אירוח מסוכן: מגבלות האהבה

האיגרת השניה והשלישית נכתבו כמכתב אישי סטנדרטי התואם לתרבות היוונית רומית של המאה הראשונה.[1] שתי האיגרות כוללות כ 300 מילים ביוונית וכך הותאמו להיכלל בדף פפירוס אחד (ראה פסוק 12).
האיגרת השניה של יוחנן נכתבה על ידי יוחנן השליח כמכתב אישי לגברת יקרה שיוחנן הכיר ושהקהילה התאספה בביתה.
לפני שאתייחס לתוכן האיגרת הבה נלמד מעט רקע לכתיבת האיגרת.

מחבר האיגרת

מקובל על כל הפרשנים והחוקרים שהמחבר הינו יוחנן השליח, בן זבדי, מחבר ספר הבשורה הרביעי. שלושת האיגרות מיוחסות ליוחנן השליח בגלל סגנון הכתיבה ושם התואר המתאים ליוחנן השליח – הזקן. (לראיה, פסוק 5 תואם ליוח"א ב' 7 ו-ג' 11; פסוק 6 תואם ליוח"א ה' 3; פסוק 7 ליוח"א ב' 18-26; פסוק 9 תואם ליוח"א ב' 23, ופסוק 12 תואם ליוח"א א' 4.)[2]
כתבים עתיקים של פוליקארפ ופפיאס מסוף המאה הראשונה (100 לספירה) מתייחסים לאיגרת הראשונה של יוחנן או מצטטים קטעים מהאיגרות.[3] עובדות אלו עוזרות לקבוע שהאיגרות של יוחנן השליח נכתבו לפני סוף המאה הראשונה, ככל הנראה בשנות התשעים של המאה הראשונה לספירה. אבות הכנסיה תיעדו שמעט לפני 67 לספירה, יוחנן השליח הצטרף למשיחיים אחרים ועזב את ירושלים לפני המצור והחורבן. יוחנן המשיך את שירותו כשליח של האדון ישוע בעיר אפסוס שבטורקיה. מקובל לחשוב שיוחנן כתב את האיגרת הראשונה שלו לקהילות באיזור, המוזכרות בספר ההתגלות בפרקים ב'-ג'.

המכותבים של האיגרת

פרשנים רבים אוחזים בדיעה שהביטוי "הגבירה הבחירה" (Chosen, Elect Lady) בפסוק 1 הינו ביטוי סמלי, מטאפורי לקהילה מקומית ולא לגברת ספציפית וילדיה.[4] לעומת זאת, מכיוון שהאיגרת נכתבה כמכתב אישי (באותו אופן וסגנון של האיגרת השלישית), והשליח מתייחס לגברת לאורך כל האיגרת, סביר יותר לקבל את הפרשנות המילולית, שמדובר בגברת וילדיה הביולוגיים.
אילו היה מדובר בגברת מטאפורית, כי אז יוחנן ככל הנראה היה מציין את שם הקהילה ולא ממשיך את המטאפורה עד סוף המכתב.[5]
ישנם הטוענים שפסוק 5 מהווה הוכחה שמדובר בקהילה ולא בגברת ספציפית כי אחרת יוחנן לא היה אומר: "וְעַכְשָׁו מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמֵּךְ, הַגְּבִירָה, לֹא כְּכוֹתֵב אֵלַיִךְ מִצְוָה חֲדָשָׁה, כִּי אִם מִצְוָה שֶׁהָיְתָה לָנוּ מֵרֵאשִׁית — שֶׁנֹּאהַב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ." אך, דיעה שכזו לדעתי מאלצת מחשבה לא טהורה לכוונתו של יוחנן, ואין מקום לפרשנות שכזו. לאור הנאמר, לדעתי מדובר בגברת יקרה וילדיה אשר העמידו את ביתם כמקום האסיפה של הקהילה המקומית.[6] הבדל הדיעות לגבי זהותה של הגברת אינו משנה את תוכן האיגרת.

תכלית כתיבת האיגרת[7]

האיגרת השניה ליוחנן ממשיכה את הנושא המרכזי שבאיגרת הראשונה: מורי שקר תוקפים (תקיפה בלימוד שקרי) את הקהילות תחת השגחתו והשפעתו של יוחנן השליח (פסוק 7). לאחר שיצאו או סולקו מקהילות מבוססות באמת (יוח"א ב' 19), מורי שקר אלו נדדו בין הקהילות, וניצלו את הכנסת האורחים הלבבית של המאמינים כדי להפיץ את הארס הרוחני שלהם. אותו שקר שהתמידו להפיץ היה שישוע אינו אל שבא בלבוש בשר. לימוד שכזה נחשב לכפירה ולבשורה אחרת שאין בה ישועה (אל הרומים י' 9-10; גלטים א' 6-9).
נראה סביר שיוחנן שלח את האיגרת לגברת יקרה ונאמנה שאותה הכיר, אשר בתמימותה ובלי כוונה אירחה את אותם מורי שקר, שניצלו את הכנסת האורחים הנדיבה שלה כדי להפיץ דברי כפירה באוזני בני הקהילה המתאספת בביתה. יוחנן כתב את האיגרת לגברת בעיקר כדי להזהירה, ודרכה אותנו למען נשכיל להבין את מגבלות האירוח, את מגבלות האהבה, ועם זאת את החשיבות בהגנה על האמת.[8]

האיגרת השניה של יוחנן השליח:

1. מֵאֵת הַזָּקֵן אֶל הַגְּבִירָה הַבְּחִירָה וְאֶל יְלָדֶיהָ אֲשֶׁר אֲנִי אוֹהֵב בֶּאֱמֶת, וְלֹא רַק אֲנִי אֶלָּא גַּם כָּל יוֹדְעֵי הָאֱמֶת; ‎2‏ וְזֹאת הוֹדוֹת לָאֱמֶת הָעוֹמֶדֶת בְּקִרְבֵּנוּ וַאֲשֶׁר תִּהְיֶה עִמָּנוּ לְעוֹלָם. ‎3‏ חֶסֶד וְרַחֲמִים וְשָׁלוֹם יִהְיוּ עִמָּנוּ מֵאֵת הָאֱלֹהִים הָאָב וּמֵאֵת הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן הָאָב, בֶּאֱמֶת וּבְאַהֲבָה. ‎4‏ שָׂמַחְתִּי מְאֹד כִּי מָצָאתִי מִקֶּרֶב יְלָדַיִךְ מִתְהַלְּכִים בָּאֱמֶת, כַּמִּצְוָה אֲשֶׁר קִבַּלְנוּ מֵאֵת הָאָב. ‎5‏ וְעַכְשָׁו מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמֵּךְ, הַגְּבִירָה, לֹא כְּכוֹתֵב אֵלַיִךְ מִצְוָה חֲדָשָׁה, כִּי אִם מִצְוָה שֶׁהָיְתָה לָנוּ מֵרֵאשִׁית — שֶׁנֹּאהַב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. ‎6‏ וְזֹאת הִיא הָאַהֲבָה: שֶׁנִּתְהַלֵּךְ עַל־פִּי מִצְווֹתָיו. זֹאת הִיא הַמִּצְוָה כְּפִי שֶׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית וַעֲלֵיכֶם לְהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. ‎7‏הֵן מַתְעִים רַבִּים בָּאוּ לָעוֹלָם, אֲשֶׁר אֵינָם מוֹדִים בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הַבָּא בִּלְבוּשׁ בָּשָׂר. זֶהוּ הַמַּתְעֶה וְצוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ. ‎8‏ הִזָּהֲרוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּאַבְּדוּ אֶת פְּרִי פָּעָלְכֶם אֶלָּא שֶׁתְּקַבְּלוּ שָׂכָר מָלֵא. ‎9‏ כָּל הַמַּרְחִיק לֶכֶת וְאֵינוֹ עוֹמֵד בְּתוֹרַת הַמָּשִׁיחַ, אֵין לוֹ אֱלֹהִים. הָעוֹמֵד בְּתוֹרַת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁ לוֹ גַּם הָאָב וְגַם הַבֵּן. ‎10‏ אִישׁ אִם יָבוֹא אֲלֵיכֶם וְלֹא יָבִיא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אַל תְּקַבְּלוּ אוֹתוֹ הַבַּיְתָה וְאַל תֹּאמְרוּ לוֹ ”שָׁלוֹם“; ‎11‏ כִּי הַמְבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּבִרְכַּת שָׁלוֹם מִשְׁתַּתֵּף בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים.

‎13‏ הַרְבֵּה יֵשׁ לִי לִכְתֹּב אֲלֵיכֶם, אַךְ לֹא רָצִיתִי בִּנְיָר וּבִדְיוֹ. אֲנִי מְקַוֶּה לָבוֹא אֲלֵיכֶם וּלְדַבֵּר פֶּה אֶל פֶּה כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה שִׂמְחָתֵנוּ שְׁלֵמָה. ‎13‏ יַלְדֵי אֲחוֹתֵךְ הַבְּחִירָה דּוֹרְשִׁים בִּשְׁלוֹמֵךְ.

חלוקת האיגרת:

א. פתיח: ישוע האמיתי הוא הבסיס להתחברות קדושה (פ. 1-3)

ב. יישום האמת באהבה (4-11)

1. ההרמוניה בין האהבה והאמת (פ. 4-6)
2. מגבלות האהבה: הגנה על האמת (פ. 7-11)

ג. סיום (פ. 12-13)

א. פתיח: ישוע האמיתי הוא הבסיס להתחברות קדושה (פ. 1-3)

1 מֵאֵת הַזָּקֵן אֶל הַגְּבִירָה הַבְּחִירָה וְאֶל יְלָדֶיהָ אֲשֶׁר אֲנִי אוֹהֵב בֶּאֱמֶת, וְלֹא רַק אֲנִי אֶלָּא גַּם כָּל יוֹדְעֵי הָאֱמֶת; ‎2‏ וְזֹאת הוֹדוֹת לָאֱמֶת הָעוֹמֶדֶת בְּקִרְבֵּנוּ וַאֲשֶׁר תִּהְיֶה עִמָּנוּ לְעוֹלָם. ‎3‏ חֶסֶד וְרַחֲמִים וְשָׁלוֹם יִהְיוּ עִמָּנוּ מֵאֵת הָאֱלֹהִים הָאָב וּמֵאֵת הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן הָאָב, בֶּאֱמֶת וּבְאַהֲבָה. ‎

יוחנן השליח מציג עצמו כזקן, ומשתמש בתואר הזה לבטא את גילו, מעמדו וסמכותו כזקן קהילה, וכמובן את היותו עד ראיה של המשיח בכבודו ובעצמו (מע"ש י"א 30, י"ד 23, טימ"א ה' 17).
מחבר האיגרת היה מוכר לנמענים ולכן יכול היה לפתוח את האיגרת בשם "הזקן" ולהיות בטוח שהקוראים יבינו מיד במי מדובר.

יוחנן מציין את המילה אמת ארבע פעמים רק בפתיח של המכתב, ואת המילה אוהב ואהבה פעמיים. יש חשיבות עליונה לחיבור בין המילים הללו ובמיוחד באיגרת הזו.

האדון ישוע אמר על עצמו: אני הדרך והאמת והחיים, אין איש בא אל האב אלא דרכי (יוחנן י"ד 6). בספר ההתגלות י"ט 11 נקרא האדון ישוע: "נאמן ואמיתי."
על אלוהים נאמר: אלוהים הוא אהבה (יוח"א ד' 8).

לפיכך, יוחנן מבהיר כבר בתחילת האיגרת שהתחברות אמיתית המפארת את אלוהים בנויה אך ורק על ישוע האמיתי, על הבשורה המושיעה ולא על בסיס אחר. כל ישוע אחר הינו בשורת שקר ריקה מישועה, ריקה מאהבת אלוהים.

מטרת האיגרת נועדה להדגיש שהתחברות ואהבה אמיתית, קדושה וטהורה אשר מפארת את אלוהים, אפשרית ונשמרת לעד רק על ידי האמונה הטהורה בישוע המשיח שהכתובים מלמדים, ולא בישוע פרי הוראת מורי שקר כאלו ואחרים.
ובמילים אחרות: מה שומר את קהילת המשיח ישוע כקהילה של ילדי אלוהים – גוף המשיח ולא כת או קבוצה עובדת אלילים? שמירה על אמת הבשורה בה המשיח ישוע הוא אלוהים אשר בא בדמות אדם כדי למות כקורבן כפרת החטאים שלנו, וקם לתחיה מן המוות לאחר שלושה ימים. כל שינוי בזהותו של המשיח ישוע יטמא את הבשורה המושיעה ויהפוך אותה לבשורה אחרת – מסוכנת, חסרת ישועה  וראויה להחרמה (אל הגלטים א' 6-9).

לאור זאת, מה יוחנן השליח ביקש לציין ולהדגיש בשלושת פסוקי הפתיח?

ההתחברות הקדושה והמתמדת בין ילדי אלוהים אפשרית ומתוחזקת כראוי כל עוד מרכז ההתחברות הוא ישוע המשיח בן האלוהים, והנושעים מיישמים את הוראת אלוהים אחד כלפי השני באהבה.
אם חס וחלילה הבסיס הזה יתערער, מיד תיפגע ההתחברות בין ילדי אלוהים וחסד אלוהים והשלום שלו יסורו מהם. זו כבר לא תהיה קהילת המשיח עם כוח רוח הקודש ולתפארת אלוהים, אלא קבוצת אנשים הפועלים בכוח הבשר לתפארתם האישית ונגזרים מחסד אלוהים ושלומו (אל הגלטים ה' 1-6).

בפסוקים 4 ואילך, יוחנן השליח מציין לטובה את ההליכה הקדושה של הגבירה ובני משפחתה, ולאחר מכן את הטעון תיקון – ללמדם את מגבלות האהבה, את הסכנה באירוח מורי שקר.

 

ב. יישום האמת באהבה (4-11)

1. ההרמוניה בין אהבה והאמת (פ. 4-6)

‎4‏ שָׂמַחְתִּי מְאֹד כִּי מָצָאתִי מִקֶּרֶב יְלָדַיִךְ מִתְהַלְּכִים בָּאֱמֶת, כַּמִּצְוָה אֲשֶׁר קִבַּלְנוּ מֵאֵת הָאָב. ‎5‏ וְעַכְשָׁו מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמֵּךְ, הַגְּבִירָה, לֹא כְּכוֹתֵב אֵלַיִךְ מִצְוָה חֲדָשָׁה, כִּי אִם מִצְוָה שֶׁהָיְתָה לָנוּ מֵרֵאשִׁית, שֶׁנֹּאהַב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. ‎6‏ וְזֹאת הִיא הָאַהֲבָה: שֶׁנִּתְהַלֵּךְ עַל־פִּי מִצְווֹתָיו. זֹאת הִיא הַמִּצְוָה כְּפִי שֶׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית וַעֲלֵיכֶם לְהִתְהַלֵּךְ בָּהּ.

כמו רועה נאמן האוהב את צאן אלוהים שהופקד בידו, יוחנן אינו מציין מיד את הטעות ומלבין את פני הטועים.

לפני שיוחנן מציין את הטעון שיפור, הוא מתחיל בציון לטובה של ההליכה הרוחנית של הגבירה ובני ביתה.

א. הגבירה וילדיה מתהלכים באמת.

הלך חייהם של הגבירה וילדיה, היוו סיבה לשמחה עבור יוחנן. מן הסתם עדות החיים שלהם השפיעו על שאר בני הקהילה שמתאספת בביתם.

מדוע? מה הם עשו ואיך הם חיו?

ילדיה, וכמובן גם היא, מתהלכים באמת, בדיוק כפי שנדרש ונלמד בדבר אלוהים.

מהי המשמעות של המחמאה הזו?

– להתהלך באמת זה ללמוד ולהכיר את דבר אלוהים הקדוש, וליישם את העקרונות הנלמדים בכל תחומי החיים (מתי ז' 21-27; י"ב 50; לוקס ו' 46-49; י"א 28; יוחנן י"ג 17; אל הרומים ב' 13; יעקב א 22; יוח"א ב' 3).

– להתהלך באמת זה למקד את עיני לבבנו במה שאלוהים כתב ואיך שאלוהים רוצה שניישם את הדבר, ולא כפי שאנו מרגישים או איך שאחרים מפרשים זאת, בניגוד לכתוב עצמו (משלי ג' 5-8). במילים אחרות, להתהלך באמת זה לציית למצוות אלוהים גם אם הדבר קשה מאוד, יקר מאוד, ועולה לנו בכל הגאווה שלנו (ישעיה ס"ו 2).

– להתהלך באמת זה להכיר את אלוהים בדיוק כפי שכתבי הקודש מתארים אותו. זאת כדי שהיכרותנו עם אלוהים תהיה היכרות אינטימית, כמו ילד להוריו.

– להתהלך באמת זה כמו ללכת יד ביד עם האדון ישוע. זה לפעול בכל תחום בדיוק כפי שישוע היה פועל לו היה הולך עימנו בבשר. אותו הלך רוח של המשיח (אל הפיליפים ב' 5).

– להתהלך באמת זה להעמיד את האחר לפני ולחשוב קודם על מה טוב יותר עבור האחר. (אל הפיליפים ב' 3-4).

– להתהלך באמת זה להבין שמה שאלוהים הפקיד בידי זה פיקדון וכלי שנועד לשרת את קהילת אלוהים ולא רק את עצמי והקרובים לי. והדבר מתבטא בנתינה נאמנה מהכנסתי, בהכנסת אורחים – גם אם הם זרים, ודאגה למחסור הנזקקים שבקהילה. (יעקב א' 27).

– להתהלך באמת זה לכבד את הזולת. להיות עניו. לא להתנשא על אחרים. לא להשפיל.
מי שמתהלך באמת מייצר סביבו אווירה של שלום, עידוד, חיזוק ומופת.

מי שמתהלך באמת כמוהו כמגנט לשאר ילדי אלוהים השואפים להידמות לישוע. חיים שכאלו הם אור לעולם ומלח הארץ (מתי ה' 13-16)

לאור דבריו של יוחנן השליח, הגבירה וילדיה אכן קיימו את כל הסעיפים הללו. חייהם אכן היוו עדות נפלאה לבשורת הישועה בחייהם האישיים. כל אדם שבחן את חייהם יכול היה להעיד שאלוהים חי בהם.

אם יוחנן היה כותב את המכתב אליך, האם היה יכול לומר שאת/ה מתהלך עם ישוע?

בהמשך פסוק 4 יוחנן השליח אומר: " כַּמִּצְוָה אֲשֶׁר קִבַּלְנוּ מֵאֵת הָאָב."

משמע, כפי שאלוהים הדריך אותנו לאורך כל כתבי הקודש.
לא מדובר במצווה ספציפית אחת, אלא לכלל ההוראות של אלוהים בכתבי הקודש, כי כלל כתבי הקודש גם נקראים: תורת ה', מצוות ה', פקודי ה' וכו' (תהילים י"ט 8-9, טימ"א ו' 14).

אז לאחר שיוחנן מציין לטובה בפסוק 4 את העובדה שהגבירה ובני ביתה שמים את דבר אלוהים כאור לנתיבתם, השליח ממשיך לציין לטובה בפסוקים 5-6 את העובדה שהגבירה וילדיה אכן מקיימים, ז"א מיישמים את התורה בשלמותה. הם לא רק אוהבים את אלוהים ומראים זאת בסמכות העליונה שהם מעניקים לדבר אלוהים בחייהם, אלא גם באהבה שהם מרעיפים כלפי האחרים.

‎5‏ וְעַכְשָׁו מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמֵּךְ, הַגְּבִירָה, לֹא כְּכוֹתֵב אֵלַיִךְ מִצְוָה חֲדָשָׁה, כִּי אִם מִצְוָה שֶׁהָיְתָה לָנוּ מֵרֵאשִׁית,  שֶׁנֹּאהַב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. ‎6‏ וְזֹאת הִיא הָאַהֲבָה: שֶׁנִּתְהַלֵּךְ עַל־פִּי מִצְווֹתָיו. זֹאת הִיא הַמִּצְוָה כְּפִי שֶׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית וַעֲלֵיכֶם לְהִתְהַלֵּךְ בָּהּ.

כאמור, יוחנן אינו מנסה לומר שהגבירה וילדיה אינם אוהבים את הזולת, אלא לציין את מה שכבר נעשה ובאהבה רבה, רבה מדי…

יוחנן מעודד אותה ואת בני ביתה להמשיך לעשות את מה שהם יודעים לעשות – לאהוב איש את רעהו (ויקרא י"ט 18). והנה, לאחר שהבהיר שהם מקיימים את המצווה הראשונה למופת, יוחנן ממשיך ומציין שלא חסרה אהבת הזולת בביתה של הגבירה וילדיה. משמע, היא ובני ביתה ממלאים את תורת אלוהים בשלמות (מתי כ"ב 37-40).

ומדוע המצווה לאהוב נקראת חדשה? כי כעת יש לנו דוגמא אישית, בדמות אדם כמונו, בחייו של האדון ישוע (יוחנן י"ג 1, 34-35; ט"ו 13; אל הפיליפים ב' 5-9).

אלוהים בא לעולם בדמות אדם – ישוע, ולימד אותנו איך מקיימים את המצווה ואהבת לרעך כמוך. ישוע הוא המופת, ובעזרת כוח רוח הקודש, אנו ילדי אלוהים נדרשים לחיות על פי אמת המוסר הזו.

בקיצור – אהבת הזולת היא החותם הראשון של ילדי אלוהים והעדרה מהווה סימן או הוכחה לחוסר ישועה או חוסר בגרות רוחנית (יוח"א ב' 9-11).

אם הכל טוב ונפלא בקהילה המתאספת בביתה של הגבירה וילדיה, אז מדוע שיוחנן השליח יכתוב את האיגרת הזו?

ובכן, בשם האהבה המשיחית והכנסת האורחים האוהבת, התקבלו בקהילה המתאספת בביתה של הגבירה גם מורי שקר, ואלו ניצלו את הכנסת האורחים כדי להכניס תורת שקר ולסלף את בשורת הישועה.

יוחנן כותב את פסוקים 7-11 כדי להבהיר לגבירה ולילדיה, ודרכם לנו, שיש מגבלות לאהבה. יש מגבלות להכנסת אורחים.
יוחנן השליח מבהיר שבשם האהבה אסור לנו להתחבר עם אלו המנסים להחדיר לקהילה ישוע אחר מזה שכתבי הקודש מלמדים.

בשם האהבה, אסור לנו לחבק את אלו המנסים להפיץ בשורה אחרת, בשורת שקר ריקה מישועה. במילים פשוטות, גם לאהבה יש מגבלה.

ב. יישום האמת באהבה (4-11)

2. מגבלות האהבה: הגנה על האמת (פ. 7-11)

‎7‏ הֵן מַתְעִים רַבִּים בָּאוּ לָעוֹלָם, אֲשֶׁר אֵינָם מוֹדִים בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הַבָּא בִּלְבוּשׁ בָּשָׂר. זֶהוּ הַמַּתְעֶה וְצוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ. ‎8‏ הִזָּהֲרוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּאַבְּדוּ אֶת פְּרִי פָּעָלְכֶם אֶלָּא שֶׁתְּקַבְּלוּ שָׂכָר מָלֵא. ‎9‏ כָּל הַמַּרְחִיק לֶכֶת וְאֵינוֹ עוֹמֵד בְּתוֹרַת הַמָּשִׁיחַ, אֵין לוֹ אֱלֹהִים. הָעוֹמֵד בְּתוֹרַת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁ לוֹ גַּם הָאָב וְגַם הַבֵּן. ‎10‏ אִישׁ אִם יָבוֹא אֲלֵיכֶם וְלֹא יָבִיא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אַל תְּקַבְּלוּ אוֹתוֹ הַבַּיְתָה וְאַל תֹּאמְרוּ לוֹ ”שָׁלוֹם“; ‎11‏ כִּי הַמְבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּבִרְכַּת שָׁלוֹם מִשְׁתַּתֵּף בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים.

לפני שאבהיר את משמעות הפסוקים, הרשו לי להבהיר מה הם לא מלמדים. יוחנן השליח אינו מצווה עלינו להתרחק ממי שאינם מאמינים בישוע או לסלקם מביתנו. יוחנן השליח אינו מלמד אותנו לצמצם את הכנסת האורחים רק לבני הקהילה הנושעים. לא ולא! אילו כך יוחנן השליח היה מלמד הרי שחלק ניכר מהבישור שלנו היה נפגע.

אלא, בעת ההיא לא היו מבני קהילה וכל המאמינים התאספו בבתים פרטיים. מסיבה זו יוחנן מציין את המילה – הביתה…ולא 'בית קהילה' או 'בית כנסת'.

מורי שקר, מתעים בעלי כוונה זדונית, הגיעו לאסיפות המאמינים שהיו בבתים הפרטיים, וניצלו את הכנסת האורחים האוהבת כדי להפיץ את דברי הכפירה שלהם.

אין מדובר באנשים סקרנים שהגיעו לאסיפה ורצו לשאול שאלות, או לאנשים שבאו עם דיעה שונה לגבי אלוהים, ישוע, כתבי הקודש ומוכנים לדון על הנושאים הללו.
מדובר על מתעים שבאו בכוונה זדונית כדי להפיץ בשורה אחרת ולהסיט את לב בני הקהילה מן האמת המושיעה אל דברי כפירה וכזב.
מדובר על אנשי זדון, מורי שקר שכל כוונתם היתה להרוס את גוף המשיח לצורכיהם המושחתים.

האיגרת נכתבה כדי להזהיר את הגבירה וילדיה לבל יקבלו בקהילה, בזרועות פתוחות, אנשים שבאו להפיץ בזדון בשורה אחרת.

ממי עלינו להיזהר ואת מי עלינו לסלק מקרבנו?

פסוק 7:‏ "הֵן מַתְעִים רַבִּים בָּאוּ לָעוֹלָם, אֲשֶׁר אֵינָם מוֹדִים בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הַבָּא בִּלְבוּשׁ בָּשָׂר. זֶהוּ הַמַּתְעֶה וְצוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ."

יוחנן השליח מציין במילים ברורות את אותם מורי שקר, מתעים הבאים עם הרוח של צר-המשיח.

א. הם מתעים.
הכוונה היא שהם באו כדי להתעות את ילדי אלוהים מדרך הישר. הוכחה לכך ניתנת לנו באיגרת השניה של פטרוס בפרק ב' 1-3: "אבל גם נביאי שקר היו בעם, כשם שגם ביניכם יהיו מורי שקר. הללו יכניסו בחשאי תורות הרסניות ויכפרו באדון אשר קנה אותם, ויביאו על עצמם אבדן פתאום. רבים ילכו אחרי תועבותיהם, ובגללם תגודף דרך האמת. ובתאוותם לבצע ידברו כזב ויסחרו בכם, ואומנם לא יתעכב משפטם שנחרץ מקדם, ואבדנם לא ינום."

גם יהודה באיגרתו תיאר את ההשפעה ההרסנית שמורי שקר ומתעים שכאלו מביאים על כל קהילה שבה התבססו.

אותם מתעים אינם רק מלמדים בשורה אחרת אלא גם מכוונים את ילדי אלוהים לדרך חיים הסוטה מהוראת אלוהים הכתובה בכתבי הקודש.

בשורה שקרית לעולם לא תניב התחברות קדושה ואהבה בכוח רוח הקודש.

האמונה שלנו קובעת איך אנו נתנהג בכל מצב ובכל תחום בחיינו.

תמיד חשוב לזכור – לימוד שגוי תמיד מוביל לדרך חיים שגויה.[9]

מהי הטעות של אותם מורים מתעים? (פ. 7)

הם אינם מודים בישוע המשיח הבא בלבוש בשר. משמע, הם אינם מאמינים שישוע הוא אלוהים אשר לבש בשר ובא לעולם בדמות אדם.

באיגרת הראשונה של יוחנן במיוחד בפרקים ב' 18-29 וכן פרק ד' 1-6, יוחנן מפרט בדיוק איך לזהות את המתעים, את מורי השקר המסתננים לקהילות בכוונת זדון.

מי שדוחה את אלוהותו של ישוע המשיח, אינו נושע!

מי שאינו מודה שישוע הוא אלוהים אשר בא לעולם בדמות בשר, רוח הקודש אינה בו ואדם זה אינו מדבר בכוח או השראת רוח הקודש.

יוחנן אף משתמש במילים קשות וטוען: כל מי שדוחה את ישוע כאלוהים ומתכחש לעובדה שאלוהים בא לעולם בדמות אדם בבשר, הריהו שותף לרוח צר-המשיח.

יוחנן אינו היחיד שכתב לקהילות כדי להזהירם והבהיר להם את הסכנה הטמונה באותם מתעים המונעים על ידי רוח השטן. ראה איגרת יהודה פסוקים 3-4 וכן 8-19 וכן את דברי פטרוס השליח באיגרתו השניה בפרק ב' 1-3.

שימו לב שוב, אזהרתו של יוחנן השליח היא כלפי מתעים שכוונת זדון בליבם, להסיט את המאמינים בישוע מהבשורה המושיעה. הם לא באים ללמוד ולהתדיין בכנות. הם באים בכוונת זדון כדי להרוס את גוף המשיח. מסיבה זו יוחנן משווה אותם לצר-המשיח. כשמו כן הוא – המתנגד למשיח.

לדבריו של יוחנן השליח יש השלכות מרחיקות לכת. ישנם מאמינים החושבים שהתחברות ושיתוף עם היהדות הרבנית היא דבר מועיל ונחשב לחזרה לשורשים היהודיים של הבשורה. דברי יוחנן מבהירים שהתחברות קדושה יכולה להיות רק עם השותפים לאמונה בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.

מהיכן הגיעו אותם מתעים?

ככל הנראה יוחנן מתייחס אליהם באיגרתו הראשונה בפרק ב' 18-19: "ילדי, זאת השעה האחרונה. וכמו ששמעתם כי יבוא צורר המשיח, גם עכשיו קמו צוררי משיח רבים. מכאן יודעים אנו שזוהי השעה האחרונה. הללו מקרבנו יצאו, אבל לא משלנו היו. כי אילו היו משלנו, היו נשארים איתנו, אך הם יצאו למען ייוודע שכולם אינם משלנו."
בפרק ב' פסוק 26 יוחנן מכנה אותם – מתעים, ממש כפי שהוא עושה באיגרת השניה בפסוק 7.

אם כן, אותם מתעים סולקו מקהילה אחת ופשוט הלכו לחפש קהילה אחרת כדי להפיץ את הרעל הרוחני שלהם.

מה מניע את מורי השקר להסתנן לקהילות משיחיות ולהתעות את ילדי אלוהים?

מכיוון שרוח אלוהים אינה בהם, אזי שוכנת בהם רוח העולם, השפעתו של השטן המניע אותם להמשיך ולהפיץ את שקריהם.

חלקם עושים זאת מתוך גאווה, אולי קנאה דתית, אולי נקמה. סיבותיהם יכולות להיות שונות אך תוצאת פעולתם זהה – להסיט את ילדי אלוהים מן האמת ומדרך החיים המפארת את אלוהים. מי שייכנע לשקריהם, יאבד את ההתחברות הקדושה המאפיינת את קהילת המשיח.

איך עלינו לנהוג כלפי מתעים שכאלו? מה הסכנה בכניעה לבשורת שקר?

בפסוקים 8-11 יוחנן מפרט מה צריך להיות היחס שלנו כלפי אותם מתעים.

‎8‏ הִזָּהֲרוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּאַבְּדוּ אֶת פְּרִי פָּעָלְכֶם אֶלָּא שֶׁתְּקַבְּלוּ שָׂכָר מָלֵא. ‎9‏ כָּל הַמַּרְחִיק לֶכֶת וְאֵינוֹ עוֹמֵד בְּתוֹרַת הַמָּשִׁיחַ, אֵין לוֹ אֱלֹהִים. הָעוֹמֵד בְּתוֹרַת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁ לוֹ גַּם הָאָב וְגַם הַבֵּן. ‎10‏ אִישׁ אִם יָבוֹא אֲלֵיכֶם וְלֹא יָבִיא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אַל תְּקַבְּלוּ אוֹתוֹ הַבַּיְתָה וְאַל תֹּאמְרוּ לוֹ ”שָׁלוֹם“; ‎11‏ כִּי הַמְבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּבִרְכַּת שָׁלוֹם מִשְׁתַּתֵּף בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים.

למרות שאלוהים מצווה עלינו לאהוב איש את רעהו, מתברר שיש מגבלות לאהבה. כל מי שבא אלינו כדי להציג בזדון בשורת שקר, הריהו אויב הבשורה ואל לנו לארח אותו, להתחבר עימו או אפילו לומר לו שלום.

מי שבזדון מנסה להסיט אותנו מישוע האדון, הריהו כלי בידו של צר המשיח, ולכן עלינו להתרחק ולהתנתק ממנו.

גם אנו כקהילה התנסינו במצבים בהם אנשים שבאו לאסיפה קמו באמצע השיעור וניסו להפיץ בשורת שקר. בו ברגע שהבנו את מטרתם, ביקשנו מהם לצאת מהקהילה ללא דיחוי. אהבת ילדי אלוהים מחייבת אותנו להרחיק מהם את "הזאבים" שכל תכליתם להרוס את עדותנו המשיחית.

יוחנן מציין את הנזק הגדול הצפוי לאלו שבשם האהבה יחבקו את מורי השקר המתעים הפועלים בשירות השטן.

• תאבדו את פרי פעלכם (פ. 8) 

עוד באיגרת הראשונה יוחנן הבהיר שהתחברות קדושה המלאה בשלום אלוהים אפשרית רק לרגלי ישוע המשיח (יוח"א א' 1-9).
קהילה פורחת מבחינה רוחנית תיתכן רק אם חבריה מיוסדים על אמונה מושיעה, על ישוע האמיתי.

קהילה שתסטה מן האמת, תיהרס ותתפרק.
מכאן, יוחנן מזהיר את הגבירה וילדיה ובני הקהילה המתאספת בביתה, שאם לא יסלקו את המתעים מקרבם, כי אז ההתחברות תיפגם, הקהילה תתפרק, וכל מה שהם בנו עד אותו הרגע, יחדל מלהתקיים.

כל זאת בעולם הזה.

לכן, אם זקני הקהילה ושמשיה פועלים בערנות כדי לשמור את שלום הקהילה ממורי שקר ומתעים, על חברי הקהילה לשמוח ולהודות לאלוהים על כך.
יתרה על כך, מוטל על כל חבר קהילה לפקוח עין ולוודא שאין בתוכנו כאלו המנסים בסתר להכניס תורת שקר. אהבת ישוע דורשת מאיתנו לציין אותם ולסלקם מתוכנו.

אזהרתו של יוחנן גם מתייחסת למשפט כס המשיח שכל מאמין צפוי להיות בו (ראשונה לקורינתים ג' 10-15, ושניה לקורינתים ה' 10).

לאחר הלקחותנו לאדון, כל אחד מאיתנו יעמוד מול המשיח ישוע ויקבל על פי מידת הציות שלו לאדון במהלך חייו בארץ. כמידת הציות וההקרבה לאדון, כך תהיה מידת השירות המבורך במלכות המשיח.[10]

האם מישהו מאיתנו רוצה להפסיד ברכה מישוע בגלל כניעה למשרתי השטן?

חס וחלילה.

שימו לב:

כל אחד מאיתנו ייתן דין וחשבון על כל מעשה ומחשבה מול המשיח. זה לא רק מתייחס ליחס שלנו למורי שקר ומתעים, אלא גם ליחס שלנו לשאר האחים, לבני המשפחה ובכלל. בנישואין, בחברה ובכל מקום.

הבה לא נתעסק במה שגורם לנו להרוס את פרי עמלנו, אלא נתעסק במה שמניב פרי רב וכבוד לשם האדון ישוע.

• המתחבר עם המתעים משתתף במעשיהם הרעים (פ. 11)

אני חושב שכל מילה נוספת תהיה מיותרת.

כמו שאי אפשר לשחק בבוץ ולצאת נקיים, כך אי אפשר להתחבר עם מורי השקר והמתעים ולצאת ללא אשמה, ללא השתתפות במעשיהם הרעים.

מה עוד הסכנה בהתחברות עם מורי השקר המתעים?

עלינו לזכור שכאשר אנו מתחברים עם מורי השקר והמתעים, אנו מעניקים להם לגיטימציה. אנו כאילו מאשרים את לימודם ופעולותיהם. אלו הסומכים עלינו יחשבו שאנו מסכימים עם אותם מורי שקר מתעים ועלולים ליפול בהוראת השקר שלהם והשפעתם השלילית.

לפיכך, עלינו להתנתק מהם ולא להשתתף בשום חלק במעשיהם.

לסיכום:

א. התחברות אמיתית המלאה בשלום אלוהים אפשרית רק על בסיס האמונה בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.

ב. יש מגבלות לאהבה. אסור לנו בתכלית האיסור לאפשר למורי שקר מתעים להפיץ בשורה אחרת בקרבנו. כל לימוד הכופר באלוהותו של ישוע, אינו מאלוהים אלא מרוח השטן.

ג. ההתחברות עם מורי שקר מתעים הורסת קהילה ומשפחה. המתחבר עימם מסתכן בהרס כל אשר בנה לכבוד המשיח – משפחתו וקהילתו.

האם ליבך נתון לישוע האדון אשר בא לעולם בדמות אדם?

האם ההתחברות המשיחית שלך היא רק עם השותפים לבשורת האמת?

Bibliography

ESV Study Bible. Wheaton, Illinois: Crossway Bibles, 2008.

Fruchtenbaum, Arnold G. The Footsteps of the Messiah: A Study of the Sequence of prophetic Events. San Antonio, TX: Ariel Ministries, 2004.

Gaebelein, Frank E. The Expositor's Bible Commentary, Vol. 12. Hebrews – Revelation. Grand Rapids, Michigan: Zondervan, 1981.

MacArthur, John. The MacArthur Bible Commentary. Nashville, Tennessee: Thomas Nelson, 2005.

—. The MacArthur New Testament Commentary: 1-3 John. Chicago, IL: Moody, 2007.

Wiersbe, Warren W. The Wiersbe Bible Commentary. N.T. . Colorado Springs, CO: Cook, 2007.

Zuck, Walvoord &. The Bible Knowledge Commentary: New Testament Edition. Wheaton, IL: Victor, 1984.

[1] MacArthur, John. The MacArthur Bible Commentary. (Nashville, Tennessee: Thomas

Nelson, 2005), 1974.

[2] —. The MacArthur New Testament Commentary: 1-3 John. (Chicago, IL: Moody, 2007),

212.

[3] ESV Study Bible. (Wheaton, Illinois: Crossway Bibles, 2008), 2425.

[4] Ibid., 2439. See as well Zuck, Walvoord &. The Bible Knowledge Commentary: New

 Testament Edition. (Wheaton, IL: Victor, 1984), 905. Frank E. Gaebelein in: Gaebelein, Frank E. The

 Expositor's Bible Commentary, Vol. 12. Hebrews – Revelation (Grand Rapids, Michigan: Zondervan, 1981), 361, mentions the names of Bible commentators for each opinion.

[5] MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary: 1-3 John. (Chicago, IL:

Moody, 2007), 212.

[6] Wiersbe, Warren W. The Wiersbe Bible Commentary. N.T. (Colorado Springs, CO: Cook,

2007), 1010.

[7] MacArthur, 211.

[8] Wiersbe, 1010.

[9] Wiersbe, 1012.

[10] Fruchtenbaum, Arnold G. The Footsteps of the Messiah: A Study of the Sequence of

 prophetic Events. San Antonio, TX: Ariel Ministries, 2004.