אל הרומים פרק י"א
חלק ג – עתיד השארית של עם ישראל (רומים פרק יא)
להזכירנו:
בפרקים ט–יא שאול מגן על צדקת אלוהים. חוסר הישועה בקרב עם ישראל אינו נובע ממחסור כלשהו בנתונים הנדרשים לישועה מאלוהים. עם ישראל היה חשוף לבשורה יותר מכל עם אחר על פני תבל. עם ישראל הינו העם היחידי שזכה לראות את אלוהים ולקבל מידיו את התורה. עם ישראל הינו היחידי שזכה לכמות רבה של נביאים שיאמרו לו השכם וערב את רצון אלוהים. הוכחת קיומו של אלוהים בטבע וביקום ניתנה לבני ישראל כפי שניתנה לכל אדם בתבל.
עם ישראל בחר להיכנע לסמכות רבניו שלימדוהו את דעתם ולא את דעת אלוהים. רבני ישראל הקימו דרך לצדקה המושתתת על שלמות מעשי האדם ולא על כפרת החסד שקבע אלוהים בדם המשיח ישוע.
מכיוון שאין ישועה בנפרד מדם המשיח ישוע, ומכיוון שרבני ישראל דחו את ישוע כאדון ומושיע, הוצגה לפני עם ישראל דרך לצדקה נטולת אלוהים ונטולת צדקה.
גויים לעומת זאת נכנעו למסר הבשורה בדם ישוע המשיח ונושעו. מכאן, בשורת אלוהים אינה מעבר ליכולת ההבנה של בני ישראל.
לפיכך:
- מיעוט הנושעים בקרב עם ישראל היא באשמת עם ישראל ולא באשמת אלוהים.
- מיעוט הנושעים מקרב עם ישראל אינו מעיד על נטישת אלוהים את עמו או חס וחילילה מתחרט על בחירתו
קורא פרקים אלה זוכה לשיעור מאלף אודות ריבונותו של אלוהים והבחירה מקדם של ילדיו מקרב עם ישראל ומקרב הגויים. ניתן לחלק את הפרקים כדלקמן:
א. פרק ט: מעמדו ההיסטורי של עם ישראל;
ב. פרק י: מצבו הנוכחי של עם ישראל: העם דוחה את המשיח;
ג. פרק יא: מעמדו העתידי של עם ישראל.
פרק ז
אלוהים לא נטש את ישראל!
רומים יא פסוקים 1-16
להזכירנו …
שאול מסיים את פרק י בתיאור מצבו הנוכחי העגום של עם ישראל:
– למרות שמסר הישועה של אלוהים הנו ברור ונגיש לעם ישראל לאורך כל ההיסטוריה, העם ממשיך בעקשנותו ודוחה את המשיח המובטח מפי נביאי התנ"ך.
– למרות שאלוהים עזר לעם ישראל והציל אותו באין ספור מקרים, העם לא נכנע לאלוהים בלב שלם אלא המשיך לפתח דת הנראית רוחנית אך נטולת משיח אמת. כל אמונה החסרה את ישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא הריהי אמונה חסרת ישועה. זו בשורה אחרת ריקה מחיים (אל הגלטים א 9).
– כדי להבהיר לעם ישראל את חומרת מעשיו, אלוהים החזיר לו באותו מטבע. בחסדו הוא הרעיף את אהבתו ואת ברכתו על גויים הזרים לישראל, ובכך גרם לעמו לקנא בהם.
לאור היחס הבוטה והמשפיל של עם ישראל כלפי אלוהים המתמיד לאהוב, מה אלוהים עתיד לעשות?
האם כעת, לאור חוצפתו של עם ישראל, ינטוש אלוהים את עמו?
שאול השליח מסיים את פרק י במילים: "… פֵּרַשְׂתִּי יָדַי כָּל־הַיּוֹם אֶל־עַם סוֹרֵר וּמוֹרֶה."
האם הכוונה היא שסבלנותו של אלוהים פקעה?
האם עם ישראל "איחר את הרכבת לעד"?
התשובה בפסוקים הבאים:
רומים יא פסוקים 1-6: [מקביל לתהילים צד 14, ישעיה מא 8-9, 17, מד 21-22, מט 15-16]
1 אִם כֵּן, אֲנִי שׁוֹאֵל, הַאִם נָטַשׁ אֱלֹהִים אֶת עַמּוֹ? בְּשׁוּם פָּנִים לֹא! הֲרֵי גַּם אֲנִי בֶּן עַם יִשְׂרָאֵל, מִזֶּרַע אַבְרָהָם וּמִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין.
2 אֱלֹהִים לֹא נָטַשׁ אֶת עַמּוֹ, הָעָם שֶׁהוּא יָדַע מִקֶּדֶם. וְכִי אֵינְכֶם יוֹדְעִים מָה אוֹמֵר הַכָּתוּב עַל אֵלִיָּהוּ, כֵּיצַד הִתְלוֹנֵן עַל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֱלֹהִים?
3 "אֲדֹנָי, אֶת־נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ וְאֶת־מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת־נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ."
4 אַךְ מָה אוֹמֵר לוֹ דְּבַר אֱלֹהִים? "הִשְׁאַרְתִּי לִי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים אֲשֶׁר לֹא־כָרְעוּ לַבַּעַל."
5 כֵּן גַּם בְּיָמֵינוּ נִשְׁאֲרָה שְׁאֵרִית עַל־פִּי בְּחִירָה שֶׁל חֶסֶד. [לא כל אשר מישראל ישראל הם]
6 וְאִם בְּחֶסֶד, הֲרֵי שֶׁלֹּא עוֹד מִתּוֹךְ מַעֲשִׂים; אַחֶרֶת הַחֶסֶד חָדֵל לִהְיוֹת חֶסֶד.
תשובתו של שאול מאוד ישירה וברורה: "בשום פנים לא! אלוהים לא נטש את עמו ישראל, צאצאי אברהם, יצחק ויעקב!"
– אלוהים בחר בעם ישראל מקדם, עוד בטרם התהוותו לעם.
– בחירת אלוהים מבוססת על תכנון ובחירה ריבונית אשר שום גורם או כוח יכול לשנותה, ולא על הצלחה או כישלון של עם ישראל במבחן כזה או אחר.
לאור זאת, שאול יכול לומר: "… שֶׁהֲרֵי אֵין הָאֱלֹהִים מִתְחָרֵט עַל מַתְּנוֹתָיו וְעַל בְּחִירָתוֹ" (רומים יא 29), ולראיה…
"השארתי לי שארית"
נהוג לומר: "תמונה שווה אלף מילים!" כדי להוכיח את אמיתות דבריו שאול מצביע על עצמו בפסוק 1 ואומר: "הנה, ראו אותי! אני הוכחה חיה לכך שאלוהים לא נטש את עמו ישראל למרות חוסר אמונתו כעם. הרי אני צאצא של אברהם ובן לשבט בנימין." [ראה נתוני שאול השליח באיגרת אל הפיליפים ג].
שאול התרסי היה האויב מספר אחד של ישוע בארץ ישראל וראו איך אלוהים שינה אותו – ולא נטש אותו! שאול השליח מציג עצמו כדגימה של עם ישראל.
לאור זאת, למרות שרוב העם כעת דוחה את האמת, אלוהים מצדו ממשיך לפעול ולקדם את תכניתו בתוך ולמען ישראל דרך יהודים מעטים – דרך "השארית".
דרך ישועת "מעטים" היום, אלוהים מוכיח שלא נטש את עם ישראל.
הערה:
הנושעים מקרב עם ישראל מהווים חלק מ-"גוף המשיח", הקהילה. הם יילקחו השמיימה לפגוש את ישוע המשיח בעננים באירוע הנקרא – ההילקחות (תסל"א ד 13-18, קור"א טו 51 ואילך, אל הגלטים ג 26-29, קור"א יב, אל הרומים יב, אל האפסים ד).
הנושעים מקרב עם ישראל אשר ישרדו את תקופת צרת יעקב בת שבע השנים יהוו את שארית ישראל אשר עתידים להיות ממלכת כוהנים בתקופת ממלכתו הארצית בת אלף השנים, של המשיח ישוע בארץ (התגלות כ).
בפסוק 2 שאול מלמד שעיקרון זה, בו אלוהים:
א. אינו נוטש את עם בחירתו
ב. פועל דרך מיעוט בעם ישראל,
אינו עיקרון חדש אלא קו מנחה לאורך כל שנות קיום עם ישראל
שאול השליח בוחר בדוגמא מחיי אליהו הנביא.
שאול מציין את תקופתו של אליהו הנביא כאשר אחאב ואיזבל מלכו על ישראל, הממלכה הצפונית. רובו המוחלט של העם פנה לעבודת אלילים, וכ-850 נביאי שקר פעלו בממלכה. 450 מתוכם אליהו הרג לאחר מבחן המזבחות על הר הכרמל, אך 400 המשיכו לסעוד על שולחנה של המלכה איזבל (מלכים א יט 10, 14 ,18).
הנאמנים לאלוהים בתוך ממלכת ישראל נרדפו על־ידי מלכם ונאמניו, בני עמם, ולא על־ידי אויבים מבחוץ.
הנביא אליהו מתלונן נגד עמו ואומר לאלוהים: "… עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת־מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת־נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת־נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ." (מלכים א יט 144). אליהו מרגיש כה בודד עד כי רואה את עצמו כיחידי הנשאר נאמן לאלוהים בכל ישראל.
אך למרות טענתו המוצדקת של הנביא נגד עמו, למרות העדר האמונה ולמרות הפנייה הבוטה מאלוהי אבותם לאלילים – העם לא נכחד, ואלוהים לא נטש אותו.
תשובת אלוהים לאליהו מעודדת: "וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים; כָּל־הַבִּרְכַּיִם, אֲשֶׁר לֹא־כָרְעוּ לַבַּעַל, וְכָל־הַפֶּה, אֲשֶׁר לֹא־נָשַׁק לוֹ." אלוהים דאג שתישאר שארית: "שִׁבְעַת אֲלָפִים" מבני ישראל נשארו נאמנים (מלכים א יט 188).
שאול השליח מציין את המקרה כדי לומר:
- אם אלוהים לא נטש את עמו בתקופה של שפל רוחני כפי שׁשׂרר בתקופתו של אליהו הנביא – אזי הוא גם לא ינטוש אותו כעת.
- התמונה האמיתית היא אינה זו שאנו רואים בעיניים ארציות אלא זו שאלוהים רואה. ומי שמעונין לראות את התמונה האמיתית, צריך להיוושע, ולהפנים את רצון אלוהים שכתוב בדברו. רוח הקודש הוא הפועל ומאפשר את המבט וההבנה הנכונים והאמיתיים של האירועים בעולם ובחיי עם ישראל.
שימו לב! אלוהים אומר "הִשְׁאַרְתִּי"; כלומר – אלה שלא כרעו לבעל לא נשמרו מחטא האלילות מכיוון שנוצרו מחומר טוב יותר מהשאר, אלא בגלל חסדו, בחירתו והשגחתו של אלוהים בלבד.
>>> ——————— ———————
הנחה: אילו אלוהים היה מחליט לשפוט אותם באותו היום על פי התורה בתקופתו של אליהו הנביא, רק שבעת אלפים מבני עשרת השבטים (ממלכת ישראל) היו נותרים בחיים. דרכם אלוהים היה מוציא לפועל ומגשים את כל הבטחותיו שנתן לעם ישראל.
כלומר, אותם שבעת האלפים היו צריכים לכלול נציגים מכל עשרת השבטים (ממלכת ישראל).
——————–
<<< <<< <<< <<< <<< <<<
אחים קרים. הדוגמא עם שאול היא רק דוגמא אחת.
ראו את המקרה של מנשה מלך יהודה כפי שמתואר בספר מלכים-ב פרק כא-כב.
מנשה היה המלך הרשע ביותר שמלך לאורך התקופה הארוכה ביותר.
מנשה החדיר את עבודת הבעל ליהודה כפי שלא עשה אף מלך אחר וזאת למשך 55 שנים.
אחריו מלך בנו אמון למשך שנתיים ולאחר מכן הבן יאשיהו אשר התחיל למלוך מגיל 8.
רק לאחר 18 שנים החלה התעוררות רוחנית ביהודה.
מכן, במשך 75 שנים בני יהודה כרעו לבעל באופן בוטה יותר מהבבלים עצמם.
והנה, אלוהים לא השמיד את עמו אלא אף דאג והכין ליאשיהו חבורת נאמנים שגידלו אותו כדי שיכון כסא בית דוד כפי שאלוהים הבטיח.
לאלוהים היו כל הסיבות לנטוש את יהודה וישראל והוא לא עשה זאת – כי אינו חוזר מהבטחותיו!
הנה לפנינו עוד הוכחה לכך שה' לא נטש את עמו ישראל:
בספר ההתגלות פרק ז 4-8 יוחנן מתאר את חתימת 144000 היהודים, 12000 מכל שבט. חתימת 144000 היהודים נועדה להבטיח את קיומם בעת שבה השטן ינסה להשמיד כל זכר מישראל. חתימת שארית מישראל היא הוכחה נוספת לכך שאלוהים נשאר מחויב לקיים את הבטחותיו לעם ישראל שהם צאצאי אברהם, יצחק ויעקב מבחינה פיזית אך גם רוחנית.
מסיבה זו שאול השליח יכול לומר בפסוק 6 שבחירתו של אלוהים והמשך קיום יחסיו עם בחירתו מושתתים על חסד – ז"א, אינם בנויים על טיב מעשיהם או הצלחתם אלא על החלטה אלוהית המבוססת על אהבה וריבונות (ראה את תשובת אלוהים לגבי הסיבות שבגללן בחר בעם ישראל – דברים ז 7-9).
מה זאת אומרת "לא כרעו לבעל"? – איך "לא כורעים לבעל" היום?
האם אנשים הטוענים להיותם דתיים ומכנים עצמם יראי אלוהים, יכולים להיחשב בעיני אלוהים: כורעים לבעל?
כן!
אותם שבעת אלפים מבני ישראל ידעו להבדיל בין אלוהי ישראל המתואר בתורה והחי בלבם, לבין אלילי הגויים שרבים מתוך עמם החליטו לאמץ – או לבין הברירה הלא פחות הרסנית: החילוניות נטולת האמונה באלוהים.
אותם שבעת אלפים קיימו את תורת אלוהים מתוך אמונה ואהבת אלוהים כפי שהוא מתאר עצמו בתורה, ולא באופן טכני בלבד כאילו היו המצוות רשימת קניות.
אותם נאמנים נכנעו לרצון אלוהים הכתוב בדברו באהבה ובאמונה.
הם התרחקו מדרך החטא – הדתיות הסתמית והריקה מאלוהים ושמרו בלבם ובחייהם את דרך הקדושה והטוהר של אלוהים.
הם לא פסחו על שני הסעיפים: לא השתעשעו בעבודת אלילים ובו זמנית עסקו בעבודת אלוהים. הם הקדישו את חייהם לבורא העולם בלבד. כבר אז הם ידעו שלא כל דבר מודרני הנו קדוש ורצוי.
אותם הנאמנים מבני ישראל העדיפו להיות מנודים בעולם, אך ראויים בעיני אלוהים.
הם היו מוכנים להירדף, להיחשב לאויבי העם – ורק לא להיכנע לדרך הטומאה שרוב העם אימץ.
אמונתם באלוהים וביטחונם בו ובדברו היו מציאותיים ומשמעותיים יותר בחייהם מאשר איומי המלך אחאב והמלכה איזבל (טימו"ב ג 12).
ראו את מצב עם ישראל היום.
רבים בעם טוענים שהם מאמינים באלוהים, אך כזה המתואר והמוסבר מפי רבניהם.
אמונתם של רוב העם מבוססת על שמועה מפיו של אחר ולא על יחס אישי ואינטימי של אלוהי התנ"ך.
ראו את ההילולות בחצרות רבנים.
ראו את העליות לקברי "צדיקים"
ראו את התעשיה הדתית.
הם חושבים שזו יהדות, אך אלוהים זועק – אתם כורעים לבעל!
אלוהים זועק – מה שלא נטעתי ייעקר (מתי טו 13-14).
איך לא כורעים לבעל היום?
- להאמין באלוהים כפי שכתוב בתנ"ך ובברית החדשה
- להאמין בישוע כאדון ומושיע מן החטא.
- לקיים את רצון אלוהים ע"פ הכתוב בדברו ובהסתמך על הדרכה וכוח של רוח הקודש
הדוחה את אמת אלוהים ומזלזל באזהרותיו שבכתבי הקודש, הרי הוא כאחד הכורעים לבעל. כולם כורעים לפני משהו או מישהו – החשבת לפני מי אתה כורע?
"עֵינַיִם לֹא לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לֹא לִשְׁמֹעַ – עַד הַיּוֹם הַזֶּה!"
בפסוקים הבאים שאול מתחיל לציין את תוצאות "הכריעה לבעל" של רוב עם ישראל:
7 וּבְכֵן מָה? יִשְׂרָאֵל לֹא הִשִֹיג אֶת מְבֻקָּשׁוֹ, אֲבָל הַנִּבְחָרִים הִשִֹיגוּ; וְהַשְּׁאָר הִקְשׁוּ לְבָבָם,
8 כַּכָּתוּב: "נָתַן לָהֶם הָאֱלֹהִים רוּחַ תַּרְדֵּמָה, עֵינַיִם לֹא לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לֹא לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה."
9 וְדָּוִד אוֹמֵר: "יְהִי־שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וּלְרֶשֶׁת וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ.
10 תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת, וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד."
עם ישראל מצפה ושואף לקבל את מעמדו הרם בין העמים – בהתאם להבטחה. הוא מצפה מאלוהים שיעמוד לצדו ויכניע את אויביו.
למרות שיצר לעצמו דרך צדקה שונה מזו של אלוהים – הוא מצפה מאלוהים שיכבד את ההולכים בדרך זו.
אך שאול אומר: לא!
עם ישראל לא השיג את הברכות שאלוהים הבטיח, מכיוון שפעל לקבלן בכוחו שלו, ולא בדרך החסד והענווה שאלוהים קבע (ט 30 עד י 4).
לעומת זאת, מיעוט מישראל אכן נכנע באמונה וענווה לתכנית אלוהים. אותו מיעוט שנבחר בחסד על־ידי אלוהים נכנע לישוע המשיח ונהנה מנוכחות אלוהים בחייו. באותו החסד הוא גם זוכה לכל ברכות אלוהים.
ומה קורה לשאר עם ישראל שדוחים את ישוע המשיח?
בפסוק 8 שאול מתאר את מצבו הנוכחי של רוב העם "עַד הַיּוֹם".
אמת אלוהים הייתה ברורה ונגישה לעם ישראל, ובכל זאת העם דחה אותה. לכן העונש קשה במיוחד:
אלוהים הטיל רוח של תרדמה רוחנית על רוב עמו (עיוורון חלקי) [ראה גם תהילים סט 20-28, ישעיה כט 10-14].
למרות שמסר הישועה נשמע, רובם לא מפנימים ולא מצייתים. אף על פי שיד אלוהים נראית פועלת בכל יום בחיי ילדיו ובעולם, רוב עם ישראל נשאר עיוור למציאות הרוחנית ולאמת (ראה דברי ישוע לנקדימון ביוחנן ג 4-10).
שאול השליח אינו ממציא את הנתונים הללו. הוא מצטט את שאמרו ישעיהו הנביא (בפרק ו) ודוד המלך בתהילים סט 23-24 כאשר הם מפרטים את התוצאה הכואבת של עיוורון רוחני:
23 יְהִי־שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ.
24 תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת, וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד.
אחים יקרים. קראו שוב ושוב את המילים הללו שיצאו מפיו של דוד המלך ונאמרו כלפי אחיו ואחיותיו מבני ישראל.
מילים שכאלו ראוי לומר על הגדולים שבאויבים, ומילים אלו נאמרו בהשראת רוח אלוהים.
זו תזכורת כואבת אך חשובה לנאמר בפרק ט: לא כל אשר מישראל, ישראל הם…
למרות כל זאת, אלוהים אינו נוטש את עמו.
אז מדוע המילים הקשות הללו?
כדי ללמדנו שאלוהים נשאר נאמן לעמו בגלל חסדו ולא בגלל טובו או הצלחתו של מישהו מעם ישראל.
ראו לדוגמא את השינוי שאלוהים חולל בחיו של שאול השליח – מאויב לאוהב.
עיוורון רוחני הינו עונש חמור במיוחד ונחשב לקשה מכול.
עיוורון רוחני מוביל את האדם לנפילה והפסד נצחיים. זו הדרך המהירה והעמוסה לכיוון אש הגיהינום הנצחי והריחוק מנוכחות אלוהים.
העיוורון הרוחני הוא הסיבה למיעוט המספרי של יהודים המאמינים בישוע.
בפסוקים 11-16 שאול עונה על שאלות כמו:
– האם נחרץ גורל עם ישראל? האם מעידת עם ישראל היא מעידה נצחית?
– מתי יוסר העונש הזה אם בכלל?
– לאן אלוהים חותר בהטלת עונש מעין זה על רוב עם ישראל?
הפסוקים הבאים מכוונים לאוזנו של הגוי הנושע!
11 עַל כֵּן שׁוֹאֵל אֲנִי, הַאִם מָעֲדוּ [עם ישראל] כְּדֵי שֶׁיִּפְּלוּ לְלֹא קוּם? חַס וְחָלִילָה! אֶלָּא שֶׁבִּמְעִידָתָם הַיְשׁוּעָה לַגּוֹיִם, לְהַקְנִיא אוֹתָם [את ישראל].
12 וְאִם מְעִידָתָם [של ישראל] הִיא עֹשֶׁר לָעוֹלָם וְהֶפְסֵדָם [של ישראל] הוּא עֹשֶׁר לַגּוֹיִם, שְׁלֵמוּתָם [של ישראל] – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
13 אֲלֵיכֶם הַגּוֹיִם אֲנִי מְדַבֵּר; בִּהְיוֹתִי אֲנִי שָׁלִיחַ לַגּוֹיִם מְכַבֵּד אֲנִי אֶת שֵׁרוּתִי,
14 בְּתִקְוָה לְעוֹרֵר קִנְאָה בִּבְנֵי עַמִּי וּלְהוֹשִׁיעַ כַּמָּה מֵהֶם.
15 הֲרֵי אִם הַדָּחָתָם [של ישראל] הִיא רִצּוּי בִּשְׁבִיל הָעוֹלָם, מַה תִּהְיֶה הֲשָׁבָתָם [של ישראל] אִם לֹא תְּקוּמָה מִמָּוֶת אֱלֵי חַיִּים?
16 אִם תְּרוּמַת הָעִסָּה [אנו המאמינים היהודים הראשונים] קֹדֶשׁ, כֵּן גַּם כָּל הַבָּצֵק [כל עם ישראל]! וְאִם הַשֹּׁרֶשׁ [אמונת אברהם, יצחק ויעקב] קֹדֶשׁ, כֵּן גַּם הָעֲנָפִים [בני ישראל היום – הצאצאים הביולוגיים של אברהם, יצחק ויעקב].
הטכסט בסוגריים הינו תוספת המחבר.
שאול מבהיר את תכלית העונש על רוב עם ישראל:
א. מעידתם הרוחנית אינה נצחית, אלא זמנית.
ב. אלוהים לא נטש את עמו, אלא מחנך אותו כפי שהוא תמיד מחנך את האהובים עליו: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ, וּכְאָב אֶת־בֵּן יִרְצֶה"(משלי ג 122).
ג. אלוהים מבליט את אהבתו וחסדו לישראל כשהוא פונה לגויים, וזאת במידה שתעורר את קנאת ישראל. כתוצאה, עם אלוהים מודרך להערכה מחודשת של צעדיו הפסולים ויחזור בתשובה.
שאול אומר: "שימו לב! אני שליח לגויים, אך לבי נתון לעמי. אני פועל כדי להביא גויים רבים לדרך אלוהים, אך לבי ועיניי מכוונים כל העת לבני עמי. תקוותי שעוד יהודים יקנאו בגויים מאמינים ומבורכים, ובעקבות זאת ישקלו מחדש את יחסם לישוע המשיח ויחזרו בתשובה."
שאול השליח מוסיף: "אם יהודי אחד נושע – כמוני – מגיע ללבבות של גויים כה רבים ומצליח להקים עבודה רבת היקף במידה שאתם רואים אצלי, תארו לכם איך ייראה העולם אם כל היהודים ילכו בדרך האמת" (זכריה הנביא, בפרק ח 23, חוזה מצב אידיאלי זה בעתיד: "כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת: בַּיָּמִים הָהֵמָּה, אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם, וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר: נֵלְכָה עִמָּכֶם, כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם").
במילים אחרות: אם כל כך הרבה גויים חוזרים בתשובה בגלל עבודתם הנאמנה של מיעוט יהודים מאמינים, תארו לכם איזה שינוי יתחולל בעולם אם כל עם ישראל יאמין ויציית לישוע. גודל והשפעת התופעה יהיו כמו "תחייה מן המתים".
גוי נושע – דע לך!
ישועתך כוללת הגדרת תפקידים.
אחד מתפקידך זה להקניא את היהודי כדי שיחזור בתשובה לישוע.
אתה [הגוי הנושע] בוודאי שואל: "איך אני יכול להקניא את היהודי לישועה?":
תזכיר לו בענווה ואהבה שכפרת חטאיך ושלומך נובעים מישוע המשיח היהודי אשר הכרת מתוך דפי התנ"ך היהודי.
תאמר לו ולכל אדם שיסכים לשמוע, כי ישוע המשיח שינה את חייך. מאז אמונתך בו, רוח אלוהים השוכן בך עוזר לך לשנוא את החטא ולאהוב את דרך הקדושה של אלוהים הכתובה בכתבי הקודש.
תאמר לו שאלוהים מקשיב ועונה לתפילותיך.
תאמר לו שאלוהים מחשיב אותך לבנו.
תאמר לו שישוע המשיח גורם לך לאהוב את היהודי ולהתפלל לישועת כל עם ישראל.
כשיש לך ביקורת ראויה כלפי ישראל, אמור זאת באהבה ולא בשיתוף עם אוייבי ישראל.
זכור תמיד: הבטחת אלוהים לאברהם עדיין בתוקף: מברכך אברך מקללך אאור! (ברא. יב 3)
מילים אלו אינן ריקות מתוכן. הן נכנסות עמוק ללב כל יהודי השואף לרצות את אלוהים וגורמות לו לבחון מחדש את הכתוב בכתבי הקודש.
שלומך הפנימי ובטחון ישועתך המתבטא בשמחה, ענווה, ידיעת הכתובים וחיים משיחיים ללא דופי, מהווים מוקד לקנאה רבה בלב כל יהודי. לכך בדיוק מתכוון שאול השליח באומרו לנו שאנו האיגרת הכתובה של המשיח, ריח ניחוח…(קור"ב ב 14 – ג 2).
גם אם לא יודה בכך, אותו יהודי העד לפעולת אלוהים בחייך, מקנא עד מאוד ושואל עצמו:
איך יתכן שגוי שכזה יזכה לכל הברכות שאלוהים הבטיח לי כיהודי? [אין הכוונה לנחלה ארצית…]
איך זה שיש לגוי הזה את כל מה שאני הייתי חפץ שיהיה לי…?
איך יתכן שאמונה בישוע המשיח – הנחשב לכפירה בעיני הרבנים – מהווה מוקד ברכה הראויה לקנאה בחיי אותו גוי נושע?.
אם ישוע הוא שיא הכפירה [בעיני הרבנים], אז איך יתכן ש-"אמונה אלילית" גורמת לכל אותם גויים להתקרב לתנ"ך, לאהוב את דבר אלוהים ואת אלוהים ולא פחות מכך גם את עם ישראל?
מכאן, יהודים רבים יחשבו ויהרהרו בליבם:
מתברר שהרבנים אינם מלמדים אותנו את מה שבאמת כתבי הקודש מלמדים!
אז, הבה נחזור למקורות ונבדוק היכן תעינו!
הערה:
העובדה שה' מטיל על הגוי הנושע להקניא את היהודי לישועה מהווה הוכחה שה' לא נטש את עמו ישראל.
הגויים נשארו ביתרת חוב
הנביאים דיברו מקדם על ישועת הגויים, אך כמה כואב שישועתם באה כמוצר לוואי של עונש אלוהים על ישראל בגלל חוסר אמונה (בראשית יב 3; ישעיהו מב 6, מט 6; סה 1, מתי ח 11, 12, כא 43, כב 1-14; מעשי השליחים יג 46, 47, כח 25-28).
לאור אמת זו, מה צריכה להיות שאיפת המאמינים מבין הגויים?
- שאיפתם צריכה להיות תפילה ופעולה לישועת ישראל – "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָיִם…" (תהילים קכב 6)
- כל קהילה של מאמינים בישוע ברחבי תבל חייבת להשקיע מאמץ כדי להביא את חדשות הישועה לאוזנו של כל יהודי.
ישועת ישראל היא המפתח לברכה גדולה על כל העולם (ראה זכריה יד). לכן, אלוהים לא נטש את עמו ישראל!
- לאור הכתוב באיגרת אל הרומים טז 27, חובתם של הגויים אשר שותפו בדברים הרוחניים, לסייע לקדושים מבין היהודים בדברים החומריים.
אין הכוונה שהגוי מחוייב לממן יהודי כדי שהלה יתבטל, חס וחלילה, אלא, שיש לגוי הנושע אחריות וקרבה ליהודי כדי שזה ימלא את יעודו ככוהן לאלוהים.
הערה:
ישנם הטוענים שאין כל צורך לבשר את בשורת ישוע המשיח ליהודים. לטענתם, אלוהים קבע בשורה אחת ליהודי ואחרת לגוי.
כתבי הקודש אינם תומכים בדיעה שכזו.
כתבי הקודש מציגים בשורה אחת ויחידה הנכונה ליהודי ולגוי.
כתבי הקודש מלמדים שישוע הוא הדרך, והאמת והחיים, ואין איש בא אל האב אלא דרכו (יוחנן יד 6).
בספר מעשי השליחים ד 12 נאמר שאין שם אחר אשר בו ניתן להיוושע מלבד שמו של ישוע המשיח.
האדון ישוע המשיח אמר שמי שאינו מכיר אותו אינו מכיר את האב, וכך גם ההיפך. (יוחנן ח 19, 42, יד 7).
שאול השליח טען באיגרת אל הגלטים שאין בשורה אחרת. כל מי שישמיע בשורה שונה מזו שהוא בישר אודות ישוע המשיח – חרם הוא (אל הגלטים א 9).
לפיכך, ביטוי האהבה הגדול ביותר כלפי היהודי זה השמעת בשורת ישוע המשיח.
בפסוק 16 שאול אומר משפט שמצד אחד מסכם את הנושא שלימד עד כה, אך גם מהווה התחלה לנושא הבא:
"… אִם תְּרוּמַת הָעִסָּה קֹדֶשׁ, כֵּן גַּם כָּל הַבָּצֵק! וְאִם הַשֹּׁרֶשׁ קֹדֶשׁ, כֵּן גַּם הָעֲנָפִים."
השליח מבהיר את דבריו על־ידי דוגמה מן התורה: בני ישראל נצטוו לתת לאלוהים את ראשית הביכורים (שמות כג 19, לד 26; ויקרא ב 12, ו 17, כג 10; במדבר טו 19-21, יח 12-13; דברים יח 4, נחמיה י 37, ישעיה ו 13). בעשותם זאת, הכירו בעובדה שכל היבול הנו מתנת חסד של אלוהים, ולו מגיע הכל. אותו עיקרון מיושם על בני אדם, ולא רק על תוצרת חקלאית. כל עם ישראל שייך לאלוהים, אך העם מקדיש לאלוהים את "הביכורים" – את בני שבט לוי – שישרתוהו.
באותה מידה שהחלק שניתן לאלוהים קדוש, כך כל העיסה – שממנה נלקח חלק – קדושה גם כן.
לפיכך שאול מלמד: הנבחרים מקרב עם ישראל – המאמינים בישוע – הם כמו ראשית הביכורים הניתנים לאלוהים. בהיות הביכורים קדושים, הרי העם שממנו נלקחו חייב להיות קדוש לאלוהים. אם השורש קודש, כמובן גם הענפים היונקים מהשורש קדושים הם.
לאורך ההיסטוריה "נוצרים" רבים פגעו ביהודים מתוך שנאה תהומית והרצון כביכול לנקום בהם בגלל ש"רצחו" את המשיח. שנאה שכזו ומחשבות שכאלו אינן נובעות מאלוהים אלא מהשטן. כה חבל שלאורך ההיסטוריה הארוכה, העדות הנוצרית לא הייתה כל כך ראויה. לו הייתה הכנסייה לאורך ההיסטוריה מתמקדת בלימוד דבר אלוהים ברוח האהבה והאמת שישוע היקנה, הרבה דם יהודי ובכלל היה נחסך ודתות שקר רבות לא היו קמות.
מהו השורש?
לאור דברי שאול בפרק ד 11-12 אני סבור שה"שורש" כאן הוא שם נרדף לאמונתו המושיעה של אברהם אבינו:
11 הוּא קִבֵּל אֶת אוֹת הַמִּילָה כְּחוֹתָם לַצְּדָקָה שֶׁזָּכָה בָּהּ בִּגְלַל הָאֱמוּנָה בְּעוֹדֶנּוּ עָרֵל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אָב לְכָל הַמַּאֲמִינִים הַבִּלְתִּי נִמּוֹלִים, לְמַעַן תֵּחָשֵׁב גַּם לָהֶם צְדָקָה,
12 וְאָב לַנִּמּוֹלִים, לְאוֹתָם שֶׁאֵינָם נִמּוֹלִים בִּלְבַד אֶלָּא גַּם הוֹלְכִים בְּעִקְּבוֹת הָאֱמוּנָה שֶׁהָיְתָה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּטֶרֶם נִמּוֹל.
גם ישעיהו הנביא בפרק נא 1-2 מציין את אברהם ושרה כיסוד עם ישראל – כצור שממנו נחצב העם: "שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יהוה; הַבִּיטוּ אֶל־צוּר חֻצַּבְתֶּם, וְאֶל־מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם; הַבִּיטוּ אֶל־אַבְרָהָם אֲבִיכֶם, וְאֶל־שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם; כִּי־אֶחָד קְרָאתִיו, וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ." (ראה אותו עיקרון באיגרותיו של שאול: גלטים ג 6-9, 13-14; אפסים ב 11-122).
בפסוקים 17-25 שאול השליח מזהיר את הגויים מגאווה ויוהרה כלפי בני ישראל שאינם חלק מהקהילה: "היזהרו שלא תיפלו באותו החטא שבו נפלו בני ישראל: גאווה ויוהרה!"
שאלה:
מתי יסתיים אותו "עיוורון חלקי" של ישראל?
תשובה:
בסוף תקופת צרת יעקב בת שבע השנים. פרטים בפירוש לפסוקים 25-26.
סיכום לפרק ז:
א. למרות דחיית המשיח ישוע על־ידי רוב עם ישראל, אלוהים לא נטש את עמו.
ב. מאז ומתמיד אלוהים השאיר שארית בעם ישראל הנאמנה לדברו. עם שארית זו ודרכה, הוא עתיד להגשים את כל הבטחותיו לעמו.
ג. מכיוון שהשארית בעם ישראל היא פרי הביכורים, הרי שכלל העם גם הוא קודש לאלוהים. הוא עתיד להפיק מעם זה עוד ועוד ילדים נאמנים. – אלוהים טרם סיים את מלאכתו עם ישראל.
פסוקים 17-36
פרק ח
עץ הזית
רומים פרק יא פסוקים 17-36
בפרקים ט–יא שאול השליח מתאר את מעמדו ומצבו של עם ישראל בעבר, הווה ועתיד.
להזכירנו …
– לאור מיעוט המאמינים בישוע מקרב בני ישראל לעומת מספרם הגואה של גויים מאמינים, הועלו סברות וטענות מפי הגויים המאמינים שככל הנראה אלוהים זנח ונטש את עם ישראל בגלל דחייתם את ישוע המשיח והחליפם בשאר המאמינים בישוע.
– שאול מבהיר בדרכים רבות שאלוהים לא נטש ואף אינו מתכוון לנטוש את העם – אותו בחר מקדם.
– גם בתקופות קדומות, בהן עם ישראל היה סורר נגד בוראו, אלוהים נשאר נאמן. העם נענש כדי לחנכו ולגרום לחזרה בתשובה, אך לעולם לא במטרה להשמידו. כמו כן, נבואות עתידיות בנוגע לעם ישראל מהוות עדות לכך שאלוהים אינו נוטש את עמו אלא נחוש לקיים את כל שהבטיח וייעד לעם ישראל (ראה יחזקאל טז, הושע ב, זכריה יב-יד, התגלות ז – חתימת בני ישראל, ועוד מראי מקומות רבים מאוד).
– בפסוק 16 שאול מציין שהמאמינים מקרב עם ישראל נמשלים לתרומת העיסה אותה מגישים לאלוהים. מכיוון שפרי הביכורים (היהודים המאמינים) הוא קודש, הרי שהעיסה שממנה נלקח (עם ישראל שרובו אינו מאמין) גם היא קודש.
– לאור זאת, עם ישראל – שכרגע איננו מאמין – עדיין מהווה פוטנציאל של קדושה עבור אלוהים. רבים מתוך עם ישראל עתידים להיוושע. בעצם, זאת חייבת גם להיות גישת הגויים כלפי ישראל. רק כך יחוו את הברכה שאלוהים הבטיח לאברהם: "מברכיך אברך…"
– פסוק 16 מכיל סמל נוסף: "השורש" [אמונתו של אברהם – הבסיס לברכה]. אם שורש העץ תקין ובריא, כמובן שגם הענפים יהיו כאלה.
ענפים שנכרתו
הערה חשובה: המשל אודות עץ הזית והענפים נועד להיות סיפור סיכום של הנאמר בפרקים 9-11, לפיכך המשל נועד להיות כלי פשוט להבנה.
על בסיס כזה – של דוגמאות מן התורה ומן הטבע – שאול ממשיך ללמד את הגויים המאמינים לקח חשוב ביותר:
רומים יא 17-22:
17 וְאִם נִכְרְתוּ כַּמָּה עֲנָפִים מֵעֵץ הַזַּיִת (בני ישראל הדוחים את ישוע כאדון ומושיע), וְאַתָּה, זֵית־בָּר (גוי נושע), הֻרְכַּבְתָּ בִּמְקוֹמָם וְשֻׁתַּפְתָּ בְּשֹׁרֶשׁ הָעֵץ וּבִלְשַׁדּוֹ (ברכות אלוהים על ילדיו הנושעים – ברכות הישועה),
18 אֲזַי אַל תִּתְנַשֵֹא עַל הָעֲנָפִים (ישראל שאינם נושעים). אִם תִּתְנַשֵֹא, דַּע לְךָ שֶׁלֹּא אַתָּה נוֹשֵׂא אֶת הַשֹּׁרֶשׁ, אֶלָּא הַשֹּׁרֶשׁ נוֹשֵׂא אוֹתְךָ.
19 אַתָּה תֹּאמַר: "הָעֲנָפִים נִכְרְתוּ כְּדֵי שֶׁאֻרְכַּב אֲנִי."
20 יָפֶה! בִּגְלַל אִי־אֱמוּנָה נִכְרְתוּ, אַךְ אַתָּה עַל־יְדֵי אֱמוּנָה מַחֲזִיק מַעֲמָד. אַל תִּתְגָּאֶה אֶלָּא הִמָּלֵא יִרְאָה,
21 שֶׁהֲרֵי אִם לֹא חָס אֱלֹהִים עַל הָעֲנָפִים הַמְּקוֹרִיִּים (על בני ישראל שדחו את ישוע), גַּם עָלֶיךָ לֹא יָחוּס (צאצאי גויים נושעים אשר נטשו את אמונת הוריהם).
22 לָכֵן שִׂים לֵב לְטוּבוֹ שֶׁל אֱלֹהִים וּלְחֻמְרָתוֹ: מֵחַד גִּיסָא חֻמְרָה כְּלַפֵּי הַנִּכְשָׁלִים; מֵאִידָךְ גִּיסָא, טוּבוֹ שֶׁל אֱלֹהִים עָלֶיךָ אִם תַּעֲמֹד בְּטוּבוֹ, וָלֹא – גַּם אַתָּה תִּכָּרֵת (גוי שאינו נושע החושב שהבטחת ישועה שניתנה להוריו הנושעים מובטחת גם לו).
שאול משתמש בדימויים המוכרים מאוד לאוזן היהודית. בספר איוב יד 7-9 וירמיה יא 14-17 נזכר עם ישראל כעץ זית ומוזכרת פעולת הגיזום כחלק מפעולה שנועדה להבריא את העץ.
שאול משתמש במשל שכל שומעיו מבינים: עץ זית. זיתים ושמן הם חלק ממציאות החיים בארץ ישראל ובכל ארצות הים התיכון, במיוחד בתקופה המדוברת. כריתת (גיזום) ענפים מעץ זית הנה פעולה רגילה שמטרתה לטפח את העץ, לשמור על איכות הזיתים בשנה הקרובה, ולגרום להגדלת היבול. ענף יבש או שאינו מניב פרי חייב להיכרת.
גם בימינו נהוג לשפר איכות של עץ פרי על־ידי הרכבה. זוהי פעולה בה מחברים אליו ענף של עץ מאותו זן, אך בעל איכות גבוהה ממנו. הייחור, שמקורו בעץ איכותי, יחד עם השורש החזק והבריא של העץ עליו הורכב, מבטיח פרי באיכות גבוהה ו/או בכמות מוגברת.
אך הנה שאול מתאר פעולה שאין בה כל היגיון, וכל שומעיו יעוותו פנים לשמע הרעיון: שום חקלאי בר־דעת לא יחבר לעץ זית איכותי ענף מעץ זית פחות איכותי (זית בר). פעולה שכזו נחשבת להרס העץ ומעידה על חוסר ניסיונו ומקצועיותו של בעל העץ.
הנמשל:
השורש – גזע, מסמל את האמונה המושיעה, כמו אמונתו של אברהם, אשר מבטיחה את כל הברכות הכלולות בישועה.
הענפים הטובים המקוריים של עץ הזית הטוב מסמלים את בני ישראל השותפים לאמונתו המושיעה של אברהם אבינו. אמונה שכזו נדרשת מהיהודי והגוי שכן היא התנאי היחידי לישועה (יוחנן יד 6, מע"ש ד 12, אל הרומים י 9-100). הענפים הכרותים הם בני ישראל שאינם מאמצים את אמונתו של אברהם אבינו. חלקם אינם מאמינים באלוהים כלל, ואחרים יצרו דרך צדקה שונה מזו שאלוהים קבע: "כִּי מֵאַחַר שֶׁלֹּא יָדְעוּ אֶת צִדְקַת הָאֱלֹהִים וְנִסּוּ לְהָקִים צְדָקָה מִשֶּׁלָּהֶם, לֹא נִכְנְעוּ לַצְּדָקָה שֶׁל אֱלֹהִים" (י 33). הם דחו את כפרת החטאים שאלוהים סיפק דרך מותו המכפר של ישוע המשיח, ולכן נותרו אשמים לפני אלוהים. כתוצאה מהחלטתם האישית לדחות את האמת של אלוהים, הם נכרתו מהעץ המבורך. ז"א, חסרי ישועה וחשופים לעונשו של אלוהים.
גוי המאמין בישוע, נחשב לענף מעץ זית בר – עץ בעל איכות נחותה. בגלל אמונתו בישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא, הגוי הנושע הורכב על העץ היונק מהשורש המבורך [השורש והגזע במשל הנוכחי אחד הם]. הגוי הנושע ניזון מאותו שורש שממנו יונק היהודי המאמין. מכיוון שחוברת (גוי מאמין) למקור הברכה, הרי גם אתה נהנה היום מאותה ברכה (הישועה והיחס האישי עם אלוהים) הניתנת ליהודי המאמין.
במילים פשוטות:
א. כל המחוברים למקור הברכה – שהיא אמונתו של אברהם בישוע המשיח– מתברכים על־ידי אלוהים בדיוק באותה מידה ונחשבים לילדיו ללא הבדל בערכם (אל הגלטים ג 26-29, אל האפסים ב-ג).
ב. שאול השליח מכנה את הגוי – זית בר, כדי להדגיש את חסד אלוהים בכל הקשור לישועת הגויים ולא כדי לרמוז חס וחלילה על נחיתות אתנית או כרמז לגזענות.
המתנות הרוחניות המובטחות ליהודי מאמין נועדו גם לגוי מאמין, בדיוק באותה מידה (אל הגלטים ה' 22-23, קור"א יב, רומים יב, אפסים ד).
בתוך גוף המשיח – הקהילה – אין הבדל בין גוי מאמין ליהודי מאמין; שניהם משרתים על פי המתנות שאלוהים העניק להם (קור"א יב; גלטים ג 27-29).
* זכור! למרות שכל המאמינים זכאים באופן שווה לאותן ברכות רוחניות (ישועה זהה), הרי שאלוהים הבטיח רק לשארית עם ישראל (צאצאי אברהם, יצחק ויעקב) את ארץ ההבטחה במלכות המשיח. ארץ ישראל השלמה.
אתה גוי מאמין, הרי חוּברת לברכה הגדולה מכולם בדרך נס על טבעי (ישועה)– בזכות חסדו של אלוהים, ולא בגלל פעולה שעשית או יכולותיך הנעלות.
הרי חיבור זית בר הנחשב לפרי נחות לתוך עץ זית משובח הינו תהליך מנוגד לכל היגיון ומנוגד לכל הוראה מקצועית.
בהיותך מודע לגודל החסד שנפל בחלקך, כרע ברך לפני ישוע המשיח, היכנע לו ומסור לו את חייך. התפלל כדי שתוכל לשרתו בענווה וקדושה כל ימי חייך. עשה בדיוק מה שמצופה מהיהודי לעשות כאשר הוא מפנים את גודל חסדו של אלוהים בישועתו.
היזהר שמא גם אתה תיכרת…[פסוק 22], למה הכוונה?
שאול מזהיר את הגויים המאמינים לבל יתגאו או יתרברבו בישועתם. הוא מציין שוב ושוב שישועת האדם היא פועל חסדו של אלוהים בלבד וישועתם אינה עוברת בירושה לצאצאיהם. אם צאצאי הגויים הנושעים ידחו את ישוע כמושיעם מן החטא, הם עתידים להיגרע מן העץ, ממש כפי שקרה לצאצאיהם של הנושעים מקרב עם ישראל.
אם אלוהים עשה כך לעם הבחירה, על אחת כמה וכמה הוא יעשה כך לבני עם אחר.
חשוב לציין ולשנן:
שאול אינו מלמד או רומז שאדם נושע עלול לאבד את ישועתו. ישועתו של המאמין היא חסד נצחי שלעולם לא יילקח ממנו.
אלו שעלולים להיכרת מתייחס לצאצאי הנושעים הדוחים את כפרת החטאים בדם ישוע המשיח.
הרכבה מחודשת
מתוך פסוקים 23-24 עולה אמת מעודדת:
23 וְאִם לֹא יַמְשִׁיכוּ בְּחֹסֶר אֱמוּנָתָם יֻרְכְּבוּ גַּם הֵם, שֶׁכֵּן אֱלֹהִים יָכוֹל לְהַחֲזִירָם וּלְהַרְכִּיבָם.
24 הֲרֵי אִם אַתָּה נִכְרַתָּ מֵעֵץ זַיִת בָּר מִטִּבְעוֹ, וּבְנִגּוּד לַטֶּבַע הֻרְכַּבְתָּ עַל עֵץ זַיִת טוֹב, כָּל שֶׁכֵּן אֵלֶּה, הַמְּקוֹרִיִּים, יֻרְכְּבוּ עַל עֵץ הַזַּיִת שֶׁלָּהֶם!
שאול שוב מדגיש את חסדו של אלוהים בישועת בני האדם, ויחד עם זאת את העובדה שאלוהים לא סיים את מלאכתו עִם ישראל עמוֹ.
הסיבה שבני ישראל אינם חווים את מלוא הברכות שה' ייעד להם (ארץ נחלה שלמה, שלום, שלווה, בטחון וחיים), היא דחייתם את המשיח ישוע.
כאשר העם [צאצאי האבות] יחזרו בתשובה ויקבלו את מושיעם באמונה, גם אם הדבר יקרה בעוד שנים רבות, אלוהים יברך אותם בכל הברכות שהוא הבטיח לאבות האומה – אברהם, יצחק ויעקב.
שאול מסביר למאמינים הגויים: "אם אתם משולים לענף זית בר והורכבתם לעץ טוב כנגד כל היגיון, הרי יהיה זה אך הגיוני להחזיר את הענפים המקוריים לעץ המקור, כלומר – לפעול לישועת ישראל ולברכם שוב."
"כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע"
לאחר שהשליח הבהיר שיש תקווה לישועת העם הנבחר ושאלוהים לא נטשו, נשאלת השאלה: מתי כל עם ישראל יוושע?
התשובה נמצאת בפסוקים 25-27:
25 הֵן, אַחַי, אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיֵּעָלֵם מִכֶּם הַסּוֹד הַזֶּה, פֶּן תִּהְיוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיכֶם: קֵהוּת לֵב אָחֲזָה בְּמִדַּת מָה אֶת יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר יִכָּנֵס מְלוֹא הַגּוֹיִם.
26 וְכָךְ כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבָא מִצִּיּוֹן גּוֹאֵל וְיָשִׁיב פֶּשַׁע בְּיַעֲקֹב, נְאֻם יהוה,
27 וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם, כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם."
שאול מלמד שלפעולת אלוהים בעם ישראל יש תכלית ברורה, מוגדרת ומדויקת. הוא מציין שהתהליך המתבצע בעם ישראל ובגויים היה סוד, אך כעת מתגלה לעיני כולם (ראה רומים טז 25-26; אפסים ג 5-7).
אלוהים מעניש את עם ישראל בעונש הנקרא "קהות לב חלקית" (עיוורון רוחני חלקי) המתבטא בחוסר יכולת, מצד רוב העם:
- אי יכולת להפנים את דבר אלוהים כך שיגרום לציות מתוך אמונה ואהבת ישוע (ישעיה ו 10:"הַשְׁמֵן לֵב־הָעָם הַזֶּה, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע, פֶּן־יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע…",ראה גם יוחנן ג 4-100).
- להבין את תכלית פועלו ופעולותיו של אלוהים בעולם ובחיי בני האדם
בעת שעם ישראל סובל מעיוורון רוחני חלקי, אלוהים פועל בין הגויים. הוא מושיע אותם ומביא את עם ישראל למצב בו הוא מקנא בגויים ושוקל את יחסו למושיעו הנדחה.
לתופעה זו יש אמנם רמזים בתנ"ך, אך רק אחרי ביאתו הראשונה של ישוע – בעת ששאול כתב שורות אלה – התברר "הסוד" של ישועה לגויים (ישעיה נו 7).
עד מתי עם ישראל יסבול מהעונש הנקרא "קהות לב חלקית"?
שאול עונה: "עַד אֲשֶׁר יִכָּנֵס מְלוֹא הַגּוֹיִם!"
מה הכוונה? – עם ישראל יחווה עיוורון רוחני חלקי עד אשר אלוהים יושיע כל גוי שנבחר להיות אזרח מלכותו הארצית. כאשר יוושע הגוי האחרון המיועד להיכנס למלכות הבאה – מלכות 1000 השנים של המשיח בארץ – יוסר העונש הרוחני הזה מעל עם ישראל.
[(יכנס = למלכות המשיח)- מתי ה 20; מרקוס ט 43, 45, 47; יוחנן ג 5; מעשי השליחים יד 22] .
מתי יתרחש אירוע מבורך זה?
לצערנו, כמו במקרים רבים אחרים, הדבר הנפלא בא לאחר התופת. מספר נביאים בכתבי הקודש מתארים את התקופה בה יחזור עם ישראל בתשובה ויוושע (ראה זכריה יב–יד):
בעתיד, עם ישראל יחווה תקופה הנקראת "צרת יעקב".
מדובר בתקופה בת שבע שנים בה אלוהים ילחץ את עם ישראל למצב של כמעט כיליון. זכריה הנביא מציין ששני שליש מהעם יכחדו. בדרך זו אלוהים ישבור את גאוות העם שגרמה לו לדחות את המושיע המובטח – את ישוע המשיח (זכריה יג 8-9, יב 10; דניאל ט 24-27; יחזקאל כ 33-38; ירמיהו ט 22, 23).
חזרה בתשובה אמיתית תמיד מלווה בלב שבור הזועק לאלוהים לסליחה (תהילים נא 19), כך תעשה שארית ישראל (זכריה יב 10 – יג 1). בסיום תקופת "צרת יעקב" ייוושעו כל אלו מבין הגויים שאלוהים בחר להכניס למלכותו הארצית, ובשלב זה יוסר העיוורון הרוחני החלקי מעל עם ישראל (זכריה יב 10). כל הנותרים בחיים מצרת יעקב ייוושעו. רק אז יתממש הפסוק: "כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּבָא מִצִּיּוֹן גּוֹאֵל וְיָשִׁיב פֶּשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם יהוה" (רומים יא 26; ישעיהו נט 20, זכריה ג' 99).
הבהרה: הישועה (כפרת החטאים הניתנת על סמך האמונה בישוע כאדון ומושיע מן החטא) היא תנאי לחיי נצח במלכות אלוהים הנצחית. התנאי הזה נכון ליהודי ולגוי כאחד. באותה מידה שגוי לא נושע נדון לדיראון עולם, כך יהודי שמת ללא אמונה מושיעה גם כן יהיה נדון לדיראון עולם (יוחנן יד 6, מעש ד 12, דניאל יב 1-3, התגלות כ 11-15).
רק אז עם ישראל יכיר את ה"אחד" – ישוע המשיח – שהיה מושיעו מאז ומתמיד, ויקבל על עצמו את "הברית החדשה" שהייתה פתוחה ומחכה לישראל כבר אלפי שנים (ירמיהו לא 30-34). רק אז עם ישראל יחווה סליחת חטאים אמיתית – דבר שיאפשר סוף-סוף התחברות קדושה וטהורה עם המשיח בממלכתו שתקום בארץ.
הערה:
ישנם האוחזים בדיעה שונה לגבי משמעות פסוק 26.
לדעתם "ישראל" מתייחס לגוף המשיח – "הכנסיה".
דיעה זו עומדת בסתירה מוחלטת לכל הכתוב בפרקים ט-יא. פרשנות שכזו דורשת עיוות וסירוס כל הכתוב בפרקים אלו ובשאר הפרקים בכתבי הקודש המתייחסים לישראל ולתוכניתו של אלוהים עבור ישראל האתנית, צאצאיהם הביולוגיים של אברהם, יצחק ויעקב.
הפרשנות המוטעית שלעיתים נובעת משנאה עמוקה כלפי עם ישראל, היוותה לאורך ההיסטוריה בסיס ההצדקה לשנאת ישראל ולאנטישמיות שבעקבותיה נשפך דם יהודי רב – רצח!
"וּבָא מִצִּיּוֹן גּוֹאֵל"
פסוק 26:
"… וּבָא מִצִּיּוֹן גּוֹאֵל וְיָשִׁיב פֶּשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם יהוה." שאול מצטט את דברי הנביא ישעיהו (נט 20).
א. ישועת ישראל אכן קשורה קשר הדוק לחזרתו של ישוע המשיח ארצה;
ב. מצב של דחיית ישוע כמשיח, הנו פשע נגד אלוהים. כשישוע המשיח יחזור, יסתיים פשע מחריד זה. הפסוק מישעיהו תואם את דברי הנביא דניאל שעל פיו אחד מתפקידי המשיח הוא "לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע" – כלומר, לסיים את הפשע ב 'ה' הידיעה – דחיית ישוע המשיח (דניאל ט 244).
מה יעשה ישראל כעם נושע?
הוא ימלא את ייעודו המקורי: לפאר את אלוהים ולשרתו ככוהנים בממלכת המשיח בעולם (ישעיהו מד 23: "… כִּי־גָאַל יהוה יַעֲקֹב, וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר"; שמות יט 6-7: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ").
כאשר המשיח ישוע יחזור כדי למלוך על העולם למשך 1000 שנים, הקהילה אשר נלקחה השמיימה לפני צרת יעקוב תחזור עימו לארץ אך בגוף חדש, מושלם, שמיימי שאינו כפוף יותר לחטא. המאמינים שחוזרים עם ישוע ימלכו עימו בממלכתו (תסל"א ד 13-18, קור"א טו 51-58, התגלות יט 4-6, זכריה יד 5).
שארית ישראל הנושעת תמלא את יעודה ככוהנים בממלכת המשיח.
– האם אנו מודעים לתכלית זו?
– האם אנו מפארים את אלוהים בכל דבר שאנו עושים?
– האם כל אדם המביט על חיי היומיום שלנו יכול לזהות אותנו מיד כמשרתי אלוהים?
– האם אנו גלויים בהליכתנו עם ישוע, או מסתירים את זהותנו המשיחית?
לאורך השנים נשאלתי שאלות רבות בנוגע לישועת יהודים וחבירתם לגוף המשיח.
להלן השאלות העיקריות:
- האם יהודי שנושע אינו שייך יותר לעם ישראל, אלא לגוף המשיח? וכך, האם ישועת היהודי גורעת נפש מעם ישראל?
תשובה:
תכלית כל אדם היא להיוושע!
מה שמושיע אדם כלשהו בין אם יהודי או גוי זה לא שייכותו הלאומית אלא שייכותו לאדון ישוע בעקבות אמונה בישוע כאדון מכפר חטאים ומושיע אישי מן החטא.
לפיכך, כאשר יהודי נושע, הוא נותר עם לאומיותו הארצית, אך מבחינה רוחנית הוא אכן הופך גם לאיבר בגוף המשיח – הקהילה הבנויה מכל הנושעים – יהודים וגויים כאחד. קרי, אזרח שמיים (אל הפיליפים ג 20).
כיהודי נושע אני עדיין אזרח ישראל ומשרת את עמי ישראל בכל הנדרש ממני כאזרח המדינה.
כנושע, התחברותי הרוחנית היא עם הנושעים – יהודים וגויים המאמינים בישוע כאדון ומושיע וחיים על פי רצון אלוהים הכתוב בכתבי הקודש. אני משרת את אלוהים על פי המתנות הרוחניות שהעניק לי בחסדו, וזאת במסגרת הקהילה, גוף המשיח.
ישועת יהודי אינה גורעת שום נפש מישראל. ההיפך נכון הוא.
עלינו לזכור שאלוהים הוא זה המושיע כל אדם, והוא זה שבחר את ילדיו מקדם ימי עולם (אל האפסים א 4).
האם אפשר להאשים את אלוהים בגריעת נפש מישראל? אוי לחוצפה.
- האם יהודי שנושע היום לא ישרת את אלוהים ככוהן בממלכת המשיח בת אלף השנים בארץ?
תשובה:
יהודי שנושע היום הופך להיות חלק מקהילת המשיח ישוע – גוף המשיח.
ככזה הוא כוהן לאלוהים כבר מאותו הרגע (ראה פטר"א ב 9-10).
בעת מלכות המשיח בארץ, כל ילדי אלוהים הנושעים – הקהילה, אשר נלקחו השמיימה לפני תחילת תקופת צרת יעקב, באירוע הנקרא הילקחות, יחזרו עם האדון ישוע ארצה בגוף חדש ונצחי, שאינו נתון להשפעת החטא.
הקהילה שחוזרת עם האדון ישוע ארצה תמלוך עם ישוע בממלכתו הארצית (זכריה יד 5-6, תסל"א ד 13-18, התגלות כב 5).
לפיכך, בעוד שארית ישראל הנושעת שתשרוד את צרת יעקב תשרת את המשיח ככוהנים בממלכת המשיח הארצית, בני הקהילה שחוזרים עם האדון ישוע ישרתוהו כשותפי מלכות.
האם יהודי שנושע היום מפסיד דבר כלשהו?
חס וחלילה.
הלוואי שכל ישראל יוושע היום!
אין טוב יותר מאשר להיות נושע כרגע ולחוות את חסד אלוהים מוקדם ככל שאפשר.
במקום לעשות חישובים ארציים נטולי רוח הקודש, טוב יותר אם נמלא את רצון אלוהים הכתוב והידוע:
הודיעו את בשורת הישועה לכל אוזן!
חפצו של אלוהים שכל בני האדם ייוושעו! (יוחנן ג 16, פטר"ב ג 9, מע"ש א 8-9, טימ"ב ד 17)
"גם אתם לא צִיַּתֶּם בעבר"
לאחר ששאול תיאר בפרטים את ההווה העצוב של עם ישראל ואת העתיד הזוהר והמבורך המחכה לו, הוא שב לדבר אל הגויים המאמינים ומזהיר אותם לבל יפתחו שִׂנאה או גאווה כלפי בני ישראל שכעת דוחים את ישוע:
פסוקים 28-36:
28 אָמְנָם בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לַבְּשׂוֹרָה הֵם אוֹיְבִים בִּגְלַלְכֶם, אֲבָל בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לַבְּחִירָה אֲהוּבִים הֵם בִּגְלַל הָאָבוֹת,
29 שֶׁהֲרֵי אֵין הָאֱלֹהִים מִתְחָרֵט עַל מַתְּנוֹתָיו וְעַל בְּחִירָתוֹ.
30 וּכְשֵׁם שֶׁאַתֶּם בֶּעָבָר לֹא צִיַּתֶּם לֵאלֹהִים, אַךְ כָּעֵת רֻחַמְתֶּם אַגַּב אִי־צִיּוּתָם,
31 כֵּן גַּם אֵלֶּה לֹא צִיְּתוּ כָּעֵת, וְכָךְ בָּרַחֲמִים אֲשֶׁר הֻשְׁפְּעוּ עֲלֵיכֶם יְרֻחֲמוּ גַּם הֵם כָּעֵת;
32 כִּי אֱלֹהִים כָּלָא אֶת הַכֹּל בְּאִי־צִיּוּת כְּדֵי שֶׁיְּרַחֵם עַל הַכֹּל.
33 מָה עֹמֶק עֹשֶׁר הָאֱלֹהִים, מָה עֹמֶק חָכְמָתוֹ וְדַעְתּוֹ! אֵין חֵקֶר לְמִשְׁפָּטָיו וְאֵין מַשִֹיג אֶת דְּרָכָיו,
34 כִּי "מִי־תִכֵּן אֶת־רוּחַ יהוה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ?"
35 וּמִי הִקְדִּים לָתֵת לוֹ דָּבָר וִישֻׁלַּם לוֹ?
36 הֲרֵי הַכֹּל מִמֶּנּוּ, הַכֹּל דַּרְכּוֹ, וְהַכֹּל אֵלָיו. לוֹ הַכָּבוֹד לְעוֹלָמִים! אָמֵן.
הערה: שימו לב שהשורש "ר,.ח.מ" חוזר על עצמו 4 פעמים.
שאול מסכם את שאמר בפסוקים 11-24: מכיוון שעם ישראל דוחה את המשיח ואת דרך הצדקה היחידה של אלוהים באופן נחרץ ובמודע, הם אויבי אלוהים (מבחינה רוחנית). מסיבה זו, אלוהים פונה כעת אל הגויים ופועל בהם.
אויבי אלוהים בגללכם (למענכם)? [מבחינה רוחנית – עוינות רוחנית] אל הרומים ה 10.
החטא הינו הסיבה לריחוק בין אלוהים לאדם החוטא בין אם הוא יהודי או גוי.
קדושתו של אלוהים אינה מאפשרת לו התחברות עם החטא.
מכיוון שכפרת חטאים ניתנת רק על ידי אמונה במותו המכפר של ישוע, ומכיוון שרוב עם ישראל דוחה אותו, יוצא שכל הדוחים את ישוע (יהודים או גויים כאחד) נשארים עם חטאיהם ועם מצב העוינות בינם לבין אלוהים.
הפסקת מצב העוינות והמרתו לריצוי, צדקה ושלום עם אלוהים היא רק דרך אמונה כנה בישוע המשיח כאדון מכפר חטאים בדמו הטהור (אל הרומים ה).
לפיכך, מכיוון שאתה המאמין הנושע הופך לבן של אלוהים וזוכה להתחברות קדושה עם אלוהים, יוצא מכך שאויבי אלוהים [מבחינה רוחנית] הם מן הסתם גם אויביך, וילדי אלוהים הם אחיך.
גוי נושע, אנא זכור!
אלוהים יכול היה לשנות את לב עמו ישראל לפני שנים רבות.
אלוהים בריבונותו בחר להשתמש בסרבנותם ועקשות ליבם של עם ישראל לבשורה, כעילה וכלי כדי לפנות אל הגויים ולהושיע רבים מהם.
מכאן, אלוהים מאפשר מצב בו עם בחירתו נקרא "אוייב לאלוהים", "אוייב הבשורה", כדי לפעול בקרב גויים ולהושיעם.
לכן, גוי נושע, אל תעז לשנוא את עם ישראל או להתנשא עליו. עם ישראל נחשב לאוייב בעבורך, למענך, אז בבקשה, הימלא ענווה ופעל להגשים את רצון אלוהים בחייך.
ובכן, מה צריכה להיות גישתך ויחסך לאויבים (מבחינה רוחנית) אלו?
עליך לאמץ את גישתו של אלוהים.
למרות שכל העולם היה עוין לו, אלוהים שלח את בנו יחידו כדי להושיע חוטאים שבאותו הזמן אפילו שנאו אותו (יוחנן ג 14-17, אל הרומים ה 8).
שאול השליח היה אויב של אלוהים, עוין לאלוהים, אויב הבשורה, וראו איך אלוהים טיפל בו והתייחס אליו. האדון ישוע חיבק אותו חזק יותר עד שנושע!
מכיוון שאלוהים נאמן לעם ישראל, הצאצאים הביולוגיים של אברהם, יצחק ויעקב, בברית, ומכיוון שרבים מהם עתידים להיוושע, עליך:
א. לאהוב אותם,
ב. להתפלל עבור ישועתם
ג. לפעול בענווה וחכמה כדי להשמיע להם את הבשורה, כי היא הדרך היחידה לישועתם. להקניא אותם לישועה
אלוהים עדיין עומד בהבטחתו – מברכיך אברך מקלליך אאור (בראשית יב) וגם, עם ישראל עדיין בבת עיניו של אלוהים (זכריה ב).
הביטוי הגדול ביותר של אהבתך לישראל זה לחלוק את בשורת הישועה. ולמי צריך להשמיע את הבשורה אם לא לאויבי הבשורה?
אין מתנה גדולה יותר מישועה.
שאול השליח הרי הלך לבשר בין הגויים שהיו ללא אמונה ונחשבים עוינים לאלוהים. כל מי ששמע את הבשורה וקיבל אותה באמונה הפך מעוין לאלוהים לאח במשיח.
את אותו הדבר שאול מקווה שכל שומעיו הנושעים יעשו בקרב בני עמו.
תפילתו שיהפכו מעוינים לאלוהים לאחים באדון.
מצב זה של עם ישראל הנו זמני. לא לנצח הוא ישאר עוין לאלוהים, ולכן שאול השליח אומר: "… אֲבָל בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לַבְּחִירָה אֲהוּבִים הֵם בִּגְלַל הָאָבוֹת"; כלומר, בעתיד אלוהים יתקן את מצבו הרוחני של עם ישראל בגלל הבטחתו לאבות, ומכיוון שאלוהים אינו מתחרט על בחירתו ומתנותיו (דברים ז 7-9: "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל־הָעַמִּים חָשַׁק יהוה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם, כִּי־אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל־הָעַמִּים. כִּי מֵאַהֲבַת יהוה אֶתְכֶם, וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת־הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא יהוה אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים, מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרָיִם; וְיָדַעְתָּ כִּי־יהוה אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים, הָאֵל הַנֶּאֱמָן, שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר").
בראשית כו 3, שמות לג 1, במדבר לב 11, דברים א 8, ד 37, י 15.
ראה גם את דברי ירמיה הנביא בפרק לא 34-37.
שם אלוהים מכריז שנדרש מגורם כלשהו להיות חזק וריבון כאלוהים, המסוגל לשנות סדרי עולם, כדי להסיר את ישראל ושם ישראל מנגד עיניו של אלוהים.
במילים פשוטות: הדבר בלתי אפשרי!
עם ישראל, צאצאיהם הביולוגיים של אברהם, יצחק ויעקב יישארו לנגד עיני אלוהים לעולמי עד.
מדוע זה מפתיע אתכם – הגויים המאמינים? הרי בעבר גם אתם לא צייתם לאלוהים ונחשבתם אויבים לאלוהים, והנה אלוהים פנה אליכם וחידש את לבכם.
שימו לב: כל אותם גויים נושעים בני דורו של שאול השליח הם הדור הראשון של גויים נושעים – אברי גוף המשיח.
עד לפני שנים ספורות (מבחינתם), הם היו חסרי ציות ואויבי אלוהים, והנה הם כעת ילדי אלוהים אהובים ונושעים, שותפי נחלה – בכל הנוגע לברכות הרוחניות הכלולות בישועתו של אדם.
לכן, כמו ששאול השליח ושליחים אחרים הראו את אהבת אלוהים כלפיהם, עוד בהיותם אויבי הבשורה ואויבי אלוהים, כך עליהם לפעול ולהתייחס ליהודי שאינו נושע.
אותם גויים בוודאי שאלו: "מתי בעבר דחינו את אלוהים?"
עדותו של אלוהים הייתה ידועה לכם דרך פעולתו בטבע מאז בראשית (תהילים יט), אך במשך אלפי שנים השתחוויתם לעצמים במקום לחפש את הבורא החי וקיים.
גויים רבים שמעו על פעולת אלוהים במצרים למען עם ישראל; למרות זאת, רובכם העדפתם לנשק אבנים ועצים במקום את אלוהים [ראה עדותה של רחב הזונה בספר יהושוע ב].
תורת אלוהים הייתה ידועה לכם, אך לא טרחתם ללמדה ולציית לכתוב. אל תתגאו… אין לכם אף לא סיבה אחת!
שאול מבהיר לגוי המאמין שישועת ישראל וישועת הגויים עולים לאלוהים בדיוק באותו המחיר: דם הכפרה של המשיח. אין אדם ביקום ששילם עבור ישועתו, כולם חייבים לאלוהים – יהודים וגויים. לא היהודי ולא הגוי זכאים לכפרה, אך לשניהם אלוהים מציג את אותה מתנת חסד ורחמים. בדרך זו, הגוי והיהודי המאמינים כורעים ברך לפני אלוהים ומודים לו על אהבתו הרבה (אפסים ב, אל הרומים ג 9, 19, גלטים ג 22, אל הרומים ו, שמות לד 6-7).
כל בני האדם מתחילים את חייהם על פני תבל כאשמים בגלל חטאם של אדם וחווה, ולכן כולם זקוקים לרחמי אלוהים כדי להינצל מהמוות שקללת החטא הביאה עמה.
גם הגוי נושע בגלל רחמי אלוהים, וגם היהודי נושע בגלל רחמי אלוהים.
בדרך זו – כל בן אדם חייב לאלוהים ולא ההיפך.
אין אדם ביקום מאז הבריאה שיכול לעמוד מול אלוהים ולומר – אתה חייב לי ישועה!
לפיכך, אין כל מקום לגאווה או התנשאות של נושע כלשהו על פני אדם כלשהו!
הכל ממנו והכל למענו
בפסוק 36 שאול מדגיש שכל מה שיש לנו כעת, וכל אשר יהיה לנו בעתיד, הוא מהמשיח: "הֲרֵי הַכֹּל מִמֶּנּוּ, הַכֹּל דַּרְכּוֹ, וְהַכֹּל אֵלָיו…" לכן, ליבנו ועינינו – של הגוי והיהודי כאחד – צריכים להיות ממוקדים בו (מתי יז 88, אל הפיליפים ג).
פסוק זה תואם לדברי זכריה הנביא בפרק י 4: "מִמֶּנּוּ פִנָּה מִמֶּנּוּ יָתֵד, מִמֶּנּוּ קֶשֶׁת מִלְחָמָה; מִמֶּנּוּ יֵצֵא כָל־נוֹגֵשׂ יַחְדָּו."
אלוהים עשה עבורנו הכל. הוא הוכיח את אהבתו אלינו בכך שבא לעולם ומסר את חייו כקורבן כפרת חטאינו על מנת שילדיו יחיו עמו לנצח נצחים. לאור האהבה המקריבה הזו שאול אומר לכל ילדי אלוהים: "וּבְכֵן, אַחַי, בִּגְלַל רַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם שֶׁתִּמְסְרוּ אֶת גּוּפְכֶם קָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֵאלֹהִים; כָּךְ תַּעַבְדוּהוּ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב" (רומים יב 11).
שאול השליח הוכיח את המסקנה מפרקים ט-יא באופי השירות שלו למען האדון. למרות שרוב עם ישראל דוחה את ישוע ואף מנדה את היהודים המאמינים בו, ז"א, עוין לאלוהים, שאול השליח התמיד לבשר ליהודי תחילה בכל מקום שאליו הגיע (מע"ש יג 14, 46, יז 1-2, יח 4, 19-20, כח 16-17).
בפתח האיגרת אל הרומים שאול מכריז: "אינני בוש בבשורת המשיח, שהרי היא כוח האלוהים להושיע את כל מי שמאמין, את היהודי בראשונה וגם את הלא-יהודי. כי בה צדקת האלוהים מתגלית מתוך אמונה לתכלית אמונה, ככתוב: "וצדיק באמונתו יחיה." (אל הרומים א 16-17). ראה גם ב 9-10, ג 1-4, טו 25-322.
פסוקים אלו מלמדים אותנו ששאול היה מוכן לשלם בחייו ולו כדי להביא את מסר הישועה לעוד אוזן יהודי למען ייוושע. יתרה על כך, שירותו של השליח בין הגויים נועד גם כן עבור ישועת עמו ישראל. איך?
כדי לגרום ליהודים קנאה בברכה הבאה על הגויים בעקבות ישועתם וכך ישקול עמו ישראל מחדש את יחסו כלפי ישוע המשיח (יא 13-14, טו 11).
- אלוהים לא נטש את עמו ישראל.
- אלוהים אינו מתחרט על בחירתו.
- שארית ישראל תיוושע ותשרת את ישוע המשיח במלכותו הארצית. שם ישראל יישאר לנצח (התגלות כא 9-14).
גויים נושעים:
– נושעתם ברחמי אלוהים
– חלק מייעוד ישועתכם זה – להקניא את עם ישראל לישועה:
לאהוב את ישראל ללא תנאי
להתפלל לישועתם
לחלוק את הבשורה עם כל אדם
עומק אהבת ישוע – נשגבה מלב אדם
אינסופית, אין גבול וקץ לה, במלואה תכס עולם!
תסובני, תקיפני, תנשאני אהבתו
היא תנחני מעלה מעלה אל תפארת מלכותו.
עומק אהבת ישוע – תבושר מחוף אל חוף
מה שלמה ומה רבה היא לא תחדל ולא תחלוף
את בניו אהב עד מוות, כה יקרו הם בעיניו
בעדם הוא חי מפגיע, לא יאבד איש מבחיריו
עומק אהבת ישוע – נפלאה מכל חיבה!
ים ברכות אדיר, רב-עומק, מי מרגוע, מי שלווה.
עומק אהבת ישוע – עדן-עדנים היא לי!
תשאני לתפארת, תדריכני אל אלי.
(ט.ג. ויליאמס, ס.ט. פרנסיס. תרגום לעברית: עמיקם תבור)