כפי שציינתי בשיעורים הקודמים, ספר תהילים הינו ספר עם תכלית ונושא מרכזי ולא אוסף אקראי של מזמורים. ספר תהילים כולל נבואות משיחיות רבות וממקד את עיני המהלל במשיח – ישוע (לוקס כ"ד 25-27, 44-47).
חלק מהמזמורים הם אשכולות של נושא אחד (42-49). חלקם מהווים זוגות של שאלה ותשובה (109-110). גם כאן במזמורי המעלות, אנו עדים לאשכול של מזמורים שנועדו לתאר את התהליך הרוחני והפיזי שיעבור עם ישראל מאז החזרה מגלות בבל ועד לישועת ישראל והתחברותם הקדושה לשירות אלוהים בממלכת המשיח – מגלות למלכות. במילים פשוטות: מבט היסטורי ואסכטולוגי (נבואי, עתידי) של עם ישראל (ראה תקציר כל אחד ממזמורי המעלות בסוף השיעור).
הבה נשים לב לתהליך ההגיוני המוצג לנו בשלושת הפרקים הראשונים. במזמור ק"כ, המחבר זועק לאלוהים שיציל אותו מאויביו מחרחרי המלחמה, ויעזור לו לצאת מקרבם ולהימצא בקרב שוחרי שלום.
במזמור קכ"א, המחבר מבין שרק כוח אלוהי יוכל לוודא שהוא ועמו יוכלו להגשים את ייעודם, להגיע שלמים לבית אלוהים שבירושלים.
במזמור קכ"ב המחבר מציין את המטרה אליה נישאת נפשו – אל ירושלים. לחזור למקור בו התחברו אלוהים עם בני אדם – חזרה לעדן!
מהו הרעיון המרכזי של מזמור קכ"ו?
המחבר שמח ומשבח את ה' בשוב עם ישראל לארצו ושיקום הארץ. המחבר מתפלל לאלוהים שישקם את העם גם רוחנית.
מזמור תהילים פרק קכ"ו:
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: בְּשׁוּב יְהוָה אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן, הָיִינוּ כְּחֹלְמִים.
ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה: אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם-אֵלֶּה.
ג הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים.
ד שׁוּבָה יְהוָה אֶת-שבותנו (שְׁבִיתֵנוּ) כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב.
ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.
ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה, נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע: בֹּא-יָבֹא בְרִנָּה, נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.
חלוקת הפרק[1]
א. הודיה: שמחת השבים ארצה מהגלות (פ. 1-3)
ב. תפילה: התפילה לשיקום רוחני של העם ומילוי יעודו (פ. 4)
ג. תוצאה: יש ברכה בזריעה בשדה הרוח (פ. 5-6)
ביאור המזמור
א. הודיה: שמחת השבים ארצה מהגלות (פ. 1-3)
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: בְּשׁוּב יְהוָה אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן, הָיִינוּ כְּחֹלְמִים.[2] (כבריאים וחזקים)
ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה: אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם-אֵלֶּה.
ג הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים.
רוב הפרשנים מסכימים שמזמור 126 נכתב לאחר החזרה מגלות בבל.
לעומת זאת, מזמור 132 נכתב ככל הנראה בתקופת דוד המלך. מכאן ניתן לקבוע שמזמורי המעלות נערכו לאחר החזרה מהגלות ולא לפי סדר כרונולוגי. אם כן, הדבר רק מחזק את הדיעה שסדר מזמורי המעלות נועד לספר סיפור מיוחד, ולאור תוכן המזמורים הללו ניתן לקבוע שמדובר במבט נבואי אסכטולוגי על עם ישראל מאז היציאה מן הגלות ועד ממלכת המשיח – מגלות למלכות.
על מנת להפנים את עומק ומשמעות הפסוקים, הבה ננסה לחזור בזמן לתקופה של כיבוש ירושלים והיציאה לגלות בבל בשנת 586 לפני הספירה.
רק מי שחווה את האסון שהתלווה ליציאה לגלות, את ההרס המוחלט של ירושלים, בית המקדש, ההשפלה, אובדן החיים הרב והאכזריות, הפסד המוחלט של רכוש ומעמד,[3] יוכל להעריך את השמחה שבאה כעת, כשנפתחו שערי הגלות והתאפשר לגולים לחזור ארצה ולהשתחוות לאלוהים שוב בביתו שבירושלים.
במזמור 137 אנו למדים שבעת כיבוש העיר חוו בני יהודה אכזריות קשה מידי הכובשים – רצוץ ראשי ילדיהם על הסלעים. תפילת המחבר מהווה תזכורת למה שהתרחש ותחינה לאלוהים שיעשה משפט צדק (קל"ז 8-9). ז"א שיבוא היום בו אלוהים יעניש בצדק את ילדי השטן, שגורלם יהיה כגורל אביהם.[4]
היציאה לגלות השאירה את בני יהודה המומים ופגועים. סיום הגלות והאפשרות לחזור לציון, הייתה כרפואה, כחיזוק ובריאות לגוף חולה.
פסוק 1 טומן בחובו משחק מילים מעניין: "בְּשׁוּב יְהוָה אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן, הָיִינוּ כְּחֹלְמִים."
משמעות ראשונה: המילה בשוב מתייחסת לחזרה הפיזית ליהודה, כאשר השבויים חוזרים, השבייה חוזרת פיזית ליהודה. והמילה כחולמים משמעה, הרגשנו כאילו חלמנו חלום. חשוב לציין שבכתבי הקודש "חלום" בדרך כלל מתייחס לנבואה, וזה לא ההקשר כאן.[5]
משמעות שניה: בשוב, שיבת ציון, מתייחסים לחזרה בתשובה, ז"א, כאשר אלוהים גרם לגולים בבבל לחזור בתשובה מדרכם הפסולה, אז הם הרגישו כחולים שנרפאו והתחזקו, בריאים וחזקים, וזו המשמעות השניה של המילה "חולמים".
חיזוק למשמעות המילה "חולמים" כמתייחסת לרפואה והחלמה נמצא בספר ישעיה ל"ח 16 ול"ה 10.
בישעיה ל"ח 16 מצוטטים דברי המלך חזקיהו כאשר החלים ממחלתו ואמר: "ותחלימני והחייני". שם אותה מילה משורש הנכתב באותן אותיות (חלמ), מתייחסת להחלמתו ורפואתו של חזקיהו המלך.
בספר ישעיה ל"ה 10, ההקשר הוא שיקומו הרוחני של עם ישראל במלכות אלוהים, ואל השיקום הרוחני מצטרפת מן הסתם ברכת אלוהים בכל תחומי החיים. הפסוק אומר: "ופדויי יהוה ישובון ובאו אל ציון ברינה ושמחת עולם על-ראשם, ששון ושמחה ישיגו, ונסו יגון ואנחה."
למען הנוחות, אציג את מזמור קל"ו 1-2 מול ישעיה ל"ה 10.
| תהילים 126:1-3 | ישעיה ל"ה 10 |
| א. שיר המעלות: בְּשׁוּב יְהוָה אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן, הָיִינוּ כְּחֹלְמִים.
ב. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה: אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם-אֵלֶּה. |
"ופדויי יהוה ישובון ובאו אל ציון ברינה ושמחת עולם על-ראשם, ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה." |
בספר נחמיה פרק ח' 10 כתוב: "…אל תעצבו, כי חדוות יהוה היא מעוזכם…" משמע, כאשר העם חוזר בתשובה, הדבר משמח את אלוהים ומפאר את שמו, והתוצאה היא ברכה וחוזק שהעם יקבל מאלוהים. מכאן יש קשר ברור וישיר בין חזרה בתשובה להחלמה ורפואה.
לפיכך: הפרשנים לאורך ההיסטוריה מציגים שתי אפשרויות:
- כאשר אלוהים החזיר את שבויי הגלות מבבל ליהודה, הם הרגישו כחולמים – כאילו החלום שלהם התגשם. דבר שנראה בלתי אפשרי הפך למציאות. שהרי אף עם בהיסטוריה לא חזר מגלות אל ארץ מולדתו כשהוא שומר על לאומיותו ודתו.
- כאשר התיישר לב הגולים עם אלוהים והם חזרו בתשובה כנה, העניק להם אלוהים החלמה רוחנית שחיזקה אותם.
עלינו לזכור שכאשר רוח אלוהים הכתיב את המילים למחבר, אלוהים התכוון למשמעות אחת.
הדוגמאות מכתבי הקודש באותו ההקשר, מעניקות משקל רב יותר להבין את המילה כחולמים בהקשר של החלמה, בריאות וחוזק.
חשוב לדעת: תרגומים ופרשנויות עתיקים, אימצו את הפרשנות בה המילה "כחולמים" מתייחסת להחלמה ורפואה בהקשר רוחני, ולא לחלום שהתגשם.[6]
בפסוקים 2-3 המחבר מדגיש את השמחה וההלל שמילא את פיותיהם של השבים מהגולה לציון, וכן איך העדות של פועל אלוהים בקרב עמו, הפך לשיחת היום בקרב הגויים.
א. לפני שנפרש את הפסוקים, הבה נראה דבר נפלא נוסף. בהשראת רוח הקודש, הנביאים בחרו במילים זהות ודומות כדי לאפשר לנו לקשר בין קטעים בעלי אותו הקשר, וכן לדעת לפענח את הנבואות.
בספר ישעיה מ"ח 17-22 הנביא משתמש במילות מפתח הנמצאות במזמור 126. לפיכך ניתן לראות בקטעים אלו את הנבואה והתגשמותה.
| הנבואה: ישעיה 48:18-22 | ההתגשמות: תהילים 126:1-3 |
| 18 ל֥וּא הִקְשַׁ֖בְתָּ לְמִצְוֹתָ֑י וַיְהִ֤י כַנָּהָר֙ שְׁלוֹמֶ֔ךָ וְצִדְקָתְךָ֖ כְּגַלֵּ֥י הַיָּֽם׃ 19 וַיְהִ֤י כַחוֹל֙ זַרְעֶ֔ךָ וְצֶאֱצָאֵ֥י מֵעֶ֖יךָ כִּמְעֹתָ֑יו לֹֽא־יִכָּרֵ֧ת וְֽלֹא־יִשָּׁמֵ֛ד שְׁמ֖וֹ מִלְּפָנָֽי׃ 20 צְא֣וּ מִבָּבֶל֮ בִּרְח֣וּ מִכַּשְׂדִּים֒ בְּק֣וֹל רִנָּ֗ה הַגִּ֤ידוּ הַשְׁמִ֙יעוּ֙ זֹ֔את הוֹצִיא֖וּהָ עַד־קְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ אִמְר֕וּ גָּאַ֥ל יְהוָ֖ה עַבְדּ֥וֹ יַעֲקֹֽב׃ 21 וְלֹ֣א צָמְא֗וּ בָּחֳרָבוֹת֙ הֽוֹלִיכָ֔ם מַ֥יִם מִצּ֖וּר הִזִּ֣יל לָ֑מוֹ וַיִּ֨בְקַע־צ֔וּר וַיָּזֻ֖בוּ מָֽיִם׃ 22 אֵ֣ין שָׁל֔וֹם אָמַ֥ר יְהוָ֖ה לָרְשָׁעִֽים׃ | א. שיר המעלות: בְּשׁוּב יְהוָה אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן, הָיִינוּ כְּחֹלְמִים.
ב. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה: אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם-אֵלֶּה. ד שׁוּבָה יְהוָה אֶת-שבותנו (שְׁבִיתֵנוּ) כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב.
|
לנגד עינינו אנו זוכים לחוות ולראות את אמיתות דבר אלוהים וריבונותו.
דבר הנביאים זה דבר אלוהים, וכל שנאמר מפי אלוהים זו אמת שתתגשם.
ב. הנביא מציין עובדה שרבים מבין עם ישראל שוכחים או לא שמים לה לב.
כל עמי הגויים מביטים ומשקיפים על כל אשר קורה ומתרחש בעם ישראל ולעם ישראל.
בפסוק 2 המחבר ציין שפיותיהם של בני ישראל מלאו בשחוק ולשונם ברינה לאור פעולת אלוהים עבור עמו.
מבחינה ספרותית, המילה "רינה" מקבילה ל"שחוק".
מכיוון שהמילה רינה לאורך הכתובים מתייחסת להודיה והלל לאלוהים, יוצא שמשמעות השחוק הינה ביטוי נוסף להלל ושבח לאלוהים. ההקשר בפסוק 2 הינו ההלל וההודיה של עם ישראל לאלוהים בעקבות השבתם אליו מבחינה רוחנית וכן החזרתם לארץ נחלתם מהגולה (ראה דברים ל"ב 43, תהילים ל"ג 1, ישעיה נ"ב 8-9 ועוד).
שימו לב שהמחבר אינו מתחיל משפט חדש לאחר התפרצות ההלל והרינה בפי עם ישראל, אלא המשך אותו פסוק גם כולל את השפעת פועל אלוהים בישראל וההודיה של עם ישראל לאלוהים, על הגויים.
כל עמי הגויים צופים באירועים שקורים לעם ישראל ולומדים עקב כך אודות אלוהים.
כאשר מתרחש מקרה בגדר נס, ובעקבות כך כל עם ישראל מהלל ומודה לאלוהים, הגויים בוחנים את המקרה והנאמר, ולומדים אודות יהוה כאלוהים אמת, אלוהי הכתובים שגם הם נדרשים להיכנע לו ולבטוח בו, כאדון ומושיע מכפר חטאים.
פסוקים 2-3 אינם הפתעה, אלא מבטאים בדיוק את מה שאלוהים יעד עבור עם ישראל – כוהנים בשירות אלוהים. ישעיה הנביא מצטט את אלוהים ואומר בפרק מ"ג 21: "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו."
יישום והשלכות:
- בני ישראל שמחו מאוד כאשר נגעו רגליהם בחזרה בארץ ההבטחה, בנחלת אבותיהם. החזרה לארץ ישראל העניקה להם הרגשת רפואה, חיזוק והתרגשות שגרמה להם להלל ולהודות לאלוהים.
– האם שמחת אלוהים ממלאת את ליבי וליבך?
– האם שפתינו מהללות ומודות לאלוהים בכל יום על סליחת החטאים שהעניק לנו בדם המשיח ישוע?
– האם הסובבים אותנו יכולים לראות את שמחת הישועה על פנינו גם כשהמציאות לא קלה?
– האם הביטחון שיש לנו להתגורר במלכות אלוהים הנצחית עומדות לנגד עינינו בכל יום או שמא דאגות העולם, האכזבות, והצרות הזמניים העפילו על ההבטחות הנצחיות?
הבה נזכיר לעצמנו בכל יום מה נצחי ומה זמני, כדי לשמור על לב מודה ועיניים שמחות.
- כמו שעם ישראל נבחר להיות כוהן לאלוהים ודרכו אלוהים מתפאר, כך ממש באותה מידה, כל מאמין נושע נקרא כהן, ודרך עדות חייו הבשורה מתפשטת ואחרים לומדים על אלוהים, מעשיו, ופועלו הריבוני (פטר"א ב' 9-12).
"אבל אתם עם נבחר, ממלכת כוהנים וגוי קדוש, עם סגולה, למען תספרו תהילותיו של הקורא אתכם מחושך אל אורו הנפלא… היטיבו את דרכיכם בגויים, כדי שיתבוננו במעשיכם הטובים ויהללו את אלוהים ביום פקודה על אותם הדברים שבגללם השמיצו אתכם כעושי רעה."
מה הקרובים אליך יודעים על אלוהים, על המשיח, על הבשורה, דרך התנהגותך ודבריך?
ב. תפילה: התפילה לשיקום רוחני של העם ומילוי יעודו (פ. 4)
ד שׁוּבָה יְהוָה אֶת-שבותנו (שְׁבִיתֵנוּ) כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב.
כשקוראים בספרי עזרא ונחמיה מבינים שלא כל הגולים שבו לארץ ישראל מרגע ששערי היציאה מפרס נפתחו. והנה, תקוות ותפילת השבים הייתה שכל ישראל ישובו למקום אותו אלוהים יעד להם.
פסוק 4 דומה לפסוק 1. מתברר שהגולים כעת מתפללים שאלו שנשארו מאחור יחליטו לשוב ליהודה, ויחוו את אותה חווית ריפוי וההתחזקות.
המחבר מביע את תקוותו בדרך ציורית, מטאפורית שכל שומעיו הבינו היטב.
אלוהים, אנא תשיב את כל בני עמך לנחלתם כמו שאפיקי הנחלים בנגב מתמלאים בחורף וחוזרים לזרום בשצף קצף.
מי שביקר בנגב בכל אחת מעונות השנה מבין היטב את תפילת המחבר. בקיץ השמש מייבשת את אדמת הנגב וחוסר הגשם מבטיח שכל הוואדיות יישארו יבשים. בחורף, כאשר מי הגשמים מהאזורים הגבוהים מתנקזים לנגב, הוואדיות מתמלאים במים והנגב שהוא מדבר, נראה פתאום כמקום פורה ושוקק.
וכך המחבר מצטט את תפילת הגולים השבים ראשונה: אלוהים, אנא תשיב לישראל, לארץ ההבטחה את כל שאר הגולים שנשארו בגולה, כך שהארץ תהיה מלאה בהם ולא ריקה מבניה. יתרה על זאת, מקומו של היהודי בממלכת אלוהים היא לשכון בארץ הנחלה ולשרת ככהן. מחבר המזמור בפועל מתפלל שכל ישראל ייוושע וימלא את ייעודו במקום אותו יעד לו אלוהים – ארץ ישראל.
יישום והשלכות:
אומנם בני הקהילה הנושעים אינם נקראים באופן נבואי לארץ ארצית אחת, אך כולנו נדרשים לאמץ את הלב המבשר הנגלה בפסוק 4.
- האם ליבנו זועק לישועת בני משפחתנו ועבור כל אלו ששמעו את הבשורה?
- האם אנו משמיעים את דבר הבשורה גם מפינו או שאנו חושבים שזו העבודה הבלעדית של מבשרים מקצועיים?
רבותי, מי שלא ייכנס לארץ הנחלה של אלוהים – ירושלים השמיימית, יבלה את הנצח באגם האש. רק המחשבה הזו צריכה לדחוף אותנו להתאמץ כדי שהבשורה תגיע לכל.
ג. תוצאה: יש ברכה בזריעה בשדה הרוח (פ. 5-6)
ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.
ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה, נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע: בֹּא-יָבֹא בְרִנָּה, נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.
פסוקים 5-6 כוללים את השלבים המרכזיים בעבודה החקלאית: מהזריעה עד הקציר של התבואה. למרות שהמחבר אינו מציין כל שלב בפרוטרוט, הוא מציין את הבכי והמאמץ שכל חקלאי ואיכר חווים בכל עונה חקלאית.
המחבר ממשיך בתיאור מטאפורי כדי ללמד עקרון חשוב מאוד.
הגולים שחזרו לארץ היו צריכים לעבד את האדמה בקושי ומאמץ רב. עשרות שנים האדמה עמדה והתקשתה. בתקופה בה לא היו טרקטורים ולעולים לא היה רכוש רב וכלים רבים, הכנת הקרקע לזריעה הייתה כעבודת פרך שהתלוותה לדמעות רבות.
אילו הקושי הפיזי היה מוגבל רק לקשיות האדמה, כי אז דיינו.
הגולים התמודדו עם אויבים שעשו ככל יכולתם להפריע את מלאכת הגולים.
למרות הקושי והמחיר האישי הרב, הגולים התמידו בעבודה כי ידעו שהמאמץ לבסוף יישא פרי.
עבודה מאומצת, קשה אך נכונה, תמיד תניב פרי טוב.
למרות המילים והתיאורים היפים, המזמור הזה לא נכתב רק כדי לעודד את השבים מהגולה לחרוש באדמה. התכלית של המזמור היא בתחום הרוחני.
המחבר מציין את פעולת הגולים, אך כוונתו לעודד אותם להמשיך ללכת בדרך תנאי הברית עם אלוהים, ולהתפלל למען חזרתם של הנותרים בגולה, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה רוחנית.
המזמור מסתיים עם תקווה בטוחה. מי שמתמיד ללכת בדרך אלוהים – יראה את תפילותיו מתגשמות. יש פרי לפעלינו.
יישום והשלכות:
הזריעה בשדה הרוח אינה קלה. גם בבישור אנו נתקלים בלבבות קשים כמו אדמת טרשים. זה קיים גם בתוך המשפחות שלנו.
- בישור זה זריעה בשדה הרוח וקידום ממלכת המשיח – זה לא מעשה חד פעמי.
- נתינה זה זריעה בשדה הרוח וקידום ממלכת המשיח – וזה לא מעשה חד פעמי
- סליחה זה זריעה בשדה הרוח וקידום ממלכת המשיח – וזה לא מעשה חד פעמי
- נתינת הלחי השניה זה זריעה בשדה הרוח וקידום ממלכת המשיח – וזה לא מעשה חד פעמי או נעים
- שירות בקהילה ועבור האדון במקום עשיית רווח אישי, זה זריעה בשדה הרוח, וקידום ממלכת המשיח – וזה לא מעשה חד פעמי.
- עשיית צדק ועזרה לחלש זה זריעה בשדה הרוח וקידום ממלכת המשיח – וזה לא מעשה חד פעמי.
- התמדה בעשיית רצון אלוהים במהלך רדיפה זה זריעה בשדה הרוח וקידום מלכות אלוהים – זה לא מעשה חד פעמי.
האדון ישוע מבטיח במילים ברורות בדרשה על ההר (מתי ה-ז) לכל אלו המתמידים לזרוע בשדה מלכותו שהם יזכו לראות את הפרי הטוב – שכינה נצחית ושירות נאמן במלכות אלוהים הנצחית.
כולם עובדים בשדה רוחני כלשהו, אך רק העבודה בשדה של ישוע, מבטיחה את הפרס במלכות אלוהים.
באיזה שדה אתה חורש?
מה אתה זורע? אנא זכור! מה שתזרע זה מה שתקצור.
לסיכום:
1. השיבה לארץ ההבטחה העלתה שמחה ורננה בלב השבים.
כמה שמחה מצפה ליראי אלוהים הנושעים בכניסה למלכות אלוהים?
האם שמחת הישועה מתבטאת בחייך?
2. כל הנושעים נדרשים לזרוע ולעבוד בשדה הרוחני של אלוהים כדי לקדם את מלכותו.
חיים משיחיים מתבטאים בהתמדה של עשיית הטוב, בישור, עזרה לזולת, נתינה, סליחה ומופת אישי.
למרות שהפרי אינו מופיע מיד, מובטח לנו שיבוא!
האם אתה זורע בשדה של אלוהים?
האם כל מי שרואה את חייך שומע ולומד את האמת אודות האדון ישוע?
3. כשתגיע לנוכחות אלוהים, האם יהיו שם אנשים שנושעו בעקבות הציות שלך לאדון?
מה איתך? היום זה יום ישועה.
תקציר של כל אחד ממזמורי המעלות:
120: המשורר מבקש עזרה מה' נגד שכניו הרשעים המציקים לו במעשי מרמה ובעלילות שקר, והנלחמים בו, אף על פי שהוא שוחר שלום.
אם זהו שיר של העולים לרגל לירושלים , הרי שהמזמור הושר לפני היציאה לדרך, והמשורר הגר בארץ נוכרייה, מתפלל שינצל מהמציקים לו בדרכו לירושלים ובחזרתו לביתו.[7]
121: המשורר בוטח באדוני בכל ליבו. המשורר מבין היטב שגאולתו והצלתו באדוני בלבד. המבט אל ההרים מזכיר את דברי ישעיה בפרק נ"ב, ומבהיר לכל שישועת האדם באלוהים ולא באדם, יהיה אשר יהיה.
122: המשורר, המביע את שמחת לבו בעלותו לירושלים, מתאר את מרכזיותה וחשיבותה, כי שם שוכן אלוהים ומשם הוא מולך על הבריאה. מסיבה זו המשורר מבקש מכל יראי אלוהים – התפללו לשלום ירושלים, שמשמעו, התפללו לשלטון אלוהים על העולם מציון.
123: המחבר פונה לאלוהים ומבקש את רחמי אלוהים עליו. מספיק לו למחבר בוז אויביו, ולכן מבקש שאלוהים יחון אותו ויסיר מעליו את אויביו.
124: תהילה לאלוהים על הצלה מאויב.
125: אלוהים חונה סביב ליראיו ומגן עליהם. אך רשע לא יזכה לקחת את נחלת אלוהים ליראיו.
126: השמחה בחזרה מן הגלות לארץ ההבטחה. העדות הנפלאה של ריבונות אלוהים בעובדה שהגשים הבטחתו והחזיר עמו לנחלתו, כנגד כל הסיכויים
127: אם אלוהים לא יבנה בית, לשווא עמלו בוניו בו. השגשוג והברכה מקורם באלוהים. משמע, חזרת הגולים ארצה אינה מבטיחה את ישיבתם הנצחית בה, אלא אחיזתם בברית עם אלוהים.
128: מבורכים הם אלו הבוטחים באלוהים. הבוטחים באלוהים יזכו לשבת בירושלים הנצחית ולחוות את ברכות אלוהים לנצח נצחים.
129: תפילה לניצחון על אויבי ציון.
130: זעקה לגאולת עם ישראל.
131: המשך הזעקה והתקווה לישועת עם ישראל.
132: תפילת ברכה למקדש. התפילה להגשמת ברית דוד – הברית החדשה
133: ההתחברות והאחווה בבית יהוה. עם ישראל מקיים את ייעודו – כוהנים בשירות אלוהים. דבר שיתגשם רק במלכות המשיח.
134. קריאה לשבח את יהוה. עם ישראל הגיע לייעודו כפי שהבטיח אלוהים במעמד הר סיני (שמות י"ט)
על פניו נראה ששירי המעלות מציינים את מהלך האירועים שעם ישראל יחווה מאז היותו בגלות, החזרה מן הגלות, הסטייה החוזרת מהברית עם אלוהים, הגאולה וההתחברות עם אלוהים בממלכתו הארצית.
במילים פשוטות: מבט היסטורי ונבואי על עם ישראל: מהגלות למלכות.
הערה: יש דמיון תוכן בין שירת האזינו למזמורי המעלות
Bibliography
Andres Max. Lawson, J. Steven. Holman Old Testament Commentary Psalms 1-75. Nashville, Tennessee: B&H Publishing Group, 2003.
Andres, Max, and Steven J Lawson. Holman Old Testament Commentary Psalms 76-150. Nashville, Tennessee: B&H, 2006.
- F. Keil. Delitzsch F. Commentary on the Old Testamsnt. Vol. V. Psalms. Grand Rapids, MI: Eerdmans, 1991.
ESV Study Bible. Wheaton, Illinois: Crossway Bibles, 2008.
Fruchtenabaum, Arnold G. The book of Genesis: Exposition from a Messianic Jewish Perspective. San Antonio, TX: Ariel, 2009.
Hamilton, James. "The Skull Crushing Seed of the Woman: Inner-Biblical Interpretation of Genesis 3:15." SBJT 10/2, 2006: 30-54.
Henry, Mathew. Commentary on Psalms. Rishon Lezion: Hagefen, 2016.
Kasutu, M.D. Psalms. Expository on Psalms. Tel-Aviv: Yavne, 1988.
Khen, Mordechai. Psalms annotated. Jerusalem, Israel: Yenets Ltd., 2010.
Kohen, Menachem. Mikraot Gedolot – Psalms (מקראות גדולות – תהילים). Ramat Gan: Keter, Jerusalem, 2003.
L., Gardon Sh. Psalms . Galil Publishing L.T.D, 1992.
Lockyer, Herbert, SR. A Devotional Commentary Psalms. Grand Rapids, MI: Kregel Publications, 1993.
Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. Grand Rapids: Kregel, 2016.
Ross, Allen P. A Commentary on the Psalms Vol. 1. Grand Rapids, MI: Kregel, 2011.
Spurgeon, H. Charles. The Treasury of David. Grand Rapids, MI: Kregel, 1968.
Wiersbe, Warren W. The Wiersbe Bible Commentary. O.T. Colorado Springs, CO: Cook, 2007.
[1] Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. (Grand Rapids: Kregel, 2016), 665. I marked Ross’s reference since it is simmilar to mine.
[2] “חלם,” HALOT, 1:320-321. To become strong. See Isaiah 38:16. ותחלימני והחייני. The Qumran, Greek and Targum holds to this understanding.
[3] חשוב לזכור שלכוחות הבבלים הצטרפו גם חיילי אדום שלא חסכו כל שנאה ואכזריות נגד בני יהודה. ראה ספר עובדיה.
[4] Hamilton, James. "The Skull Crushing Seed of the Woman: Inner-Biblical Interpretation of Genesis 3:15." SBJT 10/2, 2006: 30-54. Page 39. ראה הקשר לבראשית ג 15
[5] Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. (Grand Rapids: Kregel, 2016), 662
[6] Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. (Grand Rapids: Kregel, 2016), 662 (The Qumran scroll; The Greek translation; The Targum on the Psalm – gives two options, and one is “Like the sick who are cured.” See David M. Stec, The Targums of Psalms [Collegevile, MN:Liturgical Press, 2004], p. 223).
[7] Kasutu, M.D. Psalms. Expository on Psalms. (Tel-Aviv: Yavne, 1988(, 267.