דניאל הנביא – פרק ב'
הפגנת שלטונו הריבוני של ה' על מלכויות הגויים
דברי הסבר
פרקים ב' 4ב' – ז' 28 של ספר דניאל נכתבו בארמית, בעוד ששאר הספר נכתב בעברית. מדוע כתב דניאל, שהיה עברי, חלק נכבד מספרו בארמית? בימיו של דניאל, וגם לאחר מכן, היתה הארמית שפה בינלאומית. שפה זו היתה בשימוש דיפלומטי ועסקי בארצות רבות, והובנה על-ידי נוכרים ויהודים כאחד. מכיוון שפרקים ב' – ז' של ספר דניאל עוסקים בשלטון ה' על הגויים, כתב דניאל פרקים אלו בשפה שהייתה מובנת לגויים. אילו היה כותבם בעברית לא היה המסר העיקרי שלהם מובן לרוב הגויים של אותה התקופה.[1]
חלומו של נבוכדנצר וכשלון חכמיו ב' 1-13
"ובשנת שתיים למלכות נבוכדנצר חלם נבוכדנצר חלומות ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו: ויאמר המלך לקרוא לחרטומים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים להגיד למלך חלומותיו ויבואו ויעמדו לפני המלך: ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את-החלום: וידברו הכשדים למלך ארמית: המלך לעולם יחיה. אמור את החלום לעבדיך ונודיעך את פתרונו. ויען המלך ויאמר לכשדים: זה הדבר שיצא מלפני, אם לא תודיעוני את החלום ואת פתרונו, לאיברים תחתכו, ובתיכם יושמו לעיים. ואם את החלום ואת פתרונו תודיעוני, תקבלו מתנות ודורונות וכבוד רב ממני. על כן הודיעו לי את החלום ואת פתרונו. ויענו שנית ויאמרו: יאמר-נא המלך את החלום לעבדיו ונגיד לך את פתרונו. ויען המלך ויאמר: באמת יודע אני כי זמן אתם מנסים לקנות, מאחר שראיתם כי דבר זה יצא מלפני, והוא כי אם לא תודיעוני את החלום אחד הוא דינכם, נדברתם ביניכם לאמר לפני מילת כזב ודבר נשחת עד שישתנה הזמן. על-כן, אמרו לי את החלום ואדע כי אכן את פתרונו תודיעוני. ויענו הכשדים לפני המלך ויאמרו: אין אדם על פני הארץ שיוכל להגיד את הדבר שהמלך דורש, לכן לא דרש כל מלך גדול ואדיר דבר כזה מכל חרטום, אשף וכשדי. קשה הדבר שהמלך דורש ואין מי שיוכל להגיד אותו לפני המלך כי אם האלים, אשר מדורם אינו עם בשר ודם. על כך חרה אף המלך, וחמתו בערה מאד, ויאמר להמית את כל חכמי בבל. בצאת הגזרה להמית את החכמים, עמדו גם דניאל וחבריו לההרג."
בשנת 603 לפנה"ס חלם נבוכדנאצר חלום שכה הטריד את מנוחתו עד ששנתו נדדה.[2] הוא קרא למיטב חכמיו ואשפיו ודרש מהם להתמודד עם חלומו. עד כה, היתה מלאכתם של החכמים והאשפים קלה בכל הכרוך בחלומות המלכותיים. לאחר שהמלך גילה להם את תוכנו של החלום, הם יכלו לתת למלך כל הסבר ופירוש אשר נראו לו הגיוניים. לכן ביקשו מן המלך לספר להם את תוכן החלום. אך הפעם החליט המלך לבחון את חכמיו. הוא לא רק דרש מהם לפרש את החלום, אלא גם להגיד לו את תוכנו. המלך קבע עונשים כבדים ביותר במקרה של כשלון.[3] אם יכשלו החכמים, הרי יקרעו לגזרים, ובתיהם יושמו ל"שירותים ציבוריים" (השווה – מלכים ב' י' 27).[4] לעומת זאת, אם יעמדו בדרישת המלך, יזכו במתנות ובכבוד רב.
החכמים ידעו שלא יוכלו למלא את פקודת המלך. על-מנת לדחות את קצם הצפוי, עשו עצמם כלא שומעים את דרישתו. הם שאלו אותו שנית לתוכן החלום. נבוכדנאצר הכיר בתכסיס, וחזר במשנה תוקף על דרישתו. אז אמרו החכמים והכשדים למלך שדרישתו אינה הגיונית – עד כה לא דרש שום מלך גדול דרישה כזו. הוא דרש דבר שהוא מעבר ליכולתו של כל בן-אנוש – רק האלים מסוגלים להיענות לאתגר מעין זה. הטחת עלבון כזה מצד בני מעמד החכמים, שגם המלך השתייך אליו, היה מעל ומעבר ליכולת המלך לספוג. כשהוא נתון להתקפת זעם, ציווה המלך להרוג את כל חכמי בבל. אף-על-פי שדניאל ורעיו לא נכחו במעמד זה, גם הם היו מועדים להוצאה להורג. מצב זה פותח לאלהים צוהר להפגין את ריבונותו.
בקשות דניאל; תשובת אלהים; תפילת ההודיה של דניאל (ב 14-24)
"אז פנה דניאל בדברי עצה וטעם אל אריוך, רב טבחי המלך, שיצא להמית את חכמי בבל. ויען ויאמר אל אריוך, שר-צבא המלך: על מה יצאה הגזרה האכזרית מלפני המלך? אז הודיע אריוך לדניאל את הדבר. ויכנס דניאל אל המלך ויבקש ממנו כי ינתן לו זמן, כדי לגלות למלך את פתרון חלומו. אז הלך דניאל לביתו וגם לחבריו, חנניה, מישאל ועזריה, הודיע לבקש רחמים מאלהי השמים על דבר הסוד הזה, למען לא יומתו דניאל וחבריו עם שאר חכמי בבל. ואז נתגלה הסוד לדניאל בחזון לילה ויברך דניאל את אלהי השמים. ויען דניאל ויאמר: ברוך שם אלהים מן העולם ועד העולם, אשר לו החכמה והגבורה. הוא משנה את העתים ואת הזמנים, מעביר מלכים ומקים מלכים, נותן חכמה לחכמים ודעת ליודעי בינה. הוא מגלה עמוקות וצפונות, הוא יודע את אשר בחושך והאור שורה אצלו. לך אלהי אבותי, אני מודה ואותך אני משבח על שנתת לי חכמה וגבורה, ועתה גם גילית לי מה שביקשתי ממך. את דבר המלך הודעת לנו. אחר הדברים האלה נכנס דניאל אל אריוך, אשר המלך מינהו להמית את חכמי בבל. ויאמר לו: אל תמית את חכמי בבל. הביאני לפני המלך ואודיע למלך את פתרון חלומו."
כששמע דניאל על גזרת המלך להמית את כל חכמי בבל, הוא ביקש שיעניק לו פסק זמן. בתמורה הבטיח דניאל למלא את פקודת המלך בבוא העת. היה זה צעד נוסף באמונה. דניאל בטח שה' יגלה לו את תוכן החלום ופירושו.
לאחר שזכה בזמן הנדרש, מיהר דניאל הביתה והודיע את החדשות לרעיו. שלושתם יחד פנו בתפילה לאלהים בבקשה לגלות להם את המידע הדרוש. אלהים נענה לתפילותיהם וגילה את הדבר לדניאל. בתגובה, התפלל דניאל תפילת הודיה נפלאה לאלהים. בתפילה זו הדגיש דניאל את חכמתו, כוחו וריבונותו של אלהים.
כעת, כבידיו המידע הדרוש, ביקש דניאל להביאו לפני המלך כדי למלא את דרישת נבוכדנאצר. בחסד האלהים ניצלו חייהם של חכמי בבל.
הופעתו של דניאל בפני המלך (ב 25-30)
"נחפז אריוך להכניס את דניאל לפני המלך ויאמר לו: מצאתי איש מבני גלות יהודה שיגלה למלך את פתרון חלומו. ויען המלך ויאמר לדניאל, אשר שמו היה בלטשאצר: האם אתה יכול לגלות לי את החלום שראיתי ואת פתרונו? ויען דניאל לפני המלך ויאמר: הסוד שהמלך שואל עליו, חכמים, אשפים, חרטומים וקוסמים אינם יכולים להגידו למלך, אך יש אלהים בשמים המגלה סודות, והוא הודיע למלך נבוכדנצר את אשר יהיה באחרית הימים. זה חלומך ואלה חזיונות ראשך על משכבך. אתה המלך, בהיותך על משכבך עלו בלבך מחשבות על העתיד, ומגלה הסודות הודיעך את אשר יהיה. ואני, סוד זה נגלה לי לא בחכמה שיש בי מעל לכל חי, אלא כדי שהפתרון יודע למלך ולמען תבין את רעיונות לבך."
דניאל דיבר עם המלך באופן גלוי, ואמר שדרישתו היתה אומנם בלתי אפשרית לבני-אנוש. אלהי השמים לבדו יכול לפתור את החלום. דניאל הבהיר למלך שה' הוא שנטע בו את החלום, והוסיף שהחלום גילה את אשר יתרחש בעתיד ובאחרית הימים. דניאל לא זקף את פתרון החלום לזכותו הוא, כי אם לזכות אלהים לבדו.
תוכן החלום (ב 31-35)
"אתה המלך ראית, והנה צלם אחד גדול, צלם ענק אשר זהרו חזק מאד, עמד לפניך ומראהו היה נורא. ראש הצלם זהב טהור, חזהו וזרועותיו כסף, בטנו וירכיו נחושת. שוקיו ברזל ורגליו חלקן ברזל וחלקן חרס. וראית אבן שנעקרה שלא ביד אדם, פגעה ברגלי הצלם, העשויות ברזל וחרס, והדקה אותו לעפר. ואז נופצו יחד הברזל והחרס, הנחושת, הכסף והזהב והיו כמוץ הגרנות בקיץ. הרוח נשאה אותם ולא נשאר מהם כל זכר. והאבן שפגעה בצלם היתה להר גדול שמילא את כל הארץ."
דניאל ציין שהחלום מורכב מצלם ומאבן. הצלם היה אנושי בצורתו, והיה מפחיד מפאת גודלו וזוהרו הרב. ראשו עשוי זהב, חזהו וזרועותיו כסף, בטנו וירכיו עשויים נחושת, שוקיו ברזל, ורגליו היו עשויות מתערובת של ברזל וחרס.
האבן שבחלום נעקרה מהר (ראה גם פס' 45), ולא בידי אדם. זה מציין שמקור האבן אינו אנושי. האבן הכתה ברגלי הצלם בכוח כזה עד אשר פוררה אותן לעפר. פגיעה זו גרמה לצלם כולו להתפורר לחומר דמוי מוץ. הרוח נשאה ופיזרה כל שארית מהצלם, ואז הפכה להר גדול אשר מילא את כל הארץ.
פירוש החלום (ב 36-45)
"זה החלום, ועתה נאמר את פתרונו לפני המלך. אתה המלך, מלך המלכים, אשר אלוהי השמים נתן לך את המלכות, את החוסן, את הכוח ואת הכבוד ונתן בידך כל אשר בארץ, את בני-האדם, את חיות-השדה ואת עוף השמים, והשליטך על כולם, אתה הנך ראש הזהב. אחריך תקום מלכות אחרת, נקלה משלך, ומלכות אחרת, שלישית, עשויה נחושת ותשלוט בכל הארץ. ומלכות רביעית תהיה חזקה כברזל. וכאשר הברזל מפרר ומנפץ את הכל, וכאשר הברזל משבר, כן תפרר ותשבר מלכות זו את כל אלה. ואשר ראית רגלים ואצבעות שחלקן חרס-היוצר וחלקן ברזל, הוא שתהיה זו מלכות חלוקה. יהיה בה מחזקו של הברזל, כפי שראית ברזל מעורב בחרס הטיט. ואשר היו אצבעות הרגלים חלקן ברזל וחלקן חרס, הוא שהמלכות תהיה חלקה חזקה וחלקה רפה. ואשר ראית ברזל מעורב בחרס הטין, הוא שאף-על-פי שיתערבו זה בזה בזרע-אנוש, לא יהיו דבקים זה בזה, כפי שהברזל אינו מתערב עם החרס. ובימי המלכים האלה יקים אלהי השמים מלכות שלא תחרב לעולם. מלכות זו לא תעבור לעם אחר. היא תפורר את כל המלכויות האלה ותשים להן קץ והיא תקום לעולם. ואשר ראית כי מן ההר נעקרה אבן שלא בידי אדם ופוררה את הברזל, את הנחושת, את החרס, את הכסף ואת הזהב, הנה האל הגדול הודיע למלך את אשר יהיה בעתיד. אמת החלום ונאמן פתרונו."
דניאל פתח את פירוש החלום בהכרזת ריבונותו של ה'. הוא הצהיר שאלוהי השמים, ולא אלילי בבל או אפילו המלך עצמו, עשה את נבוכדנאצר לשליט עליון על כל העולם הידוע דאז. דניאל נזקק להרבה אומץ כדי לדבר כך אל המלך. לכאורה צריך היה דניאל להתאמץ כדי לזכות באהדת המלך ולהימנע מהצהרות העלולות לפגוע בו, אולם דניאל היה נחוש בדעתו, שלא להקריב את אמת האלהים על מזבח התועלתיות האישית.
דניאל לא קרא לה' "אלוהי השמים" רק בשל העובדה שהשמים הנם משכנו של האל. הבבלים האמינו שאליליהם באו מהאדמה.[5] דניאל רצה להבהיר שאלהיו אינו אחד מאלילי בבל.
חשוב לציין שבפתרון החלום התחיל דניאל מראש הצלם, וירד למטה לעבר רגליו. התנועה מטה מייצגת את חלוף הזמן. חלקיו העליונים של הצלם יצגו אפוא היסטוריה קדומה יותר, ואילו החלקים התחתונים יצגו היסטוריה מאוחרת יותר.
כשפירש דניאל את משמעות ראש הזהב של הצלם, הוא אמר לנבוכדנאצר: "אתה הינך ראש הזהב, אחריך תקום מלכות אחרת, נקלה משלך". ראש זהב, אם כן, יצג הן את ממלכת בבל והן את מלכה הדגול.[6] עמי המזרח נהגו להתייחס למלך ולממלכתו כהיינו-הך.
מדוע יצג ה' בחלום את בבל בזהב? היה זה ייצוג מתאים משתי סיבות. האחת, מרדוך, מלך האלים של בבל, נקרא אל הזהב.[7] שנית, כמויות עצומות של זהב שימשו בבבל בבניינים, בצלמים ובמקדשים. הרודוטוס, ההיסטוריון היווני אשר ביקר בבל תשעים שנה אחרי זמנו של נבוכדנאצר, נדהם מכמות הזהב שם. אפילו קירות ובתים היו מצופים זהב.[8]
אחרי ממלכת בבל עתידה לקום ממלכה שניה המיוצגת כחזהו וזרועותיו של הצלם, שהיו עשויים כסף (פס' 39). זוהי ממלכת פרס ומדי. שתי הזרועות המחוברות לחזה אחד מהוות תיאור מדויק של ממלכה זו. בשנת 550 לפנה"ס התאחדו שני עמים שונים, המדים והפרסים, תחת שלטונו של מלך אחד, ויצרו ביחד מעצמה אחת רבת כוח.[9]
מדוע מיוצגת ממלכת פרס ומדי ככסף? בזמן העתיק סימל הכסף את אמצעי הקנייה, ושימש הן כקנה-מידה ערכי והן כמטבע עובר לסוחר. ממלכת פרס ומדי התפרסמה בכך שביססה את כוחה על כספים אשר ניגבו על ידי מערכת נרחבת לגביית מסים (עזרא ד' 13; דניאל י"א 2).[10]
דניאל ציין שממלכת פרס ומדי תהיה נחותה מבבל. ממלכה זו לא היתה נחותה אמנם מבחינה צבאית, שכן היא כבשה את בבל. היא גם לא הייתה קטנה ממלכת בבל בגודלה, ושטחה היה גדול בהרבה משטחה של בבל. היא הייתה נחותה מבחינה אחת בלבד: מכיוון שהייתה איחוד של עמים שונים, לא הייתה מאוחדת כממלכת בבל.[11]
נבואה זו בחלום התגשמה כאשר כבשה פרס ומדי את בבל בשנת 539 לפנה"ס.[12]
אחרי מלכות פרס ומדי עתידה לבוא ממלכת גויים שלישית, המיוצגת בצלם על-ידי בטן וירכיים העשויים נחושת (פס' 39). ממלכה שלישית זו הנה ממלכת יוון, תחת הנהגתם של אלכסנדר הגדול ויורשיו. הבטן, המסתיימת בשתי ירכיים, הייתה תאור מוקדם מוצלח ביותר של הממלכה היוונית. לאחר שאיחד את ממלכתו, מת אלכסנדר בגיל צעיר. ממלכתו התחלקה בין ארבעת מצביאיו. רק שני חלקים ממלכתו מילאו תפקיד חשוב בהיסטוריה. מפקדותיהם הוקמו האחת בסוריה והשניה במצרים.[13]
מדוע בחר ה' לייצג את ממלכת יוון כנחושת? היוונים פיתחו מתכת זו במיוחד, והשתמשו בה באופן נרחב בכלי מלחמתם.[14] על-כן אפיינה הנחושת את ממלכתם.
דניאל טען שיוון עתידה לשלוט על כל הארץ. מבחינתו היתה "הארץ" כל חלקי העולם שהיה מוכר בימיו. ממלכתו של אלכסנדר השתרעה על שטח גדול יותר מאשר האימפריה הבבלית או ממלכת פרס ומדי.
חלק זה של החלום הנבואי התגשם כאשר כבשה יוון את פרס בשנת 331 לפנה"ס.[15]
ממלכת יוון פינתה את מקומה לממלכה רביעית, אשר יוצגה בצלם שראה נבוכדנאצר על-ידי רגלי ברזל וכפות רגליים ובהונות עשויים מברזל ומחרס (פס' 40-43). זוהי האימפריה הרומית. הממלכה הרומית שלטה על שטחים נרחבים בחלקיו המערביים והמזרחיים של העולם, ולכן תוארה בצורה נאותה כשתי רגליו של הצלם. בשנת 364 לספירה התחלקה האימפריה הרומית מבחינה פוליטית לשני חלקים – האימפריה הרומית המערבית שבירתה רומא, והאימפריה הרומית המזרחית שבירתה קונסטנטינופול.[16]
הקיסרות הרומית יוצגה על-ידי הברזל משתי סיבות לפחות. ראשית, רומא העתיקה נודעה בשימוש שעשתה בברזל בתעשיות הנשק שלה.[17] שנית, כפי שהברזל חזק דיו לכתוש זהב, כסף ונחושת, כך עתידה רומא לכתוש ולנתץ את העולם העתיק. ואומנם כך עשתה האימפריה הרומית בזכות כוחה הצבאי העצום.
היבט זה של החלום הנבואי התגשם כאשר כבשה רומא את יוון עד שנת 146 לפנה"ס.[18]
כמו שצוין לעיל, מייצגת התנועה מטה בתיאור הצלם את חלוף הזמן. לכן, כאשר פירש דניאל את משמעות חלקו האחרון של הצלם – כפות הרגליים והבהונות – הוא תיאר למעשה את צורתו הסופית של שלטון הגויים. מאחר שכפות הרגליים והבהונות היוו חלק מהממלכה הרביעית (הרומית), הרי שהם יצגו את שלבי קיומה האחרונים של האימפריה הרומית, בניגוד לשלב המוקדם יותר שיוצג באמצעות השוקיים.
שוקי הממלכה הרביעית היו עשויות ברזל, אך כפות הרגליים והבהונות היו תערובת של ברזל וחרס. הפרדה זו בין החומרים מצביעה על כך שהאימפריה הרומית תחווה שני שלבים בקיומה – שלב קדום ושלב מאוחר יותר.
דניאל פירש את תערובת הברזל והחרס כדלקמן: כמידת חוזקו של הברזל, כך תהיה עוצמתה הצבאית של האימפריה הרומית בשלבה האחרון. אך כפי שהחרס מאופיין על-ידי פריכות ושבירות, כן גם תהייה הממלכה הרומית בשלבה הסופי מאופיינת בחוסר אחדות. עמים שונים יתאחדו ליצור שלב סופי זה של האימפריה, אך הם לא ידבקו זה בזה, כפי שברזל וחרס אינם מתמזגים לחלוטין זה בזה.
נראה, אם כן, שהשלב האחרון של האימפריה הרומית יהיה מורכב מאיחוד של מספר עמים. עמים אלו יתאחדו לצורך עוצמה צבאית, אך לא יאבדו את ייחודם וזהותם הלאומית. הואיל והצלם היה אנושי בצורתו, היו לו עשרה בהונות. עובדה זו מצביעה על כך שהאימפריה הרומית תהיה מורכבת בשלבה הסופי מאיחוד של עשרה עמים. ואמנם, דניאל מצהיר בבירור בפרק ז' 23-24 שהממלכה הרביעית, כלומר הרומית, תכלול עשרה מלכים או עשר ממלכות (ראה חזון יוחנן י"ז 12).
כפי שצוין לעיל, מייצגות רגלי הברזל מייצגות את האימפריה הרומית העתיקה, שהשתלטה על חלקים עצומים של העולם בעזרת כוחה הצבאי הרב. אך מתי יתקיים השלב הסופי, זה המיוצג על-ידי כפות הרגליים והבהונות? הואיל והאימפריה הרומית העתיקה כללה איחוד בין עשרה עמים, המסקנה המתבקשת היא שהשלב הסופי של הממלכה הרומית צפוי להתקיים בעתיד.
בשלב כלשהו בעתיד עתידה האימפריה הרומית להתעורר לתחייה. האימפריה שנפלה בשנת 476 לספירה תתעורר שוב לחיים כאיחוד של עשרה עמים. רבים חושבים שהשוק האירופי המשותף יהפוך לאימפריה זו. זוהי עובדה ידועה שמנהיגים ממספר מדינות אירופיות נפגשו בשנים האחרונות כדי לדון ביסוד קונפדרציה כזו, שתתאחד מבחינה צבאית וכלכלית, אך תשמר את זהותו ויחודו של כל עם. מנהיגים מערביים רבים חושבים בכיוון זה.
ממלכה חמישית עתידה לרשת את מקומה של האימפריה הרומית, והיא מיוצגת על-ידי האבן בחלום (פס' 44-45). ממלכה זו תוקם על-ידי אלוהי השמים ולא על-ידי בני אדם. מאפייני ממלכה זו הם כדלקמן: היא לעולם לא תחרב; שום ממלכה אחרת לא תירש את מקומה; היא תשים קץ לכל מלכויות הגויים המתוארות על-ידי הצלם שבחלום; היא תיכון לעד. אפיונים אלו של ממלכת אלהים עומדים בניגוד מובהק לקוים המאפיינים את ממלכות הגויים.
הבבלים כינו את אלילם הראשי, מרדוך, בשם "ההר הגדול".[19] הם האמינו שאליליהם באו מההר הקדוש של האדמה – אותו הם כינו "הר הארצות".[20] מקדשי בבל ניבנו כחיקויים של הרים.[21] כל זה מעיד על כך שלפי הלך מחשבתם של הבבלים מתקשרים ההרים לאלוהות. בגלל הלך המחשבה הבבלי בחר אלהים לתאר את ממלכתו העתידית ראשית כאבן הנעקרת מהר, ושנית כאבן ההופכת להר גדול (פס' 35). בדרך זו בחר אלהים להבהיר לנבוכדנאצר שהממלכה החמישית תהיה במקורה אלוהית ולא אנושית. ממלכה זו לא תהיה עוד ניסיון אנושי נוסף לשלוט בעולם בנפרד מאלהים. אלהים מדגיש את מקורה האלוהי של האבן בכך שתיאר אותה נעקרת מההר לא בידי אדם. כדי למנוע מנבוכדנאצר להסיק מכך שאלילי בבל יקימו ממלכה זו, הבהיר דניאל למלך שאלוהי השמים הוא שיקימה.
האבן פגעה ברגלי הצלם הענק וגרמה לו להתפורר לגמרי. דבר זה מצביע על מספר דברים:
א. ממלכת אלהים תבוא בזמן השלב הסופי של האימפריה הרומית – האימפריה הרומית המחודשת.
ב. ממלכת האלהים תחריב בבואה את האימפריה הרומית המחודשת.
ג. לכשתחריב ממלכת אלהים את האימפריה הרומית המחודשת, היא תשמיד בכך את שלטון הגויים בעולם, משום שאימפריה זו הנה נציגתו האחרונה של שלטון זה.
לאחר שהאבן פוררה את הצלם כליל, הרוח נשאה כל שריד לו הלאה משם. הבבלים האמינו שמשב הרוח הינו פעולה אלוהית. הם קראו למרדוך "אדון הרוח".[22] אמונה זו תגרום לנבוכדנאצר להבין שפעולה אלוהית היא שתימחה את שלטון הגויים מעל פני האדמה.
מהרגע שנעלם כל זכר לצלם, הופכת האבן להר גדול שממלא את כל הארץ (פס' 35). הבבלים חשבו שהארץ היא הר גדול. הם כינו את הארץ "בית-הר".[23] לאור תפיסת עולם זו, תיאר אלהים את ממלכתו כהר גדול אשר מילא את הארץ, על מנת להבהיר נקודה חשובה – למרות שאלהי השמים הוא שיכונן את הממלכה החמישית, היא עתידה היא להיות ממלכה ארצית ממש כמו ארבע קודמותיה. היא תמשול בעולם הידוע כפי שארבעת קודמותיה משלו בעולם הידוע דאז.
כפי שכבר צוין, תפיסת העולם המזרחית ראתה במלך ובממלכתו ישות אחת. לאור זאת, חייבת האבן שבחלום לייצג לא רק את מלכות אלהים, אלא גם את המלך השולט בממלכה זו. נבואות אחרות בתנ"ך מציינות שהמלך המיועד ייקרא משיח (תהלים ב' 2), בן אלהים (תהלים ב' 4-12) ובן-האדם אשר יבוא עם ענני שמים (דניאל ז' 13-14). בברית החדשה מצוין שמדובר בישוע המשיח (מתי ט"ז 16; כ"ו 63-64). ניתן לסכם, אם כן, שהאבן מייצגת הן את ממלכת אלהים והן את ישוע המשיח. חשוב להוסיף שיותר מפעם אחת בכתובים מכונה ישוע אבן (תהלים קי"ח 22; מתי כ"א 33-45; א' לפטרוס ב' 4-8).
מאחר שהאבן מייצגת הן את המשיח ישוע והן את מלכות האלהים, הרי שהופעת האבן בחלום ציינה את בואו של המשיח כדי להקים ולכונן מלכות זו. העובדה שכתבי-הקודש מציינים שהמשיח יבוא פעמיים מעלה שאלה חשובה: האם עתיד המשיח להקים את מלכות האלהים בעת ביאתו הראשונה או השניה? רבים משוכנעים שהממלכה האלוהית המתוארת בדניאל ב' הוקמה על ידי המשיח כבר בעת הופעתו הראשונה, ושהיא רוחנית לחלוטין בטבעה. על פי עמדה זו, הממלכה מורכבת מקהילת המאמינים או משלטונו הרוחני של המשיח בלב האדם. אי לכך, הממלכה הרביעית, אשר נהרסה על-ידי ממלכת אלהים, הנה האימפריה הרומית העתיקה, ולאו דווקא האימפריה הרומית המחודשת.
השקפה זו מעוררת מספר בעיות:
הראשונה: המשיח עתיד לבוא כדי להקים את מלכות אלהים בזמן שהאימפריה הרומית תהיה בשלב "כף הרגל והבהונות" – דהיינו, בשלב איחוד עשרת העמים, כפי שצוין לעיל. כמו-כן צוין ששלב האיחוד של האימפריה הרומית המחודשת חייב להיות בעתיד, מפני שהאימפריה העתיקה מעולם לא התקיימה כאיחוד של עשרה עמים. לכן, המסקנה המתבקשת היא שהופעתו של המשיח, המתוארת על-ידי האבן, עתידה להתרחש בעת ביאתו השניה.
הבעיה השניה היא שלפי דניאל ב' 44 מלכות אלהים תקום "בימי המלכים האלה". לאלו מלכים התכוון דניאל? נראה שדניאל מתכוון למלכים שישלטו האימפריה הרומית המחודשת. שוב ניתן להבין שמלכות אלהים תבוא בד-בבד עם ביאתו השניה של המשיח.
השלישית: אוצר הדימויים בחלום אינו מביא בחשבון דו-קיום בין מלכות אלהים ובין האימפריה הרומית. הופעת האבן שנעקרה ללא יד אדם ייצגה את הופעתו של המשיח כדי לכונן את הממלכה. לאחר שהאבן שברה את הצלם, כל שריד ממנו התעופף ברוח לפני שהאבן הפכה ל"הר גדול שמילא את כל הארץ" (פס' 34-35). הווה אומר, לא יישאר זכר לאימפריה הרומית לפני שתיכון מלכות אלהים בארץ. בניגוד לכך, המסקנה המתבקשת מן ההשקפה הגורסת שמלכות אלהים הוקמה כבר בעת ביאתו הראשונה של המשיח, היא דו-קיום של ממלכת רומא ומלכות אלהים למשך כמה מאות שנים. עובדתית, האימפריה הרומית המערבית עמדה על תלה יותר מארבע מאות שנים אחרי בוא ישוע לעולם. אדרבא, האימפריה הרומית המזרחית עמדה עוד למעלה מאלף וארבע מאות שנים אחרי ביאתו.
הרביעית: הדימויים בחלום דומים לתיאור ביאתו השניה של המשיח ומלכות אלף השנים בחזון יוחנן י"ט – כ'. יוחנן מציין שכאשר יופיע המשיח בפעם השניה, עתיד הוא להחריב את שלטון הגויים בעולם, ואז לשלוט למשך אלף שנים. מלכות אלף השנים מהווה את השלב הראשון בלבד במלכות אלהים העתידית – שלב בו המלכות היא ארצית. לאחר אלף שנים, תמשיך המלכות לנצח על ארץ חדשה ונצחית (חזון יוחנן כ"א – כ"ב).
מכל הסיבות לעיל ניתן להסיק שהחלום בדניאל פרק ב' מתייחס למלכות אלהים שתוקם עם ביאתו השניה של המשיח. מכיוון שמלכות זו תוקם במקומן של ארבע ממלכות הגויים, ניתן להסיק גם שזו תהייה ממלכה גשמית וארצית כמוהן.
ניתן להבחין במספר פרטים נוספים אודות הצלם בחלום:
ראשית, התנועה במורד הצלם מציינת לא רק את חלוף הזמן, אלא גם ירידה בערך החומרים המרכיבים אותו.[24] הלקח המתבקש הוא כדלקמן: ככל שהאדם ינסה לשלוט בעולם בעצמו ובנפרד מאלהים יותר זמן, כך ילך שלטון זה ויתנוון.
שנית, התנועה במורד הצלם מהווה עליה בחוזק החומרים המרכיבים אותו.[25] ככל שהאדם ינסה לשלוט בארץ בנפרד מאלהים יותר זמן, כך יאופיין שלטון זה בעוצמה צבאית הולכת וגוברת.
שלישית, אלהים תכנן את הצלם כך שיתאר את התקופה בה הגויים יהיו המעצמה הדומיננטית בעולם, והיהודים יהיו נתונים למרותם. ישוע קרא לתקופה זו "עתות הגויים" (לוקס כ"א 24). על-פי החלום החלו עתות הגויים עם עליית ממלכת בבל בשלהי המאה השביעית לפנה"ס, והם ימשכו עד ביאתו השניה של המשיח.
חלומו של נבוכדנאצר נועד, בסופו של דבר, להכריז על שלטונו הריבוני של אלהים בכל הנעשה בעולם ועליונותו על האלים הפגאניים. הוא לא רק התווה את מסלולו של שלטון הגויים בעתיד, אלא גם את החרבת שלטון זה בידי אלהים וכינון מלכותו הנצחית במקומו. מאחר שלפי השקפת העולם הפגאנית אין ממלכה יכולה לנצח ממלכה אחרת אילולי היו אליליהם חזקים מאלילי הממלכה המנוצחת, העובדה שמלכות אלהים תנצח את שלטון הגויים בעולם מעידה על עליונותו של אלהים על כל אלילי הגויים.
תגובת נבוכדנאצר (ב 46-49)
"אז נפל המלך נבוכדנצר אפים ארצה וישתחוה לדניאל וצוה להגיש לו מנחה וקטורת. ויען המלך לדניאל ויאמר: אמת הדבר כי אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדון המלכים ומגלה הסודות. כי יכלת לגלות את הסוד הזה. וישא המלך את ראש דניאל ויתן לו מתנות גדולות ורבות וישלט אותו על כל מדינת בבל וישם אותו לראש על כל חכמי בבל. ויבקש דניאל מן המלך וימן המלך את שדרך, מישך ועבד נגו על פקדת מדינת בבל. ודניאל נשאר בחצר המלך."
מכיוון שדניאל מילא את דרישת המלך, נבוכדנאצר השתחווה לו והגיש לו מנחה וקטורת. בדרך זו השתחווה לאל שדניאל יצג. נבוכדנאצר התקדם מבחינה רוחנית. הוא הכיר בעובדה שאלוהי דניאל נעלה על האלים האחרים; אך הוא עדיין לא הכיר בה' כאלהים היחיד. נבוכדנאצר היה ונשאר פוליתאיסט.
המלך עמד בהבטחתו לגמול לאדם שיעמוד בדרישתו. הוא מינה את דניאל למושל מדינת בבל. הייתה זו החשובה מבין מדינות הממלכה, מכיוון שעיר הבירה בבל שכנה בה. דניאל גם התמנה לראש חכמי בבל.
דניאל התגלה כבעל אופי אצילי. בשעת