שיר השירים פרק ב׳

פרק ב'

חשוב לזכור שחלוקת התנ"ך לפרקים ופסוקים היא תוספת מאוחרת שנעשתה רק בימי הביניים, והיא לא חלק מהטקסט המקורי.
לעיתים, החלוקה הזו עוזרת לנו להתמצא בטקסט, אך יש פעמים שהיא פחות מתאימה לתוכן או להקשר.

דו-שיח מפרק א' ממשיך בפרק ב':
במקרה של שיר השירים, ניתן לראות שדו-שיח האהבה בין החתן לכלה שמתחיל בסוף פרק א' ממשיך באופן ישיר לאורך פרק ב', לפחות עד פסוק 7.

• הפסוקים הללו מתארים רצף של מחמאות, אהבה, ותיאורים ציוריים שממשיכים את הדינמיקה בין החתן לכלה.
• החלוקה לפרקים במקרה הזה קצת מפריעה לרצף הטבעי של הטקסט.

¹ אֲנִי֙ חֲבַצֶּ֣לֶת הַשָּׁר֔וֹן שֽׁוֹשַׁנַּ֖ת הָעֲמָקִֽים׃

² כְּשֽׁוֹשַׁנָּה֙ בֵּ֣ין הַחוֹחִ֔ים כֵּ֥ן רַעְיָתִ֖י בֵּ֥ין הַבָּנֽוֹת׃

מי מדבר על הפרחים? החתן או הכלה?

בפרק ב', פסוקים 1–2, אנחנו נתקלים בשני פסוקים ציוריים העוסקים בפרחים:
"אני חבצלת השרון, שושנת העמקים" (פסוק 1)
"כשושנה בין החוחים, כן רעייתי בין הבנות" (פסוק 2).

שאלת הדובר:
בדרך כלל, בדקדוק העברי של התנ"ך, אפשר להבין לפי ההקשר ולפי צורת הפועל או הכינוי מי הדובר.
אבל במקרה הזה, הדיוק קצת עמום:

• האם הכלה היא זו שאומרת "אני חבצלת השרון, שושנת העמקים" על עצמה?
• או שמא זה החתן שמכריז זאת על עצמו ואז מחמיא לכלה בפסוק הבא?

אפשרות 1 – הכלה מדברת על עצמה:

• קריאה נפוצה היא שהכלה אומרת "אני חבצלת השרון, שושנת העמקים", ומתארת את עצמה בפרחים עדינים ויפים אך פשוטים, רומזת אולי על ענווה או פשטות.
• החתן עונה לה: "כשושנה בין החוחים, כן רעייתי בין הבנות" – משבח אותה עוד יותר, ואומר שהיא בולטת ביופייה בין השאר כפי ששושנה עדינה בולטת בין החוחים הקשים.

אפשרות 2 – החתן מדבר על עצמו:

• קריאה פחות מקובלת אך מעניינת היא שהחתן מתחיל ואומר:
  "אני חבצלת השרון, שושנת העמקים,"
  ומתאר את עצמו כסמל של יופי וקדושה.
• לאחר מכן הוא מוסיף: "כשושנה בין החוחים, כן רעייתי בין הבנות", כדי להחמיא לכלה שלו ולהשוות אותה לפרח עדין שמצליח לגדול בין חוחים קשים ומאיימים.

מדוע ייתכן שהחתן הוא הדובר בפסוק הראשון?

• הקשר נבואי על ישוע:
  יש פרשנים, גם רבניים וגם נוצריים, שמייחסים לפסוק הזה משמעות נבואית.
  לדוגמה, בתרבות הנוצרית יש שיר גוספל ידוע שמזכיר את ישוע כ"שושנת העמקים".[1]
  אם נסתכל על זה מנקודת מבט משיחית, החתן (שמייצג את ישוע) מדבר על עצמו בפרח המסמל את יופיו ואת תכונותיו האלוהיות, ואז מעביר את תשומת הלב ליופי של הכלה.
• הקשר ספרותי:
  לא תמיד ברור מי מדבר, ולעיתים התרגומים מוסיפים כותרות שמנחשים את הדובר. ייתכן שמדובר בכוונה ספרותית להשאיר עמימות מסוימת וליצור משחק של הדדיות בין הדוברים, כך שכל אחד רואה ביופיו של השני משהו נוסף.

האם ישוע הוא הפרח, או שאנחנו הפרח?

שאלת הסמליות של הפרח בפסוקים הללו פתוחה לפרשנויות רבות, וכל אחת מהן מעשירה את הבנתנו.
בסופו של דבר, אפשר לומר שהפרח מסמל גם את ישוע וגם אותנו, ילדי אלוהים הנושעים, במובנים שונים, במיוחד כשאנו משקפים את הבשורה.

הפרח כסמל לבשורה:

הפסוקים מדברים על פרחים נפוצים – חבצלת השרון ושושנת העמקים – פרחים שהם פשוטים, זמינים ונגישים.

• חבצלת השרון:
  זהו פרח שגדל במישור השרון, אזור שטוח ופורה בין ההרים לים.
  • אזכור המילה "רעננה" בסוף פרק א' עשוי לרמוז על החיבור הזה – על רעננות הבשורה ועל יופיה שפורח גם במקומות פשוטים.
  • חבצלת השרון מזכירה שהבשורה פתוחה ונגישה לכולם, בכל מקום, גם באזורים הפשוטים והרגילים של חיינו.
• שושנת העמקים:
  זהו פרח שגדל בעמקים, בין ההרים – במקומות נמוכים או קשים יותר.
  • המשמעות כאן היא שהבשורה מגיעה לכל מקום, גם למקומות הנמוכים ביותר – גיאוגרפית ורוחנית.
  • גם בעמקי הסבל והקושי, הבשורה פורחת ומרעננת.

הבשורה נגישה ופשוטה:

הפרחים שמוזכרים הם פשוטים ונפוצים, לא נדירים או מוגנים, והם מסמלים את יופיה של הבשורה ואת נגישותה לכל אדם:

1. "אני בשרון ובעמקים" – כלומר, בכל מקום שבו תחפשו את הבשורה, תמצאו אותה.
2. הבשורה אינה מסובכת או מוגבלת:
   • אין צורך בטקסים מורכבים או מצוות מסובכות כדי "לקטוף" את הבשורה.
   • היא פתוחה לכל מי שמבקש – פשוט להאמין, לקבל, וללכת בעקבותיה.

הקשר בין הבשורה לישוע:

כאשר אנו מדברים על ישוע כפרח, אנו מתבוננים ביופיו, בניחוחו, ובמשמעותו הרוחנית:

• הריח שמתפשט:
  • כמו פרח שנקטף וניחוחו מתגבר, כך ישוע – ברגע שנצלב, בשורתו לא נעצרה אלא התפשטה לכל העולם.
  • צליבתו והקרבתו לא היו סוף הדרך, אלא תחילתה של תנועה עולמית ששינתה את ההיסטוריה.
• נגישות הבשורה:
  • ישוע אינו נעול ב"גן בוטני סגור," אלא פתוח ונגיש לכל מי שמבקש אותו.
  • הבשורה לא מוגבלת לקבוצת אנשים מסוימת או למקום מסוים – היא מיועדת לכל האנושות.

הקשר בין הבשורה לילדי אלוהים:

אנחנו, הנושעים, נקראים לשקף את הבשורה בחיינו – להיות הפרחים שמפיצים את ניחוח האמונה והאהבה לעולם:

• היופי והריח שאנו מפיצים:
  • כשאנחנו חיים באמונה, נושאים את שם ישוע, ומראים את אהבתו בחיינו, אנחנו הופכים להיות עדות חיה ליופיה של הבשורה.
• בכל מקום ובכל מצב:
  • בדיוק כמו חבצלת השרון ושושנת העמקים, גם אנחנו צריכים לשקף את הבשורה – הן במישור והן בעמק.
  • לא משנה איפה אנחנו בחיינו – במקום קל או קשה – הבשורה צריכה להיות גלויה וברורה דרכנו.

הפרחים כמשל על אנשים נושעים – בשרון ובעמקים

זו פרשנות יפה ומדויקת מבחינה רוחנית: הפרחים מסמלים אנשים נושעים, והם צומחים הן בשרון (המישור) והן בעמקים (האזורים ההרריים)[2].

עם ישראל – המישור, השרון:

• השרון הוא אזור מישור פורה ומוכן מראש לשתילה, כמו עם ישראל שאלוהים הכין לבשורה.
• לאורך ההיסטוריה, אלוהים פעל בעם ישראל כדי להניח את היסודות לבשורה:
  • הבריתות עם האבות – אברהם, יצחק ויעקב.
  • התורה – שנתנה דרך משה.
  • הנבואות הרבות שהצביעו על המשיח.

עם ישראל הוא המישור, שבו האדמה כבר נחרשה ונזרעה, מוכן לפריחתם של אנשים נושעים.

הגויים – העמקים:

• העמקים מייצגים את הגויים, שלא הוכנו מראש באותה צורה לבשורה.
• הגויים הם כמי שחיים בין הרים גבוהים, מוקפים במכשולים וריחוק מאלוהים, אך גם לשם מגיעה הבשורה.
• למרות שלא היו להם הנבואות ולא היו חלק מעם הברית, הבשורה פרצה גם לשם, והפרחים (הנושעים) החלו לצמוח בעמקים.

מסר הבשורה – לכולם:

• "חבצלת השרון, שושנת העמקים" מסמלת שהבשורה אינה מוגבלת לעם אחד או לאזור אחד – היא מיועדת לכל אדם:
  • היא צומחת במישור הפתוח של עם ישראל.
  • היא מגיעה גם לעמקים העמוקים והמרוחקים של הגויים.
• זו המשמעות האוניברסלית של הבשורה: היא פורחת בכל מקום שבו היא מתקבלת, בין אם האדמה הייתה מוכנה מראש ובין אם לא.

• עם ישראל היה "המישור המוכן" – אלוהים עבד במשך דורות כדי להכין את הקרקע לבשורה.
• הגויים הם "העמקים" – הבשורה הגיעה אליהם כמשהו בלתי צפוי, אך הם נפתחו אליה וקיבלו אותה באמונה.

זה מדגיש את דברי שאול השליח:
"הרי אינני בוש בבשורה, כי גבורת אלוהים היא להושיע את כל המאמין, ליהודי בראשונה וגם ליוני." (אל הרומים א' 16).

"כשושנה בין החוחים" – מסר של ייחוד, עדינות ואחריות

הדימוי "כשושנה בין החוחים" (שיר השירים ב' 2) הוא אחד הדימויים העמוקים ביותר בשיר השירים. הוא מתאר פרח עדין ויפה הצומח בתוך סביבה קשה ומלאת קוצים. כמו שהשושנה שורדת בין החוחים, כך אנו – ילדי אלוהים – נקראים לשרוד, לפרוח, ולהפיץ את יופיו וניחוחו של המשיח בעולם מלא חטא ואתגרים.

ככה אלוהים רואה אותך

אם אתה ילד של אלוהים, הוא רואה אותך כפרח יחיד במינו:

• "כשושנה בין החוחים" – כל השאר סביבך, בין אם אלה הקשיים של החיים, הפיתויים, או חטאי העולם, הם הקוצים.
• אתה הפרח – יקר בעיניו, קדוש ונבדל.

אלוהים קורא לנו לשקף את יופיו ואת ריח ניחוחו בעולם:

• "כי ריח ניחוח המשיח הננו לאלוהים בקרב הנושעים ובקרב האובדים." (שנייה לקורינתיים ג' 1–3, ה' 17).
• הוא מזכיר לנו בוויקרא י"ט: "קדושים תהיו כי קדוש אני."

האחריות שלנו כפרח בין החוחים:

• האם אנו עוצרים לחשוב על האחריות העצומה הזו?
• כיצד אנו, בתור ילדי אלוהים, משקפים את יופיו? האם אנו מצמיחים פרי רוחני, או שמא אנו עצמנו הופכים לחוחים?

כפי שאמר ישוע:
"אני הגפן ואתם השריגים. השריג הנותר בי והוא עושה פרי, אותו יטהר למען יעשה פרי רב יותר. אך השריג אשר אינו עושה פרי, יסיר אותו…" (יוחנן ט"ו).
האם חיינו מצמיחים פרחים של פרי הרוח: "אהבה, שמחה, שלום, ארך רוח, נדיבות, טוב לב, אמונה, ענווה, ריסון עצמי" (אל הגלטים ה' 22–23), או שאנו נובלים ונזרקים לאש?

מה עלינו ללמוד מנקודת מבטו של אלוהים עלינו?

אחת המטרות של שיר השירים היא להזכיר לנו עד כמה אנו יקרים בעיני אלוהים. הוא מסתכל עלינו לא דרך משקפי חטאינו, אלא דרך עיניו האוהבות:

• אנו השושנה שלו – עדינים, יקרים, ונושאים את בשורתו בעולם.
• זוהי קריאה עבורנו לשאוף להתנהגות קדושה, ולוודא שאנחנו לא הופכים לחוחים בעצמנו – לא קוצים שמפריעים או פוגעים, אלא פרחים שמפיצים את ניחוח המשיח.

יישום בזוגיות – לראות את בן/בת הזוג כשושנה בין החוחים

אלוהים רואה בנו פרח בין החוחים. כך גם אנחנו צריכים לראות את בני ובנות הזוג שלנו:

1. רעייתך כשושנה בין החוחים:
   • האם אתה רואה בה פרח יקר, או שהיא הפכה לחלק מהשגרה של חייך?
   • האם אתה נותן לה את תשומת הלב וההערכה שהיא ראויה לה?
2. בעלך כפרח בין החוחים:
   • האם את רואה בו שותף יקר ועדין, או שאת מתמקדת בחסרונותיו?
   • במקום להתמקד בקוצים שסביבו – טעויותיו או חולשותיו – זכרי לראות בו את הפרח שאלוהים שם לידך.
3. לתת את הטוב ביותר בבית:
   • כמה קל לתת את האנרגיה הכי טובה לשכנים, לחברים או לעבודה, ולהגיע הביתה עם פרצוף עייף וזועף.
   • הנישואין שלנו צריכים לשקף את היחס שאלוהים נותן לנו: אהבה, סבלנות, ותשומת לב אמיתית.

כיצד נוכל ליישם את זה בפועל?

• דיבור חיובי:
  כמו שהחתן בשיר השירים מחמיא לכלה ואומר לה שהיא "כשושנה בין החוחים," כך אנו צריכים לדבר אל בן/בת הזוג שלנו.
  מחמאות וכבוד הם לא פריווילגיה – הם צורך בסיסי בזוגיות.
• השקעה בזוגיות:
  תנו זמן איכות אמיתי – הקפידו להתעניין, לשוחח, ולשתף.
• סבלנות ואורך רוח:
  כמו שהשושנה מצליחה לפרוח למרות הקוצים, כך עלינו להתמודד עם אתגרי החיים ולשמור על הזוגיות שלנו איתנה ופורחת.

כשאלוהים מסתכל עליך, הוא רואה אותך כשושנה בין החוחים – ייחודי, קדוש, ויקר.
כך גם בזוגיות, עלינו לראות את בן/בת הזוג שלנו כפרח מיוחד, לא חלק שגרתי ונעלם מהיומיום.
כשנביט אחד על השני כך, נחזק לא רק את הנישואין, אלא גם את העדות שלנו לעולם על אהבתו של אלוהים.

"השושנה בין החוחים" – ניקיון הרעש בזוגיות ובאמונה

ישנו עיקרון מהותי בעולם התקשורת, והוא ההפרדה בין השידור העיקרי לבין רעשי הרקע.
גם ברדיו, רעש קלוש כמו לחישה עלול להפריע לשידור המרכזי. כך גם בזוגיות ובאמונה: רעשים קטנים, שאנו נוטים להתעלם מהם, יכולים לצבור משקל ולפגוע בקשר שלנו עם בן/בת הזוג, ואף באלוהים.

הרעש הקטן שמצטבר לנזק גדול

כמו ברדיו, גם בזוגיות רעשים קטנים עלולים לערער את ההרמוניה:

• גברים: כל מבט ארוך מדי על פרסומת חושפנית, מחשבה על מישהי שאינה אישתך, או מחמאה לא במקום לידידה – הם רעשים קטנים שמצטברים ויוצרים נזק.
• נשים: זה לא חייב להיות מיני – זה יכול להיות מחשבות כמו "אם רק הייתי נשואה לגבר עשיר יותר, חכם יותר, או רגיש יותר."
• גם פלרטוט "תמים" עם ידיד או עמית לעבודה הוא רעש קטן שעלול לצבור עוצמה ולפגוע בזוגיות.

אל תזלזלו ברעשים האלה. הם הפתח שהשטן מנצל כדי להחדיר ספקות, חוסר שביעות רצון, ואפילו הרס.

מה עלינו לעשות?

1. לצמצם את הרעש:
   • אולי אי אפשר להיפטר לחלוטין מכל רעשי הרקע בחיינו, אבל אפשר לצמצם אותם למינימום.
   • שימו גבולות למחשבות ולפעולות שלכם – אל תתנו לרעש הקטן לחדור למערכת היחסים שלכם עם בן/בת הזוג או עם אלוהים.
2. עיניים אך ורק אחד לשני:
   • תזכרו: השושנה בין החוחים. בן/בת הזוג שלכם הם השושנה, וכל השאר – קוצים.
   • השקיעו את תשומת הלב, האהבה והמחשבות הטובות בבן/בת הזוג שלכם, ולא באנשים אחרים או במחשבות מסיחות.
3. השקעה בזוגיות ולא רק הישרדות:
   • כשאנו נותנים מקום לרעשים, אנו מחלישים את הרצון להשקיע בזוגיות שלנו.
   • במקום לחפש את ה"דשא הירוק" בצד השני, טפחו את הקשר שלכם – הראו אהבה, סבלנות, ופרי הרוח אחד לשני.

פרי הרוח – הביכורים ולא השאריות
כפי שנאמר באל הגלטים ה' 22–23, פרי הרוח כולל:
אהבה, שמחה, שלום, ארך רוח, נדיבות, טוב לב, אמונה, ענווה, ריסון עצמי.
עלינו לשאוף להביא את הביכורים – את הטוב ביותר שלנו – אל הזוגיות:

• תנו את החיוכים שלכם, את הסבלנות שלכם, ואת תשומת הלב שלכם קודם כל בבית.
• אל תשאירו לבן/בת הזוג את "השאריות" – עייפות, עצבנות, או חוסר סבלנות.

הרעשים הקטנים בחיינו, אלו שאנו נוטים לזלזל בהם, עלולים להפוך לסערה גדולה שתערער את יסודות הזוגיות והאמונה.
עלינו להיות כמו השושנה בין החוחים – בולטים ביופיינו, בטוהרנו, ובניחוח המשיחי שאנו מביאים לעולם.
השקיעו בזוגיות שלכם, טפחו אותה כמו הגן שאלוהים נתן לכם, וזכרו לתת את הביכורים – את פרי הרוח הטוב ביותר – לאלוהים ולבני/בנות הזוג שלכם.

אזהרה לרווקים ורווקות – דגל אדום בפלרטוטים

רווקים ורווקות, אם אתם מחפשים קשר רציני ומבוסס על ערכים אמיתיים, עליכם להיות ערניים להתנהגות של אלו שסביבכם. פלרטוט תכוף הוא דגל אדום ענק שצריך להדליק נורה אדומה בלבכם.

מדוע פלרטוטים הם בעיה?

• הרגלים שממשיכים לנישואין:
  אם מישהו או מישהי מרבים לפלרטט לפני הנישואין, אין סיבה להניח שפתאום, לאחר החתונה, התנהגות זו תיפסק.
  החתונה אינה "מכת קסם" שתשנה אופי או הרגלים שנבנו לאורך זמן.
• חוסר כבוד למחויבות:
  פלרטוט מתמשך מעיד על חוסר הבנה או חוסר כבוד לקשר עמוק ומחייב.
  אדם שרגיל לחפש תשומת לב מאחרים מחוץ לקשר יתקשה לראות בבן/בת הזוג העתידיים את השושנה בין החוחים – הבלעדית והמוערכת מכל.
• הרס פוטנציאלי לזוגיות:
  אחרי הנישואין, התנהגות כזו יכולה ליצור מתחים, חוסר אמון, וקנאה – כולם גורמים שעלולים לערער את היסודות של קשר זוגי חזק.

עצה חשובה לרווקים ורווקות:

1. התרחקו מפלרטטנים:
   • אנשים שמרבים לפלרטט הם לא בני זוג אידיאליים.
   • ההתנהגות הזו אינה נעלמת, אלא לרוב ממשיכה, ולעיתים אף מחמירה אחרי הנישואין.
2. אל תהיו פלרטטנים בעצמכם:
   • זכרו כי ההתנהגות שלכם היום משקפת את אופי המחויבות שלכם בעתיד.
   • שמרו על כבוד ויושרה בקשרים שלכם, והימנעו ממשחקים שיכולים לפגוע באחרים.
3. חפשו כנות ומחויבות אמיתית:
   • בנו את הקשרים שלכם על בסיס ערכים יציבים, אמונה, וכבוד הדדי.
   • חפשו אנשים שמתייחסים אליכם בכבוד, שאינם מחפשים תשומת לב חיצונית, ושמוכנים לבנות קשר שמבוסס על אלוהים ועל מחויבות כנה.

בחרו בקשרים אמיתיים, כנים, ומבוססים על אהבה והערכה הדדית – כאלו שישקפו את השושנה בין החוחים, ולא את הקוצים עצמם.

³ כְּתַפּ֨וּחַ֙ בַּעֲצֵ֣י הַיַּ֔עַר כֵּ֥ן דּוֹדִ֖י בֵּ֣ין הַבָּנִ֑ים בְּצִלּוֹ֙ חִמַּ֣דְתִּי וְיָשַׁ֔בְתִּי וּפִרְי֖וֹ מָת֥וֹק לְחִכִּֽי׃

"כשושנה בין החוחים – כתפוח בין עצי היער"

כמו שהחתן אמר על הכלה שהיא "כשושנה בין החוחים" (שיר השירים ב' 2), גם הכלה מחזירה מחמאה עמוקה ואומרת עליו: "כתפוח בעצי היער, כן דודי בין הבנים. בצילו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי."

המשמעות של "תפוח בין עצי היער":

1. היחיד שמניב פרי בין רבים חסרי פרי:
   • התפוח כאן מתייחס לעץ תפוחים שלם, לא לפרי בודד שנמצא על הרצפה.
   • היא מתארת אותו כעץ תפוחים יחיד ומיוחד בתוך יער שלם של עצים שאינם מניבים פירות.
   • זהו דימוי יפהפה – הוא אינו עוד עץ חסר ערך כמו שאר העצים ביער. הוא בולט ביופיו, ביכולותיו להניב פרי מתוק, ובערכו האמיתי.
2. ההגנה והנאה שמספק העץ:
   • "בצילו חמדתי וישבתי" – העץ מספק לה צל, מקום מפלט מהחום ומהאתגרים שסביב.
   • "ופרייו מתוק לחכי" – הוא אינו רק עץ של הגנה אלא גם מקור של הזנה ושובע.

דימוי של אלוהים – גם צל וגם פרי:

• כמו שהכלה מתארת את דודה, כך אלוהים עבורנו:

1. צל של הגנה:
   • אלוהים מספק לנו מקום בטוח בעולם מלא סופות, אתגרים, ופיתויים.
   • "יושב בסתר עליון, בצל שדי יתלונן." (תהילים צ"א 1).
2. פרי מתוק:
   • אלוהים אינו רק מגן עלינו אלא גם מזין אותנו ומעניק לנו את הטוב ביותר.
   • פריו הוא פרי הרוח: "אהבה, שמחה, שלום, ארך רוח, נדיבות, טוב לב, אמונה, ענווה, ריסון עצמי." (אל הגלטים ה' 22–23).
   • דברו של אלוהים מתוק כפרי: "מה מתוקים אמרתך לחכי! מדבש לפי." (תהילים קי"ט 103).

יישום לזוגיות – להיות "כתפוח בין עצי היער":

כפי שהכלה רואה בחתן שלה עץ תפוחים ייחודי ומיוחד, כך גם עלינו לראות את בני הזוג שלנו:

1. ראייה ייחודית:
   • האם אתם רואים את בן/בת הזוג שלכם כמיוחד/ת בין כל האחרים?
   • אל תשוו את בן/בת הזוג שלכם לאחרים, אלא תעריכו את התכונות הייחודיות שמבדילות אותם מכל "עצי היער" שסביבכם.
2. להיות מקום של צל והגנה:
   • בעל או רעיה צריכים להיות מקום בטוח אחד לשני.
   • בזוגיות בריאה, כל אחד צריך לדעת שהוא יכול למצוא מפלט ותמיכה בצד השני, בדיוק כפי שהכלה מוצאת צל תחת העץ.
3. להזין זה את זה בפרי מתוק:
   • הזוגיות אינה רק הגנה, אלא גם נתינה הדדית שמעשירה את החיים.
   • האם אתם משקיעים כדי להעניק אחד לשני "פרי מתוק"? מחמאות, עזרה, הקשבה, ושיתוף הם חלק מהפירות שאנחנו יכולים לתת בתוך הקשר הזוגי.

הכלה רואה בחתן שלה לא עוד עץ רגיל ביער, אלא עץ תפוחים ייחודי, בולט ויקר. כך גם אלוהים עבורנו – הוא הצל שמגן עלינו והפרי שמזין אותנו.
בזוגיות שלנו, עלינו לשאוף לראות את בן/בת הזוג באור כזה – ייחודי, בטוח, ותורם לחיינו.

⁴ הֱבִיאַ֨נִי֙ אֶל־בֵּ֣ית הַיָּ֔יִן וְדִגְל֥וֹ עָלַ֖י אַהֲבָֽה׃

"תחת עץ התפוח – אהבתו של אלוהים וקריאתו אלינו"

קל מאוד לחשוב על אלוהים בתור מלך נוקשה עם דרישות בלתי פוסקות, אך שיר השירים מזכיר לנו תמונה אחרת לגמרי: "תחת עץ התפוח." אלוהים, כמו עץ התפוח, אינו רק מספק לנו צל והגנה, אלא גם פרי מתוק ותזונה רוחנית.

הקריאה להיות תחת עץ התפוח

אלוהים הוא אהבה (יוחנן א' ד' 8), והוא קורא לנו להיות תחת עץ התפוח שלו – לבוא אליו באמת ולהיות תחת חסותו. אך שימו לב:

• "בצילו חמדתי וישבתי, ופריו מתוק לחכי." (שיר השירים ב' 3) – זהו מקום של מנוחה ותענוג.
• אבל "רק להגיע לעץ התפוח לא מספיק." עלינו באמת להכניע את עצמנו תחתיו ולבחור להיות תחת חסדו ואהבתו.

הוא לוקח אותנו לבית היין

משם, הוא לוקח אותנו הלאה – אל "בית היין" (שיר השירים ב' 4):

• יש מפרשים שמקשרים את "בית היין" לאוהל מועד או לסעודת האדון.
• אחרים רואים בכך רמז לסעודת השה בשמים (התגלות י"ט 9).[3]

מה המשמעות של "דגלו עליי אהבה"?

כשכובשים מקום חדש, הדבר הראשון שעושים הוא להניף דגל. הדגל מסמל של מי השטח הזה – למי הוא שייך.

• אלוהים כבש אותנו עם אהבתו: הוא קבע עלינו את הדגל שלו, הדגל שכתוב עליו "אהבה."
• "דגלו עליי אהבה" אינו רק ביטוי פואטי, אלא אמת רוחנית:
  אהבתו של אלוהים התגלתה במלואה כאשר ישוע הלך לצלב וכיפר על חטאינו.

אפילו כשאמרו עליו: "צלוב אותו, דמו עלינו ועל בנינו" (מתי כ"ז 25), הוא התפלל ואמר: "סלח להם, כי אינם יודעים מה הם עושים." (לוקס כ"ג 34). זו אהבה שאין לה גבול, אהבה שמבטלת כל שיקול אנושי.

מה המשמעות המעשית של דגלו עלינו?

האם אלוהים באמת כבש אותך באהבתו? האם הדגל שלו מתנוסס על חייך?

• כמו דגל פיזי, כך גם חיינו צריכים לשקף את זהותנו ואת שייכותנו.
• האם אנשים סביבך רואים את אהבת המשיח בך?

שאל את עצמך:

• האם הפרופיל שלך במדיה החברתית זועק: "ישוע הוא אדון חיי"?
• האם ההתנהגות שלך בעבודה, בבית ובקהילה מעידה על הדגל הזה?

איך נוודא שהדגל שלו באמת עלינו?

1. בחירה אמיתית – לא לחפש עצים אחרים:
   • קל לחפש "עצים אחרים" בעולם הזה – חטאים, עיסוקים חסרי משמעות, ותשוקות שמסיטות אותנו מהדרך.
   • אך עץ התפוח של אלוהים הוא היחיד שמספק הגנה ופרי אמיתי.
2. הכרת חסדו:
   • אנחנו לא מגיעים לבית היין בכוחות עצמנו – אלוהים הוא זה שלוקח אותנו לשם, בזכות חסדו ולא בזכות מעשינו.
   • "כי בחסד נושעתם, על ידי אמונה; וזאת לא מעצמכם, מתנת אלוהים היא." (אפסים ב' 8).
3. להרשות לאלוהים לכבוש אותנו:
   • אהבתו של אלוהים היא כמו דגל שמונף מעלינו, אך עלינו לבחור להיכנע לה.
   • כאשר הוא כובש אותנו באהבתו, אנו הופכים להיות שלו לחלוטין.

⁵ סַמְּכ֨וּנִי֙ בָּֽאֲשִׁישׁ֔וֹת רַפְּד֖וּנִי בַּתַּפּוּחִ֑ים כִּי־חוֹלַ֥ת אַהֲבָ֖ה אָֽנִי׃

"חולת אהבה" – געגוע לאלוהים הקרוב תמיד

יש רגעים בחיי האמונה שבהם אלוהים מרגיש רחוק, והלב שלנו משתוקק אליו, בדיוק כמו שהכלה בשיר השירים אומרת: "כי חולת אהבה אני." (שיר השירים ב' 5). התחושה הזו של געגוע לאלוהים היא עדות לקשר העמוק שלנו איתו – הרצון להיות קרובים אליו, לקבל ממנו מענה, ולחוות את אהבתו באופן מוחשי.

גם כשהוא מרגיש רחוק, הוא איתנו תמיד

• אלוהים לא עוזב אותנו לעולם:
  לפעמים אנו מרגישים שהוא רחוק, אבל למעשה הוא תמיד קרוב, כפי שהוא הבטיח:
  "הן אנוכי איתכם כל הימים, עד קץ העולם." (מתי כ"ח 20).
• הרגש של ריחוק אינו אומר שהוא עזב:
  תחושת הריחוק נובעת לא ממנו אלא מהנסיבות שלנו – חטא, ספקות, או פשוט תקופות יובש רוחני.
  גם ברגעים כאלה, אלוהים נאמן להבטחתו:
  "כי לא אעזבך ולא אפשירך." (יהושע א' 5).
• געגוע לאלוהים הוא סימן של אהבה אמיתית:
  כמו שכלה מתגעגעת לחתן שלה כשהוא רחוק, כך אנו מתגעגעים לאלוהים.
  התחושה הזו – "חולת אהבה" – אינה חולשה, אלא ביטוי לעומק הקשר והצורך שלנו בו.

⁶ שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת לְרֹאשִׁ֔י וִימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי׃

"שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני" – תמונה של אהבה והגנה

פסוק זה מתאר את אהבתו הקרובה והעדינה של אלוהים לכלתו, עם ישראל, או הקהילה, ומעניק דימוי רב-עוצמה של הגנה, נחמה, וחסד: "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני."

ימין ה' עושה חיל – הכוח והניצחון של אלוהים

במזמור קי"ח 16 נאמר: "ימין ה' רוממה, ימין ה' עושה חיל."
ימינו של אלוהים מסמלת את כוחו וגבורתו, היכולת להביא ניצחון על אויבים ולהגן על עמו:

• ימין ה' רוממה: כוח אלוהי נעלה המספק עזרה וניצחון.
• ימין ה' עושה חיל: אלוהים פועל בגבורה למען עמו, מביא ניצחון על אויבים וחסד לנאמניו.

החיבור בין השמאל והימין – התורה והבשורה

יש פרשנות המפרשת את "שמאלו וימינו" כתורה ובשורה, וכיצד שתיהן פועלות יחד:

• שמאלו תחת לראשי – התורה:
  התורה היא הבסיס שמתחתינו, נותנת לנו עקרונות מוסריים והבנה של צדיקות אלוהית.
  היא מתחת לראש, כיסוד שמחזיק ומכוון את חיינו.

ימינו תחבקני – הבשורה:
הבשורה היא חסד אלוהים שהתגלה במשיח.
יד ימינו, שהיא היד העוצמתית המביאה ניצחון, נוגעת כאן באינטימיות, מחבקת ומכסה על חטאינו.[4]

"שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני" – יישום בזוגיות האישית

פסוקי שיר השירים מציגים תמונה מרגשת של אהבה, ביטחון ותמיכה. מעבר למשמעותם הרוחנית ביחס לאלוהים ועמו, הפסוקים הללו מהווים השראה ליחסים זוגיים בריאים ומלאים בתמיכה הדדית.

גברים – האם אתם "עץ תפוחים" לאישה שלכם?

1. יותר מפרנסה:
   עץ התפוחים מספק צל, פרי מתוק, ומקום בטוח.
   • האם אתה מעניק לאשתך הגנה וביטחון לא רק פיזי אלא גם רגשי?
   • האם אתה מספק לה מקום שבו היא יכולה להיות היא עצמה, מבלי לחשוש מביקורת או שיפוט?
   • פרנסה חשובה, אבל אם היא באה על חשבון קרבה ותמיכה רגשית, זה לא מספיק.
2. האם אתה מקשיב לה ותומך בה?
   • האם אתה "הכתף שהיא יכולה להישען עליה"?
   • האם אתה רואה את הצרכים שלה, גם כשהם אינם נאמרים במילים ברורות?
3. האם אתה ה"סלע האיתן" בבית?
   • כל בית זקוק ליציבות רגשית ורוחנית. האם אתה מקור של שלווה או של סערה בביתך?
   • כגברים, לעיתים יש לנו נטייה להתמקד בתוצאות ובפתרונות, אבל לעיתים הנשים שלנו זקוקות רק לאוזן קשבת ולתמיכה רגשית.

רווקים – האם אתם מתכוננים להיות "עץ תפוחים" בעתיד?

• האם אתם עובדים על עצמכם כדי להיות שותפים לחיים שמביאים ביטחון, אהבה ותמיכה?
• השקעה במידות טובות, חיבור לאלוהים, ולמידה כיצד לתמוך ולהקשיב – כל אלו יסייעו לכם להיות עץ תפוחים אמיתי לבת הזוג העתידית שלכם.

"שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני" – מה זה אומר בנישואין?

1. תמיכה פיזית ורגשית:
   • השמאל, מתחת לראש, מסמלת את התמיכה היציבה.
   • הימין, שמחבקת, מסמלת את הקרבה והחום הרגשי.
   • האם אתה מחזיק את אשתך כך שהיא מרגישה עטופה, מוגנת ואהובה?
2. בטחון במקום איום:
   • אם אתה מחזיק אותה, האם היא מרגישה בטוחה או מאוימת?
   • אישה צריכה לדעת שבעלה הוא לא רק שותף אלא גם מגן.
3. פינוק ואשישות:
   • הפינוק שמוזכר בפסוקים, כמו "אשישות" ותפוחים, הוא לא רק מתנות חומריות אלא בעיקר תשומת לב, דאגה, והבעת אהבה.
   • האם אתה מרפד את אשתך באהבה, מחמאות, ותחושת ערך?

גברים, קראו את הפסוקים הללו שוב ושאלו את עצמכם:

• האם אישתך יכולה להגיד אותם עליך?
• האם היא מרגישה שאתה מקור של ביטחון, אהבה, ותמיכה?

אם לא, זה הזמן לחשוב מחדש על תפקידכם כעץ התפוחים בבית – לא רק כמי שמספק פרנסה, אלא כמי שמעניק מקום בטוח, פרי מתוק, ואהבה שמחבקת ותומכת.

אני זוכר איך הייתי מיישם את זה בבית

כשאלישבע הייתה לבד בבית כל היום עם הילדים הקטנים, ואני עבדתי במשרד, הייתי חוזר הביתה ואומר לה: "מעכשיו, זה הבית שלי, הילדים שלי, את תנוחי."

• לתת לה מנוחה:
  אחרי יום שלם שבו היא טיפלה בילדים ובבית, היא הייתה זקוקה למנוחה. הנטל היה גדול, והיא הייתה מותשת.
• לחלוק את האחריות:
  אכלנו ארוחת ערב שהיא בישלה, אבל משם אני לקחתי את העניינים לידיים. השכבתי את הילדים, שטפתי כלים, דיברתי איתם, והשארתי לה זמן להתאושש ולנוח.
• זו האחריות שלי כבעל:
  לא, זה לא תמיד קל. גם אני הייתי עייף אחרי יום עבודה, אבל זה מה שנדרש ממני. אני מאמין שהקרבה היא חלק מהקריאה שלנו כגברים.

להיות עץ תפוחים זה יותר מפרנסה

הרבה גברים חושבים שברגע שהם מביאים הביתה משכורת, הם סיימו את תפקידם. אני לא מסכים.

• פרנסה היא רק חלק אחד מהעניין.
• אני מאמין שעץ התפוחים מספק גם ביטחון רגשי ושלווה, וזה לא פחות חשוב.

אני שואל את עצמי:

• האם אלישבע מרגישה בטוחה כשאני בבית?
• האם היא יכולה להישען עליי באמת?
• האם היא יודעת שאני הכתף שלה, הסלע שעליו היא יכולה לסמוך?

אם התשובה לא ברורה – אני צריך לחזור בתשובה.

"אבל מה עם המנוחה שלי?"

אני יודע שזה לא קל. גם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזו לא פעם.

התשובה היא פשוטה: זה קשה, כי זה מה שאלוהים דורש ממני.

• אני בחרתי להיות בעל ואב, ואני לוקח את הקריאה הזו ברצינות.
• אם זה נשמע קשה, זה רק אומר שאני עושה את זה נכון.

אין זמן לדברים אחרים

אני אומר את זה בכנות: אם אני באמת משקיע בזוגיות ובמשפחה שלי, אין לי זמן לדברים אחרים.

• אין לי זמן לראות משחקי כדורגל כל יום או לשחק שעות במשחקי מחשב.
• אני עסוק בלהיות שם בשביל אלישבע, לבלות עם הילדים, לקלח אותם, ללמד אותם כתבי קודש ולתת להם דוגמה אישית.

אחרי אלוהים, אישתי היא מספר אחת

אני מאמין שאלוהים ברא אותנו בצורה כזו שדווקא הגבר אמור להיות "עץ התפוחים" בבית – הספק, המגן, והעוגן.

• אחרי אלוהים, אלישבע היא בראש סדר העדיפויות שלי.
• הילדים באים אחריה.

זה לא אומר שהילדים פחות חשובים לי. להיפך, הם יקרים לי מאוד. אבל אני יודע שאם אני לא משקיע בזוגיות שלי, גם הבית כולו ייפגע.

להיות אב ובעל זו הקרבה

אני לוקח את זה כמשימה אישית:

• להיות עץ התפוחים לאלישבע.
• לתת לה מנוחה כשהיא צריכה.
• לדאוג שהבית שלנו יהיה מקום של ביטחון ושלווה.

אם זה נשמע בלתי אפשרי – אולי זה סימן שאתה עדיין לא מוכן להיות אב.

להיות גבר זה אומר לשים את אישתך בראש סדר העדיפויות, להקריב מעצמך, ולהבטיח שהבית שלך מבוסס על אהבה וביטחון.

נשים – להיות מקום מבטחים עבור בעלך

עד כמה שהתפקיד של הגבר להיות עץ התפוחים, המפרנס, והסלע האיתן של המשפחה, גם לך יש תפקיד חשוב לא פחות. את צריכה להיות מקום המבטחים שלו. המקום שבו הוא מרגיש שהוא יכול להיות הוא עצמו, בלי מסכות ובלי פחד.

האם בעלך יכול להיפתח לפנייך?

• האם הוא מרגיש חופשי לחלוק איתך רעיונות, מחשבות, חששות ורגשות?
• או שהוא חושש שכל מה שהוא אומר מיד עובר הלאה, לחברות שלך, למשפחה שלך, או לחללים אחרים שבהם הוא מרגיש לא מוגן?

כשבעלך מרגיש שהוא יכול לדבר איתך באמת, הוא ירגיש שאת השותפה האמיתית שלו – המקום הבטוח שלו בעולם הזה.

הנישואין אינם מקום לפחד

אין מקום בנישואין להתנהגות שמרגישה כמו "הליכה על קליפות ביצים."

• בן הזוג שלך – בין אם את או הוא – צריך להרגיש בנוח להביע כל דבר בלי לפחד משיפוטיות או תגובה חריפה.
• כבוד הדדי הוא לא רק המלצה, אלא בסיס לנישואין חזקים ובריאים.

לכבד ולאהוב

כמו שהגבר צריך לכבד ולאהוב אותך, כך גם את צריכה לכבד ולאהוב אותו.

• מהירות לסלוח: כשבעלך עושה טעות, אל תהפכי את זה למשבר ארוך טווח.
• מהירות להקשיב: תני לו מקום לדבר ולבטא את עצמו.
• איטיות לדבר: בדיוק כמו ביעקב א' 19: "כל איש יהי מהיר לשמוע, איטי לדבר, איטי לרגוז."

אין מקום ל"ענישה" בנישואין

כשאני קורא על זוגות שאומרים "בעלי לא מדבר איתי יומיים" או "אישתי כבר שבוע לא מדברת איתי," אני לא מבין את זה.

• שתיקה זה עונש: שתיקה אינה פותרת בעיות; היא רק מעמיקה אותן.
• שתיקה משדרת: "אין לי עניין בפתרון הבעיה," או גרוע מכך, "אני מוותר על הקשר שלנו."
• השתיקה הופכת לכלי של שליטה, סוג של התעללות פסיכולוגית, ואין לה מקום בנישואין.

תקשורת – המפתח לנישואין בריאים

• כל בעיה יכולה להיפתר על ידי תקשורת פתוחה.
• כשיש לך משהו על הלב, דברי עליו; כשיש לו משהו להגיד, הקשיבי לו.

להיות אישה בנישואין זה יותר מלתפקד כרעיה וכאם. זה אומר להיות מקום המבטחים של בעלך – המקום שבו הוא יכול להרגיש בטוח, אהוב, ומוערך.

תזכורת חשובה – מה עושים במצבים של התעללות

כשאני מדבר על נישואין, כל הדברים שאני אומר תקפים רק לנישואין יחסית נורמליים, שבהם שני הצדדים מנסים לבנות את הקשר, גם אם לא תמיד מצליחים.

• להפנות את הלחי השנייה: זה חלק מהקריאה שלנו כאוהבי אלוהים.
  גם כשהצד השני לא מתנהג בצורה מושלמת, אנחנו נקראים לסלוח, לכבד, ולאהוב.
• למות בשביל הכלה: כמו שישוע מת בשבילנו גם כשלא היינו ראויים לכך, כך הגבר נקרא להקריב למען אשתו, והאישה נקראת לכבד את בעלה גם כשהוא לא תמיד ראוי.

התעללות היא קו אדום

אבל ברגע שאחד הצדדים מנצל את זה לרעה, כשאחד הצדדים אומר:
"יופי, הוא מפנה את הלחי השנייה, אז אני אתן לו עוד סטירות,"
או כשהאישה מנצלת את החסד של בעלה או הבעל פוגע באשתו – זה לא מצב נורמלי. זו התעללות.

• התעללות אינה מכבדת את אלוהים:
  להישאר במצב של התעללות מתמשכת זה לא כבוד לאלוהים.
  אלוהים אינו קורא לנו לחיות תחת סבל כזה, אלא לשאוף לשלום אמיתי ולחיים המשקפים את אהבתו.

מה לעשות אם יש התעללות?

1. פנו לזקני הקהילה:
   • זקני הקהילה הם המקום הראשון שבו כדאי לחפש עזרה רוחנית ותמיכה.
   • ייעוץ רוחני ואישי יכול לספק כלים להתמודד עם הסיטואציה.
2. במצבים חמורים – פנו למשטרה או לרשויות הרווחה:
   • אם מדובר בהתעללות פיזית, נפשית או כל מצב שמסכן אתכם או את ילדיכם, פנו מיד לרשויות המתאימות.
   • אין שום צידוק רוחני או מוסרי להישאר במצב מסכן חיים.

ניהול חוסר הסכמות בזוגיות – להתמודד יחד, לא זה מול זו

כשמדברים על זוגיות, רבים אומרים "יהיו מריבות, יהיו וויכוחים." אבל אני רוצה לדייק – זה לא בהכרח נכון.

• חוסר הסכמות? בוודאי.
• מריבות וצעקות? ממש לא חייבים.

איך פותרים חוסר הסכמות?

1. מדברים, לא צועקים:
   • כעס וצעקות לא פותרים כלום; הם רק מחמירים את הבעיה.
   • כשאתם נתקלים בחוסר הסכמה, שבו ודברו בצורה רגועה ומכבדת.
2. לא מתלוננים אצל אחרים:
   • אל תפנו לחברים או חברות להתלונן על בן הזוג. זה לא מכבד, לא בונה, ורק יוצר עוד מחיצות ביניכם.
   • אם אתם זקוקים לעצה, דברו עם מישהו שאתם סומכים עליו, ביחד כזוג.
3. לא בזמן סערת רגשות:
   • אל תנסו לפתור בעיות כששניכם כועסים או פגועים.
   • חכו לרגע שבו אתם רגועים, במקום שבו אתם יכולים לדבר מהלב ולא מהכעס.
4. זה לא "אני נגדך," זה "אנחנו נגד הבעיה":
   • כשיש חוסר הסכמה, זה לא תחרות או מאבק.
   • אם מישהו "ניצח" בויכוח, שניכם הפסדתם.
   • המטרה היא לא לנצח את בן או בת הזוג, אלא לפתור את הבעיה יחד, כצוות.

פנייה לעזרה – כשזה נחוץ

אם יש בעיה שאתם מתקשים לפתור בעצמכם, זה בסדר לפנות לעזרה.

• פנו ביחד למישהו שאתם סומכים עליו בקהילה:
  זקן קהילה, יועץ זוגי, או חבר קרוב ואמין שיכול לתת עצה.
• השתדלו תמיד להגיע כזוג:
  כך תבטיחו שהשיחה תהיה מאוזנת ושלא ייווצר מצב שבו אחד מבני הזוג מרגיש מותקף.

⁷ הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלִַ֨ם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃

מי הן בנות ירושלים ומה תפקידן בשיר השירים?

לאורך כל ספר שיר השירים, בנות ירושלים מהוות דמות סמלית – כמו קהל שמקשיב לסיפור האהבה בין הכלה לחתן.
בהקשר של ישוע והקהילה, בנות ירושלים מסמלות אנשים שמביטים על האמונה מבחוץ – מתלבטים, שוקלים האם להצטרף, ואולי גם נאבקים בהבנה ובהחלטה שלהם ללכת אחרי ישוע.

בנות ירושלים – מאמינים חדשים או מתלבטים

• מי הן?
  • אנשים שמסתכלים על האמונה מבחוץ.
  • מאמינים חדשים, או כאלה שעדיין לא חזקים באמונה.
  • אלו שעדיין לא חוו את מלוא אהבת אלוהים ואינם מבינים אותה במלואה.
• מה הכלה אומרת להן?
  • "תנו לזה זמן."
  • היא קוראת להם להמתין ולתת לאהבת אלוהים לחלחל ללבם.
  • היא מזמינה אותם ללמוד, להכיר, ולהשקיע זמן בהבנת מי הוא ישוע ובמהות אהבתו.

אהבה שנובעת מאמונה אמיתית ולא מלחץ חיצוני

• "אל תעירו ואל תעוררו את האהבה עד שתחפץ."
  • האמירה הזו מופיעה שלוש פעמים בספר שיר השירים (ב' 7, ג' 5, ח' 4), והפעם הראשונה מתייחסת לאנשים שמתחילים את דרכם באמונה.
  • האהבה צריכה להיות אמיתית, נובעת מתוך חוויה פנימית עמוקה ולא בגלל לחץ חברתי או חינוך חיצוני בלבד.
• שאול השליח כדוגמה:
  • שאול השליח, לאחר שנפגש עם ישוע בדרך לדמשק, לקח זמן לעצמו לפני שיצא לבשר. הוא בילה שלוש שנים במדבר ערבה כדי לעבד את אמונתו ולהכין את עצמו (אל הגלטים א' 17–18).
  • זו דוגמה ברורה לכך שאמונה חזקה אינה נבנית ברגע אלא דורשת תהליך של לימוד, חיפוש וידיעה פנימית.

תנו לאהבת אלוהים להשיג אתכם

אמונה שטחית או חיצונית לא תועיל בטווח הארוך. היא לא תעמוד במבחן הזמן או הניסיונות.

• אמונה נבנית מלימוד אישי ואינטימי.
  • קראו את כתבי הקודש.
  • בדקו את העובדות.
  • הבינו בעצמכם מדוע ישוע הוא הדרך, האמת והחיים.
• אל תבואו לאמונה רק בגלל אחרים.
  • לא בגלל שחברים מאמינים, לא בגלל שכך גידלו אתכם.
  • תוודאו שהאמונה שלכם נובעת מהבנה אמיתית ומושכלת, ולא ממסורת או הרגל.

בנות ירושלים והמשמעות של "לא להעיר את האהבה" בהקשר אהבה זוגית

בהקשר של אהבה זוגית, בנות ירושלים מסמלות אנשים צעירים – רווקים ורווקות שמביטים על נישואין ואהבה מבחוץ. הם עדיין לומדים, מתבוננים, ומתלבטים איך לגשת לנושא האהבה והזוגיות.

מה הכלה אומרת לבנות ירושלים?

הכלה, שהיא כבר אישה נשואה, פונה אליהם עם עצה עמוקה וחכמה:

• "אל תעירו ואל תעוררו את האהבה עד שתחפץ."
• כלומר, לא לזרז את האהבה.
• אל תנסו לאלץ אותה לקרות או להתאהב בכוח.

מה זה אומר בפועל?

1. לא להתאהב בכוח:
   • לא כל קשר זוגי חייב להפוך מיד לאהבה עמוקה.
   • אם אתם בקשר זוגי, אל תמהרו להכריז עליו כ"אהבת חייכם" בלי לתת לדברים לצמוח באופן טבעי.
2. להכיר אחד את השניה:
   • אהבה אמיתית דורשת זמן – להכיר את האדם שמולכם, את האופי, את החוזקות, ואת החולשות שלו.
   • אל תמהרו לעבור לשלב הבא של הקשר לפני שאתם בטוחים שהיסודות יציבים.
3. תנו לאהבה לצמוח בצורה טבעית:
   • בדיוק כמו שפרח צריך זמן לגדול, כך גם האהבה.
   • קשר שבנוי על התאהבות שטחית ומהירה לרוב לא יעמוד במבחן הזמן.

עצה לרווקים ורווקות – מה המשמעות של "לא להעיר את האהבה"?

• להתמקד בבניית בסיס חזק לקשר:
  אהבה היא לא רק רגש חולף אלא מחויבות עמוקה. תוודאו שאתם נמצאים בקשר עם מישהו שמשקיע, לומד ומכיר אתכם באמת.
• לא לתת ללחץ חברתי להכתיב את הקצב:
  אל תיכנעו ללחצים חיצוניים להיכנס לקשר זוגי או למהר לנישואין כי "כולם מסביב עושים את זה."
• לחכות לאהבה אמיתית:
  לא כל קשר זוגי הוא קשר שצריך להוביל לנישואין. תוודאו שזה האדם שאלוהים מייעד לכם, שאתם חולקים ערכים דומים, ושאתם בונים את הקשר בצורה שתוכל להחזיק מעמד לאורך זמן.

לקשר זוגי יש שלבים – אל תדלגו עליהם

• אם אתם בקשר זוגי, תנו לדברים להתפתח בקצב הנכון.
• תכירו אחד את השניה, תלמדו לתקשר בצורה פתוחה ואמיתית.
• בנייה של קשר חזק דורשת זמן וסבלנות, וכאשר האהבה אמיתית, היא "חפצה" – היא מגיעה לשלב שבו היא מוכנה לפרוח ולהבשיל.

להיות חברים הכי טובים – היסוד לנישואין חזקים

בנישואין, אחד הדברים החשובים ביותר הוא החברות העמוקה בין בני הזוג.

• אנחנו, הנשואים, אמורים להעדיף את חברת בן או בת הזוג שלנו על פני כל דבר אחר.
• כשבעלך חוזר מוקדם מהעבודה, זה אמור לשמח אותך.
• וכשהיא רוצה לבלות איתך יותר זמן, זה אמור להיות הדבר הכי טוב שקרה לך באותו יום.

יותר זמן ביחד = יותר שמחה.

עצה לרווקים ורווקות – לפני שאתם מתחתנים, תהיו חברים

אם אתם בזוגיות, לפני שאתם מתקדמים לחתונה, תשקיעו בחברות.

• תבלו זמן ביחד: תצחקו, תשתפו, תעשו דברים שאתם נהנים מהם יחד.
• תדברו, תדברו, תדברו:
  • תקשורת פתוחה היא המפתח לכל קשר בריא.
  • דברו על כל הנושאים החשובים שיעצבו את חייכם המשותפים.

על מה לדבר לפני שמתחתנים?

יש נושאים שאי אפשר לדלג עליהם:

1. ילדים ומשפחה:
   • כמה ילדים אתם רוצים?
   • איך תגדלו אותם?
2. תיאולוגיה ואמונה:
   • מה התפיסות שלכם לגבי אמונה?
   • איך אתם רואים את תפקידכם בקהילה?
3. חגים ומסורות:
   • בישראל, זה נושא חשוב במיוחד:
     • אילו חגים תחגגו?
     • האם תעשו קידוש בערבי שבת?
     • האם תחנכו את הילדים לאכול כשר?

אין תשובה אחת נכונה לשאלות האלה, אבל מה שכן ברור הוא שצריך להחליט ולהסכים על הדברים יחד לפני שאתם נכנסים לברית הנישואין.

לא לרוץ קדימה – לא פיזית ולא לקראת חתונה

• מגע פיזי: אל תרוצו קדימה במגעים פיזיים לפני שהקשר ביניכם מבוסס היטב על חברות, שיחות, והבנה הדדית. יחסי מין מותרים רק במסגרת הנישואין.
• חתונה: אל תמהרו להיכנס לנישואין אם עוד לא דיברתם על כל הנושאים החשובים.

"אל תעירו את האהבה עד שתחפץ" – גם בזוגיות

הכלה בשיר השירים מלמדת אותנו שיעור חשוב:

• תנו לאהבה לצמוח בצורה טבעית ובריאה.
• תבנו את הבסיס החזק של החברות והשותפות, ואז האהבה "תחפץ" – היא תהיה מוכנה להתפתח ולהעמיק.

⁸ ק֣וֹל דּוֹדִ֔י הִנֵּה־זֶ֖ה בָּ֑א מְדַלֵּג֙ עַל־הֶ֣הָרִ֔ים מְקַפֵּ֖ץ עַל־הַגְּבָעֽוֹת׃

תחילתו של שיר חדש – קריאה לצאת לדרך

בקטע הזה, מתחיל שיר חדש, שופע יופי ואהבה, שממחיש את העברית המקראית במיטבה.
החתן מתואר כדמות דינמית, מלאת חיים, שמדלגת על ההרים ומקפצת על הגבעות, וקוראת לכלה להצטרף אליו.

קריאה לצאת לחיים חדשים – דילוג על ההרים

• החתן לא מבקש מהכלה להישאר במקום. הוא קורא לה לבוא ולצאת איתו למסע.
• זה מעבר מחורף לאביב, מהכבד אל הקל, מהעצב אל השמחה.
• ישוע אומר לנו, "בואו, תדלגו איתי על ההרים. אל תשבו בחיבוק ידיים. לכו איתי באמת, תבינו מה זו אהבת אלוהים."

המשמעות של שיר השירים בפסח

בפסוקים האלה יש תיאור מרגש של סוף תקופת החורף ותחילת האביב:

• החורף נגמר, הגשם חלף, והאביב מגיע עם ריח הפרחים והיופי המתחדש של הטבע.
• זו אחת הסיבות לכך שקוראים את שיר השירים דווקא בחג הפסח, שמסמל יציאה מעבדות לחירות, מעבר מתקופה חשוכה לתקופה של גאולה והתחדשות.

הפסוקים האהובים – משמעות אישית

עבורי, הפסוקים האלה (ב' 11–13) הם הרבה מעבר לטקסט מקראי – הם חלק מהסיפור האישי שלי ושל רעייתי אלישבע.

כשאני ואלישבע התחתנו ב-2002, סבא שלי מצד אמא ז"ל, שהיה מלחין בשבדיה, רצה להלחין לנו שיר לחתונה על בסיס כתבי הקודש. הוא ביקש ממני לבחור פסוקים, ויחד עם אלישבע בחרנו את הפסוקים האלה.

• "כי הנה הסתו עבר, הגשם חלף הלך לו. הניצנים נראו בארץ."
  • עבורנו, זה היה תיאור מדויק של מה שהרגשנו באותו זמן.
  • לפני החתונה, גרנו בארצות נפרדות, וזה היה עבורנו "חורף" – תקופה של געגועים ועצב.
• "קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך."
  • החתונה סימלה את סיום החורף הזה. סוף סוף, האביב הגיע.
  • עבורי, זה היה רגע של קריאה: "בואי, אלישבע, קומי ובואי איתי לארץ הקודש."

היא לקחה את ידי, והיא באה לדלג איתי על הרי ירושלים, ואנחנו מדלגים על ההרים האלה יחד מאז.

המשכן – מסר של קרבה לאלוהים

המשכן, המבנה המרכזי של עבודת האלוהים בימי המדבר, לא היה רק מקום פיזי; הוא היה סמל רב-משמעות לקרבה בין האדם לאלוהים, אבל גם למגבלות שהיו קיימות עד בוא המשיח.

המשכן ומבנהו

• החצר החיצונית:
  • המקום שאליו כל ישראל הורשו להגיע.
  • היו בו שני חפצים בלבד:
    • מזבח הקורבנות – לסליחה על חטאים.
    • כיור הנחושת – לטהרה לפני הכניסה לקודש.
• קודש:
  • רק הכהנים הורשו להיכנס.
  • היה בו:
    • מנורת הזהב – האור של אלוהים.
    • לחם הפנים – סמל לנוכחותו ולפרנסתו של אלוהים.
    • מזבח הקטורת – התפילות שעולות לאלוהים.
• קודש הקודשים:
  • המקום הקדוש ביותר, שבו היה ארון הברית.
  • רק הכהן הגדול הורשה להיכנס אליו, וגם זה רק פעם אחת בשנה, ביום כיפור.

ישוע המשיח – קריעת הפרוכת ופתיחת הדרך

כאשר ישוע מת על הצלב, הפרוכת שהפרידה בין קודש הקודשים לשאר חלקי המשכן נקרעה לשניים (מתי כ"ז 51).

• זה היה רגע מכריע בהיסטוריה הרוחנית שלנו.
• הקריעה סימלה שדלת הגישה לאלוהים נפתחה – לא רק לכהנים, אלא לכולם.

כפי שכתוב:
"ולא בדם שעירים ועגלים כי אם בדמו שלו בא אחת ולתמיד אל הקודש ונמצאה פדות עולם." (אל העברים ט' 12)

הזמנה לקרבה אינטימית לאלוהים

הקריעה הזו לא הייתה רק אירוע סמלי. היא פתחה את הדרך לכל מאמין לצעוד פנימה, אל תוך נוכחות אלוהים:

• אל תוך הקודש: דרך לימוד הכתובים.
• אל תוך קודש הקודשים: דרך תפילה אינטימית וצייתנית, מתוך תלות מוחלטת באדון ישוע.

עצוב לראות מאמינים שנשארים בחצר

רבים מאמינים, אך אינם מנצלים את האפשרות להתקרב באמת לאדון:

• הם נשארים ב"חצר החיצונית" של אמונתם.
• הם עוצרים במזבח הקורבנות ובכיור הנחושת, ולא ממשיכים קדימה.

קריאה אישית לכל מאמין

אלוהים מזמין אותנו לצעוד פנימה:

• להכיר אותו באמת, דרך לימוד מעמיק של כתבי הקודש.
• להיפתח אליו בתפילה כנה ואינטימית.
• לציית לו בלב שלם ובאהבה.

המשכן כבר לא עומד, אבל הדרך לקודש הקודשים פתוחה לכל מי שמוכן להיכנס.
האם נענה להזמנה ונצעד פנימה, מעבר לפרוכת?

לא להסתפק בחיים רוחניים בינוניים

עצוב לראות מאמינים שמסתפקים במעט.

• הם מאמינים בישוע, אבל נשארים ברמה בסיסית של אמונה.
• הם אומרים: "כן, אני מאמין בישוע ומשתדל להיות בן אדם טוב." – וזהו.

למה להסתפק במעט כשיש כל כך הרבה?

למה אנשים מוותרים על העומק שהאמונה יכולה להציע?

• קריאה בכתובים:
  • זו לא חובה דתית – זו זכות שניתנה לנו.
  • זהו קולו של אלוהים אלינו, הזדמנות להכיר אותו, ללמוד את רצונו, ולמצוא בו אור לחיינו.
• תפילה יומיומית:
  • למה לוותר על התקשורת האישית עם אלוהים?
  • תפילה היא לא טקס – היא שיחה אינטימית, שבה אנחנו פותחים את הלב ומקבלים הדרכה, נחמה, ותמיכה ישירות ממנו.

למה להימנע מהמנורה ומהאור שהיא מעניקה?

המנורה במשכן מסמלת את רוח הקודש, שמאירה לנו את הדרך:

• רוח הקודש מעניקה לנו תובנה, חכמה, כוח, והדרכה בחיים היומיומיים.
• לוותר על האור הזה זה כמו ללכת בחושך כשיש פנס מונח ממש לידנו.

הקריאה להיכנס לקודש הקודשים

ישוע פתח לנו את הדרך לקודש הקודשים, אבל כמה מאיתנו באמת נכנסים פנימה?

• כתוב בבירור:
  • "נקרבה בבטחון אל כס החסד לקבל רחמים ולמצוא חסד לעזרה בעתה." (אל העברים ד' 16)
• הכניסה הזו היא לא רק רשות – היא הזמנה.
• אלוהים מחכה לנו שנבוא לקבל ממנו רחמים, חסד, ועזרה בזמן הנכון.

אז למה להסתפק בחצר החיצונית?

החיים הרוחניים הם לא רק לדעת שאלוהים קיים ולנסות "להיות בסדר."

• אלוהים רוצה קשר עמוק, אישי ואינטימי עם כל אחד מאיתנו.
• הוא רוצה שנכיר אותו באמת, שנשען עליו, ונמצא בו את כל מה שחסר לנו.

קריאה אישית – אל תוותרו על הקודש ועל קודש הקודשים

אל תוותרו על האור של המנורה, על ההגנה של לחם הפנים, על ריח הניחוח של מזבח הקטורת.

• אל תישארו בחוץ כשיש לכם הזדמנות להיכנס פנימה, עד לכס החסד.

• החיים הרוחניים הם לא חובה מעיקה – הם מתנה נפלאה.
  
  קול דודי קורא – בואו להמריא

בפסוקים האלה בשיר השירים, הכלה שומעת את "קול דודי." ישוע קורא לכל אחד ואחת מאיתנו:
"די להיות 'מאמינים רגילים' – בואו לדלג איתי על ההרים!"

חיים מלאים לכבוד האדון

• האם אתה חי בסדר?
  • אתה מאמין בישוע, הולך לקהילה, משתדל להיות בסדר – אבל האם זה הכל?
  • האם אתה באמת חווה את כל הברכות שיש לו להציע?
• אם לא – אתה מפסיד.
  • אלוהים מזמין אותך לחיים מלאים, מלאי עוצמה, סיפוק ושמחה.
  • לא לחיים רגילים, אלא לחיים שמשקפים את אהבתו ואת מלוא תכליתו עבורך.

התמונה של המטוס – חווית חיים של אמונה אמיתית

• לדלג עם ישוע על ההרים זה כמו להיות במטוס שכבר המריא.
  • אם אתה לא שם, זה כאילו אתה יושב במטוס שעוד לא המריא.
  • כן, זה נחמד, זה נוסע מהר, זה נותן תחושה של תנועה – אבל זה לא העיקר.
• ההמראה – זו החוויה האמיתית.
  • כשאתה באמת מתמסר לאדון, אתה מרגיש את ההמראה.
  • אתה מגיע לגבהים שלא חלמת עליהם.

בואו לדלג עם ישוע על ההרים

• ישוע קורא לנו, לא רק לשבת בחיבוק ידיים ולהסתפק במועט.
• הוא מזמין אותנו לחיים מלאים, שבהם אנחנו:
  • חווים את אהבתו בעוצמה.
  • פועלים ומשרתים אותו מתוך שמחה ותשוקה.
  • נהנים מהברכות שהוא מבקש לשפוך עלינו.

אז למה להישאר על הקרקע?

כשתגיע, כשתתחיל לחיות את החיים האלה באמת, תגלה מה חיכית כל הזמן הזה.

• זה לא רק חיים של "בסדר."
• זה חיים שבהם אתה באמת שם, במקום שבו ישוע קורא לך להיות.

בואו "נמריא" – כי זה מה שהוא רוצה עבורנו.
"קומו, בואו נדלג יחד על ההרים, נמריא לעננים, ונחיה חיים מלאים, לכבודו ולשמו."

⁹ דּוֹמֶ֤ה דוֹדִי֙ לִצְבִ֔י א֖וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֑ים הִנֵּה־זֶ֤ה עוֹמֵד֙ אַחַ֣ר כָּתְלֵ֔נוּ מַשְׁגִּ֨יחַ֙ מִן־הַֽחֲלֹּנ֔וֹת מֵצִ֖יץ מִן־הַֽחֲרַכִּֽים׃

הוא מגיע, והוא דומה לצבי או לעופר האיילים. פעם פגשתי צבי בטבע, ממש פנים אל פנים. זה קרה כשיצאתי לרוץ באזור הרי ירושלים. לפתע עצרתי, והצבי ואני עמדנו, מביטים זה בזה לרגע קצר ומיוחד. ואז, כהרף עין, הוא נעלם. ממש ברגע שבו הבחין בי, הוא קפץ ונעלם, כאילו התנדף לתוך הנוף. זה מדהים לראות איך הם מקפצים ומדלגים בקלילות על ההרים התלולים האלה, כאילו זה המרחב הטבעי שלהם.

מי שטייל אי פעם בעין גדי או בנחל דרגות בטח ראה תופעות דומות אצל היעלים שבאזור. אמנם זה לא בדיוק אותו דבר כמו צבי, אבל העיקרון דומה. אנחנו רואים אותם ודבר אחד עובר לנו בראש: "איך? איך הם מצליחים לעשות את זה?" זה נראה לנו כמעט בלתי אפשרי. אין לנו סיכוי לדלג ככה, לנוע בכזו חופשיות וביטחון. זה משהו שהוא פשוט מעבר ליכולת האנושית שלנו.

גם ישוע מזמין אותנו לבוא ולעשות איתו את הבלתי אפשרי. כי האמת היא, שאנחנו לא יכולים בכוח שלנו. רק בכוחו של ישוע אנחנו מוזמנים להתמודד עם האתגרים ולחצות את הגבולות שלנו.

מדוע הקטע מתחיל עם הקול? "קול דודי." ישוע אמר שהכבשים שלו מכירות את קולו. הכלה, שהיא גם כבשה, שומעת אותו ומזהה את קולו. האם גם אנחנו נשמע את קולו? האם נשמע את קול דודי?

ישנה פרשנות שההרים והגבעות מסמלים את העולם – את כל הבריאה שעליה הוא שולט. הוא מעל הכל, מנצח על הכל, כפי שנאמר: "כל שתה תחת רגליו" (מזמור ח 7). אחרים מפרשים את ההרים כקשיים, העינוי והצלב – כל מה שהוא היה צריך לעבור בדרכו לגאולה. בצלמו הייחודי, הוא דילג מעל כל המכשולים האלו, מבלי להיעצר או להירתע.

פרשנות נוספת רואה בהרים והגבעות את האבות והנביאים, אלו שקדמו לו וניבאו עליו. הם "מרימים" אותו, מצביעים עליו, מכינים את הדרך עבורו. ייתכן שכל אחת מהפרשנויות האלו נכונה בדרכה, כשהן יחדיו מציירות תמונה רחבה ועשירה של גבורתו, שליטתו, והייעוד שהשלים.[5]

אחר כך נאמר שהוא "עומד אחר כתלנו", מאחורי קיר, ומשגיח מן החלונות. פרשנות מעניינת מציעה שהקיר הזה מסמל את המצב לפני ביאת המשיח – את הפרוכת שהפרידה בין עם ישראל לבין אלוהים. הקיר הזה סימן את המכשול שמנע גישה ישירה ונוכחות קרובה. לעומת זאת, החלון הוא כמו הנביאים – דרכם ניתן היה לראות את המשיח ולהבין אותו, אבל רק במעורפל, כאילו מבעד לערפל או מבעד לחרכים צרים.

"מציץ מן החרכים" (פס' 9) – הוא קרוב, אך נסתר. המון מאמינים, גם כיום, נשארים במצב הזה: הם עדיין עומדים מול הקיר הזה, למרות שהוא כבר נפל. המשיח קרע את הפרוכת, פתח את הדרך לקודש הקודשים, אבל רבים נשארים בחצר החיצונית של המשכן, מביטים דרך החלון, רואים ושומעים אותו רק במעורפל.

אבל ישוע מזמין אותנו ליותר מזה. בפסוק הבא הוא אומר: "קומי לך רעייתי" – זו קריאה אישית לצאת מהמקום הזה של מרחק ומעורפלות, ולהיכנס לקשר קרוב ואינטימי איתו. השאלה היא: האם נעז לקום? האם נענה לקריאתו, נושיט לו יד ונלך אחריו? זו הזמנה לעבור מעבר לחלון, אל המקום שבו כבר אין מחסומים.

אבל לפני שנגיע לקריאה של "קומי לך רעייתי," כדאי להתעכב על משמעות הפסוקים הללו גם בהקשר של נישואין בחיי היום-יום. כמו בקשר שלנו עם ישוע, גם בנישואין קל מאוד להיתקע במקום, לשקוע בתחושת שגרה ולחשוב שהכל רגיל. אבל בדיוק כמו שישוע לא רוצה שנישאר במצב הזה, גם בנישואין לא נועדנו להסתפק בקיפאון. הקשר הזוגי מזמין אותנו לקום ולדלג על ההרים יחד – יד ביד.

יש דעה קדומה שמסתובבת: "הכל נהדר כשהם חברים, כשהם יוצאים לדייטים, מתלהבים, מתנשקים – אבל אחרי שמתחתנים, הכל מדרדר והופך ליומיומי, שגרתי ואפור." אני רוצה להבהיר: זה לא קורה בגלל הנישואין עצמם, אלא בגלל עצלנות. זה מה שקורה כשמפסיקים להשקיע בקשר הרומנטי.

אני כאן כדי לומר שאפשר להרגיש פרפרים בבטן גם אחרי עשרים שנה, ואפילו אחרי שלושים וארבעים שנה – אני מעיד על זה באופן אישי. זה לא קורה מעצמו או באופן אוטומטי, ויהיו תקופות קשות יותר. אבל אם שני בני הזוג מחליטים יחד לשים את הנישואין בראש סדר העדיפויות, אחרי אלוהים, ולהעניק אחד לשנייה את המקום הראשון בחייהם – אז אפשר להמשיך "לדלג על ההרים" ביחד.

זה דורש מאמץ, תשומת לב, ואהבה שממשיכה לחדש את עצמה. אבל אם תעשו את זה, תגלו שהנישואין לא רק שאינם עוצרים את הרומנטיקה, הם מעצימים אותה, והם הופכים להיות מסע מופלא של התקדמות משותפת – גם אחרי חמישים שנה.

הזכרתי קודם את חמשת שפות האהבה, ולכן אני רוצה לאתגר כל זוג נשוי – תפתיעו אחד את השנייה עם שפת האהבה שלו או שלה. עשו משהו רומנטי, משהו בלתי צפוי, שיגרום לבן או בת הזוג להרגיש פרפרים בבטן ולרחף על עננים ורודים. זה הצעד הראשון להתחיל לדלג על ההרים.

זה לא חייב להיות משהו גדול, יקר או מסובך. זה יכול להיות פשוט כמו להחביא פתק אהבה במקום שבו היא תמצא אותו במקרה, לקנות פרחים בלי שום סיבה מיוחדת, או להגיד: "זה סתם, כי אני אוהב אותך." זה לא משנה אם אתם נשואים יומיים, שנתיים, או שמונים שנה – תמיד יש מקום להפתעה רומנטית.

אספר לכם סיפור אישי: פעם חזרתי הביתה, וגיליתי שהבית הפך למסעדה רומנטית. רעייתי הכינה ארוחת גורמה, סידרה שולחן נרות ויין, ודאגה שהילדים יאכלו וילכו לישון מוקדם כדי "לעזור לאמא להפתיע את אבא." וזה קרה לא ביום נישואין או אירוע מיוחד – אלא "סתם, כי אני אוהבת אותך." נכון, זה קרה רק פעם אחת בעשרים שנה, אבל עד היום אני זוכר את זה. כל פעם שאני חושב על הערב הזה, אני מרחף על עננים. זו בדיוק המשמעות של "לדלג על ההרים."

וזה מה שמסקרן אותי – למה אנשים לא עושים את זה יותר? זה כל כך פשוט. נכון, אווירת מסעדה בבית היא השקעה מיוחדת, אבל זה לא חייב להיות משהו בסדר גודל כזה. לפעמים, פעולה קטנה ותשומת לב אישית יכולה ליצור אפקט עצום. וברגע שאחד מכם מתחיל לעשות את זה, השני ירצה להחזיר באותה דרך, וזה יתחיל מעגל טוב של תשומת לב, אהבה, ורומנטיקה.

אז מישהו צריך לעשות את הצעד הראשון – שיהיה זה אתה! תצאו מהשגרה ותתחילו להכניס רומנטיקה לנישואין שלכם. תדלגו על ההרים יחד.

פעם מישהו בקהילה העיר שרעייתי ואני מתנהגים כאילו אנחנו נשואים טריים. ואכן, אנחנו נשואים טריים – רק 20 שנה. זה לא מספיק! אנחנו שואפים להגיע ל-80 שנה. יש לנו עוד דרך ארוכה והרבה רגעים מאושרים לעבור ביחד.

אז תקומו! תהיו יצירתיים, תהיו רומנטיים – ותתחילו לדלג על ההרים.

¹⁰עָנָ֥ה דוֹדִ֖י וְאָ֣מַר לִ֑י ק֥וּמִי לָ֛ךְ רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃

¹¹כִּֽי־הִנֵּ֥ה (הסתו) הַסְּתָ֖יו עָבָ֑ר הַגֶּ֕שֶׁם חָלַ֖ף הָלַ֥ךְ לֽוֹ׃

¹²הַנִּצָּנִים֙ נִרְא֣וּ בָאָ֔רֶץ עֵ֥ת הַזָּמִ֖יר הִגִּ֑יעַ וְק֥וֹל הַתּ֖וֹר נִשְׁמַ֥ע בְּאַרְצֵֽנוּ׃

¹³הַתְּאֵנָה֙ חָֽנְטָ֣ה פַגֶּ֔יהָ וְהַגְּפָנִ֥ים סְמָדַ֖ר נָ֣תְנוּ רֵ֑יחַ ק֥וּמִי (לכי) לָ֛ךְ רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃

¹⁴יוֹנָתִ֞י בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֗לַע בְּסֵ֨תֶר֙ הַמַּדְרֵגָ֔ה הַרְאִ֨ינִי֙ אֶתּ־מַרְאַ֔יִךְ הַשְׁמִיעִ֖ינִי אֶת־קוֹלֵ֑ךְ כִּי־קוֹלֵ֥ךְ עָרֵ֖ב וּמַרְאֵ֥יךְ נָאוֶֽה׃

ראשית, נפרק את המילים והביטויים בקטע כדי להבין אותם בצורה מדויקת.

סתיו – חורף

המילה "סתיו" בעברית מקראית מתייחסת לתקופת החורף, עונת הגשמים, ולא לסתיו כפי שאנו מכירים אותו היום. זה הבדל חשוב שמזכיר לנו כמה זה מסוכן להסתמך על הבנה מודרנית בלבד כשקוראים טקסט מקראי. פעמים רבות, אנחנו חושבים שאנחנו מבינים, אבל מסתבר שיש למשמעות המקורית של המילים הבדל מהותי.

אביב – פריחה והתחדשות

בפסוק 12 ישנו תיאור של האביב:

• "ניצנים" – אלו הפרחים החדשים על העצים, המבשרים את תחילת ההתחדשות.
• "עת הזמיר" – זו תקופת השירה של הציפורים, כאשר הן מזמרות בעקבות הפריחה והחיים החדשים.
• "קול התור" – זהו הקול של היונה, אחת מהציפורים הבולטות באביב.
• "התאנה חנטה פגיה" – התאנה מוציאה את פירות הבוסר הראשונים שלה.
• "הגפנים סמדר" – "סמדר" הוא הפרח של הגפן, השלב הראשוני שמוביל להבשלת הענבים.

ההפצרה: "קומי לך ולכי לך"

לאחר תיאור העונה המלאת חיים ופריחה, החתן פונה שוב לכלה וקורא לה: "קומי לך ולכי לך." זוהי קריאה לעזוב את מקום המסתור שלה ולצאת איתו להרפתקה – לדלג איתו על ההרים ולשתף פעולה בקשר עמוק ואמיתי.

התקבולות בפסוק 14

בפסוק זה ישנו שימוש מובהק בתקבולות, דרך ספרותית אופיינית לשיר השירים:

1. "יונתי בחגווי הסלע, בסתר המדרגה" – תיאור כפול באותו רעיון: חגווי הסלע ונקיקי הצוק מתארים מקומות סודיים, מחסה טבעי שמספק בטחון. "בסתר המדרגה" משלים את התמונה ומדגיש את המיקום הנסתר.
2. "הראיני את מראיך, השמיעיני את קולך" – כאן יש תקבולת הפוכה:
   • מראה – קול: הוא מבקש לראות את יופייה.
   • קול – מראה: הוא מבקש לשמוע את קולה, ומסביר מדוע: "כי קולך ערב ומראיך נאוה." השבחים הללו משלימים את הקריאה שלה לצאת מהמסתור שלה ולהופיע בגלוי בפניו.

הקריאה: לדלג על ההרים

החתן מפציר בכלה לצאת מהמקום הנסתר שבו היא נמצאת ולבוא לדלג איתו על ההרים. הקריאה הזו היא גם ביטוי של שיתוף פעולה בזוגיות: הוא לא רק רוצה לראות אותה, אלא להיות איתה בהרפתקה, להתמודד יחד עם האתגרים ולהגשים יחד את המטרה המשותפת.

שילוב פואטי: מראה וקול

שימוש התקבולת ההפוכה יוצר איזון ושלמות: המראה והקול הם שני אלמנטים שונים המשלימים זה את זה. הוא מעריך את יופייה החיצוני, אך גם את קולה, מה שמבטא את אהבתו אליה בכל מובן – פנימי וחיצוני גם יחד.

זהו תיאור עמוק של אהבה שלא רק מעריכה את הנראה לעין, אלא גם את הנשמע, את המהות ואת הפנימיות.

האם אנחנו באמת מבינים עד כמה ישוע אוהב אותנו וכמה הוא משתוקק שנבוא לדלג איתו? להכיר אותו זה דבר נפלא, אבל זה לא מספיק. זה לא רק עניין של ידע על אודותיו – הוא רוצה להכיר אותנו באופן אישי ועמוק.

אם נישאר בחצר של המשכן, מסתכלים עליו רק דרך החלון או מסתתרים בחגווי הסלע, אנחנו אולי ניוושע, אבל אנחנו מפסידים. אנחנו מפסידים את מלוא הברכות שהוא הכין עבורנו. וישוע לא אומר: "אם בא לך, תיקח, ואם לא – לא נורא." הוא משתוקק שנבוא אליו. הוא קורא לנו, מחכה לנו, משתוקק שנשיב לקריאה שלו.

האביב – סמל החיים החדשים

תחילת עונת האביב וכל תיאורי הפריחה, הריח החדש, והחיים החדשים הם ביטוי לבשורה. החומה שהפרידה בינינו לבין אלוהים ירדה. ישוע קרע את הפרוכת לשניים ופתח את הדרך לחיים חדשים ומלאים – חיים של שפע וברכה.

"הראיני את מראיך" – קריאה ליחס אישי

הוא קורא לנו: "הראיני את מראיך." האם אנחנו עונים לקריאה הזו כמו ישעיה הנביא ואומרים: "הנני"? האם אנחנו נחשפים בפניו באמת, משיבים לו בפתיחות ובכנות?

"השמיעני את קולך" – קריאה לתפילה

הוא מבקש גם לשמוע אותנו: "השמיעני את קולך." האם אנחנו מקדישים זמן לדבר איתו בתפילה? לא מתוך חובה דתית משעממת או טקס קבוע, אלא מתוך זכות נפלאה שהוא העניק לנו – גישה ישירה לאלוהים בזכות הדם שהוא שפך עבורנו.

האהבה שלו – קריאה לחיים מלאים

הקריאה של ישוע היא קריאה לחיים מלאים ומשמעותיים. זו לא קריאה לעמוד מרחוק, להסתפק במעורפלות או להישאר בשגרה דתית קרה. זו קריאה לדלג איתו על ההרים, להתנסות בחיים עם עוצמה, שמחה, וקשר אינטימי איתו.

האם נשיב לקריאה הזו? האם נצא מהמסתור, נבוא לפניו ונאמר: "הנני"? זו הבחירה שלנו, והוא מחכה שנבחר. הברכות קיימות, ההזמנה פתוחה, והאביב כבר כאן.

אם אתם רואים אנשים כמוני שמתלהבים מכל מה שקשור לאלוהים, תדעו שזה לא בגלל שאנחנו מחפשים מה לעשות משעמום או מנסים לגרור אחרים לאיזה שיעמום דתי. ההפך הוא הנכון! ההתלהבות הזו מגיעה ממקום של חוויה אמיתית – התחלנו לדלג איתו על ההרים. ראינו רק קומץ קטן – ממש טיפה – מהכבוד שלו, ומהרגע הזה הבנו שאין שום דבר בעולם הזה שיכול להשתוות לזה.

ולכן, זה כל כך מתסכל לראות אנשים שמכנים את עצמם מאמינים, אבל כשמדברים איתם על כתבי הקודש או על תפילה, הם מגלגלים עיניים או מנסים לשנות נושא. האמונה שלהם בישוע הפכה למשהו צדדי, תוספת שולית לחיים, ולא המרכז.

אבל בואו נהיה כנים: אם אתה מאמין בספר הזה – ואתה באמת מאמין שכל מילה בו היא אמת – אז איך ייתכן שיש משהו בעולם הזה שחשוב יותר? איך ייתכן שמשהו אחר תופס את המקום הראשון בחיים שלך?

אלוהים לא קורא לנו להאמין "בקטנה." הוא קורא לנו למרכז את חיינו סביבו, להכיר אותו לעומק, להקדיש את עצמנו לדברו ולחיות חיים שמתבטאים באמונה חיה, עמוקה ומתלהבת. אם ראית אפילו ניצוץ קטן מהכבוד שלו, אתה יודע שאין דבר חשוב יותר.

יש פרשנים שמעמיקים בפרטים של הקטע הזה, מנסים לפענח את המשמעות המדויקת של הניצנים, התאנה, וכל שאר התיאורים. אני לא אכנס לכל הפרטים הללו, אבל אעצור לרגע לדבר על היונה. ישוע רואה אותנו כמו יונה כשאנחנו מלאים ברוח הקודש – יונה שמסמלת תמימות, טוהר ושלום, שהם חלק מתכונות פרי הרוח.

הפרשנות הרבנית והמסר שלנו

הפרשנות הרבנית רואה בפסוקים האלו תיאור של אלוהים הבא לישראל להוציאם ממצרים.[6] זה נכון חלקית, כי אכן מדובר גם בזה. אלוהים מדלג על ההרים, מגיע אלינו, מושיט לנו יד ואומר: "בואי תדלגי איתי על ההרים, צאי מהגלות, צאי מהשעבוד, צאי מהחטא שכובל אותך ובואי."

השאלה החשובה היא: האם אנחנו עונים לקריאה הזו?

יישום בנישואין

איך אנחנו יכולים ליישם את המסר הזה בנישואין שלנו? הדרך היא לעזוב את החורף ולצעוד אל האביב. זה לא משנה כמה המצב קשה או עד כמה הידרדרתם – גם אם אתם קרובים לגירושים, זה עדיין אפשרי לשנות. אין דבר כזה "אנחנו פשוט לא מתאימים" או "אנחנו כמו שמן ומים." אלו תירוצים שאפשר להתגבר עליהם. אם יש רצון טוב, ושניכם מוכנים לעבוד קשה ולהשקיע בנישואין, זה יכול להצליח.

עשרה דברים שהורסים נישואין ושלושה עשר שמצמיחים אותם

עכשיו, אני רוצה לשתף רשימה פשוטה:

1. עשרה דברים שהורסים נישואין.
2. שלושה עשר דברים שמעניקים חיים לנישואין.

אלו דברים שקל לדבר עליהם אבל לא תמיד קל ליישם. עם זאת, מי שמקפיד להימנע מהטעויות האלה ומיישם את הדברים החיוביים, יצליח.

רווקים: יש לכם 100% סיכוי להצליח בנישואין

לרווקים שביניכם – שימו לב גם אתם. אם תתחילו מנישואין המבוססים על מחויבות מלאה, תקשורת פתוחה, ועבודה משותפת לפי הרשימות האלה, יש לכם 100%  סיכוי הצלחה.

אני לא מדבר על "אולי תצליחו" או "אני מקווה שלא אתגרש." אני מדבר על נישואין עם 100%  הצלחה, כל עוד שניכם מחויבים ומקפידים על העקרונות האלו. זה אפשרי, וזה בידיים שלכם.

עשרת הדברים האסורים:

• סודות
• שקרים
• דרמה
• אנוכיות
• עלבונות (גם מאחורי הגב)
• בגידות
• חוסר כבוד
• כעס
• עצלנות
• ידידות עם אנשים מזיקים

שלושה עשר הדברים שחייבים:

• זמן ביחד
• התחשבות
• מין
• תקשורת
• סליחה
• נאמנות
• נדיבות
• אמון
• אהבה
• להתפלל ביחד
• נגיעות
• פלרטוטים
• מחמאות (גם מאחורי הגב)

זה קל? ממש לא.
זה שווה את זה? מאוד!

אני מזכיר שוב – שניכם חייבים להיות מחויבים ולעשות את כל הדברים האלו יחד. אין קיצורי דרך ואין מקום להשאיר את העבודה על בן או בת הזוג בלבד.

מי שחושב: "אני לא צריך את הלימוד הזה, יש לי כבר נישואין טובים" – זה נהדר לשמוע. אבל תזכרו, תמיד יש מקום לשיפור. אין דבר כזה זוג מושלם – מושלמים נהיה רק בשמיים. החיים הזוגיים הם מסע ארוך ומשותף עם עליות וירידות, ולכם יש את הבחירה להשקיע ולהפוך את העליות ליותר משמעותיות ורבות מהירידות.

כשהתחתנתם, הייתם במקום הכי גבוה, מלאי אהבה והתלהבות. עכשיו, אל תסתפקו בזה. תמשיכו לעלות משם! תדלגו על ההרים יחד, אל תיתנו לשגרה לעצור אתכם, ותזכרו שהמסע הזה אפשרי – אבל לא לבד.

כדי להצליח, קחו את היד של ישוע ותדלגו איתו ביחד. הוא זה שנותן את הכוח, החוכמה, ואת היכולת להתמודד עם כל אתגר ולשמר את האהבה לאורך הדרך. זה לא קל, אבל זה שווה את זה – בכל מובן.

¹⁵אֶֽחֱזוּ־לָ֨נוּ֙ שֽׁוּעָלִ֔ים שֽׁוּעָלִ֥ים קְטַנִּ֖ים מְחַבְּלִ֣ים כְּרָמִ֑ים וּכְרָמֵ֖ינוּ סְמָדַֽר׃

מה פתאום שועלים עכשיו? ומה הם עושים פה?
השועלים הם הדברים הקטנים וה"לא משמעותיים" בחיים שמרחיקים אותך מאלוהים. הם נראים קטנים, אולי אפילו לא חשובים, אבל בפועל – הם הורסים הכל.

"זה רק חטא קטן, זה לא כזה נורא," או "זה לא באמת חטא, זה כמעט, אבל זה לא, זה בסדר כזה."
כך זה מתחיל. אבל הדברים הקטנים האלה לא נשארים קטנים – הם צומחים ומשתלטים.

תראו מה עשו השועלים של שמשון. הם אולי נראו קטנים וחמודים, אבל בסופו של דבר הם שרפו שדה שלם (שופטים ט"ו 4-5). השועלים הקטנים האלה, שבמבט ראשון נראים חסרי מזיק, גורמים נזק עצום. חייבים לתפוס אותם לפני שהם שורפים לכם את השדה.

הכרם סמדר – סמל של פריחה

הכרם בסמדר מסמל את התקופה שבה הכרם פורח, עם פרחים שמבשרים את הפרי שיבוא לקראת הסתיו. אם השועלים הורסים את הכרם בזמן הפריחה – אין פרי. אותו דבר קורה בחיים הרוחניים שלנו.

מה השועלים הורסים?

כאשר השועלים הקטנים וה"תמימים" הורסים לך את חיי התפילה, את הזמן שלך עם דבר אלוהים, הם מונעים ממך מלפתח קשר עמוק עם אלוהים. אין לך פרי. אין לך את העומק או את הקרבה הדרושה לדלג על ההרים יחד עם ישוע.

תפוס את השועלים וגרש אותם

אם לא נתפוס את השועלים האלה – את החטאים ה"קטנים" שמחלחלים בשקט אל תוך חיינו – הם יהרסו את ההליכה שלנו עם האדון. הם מפריעים לנו לגדול, לשגשג, ולשאת פרי בחיים הרוחניים שלנו.

המסר ברור: אחזו את השועלים הקטנים! גרשו אותם לפני שיגרמו לנזק. זה מה שמאפשר לך ללכת בנאמנות עם האדון ולדלג איתו על ההרים.

¹⁶דּוֹדִ֥י לִי֙ וַאֲנִ֣י ל֔וֹ הָרֹעֶ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃

¹⁷עַ֤ד שֶׁיָּפ֨וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים סֹב֩ דְּמֵה־לְךָ֨ דוֹדִ֜י לִצְבִ֗י א֛וֹ לְעֹ֥פֶר הָאַיָּלִ֖ים עַל־הָ֥רֵי בָֽתֶר׃

דיברנו על הפרחים – חבצלת השרון ושושנת העמקים – והמשמעות העמוקה שלהם. הם מייצגים את הבשורה ואת המאמינים, כפי שישוע מתואר בספר ההתגלות הולך בין המנורות, בקרב הקהילות. הוא הרועה הטוב שמטייל בין השושנים, המאמינים שלו.

כמה נפלא שאנחנו יכולים לומר: "הוא שלי ואני שלו." זה קשר אישי, עמוק ומלא אהבה. אבל כדי שזה יקרה באמת, עלינו לא לתת לשועלים להפריע. גרשו את השועלים. הרחיקו את הדברים הקטנים שמפריעים לקשר שלכם איתו. רק כך תוכלו ליהנות מהברכה הזו במלואה.

אביב חדש עם ישוע

אחרי שגירשת את השועלים, מגיע האביב. החושך נעלם, והאור זורח. ואז ישוע קורא לך: "קומי לך רעייתי, ותדלגי איתי על ההרים." זה רגע של התחלה חדשה, של קשר עמוק ואמיתי שמביא עמו אור, שמחה ופרי.

פסוק 17: סוף הלילה ותחילת הבוקר

בפסוק זה אנחנו רואים את המעבר מהלילה אל הבוקר, מסוף החורף אל תחילת האביב. כשהשועלים כבר אינם, כשהחושך נסוג, הבוקר עולה. אז נראה הרועה בבירור – לא עוד דרך צללים ותמונות מעורפלות, אלא בגופו. זה הרגע שבו הקשר הופך ברור, מלא ושלם.

בקשת הרעיה: "סוב אליי"

הרעיה הנאמנה אומרת: "סוב." משמעות הדבר: "תפנה אליי, קח אותי איתך." זו קריאה כנה ואוהבת של מאמינים שמבקשים להיות קרובים אליו, ללכת אחריו, להידבק בו.

"יפוח היום ונסו הצללים" – בבוקר החדש הזה, הצללים נעלמים והרועה מתגלה במלואו. זה לא עוד קשר דרך אמונה בלבד, אלא מפגש אמיתי עם הרועה הטוב.

האם אנחנו מוכנים?

האם גם אנחנו מצפים לרועה הטוב? האם אנחנו מוכנים ליום שבו הוא יגשים את כל הבטחותיו ויבוא בגופו? האם הלב שלנו מוכן לומר: "בוא, קח אותי איתך, נדלג יחד על ההרים"?

הזמנה זו פתוחה לכולנו. בואו ננקה את הכרם, נגרש את השועלים, ונתכונן ליום שבו נראה אותו פנים אל פנים.
בואו, כולנו, נדלג איתו על ההרים.

מה הם השועלים בחיי הנישואין שלנו?
אם אתם זוכרים את הרשימה של מה לא לעשות בנישואין, אז זה בדיוק זה. אלו הדברים הקטנים שנראים אולי לא מזיקים, אבל הם מכרסמים לאט-לאט בבסיס של הנישואין, עד שלא נשאר כלום.

השועלים שמזיקים לנישואין

• סודות. זה אחד השועלים המסוכנים ביותר. לשמור סודות אחד מהשני זה הרסני.
• התנהגות לא תקינה באינטרנט. זה כולל כל דבר שאתה לא רוצה שבן או בת הזוג יידעו עליו.
• עצלנות. כשאחד הצדדים מפסיק להשקיע או להראות אכפתיות.
• חוסר התחשבות. לא לחשוב על הצרכים והרגשות של השני.
• קבלת החלטות חשובות לבד. לעקוף את בן או בת הזוג בהחלטות שמשפיעות על שניכם.
• עלבונות מאחורי הגב. לדבר רע על בן או בת הזוג לאחרים.
• חוסר מגע פיזי. להפסיק לגעת, לחבק, ולהביע אהבה בצורה פיזית.
• גאווה עקשנית. לא להיות מוכנים להודות בטעות או להתנצל.
• לאיים בגירושין. להשתמש באיום הזה כקלף מיקוח.

הרס הדרגתי

כל אחד מהדברים האלה הוא שועל קטן שבא והורס. הם מכרסמים לאט-לאט את הנישואין, ויום אחד מגלים שאין כמעט מה להציל. אל תתנו לזה לקרות.

הפתרון: להסיר את השועלים

• כנות מוחלטת. אדם וחווה היו ערומים ולא התבוששו. זהו מודל לנישואין – ערומים לא רק בגוף, אלא גם בנפש.
• אין סודות. להיות שקופים אחד עם השני, לשתף ולבנות אמון עמוק.
• השקעה אקטיבית. ליזום, להתחשב, ולחשוב תמיד איך להעשיר את הקשר.

הקריאה לדלג על ההרים

ברגע שאתם מסירים את השועלים ומתחילים לשמור על הכרם, הנישואין שלכם יכולים לפרוח. אז תתחילו לדבר, לשתף, לאהוב – ותדלגו על ההרים יחד.

אנשים שמתעסקים בייעוץ משיחי ונתקלים במקרים של בגידה תמיד אומרים: אף אחד לא קם בבוקר ואומר לעצמו, "נראה לי שהיום אני הולך להרוס את הנישואין שלי. מתחשק לי לרסק את הלב של אשתי/בעלי." זה פשוט לא קורה ככה.
זה מתחיל בהרגלים הקטנים וה"תמימים" שמזיקים לאט-לאט, בלי שמרגישים. הם מרחיקים אתכם אחד מהשני, ובמקביל מקרבים אתכם למישהו אחר או מישהי אחרת. אלו הם השועלים הקטנים, והם הרסניים.

ידידות מזיקה – שועל מסוכן במיוחד

אחד מהשועלים המסוכנים ביותר הוא "ידידות מזיקה." אלה חברים או ידידים שמעודדים התנהגויות שמזיקות לנישואין שלכם:

• לרכל על בן/בת הזוג.
• להעליב אותם מאחורי גבם.
• ובעיקר – קשרים מסוכנים עם מישהו מהמין השני.

"אבל יש לי ידידה שצריכה עזרה…"

• "היא צריכה כתף לבכות עליו."
  אם כל הכבוד לה ולמצב שלה – הכתף שלך שייכת לאשתך. זו לא משימה שלך להציע לה את המקום הרגשי הזה, כי הוא שייך אך ורק לקשר הנישואין שלך.
• "אני רק מנסה להיות נחמד."
  הכוונות אולי נראות תמימות, אבל הן פותחות פתח קטן להתרחקות מבן/בת הזוג שלך. אם זה באמת חשוב לך לעזור, תדאג שאשתך תכיר אותה, ותוודא שכל שיחה תהיה בנוכחות של שניכם.

להיות "מוזר" בעיני העולם זה שווה את זה

• "אבל יחשבו שאני מוזר."
  אז מה? אנחנו, כמאמינים, קרואים לחיות באופן שמכבד את אלוהים. אם זה אומר להיות קצת מוזר בעיני העולם – אז שיהיה. לשמור על טוהר הנישואין שלך שווה כל ויתור על "נורמליות."

הבחירה שלך: להגן על הנישואין

השועלים הקטנים אולי נראים לא מזיקים, אבל הם מכרסמים את הכרם לאט-לאט. תזהרו מהם, אל תתנו להם להיכנס.
אל תשמרו סודות, אל תשמרו "ידידות תמימה" עם מישהו שעלול להזיק לנישואין שלכם. הנישואין שלכם שווים יותר מכל חברוּת מזיקה או התנהגות שמסכנת את הקשר שלכם.

תבחרו להיות נאמנים, תבחרו לכבד את הקשר שלכם, ותראו איך הכרם שלכם פורח ומניב פרי מתוק. זה דורש מאמץ, אבל זה שווה כל רגע.

אני כבר דיברתי על החשיבות של מסכים פתוחים בנישואין. מערכת יחסים בריאה כוללת שקיפות מלאה. אם אשתך יכולה לקחת בכל רגע את הטלפון שלך, לעבור על הכל, ולגלות שאין לך מה להסתיר – זו הוכחה לאמון עמוק. וכמובן, זה חייב להיות דו-צדדי.

שקיפות מול שליטה

חשוב להבהיר: שקיפות אמיתית היא חלק מיחסי אמון, והיא שונה לחלוטין מהתנהגות חד-צדדית של שליטה.
מתעללים דורשים שליטה חד-צדדית.
נישואין בריאים מבוססים על שקיפות הדדית.

הגישה בנישואין לא צריכה להיות: "מותר לי פרטיות, ואני מצפה שתסמכי עלי."
אלא: "למה אני זקוק לפרטיות מוחלטת? מה יש לי להסתיר?"

"דודי לי ואני לו, הרועה בשושנים"

ביטוי זה משקף את השותפות בנישואין. זו מערכת יחסים שבה שני בני הזוג יכולים לומר בכנות: "אנחנו ביחד. אנחנו צוות. דודי לי ואני לו."
השאלה היא: האם אשתך יכולה להגיד את זה עליך?

אתה הרועה של המשפחה שלך

אם אתה גבר, אתה הרועה של המשפחה שלך.
התפקיד הזה הוא לא רק זכות – הוא אחריות. אתה אחראי על החיים הרוחניים של אשתך ושל ילדיך. השאלה היא: האם אתה רועה בשושנים?
אם אתה מתמודד עם השועלים הקטנים – מרסן ומסיר אותם מהחיים שלך – אז באמת תוכל להתחיל לרעות בשושנים, ולבנות קשר חזק ובריא במשפחה שלך.

הקריאה: "קומו ותתחילו לדלג על ההרים"

כשהשועלים נעלמו, כשהשקיפות מלאה, כשהרועה מתמקד בשושנים – אפשר לקחת את הצעד הבא.
הלילה נגמר, הצללים נסוגים, והגיע הזמן לקום.

סוב – איזו בחירה תעשו?

בפסוק "סוב" יש לנו בחירה:

• לסוב אחורה. להתרחק, להגיד לעצמנו "פעם אחרת," ולהחמיץ את הקריאה.
• או לסוב אחד לשני. לאחוז ידיים, להתקרב, ולהתחיל יחד לדלג על ההרים, כמו צבי או עופר האיילים.

הקריאה היא לכולנו

ישוע קורא לכולנו: "קומו."
בין אם זה באמונה או בנישואין – תתחילו לדלג על ההרים איתו.
קומו, תחזיקו ידיים, ותתחילו לדלג על ההרים ביחד – כזוג, כמשפחה, וכשותפים למסע עם האדון.

[1] “It’s Good to Know Jesus,” Franklin Williams, Mississippi Mass Choir, Malaco Records, 1995

[2] Nilus of Sinai, Commentary on the Song of Songs 39-40

[3] Matthew Henry, Song of Solomon 2:4

[4] Gregory of Elvira,” Explanation of the Song of Songs 3.29”

[5] Matthew Henry, Song of Solomon 2:8
Gregory of Elvira, “Explanation of the Song of Songs 4.4”
Gregory of Nyssa, “Homilies on the Song of Songs 5”
Cyril of Alexandria, “Fragments in the Commentary on the Song of Songs 2.9”

[6] רש"י, שיר השירים פרק ב', פסוק ח'-י"ד