איוב פרק א'

מבוא

השם איוב גורם לרוב בני האדם המודעים לספר על שמו בכתבי הקודש, להרגיש שלא בנוח.

השם איוב מתקשר תמיד לסבל ולחיי תופת אשר באו על אדם צדיק, שלא באשמתו.

השם איוב הינו השם הכי פחות פופולארי בקרב בני אדם – בעם היהודי.

השם איוב מתקשר תמיד עם מוות ואבל.

בכל הלוויה יהודית ומשיחית, יזכירו משפט מספר איוב:

"…וַיֹּאמֶר: עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה. יְהוָה נָתַן, וַיהוָה לָקָח. יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ…" (א 21)

למרות שבעבור רבים השם איוב מתקשר לסבל ואבל, אותם רבים בדרך כלל לא טרחו ללמוד את הספר ולהבינו כראוי.

שפת הספר עשירה במילים שאינן שגורות בשפה העברית בחיי היומיום, ולכן מעטים לומדים את הספר.

הסיפור המרכזי נע סביב אדם צדיק, תם וירא אלוהים ששמו איוב.

איוב נשוי ולו שבעה בנים ושלוש בנות. האיש עשיר ביותר, ככל הנראה גם היה אחד משליטי ארץ עוץ.

אלוהים החליט לאפשר לשטן לבחון את אמונתו של איוב.

לשם כך קיבל השטן רשות מאלוהים לפגוע בכל אשר לאיוב – חוץ מחייו שלו.

השטן הרג את ילדיו וגרם לכך שכל רכושו של איוב יילקח ממנו.

לאורך הספר מבקרים את איוב רעיו. כל אחד טוען לדעתו את הסיבה שבעטיה אלוהים הביא על איוב את הרעה הגדולה.

למרות סבלו ולמרות דברי רעיו ואשתו, איוב נשאר תמים לפני אלוהים.

לאורך הספר איוב בוכה על מר גורלו.

בסופו של דבר אלוהים עונה לאיוב ומבהיר לו שכל אשר נעשה לו קרה ברשות אלוהים ובהשגחתו.

איוב מקבל את תשובתו של אלוהים ומודה לו. בעקבות כך אלוהים מעניק לאיוב כפול מכל מה שהיה לו מלכתחילה.

רעיו של איוב מבינים שטעו ומבקשים מחילה מאלוהים ומאיוב.

הספר מוכיח את ריבונותו של אלוהים על כל אשר מתרחש בבריאה. כמו כן את ידיעתו המוגבלת של האדם בכל הקשור לסיבת המאורעות המתרחשים בעולם ובחיי האדם בפרט.

לפיכך, אל לו לאדם לשפוט אדם אחר רק על סמך סבל או הצלחה בחייו.

למרות שהשטן זכה למידה רבה של חופש, הרי שאינו יכול לעשות דבר ללא רשות מאלוהים.

הסיפור של איוב מלמדנו לבטוח באלוהים בכל דבר ובכל מקרה, גם אם המצב נראה חסר תקווה ועגום במיוחד.

ליראי אלוהים יש בטחון ותקווה. למרות שאלוהים גדול וכביר, הוא נמצא עם יקיריו כל העת ולעולם אינו נוטש אותם.

מועד התרחשות המאורעות בספר איוב:

בספר לא מצוין מועד שבעזרתו נוכל לקבוע את זמן ההתרחשות.

למרות זאת, ישנם מספר רמזים שיכולים להצביע על תקופת זמן הגיונית.

1. אורך חיי איוב:

בפרק מב 16 נאמר שאיוב המשיך לחיות מאה וארבעים שנים לאחר האירועים המוזכרים בספר. ז"א, שסך שנות חייו היה כמאתיים שנים. משמע שאיוב חי בתקופת האבות – אברהם, יצחק ויעקב, אשר בזמנם אנשים נהגו להגיע למספר שנים שכזה (ראה בראשית כה 17, לה 28).

2. סוג המטבע שמוזכר בספר:

בפרק מב 11 נאמר שכל בני משפחתו של איוב וידידיו נתנו לו, כל אחד מהם, קשיטה אחת וכן גם נזם זהב אחד.

מטבע הקשיטה מוזכר בבראשית לג 19, שם יעקב רוכש חלקת שדה במאה קשיטה.

3. איזכור הכשדים כנוודים:

הכשדים אשר התנפלו על עבדי איוב מוזכרים כנוודים ולא כיושבי ערים. מכאן, התרחש הדבר לפני התבססות הכשדים כיושבי עיר (א 17).

4. עושרו של איוב:

אושרו של איוב מוזכר על פי גודל מקנהו ולא על פי כספו וזהבו. ציון המקביל לתקופת האבות (א 3, מב 12).

5. אי איזכור תורת משה, ישראל, מקדש וכו:
6. איוב יודע אודות אדם (לא 33) ואודות נוח והמבול (יב 15).
7. איוב מוזכר על ידי יחזקאל הנביא בפרק יד 14, 20. ז"א שחי לפני תקופת יחזקאל…

לפיכך, מקובל לחשוב ולהסיק שאיוב חי בתקופה שלאחר מגדל בבל ובסמוך לתקופת האבות – אברהם, יצחק ויעקב.

למרות שמועד ההתרחשות של אירועי הספר היו בתקופת האבות, עוד לפני שנכתב דף כלשהו בתורת אלוהים, ידעו איוב ורעיו את כל שאדם צריך לדעת על חיי טוהר וצדק, וכן אודות אופיו, תכונותיו, ותוכניותיו של אלוהים.

איוב ידע אודות חטא, קדושה, זבחים. איוב ידע אודות אופיו ותכונותיו של אלוהים. איוב ידע אודות חיים שלאחר המוות ואודות אלוהים הגואל את ילדיו ומכפר על חטאיהם.

כך אנו עדים לחסדו של אלוהים המגלה עצמו לאלו המחפשים אותו, ובונה עימהם יחסים אינטימיים וכה קרובים. כך אין לאף אדם סיבה או תירוץ לומר: אינני מאמין באלוהים כי לא קראתי את תורתו ולא ידעתי אודות קיומו (ראה תהילים יט וכן אל הרומים א).

האם איוב הינו סיפור אגדה דמיוני או מקרה אמיתי שהתרחש לאדם בשם איוב?

שאול השליח באיגרתו הראשונה לקורינתים ג 19 מצטט פסוק מספר איוב ה 13.

יחזקאל יד 14, 20, מציין את שמו של איוב כאחד מצדיקי הדור.

יעקב ה 11 מציין את איוב כאדם שעמד בניסיון מאת אלוהים.

לפיכך, איוב היה סיפור אמיתי ולא אגדה עממית.

מקור השם איוב ומשמעותו:

השם איוב הינו שם ייחודי בכתבי הקודש.

משמעות השם איוב היא: מלשון איבה, על משקל ילוד, שכור, גיבור. ונקרא כך על שם שהשטן היה לו לאויב.

יש הטוענים שמשמעות השם איוב היא – החוזר בתשובה – בערבית, או סתם צדיק תמים.

למרות שהשם איוב אינו פופולארי בקרב היהודים, היה השם נפוץ ומקובל בתעודות שלפני ימי האבות (ראה פרשנות לאיוב – קוק, עמוד 16).

מחבר ספר איוב:

פרשנים בדרך כלל מייחסים את כתיבת ספר איוב למשה, לשלמה המלך מפאת הדמיון למשפטים בספר קוהלת (ה 13-14, ג 19-20), ליחזקאל ולירמיה.

כל זאת בגדר השערה שכן המחבר אינו מזדהה בשמו.

קיימות כמו כן הקבלות בין הכתוב בספר איוב לבין דברי ירמיהו הנביא:

איוב פרק ג לעומת ירמיה כ 14-18, שניהם מקללים את יום הולדתם בדרך דומה.

כמו כן, יש דמיון רב בפסוקים רבים הכתובים בספר איוב לאלו הכתובים במגילת איכה.

מכיוון שירמיהו הנביא הינו מחבר מגילת איכה, הנתון רק מתווסף לנאמר קודם.

איוב פרק א – ב 10: איוב ונסיונותיו.

א. איוב איש צדיק (א 1-5)

ב. ה' מציע את איוב לשטן למען יבחן את אמיתות אמונתו (א 6-12)

ג. איוב מתנסה באובדן רכושו וילדיו ועומד בניסיון (א 13-22)

ד. איוב עומד גם בניסיון של יסורי גוף (ב 1-10).

איוב איש צדיק (א 1-5)

א. אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ, אִיּוֹב שְׁמוֹ; וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע.

ב. וַיִּוָּלְדוּ לוֹ שִׁבְעָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת.

ג. וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת וַעֲבֻדָּה רַבָּה מְאֹד; וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם.

ד. וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ; וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם, לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם.

ה. וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם, וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם, כִּי אָמַר אִיּוֹב: אוּלַי חָטְאוּ בָנַי, וּבֵרְכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם: כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל הַיָּמִים.

מחבר הספר, שאיננו יודעים את שמו, כותב אודות איוב האיש שחי שנים לפני כן.

מבחינתו של המחבר, ציון תקופתו של איוב אינם עניין חשוב בעלילה ולכן אינו מציין זאת.

המחבר מציין שאיוב חי בארץ עוץ.

לאור הכתוב בהמשך, אנו למדים שבני עוץ – הכוונה לשבט או שבטים, נקראים גם בשם: "בני-קדם" (פ. 3).

 

היכן נמצאת ארץ-עוץ?

השם "עוץ" נזכר בתורה ברשימות בני ארם ובני נחור: "ובני ארם: עוץ…" (בראשית י 23).

"עוץ בכורו…" (של נחור) (בראשית כב 21).

לפי רשימות אלה, ישבו שבטי עוץ במזרחית-צפונית לארץ ישראל, בארץ ארם, שנקראה גם "ארץ בני-קדם" (בראשית כט 1: "וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם…"), והכוונה לארם.

אנו מוצאים את השם "עוץ" גם ברשימה של בני שעיר החורי: "אלה בני-דישן: עוץ וארן…" (בראשית לו 28).

כמו כן במגילת איכה ד 21: "…שישי ושמחי, בת-אדום, יושבת בארץ עוץ".

לפיכך ארץ עוץ הייתה גם בקרבת אדום – מזרחית-דרומית לארץ ישראל, וגם יושביה נקראו בשם: "בני-קדם".

בספר ישעיה הנביא יא 14 הם נזכרים יחד עם אדום ומואב: "יחדיו יבואו את בני קדם. אדם ומואב משלוח ידם".

בתרגום השבעים הובאה מסורת-אגדה, כי איוב הוא לא אחר מאשר יובב בן זרח, המלך השני לאדום (ראה בראשית לו 33).

בספר איוב כט 7 איוב מציין שהוא יוצא משער עירו. מכאן, איוב חי בעיר מוקפת חומה שהרי שער מחייב חומה…

מכאן, בין ארם לאדום – [אשר נמצאים בצידה המזרחי-צפוני של ארץ ישראל], כאשר ארם היא קצה ימני ואדום הקצה השמאלי, היא המחוז בו חי איוב ושם התרחשה העלילה הפרושה על פני 42 פרקים.

הערה חשובה:

כל העלילה הכתובה בספר איוב התרחשה במהלך פרק זמן של מספר חודשים לכל היותר.

האסון המתואר בספר איוב התרחש כאשר איוב היה בסביבות גיל 60.

הרי היו לו שבעה בנים ושלוש בנות כאשר כל בן חי בביתו.

האסון התרחש ביום אחד והאבל והמפגש עם רעיו של איוב התקיים במהלך מספר שבועות או חודשים בודדים.

לאחר השיחה עם רעיו, התערב אלוהים והוכיח אותם. אלוהים אף הצדיק את איוב והעניק לו כפליים מכל אשר לקח לו.

איוב ידע שילדיו אשר מתו נמצאים בנוכחות אלוהים ולכן אינו מאבדם אלא מתגעגע לראותם. דבר שהובטח לו.

לאיוב נתנו מאה וארבעים שנים נוספות שהיו מלאי ברכה ונועם.

מכאן, למרות שספר איוב נתפס כספר של צרה, מצוקה, אסון וקושי, הרי שבמבט כללי על כל הכתוב, יוצא שספר איוב הינו ספר של נחמה ועידוד.

המחבר מציין שאיוב היה איש תם וישר וירא אלוהים וסר מרע.

תם: שלם, בעל שלמות מוסרית. כך גם נקרא נוח (בראשית ו 9). בספר משלי נאמר: מתהלך בתומו צדיק (משלי כ 7). מכאן איוב היה איש צדיק – בעיני אלוהים.

וישר: אוהב יושר וצדק.

וירא אלוהים: איוב מאמין שגורל האדם ביד אלוהים ולכן עליו לפעול על פי רצון אלוהים מתוך אמונה, כבוד ואהבה. יראת אלוהים מתבטאת בין אדם לאלוהים וגם ביחסו כלפי הזולת. ז"א, ירא אלוהים יפעל ויתנהג כלפי הזולת במידת צדק, יושר, אהבה וכבוד (ראה ההיפך בראשית כ 11).

וסר מרע: מתרחק מכל מה שנראה בעיניו נוגד את רצונו, אופיו ותכונותיו של אלוהים (תהילים לד 15, משלי ג 7, טז 17).

חשוב לציין שציון עובדת איוב איש תם וישר וירא אלוהים אינה רומזת שאיוב לא חטא מימיו.

אדרבה, בפרק ו 24, ז 21, ט 20, הכתוב מציין שאיוב אכן חטא.

אם כן, איך מסתדר עניין היותו איש תם וישר וירא אלוהים עם היותו איש חוטא?

עובדת היות איוב איש המסוגל לחטוא ואכן חטא בחייו, יחד עם היותו תם וישר וירא אלוהים מהווה עדות חותכת לכך שאיוב הבין וידע אודות ישועת אלוהים וכפרת חטאים.

איוב מודע לענין קורבנות, חטא וכפרה (א 5).

איוב לפיכך ידע להתוודות על חטאיו ולהקריב קורבנות לאלוהים.

איוב ידע שאלוהים מכפר וסולח, וככזה, הוא ידע שהינו תם וישר לפני אלוהים המכפר וסולח חטאים.

איוב כל כך היה בטוח בישועת אלוהים עד כי הוא מכריז בפרק יט 25 שהוא עתיד לקום מן המתים וצפוי לראות את גואלו פנים אל פנים!

אנא שימו לב לעובדה חשובה.

איוב חי בתקופה שלפני מתן התורה.

והנה, למרות שחי לפני שתורת מצוות אלוהים ידועה לעם ישראל ומשם לכלל העמים, ידע איוב לחיות על פי אמות הצדק והמוסר של אלוהים.

לא רק זאת, הוא ידע אודות הקורבנות וישועת אלוהים את החוטאים.

העובדה שאיוב שחי בעת הקדומה לתורה ידע כל כך הרבה אודות אלוהים וישועתו, מסירה את כל התירוצים מאלו הטוענים שאין מקום ולא הוגן לשפוט את בני האדם על חטאיהם לפני מתן תורה.

או לשפוט בכלל אנשים שלא זכו לשמוע באופן אישי מאלוהים.

במזמור תהילים יט וכן באיגרת אל הרומים א, כתוב שהבריאה זועקת אודות קיומו של אלוהים.

המצפון שאלוהים נתן לאדם יחד עם מנת המשכל, מהווים כלים שבעזרתם יכול האדם להבין שקיים בורא ולחיות בעולם על פי אמות מוסר קדושות.

מי שאינו מחפש את אלוהים וחיי נגד מוסר אלוהים – פועל נגד האיפיונים שאלוהים ברא בו, ועל כך יישפט בצדק.

בפסוקים 2-3 מצויינים מספר ילדיו של איוב וגודל רכושו.

ב. וַיִּוָּלְדוּ לוֹ שִׁבְעָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת.

ג. וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת וַעֲבֻדָּה רַבָּה מְאֹד; וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם.

לאיוב שבעה בנים ושלוש בנות.

למרות שהאנושות זקוקה למספר דומה של זכרים ונקבות, הרי שציון מספר רב של בנים לאיוב מדגיש את גודל הברכה.

האם מספר ילדיו של איוב הינם מספר טיפולוגי, סמלי, או נתון אמיתי?

מכיוון שהכתוב גם מציין מספר סוגי המקנה, ומכיוון שבפרק מב אלוהים מעניק לאיוב כפליים מכל מה שלקח ממנו, ומכיוון שבסוף גם מוזכרים שמות בנותיו, אני אוחז בדיעה שמספר הילדים והמקנה הינו מספר אמיתי ומדויק ולא מספר טיפולוגי או סמלי.

ישנה חשיבות לציון מדויק של רכושו של איוב מכיוון שבזאת בין היתר נמדדת אמונתו ובטחונו באלוהים.

אמונתו ותומתו של איוב נמדדים בין היתר בכך שהינו מוכן לוותר על כל דבר ארצי – גדול ככל שיהיה ובלבד שלא ימצא פועל או חושב נגד אלוהים.

לו היה המחבר מציין מספר סמלי בלבד, הרי שיהיו כאלו שינסו למזער את הכמות ולצייר את איוב בשונה למה שהתכוון אלוהים. כאילו היה לאיוב קל לוותר על מה שאיבד…

יש חשיבות לציון סוגי הבהמות השונים של איוב.

הרכוש מציין שהיה לאיוב אדמה רבה שאותה עיבד עם בהמותיו. כמות רבה כל כך של צמדי בקר או אתונות מצביעה על אדמה חקלאית או אדמת מרעה גדולת מימדים.

ציון כמות האדירה של הגמלים יכולה להצביע על כך שהיה גם מתעסק בתחבורה של אותם ימים.

וַעֲבֻדָּה רַבָּה מְאֹד:

משמע שלאיוב היו פועלים, עבדים ממין זכר ונקבה במספר רב מאוד שהיו עובדים את אדמתו ועיסוקו. לאיוב היה משק גדול מאוד.

וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם:

המחבר מציין שאיוב היה גדול – עשיר יותר, ובעל השפעה מרכזית יותר מכל בני קדם. ז"א, אחד מאנשי המפתח המרכזיים באיזור ארם ואדום.

פסוקים 4-5: תיאור חיי האושר והאהבה במשפחתו של איוב וכן תפקידו ככוהן ביתו.

ד. וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ; וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם, לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם.

ה. וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם, וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם, כִּי אָמַר אִיּוֹב: אוּלַי חָטְאוּ בָנַי, וּבֵרְכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם: כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל הַיָּמִים.

בני איוב חיו בעושר ואושר ומתוארים גם הם כילדים ממושמעים ויראי אלוהים.

לכל אחד מבניו העניק איוב בית. כך נהגו לחיות נסיכים בני מלכים (ראה בני דוד המלך שמ"ב יג 7, יד 31).

בכל יום הולדתו של אחד מהבנים, היו כולם מתאספים בביתו של בעל השמחה ועורכים משתה בן מספר ימים.

 

מנין לנו לדעת שמדובר בחגיגת ימי הולדתם?

זאת מתוך סגנון הדיבור בפרק ג 1: "ויקלל את יומו…" כמתייחס ליום הולדתו.

האחיות, כל עוד אינן נשואות, מן הסתם התגוררו בבית אביהן ולכן הוזמנו משם כדי להגיע אל בית האח החוגג למשתה יום ההולדת.

נראה שאיוב לא היה משתתף בכל אחד מהאירועים הללו.

 

מה היה עושה איוב בעת שילדיו חוגגים את ימי הולדתם?

כשהסתיימו (הקיפו, תהילים מח 13, ישעיה כט 1, יחזקאל מג 27) ימי המשתה, היה איוב קורא לילדיו אליו ומבקשם להתכונן לקראת אירוע מיוחד וחשוב.

המחבר מציין: וַיְקַדְּשֵׁם

ז"א, איוב היה מכין את בניו מבחינה רוחנית למען יוכלו לעמוד מול אלוהים כראוי, בקדושה וטוהר כשהם מציגים קורבן לפני אלוהים.

ההתקדשות בעת ההיא כללה, רחיצה, לבוש ייחודי ונקי, הגות פנימית, התוודות על חטא וכו (ראה בראשית לה 2-3, שמ"א טז 5).

ישנם פרשנים האוחזים בדיעה שבני איוב חגגו בכל יום בבית של אחד מן הבנים לפי הסדר של ימי השבוע.

לדעתי הדבר אינו נכון מכיוון שכל משתה עצמו ערך מספר ימים (פסוק 5), וכן, לו היו חיים בדרך זו, לא היה נותר בידם כל דקה פנויה למלאכה כלשהי. חיים שכאלו היו מהר מאוד הופכים לחיי הוללות וחטא.

איוב ככוהן ביתו:

לאחר ההתקדשות, היה איוב מעלה קורבנות לאלוהים כמספר ילדיו.

ז"א, איוב וילדיו הכירו בעובדה שכפרת חטאים הינה עניין אישי ולא קבוצתי.

כל אחד חייב לעמוד לפני אלוהים ולהתקדש לפניו.

האב יכול ללמד את ילדיו אך כל אחד עומד באופן אישי מול אלוהים!.

שימו לב שאיוב אינו מציין שילדיו אכן פשעו וחטאו נגד אלוהים במעשיהם.

איוב מבקשם להתקדש ומעלה עימם קורבנות לאלוהים – כי יתכן, שחטאו במחשבתם נגד אלוהים כאשר היו בלהט המשתה…

איוב הבין כבר אז שהחטא מתחיל במחשבה ולא רק בעשייה חיצונית.

את אותו המסר ישוע המשיח לימד בדרשה על ההר בבשורת מתי ה-ז.

אז דחו אותו הפרושים והסופרים.

והנה לצערנו הרב, אלו שכל תורת אלוהים הייתה בידיהם ולמדוה בעל-פה, כשלו להבינה.

זה שרוח אלוהים שכנה בגופו – ידע את אלוהים ללא דף כתוב.

שירותו של איוב ככוהן ביתו, מהווה עדות ודוגמא לכל אב.

בספר אל האפסים ה 21 ואילך מלמד אותנו שאול השליח אודות תפקידו של הבעל ככוהן ביתו.

כמו שהמשיח הוא ראש הקהילה, כך הבעל הוא הראש של אשתו.

לפיכך, תפקיד האב ללמד ולהנחות את בני ביתו לקדושה ולחיי טוהר על פי תורת אלוהים.

ב. ה' מציע את איוב לשטן למען יבחן את אמיתות אמונתו (א 6-12)

ו. וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יְהוָה; וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם.

ז. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן: מֵאַיִן תָּבֹא? וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר: מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ.

ח. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן: הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב, כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר, יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע?

ט. וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר: הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים?

י. הֲלֹא את (אַתָּה) שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב. מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ.

יא. וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ.

יב. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן: הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ, רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ; וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי יְהוָה.

בפסוקים הבאים מתרחש מפגש מיוחד בשמים בין אלוהים לחלק ממלאכיו.

הידיעה אודות מפגש שמיימי לא הייתה ידועה לאיוב.

איוב היה ממודר לחלוטין מהמאורע שהתרחש בשמים.

כך לגבינו גם היום.

איננו יודעים מה מתרחש בנוכחות אלוהים, אך יש לנו הבטחון שהפרקליט שלנו עושה למעננו את הכל, למען נוכל לחיות בקדושה וטוהר המפארים את אלוהים.

 

וַיְהִי הַיּוֹם:

האם בני האלוהים והשטן עימהם בחרו על דעתם ביום כלשהו להתייצב על אלוהים?

לדעתי, ולאור הבנתי את העקרונות שעל פיהם אלוהים פועל, מדובר על יום שאותו קבע אלוהים ובו ייתיצבו המלאכים לפניו כדי לתת דין וחשבון על מעשיהם, וכן לקבל מאלוהים את משימותיהם הבאות.

[ראה שימוש בביטוי זה: שמ"א א 4, יד 1, מל"ב ד 8, 11, 18].

לאור הכתוב ניתן להסיק שמלאכים כן מתייצבים לפני אלוהים כדי לתת דין וחשבון על פעולותיהם, ולקבל משימות חדשות לביצוע.

בְּנֵי הָאֱלֹהִים:

מדובר על היצורים השמיימיים, המלאכים, "משרתיו עושי רצונו" (תהילים קג 21).

המלאכים נקראים "בני-אלוהים" מפני מהותם הרוחנית וקרבתם אל האלוהים.

כמו השימוש בביטוי: בני-אדם. הכוונה לאלו המשתייכים לתבניתו של האדם.

"בני האלוהים" מוזכרים בבראשית ו. שם היו הם אלו אשר הפרו את בנות האדם כדי לזהם כל רחם אפשרי וליצור בריאה הנוגדת את תוכניתו של אלוהים.

בחללם כל רחם אישה, ניסה השטן (העומד בראש המלאכים שחטאו לאלוהים), לגרום לכך שאלוהים לא יוכל לקיים את ההבטחה להביא את זרע האשה שעתיד להכות בראש השטן ולהשמידו (בראשית ג 15).

בבראשית פרק ו אמר אלוהים שייתן לאדם אורכה של 120 שנים ולאחריהן יבוא עימו במשפט.

משפטו של אלוהים נעשה דרך המבול אשר בו השמיד את כל בני האדם החוטאים ואלו שבאו מתוך זרע משחית של בני האלוהים. משם הנפילים וכו.

לְהִתְיַצֵּב עַל יְהוָה; וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם:

כל המלאכים כעבדים לאלוהים ולכן מוטל עליהם להתייצב לפני אלוהים במועדים שקבע ובזמנים שאלוהים חפץ כדי לתת לפניו דין וחשבון, וכן לקבל את משימתם הבאה [ראה לדוגמא מל"ב כב 19-22].

והנה, גם השטן היה בחבורה הזו שמתייצבת לפני אלוהים.

ומכאן, החדשות הטובות:

למרות שהשטן כה רם בדרגתו ובסמכותו, הריהו מחוייב לתת דין וחשבון לפני אלוהים ולא רשאי לעשות ולו דבר אחד ללא הרשאתו של אלוהים.

מתברר שלמרות שהשטן חטא, הוא עדיין משמש כלי בידיו של אלוהים.

למרות שאינו כלי של כבוד, הוא עדיין כלי וככזה, הוא מחוייב לתת דין וחשבון לבורא הריבוני.

העובדה שהשטן בא להתייצב לפני אלוהים אין בה כדי לקבוע שקיימת התחברות קדושה בין השניים.

כל בני האדם החוטאים עתידים לעמוד לפני כס משפט אלוהים הלבן והגדול. למרות היות כולם חוטאים, הם ייתייצבו לפני כס האלוהים כדי לקבל את דינם.

הקרבה לכס המשפט אין בה לציין שקיימת התחברות קדושה ביניהם.

מי הוא השטן?

השם שטן אינו שמו המקורי של המלאך הזה.

השם שאותו העניק לו אלוהים היה: הילל בן שחר. ז"א שעל המלאך הזה הוטלה המשימה להלל את אלוהים בתחילת כל יום.

על בריאתו, תפקידו ומעמדו אנו למדים מדברי ישעיה הנביא בפרק יד וכן מפי הנביא יחזקאל בפרק כח.

הנביא ישעיה מנבא אודות מלך בבל. מכיוון שתכונותיו של מלך בבל דמו לאלו של השטן – גאווה וכו, ממשיך ישעיה בפסוקים 12-14 לדבר על השטן בכבודו ובעצמו ובדרך זו משווה בתכונותיהם של מלך בבל לזה של השטן ומכאן את הסיבה לעונשו החמור – נצח באגם האש.

הנביא יחזקאל בפרק כח ניבא על מלך צור וממשיך בפסוקים 13-16 לתאר את השטן מאותה סיבה שעשה ישעיה.

כך אנו הקוראים זוכים ללמוד אודות תחילתו של הילל בן שחר כמלאך בדרגת כרוב ומדוע נענש ומאז נקרא על שם פועלו – שוטן בני האדם. שטן!

מה עושה השטן מאז חטא ונגזר דינו?

השטן פועל כדי:

1. להפריע את תוכנית הישועה של אלוהים עבור בני האדם.

לראיה ניסה ומנסה השטן להשמיד את עם ישראל כדי שהמושיע לא יבוא ממנו (ראה פרעה במצרים, ראה ניסיונו של המן, אנטיוכוס, הורדוס הגדול, היטלר, ערפאת וכלל ארגוני הטרור האיסלמים, ולבסוף צורר המשיח בכבודו ובעצמו – התגלות יב).

2. להרוס את עדותם של ילדי אלוהים הנושעים למען לא תגיע חדשות הבשורה לכל אוזן. כך תימנע הישועה מהזקוקים לה נואשות. השטן מנסה להכשיל אותנו במלכודות חטא מגוונות. כשאנו חוטאים, עדותנו נפסלת וכך אנו מעדיפים לשתוק ולא לחלוק את הבשורה מבושה, או שכל העדים לחטאינו בוחרים לקבוע שאמונתנו אינה אמת ולכן ידחו את ישוע כאדון.

ראה פטר"א ה 8 – אריה שואג.

זכריה ג – המקטרג.

אל האפסים ו 10-18: מנסה להכשילנו בכל תחבולה ובמלא כוחותיו הרוחניים.

האם יש סיכוי לבני אדם כמונו להתמודד נגד כל נכלי השטן ולנצחו?

כן, כי כך הבטיח אלוהים.

1. ראשונה ליוחנן ד 4: האחד שבתוכנו חזק יותר מזה שבעולם.
2. אל הרומים ח 31-39: שום דבר לא יפריד אותנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע.
3. אל האפסים ו 10-18: יש לנו את כל כלי נשק האלוהים שיכולים לעמוד נגד כל מתקפותיו של השטן.

יוצא מכך שאלו שאינם נושעים מהווים כלי משחק בידיו של השטן לפגום בתוכניתו של אלוהים. כל זאת אף מבלי ידיעתם ובטח ללא רשותם והסכמתם.

לכן, תודה לאל על היותי נושע ומוחזק בידי אלוהים בכל רגע.

האם השטן יכול לקרא את מחשבות בני האדם?

כתבי הקודש מלמדים שהשטן אינו יכול לקרא את מחשבותינו.

בספר דניאל ב המלך נבוכדנאצר חלם חלום.

כל עבדיו המכשפים ושאר עובדי האלילים מכל הסוגים לא יכלו לקרא את אשר במוחו.

אדרבא, אלוהים השתמש בחוסר יכולת זו של השטן כדי להוכיח את ריבונותו.

האם השטן יכול לדעת את שיבחר איוב למפרע? או את שאנו נבחר למפרע?

השטן הימר על כך שאיוב ייכשל במבחן האמונה (א 11).

למרות שאיוב סבל, הוא לא נפל במלכודת השטן. הוא נשאר נאמן לאלוהים והוכיח את חסרונותיו ומגרעותיו של השטן.

השטן מנחש את מה שאדם חוטא יבחר, זאת לאור הכרתו את אופיו של האדם החוטא.

בעקבות ידיעתו את האדם כל כך אלפי שנים, השטן קולע בול בהרבה פעמים, אך אינו אלוהים ולעיתים הוא טועה.

השטן מנחש את התוצאות אך אינו בטוח בהם לעולם.

בפסוק 7 מתחיל הדו-שיח בין אלוהים לשטן.

ז. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן: מֵאַיִן תָּבֹא? וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר: מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ.

האם אלוהים באמת לא ידע מהיכן מגיע השטן?

אין דבר בבריאה שאלוהים אינו יודע (ראה איוב לח-לט).

אלוהים גם שאל את אדם בבראשית ג 9:

אייכה?

בדרך זו אלוהים מאפשר לנשאל לענות ולומר את שירצה לומר…כך יוכל השטן לומר לאלוהים היכן היה והיכן מצא את ילדיו חוטאים כדי לקטרג עליהם…

השטן ענה ואמר: מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ.

ואומנם תשובתו של השטן ציינה את מיקומו הגיאוגרפי [נמצא בארץ] אך גם את סמכותו הנוכחית.

כתבי הקודש כאמור מציינים שאלוהים ברא את השטן כמלאך בדרגת כרוב.

אז, לפני שחטא, היה השטן בחברת אלוהים.

לאחר שחטא, השטן כבר אינו משרת את אלוהים בתפקידו המקורי. הוא ושליש מכמות המלאכים שנבראו [אלו שבחרו ללכת אחריו], קבלו מסגרת חיים בשמיים [ספירת הביניים – אל האפסיים ב 2), אך לא כפי שהייתה להם לפני שחטאו (התגלות יב 7-8).

לאחר שסולק מתפקידו הרם, היה השטן למתעה תבל ומקטרג האחים (פטר"א ה 8, זכריה ג).

נכון להיום, השטן הוא שר-העולם הזה, "מלאך האור" (ראה גם יוחנן יב 31, יד 30, טז 11, קור"ב ד 4).

בעתיד, לאחר הצרה הגדולה, ישליך המשיח ישוע את השטן לתהום למשך 1000 שנים (התגלות כ 1-3).

בסיום ממלכת המשיח הארצית בת אלף השנים ישוחרר השטן לזמן מועט. הוא יאסוף את כל מתנגדי אלוהים כדי לנסות בפעם האחרונה להילחם נגד אלוהים. ניסיונו ייכשל מיד ובנחרצות. אלוהים אז יזרוק את השטן וכל ההולכים עימו לאגם האש לנצח נצחים.

הבה נסכם את מיקומיו של השטן מאז נברא ועד סופו:

1. בשמים בחברת אלוהים בדרגת כרוב (ישעיה יד, יחזקאל כח).
2. ספירת הביניים לאחר שחטא, שר העולם הזה (אל האפסים ב 2, פטר"א ה 8).
3. נזרק ארצה (התגלות יב 9)
4. בשאול למשך 1000 שנים (התגלות כ 1-3)
5. אגם האש (התגלות כ 1-10).

בפסוק 8 מתברר לנו שאלוהים הוא זה המציע את איוב לשטן.

ח. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן: הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב, כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר, יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע?  

בוודאי שהשטן שם ליבו על איוב, הרי זהו תפקידו: הוא עובר בעולם כמרגל, אורב לבני האדם ומתבונן אל כל מעשיהם (פטר"א ה 8). בהיותו רע במהותו ומלא שנאה לבני אדם, הוא רואה רק את הרע בכל, ואינו מאמין בטוב.

השטן מנסה את הישרים והטובים, ושמח לגלות את האהבה העצמית שקיימת בבן האדם מתחת למסווה החסד והאהבה לאחרים.

ז"א, בכל פעם שאנו עושים מעשה חסד, ינסה השטן להוכיח שעשינו לעצמנו או מאינטרסים פסולים ולא מאהבה נטו.

מעבר לכך, השטן גם מנסה להסית את עבדי אלוהים לעשות את הרע, ולאחר כך להאשימם לפני אלוהים – לשמוח לאידם. כך עשה השטן נגד דוד כשהסית אותו למנות את העם (דבר"הא כא 1-14), דבר שהביא את עונש אלוהים על העם במגפה שכילתה 70000 נפש בישראל.

אלוהים מציע את איוב לשטן כי אלוהים בטוח בצדקתו של איוב ויודע כי אמונתו של איוב כנה ומונעת מהסיבות הראויות.

אלוהים בוטח באמונת איוב ויודע שגם קטגור קשה כשטן לא יוכל לו.

מסיבה זו מכנה אלוהים את איוב: עבד, תם, ישר, ירא אלוהים וסר מרע.

התואר עבד, הינו התואר הנעלה ביותר ליראי אלוהים.

כך נקראו אברהם, משה, יהושוע, דוד ומעט אחרים נוספים…

אלוהים הציג את איוב, כי באותה עת לא חי אדם אשר צדקתו הייתה כצדקתו של איוב!

בפסוקים 9-11 אנו עדים לתשובתו של השטן:

ט. וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר: הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים?

י. הֲלֹא את (אַתָּה) שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב. מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ.

יא. וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ.

השטן עונה לאלוהים ומתשובתו מתבטא את אשר בליבו כלפי בני האדם.

האם אתה חושב שאיוב ירא אותך מתוך אמונה ואהבה טהורה? לא ולא!

איוב ירא אותך כי מלאת את ידו בכל טוב.

איוב מלא דברי הלל ושבח לאלוהים כי הוא רק טועם ממך את כל הברכות והטובות שאלוהים יכול להעניק לאדם.

במילים פשוטות: אהבת האלוהים של איוב מונעת ממניעים פסולים.

השטן ממשיך ואומר בפסוק 10:

"…אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב…"

משוכה – גדר קוצים (ישעיה ה 5 – מכאן, מרוץ משוכות, גדרות, מכשולים…)

ז"א, אתה אלוהים "גידרת" את איוב. ז"א, הרחקת מעליו כל רעה וברכת את כל אשר לו. אתה מגן עליו באופן אישי כך שאיוב לא חווה את אותה התמודדות עם קשיי החיים כפי שאחרים מרגישים.

הגנת עליו כחקלאי המגדר את עציו בגדר חיה של קוצים למען לא יעברוה אדם וחיות רעות.

לפיכך, אין פלא שאיוב כל כך אוהב אותך…

תכלס, אהבתו של איוב כלפיך אלוהים היא אהבה מותנית…

בדברי השטן יש גם נימה של ביקורת כלפי אלוהים כאילו נמצא באלוהים משוא פנים כלפי איוב. אך ידוע לנו שאלוהים אינו נושא פנים במשפט (אל הרומים ב 11).

לכן, הדרך לבדוק אם אמונתו של איוב היא אמונה כנה ואמיתית, ואינה אהבה מותנית כלפיך אלוהים, קח מאיוב את כל אשר נתת לו, ואז תראה שאותו איוב יתכחש לך בפניך (הכוונה שאיוב יקלל את אלוהים בחוצפה רבה, אפילו אל מול פניו של אלוהים).

בפסוק 12 אלוהים מסכים להצעתו של השטן, לנסות את אמונתו של איוב.

"…וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן: הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ, רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ; וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי יְהוָה…"

אלוהים מאשר לשטן להעמיד את אמונתו של איוב במבחן.

כפי שהציע השטן, אישר לו אלוהים לקחת מאיוב את כל אשר לו – ילדים ורכוש.

אלוהים הבהיר לשטן שאל לו לגעת בחייו של איוב עצמו, אלא רק ברכושו ומשפחתו.

מיד כשהשטן קיבל את האישור לאמלל את בכיר עבדי אלוהים, הוא יצא מנוכחות אלוהים ומיהר להרוס חיים.

הערה:

בפרק ב אומר אלוהים לשטן: "ותסיתני בו לבלעו חינם" (ב 3).

האם מכאן ניתן להניח שאלוהים נתון לסחיטה או ליפול בתחבולותיו של השטן?

לא ולא!

אלוהים ידע את אחרית המבחן, ולכן לא היה בלחץ.

אלוהים הביע במילים אלו את ההאשמה נגד השטן, אחת מני רבים שיעמדו לפניו גם במשפט כדי להוכיח שכל אשר הוא רצה זה לפגוע בילדי אלוהים הנאמנים ללא אשמה בידם.

המקרה הנוכחי העלה שאלה מרכזית לאורך כתבי הקודש:

מדוע צדיק סובל?

שאלה חשובה ומסקרנת זו זוכה לתשובה מלאה לאורך כתבי הקודש.

1. בספר איוב סבלו של איוב ועמידתו במבחן מהווה כלי שנועד לפאר את אלוהים (איוב פרק א).
2. סבלו של איוב ומבחן האמונה נועד לבחון אם אמונתו מבוססת על טובות שזכה מאלוהים, או שאמונתו נובעת מתוך הכרה אישית ואינטימית את אלוהים (ראה גם דברים ח 2).

מכאן, מבחן הסבל נועד לבחון אם היחס שלנו עם אלוהים בנוי על הכרתו כאדון ובכל מצב.

3. סבלו של צדיק נועד לפעמים ללמדו ענווה. ז"א, לעצב את אופיו כך שיידמה לאופיו של המשיח (קור"ב יב – הקוץ בבשרו של שאול השליח).
4. סבלו של צדיק לעיתים נובע מחטא. הסבל נועד לחדד את האמונה ולהוכיח על החטא, ולהביא את הצדיק להתוודות על החטא ולהיזכות (יעקב ה 13-15, אל העברים יב 1-13: את אשר יאהב יוכיח).
5. להיות עדים נאמנים, בעלי ניסיון ובוגרים עבור שאר המאמינים ובני האדם (קור"ב א 3-11).

מה עלינו לעשות בעת מבחן של סבל?

1. לבחון את ליבנו, מעשינו ומחשבותינו. לראות אם יש חטא בנו. אם כן אז להתוודות לפני אלוהים ולפני אלו שחטאנו נגדם (ראשונה ליוחנן א 9, מתי ה 23-26, קור"א יא 23-27).
2. להתפלל ולבקש חסד מאלוהים למען נעמוד במבחן ולא נחטא (יעקב א).
3. להתחבר עם מאמינים בוגרים לתפילה ועידוד כדי להתמיד ביושר, טוהר וקדושה.

ג. איוב מתנסה באובדן רכושו וילדיו ועומד בניסיון (א 13-22)

יג. וַיְהִי הַיּוֹם, וּבָנָיו וּבְנֹתָיו אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר.

יד. וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב וַיֹּאמַר: הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת, וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל יְדֵיהֶם.

טו. וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם, וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב; וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ.

טז. עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא, וַיֹּאמַר: אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם; וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ.

יז. עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא, וַיֹּאמַר: כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּפְשְׁטוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם, וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב; וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ.

יח. עַד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא, וַיֹּאמַר: בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר.

יט. וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת, וַיִּפֹּל עַל הַנְּעָרִים וַיָּמוּתוּ; וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ.

כ. וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ, וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ; וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ.

כא. וַיֹּאמֶר: עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה. יְהוָה נָתַן וַיהוָה לָקָח; יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ.

כב. בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב; וְלֹא נָתַן תִּפְלָה לֵאלֹהִים.

לאחר שהשטן קיבל את האישור לפגוע בכל אשר לאיוב מלבד חייו, הוא יוצא למשימה שהוא אוהב ביותר – להרע לילדי אלוהים.

היה היום בו כל האחים נפגשו בבית האח הבכור. האירוע מן הסתם היה באחד מימי ההולדת של האחים – יום הולדתו של האח הבכור. היה זה יום שמחה לא רק עבור האחים אלא גם עבור איוב ורעיתו. האחים נאספו בבית אחיהם הבכור ולשם גם הוזמנו האחיות אשר כל עוד אינן נשואות, חיו בבית אביהן.

והנה, בעת שכל ילדיו של איוב חוגגים את יום הולדתו של אחיהם הבכור, השטן החל לפגוע בכל אשר לאיוב, אחד אחר השני.

הפגיעה באיוב לא נעשתה במשך תקופה ארוכה, אלא ביום אחד.

כך רצה השטן להקשות על איוב ברמה הגבוהה ביותר כדי להכשילו.

הפגיעה הראשונה נעשתה נגד הבקר והאתונות של איוב.

כאמור לאיוב היו חמש מאות צמדי בקר וחמש מאות אתונות.

צמדי הבקר היו עסוקות בחרישה והאתונות ששימשו ככלי רכב לפועלים, היו רועות בסמוך.

התמונה המצטיירת היא של חיים פסטוראליים הרחוקים מכל נגע או צרה. והנה, הכל מתהפך כהרף עין.

אחד מעבדי איוב שנותר בחיים, הגיע במהרה לאיוב כדי לספר לו את אשר קרה בפתאומיות והפתעה.

אנשי שבא באו עלינו בפתאומיות. התנפלו עלינו (יהושוע יא 7). הם הרגו (במדבר כא 24) את כל העבדים, לקחו את כל הבקר והאתונות, ורק אני נשארתי שריד בחיים כדי לבוא ולספר לך את אשר קרה.

מי הם בני שבא?

שבא נזכר בין בני יקטן (בראשית י כח) ובין בני קטורה (בראשית כה 3) ועוד פעמים נוספות במקרא. בכל פעם ההתייחסות לשבט או עם מדרום לישראל. כוונת הכתוב היא לכנופית שודדים מאנשי שבא שבאה מן הדרום.

לפני שהעבד סיים לפרט את כל שעשו אנשי שבא לעבדים, לבקר ולאתונות, הגיע לאיוב שליח, שריד נוסף כדי לבשר על מכה נוספת – האסון השני.

השליח אמר שאש אלוהים נפלה מן השמים ושרפה את הצאן והנערים שרעו את הצאן. רק אני נותרתי בחיים ובאתי לספר לך את שארע.

למה הכוונה במילים: "אש אלוהים"?

לאור הכתוב במלכים ב פרק א  12, הכוונה לברק רב עוצמה, שהרי לאיוב היו שבעת אלפים צאן ורועים רבים.

מכאן כבר נשאלות מספר שאלות:

האם לשטן כוח ושליטה על כוחות הטבע ועמים?

כאשר נשלח השטן מאלוהים, אמר אלוהים כי הוא נותן לו את כל שצריך כדי לבחון את איוב (א 12).

מכאן, שליטתו של השטן על בני שבא או עמים אחרים בדוגמאות אחרות (דניאל י), ועל ברק בעוצמה כזו או אחרת, נובעים ממסגרת המותר שאיפשר אלוהים.

הרי בפרקים לח-לט אנו למדים ששום דבר בבריאה אינו חופשי לעשות כרצונו אלא אלוהים מאפשר זאת. מכאן, לשטן יש שליטה על כלים רבים בטבע אך במסגרת שאלוהים מאפשר לכל משימה.

אותו שליח לא סיים את דברו והנה מגיע שליח אחר, שריד נוסף כדי לתאר את הצרה השלישית (א 17).

כשדים תקפו את המחנה שלנו בשלושה ראשים (שופטים ז 16, ט 43, שמ"א יא 11) כך שלא היה לנו כל סיכוי להימלט. הם הרגו את כל הרועים מלבדי ולקחו את כל הגמלים.

מי הם אותם כשדים בימיו של איוב?

מדובר בבני כשד בן נחור אחי אברהם (בראשית כב 22), שהיה שבט מדברי בין שאר "בני קדם", וחי על השלל ככל שבטי הבדווים.

עוד השריד השלישי מתאר את האסון שהביאו עימם הכשדים, מגיע שריד נוסף כדי לספר את האסון הרביעי – הגדול מכולם (מפסוק 18).

השליח אמר שבעת שכל ילדיו של איוב, שבעת בניו ושלוש בנותיו חוגגים בבית האח הבכור, באה רוח חזקה מן המדבר ופגעה בארבע פינות הבית.

העבד למעשה מציין שסופה מסתובבת פגעה בבית וגרמה למפלתו – ריסוקו על כל יושביו.

והנה איוב המסכן מבין שהוא נפגע מאדם ומשמיים.

המכות הראשונה והשלישית מיד אדם (שבא וכשדים)

המכות השניה והרביעית מיד שמים (ברק שורף ורוח קדים)

פסוקים 20-22 מתארים את תגובתו המיידית של איוב:

כ. וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ, וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ; וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ.

כא. וַיֹּאמֶר: עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה. יְהוָה נָתַן וַיהוָה לָקָח; יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ.

כב. בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב; וְלֹא נָתַן תִּפְלָה לֵאלֹהִים.

סבלו של איוב אינו ניתן לתיאור.

ברגע אחד, בעודו שמח ומרגיש שכל ברכות שדי עליו, נלקחים ממנו כל הדברים הטובים שאלוהים העניק לו.

ממקום בו הוא מרגיש המבורך מכל אדם, איוב חווה את ההרגשה של האדם המקולל מכל אדם.

לאורך ההסטוריה האנושית, חוו אנשים אובדן של כל משפחתם ורכושם.

אך מעטים הגיבו מיידית כפי שהגיב איוב.

למרות התנהגות האבלים של קריעת הבגדים, גזיזת שיער וכו, איוב גם מדבר, ודבריו מהווים עדות למופת שהשטן לא היה רוצה לשמוע.

איוב מודה שכל אשר היה לו וכעת נלקח ממנו היו דברים שניתנו לו מאלוהים.

באומרו שיצא ערום מבטן אימו, הוא מודה שכל אשר יש לאדם במהלך חייו הם למעשה פיקדון שאלוהים הפקיד בידיו – ולכן, אם יחליט אלוהים לקחתם, הרי שתהיה זו זכותו של אלוהים (בראשית מח 9: בני הם אשר נתן לי אלוהים בזה…).

אלוהים הוא הנותן, ואלוהים הוא גם הלוקח – יהי שם אלוהים מבורך.

איוב אינו אומר שהשטן נתן והשטן לקח.

איוב יודע שכל מה שבידו נמצא שם בגלל אלוהים, ולכן יילקח מידו גם כן באישורו של אלוהים.

מילותיו של איוב הפכו למשפט מלווה בכל לוויה יהודית.

איוב נפל ארצה לאחר ששמע את כל האסונות, אך נפילתו לא נבעה מאיבוד כוח אלא מכיוון שירד למצב השתחוויה.

כמה מעודד לראות את איוב משתחווה לאלוהים גם בשעה שכל עולמו חרב עליו.

כך מוכיח איוב שאהבתו ואמונתו באלוהים נובעים מתוך הכרה אישית ולא בגלל טובת הנאה כזו או אחרת.

המחבר סוגר את דברי איוב בפסוק 22 בציינו שאיוב לא חטא נגד אלוהים ולא אמר דבר פסול כלשהו נגד אלוהים.

פסוק 22 נכתב כדרך תשובה להתערבות של איוב עם אלוהים.

השטן הפסיד במערכה הראשונה!

האם השטן יודה בטעותו ויניח לאיוב?

התשובה בפרק ב.