האיגרת אל הקולוסים פרק א'

אל הקולוסים פרק א'

איך נוצרה הקהילה בקולוסה, ומתי נכתבה האיגרת?

קולוסה, נמצאת בשטח טורקיה של היום, כ-16 קילומטר מלאודיקאה.

כאשר שאול השליח היה באפסוס (מעשי השליחים יט 1-10) הוא בישר במשך כשלוש שנים עד שהבשורה הגיעה לכל תושבי אסיה, היהודים והיוונים. (חומר למחשבה לגבי האינטנסיביות של הבישור שלנו בתקופה המודרנית).

הקהילה הוקמה ככל הנראה על-ידי אפפרס (א 7), אחד האחים אשר התלוו לשאול השליח.

שאול השליח כתב את האיגרת מהכלא (מעשי השליחים כח 30); הוא נאסר בגלל לימוד הבשורה.

בהיותו במאסר (רומא 62 לספירה), שמע שאול השליח מאפפרס אשר חזר מביקור בקולוסה, כי מחלחלים בקהילות רעיונות פילוסופיים אשר מסכנים את עמדתם הרוחנית.

מה היה אותו לימוד מטעה? אותה פילוסופיה?

מאוחר יותר, אותה תנועה – פילוסופיה – כונתה בשם: "גנוסטיקה"; ומשמעה: "ידעות" (ידע).

הגנוסטים אחזו בדיעה כי הישועה היא דבר הניתן להשגה על-ידי ידע: ככל שתגדל בידע וחכמה, כך תשיג את ישועתך.

הם ראו בגוף החומרי דבר נחות ורע במהותו אך החשיבו את הנפש והרוח לטוב במהותו.

מיותר לציין שהיו אנשים אשר ראו עצמם כבעלי הידע הנכסף, ולימודם והדרכתם יכולה להדריך אחרים לישועת הרוח.

סכנה רבה הייתה בלימודם:

א. אין חשיבות מיוחדת למוסר וטוהר הגוף, שהרי החומר הנו דבר נחות – מוסר ירוד.

ב. הם התכחשו לאלוהותו של ישוע המופיע בדמות אדם חומרי.

שהרי איך תיתכן שלמות בבשר, שהנו חומר נחות?

מכיוון שהם לא ראו בישוע את השלמות, הם פנו לאפיקים אחרים לחפש שלמות.

ג. הדגש על שמירת מצוות הנובעות ממסורות ולא מדרישה אלוהית (פרק ב פסוקים 11-14, 16-17).

אותם פילוסופים חיברו רעיונות מכל מיני אמונות, כך שכל אדם יוכל למצא משהו מתאים עבורו. כמה שהדבר נכון לכתות מודרניות המערבבות אמונות שונות על מנת להיות מותאמות לכלל בני האדם.

אותן תוספות שהיו פופולריות באותה תקופה, אולי משכו אנשים רבים יותר לקהילה, אך אותם אנשים באו מתוך עניין אינטלקטואלי ולא מתוך התעניינות עיקרית בישוע.

התוספות הללו דחקו לפינה את המיקוד בישוע.

זאת הסיבה שהנושא המרכזי והעיקרי באיגרת הזו נקרא: המלוא שלנו בישוע (פרק א 18, ב 9, ג 11).

הפסוקים המרכזיים באיגרת הנם:

א. "אֲבָל כָּעֵת עָשָׂה רִצּוּי בְּגוּף בְּשָׂרוֹ עַל־יְדֵי מוֹתוֹ, כְּדֵי לְהַצִּיגְכֶם לְפָנָיו קְדוֹשִׁים, בְּלִי מוּם וּבְלִי דּופִי" (א 22).

ב. "הֵן בַּמָּשִׁיחַ, בְּגוּפוֹ, שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלוהוּת" (ב 9).

 

פרק א פסוקים 1-2:

"מֵאֵת שָׁאוּל, שְׁלִיחַ הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ בִּרְצוֹן אֱלוהִים, וּמֵאֵת טִימוֹתֵיאוֹס אָחִינוּ, אֶל הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בְּקוֹלוֹסָה, הָאַחִים הַנֶּאֱמָנִים בַּמָּשִׁיחַ: חֶסֶד וְשָׁלוֹם לָכֶם מֵאֵת הָאֱלוהִים אָבִינוּ וְהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

מי הוא טימותיאוס?

טימותיאוס היה בחור מאמין ונאמן, אשר התלווה לשאול השליח במסעותיו ומסר את חייו לשירות האדון.

שאול השליח הפקיד בידיו את הבשורה וציווה עליו למצא אנשים נאמנים, ללמדם ולהפקיד בידיהם את לימוד הבשורה. רק כך יש בבשורה היכולת לתת חיים ובשפע (שנייה לטימותיאוס ב 2).

שאול השליח פותח את איגרתו במילים: "אֶל הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בְּקוֹלוֹסָה…"

האם המאמינים בקולוסה היו כל-כך קדושים, ללא חטא ומושלמים?

האם האנשים בקהילת ירושלים שלמים ומושלמים, וצדיקים גמורים?

מתברר שהמילה "קדושים" טומנת בחובה משמעות מאוד יחודית.

המילה "קדוש" מוזכרת בתנ"ך במקומות רבים ואינה מתייחסת רק לבני אדם.

התנ"ך מציין מקומות קדושים (שמות 19-29; ויקרא ו 19: מקום הקרבת העולה); חפצים קדושים (שמות כח 2; כט 6: בגדי וחפצי הכהן).

מהמשמעות והתוכן ניתן להסיק שהמילה "קדוש" מצביעה על החפץ או המקום כדבר השמור לאלוהים – נפרד ומיוחד לשירות אלוהים.

המילה "קדוש" ששאול השליח מיחס לקולוסיים, מציינת את שייכותם ויחודיותם לאלוהים.

כמאמינים בישוע, גם אני ואתה יחודיים ושמורים לאלוהים.

מה זאת אומרת? ומה זה אמור לעשות בחיי?

כמו שקדושת החפצים והמקומות הצביעו על יחודם לאלוהים ולשירותו, כך קדושתינו מצביעה על שייכותינו לאלוהים ולשירותינו על פי רצונו בלבד.

אלוהים מכנה אותי "קדוש" מכיוון שחיי צריכים ליישם את רצון אלוהים, ורק את זאת.

למה הכוונה?

א. חיי צריכים ללבוש את המוסר של ישוע.

ב. מוחי צריך לפעול על פי הלך המחשבה של ישוע (רומים 12).

במילים אחרות: שגרירים של אלוהים בעולם (שנייה לקורינתים ה 20).

(הרחבת הנושא בפרק ג 1-17).

חומר למחשבה: האם גם חיי נראים קדושים לסובבים אותי? האם השכנים או הקרובים אלי יכולים להעיד שאני קדוש לאלוהים על סמך עדות אישית?

אלוהים מצדו נותן את הטוב ביותר לאלו אשר להם הוא קורא "קדושים"; אלו אשר מוכנים להעמיד את חייהם לשירותו.

לקדושיו – לנבדלים עבורו – אלוהים נותן: "חֶסֶד וְשָׁלוֹם."

א. חֶסֶד

הגדולה שבחסד היא, שאלוהים נותן לנו דבר שאינו מגיע לנו; דבר שלעולם לא נוכל לשלם מספיק עבורו.

חסד יכול להופיע אחרי צדק.

על פי הצדק, כל בני אדם נמצאים אשמים בחטא ולכן ונידונים למוות מול אלוהים.

אלוהים עשה עמנו חסד מכיוון שעל פי צדק לא היה נשאר אדם אחד חי.

אלוהים עשה חסד: הוא שילם בדמו את מחיר החיים שלנו; כך הוא קנה אותנו והעניק לילדיו חיי נצח.

חסד: זו מעלה המצביעה על עליונות, וזה בדיוק מה שיש לאלוהים.

אלוהים עשה עמנו חסד בגלל שהוא אוהב כל אחד שברא (יוחנן ג 16).

ב. שלום

חקירת המילה "שלום" בכתובים מגלה דבר מרתק:

1. "שלום" מתאר את היחס בין אדם לאדם: חוסר עוינות או מלחמה (ראשונה לתסלוניקים ה 13; שמואל א ז 14).

כשאנשים חיים ביחסי שלום, הפחד לא קיים, דאגה חסרה והשגשוג פורח.

2. שלום בין אדם לאלוהים: ריצוי; לזה בדיוק שאול השליח מצביע.

רומים ה 1: ללא כפרת החטאים של ישוע, ללא החסד של אלוהים, יש מצב של מלחמה בין אלוהים לביננו, עוינות ופחד מצדנו – מה יעשה לנו אלוהים?

בגלל ישוע, הופסק מצב המלחמה בין המאמין לאלוהים, וכעת יש ביננו "שלום", חוסר פחד וחוסר עוינות.

כהוכחה לחוסר העוינות, ישוע אמר: "שָׁלוֹם אֲנִי מַשְׁאִיר לָכֶם, אֶת שְׁלוֹמִי אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם; לא כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעוֹלָם נוֹתֵן אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם. אַל נָא יֵחַת לְבַבְכֶם וְאַל יִירָא" (יוחנן יד 277).

במילים אחרות: אלוהים שוכן בכם. זהו ערבון שאלוהים לא ישנא אתכם או ילחם נגדיכם; הוא אינו נלחם נגד עצמו. המאמין יכול להרגיש את השלום של המשיח ישוע, ליהנות ממנו ולהרגע עמו גם בתוך שדה קרב עקוב מדם, גם בגיא צלמוות (תהילים כג).

פה מתבטאת הריבונות של ישוע, האלוהיות שלו – ההפנמה של נוכחותו בי.

פסוק מרתק: "שְׁלוֹם אֱלוהִים הַנִּשְׂגָּב מִכָּל שֵׂכֶל יִנְצור אֶת לְבַבְכֶם וְאֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (פיליפים ד 7).

מסקנה: הברכה הגדולה ביותר שאדם יכול לקבל בחייו זה חסד ושלום.

לסיכום

א. מאמינים הנם אנשים "קדושים"; גם אלו שרק אתמול עזבו את הפשע והכירו היום את אלוהים.

קדושתנו משמע, שיועדנו לשירות אלוהים בלבד; אנו כלים יחודיים לתפקידים מאוד מוגדרים: שגרירי המשיח לעולם חסר אמונה.

ב. אלוהים נותן לקדושיו את כל הכלים הדרושים למילוי תפקידם:

• חסד:אלוהים הסיר את המוות מחיי, והחליף אותו בחיי נצח עמו;

 

• שלום, שלווה וביטחון:כך שלא יהיה דבר בהיקום אשר יוכל להסיט את עיניך מישוע – אם באמת תבטח בו!

 

פרק א, פסוקים 3-5

מטרת האיגרת ללמד ולהוכיח את עליונותו ואת אלוהותו של ישוע, כך שהמאמינים ידעו כי כל סיפוקם בא מישוע; במילים אחרות: המלוא שלנו בישוע.

בשיעור הקודם למדנו:

א. המאמינים נקראים "קדושים" מנקודת מבטו של אלוהים וזאת בגלל יעודנו ויחודיותנו בשירות אלוהים.

כמו שהמקדש נקרא "קדוש" בגלל התפקיד המאוד מיוחד שנועד עבורו, וכמו שחפצי המקדש נקראים "קדושים" בגלל שימושם לצרכי המקדש בלבד, כך ילדי אלוהים המאמינים נקראים "קדושים" מכיוון שנועדו למלא את רצון אלוהים בלבד בחייהם. כל דבר אחר שנעשה והוא נוגד את רצון אלוהים, כמוהו כבזיון כלי ותפקיד.

ב. אלוהים נותן לילדים שלו "חֶסֶד וְשָׁלוֹם" –  דבר שלא מגיע לנו.

חסד: במקום מוות, קיבלנו חיים ובשפע בגלל האמונה בו כאדון ומושיע מן החטא. דרך החסד אלוהים הוכיח עד כמה גדולה אהבתו לילדיו.

שלום: מכיוון שבני אדם נולדים חוטאים, וכבר בלידתנו אנו נמצאים במצב של ניתוק ועוינות מאלוהים, התנ"ך מלמד שהדרך היחידה להפוך את העוינות לשלום זה רק על-ידי קבלת ישוע כאדון ומושיע מן החטא.

בתמורה לאמונה כנה, אלוהים משכין את רוחו בגוף המאמין (רומים ה 1; אפסים א 13). נוכחות אלוהים במאמין הנו ערבון לשלום ביניהם.

אלוהים מספק לנו את כל הכלים הנחוצים על מנת למלא את היעוד שלשמו נקראנו "שגרירי המשיח."

יוצא מכך, שחסד ושלום הנם הברכות הגדולות ביותר שאדם יכול לומר לרעהו. אין פלא אם כן, ששאול השליח פותח את מכתביו לקהילות בברכה זו.

פסוקים 3-5:

"מוֹדִים אֲנַחְנוּ לֵאלוהִים אֲבִי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וּמִתְפַּלְּלִים בַּעַדְכֶם תָּמִיד, כִּי שָׁמַעְנוּ עַל אֱמוּנַתְכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ וְעַל אַהֲבַתְכֶם לְכָל הַקְּדוֹשִׁים לְנוכַח הַתִּקְוָה הַשְּׁמוּרָה לָכֶם בַּשָּׁמַיִם, תִּקְוָה אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עָלֶיהָ קודֶם לָכֵן בִּדְבַר הָאֱמֶת שֶׁל הַבְּשׂוֹרָה."

אם המילה הודייה לא הייתה מודגשת בכל אחד מהפרקים, חושבני שלא הייתי שם לב לחשיבותה: א 12, ב 7, ג 15,17, ד 2.

מדוע שאול השליח מלמד אותנו לשפוע בהודייה? מדוע הגישה הזו חשובה? על מה מעידה גישה של הודייה תמידית?

שאול השליח מודה לאלוהים ומתפלל בעד שאר המאמינים בקולוסה מכיוון שאמונתם הייתה יציבה ברמה כזו שיכלה להגן עליהם ולעזור להם להדוף לימוד מוטעה. אמונתם הייתה כנה ולכן נראה מהם פרי של אהבה אחד כלפי השני.

אחת מהתכונות שאנו לא שופעים בה זאת ההודייה – הודייה מכל הלב.

אנו אומרים תודה לאלוהים או לאחרים, אך בתוך לבנו אנו עדיין לא שלמים! אחרי שנייה אנו מיד מבהירים מה חסר לנו, ועד כמה היה טוב יותר אילו דבר כזה או אחר היה נעשה אחרת.

במילים פשוטות: מאוד נדיר לשמוע אדם המודה לאלוהים עבור מצבו הנוכחי, וגם מתכוון לכך.

מדוע הגענו למצב שכזה? על מה זה מצביע? ואיך אפשר להבריא?

שאול השליח כותב את מילות התודה הללו כשהוא יושב במאסר.

איך יכול אדם להיות מלא בהודייה בעוד הוא יושב וסובל במאסר?

תשובה:

שאול השליח היה בטוח כי מאסרו בעקבות הבישור היה בדיוק הדבר שאלוהים רצה עבורו (ד 3). הוא היה מלא בהודייה מכיוון שידע כי הוא מציית לרצון אלוהים.

דרך ציותו הוא התנסה בכוח אלוהים בחייו, והתוצאה הייתה שמחה אמיתית והודייה כנה. שהותו במאסר היה שירות עבור גוף המשיח – הקהילה:

"כָּעֵת אֲנִי שָׂמֵחַ בַּסֵּבֶל שֶׁאֲנִי סוֹבֵל לְמַעַנְכֶם וַאֲנִי מְמַלֵּא בִּבְשָׂרִי אֶת סִבְלוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁיֵּשׁ עוֹד לִסְבֹּל בְּעַד גּוּפוֹ — הַקְּהִלָּה" (א 24).

כשאדם נמצא במרכז רצונו של אלוהים, הוא יודע זאת; ורק שם הוא יכול להרגיש את כוח אלוהים בו ועבורו.

איך שאול הגיע לכזו בגרות וביטחון באלוהים, למצב שבו הוא מלא בהודייה בעודו סובל במאסר?

תשובה: יחס אישי וקרוב עם ישוע המשיח, עם אלוהים, בכבודו ובעצמו.

מה בדיוק עשה שאול השליח? מה עלינו לעשות על מנת שנתנהג כמוהו?

א. תפילה:

שאול השליח התפלל כל הזמן: "…מִתְפַּלְּלִים בַּעַדְכֶם תָּמִיד" (א 3); "אֵינֶנּוּ חֲדֵלִים לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם וּלְבַקֵּשׁ שֶׁתִּמָּלְאוּ דַּעַת רְצוֹנוֹ" (א 9). הוא ביקש מהקולוסים שיהגו בדברים אשר למעלה: "בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה יֶהְגֶּה לְבַבְכֶם, לא בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ" (ג 22).

• תפילה מלמדת על קשר הדוק עם אלוהים, עם המשיח ישוע, אשר בזכותו יש לי שלום עם אלוהים.

 

• תפילה מצביעה על תלות. התלות שלי באלוהים.

 

• תפילה הנה אחד מערוצי התקשורת שלנו עם אלוהים.

ב. לימוד דבר אלוהים:

שאול השליח מלמד את הקולוסים שדבר אלוהים צריך לשכון בלבבם בשפע: "דְּבַר הַמָּשִׁיחַ יִשְׁכּון נָא בְּקִרְבְּכֶם בְּשֶׁפַע…" (ג 16).

דויד המלך אמר: "בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ; לְמַעַן, לא אֶחֱטָא־לָךְ" (קיט 11).

דבר אלוהים מתאר את אלוהים; מה הוא אוהב ואיך הוא רוצה שנתנהג?

דרך לימוד דבר אלוהים אנו לומדים להכיר את רצון אלוהים עבורינו, את גישתנו ויחסינו לכל דבר.

ג. ציות:

לאחר שלמדתי מה אלוהים רוצה עבורי, אני צריך לציית. ציות הנו הפרי של אמונה חיה – אמונה הבוטחת בדבר אלוהים.

בדרך כלל הציות לדבר אלוהים אינו קל! צריך את כוחו על מנת למלא את רצונו, וזה בדיוק העניין!

• רק דרך הציות לרצון אלוהים אנו עדים לכוחו בחיינו. ברגע שאנו רוצים לציית, אלוהים הוא זה המעניק לנו את הכוח והיכולת לציית.

 

• דרך הציות אנו לומדים להכיר את כוחו האמיתי של אלוהים – את אמיתותו לדברו.

 

• דרך הציות אנו לומדים לבטוח בו ולהמשיך לציית לו.

התוצאה של תפילה, לימוד דבר ה' וציות לרצונו, מובילה להתנסות בכוח אלוהים בחיינו.

אדם המתנסה בכוח אלוהים בחייו והיודע כי הוא נמצא במרכז רצונו של אלוהים – הוא אדם השופע בהודייה. אין שמחה ושלווה גדולה יותר מלהתנסות בפועל אלוהים בחייך.

מדוע אנו לא שופעים בהודייה?

מכיוון שרובינו לא מבלים זמן איכותי בתפילה.

רובינו לומדים "לימוד יד שנייה"; זאת אומרת: תלויים בלימודם של אחרים ולא מקדישים זמן אישי עם דבר אלוהים.

מכיוון שרובינו איננו שופעים בדבר אלוהים, לכן איננו יודעים מה רצון אלוהים עבורינו. ומכאן, רובינו מבלים את רוב חיינו מחוץ לרצון אלוהים.

מכיוון ששלמות, שמחה ושלווה נמצאים רק במרכז רצון אלוהים, אין פלא שרובינו לא שופעים בהודייה.

לסיכום

איך מתקנים את המצב?

אלוהים מצפה מילדיו לחיות חיים שופעים בהודייה.

הודייה הנה ההצהרה כי אני שמח במצבי הנוכחי, כי דווקא במצב זה אני מפאר את אלוהים ולומד להכיר את ריבונותו טוב יותר.

בגרות רוחנית המהווה בסיס לחיים השופעים בהודייה נובעת מתהליכים אלו:

1. תפילה
2. לימוד דבר ה'
3. ציות: "וְכָל מַה שֶּׁתַּעֲשׂוּ, הֵן בְּאומֶר הֵן בְּמַעֲשֶׂה, עֲשׂוּ הַכּל בְּשֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ וְהוֹדוּ לֵאלוהִים אָבִינוּ בְּאֶמְצָעוּתוֹ"(ג 17).

התוצאה תהיה הכרה אישית וטובה יותר של אלוהים בחיינו; ומכאן, השמחה וההודייה.

 

פרק א, פסוקים 3-8

בשיעור שעבר למדנו מהם התנאים הנחוצים בחיי המאמין על מנת שפיו יהיה מלא בהודייה כנה לכבוד אלוהים.

שאול כתב את האיגרת אל הקולוסים, אל האפסים ואל הפיליפים – בהיותו אסיר בכלא. משם, מסבלו, הוא מעודד אותם, ואף מלא בהודייה עבור מצבו.

איך אפשר לסבול ולהיות מלא בהודייה כנה?

שאול ידע כי מאסרו נבע מהיותו מבשר: "הִתְפַּלְּלוּ גַּם בַּעֲדֵנוּ, כְּדֵי שֶׁאֱלוהִים יִפְתַּח לָנוּ אֶת שַׁעַר הַדִּבּוּר לְהַגִּיד אֶת סוֹד הַמָּשִׁיחַ שֶׁבִּגְלָלוֹ אַף אָסִיר אָנוכִי…" (ד 3).

הוא ידע שהוא ממלא במדויק את רצון אלוהים בחייו.

אדם אשר מציית לאלוהים ונמצא במרכז רצון אלוהים, הנו אדם אשר מרגיש את כוח אלוהים פועל בו ועוזר לו לציית. מאמין כנה המתנסה בכל כוח אלוהים מודה בכל לבו לה'.

מה עשה שאול השליח ומה עלינו לעשות על מנת שחיינו ישפעו בהודייה כנה?

1. תפילה:יחס אישי ואינטימי עם אלוהים, פתיחת לב וחיים לפניו, תלות בו.
2. לימוד דבר ה':רק כך אפשר לדעת מה רצון אלוהים בכלל ובעבורי.
3. ציות:"וְכָל מַה שֶּׁתַּעֲשׂוּ, הֵן בְּאומֶר הֵן בְּמַעֲשֶׂה, עֲשׂוּ הַכּל בְּשֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ וְהוֹדוּ לֵאלוהִים אָבִינוּ בְּאֶמְצָעוּתוֹ"(ג 17).

"כִּי כְּשֵׁם שֶׁהַגּוּף בְּלא הָרוּחַ מֵת הוּא, כֵּן גַּם הָאֱמוּנָה בְּלא מַעֲשִׂים מֵתָה הִיא" (יעקב ב 26).

אמונה כנה היא אמונה המביאה מעש.

התוצאה תהיה: הכרה אישית וטובה יותר של אלוהים בחיינו – חיים על פי רצונו, התנסות בכוחו; ומכאן, השמחה וההודייה.

בפסוקים 3-8 נתמקד על הקשר בין אמונת אמת, אהבה והתקווה השמורה בשמים.

א. מהי האמונה האמיתית והכנה ששאול השליח כל-כך שמח שיש לקולוסים?

העולם מלא באמונות ובאנשים דתיים אשר כל אחד מהם מוכן למות עבור אלוהיו, ולכל אחד מהם מישהו הנחשב לאלוהים. אחרים טוענים כי ישנן דרכים ודתות שונות אשר כולן מביאות את בן האדם לאלוהים האחד.

האם כך מלמד התנ"ך?

האמונה התנ"כית מתבססת בקיום אלוהים ובאמת דברו הכתוב בתנ"ך.

התנ"ך, לעומת שאר ספרי האמונות והדתות, הנו הספר היחידי אשר מלא בשני דברים עיקריים המחזקים את אמיתותו:

1. תיאורים היסטוריים המאומתים על-ידי מקורות אחרים וארכאולוגיים.
2. נבואות למכביר אשר התגשמו והמעידות על ריבונותו של העומד מאחורי הכתוב.

לאחר שאלוהי אברהם, יצחק ויעקב מוכיח את קיומו, את כוח ידיעתו את העתיד ושליטתו על המאורעות ביקום, הוא מתאר ומסביר את רצונו מיציריו ויחסו אליהם.

הבה נבחן שני קטעים תנ"כיים שיעזרו לנו לבסס ולמקד את אמונתנו במרכז, ובעיקר.

1. תהילים ב:

דוד המלך משתף אותנו בתכניותיו של אלוהים ובקשר בין אלוהים למשיח, לאדון כל הארץ.

אלוהים קובע כי למרות אי רצונם של הבריות לקבל את מרות ושלטון המשיח עליהם, הוא ימשיך בתכניתו ויעמיד את המשיח כראש כל הארץ.

מי הוא אותו משיח?

א. היחס בינו לבין אלוהים הנו כיחס בין אב לבן. הדבר הזה נכתב על מנת לאמת את הנבואות המציינות כי המשיח ייוולד מבתולה ויהיה עמנו-אל (ישעיה ז 14, ט 5-6; מיכה הנביא ה 11).

ב. המשיח הוא אלוהים. הוכחה: "אשרי כל חוסי בו"; בדוק לאור הכתוב בספר ירמיה יז פסוקים 5, 7: "כּה אָמַר יהוה, אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם, וְשָׂם בָּשָׂר זְרועוֹ; וּמִן־יהוה יָסוּר בּוֹ"… "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוה; וְהָיָה יהוה מִבְטַחוֹ."

להזכירנו: באלוהים קיימים שלוש הוויות אשר כל אחד שווה לרעותה: "קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ־זאת, לא מֵראשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי; וְעַתָּה, אֲדונָי יְהוִה שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ" (ישעיה מח 166).

2. ישוע הנו הדמות אשר כל הנבואות התנ"כיות ננעלות עליו.

מי הוא ישוע? האם אפשר להיות אדישים כלפיו?

ישוע אמר: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי" (יוחנן יד 6).

א. אם ישוע משקר, אז אין כל מקום לסימפטיה כלפיו; שקרן זה שקרן וצריך להתרחק ממנו!

ב. אם ישוע דובר אמת – משמע כי האמת זו אישיות. הדרך לאלוהים היא לא על פי מפה, אלא דרך אישיות – והיא ישוע.

ישוע הוא אלוהים המשיח, ובלעדיו אין כל דרך לחזור לנוכחות אלוהים.

יוצא מכך כי כל אלו הטוענים כי ישוע היה אדם נחמד אך לא אלוהים, ממש אינם מתמודדים עם הצהרתו של ישוע. או שהוא דובר אמת ואז הוא הדרך היחידה לאלוהים, או שהוא שקרן וזה מאוד לא נחמד; וכל שאר הדרכים מובילות לגיהנום.

כמאמינים בישוע – כאדון ומשיח – אנו רואים בו אלוהים בכבודו ובעצמו אשר ירד ארצה על מנת לפדות את ילדיו בדמו שלו; ולאחר מותו, ניצח את המוות וקם לתחייה ביום השלישי.

כאלוהים בכבודו – אנו רואים את דבריו כציווי. אנו מאמינים שאל שדי הנו ישוע המשיח.

דבר אלוהים מלמד שגם השדים (המלאכים שסולקו עם השטן) מאמינים באלוהים: "אַתָּה מַאֲמִין שֶׁהָאֱלוהִים אֶחָד הוּא. הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת! גַּם הַשֵּׁדִים מַאֲמִינִים וְאַף רוֹעֲדִים" (יעקב ב 19).

אם כן, במה שונה אמונתי מאמונתם של השדים? הרי גם הם מאמינים שישוע קיים ובעל כוח!

ההבדל טמון במעשים הנובעים מאמונה אמיתית וכנה בישוע. כניעה, התמסרות וציות לו ולדברו – "אשרי כל חוסי בו".

שאול השליח הוכיח כי אמונתם של הקולוסים מלאה חיים בכך שהם אוהבים את שאר הקדושים – את שאר ילדי אלוהים; הם כנועים ומצייתים לישוע.

יעקב סיכם בפרק ב 14-26 את משמעותה של אהבת האחים: "תדאג להם כמו שאתה דואג לעצמך; תמלאו את מחסוריהם של הנזקקים!"

ישוע אמר כי אחת מדרכי ההיכר של תלמידיו היא: האהבה ביניהם! (יוחנן יג 33-35).

מדוע?

כי צריך אמונה כנה ואמיתית כדי לכלכל אהבה שכזו.

אם כן, איך אמונה במשיח ישוע ואהבת האחים מתקשרת לתקווה השמורה בשמים?

ראוי קודם כל לשאול: מהי התקווה של המאמין השמורה בשמים?

התקווה של המאמין היא לממש את ישועתו; זאת אומרת, ללבוש את גופו החדש והמושלם ולשרת את האדון לנצח נצחים (פרק א 12, ג 4, ג 24; חזון יוחנן 21).

בנחלת הנצח נתנהג כמו ישוע. שם יהיו לנו תפקידי שירות דומים לאלו הקיימים במסגרת גוף המשיח.

מה ששאול השליח התכוון לומר להם זה כדלקמן:

• אמונתכם היציבה והאמיתית נראית דרך אהבתכם אחד את השני.

 

• חייכם הנוכחיים עומדים בקו ישר עם יעודכם הנצחי – עם תקוותכם.

 

• היום אתם עושים ומתרגלים את מה שנדרש מכם למלא לאורך כל הנצח.

 

• אתם עומדים בקו ישר עם כל מה שאלוהים רוצה מכם בעתיד.

לסיכום

א. אמונה אמיתית ויציבה היא כזו אשר מעמידה את ישוע כאדון ומושיע במרכזה.

"וּשְׁלוֹם אֱלוהִים הַנִּשְׂגָּב מִכָּל שֵׂכֶל יִנְצור אֶת לְבַבְכֶם וְאֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (פיליפים ד 7).

ב. אמונה כנה וחיה היא כזו המיישמת את רצון המשיח בחיי המאמין. היא מתבטאת בעיקר בעזרה, לימוד, הדרכה, נתינה וכל זאת בענווה לשאר  האחים בגוף המשיח; ובמילה אחת – אהבה כנה.

ג. תקוותו של המאמין היא לחיות ולשרת את המשיח לנצח.

אמונה יציבה וכנה – כזו הנראית באהבה בין האחים, היא התרגול הטוב ביותר לילדי אלוהים העומדים לממש את תקוותם עם האדון.

תפילתי, שכולנו נקדיש זמן איכותי יותר ללימוד והכרת ישוע על פי הכתובים על מנת שאמונתנו תהיה יציבה.

אמונה יציבה – משמע, חיים יציבים.

 

פרק א, פסוקים 9-12

בשיעור שעבר למדנו את הקשר בין אמונה כנה, אהבה ותקווה.

א. אמונה אמיתית ויציבה היא כזו אשר מעמידה את ישוע כאדון ומושיע במרכזה.

ב. אמונה כנה וחיה מתבטאת בעיקר בעזרה, לימוד, הדרכה, נתינה וכל זאת בענווה לשאר האחים בגוף המשיח; ובמילה אחת – אהבה כנה.

ג. תקוותו של המאמין היא מימוש ישועתו; זאת אומרת, לחיות ולשרת את המשיח לנצח.

אמונה יציבה וכנה – כזו הנראית באהבה בין האחים, היא התרגול הטוב ביותר לילדי אלוהים העומדים לממש את תקוותם עם האדון.

תזכורת:

איגרת זו נכתבה לאור מצב שבו פילוסופיות זרות נכנסו לקהילה. כל אותם ספסרים רוחניים טענו כי בידם החכמה העליונה – הידע לשלמות רוחנית.

אותם טועים ומטעים ניסו להסיט את המאמינים מדרך האמונה הפשוטה והאמיתית בישוע כאדון ומושיע. לכן, שאול השליח מבהיר למאמינים, ודרכם לנו: מהו מקור החכמה העליונה ומהם פירותיה ומטרתה.

פסוקים 9-12:

9 "מִשּׁוּם כָּךְ גַּם אָנוּ, מִיּוֹם שֶׁשָּׁמַעְנוּ אֶת זאת, אֵינֶנּוּ חֲדֵלִים לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם וּלְבַקֵּשׁ שֶׁתִּמָּלְאוּ דַּעַת רְצוֹנוֹ, בְּלִוְיַת כָּל חָכְמָה וּתְבוּנָה רוּחָנִית,

10 לְמַעַן תִּתְהַלְּכוּ כַּיָּאוּת לִפְנֵי הָאָדוֹן, כְּכָל חֶפְצוֹ, וּלְמַעַן תָּנִיבוּ פְּרִי בְּכָל מַעֲשֶׂה טוֹב וְתִגְדְּלוּ בְּדַעַת אֱלֹהִים,

11 וְתִתְחַזְּקוּ בְּכָל כּוחַ כְּפִי עוצֶם כְּבוֹדוֹ, וְתִהְיֶה לָכֶם סַבְלָנוּת וְאורֶךְ רוּחַ בַּכּל, וּבְשִׂמְחָה

12 תִּתְּנוּ תּוֹדָה לְאָבִינוּ שֶׁהִכְשִׁיר אֶתְכֶם לְהִשְׁתַּתֵּף בְּנַחֲלַת הַקְּדוֹשִׁים בָּאוֹר."

שאול השליח אומר: "מִשּׁוּם כָּךְ גַּם אָנוּ, מִיּוֹם שֶׁשָּׁמַעְנוּ אֶת זאת, אֵינֶנּוּ חֲדֵלִים לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם…" (פסוק 9).

מה שאול השליח שמע?

מהיום ששמענו את החדשות הטובות המתארות את אמונתכם היציבה ופועלכם הנכון, מהיום ששמענו על אהבתכם שברוח… (פסוקים 8-3, בעיקר פסוק 6).

שאול השליח שמח כי למרות הלחץ ממורי שקר המנסים להחדיר פילוסופיות זרות, ממשיכים המאמינים לשמור על יציבות רוחנית, ועל כך הוא מודה לאלוהים ומתפלל עבורם.

בפסוק 9 אנו עדים לתפילה מאוד מיוחדת של שאול השליח עבור הקולוסים: "שֶׁתִּמָּלְאוּ דַּעַת רְצוֹנוֹ, בְּלִוְיַת כָּל חָכְמָה וּתְבוּנָה רוּחָנִית."

עד כמה מיוחדת בקשתו של שאול השליח?

להלן פירוט הבקשה ומשמעותה:

א. "תִּמָּלְאוּ דַּעַת רְצוֹנוֹ (רצון אלוהים)."

האם אנשים פשוטים כמונו יכולים להתקרב ולדעת את רצונו של בורא עולם… את כל רצונו?

1. אלוהים רוצה שנדע את רצונו:"… אֱלוהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּחַר בְּךָ לָדַעַת אֶת רְצוֹנוֹ…" (מעשי השליחים כב 14; קולוסים ג 16: "דְּבַר הַמָּשִׁיחַ יִשְׁכּון נָא בְּקִרְבְּכֶם בְּשֶׁפַע…" 
2. הוא רוצה שנבין את רצונו: "לָכֵן אַל תִּהְיוּ חַסְרֵי דַעַת, אֶלָּא הָבִינוּ לָדַעַת מָה רְצוֹנוֹ שֶׁל הָאָדוֹן"(אפסים ה 17).
3. ה' אומר לנו את כל מה שהוא רוצה מאיתנו, ורצונו אינו נסתר: "לא אוֹסִיף לִקְרא לָכֶם עֲבָדִים, כִּי הָעֶבֶד אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֲדוֹנָיו. קָרָאתִי לָכֶם 'יְדִידִים', מִפְּנֵי שֶׁהוֹדַעְתִּי לָכֶם אֶת כָּל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵאֵת אָבִי"(יוחנן טו 155).

כל הנתונים אודות אלוהים ורצונו כתובים בספר ברור שנקרא: תנ"ך.

קריאה ולימוד מדבר אלוהים יניבו ידיעה בכל הנוגע לרצון אלוהים.

שאול השליח אומר: "תִּמָּלְאוּ בדעת אלוהים". משמעות המילה "תִּמָּלְאוּ" בהקשר הזה הנה: תהיו מצוידים מכף רגל ועד ראש. זה כמו אדם המצטייד בכל הדרוש לטיול ארוך.

ההנחיה הזו מאוד דומה לפסוק אחר שאמר שאול השליח לאפסים: "הִמָּלְאוּ בְּרוּחַ!" (ה 18). הכוונה הייתה: היו נשלטים על-ידי הדרכת רוח הקודש. לא רצוני, אלא רצונו!

על אותו משקל, כאשר שאול השליח אמר לקולוסים: "הימלאו בדעת אלוהים", הוא מתכוון:

תנו למלוא דעת אלוהים למלא אתכם כך שרצונכם יפעל על פי דעתו ולא על פי דעתכם.

ההנחיה הזו מאוד חשובה לאור השפעת אותם מורי שקר הטוענים כי קיימת חכמה ודעת ממקור אחר.

שאול השליח מבהיר בדרך שאינה משתמעת לדו פנים: כל הדעת קיימת בישוע – "הֵן בַּמָּשִׁיחַ, בְּגוּפוֹ, שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלֹהוּת" (ב 9).

שאול ממשיך ואומר:

ב. "בְּלִוְיַת כָּל חָכְמָה וּתְבוּנָה רוּחָנִית" (א 9).

בעוד שכל אחד יכול לקרא את התנ"ך, הרי שחכמה ותבונה רוחנית ניתנים רק על-ידי אלוהים, על-ידי נוכחות ופעולת רוח הקודש במאמין (ראשונה לקורינתים ב 1-10).

הכתוב אומר: "כְּדֵי שֶׁאֱלוהֵי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֲבִי הַכָּבוֹד, יִתֵּן לָכֶם רוּחַ שֶׁל חָכְמָה וְהִתְגַּלּוּת שֶׁתֵּיטִיבוּ לָדַעַת אוֹתוֹ, וְיָאִיר עֵינֵי לְבַבְכֶם לָדַעַת מַהִי הַתִּקְוָה הַצְּפוּנָה בִּקְרִיאָתוֹ…" (אפסים א 17-188);

"אִישׁ מִכֶּם אִם יֶחְסַר חָכְמָה, יְבַקֵּשׁ מֵאֱלֹהִים הַנּוֹתֵן לַכּל בִּנְדִיבוּת…" (יעקב א 5).

למה הכוונה?

• רוח הקודש השוכן בי, לוקח את המילים שקראתי על אלוהים בדברו, ומאפשר לי להבינם בדרך נכונה המופנמת לחיי.

 

• רוח הקודש מאפשר לי להשתמש באותו ידע ודעת אלוהים – ברגע, בזמן ובדרך הנכונה והרצויה לאלוהים; וכך הופך את הידע לדבר מעשי אשר מתבצע בחכמה ותבונה רוחנית.

לדוגמה:

א. אנו קוראים בתנ"ך את הציווי לעזור אחד לשני (יעקב ב).

עזרה יכולה להיות הרסנית ומפנקת אך גם עוזרת, מחנכת ובונה. בעזרת כוח רוח הקודש אנו יכולים ליישם את ההדרכה התנ"כית כך שתועיל לאח, לא תפנק או תפגע בו.

יישום נכון של דבר אלוהים בעזרת רוח הקודש, יניב תוצאה מבורכת. אלוהים יקבל את הכבוד, ואנו נגדל בניסיון ובהתנסות עם אלוהים.

הדוגמה לעיל הנה המשמעות של פסוקים 10-12:

"לְמַעַן תִּתְהַלְּכוּ כַּיָּאוּת לִפְנֵי הָאָדוֹן, כְּכָל חֶפְצוֹ, וּלְמַעַן תָּנִיבוּ פְּרִי בְּכָל מַעֲשֶׂה טוֹב וְתִגְדְּלוּ בְּדַעַת אֱלוהִים, וְתִתְחַזְּקוּ בְּכָל כּוחַ כְּפִי עוצֶם כְּבוֹדוֹ, וְתִהְיֶה לָכֶם סַבְלָנוּת וְאורֶךְ רוּחַ בַּכּל, וּבְשִׂמְחָה תִּתְּנוּ תּוֹדָה לְאָבִינוּ שֶׁהִכְשִׁיר אֶתְכֶם לְהִשְׁתַּתֵּף בְּנַחֲלַת הַקְּדוֹשִׁים בָּאוֹר."

שאול השליח התפלל עבור המאמינים בקולוסה על מנת שהבנתם העמוקה את אלוהים תבוא לידי ביטוי בחיים הרצוים לאלוהים, ולא כמו המורים המטעים המלמדים תיאוריה שאין בה כל תועלת מעשית.

פסוקים 10-11 מבהירים בצורה מאוד ברורה כי הגדילה בידיעת אלוהים – הבגרות הרוחנית – נובעת מתוך יישום גדל וגובר של רצון אלוהים בחיי המאמין.

גדילה ביישום וציות הנם המרכיבים הבונים את האופי המשיחי.

למה הכוונה?

אלוהים אינו אדיש לציותינו לדברו. אלוהים עונה לנו בכך שהוא מברך את פועלנו, הוא מחזק אותנו וממלא את מחסורינו. דרך תשובתו אנו לומדים לבטוח בו, להכיר אותו באופן אישי וכך אנו רוצים לדעת יותר אודותיו.

מאמין כנה הלומד יותר אודות אלוהים, מניב עשייה מדויקת ומכוונת אשר תניב קשר אישי וקרוב יותר עם אלוהים.

איך ניתן למדוד את קירבתו של אדם לאלוהים, ובגרותו הרוחנית?

על-ידי גדילה של כל אחד מתכונות פרי הרוח:

"וְתִתְחַזְּקוּ בְּכָל כּוחַ כְּפִי עוצֶם כְּבוֹדוֹ, וְתִהְיֶה לָכֶם סַבְלָנוּת וְאורֶךְ רוּחַ בַּכּל…" (פסוק 11).

"פְּרִי הָרוּחַ הוּא אַהֲבָה, שִׂמְחָה, שָׁלוֹם, אורֶךְ רוּחַ, נְדִיבוּת, טוּב לֵב, נֶאֱמָנוּת, עֲנָוָה, רִסּוּן עַצְמִי — עַל מִדּוֹת כָּאֵלֶּה אֵין תּוֹרָה חָלָה" (גלטים ה 22-23).

כל התכונות המצביעות על הסתמכות מוחלטת על אלוהים, כוחו, ותזמון פועלו בחיינו. תכונות אשר מצביעות על ניסיון אישי עשיר, קרוב ומבורך עם אלוהים.

שימו לב לפסוק 12: "וּבְשִׂמְחָה תִּתְּנוּ תּוֹדָה לְאָבִינוּ שֶׁהִכְשִׁיר אֶתְכֶם לְהִשְׁתַּתֵּף בְּנַחֲלַת הַקְּדוֹשִׁים בָּאוֹר."

עוד לא נולד אדם אשר הלך עם אלוהים באמונה כנה וביטחון ואשר סיים את חייו באכזבה מאלוהים. דוד המלך אמר: "נַעַר הָיִיתִי, גַּם־זָקַנְתִּי וְלֹא־רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב; וְזַרְעוֹ, מְבַקֶּשׁ־לָחֶם." (תהילים לז 25).

הליכה עם אלוהים תמיד תגרום לנו להודות לו; כזה הוא אלוהים, וכה גדול חסדו וטובו!

פסוק 12 מאפשר לנו לקבל מבט לעבר עיסוקנו בשירות אלוהים בנצח. שאול השליח מודה לאלוהים על כך שהוא מכשירו להשתתף בנחלת הקדושים.

במילים אחרות: אם ידיעת רצון אלוהים בלווית חכמה ותבונה רוחנית מהווים הכשרה, הרי שבנחלת הקדושים – בשלב הנצח – זה בדיוק מה שנעשה.

נדע את אלוהים בצורה מוחלטת ונשרת אותו במלוא החכמה והתבונה הרוחנית.

סיכום

א. שאול השליח שמח שאמונת הקולוסים יציבה ומבוססת מכיוון שאמונה יציבה מובילה למעשים נכונים. במילים אחרות: מה שאתה מאמין קובע  מה אתה עושה ואיך אתה עושה.

ב. פסוקים 9-12 מזכירים לנו עד כמה קריטי להקדיש זמן איכותי ללימוד דבר אלוהים ותפילה.

ישוע אמר: "הַמְנַחֵם, רוּחַ הַקּודֶשׁ שֶׁהָאָב יִשְׁלַח לָכֶם בִּשְׁמִי, הוּא יְלַמֵּד אֶתְכֶם הַכּל וְיַזְכִּיר לָכֶם כָּל מַה שֶּׁאֲנִי אָמַרְתִּי לָכֶם" (יוחנן יד 26).

מכאן, דבר אלוהים הנו חומר הגלם של רוח הקודש.

הרבה חומר גלם: ידיעה רבה של דבר אלוהים – יש תוצר מדויק, ברור ומבורך יותר.

ג. לימוד דבר אלוהים וציות לדברו הנו תהליך המכשיר אותנו לשרת בצורה חכמה ונבונה את בורא העולם.

הבה ננצל את תקופת ההכשרה בחיים אלו בדרך מכובדת, כדי שנזכה להודות לאלוהים ולשרת אותו בכבוד בתקופה של הנצח.

 

פרק א, פסוקים 13-14 – ישוע המשיח כמושיע מהחטא

בשיעור שעבר למדנו כי שאול השליח שמח לשמוע על אמונתם היציבה של המאמינים בקולוסה.

אמונתם הייתה יציבה מכיוון שהם הכירו בישוע כאדון ומשיח, ולכן הם נבנים על יסוד איתן.

שאול השליח התפלל ועודד אותם להמשיך ולהימלא בדעת רצון אלוהים, בחכמה ובתבונה רוחנית מכיוון שרק כך אפשר לשרת את אלוהים ביעילות ולהתבגר רוחנית.

שאול הבהיר להם, וגם לנו, כי תקופת היותנו כאן – כמוה כתקופת הכשרה לייעודנו הנצחי.

יעודנו: לשרת את אלוהים בנחלת הנצח.

לא קל היה למאמינים בקולוסה. אנשים שנחשבו לחכמים וידענים לימדו כי ישוע אינו אלוהים. הם טענו כי אלוהים, שהנו רוח וכליל השלמות, לא יופיע בגוף בשר נחות.

הבשורה הוצגה על ידם כדבר פשוט מדי כדי להיות אמיתי; וכך הוצגו המאמינים האמיתיים ככאלו החסרים חכמה, פשוטים, ויחד עם זאת טועים.

אותם "מקובלים" בעיני החברה טענו כי הישועה, ההתעלות של האדם, נובעת מתוך גדילה בידע וחכמה. הם גם ציינו כי הידע והחכמה הנחשקת יכולים להינתן דרכם, או בדרכים אחרות ושונות מדרך אלוהים.

שאול השליח מודע ללחץ ולמצב אשר בו נמצאים ילדיו הנאמנים של אלוהים, ועל כן הוא מנסה לתאר את עוצמת אלוהותו של ישוע (אלוהים אשר לבש בשר ובא כאדם) כדי להבהיר חזור והבהר שאין כתובת אחרת לאדם הרוצה להיוושע מלבד ישוע.

פסוקים 13-20:

13 "הֵן הָאָב הִצִּילָנוּ מִשִּׁלְטוֹן הַחושֶׁךְ וְהֶעֱבִירָנוּ אֶל מַלְכוּת בְּנוֹ אֲהוּבוֹ, 14 אֲשֶׁר בּוֹ לָנוּ הַפְּדוּת, סְלִיחַת הַחֲטָאִים, 15 וְהוּא צֶלֶם שֶׁל הָאֱלוהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה;

16 כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁנִרְאֶה וּמַה שֶּׁבִּלְתִּי נִרְאֶה, גַּם כִּסְאוֹת וְרָשֻׁיּוֹת וְגַם מֶמְשָׁלוֹת וְשִׁלְטוֹנוֹת. הַכּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ,

17 וְהוּא קוֹדֵם לַכּל וְהַכּל קַיָּם בּוֹ. 18 הוּא הָראשׁ שֶׁל הַגּוּף, כְּלוֹמַר, שֶׁל הַקְּהִלָּה. הוּא הָרֵאשִׁית, בְּכוֹר מִבֵּין הַמֵּתִים, לְמַעַן יִהְיֶה רִאשׁוֹן בַּכּל, 

19 כִּי כֵן הָיָה רָצוֹן לְשַׁכֵּן בּוֹ אֶת כָּל הַמְּלוֹא 20 וּבְאֶמְצָעוּתוֹ לְרַצּוֹת אֶל עַצְמוֹ אֶת הַכּל. הֵן מַה שֶּׁבַּשָּׁמַיִם וְהֵן מַה שֶּׁבָּאָרֶץ, בְּאֶמְצָעוּתוֹ, בַּעֲשִׂיַּת שָׁלוֹם בְּדָמוֹ עַל הַצְּלָב."

 

הפסוקים חולקו ל-4 קטעים, כשכל אחד מתאר פן אלוהי בישוע:

1. פסוקים 13-14: ישוע כמושיע

א. "הֵן הָאָב הִצִּילָנוּ מִשִּׁלְטוֹן הַחושֶׁךְ וְהֶעֱבִירָנוּ אֶל מַלְכוּת בְּנוֹ אֲהוּבוֹ – ישוע."

מה זה "שִּׁלְטוֹן הַחושֶׁךְ"?

"שלטון החושך" משמע: להיות תחת חסותו של השטן.

"כִּי לא עִם בָּשָׂר־וָדָם מִלְחָמָה לָנוּ, אֶלָּא עִם רָשֻׁיּוֹת וּשְׂרָרוֹת, עִם מוֹשְׁלֵי חֶשְׁכַת הָעוֹלָם הַזֶּה, עִם כֹּחוֹת רוּחָנִיִּים רָעִים בַּשָּׁמַיִם" (אפסים ו 12);

"… אֶלָּא שֶׁזּאת שְׁעַתְכֶם וּשְׁעַת שִׁלְטוֹן הַחושֶׁךְ" (לוקס כב 53);

"… לְהָשִׁיב אוֹתָם מֵחושֶׁךְ לְאוֹר וּמִשִּׁלְטוֹן הַשָטָן לֵאלוהִים…" (מעשי השליחים כו 18).

למה הכוונה?

כשאני דוחה את אלוהים ואת כפרתו בישוע, אני משמש כלי בשירות השטן.

השטן משתמש בבני האדם, שתחת חסותו, כדי להכשיל את תכנית הישועה של אלוהים.

הוא משתמש בבני האדם, בעמים ובצבאות על מנת לגרום לכך שהבטחות אלוהים לא יצאו אל הפועל, ובכך להציל את עצמו מהשמדה.

לדוגמה: הצעת חוק נגד בישור; הלשנות ואיומים בגלל חלוקת עלונים; ניסיון לקחת את ריבונות ירושלים מישראל; אלו הן דוגמאות מעשיות של חיים תחת שלטון החושך.

אותם אנשים, בכל אותן דוגמאות, מנווטים על-ידי השטן כדי להוציא לפועל את מטרתו.

חזון יוחנן פרק כ פסוקים 1-3:

"רָאִיתִי מַלְאָךְ יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם וּבְיָדוֹ מַפְתֵּחַ הַתְּהוֹם וְשַׁרְשֶׁרֶת גְּדוֹלָה. הוּא תָּפַשׂ אֶת הַתַּנִּין, הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי אֲשֶׁר הוּא הַמַּלְשִׁין וְהַשָטָן, וְקָשַׁר אוֹתוֹ לְאֶלֶף שָׁנִים.

הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ אֶל הַתְּהוֹם וְסָגַר וְחָתַם עָלָיו כְּדֵי שֶׁלּא יַתְעֶה עוֹד אֶת הַגּוֹיִם עַד תּם אֶלֶף הַשָּׁנִים."

מדוע ישוע כינה זאת "ממלכת החושך"?

כדי להדגיש את הריחוק מאלוהים.

ממלכת אלוהים נקראת "ממלכת אור" – "נַחֲלַת הַקְּדוֹשִׁים בָּאוֹר" (א 12); ולכן, ממלכת החושך מציינת ריחוק ואי שיתוף עם אלוהים.

ממלכת החושך מעידה על משמעות נוספת: ממלכה ללא ברכה, ללא מטרה או יעוד מועיל. עבודת סרק שקללה בתחילתה ובסופה.

ספר חזון יוחנן יט 20 מתאר את אחריתם של אזרחי ממלכת החושך באגם אש וגפרית נצחית: "אֲגַם הָאֵשׁ הַבּוֹעֵר בְּגָפְרִית."

לאחר שתוארה לנגד עינינו התחנה הסופית של ממלכת החושך, ניתן להבין איזו מתנת חסד גדולה עשה לנו ישוע כשהוא הציל אותנו מיד השטן והעביר אותנו לממלכתו.

מהי ממלכתו של ישוע?

ממלכתו של ישוע מתחילה מבחינה רוחנית בגוף המאמין, אך גם תיראה באופן גשמי על כדור הארץ – ומרכזה בירושלים.

ראשונה לקורינתים ג 16: "הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי הֵיכַל אֱלוהִים אַתֶּם וְכִי רוּחַ אֱלוהִים שׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבְּכֶם?"

תהילים ב: "וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל־צִיּוֹן, הַר־קָדְשִׁי." בפרק זה דוד המלך מציין כי בן-אלוהים, המשיח, יהיה זה אשר ישמיד את כל מתנגדיו וימלוך  על העולם עם ילדיו.

ממלכתו הארצית של ישוע תתחיל כאשר הוא יחזור לארץ וישמיד את כל צבאות העולם שיעמדו נגדו. הנביא זכריה בפרק יד מתאר את המאורע, ושם הוא מכנה את האדון בשם "יהוה."

לאחר שישוע ימלוך על העולם 1000 שנים אשר בהן השטן יהיה כלוא, אלוהים ישפוט את כל ברואיו שיצר מבראשית: את השטן ונתיניו יזרוק לאגם האש למשפט סופי, ואת ילדיו ישכין עמו לנצח נצחים (חזון יוחנן פרקים כ-כב).

ממלכתו של ישוע נקראת "ממלכת האור" מכיוון שאלוהים במרכזה: "וְלַיְלָה לא יִהְיֶה עוֹד וְלא יִצְטָרְכוּ לְאוֹר מְנוֹרָה וּלְאוֹר שֶׁמֶשׁ, כִּי יהוה אֱלוהִים יָאִיר עֲלֵיהֶם וְיִמְלְכוּ לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים" (התגלות כב 5).

מה יאפיין אותה?

1. לחיות בעולם אשר אין זכר לחטא או להשפעתו.
2. לחיות ללא זמן כאשר כל יום מכירים את אלוהים טוב יותר ומשרתים אותו לנצח ובשמחה.
3. לטעום את טעם החיים שהיה לאדם וחווה לפני שחטאו, וכל זאת – לנצח נצחים.

חזון יוחנן פרק כב פסוקים 3-4: "שׁוּם קְלָלָה לא תִּהְיֶה עוֹד. כִּסֵּא אֱלוהִים וְהַשֶה יִהְיֶה בָּהּ וַעֲבָדָיו יְשָׁרְתוּהוּ. הֵם יִרְאוּ אֶת פָּנָיו, וּשְׁמוֹ עַל מִצְחוֹתָם…"

איך עוברים מממלכת ושלטון החושך של השטן לממלכת הנצח של אלוהים?

שאול השליח מבהיר שאלוהים הוא זה שהעביר אותנו, ולא אנו את עצמינו; "…וְזאת לא מִיֶּדְכֶם, כִּי אִם מַתְּנַת אֱלוהִים היא…" (אפסים ב)

לנו אין יכולת עצמית להתמודד ולנצח את השטן, אך לאלוהים יש:

אפסים ו 18-10:

10 "סוֹף דָּבָר, חִזְקוּ בַּיהוה וּבְכֹחַ גְּבוּרָתוֹ. 11 לִבְשׁוּ אֶת מְלוֹא נֶשֶׁק הָאֱלֹהִים לְמַעַן תּוּכְלוּ לַעֲמֹד נֶגֶד נִכְלֵי הַשָֹטָן;

12 כִּי לֹא עִם בָּשָׂר־וָדָם מִלְחָמָה לָנוּ, אֶלָּא עִם רָשֻׁיּוֹת וּשְׂרָרוֹת, עִם מוֹשְׁלֵי חֶשְׁכַת הָעוֹלָם הַזֶּה, עִם כֹּחוֹת רוּחָנִיִּים רָעִים בַּשָּׁמַיִם.

13 עַל כֵּן קְחוּ אֶת מְלוֹא נֶשֶׁק הָאֱלֹהִים, לְמַעַן תּוּכְלוּ לְהִתְנַגֵּד בַּיּוֹם הָרָע, וְלַעֲמֹד לְאַחַר עֲשׂוֹתְכֶם אֶת הַכֹּל.

14 עִמְדוּ כְּשֶׁהָאֱמֶת חֲגוּרָה עַל מָתְנֵיכֶם וְשִׁרְיוֹן הַצֶּדֶק לְבוּשְׁכֶם, 15 וּכְשֶׁרַגְלֵיכֶם נְעוּלוֹת נְכוֹנוּת לִבְשׂוֹרַת הַשָּׁלוֹם.

16 עִם כָּל אֵלֶּה שְׂאוּ אֶת מָגֵן הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר תּוּכְלוּ לְכַבּוֹת בּוֹ אֶת כָּל חִצָּיו הַבּוֹעֲרִים שֶׁל הָרָע.

17 וּקְחוּ אֶת כּוֹבַע הַיְשׁוּעָה וְאֶת חֶרֶב הָרוּחַ, שֶׁהִיא דְּבַר הָאֱלֹהִים. 18 בְּכָל תְּפִלָּה וּתְחִנָּה הִתְפַּלְּלוּ תָּמִיד ברוּחַ…"

ישוע אמר לנקדימון כי הוא לא בא לשפוט, אלא להציל אותנו  (יוחנן ג 16-18):

16 "כִּי כּה אָהַב אֱלוהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לא יאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם.

17 הֵן הָאֱלוהִים לא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ אֶל הָעוֹלָם לִשְׁפּוט אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּוָּשַׁע הָעוֹלָם עַל־יָדָיו.

18 הַמַּאֲמִין בּוֹ אֵינֶנּוּ נִדּוֹן. מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין כְּבָר נִדּוֹן, מִפְּנֵי שֶׁלּא הֶאֱמִין בְּשֵׁם בֶּן־הָאֱלוהִים הַיָּחִיד".

בגלל נוכחות החטא, מצבנו הראשוני הוא מצב של ריחוק מאלוהים וחסות של שלטון החושך.

למרות המצב, אלוהים אוהב את יציריו והוא מיוזמתו החליט להציל את ילדיו.

איך?

אלוהים קבע כבר מבראשית כי מחיר הכפרה הוא מחיר החיים. זאת אומרת: צריך חיים טהורים על מנת לקנות או לשלם עבור חיים של מישהו אחר: "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא, וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל־הַמִּזְבֵּחַ, לְכַפֵּר עַל־נַפְשׁותֵיכֶם; כִּי־הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" (ויקרא יז 111).

מכיוון שכל הבריאה נגועה בחטא, אין דבר נברא שיכול להושיע, אלא רק דבר שהיה מתמיד והחטא לא פגע בו.

יוצא מכך, שאלוהים בעצמו היה צריך למסור את חייו הטהורים על מנת לפדות את חיי ילדיו. אלוהים הבן, ישוע המשיח, שילם והציג את התשלום לפני אלוהים האב.

המחיר שולם – הדרך לנוכחות אלוהים נסללה!

ישוע הוכיח שאלוהים קיבל את הכפרה בכך שהוא קם מן המתים בעצמו לאחר שלושה ימים בקבר. ישוע הוכיח כי הוא מקור החיים: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי" (יוחנן יד 66).

"כִּי־עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים; בְּאוֹרְךָ, נִרְאֶה־אוֹר" (תהילים לו 10).

ישוע ניצח את המוות. הוא הסיר את האיום הגדול ביותר שעומד על ראש בני האדם והבריאה.

בנצחונו את המוות, הוא הוכיח כי הוא הכתובת היחידה לממלכת האור של אלוהים.

הוא הוכיח כי הוא בראש, ואין גדול ממנו! מכאן, אלוהותו.

איך נפדים ומקבלים את סליחת החטאים?

באמונה כנה שישוע הוא אכן מי שהוא אמר: אדון ומושיע.

"וְאִם אַתָּה מוֹדֶה בְּפִיךָ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן וּמַאֲמִין בִּלְבָבְךָ שֶׁאֱלוהִים הֵקִים אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים — תִּוָּשַׁע. הֲרֵי בְּלִבּוֹ מַאֲמִין אִישׁ וְיֻצְדַּק, וּבְפִיו יוֹדֶה וְיִוָּשַׁע" (רומים י 9-10).

"וְאֵין ישועה בְּאַחֵר, כִּי אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהיוושע" (מעשי השליחים ד 12).

אמונה כנה משנה חיים, משנה דרך חשיבה ומתמסרת לרצון אלוהים. זה אפשרי רק בעזרת רוח אלוהים הפועל בנו.

לסיכום

שאול השליח מוכיח את אלוהותו של ישוע דרך פעולתו כמושיע מן החטא.

א. ישוע ניצח את השטן.
ב. ישוע הסיר את איום המוות.
ג. הוא חי לנצח.
ד. ישוע הוא מקור החיים.

לאחר שראינו רק את החלק הראשון (מתוך הארבעה) שישוע עשה עבורינו, הבה נחשוב איזה אדם מסוגל לעשות זאת?

איזה אדם יכול לעמוד מול השטן ומלאכיו ולזרוק את כולם, כאחד, לאגם האש לנצח?

איזה אדם יכול להושיע עולם ולשנות את ייעודו הנצחי?

איזה אדם ניצח את המוות וביטל את השפעתו?

איזה אדם יכול להיות מקור החיים לשאר הבריאה?

רק אלוהים! – והוא בא אלינו בישוע.

מסקנה: ישוע הוא אלוהים.

לא לחינם אמר שאול: "… אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהיוושע" (מעשי השליחים ד 12).

בשיעור הבא נתמודד עם שאר התכונות והתיאורים של ישוע המעידים על אלוהותו ועל היותו הכתובת היחידה עבור בני האדם.

 

פרק א, פסוקים 15-17 – ישוע המשיח כבורא וכמקיים הבריאה

שאול השליח מתאר את אלוהותו של ישוע ב-4 תפקידים על מנת לעודד את המאמינים בקולוסה להתמיד ולהתמקד בישוע בדעת ובמעש.

בשיעור שעבר למדנו את התפקיד הראשון: ישוע המושיע (פסוקים 13-14).

ראינו כי ישוע חייב להיות אלוהים כדי למלא את תפקידו כמושיע מן החטא.

1. רק ישוע יכול היה להציג דם כפרה ללא חטא, וכך למלא את תנאי הקורבן שאלוהים הציב.
2. ישוע ניצח את המוות, ביטל את השפעתו, וכך הסיר את האיום הגדול ביותר נגד הבריאה.
3. ישוע ניצח את השטן – את "ממלכת החושך" – והוא ישליך אותו ואת מלאכיו לאגם האש לנצח.
4. ישוע הוא מקור החיים לכל אלו הרואים בו אדון ומושיע; רק בו הפדות והסליחה.
5. ישוע חי לנצח, ומשתף את ילדיו בנצח – ב"ממלכת האור" של אלוהים.

רק אלוהים יכול למלא את הסעיפים הללו, ולכן ישוע הוא מלוא האלוהים באדם.

שאול אמר: "אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ להיוושע" (מעשי השליחים ד 12).

בשיעור זה נלמד תכונה ותיאור נוסף של ישוע המעיד על אלוהותו; ומכאן, על היותו הכתובת היחידה עבור בני האדם.

פסוקים 15-17:

15 "וְהוּא צֶלֶם שֶׁל הָאֱלוהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה; 

16 כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁנִרְאֶה וּמַה שֶּׁבִּלְתִּי נִרְאֶה, גַּם כִּסְאוֹת וְרָשֻׁיּוֹת וְגַם מֶמְשָׁלוֹת וְשִׁלְטוֹנוֹת. הַכּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ,

17 וְהוּא קוֹדֵם לַכּל וְהַכּל קַיָּם בּוֹ."

 

 

א. ישוע הוא "צֶלֶם שֶׁל הָאֱלוהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה."

שאול אמר: "הָאֱלוהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה." אלוהים הוא רוח: "הָאֱלוהִים הוּא רוּחַ וְהָעוֹבְדִים אוֹתוֹ צְרִיכִים לְעָבְדוֹ בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת" (יוחנן ד 24); אין לו  מסגרת חומרית.

מה קרה ואיך קרה שאלוהים לבש מסגרת גשמית?

בספר בראשית א 26 השלמות האלוהית הרוחנית החליטה כי האדם יברא כך שישקף באופן גשמי את הצלם והדמות של אלוהים בעצמו: "וַיּאמֶר אֱלוהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵֽנוּ כִּדְמוּתֵֽנוּ…"

במילים אחרות: אלוהים החליט כי הצורה שאנו נראים, האופי והתכונות שבנו, כל אלו ביחד, יכולים באופן חומרי להציג את אלוהים הרוח בדרך הנאמנה ביותר.

אהבה, חסד, געגועים, קנאה, התחברות ועוד דברים רבים יכולים להתבטא דרך האדם, וכך להצביע על שלמותם באלוהים (התכונות הנ"ל מצביעות על אלוהים כדמות חברותית).

אילו האדם לא היה חוטא, הבריאה הייתה זוכה ללמוד אודות תכונותיו ואופיו הנעלה של אלוהים הרוח דרך חיי האדם הגשמי.

בשלב קצר לאחר הבריאה, קרה אסון: האדם ואשתו חווה, חטאו. החטא גרם לניתוק ההתחברות בין אלוהים לאדם שברא, ולסילוקם מגן-עדן.

חטאו של האדם השפיע על אופי ותכונות האדם וכל שאר הבריאה. החטא הרס בצורה מאסיבית את האפשרות של האדם להציג את אלוהים כפי שהיה לפני החטא.

אלוהים אוהב את האדם שברא, ולכן קבע את המחיר להושיע את האדם מן החטא:

"כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא, וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל־הַמִּזְבֵּחַ, לְכַפֵּר עַל־נַפְשׁותֵיכֶם; כִּי־הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" (ויקרא יז 11). רק דם טהור יכול לכפר  על חטא!

מכיוון שכל הבריאה נגועה בחטא, אלוהים בעצמו היה חייב לשלם בדמו.

אז איך אלוהים רוח, נטול גוף, משלם את מחיר הכפרה בדמו החומרי?

לצורך העניין, בא אלוהים בגוף.

אם כל הרוחניות של אלוהים הייתה נכנסת לממיר אשר הופך רוח לחומרי, ללא השפעת החטא, הרי שאותו ממיר היה מוציא את ישוע, אל שדי – שלמות האלוהים בשלמות האדם הגשמי, ללא חטא.

שאול השליח אמר את אותו משפט בפרק ב 9: "הֵן בַּמָּשִׁיחַ, בְּגוּפוֹ, שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלוהוּת."

אין פה שום המצאה! הדבר הזה היה ידוע לאברהם ולכל האבות: "וַיְדַבֵּר אֱלוהִים אֶל־משֶׁה; וַיּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יהוה; וָאֵרָא, אֶל־אַבְרָהָם אֶל־יִצְחָק וְאֶל־יַעֲקב בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יהוה, לא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות ו 2-33).

אלוהים, בדמות האדם הזה, הציג עצמו כאל שדי: "וַיְהִי אַבְרָם, בֶּן־תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים; וַיֵּרָא יהוה אֶל־אַבְרָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי־אֵל שַׁדַּי, הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז 1, יח; שמות לג).

נבואות התנ"ך הציגו את אל שדי כמושיע וגואל. אותן נבואות גם קבעו את מועד ביאתו כמשיח. הוא אמנם בא בשם "ישוע"; שם המתאר את תפקידו: ישוע = ישועה.

ישעיהו נג 6: "כֻּלָּנוּ כַּצּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲווֹן כֻּלָּנוּ."

ח 14: "וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ; וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ, לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלָיִם."

ט 5-6: "כִּי־יֶלֶד יֻלַּד־לָנוּ, בֵּן נִתַּן־לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל־שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר, אֲבִיעַד שַׂר־שָׁלוֹם׃

לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ, עַל־כִּסֵּא דָוִד וְעַל־מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אותָהּ וּלְסַעֲדָהּ, בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה; מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם, קִנְאַת יהוה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זּאת."

מיכה ה 1: "וְאַתָּה בֵּית־לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה, מִמְּךָ לִי יֵצֵא, לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל; וּמוֹצָאתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם."

דניאל ט 24-27: "שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל־עַמְּךָ וְעַל־עִיר קָדְשֶׁךָ, לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם (וּלְהָתֵם) חטאות (חַטָּאת) וּלְכַפֵּר עָוֹן, וּלְהָבִיא צֶדֶק עולָמִים; וְלַחְתּום חָזוֹן וְנָבִיא, וְלִמְשׁחַ קודֶשׁ קָדָשִׁים׃

25 וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן־מצָא דָבָר, לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלָיִם עַד־מָשִׁיחַ נָגִיד, שָׁבֻעִים שִׁבְעָה; וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ, וּבְצוֹק הָעִתִּים׃

26 וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ; וְהָעִיר וְהַקּודֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף, וְעַד קֵץ מִלְחָמָה, נֶחֱרֶצֶת שׁומֵמוֹת׃

27 וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד; וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה, וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשׁומֵם, וְעַד־כָּלָה וְנֶחֱרָצָה, תִּתַּךְ עַל־שׁומֵם."

מי שמכיר את אל שדי וזהותו יכיר טוב מאוד את ישוע, כי מדובר באותו האחד! זאת הסיבה שישוע אמר: "הָרוֹאֶה אוֹתִי רָאָה אֶת הָאָב …" (יוחנן יד 9). יוחנן גם אמר: "הוּא בָּא אֶל שֶׁלּוֹ וְאֵלֶּה אֲשֶׁר לוֹ לא קִבְּלוּ אוֹתוֹ" (יוחנן א 111).

מכאן, ישוע הוא צלם של האלוהות הבלתי נראה. נשמע כל-כך הגיוני!

כשאנו מבינים כי ישוע הוא סך כל האלוהות הרוחנית בדמות אדם, יהיה קל יותר להבין את משמעות המילה "בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה" (א 15).

במשך דורות ועד היום, אנשים התלבטו במשמעות הפסוק. האם הכוונה שישוע נברא ראשון ואחריו אנחנו? או שהפסוק מציין חשיבות ודוגמה; זאת אומרת, ישוע הנו החשוב ביותר והדוגמה לכלל הבריאה.

על פי המסקנה מהפסוקים הקודמים – ישוע הנו התגלמות כל האלוהות בגוף אדם – ברור מעל לכל ספק שישוע לא נברא, הוא היה תמיד, הוא אלוהים בבשר.

המילה ביוונית הנה: פרוטו-טוקוס, שמשמעה "אב-טיפוס".

ישוע היה מאז ומתמיד אלוהים, אך הופיע בדמות אדם בשלב כלשהו בהיסטוריה.

המשמעות של "בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה" מתייחס למעמדו הראשוני והדוגמה שלו בכל הנוגע לנו – כמוהו נתהלך, כמוהו נחיה, כמוהו נקום מן המתים וכו'….

כעת, לאחר שהוכח כי ישוע הוא מלוא האלוהות בבשר והנו בחשיבות עליונה בכל הנוגע לבריאה ולחיינו, הבה נראה מה הוא עשה?

השאלה הנשאלת: איזה אדם רגיל שנברא יכול לעשות מה שישוע עשה?

פסוק 16: "כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁנִרְאֶה וּמַה שֶּׁבִּלְתִּי נִרְאֶה, גַּם כִּסְאוֹת וְרָשֻׁיּוֹת וְגַם מֶמְשָׁלוֹת וְשִׁלְטוֹנוֹת. הַכּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ."

הפסוק הזה עונה לבעיה שעמדה מול הקולוסים.

הפילוסופיה הגנוסטית טענה כי אלוהים לא יופיע בבשר מכיוון שהבשר נחשב לתצורה נחותה לעומת הרוח, והמסקנה היא שישוע לא יכול להיות אלוהים.

והנה שאול השליח אומר להם:

• לא רק שישוע עצמו ברא את כל מה שהוא חומרי, הוא זה שברא גם את כל מה שנקרא: היקום הבלתי נראה.

 

• שוע הוא זה שברא את כל המלאכים והרשויות הרוחניות.

 

• זה שנראה לכם נחות בבשר הנו עליון לכל דבר: חומרי ורוחני ביקום.

 

• לא רק שישוע ברא זאת, אלא הכל כפוף לו.

 

• הכול, החומר והרוח ביקום, חיים בזכותו ולמענו.

שאול השליח אמר: "הֲלא כָּתוּב: חַי־אֲנִי, נְאֻם־יהוה, כִּי־לִי תִּכְרַע כָּל־בֶּרֶךְ וְכָל־לָשׁוֹן תּוֹדֶה לֵאלוהִים" (רומים יד 11); "… וְכָל לָשׁוֹן תּוֹדֶה כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הוּא הָאָדוֹן, לְתִפְאֶרֶת אֱלוהִים הָאָב" (פיליפים ב 111);

"הֲלוֹא אֲנִי יהוה … בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר וְלא יָשׁוּב; כִּי־לִי תִּכְרַע כָּל־בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל־לָשׁוֹן" (ישעיה מה 23).

כבני אדם, אנו מתרשמים מעוצמת הרס של הוריקן אך לא מסוגלים לתפוס איזו עוצמה צריך כדי לברוא תינוק בריא, או שושנה יפה!

אלוהים גיבור בא בדמות שה כפרה, ואנו לא מסוגלים להבין איזה כוח של ענווה טמונה בו!

יום אחד אלוהים יבוא כאריה, אך אז הוא יבוא לטרוף את אלו שזלזלו בו בדמות שה הכפרה.

תפילתי שנזכה בחסד אלוהים לראות עוד כאלו שיזהו את האריה בדמות השה – את ישוע כאלוהים מושיע אישי.

סיכום

שאול השליח מודע ללחץ ולמצב אשר בו נמצאים המאמינים, ולכן מוכיח את אלוהותו של ישוע דרך תפקידיו.

המטרה היא להבהיר, חזור והבהר, שאין כתובת אחרת לאדם הרוצה להיוושע – מלבד ישוע!

שאול השליח הוכיח את אלוהותו של ישוע בתפקידו: כמשיח וכבורא.

א. ישוע הוא סך כל האלוהות הרוחנית בדמות אדם, ללא מגע חטא.

ב. ישוע ברא את כל החומר והרוח בבריאה, והוא עליון ודוגמה לכל.

ג. בזכות ישוע הבריאה קיימת; בלעדיו, הבריאה מתמוטטת.

מסקנה: "אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע" (מעשי השליחים ד 12). אם תקבל את ישוע כאדון – תיוושע, ותוכל  לחזור לנוכחות הבורא!

 

פרק א, פסוקים 18-20 – ישוע המשיח כראש הקהילה

בשיעור שעבר למדנו כי המאמינים בקולוסה עמדו לפני מבחנים קשים:

מורים מכובדים ומקובלים טענו לאהבת אלוהים, אך הציגו פילוסופיות זרות אשר לימדו כי ישוע אינו אלוהים.

על מנת לעודד את המאמינים בקולוסה להתמיד ולהתמקד בישוע בדעת ובמעש, שאול השליח מתאר את אלוהותו של ישוע ב-4 תפקידים:

1. ישוע הוכח כאלוהים על סמך תפקידו כמושיע העולם מן החטא.
2. ישוע הוכח כאלוהים על סמך תפקידו כבורא:

• א. ישוע הוא סך כל האלוהות הרוחנית בדמות אדם ללא מגע חטא.

 

• ב. ישוע (שבא בבשר) ברא את כל החומר והרוח בבריאה והוא עליון ודוגמה לכל.

 

• ג. בזכות ישוע הבריאה קיימת; בלעדיו, הבריאה מתמוטטת.

בשיעור זה נמשיך ללמוד אודות אלוהותו של ישוע על פי תפקידו השלישי, כראש הקהילה.

נתמקד בפסוקים 18-20:

18 "הוּא הָראשׁ שֶׁל הַגּוּף, כְּלוֹמַר, שֶׁל הַקְּהִלָּה. הוּא הָרֵאשִׁית, בְּכוֹר מִבֵּין הַמֵּתִים, לְמַעַן יִהְיֶה רִאשׁוֹן בַּכּל,
19 כִּי כֵן הָיָה רָצוֹן לְשַׁכֵּן בּוֹ אֶת כָּל הַמְּלוֹא
200 וּבְאֶמְצָעוּתוֹ לְרַצּוֹת אֶל עַצְמוֹ אֶת הַכּל. הֵן מַה שֶּׁבַּשָּׁמַיִם וְהֵן מַה שֶּׁבָּאָרֶץ, בְּאֶמְצָעוּתוֹ, בַּעֲשִׂיַּת שָׁלוֹם בְּדָמוֹ עַל הַצְּלָב."

שאול השליח רק סיים את התיאור של ישוע כמושיע, כבורא העולם והשולט על כל הבריאה החומרית והרוחנית כאחד, והנה הוא מתאר את אותו ישוע כראש הקהילה.

כדי לראות את אלוהותו של ישוע בתפקיד של ראש הקהילה, יש צורך להגדיר ולהסביר מהי הקהילה, תפקידה ויעודה. רק אז ניתן להבין כי צריך להיות אלוהים כדי לעמוד בראשה.

מהי "הקהילה"?

הקהילה, שגם נקראת גוף המשיח, הנה אוסף כל בני האדם שמאמינים כי ישוע הוא האדון והמושיע מן החטא. כולם ביחד הנם גוף המשיח.

הקהילה, גוף המשיח, נוסדה בחג השבועות לאחר תקומתו של ישוע מן המתים.

בחג השבועות בירושלים כאשר המאמינים הראשונים התאספו, נחתה עליהם רוח הקודש והטבילה אותם לגוף אחד שנקרא: הקהילה – גוף המשיח (מעשי השליחים ב).

מאיזה שלב הופך אדם לחלק מגוף המשיח?

מהרגע שבו האדם – יהודי או גוי – מקבל בכנות את ישוע כאדון ומושיע רוח הקודש חותם אותו, שוכן בו, והוא נהיה חלק מגוף המשיח:

"הֲרֵי בְּרוּחַ אַחַת הֻטְבַּלְנוּ כֻּלָּנוּ לְגוּף אֶחָד, יְהוּדִים כִּיוָנִים, עֲבָדִים כִּבְנֵי חוֹרִין, וְכֻלָּנוּ הֻשְׁקֵינוּ רוּחַ אַחַת" (ראשונה לקורינתים יב 13).

"וּבוֹ נַחֲלַתְכֶם גַּם אַתֶּם; שֶׁכֵּן בְּשָׁמְעֲכֶם אֶת דְּבַר הָאֱמֶת, אֶת בְּשׂוֹרַת יְשׁוּעַתְכֶם, וּבְהַאֲמִינְכֶם בּוֹ, נֶחְתַּמְתֶּם גַּם אַתֶּם בְּרוּחַ הַהַבְטָחָה, רוּחַ הַקּודֶשׁ" (אפסים א 13).

לבני גוף המשיח ניתן בונוס מאוד מיוחד:

למרות שכל אחד מאיתנו הנו אזרח המדינה שבה הוא נולד, ולמרות ההבדלים החיצוניים בינינו, הרי שבעיני אלוהים בני גוף המשיח מקבלים ברגע ישועתם אזרחות נוספת – אזרחות בשמים:

"אֲשֶׁר לָנוּ, אֶזְרָחוּתֵנוּ בַּשָּׁמַיִם הִיא; מִשָּׁם גַּם יָבוֹא מוֹשִׁיעַ אֲשֶׁר מְחַכִּים אָנוּ לוֹ — הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ" (פיליפים ג 20).

אם כל המאמינים היו מקבלים דרכונים מאלוהים אז כל אחד מאיתנו היה מחזיק דרכון זהה, ללא הבדל בין אם הוא יהודי או גוי, ארץ מוצא וכו'.

במילים אחרות: ארץ ההבטחה של כל המאמינים, יהודים או גויים, היא ממלכת אלוהים.

מכיוון שאזרחותינו הנצחית הנה אזרחות ממלכת אלוהים, הרי שמחויבותינו העליונה היא כלפיו "… אֲשֶׁר יַחֲלִיף אֶת גּוּפֵנוּ הַנָּחוּת וְיַעֲשֵׂהוּ דּוֹמֶה לְגוּפוֹ הֶהָדוּר כָּבוֹד, כְּפִי כּוחַ יְכָלְתּוֹ לְשַׁעְבֵּד אֵלָיו אֶת הַכּל" (פיליפים ג 211); ישוע משעבד הכל אליו.

מה תפקידה של הקהילה, ומה יעודה?

היעוד מצביע על העיקר! – תפקידה של הקהילה זהה לתפקיד שנתן אלוהים לעם ישראל כעם נבחר (שמות יט).

התפקיד שהטיל אלוהים על עם ישראל: בישור שמו, קיומו וישועתו של אלוהים לכלל העמים.

המטרה: העולם יוושע!

דרך פעולתו של אלוהים עם ישראל, דרך צורת החיים המיוחדת שנדרשה מעם ישראל, יכלו כל העמים להכיר את עובדת קיומו של אלוהים ואת הצורך לבקש את קירבתו וישועתו.

אבל, עם ישראל פנה מאלוהים ודחה את ישוע המשיח (יוחנן א); ולכן אינו ממלא את יעודו כמבשר הישועה לכלל העמים.

למרות זאת, המשיח לא דחה את עמו (יוחנן א; רומים יא), אך נשאר הצורך למלא את משימת הבישור לעולם.

לשם כך, בנה המשיח גוף – בריאה חדשה – (אפסים ב 15: "הוּא בִּטֵּל אֶת תּוֹרַת הַמִּצְווֹת שֶׁבַּחֻקִּים, כְּדֵי לִבְרא בּוֹ עַצְמוֹ אֶת הַשְּׁנַיִם לְאָדָם חָדָשׁ אֶחָד וּבְכָךְ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם") –

אשר יהיה מורכב מיהודים וגויים מאמינים, ועליהם הוטלה המשימה להביא את בשורת הישועה לעולם (שנייה לקורינתים ה).

דרך חייהם של המאמינים בכל העולם, דרך פועל המשיח בהם, כל העולם יכול להכיר אודות קיומו וריבונותו של ישוע.

כמו שהוטל על עם ישראל, כך הקהילה מביאה את שם אלוהים לכל אדם על מנת שיוושע.

עם ישראל יחזור לתפקידו כממלכת כוהנים בשירות המשיח, כאשר ייכנע לישוע.

מה הבטיח אלוהים לבני ישראל?

הוא הבטיח את קירבתו אליהם, את הגנתו ואת ארץ כנען כנחלה (בראשית יב-יז); הבטחות מאוד דומות אלוהים הבטיח לבני גופו, לבני הקהילה.

ה' הבטיח את קירבתו – שכינתו בהם, את הגנתו, ומעבר לכך את ההבטחה להיות לנצח בארץ הנחלה השמיימית.

(עברים ט; ראשונה ליוחנן ד 4 "אַתֶּם, יְלָדַי, מֵאֱלוהִים אַתֶּם, וְנִצַּחְתֶּם אוֹתָם, שֶׁכֵּן הוּא אֲשֶׁר בָּכֶם גָּדוֹל מִזֶּה אֲשֶׁר בָּעוֹלָם"; יוחנן יד, יא; אפסים א 13 "וּבוֹ נַחֲלַתְכֶם גַּם אַתֶּם; שֶׁכֵּן בְּשָׁמְעֲכֶם אֶת דְּבַר הָאֱמֶת, אֶת בְּשׂוֹרַת יְשׁוּעַתְכֶם, וּבְהַאֲמִינְכֶם בּוֹ, נֶחְתַּמְתֶּם גַּם אַתֶּם בְּרוּחַ הַהַבְטָחָה, רוּחַ הַקּודֶשׁ";

ראשונה לקורינתים ג 16 "הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי הֵיכַל אֱלוהִים אַתֶּם וְכִי רוּחַ אֱלוהִים שׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבְּכֶם?").

מתברר שלמרות שעם ישראל והקהילה הנם שני גופים שונים, למרות שהקהילה לא מחליפה את ישראל לנצח, הרי שלקהילה – גוף המשיח – ניתנו הבטחות לא פחות גדולות מההבטחות שניתנו לעם ישראל.

רבותי,

נסים רבים עשה אל שדי כדי להוכיח את בעלותו על ישראל, ואת עמידתו מאחורי גבורתה וכוחה.

נסים רבים עשה ישוע כדי להוכיח את ריבונותו על קהילתו, ואת עובדת היות כוחו המניע את חיי המאמינים.

אם אתם מאמינים כי יש צורך באלוהים כדי לבחור את עם ישראל על מנת לבשר לעולם ולתת לעמו את ארץ כנען, צריך לא פחות מאלוהים כדי לברוא גוף כמו הקהילה העולמית להיות הכוח המניע שלה ולהכין לה ארץ נחלה נצחית.

כמו שראש ישראל חייב להיות אלוהים, כך ראש הקהילה חייב להיות אלוהים גם כן!

מסקנה: ישוע = אלוהים.

יבוא היום, הלוואי במהרה, שעם הבחירה – עם ישראל – יכיר את מושיעו, את ישוע; יפסיק לשנוא את גוף המשיח, יקח בחזרה את משימת הבישור העולמי על כתפיו ויפתור את הקהילה מתפקידה על-ידי חזרה ליעודו המקורי (זכריה ח, יד).

שאול ממשיך ומציין בפסוק 18 כי מעבר להיות ישוע ראש הקהילה, הוא גם "הָרֵאשִׁית, בְּכוֹר מִבֵּין הַמֵּתִים…"

משמעות המילה "ראשית" מהמקור היווני: מקור, מייסד, ההתחלה שלה, הדוגמה שעל פיה כל השאר ילך.

אפסים ד-ה מלמד כי ישוע הוא זה שמעניק את היכולות לכל אחד מילדיו לפעול כרצונו. הוא מקור החיים של כל אחד מאיתנו.

שאול השליח כבר אמר בפסוק 15 כי ישוע הוא "בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה".

למדנו כי המילה "בְּכוֹר" אינה מציינת כי ישוע נברא ראשון, אלא שהוא הראשון במעלה, בחשיבות לפני כל דבר הקיים בבריאה.

כעת שאול השליח אומר כי ישוע הנו ה"בְּכוֹר מִבֵּין הַמֵּתִים".

היו כבר אנשים בתנ"ך שקמו מן המתים, אז במה שונה תקומתו של ישוע?

ישוע קם בעצמו!

בעוד שכל האחרים חזרו לקבר בעת שקבע עבורם אלוהים, ישוע היה הראשון אשר לבש גוף כבוד, גוף אלוהי שלא ידע עוד מוות.

תקומתו של ישוע הנה תקומת בכורה מכיוון שזו התקומה שילדי אלוהים יחוו ביום שישוע יחזור לקחת את קהילתו השמיימה (ראשונה לקורינתים טו 20-5; ראשונה לתסלוניקים ד 13-18).

לאחר שראינו את מעשיו ותפקידיו של ישוע, אין פלא שהוא עתיד לקבל מקום ראשון בחיינו ובכל דבר בבריאה!

שאול השליח ציין בפרק ג 11: "…הַמָּשִׁיחַ הוּא הַכּל וּבַכּל."

סיכום

שאול השליח מלמד אודות אלוהותו של ישוע על מנת שהמאמינים בקולוסה ואנחנו היום נעמיד את ישוע במקום ראשון בכל תחום ודבר בחיינו.

מדוע?

מכיוון שישוע הוא אלוהים אשר שילם בדמו את מחיר גאולתנו.

אמונה בו כאדון ומושיע הנה הדרך היחידה לחיי נצח עם אלוהים.

בפסוק 18 שאול השליח מוכיח את אלוהותו של ישוע על סמך היותו ראש הקהילה – ראש גוף המשיח: "הוּא הָראשׁ שֶׁל הַגּוּף, כְּלוֹמַר, שֶׁל הַקְּהִלָּה. הוּא הָרֵאשִׁית, בְּכוֹר מִבֵּין הַמֵּתִים, לְמַעַן יִהְיֶה רִאשׁוֹן בַּכּל."

קיימת מקבילות בין הקהילה לבין עם ישראל:

• אלוהים היה זה שבחר את עם ישראל כדי לבשר את שמו לכל העמים.

 

• ישוע ברא את קהילתו מגויים ויהודים מאמינים, וציווה עליהם לבשר את שמו בעולם.

 

• לישראל ולקהילה משימה זהה: להביא את ישועת אלוהים לכלל הגויים.

 

• אלוהים עשה נסים לישראל כדי להראות להם ולעולם את ריבונותו וקיומו דרכם.

 

• ישוע עשה נסים לילדי קהילתו כדי להראות להם ולעולם את ריבונותו וקיומו דרך ילדיו.

 

• אלוהים הבטיח את ארץ כנען לילדיו והם יקבלו את כולה בבוא היום.

 

• ישוע הבטיח נחלת עולם לילדיו.

אם אתה מאמין כי יש צורך באלוהים כדי לעשות ולקיים את רצונו דרך עם ישראל,הרי שצריך לא פחות מאלוהים כדי לעשות ולקיים את מה שישוע הבטיח לבני קהילתו.

כמו שראש ישראל חייב להיות אלוהים, כך ראש הקהילה חייב להיות אלוהים!

מסקנה: ישוע = אלוהים.

 

פרק א, פסוקים 19-20 – ישוע המשיח הוא מקור הריצוי

אם קיימת איגרת אשר מדגישה את אלוהותו של ישוע, הרי זאת האיגרת ששלח שאול לקולוסים.

מדוע כל כך הרבה שיעורים מוקדשים לנושא?

1. מאותה הסיבה שאנו חוזרים ומשננים לילדינו: "לא לרוץ בכביש, אלא לחצות בזהירות במעבר החציה!"
2. מדובר בעניין של חיים ומוות.  פילוסופיות זרות חדרו לקהילה, פילוסופיות המציגות את ישוע כאדם אך לא כאלוהים.

מרגע שמוסרת אלוהותו של ישוע, מוסרת עמה גם מחויבותי כלפיו.

מהרגע שישוע הנו סתם אדם, אז אין לו עליונות בחיי, ואין לו ריבונות על מחשבותיי ומעשיי! במצב שכזה, אחפש שלמות במקור אחר! … כל עוד הוא אינו אלוהים, הרי שהשתחוות לפניו תיחשב כעבודת אלילים.

מכיוון שרק ישוע הוא מקור החיים והכפרה על החטאים, לכן כל סטיה ממנו תוביל לאבדון נצחי.

"אֵין יְשׁוּעָה בְּאַחֵר, כִּי אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע" (מעשי השליחים ד 12).

שאול השליח מציג את אלוהותו של ישוע דרך ארבעה תפקידים:

א. מושיע מן החטא: "הֵן הָאָב הִצִּילָנוּ מִשִּׁלְטוֹן הַחושֶׁךְ וְהֶעֱבִירָנוּ אֶל מַלְכוּת בְּנוֹ אֲהוּבוֹ, אֲשֶׁר בּוֹ לָנוּ הַפְּדוּת, סְלִיחַת הַחֲטָאִים" (13-14).

ב. בורא העולם – אדון החומר והרוח: "וְהוּא צֶלֶם שֶׁל הָאֱלֹהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה; כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁנִרְאֶה וּמַה שֶּׁבִּלְתִּי נִרְאֶה, גַּם כִּסְאוֹת וְרָשֻׁיּוֹת וְגַם מֶמְשָׁלוֹת וְשִׁלְטוֹנוֹת. הַכֹּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ, וְהוּא קוֹדֵם לַכֹּל וְהַכֹּל קַיָּם בּוֹ" (15-177).

ג. ראש הקהילה: "הוּא הָראשׁ שֶׁל הַגּוּף, כְּלוֹמַר, שֶׁל הַקְּהִלָּה. הוּא הָרֵאשִׁית, בְּכוֹר מִבֵּין הַמֵּתִים, לְמַעַן יִהְיֶה רִאשׁוֹן בַּכּל" (18).
בשיעור זה נלמד את החלק האחרון: ישוע כמרצה – האחד שמסיר עויינות בין שני צדדים (פס' 19-20):

19 "כִּי כֵן הָיָה רָצוֹן לְשַׁכֵּן בּוֹ אֶת כָּל הַמְּלוֹא 20 וּבְאֶמְצָעוּתוֹ לְרַצּוֹת אֶל עַצְמוֹ אֶת הַכּל, הֵן מַה שֶּׁבַּשָּׁמַיִם וְהֵן מַה שֶּׁבָּאָרֶץ, בְּאֶמְצָעוּתוֹ, בַּעֲשִׂיַּת שָׁלוֹם בְּדָמוֹ עַל הַצְּלָב".

פסוק 20 מציין עובדה קלה להבנה: ישוע עשה שלום בין האדם לאלוהים; הוא הסיר את חטא האדם על-ידי תשלום בדמו, בחייו.

(פסוקים 21-23 מקבילים לכתוב באיגרת אל הרומים ה. בהמשך נרחיב את הנושא: "אֲבָל כָּעֵת עָשָׂה רִצּוּי בְּגוּף בְּשָׂרוֹ עַל־יְדֵי מוֹתוֹ, כְּדֵי לְהַצִּיגְכֶם לְפָנָיו קְדוֹשִׁים, בְּלִי מוּם וּבְלִי דּופִי —

אִם אָמְנָם עוֹמְדִים אַתֶּם מְבֻסָּסִים וְיַצִּיבִים בָּאֱמוּנָה וְאֵינְכֶם מַרְפִּים מֵהַתִּקְוָה הַכְּלוּלָה בַּבְּשׂוֹרָה שֶׁשְּׁמַעְתֶּם, הִיא הַבְּשׂוֹרָה שֶׁהֻכְרְזָה לְכָל הַבְּרִיאָה מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם, וַאֲנִי, שָׁאוּל, הָיִיתִי לָהּ לִמְשָׁרֵת.")

אינני חושב שקיים פסוק יותר מטריד מפסוק שכזה לאוזן יהודית היום! ההבנה המיידית היא, שאנו המשיחיים מאמינים בקיום קורבנות אדם – דבר שה' מתעב ואף אסר בתכלית האיסור! שלא לדבר על אלוהים שמאפשר לבני אדם להרגו.

איך התנ"ך מצדיק את קורבנו של ישוע ויחד עם זאת אוסר איסור חמור על הקרבת קורבנות אדם?

בספר בראשית פרק כב אלוהים מצווה על אברהם להעלות את בנו לעולה. הפרק מדגיש כי אלוהים ניסה את אמונתו של אברהם, אך באף שלב לא רצה שיצחק ישחט כקורבן.

עובדה: לפני שאברהם העביר את המאכלת מעל צווארו של יצחק, עצר אותו אלוהים וסיפק לו תחליף – את האיל שהסתבך בשיחים!

לאורך התנ"ך אלוהים הזהיר את עמו לבל יחקו את מנהגי הגויים המקריבים את בניהם כמנחה וקורבנות לאליליהם.

דברים יח 10: "לא־יִמָּצֵא בְךָ, מַעֲבִיר בְּנוֹ־וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ" – אל תעביר את בנך ובתך באש; הכוונה: אל תנסה לרצות את אלוהיך על-ידי הקרבת  ילדיך!

כך עושים הגויים עובדי אלילים ובעבור כך נענשים, אך לא ילדי אלוהים!

(יחזקאל כ 31: "וּבִשְׂאֵת מַתְּנותֵיכֶם בְּהַעֲבִיר בְּנֵיכֶם בָּאֵשׁ אַתֶּם נִטְמְאִים לְכָל־גִּלּוּלֵיכֶם עַד־הַיּוֹם, וַאֲנִי אִדָּרֵשׁ לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל; חַי־אָנִי, נְאֻם אֲדונָי יְהוִה, אִם־אִדָּרֵשׁ לָכֶם."

דברי הימים ב כח 3: "וְהוּא הִקְטִיר בְּגֵיא בֶן־הִנּום; וַיַּבְעֵר אֶת־בָּנָיו בָּאֵשׁ, כְּתועֲבוֹת הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הורִישׁ יהוה, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"; מלכים ב טז 3:"… גם את בנו העביר באש כתועבות הגוים…";

יז 17: "ויעבירו את בניהם ואת בנותיהם באש…"; כא 6: "והעביר את בנו באש…").

מדוע אלוהים אוסר על הקרבת בני אדם כקורבן כפרת חטאים?

האיסור נובע מן העובדה שקורבן חייב להיות טהור מחטא כדי שיהיה לו הכוח להסיר חטא(שמות יב; ויקרא ד, כג).

על פי הכתוב בתהילים פרק נא וקוהלת ז, אנו למדים כי בני אדם נולדים כבר תחת השפעת החטא ופגועים בחטא, לכן אינם טהורים – אינם ראויים לקורבן.

תהילים נא 7: "הֵן־בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי; וּבְחֵטְא, יֶחֱמַתְנִי אִמִּי."

קוהלת ז 20: "כִּי אָדָם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ; אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה־טּוֹב וְלא יֶחֱטָא."

מכיוון שאדם הנולד בדרך הטבע פסול מלשמש קורבן, יוצא מכך שהקרבת אדם חוטא כקורבן, כמוה כרצח וכעבודת אלילים! אין פלא שאלוהים אסר על הקרבת בני אדם כקורבן.

אז מדוע התנ"ך מצדיק את קורבנו של ישוע? האם ישוע לא היה אדם?

למרות היותו אדם, הרי הוא נבדל מאיתנו:

1. אין בו חטא.

איך ישוע עקף את החטא?

א. בראשית ג 15 נאמר כי זרע האישה יכה בראש הנחש: "וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ; הוּא יְשׁוּפְךָ ראשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶֽנּוּ עָקֵב."  

כבר אז לימד אלוהים את אדם וחווה כי "הכרטיס" לחזרה לאלוהים טמון ב"אחד" שיבוא דרך האישה, אך לא דרך זרע הגבר.

ב. ישעיהו הנביא ציין כי אלוהים עומד להעניק לבני האדם את עצמו בדמות אדם, אך דרך לידה שונה. בפרק ז 14 אמר הנביא כי לידת אלוהים  הנה אות – נס – דבר מעבר לכוח ויכולת האדם:

"לָכֵן יִתֵּן אֲדונָי הוּא לָכֶם אוֹת; הִנֵּה הָעַלְמָה, הָרָה וְיולֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל."

עמנואל – האל עמנו יבוא לעולם דרך לידה מאישה בתולה.

מזמור ב מתאר את המשיח – בן אלוהים.

ג. הנביא ישעיה בפרק ט 5-6 אומר כי הבן הזה שקיבלנו, הוא אלוהים בכבודו ובעצמו, הוא המשיח אשר ישב על כסא דוד לנצח. שימו לב לשמותיו: "כִּי־יֶלֶד יֻלַּד־לָנוּ, בֵּן נִתַּן־לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל־שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר, אֲבִיעַד שַׂר־שָׁלוֹם׃

לָמרַבָּה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ, עַל־כִּסֵּא דָוִד וְעַל־מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אותָהּ וּלְסַעֲדָהּ, בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה; מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם, קִנְאַת יהוה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זּאת."

ד. בפרק נג הנביא ישעיה מציין בדיוק איך המשיח יכפר על חטאי בני האדם.

פסוק 10: "…אִם־תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים…"; זאת אומרת: הדרך לראות זרע וחיים תלויה בקבלת נפש המשיח כקורבן. מכיוון שהמשיח טהור מחטא, הריהו ראוי לשמש כקורבן.

2. ישוע היה מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם:

מיכה הנביא בפרק ה 1 מציין כי המשיח היה מתמיד, אך הוא עתיד להיוולד בבית לחם אפרתה על מנת למלא את משימתו כמושיע: "וְאַתָּה בֵּית־לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה, מִמְּךָ לִי יֵצֵא, לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל; וּמוֹצָאותָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם."

רק מתוך נתונים אלו אנו למדים כי למרות הופעתו של ישוע בדמות אדם, הריהו אלוהים בכבודו ובעצמו; ומכאן, אין בו חטא ולכן מוענקת לו הזכות לתת את דמו כדם כפרה.

תודה לאל על אהבתו שהוא אמנם השתמש בזכות זו.

מה עושה הכפרה של ישוע?

על-ידי תשלום דמו, ישוע כביכול קנה את הכל בחזרה לעצמו.

ישוע שילם בדמו עבור כפרת חטאיי, וכמאמין בו אני הופך לרכוש המשיח. הוא קונה אותי בכפרה שלו. משלב זה, אלוהים מביט עלי דרך ישוע; אני הופך לרצוי בעיני אלוהים מכיוון שאני הופך לחלק מגופו של ישוע.

מנקודת מבטי, אני בא לאלוהים דרך ישוע, ומנקודת מבטו של אלוהים הוא מאפשר לי לבוא בגלל ישוע. זאת פעולת הריצוי.

הכפרה של ישוע מחזירה את הקירבה, את השיתופיות, את השמחה, את התקווה, את הנצחיות עם אלוהים – את השלום בינינו לאלוהים.

איך זה מתבטא בחיים?

כעת אלוהים יכול לשכון בנו, להשתמש בנו ככלים לכבוד שמו וכן ככלים למלא את מטרתו בעולם.

השלום של ישוע הנו הדבק המאפשר למאמינים לחיות זה עם זה. מתברר ששלום זה לא רק מחבר אותנו לאלוהים, אלא מחבר אותנו זה אל זה.

זאת המשמעות של פסוק 20: "וּבְאֶמְצָעוּתוֹ לְרַצּוֹת אֶל עַצְמוֹ אֶת הַכּל. הֵן מַה שֶּׁבַּשָּׁמַיִם וְהֵן מַה שֶּׁבָּאָרֶץ, בְּאֶמְצָעוּתוֹ, בַּעֲשִׂיַּת שָׁלוֹם בְּדָמוֹ עַל הַצְּלָב." כמו כן, פסוק 19 ברור יותר: "כִּי כֵן הָיָה רָצוֹן לְשַׁכֵּן בּוֹ אֶת כָּל הַמְּלוֹא."

על מנת לעשות שלום בין אדם והבריאה לאלוהים, יש צורך במלוא היכולת של אלוהים.

זאת הסיבה ש"כָּל הַמְּלוֹא" – כל האלוהות נמצאת וקיימת בו, בישוע.

סיכום

שאול השליח מוכיח את אלוהותו של ישוע על סמך פעולתו כמרצה, כמסיר העויינות בין אלוהים לאדם על-ידי הקרבת דמו וחייו.

ישוע יכול היה להציג את דמו כקורבן מכיוון שהחטא לא היה בו:

א. הוא היה מאז ומתמיד, הוא הבורא.

ב. לידתו עוקפת את החטא.

באותה מידה שהמלחמה הנוראית ביותר היא המלחמה בין אלוהים לאדם, כך השלום של ישוע הנו השלום הגדול ביותר בין אלוהים לאדם, ובין אדם לאדם.

דמו של ישוע מבטל את החטא; לכן, בכל פעם שאלוהים מביט עלי, הוא רואה את הצדקה של ישוע כי הוא שוכן בי ומאפשר לי להתקרב אליו:

"וְהַכּל מֵאֵת הָאֱלוהִים שֶׁרִצָּה אוֹתָנוּ אֵלָיו עַל־יְדֵי הַמָּשִׁיחַ, וּמָסַר לָנוּ אֶת שֵׁרוּת הָרִצּוּי. כְּלוֹמַר: אֱלוהִים הָיָה בַּמָּשִׁיחַ מְרַצֶּה אֶת הָעוֹלָם אֶל עַצְמוֹ מִבְּלִי לַחְשׁוב לָהֶם אֶת עֲווֹנוֹתֵיהֶם, וְהוּא שָׂם בָּנוּ אֶת דְּבַר הָרִצּוּי.

לָכֵן שַׁגְרִירֵי הַמָּשִׁיחַ אָנוּ וֵאלוהִים כְּמוֹ מַפְצִיר בְּאֶמְצָעוּתֵנוּ. וּבְכֵן מַפְצִירִים אָנוּ בְּשֵׁם הַמָּשִׁיחַ: הִתְרַצּוּ נָא לֵאלוהִים" (שנייה לקורינתים ה 18-20).

מי שאין לו חלק בדם הכפרה של ישוע הרי שמצבו הראשוני נשאר: מלחמה וניתוק מאלוהים.

רק מי שמקבל את ישוע כמתווך השלום בדמו, יכול להרגיש ולחוות לנצח את השלום עם אלוהים.

 

פרק א, פסוקים 21-23

לכל איגרת ששאול השליח שלח לקהילה כלשהי הייתה סיבה:

1. לקורינתים: כדי שילמדו איך להתנהג כיאה למאמינים בבית אלוהים.
2. לגלטים: על מנת שיבינו כי הכפרה של ישוע השלימה את מהות ותפקיד מצוות התורה וכו'.
3. לקולוסים: מכיוון שלימוד זר חדר לקהילה – דיעות שמציגות את ישוע כאדם מיוחד אך לא כאלוהים.

ובכן, מה היתה הסכנה הספציפית במקרה של הקולוסים?

מרגע שמוּסרת אלוהותו של ישוע, הרי מה שנשאר ממנו זה רק אדם מיוחד.

כאדם מיוחד, דמו אינו טוב יותר מדמי ולכן אינו יכול לשמש כמכפר, כמעניק חיי עולם.

אם ישוע רק אדם מיוחד, התורה אוסרת עליי להשתחוות לו (ירמיה יז).

כאדם ואפילו אדם מיוחד, ישוע לא יכול להוות מוקד ומקור לשלמות.

מדוע חשוב לשנן את החומר הזה?

מאותה הסיבה שאנו חוזרים ומשננים לילדינו לא לרוץ בכביש, אלא לחצות בזהירות במעבר החציה! – מדובר בעניין של חיים ומוות.

למדנו כבר איך שאול מציג את אלוהותו של ישוע דרך תפקידיו כמושיע, בורא, ראש הקהילה וכמרצה לאלוהים.

בפסוקים 21-23 שאול מפרט את משמעות תפקיד הריצוי של ישוע:

21 "אַתֶּם לְפָנִים הֱיִיתֶם נָכְרִים וְאוֹיְבִים בְּמַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וּבְמַעֲשֵׂיכֶם הָרָעִים.

22 אֲבָל כָּעֵת עָשָׂה רִצּוּי בְּגוּף בְּשָׂרוֹ עַל־יְדֵי מוֹתוֹ, כְּדֵי לְהַצִּיגְכֶם לְפָנָיו קְדוֹשִׁים, בְּלִי מוּם וּבְלִי דּופִי —

23 אִם אָמְנָם עוֹמְדִים אַתֶּם מְבֻסָּסִים וְיַצִּיבִים בָּאֱמוּנָה וְאֵינְכֶם מַרְפִּים מֵהַתִּקְוָה הַכְּלוּלָה בַּבְּשׂוֹרָה שֶׁשְּׁמַעְתֶּם, הִיא הַבְּשׂוֹרָה שֶׁהֻכְרְזָה לְכָל הַבְּרִיאָה מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם, וַאֲנִי, שָׁאוּל, הָיִיתִי לָהּ לִמְשָׁרֵת."

בפסוק 21 שאול מזכיר ליהודי ולגוי את מעמדם ומיקומם הראשוני, לפני שהכירו את ישוע כמושיע מן החטא: "לְפָנִים (לפני כן) הֱיִיתֶם נָכְרִים וְאוֹיְבִים בְּמַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וּבְמַעֲשֵׂיכֶם הָרָעִים."

שימו לב למילים המאוד נבחרות של שאול; מדוע הוא אומר "בְּמַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וּבְמַעֲשֵׂיכֶם"?

א. ללא המילים "בְּמַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וּבְמַעֲשֵׂיכֶם" הרי שהמשפט היה עלול להיות מכוון רק לגויים!

יהודי ששומע את המשפט יאמר: "אני זר לאלוהים? הרי אלוהים נראה לאבותיי, הפקיד את דברו בידיהם ואף הבטיח משיח שיצא מתוך עמי!"

שאול אמר את המילים "בְּמַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וּבְמַעֲשֵׂיכֶם" כדי שהמשפט יתאים לכלל בני האדם – היהודי והגוי. מצבם הראשוני של היהודי והגוי הנו ריחוק, עויינות ונידוי מאלוהים.

ב. הבעיות שלנו אינן בעיות חיצוניות, אלא בעיות שמתחילות בפנים המחשבה.

זאת הסיבה שחזרה בתשובה היא כזו שגורמת לשוני מוחלט בהלך מחשבה אשר מתבטא בשינוי סגנון חיים חיצוני. ישוע בא לשנות את העוינות הבסיסית הזו לאלוהים, עוינות שמתחילה במחשבה.

איך ישוע הפך אויבי אלוהים לילדים קדושים ורצויים?

פסוק 22: "אֲבָל כָּעֵת עָשָׂה רִצּוּי בְּגוּף בְּשָׂרוֹ עַל־יְדֵי מוֹתוֹ, כְּדֵי לְהַצִּיגְכֶם לְפָנָיו קְדוֹשִׁים, בְּלִי מוּם וּבְלִי דּופִי…"

שאול אומר משפט שנחשב בעיני אותם גנוסטים לכפירה! לדעתם, אי-אפשר להגיע לשלמות דרך בשר או חומר. מבחינתם, אלוהים שהנו שיא השלמות, לא יוריד מרמתו ויופיע בגוף נחות של בשר; והנה עבור וכנגד דעה שכזו שאול משנן:

"ישוע הפך אתכם מאויבים לרצויים, וכל זאת: בגופו, בבשרו, בדמו."

ישוע עשה אותנו שלמים דרך כל אותם חומרים שהם החשיבו לנחותים: גוף בשר ודם.

נובע מכך, שדמו של ישוע היה ללא חטא; זהו דם של אלוהים ולא של אדם בן תמותה.

יתרה מזו, אלוהים היה זה שפעל והפך אותנו מאויבים לרצויים – לא אנו ולא מעשינו (ראה רומים ה).

לשם מה נרצינו לאלוהים, ומה צריך להיות הפרי של פעולת הריצוי בחיי אדם מאמין?

על מנת שנוכל לחיות חיי קדושה, בלי מום ובלי דופי. מרגע שרוח אלוהים שוכנת בנו, אנו נשאף לחיות בעזרתו – כמוהו:

"קְדוֹשִׁים" – פירושו: נפרדים ומיועדים לשרת את ישוע המשיח.

"בְּלִי מוּם" – כמו שהקורבן שהביא אדם לבית המקדש היה שלם ולא נמצא בו פסול, כך חיינו צריכים להימצא לפני אלוהים כשהוא מביט עלינו.

"בְלִי דּופִי" – ללא אשמות ותלונות.

הלוואי שהאשמה של העולם נגדנו תהיה עובדת אמונתנו בישוע ולא פשע או גזל.

אלוהים לוקח ברצינות את ההנחיה הזו. כמו מורה שבודק שיעורי בית, כך יבדוק אלוהים את רצינותינו לגבי ההוראה הזו.

באיגרת השנייה לקורינתים ה 10 נאמר: "כִּי כֻּלָּנוּ חַיָּבִים לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, לְמַעַן יְקַבֵּל כָּל אֶחָד כְּפִי הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה בְּעֵת הֱיוֹתוֹ בַּגּוּף, אִם טוֹב וְאִם רַע."

ביום שבו יקח אותנו אלוהים לנוכחותו, נעמוד לפניו והוא יבחן את כל מעשינו. אז יעמיד במבחן את קדושתנו, חוסר אשמתינו וניקיוננו לפניו. אלוהים גם ישלם לנו על פי מעשינו בהיותנו כאן עלי אדמות.

מה הדבר מלמד אותי?

כל מה שאני עושה צריך לעמוד בסופו של דבר במבחן אלוהים ולא רק במבחן בני אנוש (ראשונה לקורינתים ד).

אם כך הדבר, אז עד כמה אני מבקש את חסד אלוהים? עד כמה אני בוחן ומשווה את מעשיי לאור דבר אלוהים?

פסוק 23: "אִם אָמְנָם עוֹמְדִים אַתֶּם מְבֻסָּסִים וְיַצִּיבִים בָּאֱמוּנָה וְאֵינְכֶם מַרְפִּים מֵהַתִּקְוָה הַכְּלוּלָה בַּבְּשׂוֹרָה שֶׁשְּׁמַעְתֶּם, הִיא הַבְּשׂוֹרָה שֶׁהֻכְרְזָה לְכָל הַבְּרִיאָה מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם, וַאֲנִי, שָׁאוּל, הָיִיתִי לָהּ לִמְשָׁרֵת."

חיי קדושה ללא אשמה או דופי נחשבו לחיי שלמות; ואת זאת אותם קולוסים יכלו להעריך מאוד. אך שאול הציב תנאי מאוד חשוב: הדרך היחידה לחיי קדושה ללא אשמה או דופי, היא חיים עם ישוע כאדון ומושיע.

אי- אפשר לחיות חיי העולם, ויחד עם זאת לטעון לשייכות לישוע!

ישוע יכול להציג אותנו "קְדוֹשִׁים, בְּלִי מוּם וּבְלִי דּופִי" אך זאת רק אם אנו שייכים לו.

רוצה להוכיח כי לבך נתון לישוע כאדון ומושיע? רוצה להוכיח כי יש לך חלק בנצח עם אלוהים? – הראה זאת בחייך היום יומיים המתארים את אלוהים חי בך!

סיכום

א. שאול השליח הוכיח כי ללא פעולת הריצוי של ישוע בדמו, היהודי והגוי היו נשארים אויבים לאלוהים, פושעים במעשיהם ומנותקים לנצח מקרבת  אלוהים.

ב. אנשים רבים חיים כאילו יש להם רומן בלתי מחייב עם ישוע; כלומר, הם מחבבים את ישוע, סבלניים לשמוע עליו אך מאוד הססניים בכל הנוגע  לכניעה לרצונו, או להקדשת חייהם לו.

רבותי, ישוע הוא לא השכן הנחמד ממול! הוא אלוהים בכבודו ובעצמו, האחד אשר חיינו תלויים בו!

מאמין כנה אינו נבחן על סמך החיוך לישוע אלא על סמך יציבות חייו המודרכים על פי רצון אלוהים.

ג. ביום בהיר אחד יעמוד כל מאמין מול המשיח אשר יבחן כל מעשה שנעשה.

אותו מעמד מיועד רק לילדי אלוהים. לא הישועה נבחנת שם, אלא תלמידותי!

רק שם יתגלה לעיני בורא עולם עומק רצינותי וכניעתי לדברו ורצונו.

הדרך היחידה לא לבכות אז, היא לבקש את כוח המשיח היום ולבחון כל מחשבה ומעשה על פי דבר אלוהים הקדוש והטוב.

 

פרק א, פסוקים 24-29

בשיעור שעבר למדנו איך שאול השליח מסביר את שירות הריצוי של ישוע כמכפר.

המצב הראשוני שלי היה ניתוק מאלוהים; נחשבתי לאויב בעיני אלוהים.

דמו המכפר של ישוע ביטל את העוינות, את אותה חתימה של החטא הראשוני שעמו נולדתי שהיא תוצאת החטא של אדם וחווה (רומים ה 1-12).

מרגע ישועתי נפתחה דלת להתחברות עם אלוהים, דלת שעד הכפרה הייתה סגורה. מעתה והלאה יש שלום ביני לבין אלוהים; הוא שוכן בי ומשתמש בי לצורכיו בגוף המשיח.

גם ילדי אלוהים, למרות שנושעו, חוטאים ונענשים על-ידי אלוהים ואדם עבור חטאיהם.

שייכותי לאלוהים וישועתי אינן מתבטלות (יוחנן 10; רומים 8).

אלוהים מחנך אותי, מעצב אותי, ודורש ממני להתוודות לפניו על חטאיי כדי שההתחברות תחודש (ראשונה ליוחנן א 9: "אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלוחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה"; ראשונה לקורינתים יא 23-28).

ישנם כאלו החושבים כי סליחת החטאים של ישוע עבור ילדיו כמוה כרשיון להמשיך ולחטוא – "….מה הבעיה, אני אתוודה ואתחיל שוב, הרי מקומי בשמים מובטח!"

מי שחושב ופועל כך (פושע במתכוון) מוכיח את אי שייכותו למשיח, ואינו מבין את משמעות החזרה בתשובה – את גודל כוח רוח הקודש בחיי המאמין.

מאמין כנה שואף להידמות לישוע ולא לפושע.

פסוקים 24-29:

24 "כָּעֵת אֲנִי שָׂמֵחַ בַּסֵּבֶל שֶׁאֲנִי סוֹבֵל לְמַעַנְכֶם וַאֲנִי מְמַלֵּא בִּבְשָׂרִי אֶת סִבְלוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁיֵּשׁ עוֹד לִסְבּול בְּעַד גּוּפוֹ — הַקְּהִלָּה;

25 נִהְיֵיתִי לָהּ לִמְשָׁרֵת בְּהֶתְאֵם לַתַּפְקִיד שֶׁאֱלוהִים נָתַן לִי לְמַעַנְכֶם, לְהַשְׁלִים אֶת דְּבַר אֱלוהִים 26 בִּמְסִירַת הַסּוֹד שֶׁהָיָה צָפוּן מֵעוֹלָמִים וּמִדּוֹרוֹת וְעַתָּה נִגְלָה לִקְדוֹשָׁיו.

27 אָכֵן לָכֶם רָצָה אֱלוהִים לְהוֹדִיעַ מַהוּ עושֶׁר תִּפְאֶרֶת הַסּוֹד הַזֶּה בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם, וְהוּא: הַמָּשִׁיחַ בְּקִרְבְּכֶם, הַתִּקְוָה אֶל הַכָּבוֹד.

28 עָלָיו אָנוּ מַכְרִיזִים וּבוֹ בַּזְּמַן מַזְהִירִים כָּל אָדָם וּמְלַמְּדִים כָּל אָדָם בְּכָל חָכְמָה, לְמַעַן נוּכַל לְהַצִּיג כָּל אָדָם כְּשֶׁהוּא מֻשְׁלָם בַּמָּשִׁיחַ.

29 לְמַטָּרָה זאת אֲנִי גַּם עָמֵל וְנֶאֱבָק, כְּמִדַּת פְּעֻלָּתוֹ שֶׁל הַפּוֹעֵל בִּי בִּגְבוּרָה."

שאול השליח יושב בבית הכלא ומשם הוא כותב את האיגרת למאמינים בקולוסה:

"הִתְפַּלְּלוּ גַּם בַּעֲדֵנוּ, כְּדֵי שֶׁאֱלוהִים יִפְתַּח לָנוּ אֶת שַׁעַר הַדִּבּוּר לְהַגִּיד אֶת סוֹד הַמָּשִׁיחַ שֶׁבִּגְלָלוֹ אַף אָסִיר אָנוכִי "(ד 3); ראה גם מעשי השליחים כח 30: "שָׁאוּל יָשַׁב שְׁנָתַיִם תְּמִימוֹת בְּדִירָה שֶׁשָכַר לוֹ, וְקִבֵּל אֶת כָּל הַבָּאִים אֵלָיו."

ישנם כאלו שידעו כי שאול השליח נמצא בכלא בגלל אמונתו בישוע, אך לא כולם ידעו זאת.

ייתכן מאוד שמתנגדיו של שאול השליח השתמשו בנתון זה כדי להציגו כחוטא, ואת מאסרו כעונש אלוהים, ולכן אין סיבה להישמע להוראותיו. מה כבר חוטא יכול ללמד אותנו?

שאול השליח מודע לבעיה הזו: "כָּעֵת אֲנִי שָׂמֵחַ בַּסֵּבֶל שֶׁאֲנִי סוֹבֵל לְמַעַנְכֶם וַאֲנִי מְמַלֵּא בִּבְשָׂרִי אֶת סִבְלוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁיֵּשׁ עוֹד לִסְבּול בְּעַד גּוּפוֹ — הַקְּהִלָּה". מפסוק זה הוא מתאר ומסביר…

א. את הסיבה לסבלו ושבתו בכלא.

ב. את השירות שנתן לו ישוע עבור הקהילה. כל זאת, כדי שאוזני המאמינים יהיו קשובות לדבר אלוהים אשר בפיו ולא לחיצוניות המטעה.

מה הסיבה שבגללה שאול השליח בכלא?

לא בגלל פשע או חטא, אלא בגלל שירותו לגויים – לאותם אנשים שהוא כותב אליהם.

שאול הלך לבשר בעמי נכר מתוך פקודה של ישוע ולא מתוך בחירה אישית (מעשי השליחים ט). כל הצרות שבאו עליו נבעו בגלל שירותו למען הגויים (אפסים ג 1-13); ראו גם את מעשי השליחים כב 21-22.

העדות של שאול השליח מאוד מיוחדת ומהווה דוגמה לנו היום:

לעתים אנו חושבים איך הקהילה יכולה לשרת אותנו, אך שאול השליח מלמד עיקרון נפלא: עד כמה אני מוכן לשרת את גוף ישוע המשיח – את הקהילה.

שאול השליח ציין כי למרות היותו סובל בכלא, הוא שמח: "אֲנִי שָׂמֵחַ בַּסֵּבֶל…" איך הוא יכול לשמוח בסבל?

ישוע אמר בבשורת מתי פרק ה 10-12:

"אַשְׁרֵי הַנִּרְדָּפִים בִּגְלַל הַצֶּדֶק, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. אַשְׁרֵיכֶם אִם יְחָרְפוּ וְיִרְדְּפוּ אֶתְכֶם וְיַעֲלִילוּ עֲלֵיכֶם בִּגְלָלִי. שִׂמְחוּ וְגִילוּ, כִּי שְׂכַרְכֶם רַב בַּשָּׁמַיִם; הֲרֵי כָּךְ רָדְפוּ אֶת הַנְּבִיאִים שֶׁהָיוּ לִפְנֵיכֶם."

– "אשרי הנרדפים בגלל הצדק", אשרי אלו שנרדפים בגלל שם ישוע כי שכרם רב בשמים. סבלם דומה לסבלות הנביאים הידועים אשר גם נרדפו בגלל צייתנותם לאלוהים. לדוגמה: ירמיהו הנביא נאסר בבור סיד.

שאול השליח שמח במאסרו כי ידע שהסבל הזה נבע מנאמנותו לשם ישוע, ולכן הסוף יביא תועלת וכבוד לאלוהים. בסבל הוא דמה לנביאים שסבלו בגלל ציותם לאלוהים; הוא גם יכול היה להידמות לישוע:

"כְּדֵי לָדַעַת אוֹתוֹ וְאֶת כּוחַ תְּחִיָּתוֹ וְאֶת הַשֻּׁתָּפוּת בְּיִסּוּרָיו וּלְהִדַּמּוֹת לוֹ בְּמוֹתוֹ" (פיליפים ג 10). הוא יכול היה לשמוח מכיוון שגם שם שלום  אלוהים – המשיח היה עמו.

יתרון נוסף קיים בסבל רק עבור ישוע: הנחמה של המשיח שופעת על המאמין… "כִּי בּוֹ נַעֲשֵׂיתֶם עֲשִׁירִים בַּכּל, בְּכָל אמֶר וּבְכָל דַּעַת" (ראשונה לקורינתים א 55).

אלוהים נאמן! אם כבר הוא מרשה לנו סבל, הוא גם מביא תרופה, נחמה שמחה ותקווה.

סיכום ביניים:

א. שאול השליח יושב בכלא לא בגלל פשע, אלא בגלל נאמנותו וצייתנותו לפקודת האדון ישוע: שירותו עבור הגויים.

ב. שאול השליח תיאר את השירות שלו עבור הקהילה במילים בעלות משקל רב: "נִהְיֵיתִי לָהּ לִמְשָׁרֵת בְּהֶתְאֵם לַתַּפְקִיד שֶׁאֱלוהִים נָתַן לִי לְמַעַנְכֶם, לְהַשְׁלִים אֶת דְּבַר אֱלוהִים" (255).

שאול השליח אמר להם כי שירותו עבור המשיח מתבטא בהוראה, ודרך הוראתו דבר אלוהים מושלם.

למה שאול השליח מתכוון?

כוונתו של שאול השליח הוא: מה שהוא אמר או מה שהגיע אליהם בכתב מהווה חלק אשר משלים את דבר אלוהים. במילים אחרות: "איגרותיי ולימודיי כמוהם כתנ"ך. ללא ההוראה שקיבלתי מישוע למסור לכם, התנ"ך – דבר אלוהים – אינו מושלם!"

ישנם כאלו שלא מקבלים את סמכות כתביו של שאול השליח, מסיבות כלשהן. הפסוק הזה וההסבר שלאחריו צריכים לשכנע.

מה היה המסר החשוב בפיו של שאול השליח? מהו הסוד שהיה צפון מעולמים ונגלה לראשונה לשומעיו של שאול השליח, סוד שלא היה ידוע אפילו לנביאי התנ"ך?

פסוק 27: "אָכֵן לָכֶם רָצָה אֱלוהִים לְהוֹדִיעַ מַהוּ עושֶׁר תִּפְאֶרֶת הַסּוֹד הַזֶּה בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם, וְהוּא: הַמָּשִׁיחַ בְּקִרְבְּכֶם, הַתִּקְוָה אֶל הַכָּבוֹד."

עד לכפרה של ישוע על הצלב נחשבו הגויים לדבר טמא, בלתי מכובד וחסר תקווה. במילים אחרות: "גיהנום נוצר עבור הגויים…."

1. בזכות ישוע ובגללו, גויים יכולים להיוושע וכך לחלוק בתקווה של חיי נצח והתחברות עם אלוהים. המידע הזה לא היה ידוע להם…
2. הגוי המאמין יכול לקבל ולחלוק את הכבוד שיש לישוע.
3. גוי מאמין שווה ליהודי מאמין, ושניהם שותפים זהים בנחלת אלוהים. כמו כן, הם נחשבים לגוף אחד, הנקרא: גוף המשיח – הקהילה. בקהילה שניהם זהים – אין הבדל ביניהם. שניהם משרתים את האדון על פי התפקיד שנתן לכל אחד מהם (אפסים ג 1-13; קולוסים ב 11-222).

מה שנשמע לנו כברור וכמובן מאליו, היה בגדר סוד ומסתורין לנביאי התנ"ך.

הם ידעו כי תהיה צרה גדולה (ירמיה, דניאל, יחזקאל), חזון יוחנן לא גילה סוד. כמו כן, הם ידעו על בוא המשיח ותיארו את שובו.

למרות כל זאת, הם לא ראו בבירור את הקהילה – את הגוף אשר בו יהודי וגוי עומדים שווים לחלוטין במעמד ושירות עבור אלוהים.

הם לא חלמו לראות עמים, גויים, אוחזים בתפקיד שיועד לישראל בלבד, ובו גויים מבשרים את שם ה' ונושעים. — זה היה סוד, מסתורין אשר אלוהים גילה להם וכך גם לנו דרך שאול השליח.

"עָלָיו אָנוּ מַכְרִיזִים וּבוֹ בַּזְּמַן מַזְהִירִים כָּל אָדָם וּמְלַמְּדִים כָּל אָדָם בְּכָל חָכְמָה, לְמַעַן נוּכַל לְהַצִּיג כָּל אָדָם כְּשֶׁהוּא מֻשְׁלָם בַּמָּשִׁיחַ. לְמַטָּרָה זאת אֲנִי גַּם עָמֵל וְנֶאֱבָק, כְּמִדַּת פְּעֻלָּתוֹ שֶׁל הַפּוֹעֵל בִּי גְבוּרָה" (28-29).

שאול השליח מצביע על מטרת חייו:

א. להכריז על המשיח.

ב. להזהיר וללמד כל אדם בחכמה, כדי שכל אחד מילדי אלוהים יוכל לעמוד מול  המשיח ישוע כשהוא שלם בהבנתו ובציותו לדבר אלוהים.

מדוע שאול השליח מתאר את סבלו ושירותו במילים קיצוניות אך גם מלאות ברגש?

את זאת נלמד בשיעור הבא.

סיכום

א. הסוד שהיה נסתר לנביאי התנ"ך נתגלה לעולם על-ידי שירות הלימוד של שאול השליח.

הסוד שנגלה: כפרת המשיח חיברה את היהודי והגוי לגוף אחד. בקהילה אין שום הבדל בין יהודי מאמין לגוי מאמין.

ב. מכיוון שלימודו של שאול השליח מסיר כל גאווה לאומית או רצון אישי, הדבר הביא לכך שרבים בגוף המשיח אינם מקבלים את לימודו כדבר  אלוהים.

שאול השליח מצהיר כי דרכו דבר אלוהים הושלם. לא יכול להיות משפט יותר ברור המציין כי איגרותיו הנן כלימוד מאלוהים.

ג. שאול השליח מתאר את השירות שלו עבור הקהילה כשירות אשר הביא עליו סבל. למרות זאת, הסבל הוא שמח.

שני דברים ראויים לציון:

1. שמחת אלוהים אינה תלויה באירוע זה או אחר אלא בעובדת נוכחות אלוהים בי.
2. שאול השליח לימד עיקרון מאוד חשוב: הלך המחשבה של תלמיד בוגר היא: איך לשרת את הקהילה ולא איך הקהילה תשרת אותו.

יבוא יום שבו נזדקק לשירות הקהילה, אך עד אז, האם אנו מתפללים ומוכנים לשרת גם במחיר של סבל?

שאול השליח שירת את האדון ולכן גם סבל; למרות זאת, היו לו חיים מלאי שמחה.

איך החיים שלך ושלי? אם אין לנו מספיק שמחה, אולי אין לנו מספיק שירות?