥א כַ֝עֲוֹנֹתֵ֗ינוּ גָּמַ֥ל עָלֵֽינוּ׃
11 כִּ֤י כִגְבֹ֣הַּ שָׁ֭מַיִם עַל־הָאָ֑רֶץ גָּבַ֥ר חַ֝סְדּ֗וֹ עַל־יְרֵאָֽיו׃
12 כִּרְחֹ֣ק מִ֭זְרָח מִֽמַּֽעֲרָ֑ב הִֽרְחִ֥יק מִ֝מֶּ֗נּוּ אֶת־פְּשָׁעֵֽינוּ׃
13 כְּרַחֵ֣ם אָ֭ב עַל־בָּנִ֑ים רִחַ֥ם יְ֝הוָ֗ה עַל־יְרֵאָֽיו׃
14 כִּי־ה֖וּא יָדַ֣ע יִצְרֵ֑נוּ זָ֝כ֗וּר כִּי־עָפָ֥ר אֲנָֽחְנוּ׃
15 אֱ֭נוֹשׁ כֶּחָצִ֣יר יָמָ֑יו כְּצִ֥יץ הַ֝שָּׂדֶ֗ה כֵּ֣ן יָצִֽיץ׃ 16 כִּ֤י ר֣וּחַ עָֽבְרָה־בּ֣וֹ וְאֵינֶ֑נּוּ וְלֹא־יַכִּירֶ֖נּוּ ע֣וֹד מְקוֹמֽוֹ׃ 17 וְחֶ֤סֶד יְהוָ֨ה ׀ מֵעוֹלָ֣ם וְעַד־ע֭וֹלָם עַל־יְרֵאָ֑יו וְ֝צִדְקָת֗וֹ לִבְנֵ֥י בָנִֽים׃ 18 לְשֹׁמְרֵ֥י בְרִית֑וֹ וּלְזֹכְרֵ֥י פִ֝קֻּדָ֗יו לַעֲשׂוֹתָֽם׃
19 יְֽהוָ֗ה בַּ֭שָּׁמַיִם הֵכִ֣ין כִּסְא֑וֹ וּ֝מַלְכוּת֗וֹ בַּכֹּ֥ל מָשָֽׁלָה׃
20 בָּרֲכ֥וּ יְהוָ֗ה מַלְאָ֫כָ֥יו גִּבֹּ֣רֵי כֹ֭חַ עֹשֵׂ֣י דְבָר֑וֹ לִ֝שְׁמֹ֗עַ בְּק֣וֹל דְּבָרֽוֹ׃ 21 בָּרֲכ֣וּ יְ֭הוָה כָּל־צְבָאָ֑יו מְ֝שָׁרְתָ֗יו עֹשֵׂ֥י רְצוֹנֽוֹ׃ 22 בָּרֲכ֤וּ יְהוָ֨ה ׀ כָּֽל־מַעֲשָׂ֗יו בְּכָל־מְקֹמ֥וֹת מֶמְשַׁלְתּ֑וֹ בָּרֲכִ֥י נַ֝פְשִׁ֗י אֶת־יְהוָֽה׃
א. ברכי נפשי את יהוה (1-2).
1 לְדָוִ֨ד ׀ בָּרֲכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהוָ֑ה וְכָל־קְ֝רָבַ֗י אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשֽׁוֹ׃ 2 בָּרֲכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהוָ֑ה וְאַל־תִּ֝שְׁכְּחִ֗י כָּל־גְּמוּלָֽיו׃ (קרביי = אבריי הפנימיים, בעיקר הלב והכליות הנחשבים למקורות הרגשות והמוסר. גמוליו = כל מעשי החסד)
מהו המשפט הראשון שאנו אומרים לילד שלנו לאחר שקיבל ממישהו דבר טוב?
"תגיד תודה"!
אנו רגישים וערים לדבר עד כי אנו 'מצווים' על הילדים שלנו להודות ממש באותו הרגע, כדי שלא יחשבו שהטובה מגיעה להם, כדי שלא יהיו כפויי טובה.
ולראיה, אנו מחשיבים אדם שאינו מודה, לחסר חינוך וגס, לאדם החושב שכל דבר מגיע לו.
והנה דוד המלך עוצר לרגע ומזכיר לנפשו ולכל הבריאה בצורת ציווי, לברך את אלוהים על כל מעשי החסד שאלוהים עשה ועושה לכולנו.
דוד המלך כתב את המזמור הזה בהקשר לבקשת החסד והעזרה מאלוהים המפורטת במזמור ק"ב. כעת במזמור ק"ג, לאחר שזכה למענה, חסד ורחמים מאלוהים, דוד המלך לא רוצה לשכוח את חסדיו של אלוהים, ומפרט את כל הסיבות מדוע ראוי לזכור ולברך את אלוהים בכל יום – כל היום.
מבנה פסוק 1 מלמדנו שהמילה נפש מקבילה לקרביי.
קרביי במובן המקראי מתייחס לאיברים הפנימיים, בעיקר הלב והכליות הנחשבים לאברי הרגשות והמוסר.
בדרך זו דוד המלך מכריז ומלמדנו שכל מחשבתו ותשוקתו צריכים להיות ממוקדים בהודיה ושבח לאלוהים. מסיבה זו גם שאול השליח כתב לתסלוניקים ואמר להם: "הודו על כל דבר, כי זהו רצון אלוהים לגביכם במשיח ישוע" (תסל"א ה' 18).
בפסוקים 3-18 דוד המלך מפרט על מה אנו מודים ומברכים את אלוהים.
ב. פירוט חסדי יהוה עליהם נפשי מודה לו (פ. 3-18)
- אני מודה לאלוהים הסולח לי על חטאיי ומרפא את תחלואיי נפשי וגופי.
3 הַסֹּלֵ֥חַ לְכָל־עֲוֹנֵ֑כִי הָ֝רֹפֵ֗א לְכָל־תַּחֲלֻאָֽיְכִי׃
דוד אינו מגביל את הרפואה והסליחה של אלוהים אלא מציין – לכל תחלואייכי.
דוד המלך מחבר בין עווניכי לתחלואייכי וכך מבהיר שיש קשר הדוק בין חיי חטא למחלות ועונשים גופניים. אנו קוראים על כך גם באיגרת של שאול השליח הראשונה לקורינתיים פרק י"א 27-32, וכן באיגרת יעקב בפרק ה' 13-15.
ביודענו איזו השפעה שלילית יש לחטא ועוון בחיינו, הבה נמהר להתוודות על חטא, ונשמח בביטחון שיש לנו, שאבא שלנו סולח לחטאינו ומרפא אותנו מההשפעה הרעה וההרסנית של החטא בחיינו (יוח"א א' 9; דברים ל"ב 39).
ואכן – במהלך 30 השנים ראינו חסדים רבים של חזרה בתשובה וריפוי.
- אני מודה לאלוהים כי הוא הציל את נפשי משחת, הצילני ממוות נצחי וריחוק מנוכחותו.
4 הַגּוֹאֵ֣ל מִשַּׁ֣חַת חַיָּ֑יְכִי הַֽ֝מְעַטְּרֵ֗כִי חֶ֣סֶד וְרַחֲמִֽים׃
הגאולה שלנו ממוות נצחי וריחוק מאלוהים באגם האש לא שולמה רק במילים אלא במחיר יקר של דם המשיח ישוע. הבריאות הרוחנית והגופנית שלנו ניתנה בתשלום חייו של אחר, והאחר הזה הינו בן האלוהים, המשיח והאדון ישוע.
הוא שילם בדמו וחייו כדי לכפר על אשמתנו. הוא לקח את האשמה עליו, מת על הצלב ונקבר בקבר. לאחר שלושה ימים קם לתחיה ועלה לימין האב.
כל זאת כדי שאנו המאמינים בשמו נוכל ללבוש את צדקתו (ישעיה נ"ג 5-6; קור"ב ה' 21; אל האפסיים ב).
ואכן צדקת אלוהים, כפרתו, היא החסד והרחמים, הכבוד הגדול ביותר שאדם כלשהו יכול להתהדר בו.
- אני מודה לאלוהים כי הוא מספק את כל צורכי גופי.
5 הַמַּשְׂבִּ֣יַע בַּטּ֣וֹב עֶדְיֵ֑ךְ תִּתְחַדֵּ֖שׁ כַּנֶּ֣שֶׁר נְעוּרָֽיְכִי׃
אני מודה לאלוהים כי אלוהים אינו נותן לי את המינימום למחיה בלחץ, אלא נותן בנדיבות ובשפע, כך שנפשי מתרעננת ומסוגלת לפרוח (ראה ישעיה מ' 30-31).
אני יכול לומר זאת באופן אישי וכן באופן קהילתי.
מעולם לא חסרתי ארוחה.
מעולם לא הייתי במצב של לחם צר ומים לחץ (ישעיה ל 20). אלוהים סיפק לי את כל שנדרש כדי להיות חסר חוב ואדם עם נפש רעננה ושמחה.
כקהילה, אלוהים סיפק לנו בשפע את כל מה שהיינו זקוקים לו.
התשובות והאספקה של אלוהים הסירו דאגות, הסירו לחץ, ואפשרו לנו לעסוק בקידום מלכות אלוהים.
השאלה שלי היא: האם אני מודה לאלוהים מספיק בכל יום?
שימו לב שבמזמור ק"ב 8 המחבר מתאר עצמו כציפור בודד על גג, וכאן הוא משווה עצמו לנשר המסמל עוצמה, שליטה וחירות.
האם אנו מקדישים מספק זמן בכל יום כדי להודות לאלוהים על שינוי שכזה שעשה בחיינו?
- אני מודה לאלוהים כי הוא שופט צדק ודואג לעשוקים.
6 עֹשֵׂ֣ה צְדָק֣וֹת יְהוָ֑ה וּ֝מִשְׁפָּטִ֗ים לְכָל־עֲשׁוּקִֽים׃
אלוהים לא ברא אותנו וזנח אותנו לגורלנו.
אלוהים פוקח עין על כל אחד מאיתנו, עושה בחיינו את הדברים הנכונים, ובא משפט עם כל אדם או גוף שלטוני העושה לנו עוול ופוגע בנו.
מכיוון שאלוהים הוא מלך העולם, הוא כופה את חוקיו על כל ברואיו.
גם אם אדם דוחה את קיומו של אלוהים, הוא עדיין נדרש לחיות על פי חוקי המוסר והצדק של אלוהים.
אלוהים עשה עמנו חסד כשפעל עבורנו מול עיריית ירושלים דרך בית המשפט העליון, לקבל מעמד של בית תפילה ופטור מארנונה, כפי שיש לכל בתי הכנסת. מכיוון שאלוהים רגיש לצדק ועושה משפט נגד חוטאים, אנו ילדיו לא צריכים להתבוסס ברגשי נקם ושנאה. עלינו להודות לאלוהים ולברך אותו כי הוא מוציא לאור את הצדק, ובא חשבון עם אלו הפוגעים בנו שלא בצדק.
כאשר אלוהים מוציא לאור את הצדק ונוקם בפוגעים בנו – אנו זוכים לשלווה ושלום כדי לחיות עבורו.
- אני מודה לאלוהים כי הוא העניק לנו תורה כדי לחיות חיים מבורכים.
7 יוֹדִ֣יעַ דְּרָכָ֣יו לְמֹשֶׁ֑ה לִבְנֵ֥י יִ֝שְׂרָאֵ֗ל עֲלִילֽוֹתָיו׃
עצם העובדה שאלוהים העניק לנו תורה בה הוא כתב את כל תכניותיו ודרכיו, מעניקה לנו את הביטחון והשלום כשאנו מקיימים את מצוותיו (בראשית י"ח 17; שמות כ'; עמוס ג' 7; מתי י"א 28-30; אל האפסים ד'-ו'; תסל"א ה' 12-28).
אנו לא צריכים לנחש מה אלוהים אוהב. לא כבודדים ולא כקהילה.
אנו לא צריכים לחיות בפחד שמא אנו עושים רע או דבר פסול ואיננו מודעים לכך.
אלוהים עשה עבורנו דבר נוסף שדורש מאיתנו הודיה רבה. אלוהים הפקיד את רוח הקודש בגופנו כדי ללמדנו ולהעניק לנו את היכולת למלא כראוי את רצון אלוהים.
אם כן, אלוהים לא רק שהעניק לנו את ההדרכה, אלא גם את הכוח האלוהי לקיים את הוראותיו.
והתוצאה היא סיפוק, שלום, חירות, שמחה, בטחון ושלווה.
יש לנו את כל הסיבות להודות לאלוהים.
- אני מודה לאלוהים כי אלוהים רחמן ואינו שומר טינה (פ. 8-12)
8 רַח֣וּם וְחַנּ֣וּן יְהוָ֑ה אֶ֖רֶךְ אַפַּ֣יִם וְרַב־חָֽסֶד׃
9 לֹֽא־לָנֶ֥צַח יָרִ֑יב וְלֹ֖א לְעוֹלָ֣ם יִטּֽוֹר׃
10 לֹ֣א כַ֭חֲטָאֵינוּ עָ֣שָׂה לָ֑נוּ וְלֹ֥א כַ֝עֲוֹנֹתֵ֗ינוּ גָּמַ֥ל עָלֵֽינוּ׃
11 כִּ֤י כִגְבֹ֣הַּ שָׁ֭מַיִם עַל־הָאָ֑רֶץ גָּבַ֥ר חַ֝סְדּ֗וֹ עַל־יְרֵאָֽיו׃
12 כִּרְחֹ֣ק מִ֭זְרָח מִֽמַּֽעֲרָ֑ב הִֽרְחִ֥יק מִ֝מֶּ֗נּוּ אֶת־פְּשָׁעֵֽינוּ׃
אם יש דבר שמכרסם בגוף המשיח ומשאיר אותו מדמם כל הזמן, זה חוסר סליחה.
אחים ואחיות, חוסר הסליחה זה כמו הסרטן שאוכל אותנו מבפנים. חוסר סליחה אינה מאפשר אחדות, ומהווה מחסום ומעצור לגדילה ולהתפתחות הקהילה. חוסר סליחה גורם למחלות.
לא לחינם אמר האדון ישוע שאנו ניסלח על ידי אלוהים במידה שאנו סולחים לאחרים (מתי ו' 12; אל האפסים ד' 32 – סילחו איש לרעהו כפי שאלוהים סלח לנו במשיח ישוע…).
חוסר סליחה – מפריד ואינו מאפשר אחדות.
אז ראו מה עשה לנו אלוהים.
אלוהים סלח לנו על חטאינו ואינו נוטר לנו טינה.
מה עומק הסליחה של אלוהים? כרחוק מזרח ממערב, וכפי דברי הנביא מיכה בפרק ז' 18-19: …השליך לעומק הים את חטאינו…
האם נוכל לומר כגוף אחד היום: אבא שבשמים, עזור לי לסלוח, כפי שעשית לי.
האם כל אחד מאיתנו היום יכול לומר באמת וקדושה – סלחתי וזרקתי לעומק הים את כעסי והטינה שהייתה לי נגד……
רבותי, אנו נהיה צבועים אם נודה לאלוהים על סליחתו לנו – ואנו לא נפעל באותה מידה של סלחנות כלפי אלו שפגעו בנו ואף ביקשו סליחה בכנות.
כדאי לנו, וראוי לנו גם לבחור לסלוח לפוגעים בנו, כדי שליבנו יימלא בשלום ונתעסק ביישום היעוד שאלוהים קבע לחיינו.
- אני מודה לאלוהים כי הוא מכיר את חולשותיי ופועל בחיי ועבורי כאבא נאמן (פ. 13-18)
13 כְּרַחֵ֣ם אָ֭ב עַל־בָּנִ֑ים רִחַ֥ם יְ֝הוָ֗ה עַל־יְרֵאָֽיו׃
14 כִּי־ה֖וּא יָדַ֣ע יִצְרֵ֑נוּ זָ֝כ֗וּר כִּי־עָפָ֥ר אֲנָֽחְנוּ׃
15 אֱ֭נוֹשׁ כֶּחָצִ֣יר יָמָ֑יו כְּצִ֥יץ הַ֝שָּׂדֶ֗ה כֵּ֣ן יָצִֽיץ׃
16 כִּ֤י ר֣וּחַ עָֽבְרָה־בּ֣וֹ וְאֵינֶ֑נּוּ וְלֹא־יַכִּירֶ֖נּוּ ע֣וֹד מְקוֹמֽוֹ׃
17 וְחֶ֤סֶד יְהוָ֨ה ׀ מֵעוֹלָ֣ם וְעַד־ע֭וֹלָם עַל־יְרֵאָ֑יו וְ֝צִדְקָת֗וֹ לִבְנֵ֥י בָנִֽים׃
18 לְשֹׁמְרֵ֥י בְרִית֑וֹ וּלְזֹכְרֵ֥י פִ֝קֻּדָ֗יו לַעֲשׂוֹתָֽם׃
כמה פעמים אנו אומרים: קשה לי. אני לא יכול. אף אחד לא מבין אותי. מדוע אלוהים מטיל עליי כזו אחריות או משימה? מי מסוגל לעמוד בזה?
אז הנה דוד המלך שחווה והתנסה בחייו בצרות וקשיים שחלקנו לעולם לא נחווה, מסכם ואומר:
אלוהים הוא אב נאמן.
הוא מכיר אותנו היטב כי הוא ברא אותנו.
הוא מבין את חולשותינו.
אבא שבשמים יודע מה קשה לנו ויודע, שלעיתים גם אירוע שאולי נראה קטן ולא משמעותי, יכול למוטט את חיינו, כמו רוח שמעיפה חפץ ממקומו.
אני מודה לאלוהים, לאבי שבשמיים שלא מפסיק להרעיף חסדו עליי, על משפחתי ועל המשפחה הרוחנית שהעניק לי – גוף המשיח, הקהילה.
בעוד חיי קצרים ונמשלים לאיד נעלם, חסדי אבי שבשמיים אינם מוגבלים בזמן. הם נצחיים וצדקתו אינה מסתיימת רק בי כאבא, אלה ממשיכה לילדיי, לילדינו שימשיכו להתחבר ולפאר את שמו בקהילת ירושלים בית גאולה, ובכל קהילה לשם ישלח אותם רוח אלוהים.
לאחר שדוד המלך פירט את כל הסיבות בעבורם הוא ואנחנו צריכים להודות לאלוהים, הוא מדגיש את ריבונותו וגדולתו של אלוהים בכך שגם הבריאה השמיימית – המלאכים צריכים להודות לאלוהים ואכן מודים לו.
מכאן כבר נתן להסיק שאם הבריאה השמיימית צריכה להודות ולברך את אלוהים, משמע שגם הבריאה הזו תלויה וקיימת בחסד אלוהים.
ג. כל הבריאה ברכי את יהוה (פ. 19-22)
- אני מודה לאלוהים כי אלוהים מושל גם בכל הבריאה (פ. 19)
19 יְֽהוָ֗ה בַּ֭שָּׁמַיִם הֵכִ֣ין כִּסְא֑וֹ וּ֝מַלְכוּת֗וֹ בַּכֹּ֥ל מָשָֽׁלָה׃
- כל המלאכים, הבריאה השמיימית צריכים לברך את יהוה ולהודות לו (פ. 20-21)
20 בָּרֲכ֥וּ יְהוָ֗ה מַלְאָ֫כָ֥יו גִּבֹּ֣רֵי כֹ֭חַ עֹשֵׂ֣י דְבָר֑וֹ לִ֝שְׁמֹ֗עַ בְּק֣וֹל דְּבָרֽוֹ׃
21 בָּרֲכ֣וּ יְ֭הוָה כָּל־צְבָאָ֑יו מְ֝שָׁרְתָ֗יו עֹשֵׂ֥י רְצוֹנֽוֹ׃
- כל מעשיו של יהוה ברכו אותו (פ. 22)
22 בָּרֲכ֤וּ יְהוָ֨ה ׀ כָּֽל־מַעֲשָׂ֗יו בְּכָל־מְקֹמ֥וֹת מֶמְשַׁלְתּ֑וֹ בָּרֲכִ֥י נַ֝פְשִׁ֗י אֶת־יְהוָֽה׃
סיומת (אפילוג) כמו הפתיח – ברכי נפשי את יהוה.
סיכום:
א. בָּרֲכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהוָ֑ה וְכָל־קְ֝רָבַ֗י אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשֽׁוֹ׃ 2 בָּרֲכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהוָ֑ה וְאַל־תִּ֝שְׁכְּחִ֗י כָּל־גְּמוּלָֽיו׃ האם הפסוק הזה מאפיין את חייך?
נבראנו לתת כבוד למלך שלנו. נבראנו להודות לו כי רק טוב הוא עשה לנו, עושה לנו ומכין לנו לנצח נצחים.
ב. 3 הַסֹּלֵ֥חַ לְכָל־עֲוֹנֵ֑כִי הָ֝רֹפֵ֗א לְכָל־תַּחֲלֻאָֽיְכִי׃
חלק ניכר מהמזמור מוקדש לתיאור עומק סליחתו של אלוהים. האם אתה סולח לאחרים כפי שאתה מודה לו על שסלח לחטאיך? חוסר סליחה היא מקור למחלות וחוסר הודיה לאלוהים. אנא, אל תישאר שם.
הבה נסלח יותר כדי שפינו יהיה מלא יותר בהודיה לאלוהים, וכך נפאר את שמו. כך קהילתנו תישמר בריאה יותר.
ג. במשך 30 שנים התנסינו וחווינו את חסדי אלוהים. אנא הבה נתמיד לאהוב את האדון, להיכנע לדברו ולאהוב באמת איש את רעהו.
בָּרֲכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהוָ֑ה וְכָל־קְ֝רָבַ֗י אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשֽׁוֹ׃ 2 בָּרֲכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהוָ֑ה וְאַל־תִּ֝שְׁכְּחִ֗י כָּל־גְּמוּלָֽיו׃