בראשית פרק יד: מלחמת מלכי עבר הנהר עם מלכי הכיכר, שיחרור לוט משביו והפגישה עם מלכי-צדק

 

לא חלפו שנים רבות והנה לוט היה מעורב בקרב לא לו.

מתברר שמלכים מאיזור בבל שלטו על איזורים בכנען ומלכי האיזור העלו מס שנתי לאותם מלכים.

לאחר שמלכי כיכר הירדן והסביבה מרדו במלכים הכובשים, באו אלו כדי לדרוש את המגיע להם.

הבה נקרא את פסוקים 1-16:

א. וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ-שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר; כְּדָרְלָעוֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם.

ב. עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת-בֶּרַע מֶלֶךְ סְדוֹם, וְאֶת-בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמוֹרָה; שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבוֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא-צוֹעַר.

ג. כָּל-אֵלֶּה, חָבְרוּ אֶל-עֵמֶק הַשִּׂדִּים, הוּא יָם הַמֶּלַח.

ד. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת-כְּדָרְלָעוֹמֶר; וּשְׁלוֹשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ.

ה. וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעוֹמֶר, וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת-רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם, וְאֶת-הַזּוּזִים בְּהָם; וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם.

ו. וְאֶת-הַחוֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר, עַד אֵיל פָּארָן, אֲשֶׁר עַל-הַמִּדְבָּר.

ז. וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבוֹאוּ אֶל-עֵין מִשְׁפָּט, הִוא קָדֵשׁ, וַיַּכּוּ, אֶת-כָּל-שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי, וְגַם אֶת-הָאֱמוֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּחַצְצוֹן תָּמָר.

ח. וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדוֹם וּמֶלֶךְ עֲמוֹרָה, וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבוֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִוא-צוֹעַר; וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה, בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים.

ט. אֵת כְּדָרְלָעוֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם, וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר, וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר, אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת-הַחֲמִשָּׁה.

י. וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרוֹת בֶּאֱרוֹת חֵמָר, וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ-סְדוֹם וַעֲמוֹרָה, וַיִּפְּלוּ-שָׁמָּה; וְהַנִּשְׁאָרִים, הֶרָה נָּסוּ.

יא. וַיִּקְחוּ אֶת-כָּל-רְכֻשׁ סְדוֹם וַעֲמוֹרָה, וְאֶת-כָּל-אָכְלָם, וַיֵּלֵכוּ.

יב. וַיִּקְחוּ אֶת-לוֹט וְאֶת-רְכֻשׁוֹ בֶּן-אֲחִי אַבְרָם, וַיֵּלֵכוּ; וְהוּא יוֹשֵׁב בִּסְדוֹם.

יג. וַיָּבא הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי; וְהוּא שׁוֹכֵן בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמוֹרִי, אֲחִי אֶשְׁכּוֹל וַאֲחִי עָנֵר, וְהֵם, בַּעֲלֵי בְרִית-אַבְרָם.

יד. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמוֹנָה עָשָׂר וּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדּוֹף עַד-דָּן.

טו. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמאל לְדַמָּשֶׂק.

טז. וַיָּשֶׁב אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם."

המחבר מציין את המפה הפוליטית מדינית שסררה באיזורנו.

לאוזן המודרנית הנתונים נשמעים כה הגיוניים אך לאלו היודעים את תוכנית אלוהים בבריאת האדם, הנתונים הללו מציינים עד כמה התדרדר מצבו הרוחני של האדם.

אלוהים ברא את בני האדם לשרתו, כאשר הוא המלך היחיד השולט בעולמם.

והנה, חלק מתוצאת החטא זה שהאדם מורד במלכות אלוהים על העולם ועל בני האדם, ומעמיד את עצמו כמלך על שאר בני האדם.

אין כל פסול בהירארכיה שלטונית, בה בני אדם אוחזים בתפקידים שונים כדי לוודא שענייני האדם ינוהלו נכון – על פי רצון אלוהים.

הבעיה נוצרת כאשר בני אדם מחשיבים עצמם כאלוהים ואת חיי נתיניהם ככלים שנועדו לספק את צרכיהם ומאוייהם החוטאים.

והנה, כבר בשלב כה מוקדם של האנושות, בני אדם שמו עצמם כמלכים, כבשו עמים אחרים והטילו עליהם מיסים.

מדוע?

כדי שהחלשים יספקו את מאוייהם של החזקים יותר.

במקום שהחזק יתמוך בחלש, הנה החזק מנצל את החלש לצרכיו הפסולים.

זו הפעם הראשונה בה מתועדת מלחמה בין עמים

זכרו את הצלם בחלום של המלך נבוכדנאצר שבספר דניאל פרק ב.

כל אברי הצלם ציינו ממלכות אדם שונות אשר שלטו באיזורנו.

כל הממלכות נרמסו ונטחנו לעפר כאשר האבן פגעה באצבעות הרגליים.

האבן ציינה את המשיח אשר בבואו יהרוס כל מלך ושלטון אדם בנפרד מאלוהים.

אז, בחזרתו לעולם, ימלוך המשיח בעולם ובני האדם יקיימו את תכלית בריאתם – שירות אלוהים.

תהילים פרק ב מלמד את אותו העיקרון.

בני האדם אינם מרוצים ואינם חפצים בשלטון המשיח בעולם. לשם כך הם מוכנים אפילו להילחם נגד אלוהים.

הפרק נבטיח שאלוהים ישמיד את כל נכלי האדם ולבסוף יקים את מלכותו בעולם.

הבה נכיר את המלכים הכובשים:

1. אמרפל – מלך שנער:

שנער היא שמה של בבל הקדומה. היא מוזכרת כבר בבראשית י 10. נמרוד היה מלכה הראשון וכשמו כן הוא – מורד. שם בשנער נבנה מגדל בבל. שם בחרו אנשים להעמיד עצמם במקום המיועד לאלוהים.

בספר זכריה ה מוזכרת שנער במקום ערש החטא.

ישנם פרשנים (רש"י) הטוענים שאמרפל הוא נימרוד ואחרים שהוא חמורבי. אין לכך כל סימוכין משכנעים.

2. אריוך – מלך אלסר:

אלסר היה השבט החזק בדום בבל.

3. כדרלעומר – מלך עילם:

עילם היא לא אחרת מאשר אירן – פרס.

4. תדעל – מלך גויים:

תדעל הינו שם חיתי. מלך בשם זה תקף את בבל בעת הקדומה.

המילה "גויים" משמע עמים ולכן ככל הנראה הכוונה היא שהמלך תדעל שלט על שטח רחב ידיים שבו שכנו מספר עמים שונים.

בקיצור, ארבעה מלכים מאיזור עבר הנהר, בבל, פרס והסביבה, התאחדו ביחד כדי לכבוש עמים באיזור כיכר הירדן.

שימו לב לשמות המלכים הללו:

בפרק זה לראשונה אנו עדים לשמות שאינם מן השפה העברית. זאת התוצאה מבלבול השפות שאלוהים העניש את בני האדם במקרה של מגדל בבל.

מכאן ניתן לשער ובביטחון שעיברית אכן הייתה השפה הראשונה.

בפסוק 2 אנו מתוודעים למלכים שהותקפו:

ב. עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת-בֶּרַע מֶלֶךְ סְדוֹם, וְאֶת-בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמוֹרָה; שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבוֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא-צוֹעַר.

שמות המלכים שהותקפו:

1. ברע – מלך סדום:
2. ברשע – מלך עמורה
3. שנאב – מלך אדמה
4. שמאבר – מלך צבויים
5. בלע – מלך צוער.

שימו לב שכל השמות אינם מבשרי טוב או צדק.

נראה כי שמות אלו נתנו כמדרשים למעשי העוולה של אותם מלכים.

ברע וברשע מובנים מאליהם לדובר העברית והם בדיוק כפי שהם: ברע וברשע.

שנאב מציין שהירח הוא אב. שין = סין = אלוהות הירח.

מכאן יתכן מאוד שמלך זה היה מלכה של יריחו הקדומה.

צבויים ככל הנראה מתייחס לאיזור בכיכר אשר שם היו צבאים רבים.

גם עין-גדי נקראת בשם זה על ריבוי החיות – גדי – באיזור.

היכן התנהל הקרב בין המלכים?

בפסוק 3 נאמר שהקרב התרחש בעמק השידים אשר נקרא בימינו ים המלח.

האם ים-המלח היה קיים לפני הרס הערים סדום ועמורה עם שאר ערי הכיכר?

לא לפי תיאור המקום כפורה ומלא במעיינות.

מכיוון שכותב פסוקים אלו הינו משה רבינו, הרי שהוא מציין לנו את המקום המדויק ובשם שהיה מקובל בעת כתיבת השורות.

מאוחר יותר הכתוב מציין את השם דן בצפון הארץ. דן לא היה קיים אז בשם זה. לפיכך ציון מקום מסוים בשם "דן" מהווה הוכחה שהכתוב נכתב בעת שהמקום נקרא בשם זה, משמע, בעת תקופת משה רבינו ואחריו.

ים המלח מוזכר גם בשמות הבאים:

ים הערבה – דברים ג 17.

הים הקדמוני – יואל ב 20, יחזקאל מז 18.

עמק-השידים: איזור עשיר בבורות שיד, חומר בניה וכו.

מדוע שארבעת מלכי עבר הנהר יעלו על חמשת מלכי הכיכר?

ד. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת-כְּדָרְלָעוֹמֶר; וּשְׁלוֹשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ.

מתברר שמסעם הנוכחי של ארבעת מלכי עבר הנהר היה מסעם השני.

בראשון מן הסתם הם או חלקם כבשו את מלכי הכיכר והטילו עליהם מס.

במהלך שתיים עשרה שנים העלו מלכי הכיכר מס למלך עילם הוא כדרלעומר. יתכן שמלך עילם עלה עליהם בעבר בכוח רב ואילצם להיכנע.

לאחר שתיים עשרה שנים בהם מלכי הכיכר העלו מס, הם החליטו למרוד. בשנה השלוש עשרה הם לא שלחו את המס הנדרש מהם. מן הסתם הם האמינו שכוחם רב מספיק כדי לעמוד מול צבאו של כדרלעומר מלך עילם.

והנה, מלך עילם – כדרלעומר אינו מתמהמה. לאחר שלא העלו את המס לאותה שנה, כדרלעומר עולה עליהם בשנה הארבע-עשר. הוא מתאחד עם שלושה מלכים באיזורו, וביחד הם עלו כדי לכבוש את העמים המורדים ולקחת שלל רב.

שימו לב:

כדרלעומר הינו צאצא של שם (בראשית י כב).

נוח קילל את חם ואמר לו שכנען בנו עתיד להיות עבד לשם (בראשית ט 26-27).

לפיכך, בכיבושו של כדרלעומר את איזור כנען, אנו עדים לשלב ראשון בקיום הנבואה של נוח לחם.

 

פסוקים 5-7: שמות העמים שנכבשו על ידי הקונפדרציה של כדרלעומר

ה. וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעוֹמֶר, וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת-רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם, וְאֶת-הַזּוּזִים בְּהָם; וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם.

ו. וְאֶת-הַחוֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר, עַד אֵיל פָּארָן, אֲשֶׁר עַל-הַמִּדְבָּר.

ז. וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבוֹאוּ אֶל-עֵין מִשְׁפָּט, הִוא קָדֵשׁ, וַיַּכּוּ, אֶת-כָּל-שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי, וְגַם אֶת-הָאֱמוֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּחַצְצוֹן תָּמָר.

מתברר שכדרלעומר לא ביזבז שום רגע. צבא הקונפדרציה שבראשותו כבש כל עם ושבט שנקרא בדרכו.

בבדיקה של מיקומם הגיאוגרפי של העמים המוזכרים גם בהמשך הפרק, מתברר שכדרלעומר ושותפיו חלפו על ארץ כנען מדן אשר בצפון ועד אילת אשר בדרום.

להלן שמות העמים, שיוכם האתני ומיקומם הגיאוגרפי.

1. רפאים בעשתרות קרניים:

המילה רפאים בדרך כלל מתייחסת למקום הימצאם של נשמות המתים. למקום משכנם של הרוחות

(ישעיה יד 9, איוב כו 5). לעומת זאת, בשם זה גם נקראו עמים בכנען, חזקים וגדולי מימדים.

הרפאים ישבו בשני עברי הירדן, אך עיקרם היה בחלק המזרחי (יהושוע יז 15, דברי הימים א כ 4).

בספר דברים ג 13 כתוב שהרפאים ישבו בבשן.

דברים ב 11: "רפאים יחשבו אף-הם כענקים, והמואבים יקראו להם אימים".

דברים ב 20-21: "…והעמונים יקראו להם זמזומים, עם גדול ורב ורם כענקים…"

דברים ג 1-11: "…כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים הנה ערשו ערש ברזל הלא היא ברבת בני עמון תשע אמות אורכה וארבע אמות רוחבה באמת-איש."

עשתרות קרניים: עיר קדומה בבשן וידועה גם ממקורות חיצוניים (מצריים) אשר שימשה בימי אברהם מרכז שלטוני לכל חבלי הבשן. עוג מלך הבשן עשאה לאחת משתי ערי הבירה שלו.

העיר נתכנתה על שם אלילת הפריון הכנענית (וכן הבבלית) עשתרות [שופטים ב 13, ש"א לא 11 מ"א יא 5).

עשתרות צויירה או פובלה בידי רבים מעובדיה בדמות פרה בעלת קרניים, וזה פשר כינויה כאן – קרניים.

שם העיר נשתמר בתל-עשתרה, היושב על אחד מפלגי הירמוך, כשלושים ק"מ מזרחית לעין גב.

2. הזוזים בהם:

בספר דברים ב 1-20, הם גם נקראים זמזומים.

בהם – אף עיר זו שמשה מרכז שלטוני לזוזים. הם ישבה בגלעד הצפוני, דרומית מערבית לאירביד.

הזוזים גם כן נמנו עם שבטי הרפאים.

המואבים כינו אותם "אימים" משום פחדם מהם (שם).

3. אימים בשווה קרייתים:

אימים הנה שם נרדף לרפאים.

שווה קרייתים מתייחס למישור של קרייתים. ירמיה הנביא מונה את קרייתים עם ערי מואב שישבו בארץ המישור (ירמיה מח 21-22).

גם מקום זה היוה מרכז שלטוני אשר בו ישב מלך או שליט. ראה פסוק 17 שם עמק שווה נקרא גם עמק המלך.

4. הַחוֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר:

החורי הינו עם נודע שמרכז ישובו היה בעבר-הנהר, בסמוך לחבל מגוריהן של משפחות האבות.

בההרם שעיר: בהר שהם הנקרא שעיר.

המשמעות של השם שעיר כפולה.

האחת מתכוונת לכך שהמקום היה מיוער.

המשמעות השניה כזיכרון לשם האיש מן החורי שיישב את החבל וקרא את שמו עליו:

"אלא בני שעיר החורי יושבי הארץ… אלופי החורי בני שעיר בארץ אדום" (בראשית לו 20-21, 30).

5. אֵיל פָּארָן, אֲשֶׁר עַל-הַמִּדְבָּר:

שמו הקדום של חבל אילת ועציון גבר היושב לחוף ים-סוף (דברים ב 8).

לאחר שכדרלעומר וצבאותיו כבשו את הערים עד לחוף ים-סוף, הם שבו על עקבותיהם צפונה כדי לכבוש ולהכניע עמים ושבטים נוספים. לאחר מבצע זה, יתמקד כדרלעומר עם הקונפדרציה של חמשת מלכי כיכר הירדן.

ז. וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבוֹאוּ אֶל-עֵין מִשְׁפָּט, הִוא קָדֵשׁ, וַיַּכּוּ, אֶת-כָּל-שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי, וְגַם אֶת-הָאֱמוֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּחַצְצוֹן תָּמָר.

עין משפט היא קדש – הכוונה לקדש ברנע:

במקום זה אשר בו היו מעיינות ועצים, בחר כדרלעומר ושותפיו לבוא חשבון במשפט נגד הנכנעים לו.

קדש ברנע בשנים מאוחרות יותר שימשה מרכז עבור בני ישראל במסעם במדבר (דברים א 46).

המקום נקרא גם מי מריבה (במדבר כ 13, 24, כד 14).

קדש ברנע ממוקמת כ- 75 ק"מ מדרום לבאר שבע.

העמלקים שכנו באיזור המדברי הזה (במדבר יג 29, יד 43-45, שמואל א כז 8, שמות יז 8, דברים כה 17 ואילך).

העמלקי היה עם קדמון (במדבר כד 20). אליפז, בנו בכורו של עשיו קרא שם בנו על שם האיש ההוא ומאוחר יותר משל עליהם עמלק, בנו של אליפז נכדו של עשיו.

האמורי: גבול האמורי הקדום היה ממעלה עקרבים, מהסלע ומעלה (שופטים א 36). עמוס הנביא ציין שהיו גבוהים כארזים (עמוס ב 9).

חצצון תמר: בדברי הימים ב כ מיחסים את המקום לעין-גדי.

פסוקים 8-12 הקרב עם חמשת מלכי כיכר הירדן

ח. וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדוֹם וּמֶלֶךְ עֲמוֹרָה, וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבוֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִוא-צוֹעַר; וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה, בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים.

ט. אֵת כְּדָרְלָעוֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם, וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר, וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר, אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת-הַחֲמִשָּׁה.

י. וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרוֹת בֶּאֱרוֹת חֵמָר, וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ-סְדוֹם וַעֲמוֹרָה, וַיִּפְּלוּ-שָׁמָּה; וְהַנִּשְׁאָרִים, הֶרָה נָּסוּ.

יא. וַיִּקְחוּ אֶת-כָּל-רְכֻשׁ סְדוֹם וַעֲמוֹרָה, וְאֶת-כָּל-אָכְלָם, וַיֵּלֵכוּ.

יב. וַיִּקְחוּ אֶת-לוֹט וְאֶת-רְכֻשׁוֹ בֶּן-אֲחִי אַבְרָם, וַיֵּלֵכוּ; וְהוּא יוֹשֵׁב בִּסְדוֹם.

מלכי הכיכר הבינו היטב שהם מוקפים. כדרלעומר וצבאו הכניעו את העמים והשבטים הסובבים את כיכר הירדן, וכעת נותרו חמשת מלכי הכיכר – לבדם.

מאחר שמרדו נגד כדרלעומר, הם הבינו היטב שסוף טוב לא מחכה להם ולכן התאחדו ביחד כדי לעמוד נגד כדרלעומר ושותפיו.

הכותב אינו מפרט את מהלכי הקרב או את קושיו אך מיד מציין שמלכי סדום ועמורה נסו על נפשם.

היכן הם הסתתרו?

בבורות הרבים באיזור הפורה של הכיכר.

מלכי סדום ועמורה התחבאו בתוך האדמה, בבורות השיד, כדי להציל את נפשם.

המילה יפלו אינה מציינת בהכרח מצב של מוות, שהרי מלך סדום מקבל את אברהם בברכה לאחר שזה ניצח את כדרלעומר ושותפיו (רבקה נפלה מן הגמל… כד 64).

שלושת מלכי הכיכר הנותרים נסו על נפשם לכיוון ההרים.

ובכן, כעת כשאוייביו מתים, מתחבאים או נסים על נפשם, יכול כדרלעומר ושאר המלכים אשר באו עימו להתעסק בדבר שלשמו הם הגיעו – לקחת שלל.

כדרלעומר לוקח את כל הרכוש אשר בסדום ועמורה ואת כל המזון לו הם נזקקים.

והנה, לוט מפסיד את כל שהיה לו! גם את חירותו.

כאשר נפרד לוט מאברהם נאמר שאוהליו הגיעו עד סדום.

לא חלף זמן רב ולוט כבר ישב בתוך סדום.

האם לוט היה מרשעי סדום?

לא!

בבראשית יח אברהם נלחם על חיי לוט עם אלוהים כאשר לוט נחשב לצדיק.

החלטתו של לוט ובחירתו הייתה שגויה.

יתכן שחשב שנוכחותו תיטיב עם התתושבים ותמוך אותם לכיוון הצדק והאמת, אך לא כך קרה.

חברה רעה הורסת מידות טובות.

סדום ועמורה עתידים להיהרס ולוט לא הצליח להציל יותר מאשר את שתי בנותיו.

בברית החדשה, שמעון פטרוס מציין את לוט כצדיק (ב-פטרוס ב 7).

שימו לב:

כיבוש סדום ועמורה והערים מסביב היוו כאזהרה מאלוהים.

אלוהים מביא עליהם את צבאותיו של כדרלעומר אשר בשלב זה מתמקד ברכוש ושלל.

לוט יכול היה להסיק מכך שאלוהים כועס על החוטאים באיזורים אלו ולהתנתק מהם.

יושבי הכיכר יכלו להבין שהגיע זמן חשבון נפש, אך הם לא בחרו בדרך זו של חזרה בתשובה.

לוט ושאר יושבי ערי הכיכר עתידים לבחור לחזור לאותו מקום בו חיו ושם "חגג" החטא ולחטוף בשלב מאוחר יותר את זעם אלוהים לעולם

אלוהים לעיתים פועל בדרך דומה גם איתנו.

אנו עדים לכישלון אשר ממנו יצאנו "בנס".

ולעיתים זה רמז מאלוהים שעלינו לשנות כיוון ולחזור בתשובה.

במקום להבין את הרמז של אלוהים, אנו חושבים שהצלה זמנית היוותה אישור לדרכנו – ולא כך היא תמיד.

אי הבנה ראויה של הרמז מאלוהים והתמדה בדרך הפסולה עלול להביא עלינו את האסון הבא.

בפסוקים 13-16 מתוארת המערכה בין אברהם וצבאותיו של כדרלעומר

יג. וַיָּבא הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי; וְהוּא שׁוֹכֵן בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמוֹרִי, אֲחִי אֶשְׁכּוֹל וַאֲחִי עָנֵר, וְהֵם, בַּעֲלֵי בְרִית-אַבְרָם.

יד. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמוֹנָה עָשָׂר וּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדּוֹף עַד-דָּן.

טו. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמאל לְדַמָּשֶׂק.

טז. וַיָּשֶׁב אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם."

שמועות המלחמה ותוצאותיה הגיעו לאוזנו של אברהם מפי פליט שברח מן המערכה.

המסורת הרבנית גורסת שהפליט הזה הוא לא אחר מאשר עוג מלך הבשן וזאת מכיוון שנאמר בספר דברים ג 11 שרק עוג נותר מן הרפאים.

אברהם שכן אז באלוני ממרא שבחברון (בראשית יג 18).

מתברר שצבאותיו של כדרלעומר היו בדרכם לחזור למקום מוצאם ולא התכוונו להמשיך בכיבושים.

מדוע?

יתכן שהקרבות שכבר עברו החלישו את צבאם כך שהעדיפו לא להיכנס למערכות לחימה נוספות שכוחם אינו בשיאו.

יתכן שהשלל אשר היה בידם עלה על כל ציפיותיהם ולכן העדיפו "ציפור אחת ביד מאשר שניים על העץ".

בכל אופן, כדרלעומר פונה בדרכו חזרה לעבר הירדן.

אברהם שמע כי לוט נשבה והוא החל מיד בתכנונים לשחרר את לוט.

הכתוב אינו מציין כי נלקח שלל אלא רק מתמקד בלוט השבוי.

כמו כן, מצויין שלוט הוא אחי אברהם.

באופן כללי ניתן לכתוב כך אך ידוע לנו שלוט הינו אחיינו של אברהם.

אברהם אינו מהסס ומיד מכין עצמו לעזור לאחינו (ישעיה נח 7, ויקרא כה 48-49, א-טימותיאוס ה 8).

הציון מקודם כי ארבעת המלכים ניצחו את חמשת מלכי הכיכר רק נועד להכיננו לחסד הרב שאלוהים עתיד להרעיף על אברהם ולוחמיו.

הוא, איש בית ואינו חייל יכול לצבאות הקונפדרציה של כדרלעומר אשר הביסו בהינף יד את צבאות חמשת מלכי כיכר הירדן.

אברהם מיד אוסף את 318 לוחמיו.

מהיכן הביא אותם?

יד. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמוֹנָה עָשָׂר וּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדּוֹף עַד-דָּן.

חניכיו ילידי ביתו הם מן הסתם הבנים של עבדיו ומכאן הינם רכושו – עבדיו ועושי דברו.

חניכיו: מתכוון שאברהם השקיע בחינוכם והדרכתם.

באילו תחומים?

מן הסתם גם בהגנה על רכושם ובני ביתם מלבד אודות אלוהים.

וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו: העניק להם ונתן להם כלי נשק, חגר אותם, כדי שיוכלו להתמודד עם צבאותיו של כדרלעומר (תהילים לה 3).

אברהם מתחבר לשלושה נוספים, ממרא, אשכול וענר האמוריים וביחד הם מתכננים התקפה על צבאות כדרלעומר.

אברהם מודע לחסרונו המספרי ולכן משתמש בתחבולה.

אברהם תוקף את כדרלעומר בלילה ובמספר ראשי חץ.

בחסות ההפתעה, הצליח אברהם וחייליו להביס את כדרלעומר וחייליו.

היכן התרחש הקרב?

בצפון, בדן, משמאל לדמשק.

איך הגיע לשם?

מן הסתם ולא מן הנמנע שאברהם השתמש בגמלים והחמורים הרבים שהיו ברשותו ואשר אותם גם קיבל ממלך מצרים…

האם המקום היה נקרא דן גם אז?

לא!

מכיוון שהכתוב נכתב על ידי משה רבינו, הרי שמשה מציין את שמות המקומות כפי שנקראו בזמנו.

נצחונו של אברהם היה מוחלט.

הכתוב אינו מציין חלל כלשהו מבני ביתו של אברהם.

אדרבה, נאמר שאברהם הצליח להציל את כל הנפשות שנלקחו בשבי ואת השלל הרב שנלקח.

לוט ומשפחתו ואיתם כל הנפשות שנלקחו מערי הכיכר כעת נחשבים לרכושו של אברהם.

פסוקים 17-24: הפגישה עם מלך סדום ומלכיצדק

יז. וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדוֹם לִקְרָאתוֹ, אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעוֹמֶר, וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה, הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ.

יח. וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כוֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן.

יט. וַיְבָרְכֵהוּ, וַיּאמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

כ. וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר מִכּל.

כא. וַיּאמֶר מֶלֶךְ-סְדוֹם אֶל-אַבְרָם: תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ.

כב. וַיּאמֶר אַבְרָם אֶל-מֶלֶךְ סְדוֹם: הֲרִמוֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

כג. אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל, וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ; וְלא תאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם.

כד. בִּלְעָדַי, רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים, וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי: עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא, הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם.

לאחר שאברהם חזר מהמערכה נגד כדרלעומר וצבאותיו, הוא פוגש את מלך סדום הבא לקראתו וכן את מלכי-צדק.

יש הבדל עצום בין השניים.

1. מלך סדוםמגיע אל אברהם ובפיו אוצר מילים של רשע:תן לי!

למלך סדום לא היתה כל זכות לבקש דבר.

הוא הפסיד במערכה וכל אשר לו כבר אינו שלו.

הוא מבקש מאברהם את הנפש ומדבר כאילו הוא עושה לאברהם טובה שהוא אומר לו שיוכל להשאיר את הרכוש בידו.

מלך סדום לא ביקש את הנפשות מאהבת אדם אלא רק מכיוון שעל ידי הבעלות עליהם הוא יכול להמשיך לכנות עצמו מלך ולהמשיך ולחיות מיגעם של אחרים.

ברע – מלך סדום, מהווה דוגמא וסמל לשטן בכבודו ובעצמו.

ברע מלך סדום מבקש מאברהם את הנפש [את בני סדום שעליהם הוא מלך], ואת הרכוש הוא הסכים להשאיר ביד אברהם.

כך גם השטן – כל ענינו בהרס נפשות.

אברהם אינו מעונין לעשות שום מקח סחר עם מלך סדום הרשע.

אברהם אינו מעוניין שישאר בידו אפילו זכר מכל מה ששייך לרשע הזה.

אברהם מחזיר למלך סדום את כל הנפש והרכוש שהיו ברשותו מלבד האוכל או הגמול – תשלום, הראוי לשותפים האחרים בקרב: ממרא, אשכול וענר.

אברהם יכול היה לראות ולחוות במו עיניו שרכוש רב אינו הבטחה לחיים.

אברהם ראה ויחד עימו ללוט וכל השאר שהביטחון והשלום הם מנת חלקו של ידיד אלוהים ולא של האדם העשיר ביותר בחבורה.

אברהם יכול היה להחזיר את כל הנפש והרכוש שלקח מצבא כדרלעומר כי ידע שאלוהים מיעד לו הרבה מעבר למה שבני אדם יכולים להעניק.

היכן מתרחשת הפגישה עם מלך סדום ומלכי-צדק?

בפסוק 17 נאמר שהמקום נקרא עמק שווה הוא עמק המלך.

היכן עמק המלך?

בספר שמואל ב יח 18 נאמר שאבשלום הציב מצבת בעמק המלך.

יוסף בן מתתיתיהו מציין שהמקום נמצא מרחק שני ריסים מירושלים.

ספרות עתיקה מציינת המקום בעמק בית הכרם, או עין כרם.

חוקרים רבים לעומת זאת אוחזים בדיעה שעמק המלך נמצא במרחק לא רב מגן המלך המצויין במלכים ב כה 4, ירמיה נב 7, לט 4, נחמיה ג 15).

יש אחרים הטוענים שמדובר במפגש של גיא בן הינום עם נחל קדרון – עמק יהושפט.

בכל אופן, עמק שווה, עמק המלך נמצא בירושלים.

2. מלכי-צדק:האורח השני הבא לקראת אברהם היה מלכי-צדק מלך שלם – מלך העיר ירושלים.

שלם היא שם הקיצור לעיר ירושלים (תהילים עו 3).

לא כמו מלך סדום אשר בא בגישה של תן-לי, מלכי-צדק מלך שלם בא לקראת אברהם שידיו מלאות בסמלי ברכה "וברוך הבא": לחם ויין.

אם נרצה נוכל גם לראות ביין ובלחם את סמלי הזבח שעתידים להעלות צאצאי אברהם במקום זה – ירושלים, דורות לאחר מכן.

מי הוא אותו מלכי-צדק?

הוא כוהן לאל עליון, לאלוהים, וגם מלך.

מכיוון שתורת מצוות משה רבינו אוסרת על מלך בשר ודם לשמש גם כוהן, מכאן, סדר הכהונה והמלוכה של מלכי-צדק שונים. הוא בא ממסגרת אחרת בה הפעולות הללו – מלך וכוהן אפשריים.

מלכי-צדק כוהן לאלוהים. ז"א, שאברהם לא היה היחיד שהכיר את אלוהים ורצונו אלא היו גם אחרים נאמנים לא פחות.

ומה אומר מלכי-צדק מלך שלם לאברהם?

מלכי-צדק מברך את אברהם בשמו של אלוהים הבורא שמים וארץ.

מלכי-צדק ממשיך ומברך את אלוהים אשר העניק לאברהם את הניצחון על אוייביו.

אשר-מיגן: אשר הסגיר, נתן (ראה הושע יא 8, משלי ד 9).

לאחר שמלכי-צדק מברך את אברהם ומפאר את שם אלוהים בעבור הניצחון המזהיר על צבא כדרלעומר, כתוב:

"…ויתן לו מעשר מכל".

מי נתן מעשר למי?

האם מלכי-צדק אשר מודה לאלוהים שנשמרה מלכותו או שאברהם נותן למלכי-צדק מעשר מרכושו?

התשובה ההחלטית לשאלה זו באה ממחבר האיגרת אל העברים בפרק ז 2, 4, 6.

שם נאמר שאברהם הוא זה שנתן מעשר למלכי-צדק ממיטב השלל.

התנ"ך אינו מדבר רבות אודות מלכי-צדק.

בתהילים קי 4 מוזכר השם מלכי-צדק

שם מבטיח אלוהים האב לאלוהים הבן שהוא יהיה כוהן לעולם.

ז"א שהמשיח יהיה כוהן לעולם.

אלוהים הדובר נשבע בהיותו מלך הצדק.

יתכן שניתן גם לראות פה התייחסות למלכי-צדק המוזכר בבראשית יד.

אם כן, אז ההשוואה היא שכמו אין תיעוד להתחלתו וסופו של מלכי-צדק מלך שלם, כך תהיה מלכותו וכהונתו של אלוהים הבן (ראה אל העברים ז 3).

האם מלכי-צדק הינו המשיח ישוע לפני שבא בדמות אדם למות כקורבן חטאי האדם?

לא!

בשום מקום בכתבי הקודש לא כתוב שמלכי-צדק הוא ישוע.

מה שכתבו זה שכהונתו כמו…

מלכי-צדק כמו…

אך לא כתוב שהוא הוא המשיח ישוע.

מלכי-צדק יכול לשמש כסמל למשיח שהרי גם ישוע המשיח הוא כוהן ומלך. ישוע גם נביא!

אגב: המסורת הרבנית אוחזת בדיעה שמלכי-צדק הוא לא אחר מאשר שם, בנו של נוח. הדיעה הזו אינה קבילה משום שהכתוב באיגרת אל העברים מציינת את מלכי צדק כאדם שכתובים אינם מפרטים אודות שורשיו. שם, בנו של נוח לא חסר כל רישום שושלת ולכן אינו מתאים לתיאור של מלכי-צדק באיגרת אל העברים.