בראשית פרק לב: המאבק בין יעקב לאלוהים במעבר יבוק
בראשית פרק לב.
מאבקו של יעקב עם אלוהים
לאחר שיעקב כרת את הברית עם לבן, הוא מתפנה להתכונן למפגש שלו עם עשיו.
יעקב יודע שהמפגש עם עשיו יכול להיות גורלי לו ולכל בני ביתו. יעקב נכבש על ידי פחדו ובא עם תוכנית לצמצום נזקים.
לפני שיעקב עומד לפגוש את עשיו, עושה אלוהים חסד עימו ומעניק ליעקב את כל הסיבות לא לפחד ולבטוח באלוהים. להזכיר לו את ההבטחה שישמור עליו ויחזיר אותו בשלום ארצה.
בשלב הראשון מלאכי אלוהים פוגשים את יעקב ובעקבות זאת יעקב מכנה את המקום בשם "מחניים".
בשלב השני אלוהים נאבק עם יעקב במעבר יבוק ושם גורם לו לנכות כאשר הוא נוגע בגיד הירך של יעקב.
מאז המפגש עם אלוהים במעבר היבוק, השתנו חייו של יעקב והיו קרובים יותר לאלוהים.
יעקב החלש פיזית הפך ליעקב חזק יותר מבחינה רוחנית.
להלן ציון המקומות שאליהם הגיע יעקב על פי הסדר הכרונולוגי מפרק לא.
בעת כריתת הברית עם לבן, יעקב היה במצפה אשר בגלעד (לא 49).
משם יעקב מגיע אל מחניים אשר נמצאת מצפון ליבוק ואשר הייתה בירת ישראל לאחר מות שאול המלך (שמ"ב ב 8-9).
מחניים גם שימשה את דוד המלך כמקום המוצא להשיב לעצמו את המלוכה לאחר מרד אבשלום (שמ"ב יז 24).
משם יעקב ממשיך לפניאל (שופטים ח 8-9, 17), אשר שמשה כבירת ישראל בימי ירובעם בן נבט (מל"א יב 25).
משם עובר יעקב לסוכות (לג 17), עיר המופיעה לצד פנואל בספר שופטים ח ואשר חלשה על העמק שבבקעת הירדן המרכזית הקרוי על שמה: "עמק סוכות" (תהילים ס 8, קח 8).
מסוכות מגיע יעקב לשכם (לג 18-19) ומשם לבית-אל (לה 1 ואילך).
בבית-אל יעקב בונה מזבח (לה 7) ומציב מצבה (לה 14).
עד כאן מסעותיו של יעקב.
חלוקת הפרק:
א. לבן נפרד מבנותיו ובניו (לב 1)
ב. מלאכי אלוהים פוגשים את יעקב (לב 2-3)
ג. יעקב מתכונן לפגישת הפיוס עם עשיו (לב 4-22)
ד. המאבק של יעקב עם מלאך אלוהים במעבר יבוק (לב 23-33)
א. לבן נפרד מבנותיו ובניו (לב 1)
א. וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר, וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם; וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ.
לאחר שהסתיימה הפגישה בין לבן ליעקב, לבן נפרד מבנותיו ומנכדיו. נשיקותיו היו הדרך המסורתית לפרידה (ראה נ 1, שמ"א כ 41, מל"א יט 20, רות א 9, 14).
שימו לב שלא מצויין שלבן נישק את יעקב. כאשר הגיע יעקב ללבן בראשונה, היה זה לבן שרץ אליו כדי לחבק אותו ולנשק אותו (כט 13). כעת, ישנו קרע בין לבן ויעקב ולכן כל עניין הברית לא נועד לרפא יחסים אלא לספק את מאווייו של לבן.
מטרת הברית שכרת לבן לא הייתה כדי לשמור את האינטרסים של יעקב אלא את אלו של לבן (ראה שיעור קודם).
כעת, לאחר שלבן שקט ובטוח שהשיג את המקסימום שיכל לאור המגבלות שהטיל עליו אלוהים (לא להרע ליעקב), חוזר לבן למקומו בפדן-ארם.
משלב זה ואילך כתבי הקודש אינם מציינים שוב את המשפחה שבפדן-ארם.
אם כן, מה היו המניעים של יעקב לצאת מפדן-ארם ולחזור לכנען?
- רצונו לחזור לבית אביו
- היחסים העכורים עם לבן ובניו.
- ציוויו של אלוהים ליעקב לחזור לכנען.
ב. מלאכי אלוהים פוגשים את יעקב (לב 2-3)
ב. וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ; וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים.
ג. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם: מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם.
יעקב ממשיך בדרכו אל פנים הארץ ואז יעקב זוכה לפגוש את מלאכי אלוהים.
בפרק כח 12 ראה יעקב בחלום את מלאכי אלוהים עולים ויורדים על הסולם המגיע לשמים.
באותו חזון זכה יעקב לקבל מאלוהים את ההבטחה שיבורך ויזכה לליווי של אלוהים בדרכו לפדן-ארם.
כעת בשובו ארצה, בכניסה לארץ ההבטחה, זוכה יעקב לראות שוב את מלאכי אלוהים.
למפגש הזה סיבות נפלאות:
א. בדרך זו אלוהים מוכיח ליעקב כי ליווה אותו ושמר עליו לאורך כל אותן שנים מאז עזב את כנען והלך ללבן.
ב. אלוהים נשאר עם יעקב ונאמן לקיים את כל שהבטיח לו בעבר. לפיכך יכול יעקב לשמוח ולשקוט גם לקראת המפגש עם עשיו.
יעקב מתרשם מן המפגש עם מלאכי אלוהים ומכנה את המקום "מחניים", ז"א, שני מחנות.
המחנה הראשון הינו של יעקב ומשפחתו, והשני של מלאכי אלוהים.
[מחניים – בדומה לשמות מקומות אחרים כגון: דבלתיים, קריתיים, חורוניים, עגליים, קבציים, רמתיים וכו').
מחניים מוזכרת פעמים מספר בכתבי הקודש.
העיר מחניים נמצאת בין נחלת מנשה לגד (יהושוע יג 26, יג 30). העיר הפכה לבירת ישראל בעת מלכות איש-בושת (שמ"ב ב 8). מחניים גם שימשה את דוד המלך כשברח אליה מרדיפתו של אבשלום בנו (שמ"ב יז 24, 27) וכן שימשה כבירת מחוז בתקופת שלמה המלך (מל"א ד 14).
אל לנו להמעיט מהמפגש של יעקב עם מלאכי אלוהים.
לדעתי, לו יעקב היה מסיק את כל המסקנות מהמפגש הזה, הוא לא היה צריך להאבק עם מלאך אלוהים בהמשך.
אלוהים נתן ליעקב הזדמנות נפלאה לרענן את זכרונו מאירוע שהתרחש לפני 20 שנים – ההבטחה להיות עימו ולשמור אותו.
לו יעקב היה מפנים את המסר, שמחתו הייתה נשמרת, פחדו נמוג, ומהלכיו היו מפארים את אלוהים.
הבה נלמד מספר לקחים לחיינו אנו.
- כמו שאלוהים הבטיח שיהיה עם יעקב בכל עת, כך הוא מבטיח לכל אחד מילדיו את אותו הדבר.
א. אלוהים שוכן בכל אחד מילדיו (קור"א ג 16-17).
ב. אלוהים שבתוכנו חזק יותר מכל אוייב אחר ובראשם השטן (יוח"א ד 4, מל"ב ו 16)
ג. אלוהים נלחם לנו ואנו יכולים להחריש (שמות יד 14)
ד. הגנת אלוהים מושלמת (תהילים כג, צא)
- אם נפנים ונזכור את ההבטחה הזו, כי אז ישתנו החלטותינו ומהלכי חיינו. נוכל לחיות חיים המבטאים אמונה ובטחון מושלם באלוהים. אז יראו כולם איך אנו "הולכים על המים".
ג. יעקב מתכונן לפגישת הפיוס עם עשיו (לב 4-22)
ד. וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם.
ה. וַיְצַו אוֹתָם לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב: עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה.
ו. וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ.
ז. וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל-יַעֲקֹב, לֵאמֹר: בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ, אֶל-עֵשָׂו, וְגַם הוֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ.
ח. וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים – לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. ט. וַיֹּאמֶר: אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ, וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה.
י. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק, יְהוָה הָאֹמֵר אֵלַי: שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ, וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ.
יא. קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-עַבְדֶּךָ: כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.
יב. הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו: כִּי-יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ, פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל-בָּנִים.
יג. וְאַתָּה אָמַרְתָּ: הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ, וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר מֵרוֹב.
יד. וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא; וַיִּקַּח מִן-הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו.
טו. עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים.
טז. גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה.
יז. וַיִּתֵּן בְּיַד-עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ, וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו: עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר.
יח. וַיְצַו אֶת-הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר: כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי, וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר: לְמִי-אַתָּה, וְאָנָה תֵלֵךְ? וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ?.
יט. וְאָמַרְתָּ: לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב, מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדוֹנִי לְעֵשָׂו; וְהִנֵּה גַם-הוּא אַחֲרֵינוּ.
כ. וַיְצַו גַּם אֶת-הַשֵּׁנִי, גַּם אֶת-הַשְּׁלִישִׁי, גַּם אֶת-כָּל-הַהוֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים, לֵאמֹר: כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל-עֵשָׂו בְּמוֹצַאֲכֶם אוֹתוֹ.
כא. וַאֲמַרְתֶּם: גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ, כִּי-אָמַר: אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהוֹלֶכֶת לְפָנָי, וְאַחֲרֵי-כֵן אֶרְאֶה פָנָיו, אוּלַי יִשָּׂא פָנָי.
כב. וַתַּעֲבוֹר הַמִּנְחָה עַל-פָּנָיו; וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה-הַהוּא בַּמַּחֲנֶה.
יעקב מתחיל לעשות את הדבר הנכון כלפי עשיו: התנצלות על הדרך בה קיבל מהאב יצחק את ברכת הבכורה.
יעקב גם יודע שעשיו תכנן להורגו לאחר אותו מקרה ולכן רבקה אימו שלחה אותו בדחיפות ללבן בפדן ארם.
להזכירנו: עשיו מכר את זכות הבכורה ליעקב ולכן הזכות הזו כבר אינה שייכת לו אלא ליעקב.
יעקב ורבקה חטאו בדרך שהונו את יצחק.
יעקב צריך להתנצל רק על האופן שבו מנע מאביו לברך את עשיו בברכת הבכור ולקבלה במקומו.
אלוהים העניק ליעקב מספיק רמזים והוכחות לכך שהוא עימו ואל לו לחשוש.
– החלום בבית-אל: סולם יעקב (פרק כח)
– החזון בו נראה אלוהים ליעקב והעניק לו ידע נחוץ (פרק לא 10)
– המלאכים שפגש במחניים (פרק לב). הכתוב אינו מציין כמה מלאכים היו במחנה.
המפגש עם המלאכים ולעומתם מספר הגברים המלווים את עשיו (400 איש מאוחר יותר. מספר המהווה גודל של יחידה תוקפת – ראה שמ"א כב 2, כה 13, ל 10), דומים למקרה בו העוזר של אלישע פחד כאשר ראה את חיילי צבא ארם אך היה עיוור מלראות את צבא אלוהים הרב על ההרים (מל"ב ו 16).
והנה יעקב נמצא כעת במבחן האמונה הראשון: יעקב עומד לפגוש את עשיו.
יעקב שולח משלחת מעבדיו אל אדום, מקום מושבו של עשיו כדי לרכך את ליבו של עשיו. יעקב מנחה את השליחים לדבר אל עשיו כאילו הוא המלך והם שליחיו של יעקב, ויעקב עצמו, הם נתיניו.
בדרך זו רוצה יעקב לומר לעשיו שמבחינתו הוא מכבדו כבכור.
מתברר שעשיו פנה לשכון באיזור שעיר ומאז קיבל שעיר שם נוסף: אדום (פרק לו). שמות המקום קשורים לעשיו השעיר (בראשית כז 11, כה 25). הנביאים עובדיה, עמוס (פרק ט) וחיחזקאל (פרק לה), מתייחסים לאדום.
המסר שבפי השליחים נועד להסביר:
א. היכן היה יעקב עד כה? ומדוע התאחר להגיע ולהתנצל. ז"א, לו יעקב היה יכול, כי אז היה חוזר לכנען מוקדם יותר כדי להתנצל. יעקב יכול היה לחזור שבע שנים מוקדם יותר לו לבן לא היה מרמה אותו בלאה, אחותה של רחל.
ב. להודיע לעשיו כי אחיו עשיר, ובכך רומז למידת הפיצוי שהוא מוכן ורוצה לתת לעשיו בעבור החטא שחטא נגדו.
השליחים הולכם בדרכם אל שעיר (הרי אדום) ומגלים שעשיו נמצא בדרכו אל יעקב ועימו גדוד של 400 איש. עלינו לזכור שארבע מאות גברים הם מספר עצום של "מלווים" ואילו עשיו רק היה רוצה לראות את אחיו למטרת שלום, אז מדוע שיביא עימו 400 גברים?
אל לנו להאשים את יעקב שהבין מן המסר שעשיו בא לטרפו חי…
האם הצליחו השליחים לשוחח עם עשיו או שהתמלאו פחד בראותם את עשיו ואנשיו ופשוט חזרו על עקבותיהם?
הכתוב אינו מפרט.
יתכן שאכן השליחים שוחחו עם עשיו ואמרו לו את דבריו של יעקב וכעת עשיו רוצה לראות את יעקב במו עיניו.
ובכן, יעקב כעת נמצא במבחן אמונה קשה ביותר.
האם יעקב בוטח מספיק באלוהים שאמר לו שיתן לו את כל הארץ, ירבה את זרעו וכעת גם ישמור עליו מפני עשיו ואנשיו?
האם מילתו של אלוהים חזקה יותר ממראה פיזי של עשיו עם גדוד גברים המסוגל במחי יד להשמיד את יעקב וכל בני ביתו?
פעולתו של יעקב מפסוק 8 מוכיחה שיעקב לא הפנים את דברי העידוד של אלוהים וההתגלויות שזכה להן, אשר כל תכליתן לעודדו ולהסיר ממנו כל פחד.
יעקב קיבל הזדמנות למבחן רוחני – "ללכת על המים": להאמין במילתו של אלוהים וללכת ישירות וללא פחד אל עשיו למרות שעיניו רואות את עשיו מגיע לעברו עם גדוד של 400 איש.
תגובתו של יעקב מפורטת בפסוקים 9-8:
ח. וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים – לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. ט. וַיֹּאמֶר: אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ, וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה.
יעקב פחד!
יעקב נלחץ והרגיש מועקה! [ויצר = היה לו צר. ראה שופטים ב 15]
כל מילותיו של אלוהים בחזיונות ובמראה לא עמדו לו ליעקב אל מול המראה הפיזי של עשיו ו- 400 אנשיו.
שאר פעולותיו של יעקב נבעו מהמצב הנפשי בו הוא נמצא.
יעקב חצה את משפחתו לשני מחנות, כך שאם עשיו ישמיד מחנה אחד, אולי יזכה המחנה השני לשרוד…
לא רק יעקב עמד במבחני אמונה גדולים וחשובים שכאלו.
בני ישראל עמדו במבחן המרגלים:
למי להאמין?
לעשרה שהחליטו בניגוד להוראת אלוהים או לשניים ש"הלכו על המים"?
העם נכשל ועל כך שילם בארבעים שנות נדודים במדבר.
המלך אחז עמד מול צבאות ישראל וארם (ישעיה ז)
האם אחז מלך יהודה יאמין לישעיה הנביא שהבטיח לו שכל צבאות הגויים שמסביבו אינם חזקים יותר מזנב שועל שרוף?
מה יותר מוחשי לאחז, צבאות האויב הצרים על ירושלים או מילתו של אלוהים?
אחז המלך דחה את דברי ישעיה הנביא והמשיך לדבוק בדרכו האלילית.
לאור הדוגמאות שציינתי, ניתן לומר: כגודל ההתגלות שאלוהים מעניק לאדם, כך גודל המבחן שבו אלוהים עתיד להעמיד את אותו אדם.
ולכן, אם זכינו להכיר את האדון ישוע כגואל ומושיע, ואת כתבי הקודש כדבר אלוהים חיים, עלינו להיות מוכנים למבחני אמונה על בסיס יומיומי.
הבה נתפלל בכל יום למען נאפשר למילתו של אלוהים להיות הדבר המוחשי ביותר בחיינו.
הבה נפנה כעת שאלה מעניינת לעברנו – אנו המאמינים באדון ישוע ומודעים למבחני אמונה בחיי היומיום.
האם אנו מנצלים כל הזדמנות לחלוק את אמונתנו בישוע ובכל מקום? שהרי נצטווינו לעשות כך… או שאנו חוששים מתגובת הקהל שמא יפגע בנו או ילעג לנו?.
האם נעדיף לשמור על מקום עבודה במחיר של הסתרת אמונתנו בישוע?
האם נעדיף להיות קהילה בפרופיל נמוך רק כדי להתחמק מרדיפה או מנזק לרכושנו?
איך אנו היינו מתנהגים לו היינו במקומו של יעקב?
מתברר שהמבחן של יעקב לא היה מבחן קל, אך מכיוון שאלוהים היה זה שהעמידו במבחן הזה, הרי שאלוהים גם נתן ליעקב את האפשרות להצליח.
אני בטוח בכך כי כך אלוהים מבטיח.
ראשונה לקורינתיים י 13:
"שום ניסיון לא בא עליכם מלבד ניסיון אנושי רגיל. נאמן הוא האלוהים ולא יניח לכם להתנסות למעלה מיכולתכם, אלא עם הניסיון יכין גם את דרך המוצא כדי שתוכלו לעמוד בו."
ההבטחה הזו נכונה לכל אחד מילדי אלוהים
אלוהים לעולם לא יעמיד אותנו במבחן בלתי אפשרי לנו.
באמת יתכן שההצלחה בלתי אפשרית בכוחנו אנו, אך אלוהים מצפה מאיתנו לפנות אליו ולאפשר לו לפעול בחיינו למען נציית לו, נעמוד בהצלחה במבחן האמונה ונפאר את שמו.
הערה:
בפסוק 6 יעקב מציין את שהשיג במהלך שהותו עם לבן ומזכיר את השור והחמור.
מדרשים רבניים מייחסים לשור והחמור את הרמז לשני הופעותיו של המשיח.
האחד משיח בן יוסף אשר בא כדי לסבול והמיוצג על ידי השור.
השני הוא משיח בן דוד הבא לנצח ומיוצג על ידי החמור – כפי שכתוב בזכריה ט 9.
אמת הדבר שכתבי הקודש מלמדים על שני הופעותיו של המשיח אך:
– מדובר על אישיות אחת שתבוא פעמיים.
– האישיות הזו הוא ישוע המשיח, אלוהים הבן.
– הנבואה של זכריה בפרק ט 9 מתייחסת להופעתו הראשונה של המשיח ולא השניה.
הבה נעלה מספר אפשרויות לסיבה שבגללה עשיו עלה ליעקב עם 400 איש.
א. עשיו אכן רצה לפגוע ביעקב אך אלוהים שינה את ליבו כך שהתנהג כלפי יעקב בכבוד בעת שנפגשו.
ב. עשיו חשש שיעקב חוזר ארצה כדי לקחת לרשותו את שהובטח לו בברכה של אביו. מסיבה זו עשיו עולה עם 400 איש כדי לעצור כל פעולת כיבוש או סיפוח נחלה על ידי יעקב.
בפסוקים 10-13 יעקב פונה לאלוהים במילים נרגשות:
י. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק, יְהוָה הָאֹמֵר אֵלַי: שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ, וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ.
יא. קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-עַבְדֶּךָ: כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.
יב. הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו: כִּי-יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ, פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל-בָּנִים.
יג. וְאַתָּה אָמַרְתָּ: הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ, וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר מֵרוֹב.
בצר לו וכשליבו מחסיר פעימה שמא יאבד את כל משפחתו בחרב אחיו עשיו, יעקב פונה לאלוהים ומתחנן לעזרה.
בתפילתו יעקב מציין את חסדו הרב של אלוהים כלפיו.
א. יעקב מודע לעובדה שאלוהי אברהם ויצחק אביו הוא זה שאמר לו לשוב לארץ כנען ואף הבטיח להיטיב עימו [ראה חלום הסולם בבית אל כח 13-15]
יעקב מציין זאת כדי לומר בדרך אגב שהוא יעקב מציית לאלוהים ולכן על אלוהים מוטלת האחריות להכין את הדרך הבטוחה ליעקב אל מול הסכנה הנשקפת לו מעשיו והגדוד שעימו.
יעקב מציג עצמו כעבד המציית וככזה זכאי להגנת אדונו.
בפסוק 13 יעקב שוב מציין את ההבטחות של אלוהים להרבות את זרעו של יעקב כחול הים. אז אלוהים, אם עשיו יכחיד את כולנו, מה יהיה על הבטחותיך?
דרכו של יעקב בתפילה דומה לתפילתו של המלך יהושפט בספר דברי הימים ב פרק כ. אז עלו על יהודה עמון ומואב ואיימו להשמיד את יהודה.
יהושפט המלך קרא צום ותפילה ביהודה והתפלל לאלוהים.
בתפילתו גם הוא הזכיר לאלוהים את הבטחותיו ומכאן נבעו שלומו ובטחונו שאלוהים יעשה למענו ולמען יהודה.
ואכן כך עשה אלוהים. נצחון יהודה היה באופן ניסי. אלוהים השמיד את אוייבי יהודה מבלי שבני יהודה יהיו מעורבים כלל בקרב כלשהו.
ב. יעקב מציג את ענוותו לפני אלוהים.
יעקב מודה שכשהוא עזב את כנען ויצא לפדן-ארם, היה ברשותו רק המקל שבידו.
והנה כעת שיעקב חוזר מפדן-ארם לאחר 20 שנה, ברשותו ובבעלותו שני מחנות. בכל מחנה חצי מנשותיו ומכלל צאנו.
יעקב מודע לכך שכל אשר ברשותו הינו מתנת חסד מאלוהים אשר כבר החל להגשים את הבטחותיו ליעקב. יעקב יודע שכל הברכה שקיבל אינה בזכותו אלא בזכות ההבטחה שהבטיח אלוהים לאבותיו, אברהם ויצחק. אם כך, אלוהים, אנא התערב כדי להציל אותי ואת משפחתי מידי אלו הבאים להפר את הבטחותיך.
יש מימד חיובי בפחדו של יעקב.
יעקב מציג את עשיו כהתגלמות הרע והרשע ולכן כאשר הוא יחווה את חיבוקו של עשיו, יבין יעקב את גודל פעולתו של אלוהים בעבורו.
אלוהים עתיד לשנות את ליבו של עשיו ולרסן כל פעולה נגד יעקב וזרעו.
כמו שאלוהים התערב למען יעקב במקרה עם לבן בפרק לא, כך אלוהים יפעל למען יעקב במקרה עם עשיו.
כל זאת לא מפאת צדקתו של יעקב, אלא בגלל כבודו של אלוהים.
הערה:
הצמד חסד ואמת מהווים שניים שהם אחד כמו "גר ותושב", ומשמעו חסד אמיתי, ז"א ממשי, חומרי ופיזי.
בפסוקים 14-22 מתוארים המנחות שיעקב שולח לעשיו אחיו כדי לרכך את כעסו.
יד. וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא; וַיִּקַּח מִן-הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו.
טו. עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים.
טז. גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה.
יז. וַיִּתֵּן בְּיַד-עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ, וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו: עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר.
יח. וַיְצַו אֶת-הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר: כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי, וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר: לְמִי-אַתָּה, וְאָנָה תֵלֵךְ? וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ?.
יט. וְאָמַרְתָּ: לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב, מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדוֹנִי לְעֵשָׂו; וְהִנֵּה גַם-הוּא אַחֲרֵינוּ.
כ. וַיְצַו גַּם אֶת-הַשֵּׁנִי, גַּם אֶת-הַשְּׁלִישִׁי, גַּם אֶת-כָּל-הַהוֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים, לֵאמֹר: כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל-עֵשָׂו בְּמוֹצַאֲכֶם אוֹתוֹ.
כא. וַאֲמַרְתֶּם: גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ, כִּי-אָמַר: אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהוֹלֶכֶת לְפָנָי, וְאַחֲרֵי-כֵן אֶרְאֶה פָנָיו, אוּלַי יִשָּׂא פָנָי.
כב. וַתַּעֲבוֹר הַמִּנְחָה עַל-פָּנָיו; וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה-הַהוּא בַּמַּחֲנֶה.
לאחר שיעקב התפלל לאלוהים ושטח את בקשתו ותחינתו לפניו, הוא הלך לישון (במחניים).
בבוקר יום המחרת, יעקב לקח מכל הרכוש החי שברשותו כדי לשלחם לאחיו עשיו כמנחת סליחה.
ראוי לשים לב ליחס של הזכרים אל מול הנקבות.
על פי היחס, אומנם היה נהוג לתת עשר נקבות צאן דק על כל זכר אחד.
יעקב העניק לעשיו מכל סוגי הבהמות שברשותו ומכל סוג את היחס הנכון להמשך ההרבעה והפריון של אותו עדר.
יעקב אינו שולח את כל שיירת המנחות בקבוצה אחת.
כל מנחה מסוג אחד נשלחת לבדה ובמרחק מה אחריה, עוקבת המנחה הבאה.
ההפרדה של הקבוצות יוצרת רושם של מתנות בלתי פוסקות ואדירות.
יעקב מנחה את ראשי הקבוצות לומר את המילים הראויות לעשיו.
על כל אחד מהן ציווה יעקב לומר לעשיו ש:
א. הוא בא מיעקב
ב. המנחה שייכת לך עשיו
ג. וגם יעקב נמצא מאחורינו ועתיד לבוא. יעקב שלח את כל המנחות הללו כמנחת סליחה ומחילה לעשיו.
יעקב רואה איך כל אחד מהקבוצות יוצאת ממחניים אל עבר שעיר, ולאחר שווידא שהכל תקין, הוא
לן.
ראויה לציון פעולתו הרבה של יעקב כדי לבקש שלום מאחיו, זאת לאחר שלקח את הברכה המגיעה לו אך בדרך פסולה.
יעקב לא חסך בשום דבר כדי להנמיך את כעסו של אחיו.
יעקב פעל והשקיע את כל מרצו כדי לרדוף אחר השלום עם אחיו.
הלוואי שכל אחד מאיתנו היה פועל בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי להתוודות על חטא ולהשיג שלום בין אחים. לא לחינם אומר הכתוב: רדוף שלום ורדפהו…
ד. המאבק של יעקב עם מלאך אלוהים במעבר יבוק (לב 23-33)
למרות כל הנאמר עד כה, חסרה ליעקב הכניעה והענווה המוחלטים שאלוהים רצה עבורו.
את השיעור הבא העניק אלוהים ליעקב כדי שיעקב לא יסמוך יותר על חכמתו וכוחו אלא על אלוהים בלבד.
כג. וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא, וַיִּקַּח אֶת-שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת-שְׁתֵּי שִׁפְחוֹתָיו, וְאֶת-אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו, וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבּוֹק.
כד. וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת-הַנָּחַל; וַיַּעֲבֵר אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ.
כה. וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.
כו. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע בְּכַף-יְרֵכוֹ – וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ.
כז. וַיֹּאמֶר: שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר: לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי.
כח. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: מַה-שְּׁמֶךָ? וַיֹּאמֶר: יַעֲקֹב.
כט. וַיֹּאמֶר: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל.
ל. וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר: הַגִּידָה-נָּא שְׁמֶךָ. וַיֹּאמֶר: לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי? וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם.
לא. וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל, כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי.
לב. וַיִּזְרַח-לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת-פְּנוּאֵל, וְהוּא צֹלֵעַ עַל-יְרֵכוֹ.
לג. עַל-כֵּן לֹא-יֹאכְלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-גִּיד הַנָּשֶׁה, אֲשֶׁר עַל-כַּף הַיָּרֵךְ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי נָגַע בְּכַף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה.
במהלך חשכת הלילה, החל יעקב את דרכו לכיוון פנים ארץ ההבטחה.
יעקב העביר את כל משפחתו לגדה השניה של נחל יבוק [יובלו הגדול של הירדן החוצה את הגלעד (במדבר כא 24, דברים ג 16…)].
איך חצה יעקב את הנחל ועימו כל רכושו ובני ביתו?
בהנחה שלא היו במקום שירותי גרירה או סירות המופעלות על ידי יזמים פרטיים, ניתן לשער שיעקב ומשרתיו עמלו במשך שעות, לאורך כל הלילה כדי להעביר את כל בני ביתו ורכושו על רפסודות עץ לגדה המערבית.
שאלה:
מדוע שיעקב ישאר אחרון על הגדה המקורית?
הרי שהוא יכול היה להצטרף לקבוצה האחרונה שחצתה את הנחל או הנהר.
התשובה ההגיונית יכולה להיות שיעקב חיבר עוגן וחבל בין שני הגדות כדי לוודא שכלי המעבר לא יגרר בזרם המים ויגרום לאובדן חיים ורכוש.
מכאן, יעקב היה צריך להיות האחרון שמנתק את החיבור עם הגדה הראשונה ואז חוצה את הנחל ומצטרף למשפחתו בגדה השניה.
בין אם זו באמת הסיבה או לאו, אלוהים יצר סיבה מספיק טובה כדי שיעקב יהיה האחרון – כדי לפגוש אותו פנים אל פנים בפגישה שלא תישכח לעולמי עד. לא תישכח על ידי יעקב ולא על ידי כל אחד מילדי אלוהים שקורא פסוקים אלו ומפנים את תכלית הפגישה.
לאחר שכל בני משפחתו של יעקב חצו את הנחל עם רכושם ומשרתיהם, נותר יעקב לבדו בגדה המזרחית.
והנה, איש מופיע ליעקב ומתאבק עימו. [המילה מתאבק רומזת לשם המעבר – יבוק]
מתאבק = קרוב לפועל חבק, ומשמעו: הקף זה את זה תוך כדי פיתולים. (ראה גם ל 8)
מהי הסיבה למאבק בין האיש ליעקב?
הסיבה תתברר לאחר שנעמוד על זהות האיש שהופיע לפני יעקב ונאבק עימו.
א. בפסוק 29 כתוב שהאיש הוא אלוהים בכבודו ובעצמו.
ב. בספר הנביא הושע פרק יב 4-5 נאמר שיעקב נאבק עם אלוהים. אדרבה, הפסוק מציין שהמאבק עם אלוהים היה בעת שיעקב היה בשיא אונו הפיזי. יש לנתון הזה משמעות מרכזית.
"…בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת-אָחִיו; וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת-אֱלוֹהִים. וַיָּשַׂר אֶל-מַלְאָךְ וַיֻּכָל, בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן-לוֹ; בֵּית-אֵל יִמְצָאֶנּוּ, וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ."
ג. אלוהים כבר הופיע בעבר לאבותינו בדמות איש: בראשית יח, יהושוע ה 13, שופטים ו ומקומות רבים נוספים.
מכאן, יעקב נאבק עם אלוהים בכבודו ובעצמו, אשר הופיע ליעקב בדמות איש ככל האנשים.
ללוא היה כך, לא היה מעז יעקב להאבק עם אותה דמות.
והנה המאבק נמשך זמן רב.
בשלב מסוים נגע אלוהים בכך-ירכו של יעקב והפכו לנכה. כף-הירך זזה ממקומה, גרם לו לנקע, ונתנה ליעקב להרגיש כאב רב וחוסר יכולת להזיז את רגלו בצורה חופשית ונוחה.
ישנם פרשנויות רבניות הטוענות שכף הירך מתכוון לאיבר ההולדה…הפסוק אינו תומך בדיעה הזו.
מדוע שאלוהים יעשה זאת?
מן הסתם אלוהים היה יכול לפגוע ביעקב בכל רגע אך בחר לעשות זאת רק באותו שלב מסויים.
פרשנויות רבניות טוענות שהאבקות עם "המלאך" היתה קשה למלאך והיה זה המלאך שביקש להפסיק ההאבקות מפאת חוזקו הרב של יעקב. אינני חושב כך. אותו איש-אלוהים, שהוא אל-שדי בכבודו ובעצמו, יכול היה בכל רגע נתון להפסיק את ההאבקות.
המאבק הארוך נועד לציין את מסלול חייו של יעקב כאדם אשר פועל בכוחו ומסתמך על חכמתו הארצית אך עדיין אינו נכנע לחלוטין לאלוהים. כל זאת למרות שיעקב נחשב בעיני כולם למאמין ועובד יהוה.
ישנם מאמינים רבים שעדיין לא נכנעו לאלוהים בכל עניין ותחום בחייהם. דרגה רוחנית שכזו אינה לרוחו של אלוהים ולכן על כל אחד מילדי אלוהים לשאוף לרמה רוחנית בה אלוהים הוא הכל בכל בחייו.
אחרת, לכל אחד מאיתנו מחכה "מעבר-יבוק פרטי" עם אלוהים!
כוחו הפיזי של יעקב וחכמתו היו לו לרועץ.
בעזרת כוחו וחכמתו הארצית, הצליח יעקב במקרים ונסיונות רבים בחייו ולכן לא פנה לאלוהים לעיתים קרובות ולא מת לעצמו וחי לאלוהים (אל הגלטים ב 19-20).
עקרון דומה כתוב בספר ירמיה ט 22-23.
"…כֹּה אָמַר יְהוָה, אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ; אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם-בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי, כִּי אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ, כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם-יְהוָה."
כעת, כאשר יעקב נמצא במבחן הגדול ביותר בחייו, בשעה שעשיו בא לקראתו ובכוחו להכחיד כל זכר ליעקב, פוגש אלוהים את יעקב ועושה לו את החסד הגדול ביותר.
אלוהים מכה ביעקב והופכו לנכה.
אלוהים מעניק ליעקב את ההבנה שהוא רב עם אלוהים במקום להיות חברו ומשרתו. במאבק עם אלוהים יעקב מבין שהוא ואלוהים לא נמצאים באותה הבנה – יעקב סוטה מדרכו של אלוהים ואינו עומד בדרישותיו!
אלוהים העניק ליעקב את ההפנמה שכל עוד הוא נאבק עם אלוהים, הוא לא יחווה את מלוא כוחו וחסדו של אלוהים. [ראה אפשרות למשמעות הפסוק באיגרת לגלטים ה 4: "נשמטתם מן החסד"]
אלוהים החליש את יעקב באופן פיזי כדי ללמדו שבמצב החולשה הפיזית הוא יוכל לראות טוב יותר ולחוות עמוק יותר את מלוא כוחו ומעורבותו של אלוהים בחייו.
אלוהים החליש את יעקב באופן פיזי כדי שיבין שבכוחו הפיזי לא יוכל להתמודד נגד עשיו ואנשיו, ולא נגד שום צר אחר.
כעת יוכל יעקב להבין שכל הטוב והמוצלח המתרחש בחייו נובעים רק מחסד אלוהים ולא מכוחו הוא.
בפסוק 26 כתוב: "וירא כי לא יכול לו…"
כוונת הפסוק שיעקב לא נכנע ואינו מבין שאלוהים הוא זה הנאבק עימו.
הפסוק אינו מתכוון לכך שלאלוהים לא היה הכוח או היכולת והסיבולת להמשיך במאבק.
עקשותו של יעקב וחוסר הבנתו הרוחנית עמדו לפגוע בו וביקרים לו.
אלוהים עשה עימו חסד שפגע בו והעיר את עיני לבו להבין שהוא לא יוכל להמשיך ולחיות בברכה כל עוד הוא לא נכנע לחלוטין לאלוהים ולא סומך ונשען על כוחו וחכמתו.
לאחר שהאיש נגע ביעקב וגרם לו לנכות רק בנגעו בו, הבין יעקב שהוא נאבק עם דמות אלוהית.
משלב זה היה זה יעקב אשר אחז באיש שהוא אלוהים ולא רצה לעזבו עד שזה יברכו.
עם מי בדיוק נאבק יעקב?
מכיוון שהשלמות האלוהית האחת מורכבת משלוש הוויות, ומכיוון שאף אדם לא ראה את אלוהים האב ונשאר חיי להודיע זאת (שמות לג 20), ומכיוון שאת רוח הקודש בלתי ניתן לראות, [רק דרך מהלך חייו של אדם נושע – פרי הרוח], יוצא מכך שיעקב שרה עם אל-שדי, עם האדון ישוע המשיח.
לקחים ומסקנות:
דוגמת חייו של יעקב אבינו קיימת בכל אחד מאיתנו.
גם כמאמינים נושעים, לא כולנו גדלים לרמה רוחנית גבוהה, כזו שאלוהים רוצה שאליה נגיע.
אלוהים עוזר לנו להגיע לבגרות רוחנית דרך מבחנים בחיינו האישיים, או כאשר אנו עדים למקרים בחיי אחרים.
כאשר אנו סומכים על כוחנו ואיננו נותנים לאלוהים את כל השליטה בחיינו, אלוהים לעיתים מטיל אותנו למבחן בו כל הדברים שעליהם אנו סומכים, פשוט נכשלים או שאין בכוחם להועיל לנו או להציל אותנו.
בדיוק בנקודה הזו אנו מבינים שהכתובת לכל תשובותנו נמצאת באלוהים ולא בנו.
שאול השליח חווה מקרה כזה בדיוק.
באיגרת השניה לקורינתיים בפרק יב שאול השליח מתוודה ואומר שאלוהים החליש אותו בנכות כלשהי שכל יעודה היה להשאיר את אלוהים במקום הראשון הראוי לו.
שאול השליח הבין שנכותו לא נבעה מרשעת אלוהים אלא מחסדו עבורו.
כחלש פיזית, שאול היה שליח טוב יותר למשיח ישוע.
מפסוק 28 אנו עדים לדו שיח מעניין בין יעקב לאלוהים
כח. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: מַה-שְּׁמֶךָ? וַיֹּאמֶר: יַעֲקֹב.
כט. וַיֹּאמֶר: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל.
ל. וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר: הַגִּידָה-נָּא שְׁמֶךָ. וַיֹּאמֶר: לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי? וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם.
לא. וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל, כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי.
לב. וַיִּזְרַח-לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת-פְּנוּאֵל, וְהוּא צֹלֵעַ עַל-יְרֵכוֹ.
לג. עַל-כֵּן לֹא-יֹאכְלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-גִּיד הַנָּשֶׁה, אֲשֶׁר עַל-כַּף הַיָּרֵךְ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי נָגַע בְּכַף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה.
בשלב זה יעקב מבין שהוא התאבק עם דמות אלוהית.
האיש שואל את יעקב לשמו.
האם לא ידע האיש את שמו של יעקב?
בוודאי שכן!
השאלה נועדה להכין את התשובה הבאה בה אלוהים מודיע ליעקב את שמו החדש – ישראל.
משלב זה אלוהים מחליף את שמו של יעקב – אשר טומן בחובו גם מילת גנאי – עקב – מרמה, ומשנה אותו לשם החדש והנצחי – ישראל.
משמעות השם ישראל:
השם ישראל כולל בתוכו את שני המילים: שרה, אל [מתאבק עם האל]
ז"א, יעקב יזכור תמיד, וצאצאיו אחריו את המאבק עם האל.
השם הזה הופך להיות אופיו של עם ההבטחה.
מאז ועד היום צאצאי יעקב שהינם עם ישראל ממשיכים להיאבק עם האל ועדיין לא נכנעים לו כפי שנכנע יעקב במעבר יבוק.
ההאבקות של יעקב עם אלוהים במשך זמן רב יכולה להוות הקבלה להתנהגות עם ישראל עד היום הזה.
עם ישראל נשאר מתאבק עם אלוהים – ישוע המשיח – "במעבק יבוק!"
הנגיעה של אלוהים בכף-ירך של עם ישראל תהיה במהלך שבע שנות צרת יעקב העתידים לבוא על העולם.
אז יחליש אלוהים את עם ישראל עד לנקודה בה ישכיל להבין שהוא נלחם נגד מושיעו וגואלו ולא נגד אוייבו.
אז יפקחו עיני ישראל והוא יצטער ויתאבל על דחייתו ופעולתו נגד ישוע המשיח, כאבל על מות בן בכור: זכריה יב 10.
אז יאמר עם ישראל לאלוהים – אל תעזוב אותי מבלי לברכני.
למה התכוון אללוהים כשסיים את המשפט בפסוק 29 במילה: "וַתּוּכָל".?
הצלחת, גברת ונצחת.
האם הכוונה שניתן לנצח את אלוהים ולגבור עליו?
חס וחלילה!
משמעות המילה היא שבסוף התהליך של ההאבקות עם אלוהים יצא יעקב עם ברכה ולא עם כיליון.
תוצאת המאבק – כניעה לאלוהים היא היסוד שעליו ישראל עתיד לגבור, לנצח ולהצליח [ראה גם תהילים קכט 1-2, שמ"א כו 25].
לאחר שאיש-אלוהים שאל את יעקב לשמו, עכשיו מגיע תורו של יעקב לשאול את איש-האלוהים לשמו.
איש-האלוהים אינו אומר ליעקב את שמו אלא עונה במילים אלו:
ל. וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר: הַגִּידָה-נָּא שְׁמֶךָ. וַיֹּאמֶר: לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי? וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם.
תשובתו של איש-האלוהים דומה לתשובת מלאך-יהוה במקרה המפגש עם מנוח ואישתו בספר שופטים פרק יג 17.
מדוע לא אמר האיש את שמו? על כך נוכל לדון ולחשוב…
לדעתי, ההתנסות של יעקב עם אותה דמות הייתה מלאה ברמזים המספיקים כדי לדעת עם מי הוא נאבק!
כך גם בהקבלה לעם ישראל.
אלוהים פועל בעבור עם ישראל בכל יום ובכל רגע.
קיום עם ישראל בתוך עולם החפץ להשמידו רק מדגישים את הנס היומי שהוא מנת חלקו של ישראל מאלוהים.
הנתונים והעובדות האופפים את עם ישראל זועקים לכל עין ואוזן – אלוהים עימך ופועל למענך!
באותו מעמד ברך אלוהים את יעקב והלך ממנו.
יעקב מפנים את העובדה שהוא התאבק ושוחח עם אלוהים ולכן קובע את שם המקום: פניאל.
שם ראה יעקב את אלוהים פנים אל פנים ונותר בחיים.
שם המקום מוזכר גם במקומות הבאים: שופטים ח 8, 17, מל"א יב 25).
מילותיו אלו של יעקב מחזקות את העובדה שאיש-האלוהים אשר עימו נאבק היה אל-שדי, אלוהים הבן, ישוע המשיח.
רק את הגואל המושיע יכול אדם לראות ולא למות בו במקום [שמול לג 20).
בפסוק 32 כתוב:
"וַיִּזְרַח-לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת-פְּנוּאֵל, וְהוּא צֹלֵעַ עַל-יְרֵכוֹ."
אומנם כך.
נכון הדבר שמבחנה פיזית השמש אומנם זרחה כי השחר עלה והחל היום.
אך מעבר לכך במילים אלו גם טמון השלב הבא ביחסים בין יעקב לאלוהים: השמש זרחה לו!
יעקב אומנם נותר צולע.
חולשתו נותרה כתזכורת תמידית – אל תפעל בכוחך אלא בכוחו וחכמתו של אלוהים בלבד!
כתזכורת נצחית לעם ישראל למען יזכור את המפגש והמסקנה ממעבר יבוק, לא אוכלים בני ישראל את גיד הנשה.