תשובת איוב למענהו השני של אלוהים, נזיפת אלוהים ברעיי איוב וכפרתם ואחריתו של איוב
הגענו לפרק הסיכום של ספר איוב.
לאחר שיחות נפש מעמיקות בין איוב לרעיו, התערב אלוהים וענה לאיוב (פרקים לח-מא).
תשובתו של אלוהים לא ענתה ישירות לשאלותיו של איוב, אך סיפקה לאיוב את השלווה והבטחון שכל אשר התרחש בחייו היה על דעת אלוהים וחלק מתוכניתו המושלמת של אלוהים בעבורו.
בעקבות תשובתו של אלוהים שהתמקדה בתיאור ריבונותו הנשגבת מכל, נכנע איוב לחלוטין לפני אלוהים ואמר את המילים הבאות.
- תשובת איוב למענהו השני של אלוהים (פסוקים 1-6):
א. וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת-יְהוָה וַיֹּאמַר:
ב. ידעת (יָדַעְתִּי) כִּי-כֹל תּוּכָל, וְלֹא-יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה.
ג. מִי זֶה מַעְלִים עֵצָה בְּלִי-דָעַת? לָכֵן הִגַּדְתִּי וְלֹא אָבִין; נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע.
ד. שְׁמַע-נָא וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר; אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי.
ה. לְשֵׁמַע-אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ, וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ.
ו. עַל-כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי, עַל-עָפָר וָאֵפֶר.
א. איוב עונה לאלוהים ואומר
ב. ידעתי כי אתה כל יכול ואין תוכנית שהיא נשגבה ממך. כל דבר שעולה במוחך-מחשבתך, אתה יכול לעשות.
מְזִמָּה: תוכנית, פעולה, יישום רעיון לרמת הביצוע (ראה בראשית יא 6)
ג. בפסוק זה איוב עונה על שאלותיו של אלוהים ובהכנעה גמורה מודה בחוסר הבנתו וכשלונו האישי בכל הנוגע לעיצת אלוהים.
בפרק לח פסוק 2 אמר אלוהים: "מי זה מחשיך עצה (של ה') במילין בלי דעת?"
ז"א, מי הוא האדם שמעז להטיל ספק, או לפקפק בחכמתי בכל הנוגע לניהול העולם וכל אשר בו?
מי הוא האדם שמעז להעמיד את דעתו שלו לפני עיצת אלוהים?
על מילותיו של אלוהים שנאמרו בתשובתו הראשונה, עונה כעת איוב ואומר:
הריני מודה שדברתי ללא בינה. אינני מבין את כל המורכבות שבבריאה והקשר בין כל האירועים המתרחשים תחת השמש.
כל הדברים הללו כל כך נשגבים ממני. אין לי יכולת או אפשרות להגיב ולענות בחכמה על האירועים סביבי, גם אם אירועים אלו נוגעים לי ופוגעים בי וביקרים לי.
ד. גם בפסוק זה איוב חוזר על מלותיו של אלוהים שנאמרו בפרק ל"ח 3: "…אזר-נא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני."
ואומנם איוב מודה: אכן שאלתי אותך אלוהים כל כך הרבה שאלות, ואתה אכן ענית לי.
ה. עד למעמד הנוכחי והאירועים העכשוויים, ידע איוב אודות אלוהים רק מתוך שמועה. ז"א, איוב שמע את האמת אודות אלוהים מאבותיו או אפילו מצדיקי התנ"ך בני זמנו ואלו שחיו לפניו.
איוב האמין לדברי אבותיו או צדיקים אחרים וכך התבססה אמונתו באלוהים.
אך כעת, לאחר שאלוהים הופיע לפני איוב בסערה ושוחח עימו, איוב מודה שאמונתו מתחזקת פלאים שכן, היא כעת מבוססת על מבט עיניים.
איוב אומר: ראיתי במו עיני את מה שעד כה סיפרו לי במילים.
ו. עַל-כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי, עַל-עָפָר וָאֵפֶר.
מכיוון שכעת איוב רואה את אלוהים ומבין עד כמה קטן וזניח האדם אל מול אלוהים, איוב מתחרט ומבטל את טענותיו על אלוהים.
איוב מסכים ומקבל את מצבו כיושב על עפר ואפר ואינו מתלונן. איוב רואה את סבלו אף כחלק מתשלום על טענותיו השגויות נגד אלוהים.
הביטוי "עפר ואפר" נמצא גם בדברי אברהם (בראשית יח 27) וגם שם במעמד בו אלוהים נראה אל אברהם פנים אל פנים. כך ניתן להסיק שבמילים אלו איוב גם מציין את מעמדו מול אלוהים.
העובדה שראה את אלוהים וחזר השלום בינו לאלוהים, שווה לו את הכל. מבחינתו, חייו כרגע יכולים להסתיים בשלווה גמורה.
סיכום תשובת אלוהים לאיוב ומענהו של איוב לאלוהים:
לאורך הספר, איוב ביקש פעמים רבות שאלוהים יענה לטענותיו והנה אלוהים עשה כבקשתו של איוב.
אלוהים ענה לאיוב אך לא בדיוק כפי שאיוב ציפה.
אלוהים לא אמר לאיוב את הסיבה שבעטיה באו עליו כל האסונות.
אלוהים לא ענה לאיוב מדוע רשעים יושבים בשלווה ולעומתם צדיקים סובלים.
אלוהים לעומת זאת שאל את איוב שאלות רבות המוכיחות את ריבונותו הנשגבת של אלוהים בכל אשר בבריאה.
לאחר שאיוב שמע את כל אשר נאמר לו על אלוהים ולאחר שכל אשר נאמר לו תאם למה שראו עיניו, הבין איוב עד כמה הוא שגה שהעז להעלות טענה כלשהי נגד אלוהים – נגד דרך ניהולו את העולם.
הפגישה עם אלוהים הייתה אירוע מכונן בחייו של איוב.
איוב יכול היה לחוות את אהבתו של אלוהים ולא את זעמו.
אלוהים אומנם דיבר אמת לאיוב והוכיח אותו על חטא, אך יחד עם זאת יכול היה איוב לראות ולהרגיש את אהבת אלוהים. אהבה שמילים קצרו מלתאר, אך אהבה המעפילה על כל כאב או צער ארצי.
קרבתו של אלוהים ו"החיבוק" לו זכה ממנו, היוו לאיוב כל הכוח לו נזקק להמשיך את חייו בחיוך מתמיד.
תשובתו של אלוהים לאיוב ראויה להיות מופנמת בלב כל יראי אלוהים.
נדרש מכל יראי אלוהים לא להרפות מיראת אלוהים שבהם גם אם הם עוברים תקופת יסורים. אין היסורים מונעים את יראי אלוהים מהמשך הערצת אלוהים ורוממותו בליבותיהם ובמעשיהם.
- נזיפת אלוהים ברעיי איוב וכפרתם (7-9):
ז. וַיְהִי אַחַר דִּבֶּר יְהוָה אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל-אִיּוֹב, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי: חָרָה אַפִּי בְךָ וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ, כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב.
ח. וְעַתָּה קְחוּ-לָכֶם שִׁבְעָה-פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים, וּלְכוּ אֶל-עַבְדִּי אִיּוֹב וְהַעֲלִיתֶם עוֹלָה בַּעַדְכֶם, וְאִיּוֹב עַבְדִּי יִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם, כִּי אִם-פָּנָיו אֶשָּׂא לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עִמָּכֶם נְבָלָה, כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב.
ט. וַיֵּלְכוּ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי, צֹפַר הַנַּעֲמָתִי, וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם יְהוָה, וַיִּשָּׂא יְהוָה אֶת-פְּנֵי אִיּוֹב.
ז. לאחר שאלוהים סיים את דברו עם איוב, הוא פונה אל המבוגר ברעיי איוב, אליפז התמני, ואומר לו:
אני כועס עליך ועל שני רעיך.
מדוע?
כי אתם, החברים החכמים של איוב, לא עניתם לי כפי שענה לי איוב, ולא נכנעתם לי כפי שנכנע לי איוב.
הרי כל החבורה אמרה דברי שטות כאלו ואחרים על אלוהים. כל אחד מהם, כולל איוב, טען שדרך פעולתו של אלוהים בעולם אינה נראית לו נכונה, או שדיברו כביכול בשמו של אלוהים כמביני כל.
מכאן, כל החבורה אמרה מילים שעליהם הם צריכים להצטער.
אך בעוד איוב פנה לאלוהים בלב מלא חרטה וכניעה, שאר רעיו לא עשו כך עד כה.
שאר החברים עדיין אוחזים בצדקתם ולכן אלוהים עדיין כועס עליהם.
אלוהים בחסדו יכול ורשאי בצדק להביא ברגע זה אסונות כבירים על אליפז התימני ושאר רעיו של איוב, אך אינו עושה כך.
אלוהים מראה את חסדו בדבריו הבאים:
ח. וְעַתָּה קְחוּ-לָכֶם שִׁבְעָה-פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים, וּלְכוּ אֶל-עַבְדִּי אִיּוֹב וְהַעֲלִיתֶם עוֹלָה בַּעַדְכֶם, וְאִיּוֹב עַבְדִּי יִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם, כִּי אִם-פָּנָיו אֶשָּׂא לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עִמָּכֶם נְבָלָה, כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב.
אלוהים מצווה על רעיו של איוב להעלות שבעה פרים ושבעה אילים כקורבנות כפרת חטאיהם לפני אלוהים.
אנו עדים לכך שכבר בעת כה קדומה אלוהים לימד את עיקרון התחליף בכל הנוגע לשכר החטא וכפרת חטאים.
העיקרון נלמד כבר בבראשית פרק ג, שם אלוהים הפשיט חיה מעורה וכיסה את ערוותם של אדם וחווה.
כך, אלוהים מלמד את כל המעורבים – ראוי להרגכם, אך אלוהים ברחמיו וחסדו, מוכן לסלוח לכם ולשאת על עצמו את חטאיכם.
דרך הקרבת הקורבנות, ממשיך אלוהים לסמל וללמד אודות הקורבן הנצחי והגדול מכולם – בנו – המשיח ישוע.
אלוהים מצווה על רעיו של איוב להגיע אל איוב, להעלות את הקורבנות אצל איוב ועם איוב, והוא איוב יתפלל עבורם.
כמה מעודד לראות איך אלוהים נאמן לכל עקרונותיו שבכתבי הקודש.
דבר אלוהים מלמדנו שעלינו לדרוש שלום ולבקש סליחה על חטא מאח או חבר וזאת לפני שנביא קורבן כלשהו לפני אלוהים.
כל קורבן שנגיש לאלוהים, חייב להינתן בידיים טהורות (ראה מתי ה 23-26, יח 15-20, קור"א יא 17-30).
והנה, רעיו של איוב יכולים לבקש את סליחתו של אלוהים רק לאחר שיבקשו סליחה מאיוב, אשר אותו חשבו לחוטא שפעל רבות נגד אלוהים וזאת ללא עוול מצדו.
כִּי אִם-פָּנָיו אֶשָּׂא: אעשה כבקשתו (ראה בראשית יט 21)
אִם-פָּנָיו אֶשָּׂא לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת: אשמע לבקשתו ולא אעשה לכם…
אלוהים מתנה את אי הענשתם בכך שאיוב יסכים לקבל את התנצלותם.
אם איוב יתרצה, יבקש איוב מאלוהים שיסלח לרעיו, ואלוהים יעשה כן.
רק בתנאי זה אלוהים לא יעניש את החבורה בעונשים הראויים לאנשי נבלה.
מדוע יעשה אלוהים כל זאת?
כי כל אותם חכמים בעיניהם ובעיני בני העולם, אינם חכמים בעיני אלוהים.
אם לא יחזרו בתשובה כנה ומלאה חרטה, יסתכנו בכך שאלוהים יענישם בחומרה. אז הם יהיו עדות לצדקת אלוהים. ז"א, אלוהים מעניש את החוטא כפי שמגיע לו…
ט. וַיֵּלְכוּ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי, צֹפַר הַנַּעֲמָתִי, וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם יְהוָה, וַיִּשָּׂא יְהוָה אֶת-פְּנֵי אִיּוֹב.
רעיו של איוב אינם מתווכחים עם אלוהים ועושים את הדבר הנכון. נכנעים להוראת אלוהים.
הם הולכים אל איוב, מבקשים את סליחתו, ואז מן הסתם הקריבו את הקורבנות שאלוהים ציווה עליהם להקריב.
איוב סלח לרעיו וביקש מאלוהים שימחל להם. אלוהים עשה כפי שהבטיח, הוא ענה לבקשתו של איוב וסלח לאליפז התמני, בלדד השוחי וצופר הנעמתי.
- אלוהים מברך את אחרית איוב ומכפיל את מה שהיה לו (10-17)
י. וַיהוָה שָׁב אֶת-שבית (שְׁבוּת) אִיּוֹב, בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ; וַיֹּסֶף יְהוָה אֶת-כָּל-אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה.
יא. וַיָּבֹאוּ אֵלָיו כָּל-אֶחָיו וְכָל-אַחְיֹתָיו וְכָל-יֹדְעָיו לְפָנִים, וַיֹּאכְלוּ עִמּוֹ לֶחֶם בְּבֵיתוֹ, וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ עַל כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר-הֵבִיא יְהוָה עָלָיו; וַיִּתְּנוּ-לוֹ אִישׁ קְשִׂיטָה אֶחָת וְאִישׁ נֶזֶם זָהָב אֶחָד.
יב. וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ; וַיְהִי-לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן, וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים, וְאֶלֶף-צֶמֶד בָּקָר וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת.
יג. וַיְהִי-לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת.
יד. וַיִּקְרָא שֵׁם-הָאַחַת יְמִימָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה; וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ.
טו. וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל-הָאָרֶץ; וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם.
טז. וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי-זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה; וירא (וַיִּרְאֶה) אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בְּנֵי בָנָיו אַרְבָּעָה דֹּרוֹת.
יז. וַיָּמָת אִיּוֹב זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים.
י. לאחר שאיוב התפלל עבור רעיו, סלח להם וביקש מאלוהים שימחל להם, אלוהים השיב את איוב למצבו הקודם שהיה לו לפני שפקדו אותו האסונות. מעבר לכך, אלוהים נתן לאיוב כפול ממה שהיה לו בעבר.
התנהגותו של איוב ראויה לציון וחיקוי.
גם בקבלת ההתנצלות מרעיו, מוכיח איוב את תומתו וכניעתו לאלוהים.
איוב חווה את סליחתו של אלוהים, ולכן גם היה מוכן למחול לחייבים לו.
בהתנהגותו המופתית, איוב מקיים את רצון אלוהים שמאוחר יותר ניתן לשאר האנושות כהוראה וציוויים בתורה.
סילחו לחייבים לכם (ראה מתי ו 12, אל האפסים ד 31-32).
הנה לפנינו צדיק אשר חי את דרך אלוהים בעזרת רוח אלוהים השוכן בו, וזאת לפני שנכתב דף אחד מתורת אלוהים.
יא. מתברר שרעיו של איוב לא התנצלו בהחבא כדי לשמור על כבודם. התנצלותם היתה פומבית והוכיחה חרטה כנה וחזרה בתשובה.
מן התוכן ניתן להבין שאלוהים ריפא את איוב וזה חזר לשבת בחיק משפחתו ולא עוד על תל של עפר ואפר מחוץ לעיר.
לאור הנאמר בפרק יט, מתברר שקרוביו של איוב נטשוהו כי באמת חשבו והאמינו שאסונותיו באו עליו בגלל פשעיו. מדובר באחיו ואחיותיו הביולוגיים, וכן חברים וקרובים אחרים.
כעת, אחיו, אחיותיו וקרוביו אוכלים לחם עם איוב.
משמעות הדבר שכעת יש שלום ואחווה ביניהם.
הידידות חזרה לכל בני משפחתו של איוב.
בעת סעודתם המשותפת, השתתפו כל הנוכחים בסבלו של איוב וצערו על בניו, בנותיו ורכושו שאבדו לו.
כעת כל המכרים אינם אומרים מילים של ביקורת, אלא מילות נחמה ועידוד. כעת כולם משתתפים בצערו ומרימים את רוחו.
מתברר שרק עתה יכול איוב באמת להתאבל על מות בניו ובנותיו.
אך יחד עם זאת, אבלו קל יותר וזאת לאחר שאלוהים העניק לו את חסדו.
כל אחד מקרוביו העניק לאיוב מטבע קשיטה ונזם זהב אחד.
קְשִׂיטָה: שם של כסף עובר לסוחר (ראה בראשית לג 19)
נֶזֶם זָהָב: תכשיט לאוזן ולאף
הענקת המתנות לאיוב היוו עזרה גדולה לאדם אשר איבד את כל רכושו.
כעת יכול איוב להתחיל את חייו מחדש ועם ברכת אלוהים מובטחת לו הצלחה.
יב. אלוהים מברך את איוב ומעניק לו כפול ממה שהיה לו לפני האסון.
בפרק א נאמר שהיו לאיוב שבעת אלפים צאן, וכעת יש לאיוב ארבעה עשר אלף.
היו לו שלושת אלפים גמלים וכעת ששת אלפים.
היו לו חמש מאות צמדי בקר וכעת אלף.
היו לו חמש מאות אתונות וכעת אלף.
יג. וַיְהִי-לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת.
בעוד אלוהים הכפיל את מספר החיות שהיו בבעלותו של איוב, הנה אלוהים נותן לאיוב אותו מספר של ילדים.
היו לאיוב שבעה בנים ושלוש בנות והנה הוא מקבל כעת את אותו מספר של ילדים.
האם אלוהים טעה בחישוב?
חס וחלילה
עשרת ילדיו הראשונים של איוב נמצאים בנוכחות אלוהים. יחד עם עשרת הילדים הנוכחיים, יש לאיוב עשרים ילדים.
הערה:
רש"י טוען שהמילה שבענה היא כפולה של שבע.
אם כך הדבר, אז מדוע שהמחבר יציין רק את שמותיהן של שלוש מבנותיו של איוב בפסוק 14?
פרשנות זו אינה תואמת את הכתוב בכתבי הקודש ולא את התוכן שבפסוקים שלנו.
יד. וַיִּקְרָא שֵׁם-הָאַחַת יְמִימָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה; וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ.
טו. וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל-הָאָרֶץ; וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם.
המחבר מעניק לנו את שמותיהן של שלושת בנותיו של איוב.
ימימה: יונה קטנה, או, צחה ולבנה.
קציעה: שם של בושם (ראה תהילים מה 9)
קרן-הפוך: קרן = אור. הפוך = אבן יקרה מזהירה (ראה ישעיה נד 11, דברי הימים-א כט 2)
ז"א, מזהירה כקרן-אור היוצאת מהאבן הטובה הנקראת פוך).
אלוהים לא העניק לאיוב רק בנות אלא העניק להן גם יופי, כאילו אומר לכל רואיו – כך אלוהים מוכיח את צדקתי ויושרי.
איוב פעל בעבור בנותיו לפנים משורת החוק והמנהג של אותם זמנים.
לא היה נהוג לכלול את הבנות בירושת האב ולהעניק להן נחלות כפי שנתנו לבנים.
איוב עשה זאת כאות חשיבות וכבוד.
הוא ידע שכל אחד מהילדים שעיניו רואות בארץ, הינו הוכחה לכך שהקודם אכן הלך בדרך אלוהים ונושע.
טז. וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי-זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה; וירא (וַיִּרְאֶה) אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בְּנֵי בָנָיו אַרְבָּעָה דֹּרוֹת.
יז. וַיָּמָת אִיּוֹב זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים.
כפי שאלוהים ברך את איוב והכפיל את כל רכושו וילדיו, כך אלוהים גם הכפיל את ימיו של איוב (ראה תהילים צ 10).
ניתן להסיק בבטחון רב שהאסונות שפקדו את איוב התרחשו עת היה בן שבעים. כעת אלוהים מכפיל את ימיו ומעניק לו 140 שנות שלום ברכה וחסד.
איוב סיים את פרק חייו הארציים והלך לנוכחות נצחית עם בוראו וגואלו.
למרות שרוב בני האדם משייכים את ספר איוב עם אסונות והפסדים, עלינו לזכור שתכלית הספר היא להראות את חסדו ורחמיו של אלוהים (איגרת יעקב ה 11).
ספר איוב מעניק לנו אוצר של לקחים לחיים.
- חיי האדם שייכים לאלוהים והוא יעשה בחיי ילדיו כרצונו.
- אלוהים הוא קדוש וצדיק ולכן יפעל תמיד בחסד, אמת וצדק
- אין לאדם זכות לפקפק ביושרו והגינותו של אלוהים
- דרך ניהול העולם על ידי אלוהים מושלמת ואין לאדם כל סיבה להשגה בתחום זה.
- סבל בחיי אדם יכול לנבוע מגורמים רבים. אחד מהם – רצונו של אלוהים להתפאר בתגובתו הראויה של אדם הירא אותו.
- אל לנו בני האדם להסיק מיד שסבל או אסון בחיי אדם כלשהו מהווים עונש מאלוהים על עוול או פשע יוצא דופן בחייו של הסובל.
- עלינו ללמוד ענווה וסבלנות בכל הנוגע לשפיטת אחרים.
- אלוהים משלם גמול טוב ליראיו.