הושע הנביא – ספר הבטחת אהבתו הנצחית של אלוהים לעמו ישראל הושע פרק ז פסוקים 1-16 משל התנור והעוגה שלא הופכה הנושא של פרק ז נסוב סביב התוהו ובוהו שהשתרר על אפרים בשנות קיומה האחרונות, כאשר התרחשו במדינה מהומות ומרידות תכופות ועל כך נוספו ההתנהגות ההפכפכנית של שליטיה (732-722 לפנה"ס). הממלכה צועדת בצעדי ענק לעבר אנרכיה שתוביל לחורבנה. הנביא מתאר את התקופה בה מלך הושע בן אלה, שהיה אחרון מלכי הממלכה הצפונית. הושע בן אלה [...]
הושע הנביא – ספר הבטחת אהבתו הנצחית של אלוהים לעמו ישראל הושע פרק יא פסוקים 1-11 בפרק יא הנביא מציין נושאים מוכרים לנו מפרקים קודמים (חטאי ישראל וחסדי אלוהים), אלא שבפרק יא קיים סדר הפוך. הנביא מתחיל בתיאור טוב חסדו ורחמיו של אלוהים על ישראל וזאת למרות יחסו המחפיר של עם ישראל כלפי אלוהים. במקום לסיים בתיאור העונש המגיע לעם ישראל בגלל מרדנותו ואדישותו כלפי אלוהים, הנביא מרבה בתיאור חסדי אלוהים – כאילו אומר – [...]
הושע הנביא – ספר הבטחת אהבתו הנצחית של אלוהים לעמו ישראל הושע פרק יב פסוקים 1-7 בפרק יא הנביא הושע תיאר את אהבת אלוהים הגדולה לעם ישראל. אהבתו של אלוהים התבטאה בברכות שהמשיך להרעיף על עם ישראל למרות חטאיהם ובכמות הנביאים ששלח כדי לתקן את דרכם הרעה. למרות חטאיהם הרבים אלוהים לא מיהר להענישם אלא בחסדו האריך אפו. גם כאשר אלוהים היה חייב להענישם למען לא יכחדו מתוצאת דרכם הרעה, היה העונש מדוד כדי שלא [...]
הושע הנביא – ספר הבטחת אהבתו הנצחית של אלוהים לעמו ישראל הושע פרק יג 1-15 בפרק יג הנביא הושע שוב עושה השוואות בין העבר המפואר של ישראל לעומת שפלותו בהווה. מטרת ההשוואות היא: א. לרענן את הזיכרון הלאומי הקולקטיבי למען יבינו שחיי העם וברכתו מאז ומתמיד היו קשורים בקרבתו לאלוהים ב. שיחזרו בתשובה כנה. הבה נקרא את פסוקים 1-2: א. כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל; וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל וַיָּמֹת. ב. וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם [...]
הושע הנביא – ספר הבטחת אהבתו הנצחית של אלוהים לעמו ישראל הושע פרק יד 2-10 הגענו לפרק החותם את ספר הושע הנביא. במהלך יג פרקים אלוהים לימד את הושע ודרכו את עם ישראל ואותנו אודות גודל אהבתו, חסדו ומחויבותו לעם ישראל. אלוהים ציווה על הושע לשאת לאישה את גומר העתידה לזנות וציווה עליו להחזירה אליו ולאהוב אותה למרות ניאופיה החוזרים ונשנים. גומר הייתה כמשל לעם ישראל. העם חטא ונאף מבחינה רוחנית ולמרות זאת אלוהים לא [...]
לפני שנבאר עוד מזמור המתמקד במשיח ישוע, ראוי לכולנו לרענן זיכרוננו בכתוב בבשורת לוקס כ"ד 27, 44-49. כל פרטי חייו, שירותו, מותו ותחייתו של האדון ישוע המשיח מפורטים בתורה, בנביאים ובכתובים – ז"א, גם בספר תהילים. לפיכך, ספר תהילים נחשב לספר נבואי אודות המשיח ישוע. לכן, בלימוד מזמורי תהילים ראוי לזכור ולרענן את מוחנו בשאלה: איך המזמור הזה מתקשר למשיח, לישועה ולתכניתו של אלוהים עבור בני האדם? כאמור, פרקי תהילים אינם מוצגים בסדר הכרונולוגי [...]
מזמור תהילים פ"ג: הבה ונשמידם! כמיהת אוייבי ישראל א. שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף. ב. אֱלֹהִים אַל-דֳּמִי-לָךְ; אַל-תֶּחֱרַשׁ וְאַל-תִּשְׁקֹט אֵל. ג. כִּי-הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן; וּמְשַׂנְאֶיךָ, נָשְׂאוּ רֹאשׁ. ד. עַל-עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד; וְיִתְיָעֲצוּ עַל-צְפוּנֶיךָ. ה. אָמְרוּ: לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי; וְלֹא-יִזָּכֵר שֵׁם-יִשְׂרָאֵל עוֹד. ו. כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו; עָלֶיךָ, בְּרִית יִכְרֹתוּ. ז. אָהֳלֵי אֱדוֹם, וְיִשְׁמְעֵאלִים; מוֹאָב וְהַגְרִים. ח. גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק; פְּלֶשֶׁת, עִם-יֹשְׁבֵי צוֹר. ט. גַּם-אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם; הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי-לוֹט סֶלָה. י. עֲשֵׂה-לָהֶם כְּמִדְיָן; כְּסִיסְרָא כְיָבִין, בְּנַחַל קִישׁוֹן. [...]
מזמור צ' מתחיל את הספר הרביעי בתהילים. מזמור צ' הנושא את שמו של משה כמחבר המזמור. לפיכך, מזמור צ' הינו המזמור העתיק מכלל מזמורי תהילים. אם כן, מדוע שמזמור צ' לא יפתח את ספר תהילים? העובדה שהמזמור העתיק ביותר נמצא בעומק הספר מהווה הוכחה לכך שעורך ספר תהילים, ככל הנראה עזרא או בן תקופתו ערכו את ספר תהילים כספר עם תכלית (הלל למשיח בן האלוהים [לוקס כ"ד 44]) ולא רק כאוגדן שירים בו כל [...]
מזמור צ"א הינו חלק מאשכול מזמורים והם צ', צ"א ו-צ"ב.[2] מסיבה זו למדנו בשבוע שעבר את מזמור צ' ובשבוע הבא נלמד את מזמור צ"ב. שלושת המזמורים הללו נועדו ללמד את האמת הבאה: מזמור צ' – ודא שאלוהים הוא מעונך והקדש חייך לאדון. מזמור צ"א – המקדיש חייו לאדון מוגן בצל שדי. מזמור צ"ב – המקדיש חייו לאדון ינוח במנוחת השבת של האדון. כאמור, המכנה המשותף לשלושת המזמורים הללו הוא שירת האזינו (דברים ל"ב ו-ל"ג). [...]
מזמור צ"ב נקרא מזמור ליום השבת. כתבים יהודים עתיקים מציינים שהלווים אמרו את המזמור בבית המקדש על קורבן התמיד של שבת.[1] (סוף מסכת תמיד). היהדות הרבנית מקדישה מעמד נישא ליום השבת, עד כדי כך שניתן לחשוב שהשבת מואנשת לדרגה קרובה לזו של אלוהים. לראיה, לפי חז"ל אדם הראשון חיבר את המזמור כשבח על כך שניצל ממיתה על חטאו בזכות השבת שסינגרה עליו. לאחר מכן לפי רבי ישמעאל המזמור נשכח ומשה רבנו חידש אותו.[2] השבת נקראת מלכה והיהדות הרבנית מתייחסת אליה ככזו. בעולם היהודי-רבני, יהדותו [...]
