לצפייה בשיעורי הוידאו לחצו כאן: שיעור 1, שיעור 2.

כפי שציינתי בשיעורים הקודמים, ספר תהילים הינו ספר נבואי עם תכלית ונושא מרכזי ולא אוסף אקראי של מזמורים. ספר תהילים כולל נבואות משיחיות רבות וממקד את עיני המהלל במשיח – ישוע (לוקס כ"ד).

חלק מהמזמורים הם אשכולות של נושא אחד (42–49). חלקם מהווים זוגות של שאלה ותשובה (108–110, ובהקשר רחב יותר 108-113). גם כאן במזמורי המעלות (120-134), אנו עדים לאשכול של מזמורים שנועדו להעניק מבט נבואי (אסכטולוגי) על עם ישראל מתקופת גלות בבל ועד להתגשמות ייעוד העם ככוהנים בממלכת המשיח.

במילים פשוטות: מבט היסטורי ונבואי על עם ישראל: מגלות למלכות.

התכלית של מזמורי המעלות דומה לתכלית של שירת האזינו (דברים ל"ב). שניהם מציינים את האירועים העיקריים בחיי עם ישראל עד לישועת כלל העם. המטרה שלהם לגרום לך ולי לבטוח באלוהים כריבון בעולם השולט על כל האירועים והמהלכים מבראשית ועד הנצח כדי שאתה ואני נחזור בתשובה כנה, כדי שנוכל לממש את ייעוד בריאתנו – שירות אלוהים ופאר שם המשיח.

על פי המסורת, עולי הרגל היו שרים את המזמורים הללו בדרכם אל בית אלוהים שבירושלים. עליה זו נקראה בשם: "המעלה", על שם "יסוד המעלה מבבל" (עזרא ז 9).[1] כמו כן, ישנם המציינים את המסורת הכתובה במשנה ועל פיה הלוויים היו שרים על 15 המדרגות מעזרת נשים – לעזרת ישראל, את המזמורים הללו – 15 במספר.

חשוב לזכור, דבר אלוהים מלמד שהמרחיק אותנו מאלוהים זה חטא ולא הגיאוגרפיה. לאור זאת, הנושא המרכזי של המחבר במזמורי המעלות אינו בנוגע למרחק גיאוגרפי של האדם מירושלים, אלא למרחק הרוחני של האדם מאלוהים. במהלך לימוד מזמורי המעלות, הבה נביא את כל ליבנו מוכן אל בית אלוהים, ושם נישמע את אלוהים כפי שהיינו שומעים צוואה.[2]

מהו הרעיון המרכזי של מזמור קל"ב?

המחבר נשבע אמונים למשיח מאפרתה. אלוהים מצידו נשבע להגשים את כל ההבטחות שנתן בנוגע למשיח מזרע דוד ולעם בחירתו. הרעיון המרכזי הינו ישועת עם ישראל למען יגשימו ייעודם ככוהנים בממלכת אלוהים.

מזמור תהילים פרק קל"ב:

א  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: זְכוֹר-יְהוָה לְדָוִד אֵת כָּל-עֻנּוֹתוֹ.
ב  אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַיהוָה, נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב.
ג  אִם-אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי; אִם-אֶעֱלֶה עַל-עֶרֶשׂ יְצוּעָי.
ד  אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי, לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה.
ה  עַד-אֶמְצָא מָקוֹם לַיהוָה; מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב.
ו  הִנֵּה-שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה; מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי-יָעַר.
ז  נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו; נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו.
ח  קוּמָה יְהוָה לִמְנוּחָתֶךָ: אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ.
ט  כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ-צֶדֶק, וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ.
י  בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ, אַל-תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ.
יא  נִשְׁבַּע-יְהוָה לְדָוִד אֱמֶת לֹא-יָשׁוּב מִמֶּנָּה, מִפְּרִי בִטְנְךָ, אָשִׁית לְכִסֵּא-לָךְ.
יב  אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם: גַּם-בְּנֵיהֶם עֲדֵי-עַד, יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא-לָךְ.
יג  כִּי-בָחַר יְהוָה בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ.
יד  זֹאת-מְנוּחָתִי עֲדֵי-עַד, פֹּה-אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ.
טו  צֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ; אֶבְיוֹנֶיהָ אַשְׂבִּיעַ לָחֶם.
טז  וְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע; וַחֲסִידֶיהָ רַנֵּן יְרַנֵּנוּ.
יז  שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד; עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי.
יח  אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת; וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ.

תוכן עניינים:

1. נדרו של דוד המלך לאלוהים (1-10)

א. ההבטחה לבנות בית לאלוהים (1-5)

ב. ההבטחה לשרת בנאמנות את משיח אלוהים (6-10)

2. שבועת אלוהים לדוד (11-18)
3. ה' מבטיח שזרע דוד ישב על כיסא המלכות (פ. 11-12 )
4. ה' מבטיח לשבת בציון לעולם (פ. 13-14)
5. ה' מבטיח לספק לכוהניו את כל מחסורם ושירותם (פ. 15-16)
6. ה' מבטיח להביס כל מתנגדיו ולפאר את משיחו (פ. 17-18).

 

פרשנות

עלינו לזכור שמזמורי המעלות נכתבו בתקופות שונות ולא על ידי מחבר יחיד (מזמור 126 לאחר החזרה מגלות, ומזמור 132 על ידי דוד המלך). לפיכך, עורך המזמורים, בעזרת השראת רוח הקודש, העמיד את מזמור 132 כמתאים לתוכן ולתמונה הנבואית שמזמורי המעלות צריכים להציג.

מזמורים 129-131 מתארים סבל וצרה שעם ישראל עתיד לחוות. התיאור מתאים באופן מדהים לסבל שעם ישראל עתיד לחוות בעתיד ואשר בעטיו ייכנע לפני אלוהים, יתעטף בענווה ויחזור בתשובה כנה למשיח ישראל, ישוע. המחבר אכן משתמש במזמורים שכתב המלך דוד שמתאימים לתמונה הנבואית הקשורה לעם ישראל.

לפיכך, הפתיח של מזמור 132 מציג נאמנה את הענווה הנלמדת מן הסבל ומן הטעות, הנדרשת מכל אדם על מנת שאלוהים ישמע את תחינתו ויענה לבקשתו. בעתיד, במהלך צרת יעקב, עם ישראל יחזור בתשובה כנה ויימלא בענווה. מתוך ענווה עמוקה יקרא עם ישראל למשיח ישוע, ויחדש את מחויבותו לגואלו, קדוש ישראל המכונה גם אביר יעקב.

בפסוק 1 דוד המלך מבקש מאלוהים לזכור את ענותו. מכיוון שהכתוב במקור היה נטול ניקוד, ניתן להבין את המילה בשני מובנים.

הראשון – ענותו = סבלו של דוד ((Enuto

השני – ענותו – (Anvato) הענווה של דוד שנבעה מתוך התנסות קשה שממנה למד לקח וחזר בתשובה.

הערה: התרגום היווני של תהילים מציין את המילה 'הענווה של דוד' ולא העינוי של דוד (his meekness τῆς πραΰτητος αὐτοῦ,).

למזלנו, שני המקרים תואמים לנושא הכללי ואינם גורמים להפרה של התוכן המרכזי. מכיוון שמזמור 131 מציין את הענווה שמילאה את ליבו של דוד, וזאת לאור הסבל שחווה, ניתן לקבוע שבמזמור 132 דוד המלך מבקש מאלוהים לכבד את בקשתו, וזאת לאור החזרה בתשובה והענווה הכנה הממלאת את ליבו לאור הלקחים שלמד.

כעת, לאחר שדוד מבהיר לאלוהים שהוא למד את הלקח מן הסבל, וענווה ממלאת את ליבו, הוא בטוח שאלוהים ישמע את בקשתו. ומהי? דוד נודר נדר לאלוהים להעמיד את משיח אלוהים במרכז חייו. במילים פשוטות, דוד המלך מבין היטב שתכלית התורה והמפתח לחוות את מלוא ברכות אלוהים ותוכניתו בחיי עמו, היא האמונה והכניעה למשיח אלוהים, צאצא לבית דוד שיבוא מאפרתה (אל הרומים י' 4).

בפסוקים 2-5, דוד המלך מציין את שמו של מושא הנדר – אביר יעקב, וכן מה כולל הנדר, מה נכלל בשבועה החשובה?

א. הנדר, השבועה היא לאביר יעקב.

מי הוא אביר יעקב?

• שם התואר אביר יעקב כמילה נרדפת לאלוהים, נמצא בספר בראשית מט 24, כחלק מהברכה של יעקב לבנו יוסף.
• ישעיה הנביא משתמש באביר יעקב בפרקים א 24; מט 26; ס' 16.

בכל המקרים ההתייחסות היא לאלוהים, לאדון, יהוה צבאות, אך ישעיה הנביא מוסיף ומציין בפרקים מט 26 ופרק ס' 16 נתונים נוספים העוזרים לנו לקבוע שאביר יעקב הוא גואל ישראל ומושיעו: "כי אני יהוה מושיעך וגואלך אביר יעקב." (ראה ישעיה ס"ג 8-14, יש הבחנה ברורה בין אלוהים האב, לאלוהים הבן, לאור התפקידים).

לפיכך ניתן להסיק שהנדר שדוד המלך נודר לאלוהים, מכוון לאלוהים אך באופן ממוקד לגואל ישראל ומושיעה, המשיח ישוע.

ב. מרכיבי הנדר, השבועה: פ. 3-5.  

בפסוקים 3-5 דוד המלך מציין את המהלכים שהוא מתכוון ליישם לחייו, ושמבטאים חזרה בתשובה כנה.

ג  אִם-אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי; אִם-אֶעֱלֶה עַל-עֶרֶשׂ יְצוּעָי.
ד  אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי, לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה.
ה  עַד-אֶמְצָא מָקוֹם לַיהוָה; מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב.
דוד המלך מבין היטב שהסיבה לצרות בחייו נובעים מהסטייה שלו מאביר יעקב, ומתורת אלוהים.

דוד הבין שכאשר מביטים הצידה מאלוהים ומעדיפים חכמת אדם וכניעה לתאוות הבשר, התוצאה הרסנית ברמה האישית, המשפחתית והלאומית.

מסיבה זו, לאחר שהתמלא בענווה, דוד המלך מבין שהתיקון הנדרש והמבטיח ברכה ולא צרה נוספת, היא להשכין את אביר יעקב במרכז חייו, בליבו – בלב נימול, במשכן המועדף על אלוהים.

דוד המלך משתמש בביטויי לשון, מטבע לשון שעדיין בשימוש בשפה העברית המודרנית: 'לא אשן עד שאעשה'. 'לא אעצום עין עד ש…'

נכון, דוד המלך לא הרגיש נוח כשארון הברית ישב בצריף בקרית יערים בחלקה של בית אדום עובד הגיתי (שמ"ב ו'), במקום בירושלים במקום מפואר, כראוי לאלוהים, בורא שמים וארץ. מסיבה זו, דוד פעל במרץ להביא את ארון הברית מקרית יערים לירושלים.

המהלך הפיזי של העברת ארון הברית מקרית יערים לירושלים, היווה ביטוי למהלך הנדרש מכל אדם – הציבו את אלוהים במרכז חייכם, ואל תסירו את עיניכם ממנו ומדברו!

חשוב לציין:

דוד המלך אכן רצה לבנות בית מקדש כמשכן קבוע לנוכחות אלוהים, אך גם ידע היטב שהבית הארצי הכי מפואר הינו רק צל וסמל לדבר העיקרי. גם משה רבנו ידע שהמשכן הארצי הינו תבנית של השמימי, והעיקר זה הבית שבלב.

ישעיה הנביא מלמדנו בפרק ס"ו 1: "כה אמר יהוה: השמים כסאי והארץ הדום רגלי, אי זה בית אשר תבנו-לי ואי זה מקום מנוחתי?"

מכאן, למרות שדוד המלך שאף לבנות מקום פיזי, מפואר וקבוע עבור ארון הברית, הרי דוד ידע כמו שאר יראי אלוהים, שהמשכן הראוי והנחשב הינו ליבו הטהור של כל אדם, לב שחוזר בתשובה המעניק לאלוהים את המקום הראשון בכל תחום בחיים. את עומק כוונת ליבו של דוד ניתן למדוד לאור הכתוב במזמורים ל"ב ו- נ"א.

מקדש גדול ומפואר או ארון הברית אינם ערובה לניצחונות וברכה… ראו את מקרה בני עלי שחשבו שהבאת ארון הברית לשדה הקרב יביא ניצחון על הפלישתים (שמ"א ד). הם טעו.

לאחר ששלמה המלך בנה את המקדש המפואר ביותר שיד אדם בנתה, עם ישראל חזר לסורו ואויבים פלשו לארץ ישראל והרסו את המקדש המפואר. בהמשך, עם ישראל חשב שנוכחות אלוהים במקדש הארצי מעניקה חסינות לפשעי העם (מיכה ג' 11). הרס המקדש והאסונות שפקדו את עם ישראל הוכיחו שהמקדש היפה והרצוי בעיני אלוהים אינו עשוי מאבן, עץ , זהב או יהלומים, אלא מלב טהור וכנוע למשיח ישראל, ישוע. ראה ישעיה ס"ו 2: "…ואל זה אביט, אל עני ונכה רוח וחרד על דברי" (מהיר למלא את רצוני). ראה גם דברים י', מיכה ו 6-7, הושע ו' 6.

יישומון:

• האם גם אנו לא ישנים טוב ולא נחים עד שנמלא אחר הוראת אלוהים בכל תחום בחיינו?
• האם אתה או את לא ישנים טוב ולא נחים עד שחטא פתוח נסגר?
• האם אתה ואני לא נחים עד שנמלא אחר ציות שאנו מודעים לו?
• האם קדושת אלוהים חשובה לך ולי יותר מכל דבר אחר בחיינו, יותר מכל מערכת יחסים שיש לנו עם בני משפחתנו?
• האם יש בחייך התמכרות כלשהי המסכנת את עדותך ועדות משפחתך?

הבה נפעל לוודא שליבנו אכן נקי וממוקד בישוע, כדי שאלוהים ישכון בתוכנו ושכינתו תהיה לנו ולסובבים אותנו מקור של ברכה וכבוד לאלוהים.

ההבטחה לשרת בנאמנות את משיח אלוהים (6-10)

 

בפסוקים 6-10, דוד המלך מעניק לנו נתונים נוספים בנוגע לזהותו של אביר-יעקב וכן את עובדת היותו אדון, אל הראוי להשתחוויה.

ו  הִנֵּה-שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה; מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי-יָעַר.
ז  נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו; נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו.
ח  קוּמָה יְהוָה לִמְנוּחָתֶךָ: אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ.
ט  כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ-צֶדֶק, וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ.
י  בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ, אַל-תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ.
דוד המלך מציין את אפרתה כמקום בו הוא שמע אודות אביר יעקב. דוד המלך מציין שאביר יעקב נמצא בשדה-יער.

למה בדיוק מתכוון דוד המלך?

רוב הפרשנים טוענים שדוד מתייחס לארון הברית שנמצא בקרית יערים והועבר לירושלים, כפי שמצוין בספר שמואל-ב פרק 6. זאת מכיוון שבפסוק 8 דוד מציין את ארון עוזו של אלוהים. הבעיה היא, מה ההקשר של אפרתה לארון הברית שנמצא בקרית יערים? ארון הברית לא היה מעולם באפרתה.

לפיכך, האם שדה יער מחייב הקשר בלעדי לקריית יערים או שקיימת אפשרות נוספת?

מכיוון שהמשך המזמור מתייחס למימוש הבטחת אלוהים להקים את הברית שהבטיח עם צאצאו של דוד המלך (שמ"ב ז' 14), ואין כל מבט אחורנית לעבר מעמד הר סיני וברית משה, אל עבר נתונים שבמהותם תבנית וסמלים, יוצא שאזכור השמות 'אפרתה' ו'שדה יער' לדעתי מתייחסים יותר לדבר עתידי מבחינתו של דוד המלך, ז"א למשיח באופן אישי מאשר לדבר סמלי.

אפרתה: הנביא מיכה מציין שהמשיח יבוא מבית לחם אפרתה (מיכה ה' 1).

שדה-יער: אומנם קריית-יערים כוללת בתוכה את המילה יער, ורוב הפרשנים טוענים שהכוונה לקריית-יערים, אני מציע גם לשקול (וזאת מהסיבה שהמזמור נראה נבואי) את העובדה שהמשיח ישוע נולד באבוס בדיר כבשים באפרתה של בית לחם. הנביא מיכה מציין בפרק ד' 8 את מגדל-עדר כציון מקום בטחונה של ציון ומקום הופעת הממשלה הראשונה, ממלכת לבת ירושלים. ז"א מגדל עדר, מקום פתוח בשדות בית לחם היה מקום הולדתו של מלך ישראל, המשיח ישוע.

בפסוק 7 דוד המלך מציין שהוא ועמו יבואו למשכנות אלוהים כדי להשתחוות "להדום רגליו."

הביטוי "הדום רגליו" של אלוהים מוזכר בנבואות משיחיות אודות ישוע. במזמור 110:1 הכוונה במפורש לאדון של דוד והוא ישוע המשיח (ראה מתי כ"ב).

במזמור ב', כל העמים נדרשים לנשק את הבן ולהיכנע לו. גם שם הכוונה היא למשיח ישוע.

בפסוק 8 דוד המלך אומר:" קוּמָה יְהוָה לִמְנוּחָתֶךָ: אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ."

קומה: הכוונה לקריאה לפעולה. ראה במדבר י' 33-36 וכן מזמור ג' 8, ס"ח 2.

למנוחתך. הכוונה לתחנה הסופית, לתכלית המסע. ומהי?

1. הסרת אויבי אלוהים מעל פני האדמה (ישעיה ס"ג 1-6, התגלות י"ט 11-21).
2. הישועה, חיי הנצח עם אלוהים בממלכתו הנצחית. ראה תהילים 95:11 מנוחתי = ישועתי, נחלתי הנצחית. מחבר אל העברים בפרק ד' משתמש בפסוק זה כדי לציין את החובה באמונה בישוע כדי להגיע למנוחה של אלוהים.
3. יישום התוכנית המקורית של אלוהים לבריאה: ברואיו משרתים אותו בטוהר ופאר.

דוד המלך מציין גם כן: "…אתה וארון עוזך"

למה הכוונה "ארון עוזך"?

בארון הברית נשמרו לוחות הברית (דברים י' 5, מל"א ח' 9).

במילים פשוטות, יתכן מאוד שמשמעות "ארון עוזך" מתייחס לדבר אלוהים, תורתו, נאמנותו המוכחת שיהווה תקן לחיים עד עולם, ז"א, לנצח נצחים.

מכאן, כאשר אלוהים יגשים את תוכנית ישועתו בדם המשיח, יקים את ממלכתו וישלוט עליה מציון – תושלם מנוחתו של אלוהים. אז אלוהים "ינוח".

מכאן, ניתן להסיק שדוד המלך מבקש מאלוהים לפעול, כדי להוציא לפועל את תוכנית ישועתו למען עמו, למען בני אדם, כדי שכבוד אלוהים יהיה בכל פה ולב.

בפסוק 9 דוד מעניק לנו פרטים שעוזרים לנו לקבוע שמדובר בברית החדשה שאלוהים הבטיח להקים דרך המשיח שהוא צאצאו של דוד ולא בדבר אחר.

ט  כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ-צֶדֶק, וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ.

בספר שמות י"ט 5-6 קבע אלוהים שעם ישראל נועד להיות כוהנים בממלכתו של אלוהים. נבואה זו עדיין לא התגשמה והיא עתידה להתגשם רק לאחר שעם ישראל ייכנע לכוהן הגדול שלהם – ישוע המשיח.

רק אז הכוהנים ילבשו צדק – משמע, ילבשו ישועה. (קור"ב ה' 21, ישעיה ס' 21). חסיד הינו תיאור לאדם העטוף בחסד אלוהים. אדם הנמצא בברית עם אלוהים. הכוונה לאדם נושע.

לפיכך, עם ישראל ככוהנים חסידים, יכול להתרחש רק לאחר הקמת הברית החדשה ורק לאחר שעם ישראל יחזור בתשובה כנה לישוע כאדון ומושיע.

הפועל "ירננו" נכתב על ידי משה בשירת האזינו בספר דברים ל"ב 43. שם הכוונה להלל שיבוא מפי שארית ישראל בעת חזרת המשיח ארצה (ראה גם מזמור ל"ג 1 וישעיה נ"ב).

שאול השליח (באיגרת אל הרומים ט"ו 10-11) ייחס את ההשתחוויה וההלל ששמע מגויים ויהודים לישוע, להתגשמות הנבואה מדברים ל"ב 43.

לפיכך, התגשמות עם ישראל ככוהנים מרננים, הינה התייחסות לאחרית הימים. דוד המלך מסתכל קדימה במבט נבואי ומייחל בכל לשון שעם ישראל ייוושע, ייכנס למנוחתו של אלוהים וימלא את ייעודו – כוהנים בממלכתו של אביר-יעקב.

בפסוק 10 דוד מסיים ואומר: "בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ, אַל-תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ."

דוד מסיים את הפיסקה הכוללת את נדרו בבקשה מאלוהים.

בעבור דוד, אל תחזור מההבטחה שנתת להקים משיח. אלוהים, אנא, אל תתחרט על ההבטחה להגשים את שהבטחת לדוד כפי שמתועד בספר שמואל-ב פרק ז פסוק 12-13: "כי ימלאו ימיך ושכבת את אבותיך והקימותי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך, והכינותי את ממלכתו. הוא יבנה בית לשמי, וכוננתי את כיסא ממלכתו עד עולם."

לאחר חלק א', בו מפורט הנדר של דוד לאלוהים, עונה אלוהים לעבדו דוד ונשבע להקים את כל שהבטיח לדוד.

יישומון:

אך לפני שנלמד את תשובת אלוהים, כדאי לנו לזכור עובדה חשובה.

המאמינים בישוע, יהודים וגויים ביחד, נקראים כוהנים לאלוהים ((פטר"א ב' 9-10). ככוהנים, ייעודנו לחיות בעבור אלוהים ולשירותו. שירות נאמן של הכוהן כולל חיים מלאים בהלל ושבח למשיח ישוע, בכל מקרה ובכל מצב.

האם החיים שלי ושלך כוללים רנן לאדון בתקופות קשות ונוחות?

האם חיינו הינם חיי עדות המוליכים אנשים לעבר האדון ישוע?

האם דברנו ולימודנו מפאר ומכבד את האדון? כך ראוי שיהיה בחיי כוהנים נאמנים. האם כך נראים חיי וחייך?

בפסקים 11-18, אלוהים עונה לדוד ומחדש את שבועתו להקים את כל שהבטיח לזרעו.

שבועת אלוהים לדוד (11-18)

לפני שאפרט את תשובת אלוהים לנדר של דוד המלך, ראוי לשים לב שתשובת אלוהים בפסוקים 11-18, מהווה חזרה על הבטחות אלוהים שניתנו בעבר. אין בה הבטחות חדשות, אלא חיזוקים למה שאלוהים הבטיח לעמו אם יאמצו באמונה את הברית עימו. נא לשים לב שמרכיבים ממזמור 132 קיימים גם במזמור 89. למעשה, חלק ממזמור 132 מהווה תשובה לבעיות המוזכרות במזמור 89. נעמוד על כך בהמשך.

 

1. ה' מבטיח שזרע דוד ישב על כיסא המלכות (פ. 11-12 )
2. ה' מבטיח לשבת בציון לעולם (פ. 13-14)
3. ה' מבטיח לספק לכוהניו את כל מחסורם ושירותם (פ. 15-16)
4. ה' מבטיח להביס כל מתנגדיו ולפאר את משיחו (פ. 17-18).

 

יא  נִשְׁבַּע-יְהוָה לְדָוִד אֱמֶת לֹא-יָשׁוּב מִמֶּנָּה, מִפְּרִי בִטְנְךָ, אָשִׁית לְכִסֵּא-לָךְ.
יב  אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם: גַּם-בְּנֵיהֶם עֲדֵי-עַד, יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא-לָךְ.
יג  כִּי-בָחַר יְהוָה בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ.
יד  זֹאת-מְנוּחָתִי עֲדֵי-עַד, פֹּה-אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ.
טו  צֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ; אֶבְיוֹנֶיהָ אַשְׂבִּיעַ לָחֶם.
טז  וְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע; וַחֲסִידֶיהָ רַנֵּן יְרַנֵּנוּ.
יז  שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד; עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי.
יח  אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת; וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ.

1. ה' מבטיח שזרע דוד ישב על כיסא המלכות (פ. 11-12 )

יא  נִשְׁבַּע-יְהוָה לְדָוִד אֱמֶת לֹא-יָשׁוּב מִמֶּנָּה, מִפְּרִי בִטְנְךָ, אָשִׁית לְכִסֵּא-לָךְ.
יב  אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם: גַּם-בְּנֵיהֶם עֲדֵי-עַד, יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא-לָךְ.

בפסוקים 11-12 אלוהים נשבע שלא יחזור בו מההבטחה שנתן לדוד המלך. משמע: צאצא שיבוא מדויד המלך, כפי שהבטיח אלוהים בספר שמואל ב' ז' 12-15, יהיה למלך לעולם: "…והקימותי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך, והכינותי את ממלכתו. הוא יבנה בית לשמי, וכוננתי את כיסא ממלכתו עד-עולם…"

 

במזמור ב', דוד מפרט שהמשיח, שהינו דמות אלוהית, אכן ימלוך על העולם מציון, וכל בני האדם נדרשים לחסות בו אם ברצונם לחוות חיים.
המשיח הינו אותו זרע דוד שאלוהים מתייחס אליו. חיזוק לכך אנו מקבלים גם מישעיה פרק י"א – חוטר מגזע ישי…

 

במזמור ל"ה (45) שהינו מזמור להכתרת המלך המשיח, בני קורח מדגישים את אלוהותו של המשיח המובטח מבית דוד. בפסוק 7 כתבו בני קורח אודות מלכותו הנצחית של המשיח: "כיסאך אלוהים עולם ועד, שבט מישור שבט מלכותך."

 

ניתן לומר שכל תשובת אלוהים במזמור 132 נמצאת כבר במזמור פ"ט. דבר ראשון היא ההבטחה לדוד, לזרעו.

דבר שני הוא תוכן ההבטחה – כיסא מלכות לעולם ועד.

והנה פרטים אלו נמצאים למכביר במזמור 89 בפסוקים 4-5, 21-22, 28-30, 36-38.

 

 

תהילים קל"ב 11

תהילים פ"ט

" נִשְׁבַּע-יְהוָה לְדָוִד אֱמֶת לֹא-יָשׁוּב מִמֶּנָּה, מִפְּרִי בִטְנְךָ, אָשִׁית לְכִסֵּא-לָךְ."

4-5: "כרתי ברית לבחירי, נשבעתי לדוד עבדי. עד עולם אכין זרעך, ובניתי לדור ודור כסאך סלה."   21-22: "מצאתי דוד עבדי, בשמן קדשי משחתיו. אשר ידי תיכון עימו, אף זרועי תאמצנו."   28-30: "אף אני בכור אתנהו, עליון למלכי ארץ. לעולם אשמור לו חסדי, ובריתי נאמנת לו. ושמתי לעד זרעו, וכסאו כימי שמים."   36-38: "אחת נשבעתי בקודשי , אם לדוד אכזב. זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי. כירח יכון לעולם, ועד בשחק נאמן סלה."

 

 

מכיוון שהבן המובטח הינו ישוע המשיח, בן-דוד (ישעיה י"א), אנו עדים לכך שאלוהים אכן נשאר נאמן להבטחתו והקים את המשיח מבית דוד.

המשיח ישוע נולד למרים הבתולה, דרך רוח אלוהים, כפי שניבא ישעיה הנביא בפרק ז' 14. המשיח מבית דוד, עימנו-אל, נולד בבית לחם אפרתה, בדיר כבשים, כפי שניבא מיכה הנביא בפרק ה', כדי לשלם במחיר דם חייו את כפרת החטאים שלנו (ישעיה נ"ג 5-6).

בדם הכפרה של האדון ישוע, קמה הברית החדשה שירמיה הנביא ניבא אודותיה, והאדון ישוע אישר בסעודת הפסח האחרונה עם תלמידיו (ירמיה ל"א 30-34, מתי כ"ו 26-29).

ואכן, כאשר יחזור המשיח ישוע ארצה, הוא יחזור בהדר אלוהים וימלוך מירושלים על כל תבל (התגלות י"ט 11-21, ישעיה ב' 1-4, מיכה ד' 1-7).

 

למה אלוהים מתכוון בפסוק 12? " אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם: גַּם-בְּנֵיהֶם עֲדֵי-עַד, יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא-לָךְ."

התשובה המפורטת לפסוק זה נמצאת במזמור פ"ט 31-34:

"אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון. אם חוקותיי יחללו, ומצוותי לא ישמורו. ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם. וחסדי לא אפיר מעימו ולא אשקר באמונתי."

 

משמע, אלוהים אינו מרמז שהברית עם דוד היא ברית על תנאי. ההבטחה לדוד תתקיים גם תתקיים. אלא, אלוהים ציין שההבטחה לדוד אינה מעניקה למשפחת דוד חסינות להגנה בכל תנאי. אם ילכו בדרך אלוהים כי אז יחוו את מלוא ברכותיו של אלוהים. אם יסטו מדרך אלוהים, כי אז יחוו את משמעתו ועונשיו.

לראיה, חלק מהמלכים לבית דוד היו רשעים ביותר, ראה אחז (ישעיה ז, מל"ב ט"ז ומנשה מלך יהודה (דברי הימים ב' ל"ג), ולמרות זאת אלוהים שמר את זרע דוד בגלל מילתו והבטחתו (דברי הימים ב'  כ"א 7: "…ולא אבה יהוה להשחית את בית דויד למען הברית אשר כרת לדויד וכאשר אמר לתת לו ניר ולבניו כל הימים.")

 

לפיכך, בפסוק 12 זה יש חזרה כללית של ההבטחה של אלוהים לעמו ישראל.

אם העם ישמור את דבר אלוהים באמונה ויציית לאלוהים, כי אז יחווה את ברכותיו. אם יסטה מאלוהים, יחווה את הסתר פני אלוהים (ראה דברים כ"ח). גם אם עם ישראל יסיר ליבו מאלוהים, אלוהים לא יפר את ההבטחה לעמו, אלא שהזמן עד חזרתו של המשיח יהיה מלא בסבל וצרות במקום בנחת ושלווה (דברים ל"ב 1-43).

 

תכלס: אלוהים מבטיח לשמור צאצאים לדוד כדי שיום אחד, מאחד מהם, אכן יבוא המשיח המובטח, הצאצא המיוחל – ישוע – עמנואל. אלוהים לא יבטל או יחזור בו מלהקים צאצא, מלך עולם מזרע דוד.

 

יישום והשלכות:

כמו שלאלוהים הייתה תוכנית ברורה ומוחלטת לבית דוד, כך יש לאלוהים ייעוד ותוכנית עבור כל אחד מילדיו. בגלל בחירתו הריבונית של אלוהים, כל אחד מאיתנו בסופו של דבר יעשה את שיעד לו אלוהים.

השאלה היא:

האם נציית לאלוהים ונמלא את ייעודנו בשמחה ובשלום ללא עונשים, עם מלוא הברכה, או שנגיע למקום הייעוד כשאנו עם עצמות שבורות וצלקות על גופנו ועל נפשנו?

אנא התפלל ולמד מהי קריאתו של אלוהים עבורך ופעל באמונה ואהבה כדי להשלים את ייעוד ישועתך (אל הפיליפים ב' 12).

 

בפסוקים 13-14 אלוהים ממשיך להסביר מדוע הוא מתכוון למלא את השבועה שנתן לדוד.

יג  כִּי-בָחַר יְהוָה בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ.
יד  זֹאת-מְנוּחָתִי עֲדֵי-עַד, פֹּה-אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ.

מחבר המזמור טוען שאלוהים בחר בציון. אלוהים בחר בציון להיות המקום בו הוא ישב, ולשם יעלו כל יראיו מבני כל העמים (ראה זכריה י"ד 16-21).

השם "ציון" בכתבי הקודש מתייחס (על פי ההקשר) לכל ארץ ישראל, לכלל ירושלים או לאיזור המקדש על הר הבית. בכל מקרה לא מדובר במקום שאינו בארץ ההבטחה.[3]

 

הבחירה של אלוהים לא נעשית ברגע התרחשות אירוע כלשהו, אלא היא פעולה שאלוהים עשה בראשית מקדם ימי עולם (אל הרומים ח' 29-30, ט' 12; אל האפסיים א' 4).

אלוהים הגשים את בחירתו כבר בבראשית פרק א', ואנו אלו שרואים את חלקי ההגשמה לאורך ההיסטוריה.

 

מבנה כתבי הקודש והכתוב בהם מלמדנו שהשלמות שהייתה בבראשית א' ו-ב', ונהרסה בגלל החטא בבראשית פרק ג', עתידה לחזור לאור הכתוב בספר ההתגלות פרקים 21-22 והלאה בתקופת הנצח (פטר"ב ג' 10-13).

 

ממלכת המשיח הארצית בת 1000 השנים היא מדרגה אחרונה לפני תקופת הנצח. לאור זאת, אם כתבי הקודש מסתיימים עם ירושלים החדשה והמושלמת בה שוכן אלוהים עם יראיו, ניתן להסיק בביטחון רב שבבראשית א ו-ב' גן העדן בו שכן אלוהים עם יראיו לפני החטא, היה בירושלים. מכיוון שהמעגל מסתיים בירושלים יוצא שהכל התחיל בירושלים.

פרשנות זו מקובלת גם על כל הפרשנים היהודים לאורך ההיסטוריה.

 

במילים פשוטות: ירושלים של בראשית א ו-ב עתידה לחזור במלוא הדר באחרית הימים. להלן השלבים המתוארים בכתבי הקודש:

• גן עדן – אלוהים שכן עם אדם וחווה שהם מושלמים וללא חטא.
• תקופת ההווה מאז החטא ועד שובו של המשיח ישוע ארצה. בית המקדש על הר המוריה בירושלים.
• ממלכת המשיח הארצית בת 1000 השנים שמרכזה בירושלים. תקופה זו תחל כאשר ישוב המשיח ישוע ארצה וישכון בבית המקדש החדש בירושלים (ישעיה ב', מיכה ד', זכריה י"ד 16-21, יחזקאל מז-מ"ח, עמוס ט ועוד).

מסיבה זו אלוהים ציווה על יראיו להתפלל לשלום ירושלים – כי שם ישב המלך המשיח ומשם ימלוך על כל העולם. ראה גם מזמור ב'.

• ירושלים-של-מעלה הנצחית – אלוהים שוכן עם יראיו במלוא הדר (התגלות כ"א-כ”ב). אלוהים ישכון עם יראיו בירושלים החדשה, הנצחית.

 

רבותי, כאשר שלמה המלך בנה את המקדש בירושלים והקדיש אותו, הוא ידע היטב שאין מדובר בבית שיכול להכיל את כל גודלו של אלוהים (מל"א ח' 27).

ישעיה הנביא מכריז את דבר אלוהים בפרק ס"ו 1 ומציין שכל הארץ אינה יכולה להכיל את אלוהים…

לפיכך, כאשר אלוהים אומר שהוא ישב בציון, הכוונה היא שבציון, בירושלים, בביתו על הר הבית, שם אלוהים בחר להתגלות לכל אדם ומשם אלוהים יכריז את דברו לכל.[4]

בית אלוהים שבירושלים הינו המקום לשם יעלו יראי אלוהים ושם ישתחוו ויתחברו (fellowship) עם אלוהים.

מכיוון שהמשיח עתיד לשבת בביתו בציון, וכך קבע אלוהים, משתמע שאלוהים יקים את הבטחתו לדוד כי כך אלוהים מגשים את תוכניתו המקורית עבור עם ישראל והעולם בכלל.

 

מה משמעות המילה איווה בפסוקים 13-14?  “אוה,” HALOT, 1:20.  Desire,  חפצי-בה.

אלוהים חושק ומתאווה לירושלים, כי היא מרכז בריאתו וממנה הכל החל ובה הכל יסתיים (יחזקאל ה' 5; ל"ח 12). לא לחינם נקראת העיר ירושלים "חפצי-בה". ישעה ס"ב. זו עוד נדבך לחזק את העובדה שאלוהים יגשים את שהבטיח בכל הקשור להקמת הברית החדשה דרך צאצא מזרע דוד המלך.

מזמורים נוספים בתהילים מדגישים את מיקומה המיוחד והנצחי של ירושלים:

מזמור 48:12-14 "ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה, למען משפטיך. סובו ציון והקיפוה, סיפרו מגדליה. שיתו ליבכם לחילה פסגו ארמנותיה למען תספרו לדור אחרון. כי זה אלוהים אלוהינו עולם ועד, הוא ינהגנו על מות."

במזמור פ"ז 2-3 נאמר: אוהב יהוה שערי ציון מכל משכנות יעקב. נכבדות מדובר בך עיר האלוהים סלה.

מכיוון שירושלים היא מקום מושבו של אלוהים ומשם ישלוט המשיח על העולם, עיר זו והר המוריה, מהווים מטרה עיקרית לשטן בכבודו ובעצמו. שם יקים השטן את כסאו כדי להוכיח שהוא האלוהים ושולט על העולם (ראה דניאל ט' 26-27, מתי כ"ד 15).

 

בפסוק 14 המחבר אומר מילה רבת משמעות: ירושלים, ציון, היא מקום מנוחתו של אלוהים.

כתבי הקודש מבהירים לנו שהתנאי היחידי להיכנס למנוחתו של אלוהים היא אמונה מושיעה.

אמונה שכזו הייתה חסרה לדור המורד במדבר ולכן הם מתו בשממה ולא נכנסו לארץ ההבטחה (ראה מזמור צ"ה 11: "אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי.").

מחבר איגרת אל העברים בפרקים ג-ד, מצטט ממזמור צ"ה 11 ומבהיר שהכניסה למנוחה של אלוהים היא על סמך אמונה בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.

המחבר מדגיש: אילו ארץ כנען הייתה התחנה הסופית, לא היה מדבר אלוהים עוד על מנוחתו בעתיד, אלא שמנוחתו הסופית תלויה באמונה מושיעה, ורק זו יכולה להבטיח את הביטחון במגורים עם אלוהים בממלכתו הנצחית.

מדוע תהיה זו מנוחה?

• כי החטא יהיה מרוסן, ובנצח מבוטל.
• כי יראי אלוהים יהיו עסוקים בשירות אלוהים בטוהר וקדושה ולא בשום דבר אחר.
• כי יראי אלוהים יחוו חירות אמיתית אשר פריה הוא מנוחה ושלווה.

 

לכן, פסוק זה גם מהווה אתגר לכל הקורא והשומע את דבר אלוהים:

האם אתה בטוח שיש לך מקום במנוחתו של אלוהים?

האם אתה מאמין בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים? דע לך שרק זו האמונה המבטיחה חלק במנוחתו של אלוהים, ז"א, נוכחות במלכות אלוהים בקרבת אלוהים לעולמי עד.

 

בפסוקים 15-16 ה' מבטיח לספק לכוהניו את כל מחסורם ושירותם.

טו  צֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ; אֶבְיוֹנֶיהָ אַשְׂבִּיעַ לָחֶם.
טז  וְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע; וַחֲסִידֶיהָ רַנֵּן יְרַנֵּנוּ.

לאורך הכתובים אלוהים לימד את עם ישראל שכאשר הם ימלאו את מצוותיו באמונה, ישמרו את תנאי בריתו, הוא ירעיף עליהם את כל ברכותיו.
רשימת הברכות נמצאת בספר דברים כ"ח 1-14.

בספר שמות י"ט 5-6 אלוהים ציין שייעודו של עם ישראל זה שיהיו כוהנים בממלכתו.

כתבי הקודש מלמדים שכלכלת הכוהנים מוטלת על שארית העם. וכך שאר שבטי ישראל היו אחראים לכלכל את שבט לוי.

לפיכך, מכיוון שכל עם ישראל עתידים לשרת את אלוהים בממלכת המשיח, יוצא שכלכלתם תהיה באחריות כלל עמי העולם. מכיוון ששירות הכוהנים יהיה מושלם ומבורך, שאר עמי העולם יביעו את אהבתם ותמיכתם בהבאת חילם (עושרם) לישראל לכלכל את הכוהנים ולבנות את הארץ.

ואכן, את זה בדיוק מלמד ישעיה הנביא בפרקים ס'-ס"ו. מסיבה זו לא יהיה כהן אחד מורעב במלכות המשיח.

 

יישום והשלכות:

אלוהים נאמן לכלכל את אלו הנאמנים למלא את הייעוד שאלוהים קבע לחייהם. לא לחינם אומר דוד המלך: נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם.

 

ראוי להתרענן ולהתעודד בהבטחות שאלוהים העניק לעמו.

על פי הנאמר מפי ירמיה הנביא בפרק ל"א 30-34, כל עם ישראל עתידים לדעת את אלוהים. לפי אל הרומים י"א 26, כל ישראל עתידים להיוושע.

מכאן, ההבטחה במזמור 132:16 "וכוהניה אלביש ישע" מחזקת ומדגישה את שאר ההבטחות. כל עם ישראל עתידים להיות נושעים בתקופת מלכות המשיח הארצית בת 1000 השנים.

 

פסוק 16 מוסיף ואומר: "וחסידיה רנן ירננו."

הפעלים הללו מוזכרים כנבואה בשירת האזינו בספר דברים ל"ב 43.

שאול השליח ציטט את הפסוק מדברים ל"ב 43 כאשר ראה גויים ויהודים נושעים מהללים את המשיח ישוע – אל הרומים ט"ו 10-11.

משמע, התגשמות מלאה של הפסוק הזה תתרחש במלכות המשיח כאשר כל ישראל נושעים וביחד עם הגויים הנושעים הם מרננים ומשבחים את שם המשיח ישוע.

 

בפסוקים 17-18 מסיים אלוהים את פרטי שבועתו בסיום מעורר השתאות:

יז  שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד; עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי.
יח  אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת; וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ.

שם, מתייחס לציון, לעיר ירושלים. שם בירושלים יקום צאצא מזרע דוד, ומשם ישלוט על העולם. המילה קרן הינה מילה נרדפת לכוח, מלכות ושלטון (דניאל ז)

אלוהים אומר שהוא יצמיח, ז"א יגדל ויפתח ויביא…

הפועל אצמיח בא מאותו השורש של צמח, שהינו אחד משמותיו של המשיח. ראה זכריה ג' 8 ו-ו' 12, ירמיה כ"ג 5.

המילה נר (אור, מנורה) מקבילה למילה קרן באותו פסוק. ולכן, כמו שהקרן מסמלת מלכות כוח ושלטון, הנר מסמל אור, כי המשיח הוא אור לעמים ועל פי אורו כולם ילכו (ראה שמ"ב כ"א 17).

המחבר מזהיר ואומר שאויבי המשיח עתידים ללבוש בושת.

המילה בושת, אבושה, מופיעה במזמור ל"א 2 ומתייחסת לאלו שאינם בוטחים ביהוה. ההקשר במזמור ל"א 2 מקביל למזמור ב' 12 ומתייחס למשיח.

אלו שאינם בוטחים במשיח ילבשו בושת.

מהות המילים היא שאויבי המשיח עתידים להישפט. ואומנם משפט אלוהים על אויביו מתוארים על פני פסוקים רבים בכתבי הקודש.

בשוב המשיח ישוע ארצה כדי להקים את מלכותו, הוא עתיד לנקות את העולם מאויביו. ז"א, כל אויבי המשיח לא יזכו להזדמנות נוספת אלא דינם ייגזר לאבדון. כך נלמד מ: ישעיה נ"ב 15, ס”א 2 ב ואילך, ס"ג 1-6, זכריה י"ב-י"ד 15, התגלות י"ט 11-21 ועוד.

מי ישרוד את משפט אלוהים ויזכה להיכנס למלכות המשיח?

• קהילת אלוהים אשר תילקח לפני הצרה ותשוב ארצה עם המשיח בגוף חדש.
• שארית ישראל ושארית מן הגויים אשר ייוושעו במהלך 7 שנות הצרה וישרדו אותה.

פסוק 18 אינו מסתיים רק בבושת דוחי המשיח, אלא גם מבהיר שהמשיח עתיד לזכות בכבוד הראוי לו: "…וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ."

שלושת המילים המסיימות את המזמור כמוהם כעיקר המזמור.

המושא של המילים הללו הוא זרע-דוד, אביר-יעקב, המשיח בכבודו ובעצמו.

מדוע טורח המחבר לומר שהמשיח עתיד לשאת את נזרו על ראשו?

התשובה טמונה בפרק פ"ט 39-40. "וְאַתָּ֣ה זָ֭נַחְתָּ וַתִּמְאָ֑ס הִ֝תְעַבַּ֗רְתָּ עִם־מְשִׁיחֶֽךָ׃‏ נֵ֭אַרְתָּה בְּרִ֣ית עַבְדֶּ֑ךָ חִלַּ֖לְתָּ לָאָ֣רֶץ נִזְרֽוֹ."

במזמור פ"ט 39 המחבר מציין את חטאו של עם ישראל הדוחה את המשיח ומחלל את שמו. והנה במזמור קל"ב, המחבר מציין שלא לעולם ידחה עם ישראל את גואלו. יש רפואה למחלה הרוחנית של עם הבחירה. בעתיד, יזכה המשיח ישוע, זרע דוד לכבוד הראוי לו גם מתוך כלל עמו שיכנסו לברית החדשה באמונה מושיעה בו, כאדון ומושיע מכפר חטאים.

פסוק 18 במזמור קל"ב מקביל לכתוב במזמור ק"י 5-7 ומהווה תשובה לנאמר במזמור פ"ט 39-40.

אני אציג את הפסוקים בטבלה למען הנוחות.

תהילים 132:18	תהילים 110:5-7	תהלים 89:39-40
אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת; וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ.	5‏ אֲדֹנָ֥י עַל־יְמִֽינְךָ֑ מָחַ֖ץ בְּיוֹם־אַפּ֣וֹ מְלָכִֽים׃ ‎6‏ יָדִ֣ין בַּ֭גּוֹיִם מָלֵ֣א גְוִיּ֑וֹת מָ֥חַץ רֹ֝֗אשׁ עַל־אֶ֥רֶץ רַבָּֽה׃ ‎7‏ מִ֭נַּחַל בַּדֶּ֣רֶךְ יִשְׁתֶּ֑ה עַל־כֵּ֝֗ן יָרִ֥ים רֹֽאשׁ׃	‏ ‎39‏ וְאַתָּ֣ה זָ֭נַחְתָּ וַתִּמְאָ֑ס הִ֝תְעַבַּ֗רְתָּ עִם־מְשִׁיחֶֽךָ׃ ‎40‏ נֵ֭אַרְתָּה בְּרִ֣ית עַבְדֶּ֑ךָ חִלַּ֖לְתָּ לָאָ֣רֶץ נִזְרֽוֹ׃

 

המשיח עתיד להגשים את תוכנית אלוהים – כפרת חטאים ולרוצץ את ראש השטן (בראשית ג' 15), ולכן יזכה לחבוש נזר כבוד על ראשו. נזר הניצחון על מקור הרשע והרשעה.

בעוד בימינו שם המשיח ישוע מחולל בפי עמו, כשיחזור האדון ישוע, יקרא עמו בפה ולב אחד: ברוך הבא בשם יהוה.

סיכום

1. מזמור 132 מתאר את שבועתו של דוד להישאר נאמן לאביר יעקב שיבוא מאפרתה. דוד המלך ידע שאלוהים יישאר נאמן להבטחותיו ויקים זרע ממנו שימלוך על העולם לעולם.

האם אתה שהצהרת את אמונתך באדון ישוע, ונטבלת בשם האב והבן ורוח הקודש, אכן עומד בהבטחה ובברית שכרת עם האדון?

2. אלוהים נאמן לקיים את שייעד לחיים של כל אחד מילדיו, אך השאלה הגדולה היא: האם אתה ואת תגיעו לשלב הציות לאחר עונשים, צרות ומניעת ברכה, או בשמחה, שלום ושלווה שאלוהים כל כך רוצה לתת לכל אחד מילדיו הנושעים. אנא, חזור בתשובה ופעל בתפילה ולימוד לדעת להגשים את ייעוד תשועתך.
3. המזמור מסתיים במילים ישירות וברורות: אויבי המשיח ישוע ילבשו בושת!
   ילדי אלוהים הנושעים – ייכנסו למנוחתו. אנא, קרא בשם ישוע היום, למען לא תלבש בושת נצחית אלא תזכה להיכנס למנוחתו של אלוהים.

הערה:

שימו לב למזמור הבא – 133: "הנה מה טוב ומה נעים שבט אחים גם יחד."

את הברכה הזו חווים ילדי אלוהים הנושעים היום, ובעתיד, גם כלל שארית עם ישראל בממלכת המשיח.

 

תקציר של כל אחד ממזמורי המעלות:

120: המשורר מבקש עזרה מה' נגד שכניו הרשעים המציקים לו במעשי מרמה ובעלילות שקר, והנלחמים בו, אף על פי שהוא שוחר שלום.

אם זהו שיר של העולים לרגל לירושלים , הרי שהמזמור הושר לפני היציאה לדרך, והמשורר הגר בארץ נוכרייה, מתפלל שינצל מהמציקים לו בדרכו לירושלים ובחזרתו לביתו.[5]

121: המשורר בוטח באדוני בכל ליבו. המשורר מבין היטב שגאולתו והצלתו באדוני בלבד. המבט אל ההרים מזכיר את דברי ישעיה בפרק נ"ב, ומבהיר לכל שישועת האדם באלוהים ולא באדם, יהיה אשר יהיה.

122: המשורר, המביע את שמחת לבו בעלותו לירושלים, מתאר את מרכזיותה וחשיבותה, כי שם שוכן אלוהים ומשם הוא מולך על הבריאה. מסיבה זו המשורר מבקש מכל יראי אלוהים – התפללו לשלום ירושלים, שמשמעו, התפללו לשלטון אלוהים על העולם מציון.

123: המחבר פונה לאלוהים ומבקש את רחמי אלוהים עליו. מספיק לו למחבר בוז אויביו, ולכן מבקש שאלוהים יחון אותו ויסיר מעליו את אויביו.

124: תהילה לאלוהים על הצלה מאויב.

125: אלוהים חונה סביב ליראיו ומגן עליהם. א; רשע לא יזכה לקחת את נחלת אלוהים ליראיו.

126: השמחה בחזרה מן הגלות לארץ ההבטחה. העדות הנפלאה של ריבונות אלוהים בעובדה שהגשים הבטחתו והחזיר עמו לנחלתו, כנגד כל הסיכויים

127: האזהרה: אם אלוהים לא יבנה בית, לשווא עמלו בוניו בו. השגשוג והברכה מקורם באלוהים. משמע, חזרת הגולים ארצה אינה מבטיחה את ישיבתם הנצחית בה. אם יסטו מאלוהים, הברכה תתערער.

128: מבורכים הם אלו הבוטחים באלוהים. הבוטחים באלוהים יזכו לשבת בירושלים הנצחית ולחוות את ברכות אלוהים לנצח נצחים.

129: תפילה לניצחון על אויבי ציון.

130: זעקה לגאולת עם ישראל.

131: המשך הזעקה והתקווה לישועת עם ישראל.

132: תפילת ברכה למקדש. התפילה להגשמת ברית דוד – הברית החדשה

133: ההתחברות והאחווה בבית יהוה. עם ישראל מקיים את ייעודו – כוהנים בשירות אלוהים. דבר שיתגשם רק במלכות המשיח.

134. קריאה לשבח את יהוה. עם ישראל הגיע לייעודו כפי שהבטיח אלוהים במעמד הר סיני (שמות י"ט)

על פניו נראה ששירי המעלות מציינים את מהלך האירועים שעם ישראל יחווה מאז היותו בגלות, החזרה מן הגלות, הסטייה החוזרת מהברית עם אלוהים, הגאולה וההתחברות עם אלוהים בממלכתו הארצית.

במילים פשוטות: מבט היסטורי ונבואי על עם ישראל: מהגלות למלכות.

 

Bibliography

Andres Max. Lawson, J. Steven. Holman Old Testament Commentary Psalms 1-75. Nashville, Tennessee: B&H Publishing Group, 2003.

Andres, Max, and Steven J Lawson. Holman Old Testament Commentary Psalms 76-150. Nashville, Tennessee: B&H, 2006.

1991. F. Keil. Delitzsch F. Commentary on the Old Testamsnt. Vol. V. Psalms. Grand Rapids, MI: Eerdmans, 1991.

ESV Study Bible. Wheaton, Illinois: Crossway Bibles, 2008.

Fruchtenabaum, Arnold G. The book of Genesis: Exposition from a Messianic Jewish Perspective. San Antonio, TX: Ariel, 2009.

Henry, Mathew. Commentary on Psalms. Rishon Lezion: Hagefen, 2016.

Cassuto, M.D. Psalms. Expository on Psalms. Tel-Aviv: Yavne, 1988.

Khen, Mordechai. Psalms annotated. Jerusalem, Israel: Yenets Ltd., 2010.

Kohen, Menachem. Mikraot Gedolot – Psalms (מקראות גדולות – תהילים). Ramat Gan: Keter, Jerusalem, 2003.

L., Gardon Sh. Psalms . Galil Publishing L.T.D, 1992.

Lockyer, Herbert, SR. A Devotional Commentary Psalms. Grand Rapids, MI: Kregel Publications, 1993.

Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. Grand Rapids: Kregel, 2016.

Ross, Allen P. A Commentary on the Psalms Vol. 1. Grand Rapids, MI: Kregel, 2011.

Spurgeon, H. Charles. The Treasury of David. Grand Rapids, MI: Kregel, 1968.

Wiersbe, Warren W. The Wiersbe Bible Commentary. O.T. Colorado Springs, CO: Cook, 2007.

 

[1] L., Gordon Sh. Psalms, Vol. 2. )Galil Publishing L.T.D, 1992), 187.

[2] Andres, Max, and Steven J Lawson. Holman Old Testament Commentary Psalms 76-150. )Nashville, Tennessee: B&H, 2006(, 260.

[3] להלן הדוגמאות: ציון כארץ ישראל: ישעיה נ"ב 1, 8; ס"א 3; ירמיה כ"ו 18.

ציון כירושלים: ישעיה ל"ג 5; מ"ט 14; ס' 14; ס"ד 9.

ציון כהר הבית: יואל ג' 5; מיכה ד' 7; תהילים ב' 6; ע"ד 2.

[4] Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. (Grand Rapids: Kregel, 2016), 740.

[5] Cassutu, M.D. Psalms. Expository on Psalms. (Tel-Aviv: Yavne, 1988(, 267.