נאומו הראשון של צופר: חכמת אלוהים נשגבה מבינת אדם. חזור בתשובה.
(הנאום השני של צופר בפרק כ')
במענהו האחרון בפרקים ט-י, איוב מתעקש להגן על צדקתו ותומתו.
הצהרתו של איוב לאורך כל תשובותיו לרעיו היא: אני תם לפני אלוהים.
איוב בטוח שאלוהים מרשיע אותו ואף שם אותו מטרה לחיצי זעמו.
צופר מתמקד בנקודה זו וקובע: אם אלוהים מרשיע את איוב, בוודאי גלוי לאלוהים חטאו של איוב, גם אם איוב אינו מודע לאותו חטא.
צופר הוא הצעיר בשלושת הרעים, ולפיכך גם דבריו קשים יותר ונועזים מדברי שאר הרעים.
נאומו של צופר מחולק לשלושה מאמרים קצרים:
מאמר ראשון: פסוקים 2-6.
צופר מביע רצונו שאלוהים יופיע ויאמר במו פיו את עוונותיו של איוב.
מאמר שני: פסוקים 7-12:
צופר מדבר על החכמה האלוהית. לפניה נגלים כל מסתרי העלילות של בני האדם, והיא קובעת את מידת העונש לה הם ראויים. ולכן, איך יעז בן האדם להתאונן על שלטונה בעולם?
מאמר שלישי: פסוקים 13-20:
דברי תוכחה לאיוב שיעזוב את עוונו ויחזור בתשובה כנה. אז ישוב אלוהים וירחמהו.
מאמר ראשון: פסוקים 2-6.
א. וַיַּעַן צֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיֹּאמַר:
ב. הֲרֹב דְּבָרִים לֹא יֵעָנֶה? וְאִם-אִישׁ שְׂפָתַיִם יִצְדָּק?
ג. בַּדֶּיךָ מְתִים יַחֲרִישׁוּ; וַתִּלְעַג וְאֵין מַכְלִם?
ד. וַתֹּאמֶר: זַךְ לִקְחִי; וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ.
ה. וְאוּלָם מִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ דַּבֵּר; וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּךְ.
ו. וְיַגֶּד-לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה, כִּי-כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה. וְדַע, כִּי-יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַּ מֵעֲוֹנֶךָ.
צופר פותח בדברי ביקורת קשים ביותר.
נראה שצופר חושב שדבריו של איוב גובלים בכפירה ולכן אינו בוחל להוכיח את איוב במילים פוגעות וישירות.
צופר טוען נגד איוב:
האם יתכן שאדם בעל טענות כה רבות לא יקבל תשובה הולמת, ראויה לו?
האם איש המרבה לדבר ייחשב לצדיק?
איוב, האם אתה חושב שריבוי מילים ומשפטים המתארים את צדקתך ותומתך אכן יוכיחו את צדקתך ואין תשובה עליהם?
רבותיי, אני חושב שכל אחד מאיתנו כבר חווה ויכוח או היה עד למצב בו אדם האשם בעבירה לא הפסיק לדבר ולתאר את צדקתו ועוונם וטעותם של כל האחרים – וכל זאת כדי להמעיט מטעותו, או בכלל להימנע מלהודות בטעות שלו בכלל.
אפילו לאחרונה חוויתי מצב בו גברת שוחחה עימי במשך דקות ארוכות ביותר במהלכן היא מנסה להצדיק מעשה פסול שעשתה.
על פי כל מדד היא עשתה דבר פסול, אך מנסיונה עם אחרים היא יודעת שלבסוף אנשים נכנעים ומוותרים לה, כי היא מסוגלת לדבר עד צאת נשמתם.
משהרגשתי שכך המצב, ניתקתי את השיחה והמשכתי לטפל בנושא דרך בניה. בניה הסכימו עימי שזו דרכה הפסולה של אימם…
אותה אישה באמת חושבת שעוצמת דיבורה וכמות מילותיה הם הנשק שבעזרתו היא סותמת את הפיות של המוכיחים אותה.
מן הסתם במקרים רבים היא מצליחה, ולכן היא ממשיכה בדרך הפסולה.
מתברר שאופיים של בני האדם לא השתנה לאחר החטא גם אם חלפו כמעט 4000 שנים.
צופר שמע את כל דבריו הארוכים של איוב, ומנגד הוא מבין שאלוהים צדיק ולא יפגע בתמים כפי שפגע באיוב.
עלינו לזכור שהמכות שניחתו על איוב – ביום אחד ובעוצמה רבה – היוו הוכחה שלא מדובר בצירוף מקרים, אלא ביד ברורה ומכוונת של אלוהים.
מסיבה זו, צופר מגיע למסקנה שאיוב חוצפן ועז מצח.
'איוב באמת חושב לו שברוב דבריו הוא יסתום גם את פיו של אלוהים'.
'איוב באמת חושב שאין תשובה ראויה לכל טענותיו?'
צופר מכנה את איוב "איש שפתיים" ולא איש המדבר מליבו – כמתייחס לדברי חכמה (ח 10). בלדד התייחס באופן דומה לאיוב בפרק ח 2 כאשר אמר: עד אן תמלל אלה?
במילים פשוטות, צופר מציג את איוב כאדם המציג נתונים משפתיו החוצה, אך פנימיותו יודעת ההיפך…
זו האשמה קשה מנשוא עבור איוב.
צופר כאילו אומר: האמת אינה מונחת ברוב דברים, אלא בתוכנם!
בספר משלי י 19 כתוב: "ברוב דברים לא יחדל פשע"
קוהלת ה 2 כתוב: "וקול כסיל ברוב דברים"
במילים פשוטות: איוב תקצר בדברים ותתמודד עם תוכחתו של אלוהים.
פסוק 3:
"…בַּדֶּיךָ מְתִים יַחֲרִישׁוּ; וַתִּלְעַג וְאֵין מַכְלִם?"
האם תחשוב שדבריך הריקים (שקריך, חוסר הדיוקים], ישתיקו אנשים , מבלי למצא מענה?
האם אתה חושב שתוכל להמשיך בדברי הלעג לאנשים ואלוהים ולא ימצא המתאים או הראוי להכלים אותך? להוכיח את עוונך ואת אשמתך?
– [באופן שבו איוב מצדיק עצמו הוא למעשה מצביע על חוסר צדק אצל האחר – קרי – אלוהים, או שאר החברים שלו שמן הסתם טועים…].
בַּדֶּיךָ: דברים בעלמא, דברי התפארות ריקים. ראה ישעיה טז 6: לא-כן בדיו…
מְתִים: מתי-מספר, הכוונה לאנשים. ראה בראשית לד 30.
פסוק 4:
"…וַתֹּאמֶר: זַךְ לִקְחִי; וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ."
צופר ממשיך לומר מה הוא טוען שאיוב מכריז ברוב דבריו.
צופר אומר לאיוב אתה איוב טוען שדעתך והשקפתך טהורה מכל שגיאה. אתה חושב שדעתך אמת לאמיתה.
אתה איוב עומד מול אלוהים ולמעשה מכריז: אני איוב העומד לפניך – טהור!
מכאן נגזרת המסקנה: כל היסורים שבאו על איוב הרי הם לחינם (ראה ט 20, י 7).
פסוקים 5-6:
ה. וְאוּלָם מִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ דַּבֵּר; וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּךְ.
ו. וְיַגֶּד-לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה, כִּי-כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה. וְדַע, כִּי-יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַּ מֵעֲוֹנֶךָ.
איוב כאמור מאמין בצדקתו ולכן כבר אמר בפרק י 2: "הודיעני, על מה תריבני".
וכעת צופר אומר: הלוואי שאלוהים יענה לך.
הלוואי שאלוהים יפתח את שפתיו ויאמר לך את האמת לאמיתה – האמת המוחלטת הכוללת את הסיבה והתכלית לכל אירוע שהתרחש בחייך.
הלוואי שאלוהים יפתח את פיו כי אז תדע את תעלומות החכמה – מסתריה ומעמקיה, עד כמה עמוקה ידיעת אלוהים את נפש האדם.
כִּי-כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה: כי חכמתו של אלוהים גדולה משלך. הכוונה לציין את אדירותו של אלוהים ולאו דווקא לקבוע מידה מדוייקת של כפולה.
וְדַע, כִּי-יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַּ מֵעֲוֹנֶךָ: ודע לך שאלוהים שוכח (מוותר על) חלק מעוונותיך.
במילים פשוטות: אם אלוהים היה עונה לך במו פיו, אז היית מבין עד כמה אלוהים מכיר את נסתרות נפשך, והיית מגלה שעונשיך מוצדקים. דבר נוסף היית מגלה, איוב ידידי:
העונשים שקבלת היו מנה של חסד, כי היה מגיע לך אף יותר.
אלוהים בחסדו חמל עליך ואף ויתר לך על חלק מחטאיך…
איוב, חטאתך מרובה. כל הסבל שסבלת עד כה עדיין אין בו להביא כפרה על עוונותיך.
מאמר שני: פסוקים 7-12: חכמת אלוהים אין לה חקר
צופר מדבר על החכמה האלוהית. לפניה נגלים כל מסתרי העלילות של בני האדם, והיא קובעת את מידת העונש לה הם ראויים. ולכן, איך יעז בן האדם להתאונן על שלטונה בעולם?
ז. הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא? אִם עַד-תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא?
ח. גָּבְהֵי שָׁמַיִם – מַה-תִּפְעָל? עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל- מַה-תֵּדָע?
ט. אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ; וּרְחָבָה מִנִּי-יָם.
י. אִם-יַחֲלֹף וְיַסְגִּיר וְיַקְהִיל, וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ?
יא. כִּי-הוּא יָדַע מְתֵי-שָׁוְא; וַיַּרְא-אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן.
יב. וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב; וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד.
איוב, האם אתה חושב שתוכל להגיע לעמקי דעתו של אלוהים לו רק תינתן לך האפשרות לחקור או לנתח את כל הנתונים?
האם אתה חושב שבאמת ביכולתך להגיע לסוף דעתו של אלוהים?
אלוהים כבר אמר מפי ישעיה הנביא בפרק נה שמחשבות אלוהים גדולות מיכולתו של האדם להבינם…
מסיבה זו, איוב, אל לך לנסות לחקור במטרה להגיע לתכלית כי לשם לא תגיע.
מסקנה: כפי שאליפז תיאר לאיוב את קדושת אלוה הגדולה ועליונה, כדי שאיוב יתעודד ויפסיק לחשוב שכל שהתרחש בחייו נובע ממעשה שאינו צודק, כך מתאר צופר את חכמתו של אלוהים החודרת עד מסתרי נפש האדם ומעמקיה, כדי שאיוב יפסיק לנסות לחקור שמא אלוהים פעל בדרך שאינה ראויה.
הַחֵקֶר: כוונותיו ומחשבותיו (ראה שמ"א כ 12, תהילים קמה 3)
תַּכְלִית: קצה וסוף, שיעור ומידה
פסוקים 8-11: צופר ממשיך בתיאור ריבונותו וגדולתו של אלוהים
ח. גָּבְהֵי שָׁמַיִם – מַה-תִּפְעָל? עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל- מַה-תֵּדָע?
ט. אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ; וּרְחָבָה מִנִּי-יָם.
י. אִם-יַחֲלֹף וְיַסְגִּיר וְיַקְהִיל, וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ?
יא. כִּי-הוּא יָדַע מְתֵי-שָׁוְא; וַיַּרְא-אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן.
צופר ממשיך בתיאור גדולתו של אלוהים.
איוב, חכמת אלוהים גדולה ממך בכל מידה ואין סיכוי שתוכל להתקרב לגדולתה באף אחת מתכונותיה ויכולותיה.
חכמת אלוהים גבוהה כגובה השמים – ואתה איוב אינך יכול להגיע לגובה שכזה…
חכמת אלוהים עמוקה משאול, ואתה איוב יודע שאין לך כל יכולת ואפשרות להגיע למקומות אלו כריבון.
חכמת אלוהים רחוקה ממך וגדולה ממך כגודל הארץ – או העולם, וכגודל הים שעיניך אינן מסוגלות לראות את סופו…
איוב, מכיוון שאינך יכול להגיע למידות אלו של חכמת אלוהים, יוצא שמן הסתם לעולם לא תוכל להגיע לתכלית פעולתו של אלוהים.
צופר אומנם מתאר את גדולתו של אלוהים בכל המימדים ונראה על פניה שהאדם כל כך רחוק וקטן מכל מה שהינו – אלוהים.
אומנם נכון הדבר בהשוואה לגודלנו מול גודלו של אלוהים, אך הבה נבחן מספר מקומות בכתבי הקודש בהם מצויינים מידותיו של אלוהים אך זאת כדי להשתיק את ליבנו ולאפשר לנו – הילדים שלו – לנוח בשלום בזרועותיו.
בספר דברים בפרשות ניצבים והאזינו (פרקים כט-לב) משה רבנו מתאר את גדולתו של אלוהים ולמרות גדולתו הרמה והבלתי נתפסת במוח האדם, אותו אלוהים אדיר אוהב אותנו, רוצה בנו, ומעניק לנו את כל שריבונותו מסוגלת לעשות.
במזמור תהילים פרק ח המחבר מציין את גדולתו של אלוהים – וכל גדולה זו מופנית כלפינו בני האדם – לאהוב אותנו ולהעניק לנו חיים.
בספר ישעיה נג מתואר עבד יהוה שהינו אל-שדי המשיח ישוע. למרות אלוהותו הכוללת את כל מרכיבי הריבונות שהזכרנו מעלה, הוא לבש דמות אדם, ובא אלינו כעבד כדי לשלם בחייו את מחיר כפרת החטאים שלנו (ראה גם אל הפיליפים ב').
אם כן, תיאור גדולתו של אלוהים אינו נועד להרתיענו מלגשת אליו, אלא אדרבה נועד לעודד אותנו לנוח עליו ולהטיל עליו את כל יהבנו (תהילים לז 3-5).
פסוק 10:
י. אִם-יַחֲלֹף וְיַסְגִּיר וְיַקְהִיל, וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ?
במשפט אחד צופר משתמש במילים אשר משמעותן השתנתה מעט לאורך השנים.
יַחֲלֹף: יעבור מהר כסופה
וְיַסְגִּיר: יכה בנגעים (המנוגע מוסגר ראה ספר ויקרא יג-יד, וכן מקרה מרים אחות משה בספר במדבר יב). כל מקרה הצרעת מתורגם לארמית – סגירו.
וְיַקְהִיל: ירפא את הנגוע ויאספנו אל הקהל. [ראה: יאסוף אותו מצרעתו – מל"ב ה 3, במדבר יב 14)
וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ?: ומי יוכל להתלונן או לומר מילה כלשהי נגד או כביקורת נגד אלוהים?
הרי רק אלוהים יודע וחוקר עד לעמקי נפש האדם ויודע את כל אשר במסתרים.
צופר כביכול עונה לאיוב:
איוב, בדבריך ציינת את גדולתו של אלוהים – אז בבקשה תיישם את הלקחים בעצמך.
הפנם שאלוהים קדוש ואינו עושה כל טעות – לכן, חזור בתשובה ותפסיק להתלונן…
פסוק 11:
יא. כִּי-הוּא יָדַע מְתֵי-שָׁוְא; וַיַּרְא-אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן.
מְתֵי-שָׁוְא: אנשים הדוברים שקר, מילים ריקות. אלוהים מזהה אנשי שווא הנראים תמימים אך עוול בלבבם.
וַיַּרְא-אָוֶן: הוא רואה כל השחתה מוסרית שבאדם.
וְלֹא יִתְבּוֹנָן: …מסוגל להגיע למסקנה והחלטה ראויה גם מבלי שיתבונן על אותו אדם
צופר אומר:
גדולתו וריבונותו של אלוהים מאפשרת לו להכיר מיד והיטב את אותם שקרנים אשר נראים בחיצוניותם תמימים.
אלוהים אינו צריך לקרא לפושעים או שקרנים להעיד לפניו שהרי הוא יודע ומכיר את אשר בליבם עוד לפני שיאמרו דבר.
מסיבה זו, אלוהים אינו צריך לערוך חקירות ומבדקים כדי להגיע למסקנה ראויה ולשפוט בצדק.
אלוהים אינו זקוק לזמן אליו את הרשע כדי להבין או להסיק מסקנה הבנויה או מותנית בנוכחות הפושע לפניו.
ריבונותו וגדולתו של אלוהים מאפשרת לו לעשות משפט בחטף, ולמרות זאת, יהיה משפטו צודק לחלוטין.
תכונתו זו של אלוהים גם מוזכרת בספר ישעיה הנביא פרק יא.
שם מתואר מלך המשיח אשר מבחינה אנושית מוצאו מזרע דוד המלך.
אותו מלך משיח שהינו אל-שדי, יודע הכל אודות הכל ואינו זקוק לשמוע או לראות כדי להבין ולהגיע להחלטה צודקת ומושלמת.
ומה הדבר הזה ממעודד אותי לעשות?
לסמוך על אלוהים.
להתפלל ולהביא לפניו הכל ולשקוט ולבטוח שהוא יעשה.
צופר מסיים את המאמר השני (פסוק 12) בתיאור נחיתותו של האדם לעומת גדולתו של אלוהים.
מסקנה – איוב היכנע לפני אלוהים צודק.
יב. וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב; וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד.
נָבוּב: איש ריק (שמות כז 8). איש חסר דיעה וחכמה
יִלָּבֵב: יהפך ברצון האל לאיש לבב, לבעל שכל.
איוב, אלוהים מסוגל בריבונותו לשנות בני אדם מקצה לקצה.
אלוהים מסוגל לשנות את טבע בריותיו.
אלוהים מסוגל להפוך אדם חסר חכמה ולעשותו אדם חכם המסוגל להבין ולהגיע למסקנות המפארות את אלוהים.
החלק השני של פסוק 12 מציין את אותה מסקנה אך במילים אחרות.
וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד:
עיר-פרא-אדם מהווה ביטוי המקביל: חסר בינה כמו חמור.
תכלס, כל אדם שנולד, הריהו נולד במצב בו אינו יודע מימינו ושמאלו. בחסד אלוהים הוא גדל ורוכש השכלה וחכמה.
ז"א, אלוהים מסוגל להפוך אדם חסר תבונה ברמה הנמוכה ביותר, לאדם חכם הנראה כהיפוך גמור למצבו הראשוני.
אמת: אלוהים מסוגל למלא את המוח שלנו בחכמתו.
כתבי הקודש מלמדים אותנו שאלוהים הוא זה המוליד אותנו מחדש ופעולה זו – הנקראת "לידה מחדש" כמוה כמעשה של בריאה חדשה (יוחנן ג, אל הגלטים ו 15, קור"ב ה 17).
האדם נולד כשהוא במצב של מוות רוחני ואם אלוהים לא ישנה מצב זה, הרי שאותו אדם יסיים את חייו באגם האש.
בחסד אלוהים משתנה מצבו וגורלו של האדם.
אלוהים בחסדו פוקח את עיני לב האדם ומאפשר לו להבין את מצבו הרוחני העגום ולזעוק לעזרה ולכפרת חטאים.
בפעולת רוח הקודש, נולד החוטא מחדש והופך להיות ילדו של אלוהים.
אז, משתנה הלך מחשבתו של אותו אדם, וניתן לו אופי חדש הדומה לזה של המשיח.
[ראה פרי הרוח – אל הגלטים ה 22-23, אל הפיליפים ב 1-11, אל האפסים ד 17-32).
איוב – יש לך סיכוי!
פנה לאלוהים והיכנע לו.
אלוהים בחסדו יכול לשנות את הבנתך המוטעית כך שתיכנע לפניו ותסכים עם כל מהלכיו.
מאמר שלישי: פסוקים 13-20:
דברי תוכחה לאיוב שיעזוב את עוונו ויחזור בתשובה כנה. אז ישוב אלוהים וירחמהו.
יג. אִם-אַתָּה הֲכִינוֹתָ לִבֶּךָ; וּפָרַשְׂתָּ אֵלָיו כַּפֶּיךָ.
יד. אִם-אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ; וְאַל-תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה.
טו. כִּי-אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם; וְהָיִיתָ מֻצָק וְלֹא תִירָא.
טז. כִּי-אַתָּה עָמָל תִּשְׁכָּח; כְּמַיִם עָבְרוּ תִזְכֹּר.
יז. וּמִצָּהֳרַיִם יָקוּם חָלֶד; תָּעֻפָה כַּבֹּקֶר תִּהְיֶה.
יח. וּבָטַחְתָּ כִּי-יֵשׁ תִּקְוָה; וְחָפַרְתָּ לָבֶטַח תִּשְׁכָּב.
יט. וְרָבַצְתָּ וְאֵין מַחֲרִיד; וְחִלּוּ פָנֶיךָ רַבִּים.
כ. וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה: וּמָנוֹס אָבַד מִנְּהֶם; וְתִקְוָתָם מַפַּח-נָפֶשׁ.
צופר מסיים את נאומו לאיוב במילות נוחם ועיצה בריאה.
מילותיו של צופר ראויות לכל אדם באשר הוא.
הבעיה עם צופר היא שהוא חושב שאיוב עשה עוול רב ובגלל פשעו הגדול אלוהים היכה בו מכה כה גדולה וקשה.
איוב, אם תכוון ותייחד = הכינות – את ליבך לאלוהים ופרשת כפיך אליו [ראה דה"ב ל 19]
משמע: איוב, בחן את אשר בלבבך וחזור והתוודה על חטאיך.
הבט ישירות אל אלוהים וכך תוכל לדעת טוב יותר מה אינו ראוי בליבך.
הסר כל חטא או מעשה רע בחייך, ופרוש ידיך כלפי אלוהים.
פרישת הידייים קדימה והצגתם מהווה סמל לטוהר – ידי נקיות.
איוב – אלוהים אינו שומע ופועל בעקבות תפילתו של רשע (משלי טו 29, תהילים עח 34-37).
אך אם תתוודה על חטאיך – נאמן אלוהים וצדיק לטהר אותך מכל עוולה (יוח"א א 9).
איוב מפרט את המרכיבים של חזרה בתשובה כנה:
איוב, בחן את ליבך! חקור ומצא את הסיבה והתכלית למעשיך ולמחשבותיך. [אגב, על כך איוב גם עונה בפרק לא].
בחן את אשר נעשה בביתך.
האם יש ברשותך דבר השייך לאחר?
האם קיים דבר עברה בביתך? האם בידך דבר עושק וגזל?
ראה מקרה עכן ביריחו…[יהושוע פרק ז].
ומה יקרה כאשר איוב יסיר כל חטא ולו גם במחשבתו?
פסוקים 15-20: איוב אתה תחווה ותראה את מלוא כוחו של אלוהים עומד לצידך ובעבורך.
איוב: אם תחזור בתשובה כנה – כל הקיים בחייך שאינו בריא – יתוקן!
אם תחזור בתשובה כנה, תוכל לשאת את פניך!
משמע, לא תהיה בוש בכל הנעשה בחייך. כל המכות שניחתו עליך יפסיקו.
הבריאות תחזור אליך.
רבותיי, למרות שצופר טעה במחשבתו על איוב, הרי שהצעתו בכל הקשור בחזרה בתשובה באופן כללי – אמת היא וראויה לכולנו.
אלוהים אכן מכה אותנו ומעניש אותנו בחולשה או מחלות וכו כאשר נמצא בנו חטא שאיננו מתוודים עליו – ראה קור"א יא 27 ואילך.
באיגרת יעקב פרק ה, החוטא מתבקש לחזור בתשובה כי אז גם יירפא ממחלה שבאה עליו בעקבות אותו חטא…
איוב, לחזרה בתשובה כנה יש תוצאות מידיות וחשובות.
נקיון כפיים מרחיק מחלות הנובעות מחטאים ומחזק את נפשנו והווייתנו.
אם ידיך נקיות לפני אלוהים, כי אז לא תפחד מדבר, אלא תהיה חזק כגוש מתכת.
[והיית מוצק ולא תירא] – אמת היא, כי אלוהים לא נתן לנו רוח של פחד, אלא רוח של גבורה ואהבה וישוב הדעת (טימ"ב א 7).
פסוק 16:
טז. כִּי-אַתָּה עָמָל תִּשְׁכָּח; כְּמַיִם עָבְרוּ תִזְכֹּר.
אם תחזור בתשובה כנה ולא תתווכח עם אלוהים ותנסה למצא טעות בפועלו, כי אז תוכל לשכוח את כל סבלך.
אין הדבר אומר שאיוב ישכח את העובדה שסבל או שכל את ילדיו, אלא שאלוהים יחליף את הסבל והכאב שבזיכרון זה לשמחה ושלום.
איוב, הסבל הנוכחי יסור ממקום כה מרכזי בליבך.
אתה תשכח את הסבל הנוכחי באותה מידה שאדם שוכח ואינו זוכר את המים שזרמו לפניו זה הרגע ולא השאירו כל סימן.
כילדי אלוהים האוחזים בדבר אלוהים השלם, אנו יודעים שמילותיו של צופר נכונות.
כשנהיה בנוכחות אלוהים, במקום בו החטא כבר אינו בנמצא, כי אז נחווה חיים ללא כל סימן לפעולת החטא (התגלות כ-כב).
אז באמת לא נסבול.
אז לא תבוא דמעה של עצב על לחיינו.
אז המתים לא יעמדו לנגד עינינו אלא החיים – כי המוות בולע לנצח…
אז יעזור לנו אלוהים לשכוח את הרע שחווינו וימלא את כל אשר במוחנו בברכה ונועם.
זיכרו: כל הברכות הללו נכונות לילדי אלוהים הנושעים – בדם הכפרה של האדון ישוע המשיח.
פסוק 17:
יז. וּמִצָּהֳרַיִם יָקוּם חָלֶד; תָּעֻפָה כַּבֹּקֶר תִּהְיֶה.
חָלֶד: במשפט זה הכוונה לחיי האדם (תהילים לט 6), למרות שבאופן כללי הכוונה לתבל (תהילים מט 2).
תָּעֻפָה: ייחשך, יהיה חשוך.
איוב: אם תחזור בתשובה ותאמץ את כל שנאמר עד כה, כי אז חייך יהיו מזהירים וזוהרים – מלאי אור, כמו האור שבצהרים.
תָּעֻפָה כַּבֹּקֶר תִּהְיֶה: ולמרות שחייך היו מלאי "חושך", הם יהפכו לאור, כאור הבוקר.
פסוקים 18-20:
יח. וּבָטַחְתָּ כִּי-יֵשׁ תִּקְוָה; וְחָפַרְתָּ לָבֶטַח תִּשְׁכָּב.
יט. וְרָבַצְתָּ וְאֵין מַחֲרִיד; וְחִלּוּ פָנֶיךָ רַבִּים.
כ. וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה: וּמָנוֹס אָבַד מִנְּהֶם; וְתִקְוָתָם מַפַּח-נָפֶשׁ.
צופר ממשיך לתאר את שלוות נפשו של האדם בעל כפיים נקיות.
איוב, אם תיישם את צדקת אלוהים בחייך, כי אז תחיה בביטחון ושלווה. אז תוכל לחוות את אחרית מעשיך בשמחה. תהיה תקווה מבורכת לחייך (ז 6).
איוב, אתה אמרת (י 16) שאלוהים רודף אחריך כאריה אחר טרפו, אך דע לך שאם תחזור בתשובה כנה, תוכל לנוח כחיה הרובצת בשקט במחילה או מחסה שהכינה לה.
איוב, כאשר אדם סובל בסבל כמו שלך, הנראה ומובן לכל בן אנוש כאילו הרגזת את אלוהים ברמות קיצוניות, הרי שכולם ינסו להתרחק ממך.
אף אדם בר דעת לא יבוא אליך כדי לקבל ייעוץ לחיים מוצלחים.
אך אם תחזור בתשובה כנה, ותחווה את ברכת אלוהים, כי אז תהווה עדות ראויה ומודל לחיקוי.
אז יפנו אליך שאר בני האדם ויבקשו לדעת מה עליהם לעשות כדי לחוות את ברכת אלוהים – כמוך.
אז תוכל להיות כמו הגבר – איש החיל המוזכר בספר משלי לא – יושב בשער העיר ומהווה מודל לחיקוי ומקור לחכמה לשאר בני העיר.
פסוק 20:
כ. וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה: וּמָנוֹס אָבַד מִנְּהֶם; וְתִקְוָתָם מַפַּח-נָפֶשׁ.
כמו בלדד, גם צופר מסיים את נאומו בקללה לרשעים.
איוב, כל הדברים הנפלאים שהזכרתי יכולים להיות מנת חלקם של החוזרים בתשובה הנכנעים לרצון אלוהים.
לעומת זאת דע לך.
ההיפך נכון לאלו האוחזים בדעתם הפסולה וממשיכים להקשות ליבם לאלוהים.
לרשעים אין תקווה.
מִנְּהֶם: מן הם = מהם.
וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה: לרשעים אין תקווה ולא תהיה כל הטבה בעתיד.
כל מה שמחכה להם זה הרע והעונש. לכן ציפייתם לטוב לא תתממש לעולם [ראה דברים כח 32].
איוב, צדק אלוהים יפגוש את הרשעים כי מקום מקלט הם לא ימצאו.
לא יהיה להם מקום לנוס שמה.
וְתִקְוָתָם מַפַּח-נָפֶשׁ: תקוות הרשעים לא תבוא והם ימותו – ינפחו את נשמתם האחרונה ולא יראו בטוב שהם מקווים לו. חייהם מסתכמים באכזבה ומוות [ראה ירמיה טו 9].
סיכום נאומו הראשון של צופר:
כמו שכל דברי בלדד כבר היו כלולים או רמוזים בדברי אליפז, כן גם כל דברי צופר רמוזים בדברי קודמיו.
כאשר צופר חוזר על אמרי קודמיו, הוא מאשרם.
צופר הוא הצעיר שברעים. הוא אינו מגיע לאיוב כאדם שעברו עשיר בנסיונות שונים כדוגמת אליפז ובלדד.
צופר נשען באימרותיו על אמונה תמימה בחכמת אלוהים, שאין האדם מסוגל לרדת לעומקה.
מכיוון שהאדם אינו יכול לרדת לעומק דעתו של אלוהים, ומכיוון שאלוהים צודק בכל, כל שנותר לאדם זה להסכים עם אלוהים, לחזור בתשובה ולהנות מרחמי אלוהים.
אם אדם אינו מבין על מה ומדוע אלוהים הענישו, עליו עדיין להיכנע ולחזור בתשובה כי אלוהים מן הסתם מצא עוול או חטא שאותו אדם לא ראה, הבין או השכיל להסיר מחייו.
לאור הבנתו זו, צופר מעודד את איוב ותובע ממנו לחזור בתשובה. אם יעשה כך, יזכה לחוות את ברכות אלוהים.
כאמור, דבריו של צופר נאמרו באופן חד, קשה וישיר.
לדעתו, חטאיו של איוב גדולים יותר מהסבל שבא עליו.
לדעתו, איוב שקוע כל כך בחטא עד כי הפך לעיוור לחטאים רבים.
כאמור, דבריו של צופר קשים מנשוא, ותשובת איוב בפרק יב מוכיחה זאת.