ספר יהושוע – פרקים כ"ג – כ"ד
צוואתו של יהושוע
ספר יהושוע מתעד תקופה (כחמש־עשרה שנים) אשר בה עם ישראל הגשים את הבטחת אלוהים ונוחל את ארץ ישראל. הספר מכסה פרק זמן מאז עמדו בני ישראל על גדותיו המזרחיות של נהר הירדן ועד חלוקת ארץ ההבטחה לשבטים.
במהלך חמש־עשרה שנים מאז נכנסו לארץ, עמל אלוהים להוכיח לבני עמו את נאמנותו.
העם היה עֵד לחציית הירדן, לנפילת חומות יריחו, לניצחונות על קונפדרציות של עמים שנלחמו נגדם, לעצירת מהלך כדור הארץ – השמש והירח, לברד הכבד שהיה מכוון על חיילי האויב. וכמובן גם למספר שנים של שקט וביטחון.
בפרק א 7 אמר ה' ליהושוע: "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי, אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול, לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ."
כלומר, אם תקיים את דבריי אז תצליח את דרכיך ותשכיל!
יהושוע ציית, ואלוהים בירך אותו. לכן את אותה התניה מציב יהושוע לעמו לפני מותו.
פרקים כג-כד מתעדים את דבריו האחרונים של יהושוע. בשני הפרקים הוא מזכיר לעם את הנוסחה לברכה:
א. האמינו וביטחו באלוהים!
ב. הסירו את החטא מקרבכם!
ג. עבדו את אלוהים!
בפרק כג אוסף יהושוע את העם ואומר להם דבר שכולם כבר ידעו (פסוק 2: "…אֲנִי זָקַנְתִּי, בָּאתִי בַּיָּמִים"); הוא יודע כי ימיו ספורים ולכן הוא ניצב מול העם ואומר את הדברים החשובים ביותר.
בפסוק 3 הוא ממשיך ואומר:
"וְאַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יהוה אֱלֹהֵיכֶם לְכָל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִפְּנֵיכֶם; כִּי יהוה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם."
יהושוע מסיט את עיני העם ממנו, ומפנה אותם לאלוהים. הוא יודע כי בקרוב הוא ימות, וחושש שמא העם יחשוב כי "האלוהים של יהושוע" כבר לא אתם.
יהושוע מציג לפני העם את מעשי אלוהים, ומציין כי כל אשר נעשה לנגד עיניהם – נעשה על־ידי ה' אלוהיהם ובעבורם.
יהושוע רוצה שהם ידעו כי האלוהים שלו הוא גם שלהם באותה מידה, וכי הניצחונות הן מאלוהים ולא ממנו. ולכן גם כאשר ימות, אלוהים ימשיך לנצח עבורם.
יהושוע מוכיח להם כי אלוהים הוא העיקר. אך הוא עצמו היה כלי אשר עומד "לצאת מהמשחק".
בפרק כג יהושוע חוזר על צמד המילים "יהוה אֱלֹהֵיכֶם" 13 פעמים. – מדוע?
על־אף שחלפו כחמש־עשרה שנים, יהושוע זכר את מילותיהם של בני ישראל עוד לפני שחצו את הירדן: "כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ; רַק יִהְיֶה יהוה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם מֹשֶׁה" (פרק א 17).
מתברר שהעם לא ראה את עצמו מזוהה לחלוטין עם אלוהים. יהושוע שמע ושתק! בשלב זה נראה אם חל שינוי כלשהו בגישת העם אל אלוהים.
חידוש הברית
בפרק כד יהושוע מחדש את ברית הנאמנות בין העם לאלוהים.
כתשובה לשאלותיו של יהושוע עונה העם בשלוש מילים צמודות, "ה' הוא אלוהינו":
פסוק 17: "… כִּי יהוה אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים";
פסוק 18: "…נַעֲבֹד אֶת יהוה כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ";
פסוק 24: "… אֶת יהוה אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע".
חלפו חמש־עשרה שנים, והעם למד כי האלוהים של יהושוע הוא האל שלהם אשר הוציא אותם מארץ מצרים לנחול את ארץ ההבטחה.
אני מתאר לעצמי שסיפוק רב עלה על לבו של יהושוע כאשר שמע את תשובתם!
עד כאן יהושוע הדגיש את החשיבות באמונה ובביטחון באלוהים.
טיהור מחטא
הנושא השני שיהושוע הדגיש היה: "הסירו את החטא מקרבכם!"
למה התכוון יהושוע?
בפרק כג 6-16 יהושוע מזהיר את העם לבל יתבולל עם עמי הארץ הזרים:
"6 וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה; לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול. 7 לְבִלְתִּי בוֹא בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם; וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם. 8 כִּי אִם בַּיהוה אֱלֹהֵיכֶם תִּדְבָּקוּ, כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 9 וַיּוֹרֶשׁ יהוה מִפְּנֵיכֶם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצוּמִים; וְאַתֶּם לֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיכֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 10 אִישׁ אֶחָד מִכֶּם יִרְדָּף אָלֶף; כִּי יהוה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. 11 וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם, לְאַהֲבָה אֶת יהוה אֱלֹהֵיכֶם. 12 כִּי אִם שׁוֹב תָּשׁוּבוּ, וּדְבַקְתֶּם בְּיֶתֶר הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם; וְהִתְחַתַּנְתֶּם בָּהֶם וּבָאתֶם בָּהֶם וְהֵם בָּכֶם. 13 יָדוֹעַ תֵּדְעוּ כִּי לֹא יוֹסִיף יהוה אֱלֹהֵיכֶם לְהוֹרִישׁ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם; וְהָיוּ לָכֶם לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ, וּלְשֹׁטֵט בְּצִדֵּיכֶם וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם, עַד אֲבָדְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יהוה אֱלֹהֵיכֶם. 14 וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ; וִידַעְתֶּם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם, כִּי לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם, הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם, לֹא נָפַל מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד. 15 וְהָיָה כַּאֲשֶׁר בָּא עֲלֵיכֶם כָּל הַדָּבָר הַטּוֹב, אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה אֱלֹהֵיכֶם אֲלֵיכֶם, כֵּן יָבִיא יהוה עֲלֵיכֶם אֵת כָּל הַדָּבָר הָרָע, עַד הַשְׁמִידוֹ אוֹתְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יהוה אֱלֹהֵיכֶם. 16 בְּעָבְרְכֶם אֶת בְּרִית יהוה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם, וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם; וְחָרָה אַף יהוה בָּכֶם, וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם."
פשרנות
עד כה חשבנו כי בני ישראל כבשו את כל הארץ והוציאו ממנה את כל העמים הזרים. מתברר שלא כך הדבר!
על־פי פרקים טז-יז אנו למדים שחלק מהשבטים לא טרחו לסלק עמים נוכריים מנחלתם מכמה סיבות:
א. הפחד לצאת למלחמה כשבט בודד נגד אותו עם: "וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְהוֹרִישׁ אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה; וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת… 16 וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף, לֹא יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר, וְרֶכֶב בַּרְזֶל בְּכָל הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ הָעֵמֶק, לַאֲשֶׁר בְּבֵית־שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ, וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל" (יז 12, 16).
ב. עם חלוף הזמן גבר כוחם הצבאי של בני ישראל. הם העדיפו להטיל מס על אותם עמים מאשר לציית לדבר ה' ולסלקם מאדמתם:
טז 10: "וְלֹא הוֹרִישׁוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר; וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקֶרֶב אֶפְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיְהִי לְמַס עֹבֵד."
יז 13: "וַיְהִי כִּי חָזְקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּתְּנוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס; וְהוֹרֵשׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ."
יהושוע רואה את העם יושב בנחלתו יחד עם העמים עובדי האלילים, והוא כבר מזהה בעיה אשר עוד תגדל ותהיה הגורם הראשוני לתבוסתם.
שם הבעיה: "פשרנות". העם מתפשר עם טוהר עבודת אלוהים.
הסכנה שבפשרנות: היא מובילה לזיהום כללי.
מדוע?
מפני שהחיים מלמדים כי הנטייה לפשרות של היום, הנה הנורמה של מחר.
מפסוק 6 בפרק כג יהושוע מזהיר את העם, כדי שיקפיד לשמור על תורת אלוהים:
"וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה; לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול".
ובפסוק 7 הוא אומר:
"לְבִלְתִּי בוֹא בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה, הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם, וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ, וְלֹא תַעַבְדוּם, וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם."
לאורך כל הכתובים אלוהים מלמד בדרך חד משמעית כי הוא אלוהים קנאי וקדוש. הוא לא יסבול מצב שבו הוא ייחשב אל אחד מתוך קבוצת אלילים (כד 19: "כִּי אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא; אֵל קַנּוֹא הוּא").
יהושוע מעודד את העם ואומר להם:
"כִּי אִם בַּיהוה אֱלֹהֵיכֶם תִּדְבָּקוּ, כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 9 וַיּוֹרֶשׁ יהוה מִפְּנֵיכֶם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצוּמִים; וְאַתֶּם, לֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיכֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 10 אִישׁ אֶחָד מִכֶּם יִרְדָּף אָלֶף; כִּי יהוה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם" (כג 8-10).
יהושוע מזכיר להם: אם יאמינו באלוהים ויצייתו לדברו כי אז שום אויב לא יוכל לעמוד בפניהם מפני שה' נלחם להם. לכן, אם ה' איתם מי יוכל לעמוד נגדם?
יהושוע ממשיך ומזכיר לעם את נאמנותו של אלוהים (פסוקים 14-16):
"14 וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ; וִידַעְתֶּם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם כִּי לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם, הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם, לֹא נָפַל מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד. 15 וְהָיָה כַּאֲשֶׁר בָּא עֲלֵיכֶם כָּל הַדָּבָר הַטּוֹב, אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה אֱלֹהֵיכֶם אֲלֵיכֶם, כֵּן יָבִיא יהוה עֲלֵיכֶם אֵת כָּל הַדָּבָר הָרָע, עַד הַשְׁמִידוֹ אוֹתְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יהוה אֱלֹהֵיכֶם. 16 בְּעָבְרְכֶם אֶת בְּרִית יהוה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם, וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף יהוה בָּכֶם, וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם."
נאמנות אלוהים לא מתבטאת רק במתנות שהוא נותן, אלא גם בעונש עבור החטא. לכן היזהרו! אל תתפשרו על טוהר אלוהים! הברכה בשל אמונתכם, והעונש בגלל חוסר אמונתכם, יהיו באותה מידה: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר בָּא עֲלֵיכֶם כָּל הַדָּבָר הַטּוֹב…כֵּן יָבִיא יהוה עֲלֵיכֶם אֵת כָּל הַדָּבָר הָרָע".
פרק כג – יהושוע מתרה בעם להאמין ולבטוח בה' ולהסיר את החטא מקרבם.
פרק כד – יהושוע אוסף את העם לרענון הבטחת הנאמנות לאלוהים.
כבר בפרק ח אנו קוראים כי יהושוע העלה את העם לשכם על מנת להזכיר להם את נאמנות אלוהים ומחויבותו כלפיו. כמו אז, כן גם עתה, לאחר הניצחונות והברכות שנתן אלוהים לעמו, יהושוע מעמיד את העם לפני אלוהים ומציב לפניהם התניה: "עד כה ראיתם את מעשה אלוהים, טעמתם מטובו, מצדקתו ומנאמנותו. דעו לכם כי אלוהים אינו אל פסיבי!"
אלוהים הוא אל שרוצה לראות את האמונה חיה באדם המאמין.
יהושוע עומד מול העם ואומר:
"וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת יהוה, בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן, אִם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר בעבר (מֵעֵבֶר) הַנָּהָר, וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם; וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת יהוה" (כד 15).
לעבוד את ה' – כעם, כמשפחות וכיחידים
העם קרא בקול והחליט לעבוד את אלוהים:
"וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ: אֶת יהוה אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע" (כד 24).
בפרק כד המילה "לעבוד את ה'" מוזכרת 16 פעמים. מכאן אנו למדים על הדגש שאלוהים רוצה בחיינו.
דברי יהושוע, "וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת יהוה" תלויים בבתים רבים בעולם, אך כדאי להיות מודעים לאחריות שהם מציגים. משמעות המילים: על אב הבית מוטלת אחריות הטוהר הרוחני בביתו.
יהושוע מתחיל את הדיון ברמה הלאומית, אך מסיים אותו ברמה הביתית.
שוב אנו למדים כי הנוסחה לניצחון לאומי נעוצה בחינוך הביתי.
אנשים רבים נוטים לחשוב כי ילד יכול לגדול כפרא־אדם, אך בבית הספר כבר יחנכו אותו! זאת טעות חמורה, כי בתי ספר לא מחנכים אלא מלמדים ידע.
ישנם כאלה החושבים כי נער שנכשל בבית הספר, לפחות יהפוך לגבר לאחר שיחשלו אותו בצבא. גם זו טעות! הצבא מעדיף לקבל מוצר איכותי, ולא לבזבז זמן בחינוך מחדש.
מסקנה: מה שההורים לא נותנים בבית, אף אחד לא ייתן בחוץ.
רבותיי, אל תחשבו כי ניתן להטיל אחריות על בית הספר או על הקהילה! האחריות הראשונית על הטוהר הרוחני בביתכם מוטלת עליכם, ההורים.
יהושוע מזהיר אותנו מפשרנות. האם אנו מתפשרים עם טוהר אלוהים?
האם לימוד דבר אלוהים וחינוך ילדינו מקבל מקום ראשון בחיינו? או נמנה במקום שני או שלישי לאחר תענוגות אלו ואחרות?
הבה נזכור: אנו לא נחייה לנצח, וילדינו לא יישארו קטנים וצייתנים כל חייהם! העדר חינוך בזמן שהם עדיין איתנו, סביר להניח כי לא נוכל לתקן זאת בעתיד.
המבחן הגדול הוא: האם ילדינו ילכו בדרך אלוהים גם לאחר שיצאו מתחת לכנפינו?
מה נאמר לאלוהים ביום שנעמוד מולו אם לא נתחיל ליישם את דברו היום?
הבה ניקח ברצינות את התנאי לברכת אלוהים: נאמין בו, נסיר את החטא מקרבינו ונשרת אותו! – את כל אלו נתחיל כבר בבית.
ספר יהושוע הראה לנו את נאמנות אלוהים לעמו: "הבטחתי לכם נחלה, והנה קיבלתם! את שלי עשיתי… עכשיו נראה אתכם!"