הראשונה ליוחנן פרק ג'

ראשונה ליוחנן פרק ג'

 מבוא

מפרק ב פסוק 18 ועד סוף פרק ג ניתן ללמוד איך לזהות את מתנגדי המשיח ואיך להתגונן מפניהם. יוחנן ציין את שלושת האפיונים והתכונות של "צוררי ישוע המשיח" (דהיינו שונאיו ומתנגדיו):

א.        צוררי המשיח אינם אוהבים את ההתחברות עם ילדי אלוהים (ב 19).

ב.        צוררי המשיח דוחים את אלוהותו של ישוע אשר בא בבשר (ב 22-23, ד 1-6).

ג.         צוררי המשיח ינסו להסיט אתכם מדרך האמת (ב 26, ראה גם התגלות יג).

יוחנן גם הרגיע את האחים לאמונה ואמר שאלוהים לא השאיר את ילדיו לבד וחסרי הגנה מול נכלי השטן:

א.        אלוהים חתם את ילדיו ברוח הקודש וכך הבטיח את נוכחותו בחיי כל אחד מהם ואת הגנתו האישית (אפסים א 14-13; א-קורינתים ג 17-16).

ב.        אלוהים דורש מילדיו להראות אחריות ולהיצמד להוראתו שבכתבי הקודש — להשתמש כל הזמן בכלים שנועדו להגן עלינו מן הרע.

מי שפועל כיאות לילד טהור של אלוהים, מובטח לו שיזהה את צוררי המשיח ולא ייפגע מתורתם המתעה.

בפרק ג יוחנן שוב מדבר על האהבה של אלוהים שהתבטאה במותו המכפר של ישוע המשיח בן האלוהים. השליח חוזר ומשנן את הנושא הזה כדי שילדי אלוהים ישכילו להבדיל בין ההוראה השקרית של הפילוסופים וצוררי המשיח, לבין אמת אלוהים שבכתבי הקודש.

התחברות עם אלוהים קדוש אפשרית רק לאלו שקדושת אלוהים וטוהרו הנם חלק מחייהם. אין דרך אחרת להתחברות עם אלוהים, ולא משנה מה יאמרו לכם מורים אחרים.

מאפייני החיים עם ישוע — התחברות עם אל שדי

כעת נלמד על אודות המעמד שלנו כבנים לאלוהים. נזכיר הן את החובות והן את הזכויות.

נתרכז במה שמאפיין את חיי המאמין בישוע, וכך נדע מהו התנאי הבסיסי להתחברות עם אלוהים טהור. יוחנן כבר ציין את העקרונות הללו בפרק א, אך כאן הוא עושה זאת מזווית נוספת.

א-יוחנן ג 3-1:

1 רְאוּ אֵיזוֹ אַהֲבָה נָתַן לָנוּ הָאָב לְהִקָּרֵא יַלְדֵי אֱלוֹהִים! וְאָכֵן כָּךְ אֲנַחְנוּ. מִשּׁוּם כָּךְ הָעוֹלָם אֵינוֹ מַכִּיר אוֹתָנוּ, מִשּׁוּם שֶׁלּא הִכִּיר אוֹתוֹ.

2 אֲהוּבַי, עַכְשָׁיו יַלְדֵי אֱלוֹהִים אֲנַחְנוּ, וְעוֹד לא נִגְלָה מַה נִּהְיֶה. יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁבְּהִגָּלוֹתוֹ נִהְיֶה כָּמוֹהוּ, כִּי נִרְאֵהוּ כְּמוֹ שֶׁהוּא. 3 וְכָל מִי שֶׁנִּסְמָךְ עָלָיו בַּתִּקְוָה הַזּאת, מְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ כְּפִי שֶׁטָהוֹר הָאֶחָד הַהוּא.

בפסוקים אלו יוחנן מזכיר לנו את גודל אהבתו של אלוהים אלינו בכך שקרא לנו "יַלְדֵי אֱלוֹהִים".

לפעמים אנו מקבלים את האהבה הגדולה הזו כמובנת מאליה. לכן, הבה נשנן מספר עובדות חשובות לפני שנתענג על הבונוס הנפלא שקיבלנו במתנה:

• אנו נקראים "יַלְדֵי אֱלוֹהִים".
• נוצרנו בצלמו ובדמותו של אלוהים — כך היה בבראשית (בראשית א 26:"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ").
• קיבלנו מאלוהים את נשיפת החיים, כך שקיבלנו את חייו (בראשית ב 7:"וַיִּיצֶר יהוה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה").

כלומר, אדם וחווה התייחסו זה לזו באופן מושלם, מלא הערכה ואהבה. גופם היה מושלם ולא היה דבר בבריאה או בהתנהגותם שגרם להם פגע, כאב או כשל. הם נבראו כדי לחיות לנצח עם אלוהים ובחברתו.

אם כן, מה השתבש?

קללת החטא שחטאו אדם וחווה השפיעה על כלל האנושות והבריאה; המוות נכנס למעגל החיים.  ההתחברות הקרובה שהייתה לאדם וחווה עם אלוהים נהרסה.

החטא גרם להרס אופיו ותכונותיו של האדם עד כי השתבשו מאוד, ומאז התנהגותנו דומה יותר לזו של השטן מאשר להתנהגותו של אלוהים (ראה את ההבדל בין "פרי הרוח" ל"פרי הבשר" באיגרת לגלטים ה 23-19).

תוצאת החטא פגעה כל כך באדם עד כי קשה לזהות את התכונות המקוריות של אלוהים באדם הממוצע. האדם מת מבחינה רוחנית.

אז מה עושים?

פשוט, נולדים מחדש. — מהי לידה מחדש?

1. הכרה בעובדת היותי חוטא;
2. הבנה ואמונה שישוע הוא המשיח המובטח בכתבי הקודש, ואמונה בו בלבד כמכפר חטאיי.

אלה הם התנאים ההכרחיים לסליחת חטאים, לישועה, וללידה מחדש.

מי שנולד מחדש זוכה להירפא מקללת העונש הנצחי בגלל החטא. כמו כן, הנולד מחדש זוכה לנוכחות נצחית של רוח אלוהים בו, ובזכות זאת — תיקון יומיומי ומתמשך של הפגעים באופי ובתכונות שנוצרו בגלל החטא.

הלידה מחדש משפיעה על הלך המחשבה של הנושע ועל שאיפותיו. היא משנה את תכלית החיים.

הנולד מחדש כל כך משתנה עד כי המביט על חייו חייב לומר: "הוא השתנה! הוא לא כפי שהיה לפני כן! הוא ממש מתנהג טוב יותר!"

כל אדם מאמין אחר הבוחן את חייך חייב לומר עם הזמן: "הנושע הזה מתנהג יומיום יותר כמו ישוע."

במילים פשוטות, הלידה מחדש מאפשרת לרוח אלוהים לפעול בנו ודרכנו, כך שנידמה יותר ויותר למקור — ממש כפי שאלוהים עשה זאת בבראשית א.

אלוהים שילם מחיר גבוה כדי שאנו נוכל להיקרא "ילדי אלוהים":

"כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם" (יוחנן ג 16).

"רְאוּ אֵיזוֹ אַהֲבָה נָתַן לָנוּ הָאָב." — יוחנן מלמד אותנו באופן מופלא שאת אהבת אלוהים ניתן לראות. אלוהים בכבודו ובעצמו לבש בשר, השפיל את עצמו עד מוות מול בני אדם ואיפשר להם לצלוב אותו (פיליפים ב 8-66).

אם כן, לאהבת אלוהים יש שם פרטי — ישוע המשיח.

אלוהים הבן, ישוע המשיח, בא לעולם כדי לשמש שׂה כפרת החטאים שלנו (יוחנן א 29, ג 16; ישעיהו נג 6).

מדוע אהבת אלוהים באה לעולם כשׂה כפרת חטאים?

כדי לפתוח לנו את הדרך לישועה. לו היינו צדיקים תמימים, אז היה ניתן להבין שאלוהים חייב לנו משהו, אבל זאת לא המציאות. אלוהים נתן את חייו כקורבן כפרת החטאים שלנו בזמן שעוד היינו חוטאים וטמאים, עוד בהיותנו אויביו (אל הרומים ה 8: "אוּלָם אֱלֹהִים מְגַלֶּה אֶת אַהֲבָתוֹ אֵלֵינוּ בְּכָךְ שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵת בַּעֲדֵנוּ כַּאֲשֶׁר עוֹד הָיִינוּ אֲנָשִׁים חוֹטְאִים").

אילו אלוהים לא היה עושה זאת בעבורנו, היינו נשארים מתים בחטאינו. הוא עשה זאת כדי להציל אותנו ממוות נצחי. ישוע בא לכפר את חטאינו כדי להפר את פעולות השטן.

האם מישהו מאתנו יעלה על דעתו להקריב את חייו עבור אויב או שונא? לא במהרה. לכן יוחנן אומר: "רְאוּ אֵיזוֹ אַהֲבָה נָתַן לָנוּ הָאָב!".

אהבת אלוהים לא הייתה מתנה תיאורטית. היא התגשמה והתגלמה כולה בחייו, במותו ובתחייתו של ישוע המשיח עבור כל אחד מאיתנו. ישוע אינו אישיות דמיונית מן האגדות. ראינו ושמענו אותו וגם התחברנו איתו (פרק א 4-1).

אהבת אלוהים בעבורנו אינה רק סיפור לילדים לפני השינה. היא דבר מוחשי — היא אישיות. כשיוחנן אומר, "ראו את אהבת אלוהים!", הכוונה היא, "ראו את ישוע!" יוחנן מתאר את ישוע המשיח כהתגלמות אהבת אלוהים לאדם, כהגדרת המילה "אהבה".

לאור זאת ניתן ללמוד כי אהבה שלא רואים, לא מרגישים ולא שומעים, אינה אהבה. אהבה מתבטאת בנתינה, בהקרבה, בחיתוך ממני ובחיבור לזולת.

את האהבה של אלוהים ניתן לראות. לכן יוחנן אומר: "ראו!"

בפרק ג 18-16 יוחנן אומר:

"בָּזֹאת הִכַּרְנוּ מַה הִיא אַהֲבָה, בָּעֻבְדָּה שֶׁהוּא מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲדֵנוּ. גַּם אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לִמְסֹר אֶת נַפְשֵׁנוּ בְּעַד אַחֵינוּ. 17 מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נִכְסֵי הָעוֹלָם וְהוּא רוֹאֶה אֶת אָחִיו בְּמַחְסוֹר וּמוֹנֵעַ אֶת רַחֲמָיו מִמֶּנּוּ, אֵיךְ תַּעֲמֹד בּוֹ אַהֲבַת אֱלֹהִים? 18 יְלָדַי, אַל נָא נֹאהַב בְּמִלִּים וּבְדִבּוּר, כִּי אִם בְּפֹעַל וּבֶאֱמֶת."

יוחנן מקדיש מילים כה רבות לתאר את האהבה האמיתית — את אהבת ישוע — כדי להעניק לשומעיו את הכלים הראויים להבדיל בין הוראת האמת מכתבי הקודש והדוגמה של ישוע, לבין ההוראה של מורי השקר וצוררי המשיח.

מורי השקר, הפילוסופים למיניהם, מומחים בתיאוריות. הם מתרחקים מכל דבר הדורש מהם לתת אהבה אמיתית. את האהבה שלהם רק שומעים, אך לא רואים. הם מתארים אותה במילים גבוהות שאינן עולות להם כסף או מאמץ. הם טובים בכתיבה אך מקבלים ציון נכשל בעשייה, כי רוח אלוהים אינו בהם. העולם נהנה לשמוע את עצותיהם, אך אף פעם לא רואה אותם חיים על פיהן.

ומה לגבי אותם אידיאליסטים ואנשים טובים שמתאמצים לתת ולאהוב את האחר, אך בו בזמן הם מנותקים מהאמונה בישוע ומנוכחות רוח אלוהים?

הרי ישנם זוגות נשואים שאינם מאמינים בישוע, אך חייהם המשותפים הנם דוגמה לנאמנות ולאהבה. ישנם גילויי הקרבה מופלאים בין חיילים בלתי נושעים שנלחמים זה לצד זה.

למרות מעשיהם הטובים והנעימות לחיות בקרבתם, כל אדם שאינו מבקש באמונה את כפרת החטאים של אלוהים בדם ישוע המשיח נשאר עם חטאיו ואשם לפני אלוהים — אין אדם שאינו חוטא (א 8, 10:  "אִם נֹאמַר שֶׁאֵין בָּנוּ חֵטְא, מַתְעִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בָּנוּ… 10 אִם נֹאמַר שֶׁלֹּא חָטָאנוּ, לְכוֹזֵב שָׂמְנוּ אוֹתוֹ וּדְבָרוֹ אֵינוֹ בָּנוּ"). כל מעשיהם הטובים גרמו נוחות רבה לסובבים, אך לא הושיעו אותם מאבדון.

כמה שהדבר קשה וכואב לומר, הרי שבסוף חייהם גורלם אינו שונה מגורל הגרוע שבחוטאים: ניתוק נצחי מנוכחות אלוהים — אגם האש (התגלות כ 15-11).

אם יש דרך אחרת לישועה, או אם יש אמת אחרת מלבד זו של ישוע, הרי שישוע אינו דובר אמת (יוחנן יד 6; מע"ש ד 12; אל הרומים י 10-9).

ובכן, יוחנן מציין שאהבת אלוהים שניתנה לנו העניקה לנו מעמד מיוחד: "ילדי אלוהים".

מה כלול בתואר הכבוד הזה — "יַלְדֵי אֱלוֹהִים"?

א.         אלוהים ילד אותנו מבחינה רוחנית. באנו לעולם בחסדו, והוא זה שגם פקח את עינינו להכיר אותו (אל האפסים א 4; יוחנן ג 3). רוחו — כלומר הוא עצמו — חי בתוכנו.

ב.         אנו שותפים לטבעו — צדק, טוהר וקדושה (ב-פטרוס א 4-3; רומים ח 30-29; גלטים ה 23-22).

ג.         אנו שותפים למשימתו (מע"ש א 9-8; מתי כח 20-18; ב-קורינתים ה 21-10).

ד.         אנו מסכימים עם דרכו ופעולתו (אל הרומים ח 28; פיליפים ב 11-1; קולוסים ג 17-1).

ה.         אנו שותפים לכל שיש לו (יורשים), ולכן הוא גם אומר כי נמלוך עמו (רומים ח 17; גלטים ג 29, ד 7; התגלות כב 5; פיליפים ג 20; א-פטרוס א 4).

ו.          קיבלנו זכות אדירה לקרוא לבורא העולם: "אבא אבינו", והוא מבטיח לענות לנו ולספק לנו את כל מחסורינו (אל הרומים ח 16: "הָרוּחַ עַצְמָהּ מְעִידָה יַחַד עִם רוּחֵנוּ שֶׁבָּנִים לֵאלֹהִים אָנוּ").

"מִשּׁוּם כָּךְ הָעוֹלָם אֵינוֹ מַכִּיר אוֹתָנוּ, מִשּׁוּם שֶׁלּא הִכִּיר אוֹתוֹ." — יוחנן מציין שקיבלנו מתנה נפלאה להיקרא "ילדי אלוהים", והנה, מסיבה זו  העולם אינו מכיר אותנו.

מדוע "העולם" (שאר בני האדם) אינו מכיר אותנו כילדי אלוהים (ג 1)?

"מִשּׁוּם שֶׁלּא הִכִּיר אוֹתוֹ." — העולם אינו מזהה אותנו כילדי אלוהים מכיוון שאינו יודע איך אלוהים נראה, פועל וחושב. ענייני אלוהם הם זרים לאנשי העולם. על כך נאמר בפרק ד 5: "הֵם מִן הָעוֹלָם; לָכֵן הֵם מְדַבְּרִים דְּבָרִים הַנּוֹבְעִים מִן הָעוֹלָם וְהָעוֹלָם שׁוֹמֵעַ לָהֶם."

כילדי אלוהים אנו פועלים בעולם על פי הוראות אלוהים שבכתבי הקודש:

• אנו משתדלים לסלוח ולוותר — אך העולם מפרש זאת כאילו אנו חלשים ופריירים.
• אנו נותנים בהקרבה לקהילה ולנזקקים, לעתים על חשבון דברים שאנו זקוקים להם — אך העולם מחשיב זאת כטיפשות וסגפנות חסרת תכלית.
• אנו מסרבים להיות בחברה חוטאת או לראות דברים לא מוסריים — אך החברה מסביבנו שונאת אותנו, כי כך אנו מצביעים על בעיה בחייהם וגורמים להם להרגיש אשמים.
• אנו חולמים על העתיד עם אלוהים. הבטחות אלוהים מאוד מציאותיות לחיינו, והן קובעות את מהלכי היומיום שלנו — אך העולם מחשיב זאת לטמטום, שטיפת מוח וחוסר אינטלקט.

מדוע העולם אינו מבין אותנו ואינו מקבל את דרך חיינו?

אציין דוגמה מהחיים:

כל אחד מאיתנו התנסה במצב בו הוא ראה ילד הדומה לאחד מהוריו כשתי טיפות מים. כשאנו מביטים על אותו ילד אנו מיד מעלים למוחנו את פניו של אותו הורה הדומה לו. אך אנו יכולים לומר לאותו ילד שהוא דומה מאוד לאביו או לאימו רק אם אנחנו אכן מכירים את הוריו.

לכך בדיוק מתכוון יוחנן. העולם הבלתי נושע אינו מזהה אותנו כילדי אלוהים ומזלזל באמונתנו ובדרכינו, מפני שאינו מכיר את אלוהים באופן אישי ולכן אינו יודע למה או למי להשוות אותנו. העולם מזהה בנו דבר שונה — דבר שהוא אוהב או לא אוהב — אך אינו יודע לשייך את מעשינו, מחשבותינו ורצונותינו לאלו של אלוהים, כי אינו מכיר את אלוהים באופן אישי.

בני האדם שאינם נושעים הנם עיוורים מבחינה רוחנית. הם לא יכולים להפנים את המהלכים הרוחניים של אלוהים בעולם.

להלן מספר דוגמאות:

1. הדוגמה היפה ביותר נמצאת בבשורת יוחנן פרק ג. שם נקדימון משׂוחח עם ישוע ולומד על אודות עומק העיוורון הרוחני בו נמצא כל אדם במצבו הראשוני. האדם הלא נושע רואה את פעולות אלוהים בעולם, אך אינו מצליח לפענח את תכליתם.

שאול השליח מסביר את החשיבות של נוכחות רוח הקודש באדם באיגרת הראשונה לקורינתים ב 15-10. שם הוא אומר כי הדרך היחידה להבין את דבר אלוהים וליישם אותו בחיים היא בעזרת רוח הקודש.

2. יוחנן ט: ריפוי העיוור מלידה ליד בריכת השילוח.

ריפוי העיוור נועד להדגיש את העיוורון הרוחני של ההנהגה הרוחנית באותה עת:

• הם, הרואים מבחינה פיזית, עומדים כעיוורים לכל דבר רוחני;
• אותו אדם שהיה עיוור פיזית למשך כל חייו רואה כעת היטב את המהלך הרוחני של אלוהים ומזהה את מושיעו.

ריפויו של העיוור נעשה גם כדי להוכיח את שאמר ישוע לפרושים בפרק הקודם. שם הכריז על עצמו כעל אור העולם. הפרושים והצדוקים דחו אותו, ולכן ישוע ביצע נסים ואותות כדי שיבחנו אותו לאור מעשיו.

3. לוקס ד 30-16:

באי בית הכנסת בנצרת הכירו את ישוע כילד, אך היו עיוורים להיותו המשיח בן אלוהים — אף על פי שכל הפעולות שעשה לנגד עיניהם הוכיחו את זהותו.

הנה לפנינו הדוגמה הכי ברורה: הילד מספר אחד של אלוהים בא לעולם והעולם לא הכירו.

מדוע? — מכיוון שהעולם לא הכיר את "אבא" שלו. על כך אמר ישוע המשיח ביוחנן ח 43-42:

"אִלּוּ אֱלֹהִים הָיָה אֲבִיכֶם, הֱיִיתֶם אוֹהֲבִים אוֹתִי, שֶׁכֵּן אֲנִי מֵאֵת הָאֱלֹהִים יָצָאתִי וּבָאתִי. הֵן לֹא מֵעַצְמִי בָּאתִי; הוּא שְׁלָחַנִי. 43 מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְבִינִים אֶת דִּבּוּרִי? מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יְכוֹלִים לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרִי."

ראה גם פסוק 19: "שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: 'אֵיפֹה אָבִיךָ?' הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: 'גַּם אוֹתִי גַּם אֶת אָבִי אֵינְכֶם מַכִּירִים. אִלּוּ הִכַּרְתֶּם אוֹתִי, גַּם אֶת אָבִי הֱיִיתֶם מַכִּירִים'."

אם העולם אינו מכיר את ישוע — בן האלוהים מספר אחד — מן הסתם הוא לא יכיר את האחים שלו! אילו העולם היה מכיר את אלוהים, רק אז היה נחשב לילדו והיה מכיר את שאר האחים.

"יַלְדֵי אֱלוֹהִים אֲנַחְנוּ" — וכידוע, יחד עם המעמד באים החובות.

דוגמה מן החיים:

כאשר התקבלתי לעבודה בחברה מתקדמת, הציגו בפניי דף שכלל את הגדרת התפקיד כטכנאי ציוד: שעות עבודה, משמרות, איכות עבודה וכו'. בדף נוסף הוצגו הזכויות: ימי חופשה, קופת גמל, בונוסים, אוכל, ביגוד וכו'.

כמו כן כתבו לי: "דע לך שאתה מייצג חברה בעלת מוניטין עולמי — אתה המראה של החברה!" קראתי את החוזה ונדרשתי להחליט.

אלוהים מציג לנו דבר דומה: חוזה התחברות נצחית עם אלוהים. הוא מצפה מהאדם המאמין כי מעשיו החיצוניים ולבו ישקפו את אמונתו. לאלוהים יש מוניטין ושם קדוש, תיאור אופיו וקדושתו ממלאים את דפי התנ"ך. על מנת להקל עלינו, שלח אלוהים את המשיח כדי שיחיה פה אתנו וייתן לנו דוגמה לחיים משיחיים (עברים א 3).

אלוהים מצפה מאתנו לייצג את ענייניו בארץ — אנו שגרירי המשיח (ב-קורינתים ה 20).

בחסדו הוא מאפשר לנו לשרת אותו. הוא מטיל עלינו משימה חשובה ביותר:

עבודת בישור — לומר לעולם כי אלוהים שלח את בנו כדי להושיע אותנו מהמוות שהוא תוצאת החטא: "…הוּא נִגְלָה כְּדֵי לָשֵׂאת אֶת חֲטָאֵינוּ, וּבוֹ אֵין חֵטְא" (פסוק 5; מתי כח 20-19; ב-קורינתים ה 20-18; אל הרומים י 177).

מדוע?

אנו תמונת המראה של אלוהים בעולם הזה! לפחות כך הוא מצפה ודורש. התנהגותנו מושכת הרבה מילות ביקורת והשפלה, אך גם משרתת את הבשורה. אלו שרוח אלוהים פוקח את עיניהם רואים את חיינו ומבינים את גודל כוח אלוהים הפועל בבני האדם.

אנשים שנושעים ונמצאים ברמות שונות של בגרות רוחנית, רואים את עדות חיינו ואמורים ללמוד מאיתנו איך חיים על פי רצון אלוהים.

יש גמול רב בלהיות ילד של אלוהים, אך יחד עם הגמול באה אחריות שעלינו להיות מודעים לה עשרים וארבע שעות ביממה שבע ימים בשבוע — לכבוד אלוהים האב והאדון ישוע המשיח.

נזכור תמיד שנסלחו לנו חטאותינו למען נפאר את שם ישוע — ב 12: "כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, יְלָדַי, מִפְּנֵי שֶׁנִּסְלְחוּ לָכֶם חֲטָאֵיכֶם בַּעֲבוּר שְׁמוֹ."

בכל יום ייתכן שאחד מילדנו, שכנינו או חברינו ייוולדו מחדש. מה אז יגידו על העדות שראו בחיינו? — האם יאמרו שראו דבר מיוחד בחייך?

לאור זאת, התנהגותנו כילדי אלוהים חשובה מאוד לעדות שלנו עבור ישוע ועבור ישועת בני האדם.

ראו את דברי פטרוס למאמינים במאה הראשונה — בתקופה של סבל רב: "אֲהוּבַי, שֶׁבִּבְחִינַת זָרִים וְגוֹלִים אַתֶּם, מַפְצִיר אֲנִי בָּכֶם לְהִנָּזֵר מִתַּאֲווֹת בְּשָׂרִים הַנִּלְחָמוֹת נֶגֶד הַנֶּפֶשׁ. הֵיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם בַּגּוֹיִם, כְּדֵי שֶׁיִּתְבּוֹנְנוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים וִיהַלְּלוּ אֶת אֱלֹהִים בְּיוֹם פְּקֻדָּה עַל אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁבִּגְלָלָם הִשְׁמִיצוּ אֶתְכֶם כְּעוֹשֵׂי רָעָה" (א-פטרוס ב 12-11).

לפיכך, חלק מהאנשים שכעת לועגים לנו ופועלים נגדנו, עתידים עם הזמן להיוושע. לאחר שייוושעו הם יודו לאלוהים ויפארו את שמו בעבור עמידתנו האיתנה בעדות ללא דופי, עדות שעזרה להם לראות את ישוע ולהיוושע.

שימו לב איך פטרוס מכנה אותנו המאמינים — ילדי אלוהים — בעולם הזמני הזה: "זָרִים וְגוֹלִים" (א-פטרוס ב 11). שאול השליח מכנה אותנו "אזרחי שמים": "אֲשֶׁר לָנוּ, אֶזְרָחוּתֵנוּ בַּשָּׁמַיִם הִיא" (פיליפים ג 20). אל לנו להתפלא שלא מכירים אותנו כאן. זה בגלל שאנו לא שייכים לפה!

בְּהִגָּלוֹתוֹ נִהְיֶה כָּמוֹהוּ

בפסוקים 2-1 נאמר כי "יַלְדֵי אֱלֹהִים אֲנַחְנוּ." — זהו מעמדנו הנוכחי.

בפסוקים 3-2 יוחנן מעודד את ילדי אלוהים בתקווה הנפלאה שתהיה מנת חלקנו בעתיד ולנצח נצחים. הוא אומר לנו מה נהיה ומגדיר את מעמדנו העתידי. אלה הם חלק מפסוקי הנחמה הנפלאים ביותר בכתבי הקודש.

א-יוחנן ג 3-2: "אֲהוּבַי, עַכְשָׁיו יַלְדֵי אֱלוֹהִים אֲנַחְנוּ, וְעוֹד לא נִגְלָה מַה נִּהְיֶה. יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁבְּהִגָּלוֹתוֹ נִהְיֶה כָּמוֹהוּ, כִּי נִרְאֵהוּ כְּמוֹ שֶׁהוּא.  וְכָל מִי שֶׁנִּסְמָךְ עָלָיו בַּתִּקְוָה הַזּאת, מְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ כְּפִי שֶׁטָהוֹר הָאֶחָד הַהוּא."

יוחנן אומר: כרגע אנו יודעים שקיבלנו תואר: להיקרא "יַלְדֵי אֱלוֹהִים". זו מתנה שנשמעת מופשטת. אנו לא מרגישים בשלב זה דבר בחיינו המתבטא בשינוי חיצוני או בחשבון הבנק שלנו — אך אל לנו לזלזל בתואר הזה!

אלוהים עתיד להפקיד את כל בריאתו בידי ילדיו הנאמנים, הקדושים והטהורים, ממש כפי שתכנן לעשות מיד לאחר שברא את אדם וחווה (בראשית א 31-26).

כעת אנו נקראים בשם כללי "יַלְדֵי אֱלוֹהִים". אף אחד מאיתנו אינו יודע באיזה תפקיד עתיד לשרת את האדון בממלכתו — כאשר נהיה בוגרים ומוכנים לשרות מושלם.

מכיוון שאנו עתידים לשרת את האדון בתפקידים נעלים, ראוי שכבר היום נחיה על פי אמת המידה של ממלכת האדון ולא על פי אמות המידה הפסולות של העולם. זיכרו! אנו כבר היום אזרחי מלכות אלוהים, שגרירי המשיח בעולם (פיליפים ג 20; ב-קורינתים ה 20-19).

"יַלְדֵי אֱלֹהִים אֲנַחְנוּ." — במילים פשוטות יוחנן אומר: "רבותיי, אתם בני המלך!"

כמו שמצפים מילד של המלך להתנהג כיאה למעמדו ולתפקידו המיועד, כך יוחנן מעודד אותנו לזכור תמיד: אתם ילדי אלוהים. שימו לב שבהתנהגותכם אתם מקרינים את כבוד אביכם שבשמים. חיו בהתאם לקריאתכם, בהתאם לתכליתכם הנעלה.

שימו לב איך בוחנים כל מעשה או מילה של יורש העצר הבריטי. אזרחי הממלכה הבריטית בוחנים כל צעד ושעל של הנסיך ביודעם כי הוא עתיד להיות מלכם.

כך בדיוק בוחנים את חיינו, ובדרך עדותנו אנו מפארים את "אבינו" — את אלוהים.

"יוֹדְעִים אָנוּ", אומר יוחנן, שבעתיד, כאשר יתגלה אלינו ישוע המשיח, "נִהְיֶה כָּמוֹהוּ". — מה זאת אומרת?

א.        איך ישוע נראה?

ב.        איך אנו עתידים להיראות?

ג.         מתי ישוע עתיד להיגלות לנו?

הדגש של יוחנן אינו על צבע שיער, גובה וצבע עיניים, אלא על כך שנהיה בעלי גוף חדש — גוף שאינו חשוף יותר לחטא ולפגיעתו, בעלי מוח מלא בהלך המחשבה של אלוהים, פועלים ללא טעות כי אם בקדושה ובטוהר, מחוננים ביכולת מושלמת לעשות בדיוק את רצון אבינו שבשמים.

אנו נהיה כמו ישוע ובחברתו של ישוע, "אֲשֶׁר יַחֲלִיף אֶת גּוּפֵנוּ הַנָּחוּת וְיַעֲשֵׂהוּ דּוֹמֶה לְגוּפוֹ הֶהָדוּר כָּבוֹד" (פיליפים ג 21; ראה גם א-יוחנן ג 2; א-קורינתים טו 57-51; א-תסלוניקים ד 18-133).

יום יבוא — ואני מאמין שזה יכול לקרות בכל רגע — כאשר נשמע את קול התרועה הקורא לנו לחזור הביתה. שם, בשמים, בבית עם ישוע, החטא לא ישכון יותר. מכיוון שכל התחלואים והנכויות מקורם בחטא הראשוני, הם כולם ייעלמו יחד עם כל תופעות הלוואי. כל המאמינים שייקראו השמיימה יקבלו גוף נטול חטא והשפעותיו, כמו גופו של ישוע.

שאול השליח עודד את המאמינים בקהילה בקורינתוס בתארו את מעמדם כאשר יילקחו לשמים, או לאחר מותם. באיגרת הראשונה לקורינתים טו 58-44 הוא אומר: כשנהיה עם האדון יהיה לנו גוף חדש ונצחי, נלבש את צלמו הנצחי של ישוע. צדק, טוהר וקדושה יהיו לנו לבגד נצחי — דבר שיבטיח את התחברותנו המושלמת עם אלוהים לנצח נצחים.

באיגרת אל הרומים ח 19-18 שאול השליח מעודד את המאמינים ברומא, הנמצאים תחת רדיפה ובמצוקה. הוא כותב שהתגלותו של ישוע לא רק תשנה אותנו ותשים קץ לסבלותינו, אלא שההשפעה תהיה גם על כל הבריאה. החטא ירוסן וכל יציר אלוהים יפעל באופן ובתנאים הדומים לאלה של בראשית, לפני החטא של אדם וחווה:

"אֲנִי סָבוּר שֶׁסִּבְלוֹת הַזְּמַן הַזֶּה אֵינָם שְׁקוּלִים כְּנֶגֶד הַכָּבוֹד הֶעָתִיד לְהִגָּלוֹת בָּנוּ. 19 כָּל הַבְּרִיאָה מְצַפָּה בְּכִסּוּפִים לְהִתְגַּלּוּת הַבָּנִים־לֵאלֹהִים" (אל הרומים ח 19-18).

אנו בעלי אזרחות שמים (פיליפים ג 20): "אֲשֶׁר לָנוּ, אֶזְרָחוּתֵנוּ בַּשָּׁמַיִם הִיא; מִשָּׁם גַּם יָבוֹא מוֹשִׁיעַ אֲשֶׁר מְחַכִּים אָנוּ לוֹ — הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

ראיתם פעם את התור הארוך בשגרירות האמריקאית? וכל זאת רק כדי לקבל אשרה זמנית לטיול או לביקור. אנשים חולמים על "גרין־קארד" — מדוע? כי זה נותן אפשרות לעבוד ב"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" ומעניק לך זכויות.

"אזרחות" — משמע שאתה בן־בית באותו מקום וזכאי לקבל חלק ונחלה מברכות המקום. יחד עם הזכויות ישנן גם חובות: כל אזרח נדרש לקדם את ענייני המלכות (המדינה) אליה הוא שייך:

"אַתֶּם בַּקְּשׁוּ תְּחִלָּה אֶת מַלְכוּתוֹ וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְכָל אֵלֶּה יִוָּסְפוּ לָכֶם" (מתי ו 33).

"אזרח שמים" — זהו אדם אשר זכאי לשהות בנוכחות אלוהים לנצח נצחים, לזמן בלתי מוגבל, אדם שמושרש בשמים.

 

"בְּהִגָּלוֹתוֹ נִהְיֶה כָּמוֹהוּ." — מתי ישוע עתיד להיגלות לנו?

כתבי הקודש אינם מציינים את התאריך בו ישוע המשיח יבוא בעננים ויאסוף אותנו אליו. הכתוב רק מתאר את האירועים העולמיים בסדר כרונולוגי, כך שנדע מה קודם למה.

לעומת זאת כתבי הקודש כן מגדירים באיזה שלב ישוע יתגלה אלינו. שלב זה יכול להתרחש בכל רגע. זה כל הרעיון מדבריו של יוחנן בפסוקים 3-1.

האירוע בו ישוע עתיד להתגלות לילדיו בעננים נקרא "הילקחות".

כתבי הקודש מבטיחים לנו כי…

1. אין כל אירוע שחייב להתקיים לפני ההילקחות — משמע, ההילקחות יכולה להתרחש בכל רגע.
2. ההילקחות תתרחש לפני תחילת תקופת הצרה בת שבע השנים בה אלוהים ישפוט את העולם בעבור חוסר אמונתו. את זאת אנחנו מסיקים מהדוגמאות הבאות שבכתבי הקודש:

א.        התגלות ג 10:

"מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַרְתָּ אֶת מִצְוָתִי לַעֲמִידָה בְּסַבְלָנוּת, גַּם אֲנִי אֶשְׁמֹר אוֹתְךָ מִשְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן הָעֲתִידָה לָבוֹא עַל כָּל תֵּבֵל, לְנַסּוֹת אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ."

שימו לב שיוחנן אומר "מִשְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן" ולא "בשעת הניסיון". הדקדוק מחייב אותנו להבין שאלוהים עתיד להסיר את ילדיו מן העולם כאשר אותו ניסיון עומד לבוא על יושבי תבל.

הביטוים "יושבי תבל", "יושבי הארץ" בספר ההתגלות מתייחסים לאלו שאינם נושעים בלבד.

ב.        א-תסלוניקים ה 9:

"כִּי אֱלֹהִים לֹא יְעָדָנוּ לְזַעַם, אֶלָּא לִנְחֹל יְשׁוּעָה עַל־יְדֵי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

שאול השליח מעודד את המאמינים בתסלוניקי באומרו להם כי הצרות שהם כרגע עוברים אינן הצרות של תקופת הצרה הגדולה שדניאל הנביא ניבא על אודותיה.

באותה תקופה אלוהים עתיד לזקק את בני האדם בעולם ולהשמיד במהלך שבע שנים את כל אלו שדוחים אותו.

שאול מעודד את המאמינים בכך שאלוהים לא מיעד את ילדיו "לְזַעַם", דהיינו לעונש הספציפי שכרוך במהלך שבע שנות צרת יעקב.

מנין לי לדעת שהביטוי "זעם אלוהים" הנו שם נרדף לכל האירועים הקשים שבשבע שנות צרת יעקב? — כך נאמר בהתגלות טו 1:

"רָאִיתִי אוֹת אַחֵר בַּשָּׁמַיִם, גָּדוֹל וּמַפְלִיא: שִׁבְעָה מַלְאָכִים נוֹשְׂאִים אֶת שֶׁבַע הַמַּכּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, כִּי בָּהֶן נִשְׁלַם זַעַם אֱלֹהִים."

מדבריו של יוחנן מתברר כי כל המכות שצוינו בספר ההתגלות (במסגרת שבע החותמות) הן "זַעַם אֱלֹהִים".

מן הסתם, עצמת המכות מתעצמת ככל שמתקדם הזמן, אך כל המכות ביחד הן חלק מזעם אלוהים על בני האדם הדוחים את אלוהותו וריבונותו על חייהם ועל כל אשר בבריאתו.

ג.         המילים "קהילה", "גוף המשיח" אינן מוזכרות אף פעם אחת בספר ההתגלות בפרקים ו-יט — במקום בו מתוארים כל העונשים הכלולים בצרת יעקב.

הסיבה לכך מאוד פשוטה: אלוהים לקח את קהילתו השמיימה לפני תחילת צרת יעקב.

ד.         זכריה יד 5: "וּבָא יהוה אֱלֹהַי, כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ."

בפסוק זה זכריה מנבא את חזרתו של ישוע המשיח ארצה: הוא אינו חוזר לבד, אלא יחד עם כל ה"קדושים" — דהיינו המאמינים הנושעים (רומים א 7; א-קורינתים א 2; אפסים א 4).

ה.        ניתן ללמוד על אופן פעולתו של אלוהים בעבר:

1. בהצלת נוֹח לפני המבול. — אלוהים הכין מקלט לנוח, לאשתו, לשלושת בניו ונשותיהם לפני שהשמיד את שאר בני האדם בעולם.
2. בהצלת לוט לפני השמדת סדום ועמורה. — אלוהים ציין שבעבור מספר צדיקים לא ישמיד את האזור. כשלא נמצא המספר הנדרש של צדיקים, אלוהים שלח את מלאכיו להוציא את לוט ומשפחתו מסדום ועמורה לפני שהשמיד את הערים על יושביהם.

העיקרון שעל-פיו פועל אלוהים מבוסס על הבטחותיו ועל תכונותיו — ומהם הוא לא נסוג.

נתונים על אודות ההילקחות נמצאים בכתבי הקודש ב…

א-תסלוניקים א 10-9, ד 18-13; א-קורינתים טו 58-51; פיליפים א 6, ג 21, ד 5.

"בְּהִגָּלוֹתוֹ נִהְיֶה כָּמוֹהוּ." — מדוע אלוהים אינו מציין את התאריך של התגלות ישוע אלינו?

ההסבר נמצא בפסוק 3:

"…וְכָל מִי שֶׁנִּסְמָךְ עָלָיו בַּתִּקְוָה הַזּאת, מְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ כְּפִי שֶׁטָהוֹר הָאֶחָד הַהוּא."

מכיוון שהתגלותו של האדון ישוע המשיח יכולה להתרחש בכל רגע, ילדי אלוהים מוודאים שהם נקיים מכל חטא בכל רגע נתון בחייהם. ילדי אלוהים עלולים לעמוד מול אלוהים בכל רגע. לכן עליהם להיות תמיד מוכנים לפגישה הזו.

אין הדבר אומר שילדי אלוהים לא חוטאים, אך עובדת הופעתו של האדון ישוע שיכולה להיות בכל רגע, ממריצה אותנו…

• להתוודות על כל חטא (א-יוחנן א 9);
• להתרחק מן הרע על כל צורותיו (א-תסלוניקים ה 22; יעקב א 27), למען נישמר טהורים כמוהו, וכך התחברותנו עם ישוע המשיח לא תיפגם.

מה יקרה לנו, לילדי אלוהים, מיד לאחר שנילקח השמיימה להיות עם ישוע?

כל המאמינים בישוע — ילדי אלוהים — עתידים לעמוד לפני כס המשפט של ישוע המשיח.

שאול השליח מתאר את האירוע הזה באיגרת השנייה לקורינתים ה 10:

"כִּי כֻּלָּנוּ חַיָּבִים לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, לְמַעַן יְקַבֵּל כָּל אֶחָד כְּפִי הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה בְּעֵת הֱיוֹתוֹ בַּגּוּף, אִם טוֹב וְאִם רַע" (ראה גם א-קורינתים ג 15-100).

הפסוקים ברורים: אם תהיה מאמין פורה, תקבל תגמול עבור עמלך. פרסי אלוהים שהוא יחלק בשמים  לא נועדו "לקנות" את בני האדם, אלא מציינים את גודל אהבתו והקרבתו של אלוהים עבורנו.

אנו המאמינים לא מצייתים לאלוהים רק כדי לקבל טובת הנאה. באותה מידה, אנו לא עוזרים להורינו רק כדי לקבל חלק מהירושה. אנו עושים זאת מתוך אהבה והכרה על מעשי אלוהים עבורינו.

אילו "פרסים" מבטיח אלוהים במעמד משפט כס המשיח?

ילדי אלוהים הנאמנים צפויים לקבל עטרות לראשיהם. עטרות שונות ינתנו למאמין שעמד בתנאים מסוימים:

א.         עטרת הצדקה לכל אוהבי הופעתו:

"מֵעַתָּה שְׁמוּרָה לִי עֲטֶרֶת הַצְּדָקָה אֲשֶׁר הָאָדוֹן, הַשּׁוֹפֵט הַצַּדִּיק, יִתֵּן לִי בַּיּוֹם הַהוּא; וְלֹא רַק לִי בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם לְכָל אוֹהֲבֵי הוֹפָעָתוֹ" (ב-טימותיאוס ד 8).

ב.         עטרת ההתמדה של חיים קדושים וטהורים:

"הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים שֶׁהָרָצִים בְּאִצְטַדְיוֹן אָמְנָם רָצִים כֻּלָּם, אֲבָל אֶחָד מְקַבֵּל אֶת הַפְּרָס? בְּדוֹמֶה לְכָךְ, רוּצוּ לְמַעַן תַּשִֹיגוּהוּ. 25 כָּל מִתְחָרֶה נוֹהֵג לְהִנָּזֵר בְּכָל הַתְּחוּמִים; הַלָּלוּ — כְּדֵי לְהַשִֹיג זֵר נוֹבֵל, אֲבָל אֲנַחְנוּ כְּדֵי לְהַשִֹיג זֵר שֶׁלֹּא יִבֹּל" (א-קורינתים ט 25-244).

ג.         עטרת הפצת דבר אלוהים ודוגמה אישית לזולת:

"כִּי מִי תִּקְוָתֵנוּ וְשִׂמְחָתֵנוּ וַעֲטֶרֶת תְּהִלָּתֵנוּ לְנֹכַח אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ בְּבוֹאוֹ, מִי אִם לֹא אַתֶּם? 20 הֲרֵי אַתֶּם תִּפְאַרְתֵּנוּ וְשִׂמְחָתֵנוּ" (א-תסלוניקים ב 20-199).

ד.         עטרת החיים לעמידה בניסיון (ניסיון האמונה בעת רדיפה וסכנת חיים):

"אַשְׁרֵי הָאִישׁ הַמַּחֲזִיק מַעֲמָד בְּנִסָּיוֹן, כִּי לְאַחַר עָמְדוֹ בַּנִּסָּיוֹן יְקַבֵּל אֶת עֲטֶרֶת הַחַיִּים אֲשֶׁר הִבְטִיחַ הָאָדוֹן לְאוֹהֲבָיו" (יעקב א 12);

"אַל תִּירָא מִפְּנֵי מַה שֶּׁאַתָּה עָתִיד לִסְבֹּל. הִנֵּה עָתִיד הַשָֹטָן לְהַשְׁלִיךְ אֲנָשִׁים מִכֶּם לַכֶּלֶא כְּדֵי שֶׁתְּנֻסּוּ, וְתִהְיֶה לָכֶם צָרָה עֲשֶׂרֶת יָמִים. הֱיֵה נֶאֱמָן עַד מָוֶת וְאֶתֵּן לְךָ עֲטֶרֶת הַחַיִּים" (התגלות ב 100).

ה.         עטרת כבוד (לזקני קהילות ומשרתים את צאן המשיח):

"רְעוּ אֶת עֵדֶר אֱלֹהִים הַנִּמְצָא עִמָּכֶם וְהַשְׁגִיחוּ עָלָיו לֹא מִתּוֹךְ כְּפִיָּה כִּי אִם בְּרָצוֹן, כְּרָצוּי לֵאלֹהִים; לֹא בְּחֶמְדַּת בֶּצַע כִּי אִם בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה; 3 לֹא כְּרוֹדָנִים עַל מַה שֶּׁהֻפְקַד בְּיֶדְכֶם, אֶלָּא בִּהְיוֹתְכֶם מוֹפֵת לַצֹּאן. 4 וּבְהוֹפָעַת שַׂר הָרוֹעִים תְּקַבְּלוּ עֲטֶרֶת כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא תִּבֹּל" (א-פטרוס ה 4-22).

מה משמעות הפרסים הללו?

כמות העטרות מציינת את מידת הציות וחיי ההקרבה למען האדון לאורך חיינו עלי אדמות. לאור זאת ייקבע סוג התפקיד בו נשרת את האדון בממלכתו.

ומה נעשה עם עטרותינו?

נציג אותן לרגלי השׂה, כי רק הוא ראוי לקבל כבוד, יקר וגבורה (התגלות ד 11-10):

"יִפְּלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הַזְּקֵנִים לִפְנֵי הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא וְיִשְׁתַּחֲווּ לַחַי לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וְיַנִּיחוּ אֶת עַטְרוֹתֵיהֶם לִפְנֵי הַכִּסֵּא בְּאָמְרָם: 'לְךָ יָאֶה, אֲדוֹנֵנוּ וֵאלֹהֵינוּ, לְקַבֵּל אֶת הַכָּבוֹד, וְהַיְקָר וְהַגְּבוּרָה, כִּי אַתָּה בָּרָאתָ הַכֹּל, וּבִרְצוֹנְךָ הָיוּ וְנִבְרְאוּ'."

רדיפתנו אינה אחר פרסים! ציותנו למשיח נובע מתוך הכרתנו אותו ואהבתנו אליו.

אלוהים מניח לפנינו חוזה עבודה שבו הוא מגלה את כל הקלפים — חובות וזכויות: מתברר שלא קיים שום מפעל או מנהל בעולם שנותן מענקים כפי שאלוהים נותן!

על מנת להיקרא "ילד לאלוהים" וליהנות מזכויות אלו, אלוהים דורש צעד התחלתי אחד: אמונה שישוע המשיח מת עבור חטאיך על הצלב. אמונה כנה תפתח את הדרך לרוח הקודש לשכון בך ולשנות את חייך. ככל שתכיר את המשיח קרוב יותר, תחפוץ להעניק לו יותר ויותר מחייך, תרצה למסור לו את חייך כקורבן חי, מושלם ורצוי.

יחד עם כל ההבטחות החיוביות, דע לך גם שאם תחיה בחסידות, תירדף! כך נאמר בצורה חד-משמעית:

"וְאָמְנָם כָּל הָרוֹצִים לִחְיוֹת חַיֵּי חֲסִידוּת בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, יֵרָדְפוּ" (ב-טימותיאוס ג 12).

והנה, למרות האזהרה החמורה הכרוכה בחיי חסידות, כל ילדי אלוהים אומרים "הנני! השתמש בי! אני שלך!"

מדוע? — כי ילדי אלוהים יודעים את המחיר היקר ששילם אלוהים בבנו יחידו כדי להושיעם מקללת החטא ומעונש נצחי. הם רואים את ההבטחה של אלוהים. בעיני רוחם הבטחתו של אלוהים היא המציאות, ולקראתה הם צועדים בביטחון — גם אם העולם אינו רואה זאת ולא חוסך מהם מילים משפילות.

סיכום

1. יוחנן מצביע על ישוע המשיח ומכריז כי הוא ביטא את אהבת אלוהים באופן מושלם. אהבת אלוהים אינה הכרזה מילולית, אלא הוכחה בפועל בחיי ההקרבה של ישוע המשיח בעבורינו.

האם את אהבתנו אפשר לראות, או שהיא סטרילית ומסתכמת בהכרזות מילוליות?

2. "ילדי אלוהים" — תואר נפלא!

השם מציין את הדמיון שלנו לישוע המשיח — לאלוהים עצמו — מבחינת אופי, תכונות, ושותפות בנחלה, הוא מינה אותנו ליורשים.

העולם אינו מכיר את אלוהים ולכן אינו מזהה אותנו כילדיו. העולם אינו מכיר ואינו מבין את צדקתו, את קדושתו ואת טוהרו של אלוהים, ולכן אינו מבין שהלך מחשבותינו ואופן פעילותנו בעולם דומים ומקבילים לאלה של אלוהים.

כאשר יתגלה האדון ישוע, נקבל גוף חדש כמו שלו. אז נשרת אותו כפי שייתן לכל אחד מאיתנו — בקדושה, בטוהר ובצדק.

3. מכיוון שהאדון ישוע יכול להופיע בכל רגע, ומכיוון שכל אחד מאיתנו יצטרך לתת דין וחשבון על כל מעשה בחייו, עלינו כל הזמן להתנער ולהתרחק מן הרע על כל צורותיו ולחיות חיים מלאי טוהר וקדושה.

ראשונה ליוחנן פרק ג 4-10

בשיעור שעבר למדנו את משמעות תוארנו – ילדי אלוהים, ואת האחריות הנובעת מכך.

בפסוקים 4-10, יוחנן ממשיך לציין את סגנון החיים שצריך לאפיין את ילדי אלוהים.

אנו ממשיכים ללמוד את החובות והזכויות שלנו כילדי אלוהים – כמאמינים באמת.

פסוקים 4-10:

4. כָּל מִי שֶׁחוֹטֵא גַּם עוֹבֵר עַל הַתּוֹרָה; הַחֵטְא הוּא עֲבֵרָה עַל הַתּוֹרָה. 5. אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהוּא נִגְלָה כְּדֵי לָשֵׂאת אֶת חֲטָאֵינוּ וּבוֹ אֵין חֵטְא. 6. כָּל הָעוֹמֵד בּוֹ לא יֶחֱטָא; כָּל הַחוֹטֵא לא רָאָהוּ אַף לא יְדָעוֹ.
5. יְלָדַי, אַל יַתְעֶה אֶתְכֶם אִישׁ: הָעוֹשֶׂה צְדָקָה צַדִּיק, כְּשֵׁם שֶׁהַהוּא צַדִּיק. 8. הָעוֹשֶׂה חֵטְא מִן הַשטָן הוּא, כִּי הַשטָן חוֹטֵא מֵרֵאשִׁית. לָזאת נִגְלָה בֶּן־הָאֱלוֹהִים, לְהָפֵר אֶת פְּעֻלּוֹת הַשטָן.
6. כָּל הַנּוֹלָד מֵאֱלוֹהִים אֵינֶנּוּ חוֹטֵא, כִּי זַרְעוֹ נִשְׁאָר בּוֹ; וְאֵין הוּא יָכוֹל לַחֲטוֹא, כִּי מֵאֱלוֹהִים נוֹלַד. 10. בָּזֶה יִוָּדְעוּ יַלְדֵי הָאֱלוֹהִים וְיַלְדֵי הַשטָן: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה צְדָקָה אֵינֶנּוּ מֵאֱלוֹהִים, וְכֵן מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אֶת אָחִיו."

שני עולמות

יוחנן מתאר את ההבדל בין חיי האדם הנושע לבין זה שאינו נושע.

יוחנן מתאר את החיים המשיחיים בתיאורים אבסולוטיים וקיצוניים. אין מצב אמצע. או שאתה שייך לאלוהים וחי על פי רצונו, או שאינך נושע, ואתה כלי ביד השטן שעלול ללכת לאבדון (אם תמות במצב זה) יחד עם השטן בכבודו ובעצמו.

כל אדם הקורא פסוקים אלו ואינו מכיר את יוחנן או את שאר הכתוב באיגרותיו ובבשורה, עלול להגיע למסקנות מוטעות.

האם יש אדם שאינו חוטא?

בוודאי שאין אדם שאינו חוטא.

אם כן, מכיוון שכל בני האדם חוטאים, אז כולנו מן השטן…!

האם לכך התכוון יוחנן?

לא!

הבה נלמד את הפסוקים ונגיע למסקנה הנכונה.

4. כָּל מִי שֶׁחוֹטֵא גַּם עוֹבֵר עַל הַתּוֹרָה; הַחֵטְא הוּא עֲבֵרָה עַל הַתּוֹרָה.

מהי ההגדרה של חטא?

חטא זה עבירה על הוראה כלשהי של אלוהים בין אם במחשבה או בעשיה.

יוחנן אומר: כל מי שחוטא…האם יש אדם שאינו חוטא?

כתבי הקודש מבהירים בדרך שאינה משתמעת לדו פנים שכל בני האדם חוטאים.

קוהלת ז 20: "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.".

ישעיה נג 6: "כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו, ויהוה הפגיע בו את עוון כולנו.".

אל הרומים ג 23: "כי הכל חטאו ומחוסרי כבוד אלוהים המה…".

דברי הימים ב פרק ו 36: "…כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא…"

מדבריו של יוחנן מתברר שכל חטא שאדם עושה זה קודם כל עבירה נגד אלוהים.

מכיוון שאלוהים הוא האוסר על כל המעשים הרעים בין אם במחשבה או בפועל, יוצא שכל חטא שאנו עושים הוא קודם כל עבירה נגד אלוהים ורק אז גם עבירה נגד אדם אחר.

מדברי יוחנן אנו יכולים להסיק את המסקנות הבאות:

א.      תורת אלוהים כוללת את כל ההוראות לחיים טהורים וקדושים על פי רצון אלוהים.

ב.      על כל חטא האדם חייב להתוודות לפני אלוהים בנוסף להתוודות לפני האדם שנגדו חטא (ראה א 9).

מסקנות אלו אינן חדשות לאוזניהם של יראי אלוהים.

מצוות התורה מאוד ברורות בנוגע לחטאים נגד אלוהים ואדם.

בכל מקרה של חטא, גם אם נעשה ישירות נגד אדם, נצטוו בני ישראל להקריב קורבן לסליחת חטאים לאלוהים (ספר ויקרא פרקים א-ה).

יוחנן אינו משאיר את שומעיו בלב שבור מלא אכזבה, אלא מיד מקדיש את הפסוק הבא לציין את הפיתרון והתקווה שאלוהים העמיד בעבור בני האדם החוטאים – בעבורינו.

5. אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהוּא נִגְלָה כְּדֵי לָשֵׂאת אֶת חֲטָאֵינוּ וּבוֹ אֵין חֵטְא.

הופעתו של ישוע המשיח בעולם נועדה לתכלית ברורה – לשאת את חטאינו.

מדוע? האם האדם לא יכול להמשיך את חייו בעולם הזה ללא כל שייכות לישוע?

ומה אם אדם כלשהו דוחה את "השירות" שישוע רוצה להעניק לו?

אדם יכול לחיות בעולם הזה כשהוא דוחה את ישוע, אך חייו בעולם הזה יהיו חסרות שלום אלוהים. האדם שאינו נושע יכול לבלות כמאה שנים בנוחות יחסית גבוהה, אך את שאר חיי הנצח נפשו תבלה בסבל נצחי (יוחנן ח 19, 42, יא 25, יד 6).

לאחר מותו, נפשו של האדם שלא נושע תבלה באגם האש, רחוקה מקרבת אלוהים לנצח נצחים.

מכיוון שהחיים בעולם הזה הינם קצרים וחסרי משמעות באורכם לעומת אורך חיי הנצח, ראוי שנקדיש את כל מה שאפשר כדי לדעת מה אלוהים מלמד על החיים הללו ועל החיים בעולם הבא.

כתבי הקודש מלמדים שישוע בא לעולם כדי להציל אותי ואותך. ישוע בא לעולם לשאת את חטאינו כדי להפר את פעולות השטן.

פסוק 5 מלמדנו ש:

א. ישוע נגלה

משמע שישוע היה חי לפני שנגלה אלינו, אך בדרך שונה.

דבר אלוהים מלמדנו שישוע הוא אלוהים הבן אשר חי מאז ומתמיד. ישוע לא נברא אלא היה מקדם ימי עולם ובו ולכבודו נברא כל אשר בבריאה (אל הקולוסים א)

אלוהים הבן הופיע בעולם בעת אשר קבע אלוהים האב כבן אנוש מושלם, ללא חטא, וזאת כדי להקריב חייו כקורבן כפרת חטאים בעבור בני האדם (ישעיה נג, יוחנן ג 16).

ב. בישוע אין חטא.

המילים הללו מבדילות את ישוע המשיח משאר בני האדם הרגילים. בעוד כל בן אנוש רגיל נושא בגופו את קללת החטא הנובעת מחטאם של אדם וחווה, הרי שישוע המשיח נקי מכל חטא.

כתבי הקודש קובעים שכל בני האדם חוטאים. יתרה על כך, כתבי הקודש קובעים שאין אדם אשר לא יחטא (קוהלת ז 20, תהילים נא 7, דברי הימים ב פרק ו 36).

איך ישוע עקף את החטא?

ישוע נולד למרים הבתולה בהתערבות של רוח הקודש. את הנבואה אודות לידת הבתולין של ישוע אנו לומדים מישעיה הנביא בפרק ז 14 (ראה מתי א 22-23 להתגשמות הנבואה).

על מנת להיות נקי מכל חטא וזאת כבר משלב לידתו, ישוע חייב להיות אלוהים בכבודו ובעצמו.

מי שטוען שישוע אינו אלוהים או שיש חטא כלשהו בישוע, הרי שאינו מכיר את ישוע של כתבי הקודש ומכאן גם אינו יכול להיות נושע. יוחנן קובע במילים נחרצות שמי שדוחה את ישוע כאלוהים וכטהור מחטא, מכיל בגופו את רוח צורר המשיח (ד 3).

ג. ישוע ראוי להיות קורבן חטאים בעבורנו

עובדת היות ישוע נקי מכל חטא, מעניקה לו את הזכות להיות כפרה בעבור חטאי אחרים. את ההבנה הזו קיבלנו מההוראות בתורה להציג לפני אלוהים זבח ללא דופי.

לאורך כל כתבי הקודש אלוהים התנגד להעלות בני אדם כזבח. זאת מכיוון שבני אדם רגילים אינם נקיים מחטא ואשמה. אלוהים ציין את זבחי האדם לאורך הכתובים כעבודת אלילים בזויה.

ד. ישוע בא לשאת את חטאינו.

תכלית הופעתו הראשונה של האדון ישוע המשיח בארץ הייתה כדי לשאת את חטאינו.

מדוע ישוע צריך לשאת את חטאינו?

החטא מפריד את האדם מאלוהים. החטא אינו מאפשר לאלוהים להתחבר עם האדם. מסיבה זו גרש אלוהים את אדם וחווה מגן עדן (בראשית  ג 24).

ישוע המשיח בא לעולם כדי לתקן את הנזק הזה. ישוע בא כדי לנצח את השטן.

אדם ללא כפרת החטאים של ישוע נשאר עם קללת החטא ולכן אינו יכול לחזור לנוכחות אלוהים.

אדם ללא סליחת חטאים ימשיך את חייו עד מותו ואז יבלה את הנצח בריחוק נצחי מאלוהים אשר שיאו באגם האש לנצח נצחים.

אלוהים אינו רוצה שכך יסיים אדם כלשהו את חייו.

ישוע בא לעולם כדי לשלם בחייו את העונש על החטאים שלנו (ישעיה נג 5: "מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו.".)

העונש שאלוהים קבע על החטא הינו מוות. כך כתוב בבראשית ב וכן באיגרת אל הרומים ו 23: "כי שכר החטא הוא מוות…".

מכיוון שאין בכוחו של האדם להושיע את עצמו, עשה זאת אלוהים עבור האדם בגלל אהבתו את האדם.

הבה נקרא את המשך פסוק 23:

"…אבל מתנתו של אלוהים היא חיי עולם במשיח ישוע אדוננו.".

כך גם כתוב בבשורת יוחנן ג 16: "כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם".

מי שמאמין כי הוא חוטא, ועל חטאיו כיפר האדון ישוע המשיח במותו, הריהו נושע (אל הרומים י 9-10).

אדם שכזה יוצא מאחיזתו של השטן וכעת זוכה להיות היכל של רוח הקודש (א-קורינתים ג 16-17).

אדם שכזה נולד מחדש מבחינה רוחנית. רוח הקודש פועל בו כל העת כדי לשנות אותו כך שידמה כל יום יותר לישוע המשיח באופיו ובהתנהגותו.

מי שדוחה את ישוע עושה את הבחירה הגרועה ביותר שאדם יכול לעשות בחייו –  הוא רץ לאגם האש בחושבו שהוא רץ לים.

בפסוק 8 יוחנן מציין (בחלק השני של הפסוק) את הסיבה להופעתו של ישוע המשיח:

8. הָעוֹשֶׂה חֵטְא מִן הַשטָן הוּא, כִּי הַשטָן חוֹטֵא מֵרֵאשִׁית. לָזאת נִגְלָה בֶּן־הָאֱלוֹהִים, לְהָפֵר אֶת פְּעֻלּוֹת הַשטָן.
   לאור הכתוב בפסוק 8 וכן בפסוק 5 ניתן לומר ש:

ישוע המשיח נגלה כדי:

• לשאת את חטאינו (פסוק 5).

 

• להפר את פעולות השטן (פסוק 8ב).

איך ישוע מפר את פעולות השטן בכך שהוא נושא את חטאינו?

לפני שנענה על שאלה חשובה זו, הבה נלמד מעט אודות השטן ותכלית פעולותיו בעולם. הנתונים לקוחים מתוך הכתוב בישעיה יד, יחזקאל כח, התגלות יב, אל האפסים ב, 2, ו 10-18, יוחנן יב 31, יד 30, טז 11, ב-קורינתים ד 4.

השם שטן אינו השם הפרטי שניתן לו בעת שנברא.

השטן הינו מלאך בדרגת כרוב אשר נברא על ידי אלוהים באחד מששת ימי הבריאה (ככל הנראה ביום רביעי כאשר נבראו כל גרמי השמים. בכתבי הקודש, צבא השמיים הינו שם הכולל את הכוכבים אך גם את המלאכים).

שמו המקורי הינו: "הילל בן שחר".

תפקידו כשמו – להלל את אלוהים בבוקרו של כל יום.

זמן קצר לאחר היבראו, חטא הילל בן שחר בכך שרצה לעצמו את שיש לאלוהים.

בעקבות חטאו נגזר דינו של השטן לאבדון נצחי, אלא שגזר הדין יהיה באחרית הימים.

לאחר שחטא, הצטרפו להילל בן שחר שליש מכלל המלאכים שברא אלוהים (התגלות יב 4).

מאז שהפך אויב לאלוהים, נקרא שמו "שטן", כי הוא שוטן ומקטרג נגד בחירי אלוהים ופועל כדי להכשיל את תוכניותיו של אלוהים בעולם.

מכיוון שהשטן רוצה להפר את פעולותיו של אלוהים בעולם, ראוי שנציין מהן פעולות אלוהים ותכניותיו בעולם ואז נבין טוב יותר מה השטן רוצה להפר.

תוכניותיו של אלוהים בעבור בני האדם.

בבראשית ברא אלוהים את העולם וכל אשר בו. מלבד אלוהים, לא היה כל דבר חי וקיים בבריאה.

אלוהים מן הסתם היה הריבון הבלעדי.

אלוהים ברא את כל אשר בבריאה בשישה ימים. את האדם ברא אלוהים במהלך היום השישי כמרכיב האחרון, ללמדנו שאת הכל ברא אלוהים כדי שיהיה נוח לאדם לחיות בבריאה – האדם הינו שיא בריאתו של אלוהים.

אלוהים ברא את האדם בצלמו ודמותו (בראשית א 26), וגם העניק לאדם את החיים שלו עצמו (ב 7).

אלוהים נתן לאדם משימה ברורה: לתחזק ולשמר את הבריאה שאלוהים ברא.

האדם נברא במקור כשהוא טהור מכל חטא ולכן יכול היה לחיות בנוכחות אלוהים.

אלוהים ברא בריאה הכוללת חיים אשר בה הוא המלך הריבון, והאדם חי בה יחד עימו ובקרבה לו, המלאה בטוהר וקדושה.

אלוהים ברא בריאה בה אין מוות, אין רע, אין פגע, אלא שלומו ממלא את הכל בכל.

לאור הבנתנו את תוכניתו של אלוהים, כעת יקל לנו להבין מה השטן בה להפר.

עלינו לזכור שהמאבק בין השטן לאלוהים לא התחיל בחטא של אדם וחווה אלא בחטאו של השטן עצמו.

הפיתוי של חווה נעשה כחלק מהמאבק של השטן נגד תוכניתו של אלוהים.

תחלס – החטא הראשון בבריאה הינו של הילל בן שחר – השטן.

החטא הראשון של האדם הינו זה של אדם וחווה שדרכו הושפעו שאר בני האדם והבריאה החומרית.

לאחר שהשטן חטא את חטא גאוותו, הוא סולק מנוכחות אלוהים (ישעיה יד, יחזקאל כח).

לאחר שהשטן הכשיל את אדם וחווה, קבע אלוהים את גזר דינו על ידי זרע האישה – בראשית ג 15.

משמע, שהמשיח שעתיד לבוא מן האישה, עתיד להיות זה הרומס את ראשו של השטן.

מאז, קבע השטן את המטרה העיקרית לתקיפה בבריאה – את הנתיב, הזרע, הקבוצה אשר ממנה עתיד לבוא המשיח. להלן רשימה חלקית:

• מסיבה זו ניסה השטן ושדיו לטמא כל רחם אישה בבריאה – בראשית ו 1-4. בדרך זו לא ישאר רחם בתול דרכו יוכל לבוא משיח טהור וללא חטא. אלוהים השמיד את כל בני האדם במבול, מלבד נוח ומשפחתו.
• השטן ניסה להטריד ולפגוע במרכיבי הברית בין אלוהים לאברהם במעמד הברית בין הבתרים (בראשית טו). בברית זו אלוהים הבטיח להקים מאברהם עם. מן הסתם המשיח עתיד לצאת מן העם הזה ולכן הדבר הופך למטרה שהשטן עמל להשמיד.
• השטן ניסה להשמיד את בני ישראל במצרים – בהשמדת כל בן הנולד אשר ממנו עתיד לצאת עם ישראל שממנו יבוא המשיח (שמות א 16).

 

• ניסיונותיו של השטן להשמיד את עם ישראל על ידי עמים אחרים כשהיו בדרכם לארץ ההבטחה.

 

• החדרת עבודת אלילים לעם ישראל אשר בעקבות חטאים אלו יבואו על העם עונשי אלוהים ומוות לרבים

 

• ניסיון בלתי פוסק להשמיד את צאצאי זרע דוד המלך כדי להפר את הבטחת אלוהים להביא משיח מבית דוד. ראו את הכתוב בספר דברי הימים שם מתוארים פעמים רבות מצבים בהם נותר אוד מוצל מאש, שריד אחרון למלך מזרע דוד, אשר דרכו אלוהים בריבונותו מקיים את הבטחתו להביא משיח מזרע דוד.
• השטן ניסה להשמיד את עם ישראל עוד כשהיה בגלות בפרס על ידי המן הרשע (מגילת אסתר)

 

• השטן ניסה לפגוע בעם ישראל ולהרוס את מרכזיות תורת אלוהים בחיי ישראל על ידי הפעולות שעשה אנטיוכוס אפיפנס בתקופת המכבים.

 

• השטן ניסה להשמיד את ישוע כתינוק כאשר ציווה דרך הורדוס להרוג את כל התינוקות בני שנתיים ומטה בבית לחם (בשורת מתי ב).

 

• השטן ניסה את ישוע במטרה להכשילו ולפתותו לא להשלים את היעוד לשמו הוא בא לעולם (לוקס ד).

 

• השטן לאורך ההיסטוריה ניסה ועדיין מנסה לרדוף אחר מאמינים בישוע כדי להרוס את עדותם ולמנוע את התפשטות הבשורה לאנשים אחרים.

 

• השטן גם ניסה להשמיד את עם ישראל בעת המודרנית תחת ידו של הצורר היטלר ושאר שליטים שנשבעו בליבם שלא ינוחו ולא ישקוטו עד כי ימות היהודי האחרון – ראה אחמדיניג'אד ודומיו.

והיום מה עושה השטן?

השטן ממשיך לנסות ולהפר את פעולות אלוהים היום בפגעו ב:

1. עם ישראל – שהרי אם יצליח להפר אחת מהבטחות אלוהים לישראל או בכלל, הרי שהוא יוכיח שהוא חזק יותר מיהוה…
2. גוף המשיח – שהרי המאמינים הם אברי גוף המשיח, אזרחי שמיים ושגרירי המשיח.

איך השטן נלחם נגד גוף המשיח?

דע לך שהשטן משוטט כאריה שואג ומחפש לו מישהו לטרוף – א-פטרוס ה 8.

השטן מחרחר מריבות וסיכסוכים בין חברי הקהילה וכך להרוס את אחדותה. הוא מעודד רכילות, גאווה ואנוכיות כך שלא נהנה להתאסף ביחד כגוף מאוחד באהבה. אם יצליח, הרי שנהיה מפולגים וחלשים יותר, דבר שיקל על השטן לפגוע בנו ולהרוס לחלוטין את עדותנו. לא לחינם ישוע המשיח התפלל למען אחדות ילדיו (יוחנן יז).

השטן מנסה להרוס את התא המשפחתי ועדותינו לילדים שלנו.

השטן פועל כדי להרחיק את האדם מאלוהים והדרך לעשות זאת היא:

להרחיק מן האדם את האמת. לגרום לנו לא לרצות לקרא בכתבי הקודש, לא להיות חשופים לפועל אלוהים, להתרחק משאר האחים והאחיות באמונה.

השטן פועל נגד המבשרים את הבשורה. הוא מאציל מכוחו ויכולותיו לאלו השונאים את ישוע ומעורר אותם לפעול נגד ילדי אלוהים בכל דרך אפשרית.

השטן מנסה בכל כוחו למלא אותנו בשקרים לגבי אלוהים, לגבי דברו, לגבי עצמנו, דרך מורי שקר ודרך כל אמצעי תקשורת שהשטן שם ידו עליו. לאור זאת ראוי שנקפיד להתרחק ממוקדי שקר או מידע ההורסים את מוחנו וליבנו.

השטן יודע שחוזק בסיס הקהילה מבוסס על אמת הבשורה. קעקוע אמת הבשורה – ז"א, עיוות זהותו של ישוע המשיח ומה הוא בא לעשות, יוביל להרס הקהילה (א-טימותיאוס ג 15).

לבשורה האמיתית יש את כוח אלוהים. מסיבה זו הוא פועל לעוות את האמת וכך להחליש את הבשורה לרמה שחוסר האמת שבה לא יוכל להושיע אדם. בשורה מעוותת חסרת כוח אלוהים וכל המסתמך על בשורת שקר לא יעמוד ביום מבחן.

מטרת השטן היא להפר, ולו אחת מהבטחותיו של אלוהים או אחת מתוכניותיו, כי רק כך יוכל השטן להתגבר על אלוהים ולשנות את גזר דינו לבלות את הנצח באגם האש. השטן נחוש במלחמתו כי הוא נחוש להציל עצמו מעונש אלוהים.

השטן לא יהסס להשתמש בשום אמצעי כדי להציל את עורו. השטן אינו אוהב אף אחד זולתי את עצמו, ולכן הוא משתמש בכל אשר בבריאה למטרה אחת: להציל את עורו.

לו יצליח השטן במשימתו, לא רק שיינצל מאגם האש אלא גם יוכיח כי הוא שליט הבריאה.

איך אני מגן על עצמי היום מנכלי השטן?

התמד בתפילה,

בקריאת דבר אלוהים,

בציות לכתוב בכתבי הקודש

בהתחברות עם מאמינים בוגרים הנאמנים לאלוהים ולדברו.

הקף את עצמך באמת של דבר אלוהים.

עשה כפי שמלמד אותנו שאול השליח באיגרת לאפסים ו 10-18: לבש את מלא כלי נשק האלוהים למען תעמוד לאחר מאבקך נגד השטן. זכור שמאבקינו אינם נגד בני אדם רגילים אלא נגד רשויות רוחניות בעלות כוחות רבים. משמעות דבריו של שאול הם: "עמוד בישוע!" את אותו המסר מלמד יוחנן – עמדו בו!

למרות האיום הנורא, התעודדו – אלוהים הבטיח לנו לנצח את השטן וכל התכסיסים שלו אם נלך עימו "יד ביד".

א-יוחנן ד 4: "אתם, ילדי, מאלוהים אתם, ונצחתם אותם, שכן הוא אשר בכם גדול מזה אשר בעולם."

האם השטן יצליח להפר את פעולות אלוהים?

לא! תוכניתו של אלוהים תצא לפועל.

אך במלחמה הארוכה הזו יש הרבה קורבנות, והמון רב בלתי נסבל של פצועים בדרגות "פציעה" שונות.

רבים איבדו את עדותם ולא יכולים להמשיך לשרת את האדון כפי שעשו לפני כן.

רבים עשו דברים נוראים בחייהם, כך שלמרות שנסלחו חטאיהם והם נושעו, מעשיהם פסלו אותם מלשרת בתפקידים ראויים יותר.

ראוי שנלמד מניסיונם של אחרים ונשכיל לזהות את נכלי השטן מבעוד מועד. כך נישמר נקיים מבחינה רוחנית ונשרת את אלוהים במלוא יכולתנו ולכבוד פאר שמו.

אז איך בדיוק ישוע המשיח מפר את פעולות השטן?

הופעתו של ישוע המשיח בעולם, פעולותיו, לימודו ועלייתו על הצלב מהוות הוכחה להצלחת פעולתו העיקרית והחשובה ביותר של אלוהים עבור בני האדם.

צליבתו של שה האלוהים על הצלב הבטיחה את התשלום שאלוהים קבע לכפרת חטאי האדם.

כעת, כל מי שיאמין בישוע כאדון מכפר חטאים, ייוושע (אל הרומים י 9-10)

יש כוח בדם כפרת החטאים של ישוע המשיח.

מי שמקבל את ישוע כאדון חייו, הריהו זוכה לנוכחות אלוהים בחייו ולהבטחה נצחית לישועה. מתנת חסד זו מעניקה הבטחה לנוכחות והתחברות נצחית עם אלוהים בממלכתו.

על הצלב ישוע המשיח ניצח את השטן.

על הצלב ישוע המשיח הוכיח כי ראשו של השטן אכן ירוצץ (בראשית ג 15).

ממלכתו של אלוהים עם בני האדם תקום גם תקום. בממלכה נצחית זו לשטן לא יהיה מקום.

שמעתי פעמים רבות אנשים אומרים שאלוהים מעניש את עם ישראל מכיון שצלבו את משיחם.

לא כך מלמדים כתבי הקודש.

הצלב הוא המקום בו אלוהים ניצח את השטן. ישוע בא לעולם בידעו כי הוא עתיד להיצלב. הצלב אינו מקום של הפסד אלא ניצחון עולמי.

ישוע המשיח בא לעולם כדי להיות קורבן חטאים של כלל בני האדם, יהודים וגויים כאחד – כי כל בני האדם חוטאים.

אלוהים אינו מעניש את עם ישראל עבור צליבתו של ישוע. עם ישראל נענש מכיוון שלא זיהה את המשיח שהתורה לימדה אודותיו ותיארה אותו. עם ישראל נענש מכיוון שלא שמע לדבר אלוהים ודחה את אלוהים הבן כשזה בא להושיעו (לוקס יט 41-44).

עם ישראל נענש כי לא השכיל ללוות את ישוע אל הצלב כשהוא בוכה ומודה לאלוהים עבור כפרת החטאים שהעניק לו בדם ישוע המשיח.

בפסוקים 6-10 יוחנן אומר משפטים מוחלטים הדורשים הסבר

6. כָּל הָעוֹמֵד בּוֹ לא יֶחֱטָא; כָּל הַחוֹטֵא לא רָאָהוּ אַף לא יְדָעוֹ. 7. יְלָדַי, אַל יַתְעֶה אֶתְכֶם אִישׁ: הָעוֹשֶׂה צְדָקָה צַדִּיק, כְּשֵׁם שֶׁהַהוּא צַדִּיק.
7. הָעוֹשֶׂה חֵטְא מִן הַשטָן הוּא, כִּי הַשטָן חוֹטֵא מֵרֵאשִׁית. לָזאת נִגְלָה בֶּן־הָאֱלוֹהִים, לְהָפֵר אֶת פְּעֻלּוֹת הַשטָן. 9. כָּל הַנּוֹלָד מֵאֱלוֹהִים אֵינֶנּוּ חוֹטֵא, כִּי זַרְעוֹ נִשְׁאָר בּוֹ; וְאֵין הוּא יָכוֹל לַחֲטוֹא, כִּי מֵאֱלוֹהִים נוֹלַד.
8. בָּזֶה יִוָּדְעוּ יַלְדֵי הָאֱלוֹהִים וְיַלְדֵי הַשטָן: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה צְדָקָה אֵינֶנּוּ מֵאֱלוֹהִים, וְכֵן מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אֶת אָחִיו."

הבה נתמקד בפסוקים 6 ו- 9.

סיכום העיקרון בשני הפסוקים הללו זה:

מי שמאמין בישוע המשיח ואכן מיישם בחייו את מצוות אלוהים, אינו חוטא!

האומנם?

[ראה פסוקים מקבילים – ה 18, א 5-9, ב 1-6, ג 3]

למה יוחנן מתכוון באומרו: "לא יחטא"?

יוחנן עצמו אמר כי כל אדם חוטא, והאומר שאינו חוטא – שקרן הוא (א 8-10). אם כך, למה הוא מתכוון? הרי ידוע לנו שאברהם, משה, דויד ושמעון פטרוס חטאו.

משמעות דברו של יוחנן היא, שהחטא בחיי המאמין הינו דבר זר. החטא בחייו של המאמין הנושע היא מעידה, אך לא הרגל יומיומי אותו המאמין מתכנן ומקווה לעשות. הנושע באמת אינו מאפשר לחטא להישאר בחייו לאורך זמן, וללא טיפול להבראה רוחנית.

המאמין בישוע אינו חי חיים המאופיינים בחטא. פרי הבשר אינו החלק הדומיננטי במחשבתו ובתגובותיו.

כאשר מאמין חוטא, הוא בדרך כלל מודע לחטא מפני שרוח הקודש השוכן בו, מוכיח אותו על החטא (יוחנן טז). הנושע מתוודה על חטאו ומתפלל שאלוהים יעזור לו להימנע מלחזור על אותו חטא, ושומר על קדושתו ועדותו (א-יוחנן א 9).

למאמין הבטחה נפלאה שקיבל בחסד מאלוהים.

מובטח לנו שאם נתוודה על חטא, אלוהים יסלח לנו על אותו החטא ואף יטהר אותנו מכל עוולה (א 9).

לאור זאת, אדם העומד בישוע, המתוודה על חטא ונמנע מליפול בחטא בכוח אמונתו, חי את רוב חייו תחת הגדרה של – טהור מכל עוולה – כי האדון מבטיח ומקיים, לסלוח חטאים ולטהר מכל עוולה.

לכך בדיוק יוחנן מתכוון (ראה גם יוחנן יד 23 – טו 17).

אדם בלתי מאמין, לעומת זאת, חוטא כל יום וכל היום:

א.      בגלל היותו דוחה את כפרת החטאים שאלוהים מעניק בדם הכפרה של ישוע המשיח.

ב.      הוא חוטא, עובר על מצוות אלוהים ואינו מרגיש אשם מפני שרוח הקודש לא שוכן בו וגם לא מוכיח אותו על חטא. הוא לא מתוודה על חטאיו ולכן נשאר כל הזמן אשם בעיני אלוהים

חיי המאמין בישוע המשיח אמורים להיות מאופיינים על־ידי צדק תמידי, אופן חיינו צריך לשקף את צדקת אלוהים. לעומת זאת, אופי חיי הלא מאמינים משקפים את אופי אביהם הרוחני – השטן (פסוק 8: "הָעוֹשֶׂה חֵטְא מִן הַשטָן הוּא, כִּי הַשטָן חוֹטֵא מֵרֵאשִׁית").

פסוקים 7 ו- 10:

7. "יְלָדַי, אַל יַתְעֶה אֶתְכֶם אִישׁ: הָעוֹשֶׂה צְדָקָה צַדִּיק, כְּשֵׁם שֶׁהַהוּא צַדִּיק. 
8. בָּזֶה יִוָּדְעוּ יַלְדֵי הָאֱלוֹהִים וְיַלְדֵי הַשטָן: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה צְדָקָה אֵינֶנּוּ מֵאֱלוֹהִים, וְכֵן מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אֶת אָחִיו."

בפסוקים אלו אנו שוב עדים לנחרצות במילים של יוחנן.

בסלנג המודרני מילותיו מקבילות למשפט הבא:

"שאף אחד לא יעבוד עליכם…"

אי אפשר להיות חצי מאמין כמו שאי אפשר להיות חצי בהריון.

זה או זה או זה.

אם אתה עומד בישוע המשיח – משמע, חי על פי הוראתו באמונה שלמה וכנה בכל תחום בחייך, אז חובה יהיה לראות את סגנון החיים של ישוע מתבטא בחיים שלך.

אם רוח הקודש חי בך, אז חייבים לראות את פרי הרוח כובש בכל יום את מה שהיה הנחלה של פרי הבשר (אל הגלטים ה 19-23).

העובדה שגוף המשיח מחבק באהבה את החוטא ומתפלל לישועתו, אין בכך ללמד את החוטא או לרמוז לו שהוא יכול להמשיך ולחיות בחטא וגם להתחבר בגוף המשיח כאילו הכל בסדר…

עלינו לבקש את מלוא חכמת אלוהים כדי לדעת מתי למשוך רגלינו מהתחברות עם אדם המתמיד ברע, וזאת כדי שהרע לא ישחית מידות טובות בחיינו (אל האפסים ד 17 – ה 20).

אם אדם כלשהו טוען להיותו מאמין בישוע ואינו מוכן להתנתק מן הרע והחטא, התנהגותו הפיזית וקבלת ההחלטות שלו, והחברה עימה הוא מעדיף להתרועע, הם הם המצביעים על אשר ממלא את ליבו.

במקום ללכת שבי אחר מילים גבוהות ומתק שפתיים, עלינו לבחון את אמיתות האמונה על פי דימיון החיים של האדם לאלו של האדון – על פי הכתוב בכתבי הקודש.

לילדי אלוהים יש חובה: לחיות חיים המאופיינים על־ידי צדק ואהבה וסליחה. חיים שכאלו אינם קלים, ולכן אלוהים נתן לנו אמצעי הגנה ועידוד: "כָּל הָעוֹמֵד בּוֹ לא יֶחֱטָא" (ג 6), "…כִּי זַרְעוֹ נִשְׁאָר בּוֹ" (ג 9).

לעמוד במשיח זה לאמץ את כל התגובות של ישוע המשיח, בין אם במחשבה או במעשה וזאת מתוך אמונה בו כאדון ומושיע ולא מתוך חיקוי.

הקשר האדוק הזה עם המשיח, עם דבר אלוהים, שומר אותנו מחיי החטא והטומאה.

קשר אינטימי בינינו למושיענו , שומר אותנו חיים בטוהר המבטיח את ההתחברות המלאה עם האדון. התחברות שכזו מבטיחה את כל העוז והיכולת לעמוד לפני כל נכלי השטן ולנצחו בדם השה.

הקשר עם האדון ישוע המשיח אינו תיאורטי! מבחינה מעשית משמעו להיות תלוי באלוהים, לפתח חיי תפילה ולימוד יומיומי, לחכות בקוצר רוח להתחברות עם שאר המאמינים, להקשיב וללמוד מדבר אלוהים הנלמד בקהילה.

זרעו של אלוהים, הנשאר בנו, מתייחס לרוח הקודש השוכן בלב המאמין. זה הערבון, הפיקדון האלוהי שבגופנו (אל האפסים ט 13-14).

רוח הקודש אינו גר באיזה חור בגופנו אלא יושב במוחנו ושולט על כל אשר עובר בהווייתינו.

שאול השליח מלמדנו להימלא ברוח – לאפשר להוראת רוח הקודש את השליטה המלאה בכל אשר בחיינו.

בפרק ב 27 נאמר:

"וְהַמְשִׁיחָה (מתייחס לרוח הקודש) שֶׁאַתֶּם קִבַּלְתֶּם מֵאִתּוֹ נִשְׁאֶרֶת בְּקִרְבְּכֶם וְאֵינְכֶם צְרִיכִים לְמִישֶׁהוּ שֶׁיְּלַמֵּד אֶתְכֶם, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁמְּשִׁיחָתוֹ מְלַמֶּדֶת אֶתְכֶם עַל אודות הַכּל — וְהִיא אֱמֶת וְאֵינֶנָּה כָּזָב — לְפִי מַה שֶּׁלִּמְּדָה אֶתְכֶם עִמְדוּ בּוֹ ".

רוח הקודש מדריכה אותנו ללמוד ולציית לדבר אלוהים. מאמין אשר שומע להדרכת רוח אלוהים, לומד את דבר אלוהים ומיישם אותו בחייו, ייווכח עד מהרה כי זרע אלוהים מניב פרי.

הפרי הוא פרי הרוח:

"… אַהֲבָה, שִׂמְחָה, שָׁלוֹם, אֹרֶךְ רוּחַ, נְדִיבוּת, טוּב לֵב, נֶאֱמָנוּת, עֲנָוָה, רִסּוּן עַצְמִי…" (גלטים ה 22-23).

החובה שנדרשת מאתנו כילדי אלוהים היא להישאר צמודים לדבר אלוהים וליישם את הנלמד בחיינו.

פסוק 10 מסכם ומהווה פסוק מפתח:

"בָּזֶה יִוָּדְעוּ יַלְדֵי הָאֱלוֹהִים וְיַלְדֵי הַשטָן: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה צְדָקָה אֵינֶנּוּ מֵאֱלוֹהִים, וְכֵן מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אֶת אָחִיו."

איך תדע מי הוא ילדו של אלוהים?

זה שעושה צדקה וגם אוהב את אחיו.

מהו מעשה צדקה?

מעשה שנעשה על ידי אדם המאמין בישוע כאדון ומושיע ומכאן הוא נושע. אדם שכזה היודע את רצון אלוהים, פועל על פי מצוות אלוהים באמונה ואהבה.

מעשיו הם מעשי צדקה.

לפיכך, אמונה כנה מתבטאת במעשים על פי רצון אלוהים והראשונה בהם זה האהבה בין האחים.

ללא אהבה המתבטאת בנתינה מקריבה כמו זו שלמדנו מישוע המשיח, אין ישועה!

לא לחינם המצווה הראשונה והשניה הן:

ואהבת את יהוה אלוהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך

והשניה – ואהבת לרעך כמוך.

לסיכום:

1. הנושע באמת אשר מתוודה על חטאיו ושואף לחיות באור, חי חיים מלאי צדק, אמת וקדושה. בעיני אלוהים איש שכזה אינו חוטא.
2. מי שאינו נושע חי תחת קללת החטא ונמצא כל העת בחזקת אשם בעיני אלוהים.
3. ישוע המשיח נגלה כדי לנצח את השטן. מותו של ישוע המשיח על הצלב הינו הניצחון של אלוהים. שם על הצלב שולם מחיר כפרת החטאים  שאלוהים קבע לישועת בני האדם והסרת הקללה מעל הבריאה – דם טהור מכל חטא.
4. כל עוד השטן אינו כלוא בשאול או באגם האש הוא אינו מרים ידיים וחושב שבאמת יש לו עוד סיכוי להביס את אלוהים. לפיכך עלינו להיות  עירניים כל הזמן אך שמחים ומלאי תקווה כי כתבי הקודש מבטיחים לנו שרוח הקודש בתוכנו חזק יותר מהשטן.

ראשונה ליוחנן פרק ג 11-18 – תכלית הבשורה – אהבו זה את זה

בעשרת הפסוקים הראשונים של פרק ג יוחנן ציין:

א.      את הזכות הגדולה להיקרא ילדי אלוהים והאחריות הבאה עימה

ב.      את הזיקוק הרוחני הנובע מתוך התקווה לראות את האדון בכל רגע.

ג.       את ההבדל המהותי בין ילדי אלוהים לילדי השטן – חיי החטא אינם מאפיינים את חיי ילדי אלוהים.

בפסוקים 11-18 יוחנן מזכיר לנו שוב את העיקר שבחיים המשיחיים – את תכלית הבשורה – אהבו זה את זה.

פסוקים 11-18:

11. "הן זהו דבר הבשורה אשר שמעתם מראשית, שנאהב איש את רעהו. 12. לא כקין אשר היה מן הרע והרג את אחיו. ומדוע הרגו? מפני שמעשיו היו רעים, אך מעשי אחיו מעשי צדק.
12. אחי, אל תתמהו אם העולם שונא אתכם. 14. אנחנו יודעים כי עברנו מן המוות אל החיים, שכן אוהבים אנחנו את אחיינו. איש אשר אינו אוהב נשאר במוות.
13. כל השונא את אחיו רוצח הוא. ויודעים אתם שכל רוצח אין חיי עולם מתקיימים בו. 16. בזאת הכרנו מה היא אהבה, בעובדה שהוא מסר את נפשו בעדנו. גם אנחנו חייבים למסור את נפשנו בעד אחינו.
14. מי שיש לו נכסי העולם והוא רואה את אחיו במחסור ומונע את רחמיו ממנו, איך תעמוד בו אהבת אלוהים? 18. ילדי, אל נא נאהב במילים ובדיבור, כי אם בפועל ובאמת.

בקטע הקודם יוחנן הבהיר שחיים המאופיינים בחטא תמידי וחיי מוסר ירודים אינם מאפיינים את חייהם של ילדי אלוהים.

ילדי אלוהים אומנם נופלים בחטא, שהרי אין אדם שלא יחטא, אך הם באותה מידה מתוודים על חטאיהם ופועלים כל הזמן להימנע מן הרע על כל צורותיו (א-תסלוניקים ה 22).

בפסוקים הבאים יוחנן שוב מבהיר ומלמד את העיקרון שכבר לימד בעבר – אהבו איש את רעהו, אך הפעם מזוית שונה, מימד אחר, עטוף בחבילה אחרת.

כאשר יוחנן דיבר על אהבה בפרק ב 7-11 הדגש היה על – התחברות. מאמין האוהב את אחיו ישאף להיות עימם ובחברתם.

בקטע הנוכחי הדגש על יחס כלפי מאמינים אחרים, עזרה ותמיכה.

בכל פעם שיוחנן מציין את האמת החשובה הזו, הוא עושה זאת כדי לוודא שילדי אלוהים יוכלו לזהות טוב יותר את תכסיסי מורי השקר וצוררי המשיח, המציגים עצמם כמקור אמת ואור.

יוחנן שוב מוכיח שאור ואמת מאלוהים תמיד יתבטאו באהבה מקריבה עבור הזולת.

אהבה שכזו ניתן למצא רק אצל ילדי אלוהים ולכן אהבה שכזו היא סימן ההיכר של אלו אשר זרע אלוהים שוכן בהם (ג 9, יוחנן יג 35, טו 12, אל הרומים ה 5, א-תסלוניקים ד 9, א-פטרוס א 22-23).

11. "הן זהו דבר הבשורה אשר שמעתם מראשית, שנאהב איש את רעהו. 12. לא כקין אשר היה מן הרע והרג את אחיו. ומדוע הרגו? מפני שמעשיו היו רעים, אך מעשי אחיו מעשי צדק.

ובכן, אחים יקרים, מה היה המסר הקבוע והמתמשך בבשורה ששמעתם מאז ומתמיד?

אהבו איש רעהו.

מדוע יוחנן שוב מציין זאת?

כי המסר של מורי השקר וצוררי המשיח חיזק את האגו האישי, הרים את האני ודיכא את האחר.

המסר השקרי שהם שומעים ללא הרף מחוץ לבית אלוהים לעיתים מלא בניצוצות של חכמה ארצית אך דתות אלו מעצימות את האני ולא את הזולת.

אותם מורי שקר הסיתו את האנשים מאלוהים וגרמו להם להסתמך ומחוברים לכל מוצא פיהם ולא למוצא פי אלוהים.

לפני שאסביר מדוע יוחנן מזכיר את קין, כדאי שנזכיר לעצמנו את משמעות המצווה: אהבו איש את רעהו.

אהבה אמיתית אינה מסתכמת במילים.

למרות שאין רע במילים טובות, הרי שללא מעשים, זו לא אהבה.

אלוהים ברא את העולם במילים אך את ישועתנו הוא עשה בדם אלוהים הבן ולא במילים.

לאהוב את הזולת זה לרצות את טובתו לפני טובתי שלי.

לאהוב את הזולת זה לתת ממה שיש לי כדי לקדם את אחי באמונה כדי שידמה לישוע בכל.

לאהוב את אחי באמונה זה לראות את חטאיו, לא להתעלם מהם, אך להובילו באהבה להתוודות, ולרצות לסלוח עליהם הרבה יותר משאני רוצה שיענישו אותו עליהם.

לאהוב את אחי ואחותי באדון זה לא לקנא בו לרעה, לא להתלונן בלי סוף אלא באהבה לתקן ולהבליג על מה שאפשר.

אינני אומר את המילים הללו מתוך הצלחה ושלמות אישיים. אני מתמודד כל יום עם כל מה שציינתי.

אני אומר זאת כי כך אני מזכיר לעצמי את האמת של אלוהים ומתעודד להתפלל ולתקן את דרכיי כדי לפאר את שם האדון.

כולנו יודעים שקל לאהוב את אלו העוזרים לעצמם ורחוקים ממך.

קל לעזור לאלו שאינם זקוקים לעזרה רבה.

אך כשאתה רק ליד כאלו, לעולם לא תלמד לאהוב באמת – ז"א, לתת ברמה מקריבה (זמן, כוח, יכולת, אמצעים) ולעיתים לכאלו שלא ימהרו להחזיר לך טובה.

כשאתה לא נמצא במבחן קשה, לעולם לא תדע את רמתך הרוחנית האמיתית.

המבחן הקשה מראה לך את גודל האהבה שאתה מוכן להעניק, ובמילים פשוטות – את הרמה בה אתה מפקיד חייך ואת כל הוויתך בידי רוח הקודש.

מבחן קשה דורש תפילה רבה יותר ואמונה ברמה גבוהה משהייתה לך קודם.

המבחן הקשה לאהוב את הנזקק יגרום לך לגדול באמונה ולהתנסות בכוח אלוהים ובחסדו בדרך וצורה שלא ידעת קודם לכן.

ישנם כל מיני דרכים להתמודד עם מבחני אהבה שאלוהים מציג לחיינו:

להלן מספר דוגמאות בהן מדובר על אח או אחות באדון, נזקק אמיתי אך לא פשוט לטיפול. שהרי לכולנו קל לאהוב את הבריאים, חזקים ועמאיים.

א. לעיתים איננו יודעים איך לעזור כראוי אבל אנו מנסים לעזור בכל מאודנו. אנו מתקשים אך אנו מתפללים ומבקשים משאר האחים והאחיות  בקהילה לעזור לנו בתפילה כדי שנוכל להעניק עוד מיכולתנו עבור אח או אחות באמונה. אנו מתוודים על הקושי לאהוב כראוי ומבקשים אפילו עזרה מהאח או אחות לו אנו עוזרים, למען ייקל עלינו להמשיך ולבטא את אהבתנו כפי שאלוהים מצווה עלינו.

ב. ישנם מקרים בהם אנו פשוט בוחרים לברוח או להתעלם מהמבחן. אנו מעדיפים לעצום עיניים ואוזניים לזעקת הנזקק. אנו ממש עסוקים וממש  לא יכולים כרגע להקדיש לו מזמננו ומיכולנו.

ג. ישנם מקרים בהם אנו מתקשים לאהוב ולתת יותר, או כאשר הנזקק פוגע בנו. במצב שכזה לעיתים אנו מוצאים פתרון מבריק. אנו פוסלים את  הנזקק בטענות שונות (הוא נצלן, הוא אינו מוכן אי פעם להשתנות, הוא פוגע בי בכוונה). בדרך זו אנו הופכים את הנזקק באמת לשד מוקצה, וכך מכשירים את אי אהבתנו כלפיו.

[למרות שישנם מקרים בהם אנו מחוייבים להתרחק מגורם רע שכל תכליתו לפגוע בנו, הרי שדוגמאות אלו מצומצמות למקרים בהם מדובר על אח ואחות נושעים הזקוקים לעזרה רבה.]

אני יכול להתוודות לבושתי שיש לי חלק ולו קטן בדוגמאות ב' וג'.

אני מתחנן לאלוהים שחלק זה יעלם מחיי ואתמקד כולי בחלק א.

אחים ואחיות יקרים:

אנו מתפללים כל כך הרבה שאלוהים יעזור לנו לאהוב איש את רעהו, והנה כאשר אלוהים עונה לנו ומעמיד אותנו במבחן, אנו לא תמיד מבינים שזה המבחן דרכו אנו עשויים לחוות ולהתנסות בכוחו של אלוהים, כוח ויכולת שלא ידענו קודם לכן.

דרך מבחני האהבה אנו לומדים את גודל האהבה שאלוהים העניק לנו בישוע.

דרך מבחני האהבה אנו לומדים להישען על עזרת האדון.

דרך מבחני האהבה אנו לומדים להפקיד חיינו ביד רוח הקודש.

דרך מבחני האהבה אנו לומדים עד כמה אנו זקוקים זה לעזרתו של השני. אנו לומדים את משמעות המילה – גוף-המשיח (אל הרומים יב, א-קורינתים יב).

אלוהים מאפשר את הנזקקות בקהילה כדי שכולנו נגדל באמונה.

זיכרו, מה שגורם לנו לעלות ברמה רוחנית זה מבחן והתנסות ולא רק פז"מ.

לא קל לאהוב את הזולת, אבל כדאי שנזכור: מבחן שלא עוברים אותו אינו נעלם!

מבחן שלא עוברים פשוט נדחה למועד מאוחר יותר ולא מוסיף לנו כבוד, אלא ההיפך.

נוכל לדבר רבות על האמונה בישוע, על תיאולוגיה, אך יוחנן אומר משפטים קצרים וחורצי גורל – אהבת האחים חזקה יותר מכל מילה.

את אהבת האחים רואים, וכשהיא מתגלית, הוא סותמת פיו של כל אוייב (יוחנן יג 34-35).

אהבת האחים היא הכרזה רבת עוצמה, היא זעקה בקול המשיח המשקיטה כל ביקורת.

באותה מידה, אהבת האחים היא הדבר היקר שמצריך את כל משאבינו.

אהבה אמיתית עולה ביוקר, מאוד ביוקר, אך פרי הצלחתה הינו פרי מבורך שאת פריו הנפלא נראה גם בעולם הזה והרבה אף יותר בעולם הבא.

בפסוק 12 יוחנן מזכיר את קין ולא לחינם.

א. אהבה בין האחים נדרשה כבר מההתחלה.

ב. קין לא היה אתאיסט אלא מבחינה חיצונית נראה ירא אלוהים ממש כמו הבל.

יוחנן מציין את קין ללמדנו ששייכות לאלוהים אינה מתבססת רק על מעשים דתיים אלא על אהבה כנה ואמיתית כלפי האחים והאחיות לאמונה. מעשיו של קין הוכיחו שליבו לא נכנע לאלוהים.

חוסר אהבה היא קרקע נוחה לגרוע מכל.

על מנת שלא נהיה בכיוון הרע, יוחנן מציג את קין כאחד אשר ידע את האמת, הוזהר בכל הקשור לניסיון השטן להכשילו, ובכל זאת לא ציית לאלוהים.

התוצאה ידועה לכולנו – קין רצח את הבל אחיו הצדיק. במילים פשוטות, כולנו עלולים למצא עצמנו במצב של קין…

יוחנן מציין שקין היה מן הרע ושמעשיו היו רעים.

מהיכן ליוחנן הנתונים הללו? הרי כל שכתוב לנו על קין נמצא בבראשית ד 1-24, וכן איגרת אל העברים יא 4.

יוחנן יכול להסיק את המסקנה הנכונה הזו מתוך העובדה שהרצח של הבל לא נבע מתוך עניין רגעי אלא מתכנון מתמשך.

שימו לב!

המחשבה שעלתה במוחו של קין נחה שם והתבשלה. במקום להתוודות על חטא ולהסיר מחשבה זו מליבו, קין טיפח את המחשבה ההרסנית עד שהתבשלה לרצח אחיו (מתי ה 21-26).

קין לא הסיר מרירות וחימה ממוחו (כפי ששאול השליח מלמד אותנו לעשות באיגרת אל האפסים ד 17-32). הוא נתן לשטן לכבוש את ליבו ולהטוות את מהלכיו.

כשאין סליחה והתוודות על חטא, הזרע הרע הורס חלקים טובים בליבנו, הורס שלום והתחברות.

אין שום תוצר מועיל בחוסר סליחה ולכן אסור שתכונה כזו תאפיין את חיינו.

מי שחי כך דומה לקין ולא לכך אלוהים רוצה שנידמה.

כדאי לכולנו להתרענן ולזכור את האזהרה שנתן אלוהים לקין לפני שזה רצח את אחיו.

בראשית ד 2-7:

2. "ויהי מקץ ימים, ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה. 4. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן. וישע יהוה אל-הבל ואל מנחתו.
3. ואל-קין ואל-מנחתו לא שעה. ויחר לקין מאוד, ויפלו פניו." 6. "ויאמר יהוה אל-קין: למה חרה לך? ולמה נפלו פניך?
4. הלוא אם-תיטיב שאת, ואם לא תיטיב – לפתח חטאת רובץ. ואליך תשוקתו, ואתה תמשול בו."

אלוהים קיבל ברצון את מנחתו של הבל ודחה את מנחתו של קין.

הסיבה?

הבל הביא מבכורות צאנו המובחרים, ז"א את הראשית של ברכתו. במעשה זה הבל הכריז כי הוא מבין שברכתו מאלוהים ולכן העניק לאלוהים את הראשון והטוב ביותר. הבל הוכיח שהוא אוהב את אלוהים ולא את החומר.

קין לעומתו הביא לאלוהים מנחה מעמלו, אך את השארית שבסוף העונה, "ויהי מקץ ימים ויבא…".

אלוהים לא עמד בראש מעייניו של קין.

קין הביא לאלוהים כאילו מתוך הכרח אך לא מתוך תודה והבנה שחייו תלויים בחסדו של אלוהים.

איך הגיב קין?

הוא כעס והתרגז. הוא קינא באחיו לרעה.

אלוהים פנה אל קין ונתן לו את התשובה לחזרה בתשובה וחידוש התחברות – פסוק 7:

"…הלוא אם-תיטיב, שאת. ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ, ואילך תשוקתו ואתה תמשול בו."

במילים פשוטות:

קין, אם תפעל כראוי, בדרך של אמונה ואהבה, כי אז תראה ברכה בעמלך, ממש כפי שקורה בחייו של הבל.

אם לא תפעל כראוי, כפי שהודרכת וכפי שאתה רואה כדוגמא חיובית בחייו של הבל והוריך, דע לך שתהפוך למטרה קלה לחטא ולתוצאותיו.

החטא כל הזמן נמצא לידך ומנסה להכשילך. החטא ממש מת לכבוש אותך. החטא חושק בך ממש כמו שאשתך אוהבת אותך [שימוש באותה מילה – אישך תשוקתך – בראשית ג 16]. דע לך שהשטן כאריה שואג מנסה כל הזמן להכשילך (ראה גם א-פטרוס ה 8).

במצבך הנוכחי: אינך מוכן לסלוח, אינך מוכן להשתנות ולהתנהג כמו הבל, אתה מאפשר לחטא לכבוש כל חלקה טובה בחייך ולהשתלט על מעשיך. במצב שכזה אתה חלש מאוד ורחוק מחסד אלוהים.

קין, דע לך שיש לך את כל הכלים להתגבר על היצר הרע ועל נכלי השטן.

אם תתוודה על חטאיך ותפעל כפי הדוגמא הטובה, אתה תוכל לשלוט על רגשותיך ולהסיר את הרע מלשלוט עליך.

קין, לא עזבתי אותך לבד. נתתי לך את כל הכלים להתגבר על הרע על כל צורותיו.

האם קין שמע לעצת אלוהים?

לא!

בבראשית ד בפסוק 8 קין נתן לחטא לשלוט על חייו ורצח אחיו הפך לבלתי נמנע.

יוחנן מציין שמעשיו של קין היוו הוכחה לחוסר אמונתו באלוהים ומכאן חוסר ישועתו.

מי שחייו מאופיינים בדרך שבחר קין, שידע לו, שאינו נושע, רוח אלוהים אינו שוכן בו, ואם לא ישתנה מצבו, לא יזכה לבלות את הנצח בנוכחות אלוהים.

קין העדיף לרצוח את האור מאשר להסיר את החושך מליבו.

פסוק 15 מהווה סיכום להתנהגותו וחריצת דינו של קין:

15. כל השונא את אחיו רוצח הוא. ויודעים אתם שכל רוצח אין חיי עולם מתקיימים בו.

[ראה גם ספר ההתגלות כב 14-15).

כאמור, יוחנן מציג את הדוגמא של קין ללמדנו שאהבת אחים נדרשה כבר מאז תחילת האנושות. זה תמיד היה סימן ההיכר של ילדי אלוהים.

אין לו מסר חדש, אלא אותו הדבר החשוב והטוב שאמר אלוהים כבר לקין והבל.

כבר אז חתימתו של אלוהים נמדדה באהבה ומעשי צדקה – כאלו הנעשים על פי רצון אלוהים ובאמונה, וחתימתו של השטן נמדדה בשנאה וברצח.

יוחנן אינו מלמד דבר או לקח חדש ולכן על כולנו לקבל את דבריו – להידמות להבל ולא לקין.

יוחנן מציין שמעשי הבל היו מעשי צדק.

מהו מעשה צדק?

דבר הנעשה על פי רצון אלוהים ובעבור שם אלוהים וזאת מתוך אמונה כנה באלוהים.

כך הביא הבל את מנחתו לאלוהים וכך היה סגנון חייו בכל תחום שפעל ועשה.

הבל הוא דוגמא לצדיק.

יוחנן מדבר על אהבה, והדוגמא הראשונה שלו היא – מה אהבה היא לא, הדוגמא השלילית של קין.

מאוחר יותר בפסוקים 16 ואילך, יוחנן מציג את הדוגמא החיובית – מהי אהבה אמיתית.

בפסוקים 13-14 יוחנן מוכיח את שאמר עד כה:

13. אחי, אל תתמהו אם העולם שונא אתכם. 14. אנחנו יודעים כי עברנו מן המוות אל החיים, שכן אוהבים אנחנו את אחיינו. איש אשר אינו אוהב נשאר [יוונית – עומד] במוות.

העולם בחר ללכת בדרך של קין ולכן הוא מפתח את השנאה: נגד ביקורת בונה, נגד דרך הצדק של אלוהים, נגד אלו שנכנעים לרצון אלוהים, ופרי השנאה נראה בבירור בעולם.

העולם בוחר לא לתקן את דרכיו אלא להסיר את האור המגלה את חטאיו (יוחנן ג 18 ואילך).

אחים יקרים.

העולם הלא מאמין הדוחה את צדקת אלוהים דוגל בהצלחה אישית, התקדמות אישית, עושר וכו. תכלית חיו של אדם שכזה היא התגשמות מאוויו. לאדם שכזה אין כל מטרה להציג את חייו כקורבן חי וקדוש לפני אלוהים…

בני האדם שדוחם את קיום אלוהים ואמיתות דברו, אינם משקיעים בחיים שלאחר המוות…

העולם הלא מאמין אינו אוהב שמציינים אותו כחוטא.

העולם הלא נושע אינו אוהב לשמוע שלא כל הדרכים כשרות להשיג את מבוקשו, ממש כפי שגנב אינו נהנה שמאירים עליו במהלך עבודתו.

קיומנו בעולם המקדש את הרע על פני הטוב מהווה תזכורת תמידית לרשעתם של הרעים ולכן אנו מציקים להם בנוכחותנו – כמו אז גם היום.

מדוע רבני היהדות הרבנית שונאים אותנו כל כך?

כי קיומינו מחייב אותם לתת הסברים לא משכנעים בכל הנוגע לזהות של ישוע ולנבואות אודותיו בתנ"ך.

כי הצהרותנו לגבי ישוע מחייבות אותם להמציא שקרים לאנשיהם.

קיומינו מזכיר להם כל הזמן את מה שהם חפצים להסיר מנגד עיניהם ולשכוח כל הזמן – את ישוע המשיח.

ראו מה אמר ישוע המשיח בבשורת יוחנן ג 19-21:

"…וזהו הדין: האור בא אל העולם ובני האדם אהבו את החושך יותר מן האור, כי רעים היו מעשיהם. כל עושה עוולה שונא את האור ואינו בא אל האור פן יוכחו מעשיו. אולם עושה האמת בא אל האור למען יגלו מעשיו כי נעשו באלוהים."

במקום להיכנע לאמת של אלוהים ולחדול מגאווה דתית, הם מעדיפים לאפשר לחטא למשול על חייהם. מסיבה זו הם עתידים לפעול כמו קין ולהתחבר עימו – אם לא יחזרו בתשובה לישוע המשיח במהלך חייהם.

רבותי, שימו לב: המסר של יוחנן ברור: אסור שתשרור שנאה או חוסר אהבה בין ילדי אלוהים.

שנאה היא תכונה של הלא נושעים (טיטוס ג 3).

לשנאה אין מקום בקרב ילדי אלוהים.

ולכן…

כשאנו מגלים שנאה בלב אנשים חסרי ישועה, אנו נוטים לומר: "מה לעשות, אינם מכירים את אלוהים, רוח הקודש אינו שוכן בהם ולכן שלום אלוהים וכוחו אינו מתבטא בחייהם. הם אינם נושעים ואינם מבינים ששנאה היא פרי פעולתו של השטן ולכן גם אינם בהכרח נלחמים לרפא את ההרגשה הזו מיד."

אך, מה עלינו לחשוב כאשר אנו מגלים שנאה בקרב אחים נושעים?

אם פרי השטן פורח בקהילה, בקרב ילדי אלוהים, אז מה כבר יש לנו לבשר לחסרי הישועה?

במה מתבטאת הלידה החדשה שלנו אם גם אנחנו שונאים זה את זה?

במה אנו מוכיחים שאנו ילדי אלוהים אם סימן ההיכר הבולט ביותר של השטן פורח בחברת ילדי אלוהים?

שימו לב מה אמר ישוע לתלמידיו בבשורת יוחנן יג 34-35.

"מצווה חדשה אני נותן לכם: אהבו זה את זה. כמו שאהבתי אתכם כך גם אתם אהבו זה את זה. בזאת ידעו הכל שתלמידי אתם, אם תהיה אהבה ביניכם."

ישוע מלמד: האהבה ביניכם היא סימן ההיכר של שייכותכם אליי.

בתפילתו של ישוע המשיח בבשורת יוחנן יז הוא התפלל וביקש מאלוהים האב דבר אחד בעיקר: שתלמידיו יהיו מאוחדים כפי שהוא ואלוהים האב מאוחדים.

מכאן, עלינו להסיר את גילויי הקנאה והשנאה מחיינו בשלב המוקדם ביותר שהם עולים למוחינו.

לא לחינם שאול השליח אומר לנו שלא ניתן לשמש לשקוע על כעסנו כי אז אנו מאפשרים לשטן להשיג את מבוקשו (אל האפסים ד 26-27, אל הרומים ח 13).

כאשר זרע הרע נמצא במצב של מחשבה, חייבים כבר אז לטפל בו כגידול סרטני. לחתוך, להתוודות, להתחנן לפני אלוהים כדי שלא יגדל במוחנו ובליבנו. המאמין זוכר ויודע שישוע אמר שהשנאה כמוה כרצח מבחינה מוסרית ולכן אין לה מקום בלב ילד של אלוהים (מתי ה 21-22).

אהבה ושנאה לא יכולים לשכון באותו לב.

אחד מהם חייב לצאת – וכולנו רוצים להרוג ולהוציא את זרע השנאה והקנאה מליבנו.

ניתן לומר בוודאות שהשנאה אינה חלק מחיי האדם הנושע. הנושע אינו מפתח את השנאה אלא נלחם נגדה ומנסה לדכאה ובהצלחה.

יוחנן אומר: (פסוק 13)

"…אחי, אל תתמהו אם העולם שונא אתכם…"

מי הוא שר העולם הזה?

השטן! (יוחנן יד 30, אל האפסים ב 2).

אין אדם שנטול השפעה רוחנית.

כל אדם מושפע או מרוח אלוהים או מרוח השטן. הנושעים מרוח אלוהים, והלא נושעים מהשפעת השטן.

ראה פסוק 10 – העולם נחתך לשניים – ילדי אלוהים וילדי השטן…ראה גם ב-קורינתים ו 14-18.

שימו לב אילו נושאים ואילו עינוגים מספקים את רצונותיהם ותאוותיהם של בני העולם.

לעיתים קרובות אנו מרגישים מנותקים, לא שייכים ואף ממש לא בנוח במסיבה או פגישה של חבורה שאינה נושעת.

הנושאים, האווירה והבדיחות גורמים לנו רתיעה, אי יכולת להשתתף בשיחה או רצון לא להישאר באותו מקום.

הלא נושעים מרגישים באי הנוחות שלנו ורבים מהם מפרשים זאת בדרכים שונות.

מיעוט מבין אותנו אך הרוב סולד מהתנהגותנו ומחשיב אותנו כמתחסדים, או ככאלו הגורמים להם להרגיש רעים ופסולים.

ולכן, אל לנו להתפלא אם אלו הדוחים את אמת וצדקת ה' אינם אוהבים את נוכחותנו. הם בחרו "בעולם" ואנו בחרנו בישוע.

גם אם אינם מודעים לכך, רוחו של השטן היא זו הפועלת בליבם ועוצרת כל דרך להביא שינוי בחייהם.

(ג 8).

לכן: אל תתפלאו אם אינכם מקובלים ואהובים על ידי בני העולם למרות שאתם מנסים לעשות את הטוב.

המלחמה והמאבק אינו נגדנו באופן אישי אלא נגד אלוהים. אנו בסך הכל הפנים של ישוע…כמו שהתנגדו לו ורצו כל כך לסלקו מנוכחותם, כך ישאפו וירצו לעשות לנו. הרי התלמיד אינו גדול יותר ממורו…

(ב-טימותיאוס ג 12)

לנו נשאר להתעודד בעובדה שאלוהים חי ותוכניתו תצא לפועל.

לנו הביטחון ששום דבר לא יפריד אותנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע (אל הרומים ח 34-38)

לנו הביטחון שרוח הקודש אשר בנו חזק יותר מכל תחבולותיו של השטן (א-יוחנן ד 4, ב-מלכים ו, אל האפסים ו 10-18).

לנו הביטחון שנהיה עם אבינו שבשמיים לנצח נצחים (התגלות כא-כב, א-תסלוניקים ד 18).

ולכן, איך אנו יודעים שנולדנו מחדש? איך אנו יודעים שעברנו ממוות לחיים?

באהבה הכנה שיש לנו כלפי האחים והאחיות בישוע המשיח אדוננו (יוחנן ה 24).

בפסוקים 16-18 יוחנן מציין שוב את אמת המידה לאהבה ואז פורט אותה לגורמים קטנים כדי לעזור לילדי אלוהים ליישמה בחיי היומיום.

בפסוקים אלו יוחנן נותן דוגמא חיובית לאהבה:

16. בזאת הכרנו מה היא אהבה, בעובדה שהוא מסר את נפשו בעדנו. גם אנחנו חייבים למסור את נפשנו בעד אחינו.
17. מי שיש לו נכסי העולם והוא רואה את אחיו במחסור ומונע את רחמיו ממנו, איך תעמוד בו אהבת אלוהים? 18. ילדי, אל נא נאהב במילים ובדיבור, כי אם בפועל ובאמת.

א. בעוד השנאה עלולה להביא למצב בו אנו נוטלים את החיים מאדם (ראו את דוגמת קין), הרי שאהבה היא זו שבכוחה להעניק חיים.

ב. אמת המידה האולטימטיבית לאהבה היא זו של ישוע עבורנו. אל לנו להשוות את אהבתנו או נתינתנו לזו של החיים מסביבנו או לאדם כלשהו אלא לזו של ישוע אדוננו.

1. ישוע המשיח העניק לנו כפרת חטאים ודרך לחיי נצח עוד שהיינו אוייביו (אל הרומים ה 10).
2. לעולם לא נוכל להחזיר לישוע באותה מידה שהוא העניק לנו – נתינתו היא חסד טהור ללא כוונה לקבלה בחזרה.

כעת לאחר שאנו מבינים שמשמעות האהבה היא לעזור ולקדם חיים ולתת ברמה מקריבה, יוחנן מפרט לנו באילו תחומים אלוהים מצפה מאיתנו לבטא את אהבתנו.

למרות שאנו לא נדרשים בכל יום להקריב את חיינו בעבור אחרים, הרי שכמעט בכל יום אנו כן נדרשים להעניק ולתת חלק ממה שברשותינו כדי לעזור לאחינו להתקיים ברמה בסיסית – לעודד, לנחם, לבנות.

17. מי שיש לו נכסי העולם והוא רואה את אחיו במחסור ומונע את רחמיו ממנו, איך תעמוד בו אהבת אלוהים?

למה הכוונה במילים: "נכסי העולם"?

נכסי העולם מתייחס לכל יכולת שהעניק לך אלוהים:

כלכלית (ראה ספר מלאכי)

אינטלקטואלית – למד אחרים, הדרך, פתור בעיות .

רגשית וכו

אנו עוזרים יחסית מאוד מהר באוכל ובגדים, אך איך עוד?

בעידוד, בנחמה, בזמן של ביקור ועזרה שהרי לא כל אחד זקוק רק לכסף…

בדוק וראה מהו הנכס שאלוהים הפקיד בידך?

הקפד להשתמש בכל נכס שאלוהים העניק לך ככלי עזרה לנזקק לו, וזאת במטרה חשובה – לכבד את שם האדון ישוע.

באיזו מידה?

ראה ב-קורינתים ח 1-5, ט  5-8.

יעקב, באיגרתו, מציין מצב דומה ושם הוא מפרט יותר.

איגרת יעקב ב 14-17:

14. "אחי, מה תועלת בדבר אם יאמר איש, "יש לי אמונה", ואין לו מעשים? התוכל האמונה להושיעו?
15. אח או אחות אם יהיו בעירום ואין להם לחם חוקם,
16. ואיש מכם יאמר להם, "לכו לשלום, התחממו ואיכלו לשובע", ולא תתנו להם צורכי גופם – מה הועלתם?
17. כך גם האמונה, אם אין בה מעשים, מתה היא לכשעצמה."

יעקב מתייחס לצרכים בסיסיים כמו אוכל ולבוש.

האם הוראתם של יעקב ויוחנן תואמת לכתוב בכל ספרי כתבי הקודש?

בוודאי.

לאורך כתבי הקודש, בתורה ובנביאים אלוהים הדריך את בני ישראל שזבחים רצויים בעיניו הם כאלו שמקריבים לו מלב אוהב הרגיש לצרכי הנזקק החי בקרבנו.

א.      דברים י 12-22.

בפסוקים אלו אלוהים מבהיר שאינו זקוק לשום דבר שאדם יעניק לו מכיוון שהכל במילא שייך לאלוהים ובא ממנו. מה שאלוהים רוצה זה לראות את ילדיו אוהבים ותומכים בחלש אשר בקרבם.

ב.      ישעיה א 10-20.

אלוהים כועס על בני יהודה מכיוון שלא פספסו שום חג או אירוע אך עיוותו משפט, ניצלו את החלשים והשתמשו בהם לקדם את עושרם ומטרותיהם האנוכיות.

אלוהים הבהיר שהסימן לחזרה בתשובה ועזיבת דרך הרע זה באהבת הזולת ותמיכה בחלש.

הכונה במילה אהבה היא לתת, להעניק, לסלוח, לרחם.

ג.       הושע ו 6:

"…כי חסד חפצתי ולא זבח, ודעת אלוהים מעולות…"

אלוהים מבהיר שמה שמשמח את ליבו ונחשב לקורבן רצוי זה הנתינה המקריבה – חסד!

אלוהים רוצה לראות אותנו נותנים ללא חישובים של רווח ולא על פי המסורה אלא בנפש חפצה.

אלוהים רוצה לראות אותנו חולקים את הברכה שהוא העניק לנו לכאלו הזקוקים לה גם כן ולא בקמצנות ולא במחשבה של כוונת רווח מאוחר יותר…

ד.      מיכה ו 6-8:

6. "במה אקדם יהוה איכף לאלוהי מרום, האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה?
7. הירצה יהוה באלפי אילים ברבבות נחלי שמן? האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי?
8. הגיד לך אדם מה טוב, ומה יהוה דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך…"

בפסוקים הללו אלוהים אינו מבטל את מצוות הקורבנות שנתן לעמו בתורה. אלוהים פשוט מבהיר לכל בני ישראל שכל קיום מצוות הקורבנות שבתורה אינם רצויים לו אם בחיי היומיום שלהם, ילדיו אינם אוהבים זה את זה כפי שהוא אוהב אותם.

עשו משפט – משמע, היו רגישים לקדושה וצדק אלוהים בכל תחום בחייכם.

פעלו אהבת חסד – חלקו את שיש לכם עם הנזקקים בלב רחב ולא במסורה, ממש כפי שקיבלתם מהאדון.

הישארו ענווים – זיכרו כי עושרכם בא מאלוהים ולא מכוחכם וחוכמתכם. פעלו בדרך הממוקדת באלוהים ולא באדם. תנו ברמה מקריבה לא כדי לקבל תודה וכבוד מבני אדם. זיכרו שאלוהים רואה במסתרים. עשו לאחרים בדרך בה יד ימין אינה יודעת מה עושה יד שמאל.

רבותי, אלוהים יכול לעשות הכל עבור הנזקק בעצמו, וללא עזרתנו ומעורבותנו. אלוהים מאפשר לנו לשרת אותו ועל כך עלינו להיות אסירי תודה.

הנתינה ואהבת החסד עוזרים לנו לאהוב זה את זה ולהתאחד ביחד.

הנתינה באהבה – ז"א בשפע, היא הוכחה לבגרות רוחנית. זה מבחן אמונתנו.

אני יודע שהנכסים שאלוהים נתן בידי הם כלי שירות.

אני בטוח שאלוהים ימשיך לברך ולהעניק אם אני משתמש בנכסים שהוא הפקיד בידי בדרך המפארת את שמו.

הלימוד הזה והמסר הזה לא היה זר גם לקהילה בהתהוותה.

בספר מעשי השליחים ב 43-47, אנו לומדים שהמאמינים הראשונים התאספו ביחד וחילקו ביניהם (לכל אחד כפי צורכו) את רכושם.

הסיבה שהקהילה גדלה לא היה בגלל שאנשים קיבלו כסף ורכוש באסיפת המאמינים אלא מכיוון שאהבת המשיח התבטאה ביניהם.

את האהבה הזו אנו צריכים לבקש ולעורר מחדש.

את האהבה הזו המשיח ישוע דורש מאיתנו לא לשכוח כי אחרת הוא יסיר את מנורתנו (התגלות ב 4-5).

אנו לא נדרשים לחלק שווה בשווה את כל רכושנו. לא לכך מתכוון הכתוב, אלא להיות עירניים לצרכי הנזקקים בינינו ולמלא את החסר בנפש חפצה ומתוך אהבה ואמונה באדון ודברו.

להזכירנו:

האם הנתינה מתבטאת רק בכסף?

לא!

יש בינינו כאלו שאינם זקוקים לכיכר לחם אך משתוקקים לביקור, לשיחה, לסבלנות, להבנה.

מתברר שמצרכים אלו הפכו להיות נדירים יותר מכסף וזהב.

יוחנן אומר:

מי שרואה צורך שעליו הוא יכול לענות ואינו עושה כך, איך הוא יכול לומר שהוא אוהב? [ראה השומרוני הטוב – לוקס י 25-37).

מי שאינו חולק באהבה מן "הנכסים" שאלוהים הפקיד בחייו, חוטא נגד אלוהים ומהווה עדות שלילית.

יוחנן מסיים את הקטע בפסוק 18 ואומר:

18. ילדי, אל נא נאהב במילים ובדיבור, כי אם בפועל ובאמת.

המשפט הזה בעיקרו מכוון למורי השקר ולפילוסופים המסתפקים במילים יפות אך לא יעזו לחפור בכיסם ולתת לנזקק באהבה וברמה מקריבה.

יוחנן אומר דבר קרדינאלי בצמד המילים המסיימות את פסוק 18: "בפועל ובאמת".

אהבת ילדי אלוהים אינה מן הפה החוצה ולכן חייבת להיראות במעשים – כאלו הנעשים בהקרבה ובלב שלם. אהבה זה לתת ברמה בה אנו מרגישים שיצא מאיתנו דבר חשוב ומשמעותי.

על נתינה וחלקה הראוי ראה:

משלי ג 8-10, ב-קורינתים ח-ט, ספר מלאכי.

ומהי משמעות המילה – אמת?

איך אוהבים בפועל ובאמת?

המילה "אמת" מתווספת כדי לציין את האחריות לצרף את האמת המושיעה ליד המאכילה והתומכת באופן פיזי.

במילים פשוטות: אהבה כנה, כזו הנובעת מאלוהים כוללת בתוכה את דבר הבשורה.

האוכל והלבוש הפיזי חשובים מאוד אך אינם מושיעים.

האוכל הרוחני אוחז בתוכו את דבר הישועה ולכן חייב להיות כלול במנת האהבה.

האם עלינו להתנות נתינה של מזון או לבוש בנוכחות ב"הרצאה" הכוללת את הבשורה?

אינני חושב כך.

אך עלינו להתפלל למען נוכל תמיד ובחכמה לחלוק את דבר הבשורה עם כל אדם אשר בה עמנו במגע או נזקק כלשהו.

לסיכום:

יוחנן מרחיב בכל הנושא של אהבת האחים בין המאמינים מכיוון שזה סימן ההיכר החשוב והגדול ביותר לנולדים מחדש ברוח הקודש. "זרע" אלוהים השוכן במאמין בישוע אינו מוביל אותו רק לחיי טוהר אלא בהכרח גם לחיים המלאים באהבה כלפי שאר ילדי אלוהים (יוחנן יג 35, אל הרומים ה 5, א-תסלוניקים ד 9). אלה שלא מבטאים את אהבת המשיח כלפי שאר המאמינים, כהרגל וסגנון חיים, פשוט לא נולדו מחדש!

אדם אינו נחשב לרוצח רק לאחר שפגע באחיו באופן פיזי, אלא ברגע שחשב בליבו להרע לו (מתי ה 21-26). לכן כאשר אנו ערים לצרכים של אחינו, עלינו להגיב בעזרה ותועלת. התעלמות בכוונה או בזדון מצורך אמיתי כמוה כרצח מבחינה מוסרית.

אחים ואחיות בישוע זוכים לנוכחות רוח הקודש בחייהם כך שחטא אינו זוכה לתקופת דגירה ארוכה בחיינו.

הנושעים באמת נכנעים לרצון אלוהים, ונוכחות אלוהים בהם מתבטאת באהבה המקריבה הקיימת בקרבם.

ראשונה ליוחנן פרק ג 19-24 – עוז וביטחון לפני אלוהים

העולם רודף אחר שלום, אחר השלום שבלב ואינו משיג אותו.

אנשים רודפים אחר עוד אגורה בחושבם שעם עצמאות כלכלית גם יהנו משלום – אך מתאכזבים.

עובדה – גם עשירים מתגרשים, מתאבדים, סובלים מדכאונות. "מחלות" שכאלו אינן מנת חלקן של העניים בלבד.

אנו אומרים – העיקר הבריאות, ולמרות החסד הרב בבריאות תקינה, ישנם הרבה אנשים בריאים בגופם אך חסרי שמחת חיים.

אנשים מוצאים שלווה רגעית בכל מיני דתות ופעילויות, אך לאחר זמן מה מרגישים שוב ריקנות וחוזרים לחפש את השלום שעדיין לא מצאו.

בפסוקים הבאים יוחנן מעודד את ילדי אלוהים בכך, ששלומנו ושלוותנו תלוים באמונתנו בישוע ובאהבתנו את אחינו ואחיותנו לאמונה.

יוחנן מציין שלוש הטבות נפלאות שאלוהים מעניק לנו שתפקידן להסיר כל דאגה, פחד ואשמה מחיינו.

שלושת ההטבות הללו מעידות שאנו שייכים לו לנצח והוא פועל בחיינו ולמעננו.

פסוקים 19-24:

19. "בזה נדע כי מן האמת אנחנו ונשקיט את לבבנו לפניו, 20. שכן אם ליבנו ירשיע אותנו, האלוהים גדול מליבנו והוא יודע הכל.
20. אהובי, אם ליבנו אינו מרשיע אותנו, עוז לנו לפני אלוהים. 22. וכל אשר נבקש נקבל ממנו, מפני ששומרים אנו את מצוותיו ועושים את הטוב בעיניו.
21. זאת מצוותו: להאמין בשם בנו ישוע המשיח ולאהוב זה את זה כפי שציוונו. 24. השומר את מצוות אלוהים שוכן באלוהים ואלוהים בו. ובזאת נדע שהוא שוכן בנו: ברוח אשר נתן לנו."

בפסוקים 19-24 יוחנן מציג שלוש הטבות חסד של אלוהים לילדיו הנאמנים בכל.

הטבה ראשונה: 19-21

בטחון בישועה, מכיוון שמעשי אהבה ופועל האמת (אמונה בישוע וציות לדברו) הינם הוכחה לעדות משיחית.

התחלת פסוק 19 (במקור היווני) זהה לתחילת פסוק 16 ולכן אנו חייבים להתייחס אליהם בדרך זהה.

בפסוק 16 יוחנן ציין את אהבת ישוע המשיח כנקודת ייחוס לאהבת אמת.

16. "בזאת הכרנו מה היא אהבה, בעובדה שהוא מסר את נפשו בעדנו."

איך הכרנו מה היא אהבת אמת?

בעובדה שישוע מסר את נפשו בעדנו.

לפיכך הרעיון בפסוק 19 דומה.

איך נדע אם אנו שייכים באמת לישוע המשיח וחיים בדרך האמת כפי שישוע המשיח הטווה לנו?

ראה פסוק 18: בעובדה שאהבתנו אינה מסתכמת במילים ובדיבור אלא בפועל ובאמת – עזרה לנזקק מתוך אהבה.

כאשר אנו חיים ופועלים על פי הנחיית אלוהים בכתבי הקודש, ועל פי הדוגמא האישית שנתן לנו האדון ישוע המשיח, כי אז יש לנו ביטחון שאנו שייכים לישוע.

ההיפך נכון גם כן.

אם אדם מדבר גבוהה על יחסיו עם ישוע ועל ידיעתו בכתובים, אך אהבת אחים אינה נראית בחייו, הרי שאינו שייך לאדון. לא לחינם אמר ישוע לתלמידיו שהעולם יכיר אותם כתלמידיו על פי האהבה השוררת ביניהם (יוחנן יג 34-35).

יוחנן חוזר על העובדה הזו בבירור בפרק ד 7:

"אהובי, נאהב נא איש את רעהו, כי האהבה מאלוהים היא. וכל מי שאוהב נולד מאלוהים ויודע את אלוהים." 

האחריות לאהוב זה את זה מחייבת אותנו גם לפתור בעיות ומחלוקות כמה שיותר מהר ובדרך המפארת את שם האדון.

מחלוקות ומריבות לא מאפשרות לנו לאהוב כראוי איש את אחיו.

מחלוקות ומריבות גורמות לפירוד ופילוג והורסות התחברות.

מחלוקות ומריבות לא ניתן לסגור בחדר סודי. הן תוך זמן קצר ידועות לכל הנוכחים. אם תמשיך להתמיד במריבה והמחלוקת, ולא תפעל בכל מאודך ליישר הדורים, ההשפעה הזו תקרין גם על היחסים עם שאר ילדי אלוהים.

לכן, אהבת האחים חייבת גם להתבטא ברצון העז לפתור כל מחלוקת כמה שיותר מהר למען יכובד האדון אשר שוכן בינינו.

מסיבה זו הדריך האדון ישוע את שומעיו בדרשה על ההר, שאם אתה בדרך להעלות זבח, ויש לך דבר נגד אחיך, הנח את מנחתך ולך קודם פתור את המחלוקת עם אחיך. לאחר מכן, הצג את מנחתך לאלוהים (מתי ה 23-26).

להזכירנו:

לא כל מחלוקת חייבת להיפתר בפשרה.

אם אח בקהילה מתעקש על דרך של כפירה או חיי חטא, על הקהילה לבקר את התנהגותו וכגוף אחד להוכיח אותו על פי הכתוב בבשורת מתי יח.

מאמין האוהב את הזולת באמת, זוכה לגדול כל יום בהכרתו את אלוהים ובהתנסות עם חסד אלוהים בחייו.

מדוע?

אהבה כנה היא נתינה ברמה גבוהה. אדם שנותן הרבה חייב למלא את מה שניתן ממנו.

מכיוון שהאדון ממלא את מה שאנו נותנים, הרי שאנו זוכים ליהנות, להכיר ולהתנסות באלוהים ברמות גדולות יותר.

נתינה באהבת המשיח לעולם לא גורמת למחסור – ההיפך הוא נכון! (משלי ג 9-10)

נתינה ושאיפה בכל כוח להשלמה והתחברות הם מעשים ופעולות הגורמים לחידוש ורעננות רוחניים.

הם גורמים לאושר רוחני ומילוי של הנפש.

הם מעשירים את ההתנסות האישית שלנו עם האדון והבטחותיו.

מה כוונתו של יוחנן בפסוק 20? 20. שכן אם ליבנו ירשיע אותנו, האלוהים גדול מליבנו והוא יודע הכל.

למה הכוונה במילים: אם ליבנו ירשיע אותנו?

א. אפשר לומר שכל אחד מאיתנו באיזהו שלב בחייו שאל את עצמו: האם הוא באמת נושע?

כל אחד מאיתנו עמד מול המראה והביט בנפשו ואמר:

האם נפש שכזו באמת נושעת? הרי אנו מכירים היטב את נפשנו ויודעים היטב אילו מחשבות ומעשים אנו מסוגלים לעשות…

עלינו כל הזמן לזכור שישועתנו מושתתת על הבטחת אלוהים.

כפרת החטאים שלנו היא מתנת חסד מאלוהים דרך דמו המכפר של האדון ישוע המשיח ולא על סמך חכמתנו או מעשינו המוצלחים (אל הרומים י 9-10, אל האפסים ב 8-10).

ב. ליבנו מרשיע אותנו כאשר אנו באמת עוברים על מצוות אלוהים. כאשר כשלנו ביחסינו כלפי הזולת, כאשר התנהגנו באנוכיות, אם אמרנו מילה  פוגעת שאינה במקום, אם הערנו בגסות או עשינו דבר בכוונה רעה כדי להציק. יש מיליון ואחד סיבות בהן הלב מרשיע אותנו בצדק.

מה תגובתנו כאשר ליבנו מרשיע אותנו?

1. בחינת מחודשת של האירוע
2. התוודות על חטא לפני אלוהים ולפני האדם נגדו חטאנו.

ג. אך מה קורה כאשר ליבנו מרשיע אותנו שלא בצדק?

על פי אילו אמות מידה הלב מרשיע אותנו שלא בצדק?

מה צריכה להיות תגובתנו אז?

הרשעת לב שאינה בצדק נגרמת על סמך הרגשה אישית שפעלתי לא מספיק, או לא נכון בנושא מסויים או כלפי אדם כלשהו.

ההאשמה אינה נובעת מכתבי הקודש, שכן לא מצאתי פסוק שאותו הפרתי, אלא מתוך דרישה אישית או מחשבה שאינה נכונה.

לדוגמא:

אדם בא לבקש עזרה ולאחר שבדקנו את מניעיו ואת יכולותיו האישיות החלטנו לסרב לעזור לו. על פי הנתונים הברורים, כל עזרה חומרית חיצונית תשרת אותו לרעה ותעודד אותו להמשיך בחיי עצלנות.

למרות שהנתונים היבשים ברורים ותואמים לכתוב בכתבי הקודש, מצב שכזה אינו נעים.

לאחר כל פגישה שכזו הלב מכה בך ובכל פעם עולה הרגשת אשם… אולי לא הייתי רגיש מספיק?

עלינו לזכור שבמצבים שכאלו הלב יכול לפעול נגדנו, כי דבר אלוהים אומר ש:

"עקוב הלב מכל ואנוש הוא, מי ידענו?" (ירמיה יז 9).

ולכן שלמה המלך אמר במשלי ג 1-5: "בטח אל יהוה בכל ליבך, ואל-בינתך אל תישען".

אז מה צריך להשקיט את ליבי במצב שכזה?

1. העובדה שפעלתי על פי הכתוב בדבר אלוהים ואלוהים יודע בדיוק את כוונת ליבי.
2. נבחנתי ופעלתי יחד עם שאר משרתי אלוהים נאמנים בקהילה. פעולתי נעשתה בזהירות ובהתחשבות כדי שתפעל לטובת אותו אח באדון ולא נגדו.

לעיתים ליבנו מרשיע אותנו בגלל ביקורת הנמתחת עלינו מאנשים שאינם נושעים או מילדי אלוהים שאינם פועלים על פי עצת אלוהים.

עלינו לזכור שלעולם יש אמות מידה לגבי עזרה ודרך חיים שלא תמיד חופפים לדרך של אלוהים שבכתבי הקודש.

לעיתים אנו נדרשים לעזור או להיות מעורבים בדבר או תחום שאינו תואם לרצון אלוהים.

במצב שכזה העולם יבקר את התנהגותנו ויציגנו כאכזרים, נצלנים, קמצנים או בדלנים.

דווקא במצבים שכאלו בהם הלחץ החיצוני יכול להיות כל כך חזק ומשפיע, עלינו למדוד את פועלנו במילים ועשיה על פי מעשיו ודבריו של ישוע המשיח ולא על פי דעת העולם.

אם נימצא עומדים בישוע, כי אז יש לנו את הבטחת אלוהים שהוא לא רואה בנו אשמה כלשהי ולכן ליבנו יכול לנוח בשלום ושלווה.

ומה אם הלב ממשיך להאשים?

אין לי ברירה אלא להניח את אשמת הלב בידו של אלוהים ולהמשיך לשרתו בחריצות, נאמנות ושמחה.

בטחוני שאני ילד של אלוהים ואף אחד, ואף דבר לא יוכל להפרידני ממנו (אל הרומים ח 10-38).

מה לגבי אלו שפועלים בדרך רעה וליבם אינו מרשיע אותם?

במידה ומדובר במצב מתמשך, בסגנון חיים, כי אז הדבר מהווה הוכחה לכך שאלוהים אינו שוכן באותו הלב…ראה איגרת אל הרומים א 18-32.

איך אני יודע שאלוהים אינו מרשיע אותי וממשיך לפעול בחיי?

הטבה שנייה: פסוקים 21-22.

אלוהים עונה לתפילותיי.

21. אהובי, אם ליבנו אינו מרשיע אותנו, עוז לנו לפני אלוהים.
22. וכל אשר נבקש נקבל ממנו, מפני ששומרים אנו את מצוותיו ועושים את הטוב בעיניו.

כתבי הקודש מלמדים אותנו שחטא הורס התחברות בינינו לאלוהים, וקדושה וטוהר הם הקרקע עליה נבנית התחברות ושיפור יחסים.

לאור זאת ניתן גם לומר שתשובת אלוהים לתפילותינו הינה מדד בו אלוהים מכריז שאנו חיים על פי רצונו ונקיים מאשמה.

יוחנן מכריז באופן ברור:

אם אין בנו אשמה, משמע, אין בחיינו חטא פתוח שעליו לא התוודנו, הרי שאנו עומדים נקיים לפני אלוהים.

כאשר אנו עומדים ללא אשמה או הרשעה לפני אלוהים, יש לנו הביטחון לבקש ממנו כל שאנו זקוקים כדי לחיות בקדושה וטוהר ולשרתו על פי רצונו.

מה עלינו לעשות כדי לוודא שיש לנו עוז לפני אלוהים?

1. בחן את בקשתך, האם היא לכבודך או לכבוד אלוהים ולעשיית רצונו? (תהילים לז 4-5).
2. בחן את יחסך עם אשתך, ילדיך, אחיך ואחיותיך באמונה…(א-פטרוס ג 1-7, אל האפסים ד 17-32, אל הרומים יג)
3. בחן את התנהגותך ועדותך כלפי בני העולם שבתוכם אתה חי. האם עמיתך לעבודה זוכים לראות אדם החי על פי הנחיית רוח אלוהים המבטא את פרי הרוח? האם אתה באמת מלח הארץ או תבלין אחר…(מתי ה 13-16)
4. בחן את התנהגותך כלפי השלטון שאלוהים הפקיד מעליך – תשלום מיסים ושירות המדינה על פי חוק (אל הרומים יג).

חוסר תשובה מאלוהים ברוב המקרים נובע מחטא שנמצא בחיינו או מבקשה שאינה תואמת בעליל את רצון אלוהים (תהילים סו 18: "אוון אם ראיתי בליבי, לא ישמע אדוני…")

חיים המאופיינים באהבת אלוהים ואהבת הזולת הם הביטוי המושלם לחיים קדושים וטהורים נטולי הרשעה ואשמה (מתי כב 37-40, אל הרומים יג 8-10).

לכן, חוויה של תשובה מאלוהים היא חיזוק ועידוד לכך שאנו חיים על פי רצונו, מכבדים אותו בחיינו ולכן זוכים לקבל ממנו את כל שאנו צריכים להמשיך בדרך הטוב (ראה גם א-יוחנן ה 14-15).

הטבה שלישית: פסוקים 23-24.

רוח הקודש מתבטא בחיינו בשפע

23. זאת מצוותו: להאמין בשם בנו ישוע המשיח ולאהוב זה את זה כפי שציוונו. 24. השומר את מצוות אלוהים שוכן באלוהים ואלוהים בו. ובזאת נדע שהוא שוכן בנו: ברוח אשר נתן לנו."

במהלך השיעורים דנו במצוות אלוהים. נוכחנו לדעת שהמצוות הראשיות מתמקדות באהבת אלוהים בכל מאודנו ונפשנו ואהבת הזולת (דברים ו, מתי כב 37-40). כל השאר נובע מקיום אהבת אלוהים ואהבת הזולת.

יוחנן מבהיר שאמונה אמיתית היא כזו המכירה בישוע כאדון ומושיע.

לא מספיק להאמין "באלוהים" שברא את העולם ובאותה עת להתכחש לישוע.

אין הכרת אלוהים האמיתי, המוזכר בכתבי הקודש – תנ"ך וברית חדשה, מחוץ לישוע המשיח – אלוהים הבן.

ישוע הבהיר את האמת הזו כשענה לפרושים בבשורת יוחנן ח 19, 42, וכשענה לפיליפוס בבשורת יוחנן יד 8-14.

מי שמכיר את ישוע כמשיח ואדון, הריהו ילד של אלוהים המכיר באמת גם את אלוהים האב (א-יוחנן ה 1-5).

היכולת הזו היא מתנת חסד המוכיחה שרוח הקודש נוכחת ופועלת בלב אותו אדם.

ההטבה השלישית והנפלאה שאלוהים מעניק בחסדו לילדיו היא נוכחות רוח קודשו בחיינו ובשליטת רוח אלוהים במהלכי חיינו הימיומיים (א-קורינתים א 10-15, ג 16-17, יוחנן ג 3-8, יד-טז).

יוחנן ציין את אותה האמת גם בפרק ד 13: "בזאת יודעים אנו שעומדים אנו בו והוא בנו, כי נתן לנו מרוחו."

ואיך אנו או שאר האחים והאחיות בגוף המשיח יכולים לראות את רוח הקודש פועל בחיינו?

בתכונות פרי הרוח המתבטאות בכל שאנו עושים ופועלים בחיינו היומיומיים בעבודה, בקהילה ובמשפחה.

אל הגלטים ה 22-26:

22. "…לעומת זאת, פרי הרוח הוא אהבה, שמחה, שלום, אורך רוח, נדיבות, טוב לב, נאמנות, 23. ענווה, ריסון עצמי – על מידות כאלה אין תורה חלה.
23. האנשים השייכים למשיח צלבו את בשרם עם תשוקותיו ותאוותיו. 25. אם חיינו מן הרוח, הבה גם נתהלך על פי הרוח. 26. אל נא נהיה שואפי כבוד שווא, המתגרים ומקנאים איש ברעהו."

מניין לנו לדעת שרוח הקודש פועל בחופשיות בחיינו?

ניתן לראות שאנו אוהבים את אחינו. פועלים למענם ולא מונעים כל דבר שניתן לתת כדי לספק את מחסורם או לעודד, לנחם ולקדם את בגרותם הרוחנית.

ניתן לראות את שלום אלוהים בחיינו. אנו משרים אווירה של נוחות, שלווה, ביטחון באלוהים בכל תחום בחיינו ובכל קושי הקופץ בחיינו.

אפשר לראות את רוח הקודש בחיינו בנאמנות שלנו לדבר אלוהים ולאחינו באמונה.

אנו נאמנים להבטחותינו ומכירים בכוחה של כל הבטחה שיוצאת מפינו – על פי רצון אלוהים.

ניתן לראות את רוח הקודש בחיינו בריסון העצמי שאנו מפגינים בכל הנוגע לתאווה כלשהי.

נוכחות רוח הקודש בילדי אלוהים אינה יכולה להתחבא.

אדם שלא רואים את ביטוי רוח הקודש בחייו הינו אדם שרוח הקודש אינה נמצאת בו.

אלוהים נתן לנו הטבת חסד.

רוח הקודש חי בתוכנו ומשנה יום אחר יום את תכונות הבשר שלנו לתכונות הרוח – לתכונות האופי של אלוהים בכבודו ובעצמו.

לסיכום:

אלוהים אינו מעוניין שנפקפק בישועתנו או בשייכותנו לו.

אלוהים מעניק לנו את שלושת ההטבות הבאות כדי לחזק את בטחוננו בשייכותנו הנצחית לו ולהרגיע את ליבנו מכל הרשעה שאינה ממנו.

א. ביטחון בישועתנו. הישועה אינה מתנה זמנית או על תנאי. הנושע באמת הריהו נושע לנצח נצחים.

ב. אלוהים מוכיח את שייכותנו אליו וטיב התחברותנו בכך שהוא עונה לתפילותינו

ג. אלוהים מוכיח את אהבתו וקרבתו בנוכחות ופעילות רוח הקודש בחיינו. הוא משנה את אופיינו כך שיידמה לאופיו ומנחה אותנו לחשוב ולפעול  כרצונו בכל תחום ועניין בחיינו.