אל הרומים פרק ז'
מתים לתורה: דוגמא מחיי הנישואים
בפרק ו שאול השליח התמקד על האחדות שיש למאמין עם האדון ישוע.
אחדותנו עם האדון היא כל כך אדוקה, עד כי ניתן לומר שהאדם הישן [האני שלפני הישועה] מת, וברגע הישועה נעור אדם חדש, אשר כל מעייניו זה לעשות את רצון אלוהים.
מסיבה זו הישועה נקראת גם "לידה מחדש", והנושע נקרא "בריאה חדשה" (יוחנן ג 3-4, אל הגלטים ה 15, קור"ב ה 17).
כל רצונותיי שהיו לי כאדם שאינו נושע בטלים [במידה ואינם עומדים בדרישות של רצון אלוהים], וכעת כנושע אני "מתיישר" בכל יום יותר ויותר על פי רצון אלוהים ולא רצוני.
כל זאת בכוח ומעורבות מוחלטת של רוח הקודש השוכן בגופי.
בכל יום כל רואי ומכירי ראוי שיאמרו: 'אנו רואים פחות ממנו ויותר מישוע'.
בפרק ו שאול השליח אמר: כל בני האדם עבדים למשהו. או לאלוהים או לחטא.
אנו עבדים לאלוהים ולכן כל מעיננו והתמקדותנו חייבים להיות כלפי האדון שלנו.
התורה ניתנה בדיוק להגשים את המטרה הזו – להדריכנו למשיח ישוע כי הוא הגואל והוא הדרך היחידה לישועה.
תכלס, ישוע הוא תכלית התורה – מגשימה ומפארה (אל הרומים ג 20, אל הגלטים ג 23-25, ד 1-8, אל הקולוסים ב 16-17, אל העברים ז-י, קור"ב ג).
בפרק ז, שאול השליח משתמש באנלוגיה, שקיימת רק מרות אחת על חיי הנושע – מרותו של האדון ישוע.
שאול משתמש בדוגמא קיצונית, אך כזו המובנת מיד לכל שומעיו.
המאמין בישוע חופשי ממרות התורה ממש כמו שאישה אלמנה חופשיה ממרות בעלה המת, וחופשיה להינשא לאחר, ללא אשמה או דופי.
בשיעור זה נפרט נושא זה כדי שנוכל לחיות חיים משיחיים כראוי לאדון ישוע.
מכיוון שהמשפטים של שאול מאוד חריפים ולעיתים קשים לעיכול – "מת לגבי התורה", אני אפרט את המשמעות של דברי שאול כדי שנוכל ליישם את הוראתו בהבנה ובשלום פנימי.
זיכרו תמיד:
התורה קדושה והעניקה לנו הבנה עמוקה בתחומים רבים ומגוונים של החיים. כמו אומנת נאמנה המגדלת באהבה את הילדים של האדון.
שאול השליח מציין את המילה "תורה" 27 פעמים בקטע המשתרע מפרק ז עד ח 4.
מאז תקופת שאול ועד היום רבים מאוד בגוף המשיח ממשיכים לשאול את אותן שאלות שהיו במוחותיהם ועל לשונם של בני תקופתו של שאול.
עד היום מאמינים רבים, במיוחד מרקע יהודי, נאבקים קשות כדי להבין היטב את המשמעות המלאה של לחיות בחסד אלוהים ולא תחת מרות התורה. עד היום כל כך רבים וטובים שואפים לחיות חיים רוחניים מלאי שלום וללא אשמה או חוסר בטחון, בכל הקשור לקשר של המאמין היהודי לתורת משה.
בפרק ז עד ח 4, שאול עונה על השאלות הבאות:
- לתורה אין תוקף להאשים ולהעניש את המאמין בישוע (ז 1-6).
- התורה מוכיחה בני אדם על חטא, בין אם הם נושעים או חסרי ישועה (ז 7-13).
- התורה אינה יכולה להציל אדם מחטא (ז 14-25)
- הנושע החי בכוח רוח הקודש ובהדרכתו, מסוגל למלא אחר דרישות התורה (ח 1-14).
- התורה אינה יכולה להאשים ולהעניש את המאמין בישוע (ז 1-6).
- "אחי, האם אינכם יודעים – והרי אני מדבר אל יודעי תורה – כי לתורה יש מרות על האדם כל זמן שהוא חי?
- האישה הנשואה קשורה לבעלה על ידי התורה כל עוד הוא חי, אך אם ימות בעלה פטורה היא מחוק התורה הקושר אותה לבעלה.
- לכן אם תינשא לאיש אחר בעוד בעלה חי, היא תיקרא נואפת. אך אם ימות בעלה, פטורה היא מאותו חוק ובהנשאה לאיש אחר אין היא נואפת.
- כן גם אתם, אחי, מתם לגבי התורה בגופו של המשיח, באופן שנעשיתם שייכים לאחר, לזה שהוקם מן המתים, כדי שנעשה פרי לאלוהים.
- הרי כאשר היינו משועבדים לבשריות, תאוות החטא שנעורו על ידי התורה פעלו באיברינו לעשות פרי הגורם למוות.
- אבל כעת, לאחר שמתנו לגבי מה שכבל אותנו, שוחררנו מן התורה כדי לעבוד את אלוהים בחדשות הרוח ולא ביושן של אות כתובה."
שאול ממשיך להסביר את שהחל בפרק ו אך כעת הוא משתמש בדוגמא הברורה מעל כל ספק לכל שומעיו – במיוחד היהודים.
האחדות של הנושע עם האדון ישוע הינה אחדות מוחלטת.
המאמין בישוע נתון למרותו הבלעדית והיחידה של האדון ישוע ואינו נתון לשום מרות אחרת.
הניתוק של הנושע מכל מרות אחרת (מלבד האדון ישוע), כמוה כניתוק של מוות.
בפרק ז 1-6 שאול השליח מציג אנלוגיה חדשה כדי ששומעיו – יהודים וגויים כאחד – יפנימו ביתר קלות את המשמעות הקשה של דבריו.
לתורה או לחוק כלשהו יש מרות על אדם, רק אם אותו אדם חי.
כל אדם שהוא מת, הריהו פטור לחלוטין מכל חוק או מרות ארצית, יהיו אשר יהיו.
מן הסתם ברור לכולנו שמתים אינם משלמים מס הכנסה ואף אחד אינו מצפה מהם לעשות דבר. גם ידוע ומוסכם שאנשים מתים אינם משתתפים בבחירות…:)
אף פעם אלוהים לא ציפה מבני אדם שנפטרו לעלות זבחים, למלא תפקידים כלשהם וכו.
כל מי שהיה בהלוויה יהודית בוודאי שמע את נציגי חברה קדישא פוטרים את המת מכל חובה או אחריות כלשהי.
חלקו של המת בקרב בני האדם החיים, הסתיים! ראה קוהלת ט 5-6.
גם גויים שאך נושעו הבינו היטב שהחוק האזרחי אינו יכול לעשות דבר נגד אדם שמת, גם אם אותו אדם היה הפושע הגדול ביותר בהיסטוריה.
לפיכך, ציוויי התורה חסרי מרות כלפי המאמין בישוע.
ההזדהות של המאמין עם ישוע היא כאילו אנו גוף אחד!
לכן, מה שהתורה כלפי ישוע שקם מן המתים, היא גם כלפי – חסרת תוקף ומרות.
חיי הישנים מתו! וכעת אני נחשב לבריאה חדשה במשיח ישוע. ארחיב על כך יותר בפסוק 4.
על מנת לעזור לשומעיו להפנים את קביעותיו – שלתורה אין יותר מרות על אדם נושע בדם ישוע, שאול מציין עובדה פשוטה מחיי הנישואין.
למרות שהדוגמא של שאול פשוטה, מאמינים רבים לא הבינוה כראוי, והביאו על עצמם ועל אחרים, עול מיותר שהרס את חייהם של ילדי אלוהים רבים.
פסוקים 2-3:
- האישה הנשואה קשורה לבעלה על ידי התורה כל עוד הוא חי, אך אם ימות בעלה פטורה היא מחוק התורה הקושר אותה לבעלה.
- לכן אם תינשא[בעודה נשואה]לאיש אחר בעוד בעלה חי, היא תיקרא נואפת. אך אם ימות בעלה, [לו היא נשואה] פטורה היא מאותו חוק ובהנשאה לאיש אחר אין היא נואפת.
* התוספת היא של המחבר
ההסבר הפשוט והנכון:
התורה מלמדת שבעל ואשה הם בשר אחד (בראשית ב 24).
אלוהים לא תכנן את הגירושין כחלק מחיי האדם.
גירושין אינם מכבדים את אלוהים (ראה מלאכי פרק ב).
גירושין פוגעים בתוכנית אלוהים, מעציבים את אלוהים, פוגעים באדם ובצאצאיו.
גירושין הורסים את התא המשפחתי, האחדות הראשונה והבסיסית בחיי האדם.
גירושין הורסים חברה והורסים עם.
בני האדם התגרשו ובגדו כחלק מחטאיהם, אך אלוהים מעולם לא קבע שגירושין הם חלק מתוכניתו המקורית.
כאשר נתן אלוהים את התורה למשה, היא כללה גם את האופציה של גירושין (דברים כד).
מדוע?
גירושין היו חלק מדרכו של אלוהים לווסת את חיי העם החי בחטא. גירושין היו לחלק בתורה בגלל עיקשות לב בני האדם (מתי יט 8).
אלוהים איפשר מרכיב זה בתורה במקרים מסויימים וזאת כדי להגן על החוליה החלשה בחברה – האישה.
שימו לב:
התורה ציינה מספר תנאים בהם הבעל יכול להתגרש מאישתו.
התורה לא מציינת פסוק או הנחיה בה לאישה מותר ליזום גירושין.
מסיבה זו שאול השליח מציין את "האישה הקשורה לבעלה" באנלוגיה הנוכחית, כדי להדגיש קשר שרק המוות יכול לנתק.
כל השומעים, במיוחד היהודים המכירים את התורה, הבינו היטב שהאישה קשורה לבעלה החי, ואם יהיה לה קשר עם אחר כל עוד היא נשואה – הרי שהיא תואשם בניאוף וחייה יהיו בסכנה – סקילה.
לכן, האשה קשורה לבעלה – לו היא נשואה, עד מותו. לכך מתכוון שאול השליח בפסוקים אלו.
אלמן או אלמנה רשאים להינשא לבן או בת זוג חדשים וזאת ללא חשש של אשמה או דופי.
התורה אינה מאשימה אותם (את האלמן או האלמנה), בניאוף או זנות אם יינשאו מחדש.
מבחינת התורה הם תמימים ונקיים מכל אשמה.
פסוק 3 לא הובן על ידי אנשים רבים וגרם לכך שהסיקו מסקנות ששאול השליח מעולם לא התכוון להן.
- לכן אם תינשא לאיש אחר בעוד בעלה חי[בעודה נשואה לבעלה הנוכחי החי], היא תיקרא נואפת. אך אם ימות בעלה,[לו היא נשואה] פטורה היא מאותו חוק ובהנשאה לאיש אחר אין היא נואפת.
* התוספת היא של המחבר
עלינו לזכור ששאול השליח לא התכוון לכתוב את כל שהבין אודות הנישואין והאפשרויות לנישואין מחדש בקטע הנוכחי. על כך שאול כותב בהרחבה באיגרת הראשונה לקורינתים פרק ז.
כוונתו של שאול השליח היא:
אם אישה נישאת לאדם אחר – בשעה שהיא כבר נשואה לאיש ובעלה בחיים – היא תיקרא נואפת. אך אם אישה נשואה מתאלמנת מבעלה אשר לו היא נשואה, הרי שהיא חופשיה להינשא שוב, ואין עליה שום אשמה
זה כל מה ששאול רוצה לומר!
אנשים שהבינו את דברי שאול השליח שלא כהלכה טוענים:
אישה קשורה לבעלה – גם אם היא גרושה ממנו – לכל אורך חייו.
ז"א, אישה גרושה יכולה להינשא מחדש רק אם הגרוש שלה נפטר!
רבותיי, זה לא מה ששאול השליח מנסה ללמד בפרק!
אם שאול השליח היה באמת מתכוון לכך, הרי שהיה קיים ניגוד בהוראתו.
מדוע?
כי באיגרת הראשונה לקורינתיים בפרק ז 8-11 וכן 39-40, טימו"א ה 14, שאול השליח מציין שפנויים – קרי, גרושים, ואלמנות, רשאים להינשא מחדש ובתנאים שהוא פירט. [עוד בנושא נישואין וגרושין – מתי ה 31-32, יט 3-12].
ראשונה לקורינתים ז 8-11:
- "ואל הפנויים והאלמנות אומר: כדאי להם להישאר כמוני.
- אבל אם אינם יכולים לכבוש את יצרם – שיתחתנו. מוטב לשאת אישה מלבעור בתאווה.
- ועל הנשואים אני מצווה, ולא אני כי אם האדון, שלא תיפרד אישה מבעלה –
- אך אם נפרדה, שתישאר פנויה או תתפייס עם בעלה – ואל יעזוב איש את אשתו.
- אל השאר אני אומר, ולא האדון: אם לאיש מאמין יש אשה בלתי מאמינה והיא רוצה להישאר איתו, אל יעזוב אותה.
- ואישה שיש לה בעל בלתי מאמין והוא חפץ להישאר איתה, אל תעזוב היא אותו,
- כי הבעל שאיננו מאמין מקודש באשתו, והאישה שאיננה מאמינה מקודשת בבעלה. אם לא כן, בניכם טמאים, ואילו עתה קדושים הם.
- אבל אם זה שאיננו מאמין נפרד, שיפרד לו. גם המאמין גם המאמינה אינם משועבדים במקרים כאלה. הרי לשלום קרא אותנו האלוהים.
- כלום יודעת את, אישה, אם תושיעי את בעלך? או כלום יודע אתה, הבעל, אם תושיע את אשתך?"
שאול השליח אינו מעודד גירושין – חס וחלילה!
שאול השליח אומר שאישה גרושה יכולה להינשא מחדש…בתנאים מסוימים.
אינני נכנס לפרטים נוספים בשיעור זה מכיוון שזה לא הנושא המרכזי בשיעור הנוכחי.
מה תכלס שאול השליח מנסה ללמד בדוגמא הזו?
הקטע לא נועד לפתור את דילמת הנישואין מחדש לגרושים וגרושות אלא להבהיר את מרות התורה בדוגמא מחיי נישואין.
לפני שהאדון ישוע המשיח הגיע ומת עבור חטאינו והקים את הברית החדשה בדמו – היינו כנשואים לתורה – תחת מרות התורה, מחוייבים לכל הוראותיה ומצוותיה – כולן ללא יוצא מן הכלל.
היינו קשורים לתורה כמו אישה נשואה הקשורה לבעלה החי, לו היא נשואה.
לאחר שהאדון ישוע המשיח הגיע, חי על פי מצוות התורה והשלימן, מת כקורבן חטאים והקים את הברית החדשה בדמו המכפר, תכלית התורה הוגשמה (אל הרומים ו 14, אל הגלטים ג 23-25, ד 1-8, אל הקולוסים ב 16-17).
עלינו לזכור:
התורה ציינה מהו חטא!
התורה לימדה שכל בניי האדם חוטאים
התורה לימדה שכל אדם שאינו משלים ומקיים את כל מצוותיה – ארור (דברים כז 26)
התורה לימדה שכל אדם, לולא ייוושע – ידון לניתוק נצחי מאלוהים.
התורה לימדה דרך כל הקורבנות בבית המקדש שאלוהים מעניק דרך לכפרת חטאים וסליחת חטאים.
התורה דרשה קורבן מושלם כדי שיהיה נושא הקללה של שאר החיים – האדון ישוע הגשים זאת בחייו! ראה ישעיה נג, יוחנן א 29, אל הגלטים ג 11-14.
זאת מהות הכפרה וסליחת החטאים.
המשיח נשא את הקללה המיועדת לנו, והיה הראוי לכך כי אין בו חטא! (קור"ב ה 21, ישעיה נג).
לכן, כל מי שקיבל את האדון ישוע המשיח כקורבן כפרת החטאים שלו – מילא את דרישות התורה – מת לחטא! כך אני מזדהה עם מותו ותחייתו של האדון ישוע.
המשיח שילם בעבורי – ואני זוכה לחיים חדשים ממנו ובגללו.
לכן – מבחינת התורה אני מת (אל הרומים ו 2: "…אנו מתנו לגבי החטא…".)
התשלום עבור חיי שולם – בדם המשיח ישוע.
לתורה כבר אין מרות או תוקף להצביע על הנושע בדם ישוע ולומר לו – ארור!
האדון ישוע הפך לקללה עבורי.
את העונש שילם המשיח ישוע בעבורי.
המשיח ישוע הודף את אשמת הארור נגד ילדיו.
לכן, מכיוון שאני מת לגבי מרות התורה, מרותה כבר אינה עליי! אין מרות של תורה כלשהי על המת!
המרות היחידה בחיי היא זו של המשיח ישוע – כי אני חי בו! אל הגלטים ב 19-20.
האם משתמע מכך שאין למאמין בישוע כל קשר לתורה ולכל הוראותיה והדרכותיה בטלות לגביו?
חס וחלילה!
אדרבה, גם כאדם נושע בדמו המכפר של האדון ישוע, אני קורא בתורה ולומד אודות קדושה, טוהר, אמת, דרך ארץ ואהבת הזולת.
התורה הייתה ותישאר לעד דבר אלוהים קדוש וראוי ללימוד, הוראה, תקון ותוכחה (טימו"ב ג 15-16).
איך אדע שעלי לבנות גדר על גג אם לא מתוך הדרכת התורה?
אם אבנה בית אז אתקין גדר על הגג למען לא יפגע אדם בביתי.
התורה הזהירה לבל הלין זכר עובד…
האם אמונתי בישוע פוטרת אותי מהוראה זו?
חס וחלילה!
את ההוראה אעשה מתוקף פעולת רוח אלוהים בקרבי ובגלל אהבת אלוהים שבי.
איך אלמד אדם המעונין להכיר את המשיח ישוע אם לא דרך דפי התורה?
איך אלמד את ילדיי אודות המשיח אם לא דרך התורה?
התורה לא מתה!
אני כנושע בדמו המכפר של ישוע, מת לגביה, על ידי הזדהותי עם מותו ותחייתו של האדון ישוע. לכן מרותה כבר אינה עליי, אך הוראותיה נר לרגליי.
במותו המכפר, האדון ישוע הקים את הברית החדשה המובטחת מפי ירמיה הנביא בפרק לא 30-34.
כעת אני בברית עם האדון ישוע.
מכיוון שהאדון ישוע – אל-שדי – הוא נותן התורה, הרי שכל המצוות הקשורות באופי והתכונות של אלוהים בתורה, קיימות ושרירות לשותף בברית החדשה שהוקמה בדם המשיח ישוע.
מן הסתם, אין למאמין בישוע כל חובה לקיים מצוות שמהוות צל וסמל לפועלו של האדון ישוע – קורבנות וכו.
האם מרות התורה עדיין קיימת על אלו הדוחים את ישוע אך טוענים שהם שומרים את התורה ומקבלים את מרותה?
מן הסתם התורה ממשיכה לחנך אותם אודות ישוע, וממשיכה להצביע עליהם כחוטאים ארורים הזקוקים למושיע פודה.
לו ימותו חס וחלילה בחוסר אמונתם בישוע, אשמת התורה תעמוד נגדם במשפט אלוהים כי הם דחו את הכפרה שהתורה הצביעה עליה – את בן האלוהים ישוע המשיח (אל הגלטים ג 23-25, יוחנן ה 38, ח 19, 42, יג 20, טו 23).
הרי האדון ישוע המשיח אמר בעצמו שמי שאינו מכיר אותו, או דוחה אותו, מוכיח שאינו מכיר את אלוהים!
לו היו שומעים לתורה, היו מקבלים את ישוע כאדון. אז חטאיהם היו נסלחים ונמחקים – וצדקת המשיח ישוע היתה נחשבת להם (אל הרומים ד, לוקס טז 29-31).
שאול השליח מרחיב ומסביר בדיוק את שציינתי, בפסוק 4:
- כן גם אתם, אחי, מתם לגבי התורה בגופו של המשיח, באופן שנעשיתם שייכים לאחר, לזה שהוקם מן המתים, כדי שנעשה פרי לאלוהים.
פסוק 4 פותח בפתרון המשוואה. עד כה שאול שוחח באנלוגיה וכעת הוא מיישם את מה שלימד.
אתם, המאמינים בישוע, גם כן מתם לגבי התורה בגופו המכפר של האדון ישוע – כי באמונתכם בו הזדהתם עימו – עם מותו וכן גם עם תחייתו (אל הרומים ו).
כמו שהאדון ישוע אינו נתון למרות התורה לאחר שקם לתחיה, כך גם כל המאמינים בו אשר קמים לחיים חדשים בישוע, אינם נתונים למרות התורה.
מבחינת התורה – אנו מתים.
לכן אין עלינו אשמה.
כעת אנו נשואים לאחר – לאדון ישוע, נותן התורה בסיני ומגשימה. לאדון המעניק חיים.
לכן, אנו חופשיים ממרות התורה בגלל מותו המכפר של האדון ישוע בעדנו.
המאמינים בישוע שייכים לישוע!
– שאול השליח אומר באיגרת השניה לקורינתים יא 2: "…הארשתי אתכם לאיש אחד, למשיח, כדי להציגכם בתולה טהורה לפניו…".
– באיגרת לאפסים פרק ה 21-33 שאול מלמדנו שהמשיח הוא ראש הקהילה. ישוע הוא הבעל של הקהילה כמו שהגבר הוא הראש של אשתו.
– יוחנן השליח כותב בספר ההתגלות שהקהילה היא הכלה של השה – של ישוע (התגלות יט 7-8, כא 9 – ירושלים החדשה נקראת הכלה וזה בגלל שהכלה – הקהילה שוכנת בה…
רבותי, אילו לא היינו מתים לגבי התורה כי אז היינו נואפים… שהרי איך נוכל להיות נשואים בעת אחת לשניים?
מסיבה זו קבלנו את המשל לגבי נאדות היין הישנים והחדשים. לא ממלאים נאדות יין ישנים עם יין חדש…(לוקס ה 36-38).
כאמור, המאמינים בישוע לא יצאו ממרות התורה וחופשיים לעשות כרצונם!
המאמינים בישוע יצאו ממרות אחת בגלל שהזדהו עם מותו המכפר של האדון ישוע, וקמו לחיים חדשים כשהם במסגרת נישואין חדשה. נשואים לאדון ישוע המשיח. אנו כל העת תחת מרות קדושה.
אחים ואחיות יקרים.
הנישואין לאדון ישוע אינם רק חתימה על כתובה חסרת תכלית או תוכן.
הנישואין לאדון ישוע הם המאפשרים לנו לחיות בדרך המפארת את אלוהים.
הנישואין לאדון ישוע הם תעודת הבגרות הרוחנית שלנו (אל הגלטים ד 1-11).
ישועתנו הולידה אותנו מחדש (יוחנן ג 3-5).
ישועתנו עשתה אותנו בריאה חדשה (אל הגלטים ו 15, קור"ב ה 17).
ישועתנו מעניקה לנו את נוכחות רוח אלוהים בגופנו (אל האפסים א 13-14, קור"א ג 16-17).
רוח אלוהים בגופנו אינו ממלא אותנו באוויר, אלא משנה את חיינו לחלוטין.
רוח הקודש מאציל עלינו את פרי הרוח – את אופיו ותכונותיו של האדון ישוע כדי שנפעל ונעשה בחיים אלו ממש כפי שהאדון היה פועל ועושה – באהבה, נדיבות, ריסון עצמי וכו.
רוח הקודש מעניק לנו מתנות רוח כדי שנפעל ונשרת את האדון במסגרת גוף המשיח על פי כשרונות ויכולות שהוא העניק לנו (קור"א יב).
כך אמר בדיוק שאול גם בפרק ו 22: "…אבל כעת, כשאתם משוחררים מהחטא ומשועבדים לאלוהים, יש לכם פרי המביא לידי קדושה, והתוצאה היא חיי עולם." ראה גם אל הפיליפים א 111.
עלינו לזכור:
אי אפשר לשרת את אלוהים באופן ראוי ללא רוח הקודש!
אי אפשר לכבד את אלוהים בשירות כלשהו שנעשה בכוח הבשר!
שירות אלוהים אפשרי רק בעזרת כוח אלוהים שניתן לילדי אלוהים המכירים את גואלם וקוראים לו בשמו!
רק אלו החיים מבחינה רוחנית מסוגלים להניב פרי רוחני לכבוד אלוהים – כך גם מלמד האדון בבשורת יוחנן ד 24: "האלוהים הוא רוח והעובדים אותו צריכים לעבדו ברוח ובאמת"
בבשורת יוחנן טו 5 האדון ישוע אמר:
"…אני הגפן. אתם השריגים. העומד בי ואני בו עושה פרי לרוב, שכן בלעדי אינכם יכולים לעשות דבר."
ומי שרוצה להתחיל ולעשות לו גם את הדבר הקטן ביותר עבור האדון ובשם האדון – שיתחיל באהבת אחים. לא לחינם זו המצווה השניה בחשיבותה לאחר – ואהבת את אלוהים…
איזו ברכה!
כמו שזוג נשוי מהווה בסיס להקמת זרע ומשפחה, כך הנישואין שלנו למשיח ישוע חייבים להראות פרי.
הפרי הנובע מנישואינו לאדון ישוע הינו חיי קדושה וציות לבעל שלנו – אל-שדי.
למה בדיוק מתכוון שאול השליח בפסוקים 5-6?
- הרי כאשר היינו משועבדים לבשריות, תאוות החטא שנעורו על ידי התורה פעלו באיברינו לעשות פרי הגורם למוות.
- אבל כעת, לאחר שמתנו לגבי מה שכבל אותנו, שוחררנו מן התורה כדי לעבוד את אלוהים בחדשות הרוח ולא ביושן של אות כתובה."
פסוק 5 הינו פסוק נרדף לדברי שאול בפרק ו 21:
"ואולם איזה פרי היה לכם אז מאותם דברים שאתם מתביישים בהם עכשיו? הלא המוות הוא תוצאתם…" (ראה הסבר מפורט בשיעור הקודם)
פסוק 5 עלול להיתפס או להיות מובן על ידי שומעיו כאילו יש משהו רע בתורה. כאילו אפשר להאשים את התורה בכשלונו של האדם. כאילו התורה אשמה בחטאיי – חס וחלילה.
על כך שאול מפרט בפרק ז פסוקים 7-13.
התורה יכלה לומר לי מה ראוי אך לא היה בכוחה לתת לי את הכוח לבצע את הראוי.
ישוע לעומת זאת, בכוח רוח הקודש מעניק לי את הכוח ליישם את שהתורה לימדה ושראוי לעשות.
לכן, חיים רק עם התורה ובדחיית האדון ישוע – אלו חיים ללא פרי ראוי שמפאר את אלוהים.
חיים בהם האדון ישוע הוא אדון, אלו חיים המבטאים הכרת התורה, הבנתה והפנמת המסר שלה. חיים שכאלו מאפשרים חיי קדושה הנלמדים מתוך התורה ומפארים ומכבדים את אלוהים.
זה הכוונה לחיים בכוח הרוח!
שאול אינו תוקף את התורה – חס וחלילה!
כל ביקורתו היא כלפי האנשים אשר חשבו שבקיום מצוות תורה, אך ללא רוח אלוהים הניתנת רק ובלבד על ידי אמונה במשיח ישוע, ניתן לפאר את אלוהים או לעשות פרי כלשהו לכבוד אלוהים.
ללא רוח אלוהים הקשורה לאמונה בישוע כאדון ומושיע, כולנו נידונו להיכנע לתאוות ואיסורים שהתורה הצביע עליהם והזהירה מהם.
ללא רוח אלוהים, לא היה לנו את הכוח לומר לא לחטא וכן לקדושה.
ללא רוח אלוהים – כל עשייתנו אינה מפארת את אלוהים. ולכן גם אם נקדיש את כל חיינו לעשיה טובה ככל שנצליח לעשות, הרי ללא אמונה במשיח – נסיים את חיינו בגיהנום.
ללא רוח אלוהים, ללא ישועה, אנו יכולים להיות עטופים בדת מכף רגל ועד ראש ועדיין להיות ריקים מאלוהים.
לא הדת מפארת את אלוהים אלא מעשים מתוך לב שעבר ברית מילה רוחנית.
אבל מרגע שנישאנו למשיח ישוע, אנו מוכיחים כי הבנו את הוראות התורה. הגשמנו את תפקידה העיקרי – קבלנו באמונה את המושיע מכפר החטאים שהסיר את קללת הארור מעל חיינו, והחזיר אותנו לנוכחות אלוהים.
כעת, ובעקבות זאת, שוחררנו מאשמת הארור של התורה וממרותה, וכל חיינו ויכולותינו מוקדשים למלא אחר רצון אלוהים בכוח רוח הקודש.
שאלה:
האם מאמינים כנים ונושעים שחיו לפני הופעתו של האדון ישוע לא יכלו לעשות פרי ראוי לאלוהים?
בוודאי שכן, ויש רבים כאלו.
ראו את חיי כל הקדושים המוזכרים בדפי התורה…אברהם, חנוך, נוח, ישעיה ושאר נביאי אלוהים הנפלאים…
הם עשו פרי נפלא לאלוהים, כי הבינו את הוראת התורה ותכליתה בגואל המובטח – בן האלוהים.
אך, מכיוון שהגואל עדיין לא הופיע והקים את הברית החדשה בדמו המכפר, מרות התורה ותוקף מצוותיה חלו עליהם והם קיימו את מצוות התורה כביטוי לאהבת אלוהים ויראת אלוהים שבהם.
הם ידעו כל העת שישועתם היא מתנת חסד מאלוהים ולא גמול על הצלחת קיום מצוות – שהרי אין אדם שיכול לקיים את כל מצוות אלוהים בשלמותן.
לאחר שהאדון ישוע בא וקיים את תכלית התורה, ילדיו הנושעים חופשיים ממרות מצוות התורה שהיוו סמל וצל, אך מחוייבים לחיים קדושים וטהורים כפי שהתורה מלמדת.
זאת מתוך מרות כוח רוח הקודש שבליבם ולא מתוך מרות ציווי התורה המלווה באיום המוות.
אפשר וראוי לסכם קטע זה בדברי שאול השליח בפרק יג 12-14:
"…על כן נסירה מעלינו את מעשי החושך ונלבש את שריון האור. וכמו ביום נתנהג נא כיאות, לא בהוללות ובשכרות, לא בזימה ופריצות, לא בריב וקנאה, כי אם ליבשו את האדון ישוע המשיח, ואל תדאגו לגוף במגמה להשביע את התאוות."
אל הרומים פרק ז פסוקים 7-13:
כאשר אנו לומדים את איגרת שאול השליח, חשוב לזכור מדי פעם את תכלית האיגרת וחלוקת הפרקים.
- פרקים א 18 – ג 20: הצורך בישועה.
- פרקים ג 21 – ה: דרך הישועה.
- פרקים ו-ח: חיי הישועה
- פרקים ט-יא: היקף הישועה.
- פרקים יב-טז: ביטוי הישועה בשירות.
לפיכך, בעוד אנו ממשיכים בלימוד פרק ז, עלינו לזכור שתכלית פרקים ו-ח היא: חיי הישועה.
כאמור, בפרק ז פסוקים 1-6 שאול השליח הוכיח שלתורה אין תוקף להאשים את המאמין בישוע המשיח.
– התורה דרשה קורבן תמים כתחליף לחיי החוטא!
– אלוהים הבן בא לעולם בדמות אדם וחי על פי כל מצוות התורה בשלמות. כך הוכיח האדון ישוע שהוא השה התמים
– האדון ישוע שילם את המחיר שהתורה דרשה כדי להיטהר ולקבל חיי עולם, בעבור כל המאמינים בו.
– מרגע ישועתו, הנושע מזדהה עם ישוע ולכן נחשב כמת לגבי התורה. ישוע הוא קורבנו. הנושע "מת" עם ישוע "וקם" עימו כבריאה חדשה.
כמו שלתורה אין מרות על אדם מת, כך אין לה מרות ותוקף של האשמה נגד אדם נושע השייך לאדון ישוע בברית חדשה.
האם אדם נושע חופשי לחיות ולעשות ככל העולה על מוחו ורצונו?
חס וחלילה.
הוא תחת מרות המשיח וחיי בקדושה, טוהר ואמת כפי שהתורה עצמה לימדה. אך הוא מקיימה מתוקף רוח הקודש השוכן בו.
זיכרו:
"האני" הישן מת, והחדש חי כשגריר אלוהים ואיגרת כתובה של המשיח (קור"ב ב 14 – ג 3).
פסוקים 7-13 מהווים תשובה לפסוקים 5-6. על כן ראוי שנקרא שוב את פסוקים 5-6 ואז נלמד לעומק את המשך הפרק.
- הרי כאשר היינו משועבדים לבשריות, תאוות החטא שנעורו על ידי התורה פעלו באיברינו לעשות פרי הגורם למוות.
- אבל כעת, לאחר שמתנו לגבי מה שכבל אותנו, שוחררנו מן התורה כדי לעבוד את אלוהים בחדשות הרוח ולא ביושן של אות כתובה."
כל אדם הקורא פסוקים אלו "מרגיש" שלתורה יש חלק באשמה של החטאים שלנו.
במילים פשוטות – אנו בני האדם החוטאים אולי זכאים להצביע על התורה ולומר לאלוהים: היא גרמה לי לחטוא!, האשמה לא רק עלי, אלא, "זה בגלל התורה".
כעת, בפסוקים 7-13, שאול השליח מלמד שהתורה אינה אשמה ברע כלשהו – וכל אשמה בסופו של דבר היא על האדם החוטא בלבד.
כאמור, בפסוקים 7-13, שאול השליח מוכיח ש:
התורה מוכיחה בני אדם על חטא, בין אם הם נושעים או חסרי ישועה (ז 7-13). היא המצביעה אל לא האשמה!
שימו לב:
עד כה שאול השליח דיבר בגוף שלישי, גוף שני, גוף ראשון רבים, אך בקטע הבא, שאול השליח מדבר בגוף ראשון.
שאול חולק עם שומעיו וקוראי האיגרת את עדותו האישית, את חייו האישיים.
פרק ז פסוקים 7-13:
- "…אם כן מה נאמר? האם התורה היא בחזקת חטא? חס וחלילה! אך לא הייתי יודע מהו חטא אילולי התורה. הרי לא הייתי מכיר את התאווה אילו לא אמרה התורה "לא-תחמוד".
- החטא ניצל את האיסור שבדיבר כדי לעורר בקרבי כל מיני תאוות, שכן בלי תורה החטא מת.
- בעבר אני הייתי חי בלי תורה, אך כשהופיע הדיבר נעור החטא לחיים.
- ואני מתי. ומצאתי כי הדיבר, שהיה דרך לחיים, גורם מוות.
- שכן, החטא, בנצלו את הדיבר, התעה אותי ובאמצעותו המית אותי.
- ובכן התורה קדושה, והדיבר הוא קדוש וישר וטוב.
- היתכן, מכאן, שדבר טוב גרם לי מוות? בשום פנים לא! אולם החטא, למען ייראה שהוא חטא, גרם לי מוות באמצעות משהו טוב כדי שעל-ידי הדיבר יובלט החטא במלוא חומרתו."
שאול השליח עונה בנחרצות ברורה.
התורה אינה בחזקת חטא!
לתורה אין חלק בחטא שאני מבצע. התורה אינה שותפה לשום פשע או חטא שאני עושה.
העונש שאני מקבל בעבור חטאיי אינו יכול להיות מחולק ביני לבין התורה.
אין כל סיכוי שאני החוטא יכול להצביע על התורה ולומר – היא אשמה וכך לצאת מעט יותר נקי…ואולי פחות אשם.
לא ולא!
כבר בפרק ג 20 אמר שאול השליח "…כי התורה רק מביאה לידי הכרת חטא."
האם יש טעם להכות במראה ולהאשימה עבור הדבר הלא יפה הנשקף ממנה??
התורה קדושה! התורה טהורה! (פסוק 12)
התורה היא הדיבר של אלוהים.
האם יעז מישהו לומר שדבר אלוהים פסול ואינו מושלם? חס וחלילה!
ראו איך אנו פועלים בחיי היומיום שלנו:
האם אנו לא מזהירים את ילדינו לבל יחצו את הכביש שלא במעבר חציה?
האם אנו לא מזהירים את ילדינו לבל יתנהגו בחוצפה כלפי אחרים?
האם אנו לא מחנכים את ילדינו לבל ירימו יד על מישהו אחר שלא למען הגנה עצמית?
האם אנו לא אומרים לילדינו לא לקחת רכוש של אדם אחר ללא רשות?
מדוע אנו עושים זאת?
כדי להעניק לילדינו את הערכים שעימם יוכלו לחיות עם אחרים ועם עצמם בשלום, חברותה ושלווה.
אנו אומרים לילדינו את כל האיסורים כדי לוודא שיוכלו להמשיך ולחיות, נקודה!
האם האיסור שהטלנו על הילדים שלנו פסול מיסודו?
חס וחלילה!
אדרבה, האיסור שהטלנו עליהם הינו הכלי שבעזרתו חייהם נשמרים.
באותה מידה ובעבור אותה סיבה בדיוק אלוהים העניק את התורה לנו בני האדם.
ללמדנו מהם ערכי הצדק, טוהר, אמת, שלום, אהבה, סליחה, כפרה, שעלינו לאמץ ולחיות על פיהם. כראוי לילדי אלוהים.
אלוהים הכניס לתורה את כל הכללים הנחוצים לחיינו למען – נחיה, וחיים נצחיים עימו – פשוטו כמשמעו.
לכן: אין כל פסול בתורה המנחה מה לעשות ומה לא לעשות.
הכל לטובתנו ולמעננו.
להזכירנו:
מהי ההגדרה הטכנית של המילה תורה?
תורה – אוסף הנחיות והוראות בנושא מסוים. כגון: תורת החשמל וכו'
תורת אלוהים – משמע – דבר אלוהים בנוגע לחיי האדם בהקשר לאדם ובהקשר לאלוהים ולסביבה.
לכן, ומכיוון שהתורה היא הדיבר של אלוהים בכבודו ובעצמו – אין בה פסול כלשהו.
כל אשר בתורה טוב וראוי לנו:
כך אמר גם שאול השליח לטימותיאוס באיגרת השניה בפרק ג 15-17:
"…ומנעוריך אתה יודע את כתבי הקודש היכולים להחכימך לישועה על ידי האמונה במשיח ישוע. כי כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים, ומועיל הוא להוראה, לתוכחה, לתיקון, לחינוך במעגלי צדק, למען יהיה איש האלוהים מושלם, ומוכשר לכל מעשה טוב."
הערה: פסוקים אלו נכתבו בעת שרק התנ"ך היה כתוב…
לפיכך:
נותן האיסור אינו רע. לא במקרה של הורה נאמן ובוודאי לא במקרה של אלוהים.
הענקת התורה היא אדרבה ביטוי לאהבת אלוהים את האדם ורצונו שיחיו בשלום ובטוב לנצח נצחים.
בחלק ב של פסוק 7 שאול השליח אומר:
"…אך לא הייתי יודע מהו חטא אילולי התורה. הרי לא הייתי מכיר את התאווה אילו לא אמרה התורה "לא-תחמוד".
מכאן: האם אני יכול להאשים את התורה בגלל שפקחה את עיני מוחי? האם התורה שותפה לפשע?
לא!
האם אני יכול לומר שהתחלתי לחמוד רק לאחר שהתורה ניתנה?
לא ולא!
כל בני האדם חומדים בכל יום.
אנשים חמדו בלי סוף עוד לפני שנתנה התורה – ראה פרק ה 13: "הרי עוד לפני התורה היה החטא בעולם, אלא שאין הוא נחשב באין תורה…"
התורה בסך הכל אמרה לנו שהמעשה זה – לחמוד, יחד עם עוד מליון מעשים אחרים, נוגדים את אופיו של אבינו שבשמים, ומי שחומד, הריהו עובר על הוראת אלוהים ומכאן נחשב לחוטא.
לכן, חמדתי גם לפני התורה.
האיסור שבתורה רק לימד אותי שחמדנות היא חטא (אל הרומים ג 20).
מהי ההגדרה של חטא?
כל עברה על איסור של אלוהים בין אם במחשבה או פעולה.
חטא הינו העברה עצמה אך לא ההוראה.
אלוהים לא ציווה עלי לפגוע באחר בזדון.
רבותי, עלינו להודות לאלוהים בכל רגע על התורה הקדושה שנתן לנו.
לולא התורה לא הייתי יודע איך לחיות בדרך המפארת את אלוהים.
לולא התורה לא הייתי יודע איך לחיות חיי נישואין המקלים על אשתי להיות רעיה יראת אלוהים.
לולא התורה לא הייתי יודע איך לחנך את ילדיי לגדול ביראת אלוהים.
לפיכך: התורה אינה אשמה ברע ואינה שותפה לפשע.
התורה היא הוצאה לפועל בכתב של לימוד אלוהים.
התורה האירה את עיני כדי לדעת מהו הנכון וכדי גם לדעת באותה מידה מהו הלא נכון והאסור.
התורה אמרה לי היכן הבור לא כדי שארוץ ואפול לתוכו, אלא כדי שאתרחק מן המלכודת.
האם אפשר להאשים את התורה בכך שציינה לי את מקום המכשלות?
אוי ואבוי, רק כסילים הנלחמים נגד יראת אלוהים חושבים כך.
רק אנשים השואפים להתענג ברע על כל צורותיו חושבים כך. לא יראי אלוהים.
מי שטוען שהתורה פסולה או שותפה לפשע – הריהו מצביע על אלוהים בכבודו ובעצמו וקורא לו פושע חוטא.
חס וחלילה לי לחשוב אפילו בדרך שכזו.
פסוק 8:
"…החטא ניצל את האיסור שבדיבר כדי לעורר בקרבי כל מיני תאוות, שכן בלי תורה החטא מת."
מן הסתם, ולאור ההגדרה של חטא, הוא קיים רק אם ניתן איסור שעליו עוברים.
במקום בו אין כל איסורים – אין מודעות לחטא.
אך אנו לא חיים בעולם שכזה כרגע.
אלוהים העניק תורה לבני אדם החיים תחת קללת המוות של החטא ובגוף המשועבד לחטא ולתוצאותיו.
האופי שלי מזוהם ולכן פועל מתוך מניעים פסולים – כאלו שנועדו לספק את תאוותיי ורצונותיי האנוכיים.
לכן, מכיוון שמוחינו אינו מושלם אלא פגוע כבר בקללת החטא, יוצא שבכל פעם שיעמוד לפנינו איסור כלשהו, אפילו טהור ככל שיהיה, מוחנו הפגוע בקללת החטא, וגופנו התעב לתועבה ולסיפוק רצונותיו הלא ראויים, תמיד יעלה למוחינו את האפשרות לעשות את שאסור לעשות.
וכי איך יגיד המוח [של האדם הישן והחוטא – האופי הישן] לעשות את הרע אם לא יעמוד לנגד עיניו האיסור עצמו?
מה עלינו לעשות כדי להבטיח שילד קטן יגע בצעצוע?
פשוט נאמר לו לא לגעת בצעצוע!
לפיכך, החטא מנצל את הטוב כדי להפיק רע.
שימו לב ששאול השליח מאניש את החטא. כאילו החטא הינו אישיות.
לא לחינם שאול השליח עושה זאת.
החטא והשטן הפכו לצמד חמד.
השטן שואף לגרום לנו לחטוא.
זה לא שרק הוא אשם בחטאינו – לא ולא, אנו אשמים בכל חטא. הטבע החוטא שלנו פועל ומשפיע עלינו מאוד. את זה בדיוק שאול השליח מאניש.
השטן משתמש בכלי טוב וטהור – האיסור של אלוהים, התורה הקדושה בכבודה ובעצמה – אשר קשה לנו עד בלתי אפשרי לקיים את מצוותיה – כגון: אל תחמוד, אל תגנוב, אל תנאף, אל תישא את שם אלוהים לשווא.
וכך, מתוך הכרת טבעו החוטא של האדם, הוא יודע איך להעמיד אותנו במצבים שבהם ייקל עלינו מאוד לחטוא.
ולאחר שנחטא – נימצא אשמים לפני אלוהים, ראויים לעונש ומחוסרי כבוד אלוהים.
מדוע שהשטן (שר העולם הזה) יעשה ועושה הכל כדי שיהיה לנו קל לחטוא?
כדי לנסות להציל את עורו ממשפט אלוהים שנחרץ עליו (התגלות יט-כ).
השטן שואף להרוס את תוכניתו של אלוהים עבורנו בני האדם. אם יצליח להשמיד את בני האדם או את עם ישראל, או יצליח לגרום לכך שהבטחה או נבואה אחת של אלוהים תופר, הרי שהוא יציל את עורו.
מבחינתו, אנו בני האדם רק כלים כדי להשיג את רצונו – להציל את עורו ולשלוט על העולם כמלך אלוהים.
פסוק 9:
"…בעבר אני הייתי חי בלי תורה, אך כשהופיע הדיבר נעור החטא לחיים."
כאמור, בפסוקים הללו שאול השליח מדבר על עצמו, הניסיון האישי שלו, העדות של חייו.
שאול אינו יכול להתייחס בפסוק זה לתקופה של לפני מתן התורה שהרי הוא לא חיי בעת ההיא.
אין ברירה אלא להבין פסוק זה כאומר את הבא:
שאול השליח גדל בבית שומר מצוות, ומרגע לידתו יכול היה לינוק את התורה מאביו ומהמסגרת בה גדל (מע"ש כג 6, כו 6, פיליפים ג).
אך בהיותו חסר ישועה, הוא לא הפנים את מהות ותכלית התורה כפי שהבין אותה לאחר שפגש את האדון ישוע המשיח בדרך לדמשק (מע"ש ט).
לכן, יכול שאול לומר: בעבר, כשחייתי בלי תורה = כשחייתי בלי הבנת תכלית התורה.
ז"א, אי הבנתה והפנמת תכליתה, כמוה כלחיות בלעדיה.
דיעה זו מוצאת תימוכין במילותיו של האדון ישוע בבשורת יוחנן ח 19, 42, ה 38, יג 20, טו 23.
אדם הטוען כי הוא אוהב את התורה ואת אלוהים, אך אינו מכיר את ישוע כאדון ומושיע, הרי שאינו מבין מה התורה מלמדת ואינו מכיר את אלוהים. ז"א, חי בלי תורה (ראה גם אל הגלטים ג 23-25).
אך לאחר ששאול השליח נושע, הוא הבין את דבר התורה והפנים את תכליתה.
אז שאול השליח הבין היטב עד כמה החטא הינו חלק מחייו – חלק ניכר מחייו ומחיי כל אדם.
שאול השליח כאילו אומר:
ככל שהבנתי את התורה ומשמעות איסוריה, למדתי טוב יותר עד כמה אני חוטא ונכשל.
אדרבא, ברגע ישועתי, בגלל עזרת רוח הקודש בגופי (קור"א ב 10-15, ג 16-17, אל האפסים א 13-14), יכולתי למדוד בדרך ראויה וטובה יותר עד כמה אני חוטא.
כך גם יכולתי להבין עד כמה גדול חסדו של אלוהים לחוטא כמוני. עד כמה אני זקוק לישועת אלוהים.
פסוק 9 ב:
"…אך כשהופיע הדיבר נעור החטא לחיים."
אמת הדבר לכל אחד מאיתנו היום.
כל מי שיקרא את הסיפור של דוד המלך מציץ לבת-שבע המתרחצת על גג ביתה, יהיה מודע וערני יותר למקרה דומה לו יתרחש לנגד עיניו.
לולא הסיפור המקראי – נמדוד את המקרה במימדים אחרים.
כאשר קיים איסור, מתעורר גם החטא. הדבר לגמרי טבעי בעולם וגוף השבויים בקללת החטא.
פסוק 10:
"…ואני מתי. ומצאתי כי הדיבר, שהיה דרך לחיים, גורם מוות…"
שאול הבין שכל מי שאינו מקיים את כל הכתוב בתורה – הדיבר של אלוהים – נקרא ארור, ז"א, מת (דברים כז 26).
הנה, ספר שלם של הוראות לחיים, הופך לספר קטרוג המביא למותו של כל אדם.
המצווה – אל תגנוב כל כך חשובה, ונועדה לשמור קשר של אחווה ושלום בין בני אדם.
אך אם גנבתי במחשבה, הרי שנגזר עלי גזר דין מוות.
ריבונו של אדם, הוראה שנועדה לעזור ולתמוך בחיי שלום – היא היא המניבה מוות וזאת בגלל טבעי החוטא. אוי לי מעצמי…(ז 24).
ראו, הדיבר נעשה כלי שבאמצעותו האדם נענש במוות – נהרס.
תודה לאל עבור האדון ישוע שהציל אותי מעצמי (ז 25).
פסוק 11:
"…שכן, החטא, בנצלו את הדיבר, התעה אותי ובאמצעותו המית אותי.
שאול חוזר על נקודות שציין לפני כן, וכהרגלו מזוית מעט שונה כדי לוודא שהנקודה אותה הוא רוצה ללמד, תחדור גם תחדור ללב שומעיו.
החטא – האופי החוטא שלי ובמעורבותו של השטן נגדי – מנצלים לרעה את ההוראה הקדושה שנתן אלוהים כדי לשמור את חיי וחיי הסובבים אותי.
הדיבר אומר: "אל תחמוד"
והטבע החוטא שלי אומר: אבל תחשוב על הכיף שיכול להיות…
מי ידע?
הלא תוכל להצליח להרוויח או להתענג על דבר מבלי שאף אחד ידע..
האופי החוטא שלי, יחד עם כוח השטן העומד נגדי ונלחם נגדי (אל האפסים ו 10-18), מעלים לראשי את כל הסיבות והתירוצים מדוע כדאי לי לעשות את ההיפך מהדיבר.
הלב שלי יכול לפעום בחוזקה כדי לעשות דבר פסול.
אז מה אומר?
אני הולך אחר תחושות הלב?
הרי דבר אלוהים אומר שהלב עקוב מכל, ואנוש הוא מי ידענו… (ירמיה יז 9).
אני נמצא באמת במצב ביש
גם אני בעצמי מהווה אויב לעצמי…
בכל פעם שאני נופל לתחבולת האופי החוטא שלי, או לרחשי הלב שלי המתלהב מחטא ותאווה, אני גורם לעצמי – מוות.
ריבונו של עולם – אני יורה לעצמי בראש…אני הורג את עצמי בחטאים שהגוף שלי גורם לי לעשות.
ריבונו של עולם, מה עושים?
שאול השליח מרחיב על כך בפרק ח.
אך עד שנגיע לפרק ח, מעט מילות עידוד.
כנושעים אנו לא לבד.
כנושעים יש לנו את רוח הקודש שוכן בגופנו (קור"א ג 16-17, אל האפסים א 13-14).
כנושעים סרה מעלינו אשמת המוות. את האשמה לקח האדון ישוע עליו במותו המכפר על הצלב.
אלוהים העניק לנו דרך לסליחה – התוודות על חטאים – ובתמורה הוא מטהר אותנו מכל עוולה (יוח"א א 9).
אלוהים העניק לנו את כל כלי הנשק הרוחניים שלו כדי להתמודד עם כל נכלי השטן – ואפילו להגן עלינו מטבענו ומהאופי החוטא שלנו. (אל האפסים ו 10-16, יוח"א ד 4).
כתבי הקודש מלמדים אותנו איך לעמוד בישוע.
– להתפלל
– להאמין להבטחותיו של אלוהים
– לציית להוראותיו גם אם נגד רצונינו ונגד עינוגינו.
– להתחבר עם מאמינים בוגרים אחרים כדי שיעודדו אותנו ויתמכו בנו בדרכנו בדרך הציות לאלוהים.
אז, היכן נמצאים אותם כלי הנשק של אלוהים?
כמה הם עולים?
הם מתחילים בישועה, כי אי אפשר ללבוש את האדון ישוע ולעמוד בו ללא אמונה בו כאדון ומושיע מן החטא. (ראה גם יוחנן טו)
פסוק 12:
"…ובכן התורה קדושה, והדיבר הוא קדוש וישר וטוב.
שאול מתחיל בסיכום חלק זה בלימודו בכך שמוודה שכל קורא או שומע יבין את המסקנות החשובות:
התורה קדושה והדיבר קדוש וישר כי הם מציגים את האופי והתכונות של אלוהים בכבודו ובעצמו. ראו את דברי דוד המלך אודות תורת אלוהים (תהילים יט 7-11)
אם אנו רוצים להתחבר עם קדושה וטוהר – עלינו אמץ את אותה קדושה וטוהר.
תודה לאלוהים שהוא מספק לנו את הקדושה והטוהר הנחוצים, אם נאמין בו ונקרא בשם ישוע לכפרת חטאים (מע"ש ד 12, יוחנן יד 6).
פסוק 13:
"…היתכן, מכאן, שדבר טוב גרם לי מוות? בשום פנים לא! אולם החטא, למען ייראה שהוא חטא, גרם לי מוות באמצעות משהו טוב כדי שעל-ידי הדיבר יובלט החטא במלוא חומרתו."
רבותיי, שוב אומר: תורת אלוהים טובה ומשיבת נפש.
אין כל רע בתורה.
היא הביטוי לרחשי ליבו של אלוהים ומתארת את אופיו ותכונותיו הטהורות והקדושות.
התורה היא מכתב האהבה של אלוהים לבני אדם.
לא קיים דבר טוב יותר ביקום מאשר תורת אלוהים.
הבנתה ויישומה בחיי אדם היא ההנחיה לחיי נצח.
ללא תורה יש מוות
בעזרת התורה, יש חיים כי היא המכוונת למשיח ישוע.
לכן, לא התורה גורמת לי מוות, אלא החטא – העברה על ההוראה הראויה והנפלאה.
אל לנו להאשים את התורה – אלא את עצמנו בלבד.
אך, איך מבליטים דבר רע?
איך מבליטים את העובדה שהשיניים שלי לא לבנות כפי שהייתי רוצה?
מעמידים ליד שיני דף לבן צחור.
אל מול הדף הלבן הצחור, אי לובן שיני נראה באופן ברור ומוחלט.
לאחר ההשוואה כבר אין לי ולכל השותפים למצג כל ספק.
לכן, כדי להדגיש את הרסנותו של החטא, את רעתו ומפלצתיותו, אלוהים מאפשר לחטא להשתמש בדבר התמים והאידיאלי, ככלי כדי להשיג ולעשות את ההיפך הגמור בחיי בני האדם שלהם ניתנה התורה.
אם כן, הדיבר, המילה הטהורה של אלוהים היא המבליטה את החטא ומוכיחה לכולנו שהמרחק בין אלוהים לחטא ולשטן זה כמרחק בין שני קטבים.
ולמה כל הדבר הזה מוביל?
האם השטן והחטא הצליחו לעבוד על אלוהים?
האם הם הצליחו לקחת את "הבייבי" של אלוהים ולהפוך אותו למפלצת?
לא ולא!
אדרבה, הבלטת החטא מתוך הדיבר (התורה) גורמת לכל אדם להבין עד כמה הוא זקוק לעזרתו ולישועתו של אלוהים.
הבנת הרסניותו של החטא היא זו שצריכה להוביל כל אדם למסקנה שהוא אבוד וזקוק נואשות לישועת אלוהים בחסד אלוהים (אל הגלטים ג 19-22).
פרק ז פסוקים 14-25.
אי יכולתה של תורת המצוות לשחרר אותי מעבדות גופי לחטא
- התורה אינה יכולה להציל אדם מנטיית גופו לחטוא – המאמין והחטא (ז 14-25)
בפסוקים 7-13 שאול השליח פירט בצורה כה ברורה שהתורה קדושה, ומהווה כמעין עדות בכתב של אהבת אלוהים, אופיו וצדקתו.
מכאן, לא יכול להיות כל פסול בתורה.
התורה לימדה אותי מהו חטא.
התורה לימדה אותי מהו הרצוי והמושלם בעיני אלוהים.
בעקבות כך למדתי מהתורה שאני לא מסוגל לקיים את כל מצוותיה ולכן אני חוטא ונחשב לארור בעיני אלוהים.
בפסוקים הקודמים שאול השליח הבהיר שהתורה אינה אשמה בכל רע. התורה מצביעה על הרע ומדגישה אותו מתוקף היותה טהורה, וההיפך הגמור מן החטא.
כעת, בפסוקים 14-25 שאול השליח מלמד ומוכיח שלתורה (אוסף מצוות וחוקים של עשה ואל תעשה), אין את היכולת להציל אותי מהשפעת החטא הצרובה בבשרי.
דבריו של שאול בפסוקים הבאים עלולים לתת הרגשה של תסכול או ייאוש.
הנה, דבר אלוהים הכתוב – אוסף המצוות של אלוהים לחיינו, אינו יכול לשחרר אותי ולהציל אותי מכוח החטא השורר בגופי ומנהיג את בשרי.
לאור דבריו של שאול, אנשים שואלים:
מי באמת אשם בחטאיי?
ולבסוף – איך פותרים את הבעיה? איך אפשר להתגבר על ההתמכרות של גוף הבשר לחטא?
איך הופך אדם חוטא לאדם חסר אשמה לפני אלוהים צדיק וטהור?
חלוקת הפסוקים לנושאים:
- התורה [קובץ חוקים ומצוות] אינה יכולה לשנות אותי (פ. 14)
- התורה אינה יכולה לגרום לי לעשות את הטוב (פ. 15-21)
- התורה אינה יכולה לשחרר אותי מעבדות הגוף לחטא (פ. 21-25).
- התורה אינה יכולה לשנות אותי (פ. 14)
פסוק 14:
"אנו יודעים שהתורה היא רוחנית, אך אני הנני בשר ודם ומכור לחטא…"
שאול השליח פותח בתיאור התורה כרוחנית.
למה הכוונה?
אנו יודעים שהתורה היא הדיבר של אלוהים (פ. 12).
התורה היא תיאור אופיו, תכונותיו ורצונותיו של אלוהים בכתב.
מכיוון שאלוהים הוא רוח (יוחנן ד 24), הרי שגם דברו הנמצא בידינו בפורמט כתוב, הריהו דבר הרוח.
משמע – התורה מלאה בתיאור הטוהר, קדושה, צדק ואמת אלוהיים.
מטרתו של שאול לומר במילים אלו – התורה קדושה וטהורה בדיוק כמו שאלוהים קדוש וטהור.
התורה נכתבה על ידי הנביאים בהשראת רוח הקודש (טימו"ב ג 15-16).
אי אפשר להאשימה בשום פסול או כישלון שלי, כמו שאי אפשר להאשים את אלוהים בטעות כלשהי.
מה הנגזרת מדבריו של שאול השליח?
אני הוא זה האשם בכל חטא.
אני "הבשר", איני רוחני לחלוטין. אני "הבשר" נמצא במצב של ניגוד לתורה – לרוח, ומכאן אני מורד בתורה.
למה הכוונה?
המילה "בשר" מהווה שם נרדף ל-"אני" הישן, לפני שנושעתי, לאופי החוטא בי שמשתוקק לעשות את הרע בניגוד לרצון אלוהים.
שאול השליח מכנה עצמו "בשר", כי קללת החטא [מבראשית ג], חיה ופועמת בגופו. קללת החטא זיהמה את מוחם, רצונם והרגשתם של כלל בני האדם – ושאול בתוכם.
שאול השליח מכנה עצמו: "מכור לחטא" כדי להדגיש שללא עזרה חיצונית ומעורבותו של אלוהים, הרי שנחרץ גורלו לאובדן.
"מכור לחטא" – כדי להסביר עד כמה חזק כוחו המשעבד של החטא, עד כי אני עושה את רצון החטא למרות שבמוחי אני יודע היטב שאני עושה דבר פסול – וללא יכולת להפסיק את המעשה…
והנה, התורה הרוחנית, אינה מסוגלת לשנות אותי.
היא רוחנית – ואני "בשר".
בנוגע לניגוד הקיים בין "בשר" ל- "רוח", ראה יוחנן ג 1-11, במדבר פרק יא. ללמדנו שעל מנת לשרת את אלוהים עלינו להימלא ברוח אלוהים.
שאול השליח מסיים את פסוק 14 עם הכרזה ברורה:
אני החוטא, הנכשל והראוי לכל עונש.
התורה קדושה מתוקף היותה הדיבר של אלוהים.
האם נגזר עלי להיות מכור לחטא?
הרי כולנו יודעים מה גורלם וסופם של כל המכורים לרע.
האם לשם פנינו מועדות?
בפסוקים 15-24 שאול מתאר את המאבק הקיים במוחו וחייו של האדם הנושע, עד היום בו יגאל אלוהים את ילדיו, בין אם דרך המוות או בהילקחות.
להזכירנו:
- התורה אינה יכולה לגרום לי לעשות את הטוב (פ. 15-21)
- התורה אינה יכולה לשחרר אותי מעבדות הגוף לחטא (פ. 21-25).
- אכן אינני מבין את מעשי, כי לא את מה שאני חפץ אני עושה, אלא דווקא את מה ששנוא עלי אני עושה.
- ואם אני עושה את מה שאינני חפץ לעשות, אני מודה שהתורה טובה.
- מכאן, שלא עוד אני עושה את המעשה, אלא החטא השוכן בי,
- שהרי אני יודע כי בי, כלומר בבשרי, לא שוכן הטוב. אומנם לרצות אני יכול, אך לעשות את הטוב אינני יכול.
- כי אינני עושה את הטוב שאני חפץ בו, אלא את הרע שאינני חפץ בו – אותו אני עושה.
- ואם אני עושה את מה שבניגוד לרצוני, הרי שלא עוד אני עושה אותו, אלא החטא השוכן בי.
- לפיכך אני מוצא את החוק הזה: רצוני לעשות את הטוב, אלא שהרע עומד לפני.
- באדם הפנימי שבי אני שמח בתורת אלוהים,
- אך באיברי אני רואה חוק אחר, והוא נלחם נגד החוק שבשכלי ומשעבד אותי לחוק החטא השורר באיברי.
- אוי לי, אדם אומלל שכמותי, מי יצילני מגוף זה שהמוות בו?
- תודה לאלוהים על ישוע המשיח אדוננו! ובכן, בשכלי אני עבד לתורת אלוהים, אך בבשרי אני משועבד לחוק החטא."
על פי ניסיונו של אדם בחיים, יהיו אלו שיאמרו שפסוקים אלו מזכירים להם בני אדם הסובלים מפיצול אישיות…
למרות ששאול אינו מתאר אדם חולה במובן הקליני (רפואי) המקובל, – המאמינים בישוע אינם סובלים מפיצול אישיות – הרי ששאול כן מתאר מצב מיוחד שהינו מנת חלקם של ילדי אלוהים הנושעים. על כך בהמשך.
מצד שני, מילותיו של שאול אודות השתעבדות הגוף לחטא מבלי יכולת אישית להשתחרר ולהינצל מהכוח ההרסני שבתוכי, מזכירות לי את דבריהם של אנשים המכורים לסם או כל דבר הרסני אחר.
"אנו יודעים שזה לא תקין, אך אין לנו כוח להתנגד….זה כיף בהתחלה למרות שבסוף זה הורס…זה חזק ממני…זו פעם אחרונה, אני מבטיח…רק עוד ניסיון אחד…אויי וואי, מי יעזור לנו?
אדרבה, במשפטים אלו שאול השליח מדגיש את טוהר וצדקת התורה, ומודה באחריות מלאה של האדם על כל מעשיו הפסולים.
רבותי, הבה בל נשכח מי כותב את השורות הללו.
שאול השליח גדל על ברכיי הלימוד הפרושי מיום לידתו.
שאול השליח היה לבוש בכל ההדר הדתי מאז הוא זוכר את עצמו – ומה כל ההדר הדתי העניק לו?
שום יכולת להתגבר על ההשתעבדות של הגוף שלו לעשות את הרע בין אם במחשבה או בפועל.
מסיבה זו שאול יכול לומר באחריות ומנסיון אישי: לתורה אין את הכוח והיכולת להתגבר על השתעבדות הגוף לחטא.
ובכן, אלוהים לא נטש את ילדיו להירקב בחטאם, אלא התערב באופן פיזי בחייהם כדי להצילם מאובדן נצחי.
בעוד כל אדם באשר הוא מתמודד בכל יום עם החלטות ומעשים שהוא עושה הנוגדים את מצפונו, – ולעיתים גורמים לו לרגשי אשם – הרי שלאדם נושע קיים מנגנון מיוחד בנוסף למצפון שכל אדם נברא עימו (אל הרומים א).
אם כן, איזה כוח נוסף פועל בתוך גופו של האדם הנושע?
אלוהים מעניק לכל אדם נושע את רוח הקודש לשכינת קבע בגופו (אל האפסים א 13-14, קור"א ג 16-17).
כך, אלוהים השכין מנגנון רוחני ריבוני – את עצמו, אישיות אלוהית – לא פחות ולא יותר – בתוך גופי, במוחי, כדי:
א. להוכיח שלא יעזוב אותי לעולם
ב. שיעזור לי להילחם נגד האופי הישן והחוטא שלי. עזרה לומר לא לגוף המכור לחטא.
ג. לאפשר לי לשרת אותו, שכן את אלוהים שהוא רוח, אפשר לעבוד ולשרת רק ברוח ובאמת – שלו! [ראה בשורת יוחנן ג, במדבר יא]
כן, אלוהים הכניס "אני" חדש בתוך "האני" הישן, ושניהם נמצאים במאבק מתמיד.
ישנם אלו השואלים: למה כוונה במילים "אני ישן" או "אני חדש"
"האני" של כל אדם זה סך תכונות אופי שלו והלך מחשבתו, רצונותיו.
שאול השליח מציין את תכונות האופי המכוונות את חייו של האדם הישן ומכנה אותן פרי הבשר.
כחלק מהיותנו בריאה חדשה, ונולדים מחדש (קור"ב ה 17, יוחנן ג 3-4), אלוהים העניק לנו סל תכונות אופי חדש – כזה כמו שיש לו, המאפיין את אלוהים.
תכונות האופי החדשות שכל נושע מקבל מאלוהים נקרא: פרי הרוח.
כל התכונות הללו כתובות באיגרת שכתב שאול השליח לגלטיים בפרק ה 19-22:
- "מעשי הבשר גלויים ואלה הם: ניאוף וזנות, טומאה, זימה,
- עבודת אלילים, כישוף, שנאה, מדון, צרות עין, כעס, מריבה, מחלוקות, כיתות,
- קנאה, שכרות, הוללות וכדומה. אומר אני לכם מראש מה שכבר אמרתי: עושי מעשים כאלה לא יירשו את מלכות האלוהים.
- לעומת זאת, פרי הרוח הוא אהבה, שמחה, שלום, אורך רוח, נדיבות, טוב לב, נאמנות,
- ענווה, ריסון עצמי – על מידות כאלה אין תורה חלה.
לפיכך, בעת ובעונה אחת, שוכנים בגוף שלי שני ניגודים:
האני הישן והאני החדש.
השניים ממש לא חברים. אדרבה, הם אויבים בנפש.
האחד – הישן, מנסה לגרום לי לעשות דברים ולחשוב על דברים הנוגדים בעיקר את הדיבר בתורה.
השני – החדש, פועל בי כדי להזכיר לי מה נכון וראוי בעיני אלוהים, ומעודד אותי לעשות את הטוב והראוי בעיני אלוהים.
מדוע אני צריך את אלוהים בכבודו ובעצמו כדי להילחם נגד "האני" הישן שלי?
ובכן, ל"אני" הישן שלי יש את הכוח של השטן, ממש כפי שלאני החדש שלי יש את הכוח של אלוהים.
על מנת להתגבר על האני הישן שלי, אני ממש זקוק לכל הכוח של אלוהים.
מסיבה זו בדיוק שאול מנחה את הנושעים להשתמש בכל כלי נשק האלוהים במלחמתנו הרוחנית (אל האפסים ה 18-19, ו 10-18).
שאלה:
אם אלוהים הוא זה הנמצא בי, אז איך יתכן שאכשל במבחן כלשהו?
תשובה:
יישום כל כוחו של אלוהים בגופי כדי לנצח ולהתגבר על מבחן כלשהו תלוי במידת האמונה שיש לי באלוהים, ובמידת השליטה שאני מאפשר לרוח אלוהים להפעיל בחיי. [אם תאמינו – תאמנו: ראה ישעיה ז, דברה"ב כ].
כך, בכל כישלון אין לי אלא להאשים את עצמי, כי לא נכנעתי לחלוטין להדרכת אלוהים ולא יישמתי בדיוק את שאלוהים דורש. [אל האפסים ה 18-19 – המלאו ברוח, יוח"א ד 4, קור"א י 13, תהילים לז 3-5, יוח"א ה 14-15].
מה תכלס מתרחש במוחינו ומתבטא בחיינו?
שאול השליח מודה שלעיתים הוא עושה דברים השנואים עליו.
שאול השליח מודה שלעיתים אינו מבין איך יתכן שלמרות שהוא יודע מהו הנכון והראוי בעיני אלוהים, בפועל, מה שיוצא החוצה, זה לעיתים דבר פסול, ששאול השליח שונא.
כמה פעמים כל אחד מאיתנו עשה פעולה שגויה, או פעל באינסטינקט ועשה דבר שהוא יודע שהיה פסול ושגוי.
מהיכן נובע האיסטינקט הזה?
מדוע לא יצא לי משהו טוב באופן אינסטנקטיבי?
בכך שאול השליח מודה שחוק החטא חי וקיים בגופו, למרות שהוא נולד מחדש.
באיגרת לגלטים ב 20 אמר שאול השליח:
"…עם המשיח נצלבתי ולא עוד אני חי, אלא המשיח חי בי. החיים שאני חי עכשיו בבשר, אני חי אותם באמונת בן-האלוהים אשר אהבני ומסר עצמו בעדי."
האם קיימת סתירה בין דברי שאול השליח לרומים לבין דבריו לגלטים?
לא!
ברגע בו האמנתי בישוע כאדון ומושיע מן החטא, נושעתי מאשמת החטא וקללת הארור שהתורה מאשימה אותי בו – ובצדק (דברים כז 26).
מרגע אחד בו הייתי אשם בעיני אלוהים, הפכתי לנושע, וצדקתו של האדון ישוע נחשבה לי כצדקתי.
שאול אומנם שאף ורצה לחיות כל העת עבור המשיח בלבד.
לעיתים הוא הצליח, לעיתים נכשל.
אך בכל רגע נתון הוא היה נחשב לבן של אלוהים – גם במהלך כישלון של פעולה או מחשבה.
דבר אלוהים מלמדנו שלמרות שנפשנו נושעה, הגוף שלנו עדיין נתון להשפעת החטא, וכך, נישאר עד שניגאל מן הגוף הזה – במותנו או בהילקחותנו אל האדון. [קור"א טו]
עד אז נגזר עלינו להימצא במלחמה רוחנית מתמדת בה אנו ניהנים מהצלחות, אך גם סובלים מכשלונות.
מסיבה זו שאול מסיים בפסוק 25 באומרו:
"…ובכן, בשכלי אני עבד לתורת אלוהים, אך בבשרי אני משועבד לחוק החטא."
אנא זכרו מה למדנו בפרק ו – עם הגרף.
הוצדקנו לחלוטין ברגע ישועתנו, אך התקדשותנו הינה תהליך הנמשך לאורך כל חיינו בגוף החוטא הזה.
בפסוק 16 שאול השליח אומר:
- ואם אני עושה את מה שאינני חפץ לעשות, אני מודה שהתורה טובה.
מנין לשאול השליח לדעת מה איננו חפץ לעשות?
מתוך הכרת דבר התורה.
שאול השליח עשיר בידיעת הדיבר של אלוהים, ולכן הוא יודע מה הוא לא היה רוצה לעשות.
בכך ששאול מודה שהוא עושה את ההיפך מן הטוב הכתוב בדיבר של אלוהים, הוא מודה שהתורה היא טובה, אך הוא עצמו נכשל ואינו מסוגל לעשות את כל הטוב הכתוב בתורה.
יתרה על כך, לתורה אין את היכולת לשנות את שאול ולגרום לו להתגבר על ההשתעבדות לחטא.
מילותיו של שאול בפסוקים 17 ו- 20 גרמו לאנשים רבים לאורך ההיסטוריה לחשוב שיוכלו להאשים את החטא בכשלונותיהם, וכך לצאת זכאים או אשמים פחות ממעשים נלוזים.
אחרים השתמשו בפסוקים אלו כדי להאשים את השטן וכך להסיר מעליהם כל אחריות למעשיהם הרעים. THE DEVIL MADE ME DO IT
- מכאן, שלא עוד אני עושה את המעשה, אלא החטא השוכן בי,
- ואם אני עושה את מה שבניגוד לרצוני, הרי שלא עוד אני עושה אותו, אלא החטא השוכן בי.
לא לכך התכוון שאול.
החטא ששאול מדבר עליו זה האני הישן, זה האופי החוטא שלי, הבשר שלי, אך זה עדיין אני! ולא מישהו אחר.
כאשר אני עושה דבר פסול, אני הוא זה שנכנעתי לחטא ואיפשרתי לבשרי לפעול ולבצע את המעשה הרע.
לכן, אין לי על מי להפיל את האחריות אלא על עצמי.
בפסוק 24 שאול זועק לעזרה:
- אוי לי, אדם אומלל שכמותי, מי יצילני מגוף זה שהמוות בו?
במילים אלו שאול מודה ש:
א. למרות שהתורה קדושה וטהורה, אין בכוחה ומעולם לא תוכננה להעניק את הכוח להתגבר על התמכרות הבשר לחטא. אין לתורה כוח להסיר את קללת החטא מגופי.
ב. שאול השליח מודה שהוא זה האוחז באשמה על כל הפעולות שהגוך שלו עושה.
שאול גם מודה בפסוק זה, שלמרות שהוא נולד מחדש, האדם הישן עדיין חי בבשרו ופועל נגד האדם החדש אשר בשכלו.
לצערו של שאול, המאבק כל כך קשה, ולעיתים הוא נכשל. לא רק הוא, אלא כל אחד מילדי אלוהים.
מכיוון ששאול יודע שהמלחמה הרוחנית תימשך עד שיצא מהכלא בו הוא נתון – קרי, גופו החוטא, הרי שההצלה הנצחית תבוא ביום בו הוא ישתחרר מן הגוף הזה – במוות או בהילקחות (ראה גם קור"א טו).
בפסוק 25 שאול מסיים במשפט תשובה לשאלתו ותקווה רבה.
- תודה לאלוהים על ישוע המשיח אדוננו! ובכן, בשכלי אני עבד לתורת אלוהים, אך בבשרי אני משועבד לחוק החטא."
שאול מודה ואומר:
התורה קדושה וטהורה, אך מעולם לא נועדה להתמודד עם השתעבדות גוף האדם לחטא.
הפתרון אינו טמון במילוי מהלך מצוות אלא בפעולה שעשה האדון ישוע המשיח עבורנו.
א. סליחת חטאים
ב. הענקת רוח הקודש בגופנו למען נוכל להתגבר על התמכרות בשרנו לחטא.
אם כן, מדוע שאול השליח מפרט כל כך אודות אי יכולתה של התורה להתגבר על ההשתעבדות של הגוף לחטא?
כדי להדגיש את גודל החסד שאלוהים עשה לנו בקורבנו של בנו ישוע המשיח – אך על כך בפרק ח.
לבסוף:
מה עלי לעשות כדי להרבות את ההצלחות בקרבות הרוחניים בחיי?
מה עלי לעשות כדי להגדיל את כוחי כדי לומר לא לבשר וכן לרוח?
- לוודא שאני נושע, כי רק כך רוח אלוהים ישכון בי ויפעל בי.
- לקרא וללמוד את כתבי הקודש, שהרי ידיעתם והבנתם מקנה לי את הידע של מהו הטוב והרצוי בעיני אלוהים.
- תפילה רבה לעזרת אלוהים
- ציות, ציות, ציות שהרי רק דרך הציות אני לומד לחוות את מלוא כוחו ונאמנותו של אלוהים לדברו והבטחותיו.
- התחברות עם מאמינים בוגרים
- התרחקות מחברה רעה ומן הרע על כל צורותיו.
דברי שאול לגלטים בפרק ה 24-25.
- האנשים השייכים למשיח צלבו את בשרם עם תשוקותיו ותאוותיו.
- אם חיינו מן הרוח, הבה גם נתהלך על-פי הרוח.