יוחנן ד' 1-19
ישוע והאישה השומרונית (חלק א)
בפרק ד יוחנן מתעד איך ישוע המשיח מתגלה ומלמד מגוון של אנשים.
למרות ההבדל בין אותם אנשים, לאום, דת וידע, ניווכח שוב שהדרך היחידה לכולם כדי להיוושע ולהתקרב לאלוהים היא האמונה בישוע כאדון ומושיע.
הבה נכיר טוב יותר את האנשים הללו, ונלמד איך אמונתם החלה, איך היא גדלה, ומה עשתה אמונתם להם ולסובבים אותם.
הבה נקרא את פסוקים 1-6:
1 כְּשֶׁנּוֹדַע לָאָדוֹן כִּי שָׁמְעוּ הַפְּרוּשִׁים שֶׁיֵּשׁוּעַ מַרְבֶּה יוֹתֵר מִיּוֹחָנָן לַעֲשׂוֹת תַּלְמִידִים וּלְהַטְבִּילָם
2 – אִם כִּי יֵשׁוּעַ עַצְמוֹ לֹא הִטְבִּיל, אֶלָּא תַּלְמִידָיו –
3 עָזַב אֶת יְהוּדָה וְיָצָא לָשׁוּב לַגָּלִיל.
4 כֵּיוָן שֶׁהָיָה צָרִיךְ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ שׁוֹמְרוֹן,
5 הוּא בָּא לְעִיר בְּשׁוֹמְרוֹן, שְׁכֶם שְׁמָהּ, עַל־יַד חֶלְקַת הַשָֹדֶה שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב לְיוֹסֵף בְּנוֹ,
6 וְשָׁם הָיְתָה בְּאֵר יַעֲקֹב. יֵשׁוּעַ, שֶׁהָיָה עָיֵף מִמַּסָּעוֹ, יָשַׁב לוֹ לְיַד הַבְּאֵר. הַשָּׁעָה הָיְתָה הַשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית בְּעֶרֶךְ.
ההנהגה הרוחנית בירושלים שהיתה מורכבת ברובה מפרושים, המשיכה לעקוב ברצינות אחר קצב גדילת החוזרים בתשובה והחלה להיות מודאגת. לא מספיק שאותו יוחנן המטביל משך אחריו אנשים רבים אשר חוזרים בתשובה בדרך השונה מדרכם, הנה ישוע מרבה לעשות יותר מיוחנן המטביל.
גדילתה של כל קבוצה משיחית היתה עלולה לגרור התנגדות אלימה מצד ההנהגה הרוחנית. א. תנועה שכזו מעמידה אותם באור שלילי שהרי קיומה של תנועה ההולכת וגדלה מצביע על חסרון הטוהרה והקדושה האמיתית בהנהגה הרוחנית.
ב. תנועה שכזו היתה מתפרשת בעיני השלטון הרומי כתנועה מאיימת, דבר שיכל לגרור דיכוי אלים.
כדי לא לעורר כל בעיה בשלב כה מוקדם, עזב ישוע את אזור יהודה ועלה לגליל.
למרות שהדרך הקצרה ביותר לגליל עברה דרך הבקעה והעיר שכם, יהודים רבים בחרו ללכת בדרך החוף או לחצות לגדה המזרחית, שהיו דרכים ארוכות יותר ומלבד שלא יצטרכו להתערב, או לבוא במגע כלשהו עם השומרונים, וזאת כדי שלא יטמאו…
אם כן, מדוע שישוע דווקא ילך לגליל דרך אזור השומרונים?
כדי להציג לפניהם את ישועת אלוהים השווה ליהודי ולגוי.
אך, לפני שנלמד אודות השיחה של ישוע עם האישה השומרונית, ראוי שנכיר את הרקע של השומרונים.
מי היו השומרונים, ומדוע רבים מהיהודים לא רצו להתקרב אליהם?
בשנת 722 לפנה"ס, כבשו האשורים את הממלכה הצפונית של ישראל (עשרת השבטים) והגלו מן האזור את כל אנשי האסכולה והשלטון. פשוטי העם העניים נשארו במקומם.
האשורים העבירו לשומרון, שהיתה עיר הבירה של הממלכה הצפונית, תערובת של עמים אחרים שהם כבשו והטילו עליהם את משימת השלטון על אזור שומרון.
כך נוצר "סלט" של עמים באזור אחד ולכולם ניתן שם אחד – שומרונים. (מלכים ב' פרק י"ז).
התושבים החדשים הביאו עימם את אמונותיהם האליליות. בגלל מכת טריפות על ידי אריות באותה תקופה, הם הגיעו למסקנה שעליהם לעבוד גם את אלוהי הארץ, את ה', כדי להיפטר מצרת האריות. כהן שהוחזר מהגלות נדרש ללמדם את התורה.
כ- 200 שנים מאוחר יותר, ממלכת פרס אפשרה לגולים היהודים לחזור לישראל ולהקים מחדש את ירושלים והמקדש. נחמיה י"ג 23-30 מתעד את הריחוק מבחינה דתית ופוליטית שכבר התפתח בין היהודים לבני העמים הגויים שבארץ.
השומרונים ושאר בני העמים הגויים שחיו בארץ, התנגדו בכוח לחידוש הקמת ירושלים ואיבה תמידית נשארה בין אותם עובדי אלילים לבין היהודים. (נחמיה ד' 1-4).
האיבה בין שומרונים ליהודים לא פסקה גם בתקופת המכבים (160 לפני הספירה). בתקופה זו הקדישו השומרונים את מקדש ה' אשר הם בנו על הר גריזים, לכבוד האל זאוס קסניוס וקיבלו על עצמם גם את התרבות ההלניסטית.
גם בתקופתו של ישוע נשאר הקרע והשנאה בין יהודים לשומרונים. כשהפרושים והסופרים רצו לקלל את ישוע הם אמרו לו: שומרוני אתה ושד בך! (יוחנן ח' 48).
בקיצור:
היהודים ראו בשומרונים עם טמא העובד כל אל הנקרא בדרכו לשם צורכיהם הפרטיים. יהודים דתיים התרחקו מהשומרונים בעוד לחילונים היו קשרי מסחר לפחות מינימליים איתם.
לאור הרקע הזה אנו צריכים לנתח את השיחה בין ישוע לאישה השומרונית!
הבה נקרא את פסוקים 7-9:
- "והנה באה אישה משומרון לשאוב מים. אמר לה ישוע: "תני לי לשתות",
- שכן תלמידיו הלכו העירה לקנות אוכל.
- אמרה לו האישה השומרונית: "איך אתה, שיהודי אתה, מבקש ממני לשתות ואני אישה שומרונית?" – כי היהודים אינם מתערבים עם שומרונים."
מכיוון שהבאר עמוקה ולישוע אין דלי, הוא ביקש מים מהאישה השומרונית.
האישה מביטה אל ישוע ומיד מזהה שהוא יהודי, ככל הנראה על סמך מראהו החיצוני ומבטא דיבורו.
תשובת האישה מצביעה על מרירות והרגשת נחיתות אשר שכנה בתוכה.
לאישה השומרונית לא היה איכפת לתת מים לאדם צמא, היא לא סירבה לתת מים, אך הכאיב לה להיות מנוצלת. כאילו אומרת:
"בכל הזדמנות אתם היהודים מצביעים עלינו כטמאים ואינכם מוכנים להתערב בנו, אך כשהבטן מקרקרת או הצמא מציק, אתם שוכחים את כל חשיבות הטוהרה ומוכנים לשתות מים משומרונית! אנו מספיק טהורים רק כשהדבר משרת את צורכיכם!.
ישוע יכול היה לומר לה: "בלי טובות", לנתק מגע ולחכות לאדם אחר, אך סיבת הגעתו היתה להושיע אותה, ושום דבר לא יפר את תוכנית אלוהים.
מפסוק 10 מתנהל דו שיח הדומה לזה שהיה לישוע עם נקדימון. בעוד ישוע מדבר במישור הרוחני, האישה השומרונית דבוקה למישור החומרי.
הבה נראה עד כמה כל בני האדם שווים מתחת לשוני החיצוני, בין אם מדובר בגאון יהודי או אישה שומרונית.
פסוקים 10-12.
- "השיב ישוע ואמר לה: "לו ידעת את מתנת האלוהים ומי הוא האומר לך 'תני לי לשתות', היית את מבקשת ממנו והוא היה נותן לך מים חיים.
- אמרה לו האישה: "אדוני, אפילו דלי אין לך והבאר עמוקה, אם כן מאין לך מים חיים?
- האם גדול אתה מיעקב אבינו שנתן לנו את הבאר ושתה ממנה הוא ובניו ומקנהו?"
ישוע לא בא לנצלה, אדרבה, הוא מזדהה כאחד הבא לתת מתנה מאלוהים, ולא כאחד הבא לקחת דבר כלשהו. אילו היתה מתעניינת בזהותו של ישוע, אז היא היתה זו שמבקשת מים חיים וגם מקבלת כבקשתה.
שאני אבקש ממך?! האישה השומרונית התפלאה מדברי ישוע מכיוון שדברו עמד בסתירה למראה עיניה:
א. אין לך דלי, ולכן אין כל סיכוי שתוציא מים מהבאר הזו. (בין 20-30 מטר עומק!)
אינך יכול להרוות את צימאונך שלך ואתה עומד ומבטיח לי מי מעין טריים ושופעים?
ב. האם אתה גדול יותר מיעקב שתוכל כרגע לחפור באר ולהביא מים באיכות כה טובה?
מתשובתה ניתן להבין שהיא פספסה את העיקר, את זהותו של הדובר אליה.
בעוד ישוע רומז לה לשאול אודות זהותו, האישה השומרונית מתמקדת במי הבאר.
אל לנו לשפוט את השומרונית. הפסוקים הללו רק מוכיחים את עיוורון כל בני האדם לאמת האלוהית.
על מנת להסיט את תשומת ליבה ממי הבאר, אליו, ישוע עונה על שאלתה ומפרט את עליונותו מול יעקב.
פסוקים 13-14 .
- "ענה ישוע ואמר לה: "כל השותה מן המים האלה יצמא שוב,
- אבל השותה מן המים אשר אני אתן לו, לא יצמא לעולם, המים שאתן לו יהיו בו למקור מים נובעים לחיי עולם."
גברת יקרה:
בעוד מי הבאר שכרה יעקב מרווים זמנית, המים אשר אני נותן, מסירים את הצמא לעולם.
בעוד מי הבאר שיעקב כרה נשאבים במאמץ מבחוץ, מי החיים שאני נותן נובעים מתוך הגוף, לחיי עולם!
ישוע מציין את עצמו כגדול מיעקוב, הוא ישוע נותן מים חיים. אבל האם האישה השומרונית הבינה שלא מדובר במי באר? האם כעת היא תתעניין בדובר ותבקש את מתנת האלוהים?, את הישועה?
הבה נשמע את תשובתה בפסוק 15:
- "אמרה לו האישה: "אדוני, תן לי את המים ההם כדי שלא אצמא ולא אבוא הנה לשאוב."
השומרונית חשבה שלישוע יש רעיון חדש לאספקת מים אשר יחסוך לה את ההליכה המייגעת כל יום לבאר.
רמזיו של ישוע אינם מובנים לשומרונית. היא מפענחת את דבריו רק במישור החומרי ולכן ישוע מכניס לשיחה נתון נוסף המסגיר את זהותו.
כדי לגרום לה לזהות את סמכות המדבר אליה, ישוע מצביע על החטא בחייה, בדרך על טבעית, בפסוקים 16-19.
- "אמר לה: "לכי וקראי לבעלך ובואי לכאן.
- השיבה האישה: "אין לי בעל". אמר לה ישוע: "צדקת באומרך 'אין לי בעל',
- כי חמישה בעלים היו לך וזה שיש לך כעת איננו בעלך. בזה אמת דברת.
- אמרה לו האישה: "אדוני, אני רואה שאתה נביא."
ב"פצצה" שישוע הטיל על האישה הושגו שני דברים.
א. היא הבינה שעומד מולה מישהו שבאמת גדול יותר מיעקוב שהרי הוא קורא את מחשבות ליבה ויודע את מעשי חייה.
ב. האישה השומרונית החלה לחשוב על נושא אחר מלבד מי הבאר. החטא! והצורך במושיע!
בשיעור הבא בעזרת השם נלמד איך השומרונית טיפלה בבעיית החטא שלה וניווכח, שאין כל הבדל בינה לבין החכם היהודי נקדימון.
רבותי, בפסוקים 13-14 ישוע אמר שני משפטים אשר מכילים את משמעות הישועה והכרת אלוהים.
"כל השותה מן המים האלה יצמא שוב, אבל השותה מן המים אשר אני אתן לו, לא יצמא לעולם, המים שאתן לו יהיו בו למקור מים נובעים לחיי עולם."
בפרק ז' 38-39 ישוע הבהיר את דברו.
"המאמין בי כדבר הכתוב, נהרות של מים חיים יזרמו מקרבו. זאת אמר על הרוח שהיו עתידים לקבל המאמינים בו…"
רק רוח אלוהים השוכנת בתוכנו משביעה לתמיד את הרצון לחפש את האמת.
מי שמכיר את ישוע, אינו מרגיש יותר את הצורך לחפש אמת אחרת, הוא קיבל שלווה..
השלווה הזו היא המעין הנובע אשר משפיע על חיי הסובבים אותנו.
מי שרוצה את שלוות אלוהים, ראוי שיכרע ברך לפניו ויבקש את סליחת החטאים שהוא נתן לנו במשיח ישוע. ראה ישעיה נ"ג פסוקים 6, 10.
ישוע והאישה השומרונית (חלק ב)
בפרק ד' ישוע מגיע לבאר המים שכרה יעקב בשכם אשר בשומרון כשהוא עייף וצמא, אך במטרה ברורה – להביא את חדשות הישועה לשומרונים.
ליד הבאר מתפתחת שיחה גורלית בין ישוע לאישה השומרונית.
ישוע מציג עצמו כנושא מתנת אלוהים ומציע לאישה מים חיים אשר יסירו ממנה את הצמא לעולם. האישה השומרונית לא הבינה את משמעות דברי ישוע וחשבה שהוא מציע לה 'מעין מים פרטי בביתה אשר יחסוך לה את הדרך המייגעת לבאר'.
בעוד ישוע מדבר איתה במישור הרוחני, האישה השומרונית חושבת במישור החומרי.
על מנת להסיטה למישור הרוחני ולגרום לה להתעניין בישועה אשר עומדת מולה, ישוע מגלה לה את עובדת החטא שלה באופן על-טבעי בפסוקים 16-19:
16 אָמַר לָהּ: “לְכִי וְקִרְאִי לְבַעֲלֵךְ וּבוֹאִי לְכָאן.”
17 הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה: “אֵין לִי בַּעַל.” אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: “צָדַקְתְּ בְּאָמְרֵךְ ‘אֵין לִי בַּעַל’,
18 כִּי חֲמִשָּׁה בְּעָלִים הָיוּ לָךְ וְזֶה שֶׁיֵּשׁ לָךְ כָּעֵת אֵינֶנּוּ בַּעֲלֵךְ. בָּזֶה אֱמֶת דִּבַּרְתְּ.”
19 אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: “אֲדוֹנִי, אֲנִי רוֹאָה שֶׁאַתָּה נָבִיא.
ב"פצצה" שישוע הטיל על האישה הושגו שני דברים:
א. היא הבינה שעומד מולה מישהו שבאמת גדול יותר מיעקוב, מבטו מבט חודר לכל פרט בחייה (ראה בראשית טז פסוקים 7-144: אל-שדי והגר).
ב. האישה השומרונית החלה לחשוב על דבר אחר מלבד מי הבאר – היא כעת מודעת לחטאה האישי.
ובכן, האם האישה תיפול לרגלי ישוע, תפרט בפניו את כל חטאיה ותבקש סליחת חטאים?
הבה נראה מה קורה בפסוק 20:
20 אֲבוֹתֵינוּ הִשְׁתַּחֲווּ בָּהָר הַזֶּה, וְאַתֶּם אוֹמְרִים כִּי בִּירוּשָׁלַיִם הַמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּחֲווֹת שָׁם.”
תשובת האישה יכולה להתפרש בשני מובנים:
א. גם היא, כמונו, מנסה לשנות נושא כאשר מדברים על בעיה אישית שלה. על מנת להניח לענייניה האישיים היא העלתה נושא דתי השנוי במחלוקת בין יהודים לשומרונים.
השומרונים בנו את מקדשם על הר גריזים, בערך בשנת 400 לפנה"ס, ממש ליד הבאר.
היהודים ראו במקדש השומרוני דבר פסול וטענו שרק המקדש שבירושלים הוא מקום להשתחוויה.
ובכן נביא יקר: מה דעתך לפתור את הדילמה הדתית הזו במקום להתעסק בחטאים האישיים שלי?
ב. כמו שהיהודים פותרים את בעיית החטא שלהם בהשתחוויה במקדש בירושלים, אני כשומרונית פותרת את בעיית החטא שלי בדיוק כמו אבותיי, בכך שאני משתחווה לאלוהים פה במקדש על הר גריזים.
בכל מקרה, דברי האישה השומרונית מציינים שהיא רואה את פתרון בעיית החטא בקיום מנהגי הדת שלה! ממש כמו היהודים.
ישוע עונה בפסוקים 21-24 ומלמד את השומרונית:
א. למי בני האדם צריכים להשתחוות.
ב. היכן עלינו להשתחוות
ג. איך עלינו להשתחוות
תשובת ישוע תלמדינו את ההשתחוויה שתוביל לישועה:
21 אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: “הַאֲמִינִי לִי, אִשָּׁה, כִּי תָּבוֹא שָׁעָה שֶׁלֹּא בָּהָר הַזֶּה וְלֹא בִּירוּשָׁלַיִם תִּשְׁתַּחֲווּ לָאָב.
22 אַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים לְמַה שֶּׁאֵינְכֶם מַכִּירִים, אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לְמַה שֶּׁאָנוּ מַכִּירִים, שֶׁהֲרֵי הַיְשׁוּעָה מֵאֵת הַיְּהוּדִים הִיא.
23 אוּלָם תָּבוֹא שָׁעָה, וְעַתָּה הִיא, שֶׁעוֹבְדֵי הָאֵל הָאֲמִתִּיִּים יִשְׁתַּחֲווּ לָאָב בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת, כִּי עוֹבְדֵי אֵל כָּאֵלֶּה מְחַפֵּשׂ לוֹ הָאָב.
24 הָאֱלֹהִים הוּא רוּחַ וְהָעוֹבְדִים אוֹתוֹ צְרִיכִים לְעָבְדוֹ בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת.”
ישוע אומר בצורה הברורה ביותר:
תבוא שעה אשר בה ההשתחויה לאב לא תהיה מוגבלת למיקום גיאוגרפי כלשהו. במילים אלו ישוע רמז על העתיד אשר בו הוא ייצלב כקורבן החטא ואז תבוטל חובת ההשתחוויה בבית המקדש. אז עובדי האל האמיתיים יזוהו לא על ידי נוכחותם במקדש זה או אחר אלא בהשתייכותם ובהשתחוויתם לאלוהים האב דרך ישוע המשיח.
בפסוק 22 ישוע הבהיר לאישה כי הדרך השומרונית בטעות יסודה.
מכיוון שהשומרונים ראו עצמם כיהודים הם גם ציפו למשיח וגואל אשר יבוא מקרבם.
הם קיבלו את התורה אך דחו את הנביאים והכתובים.
על מנת לתקן את טעותם ולכוון את מבטם לעבר משיח בן דוד מזרע ישראל, אמר ישוע כי הישועה מאת היהודים. (אגב: דברי ישוע הכינו את ליבה לשמוע את דבר בשורת החיים מפי תלמידיו היהודים כפי שניווכח בעוד מספר פסוקים.)
בפסוקים 23-24 ישוע מלמדה איזו השתחוויה אכן רצויה בעיני אלוהים.
ישוע טוען כי כבר ברגע זה ממש, למרות שבית המקדש קיים, אלוהים האב מעונין רק באנשים המשתחווים ברוח ובאמת!
למה הכוונה?
ישוע אמר לשומרונית בדיוק את הלקח שלימד את נקדימון בפרק הקודם! (דוגמת נחש הנחושת לעומת ישוע המורם על העץ…).
אלוהים אינו מעונין בהשתחוויה או עשייה המונעת על ידי אדם אלא כזו המונעת על ידי רוח אלוהים.
השתחוויה ברוח, זה להיכנע לכל רצון אלוהים הכתוב בדבר אלוהים. בכאלו אנשים אלוהים חפץ. הנתון הזה אינו חדש..
דוד המלך אמר בתהילים מ' 7-9 "זבח ומנחה לא חפצת, אוזניים כרית לי, עולה וחטאה לא שאלת. אז אמרתי הנה באתי, במגילת ספר כתוב עלי. לעשות רצונך אלוהי חפצתי ותורתך בתוך מעי."
אך למה הכוונה במילה אמת? איך משתחווים באמת?
בפרק יד 6 ישוע אמר: "אני הדרך האמת והחיים, אין איש בא אל האב אלא דרכי".
מתברר שהאמת אינה רק מילה, זאת אישיות והאישיות היא המשיח בכבודו ובעצמו.
הדרך היחידה להגיע אל האב אפשרית רק דרכו.
אז איך משתלבים ההשתחוויה ברוח ובאמת?
בפרק טז יוחנן מלמד כי תפקיד רוח הקודש ללמד אותנו להכיר את ישוע – את האמת, לעזור לנו להבין את דברו ולאפשר לנו ליישם את רצונו. ראשונה לקורינתיים ב'
במילים אחרות: מכיוון שהמשיח כבר כאן בארץ, ומכיוון שדבר הגעתו נובא בתנ"ך, הופץ ברבים על ידי יוחנן המטביל ועל ידי ישוע ותלמידיו, הרי שכל אוהבי אלוהים האמיתיים היו צריכים להכירו ולשמוע לדברו. מרגע זה אלוהים האב מעונין רק באלו אשר מקבלים את ישוע כמשיח וזאת בעזרת הדרכת רוח אלוהים. (תהילים ב', משלי ל' 4)
ישוע אמר 'האלוהים הוא רוח' כדי להבהיר לשומרונית שאלוהים אינו מוגבל לאזור או מקום ומה שמקרב אותנו לאלוהים אינו תלוי בחפץ כזה או אחר.
כדאי לנו לזכור שאלוהים אינו כלי בידינו אלא אנו כלי בידיו ואותו אנו צריכים לשרת.
האישה השומרונית עונה לישוע ואומרת:
25 “אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ. כְּשֶׁהוּא יָבוֹא, הוּא יַגִּיד לָנוּ אֶת הַכֹּל.”
כדי לתרץ את בורותה היא אומרת, כשיבוא המשיח הוא יבהיר את כל השאלות.
במילים פשוטות: הפרשנות שלך נחמדה אך כשהמשיח יבוא הוא יגיד לכולנו, ליהודים ולגויים את האמת ויפתור את כל השאלות.
ישוע אינו מעונין להחליף נושא או לסיים את השיחה ולכן אומר לה:
26 “אֲנִי הַמְדַבֵּר אֵלַיִךְ, אֲנִי הוּא.”
ישוע מבהיר לשומרונית שהוא המשיח, והוא האחד שכל התשובות וההבהרות בפיו.
ישוע מגלה מיד את זהותו המלאה מכיוון שתלמידיו כבר חוזרים מהעיר וברגע שהם יתקרבו, המשך השיחה יהיה מאוד לא חופשי ונעים בגלל מגבלות תרבותיות. הם גברים יהודים והיא אישה שומרונית בעלת רקע לא כשר. מצד שני, ישוע מדבר לכל אדם בצורה ובקצב המתאימים לו.
השומרונית רואה שהתלמידים באים ולכן מחליטה לחזור לעיר. למרות זאת, היא מעונינת להמשיך לשמוע את ישוע.
מה עושים?
28 עָזְבָה הָאִשָּׁה אֶת כַּדָּהּ, הָלְכָה הָעִירָה וְאָמְרָה לָאֲנָשִׁים:
29 “בּוֹאוּ וּרְאוּ אִישׁ שֶׁאָמַר לִי כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי; הַאִם לֹא זֶהוּ הַמָּשִׁיחַ?”
30 הֵם יָצְאוּ מֵהָעִיר וּבָאוּ אֵלָיו.
האישה השומרונית עוזבת את כדה ליד הבאר והלכה העירה. השארת הכד מוכיחה כי סמכה על ישוע ואכן מצאה משהו טוב יותר ממי באר. (בעוד נקדימון החכם היהודי פעל בסתר, השומרונית הפשוטה והגויה פועלת בגלוי ובקול רם).
האישה קראה לאנשים לבוא, אך שימו לב איך היא הציגה את ישוע.
האישה לא אמרה: מצאתי את המשיח, מכיוון שאנשי העיר הכירו אותה, ומאחת כמוה לא היו מצפים להארה רוחנית. האישה פשוט סקרנה אותם ואמרה להם: הנה האחד שאנו מצפים לו! בואו ותבררו בעצמכם אם אומנם הוא המשיח!
בעוד השומרונים הולכים או רצים לעבר הבאר כדי לפגוש את האיש שאומר הכל, ממשיך ישוע לשוחח עם תלמידיו ולמעשה מכין אותם לחלוק את דבר הבשורה עם השומרונים.
31 בֵּינְתַיִם בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ תַּלְמִידָיו שֶׁיֹּאכַל. אָמְרוּ: “רַבִּי, אֱכֹל.”
32 אָמַר לָהֶם: “יֵשׁ לִי אֹכֶל לֶאֱכֹל שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים.”
33 אָמְרוּ הַתַּלְמִידִים זֶה אֶל זֶה: “הַאִם מִישֶׁהוּ הֵבִיא לוֹ לֶאֱכֹל?”
34 אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: “מַאֲכָלִי הוּא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי וּלְהַשְׁלִים אֶת פָּעֳלוֹ.
תלמידי ישוע מגיעים ומציעים לישוע שיאכל. ישוע אומר להם שיש לו אוכל שאינם יודעים. ישוע מתכוון לפועל אלוהים והם חושבים על סוג אוכל כלשהו.
השיחה הקטנה הזו משווה את התלמידים לאישה השומרונית. וגם הם מוצגים כחסרי הבנה. גם איתם ישוע מדבר ברמה סמלית רוחנית שאינם מבינים מיד. בדרך זו אנו למדים שהתלמידים אינם טובים יותר או חכמים יותר מהאישה השומרונית. כולם זקוקים לפקיחת עיניים של רוח הקודש כדי להבין את דבר המשיח. מתברר שקירבה פיזית לישוע אינה מושיעה. הישועה נובעת מאמונה בו כאדון ומושיע אישי מן החטא.
ישוע אמר שמאכלו זה לעשות את רצון שולחו ולהשלים את פועלו. ומהו?
ישוע שוחח עם האישה השומרונית ובכך מילא את רצון אביו.
ישוע עתיד לעלות על הצלב ולשלם בדמו את מחיר כפרת החטאים של בני האדם. זה השלמת פועל אלוהים.
ומה הוא רצון האלוהים עבור התלמידים של ישוע באותו הרגע ממש?
התשובה נמצאת בפסוק 35:
35 הֲלֹא אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁעוֹד אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים וְהַקָּצִיר בָּא. הִנֵּה, אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שְׂאוּ עֵינֵיכֶם וּרְאוּ אֶת הַשָֹדוֹת, כִּי לְבָנִים הֵם וּבְשֵׁלִים לַקָּצִיר.
תלמידי ישוע מביטים לעבר השדות ומה שעיניהם רואות זה המון שומרוני (לבוש גלימות לבנות) ממלא את השדות ומתקדם לעברם. הקציר שישוע התכוון אליו לא היה שדה חיטה כלשהו אלא השומרונים הבאים לקראתם.
מכיוון שהקציר החקלאי מתרחש בחודש מאי (חג השבועות) הרי שארבעה חודשים קודם לכן מתייחס לחודש ינואר. האירוע עם האישה השומרונית אם כן התרחש בחודש ינואר. אז נובטים ראשים ירוקים של גבעולי חיטה מן האדמה.
ישוע אמר שהשדה בשל לקציר מכיוון שידע את שבלב השומרונים הבאים לקראתם. הם מוכנים לשמוע את הבשורה ולקבלה.
בפסוקים 36-39 ישוע מלמד אותם כי בני האדם אלו הם שדות הקציר של אלוהים. ומי שעובד בשדות הקציר של אלוהים, אוסף פרי לחיי עולם:
36 הַקּוֹצֵר מְקַבֵּל כְּבָר שָׂכָר וְאוֹסֵף פְּרִי לְחַיֵּי עוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׂמְחוּ יַחְדָּיו הַזּוֹרֵעַ וְהַקּוֹצֵר.
37 בָּזֶה מִתְאַמֶּתֶת הָאִמְרָה – ‘זֶה זוֹרֵעַ וְזֶה קוֹצֵר’. 38 אֲנִי שָׁלַחְתִּי אֶתְכֶם לִקְצֹר אֶת אֲשֶׁר לֹא עֲמַלְתֶּם בּוֹ; אֲחֵרִים עָמְלוּ וְאַתֶּם הִגַּעְתֶּם אֶל פְּרִי עֲמָלָם.”
39 שׁוֹמְרוֹנִים רַבִּים מִן הָעִיר הַהִיא הֶאֱמִינוּ בּוֹ עַל־סְמַךְ הַדָּבָר שֶׁהֵעִידָה הָאִשָּׁה, “הוּא אָמַר לִי כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי” (ישוע = אל שדי, בראשית טז 7-14).
זיכרו את פרק א 12 לכל אשר קיבלו אותו, המאמינים בשמו, נתן תוקף להיות בנים לאלוהים.
האם התלמידים היהודים יכלו להעביר את בשורת אלוהים לאויביהם השומרונים?
האם תתפתח ביניהם שפה משותפת?
פסוקים 40-42 עונים על השאלות:
40 כְּשֶׁבָּאוּ הַשּׁוֹמְרוֹנִים בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁהוֹת אִתָּם וְהוּא שָׁהָה שָׁם יוֹמַיִם.
41 רַבִּים יוֹתֵר הֶאֱמִינוּ בִּגְלַל דְּבָרוֹ,
42 וְאֶל הָאִשָּׁה אָמְרוּ: “לֹא עוֹד בִּגְלַל דְּבָרֵךְ אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים, כִּי בְּעַצְמֵנוּ שָׁמַעְנוּ וְיוֹדְעִים אָנוּ שֶׁזֶּהוּ בֶּאֱמֶת מוֹשִׁיעַ הָעוֹלָם.”
כמה מעודד לראות ששומרונים מקבלים את דבר ה', אך כמה עצוב שזה קורה בגלל שישוע היה צריך לברוח מבני עמו.
ל ס י כ ו ם :
א. יהודים כשומרונים ככלל בני האדם הינם עיוורים לאמת אלוהים וללא האור שניתן לנו דרך המשיח, היינו כולנו מסיימים באבדון.
ב. ישוע אמר לשומרונית כי מיי החיים שהוא נותן יהיו בה למעין מים נובעים לחיי עולם (14). השומרונית הלכה וחלקה עם אחרים את המים הרוחניים שנתן לה אלוהים והנה רבים מאנשי עירה מקבלים את המשיח ונושעים.
ג. מאכלו של ישוע המשיח היה לעשות את רצון אביו, ז"א לשוחח עם השומרונית ומאוחר יותר גם להיות קורבן החטאים שלנו.
ומה המאכל האהוב עלינו ביותר? האם זה גם לעשות את רצון אבינו שבשמים? אם כן אז הבה נלמד את דברו וכך נדע לדעת ולהבין את רצונו בחיינו.
ד. נקדימון היהודי פחד לצאת בגלוי ולהודיע אודות משיחיותו של ישוע, למרות שזה ייעודו כיהודי.
לעומתו, הגויה השומרונית, למרות חטאיה ובושתה, יצאה בגלוי כדי להצביע על ישוע.
הבה נתפלל שאנו כיהודים נהיה אלו המודיעים לעולם אודות משיחיותו של ישוע.
"ואין ישועה באחר, כי אין שם אחר נתון לבני אדם תחת השמים, ובו עלינו להיוושע" (מעשי השליחים ד 12).