זכריה פרק י' - ישוע המשיח

זכריה הנביא פרק י'

מבוא

בשיעור הקודם למדנו על נאמנות אלוהים לילדיו. הוא זוכר את הברית בדם שכרת עמם לעולם.

אלוהים הזכיר לעמו כי המקום הבטוח ביותר עבורם זהו המקום שהוא רוצה שיהיו בו.

בפרק ט בפסוקים 17-11 זכריה הכריז נבואה נפלאה: החלש — עם ישראל — יכול לגבור על המעצמה יוון, ובכך להיווכח בכוח ובנאמנות אלוהים לילדיו.

התערבות רחבה יותר וניצחון כביר יותר יהיו בעתיד כאשר המשיח ישוע ישוב ארצה להציל את שארית עמו ולהקים את ממלכתו.

אף על פי שהמסר בפרק י' נועד לענות לצורך המיידי של בני תקופתו של זכריה, הרי שהשיעור מאוד מעשי לכל אחד מאיתנו היום.

לפנינו הגרסה של זכריה לישוע המשיח כרועה הטוב, כפי שיוחנן בפרק י' של בשורתו מלמד על אודות הרועה הטוב.

הרועה הטוב

זכריה י 12-1:

1 שַׁאֲלוּ מֵיהוה מָטָר בְּעֵת מַלְקוֹשׁ, יהוה עֹשֶׂה חֲזִיזִים, וּמְטַר גֶּשֶׁם יִתֵּן לָהֶם, לְאִישׁ עֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה.

2 כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶׁקֶר וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוא יְדַבֵּרוּ, הֶבֶל יְנַחֵמוּן. עַל כֵּן נָסְעוּ כְמוֹ צֹאן, יַעֲנוּ כִּי אֵין רֹעֶה.

3 "עַל הָרֹעִים חָרָה אַפִּי וְעַל הָעַתּוּדִים אֶפְקוֹד, כִּי פָקַד יהוה צְבָאוֹת אֶת עֶדְרוֹ, אֶת בֵּית יְהוּדָה, וְשָׂם אוֹתָם כְּסוּס הוֹדוֹ בַּמִּלְחָמָה. 4 מִמֶּנּוּ פִנָּה, מִמֶּנּוּ יָתֵד, מִמֶּנּוּ קֶשֶׁת מִלְחָמָה, מִמֶּנּוּ יֵצֵא כָל נוֹגֵשׂ יַחְדָּו. 5 וְהָיוּ כְגִבֹּרִים בּוֹסִים בְּטִיט חוּצוֹת בַּמִּלְחָמָה, וְנִלְחֲמוּ כִּי יהוה עִמָּם, וְהֹבִישׁוּ רֹכְבֵי סוּסִים.

6 וְגִבַּרְתִּי אֶת בֵּית יְהוּדָה, וְאֶת בֵּית יוֹסֵף אוֹשִׁיעַ, וְהוֹשְׁבוֹתִים כִּי רִחַמְתִּים, וְהָיוּ כַּאֲשֶׁר לֹא זְנַחְתִּים, כִּי אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיהֶם, וְאֶעֱנֵם. 7 וְהָיוּ כְגִבּוֹר אֶפְרַיִם, וְשָׂמַח לִבָּם כְּמוֹ יָיִן, וּבְנֵיהֶם יִרְאוּ וְשָׂמֵחוּ, יָגֵל לִבָּם בַּיהוה. 8 אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם כִּי פְדִיתִים, וְרָבוּ כְּמוֹ רָבוּ. 9 וְאֶזְרָעֵם בָּעַמִּים, וּבַמֶּרְחַקִּים יִזְכְּרוּנִי, וְחָיוּ אֶת בְּנֵיהֶם וָשָׁבוּ. 10 וַהֲשִׁיבוֹתִים מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמֵאַשּׁוּר אֲקַבְּצֵם, וְאֶל אֶרֶץ גִּלְעָד וּלְבָנוֹן אֲבִיאֵם, וְלֹא יִמָּצֵא לָהֶם.11 וְעָבַר בַּיָּם צָרָה, וְהִכָּה בַיָּם גַּלִּים, וְהֹבִישׁוּ כֹּל מְצוּלוֹת יְאֹר, וְהוּרַד גְּאוֹן אַשּׁוּר, וְשֵׁבֶט מִצְרַיִם יָסוּר. 12 וְגִבַּרְתִּים בַּיהוה, וּבִשְׁמוֹ יִתְהַלָּכוּ," נְאֻם יהוה.

העם טעם את עזרת אלוהים בהגנה וביכולת לשוב ולבנות את המקדש והעיר ירושלים. למרות זאת הנביא ראה צורך להזכיר להם להיזהר מרועי השקר ומעבודת האלילים.

אז כמו היום בני אדם שוכחים מהר מאוד את החסד שאלוהים עשה ועושה בחייהם.

בפסוק 1 מדגיש הנביא את עליונותו של אלוהים על האלילים ועל רועי השקר: אלוהים הוא זה שממטיר את הגשם מהשמים. הוא זה שברא את הטבע והוא זה ששולט על עונות השנה.

שַׁאֲלוּ מֵיהוה מָטָר בְּעֵת מַלְקוֹשׁ. — לראייה, בקשו מאלוהים גשם באביב, בתקופה שהגשמים מפסיקים (מלקוש), ותראו איך אלוהים יברך אתכם ויעשיר את אדמתכם. אלוהים חזק יותר מחוקי הטבע, הוא שולט עליהם. — האם איזה אליל או קוסם יכול לעשות זאת עבורכם?

המסר ברור: אלוהים יכול לברך ולעשות גם כאשר המציאות צועקת, "בלתי אפשרי!"

אדרבא, אומר הנביא, נסו וראו! פנו לאלוהים ותיווכחו לראות במו עיניכם כי אין גבול לכוחו. — אלוהים מתחיל במקום שבו בני אדם מרימים ידיים.

"עַל־כֵּן נָסְעוּ כְמוֹ צֹאן, יַעֲנוּ כִּי אֵין רֹעֶה." (פסוק 2) — זכריה מסביר לעם ישראל העומד לפניו מדוע הם במצב רע — כמו צאן ללא רועה. עם ישראל, עד כמה שהדבר קשה לאוזן, פנה לאלילים, למגידי עתידות ולקוסמים על מנת לקבל תשובות: "הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶׁקֶר."

מהי "עבודת אלילים"? — זאת לא רק השתחוות לפסלים. גם הגדרה לא נכונה של אלוהים היא, בעצם, עבודת אלילים. בני אדם מגדירים לעצמם מיהו אלוהים, במקום להגביל את עצמם לדברו שבתנ"ך. הם מתפללים ומשתחווים לאלוהים שיצרו במוחם, במקום להיכנע ל"אחד" המתואר בתנ"ך.

כל עבודה לאל שמוגדר שונה מאלוהי התנ"ך — גם אם היא נעשית בקנאה רבה — זו עבודת אלילים. ישעיה הנביא כמו שאר הנביאים הזהיר את עם ישראל מאותה סכנה. ראה ישעיה פרקים מד-מז.

עד כמה שהדבר קשה לעין ולאוזן: גם היום עם ישראל עובד אלילים תחת מחסה של דתיות ושמירת מצוות. היהדות הרבנית "הכשירה" את המזלות, את מגידי העתידות, את המעלים באוב, תפילות וטכסים על קברי צדיקים, קמיעות, גלגול נשמות ומיסטיקה כחלק מהדת.

מעלה באוב נחשב לבעל יכולת רוחנית גבוהה בין הרבנים (אם כי לא אצל כולם). רבנים אשר יכולים לרפא ולומר את העתיד (כמובן בשכר) נחשבים למקובלים וחשובים.

מדוע על עמודי אולם האירועים בבניין בית הכנסת הגדול בירושלים מתנוססים 12 סמלי המזלות? במקום לנדות את התופעות האלה, ההנהגה הרוחנית שותקת ובכך מצביעה על הסכמתה לנעשה.

"עַל הָרֹעִים חָרָה אַפִּי." (פסוק 3) — עבודת אלילים ורועי שקר (כחלק מהבעיה שבגללה ישראל נראה רע) נמצאים, לצערנו, גם בקהילות משיחיות. ישנן קהילות שבהן הלימוד ודרך ההשתחוויה אינם מבוססים על הכתוב בדבר ה'. ישנם רועי קהילות המלמדים על פי חזיונות לילה ורגשות לבם במקום להתבסס על הנחיית דבר אלוהים. רועים שכאלו מנחים את צאן אלוהים לדרך פסולה, והתוצאה היא: צאן טועה הסובל בגלל הליכה בדרך הלא נכונה.

רועה נאמן מלמד אמת ומעודד על פי דבר אלוהים; הוא לא מבטיח עידוד שאלוהים לא נתן.

איך ניתן לזהות רועה נאמן?

יש לבחון "רועים" על פי:

1. היצמדותם לדבר אלוהים – לימוד התואם את הכתוב בכתבי הקודש ואינו סותר לו.

2. חייהם האישיים תואמים ללימודם ולדרך החיים הקדושה והטהורה שכתבי הקודש מלמדים.

"כִּי פָקַד יהוה צְבָאוֹת אֶת עֶדְרוֹ." (פסוק 3) — זכריה הנביא מבטיח כי הרועה הטוב, אלוהים בכבודו ובעצמו, עוד ילחם לצד יהודה עמו, נגד "הרועים" הרעים ("הָעַתּוּדִים" — מנהיגים; ראה ישעיה יד 9; יחזקאל לד 17). הכוונה המיידית היא למנהיגים פוליטיים אשר שלטו על יהודה ביד קשה וברוע. אלוהים עתיד להאציל את כוחו על יהודה ולהילחם נגד שונאיו עד אובדנם.

אף שהמסר הראשוני בפסוק 3 מוקיע מנהיגים עולמיים שפגעו ביהודה, הרי שהוא נכון גם לכל מנהיג ורועה אשר פוגע בילדי אלוהים ומנצל אותם לרעה. ילדי אלוהים אינם אוסף של ממזרים. הם צאן יקר מפז! לצאן אלוהים יש "אבא" העתיד לשפוט כל רועה שהשתמש בהם לרעה (ירמיה כג 1-4). לא לחינם כולל יעקב באיגרתו אזהרה חמורה למורים (יעקב פרק ג).

שים לב: בשלב זה זכריה מדבר באופן כללי על האיום של רועי השקר, אך בפרק הבא הוא מתייחס לרועה שקר ספציפי — לצר המשיח.

אם עלינו לברוח מרועי השקר "הקטנים", על אחת כמה וכמה עלינו להתרחק מאותו רועה שקר עולמי!

"מִמֶּנּוּ פִנָּה מִמֶּנּוּ יָתֵד, מִמֶּנּוּ קֶשֶׁת מִלְחָמָה; מִמֶּנּוּ יֵצֵא כָל נוֹגֵשׂ יַחְדָּו." (פסוק 4) — לנוכח האלילות השוררת בקרב העם ובעולם ולנוכח רועי השקר המחפשים את טובת עצמם, מצביע זכריה על הרועה הטוב הכול־יכול. עלינו להפנות את עינינו אליו.

מי הוא הרועה הטוב?

המילה "מִמֶּנּוּ" מתייחסת לשבט יהודה (פס' 3). — מיכה הנביא אמר בפרק ה 1: "וְאַתָּה בֵּית־לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה, מִמְּךָ (הכוונה ליהודה) לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל, וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם."

זאת אומרת כי משבט יהודה יצא האחד שהוא "פִנָּה", "יָתֵד", "קֶשֶׁת מִלְחָמָה" ו"נוֹגֵשׂ" (שליט).

א. מי הוא "פִנָּה"?

המילה "פִנָּה" מתייחסת ל"אבן פינה". תהילים קיח 22 אומר:

"אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה".

על פי פסוק זה, אבן הפינה הוא המשיח בכבודו ובעצמו אשר עליו מונח הכול; הוא הבסיס והעיקר. בלעדיו הבית לא קם ואינו מסתיים (ישעיה כח 16: "לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן; אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד מוּסָּד, הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ").

ב. מה משמעות הכינוי "יָתֵד"?

ישעיה הנביא בפרק כב 24-21 מצביע על המשיח ואומר כי הוא כעמוד במרכז האוהל שעליו תולים את כל דברי הערך. במילים אחרות, המשיח נושא את כבוד אלוהים. הוא היציבות:

21 "וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ, וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ, וּמֶמְשֶׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ; וְהָיָה לְאָב לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלָיִם וּלְבֵית יְהוּדָה. 22 וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית־דָּוִד עַל שִׁכְמוֹ, וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר, וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ. 23 וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן, וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד לְבֵית אָבִיו. 24 וְתָלוּ עָלָיו כֹּל כְּבוֹד בֵּית אָבִיו, הַצֶּאֱצָאִים וְהַצְּפִעוֹת, כֹּל כְּלֵי הַקָּטָן, מִכְּלֵי הָאַגָּנוֹת וְעַד כָּל כְּלֵי הַנְּבָלִים."

"יָתֵד" — משמע: הוא הכבוד, היציבות.

ג. למה הכוונה ב"קֶשֶׁת מִלְחָמָה"?

בתהילים מה 6 אלוהים מתואר כבעל חיצים שנונים אשר מפילים את כל העמים לרגליו: "חִצֶּיךָ שְׁנוּנִים, עַמִּים תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ בְּלֵב אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ."

ד. מיהו ה"נוֹגֵשׂ"?

"נוֹגֵשׂ" הוא "שליט". גם זכריה ט 8 משתמש במילה במובן זה: "וְחָנִיתִי לְבֵיתִי מִצָּבָה מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב, וְלֹא יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם עוֹד נֹגֵשׂ; כִּי עַתָּה רָאִיתִי בְעֵינָי".

בספר בראשית מט 10 מנבא יעקב אבינו על שליט שייצא משבט יהודה: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו; עַד כִּי יָבֹא שילה (שִׁילוֹ) וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים." מיהודה יבוא "שילה" ולו יצייתו העמים. — מיהודה יצא המשיח.

גם מיכה הנביא (פרק ה 1) חוזה כי מיהודה יצא ה"מושל". מיכה אף מפרט מאיזו עיר הוא יבוא ושמדובר בעצם בשליט נצחי:

"וְאַתָּה, בֵּית־לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה, מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל, וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם."

הוא ייצא מבית־לחם אפרתה, אך "מוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם". רק אלוהים היה קיים "מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם". לכן הנבואה יכולה להתגשם רק באלוהים עצמו.

כאשר מחברים את הפרטים לתמונה אחת, מגלים כי ישוע המשיח הוא הרועה הטוב. ההשתחווייה אליו הנה עבודת אלוהים טהורה.

ישוע הוא הבסיס שעליו בנויה אמונתנו, הוא הכבוד של אלוהים, הוא הביטחון והניצחון שלנו — הוא שליט חיינו. — במילים אחרות: ישוע הוא אלוהים, אל שדי.

לא לחינם אמר האדון ישוע: "אני הדרך והאמת והחיים…" (יוחנן יד 6).

סיכום שיעור מס' 19:

1. הנביא זכריה, כמו כל שאר הנביאים, הבטיח נפלאות לעם ישראל ולילדי אלוהים. אך כולם, ללא יוצא מן הכלל, התנו את הגנת אלוהים וברכתו באמונה כנה ובציות:

שאלו מה' ולא מאחר. נסו את אלוהים וראו כי אין סוף לברכות שהוא מעניק לאלו ההולכים בדרכו.

2. גם הגדרה לא נכונה של אלוהים היא עבודת אלילים. בני אדם מגדירים לעצמם מי הוא אלוהים, במקום להגביל את עצמם לדברו שבתנ"ך. הם מתפללים ומשתחווים לאל שיצרו במוחם, במקום להיכנע לאחד המתואר בתנ"ך.

כל עבודה לאל שמוגדר שונה מאלוהי התנ"ך — גם אם היא נעשית בקנאה רבה — זו עבודת אלילים.

3. ישוע המשיח הוא הרועה הטוב, הוא הבסיס להכרת אלוהים, הוא כבודו של אלוהים, הוא המנצח והוא שליט חיינו.

אהבת ישוע היא עבודת אלוהים חיים.

זכריה י 12-1:

בפסוקים 3-4 זכריה מפרט את התערבותו של ה' בהגנת ילדיו. המשיח בכבודו ובעצמו ילחם בראש עמו ויביס את רועי השקר — את המנהיגים אשר ניצלו את ילדיו לרעה ופגעו בם.

באשר לרועה הטוב, זכריה פרק י' מזכיר את בשורת יוחנן פרק י'.

כדי להדגיש את חשיבותו של המשיח בחיינו, אמר זכריה בפסוק 4: "מִמֶּנּוּ פִנָּה מִמֶּנּוּ יָתֵד, מִמֶּנּוּ קֶשֶׁת מִלְחָמָה, מִמֶּנּוּ יֵצֵא כָל נוֹגֵשׂ יַחְדָּו" — משבט יהודה יבוא המשיח שהוא הבסיס עליו בנויה אמונתנו, הוא הכבוד של אלוהים, הוא הביטחון והניצחון שלנו, הוא שליט חיינו.

משבט יהודה, מבית־לחם אפרתה, בא רק ישוע המשיח. ולכן כל מה שאינו בנוי ומבוסס על ישוע עתיד ליפול ולהעלם.

זכרו את ניצחונו של דוד על גוליית. ההתמודדות הזו היא דבר יום יומי בחיי המאמין. הדרך היחידה לגבור על מכשולים גדולים בחיינו היא בכוח אלוהים.

מנצחים בכוחו של המושיע

בפסוק 5 זכריה מתאר לעמו את העיקרון במונחים המובנים להם: "וְהָיוּ כְגִבֹּרִים בּוֹסִים בְּטִיט חוּצוֹת בַּמִּלְחָמָה, וְנִלְחֲמוּ כִּי יהוה עִמָּם." — אתם תהיו גיבורים המנצחים את אויביכם כאילו הם אבק ולכלוך (שמואל ב כב 43; מיכה ז 10).

"וְהֹבִישׁוּ רֹכְבֵי סוּסִים." — הנביא השתמש בדוגמה נוספת כדי להדגיש את החשיבות בשייכות לצאן המשיח: חיל רגלים יכול להכניע חיל פרשים. במילים מודרניות: חייל מנצח טנק. לאוזני שומעיו הדבר נשמע בלתי אפשרי — אך זהו בדיוק כל העניין: "זה לא אתם שתנצחו, אלא המושיע הנלחם עבורכם, "כי ה' עמכם" — המשיח הוא ה'.

בפסוק 6 הנביא מדגיש את השינוי שיחול בעם ישראל כאשר המושיע יתערב בהצלתו.

יבוא היום שהתערבות המשיח ישוע במלחמות ישראל לא רק תוביל לניצחון פיזי, אלא גם לשינוי רוחני (נתמקד בכך עוד מפרק יב ואילך).

א. "וְגִבַּרְתִּי אֶת בֵּית יְהוּדָה." — ז"א, אעניק כוח לבית יהודה כך שיגברו על אויביהם מבחינה פיזית.

ב. "וְאֶת בֵּית יוֹסֵף אוֹשִׁיעַ." — ז"א, אציל את ישראל גם במישור הפיזי והרוחני.

"וְהוֹשְׁבוֹתִים." — הנביא מציין כי תבוא תקופה אשר בה אלוהים יושיב את עמו בארצו (בדומה להבטחה בירמיה לב 37: "הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל; וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח").

"וְהָיוּ כַּאֲשֶׁר לֹא זְנַחְתִּים." — זו תהיה תקופה שבה אלוהים ירחם על עמו, תקופה שבה הקשר בין המושיע לעם ישראל יהיה כה קרוב, עד כי לא ייזכרו העימות והנתק שהפרידו ביניהם קודם לכן.

מתי הנבואה הזו תתגשם?

מיד בשובו של ישוע לארץ — בפתח ממלכת 1000 השנים.

"אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱנֵם." — מדוע שה' יחזק את עם ישראל ("וְהָיוּ כְגִבֹּרִים")? מדוע שישוע "יענה" לעמו?

א. כי הוא נאמן לברית הדם שכרת עם עמו: זכריה ט 11: "גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ." — והוא נאמן לברית הדם שלי עם ישוע.

ב. כי עמו עוד יישבר ויקרא לעזרת ישוע המשיח, ככתוב בזכריה יב 10: "וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלָיִם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ, וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד, וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל הַבְּכוֹר."

מדוע לחכות עד שהפסוק הזה יתגשם?

מדוע לחכות עד שיגיעו מים עד נפש?

מדוע לחכות עד ששני שליש מהעם ייכחדו? הרי זה מה שצפוי לפי הנבואה בזכריה יג 8-9: "וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ נְאֻם יהוה, פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ, וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ; 9 וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ, וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף, וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב; הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי, וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ, אָמַרְתִּי עַמִּי הוּא, וְהוּא יֹאמַר יהוה אֱלֹהָי."

מדוע לחכות? — היום זה יום ישועה, יום סליחת חטאים! היום אלוהים יכול לרחם עליך, למלא את חייך ולתת לך גבורה. אל תחכה למחר!

אם תקרא לישוע היום, הוא יענה וימלא את חייך! הוא "פינה", "יתד", "קשת מלחמה" ו"נוגש".

בפסוקים 12-7 זכריה הנביא אינו מפסיק לתאר באילו דרכים אלוהים עתיד לברך את עמו שיחזור בתשובה לישוע:

7 "וְהָיוּ כְגִבּוֹר אֶפְרַיִם, וְשָׂמַח לִבָּם כְּמוֹ יָיִן, וּבְנֵיהֶם יִרְאוּ וְשָׂמֵחוּ, יָגֵל לִבָּם בַּיהוה;

8 אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם כִּי פְדִיתִים, וְרָבוּ כְּמוֹ רָבוּ; 9 וְאֶזְרָעֵם בָּעַמִּים, וּבַמֶּרְחַקִּים יִזְכְּרוּנִי, וְחָיוּ אֶת בְּנֵיהֶם וָשָׁבוּ. 10 וַהֲשִׁיבוֹתִים מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמֵאַשּׁוּר אֲקַבְּצֵם, וְאֶל אֶרֶץ גִּלְעָד וּלְבָנוֹן אֲבִיאֵם, וְלֹא יִמָּצֵא לָהֶם. 11 וְעָבַר בַּיָּם צָרָה, וְהִכָּה בַיָּם גַּלִּים, וְהֹבִישׁוּ כֹּל מְצוּלוֹת יְאֹר, וְהוּרַד גְּאוֹן אַשּׁוּר, וְשֵׁבֶט מִצְרַיִם יָסוּר. 12 וְגִבַּרְתִּים בַּיהוה, וּבִשְׁמוֹ יִתְהַלָּכוּ," נְאֻם יהוה.

פירוט הברכות מדגיש את גודל אהבת ה' לעמו ואת גודל הרצון לשמוע את תפילתם לישועה.

השוואת הפסוקים מראה כי הם מציינים את ההיפך מהקללות המובטחות למי שמפר את תורת אלוהים (דברים כח).

ניתן לקבוע כי יבוא יום שבו עם ישראל ייכנע לישוע, ואז ה' יברך אותו בכל ברכות התורה.

להזכירנו: התורה ניתנה על מנת להכין וללמד את עם ישראל להכיר ולהתכונן לישוע. ללמד את עם ישראל בגרות רוחנית כדי שיוכל למלא את ייעודו – כוהנים בממלכת אלוהים. דחיית ישוע הוכיחה את חוסר הבנת תכלית התורה (גלטים ג 23-26).

מה מכילים פסוקים 12-7?

פסוק 7: שמחת עם ישראל (אפריים — שם נרדף לישראל). העם ישמח כאשר יווכח לראות שאלוהים עונה לתפילותיו.

אלוהים יעניק להם חיים ארוכים, והם יראו את בניהם נהנים מברכת אלוהים יחד איתם.

פסוק 8: המשיח "ישרוק" לצאנו — ישראל, ויקבץ את העם לנחלתו. כאשר יחיו בנחלה שאלוהים יתן להם, יתברכו בריבוי מופלג.

ברכות אלה יבואו מפני שאלוהים פדה את ישראל. "פדה" — משמע: קנה, שילם בעבור. ישראל הוא רכושו של אלוהים.

ישוע גם פדה אותי. לכן אני יכול להיות בטוח שהוא אוהב אותי, אינו שוכח אותי ואף מתכנן דברים נפלאים עבורי.

פסוק 9: עם ישראל שהופץ בגלות, יווכח לראות כי גם שם אלוהים הרבה אותם ושמר עליהם. הם יזכרו את חסד אלוהים. הם יחזרו לארץ נחלתם ויחיו עם בניהם חיי שובע.

"אֶזְרָעֵם" — ראה הושע ב 25; ירמיה לא 27; יחזקאל לו 9-10.

בפסוקים 11-10 הנביא זכריה מזכיר את מצרים ואשור:

10 "וַהֲשִׁיבוֹתִים מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמֵאַשּׁוּר אֲקַבְּצֵם, וְאֶל אֶרֶץ גִּלְעָד וּלְבָנוֹן אֲבִיאֵם, וְלֹא יִמָּצֵא לָהֶם. 11 וְעָבַר בַּיָּם צָרָה, וְהִכָּה בַיָּם גַּלִּים, וְהֹבִישׁוּ כֹּל מְצוּלוֹת יְאֹר, וְהוּרַד גְּאוֹן אַשּׁוּר, וְשֵׁבֶט מִצְרַיִם יָסוּר."

מצרים ואשור הנם סמל לעמים בעלי עבר "עשיר" עם ישראל: מצרים — מקום עבדות וסבל; אשור — ארץ אויבת, מקום לגלות וכיבוש.

זכריה מבטיח כי יבוא היום שהמושיע יוציא את כל עמו מהארצות שבהן הם סובלים ונרדפים.

ה' פדה את ישראל ממצרים והכה את המצרים; אלוהים השפיל גם את האשורים. כך עתיד אלוהים לעשות לכל העמים אשר התייחסו לעם ה' כמצרים ואשור.

פסוק 12: הפרק מסתיים בפסוק נפלא:

"וְגִבַּרְתִּים בַּיהוה, וּבִשְׁמוֹ יִתְהַלָּכוּ," נְאֻם יהוה.

בפסוק כה קצר טמונה ההבטחה והתכלית שלשמה יעד ה' את ישראל.

רק לאחר שעם ישראל יקבל את המשיח ישוע משבט יהודה כ"פינה, יתד, קשת מלחמה ונוגש", אלוהים יענה להם ויעמוד לצדם.

ייעוד עם ישראל: להיות מבשרים ושגרירי ה' בעולם (שמות יט 6-5): "וְעַתָּה, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי, וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים, כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ; 6 וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ."

כל עוד עם ישראל מתכחש לישוע, הוא אינו יכול למלא את תפקיד השגריר — את תפקיד "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים".

כל עוד עם ישראל מתכחש לישוע ניתן תפקיד ה"שגרירים" לקהילת המאמינים במשיח. קרא על כך באיגרת השנייה לקורינתים ה 20-18: [ראה גם פטר"א ב 9-10]

18 "וְהַכֹּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים שֶׁרִצָּה אוֹתָנוּ אֵלָיו עַל־יְדֵי הַמָּשִׁיחַ, וּמָסַר לָנוּ אֶת שֵׁרוּת הָרִצּוּי. 19 כְּלוֹמַר: אֱלֹהִים הָיָה בַּמָּשִׁיחַ מְרַצֶּה אֶת הָעוֹלָם אֶל עַצְמוֹ מִבְּלִי לַחְשֹׁב לָהֶם אֶת עֲווֹנוֹתֵיהֶם, וְהוּא שָׂם בָּנוּ אֶת דְּבַר הָרִצּוּי. 20 לָכֵן שַׁגְרִירֵי הַמָּשִׁיחַ אָנוּ, וֵאלֹהִים כְּמוֹ מַפְצִיר בְּאֶמְצָעוּתֵנוּ. וּבְכֵן מַפְצִירִים אָנוּ בְּשֵׁם הַמָּשִׁיחַ: הִתְרַצּוּ נָא לֵאלֹהִים."

רק לאחר שעם ישראל יביט אל אשר דקרו — ("וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ" / יג 10) — ירוצו עשרה גויים אחרי היהודי אחד על מנת שידריכם לאלוהים: "כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת: בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם, וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר: נֵלְכָה עִמָּכֶם, כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם" (ח 23).

רק עם ישוע ניתן לאמר על עם ישראל "וּבִשְׁמוֹ יִתְהַלָּכוּ".

סיכום שיעור מס' 20:

הרבה דברים חשובים נמצאים בפרק י, אך אזכיר במספר שורות את העיקר:

א. אלוהי אברהם, יצחק ויעקב הוא אלוהים אמת — אין אחר! כל השאר הם שקר וכזב.

ב. אלוהים הוכיח את קרבתו ואהבתו לילדיו בכך שהופיע כמושיע הבא משבט יהודה. המשיח מיהודה הנו הבסיס לחיינו. הוא היציבות והכבוד, המנצח והשליט בחיינו. תלותינו בו היא מוחלטת.

ג. אם נכיר את המשיח ישוע (אל שדי) אשר בא משבט יהודה כאדון ומושיע, הוא יחיה בנו, יברך אותנו ויתן לנו את הכוח והגבורה לייצג אותו בכל אשר נלך.

ד. נכון להיום עם ישראל דוחה את ישוע, ולראיה — הברכה רחוקה מאיתנו.

ומה איתך? — ראה ולמד, בחן ובדוק! בחר בישוע ותיווכח באמת הבטחתו.

מהי עבודת אלילים?

עבודת אלילים היא גם הגדרה לא נכונה של אלוהים. בני אדם מגדירים לעצמם מי הוא אלוהים, במקום להגביל את עצמם לדברו שבתנ"ך. אנשים מתפללים ומשתחווים לאלוהים שבנו במוחם, במקום להיכנע לאחד המתואר בתנ"ך. כל עבודה לאל שמוגדר שונה מאלוהי התנ"ך, זו עבודת אלילים.

התורה מדריכה אותנו אל המשיח

כל עוד עם ישראל רואה עצמו תחת תורת משה, הוא נבחן על פי תנאיה.

באיגרת אל הגלטים ג 26-23 (בברית החדשה) שאול השליח מלמד כי התורה הדריכה אל המשיח, ואם אדם כלשהו טוען כי אינו מכיר ואינו רוצה את ישוע המשיח, הריהו אומר ומצהיר כי אינו מקיים, אינו מבין ואינו אוהב את תורת משה:

23 "לִפְנֵי בּוֹא הָאֱמוּנָה נִשְׁמַרְנוּ תַּחַת יַד הַתּוֹרָה, כְּלוּאִים הָיִינוּ לִקְרַאת הָאֱמוּנָה הָעֲתִידָה לְהִגָּלוֹת. 24 לְפִיכָךְ הָיְתָה הַתּוֹרָה אוֹמֶנֶת הַמַּדְרִיכָה אוֹתָנוּ אֶל הַמָּשִׁיחַ, לְמַעַן נֻצְדַּק עַל־יְדֵי אֱמוּנָה. 25 אֲבָל לְאַחַר בּוֹא הָאֱמוּנָה אֵינֶנּוּ נְתוּנִים עוֹד לְמָרוּת הָאוֹמֶנֶת. 26 כֻּלְכֶם בָּנִים־לֵאלֹהִים עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ."

במצב שכזה, אותו אדם נמצא תחת קללה של אותה ברית.

בזכריה י 12-7 מוצהר כי יבוא יום שבו אלוהים יסיר את הקללה הזו. הדבר אפשרי רק לאחר שעם ישראל יבין כי ישוע הוא המשיח, ואין כל כתובת אחרת להצלה ולישועה.

רוצים להיות גיבורים

השורש לכל המילים הבאות: ג.ב.ר

פסוק 5:               "גִבֹּרִים"
פסוק 6:               "גִבַּרְתִּי"
פסוק 7:               "גִבּוֹר"
פסוק 12:    "גִבַּרְתִּים"

רוצה להיות גיבור? — קרא לאלוהים! הוא יענה (פסוק 1) וילחם עבורך (פסוק 5).

התוצאה: גבורה שבן־אנוש לא יכול לעמוד מולה.

התנאי: שאלו מה' והוא יענה!