הראשונה לתסלוניקים פרק א'

הראשונה לתסלוניקים פרק א'

מבוא

האיגרת של שאול השליח למאמינים בתסלוניקי מאוד מעניינת מכיוון שהיא נוגעת במגוון רחב של תחומים. אף־על־פי שהאיגרת קצרה יחסית שאול השליח נוגע כמעט בכל אחת מעקרונות האמונה.

בשיעור זה נרחיב את הרקע להקמת הקהילה בתסלוניקי, אבל בשיעורים הבאים נתמקד בעקרונות האמונה.

הקהילה בתסלוניקי קמה בתקופה קצרה ובמהירות. תוך זמן קצר התחילו רדיפות קשות נגד המאמינים עד כי היה צורך להבריח את שאול השליח מחוץ לעיר על מנת להגן על חייו: "בַּלַּיְלָה מִהֲרוּ הָאַחִים לְשַׁלֵּחַ אֶת שָׁאוּל וְאֶת סִילָא לְבֵּרֵאָה…" (מעשי השליחים יז 10).

כאשר שאול השליח נמצא הרחק מתסלוניקי, הוא שומע שהרדיפות לא פסקו וכי המאמינים החדשים עוברים תקופת מבחן מאוד קשה.

טימותיאוס נשלח לבקר את המאמינים, וחוזר אל שאול עם חדשות מעודדות: המאמינים שומרים על טוהר האמונה ולא נכנעים לרדיפות וללחצים.

בנוסף למילים אלו, מתברר שאותם מאמינים רצו מספר הבהרות לגבי מועד שובו של המשיח ומידע לגבי גורלם של המאמינים שכבר נפטרו. הם החלו לדאוג שמא אותם מאמינים שכבר מתו לא יפגשו את המשיח.

באיגרת הנוכחית שאול השליח כותב את אחד הקטעים המעודדים ביותר עבור מאמינים, בהם מובטחת הגנת אלוהים לילדיו כאשר עונש אלוהים יבוא על עולם מלא חטא.

לפני כ-1900 שנים מאמיני תסלוניקי התעודדו. ואני משוכנע כי במהלך לימוד האיגרת אנו נתעודד לא פחות מהם מכיוון שההבטחות שניתנו להם עומדות גם לנו, המאמינים היום.

איך נולדה הקהילה בתסלוניקי?

ספר מעשי השליחים מתעד את מסעותיו של שאול השליח. המטרה הייתה: לבשר את בשורת ישוע המשיח במקומות רבים. שאול נבחר לבשר לגויים ולכן עיקר עבודתו הייתה בגולה.

כאשר שאול השליח ירד לטרואס, "… בַּלַּיְלָה נִרְאָה חָזוֹן אֶל שָׁאוּל: אִישׁ מָקֵדוֹנִי אֶחָד נִרְאָה עוֹמֵד וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, 'עֲבֹר אֶל מָקֵדוֹנְיָה וַעֲזֹר לָנוּ'"(מעשי השליחים טז 8).

מיד לאחר מכן שאול, סילא וטימותיאוס יצאו אל עבר מקדוניה. החבורה עברה דרך פיליפי, ושם נשארו מספר ימים.

בפיליפי שאול השליח וסילא "זכו" לשבת בכלא. מדוע?

שם פגשו נערה "אֲחוּזַת רוּחַ נִחוּשׁ" שבעזרת אותה רוח שטנית "עָשְׂתָה הוֹן רַב לַאֲדוֹנֶיהָ בְּנִחוּשׁ הֶעָתִיד." אותה נערה הלכה אחרי שאול וסילא לכל מקום וזה מאוד הפריעה בעבודתם.

גם השטן יכול לבצע פעולות על־טבעיות. ההבדל בין פעולותיו העל־טבעיות של השטן לבין הנסים של אלוהים הם: תוצאת פעולותיו של השטן לא מקרבת את האדם לאלוהים, אלא מרחיקה אותו.

אלוהים מעולם לא נתן כוח לבצע נס על מנת להתעשר, אלא רק על מנת להעיד על אלוהותו וכך לאפשר לחסרי אמונה להכירו ולהאמין בו.

לאחר מספר ימים של הטרדות, שאול השליח פנה אל הרוח שבנערה וציווה עליה בשם ישוע המשיח לצאת ממנה: "אֲנִי מְצַוֶּה עָלַיִךְ בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, צְאִי מִמֶּנָּה! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָצְאָה הָרוּחַ.

" הרוח השטנית יצאה ממנה, והיא הפסיקה לצעוק אל שאול השליח. מפעיליה כבר לא יכלו לעשות רווחים – "אָבְדָה תִּקְוָתָם לַעֲשׂוֹת רְוָחִים", כי היא לא יכלה יותר לנחש את העתיד.

כאשר מפעיליה הבינו כי הפסידו כסף רב, הם תפסו את שאול השליח וסילא והאשימו אותם לפני אנשי העיר: "הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מְעוֹרְרִים אַנְדְּרָלָמוּסְיָה בְּעִירֵנוּ. יְהוּדִים הֵם, וּמְלַמְּדִים מִנְהָגִים שֶׁאָסוּר לָנוּ לְקַבְּלָם וְאָסוּר לָנוּ לַעֲשׂוֹתָם, שֶׁכֵּן רוֹמִים אֲנַחְנוּ." לאחר מכן הוכו על־ידי ההמון ונשלחו לכלא.

בכלא בילו שאול השליח וסילא את זמנם בשירה ובתפילה בקול רם, ושאר האסירים והסוהרים שמעו את דבר הבשורה. ראו כיצד אלוהים משתמש בילדיו בכל מקום!

25 "בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, בְּשָׁעָה שֶׁשָׁאוּל וְסִילָא הִתְפַּלְּלוּ וְשָׁרוּ שִׁירֵי הַלֵּל לֵאלֹהִים וְהָאֲסִירִים מַקְשִׁיבִים לָהֶם, 26 הָיְתָה פִּתְאוֹם רְעִידַת אֲדָמָה חֲזָקָה עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁיְּסוֹדוֹת בֵּית הַסֹּהַר הִזְדַּעְזְעוּ, וּבְבַת אַחַת נִפְתְּחוּ כָּל הַדְּלָתוֹת וְכָל הַשַּׁרְשְׁרוֹת נִתְּקוּ.

27 הַסּוֹהֵר הִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ וּכְשֶׁרָאָה כִּי דַּלְתוֹת הַכֶּלֶא פְּתוּחוֹת שָׁלַף אֶת חַרְבּוֹ וְעָמַד לַהֲרֹג אֶת עַצְמוֹ, בְּחָשְׁבוֹ שֶׁהָאֲסִירִים בָּרְחוּ. 28 אַךְ שָׁאוּל קָרָא בְּקוֹל גָּדוֹל וְאָמַר: אַל תַּעֲשֶׂה שׁוּם רַע לְעַצְמְךָ; כֻּלָּנוּ פֹּה!" (מעשי השליחים טז).

בכלא היו אסירים נוספים, אך אף אחד ניסה להימלט. הסוהר הבין כי נס התרחש לנגד עיניו, ולכן פנה אל שאול וסילא ונפל לרגליהם כדי לשמוע את דבר הישועה. הוא הבין כי רוח אלוהים בהם ואמר: "רַבּוֹתַי, מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהִוָּשַׁע?"

מתברר שהשירה והתפילה שנאמרו בקול רם הגיעו לא רק לאוזנו של הסוהר, אלא גם למעמקי לבו. הוא הבין את הצורך בכפרת חטאים על מנת להיוושע.

"הַאֲמֵן בָּאָדוֹן יֵשׁוּעַ וְתִוָּשַׁע אַתָּה וּבְנֵי בֵּיתְךָ," ענו לו. "הֵם הִשְׁמִיעוּ לוֹ אֶת דְבַר הָאָדוֹן, וּלְכָל אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ בְּבֵיתוֹ." הם לימדו את הסוהר ובני ביתו את דבר ה', וכולם נטבלו לאחר שהאמינו.

שאול שוחרר מהמאסר ומיד פנה לכיוון תסלוניקי, בירת חבל מקדוניה – מרחק של 160 ק"מ מפיליפי.

מדוע שאול השליח לא עצר בערים קטנות?

א. בדרך כלל הוא התחיל את שירותו בבתי כנסת; ושם לא היו כאלה.

ב. המאמינים בערים הגדולות שמסביב נתבקשו לקחת על עצמם את האחריות לבשר את הבשורה בעיירות הסמוכות (מעשי השליחים יט 10, 26; ראשונה לתסלוניקים א 8: "הֵן מִכֶּם יָצָא שֵׁמַע דְּבַר יהוה לֹא רַק בְּמָקֵדוֹנְיָה וְאָכָיָה בִּלְבַד, אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם נִתְפַּרְסְמָה אֱמוּנַתְכֶם בֵּאלֹהִים עַד כִּי אֵין לָנוּ צֹרֶךְ לְהַגִּיד דָּבָר").

מה שאול השליח לימד את אנשי תסלוניקי שהיו בבית הכנסת?

שישוע המשיח היה צריך לסבול ולמות עבור חטאינו, ולקום לתחייה מן המתים.

זיכרו: שאול השליח היה צריך ללמד את כל הפרטים הללו מתוך הכתובים, קרי, מתוך התנ"ך בלבד. ספר הברית החדשה נחתם כמאה וחמישים שנה מאוחר יותר.

פרקים בתנ"ך, כגון ישעיהו נג, דניאל ט ורבים אחרים, מלמדים על אודות זהותו של המשיח ישוע ומועד בואו. נתונים אלו מהווים הוכחה חותכת למשיחיותו של ישוע.

שאול השליח התמקד בבניית קהילות מבוססות ומרכזיות בערים הגדולות.

כאשר שאול השליח הגיע לתסלוניקי הוא חיפש את בית הכנסת והתחיל ללמד שם את דבר אלוהים (מעשי השליחים יז: "הֵם עָבְרוּ דֶּרֶךְ אַמְפִיפּוֹלִיס וְאַפּוֹלוֹנְיָה וְהִגִּיעוּ אֶל תֶּסָּלוֹנִיקִי, מָקוֹם שֶׁהָיָה בּוֹ בֵּית כְּנֶסֶת. כְּמִנְהָגוֹ נִכְנַס שָׁאוּל אֲלֵיהֶם וְשָׁלוֹשׁ שַׁבָּתוֹת דָּרַשׁ לִפְנֵיהֶם מִתּוֹךְ הַכְּתוּבִים…").

תושבי תסלוניקי היו כ-200000 איש.

במשך שלושה שבועות שאול השליח דרש, לימד והוכיח מתוך הכתובים בבית הכנסת. לימודו נשא פרי. אל לנו לשכוח כי הוא היה רב בהשכלתו! כך שדרשה, לימוד והוכחה בבית הכנסת היו דברים שבשגרת חייו.

יהודים רבים, גויים יראי־אלוהים ונשים נכבדות אשר השתתפו בפעילות בית הכנסת, התחילו להאמין שישוע אמנם הוא המשיח – הוא אלוהים הבן אשר לבש בשר וירד ארצה כדי להוות כפרת חטאים עבור בני האדם.

מה הייתה תגובתם של חלק מהיהודים בבית הכנסת?

"אֲבָל הָיוּ יְהוּדִים שֶׁנִּתְמַלְּאוּ קִנְאָה. הֵם לִקְּטוּ כַּמָּה אַנְשֵׁי בְּלִיַּעַל מִן הַשּׁוּק, וּלְאַחַר שֶׁהִקְהִילוּ אֲסַפְסוּף עוֹרְרוּ מְהוּמָה בָּעִיר וְהִתְקִיפוּ אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל יָסוֹן לְחַפֵּשׂ אֶת הַשְּׁנַיִם וְלַהֲבִיאָם לִפְנֵי הָעָם" (מעשי השליחים יז 5).

המילה "קִנְאָה" מסיטה את הוויכוח ממסלול רוחני לפסים אישיים חומריים.

הם קנאו בהצלחתו של שאול השליח ובעובדה שלימודו המשכנע הוציא מבית הכנסת חלק נכבד מהמכובדים ומהעשירים – ה"קצפת" של אותה חברה. "מִקְּצָתָם הֶאֱמִינוּ וְנִסְפְּחוּ אֶל שָׁאוּל וְסִילָא, וְכֵן גַּם הַרְבֵּה יְוָנִים יִרְאֵי אֱלֹהִים וְנָשִׁים נִכְבָּדוֹת לֹא מְעַט" (מעשי השליחים יז 4).

מה שהטריד אותם היה הפסד כספי של תרומות מאותם אנשים נכבדים מאשר אמיתות דבר ה' מפיו של שאול השליח.

אם הבעיה היחידה הייתה ויכוח תיאולוגי, הרי לא הייתה כל מניעה מצדו של שאול השליח להישאר ולברר את הלימוד עד תום.

במקום לבדוק את הכתובים וללמוד ביחד את אמת דבר אלוהים, אותם אנשים שכנעו קהל אנשים פשוטים מקומיים להקים מהומה בעיר על מנת להפסיק את פעולת הלימוד אשר שאול השליח החל בה. הרדיפה לא התנהלה רק אחרי שאול, אלא גם אחרי המאמינים הראשונים.

המאמינים הראשונים חיו תחת רדיפות וצרות. היהודים והגויים הבלתי מאמינים לא רחשו להם כבוד ואהדה כלשהי (מעשי השליחים יז 6; ראשונה לתסלוניקים א 6: "וְאַתֶּם הֲלַכְתֶּם בְּעִקְּבוֹתֵינוּ וּבְעִקְּבוֹת אֲדוֹנֵנוּ וְקִבַּלְתֶּם אֶת דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה בְּתוֹךְ סֵבֶל רַב, בְּשִׂמְחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ").

במעשי השליחים יז 10 נאמר: "בַּלַּיְלָה מִהֲרוּ הָאַחִים לְשַׁלֵּחַ אֶת שָׁאוּל וְאֶת סִילָא לְבֵּרֵאָה, וּכְשֶׁאֵלֶּה הִגִּיעוּ לְשָׁם נִכְנְסוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת." באותו לילה הבריחו המאמינים את שאול השליח ואת סילא מהעיר. הם הגיעו לבראה וגם שם לימדו, וכתוצאה מכך רבים האמינו.

אותם יהודים מתסלוניקי שמעו על הצלחתו של שאול ומיד הגיעו בניסיון לתפסו: "כְּשֶׁנּוֹדַע לְאוֹתָם יְהוּדִים אֲשֶׁר בְּתֶסָּלוֹנִיקִי כִּי גַּם בְּבֵּרֵאָה מַשְׁמִיעַ שָׁאוּל אֶת דְּבַר אֱלֹהִים, בָּאוּ גַּם לְשָׁם וְעוֹרְרוּ וְהֵסִיתוּ אֶת הֲמוֹן הָעָם" (פסוק 13).

מבראה שאול המשיך לאתונה.

שאול השליח שהה בתסלוניקי תקופה מאוד קצרה – מספר שבועות או חודשים בודדים ביותר. התקופה הקצרה הזו הספיקה כדי ליצור גרעין נאמן אשר הקים קהילה למופת.

איך ייתכן שאחרי זמן כה קצר נוצר גרעין כה חזק?

הראשונה אל התסלוקינים א 5: "שֶׁהֲרֵי בְּשׂוֹרָתֵנוּ לֹא בָּאָה אֲלֵיכֶם רַק בְּמִלִּים, אֶלָּא גַּם בִּגְבוּרָה וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּבְבִטָּחוֹן רַב – דָּבָר שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים מִשֶּׁנּוֹכַחְתֶּם כֵּיצַד הִתְנַהַגְנוּ לְמַעַנְכֶם כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ בֵּינֵיכֶם."

אלוהים אינו מבזבז כוח, גבורה או נס.

אותם אנשים הקדישו מזמנם ללמוד את האמת, והאמת שראו לנגד עיניהם שינתה את חייהם. כך פועלת רוח אלוהים באנשים המוכנים ללמוד את דבר אלוהים.

מה כל כך מיוחד בלהכיר את ישוע?

הייחוד טמון בלהכיר את אלוהים ואת החסד שהוא עשה עבורך!

מה קרה למשה ליד הסנה הבוער? ולאברהם – שאל שדי (ישוע) הופיע באוהלו (בראשית יח)? ולמנוח ואשתו – כאשר אלוהים בכבודו ובעצמו שוחח עמם (שופטים יג)?

אותם אנשים למדו להכיר את אלוהים באופן אישי. הם הרגישו את ריבונותו על חייהם, את אהבתו כלפיהם ואת אפסותם מול קדושתו ואלוהותו.

מאמיני תסלוניקי למדו להכיר את אהבת אלוהים כלפיהם. הם הבינו כי ישוע הוא לא אחר מאשר אל שדי אשר בא בכבודו ובעצמו לשלם את מחיר החטא שלהם.

אלוהים כבר לא היה עבורם משהו גדול ורחוק, אלא אב אוהב הקרוב לילדיו והמכלכל את צעדיהם. אלוהים מקיים את דברו ומוכן לשים את חייו עבורם.

התנ"ך, שאותו שמעו או קראו, כבר לא היה יותר ספר תיאורטי בלבד, אלא דבר חיים אשר מתגשם ופועל לנגד עיניהם.

בגלל קירבתם לאלוהים כה אישי, הם יכלו לבטוח בו ולהמשיך להאמין גם בתקופות סבל קשות.

מדוע?

כל עוד הם בוטחים בישוע, שום כוח לא יכול להביסם. זאת גדולתו של פעולת רוח אלוהים בלב אדם מאמין.

שאול השליח שהה בתסלוניקי מספר שבועות או חודשים, וקהילה חדשה וחזקה צמחה. ככל שנלמד על אודות בני אותה קהילה ניווכח עד כמה נוכל ללמוד מפועל אמונתם.

פרק א

1 מֵאֵת שָׁאוּל וְסִילְוָנוֹס וְטִימוֹתֵיאוֹס, אֶל קהילת הַתֶּסָּלוֹנִיקִים אֲשֶׁר בֵּאלֹהִים הָאָב וּבָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ: חֶסֶד וְשָׁלוֹם לָכֶם מֵאֵת הָאֱלֹהִים אָבִינוּ וְהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. 2 אָנוּ מַתְמִידִים לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים עַל כֻּלְּכֶם וּמַזְכִּירִים אֶתְכֶם בִּתְפִלּוֹתֵינוּ,

3 בְּזָכְרֵנוּ תָּמִיד לִפְנֵי אֱלֹהִים אָבִינוּ אֶת פֹּעַל אֱמוּנַתְכֶם, אֶת הֶעָמָל שֶׁעֲמַלְתֶּם בְּאַהֲבָה, וְאֶת הַתְמָדַתְכֶם בַּתִּקְוָה לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. 4 אַחִים אֲהוּבֵי אֱלֹהִים, אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁנִּבְחַרְתֶּם;

5 שֶׁהֲרֵי בְּשׂוֹרָתֵנוּ לֹא בָּאָה אֲלֵיכֶם רַק בְּמִלִּים, אֶלָּא גַּם בִּגְבוּרָה וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּבְבִטָּחוֹן רַב – דָּבָר שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים מִשֶּׁנּוֹכַחְתֶּם כֵּיצַד הִתְנַהַגְנוּ לְמַעַנְכֶם כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ בֵּינֵיכֶם.

6 וְאַתֶּם הֲלַכְתֶּם בְּעִקְּבוֹתֵינוּ וּבְעִקְּבוֹת אֲדוֹנֵנוּ וְקִבַּלְתֶּם אֶת דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה בְּתוֹךְ סֵבֶל רַב, בְּשִׂמְחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. 7 בְּכָךְ הֱיִיתֶם לְמוֹפֵת לְכָל הַמַּאֲמִינִים אֲשֶׁר בְּמָקֵדוֹנְיָה וְאָכָיָה.

8 הֵן מִכֶּם יָצָא שֵׁמַע דְּבַר יהוה לֹא רַק בְּמָקֵדוֹנְיָה וְאָכָיָה בִּלְבַד, אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם נִתְפַּרְסְמָה אֱמוּנַתְכֶם בֵּאלֹהִים עַד כִּי אֵין לָנוּ צֹרֶךְ לְהַגִּיד דָּבָר,

9 שֶׁכֵּן הֵם בְּעַצְמָם מְסַפְּרִים כֵּיצַד קִבַּלְתֶּם אוֹתָנוּ וְכֵיצַד פְּנִיתֶם מִן הָאֱלִילִים לֵאלֹהִים כְּדֵי לַעֲבֹד אֵל חַי וַאֲמִתִּי 10 וּלְחַכּוֹת לִבְנוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר הוּא הֱקִימוֹ מִן הַמֵּתִים, לְיֵשׁוּעַ הַמַּצִּיל אוֹתָנוּ מִן הַזַּעַם הַבָּא.

בשיעור שעבר למדנו את הרקע להקמתה של קהילת תסלוניקי, וראינו כי הגרעין הראשוני הוקם בעקבות ביקור קצר יחסית של שאול השליח, סילא (סילוונוס) וטימותיאוס. בעקבות הרדיפות שאול השליח נאלץ לעזוב את תסלוניקי.

כשהוא טרוד מגורלם של המאמינים בתסלוניקי, שאול השליח שולח לשם בחזרה את טימותיאוס על מנת לוודא את מצב אמונתם:

"לָכֵן כַּאֲשֶׁר לֹא יָכֹלְתִּי עוֹד לָשֵׂאת זֹאת, שָׁלַחְתִּי לְהִוָּדַע מַה מַּצַּב אֱמוּנַתְכֶם, מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא נִסָּה אֶתְכֶם הַמְנַסֶּה וַעֲמָלֵנוּ הָיָה לָרִיק" (ג 5).

לאחר הביקור חוזר טימותיאוס כשבפיו בשורה משמחת: הקהילה גדלה, התפתחה ושמרה על קיומה למרות כל הקשיים.

מה מיוחד ומודגש באיגרת הראשונה לתסלוניקים?

הנושא הדומיננטי הוא: שובו של המשיח ישוע לבחיריו, ואיך מידע זה משפיע על חיינו הרוחניים היומיומיים.

שאול השליח פותח את האיגרת לתסלוניקים במילים, "חֶסֶד וְשָׁלוֹם לָכֶם מֵאֵת הָאֱלֹהִים אָבִינוּ וְהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ".

לרובנו הפתיחה הזו היא כל כך כללית, ובדרך כלל אנו פוסחים עליה ועוברים הלאה לראות מה עוד שאול השליח אומר.

במילות הפתיחה טמון מידע רב שיכול להעשיר את חיינו: חסד, שלום ושילוש; שלושה נושאים שקשורים אחד בשני.

לפני שנעמוד על משמעות המילים "חֶסֶד וְשָׁלוֹם" ראוי שנכיר את ההויות הנותנות אותם.

מה הקשר בין "אֱלֹהִים אָבִינוּ וְהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ"? ומה חלקו של רוח הקודש בשלמות האלוהית האחת?

התנ"ך מלמד שיש אלוהים אחד אשר בו קיימות שלוש הוויות.

איך יכולות להיות שלוש הוויות באלוהים אחד?

המילה "אלוהים" הנה צורת הרבים של המילה אל; והמילה "אחד" בתנ"ך מתארת חיבור מספר מרכיבים היוצרים שלמות אחת.

שלוש ההוויות:

א. רוח אלוהים – רוח הקודש

בראשית א 2: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם."

ב. אל שדי – ההוויה אשר בני אדם יכולים לראות

בראשית יז: "וַיֵּרָא יהוה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי אֵל שַׁדַּי, הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים…"; בראשית יח: "וַיֵּרָא אֵלָיו יהוה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא…"; שמות ו 2-3: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יהוה; וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יהוה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם";

שמות לג 11: "וְדִבֶּר יהוה אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ."

אלוהים אפשר לנו להתוודע לאחת ההוויות על מנת שנוכל להכירו באופן אישי.

ג. ההוויה באלוהים אשר בני אדם אינם מורשים לראות פנים אל פנים

שמות לג 20: "וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי; כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי."

התנ"ך מתאר את הקשר בין שתי ההוויות כקשר בין אב לבן, וזאת רק כדי שאנו בני האדם נוכל להזדהות ולהבין את הקרבה ביניהם:

תהילים ב: "בְּנִי אַתָּה; אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ";

משלי ל 4: "מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד? מִי אָסַף רוּחַ בְּחָפְנָיו? מִי צָרַר מַיִם בַּשִּׂמְלָה? מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ? מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ, כִּי תֵדָע?";

ספר ישעיה מח 16 מלמדנו שהשלמות האלוהית האחת מורכבת משלוש הוויות: "קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ זֹאת, לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי; וְעַתָּה, אֲדֹנָי יְהוִה שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ."

התנ"ך מלמד אותנו פרט נוסף ומאוד חשוב הקשור לתפקידו של הבן – ההוויה באלוהים אשר אנו יכולים לראות – אל שדי.

לאורך פרקים רבים התנ"ך מלמד שאל שדי הוא המשיח, הגואל, הפודה, אשר יבוא ויגאל את בני האדם מחטאתם:

ישעיה מח 17: "כֹּה אָמַר יהוה גֹּאַלְךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: אֲנִי יהוה אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל, מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ";

נד 5: "כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ, יהוה צְבָאוֹת שְׁמוֹ; וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא"; סג 9: "בְּכָל צָרָתָם לֹא (לוֹ) צָר, וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם, בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם; וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם";

מלאכי ג 1: "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי, וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי; וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא, אָמַר יהוה צְבָאוֹת."

כשהגיע יום התגשמות הנבואה הופיע בן האלוהים, המשיח הפודה, והוא בחר להיקרא בשם המצביע על מהות תפקידו: ישוע – ישועה.

איך מתחלק סידור העבודה ביניהם?

אנו ניווכח שכלל האלוהות מעורב ופועל בישועת בני האדם.

מבחינתו של אלוהים האב, אני נבחרתי להיות נושע מקדם ימי עולם – עוד לפני שבני אדם נבראו, עוד על "שולחן התכנונים":

"כְּשֵׁם שֶׁבָּחַר אוֹתָנוּ בּוֹ בְּטֶרֶם הִוָּסֵד תֵּבֵל, לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים וּבְלִי דֹּפִי לְפָנָיו בְּאַהֲבָה" (אפסים א 4; ראה גםרומיים ט–י).

אלוהים הבן, ישוע המשיח, הוא זה אשר שילם – בדם טהור – את המחיר שקבע אלוהים לכפר על חטאים:

"כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא, וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם; כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" (ויקרא יז 11; ראה גם ישעיה נג).

ישוע שילם בדמו את המחיר הנחוץ כדי לסלוח על חטאיי. ישועת אלוהים נחשבת לי כאשר אני מאמין בישוע כמושיעי ומוסר את חיי בידו. כפרת החטאים של ישוע שניתנה לי על סמך אמונה בו, פתחה עבורי את הדרך כדי להגיע בחזרה לנוכחות אלוהים.

אלוהים האב קיבל מאלוהים הבן את התשלום עבור החטא.

תפקיד רוח הקודש הוא להוכיח אותי על חטא ולפקוח את עיני לבבי להבין את דבר אלוהים, להפנים את משמעו ולתת לי את הכוח לציית ולחיות על־פיו.

יוצא אם כן שכלל האלוהות מעורב בישועת בני האדם.

שאול השליח אמר: "חֶסֶד וְשָׁלוֹם לָכֶם!" הבה נבין מעט לעומק מה מתארות מילים אלה:

א. חסד

חסד – זה יחס לפנים משורת הדין. זאת אומרת: במשפט אני לא מקבל את העונש שמגיע לי.

אלוהים מכנה כחסד את פעולת סליחת החטאים שהוא הכין עבורנו.

אנשים שואלים: איזה חטא כבר עשיתי? מדוע אני צריך את חסד אלוהים?

אדם וחווה חטאו. הם עשו מעשה שנגד את מצוות אלוהים. גופם נטמא בחטא, ולכן כל צאצאיהם נפגע מאותו חטא ראשוני:

"הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי, וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי" (תהילים נא 7);

"כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קוהלת ז 20).

מכיוון שאדם חוטא אינו יכול לשלם בדמו עבור כפרת חטאים כלשהי (קורבן הרי חייב להיות מושלם) הרי שנקלענו כבני אדם למצב של חוסר אפשרות להציל את עצמנו בשום מקרה (הקורבנות במקדש רק כיפרו זמנית, אך לא הסירו לנצח את החטא).

כאשר גזר דין מוות נגזר על הגזע האנושי – מכיוון שאין ביכולתו לטהר את עצמו מחטא ולחזור לנוכחות אלוהים – פעל אלוהים מתוך אהבתו הגדולה אלינו ושילם בדמו את מחיר כפרת החטאים עבור בני אדם. הוא, ישוע המשיח, עשה מה שאנו לא יכולנו לעשות.

הוא נתן לנו מה שלא מגיע לנו בצדק. יוחנן ג 16: "כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם"; ישעיה נג 6: "כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ."

אלוהים קבע: אם נאמין כי ישוע הוא באמת אלוהים שמת עבור חטאינו וקם לתחייה ביום השלישי – ניוושע. זאת אומרת, ניחשב נקיים מחטא ביום שבו נעמוד לפניו:

"וְאִם אַתָּה מוֹדֶה בְּפִיךָ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן וּמַאֲמִין בִּלְבָבְךָ שֶׁאֱלֹהִים הֵקִים אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים – תִּוָּשַׁע. הֲרֵי בְּלִבּוֹ מַאֲמִין אִישׁ וְיֻצְדַּק, וּבְפִיו יוֹדֶה וְיִוָּשַׁע" (רומים י 9-10).

במקום להעניש אותי (דבר שהיה מגיע לי ללא ספק) אלוהים נתן לי חיי עולם – דבר שלא היה מגיע לי. זאת המשמעות האמיתית של המילה "חסד".

שאול השליח כתב באיגרת למאמינים באפסוס: "הֵן בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה" (ב 8). אם כן הברכה "חסד לכם" מזכירה למאמינים את גודל אהבת אלוהים אשר מנע מאתנו עונש אף־על־פי שהיה מגיע לנו, וכל זאת רק בגלל שהאמנו בכפרתו.

חסד אלוהים העניק לנו חיים וחיי נצח עמו.

ב. שלום

שאול השליח גם אמר כי ניתן לנו שלום. מיהו מקור השלום? ואיך מקבלים אותו?

"שלום" זו מילה המתארת מצב של חוסר מלחמה, חוסר עוינות, ובהרחבה גם חוסר דאגה. המילה שלום בדרך כלל באה יחד עם המילה ביטחון, ואף מציינת מצב של מעמד.

הבה נראה מספר דוגמאות לעשיית וקבלת שלום. נלמד את הדרך הנכונה לקבלת שלום אמיתי:

ויקרא כו 3-6:

3 "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם 4 וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ; 5 וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם;

6 וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ, וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם."

אם בני ישראל יקיימו את רצון אלוהים, הרי שהגשם יבוא בעתו, הארץ תיתן יבולה והעם ישב בארצו בשלום וללא חשש.

הנביא ירמיהו אמר כי אלוהים יסיר את שלומו במידה ועם ישראל יסור מדברו: "כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה נְאֻם יהוה, אֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָרַחֲמִים" (טז 5).

יהושוע בן־נון כרת הסכם שלום עם הגבעונים ולא שאל את פי ה': "וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים מִצֵּידָם; וְאֶת פִּי יהוה לֹא שָׁאָלוּ" (יהושוע ט 14); אף־על־פי שמבחינה צבאית ומדינית הנתונים נראו טובים, עד מהרה בני ישראל נוכחו לדעת שהשלום שכרתו ללא התערבות אלוהים הביא עליהם צרה צרורה לאורך מאות רבות של שנים.

הפסוקים הבאים מתארים תקופת שלום שתבוא בעתיד על עם ישראל. אותו שלום יהיה פרי של הסכם בין עמים אך מחוץ לרצון אלוהים:

"8 מִיָּמִים רַבִּים תִּפָּקֵד, בְּאַחֲרִית הַשָּׁנִים תָּבוֹא אֶל אֶרֶץ מְשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב, מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים, עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הָיוּ לְחָרְבָּה תָּמִיד; וְהִיא מֵעַמִּים הוּצָאָה, וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח כֻּלָּם.

9 וְעָלִיתָ כַּשֹּׁאָה תָבוֹא, כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ תִּהְיֶה; אַתָּה וְכָל אֲגַפֶּיךָ, וְעַמִּים רַבִּים אוֹתָךְ. 10 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יַעֲלוּ דְבָרִים עַל לְבָבֶךָ וְחָשַׁבְתָּ מַחֲשֶׁבֶת רָעָה.

11 וְאָמַרְתָּ, אֶעֱלֶה עַל אֶרֶץ פְּרָזוֹת, אָבוֹא הַשֹּׁקְטִים יֹשְׁבֵי לָבֶטַח; כֻּלָּם יֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם אֵין לָהֶם. 12 לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז, לְהָשִׁיב יָדְךָ עַל חֳרָבוֹת נוֹשָׁבֹת, וְאֶל עַם מְאֻסָּף מִגּוֹיִם עֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן יֹשְׁבֵי עַל טַבּוּר הָאָרֶץ.

13 שְׁבָא וּדְדָן וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ וְכָל כְּפִרֶיהָ יֹאמְרוּ לְךָ, הֲלִשְׁלֹל שָׁלָל אַתָּה בָא, הֲלָבֹז בַּז הִקהלת קְהָלֶךָ; לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן לִשְׁלֹל שָׁלָל גָּדוֹל" (יחזקאל לח 8-13).

"כַּאֲשֶׁר יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת: 'שָׁלוֹם וּבִטָּחוֹן!', אָז יָבוֹא עֲלֵיהֶם שֶׁבֶר פִּתְאוֹם, כְּצִירֵי לֵדָה עַל אִשָּׁה הָרָה, וְלֹא יוּכְלוּ לְהִמָּלֵט" (ראשונה לתסלוניקים ה 3).

זכריה הנביא מלמדנו שתוצאת אותו שלום (שנראה כה מבטיח בראשיתו) יביא להכחדת שני שליש מעם ישראל. פרק יג 8-9:

"וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ נְאֻם יהוה, פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ; וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ; וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ, וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף, וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב; הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי, וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ; אָמַרְתִּי עַמִּי הוּא, וְהוּא יֹאמַר יהוה אֱלֹהָי."

שלום אמת

באיגרת אל הרומים בפרק ה שאול השליח מלמדנו את הדרך הנכונה והבטוחה לעשיית שלום. שלום עם אלוהים אפשרי רק לאחר שהוצדקנו על סמך אמונה:

"עַל כֵּן לְאַחַר שֵׁהֻצְדַּקְנוּ עַל סְמַךְ אֱמוּנָה יֵשׁ לָנוּ שָׁלוֹם עִם אֱלֹהִים הוֹדוֹת לַאֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ…"

במילים אחרות: ללא אמונה בישוע כמושיע מן החטא, אין שלום. ללא שלום בתוכנו, לא נוכל לתת לאחרים את מה שאין לנו, ולא נוכל לקבל מהם את מה שאין להם!

כל אדם יכול לקבל את השלום של אלוהים באופן אישי אם יאמין שישוע הוא המושיע שלו מהחטא. מאמין כנה חי על־פי רצון אלוהים.

שלום עולמי יהיה רק לאחר שישוע המשיח ישוב ארצה ויסיר מעל פני האדמה את מתנגדיו.

כל הנותרים שהכירו את ישוע כמושיע ומלך העולם, יזכו למלוך עמו בממלכתו וליהנות מההבטחות שנתן לילדיו.

ישוע אמר לתלמידיו לפני שעלה השמיימה:

"שָׁלוֹם אֲנִי מַשְׁאִיר לָכֶם, אֶת שְׁלוֹמִי אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם; לֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעוֹלָם נוֹתֵן אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם…" (בשורת יוחנן יד 27; ראה גם בשורת מתי פרקים ו, ז).

ישוע אמר כי שלום אלוהים נמצא עמנו, ויהיה עמנו בכל מקום שנלך. בכל בית שנהיה, שלום אלוהים ישכון בתנאי שבני הבית יקבלו את דבר אלוהים:

"לְכָל בַּיִת שֶׁתִּכָּנְסוּ אִמְרוּ תְּחִלָּה 'שָׁלוֹם לַבַּיִת הַזֶּה'. 6 וְאִם יִהְיֶה שָׁם אִישׁ שָׁלוֹם, הַ'שָּׁלוֹם' שֶׁלָּכֶם יִשְׁרֶה עָלָיו; אִם לֹא – אֲלֵיכֶם יָשׁוּב. 7 בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת הִשָּׁאֲרוּ, וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ אֶצְלָם, כִּי רָאוּי הַפּוֹעֵל לִשְׂכָרוֹ. אַל תַּעַבְרוּ מִבַּיִת לְבַיִת" (לוקס י 5-7).

לסיכום

לא לחינם אמר שאול השליח כי חסד ושלום מקורם מאלוהים.

"חסד" – מכיוון שלא יכולנו לשלם בעצמנו את החוב לאלוהים.

"שלום" – זהו תיאור המצב בינינו לבין אלוהים לאחר שהוצדקנו על־ידי אמונה. אלוהים, בורא היקום, עסק כולו בנושא שנקרא: תכנית חיי הנצח עבורנו. אם פעולה שכזו אינה מוכיחה את גודל אהבתו, אז מה כן?!

אם יש בינינו אדם אשר עדיין לא קיבל את ישוע כאדון ומושיע, אנא אל תחכה למחר! אל תדחה את הציות לאלוהים! אלוהים מציע שלום אמיתי ונצחי לילדיו. קבל זאת עכשיו!

פרק א פסוקים 2-10

2 אָנוּ מַתְמִידִים לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים עַל כֻּלְּכֶם וּמַזְכִּירִים אֶתְכֶם בִּתְפִלּוֹתֵינוּ, 3 בְּזָכְרֵנוּ תָּמִיד לִפְנֵי אֱלֹהִים אָבִינוּ אֶת פֹּעַל אֱמוּנַתְכֶם, אֶת הֶעָמָל שֶׁעֲמַלְתֶּם בְּאַהֲבָה, וְאֶת הַתְמָדַתְכֶם בַּתִּקְוָה לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.

4 אַחִים אֲהוּבֵי אֱלֹהִים, אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁנִּבְחַרְתֶּם; 5 שֶׁהֲרֵי בְּשׂוֹרָתֵנוּ לֹא בָּאָה אֲלֵיכֶם רַק בְּמִלִּים, אֶלָּא גַּם בִּגְבוּרָה וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּבְבִטָּחוֹן רַב – דָּבָר שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים מִשֶּׁנּוֹכַחְתֶּם כֵּיצַד הִתְנַהַגְנוּ לְמַעַנְכֶם כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ בֵּינֵיכֶם.

עד כה למדנו את הרקע להקמת הקהילה בתסלוניקי ואת משמעות המילים "חסד ושלום".

חסד – מכיוון שלא יכולנו לכפר בעצמנו על חטאנו, ואלוהים הבן, ישוע המשיח, שילם בדמו את מחיר כפרת החטאים שלנו.

שלום – זה תיאור המצב בינינו לבין אלוהים לאחר שהוצדקנו על־ידי אמונה (רומיים ה 1: "עַל כֵּן לְאַחַר שֵׁהֻצְדַּקְנוּ עַל־סְמַךְ אֱמוּנָה יֵשׁ לָנוּ שָׁלוֹם עִם אֱלֹהִים הוֹדוֹת לַאֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.")

למדנו כי שלום אמיתי מקורו באלוהים בלבד. אלוהים העניק את שלומו לילדיו. כל שלום שאינו מתבסס על אמונה באלוהים, יסתיים באחד מן הימים במלחמה קשה.

נוכח הרדיפות והקשיים, שאול השליח דאג לגורלם הרוחני של המאמינים הצעירים בתסלוניקי. האם הם חזרו לחיי העבר וזנחו את דרך האמת?

טימותיאוס חזר מביקור בקהילה בתסלוניקי, ועל־פי דברי שאול השליח ניתן לקבוע שזרע הבשורה נבט ופרח באותה קהילה:

"לָכֵן כַּאֲשֶׁר לֹא יָכֹלְתִּי עוֹד לָשֵׂאת זֹאת, שָׁלַחְתִּי לְהִוָּדַע מַה מַּצַּב אֱמוּנַתְכֶם, מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא נִסָּה אֶתְכֶם הַמְנַסֶּה וַעֲמָלֵנוּ הָיָה לָרִיק.

6 אֲבָל כָּעֵת טִימוֹתֵיאוֹס בָּא אֵלֵינוּ מִכֶּם וּבִשֵֹר לָנוּ טוֹבוֹת עַל אֱמוּנַתְכֶם וְאַהֲבַתְכֶם, וְסִפֵּר שֶׁאַתֶּם זוֹכְרִים אוֹתָנוּ לְטוֹבָה בְּכָל עֵת וְנִכְסָפִים לִרְאוֹתֵנוּ, כְּשֵׁם שֶׁגַּם אָנוּ נִכְסָפִים לִרְאוֹת אֶתְכֶם" (ג 5-6).

בפרק א מתוארים לנו מהם המרכיבים הבסיסיים של חיים משיחיים.

הבה נשווה בין פסוק 3 לפסוקים 10-9, וניווכח מדוע שאול השליח היה כה משוכנע שהתסלוניקים אכן מתקדמים ומתבגרים באמונה:

פסוק 3: "בְּזָכְרֵנוּ תָּמִיד לִפְנֵי אֱלֹהִים אָבִינוּ אֶת פֹּעַל אֱמוּנַתְכֶם, אֶת הֶעָמָל שֶׁעֲמַלְתֶּם בְּאַהֲבָה, וְאֶת הַתְמָדַתְכֶם בַּתִּקְוָה לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ…"

פסוקים 9-10: "שֶׁכֵּן הֵם בְּעַצְמָם מְסַפְּרִים כֵּיצַד קִבַּלְתֶּם אוֹתָנוּ וְכֵיצַד פְּנִיתֶם מִן הָאֱלִילִים לֵאלֹהִים כְּדֵי לַעֲבֹד אֵל חַי וַאֲמִתִּי, וּלְחַכּוֹת לִבְנוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר הוּא הֱקִימוֹ מִן הַמֵּתִים, לְיֵשׁוּעַ הַמַּצִּיל אוֹתָנוּ מִן הַזַּעַם הַבָּא."

בפסוק 3 שאול השליח הזכיר שלושה מרכיבים בחיי המאמינים בתסלוניקי: אמונה, אהבה ותקווה. באיגרת הראשונה לקורינתיים יג 13 ניווכח כי שאול אמר שאמונה, תקווה ואהבה הנן שלוש המעלות הקיימות היום בחיי המאמין:

"אַךְ כָּעֵת עוֹמְדוֹת שָׁלֹשׁ אֵלֶּה: אֱמוּנָה, תִּקְוָה, אַהֲבָה; וְהַגְּדוֹלָה שֶׁבָּהֶן – אַהֲבָה."

למאמינים בתסלוניקי היו את כל המרכיבים לחיים משיחיים ברוכים, כבר מראשית אסיפתם כקהילה. כשאנו קוראים את השורות הללו הן נשמעות יפה! אך חסרות בהן את תיאור הניסיונות שעברו על אותם מאמינים צעירים.

בפסוקים אלו שאול השליח תיאר את אמונתם בראשי פרקים. הוא אמר שאמונתם פעלה, וניתן היה להיווכח בעובדה שהם הפסיקו להשתתף בכל המעשים והפעילויות הקשורות בעבודת אלילים, והתמידו לעבוד אל חי ואמיתי.

הצהרה זו הנה כבדת משקל מכיוון שאותם מאמינים התנתקו מכל קשר שהשתייך לדרך חייהם הישנה. מסלול חייהם השתנה והפך בולט – השינוי נראה לעיני כל חבריהם ובני משפחתם.

הנסיון …

אנו למדים שהמחיר אשר שילמו אותם מאמינים ראשונים בעבור אמונתם היה כבד:

פסוק 6: "וְאַתֶּם הֲלַכְתֶּם בְּעִקְּבוֹתֵינוּ וּבְעִקְּבוֹת אֲדוֹנֵנוּ וְקִבַּלְתֶּם אֶת דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה בְּתוֹךְ סֵבֶל רַב, בְּשִׂמְחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ";

פרק ב 14: "… כִּי גַּם אַתֶּם סְבַלְתֶּם מִידֵי בְּנֵי עַמְּכֶם כְּמוֹ שֶׁגַּם הֵם סָבְלוּ מִידֵי תּוֹשְׁבֵי יְהוּדָה."

בפסוק 6 שאול השליח מציין שאמונתם של התסלוניקים עלתה להם בסבל רב. אך למרות סבלם הרב בעבור עמידה באמונתם – הם שמחו.

והכוח להתגבר…

מה שמר את שמחתם כשהם סובלים ונרדפים בעבור אמונתם?

הם שמחו מכיוון שרוח הקודש שכן בתוכם ועזר להם להתמודד עם הבעיות ולנצח אותם.

מניסיונם של התסלוניקים נוכל ללמוד שאפשר לעמוד בסבל, ולמרות זאת לא לאבד שמחה – בגלל נוכחות אלוהים בקרבנו.

בתקופת שבר וצרה, ראוי לזכור את הבטחות אלוהים לעזרה ולעידוד. ראה לדוגמא את הפסוקים הבאים ורבים אחרים:

ראשונה לקורינתים י 13: "שׁוּם נִסָּיוֹן לֹא בָּא עֲלֵיכֶם מִלְּבַד נִסָּיוֹן אֱנוֹשִׁי רָגִיל. נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים וְלֹא יַנִּיחַ לָכֶם לְהִתְנַסּוֹת לְמַעְלָה מִיכָלְתְּכֶם, אֶלָּא עִם הַנִּסָּיוֹן יָכִין גַּם אֶת דֶּרֶךְ הַמּוֹצָא כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לַעֲמֹד בּוֹ."

פיליפים א 6: "בָּזֹאת בָּטוּחַ אֲנִי, שֶׁהַמַּתְחִיל בָּכֶם אֶת הַפְּעֻלָּה הַטּוֹבָה הַשְׁלֵם יַשְׁלִים אוֹתָהּ עַד יוֹם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ."

ראשונה ליוחנן ד 4: "אַתֶּם, יְלָדַי, מֵאֱלֹהִים אַתֶּם, וְנִצַּחְתֶּם אוֹתָם, שֶׁכֵּן הוּא אֲשֶׁר בָּכֶם גָּדוֹל מִזֶּה אֲשֶׁר בָּעוֹלָם;"

בפרק ב 14 שאול השליח מתאר את סבלם של התסלוניקים: "הֲלֹא אַתֶּם, אַחַי, הֲלַכְתֶּם בְּעִקְּבוֹת קְהִלּוֹת אֱלֹהִים שֶׁבִּיהוּדָה הַשַּׁיָּכוֹת לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ; כִּי גַּם אַתֶּם סְבַלְתֶּם מִידֵי בְּנֵי עַמְּכֶם כְּמוֹ שֶׁגַּם הֵם סָבְלוּ מִידֵי תּוֹשְׁבֵי יְהוּדָה."

הוא השווה את הרדיפות נגד המאמינים בתסלוניקי לרדיפות שעברו המאמינים היהודים ביהודה.

בישראל רדפה ההנהגה היהודית אחר היהודים המאמינים בישוע ונידו אותם מהחברה. על מנת להרחיק את המאמינים בישוע מתוך ההתחברות בבתי הכנסת, נתווספו תפילות לסידור התפילה, ובהן כונו המאמינים: "מינים" – כלומר, מלשינים ועובדי אלילים אשר כל קשר עמם אסור.

המאמינים ביהודה הוחרמו על־ידי בני עמם, ובשל כך ירדו מכל נכסיהם. פועלים הפסידו את מקום עבודתם בגלל עדותם בישוע.

גם המאמינים הגויים בתסלוניקי זכו לאותו יחס מצד בני עמם ומשפחותיהם. הם הוחרמו ונודו בגלל אמונתם; הם הפסידו חברים, מקומות עבודה ואמצעי מחיה.

מדוע הם הוחרמו ונודו על־ידי בני עמם הגויים?

הגויים בדרך כלל עבדו אלילים, וחלק מהפולחן היה מלווה בזנות. אפילו חיי האישות בין הגויים היה בזוי, ומעשים המוגדרים כ"מעשי סדום" היו דברים שבשגרה.

המאמינים החדשים בתסלוניקי התבדלו מכל מנהגי העבר. כאשר נשאלו, הם אמרו כי הפולחן האלילי נוגד את דבר ה' בצורה החריפה ביותר. יותר מכך, אותם עובדי אלילים נקראים זונים ופושעים על־פי הקריטריונים של דבר ה':

"3 וְזֶהוּ רְצוֹן הָאֱלֹהִים: שֶׁתִּתְקַדְּשׁוּ, שֶׁתִּתְרַחֲקוּ מִן הַזְּנוּת, 4 שֶׁכָּל אֶחָד מִכֶּם יֵדַע לָקַחַת אִשָּׁה בִּקְדֻשָּׁה וּבְכָבוֹד, 5 לֹא בְּתַאֲוַת זִמָּה כְּדֶרֶךְ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֵינָם יוֹדְעִים אֶת אֱלֹהִים.

6 וְאִישׁ אַל יֶחֱטָא וְאַל יַעֲשֶׂה עָוֶל לְאָחִיו בָּעִנְיָן הַזֶּה, כִּי נוֹקֵם יהוה עַל כָּל זֹאת, כְּפִי שֶׁכְּבָר אָמַרְנוּ לָכֶם וְהִזְהַרְנוּ אֶתְכֶם. 7 הֵן אֱלֹהִים לֹא קָרָא אוֹתָנוּ לְטֻמְאָה, כִּי אִם לִקְדֻשָּׁה. 8 עַל כֵּן הַדּוֹחֶה זֹאת, לֹא אָדָם הוּא דּוֹחֶה, אֶלָּא אֶת אֱלֹהִים הַנּוֹתֵן לָכֶם אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ" (ד 3-8).

אותם תסלוניקים שלא שמעו לבשורה הטובה הרגישו נפגעים. החברים של אתמול פתאום רואים בהם אנשים חוטאים שחיים בפשע. לכן הם ראו לנכון להגן על דרך חייהם העתיקה בכך שרדפו והחרימו את המאמינים. פעולות אלו גרמו סבל ניכר למאמינים הראשונים.

עם כל הסימפטיה לקשיים שאנו עוברים פה כמאמינים, אינני חושב שמישהו מאתנו "משלם" כה יקר עבור אמונתו כפי שאותם מאמינים ראשונים "שילמו"!

למרות הסבל, אותם מאמינים ראשונים לימדו אותנו שיעור נפלא: במקום להתמקד על הבעיה והסבל הנובע ממנה, הם התמקדו על השמחה שהייתה להם מנוכחות רוח אלוהים בקרבם. זה עזר להם, וזה גם יכול לעזור לנו היום:

א 6: "וְאַתֶּם הֲלַכְתֶּם בְּעִקְּבוֹתֵינוּ וּבְעִקְּבוֹת אֲדוֹנֵנוּ וְקִבַּלְתֶּם אֶת דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה בְּתוֹךְ סֵבֶל רַב, בְּשִׂמְחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ";

בשורת יוחנן יד 16-18: "וַאֲנִי אֲבַקֵּשׁ מֵהָאָב וְיִתֵּן לָכֶם מְנַחֵם אַחֵר שֶׁיִּהְיֶה עִמָּכֶם לְעוֹלָם: 17 אֶת רוּחַ הָאֱמֶת אֲשֶׁר הָעוֹלָם אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתָהּ, אַף אֵינוֹ מַכִּיר אוֹתָהּ. אַתֶּם מַכִּירִים אוֹתָהּ, כִּי הִיא שׁוֹכֶנֶת עִמָּכֶם וְתִהְיֶה בָּכֶם. 18 לֹא אֶעֱזֹב אֶתְכֶם יְתוֹמִים; אָבוֹא אֲלֵיכֶם."

אהבה

שאול השליח גם הזכיר בפסוק 3 כי עמלם נעשה מתוך אהבה: "…אֶת הֶעָמָל שֶׁעֲמַלְתֶּם בְּאַהֲבָה;" – כלומר, אהבתם הופנתה לאלוהים.

ישוע אמר בבשורת יוחנן יד 15: "אִם אַתֶּם אוֹהֲבִים אוֹתִי, הֲרֵי שֶׁתִּשְׁמְרוּ אֶת מִצְווֹתַי".

כילדי אלוהים אשר מודעים לגודל אהבת אלוהים כלפיהם, הם מילאו אחר רצונו באהבה. כל שעשו – גם אם עלה להם ביוקר ובסבל רב – נעשה מתוך אהבה למלא אחר רצון אלוהים.

אהבתם כלפי הזולת הוכחה בכך שהם לא שתקו, אלא המשיכו לבשר ביודעם שרוע לבם של מתנגדיהם נובע מחוסר אמונה ומהתנגדות לדבר אלוהים.

מאמיני תסלוניקי השכילו לעשות את מה שמאמיני אפסוס זנחו (התגלות ב 1-7). בעוד שמאמיני אפסוס זנחו את אהבתם הראשונה, את התלהבותם הראשונה לישוע, הרי שלמאמינים בתסלוניקי הייתה אותה התלהבות ראשונית כל יום בחייהם. בתמורה לאהבה זו המשיך ישוע לעורר את שלהבת עדותם.

מכיוון שסבל בין היתר גורם להיטהרות, ייתכן שמצב קשה לאורך זמן גורם לבגרות מהירה והבנה נכונה של דרך החיים המשיחיים.

שאול השליח הזכיר בפסוק 3 גם את תקוותם לשובו של ישוע המשיח: "… בַּתִּקְוָה לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

מהי התקווה המשיחית? ומהי מעניקה למאמין?

התקווה המשיחית היא ביטחון בישועת המאמין ובקבלתו לחיק אלוהים. התוצאה היא התחברות נצחית עם אלוהים בגוף נטול חטא.

קולוסים א 5: "לְנֹכַח הַתִּקְוָה הַשְּׁמוּרָה לָכֶם בַּשָּׁמַיִם, תִּקְוָה אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עָלֶיהָ קֹדֶם לָכֵן בִּדְבַר הָאֱמֶת שֶׁל הַבְּשׂוֹרָה."

בפסוק 10 שאול השליח טוען שאחת מן המעלות של התסלוניקים אשר הוכיחו את פועל אמונתם, הייתה העובדה שהם מחכים לבוא המשיח: "וּלְחַכּוֹת לִבְנוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר הוּא הֱקִימוֹ מִן הַמֵּתִים, לְיֵשׁוּעַ הַמַּצִּיל אוֹתָנוּ מִן הַזַּעַם הַבָּא."

משמעות המשפט: הסבלנות הזו מוכיחה את ביטחונם בדבר אלוהים.

מה אלוהים מעניק לאלו המקווים לראות את פניו והבוטחים בו?

חסד – תהילים קל 7: "יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה כִּי עִם יְהוָה הַחֶסֶד, וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת."

חוזק – תהילים לא 25: "חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם, כָּל הַמְיַחֲלִים לַיהוָה."

עידוד – ראשונה לתסלוניקים ה 11: "עַל כֵּן עוֹדְדוּ זֶה אֶת זֶה וּבְנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, כְּפִי שֶׁאַתֶּם גַּם עוֹשִׂים."

אמונה ומעשים

שאול השליח היה כה בטוח שאותם אנשים בתסלוניקי אכן היו מאמינים מכיוון שסימני אמונה חיה ופועלת נראו בחייהם. יעקב אומר באיגרתו:

"כִּי כְּשֵׁם שֶׁהַגּוּף בְּלֹא הָרוּחַ מֵת הוּא, כֵּן גַּם הָאֱמוּנָה בְּלֹא מַעֲשִׂים מֵתָה הִיא" (ב 26).

המאמינים בתסלוניקי הוכיחו על־ידי מעשיהם שאמונתם חיה וקיימת. לכך היו סימנים חיצוניים.

תוצאת פועל אמונתם: הם היו מופת לכל שאר המאמינים:

"בְּכָךְ הֱיִיתֶם לְמוֹפֵת לְכָל הַמַּאֲמִינִים אֲשֶׁר בְּמָקֵדוֹנְיָה וְאָכָיָה" (פסוק 7).

התנהגותם תחת סבל הייתה מקור בישור הבשורה באזור כולו.

תושבי אזור מקדוניה ואכיה שאלו את עצמם: איזה סוג של אמונה זו שאנשיה יסבלו בעדה כל כך? אם הם כה בטוחים באמת אשר הם מלמדים, אז כדאי לשמוע אותם לפחות פעם אחת!

שאול השליח ממשיך ואומר בפסוקים 8-9 שעושר מעשיהם גרם לכך שלא היה צורך במילים, "…בְּכָל מָקוֹם נִתְפַּרְסְמָה אֱמוּנַתְכֶם בֵּאלֹהִים" – הבישור הושלם במעשים.

דבר אלוהים מלמד אותנו דבר מאוד ברור:

אמונה תמיד גוררת מעשים. אמונה אמיתית מעולם לא הייתה דבר תיאורטי גרידא. שאול השליח היה בטוח באמונתם מכיוון שראה שינוי בחייהם. מתברר שאמונה משנה את חיינו.

הבה נבחן את עצמנו:

מה השתנה בחיי מאז שהאמנתי?

האם אמונתי מסתכמת בהצהרה בלבד או במעשים?

האם אני מפחד לחלוק את אמונתי בישוע עם ידידיי ומכיריי?

האם אני בררני בכל הנוגע לציות לדבר אלוהים?

אם המאמינים בתסלוניקי הנם קנה המידה, היכן אני מציב את עצמי?

שאלוהים יברך אותנו לגדול באמונה ובביטחון בדברו.

פרק א, פסוקים 6-4

6 וְאַתֶּם הֲלַכְתֶּם בְּעִקְּבוֹתֵינוּ וּבְעִקְּבוֹת אֲדוֹנֵנוּ וְקִבַּלְתֶּם אֶת דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה בְּתוֹךְ סֵבֶל רַב, בְּשִׂמְחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.

בשיעור שעבר למדנו על אודות פועל אמונתם של התסלוניקים.

למרות היותם קהילה כה צעירה, מתברר שהם יישמו את שלושת העקרונות לחיים משיחיים בריאים:

אמונה.
אהבה.
תקווה.

(ראשונה לקורינתים יג 13: "אַךְ כָּעֵת עוֹמְדוֹת שָׁלֹשׁ אֵלֶּה: אֱמוּנָה, תִּקְוָה, אַהֲבָה; וְהַגְּדוֹלָה שֶׁבָּהֶן – אַהֲבָה"; ראשונה לתסלוניקים א 3: "בְּזָכְרֵנוּ תָּמִיד לִפְנֵי אֱלֹהִים אָבִינוּ אֶת פֹּעַל אֱמוּנַתְכֶם, אֶת הֶעָמָל שֶׁעֲמַלְתֶּם בְּאַהֲבָה, וְאֶת הַתְמָדַתְכֶם בַּתִּקְוָה לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ").

המאמינים התסלוניקים פעלו בהתלהבות יוצאת דופן עבור אלוהים, גם תחת רדיפות וקשיים. שמע אמונתם ופועלם התפשט בכל האזור: "…שֵׁמַע דְּבַר יהוה לֹא רַק בְּמָקֵדוֹנְיָה וְאָכָיָה בִּלְבַד, אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם נִתְפַּרְסְמָה אֱמוּנַתְכֶם בֵּאלֹהִים" (א 8).

מאמיני תסלוניקי היוו עדות מעשית לבשורת ישוע המשיח שבפיהם.

הבחירה מקדם

כשנודע לשאול השליח על אודותם הוא אמר: "…אַחִים אֲהוּבֵי אֱלֹהִים, אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁנִּבְחַרְתֶּם" (פסוק 4), זאת אומרת שלא היה לו כל ספק לגבי אמיתות ישועתם.

ההצהרה של שאול השליח כבר גרמה לוויכוחים רבים בין המאמינים בישוע.

השאלות הן:

אם אלוהים בוחר את מי שיאמין, אז מדוע הוא מעניש את הבלתי מאמינים?
מה הצורך בבישור אם אלוהים כבר בחר את ילדיו? האם אפשר לאבד ישועה?

אשתדל במילים פשוטות וברורות להשיב לשאלות:

אלוהים הוא כל יכול, הוא כל יודע ונמצא בכל מקום. הוא יודע את תכניתו, ומתוקף יכולתו ותכונותיו הוא יכול לבחור את ילדיו. עלינו לזכור שהוא בוראינו וזכותו לעשות כטוב בעיניו. את הלקח הזה אלוהים לימד את ירמיהו הנביא בפרק יח (החומר ביד היוצר).

אלוהים מדגיש את העובדה שהוא בחר אותנו:

אפסים א 4: "כְּשֵׁם שֶׁבָּחַר אוֹתָנוּ בּוֹ בְּטֶרֶם הִוָּסֵד תֵּבֵל, לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים וּבְלִי דֹּפִי לְפָנָיו בְּאַהֲבָה."

האיגרת השנייה לתסלוניקים ב 13: "חַיָּבִים אָנוּ לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים עֲלֵיכֶם בְּכָל עֵת, אַחַי אֲהוּבֵי הָאָדוֹן, כִּי מֵרֵאשִׁית בָּחַר בָּכֶם אֱלֹהִים לִישׁוּעָה…"

יוחנן טו 16: "לֹא אַתֶּם בְּחַרְתֶּם בִּי, כִּי אִם אֲנִי בָּחַרְתִּי בָּכֶם וְהִפְקַדְתִּי אֶתְכֶם לָלֶכֶת וְלַעֲשׂוֹת פְּרִי, שֶׁפֶּרְיְכֶם יִתְקַיֵּם וְכָל אֲשֶׁר תְּבַקְשׁוּ מֵהָאָב בִּשְׁמִי הוּא יִתֵּן לָכֶם…"

באיגרת אל הרומיים פרקים ט–יא שאול השליח מלמד על אודות בחירתו של אלוהים את ישראל כעם וכן את בחירת ילדיו מבין עמי הגויים. בפרק ט 11-13 הוא מלמד שכל תכניתו של אלוהים מושתתת על בחירה:

"בְּטֶרֶם נוֹלְדוּ בָּנֶיהָ וּבְטֶרֶם עָשׂוּ טוֹב אוֹ רַע נֶאֱמַר לָהּ 'וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר', כְּדֵי שֶׁתִּכּוֹן תָּכְנִית אֱלֹהִים הַמֻּשְׁתֶּתֶת עַל בְּחִירָה, לֹא מִתּוֹךְ מַעֲשִׂים אֶלָּא לְפִי קְרִיאָתוֹ שֶׁל הַקּוֹרֵא – כַּכָּתוּב: וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי."

במילים אחרות: אלוהים כבר עשה את כל עבודתו, וכעת הכל פועל על־פי הנחיה אשר ניתנה כבר מבראשית. אלוהים מבחינתו כבר יודע את כל העתיד. הוא ריבון ושולט על כל מהלך. את אלוהים לא ניתן להפתיע!

הבחירה של אלוהים רק מוכיחה את אלוהותו וריבונותו על גורלנו. כוחו זה של אלוהים צריך לגרום לנו לבקש את חסדו ולהיכנע לו, אך לא לנסות למרוד נגדו או לעמוד נגד רצונו.

מכיוון שאלוהים בחר כבר מבראשית את אלו שיאמינו ויוושעו, הועלו שאלות בנושא – כגון:

א. מדוע אלוהים מאשים ומעניש את הבלתי מאמינים, הרי הוא לא בחר בהם?

חשוב לדעת שאלוהים אוהב את כל בני האדם, ובעבור כולם הוא העמיד את אפשרות הישועה:

יוחנן ג 16: "כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם;"

ישעיה נג 6: "כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ."

ראשונה לטימותיאוס ב 4-6: "…הֶחָפֵץ שֶׁכָּל בְּנֵי אָדָם יִוָּשְׁעוּ וְיַגִּיעוּ לְהַכָּרַת הָאֱמֶת. 5 הֵן אֶחָד הָאֱלֹהִים, וְאֶחָד הַמְתַוֵּךְ בֵּין אֱלֹהִים לִבְנֵי אָדָם – הָאָדָם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, 6 אֲשֶׁר נָתַן אֶת עַצְמוֹ כֹּפֶר בְּעַד הַכֹּל. זֹאת הָעֵדוּת בְּעִתּוֹתֶיהָ."

לעומת זאת, מכיוון שאלוהים הוא צדיק וטהור הרי שהוא גם שופט בצדק.

אם כן, על מה מתבסס משפט הצדק של אלוהים? איך אלוהים מוצא את הבלתי מאמינים אשמים וראויים למשפט?

בתהילים פרק יט 2 נאמר שהטבע והבריאה נותנים עדות ברורה לקיומו של אלוהים: "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל; וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ."

שאול השליח מציין באיגרת לרומים (פרקים א, ב) כי אלוהים מצפה מבני האדם להגיב לסימנים העל־טבעיים בבריאה.

בני האדם ניחנו בהבנה כי בריאה שכזו חייבת להיעשות על־ידי בורא, ועל כל אחד לחפש אותו. מי שנכשל לעשות זאת, נמצא אשם לפני אלוהים.

רומים א 18-21:

"18 וְאָמְנָם זַעַם אֱלֹהִים נִגְלֶה מִן הַשָּׁמַיִם עַל כָּל עַוְלָתָם וְרִשְׁעָתָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם הַמְעַכְּבִים בְּרִשְׁעָתָם אֶת הָאֱמֶת; 19 כִּי מַה שֶּׁנּוֹדַע עַל אֱלֹהִים גָּלוּי בְּקִרְבָּם, שֶׁהֲרֵי אֱלֹהִים גִּלָּה לָהֶם.

20 הֲלֹא עַצְמוּתוֹ הַנֶּעְלֶמֶת, הִיא כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֵאלֹהוּתוֹ, נִרְאֵית בְּבֵרוּר מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּהְיוֹתָהּ נִתְפֶּסֶת בַּשֵֹכֶל בְּאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ. לָכֵן אֵין לָהֶם בַּמֶּה לְהִצְטַדֵּק,

21 שֶׁהֲרֵי לַמְרוֹת שֶׁיּוֹדְעִים הֵם אֶת אֱלֹהִים לֹא כִּבְּדוּ אוֹתוֹ כָּרָאוּי לֵאלֹהִים, אַף לֹא הוֹדוּ לוֹ, אֶלָּא נִתְפְּסוּ לְמַחֲשֶׁבֶת הֶבֶל וְנִטַּמְטֵם לִבָּם הָאֱוִילִי."

פסוקים אלו רק מוכיחים את אהבתו וחסדו על כל בני אדם. הוא לא הסתיר את קיומו, אלא הדגיש זאת בכל חלק מבריאתו.

פרעֹה הנו דוגמא לאדם שידע על אודות אלוהים אך בחר לדחותו. כחלק מעונשו, אלוהים היקשה עוד יותר את לבו והעצים את עונשו.

מלוא האחריות לדחיית קיומו של הבורא מוטלת על האדם, ולכן שפיטת הבלתי מאמינים מוצדקת.

ב. מה הצורך בבישור אם אלוהים בחר במאמינים כבר מבראשית?

ישוע אמר לתלמידיו בבשורת מתי פרק כח 18-20:

"נִתְּנָה לִי כָּל סַמְכוּת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. עַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְלַמְּדוּ אוֹתָם לִשְׁמֹר אֶת כָּל מַה שֶּׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם. הִנֵּה אִתְּכֶם אֲנִי כָּל הַיָּמִים עַד קֵץ הָעוֹלָם."

מכאן פעולת הבישור שלנו בעולם הנה מילוי מצוותו של ישוע המשיח.

שאול השליח אמר באיגרת השנייה לקורינתים ה 19-20:

"אֱלֹהִים הָיָה בַּמָּשִׁיחַ מְרַצֶּה אֶת הָעוֹלָם אֶל עַצְמוֹ מִבְּלִי לַחְשֹׁב לָהֶם אֶת עֲווֹנוֹתֵיהֶם, וְהוּא שָׂם בָּנוּ אֶת דְּבַר הָרִצּוּי. לָכֵן שַׁגְרִירֵי הַמָּשִׁיחַ אָנוּ וֵאלֹהִים כְּמוֹ מַפְצִיר בְּאֶמְצָעוּתֵנוּ. וּבְכֵן מַפְצִירִים אָנוּ בְּשֵׁם הַמָּשִׁיחַ: הִתְרַצּוּ נָא לֵאלֹהִים!"

לאור דברי שאול השליח אנו "שַׁגְרִירֵי הַמָּשִׁיחַ". על השגרירים מוטלת האחריות להציג ולייצג את שולחם.

באיגרת אל הרומים פרק י 14-17 נאמר שהאמונה באה על־ידי שמיעה:

"14 אַךְ כֵּיצַד יִקְרְאוּ אֶל מִי שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בּוֹ? וְכֵיצַד יַאֲמִינוּ בָּזֶה אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אוֹתוֹ? וְכֵיצַד יִשְׁמְעוּ בְּאֵין מְבַשֵֹר? 15 כֵּיצַד יְבַשְֹרוּ אִם לֹא יִשָּׁלְחוּ? הֵן כָּתוּב: 'מַה נָּאווּ רַגְלֵי מְבַשְֹרֵי טוֹב!'

16 אֲבָל לֹא הַכֹּל צִיְּתוּ לַבְּשׂוֹרָה, שֶׁכֵּן יְשַׁעְיָהוּ אוֹמֵר: 'אֲדֹנָי, מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ?' 17 לְפִיכָךְ הָאֱמוּנָה בָּאָה בִּשְׁמִיעָה וְהַשְּׁמִיעָה – בְּהַכְרָזַת דְּבַר הַמָּשִׁיחַ."

אם האמונה באה בשמיעה, הרי שחובה עלינו לבשר ולהשמיע את דבר הבשורה בכל העולם. הבישור הוא צו (מצווה) אלוהי.

שאול השליח כותב באיגרת השנייה לתסלוניקים ב 14 שאמונתם של התסלוניקים הנה תוצאת הבישור שלו, של סילוונוס ושל טימותיאוס:"וּבְאֶמְצָעוּת בְּשׂוֹרָתֵנוּ אַף קָרָא אֶתְכֶם לְנַחֲלָה בְּתִפְאַרְתּוֹ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."
אלוהים שלח את יונה הנביא לעיר נינווה על מנת להזהיר את תושביה מהעונש העתיד לבוא עליהם. אנשי נינווה שמעו את דבר הבשורה, חזרו בתשובה וניצלו.

אף־על־פי שאלוהים הוא הבוחר מראשית את ילדיו, מתברר שהוא מאפשר לבני האדם להשתתף בפעולה המבורכת הזו. השתתפותנו בעבודת אלוהים רק מדגישה את חסדו ואהבתו אלינו.

לנו, בני האדם, אין כל ידיעה מראש לגבי אלו שאלוהים בחר אותם, ולכן עלינו לבשר בנאמנות לכולם ובכל מקום. מסיבה זו הקהילה מקציבה אמצעים רבים לבישור.

מסקנות:

אלוהים בוחר את ילדיו. לכן האדם נושע לעולם ולא יוכל לאבד את ישועתו.

האם אלוהים יכול לטעות בבחירתו? האם האדם ישנה את תכנית אלוהים? – ודאי שלא!

בשורת יוחנן י 27-30: "צֹאנִי שׁוֹמְעוֹת אֶת קוֹלִי וַאֲנִי מַכִּיר אוֹתָן; הֵן הוֹלְכוֹת אַחֲרַי, וַאֲנִי נוֹתֵן לָהֶן חַיֵּי עוֹלָם; וְלֹא תֹּאבַדְנָה לְעוֹלָם, אַף לֹא יַחֲטֹף אוֹתָן אִישׁ מִיָּדִי. אָבִי שֶׁנָּתַן אוֹתָן לִי גָּדוֹל מִכֹּל וְאֵין אִישׁ יָכוֹל לַחֲטֹף אוֹתָן מִיָּד הָאָב. אֲנִי וְהָאָב אֶחָד אֲנַחְנוּ."

יוחנן ה 24: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַשּׁוֹמֵע אֶת דְּבָרִי וּמַאֲמִין לְשׁוֹלְחִי יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וְאֵינוֹ בָּא בְּמִשְׁפָּט כִּי אִם עָבַר מִמָּוֶת לְחַיִּים."

רומים ח 34-39:

"34 מִי הַמַּרְשִׁיעַ? הַאִם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר מֵת, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד כִּי אִם קָם לִתְחִיָּה, וְהוּא נִמְצָא לִימִין אֱלֹהִים וּמַפְגִּיעַ בַּעֲדֵנוּ? 35 מִי יַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת הַמָּשִׁיחַ? הַאִם צָרָה אוֹ מְצוּקָה, רְדִיפוֹת אוֹ רָעָב, הַאִם עֵירֹם אוֹ סַכָּנָה אוֹ חֶרֶב?

36 כַּכָּתוּב: 'כִּי־עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה.' 37 בְּרַם בְּכָל אֵלֶּה, בְּעֶזְרַת הָאוֹהֵב אוֹתָנוּ, אֲנַחְנוּ יוֹתֵר מִמְּנַצְּחִים.

38 וַאֲנִי בָּטוּחַ כִּי לֹא הַמָּוֶת וְלֹא הַחַיִּים, לֹא מַלְאָכִים וְלֹא שַׁלִּיטִים, לֹא דְּבָרִים שֶׁבַּהוֶֹה וְלֹא דְּבָרִים שֶׁעֲתִידִים לָבוֹא, לֹא כֹּחוֹת, 39 לֹא גְּבָהִים וְלֹא מַעֲמַקִּים וְלֹא שׁוּם יְצוּר אַחֵר לֹא יוּכְלוּ לְהַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת אֱלֹהִים שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ."

מה לגבי אלו הטוענים שפעם האמינו וכעת כבר לא?

אדם הטוען כי בעבר האמין בישוע וכעת איננו מאמין בו יותר, למעשה הוא אומר כי מעולם לא האמין!

שאול השליח אמר לתסלוניקים כי הוא משוכנע שהם נבחרו מכיוון שמעשיהם הוכיחו את אמונתם. הם למדו עוד שיעור בריבונות אלוהים על האדם.

שאול אמר כי הוא ידע שהם אכן נושעו מכיוון שהם הלכו בעקבותיו ובעקבות המשיח:

"וְאַתֶּם הֲלַכְתֶּם בְּעִקְּבוֹתֵינוּ וּבְעִקְּבוֹת אֲדוֹנֵנוּ וְקִבַּלְתֶּם אֶת דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה בְּתוֹךְ סֵבֶל רַב, בְּשִׂמְחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ" (פסוק 6).

השליח מלמד אותנו עיקרון מאוד חשוב! תפקידו היה להוות דוגמא לחיקוי, מודל, אשר כולם היו צריכים להיות מעוצבים על־פיו. באותה המידה שהוא חיקה את ישוע, כך התסלוניקים חיקו את שאול השליח בהתנהגותו ובדוגמת חייו.

שאול השליח רווה נחת מהמאמינים בתסלוניקי מכיוון שהם הלכו בדיוק בדרך הלימוד שהתווה להם כאשר היה ביניהם, וגם לאחר שנאלץ לעזוב.

ייתכן שבעקבות הניסיון בתסלוניקי, שאול השליח כתב באיגרת אל העבריים: "שִׁמְעוּ בְּקוֹל מַנְהִיגֵיכֶם וְהִכָּנְעוּ לָהֶם, כִּי מַשְׁגִּיחִים הֵם עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם כַּעֲתִידִים לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן; נַהֲגוּ כָּךְ, לְמַעַן יַעֲשׂוּ זֹאת בְּשִׂמְחָה וְלֹא בַּאֲנָחָה, שֶׁאִם לֹא כֵן אֵין זֶה לְתוֹעֶלֶת לָכֶם" (פרק יג 17).

אחריות המנהיגים

שאול השליח ציין כי "מנהיגי הקהילה משגיחים על נפשותיכם ועתידים לתת דין וחשבון לפני אלוהים על כל אחד מכם".

ההוראה אינה נובעת מרצון לשלוט על אחרים, אלא להדריכנו בדרך אלוהים על מנת שכל אחד מאתנו יתברך.

דברי שאול מטילים אחריות לא רק על זקני הקהילה, אלא גם על בני הקהילה.

באותה מידה שעל זקני הקהילה מוטלת האחריות ללמד היטב, כך מוטלת על כל מאמין האחריות לציית לדבר אלוהים במלואו.

דבר ה' מצווה על כל אחד מאתנו להישמע על מנת שעבודת אלוהים לא תיעשה בלחץ ובדמעות, אלא בשמחה. אם אתה מסרב לציית לדבר אלוהים, אנא בחן זאת שוב על מנת לשמח את אלוהים, אותנו כאחים ואת עצמך!

נזכור את התסלוניקים! גם אם נעבור תקופת סבל, שמחת אלוהים לא תיעלם מחיינו – כך היה להם, וכך גם יכול להיות לנו.

שאול השליח היה בטוח שאנשי תסלוניקי נבחרו, נושעו, בגלל פועל אמונתם.

פועל אמונתם נראה באופן שהם חיו והיה ביטוי לציותם ללימוד דבר ה' ששמעו מפי שאול השליח. הם היו כה חרוצים ביישום דבר ה' עד כי חייהם היוו מסע בישור אזורי.

הבה נלמד מהמאמינים בתסלוניקי! נבטח באלוהים ונחיה את דברו.

פרק א, פסוקים 2-3

בשיעור שעבר למדנו על תכנית הישועה של אלוהים. מראשית בחר אלוהים את אלו שאותם הוא מושיע:

"לֹא אַתֶּם בְּחַרְתֶּם בִּי, כִּי אִם אֲנִי בָּחַרְתִּי בָּכֶם וְהִפְקַדְתִּי אֶתְכֶם לָלֶכֶת וְלַעֲשׂוֹת פְּרִי, שֶׁפֶּרְיְכֶם יִתְקַיֵּם וְכָל אֲשֶׁר תְּבַקְשׁוּ מֵהָאָב בִּשְׁמִי הוּא יִתֵּן לָכֶם"(יוחנן טו 16);

"כְּשֵׁם שֶׁבָּחַר אוֹתָנוּ בּוֹ בְּטֶרֶם הִוָּסֵד תֵּבֵל, לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים וּבְלִי דֹּפִי לְפָנָיו בְּאַהֲבָה" (אפסיים א 4);

"חַיָּבִים אָנוּ לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים עֲלֵיכֶם בְּכָל עֵת, אַחַי אֲהוּבֵי הָאָדוֹן, כִּי מֵרֵאשִׁית בָּחַר בָּכֶם אֱלֹהִים לִישׁוּעָה בְּקִדּוּשׁ עַל־יְדֵי הָרוּחַ וּבֶאֱמוּנָה בָּאֱמֶת"(שנייה לתסלוניקים ב 13).

אלוהים קבע שישועה באה מתוך שמיעת הבשורה. הוא אפשר לנו, המאמינים, להשתתף במשימה להפיץ את הבשורה בעולם (רומים פרקים ט–י).

כמו כל איגרת, גם זו נושאת מסר מרכזי. שאול השליח עונה לתסלוניקים על שאלות הנוגעות ליום הופעתו של המשיח. מכיוון שיום המפגש עם ישוע אינו ידוע ויכול להיות בכל רגע, שאול השליח הדריך אותם לחיות חיי טוהר וקדושה על מנת להיות תמיד מוכנים:

"לָכֵן אַל נָא נִישַׁן כַּאֲחֵרִים, אֶלָּא נִהְיֶה עֵרִים וּמְפֻכָּחִים… יְקַדֵּשׁ אֶתְכֶם אֱלֹהֵי הַשָּׁלוֹם קְדֻשָּׁה שְׁלֵמָה וְתִשָּׁמֵר שְׁלֵמוּת רוּחֲכֶם וְנַפְשְׁכֶם וְגוּפְכֶם, לִהְיוֹת בְּלִי דֹּפִי בְּבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ" (ה 6, 23).

מהי תפילה?

על־פי ההגדרה במילון: תפילה הנה שיחה עם אלוהים. בקשה מאלוהים.

התפילה היא אחת הדרכים לשמור על טוהר וקשר הדוק עם אלוהים ועם בני קהילתך.

בפרק ג 10 שאול השליח אומר שהוא מתפלל יום ולילה, "יוֹמָם וָלַיְלָה מַרְבִּים אָנוּ לְהִתְפַּלֵּל"; ובפרק ה 17 הוא מצווה: "הַתְמִידוּ לְהִתְפַּלֵּל". למעשה כבר בשלב זה ברור ששאול מצפה שנהיה בקשר הדוק ומתמיד עם אלוהים דרך התפילה.

זה מאוד נחמד שתפילה מקרבת וממקדת את מחשבותינו באלוהים, אך …

האם יש בתפילה תועלת מעשית לחיינו?

בספר יהושוע י 12-14 ה' עונה לבקשת יהושוע בן־נון ועוצר את מהלך סיבוב כדור הארץ – את השמש והירח:

"וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד". שעות יום נוספות אפשרו ליהושוע לנצח את אויביו: "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיהוָה, בְּיוֹם תֵּת יהוה אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל: שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן;

13 וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד, עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו, הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר; וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם, וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים; 14 וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו, לִשְׁמֹעַ יהוה בְּקוֹל אִישׁ; כִּי יהוה נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל."

באיגרת יעקב ה 16-18 כתוב:

"16 הִתְוַדּוּ עַל חֲטָאֵיכֶם אִישׁ לִפְנֵי רֵעֵהוּ וְהִתְפַּלְּלוּ אִישׁ בְּעַד רֵעֵהוּ, לְמַעַן תֵּרָפְאוּ. גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלַּת צַדִּיק בִּפְעֻלָּתָהּ.

17 אֵלִיָּהוּ הָיָה אָדָם בַּעַל רְגָשׁוֹת כָּמוֹנוּ; הוּא הִתְפַּלֵּל בְּחָזְקָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה מָטָר, וְלֹא יָרַד מָטָר עַל הָאָרֶץ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. 18 הוּא הִתְפַּלֵּל שֵׁנִית, וְהַשָּׁמַיִם נָתְנוּ מָטָר וְהָאָרֶץ הִצְמִיחָה אֶת פִּרְיָהּ."

בתהילים נ 15 דוד המלך אומר: "וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה; אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי."

בתהילים קמ"ה 18-19 אומר דוד המלך: "קָרוֹב יְהוָה לְכָל קֹרְאָיו; לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם."

ישנן המון דוגמאות נוספות בנושא.

בבשורת מתי כא 22 אומר ישוע המשיח: "… וְכָל מַה שֶּׁתְּבַקְשׁוּ בִּתְפִלָּה וְאַתֶּם מַאֲמִינִים תְּקַבְּלוּהוּ."

על־פי דוגמאות אלו ברור שאלוהים לא רק שומע את תפילת ילדיו, אלא גם עונה בצורה מעשית וחומרית. ראה במיוחד תהילים לז 4-5:

"וְהִתְעַנַּג עַל יְהוָה, וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ; גּוֹל עַל יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה."

חשוב לציין שאלוהים עונה לכל בקשה כאשר היא על־פי רצונו, והמבקש אכן חי על־פי רצון אלוהים.

ללא ציות אין תשובה מאלוהים:

משלי כח 9: "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה, גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה."

ירמיהו יא 11: "… וְזָעֲקוּ אֵלַי, וְלֹא אֶשְׁמַע אֲלֵיהֶם."

אלוהים לא ישמע לזעקות ולתפילות של המסרבים ללכת בדרכו.

ניתן לומר בביטחון גמור שתפילה היא הכל, חוץ מדבר תיאורטי.

ברור לי כעת מדוע שאול השליח השקיע זמן כה רב בתפילה. בפרק א 2-3 הוא אומר:

"אָנוּ מַתְמִידִים לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים עַל כֻּלְּכֶם וּמַזְכִּירִים אֶתְכֶם בִּתְפִלּוֹתֵינוּ, בְּזָכְרֵנוּ תָּמִיד לִפְנֵי אֱלֹהִים אָבִינוּ אֶת פֹּעַל אֱמוּנַתְכֶם, אֶת הֶעָמָל שֶׁעֲמַלְתֶּם בְּאַהֲבָה, וְאֶת הַתְמָדַתְכֶם בַּתִּקְוָה לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

שאול השליח מלמד אותנו מעט על אודות חיי התפילה שלו. הוא אומר שהתסלוניקים תמיד מוזכרים בתפילותיו, לא רק באופן כללי, אלא הוא גם מביא לפני אלוהים את פועל אמונתם.

במילים אחרות: התפילה של שאול השליח כללה פרטים רבים. הוא זכר בתפילותיו את הפעולות שהם ביצעו, את העבודה הקשה שעשו עבור האדון, את הסבל שבא עליהם ואשר בעקבותיו הם גדלו בסבלנות.

ממה שאנו רואים, שאול השליח היה צריך להתפלל במשך זמן רב עבור המאמינים בתסלוניקי. ומה לגבי המאמינים באתונה, קורינתוס, רומא, פיליפי, קיליקיה, סמותרקיה, אנטיוכיה, גלטיה ו ירושלים? הרי גם באיגרות שכתב לחלקם הוא מזכיר אותם ללא הרף בתפילותיו:

אפסים א 16-10: "אֵינֶנִּי חָדֵל לְהוֹדוֹת עֲלֵיכֶם וּלְהַזְכִּיר אֶתְכֶם בִּתְפִלּוֹתַי, 17 כְּדֵי שֶׁאֱלֹהֵי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֲבִי הַכָּבוֹד, יִתֵּן לָכֶם רוּחַ שֶׁל חָכְמָה וְהִתְגַּלּוּת שֶׁתֵּיטִיבוּ לָדַעַת אוֹתוֹ,

18 וְיָאִיר עֵינֵי לְבַבְכֶם לָדַעַת מַהִי הַתִּקְוָה הַצְּפוּנָה בִּקְרִיאָתוֹ, מָה עֲתִירַת כָּבוֹד נַחֲלָתוֹ בְּקֶרֶב הַקְּדוֹשִׁים, 19 וּמַה נַּעֲלָה גְּדֻלַּת גְּבוּרָתוֹ הַשּׁוֹפַעַת עָלֵינוּ, הַמַּאֲמִינִים, כְּמִדַּת פֹּעַל כֹּחוֹ הֶעָצוּם 20 אֲשֶׁר פָּעַל בַּמָּשִׁיחַ בַּהֲקִימוֹ אוֹתוֹ מִבֵּין הַמֵּתִים וּבְהוֹשִׁיבוֹ אוֹתוֹ לִימִינוֹ בַּשָּׁמַיִם".

רומים א 9: "וְהָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אֲנִי עוֹבֵד אוֹתוֹ בְּרוּחִי בְּהַכְרִיזִי אֶת בְּשׂוֹרַת בְּנוֹ, הוּא עֵדִי לְכָךְ שֶׁאֲנִי מַזְכִּיר אֶתְכֶם לְלֹא הֶרֶף בִּתְפִלּוֹתַי."

עכשיו אנו יכולים להבין מדוע שאול השליח אמר שהוא מתפלל יום ולילה – "יוֹמָם וָלַיְלָה מַרְבִּים אָנוּ לְהִתְפַּלֵּל שֶׁנִּרְאֶה אֶת פְּנֵיכֶם וְנַשְׁלִים אֶת הֶחָסֵר לֶאֱמוּנַתְכֶם" (ג 10). הוא מלמד אותנו איך לנצל היטב את זמנינו.

מדוע שאול השליח מלמד אותנו להתפלל, ובמיוחד אחד עבור השני?

המטרה הראשונה של התפילה היא לקרב אותנו לאלוהים. למקד את מחשבותינו באלוהים. כשאלוהים עונה לתפילותינו ולתחינותינו אנו מתחזקים באמונה ומתעודדים לפנות אליו בכל תחום בחיינו.

חיי תפילה נכונים ועשירים הנם מדד בטוח לבדיקת גודל האמונה והביטחון באלוהים.

המטרה הנוספת לתפילה היא לקרב אותנו אחד לשני ולגבש את איברי הקהילה לגוף בריא אשר יעזור לכולנו להישמר נקיים וללא דופי ליום שבו נפגוש את האדון.

איך עושים זאת?

שאול השליח מלמד אותנו להתפלל עבור כל פרט שיכול להועיל לבני הקהילה.

כאשר אני זוכר ומתפלל עבור צורכי אחינו בקהילה, אני מתקרב אליהם ומשתתף במשאותיהם. כך אני לומד יותר לאהוב אותם ולעזור להם. קשר תפילה שכזה יעודד אותנו להיות מודעים יותר למצבם.

קשר תפילה שכזה יש בכוחו להביא לריפוי מחטא, ובעקבות כך גם מכל רע אחר. יעקב אמר בפרק ה 16: "הִתְפַּלְּלוּ אִישׁ בְּעַד רֵעֵהוּ, לְמַעַן תֵּרָפְאוּ. גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלַּת צַדִּיק בִּפְעֻלָּתָהּ."

כאשר המבוגרים מתפללים עבור הצעירים, והצעירים לא שוכחים את המבוגרים בתפילותיהם, הרי שהתוצאה תהיה גיבוש של כל איברי הקהילה.

קהילה – זה לא מועדון! אסור שיהיו בקהילה קליקות חברתיות המחולקות לגילים. זה מאוד טבעי שצעירים ירגישו קרובים יותר לבני גילם, אך אבוי לנו אם תיווצר חומה בין קבוצות גיל.

הילדים ב"חוגי הילדים" מתפללים עבור צורכי שאר בני הקהילה, בין אם מבוגרים או צעירים. הילדים האלה הוגים בבקשות התפילה ששמעו בקהילה ובחוג, וכך מתפללים עבורם. בדרך זו הם יתקרבו לאלו אשר בעבורם הם התפללו כה רבות.

התמקדות בתפילה – זה לא זמן מבוזבז!

נבחן את לבנו ונשאל: כמה פעמים ביום אנו מתפללים אחד עבור השני? כמה פעמים ראינו אדם בקהילה ורק אז נזכרנו בקיומו?

קהילה בריאה היא כזו שאיבריה זוכרים ומזכירים אחד את השני לפני אלוהים בכל תחומי החיים. בדרך זו כולנו נתמקד באלוהים ונלמד להתקרב אחד לשני.
קהילה בריאה תעזור לכל אחד מאתנו בעת חולשה או מחסור להתגבר על בעיות ולגדול באמונה. התסלוניקים התגברו על בעיות בגלל בריאותם הרוחנית.
קהילה בריאה ואוהבת תעזור לכל אחד מאתנו לשמור על חיי טוהר וקדושה, כדי שנהיה ללא דופי ואשמה ביום הפגישה עם האדון.