משלי פרק כ' לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר; וְכָל־שֹׁגֶה בּוֹ, לֹא יֶחְכָּם. המרבה לשתות יין נעשה לץ – אינו רציני ושקול בדעתו. המרבה לשתות שיכר מעשיו מבולבלים והוא מעורר מהומות. כל מי שמתמסר לשיכר לא ינהג בחכמה ולא יגדל בה (ה 19, כג 29-35, לא 4, 6, ישעיה כח 7, יחזקאל לד 6, בראשית ט 21, חבקוק ב 5, אל האפסים ה 18, הושע ד 11). לץ: קל דעת הלועג לאמונה ולמוסר והולך רק אחרי שרירות [...]
משלי פרק י"ט טוֹב-רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ, מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו וְהוּא כְסִיל. טוב יותר להיות איש עני וכנה (איש ללא דופי המבסס את החלטותיו על פי מצפון טהור ונקי) מאשר להיות כסיל (טיפש) הפועל בדרכי מרמה. (לאור הכתוב בפסוק דומה בפרק כח 6, ניתן לסכם שכוונת המשל היא: כנות עדיפה על פני עושר – יא 20, יד 2, טו 16,17, טז 8, יז 20, כח 6, תהילים כו 1). טוב: (ת') רצוי, עדיף יותר, כדאי, מועיל, מתאים. [...]
משלי פרק י"ח לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד; בְּכָל־תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע. הנפרד מן הציבור, שאינו משתתף בשמחת הכלל או אסונם וזאת מתוך אהבה עצמית מופרזת, בכל מעשה שהוא יוזם תתגלה אנוכיותו ותאוותו. או – הוא מתנגד לכל דברי החכמה שהוא שומע (יז 14, ב 7, ג 21, ח 14). תאווה: (נ') תשוקה, השתוקקות, רצון עז, חשק, חמדה, תיאבון, כמיהה, אהבה עזה, להט, התלהבות, חפץ, ערגה, שאיפה. נפרד: (ת') נבדל, שונה, מובדל, מופרש, מנותק, מיוחד, לא דומה, לא משותף, לא [...]
משלי פרק י"ז טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה-בָהּ, מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי-רִיב. טוב יותר לאכול פרוסת לחם יבשה בבית ששלום, אהבה ושלווה מאפיינים את חיי יושביו מאשר לאכול בבית בו עורכים סעודת בשר בהמות שנזבחו (ארוחה דשנה ויוקרתית) אך ריב והתמרמרות בין המשתתפים בה (טו 16-17, כג 8). טוב: מוטב, רצוי ש-. פת: (נ') פרוסת לחם, כיכר לחם, חתיכת לחם. חרב: (ת') יבש, מדברי, צחיח, מיובש, שניטלה ממנו לחותו. שלווה: (נ') רוגע, רגיעה, מנוחה, שקט, חוסר דאגה, שאננות, ישיבה לבטח, [...]
משלי פרק ט"ז לְאָדָם מַעַרְכֵי-לֵב; וּמֵיְהוָה מַעֲנֵה לָשׁוֹן. אדם מגבש דיעה לאחר מחשבות רבות ושונות. שכלו בוחן את הבעיה מכל צדדיה, מבקר ומנתח את כל אופני פתרונה ומתאמץ להגיע לידי הכרעה ומסקנה מסויימת. אך לבסוף אלוהים הוא זה שמכריע, ומעניק לאדם את החכמה להביע במילים את המסקנה הראויה (ג 6, טז 2, 9, 33, יט 21, כ 24, כא 1, 30-31). אדם: (ז') איש, גבר, בן-אדם, אנוש, יצור-אנושי, בן-תמותה, הולך על שתיים, ברייה, ברנש. מערכי-לב: מחשבות, [...]
משלי פרק ט"ו מַעֲנֶה־רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה; וּדְבַר־עֶצֶב יַעֲלֶה־אָף. מענה אדיב הנאמר ברכות תמיד יועיל בפתרון של ויכוח או אי-הסכמה, בכך שישכך את חמתו של המשיב. לעומת זאת, מענה מעציב ומעליב מוסיף "שמן למדורה" ומעורר יותר כעס ומחלוקת (טו 18, 23, כד 26, יב 18, שופטים ח 1-3, יב 1-4, שמואל א פרק כה, מלכים א יב 7, קוהלת י 4). מענה: (ז') תשובה, תגובה, הד, פתרון, מסקנה, פשר, הסבר, ביאור, פירוש. רך: (ת') לא קשה, מרוכך, [...]
משלי פרק י"ד חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ; וְאִוֶּלֶת, בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ. אישה חכמה משקיעה את כל מרצה, יכולתה וחכמתה כדי לכונן ולייסד את ביתה על בסיס איתן, ומחזיקה אותו בסדר ובמצב טוב כמשכן שבו האהבה והאחדות שוכנים. לעומת זאת, כדומה לאדם הכורת את הענף עליו הוא יושב, האישה האיוולת, הטיפשה (הבוחרת בדרך החטא ומתעלמת מעצת ה') הורסת במו ידיה את ביתה (ט 1-6, כד 3, לא). הערה: חכמת החיים של אלוהים מובילה לברכה וחכמת העולם [...]
משלי פרק י"ג בֵּן חָכָם מוּסַר אָב; וְלֵץ לֹא-שָׁמַע גְּעָרָה. בן חכם שומע ומציית לדברי ההוראה והתוכחה של אביו. לעומתו, הלץ, הלועג לתורה ולמוסר, מתעלם מהערות בונות ומזלזל באזהרות (א 8, 22, ט 7-8, י 1, טו 20, בראשית כו, לד 25-31, ישעיה כח 14-15). חכם: נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד. מוסר: אתיקה, תורת המידות, תוכחה, אזהרה, לקח, גערה, חינוך, תיקון טעויות, עונש, גמול. לץ: קל דעת הלועג [...]
משלי פרק י"ב אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת; וְשׂוֹנֵא תוֹכַחַת בָּעַר. החפץ בכל מאודו לרכוש דעת, אוהב את דברי המוסר (תיקון והערות), ואילו זה השונא תוכחות (תיקון) נמשל לבהמה שאין בה דעת והוא בור ושוטה (א 7, 22, ג 11-12, ה 12, י 17, שמות כב 4, תהילים מט 20, נ 17, עג 22, אל העברים יב 5-6). אהבה: חיבה עזה, אהדה, רגש משיכה, התחושה שחש האדם האוהב לאהוב, חיבוב, חמדה, כיבוד. מוסר: אתיקה, תורת המידות, תוכחה, [...]
משלי פרק י"א הניגוד בין הצדיקים לרשעים – המשך מֹאזְנֵי מִרְמָה תּוֹעֲבַת יְהוָה; וְאֶבֶן שְׁלֵמָה רְצוֹנוֹ. מאזניים (משקל) שנעשה בהם שינוי מכוון לרמות הינם תועבה בעיני אלוהים. עסקה המושתתת על רמייה היא דבר רע שאלוהים מתעב. לקוח המקבל פחות ממה שהוסכם עליו הוא לקוח מנוצל. אבן שלמה – משקולת מדויקת, תקינה. עסקה הנעשית בצדק ויושר שבה כל צד מקיים את שהבטיח, היא פעולה שאלוהים מכבד (ראה – טז 11, כ 10, 23, ויקרא יט 35-36, [...]
