התגלות פרק כ״ב - ישוע המשיח

ירושלים השמיימית היא עדן המקורית (כ"ב 1-5)

¹‏ הוּא הֶרְאָה לִי נְהַר מַיִם חַיִּים, מַבְהִיק כִּבְדֹלַח, יוֹצֵא מִכִּסֵּא הָאֱלֹהִים וְהַשֶׂה. ^‎²‏ בְּאֶמְצַע רְחוֹב הָעִיר וְעַל שְׂפַת הַנָּהָר מִזֶּה וּמִזֶּה — עֵץ חַיִּים עוֹשֶׂה פֵּרוֹת שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה פְּעָמִים, בְּתִתּוֹ בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ אֶת פִּרְיוֹ, וַעֲלֵה הָעֵץ לְמַרְפֵּא הַגּוֹיִם. ^‎³‏ שׁוּם קְלָלָה לֹא תִּהְיֶה עוֹד. כִּסֵּא אֱלֹהִים וְהַשֶׂה יִהְיֶה בָּהּ וַעֲבָדָיו יְשָׁרְתוּהוּ. ^‎⁴‏ הֵם יִרְאוּ אֶת פָּנָיו, וּשְׁמוֹ עַל מִצְחוֹתָם. ^‎⁵‏ וְלַיְלָה לֹא יִהְיֶה עוֹד וְלֹא יִצְטָרְכוּ לְאוֹר מְנוֹרָה וּלְאוֹר שֶׁמֶשׁ, כִּי יהוה אֱלֹהִים יָאִיר עֲלֵיהֶם וְיִמְלְכוּ לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.

כל הקורא פסוקים אלו ובקיא בתנ"ך, יאמר: נשלם המעגל!

תיאור דומה קיים בבראשית פרק ב 8-10, ביחזקאל מ"ז 1-12, בזכריה י"ד 8 ובישעיה נ"א 3.

בספר בראשית מתואר הגן בעדן. שם הצמיח אלוהים בגן עצים מיוחדים.

מן הגן אשר בעדן יצא נהר להשקות את הגן ומשם התפצל והיה לארבעה ראשים.

בספר יחזקאל מ"ז 1-12 הנביא מתאר את ירושלים בעת מלכות המשיח הארצית בת אלף השנים, וכך עושה גם זכריה הנביא בפרק י"ד 8.

הנביא ישעיה אומר בבירור שאלוהים יהפוך את ירושלים לעדן.

הנביא ישעיה בהשראת רוח הקודש מבהיר ומציין את ההקבלה בין העיר ירושלים הארצית לעדן השמיימית.

לאור התיאורים ניתן לקבוע שירושלים החדשה, השמיימית היא לא אחרת מאשר עדן המקורית. וירושלים הארצית היא התבנית של ירושלים השמיימית.[1]

כעת ניתן להבין טוב יותר מדוע ירושלים היא כה מיוחדת בעיני אלוהים.

יוחנן השליח ממשיך לתאר את אשר בירושלים החדשה אך מתמקד במילים חיים, מרפה ואור.

רבותי, דפים שלמים בגובה השמים לא יספיקו לפרט את הקיים והנפלא בירושלים החדשה. מסיבה זו יוחנן מתמקד בעיקר: חיי נצח בחברת אלוהים ללא כל חטא וקללה.

חיי נצח בהם ילדי אלוהים ממלאים את ייעודם המקורי – שירות אלוהים בקדושה וטוהר, עבודת אלוהים קדושה ונצחית לכבוד אלוהים.

אני אסביר מעט אודות הפרטים שיוחנן ציין:

נהר מים חיים היוצא מכיסא אלוהים והשה:

כאמור, אין ים בירושלים החדשה אך יש נהר של מים חיים הנובע מכיסא אלוהים והשה

באין ים, אלוהים יוצר אקלים חדש שלא מוכר לנו. אין גשם ומחזור עונות ללא ים ואקלים כפי שאנו מכירים. לראיה, גם עצי הפרי בירושלים החדשה יניבו פרי בכל חודש. המים הללו משקים את כל אשר בעיר העצומה הזו.

מקור המיים מאלוהים והמיים הללו מכילים את כל מה שאנו והבריאה זקוקים לחיים. מקור מים בלתי נדלה, טהור, ללא כל פסול ללא כל השפעת חטא ורע כלשהו.

הנה לנו משמעות מילולית למים חיים.

עץ חיים:

בירושלים החדשה, באמצע רחוב העיר, עץ חיים עושה פירות שתים-עשרה פעמים בשנה, כל חודש בחודשו. ועלה העץ למרפא הגויים.

כולנו זוכרים שגם בגן עדן המקורי היה עץ חיים (בראשית ב 9, ג 22-24).

אז בבראשית לאחר חטאם של אדם וחווה אלוהים שמר שאדם וחווה לא יתקרבו ולא יאכלו מפרי עץ החיים, והנה כאן בספר ההתגלות כב 2, כל הנוכחים בירושלים החדשה מוזמנים לאכול מעץ החיים.

ובכן, אדם וחווה חטאו ומאז רובצת עליהם קללת החטא שהיא מוות.

לו היו אוכלים מעץ החיים, אדם וחווה ככל הנראה היו מבטלים או פוגעים בהחלטה של אלוהים. ואז זה אלוהים לא איפשר.

לעומת זאת, בירושלים החדשה ילדי אלוהים יהיו עם גוף חדש, בריאה חדשה ללא כל קללה או מוות, ולכן אין כל מניעה לטעום מפרי ועלי עץ החיים.

זה לא להעניק חיים אלא להתענג על הברכה שאלוהים העניק וממשיך להעניק לברואיו.

ועלה העץ למרפא הגויים (כ"ב 2):
מכיוון שלא יהיה כל חטא בבריאה החדשה וכל הנוכחים יהיו עם גוף שמיימי מושלם ללא כל רמז או שארית מקללת החטא, יוצא מכך שאין כל צורך לאכול דבר כלשהו כדי להסיר מחלה. אין כל דבר שניצטרך לאכול כדי להישאר בריאים.

אם כן אז למה הכוונה בפסוק הזה?

המילה ביוונית המתורגמת למילה "למרפא" היא θεραπεία, (תראפיה), והדרך הבטוחה יותר להבין את המשמעות היא שעלי עץ החיים נועדו להעניק את המרכיבים הנחוצים לגוף השמיימי כדי שנחיה ונפעל כל העת בשמחת אלוהים ובשלמות למען שמו.

העץ יניב פרי בכל חודש. אכילת הפרי אינה למען תדלוק הגוף החדש מתוך הכרח כדי לחיות בריא, אלא מתוך עונג מהבריאה והיצירתיות של הבריאה.[2]

אלוהים יודע טוב יותר מהו הדלק הרצוי לגוף החדש שלנו, של ילדי אלוהים.

הם יראו את פני אלוהים (פ. 4):

אם יש דבר שמזכיר את העונש מבראשית ג בעקבות החטא זה סילוק אדם וחווה מגן עדן, ומאז נותר האיסור לראות את אלוהים פנים אל פנים.

אפילו משה רבנו לא יכול היה לראות את פני האב כפי שכתוב בספר שמות ל"ג 20. (ראה גם יוחנן א 18, ו 46; טימ"א ו 16; יוח"א ד 12).

החטא מנע את ההתחברות האינטימית הזו, וכעת בהסרת קללת החטא בבריאה החדשה, האיסור נמוג וילדי אלוהים עם הגוף החדש והמושלם חסר החטא יכולים לראות את אביהם האלוהי פנים אל פנים.

זו היתה תקוות דוד המלך במזמור י"ז 15, מזמור מ"ב 3: מתי אבוא ואראה פני אלוהים…;
בשורת מתי ה 8: אשרי ברי לבב, כי הם יראו את אלוהים;
ראשונה ליוחנן ג 2: אהובי, עכשיו ילדי אלוהים אנחנו, ועוד לא נגלה מה נהיה. יודעים אנו שבהיגלותו נהיה כמוהו, כי נראהו כמו שהוא."

אין ביטוי אינטימי יותר מהביטוי הזה: "הם יראו את פניו".

מה מיוחד בפניו של אלוהים?

הפנים מדברים.

הפנים מביעים

פני אלוהים מביעים את מלוא אהבתו וחסדו.

מבט אל פני אלוהים והלב שקט ונח בשלווה נצחית.

באין חטא ובאין משפט – נותר שלום ושלווה מציפים לנצח נצחים.

אין פחד, אין חשש, אין איום.

ישוע, אנא בוא מהר.

יוחנן מוסיף ואומר ששם אלוהים יהיה על מצחנו (פ. 4).

ציון שם ישוע ושם אלוהים האב על המצח של הנבחרים כבר מוזכר בספר ההתגלות בפרק ג 12, ז 3 ו-י"ד 1.

שם החותמת היוותה שכפ"ץ מפני התקפת השטן.

אך בעידן הנצחי, החותם יהיה תזכורת נצחית של היותנו שייכים ליהוה ומוקדשים לשירות טהור ונחי לכבוד שמו.

ציון רכוש אלוהים על חפצי הקודש במשכן ובמקדש ועל הכוהן הגדול היה קיים וידוע בכתבי הקודש. כפי שיהיה "קודש ליהוה" כל פריט בירושלים בעת מלכות המשיח הארצית בת 1000 השנים, כי יעודו יהיה רק למטרת פולחן קדוש ולא חולין (זכריה י"ד 21), וכפי שיעד אלוהים את הכהן הגדול והכהונה להיות קודש ליהוה (ויקרא כ"ב), כך נראה שיהיה כתוב על מצח כל אחד מילדי אלוהים בעידן הנצח. אנו נחיה לנצח – קודש ליהוה.

כאשר נביט איש אל רעהו, נראה במו עינינו את הכתובת הקדושה הזו על מצח השותפים הנצחיים שלנו לשירות אלוהים, והם יראו ויזכירו לנו את שייכותנו לאלוהים עבור חסדו וישועתו שניתנה לנו בדמו הטהור של אלוהים הבן, ישוע המשיח.

והנה ענוותו של אלוהים מתבטאת במשפט בפסוק 5: וימלכו לעולמי עולמים…

אלוהים אינו מסתיר ואינו גורע דבר מילדיו. את נחלתו וכל אשר לו הוא חולק אם ילדיו שבעבורם מסר חייו (טימ"ב ב 12).

כך יתאפשר בעולם נטול חטא וקללה.

כפי שציינתי בעבר, דלות המילים כדי לתאר את יופיה של הבריאה החדשה, אך היופי הגדול ביותר זה לראות את פני האב ולחוות את שלומו ושלוותו.

שם אני יודע שאשכון ואשרת את אדוני לעולמי עד.

מה איתך?

לסיכום:

א. העיר ירושלים מואנשת מכיוון שכל מרכיבי הבנין שלה הם פריטים הקשורים לאופי והתכונות של אלוהים. עצם שכינת אלוהים בירושלים השמיימית משפיע על כל רכיב בעיר, לא רק על האנשים החיים בה, כלת המשיח, אלא גם עם בנייניה. מסיבה זו ירושלים השמיימית נקראת גם כן – כלת השה.

מכיוון שירושלים הארצית היא סמל של השמיימית, עלינו לדרוש לשלומה ולפעול לטובת אוהביה.

מה יחסך לירושלים מצביע על יחסך לאלוהים.

ב. ירושלים השמיימית לא תזדקק לאור השמש כי אור אלוהים ימלא אותה באורו והעיר תפיץ את אור אלוהים לכל הבריאה.

כל אשר ישכון בקרבת אלוהים יפיץ את אורו. נוגה אור אלוהים ייראה דרך כל ילדיו.

איזה אור אנו מפיצים בעולם היום?

ג. לא יהיה היכל בירושלים השמיימית כי אלוהים האב וישוע המשיח הם ההיכל.

מכאן, ירושלים השמיימית תהיה כקודש קודשים אחד ענק בה ילדי אלוהים חיים בנוכחות אלוהים, רואים אותו פנים אל פנים ומשרתים אותו בטוהר וקדושה.

במילים פשוטות, ירושלים השמיימית היא כעדן המקורית.

ד. לא כל אחד יכול להיכנס לירושלים השמיימית, לעדן החדשה.

לא כל אחד יוכל לראות את אלוהים פנים אל פנים ולחוות את כל חסדו ואהבתו לנצח נצחים.

רק הכתובים בספר החיים של השה יחוו את כל הברכות שיוחנן מציין בפרק.

אני יודע שאהיה שם כי קראתי בשם ישוע לכפרת חטאים וחיי שייכים לו.

אני יודע ובטוח שאהיה בעצרת הגדולה בהר ציון השמיימי.

אם אינך רוצה לבלות נצח באגם האש, רחוק מאהבת אלוהים וחסדו – זעק עתה בשם ישוע המשיח לכפרת חטאיך.

אל תחכה למחר כי היום זה יום ישועה.

טבלה המציגה את הדמיון בין עדן לירושלים

עדן המקורית

ירושלים במלכות אלף השנים

ירושלים השמיימית

– נהר יוצא מעדן ומתפצל לארבע נהרות – פישון, גיחון, חידקל ופרת (בראשית ב 10-14)

– עץ חיים (בראשית ב 9)

– עבדיו ישרתוהו (ב 15)

– אין קללה

– רואים את ה'

– נהר מים מהר המוריה (יחזקאל מ"ז 1-12)

– עם ישראל משרת ככוהנים לאלוהים (ישעיה ס-ס"ו; יחזקאל מ"ח)

– הקללה מרוסנת (ישעיה י"א 1-10)

– המשיח ושב בציון ומולך מציון על העולם (ישעיה ב; מיכה ד; זכריה י"ד 16-21)

– נהר מים חיים (התגלות כ"ב 1)

– עץ חיים (כ"ב 2)

– הנושעים משרתים את אלוהים ומולכים עם ישוע (כ"ב 3,5)

– אין קללה (כ"ב 3)

– רואים את ה (כ"ב 4)

[1] Alexander, Desmond T. The City of God and The Goal of Creation. Wheaton, IL: Crossway, 2018.

Pages 17-20, 163-167.

[2] MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary Revelation 12-22. Chicago: Moody,

page 287.

התגלות פרק כב 6-21:

בוא נא האדון ישוע: מרנתה

האפילוג

הגענו לפסוקים האחרונים שבכתבי הקודש.

על מנת להבין טוב יותר מדוע יוחנן השליח מסיים את ספר ההתגלות במילים "בוא נא האדון ישוע", חשוב לחזור להקדמה של הספר ולזכור באיזו תקופה קשה ומאתגרת חי יוחנן השליח.

את כל תוכן ספר ההתגלות קיבל יוחנן השליח בשנת 95 לספירה בשעה שהקיסר טיטוס דומציוס רדף את קהילת המשיח. רבים נרצחו ויוחנן עצמו נשלח כאסיר לאי פטמוס.

יוחנן השליח היה זקן מאוד, מתקרב לגיל מאה שנים. אינו יכול לעזור באופן פיזי לאהוביו בני הקהילה וכל שנותר לו זה להתפלל ולזעוק לאלוהים לעזרה.

והאדון אכן שמע וענה.

התשובה לתפילותיו של יוחנן זה ספר ההתגלות של ישוע המשיח ליוחנן השליח.

ספר ההתגלות הינו ספר של עידוד ותקווה גדולה לילדי אלוהים, ובאותה עת, אותו ספר הינו החדשות הרעות לכל דוחי ישוע המשיח והרודפים את כלתו, הנושעים.

להם מחכה משפט המלא בזעם אלוהים.

פרקים ו-י"ט מתמקדים במשפט אלוהים שעתיד לבוא על כל יושבי תבל שדוחים את ישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים. במהלך שבע שנות הצרה לפני חזרתו של ישוע המשיח ארצה להקים את ממלכתו הארצית בת 1000 השנים, זעם אלוהים ימחה כשני שליש מכלל יושבי תבל.

פני כדור הארץ ישתנו בעקבות מלחמות ואסונות טבע כגון רעידות אדמה וכדומה.

בסיום צרת יעקב יחזור האדון ישוע המשיח עם הקהילה שנלקחה השמיימה יחד עם הנושעים שמתו בעבר וקמו לתחיה.

האדון ישוע ימלוך על העולם במשך 1000 שנים (פרק כ).

לאחר מלכות המשיח הארצית בת 1000 השנים, יסיר אלוהים את כל מתנגדיו מעל פני האדמה פעם אחת וסופית.

על הבריאה החדשה יעמיד אלוהים את ירושלים השמיימית ובה ישכון עם הנושעים.

בירושלים החדשה לא יהיה היכל, כי היכלה הוא יהוה אלוהי צבאות והשה.

ירושלים השמיימית לא תצטרך לאור השמש כי אור אלוהים יאיר בתוכה והאור הזה ייראה לכל.

לא יהיה לילה בירושלים השמיימית החדשה כי אור אלוהים אינו דועך.

שם בירושלים החדשה כל הנושעים יחיו לנצח נצחים עם אלוהים וישרתוהו בטוהר וקדושה, ממש כפי שהיה בבריאה לפני כניסת החטא וקללת המוות.

שם נראה את אלוהים פנים אל פנים.

שם לא יהיו עוד כאב, צער, אבל או כל סממן של חטא.

שם נחיה עם אלוהים האב והבן ונשרתם לעולמי עד.

זה השלב הסופי בו האדון ישוע המשיח מגיש לרגלי אלוהים האב את הבריאה כשהיא מושלמת וממלאת את יעודה לכבודו ופארו של אלוהים (קור"א ט"ו 24-28).

תכלס, ירושלים השמיימית החדשה היא עדן המקורית.

לאור החזון שראה יוחנן, ולאור שאיפתו לחיות עם האדון ולשרתו לנצח נצחים, יוחנן מסיים את ספר ההתגלות בדגש על המילים:

בוא נא האדון ישוע – מרנתה.

התגלות כ"ב 6-21:

^‎⁶‏ עוֹד אָמַר אֵלַי: ”הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נֶאֱמָנִים וַאֲמִתִּיִּים וַיהוה אֱלֹהֵי רוּחוֹת הַנְּבִיאִים שָׁלַח אֶת מַלְאָכוֹ לְהַרְאוֹת לַעֲבָדָיו אֶת אֲשֶׁר צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּמְהֵרָה.“

‎⁷‏ ”הִנְנִי בָּא מַהֵר. אַשְׁרֵי הַשּׁוֹמֵר אֶת דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה שֶׁל הַסֵּפֶר הַזֶּה.“

‎⁸‏ וַאֲנִי, יוֹחָנָן, הָרוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ אֶת אֵלֶּה. וְכַאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי וְרָאִיתִי, נָפַלְתִּי לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְרַגְלֵי הַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר הִרְאַנִי אֶת אֵלֶּה. ^‎⁹‏ אָמַר אֵלַי: ”רְאֵה, אַל־נָא; עֶבֶד־חָבֵר אֲנִי לְךָ וּלְאַחֶיךָ הַנְּבִיאִים וְלַשּׁוֹמְרִים אֶת דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה. לֵאלֹהִים תִּשְׁתַּחֲוֶה!“ ^‎¹⁰‏ עוֹד אָמַר אֵלַי: ”אַל תַּחְתֹּם אֶת דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה שֶׁל הַסֵּפֶר הַזֶּה, כִּי קָרוֹב הַמּוֹעֵד. ^‎¹¹‏ הַמְעַוֵּל — שֶׁיּוֹסִיף לַעֲשׂוֹת עָוֶל; הַטָּמֵא — שֶׁיִּטָּמֵא עוֹד; הַצַּדִּיק — שֶׁיִּצָּדֵק עוֹד; הַקָּדוֹשׁ — שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ עוֹד.“

‎¹²‏ ”הִנְנִי בָּא מַהֵר וְאִתִּי הַשָׂכָר לְשַׁלֵּם לְכָל אִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ. ^‎¹³‏ אֲנִי הָאָלֶף אַף אֲנִי הַתָּו, הָרִאשׁוֹן אַף הָאַחֲרוֹן, הָרֵאשִׁית וְהַתַּכְלִית.“

‎¹⁴^‏ אַשְׁרֵי הַמְכַבְּסִים אֶת גְּלִימוֹתֵיהֶם, לְמַעַן תִּהְיֶה לָהֶם זְכוּת עַל עֵץ הַחַיִּים וְיִכָּנְסוּ הָעִירָה דֶּרֶךְ הַשְּׁעָרִים. ^‎¹⁵‏ בַּחוּץ יִהְיוּ הַכְּלָבִים וְהַמְכַשְּׁפִים, הַזּוֹנִים וְהַמְרַצְּחִים, עוֹבְדֵי אֱלִילִים וְכָל אוֹהֵב שֶׁקֶר וְעוֹשֵׂהוּ.

‎¹⁶‏ ”אֲנִי יֵשׁוּעַ שָׁלַחְתִּי אֶת מַלְאָכִי לְהָעִיד לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בַּקְּהִלּוֹת. אָנֹכִי שֹׁרֶשׁ דָּוִד וְצֶאֱצָאוֹ, כּוֹכַב נֹגַהּ הַשַּׁחַר.“

‎¹⁷^‏הָרוּחַ וְהַכַּלָּה אוֹמְרִים: ”בּוֹא!“, וְהַשּׁוֹמֵעַ יֹאמַר נָא ”בּוֹא!“; הַצָּמֵא יָבוֹא נָא, וְהֶחָפֵץ יִקַּח נָא מַיִם חַיִּים חִנָּם.

‎¹⁸^‏ אָנֹכִי מֵעִיד בְּכָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי נְבוּאַת הַסֵּפֶר הַזֶּה: אִישׁ אִם יוֹסִיף עֲלֵיהֶם, יוֹסִיף עָלָיו אֱלֹהִים אֶת הַמַּכּוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּסֵּפֶר הַזֶּה. ^‎¹⁹‏ וְאִישׁ אִם יִגְרַע מִדִּבְרֵי סֵפֶר הַנְּבוּאָה הַזֹּאת, יִגְרַע הָאֱלֹהִים אֶת חֶלְקוֹ מֵעֵץ הַחַיִּים וּמֵעִיר הַקֹּדֶשׁ, מִן הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה. ^‎²⁰‏ הַמֵּעִיד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אוֹמֵר: ”אָכֵן, אֲנִי בָּא מַהֵר.“ אָמֵן. בּוֹא נָא הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ.

‎²¹^‏ חֶסֶד הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ עִם כָּל הַקְּדוֹשִׁים. אָמֵן.

תוכן עניינים:

א. אמינות ספר ההתגלות (פ. 6. ראה גם כ"א 5)

ב. הנני בא מהר – ציית לאמת! (פ. 7-11)

ג. הנני בא מהר – לתת שכר לכל איש כמעשהו (פ. 12-15)

ד. מילות הסיכום מפי האמתי והנאמן (פ. 16-20)

א. אמינות ספר ההתגלות (פ. 6. ראה גם כ"א 5)

אנו בפסוקים האחרונים של ספר ההתגלות של ישוע המשיח ליוחנן השליח.

אלו גם הפסוקים האחרונים של כתבי הקודש – המסר החשוב ביותר של אלוהים לכלל בני האדם בכל הדורות.

הספר מפרט אירועים גלובאליים המתייחסים לכלל יושבי תבל, לכל האומות בכל היבשות. הספר כולל גם אירועים שיתרחשו בארץ ישראל, ליהודים בארץ ובעולם אשר ישפיעו על כלל יושבי תבל. לפיכך, לאף אדם אין הזכות ההגיונית לומר – מה שקורה לישראל או ליהודים או לשכנים שלהם אינו מענייני. לאף אדם אין הזכות להתעלם מהאירועים המתרחשים בישראל.

מי הוא הדובר מפסוק 6 ועד 15?

לאור הכתוב בפרק כ"א 9, הדובר הינו אחד משבעת המלאכים שנשאו את קערות הזעם של אלוהים (ט"ו 1). מאז איזכורו בפרק כ"א 9, הוא ממשיך להציג ליוחנן את אשר עתיד להיות.

מה המסר הראשוני שבפיו?

כל הדברים שיוחנן השליח שמע וראה נאמנים ואמיתיים.

המלאך מצטט את דברי אלוהים בפרק כ"א 5: "כתוב, כי הדברים האלה נאמנים ואמיתיים הם…"

ראוי לזכור שנאמן ואמיתי זה גם הכינוי לאדון ישוע המשיח (יוחנן י"ד 6). מכאן, כל הכתוב זה דבר אלוהים חיים.

מה המשמעות של ההכרזה הזו?

מכיוון שהכתוב בכלל כתבי הקודש מתייחס לגורל כלל יושבי תבל, יוצא שכל בני האדם חייבים לאמץ את ההוראות הכתובות בספר על מנת לא לחוות את זעם אלוהים עליהם.
המשמעות היא שהיחס שלך לכתוב בכתבי הקודש יקבע אם תישלח לאש הגיהנום כי דחית את ישוע או תוזמן לעדן החדשה, לנוכחות אלוהים לנצח נצחים.

אין שלב ביניים ואין מקום המתנה לנמנעים.

זה אחד מן השניים – חיי-נצח מלאי חסד ואהבת אלוהים או חיי-נצח באגם האש רחוק מכל חסד ואהבה כלשהי.

יש שיאמרו: מדוע שנאמין לדברי המלאך?

ובכן: בחנו את אמיתות הכתובים בכל הקשור לנבואות שזמנן עבר.

האם ישוע המשיח נולד לבתולה? (ישעיה ז 14; מתי א 22-23).

האם ישוע המשיח נולד בבית לחם אפרתה? (מיכה ה 1; מתי ב 1-12).

האם ישוע המשיח נכנס לירושלים רכוב על עיר בן אתונות? (זכריה ט 9; יוחנן יב 12-16).

האם המשיח ישוע נכרת בפסח של שנת 32 לספירה, לפני חורבן בית שני? (דניאל ט 24-26; יוחנן י"ט-כ').

האם האדון ישוע קם מן המתים לאחר שלושה ימים ושלושה לילות כפי שהבטיח? (יוחנן כ).

האם עם ישראל חזר לנחלתו המובטחת לאחר גלות בבל כפי שציין ירמיה הנביא? כן! (ירמיה כה 11-12; ראה ספר עזרא ונחמיה)

האם החזון בספר דניאל בפרקים ב ו-ז התגשם? כן! האימפריות המוזכרות נפלו ועלו בדיוק כפי שמתואר בפרקים הללו.

האם חזון העצמות היבשות של יחזקאל הנביא בפרק ל"ז מתרחש לנגד עינינו? כן!

האם התנהגות הנושע (באמת) משתנה לטובה מרגע שהכריז בלב תמים על אמונתו בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים? כן!

אז לאור ההוכחות הללו, אין כל סיבה לפקפק באמינות הנבואות שזמן התגשמותן עדיין לא הגיע.

הדוגמאות הללו הן רק חלק קטן מכלל נבואות שהתגשמו והוכיחו את אמינות כתבי הקודש ואת אלוהותו של האדון ישוע.

המלאך גם מבהיר שרוח אלוהים היא זו ששמה את האמת בפי הנביאים אשר העלו על הכתב את דבר אלוהים.

כך, המלאך מאשר את האמת והנאמנות של כל נביאי האמת המוזכרים בכתבי הקודש.

אין ולא קיים שום "ספר קדוש" שהוכיח ריבונות, נאמנות ואמינות כמו התנ"ך והברית החדשה, שזה ספר אחד הנקרא – כתבי הקודש.

ולכן, השאלה היא: מה יחסך לכתוב בספר הריבוני הזה?

המלאך יודע שכל הנאמר הינו אמת, וגם יודע שלאחר מות האדם אין דרך חזרה או הזדמנות שניה לשנות גורל.

מהסיבה הזו המלאך מאיץ אותך להחלטה ואומר: מה שראית ומה ששמעת עתיד להיות במהרה.
עכשיו וברגע זה הינו הזמן להחלטה: זעק בשם ישוע לכפרת חטאים וישועה.

אם החלטת שכתבי הקודש 0תנ"ך וב"ח) הם דבר אלוהים, אזי עליך לחיות על פי הכתוב בכתובים הללו.

זאב זאב ואין זאב? האם האזהרה על חזרתו הקרובה של ישוע היא איום סרק?

בפסוקים 6-21 המלאך וגם האדון ישוע מציינים 9 פעמים שהאדון חוזר מהר. לכן, כל חכם יבדוק מיד את אמינות הנאמר ויזעק בשם ישוע המשיח לסליחת חטאים.

שימו לב!

9 פעמים התייחסות להופעתו הקרובה של האדון ישוע

3 פעמים התייחסות לחיים.

יש הטוענים: אלוהים אמר שיבוא מהר וכבר חלפו כאלפיים שנים…

משמע, מהר של אלוהים אינו מהר כל כך… או שמדובר בהתרעת שווא.

שמעון כיפא ענה על השאלה הזו באיגרתו השניה בפרק ג 8-14. שם הסביר השליח שאלוהים אינו מאחר, אלא מאפשר לבני אדם עת של חסד על מנת שיוכלו להיוושע. עוד הוסיף השליח שיום לאלוהים זה אלף שנים. לכן, במקום לזלזל באלוהים שמעניק לנו חסד כה רב, כדאי להיכנע לדברו ולציית לו מיד ובמדויק (ישעיה ס"ו 2).

אל תאמר כמו רוב הרבנים: 'כשהמשיח יחזור נדע מי הוא…'.

רבותי, כשהמשיח יחזור זה יהיה כדי להשמיד את הנותרים שלא זעקו בשמו (ישעיה ס"ג 1-5; זכריה י"ד 1-15; התגלות י"ט 11-21).

חזרתו של ישוע המשיח היא הצלה לנושעים אך משפט מוות וכליה על אלו שדחו את ההחלטה לרגע האחרון.

מה איתך?

אלוהים אומר שדברו אמת ונאמן ושהוא בא מהר.

האם שמעת דברים אמיתיים ונאמנים יותר ממקור אחר?

ומה צריכה להיות תגובת ילדי אלוהים למידע הזה שהאדון עתיד לשוב במהרה?

התשובה הראויה היא התמקדות בחיים המפארים את אלוהים.

לימוד כתבי הקודש
ציות לנלמד בכתבי הקודש – תלמידות
בישור – הפצת בשורת החיים של ישוע המשיח
חיים עשירים בתפילה
עזרה הדדית ואהבת הזולת

עלינו לחיות כל יום בדרך שלא נתבייש ברגע בו נראה את פני האדון או נשמע אותו קורא לנו (יוח"א ג 1-3; כיפ"ב ג 14).

ב. הנני בא מהר – צייתו לאמת (פ. 7-11)

‎⁷‏ ”הִנְנִי בָּא מַהֵר. אַשְׁרֵי הַשּׁוֹמֵר אֶת דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה שֶׁל הַסֵּפֶר הַזֶּה.“

המילה "אשרי" שמשמעה – מבורך, הינה מילה מיוחדת בכתבי הקודש ונמצאת במקומות אסטרטגיים לאור כתבי הקודש. המילה "אשרי", "מאושר" מוזכרת 7 פעמים בספר התגלות.[1]

מעבר לתהילים א' והדרשה על ההר בבשורת מתי ה-ז, אנו פוגשים את המילה בספרנו כבר בפרק א בפסוק 3: "אשרי הקורא ואשרי השומעים את דברי הנבואה ושומרים את הכתוב בה, כי קרובה העת."

המשפט הזה כל כך חשוב ולכן זה משפט הפותח וגם סוגר את ספר ההתגלות.

למרות שכל הספרים בכתבי הקודש חשובים, שהרי הם דבר אלוהים חיים, הנה ניתנה הבטחה לברכה עבור אלו הקוראים, השומעים ושומרים את דברי הנבואה.

מדובר בשלושה פעלים, המחייבים החלטה ופעולה.

ומה כתוב בספר ההתגלות בנוגע לנושעים? לך ולי?

על כך פירטנו בפרקים ב ו-ג, הלוא הם המכתבים לשבע הקהילות.

שם קיבלנו פירוט עשיר איך לוודא שחיינו האישיים והקהילתיים יעמדו בקדושה וטוהר לכבוד אלוהים.

האם כל הקהילות המשיחיות בארץ ובעולם משקיעות בלימוד הנבואות ובספר ההתגלות בפרט?

ממש לא!

למעשה, רוב המאמינים בעולם ורוב הקהילות בעולם, משמע, רוב הנהגת הקהילות בעולם אינם מקדישים מאמץ וזמן בלימוד תורת אחרית הימים ובפרט אינם מקדישים לימוד מעמיק בספר ההתגלות.

מדוע?

בגלל חוסר בגרות רוחנית.

בגלל עצלנות אקדמית.

הם טוענים שישנם יותר מדי פרשנויות והם לא יודעים מי נכון…

אז, יאללה תחפרו לעומק ותדעו מי נכון ואת מה לאמץ.

הנבואות בכתבי הקודש הן כאור המאיר את חיי היום יום שלנו (כיפ"ב א 19-21).

הנבואות מפרטות את התקווה הנצחית שלנו.

הנבואות מאפשרות לנו להבין ולקרא נכונה את האירועים המתרחשים בעולם.

הנבואות מעניקות לנו שלום, בטחון ושלווה בעוד העולם כורע תחת פחד וחוסר ידיעה של העתיד להתרחש.

אין פלא שהאדון מבטיח ברכה לאלו הלומדים את ספר ההתגלות ונבואות המקרא.

יוחנן השליח שמע וראה את דברי המלאך ומיד נפל להתשחוות לרגליו.

המלאך מיד עצר את יוחנן ואמר בהחלטיות שרק אלוהים ראוי להשתחוויה, והוא המלאך בסך הכל עבד חבר ליוחנן, לאחיו הנביאים ולשומרים את דברי הספר הזה.

אנו לומדים גם כאן את מה שאנו כבר יודעים, שרק אלוהים ראוי להתשחוויה, אך אנו מקבלים כאן ערך מוסף נעים.

מלאכים רמי דרג הם עבדים שותפים לכל המשתחווים באמת לישוע.

כל כך משמח אותי ומענג את ליבי לדעת שאבלה את הנצח עם מלאכי השרת הללו. עם כרובים רמי מעלה שראו במו עיניהם כל שלב בהיסטוריה האנושית והיו משרתים נאמנים להוציא את תכנית אלוהים לפועל מאז בראשית.

בפסוק 10 אמר המלאך: ”…אַל תַּחְתֹּם אֶת דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה שֶׁל הַסֵּפֶר הַזֶּה, כִּי קָרוֹב הַמּוֹעֵד."

הפסוק הזה ממש ההיפך ממה שאמר המלאך מיכאל לדניאל הנביא בפרק י"ב 4: "ואתה דניאל סתום הדברים וחתום הספר עד עת קץ, ישוטטו רבים ותרבה הדעת…".

איך מסבירים את השוני בפסוקים הללו?

כאשר ניתנה הנבואה לדניאל, פרטים רבים כל כך עדיין לא התגשמו ולכן דניאל נדרש לשמור על הנאמר לו עד שיעבור זמן מה. המצווה לדניאל היתה שישמור את שנאמר לו כדי שיהיה נגיש לדורות הבאים. עצם העובדה שהנבואות כתובות היום בתנ"ך ונגישות לכולנו, מהוות הוכחה לציותו של דניאל – למעננו.

בחלוף הזמן, כאשר חלק מהנבואות שניתנו לדניאל התגשמו, ומהוות חלקים מהנבואות המוזכרות בספר ההתגלות, הן יכולות להיות מובנות יותר לקורא ואף עוזרות מאוד כדי להבין טוב יותר חלק מהנבואות בספר ההתגלות.

ראה לדוגמא איך שימוש מנבואות דניאל (פרקים ב, ז) מוזכרות בספר ההתגלות בפרקים ו', י"ב-י"ג.

יוחנן נצטווה לא לחתום את ספר ההתגלות אלא להפיצו, מכיוון שהאדון חוזר במהרה ואז:

ביודענו שהבטחות אלוהים נאמנות ומתגשמות במדיוק, ילדי אלוהים יתעודדו להיעזר בסבלנות ולהתמיד בחיי קדושה וטוהר גם במחיר חייהם. להתרחק מן הרע על כל צורותיו (תסל"א ה 12-24). ביודענו שהאדון יבוא מהר, אנו נעדיף להתמקד בדברים שמקדמים את מלכותו ולא בשטויות (מתי כ"ח 18-20; קור"ב ג 1-3; ה 20).
כלל יושבי תבל ידעו שמשפט אלוהים עתיד לבוא עליהם ולכן כדאי להם לחזור בתשובה מיד ולקרא בשם ישוע לישועה.

בפסוק 11 המלאך אומר ליוחנן משפט שנראה לנו מוזר מאוד:

"הַמְעַוֵּל — שֶׁיּוֹסִיף לַעֲשׂוֹת עָוֶל; הַטָּמֵא — שֶׁיִּטָּמֵא עוֹד; הַצַּדִּיק — שֶׁיִּצָּדֵק עוֹד; הַקָּדוֹשׁ — שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ עוֹד.“

אין כל בעיה להבין את הציווי לצדיק, שהרי תכלית חיינו בעולם הזה היא מירוץ של התקדשות יום יומית.

אך מדוע שהמעוול יוסיף לעוול, ושהטמא יטמא עוד?

מטרת הפסוק אינה ללמדנו לאשר את הרע ולעודד את החוטאים להמשיך בחטאם – חס וחלילה!

אלא, לציין שאלו הדוחים את האזהרה וההתרעה של אלוהים המתכוון לבוא במהרה לשפוט את החוטאים, במילא ימשיכו בחטאיהם ובמעשי העוולה שלהם.[2]

חיזוק לדיעה הזו אנו מקבלים מדברי הנביא דניאל בפרק י"ב 10: "…יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים, והמשכילים יבינו."

משמע, החוטאים הדוחים את אלוהים ימשיכו במילא בעוולתם, והצדיקים היודעים שיום המפגש עם האדון קרוב ומיידי, ימשיכו בהיטהרות ומוכנות לפגוש את האדון בטוהר וקדושה.
לכן, אל לנו להסיק שהבשורה נכשלה ואלוהים אינו ריבון לשנות כל לב. אותם אלו שדוחים וימשיכו לדחות את הבשורה, הם גם חלק מתוכניתו המושלמת של אלוהים (אל הרומים ט 6-18).

יישום ביניים:

התנ"ך וספר הברית החדשה הם דבר אלוהים השלם. הם כתבי הקודש המלאים בהשראת רוח הקודש ובעלי כח ריבוני.

כתבי הקודש הוכיחו את אמינותם וכוחם הריבוני בהתגשמות מדויקת ושלמה של כל הנבואות שזמן התגשמותן חלף.

כתבי הקודש הם דבר אלוהים חיים.

אשרי השומע ועושה את שכתוב. מילים אלו תואמות לדברי האדון ישוע בדרשה על ההר בספר מתי ז 23-27. השומע ועושה כמוהו כאיש הבונה ביתו על הסלע.

השדים מאמינים אך לא מצייתים – ולכן הם בשאול (יעקב ב 19).

אנא תוודא שאמונתך היא אמונה חייה ולא כאמונת השדים.

האדון בא מהר!

לאור זאת אנא וודא שחייך מלאים בנושאים הבאים:

לימוד הכתובים
ציות לדבר אלוהים
תפילה
בישור
עזרה לזולת

האם את או אתה מוכנים לפגוש כרגע את האדון?

ג. הנני בא מהר – לתת שכר לכל איש כמעשהו (פ. 12-15)

כל אדם שאי פעם עבד וחיכה למשכורת בסוף החודש מבין היטב שמשלם השכר הוא גם "בעל הבית".

ואכן כך האדון ישוע המשיח מציג עצמו.

בכל אופן, עלינו להבין את משמעות המשפט הזה בהקשרו.

פסוק 12 אינו מיועד להציג את ישוע רק כמנהל עבודה שהוסמך לשלם את שכר העובדים, אלא כמלך ריבון אשר רשאי לחלק את שלל הניצחון עם משרתיו, חייליו, נאמניו.

אני אציג שתי דוגמאות:

דברי שאול באיגרת אל הרומים ב 5-7: "…בעקשנותך ובסירוב לבבך לחזור בתשובה אתה צובר לך זעם ליום זעם, ביום שיתגלה משפט הצדק של אלוהים, אשר ישלם לכל איש כמעשיו: חיי עולם לאנשים המתמידים לעשות את הטוב ומבקשים את התפארת והכבוד והאל-מוות, אך חימה וזעם לסוררים אשר אינם נשמעים לאמת אלא לעוולה…".
אם כך, לשלם לכל איש שכר על פי מעשיו מתייחס לעת משפט. הכוונה להעניק את ההבטחות שאלוהים הבטיח לנושעים, ומנגד את הזעם והעונש שהובטח לדוחי האדון (קור"א ג 10-15).
הנה דוגמא נוספת לריבונותו של האדון ישוע. דברי שאול השליח באיגרת אל האפסים ד 7-8: "אבל לכל אחד ואחד מאיתנו הוענק חסד כפי המידה שהעניק לו המשיח. לכן נאמר "עלה למרום, שבה שבי, וייתן מתנות לבני אדם."

שאול השליח מצטט מתהילים ס"ח 19, ושם מתאר דוגמא ידועה לכל: מלך בעולם העתיק היה נוהג לחלק את שלל ניצחון המלחמה עם חייליו הנאמנים.

זו זכות ריבונית.

וכך שאול מדגיש את אלוהותו של ישוע, בכך שהאדון ישוע מחלק את מתנות השירות למאמינים על פי רצונו הריבוני וחכמתו האלוהית.

ועל מנת שלא יהיה האחד שיאמר לא הבנתי את הרמז, אז פסוק 13 מציין את אלוהותו של ישוע. מדובר בציטוט מפי האדון:
^‎¹³‏ "אֲנִי הָאָלֶף אַף אֲנִי הַתָּו, הָרִאשׁוֹן אַף הָאַחֲרוֹן, הָרֵאשִׁית וְהַתַּכְלִית.“

פסוק 13 מדגיש את אלוהותו של ישוע בציטוט מפרק א פסוקים 8 ו- 17 וכן מספר ישעיה הנביא מ"ד 6: "כה אמר יהוה מלך ישראל וגואלו יהוה צבאות: אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוהים."

וכן בישעיה מ"ח 12: "שמע אלי יעקב וישראל מקוראי, אני הוא אני ראשון אף אני אחרון…".

מכיוון שהאדון ישוע הוא אלוהים הריבון שמשלם השכר, משמע, הוא גם השופט והקובע איזה שכר ראוי לכל אחד.

מהו השכר שהאדון עתיד לתת?[3]

בפסוק 14 מפורט השכר לנושעים, ובפסוק 15 לאויבי האדון.

פסוק 14: ^‏ "אַשְׁרֵי הַמְכַבְּסִים אֶת גְּלִימוֹתֵיהֶם, לְמַעַן תִּהְיֶה לָהֶם זְכוּת עַל עֵץ הַחַיִּים וְיִכָּנְסוּ הָעִירָה דֶּרֶךְ הַשְּׁעָרִים."

לנושעים – שם נרדף ל"מכבסים את גלימותיהם" מובטחת הכניסה לירושלים החדשה הלוא היא קודש הקודשים הנצחי, עדן שאנו מייחלים להגיע אליה.

חטא וקללה לא ישכנו עם אלוהים, ולכן גם בפסוק 14 מודגשת החובה לטוהר וקדושה.

לאחר מותנו או בהילקחותינו אל האדון נקבל גוף חדש, שמיימי, קדוש וטהור שאינו נתון יותר לחטא. אך בציינו את התנאי הזה כאן, אנו למדים שעלינו לחיות בכל יום במרדף אחר הקדושה.

ואם נפלנו בחטא, עלינו להתוודות על חטאינו ולהיטהר בשם ישוע מכל עוולה (יוח"א א 9).

מה מובטח לנושעים?

הזכות על עץ החיים ולהיכנס לעיר (ירושלים החדשה) דרך השערים.

הזכות על עץ החיים משמע שנחיה עם אלוהים לנצח נצחים ונראהו פנים אל פנים.

זה התיקון מבראשית ג 22-23.

ולהיכנס דרך השערים…

הרי בפרק כ"א 12 כתוב שלעיר יש חומה גבוהה (144 אמה שהם כ 72 מטר).

ו.. מי שמנסה לעבור מעל הגדר הריהו פורץ ועבריין (יוחנן י 1)

ולכן, האישור להיכנס דרך השערים משמע שהנכנס מוזמן באישור המלך אלוהים, באישור הרועה הטוב הלוא הוא ישוע המשיח.

ומהו השכר שעתיד לקבל כל אדם שדחה את ישוע ונשאר עם אשמתו?

פסוק 15: ‎"בַּחוּץ יִהְיוּ הַכְּלָבִים וְהַמְכַשְּׁפִים, הַזּוֹנִים וְהַמְרַצְּחִים, עוֹבְדֵי אֱלִילִים וְכָל אוֹהֵב שֶׁקֶר וְעוֹשֵׂהוּ."

הפסוק הזה חוזר על עצמו בצורות דומות גם בפרק כ"א 8; אל הרומים א 29-31; קור"א ו 9-10; פיליפים ג 2.

שים לב שהמלאך אינו מפרט את העונש של דוחי המשיח כמו שמתואר בפרק כ 15 – אגם האש, אלא רק מציין שכל דוחי ישוע יהיו בחוץ, משמע, לא יזכו להיכנס לירושלים החדשה.
משמע ש ה"בחוץ" מתייחס לאגם האש. הבריאה החדשה כוללת את אגם האש.

משמע, שהריחוק מנוכחות אלוהים משמעו חוסר אהבה, חוסר חסד, חוסר שלום, חוסר שלווה, חוסר ביטחון, היעדר כל מה שקיים וטוב אצל אלוהים.

אוי אוי אוי, אנא, מי ירצה לחיות לנצח נצחים תחת כזו קללה?

באיגרת אל הרומים א 29-31, שאול השליח מבהיר שאלו הבוחרים בדרך החיים הלהטב"ית מעידים על סמך בחירתם שאינם נושעים. ככאלו, דבר אלוהים מבהיר שאין להם חלק בירושלים השמיימית.

אחים ואחיות יקרים. אני יודע שמאוד רגיש לדבר על נושא הקהילה הלהט"בית, אך אני עושה זאת כעת כי זה חלק מהכתוב בדבר אלוהים ומכיוון שאני רוצה את טובת כל אדם – שייוושע.

אהובים, אני משוכנע שאם נשאל זוג הומואים או לסביות לגבי העדפתם המינית, הם יאמרו שהם מרגישים שלמים, נאהבים, ואינם חסרים דבר מבחינת רגשותיהם. אדרבה, הבחירה הזו ממלאת את חייהם בסיפוק.

רבותי, כשהם אומרים שהם מרגישים מושלמים, אני מאמין להם כי אני לא יכול להתווכח עם הרגשות שלהם.

כך ירגיש כל אדם הנשען על בינתו ומספק את רצון בשרו – תאוותו.

ומה אלוהים אומר על כך?
מה אמור לקבוע מה נכון, מותר ואסור בחיינו? הרגש שלנו או רצון אלוהים?

מכיוון שאלוהים הוא הבורא, והוא הקובע את כללי החיים בעולם והוא השופט, ראוי שניכנע לרצונו ונחיה על פי רצונו ולכבודו.

התשובה של אלוהים כתובה בספר משלי ג 5-8:

"בטח על ה' בכל ליבך ואל בינתך אל תשען. בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. אל תהי חכם בעיניך, ירא את יהוה וסור מרע. רפאות תהי לשרך ושיקוי לעצמותיך…".

ירמיה י"ז 9: "עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו?

אלוהים יודע היטב שרצון הבשר, התאווה שלנו היא כוח עצום הפועל בתוכנו נגד רצונו.

לא פשוט להתכחש לרצון הבשר ולבחור ברוח, אך עלינו לזכור שאלוהים הבטיח לנו שזה אפשרי והוא עוזר לנו לציית לדברו (קור"א י' 13; פיליפים ב 13). בכוח רוח הקודש אפשר לומר לא!, לכל פיתוי ורוע ולחזור בתשובה.

מי שעושה כך, זוכה לסיפוק מלא דרך רוח הקודש השוכן בו.

הבה נזכור שתכלית חיינו כנושעים היא לחיות על פי הייעוד שאלוהים קבע לנו, גם אם הציות אינו בהכרח ממלא את תאוותנו ואינו מספק את רצוננו. רק כך נפאר את שמו ורק בתנאי זה נחיה בנוכחותו לנצח נצחים.

יישום:

האם אתה מוכן כרגע לפגוש את האדון מבלי להתבייש?

האם אתה כרגע יודע לבטח שהאדון יקרא אותך אליו ויאמר לך: בוא אליי עבד נאמן.

אם כן, האם אתה בודק ומוודא שכל מחשבה ומעשה בחייך תואמים את רצונו של האדון ישוע הכתוב בכתבי הקודש?

האם חייך תואמים לציווי הכתוב באיגרת אל הרומים י"ב 1?

אם אינך בטוח שתוכל להיכנס לירושלים השמיימית דרך השערים ותהיה לך זכות על עץ החיים, אנא אל תבזבזו זמן יקר. קראו בשם ישוע המשיח לסליחת חטאים והתפלל לקבל כוח מאלוהים לנטוש את דרך הטומאה ולהתמיד בדרך הטוהר והקדושה.

ד. מילות הסיכום מפי האמתי והנאמן (פ. 16-20)

‎²¹^‏ חֶסֶד הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ עִם כָּל הַקְּדוֹשִׁים. אָמֵן.

משלימים:

א. עדות האדון (פ. 16)

ב. תגובת הרוח והכלה – בוא! (פ. 17)

ג. דברי אזהרה ועידוד אחרונים (פ. 18-21)

א. עדות האדון (פ. 16)

מכיוון שכל ספר ההתגלות נקרא: ההתגלות של ישוע המשיח ליוחנן, ראוי וברור שהאדון ישוע יהיה גם האחד המסיים בדבריו את ספר ההתגלות המיוחד הזה.

האדון ישוע מדגיש שהמסר בספר ההתגלות נועד בראשונה לקהילות, משמע לכלת המשיח, לגוף המשיח – לנושעים.

בנוסף לכך, המילים הללו מבהירות שעלינו להבין את פרקים ב ו-ג בספר באופן מילולי – איגרות לקהילות קיימות בעת הקדומה, ולא באופן סמלי, מטאפורי כאילו כל קהילה מסמלת תקופה בהיסטוריה מאז עת ישוע ועד ימינו.

יתרה על כך, האדון ישוע אינו מסתיר את תכניותיו מכלתו, מאיתנו. כך אמר אלוהים לאברהם בבראשית י"ח 17 ומפי הנביא עמוס בפרק ג 7.

ספר ההתגלות כל כך חשוב עד כי הינו הספר היחיד בתנ"ך שמבטיח ברכה לאלו הקוראים את הספר ומצייתים לציווי האדון הכתוב בו.

והנה, אלוהים מיידע אותנו לגבי תכניותיו לשפוט את העולם. ידיעה מוקדמת של תכניותיו של אלוהים מאפשרת לנו להתכונן כראוי ולעמוד ראויים ביום בו ניפגש פנים אל פנים.

"…אָנֹכִי שֹׁרֶשׁ דָּוִד וְצֶאֱצָאוֹ, כּוֹכַב נֹגַהּ הַשַּׁחַר.“

מדוע שהאדון ישוע יסיים את ספר ההתגלות שלו במשפט הזה?

עלינו לזכור שהנמענים המקוריים לא אחזו בספר הברית החדשה השלם כפי שהוא בידינו היום. כל שהיו חשופים לו היה כתבי התנ"ך. לפיכך, האדון ישוע מציין את זהותו במילים "שורש דוד וצאצאו, כוכב נוגה השחר", כדי להבהיר שהוא הוא התקווה המשיחית של התנ"ך ובו התגשמות דברי הנביאים מקדם.
ישוע הוא תכלית התורה, תכלית כתבי הקודש.

לראיה:

שורש דוד וצאצאו: הציטוט תואם לכתוב בספר ישעיה י"א 1: "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה. ונחה עליו רוח יהוה …".

כל הקורא את ישעיה פרק י"א מבין היטב שהמשיח חייב להיות אלוהים, שהרי רק לאלוהים היכולת לשנות סדרי הטבע ומוקד ההשתחוויה של כל חי.

כוכב נוגה השחר:[4] הציטוט תואם לכתוב בנבואת בלעם בספר במדבר כ"ד 17: "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב. דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני-שת."

הכוכב הזה נראה בשמים בעת הולדת ישוע המשיח והיה הסיבה לעלייתם לארץ ישראל של החכמים מן המזרח שחיפשו את המלך שנולד (מתי ב).

כמו כן, במכתב לקהילת תיאטירה (התגלות ב 28), האדון ישוע מבטיח לתת למנצחים את כוכב השחר – משמע, את עצמו. במילים פשוטות, המנצחים יחיו עם האדון לעולמי עולמים.

רבותי, לא מדובר בכוכב רגיל ולא באור רגיל. במקרה שלנו מדובר באישיות אשר אור עולם נובע ממנו.

זה האור של אלוהים הגדול מאור השמש ומסיבה זו ירושלים השמיימית לא תזדקק לאור השמש. (כ"א 23).

אם כן, בפסוק 16 האדון ישוע המשיח מעיד על עצמו שהוא ההתגשמות של התקווה המשיחית בכתבי הקודש – התקווה של כל הברואים מאז בראשית ולתמיד.

יישום:

האם אתה מאמין שישוע הוא בן האלוהים שבא לעולם כדי לשלם בחייו ודמו את מחיר כפרת החטאים שלך?

ב. תגובת הרוח והכלה – בוא! (פ. 17)

כמה מעודד ומשמח לראות ולדעת שיבוא היום וכלל גוף המשיח ייכנע בפה אחד לדבר אלוהים. יבוא היום וכלל אברי גוף המשיח יהיו מלאים ברוח הקודש – בבגרות רוחנית, ויקראו ביחד עם רוח אלוהים – בוא!

לא לחינם הבקשה הגדולה של ישוע בתפילתו ככהן גדול, כפי שכתוב בבשורת יוחנן י"ז היא: שגוף המשיח יהיה מאוחד כפי שהאב והבן והרוח מאוחדים.

יבוא יום שתפילת האדון ישוע תתגשם.

מדוע הרוח והכלה מיוצגים כאן ביחד?

כי ברגע ישועת האדם, רוח הקודש שוכנת בנושע (אל האפסים א 13-14; קור"א ג 16-17, ו' 19-20).

החיבור בין רוח הקודש לגוף המשיח הינו חיבור נצחי.

ומה תאמר הכלה יחד עם רוח הקודש?

בוא ישוע, בוא מהר.

מה משמעות הקריאה הזו?

משמעותה שאין דבר חשוב יותר או עליון יותר מאשר להיות בנוכחות האדון ולשרתו בטוהר וקדושה לנצח נצחים.

כל אשר בעולמנו כעת נחשב לפסולת ונטול ערך לעומת החיים עם האדון בירושלים השמיימית ולמלא את תכלית בריאתנו – לפאר את שמו.

אם כך, האם את ואתה כבר היום מבינים שעיקר חיינו בארץ זה לקיים את רצון אלוהים ולקדם את מלכותו?

תלמידות = בגרות רוחנית
תפילה
ציות לדבר אלוהים
בישור
עזרה הדדית

חיים שכאלו מעידים שעינינו מופנות לעבר האדון, למקום בו הוא כעת שוכן, לימין האלוהים (אל הקולוסים ג 1-17; אל הרומים י"ב 1-2).

לאור הדחיפות של הזמן כי זעם אלוהים עלול לבוא בכל יום על העולם, ולאור חזרת המשיח ישוע כדי לקחת אליו את ילדיו, האדון ישוע שוב מעודד את כל השומעים לבוא אליו כעת ומיד.

מי שחפץ חיים – בוא אל ישוע כרגע. אל תחכה שניה נוספת.

יישום:

האם אתה צמא לאמת? ישוע הוא האמת.

האם אתה חפץ במים חיים?

ישוע הוא מקור המים החיים.

אנא, בוא אל ישוע כעת.

ג. דברי אזהרה ועידוד אחרונים (פ. 18-21)

‎²¹^‏ חֶסֶד הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ עִם כָּל הַקְּדוֹשִׁים. אָמֵן.

יוחנן השליח מבהיר, וזאת מתוך אמת העדות שאותה ראה ושמע מפי האדון ישוע ומלאכיו: כל הנאמר בספר הזה, ספר ההתגלות, ובהשלכה על כל שאר דברי הנביאים שנאמרו בהשראת רוח קודש, שכל המוסיף או גורע, מעיד על עצמו כלא נושע, כאויב אלוהים ויטופל ככזה.

מי שיעז לשנות – משמע להוסיף או לגרוע מהכתוב בספר, לא יזכה לחלק בעץ החיים ובירושלים השמיימית, קודש הקודשים הנצחי – משמע, יישלח לאגם האש (כ 15).

סיומת שכזו אינה פרי המצאתו של יוחנן השליח.[5] מלים דומות כתובות בספר דברים ד 2: "…לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמור את מצוות יהוה אלוהיכם אשר אנוכי מצווה אתכם."

לפיכך, אנו עדים להקבלה והשוואה שסמכות התורה כסמכות ספר ההתגלות. שניהם דבר אלוהים אמת ומחייבים כל אדם ובכל תחום בחיינו.

דבר אלוהים בכתבי הקודש זה אמת המידה לצדק, קדושה וטוהר שעל פיו אנו נישפט לפניו.

המסר הזה חייב לעמוד לנגד עינינו כאשר אנו מתדיינים עם "עדי יהוה", מורמונים וקתולים. כל אלו משתמשים בשם ישוע בדיוק כמונו אך במשמעויות אחרות ואוחזים בידיהם כתבי קודש שאינם זהים לספר שאנו אוחזים בידינו.

"עדי יהוה" מסלפים את כתבי הקודש ומשנים מילים.

מורמונים מוסיפים ספר שלם שלטענתם כתב הנביא מטעמם – יוסף סמיט

הקתולים מוסיפים את הספרים החיצוניים שחלקם מלאים בסיפורים דמיוניים שאינם תואמים לכתוב בתנ"ך ובברית החדשה.

כל אלו עתידים לתת דין וחשבון לפני האדון.

בפסוק 20 יוחנן חולק את תקוותו כפי שעשה שאול השליח באיגרת הראשונה לקורינתיים בפרק ט"ז 22: "…מי שאיננו אוהב את האדון, חרם יהיה! מרנא תא![6] חסד האדון ישוע עימכם…".

גם זה וגם זה מושרים באותה רוח הקודש קוראים באותן מילות תקווה:

אדון, אדוננו, בוא!

יישום:

מה הסמכות של כתבי הקודש בחייך?

איך הסמכות של כתבי הקודש מתבטאים בחיי היום יום שלך?

איך סמכות הכתובים מתבטאת בניהול הזמן והאמצעים שאלוהים הפקיד בידך?

בעבודתך?, בחיי הנישואין שלך? בחינוך ילדיך?

יוחנן השליח מסיים הספר ואומר: ישוע, בוא מהר!

אני מצטרף לקריאה הזו וחיי מעידים שאני מתכוון לה.

מה איתך?

האם אתה מוכן למפגש?

בוא מהר, מרנתא, נאמר כבר אלפיים שנים. זה יכול להיות בכל רגע.

עצם הסיומת של כתבי הקודש בקריאה לבואו המהיר של האדון מהווה הוכחה שאין כל אירוע מחייב הנדרש לפני חזרתו של האדון לאסוף את ילדיו אליו – ההלקחות.

הבה נעורר ונעודד איש את רעהו לעמוד ראויים עבור האדון ולכבוד אלוהים האב.

מרנתא

[1] התגלות א 3, י"ד 13, ט"ז 15, י"ט 9, כ 6, כ"ב 7, כ"ב 14.

[2] Walvoord & Zook. The Bible Knowledge Commentary, New Testament Edition. Wheaton, IL:

Victor Books, 1984. Page 989.

[3] מן הסתם האדון יקבע איזה תפקיד ימלא כל אחד מאיתנו בעידן הנצח (ראה קור"א ג 10-15, קור"ב ה 10). אך דבר אחד יינתן באופן שווה לכל הנושעים, לך ולי. מנוחת הנחלה וחיי הנצח בנוכחות אלוהים.

[4] λαμπρός, ά, όν (s. λάμπω; Hom.+; ins, pap, LXX, TestSol, TestAbr, Test12Patr, JosAs; ApcMos 33; Philo, Joseph., Just., Mel.)

pert. to radiating light, bright of heavenly bodies (Hom. et al.; X., Mem. 4, 7, 7; EpJer 59; TestNapht 5:4; Cat. Cod. Astr. IX/1, 174, 30) the sun (Philo, Somn. 2, 282) Hs 9, 17, 4. The morning star Rv 22:16. (Accordance software). See as well Rev. 21:23.

[5] George R. Beasley–Murray. New Bible Commentary. (Accordance software)

Rev 22:18-19 John has been harshly judged for concluding his prophecy with these words. It was, however, customary for ancient writers to protect their works against mutilation and interpolation by adding such an anathema. John’s concern was to prevent his message from being perverted through addition or removal. The same concern is seen in Dt. 4:2. The so–called canonization formula in the passage—‘not add nor take away’—has been traced back to 2450 BC in Egypt. Instead of the usual curse, John warns of judgment and loss of the kingdom of God.

[6] בארמית – אדוננו בוא!)