בראשית פרק לג: יעקב ועשיו מתפייסים…
בראשית פרק לג.
יעקב ועשיו מתפייסים…
לאחר שאלוהים העניק ליעקב את כל הסיבות לא לדאוג מהפגישה עם עשיו, (ההבטחות בחזון שאלוהים ישמור עליו ויקיים דרכו את כל ההבטחות שנתן לאברהם ויצחק, וכן המחזה של מחנה מלאכי אלוהים הנמצאים בקרבת יעקב כדי להוכיח לו שאלוהים אכן עימו ומלאכיו חזקים יותר מכל מחנה אדם…), עומד יעקב במבחן האמונה.
האם יעקב ישתמש בתכסיס כלשהו (כפי שנהג לעשות עד כה), או ילך לפגישה בלב בטוח?
חלוקת הפרק:
א. יעקב מתכונן לפגישה עם עשיו (לג 1-3)
ב. המפגש בין יעקב לעשיו (לג 4-16)
ג. יעקב קובע את ביתו בעבר הירדן המזרחי (לג 17-20)
א. יעקב מתכונן לפגישה עם עשיו (לג 1-3)
א. וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּחַץ אֶת-הַיְלָדִים עַל-לֵאָה וְעַל-רָחֵל, וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת.
ב. וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן רִאשׁוֹנָה, וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרוֹנִים, וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרוֹנִים. ג. וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד-גִּשְׁתּוֹ עַד-אָחִיו.
לכל אחד מאיתנו מעניק אלוהים מבחני אמונה.
למרות שהמבחנים לעיתים קשים ודורשים חקר לב מעמיק, הרי שכל מבחן נועד לחזק את אמונתנו באלוהים ולהכשיר אותנו לתפקיד או למעשה הבא שאלוהים מכין עבורנו.
כמו שאנו מצפים לראות את ילדינו גדלים ועולים כל שנה לכיתה הבאה, כך רוצה אלוהים בעבורנו – שנעלה כיתה גם במובן הרוחני.
המבחנים הללו נקראים בביטוי עממי: מבחני ההליכה על המים (מתי יד).
ומה משמעותם?
האם אמונתך חזקה מספיק לבטוח במילה של אלוהים למרות "הסערות" מימינך ושמאלך?
האם המילה של אלוהים חזקה יותר ובטוחה יותר מההטרדות והאיומים הבאים עליך מכל צד?
הנה לפנינו מבחנו של יעקב במקרה הפגישה עם עשיו.
הלוואי שנשכיל ללמוד מנסיונו של יעקב למען נצליח אנו במבחני "ההליכה על המים" המחכים לנו.
יעקב נושא את עיניו ורואה שעשיו על כל מחנהו צועד לכיוונו.
הביטוי נושא את עיניו מציין מבט לעבר האופק, קדימה, ואין מדובר על מצב שבו עשיו עומד פתאום במרחק של שני מטר מיעקב, אלא שעשיו הולך ומתקדם לעברו של יעקב.
מה עושה יעקב?
יעקב אינו בטוח אם פניו של עשיו לשלום או למלחמה ולכן הוא מחלק את משפחתו לשלושה מחנות.
במחנה הראשון נמצאים השפחות בלהה וזילפה עם ילדיהם.
במחנה השני לאה וילדיה ובמחנה השלישי רחל ויוסף (לז 3).
לאחר שכל משפחתו של יעקב נחלקו לשלושה מחנות, יעקב עצמו עומד לפני שלושת המחנות והוא זה ההולך קדימה לעבר עשיו והאנשים אשר עימו.
יעקב משתחווה ארצה שבע פעמים לפני עשיו.
ההשתחוויה שעליה אנו מדברים הייתה בכריעה על הברכיים שלאחריה המשתחווה היה נשכב על האדמה ופורש ידיו לפנים.
השתחוויה שכזו הייתה דרכם של בני הארץ בפוגשם מלך.
מבחינתו של יעקב הוא רצה להראות לעשיו שהוא כנוע לו לחלוטין ומחשיב את עשיו כראשון ושליט.
[נתונים אלו ידועים מתוך האיגרות ששלחו מלכי כנען לפרעה מלך מצרים ונימצאו בארכיון הממלכתי בתל אל-עמרנה).
יעקב רצה לפייס את אחיו וקיווה בכל מאודו שעשיו אכן יתרשם ויקבל את חרטתו של יעקב.
סיבה נוספת תיתכן לעובדה שיעקב הלך ראשון לכל בני משפחתו והיא:
אם יחליט עשיו להורגו, יהיה הוא הראשון שימות ולא יחזה בהרג כל שאר נשותיו וילדיו.
האם התנהגותו ופעולתו של יעקב תואמות את רצון אלוהים?.
האם לשם כך הבטיח אלוהים ליעקב מספר פעמים שישמור אותו ואף איפשר לו לראות את מחנה מלאכי אלוהים לפני המפגש עם עשיו?
לדעתי, יעקב נכשל במבחן הנוכחי.
טוב עשה יעקב שהכניע עצמו לפני אחיו אך לדעתי עובדת חלוקת המשפחה לשני מחנות הוכיחה את חוסר בטחונו ואמונתו המלאים בהבטחת אלוהים.
אינני מקנא ביעקב ולא הייתי רוצה לעמוד במבחן קשה שכזה, אך עלינו לזכור שלא אנו בוחרים את מבחני האמונה.
אלוהים לעולם אינו מעמיד אותנו במבחנים כדי שנכשל, אלא עם כל ניסיון הוא מעניק לנו מספיק חסד כדי להצליח (קור"א י 13).
יש לנו ביטחון מושלם שאם נלבש את כל כלי נשק האלוהים, נוכל לעמוד בכל מבחן כמנצחים (אל האפסים ו 10-18).
בעוד לנו יש את כל הפסוקים בכתבי הקודש כדי ללמוד ולהתעודד, ליעקב היה את החזיונות והפגישות שאלוהים העניק לו כדי לחזק את רוחו ונפשו.
ב. המפגש בין יעקב לעשיו (לג 4-16)
ד. וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ, וַיִּבְכּוּ.
ה. וַיִּשָּׂא אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הַיְלָדִים, וַיֹּאמֶר: מִי-אֵלֶּה לָּךְ? וַיֹּאמַר: הַיְלָדִים, אֲשֶׁר-חָנַן אֱלֹהִים אֶת-עַבְדֶּךָ.
ו. וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת, הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ.
ז. וַתִּגַּשׁ גַּם-לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ, וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ.
ח. וַיֹּאמֶר: מִי לְךָ כָּל-הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי? וַיֹּאמֶר: לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי.
ט. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: יֶשׁ-לִי רָב, אָחִי. יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ.
י. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אַל-נָא, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ – וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי: כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאוֹת פְּנֵי אֱלוֹהִים, וַתִּרְצֵנִי.
יא. קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי, אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל. וַיִּפְצַר-בּוֹ, וַיִּקָּח.
יב. וַיֹּאמֶר: נִסְעָה וְנֵלֵכָה; וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ.
יג. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי-הַיְלָדִים רַכִּים, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי; וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד – וָמֵתוּ כָּל-הַצֹּאן.
יד. יַעֲבָר-נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ, וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי שֵׂעִירָה.
טו. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: אַצִּיגָה-נָּא עִמְּךָ מִן-הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי. וַיֹּאמֶר: לָמָּה זֶּה? אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי.
טז. וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה.
לאחר שיעקב כרע ברכיו והשתחווה שבע פעמים, התקרב עשיו מספיק ליעקב ועשה את הדבר שהרגיע את ליבו של יעקב.
עשיו רץ לעבר יעקב, האחים חיבקו איש את אחיו ופרצו בבכי.
בכיו של יעקב יכול היה לנבוע מירידת המתח העצום שבו היה שרוי ומן הפחד שמא יהרוג עשיו את יעקב וכל משפחתו.
והנה, כל חששותיו של יעקב נמוגו ברגע.
למרות שעשיו אכן בא לקראת יעקב מוכן להילחם בו – שהרי מסיבה זו עלה עשיו עם כוח של 400 איש, שינה אלוהים את ליבו של עשיו ברגע האחרון.
האיום הגדול ביותר של יעקב – עשיו עצבני ונקמני – הפך בין רגע להיות אח המחבקו באהבה (ראה מה 14, מו 29).
איך הרגיש יעקב ברגע זה?
האם כיסתה את ליבו בושה מכשלון הביטחון באלוהים?.
האם למד יעקב מתוך ההתנסות הזו שעליו לסמוך יותר על מילתו של אלוהים?
את אותן השאלות אנו יכולים לשאול גם את עצמנו כשאנו נכשלים במבחן אמונה אחד ומקווים להצליח במבחן הבא…
יעקב התנסה באלוהים ולמד שבכוחו של אלוהים לשנות גם את לב האוייבים ולהופכם לידידים וכן לשנות גם לב מלכים (משלי כא 1).
בפסוק 5 עשיו פותח ושואל את יעקב מספר שאלות:
א. מִי-אֵלֶּה לָּךְ?
הכוונה, מה הזיקה האישית של יעקב לכל אחד מהנשים והילדים ליד יעקב?.
שאלתו של עשיו במקומה שהרי כל הקהל היה מחולק לקבוצות, ומשפחה נורמלית אינה פועלת בדרך שכזו.
יעקב עונה במשפט מאוד מעניין ורב פנים.
וַיֹּאמַר: הַיְלָדִים, אֲשֶׁר-חָנַן אֱלֹהִים אֶת-עַבְדֶּךָ.
- יעקב מודה שכל אחד מהנשים והילדים הם מתנת אלוהים. מתנת חסד שנתן אלוהים ולא בגלל שהיה מגיע ליעקב.
- מכיוון שכל אחד מהנשים והילדים הם מתנת אלוהים, הרי שייטיב כל אדם לכבדם ולא לפגוע בהם. במילים אלו יעקב גם מניח זרע למחשבה בלב עישו שאל לו לפגוע בדרך כלשהי בנשים והילדים. הם אינם עבדים ושפחות שניתן למכרם ואל לעשיו לחשוב אף לקחת מי מהם כפיצוי כלשהו. יעקב רק יכול היה לקוות שעשיו לא אימץ את מנהגי מלכי המקום אשר לוקחים לעצמם כל אישה יפייפיה העוברת בדרכם…
משמעות המילה "חנן" היא נתן אך גם הציל ושמר…[ראה פסוק 11 וכן פרשת נוח].
לאחר שיעקב ציין את הזיקה שלו לנשיו ולילדיו, כולם באים לפני עשיו ובתורם משתחווים לפני עשיו.
יש לשים לב שגם במקרה הנוכחי, ניגשים לפני עשיו השפחות בלהה וזילפה ולאחריהן לאה, יוסף ורחל.
בכל אחד מן האירועים במקרה שלנו בפרק, לרחל המקום הבטוח ביותר וזאת עוד כהוכחה למיקומה הבכיר בליבו של יעקב.
הערה:
הסיבה להשתחוויה של יעקב לפני עשיו נולדה בחטא. יעקב היה צריך לזכור את הבטחותיו של אלוהים ואת עובדת קיום מחנה מלאכי אלוהים המלווה אותו (לב 1-3) – למרות שאלו לא נראו בעיניים רגילות – כהוכחה להגנת אלוהים עליו.
יעקב היה צריך להתנצל באמת לפני עשיו על הדרך הפסולה בה לקח את הבכורה המגיעה לו, אך בוודאי שלא להתרפס לפני עשיו, כאילו הוא אומר שכל עניין לקיחת הבכורה היה משגה ומוטעה מיסודו.
לאחר שיעקב השתחווה, עשו זאת כל נשותיו וצאצאיו.
מכאן, טעותו של ראש הבית השפיעה לרעה על שאר בני ביתו.
לאחר שעשיו קיבל תשובה מלאה בנוגע לזיקה של יעקב לכל הנשים והילדים, ממשיך עשיו ושואל לגבי הזיקה של שיירות המנחות ששלח יעקב לכיוונו של עשיו כדי לרכך את ליבו לפני המפגש ביניהם.
פסוק 8:
ח. וַיֹּאמֶר: מִי לְךָ כָּל-הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי?
ז"א, מדוע שלחת את כל השיירות הללו אליי?
תשובתו של יעקב ישירה וכנה:
וַיֹּאמֶר: לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי.
תשובתו של עשיו בפסוק 9 מאוד מעניינת וחשובה, כי היא מרמזת שליבו לא השתנה לחלוטין. ניתן להבין מבין השורות שאומנם עשיו שמח לראות את אחיו יעקב אך אין הדבר מציין שהשלום והשלווה כבשו כל חלקה בליבו.
ט. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: יֶשׁ-לִי רָב, אָחִי. יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ.
עשיו אינו מתייחס במדויק לתשובתו של יעקב.
יעקב שלח את שיירות המנחות לעשיו לא מפאת מחסור כלשהו אצל עשיו אלא כדי לרכך את ליבו ולבקש את סליחתו.
עשיו מבחינתו מתייחס רק לחלק העסקי.
"יעקב, תודה רבה, אך לא חסר לי דבר… שמור את רכושך כי לי באמת יש די והותר"
בכל המפגש של האחים אין התייחסות ישירה לחזרה בתשובה כנה ולסליחה.
ישנם גינונים כדי להפיג מתח והצגת כניעה שמציינת בקשה לשלום וחוסר מתח, אך אין טיפול שורש בבעיה.
מסיבה זו אנו עתידים לגלות שבהמשך השנים, צאצאי עשיו ממשיכים לשנוא את יעקב וזרעו שנאת נפש (ראה יחזקאל לה, עובדיה, עמוס ט, ירמיה מט).
מסקנה:
אם ברצוננו להסיר כל רגש רע או משקע בעייתי בינינו לבין אחרים, עלינו לוודא שאכן חזרה בתשובה כנה – חרטה על החטא אכן נאמרת ומוסברת ועימה קבלת הסליחה על ידי הצד הנפגע.
כל קיצור דרך יובלנו לבסוף לעימות נוסף שעלול להיות חריף אף מן הראשון.
בפסוק 10 יעקב מתווכח עם עשיו ומפציר בו שייקח את המנחות ולא יחזירן אליו.
יעקב אף מציב תנאי חברי האומר:
אם תקבל את מנחותיי, הרי בכך תוכיח לי שאכן מצאתי חן בעיניך…
יתכן בהחלט שזה היה הנוהג בחברה הקדומה, אך אין הדבר מציין באמת שהצד המקבל גם סולח ואכן שינה את ליבו כלפי הנותן.
אדרבא, לעיתים הצד המקבל רק יכול לשמוח על מה שקיבל כי כך קנאתו ושנאתו מוצאים מנוחה ולו מעטה.
יעקב ממשיך בדבריו, ובמילותיו הוא מרפד את גאוותו ורוממותו של עשיו לדרגה של אל.
יעקב אומר:
י. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אַל-נָא, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ – וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי: כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאוֹת פְּנֵי אֱלוֹהִים, וַתִּרְצֵנִי.
ז"א, יעקב אומר:
עשיו, כמו שלא ראוי לבוא לפגוש את אלוהים ללא מנחה ביד, כך לא ראוי שאבוא אליך בידיים ריקות.
מנחותיי מבטאות את יראתי והכבוד שאני רוחש לך.
עובדה היא שאלוהים מתרצה כאשר באים אליו בידיים מלאות, אז אנא קבל את מנחותיי…
[ראה למשל בראשית לב 21, ירמיה יד 12, יחזקאל כ 40, מלאכי א 8, ב 13].
יעקב ממשיך ומפציר בעשיו לקחת את המנחות ואף מציין בפסוק 12 שאלו ברכותיו לעשיו.
לא לחינם יעקב משתמש במילה "ברכות" כמילה נרדפת למנחות.
בדרך זו הוא רומז לעשיו שאין ליעקב כל כוונה לקחת את כל הברכות לעצמו ולגרוע מעשיו, אלא לחלוק עם עשיו את כל הברכות שיפלו בחלקו.
המשמעות היא שהמנחות הן בקשות פיוס ורצון בשלום ויחס טוב ביניהם (ראה שמ"א כה 27-28).
יעקב שוב מציין שכל אשר שלח לעשיו אינם גורעים מרכושו שלו כי אלוהים באמת חנן אותו ונתן לו מספיק.
מכאן, נתינת כל המנחות לעשיו לא יהפכו את יעקב לעני ומבקש נדבות.
לאחר כל הפצרותיו של יעקב, הסכים עשיו לקחת את המנחות מיעקב.
לאחר ששני האחים מתרצים, הגיע השלב להמשיך בדרך.
עשיו מבחינתו יכול חזור שעירה לביתו שהרי מטרת נסיעתו הייתה להיפגש עם יעקב.
יעקב מבחינתו התכוון במקור להגיע לשעיר כדי להתרצות לפני אחיו ואת הדבר הזה הוא אכן קיים כבר כעת. משמע, שאין כרגע דחיפות ליעקב להגיע לשעיר אלא הוא יכול להמשיך ולהגיע למקום שאליו רצה להגיע מלכתחילה.
בפסוק 12 עשיו מציע ליעקב ליווי:
יב. וַיֹּאמֶר: נִסְעָה וְנֵלֵכָה; וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ.
עשיו מציע ליעקב שהם כעת יחזרו למקומם, שעירה.
עשיו מציע שהוא ילך בקצב של יעקב וביחד הם יצעדו לכיוון שעיר.
וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ = בשווה לך (דבר"א ה 11).
יעקב יודע היטב שהמצב ביניהם נפיץ ביותר ובחכמה רבה מסרב להצעה.
יעקב מציג את הסיבה:
יג. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי-הַיְלָדִים רַכִּים, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי; וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד – וָמֵתוּ כָּל-הַצֹּאן.
יד. יַעֲבָר-נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ, וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי שֵׂעִירָה.
יעקב מציין שאינו רוצה להטריח ללא צורך את עשיו מכיוון ש:
- ילדיו של יעקב צעירים בגילם ואין ביכולתם ללכת באופן רציף. בכל זמן מועט נדרש יעקב לעצור ולטפל בילדיו הקטנים ולכן אין הדבר מתאים לעשיו ולארבע מאות אנשיו שמן הסתם מאומנים בהליכה רציפה ומהירה.
- ליעקב צאן ובקר רכים, ז"א, מקנה שחלקו בהריון, תלוי ביניקה וחלקו צעיר ואינו יכול ללכת במהירות.
אם יכריח יעקב את הצאן והבקר ללכת במהירות רבה מיכולתם, עלול הוא לגרום למותם של החלשים והצעירים בעדר. [ראה ישעיה מ 11].
עָלוֹת עָלָי = צעירים ורכים מוטלים על אחריותי (בראשית מב 36, שמ"א ו 7).
וּדְפָקוּם = יאיצו בהם, ידחקו בהם.
יעקב מבקש מעשיו שילך בקצב שלו לביתו בעוד יעקב ימשיך בקצב המתאים למשפחתו ומקנהו.
כאשר ישב יעקב במקומו, הוא ימצא את הזמן לרדת שעירה לעשיו ולהיפגש עימו בביתו.
כאמור, יעקב תכנן להגיע אל עשיו שעירה, אך מפאת הפגישה הנוכחית, אין צורך דחוף בלהגיע עד שעירה ומפגש שכזה יוכל להתקיים מאוחר יותר.
האם יעקב ירד לשעירה מאוחר יותר?
כתבי הקודש אינם מציינים אירוע שכזה.
פרשנים רבניים מציינים לפיכך שמפגש שכזה עתיד להתקיים בין יעקב לעשיו כשהמשיח יבוא…
כתבי הקודש אינם תומכים ברעיון שכזה.
יעקב יכול היה לומר את שהוא באמת מתכנן לעשות אך יתכן שהדבר לא יצא לפועל או שהתרחש אך אינו מצויין בכתבי הקודש.
כתבי הקודש מציינים את עשיו כרשע שאין לו חלק בממלכת המשיח ולכן אין כל אמת ברעיון שיעקב עתיד לפגוש את עשיו באדום בתקופת המשיח…(מלאכי א, אל העברים יב 16-17, אל הרומים ט 13).
עשיו שומע את תירוציו המשכנעים של יעקב וממשיך להציע את עזרתו בפסוק 15:
טו. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: אַצִּיגָה-נָּא עִמְּךָ מִן-הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי. וַיֹּאמֶר: לָמָּה זֶּה? אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי.
עשיו מציע ליעקב שישאיר עימו חלק מארבע מאות אנשיו כדי שיעזרו ליעקב בדרך עד למקום בו יבחר להקים את ביתו.
ההצעה מאוד נדיבה.
עשיו מציע להשאיר עם יעקב חלק מאנשיו למען יעזרו וישמרו על יעקב.
מדוע שיעקב יסרב להצעה כה נדיבה שכזו?
יעקב מבין היטב שעדיף לו לא להטריח את עשיו.
כל שיעקב רצה זה לוודא שעשיו לא יכחיד את משפחתו.
יעקב יודע היטב את אופיו של אחיו ולמרות אהבתו את אחיו, הוא מבין היטב שעדיף לאהוב את עשיו ממרחק.
יעקב עונה לעשיו ואומר?
אינני ראוי לחסד הזה…
מדוע שתיתן לי את הטובה הזו? אינני ראוי לה.
טוב לי ומספיק לי בעובדה שמצאתי חן בעיניך.
עשיו מקבל את תשובתו של יעקב וחוזר לביתו שעירה
טז. וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה.
ג. יעקב קובע את ביתו בעבר הירדן המזרחי (לג 17-20)
יז. וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת, וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת. עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם סֻכּוֹת.
יח. וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן אֶת-פְּנֵי הָעִיר.
יט. וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה.
כ. וַיַּצֶּב-שָׁם מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא-לוֹ: אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
יעקב מגיע מזרחית לירדן ושם הוא בונה את ביתו.
למקנהו בנה יעקב סוכות.
בניית בית קבע מלמד שיעקב אכן התכוון להישאר זמן ממושך באותו מקום, אך לאור הכתוב בהמשך מתברר שיעקב עזב את המקום והשתקע ליד שכם, באדמת כנען ולא מזרחית לירדן.
היכן נמצאת סוכות?
עיר בעמק המשתרע בבקעת הירדן המרכזית בין מרוצו התחתון של ואדי רג'יב והיבוק והקרוי על שמה: "עמק סוכות" (ראה תהילים ס 8, קח 8).
לאחר זמן מה, (פרשנים רבניים טוענים שיעקב השתקע בסוכות רק 18 חודשים), יעקב נע לכיוון שכם, בתוך נחלת ארץ ההבטחה ורכש חלקה שעליה הוא עתיד לשבת ולבנות את ביתו.
יעקב מגיע לאיזור העיר שכם.
למה הכוונה במילה: "שלם"?
הכוונה היא שיעקב מגיע לאיזור של בני חמור כשהוא במצב שלום עם בני המקום (ראה לד 21).
הנתון הזה חשוב לאור האירועים העומדים להתרחש בפרק הבא.
כמו כן עובדה זו מהווה הגשמת הנבואה בה הבטיח אלוהים ליעקב שהוא יחזיר אותו לנחלתו בשלום (בראשית כח 15, לא 3).
מדוע שיעקב לא יחזור לבית אביו יצחק?
הסיבה אינו מצויינת בכתבי הקודש אך אני יכול להניח שמעשה שכזה עלול היה לגרום לחיכוך עם עשיו, כאילו יעקב מכריז על לקיחת הירושה והקנטת עשיו.
אדרבא, אי חזרה לבית יצחק אמורה להשקיט את עשיו ולהפיג את המתח ביניהם.
יעקב לא בנה את ביתו בתוך אחת מערי הכנענים. יעקב משתקע מחוץ לערי התושבים וזאת כדי לא להיטמא בהם ובמנהגיהם.
התנהלותו של יעקב דומה לזו של אברהם אשר נמנע מלשבת בתוך ערי עובדי האלילים כדי לא להידמות להם.
לוט לא פעל כפי שפעל אברהם ואנו יודעים את אחריתו וסוף משפחתו.
הנתון הזה מחדד לנו את הצורך להתרחק מן הרע על כל צורותיו (תסל"א ה 22).
כמו כן, מאותן סיבות גם כתוב בכתבי הקודש שאסור לילדי אלוהים להיכנס בשותפות עם שאינם מאמינים (קור"ב ו 14-18).
יעקב מחליט לרכוש חלקת אדמה מבני חמור, צאצאיו של שכם, בונה העיר שכם.
יעקב משלם מאה קשיטה וכעת החלקה אותה רכש שייכת לו לעולמים.
באותה חלקה מאוחר יותר נקבר יוסף (יהושוע כד 32).
באותו מקום יעקב חפר באר המוזכרת גם בבשורת יוחנן ד.
הערה: מהי קשיטה?
המפרשים חלוקים בדעתם.
חלקם יציינו שמדובר בשם מטבע (איוב מב 11).
תרגום השבעים ותרגום אונקלוס אוחזים בדיעה שקשיטה היא מין כבש.
תרגום ירושלמי טוען: מרגלית, אבן טובה ויקרה.
יעקב מציב מזבח על החלקה אותה קנה וקורא למזבח בשם: אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
בכנותו את המזבח בשם זה, יעקב מצהיר שאלוהים הוא זה בעל המקום והוא זה אשר בריבונותו הביאו עד הלום.
כמו כן, זו הפעם הראשונה בה יעקב נקרא בשם: ישראל.
סיכום:
- אלוהים העניק ליעקב את כל הנתונים כדי להגיע לפגישה עם עשיו כשהוא בטוח ושקט שרצון אלוהים לגבי חייו יתגשם עד תום. אלוהים הבטיח ליעקב שהוא עימו ולכן יעקב היה צריך לבטוח באלוהים שעשיו לא יפגע בו ובמשפחתו.
- חלוקת נשותיו וילדיו לקבוצות הייתה הוכחה שיעקב ממשיך לפעול על פי חכמתו ולא על פי אמונה בהבטחת אלוהים.
יעקב נכשל במבחן "ההליכה על המים".
- יעקב השתחווה לפני עשיו ופעל בדרך מתרפסת שנועדה לומר ולשכנע את עשיו שכל הטעות הייתה ביעקב וכל ענין לקיחת הבכורה אינו רלוונטי.
המסר הזה לעשיו היה מסר מוטעה.
- יעקב לא אמר ולו פעם אחת את המילה "סליחה", "אני מצטער" על הדרך בה פעלתי, ולכן כשהסליחה אינה נאמרת, השנאה והבעיה אינה נפתרת. העימות רק נדחה למועד אחר.
מטרת המסקנות אינה להכפיש את שמו של יעקב. מטרת המסקנות היא ללמדנו לסמוך על אלוהים ולפעול על פי רצונו גם אם סכנה מיידית נשקפת לחיינו. עלינו לזכור שאלוהים
א. נאמן להבטחותיו
ב. לעולם ייתן לילדיו את כל הכלים להצליח בכל מבחן אמונה
ג. נמצא עם ילדיו להגן עליהם