האם כל ישראל ייוושע? לא!
אלא רק השארית מצרת יעקב, וכל אלו אשר נושעו במהלך הצרה ושילמו בחייהם בעבור אמונתם בישוע.
מתי ייוושעו כל שארית ישראל?
בסיום צרת יעקב, כאשר יחזור המשיח ישוע לעולם כדי להשמיד את שארית אוייביו ולהקים את מלכותו הארצית שמרכזה ירושלים (התגלות יט 11 ואילך, תהילים צו 13).
וכעת לתשובה מפורטת יותר.
כתבי הקודש מציינים שתכלית עם ישראל היא:
א. להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש (שמות יט 5-6). ז"א, שגרירי אלוהים בעבור שאר עמי העולם.
ב. להיות העם ממנו יבוא המשיח מצד ייחוסי האנושי (אל הרומים ט 4-5).
ג. כתבי הקודש גם מנבאים שעם ישראל עתיד להיכנס לברית חדשה עם אלוהים. ברית שונה מזו שנכרתה במעמד הר סיני (ירמיה לא 30-34). נבואה המחכה להתגשמות…
ד. נביאים רבים מציינים שעם ישראל יחווה את כל ההבטחות שנאמרו לו מאלוהים רק לאחר שהמשיח יחזור ארצה ויקים את מלכותו הארצית בת אלף השנים. ההבטחה כוללת גם את קבלת נחלת הארץ המובטחת (התגלות כ 1-6, ישעיה ב 1-4, מיכה ד 1-5, יחזקאל לז, מז-מח, יואל ד 20 והרבה נוספים)
ה. ירמיה אמר לעם ישראל שלאלוהים יש בעבור עמו מחשבות של שלום ולא לרעה, לתת להם אחרית ותקווה. יתרה על כך, עם ישראל עתיד לחזור בתשובה (ירמיה כט 11-14),
לפיכך, כתבי הקודש מבטיחים שלעם ישראל, צאצאי אברהם, יצחק ויעקב, יש עתיד נפלא בשירות אלוהים.
השאלה היא:
האם ההבטחה הזו ניתנה לכל בן ישראל באשר הוא, או רק לאלו הנושעים מקרב ישראל?
א. שאול השליח הסביר באיגרת אל הרומים בפרק ט את הסיבה לכך שלא רבים מעם ישראל מאמצים את ישוע כאדונם ומושיעם, וזאת למרות שמשיחיותו מוכחת בנבואות ובפועל חייו.
שאול הסביר שכמו שאלוהים בחר ביצחק ולא בישמעאל, למרות ששניהם היו צאצאי אברהם, וכמו שבחר ביעקב ולא בעשיו, למרות ששניהם היו בני יצחק, כך לא כל אשר מישראל, ישראל הם. גם לא משום היותם צאצאי אברהם, הכל בנים (אל הרומים ט 6-7).
בני ישראל אשר עתידים לחוות את כל ברכות אלוהים לעם ישראל, הם אלו המאמצים את אמונתו של אברהם (יוחנן ח 39-47).
שאול ציין זאת בבירור באיגרת אל הרומים ב 28-29:
"…הן לא על פי מראית עין יהודי הוא יהודי, ולא מה שרואים בגוף הוא מילה. יהודי הוא זה שבתוך תוכו הוא יהודי ומילה היא זו שבלב, לפי הרוח ולא לפי אות כתובה. שבחו אינו בא מבני אדם, כי אם מאלוהים."
ב. אלוהים ציין את אותו העיקרון בדיוק בספר מלכים א פרק יט 14-18: אליהו הנביא נרדף על ידי המלך אחאב ואשתו איזבל הרוצים להרגו.
אליהו הנביא פונה לאלוהים ומתלונן על עם ישראל שעזבו את אלוהים, וחושב שהוא נותר לבדו המאמין הנאמן.
אלוהים ענה לאליהו הנביא ואמר לו: "…והשארתי בישראל שבעת אלפים, כל הברכיים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו."
ז"א, באופן תיאורטי, לו אלוהים היה שופט את עם ישראל באותו היום, היו נשארים מהעם 7000 איש. מספר זה מישראל יהיה חייב לכלול מרכיבים מכלל השבטים כדי שכל נבואות אלוהים לעמו יתגשמו בדיוק מושלם.
כל השאר לא היו נושעים ונשפטים באחרית הימים לריחוק נצחי מאלוהים באגם האש.
ג. בספר שמות לג 19 אמר אלוהים למשה: "…וחנותי את-אשר אחון וריחמתי את-אשר ארחם."
לאחר שאלוהים הסכים לבקשתו של משה ללוות את עם ישראל לאורך כל הדרך לארץ ההבטחה, ציין אלוהים למשה עיקרון חשוב ביותר.
משה, אל תחשוב שנוכחותי בקרבכם והליכתי לפניכם תהווה ביטוח חיים לכל אדם. למרות שאלך לפניכם, אתה עתיד לראות רבים מישראל נופלים ונענשים בחטאיהם. אל תחשוב שכוחי אזל או מותם נובע מחולשתי. לא ולא. אני ארחם ואחון על חלק, אך לא על כולם!
לאחר שהוכח שרק חלק מעם ישראל עתיד להיוושע, כעת נשאלת השאלה: מתי ייוושעו אלו שנועדו לישועה?
כתבי הקודש מלמדים שבעתיד יחווה עם ישראל, וגם שאר עמי העולם, צרה איומה אשר עתידה לגרום למותם של כשני שליש מכלל יושבי תבל (התגלות ו 8, ט 15, טז, ישעיה ב 12-22, צפניה א 14-18).
דניאל הנביא מציין את פרק הזמן של אותה צרה. מדובר על 7 שנים שהם "השבוע" האחרון בנבואתו שבפרק ט 24-27 (ראה גם התגלות יב 6, חצי התקופה = שלוש וחצי שנים).
ירמיה הנביא בפרק ל 7 מכנה את התקופה בשם: עת צרה היא ליעקב (ראה גם דניאל יב 1).
זכריה הנביא בפרק יג 8-9 מציין שרק שליש מעם ישראל יינצל.
תכלית צרת יעקב שתתרחש באחרית הימים היא לזקק את כלל יושבי תבל מחטא ועבודת אלילים, ולהשאיר רק את אלו שכורעים ברך לאדון ישוע ומודים בפיהם שהוא המשיח.
לכן, בסיום צרת יעקב, כאשר יחזור המשיח ישוע ארצה, הוא ישמיד את אחרוני מתנגדיו מכלל העמים, וישאיר בחיים את הנושעים.
שאול השליח מתאר זאת באיגרת אל הרומים יא 25-27.
כל ישראל ייוושע – אותם ישראל ששאול השליח מתייחס אליהם הינם השארית מצרת יעקב, ז"א השליש הנותר מעם ישראל. מכיוון שרק הם נותרו בחיים מאירועי צרת יעקב, יוצא שהם כל ישראל.
שארית זו יביטו לעבר המשיח ישוע ויתאבלו על דחייתם אותו (זכריה יב 10).