יחזקאל פרק ל"ז - ישוע המשיח

יחזקאל פרק ל"ז – חזון העצמות היבשות

יחזקאל פרק ל"ז

– בפרק ל"ה יחזקאל מציין את שאיפותיהם של האדומים להשמיד את בני ישראל ולרשת את ארצם. בעקבות זאת אלוהים עתיד להשמיד את אדום ולהפוך את אדמתם לשממה (ראה גם עובדיה, ירמיה מ"ט).

– בפרק ל"ו נאמר שאלוהים עתיד להעלות את עם ישראל בחזרה לאדמתו, ולהפוך את הארץ השוממה והחרבה לארץ פוריה ומבורכת. אלוהים יעשה כל זאת כדי ששמו יתפאר ויתקדש בגויים.

פרק לו מהווה הקדמה לפרק לז. בפרק לו אלוהים מכין את אדמת ישראל לקלוט את בני ישראל השבים מן הגלות הארוכה.

– בפרק ל"ז אלוהים מתאר את התהליך של העלאת בני ישראל (צאצאי אברהם, יצחק ויעקב) מארצות גלותם לארץ ההבטחה, לאחדם שוב לעם אחד והפיכתם ליראי אלוהים ושותפי ברית שלום נצחית עם מושיעם (ראה כרונולוגיה זהה בירמיה לג 6-9: 1. עליה לארץ ישראל מהגלות. 2. איחוד עם ישראל. 3. חזרה בתשובה ליהוה).

בפרק ל"ז אלוהים מראה לנביא יחזקאל חזון. בחזון, הנביא רואה את בני עמו כעצמות יבשות המציינות את מצב היהודים המופצים ברחבי האימפריה הבבלית. כנגד כל הסיכויים ובניגוד מוחלט לכל דיעה אנושית, אלוהים מחייה את העצמות היבשות. סמליות זו נועדה לציין את תקומת העם היהודי מארצות התפוצה וחזרתם לארץ נחלת אבותיהם, כפי שאלוהים הבטיח.

בזאת לא מסתיים החזון. יישוב ארץ נחלת האבות אינה התכלית של עם ישראל. לאחר שעם ההבטחה יישב בנחלתו, אלוהים עתיד לשנות את לב בני העם היהודי כדי שיחזרו בתשובה כנה, ישרתו אותו בטוהר וקדושה והוא אלוהים ישכון בתוכם וימלוך עליהם.

כך תושלם התכלית של עם ישראל כפי שנאמר מפי משה רבנו: "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש…" שמות י"ט 5-6.

נבואתו של יחזקאל כמו נבואת דניאל בספר דניאל פרקים ב', ז', הינן נבואות המציינות אירועים שעתידים להתרחש לאורך כל חיי עם ישראל – מאז הגלות ועד היותם ממלכת כוהנים בשירות המשיח. לפיכך, אנו זוכים לראות במו עינינו איך חלק מנבואות הנביאים מתגשמות לנגד עינינו. ההתנסות הזו צריכה לחזק את אמונתנו באלוהים וביטחוננו באמיתות כתבי הקודש.

עצמות "יבשות מאוד" (פסוקים 1-14)

[תמונה]

פסוקים 1-2:

1 הָיְתָה עָלַי יַד־יהוה וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יהוה וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה, וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת.

2 וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב, וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל־פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד.

(הנביא יחזקאל מציין שהוא היה בהשפעת רוח אלוהים (השפעה נבואית…), גם בפרקים א 3, ג 22, ח 1 עד יא 24, מ 1 עד מח 35.)

בין אם הנביא נלקח למקום מסוים באופן פיזי, בין אם אלוהים הראה לו נתונים בחזון, אין הדבר עקרוני. העיקר הוא תכלית המסר שכולו אמת צרופה.

יחזקאל נמצא בבקעה מלאה בעצמות יבשות. – מה הן מסמלות?

בפסוק 11 אלוהים מסביר: "בֶּן־אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. הִנֵּה אוֹמְרִים: 'יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ'."

העצמות היבשות מסמלות את בני ישראל בארצות הגולה (ראה פסוק 12) כשהם חסרי אמונה לחלוטין בכל הקשור לחזרתם לארץ ההבטחה ושיקומם הרוחני.

מדוע שעם ישראל יהיה כה פסימי?

עמים רבים הוגלו מארצותיהם במרוצת ההיסטוריה, אך שום עם לא שמר את זהותו הלאומית וחזר למולדתו. כל עם שהוגלה ידע שתחילת גלותו הייתה גם מועד מות לאומיותו המקורית. ההיסטוריה והמציאות תמכו בחוסר האמונה של בני ישראל בכל הקשור לשיקומם הפיזי והרוחני.

פסוק 3:

וַיֹּאמֶר אֵלַי: "בֶּן־אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה?"
וָאֹמַר: "אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה יָדָעְתָּ."

אלוהים פונה ליחזקאל בשאלה, והנביא מבין שרק אלוהים יכול לשנות את המצב שלנגד עיניו. אם עצמות אלה יקומו לתחייה – יהיה זה נס מאלוהים.

פסוק 4:

וַיֹּאמֶר אֵלַי: "הִנָּבֵא עַל־הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: 'הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר־יהוה!'."

מכיוון שהעצמות היבשות מסמלות את עם ישראל בגולה במצב של חוסר תקווה, אלוהים מצווה על הנביא להכריז בפניהם את "דבר-יהוה" – את תכניתו רבת החסד של אלוהים. למרות מצבם האבוד, ידו לא קצרה מלהושיע – יש תקווה (ירמיהו כט 11-12, ל 8-9; ישעיהו נט).

הערה: יחזקאל ממלא במדויק אחר הוראותיו של אלוהים. הנביא מדבר אל ההעצמות היבשות ולא מכה בהן…ניתן לומר שיחזקאל היה מלא באמונה וגם למד מנסיונו של משה שהכה בצור ולא דיבר אליו כפי שציווה עליו אלוהים.

פסוק 5:

כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: "הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם."

אלוהים מבטיח לעצמות הללו – לבני ישראל שבגולה (פסוקים 11-12) – שהוא עצמו עומד לתת בהם רוח חיים. ובכן, אם העצמות ללא רוח חיים מסמלות את מצב העם בגולה, הרי שהכנסת רוח בהם מציינת את סיום הגלות וחידוש התקווה לחיי האומה. מדובר ברוח הנשמה המפיחה חיים בגוף ולא רוח הקודש בשלב זה.

שים לב שאלוהים לא בחר להשאיר את העצמות במצבן העגום ולהקים עם חדש. אלוהים בחר להקים את אותו עם ישראל אשר נמצא במצבו העגום ובכך להראות שהוא נאמן להבטחותיו לפעול עם ודרך עם ישראל המקורי (אל הרומים יא 29).

מטרת נס העצמות היבשות לישראל: "לדעת את יהוה"

פסוק 6:

"וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר, וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר, וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם. וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יהוה."

הנביא ממשיך לתאר את תקומת עם ישראל באופן סמלי: על העצמות עולים גידים, בשר ועור; אלוהים שם רוח חיים (נפש) בגוף החדש שקם. העם מבין כי רק אלוהים יכול לחולל נס כזה.

למילה "וִידַעְתֶּם" משמעות עמוקה: העם חוזר בתשובה לאלוהים ונכנע לרצונו. כך נוצר יחס של קרבה, קדושה וטוהר של העם לבוראו, ויחס זה לא יופר עוד לעולם. "לדעת את יהוה", משמע – להיות נושע.

בימינו, חלק ניכר מעם ישראל אכן עלה מארצות הגויים. אך מיעוט קטן בלבד "יודע את יהוה" וחי את היחס הקרוב של בן ואב המתואר בביטוי זה. לכן ניתן לקבוע כי נבואת העצמות היבשות טרם התגשמה במלואה. נבואת חזון העצמות היבשות מורכבת משלושה חלקים שעדיין לא הסתיימו.

התהליך של תקומת העצמות מזכיר את בריאת האדם בספר בראשית. בדרך זו, כולם יוכלו לזהות את יד יהוה בדבר, כי רק אלוהים מסוגל לברוא ולהעניק חיים במילת פיו. אלוהים אינו מבטיח רק את תקומתו הפיזית של עם ישראל, אלא גם את תקומתו הרוחנית.

פסוקים 7-10:

7 וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי, וַיְהִי־קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה־רַעַשׁ, וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל־עַצְמוֹ;

8 וְרָאִיתִי וְהִנֵּה־עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה, וְרוּחַ אֵין בָּהֶם.

9 וַיֹּאמֶר אֵלַי: "הִנָּבֵא אֶל־הָרוּחַ! הִנָּבֵא, בֶן־אָדָם, וְאָמַרְתָּ אֶל־הָרוּחַ: כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: 'מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ, וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ'."

10 וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי. וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל־רַגְלֵיהֶם – חַיִל גָּדוֹל מְאֹד־מְאֹד.

יחזקאל עושה כמצוות אלוהים ומתחיל לנבא. באותו הרגע, כאשר דבר אלוהים הוכרז, נשמע קול, והנה רעש. כתוצאה מכך העצמות התקרבו "עֶצֶם אֶל־עַצְמוֹ", הן עלו גידים ובשר, ואלוהים הלבישם עור.

המראה הנפרשׂ לעיני יחזקאל בשלב זה, הוא עמק מלא בגופות בני אדם – כולם שלמים אך מתים.

אלוהים מצווה על הנביא להמשיך לנבא, והפעם הוא פונה אל הרוח: "כה־אָמַר אֲדוֹנָי יְהוִה: 'מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בּוֹאִי הָרוּחַ, וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ'." – רוח חיים באה במתים. אלוהים נותן לכל אחד נפש חיה. כולם עומדים על רגליהם – המון עם רב.

התהליך המתואר נראה אמנם כמו תחיית מתים, אך ראוי לזכור שכל החזון מציין את החזרת התקווה לעם ישראל שבגולה. מדובר ב …

א. יציאתם מארצות גלותם לארץ ההבטחה – ארץ ישראל;

ב. איחוד עם ישראל מחדש כעם אחד שאינו מופרד יותר לשתי ממלכות

ג. תחיית העם מהבחינה הרוחנית – יצירת קשר של קִרבה, טוהר וקדושה בין העם לאלוהיו.

למה הכוונה במילים: וַיְהִי־קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה־רַעַשׁ…

הקול הינו מילת הציווי של אלוהים.

הרעש הינו התוצאה:

מה שהניעה את תחילת יציאת היהודים מארצותיהם ויישוב מחדש של ארץ ישראל היה אומנם רעש, אך לא רעידת אדמה במשמעות המילולית.

משנת 1881 ואילך אנו עדים לפוגרומים שהחלו ברוסיה ומזרח אירופה אשר גרמו ליהודי הארצות הללו לצאת מרוסיה ולהגר לארצות אחרות. חלקם של אותם יהודים שנסו על נפשם, הגיעו לארץ ישראל. הם היו בני העליה הראשונה.

לאחריה המשיכו הפוגרומים והיחס הקשה ליהודים ברוסיה וארצות מזרח אירופה. השיא היה בתקופת השואה.

הרעש שהנביא מתייחס אליו היה קשה לעם ישראל הרבה יותר מרעידת אדמה…

כאמור, הנביא יחזקאל אינו מציין בפסוקים אלו תחיה ממשית מן המתים. תחיה ממשית שכזו תתרחש בסמוך לחזרתו של ישוע המשיח ארצה. להלן מראי מקומות בתנ"ך המציינים תחיה מן המתים: ישעיהו כו 19, דניאל יב, דברים לב 39, שמואל א ב 6, איוב יט 25-26.

פסוקים 11-12:

11 וַיֹּאמֶר אֵלַי: "בֶּן־אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. הִנֵּה אֹמְרִים: 'יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לנוּ'.

12 "לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: 'הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת־קִבְרוֹתֵיכֶם, וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל'."

פסוקים אלה מהווים סיכום כללי של כל החזון:

– העצמות היבשות הן כל בית ישראל בארצות גלותם; ארצות הגלות כקברים

– הם סבורים כי אבדה תקוותם לחזור לארצם (ארץ ישראל) ולחיות שוב בעצמאות לאומית.

– "נִגְזַרְנוּ לָנוּ" – "אנחנו כרותים – אין כל תקווה לתיקון".

– לעומת זאת אלוהים אומר: "אני פותח את קברותיכם ומעלה אתכם מארצות גלותכם לארץ ישראל." מחלץ אתכם מצרותיכם

פסוקים 13-14:

"וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יהוה, בְּפִתְחִי אֶת־קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי."

"וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל־אַדְמַתְכֶם, וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי – יהוה – דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי", נְאֻם־יהוה.

פסוקים 14-13 מהווים חזרה על התהליך המוביל להשגת מטרתו של אלוהים: "אתם – עם ישראל – תהיו עדים לנס השיקום המשתווה לתחייה מן המתים ולבריאה כמו בבראשית. אתם תבינו שזהו מעשה פלא שלי. אתם תחזרו בתשובה ובאמונה אליי."

פסוקים 13-14 מלמדים אותנו בין היתר אודות התהליך הכרונולוגי שיוביל לגאולת עם ישראל.

פסוקים אלו משתווים לנאמר מפי הנביא ירמיה בספר ירמיה פרק לג 7-9:

"…והשיבותי את שבות יהודה ואת שבות ישראל, ובניתים כבראשונה. וטיהרתים מכל עוונם אשר חטאו לי, וסלחתי לכל עוונותיהם אשר חטאו לי ואשר פשעו בי. והייתה לי לשם ששון לתהילה ולתפארת לכל גויי הארץ, אשר ישמעו את כל הטובה אשר אנוכי עושה אותם ופחדו ורגזו על כל הטובה ועל כל השלום אשר אנוכי עושה לה."

גם הנביא ירמיה מציין את אותו המסר כמו יחזקאל.

התהליך בו נמצא עם ישראל מאז ועד גאולתו בעתיד הוא:

א. אלוהים מחזיר את בני עמו לנחלה שהבטיח להם בברית עם אברהם.

ב. עם ישראל יהיה מאוחד ולא יהיה יותר מחולק לממלכות שונות.

ג. אלוהים יטהר את העם מחטאותיו – חזרה בתשובה.

ד. עם ישראל ממלא את ייעודו המקורי – משרת אלוהים ומפאר את שמו

שים לב! התגשמות חזון העצמות היבשות עדיין בתהליך. כשהמשיח יחזור ארצה נזכה לראות את הסוף המבורך הכולל חזרה בתשובה של שארית עם ישראל, תחיית העם לחיים רוחניים (המלאות כל עם ישראל ברוח הקודש) וישיבתו בתוך גבולות הארץ כפי שהובטחו לאבות. כך יידעו כולם שאלוהים מבטיח ומקיים. אל לנו להתפלא מנבואות ארוכות מועד בעלות שלבים רבים (ראה דניאל ב,ז,ט, יחזקאל מז-מח, אל הרומים יא 26).

סיכום זה שבפסוקים 14-13 מצטרף ללקח של פרק לו: יהוה עושה כל זאת לא מפאת צדקתו של עם ישראל ומעשיהם הטובים, אלא מכיוון שהוא נאמן להבטחותיו.

אלוהים יביא בחסדו ובריבונותו את עם ישראל למקום בו העם ימלא את ייעודו ויפאר את שם אלוהים.

נס השיקום מיד אלוהים למען עמו יגרום לפליאה, הן מצד בני ישראל והן מצד הגויים. כך יתקדש שם אלוהים בפי כל.

אלוהים עושה הכל למען שמו!

הערה:

דברי הנביא יחזקאל מלמדים שמקומם של בני ישראל הוא בארץ ישראל. היציאה לגלויות הייתה מתמיד תוצאת לוואי לחטאי עם ישראל.

מאז הוקמה מדינת ישראל, שליטיה משקיעים מאמצים רבים בהעלאת יהודי התפוצות לארץ ישראל.

רבים מאיתנו היו עדים לגלי העליה מאירופה, צפון אפריקה, ברית המועצות, ואת מבצע העלאת יהודי אתיופיה לישראל.

מדינת ישראל ידועה כמדינת עלייה. הדוקטרינה הזו הטבועה בלב שליטי המדינה דורשת השקעות כלכליות רבות. האדם המאמין יודע שאלוהים עומד מאחורי האירועים הללו.

מהי מטרתו של אלוהים בהעלאת בני ישראל לנחלתם?

א. לזזקם מבחינה רוחנית

ב. להכינם לתכלית לשמה בראם ובחר בהם – ממלכת כוהנים

האם יהודי מאמין בישוע מחוייב לעלות לישראל?

לא!

היהודי הנושע כבר מגשים בחייו היום את התכלית של עם ישראל.

א. הוא נושע

ב. הוא משרת את אלוהים ככוהן.

לכן, כנושע, כוהן לאלוהים, על כל מאמין לשרת את אלוהים במקום שרוח אלוהים מדריכו להיות שם.

האיחוד (15-23)

בפסוקים 15-23 אלוהים מציג לפני יחזקאל, לפני בני ישראל ולפנינו נבואה נפלאה נוספת שניתנת כמחזה מוחשי.

רקע היסטורי:

מאז מות שלמה המלך בשנת 931 לפני הספירה (מלכים א יא 26-40) נחלק עם ישראל לשתי ממלכות:

– "עשרת השבטים", "ממלכת ישראל" או "ממלכת אפרים" על שם ירבעם בן-נבט האפרתי;

– "ממלכת יהודה" הכוללת בתוכה את השבטים יהודה ובנימין.

עשרת השבטים הוגלו לאשור בשנת 722 לפנה"ס. ממלכת יהודה הכוללת את שבט יהודה ובנימין בעיקר, הוגלו לבבל בין השנים 605-586 לפנה"ס. ראוי לציין שבעת פירוד ישראל לשתי ממלכות, רבים הצטרפו לממלכת יהודה וכך ממלכה זו כללה נציגים מכל השבטים (דברה"ב יא 13-17).

במילים פשוטות, מאז פירוד ישראל לשתי ממלכות, התגוררו ביהודה יהודים מכלל 12 שבטי ישראל.

ספרי עזרא ונחמיה מציינים שמות יהודים שעלו ארצה מבבל שמקורם מכלל שבטי ישראל.

בבשורת לוקס ב 36 מצויינת חנה משבט אשר. שאול השליח היה משבט בנימין.

כשחזרו העולים מבבל, רבים מהם היו משבט יהודה והשתכנו באיזור יהודה. מסיבה זו נקראו כולם – יהודים.

עלינו לזכור שנציגים מכל שבטי ישראל עלו ארצה ושמרו על זהותם השבטית, לפחות עד חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה.

יהודים רבים מתו בגולה ואחרים בחרו לא לעלות בחזרה לארץ ישראל. למרות זאת, אותם נציגים מכלל שבטי ישראל הבטיחו את המשך קיום כלל השבטים.

בספר חזון יוחנן ז, אלוהים חותם 12000 איש מכל אחד משבטי ישראל כדי להבטיח את קיומם בתקופת צרת יעקב.

הנביא יחזקאל בפרקים מז-מח מציין שנחלת ישראל תחולק כך שכל אחד משבטי ישראל יקבל את חלקו בארץ.

לאור כל הכתוב, ניתן לקבוע ששום שבט אינו חסר ומובטחת לעם ישראל אחדות של כל 12 השבטים.

בפסוקים 15-23, אלוהים מלמד בעזרת כלים, באופן חזותי, שעם ישראל החוזר מהגלות יעלה כעם מאוחד, ולא מפורד ומנוכר זה לזה כפי שהיה בעבר (ראה גם ישעיהו יא 11-13; ירמיהו ג 18; הושע ב 2).

למרות שעם ישראל כיום אינו מחולק לשבטים, העם עדיין אינו מאוחד מבחינה רוחנית, אינו חדור מטרה אחת ואינו נוחל את ארץ ישראל השלמה.

מכאן, אנו עדיין מחכים להתגשמות מלאה של חלק זה בנבואה.

פסוקים 15-17:

15 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃

16 "וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, קַח־לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו: 'לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חברו (חֲבֵרָיו)'; וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו: 'לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל חברו (חֲבֵרָיו)';

17 וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל־אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ."

אלוהים מצווה על הנביא לקחת שני מקלות, ולכתוב על אחד: "לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו" ועל השני: "לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו". (אפרים הוא בנו של יוסף. שניהם משמשים כשמות נרדפים כדי לציין את ממלכת ישראל. ראה – יהושוע יז 17, עמוס ה 6, זכריה י 6, תהילים עח 67, התגלות ז 5-8, יוסף מצוין במקום אפרים).

חֲבֵרָיו – הכוונה לשאר השבטים המחוברים אליו.

לשבט יהודה הצטרף שבט בנימין

שאר השבטים היו חלק מממלכת ישראל.

כל אחד משני העצים מסמל אחד משני חלקי הממלכה השלמה. שניהם ביחד מסמלים את כלל בני ישראל שהם צאצאי אברהם, יצחק ויעקב. הנביא מצוּוה לקרב את שני העצים כדי שייראו כעץ אחד בידיו (בראשית יא 1 אחדים = אחד).

פסוקים 18-20:

18 וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר: "הֲלוֹא־תַגִּיד לָנוּ מָה־אֵלֶּה לָּךְ?",

19 דַּבֵּר אֲלֵהֶם, כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: "הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת־עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד־אֶפְרַיִם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חברו (חֲבֵרָיו), וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת־עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי."

20 וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר־תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם בְּיָדְךָ לְעֵינֵיהֶם.

המחזה יהיה ברור ביותר. הרי תמונה שווה אלף מילים! – "אם בני עמך ישאלו לפשרו, תאמר להם את משמעות חיבור המקלות: עם ישראל עתיד להתאחד לעם אחד מאוחד ולא יהיו יותר ממלכות נפרדות." (ירמיה ג 18, כג 5-6, ל 3, הושע ב 2, עמוס ט 11).

הערה:

המחזה שיחזקאל הציג לפני יהודי הגולה היה מהמם עד בלתי אפשרי.

רוב שומעיו נולדו כמאה שנים לאחר שממלכת ישראל נכבשה ותושביה נלקחו לגלות באשור.

כל הרעיון של איחוד העם על כל שבטיו וחזרה לאדמתו המקורית נשמע הזוי או דורש נס בסדר גודל של הבריאה…

אנא חישבו על מורכבות הנבואה.

על מנת להעלות את בני ישראל לארצם, יש צורך לפעול בלב שליטי הארצות בהם מתגוררים אותם יהודים למען יאפשרו להם להגר מארצם. יש צורך לאחד את לב בני ישראל להגר ולבחור בארץ ישראל. יש צורך ליצור מצב ואירועים שיגררו החלטה שכזו בלב בני ישראל שבגולה ומן הסתם גם הצורך להכין את המקום בישראל לקליטתם.

את כל הנאמר מעלה יש צורך לעשות באותה העת…

זה פרוייקט בסדר גודל שרק אלוהים יכול לעשות.

מפסוק 21 אלוהים מסכם את מהלך ההתפתחויות העתידיות בעם ישראל – ממצבם האומלל בגלות ועד היום שבו ייהנו מקרבה למשיח כאשר ימלוך בארץ ההבטחה:

שלב א: חזרה מהגלות אל ארץ ההבטחה

פסוק 21:

וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: "הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ־שָׁם, וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל־אַדְמָתָם."

משמע – קיבוץ עם ישראל הוא מעשה ידו של אלוהים ולא פועל גבורה או חכמה הנובעים מעם ישראל. ה' הוא זה הריבון והשליט על מהלכי שליטי העמים (ישעיה מח 12-16, תהילים ב, דניאל ד 31-34).

שלב ב: איחוד

פסוק 22:

"וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ; וְלֹא יהיה־ (יִהְיוּ־) עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד."

בנוסף לאיחוד, לביטול החלוקה לשתי ממלכות, ובנוסף לישיבה בגבולות הארץ כפי שהובטחו לאבות (ראה יחזקאל מז-מח), יש כאן הבטחה נוספת: מלך אחד ימלוך על ישראל (דגש על אחדות העם – הושע ב 2, שמואל ב ז 23). פרטים נוספים אודותיו ראה פסוק 24.

הסיבה לאיחוד העם אינה מונעת מרגש אלא מהווה קיום רצונו ותוכניתו של אלוהים בעבור עם ישראל.

אלוהים קבע שבית דוד ימלוך על כלל ישראל ולכן מבחינתו של אלוהים אין מקום לשתי ממלכות כמצב נצחי (תהילים פט 19-37). ניתוק מכלל שבטי ישראל נחשב למרד (מל"א יב 19, דברה"ב י 19).

יתרה על כך, אלוהים קבע את המקדש שבירושלים להיות מוקד תפילת העם (מל"א ח 28-52, דברה"ב ז 14-15). כמו כן, ציווה אלוהים על כל זכר להופיע לפני אלוהים במקדש בשלושת הרגלים (שמות כג 14-17, לד 23, דברים טז 16-17).

מכאן, אחדות ישראל היא צעד הכרחי בדרך להגשמת תוכניתו של אלוהים בעבור עם ישראל.

שלב ג: טיהור רוחני

פסוק 23:

"וְלֹא יִטַמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם; וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם, וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ־לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים."

הנביא מציין תקופה בה עם ישראל לא יטמא עוד בעבודת אלילים. הנביא זכריה (יג 1, וכן גם צפניה בפרק ג, הושע ב 18-25) מציין את אותה נבואה שתתגשם לאחר שובו של ישוע המשיח ארצה.

"ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים, לחטאת ולנידה."

לביטוי "הושעתי אותם מכל מושבותיהם" שתי אפשרויות של פירוש:

א. "היצלתי אותם ממקומות מגוריהם (מוֹשָׁבוֹת) בגלות בהם חיו בחטא";

ב. "הושעתי אותם מהחזרה הכפייתית הבלתי פוסקת על אותם חטאים (מְשׁוּבוֹת)".

אלוהים מבטיח לטהר את בני ישראל מעוונותיהם, כך ששייכותם לאלוהים קדוש וטהור תראה בברור. רק אז העם – שארית ישראל העתידית – יוכל ליהנות מהתחברות עם אלוהים, הכוללת שרות ומילוי התכלית שלשמה נבחר ומגורים על כל שטח הארץ המובטחת (שמות יט 5-6; רומים יא 26; זכריה ג 9, יב 10, ח 23).

הבטחות אלה מגשימות באופן נפלא את הבריתות הבאות:

פס' 21. ברית אברהם (בראשית יב 3-1) – נחלת הארץ;

פס' 22. ברית דוד (שמואל ב, ז 16) – מלך אחד על ממלכה אחת;

פס' 23. הברית החדשה (ירמיהו לא 31-34) – העם טוהר מחטא, תורת אלוהים כתובה על לבו, העם "יודע את יהוה".

מה יכול וצריך לעשות כל יהודי, צאצא לאברהם, יצחק ויעקב היום, הקורא שורות אלו ומשתוקק שיתגשמו בחייו?

מה צריך לעשות היום כל יהודי כדי לזכות בלב טהור ולהיוושע?

כל אדם בין אם הוא יהודי או גוי חייב לעבור את השלבים הבאים כדי להיוושע, שהרי קיימת רק דרך אחת לישועה – לרצות את רצונו של אלוהים (יוחנן יד 6, מעשי השליחים ד 12).

לפענח נכונה את עוצמת הבריאה ומרכיביה ולהבין שקיים בורא. לקרא את כתבי הקודש (תנ"ך וברית חדשה), או לשמוע את הבשורה מפי אדם כלשהו (תהילים יט, אל הרומים א 18-32, י 14-17).

להתפלל ולבקש מאלוהים הבורא עולם ומתואר בכתבי הקודש סליחה על חטאיי וכפרת חטאים. לבקש ממנו חסד של פקיחת עיני הלב והפנמת דברו ורצונו לחיי.

להבין ולהאמין שישוע הוא בן האלוהים, מושיע וגואל בני האדם מזעם אלוהים. שאלוהים-הבן בא לעולם בדמות אדם – ישוע, כדי להוות קורבן כפרת חטאים טהור ומושלם בעיני אלוהים האב. במותו המכפר שולם התשלום לכפרת חטאי בני האדם. בתחייתו התגלה לנו שקורבן המשיח התקבל (אל הרומים י 9-10, א 4, קור"ב ה 21).

ישוע הגשים בחייו ומותו את כל הנבואות שבתנ"ך שניבאו אודות המשיח, מכפר חטאי בני האדם (ישעיה נג, מיכה ה 1, ישעיה ז 14, ט 5-6, זכריה ט 9, דניאל ט 24-27).

כל המאמין בישוע כאדון ומושיע מן החטא, הריהו לוקח חלק בברית החדשה שהאדון ישוע המשיח הקים במותו המכפר.

הדרך היחידה שבה בן ישראל – או כל אדם – יכול להיטהר מעוון וחטא היא דרך תנאי הברית החדשה כפי שפורטו על־ידי ירמיהו הנביא בפרק לא 30-34.

ירמיהו הנביא כבר הבהיר שאלוהים עתיד להקים ברית חדשה עם עמו ישראל. הברית החדשה החלה במותו מכפר החטאים של ישוע המשיח (ירמיה לא 30-34, מתי כו, קור"א ה). מי שמסרב להיכנס בברית חדשה עם אלוהים נשאר עם חטאו ואשמתו. סופו הוא המשפט האחרון והניתוק הנצחי מאלוהים.

אדם שכזה מוכיח כי לא הבין את תכלית התורה (אל הגלטים ג 23-25).

כל המאמין שישוע הוא המשיח אשר בא לעולם כדי לשלם בדמו את מחיר כפרת החטאים שלו, זוכה לסליחת חטאים ונחשב בעיני אלוהים לצדיק ורצוי (ישעיהו נג). דם כפרת החטאים של המשיח ישוע מעניק לנו קרבה לאלוהים האב וזכות להיקרא בנים לאלוהים (אל הגלטים ג 26 – ד 8).

המשיח ישוע לקח על עצמו את זעם אלוהים המיועד לחוטאים כמוני וכמוך, והעניק למאמינים בו את שלומו (ישעיה נג 5-6, קור"ב ה 21).

לכל ילדיו העניק אלוהים את רוח הקודש ששוכן בגופם (אל האפסים א 13-14, קור"א ג 16).

רוח הקודש מעניק לכל מאמין בישוע את פרי הרוח ומתנות הרוח.

פרי הרוח זה סך תכונות האופי שאלוהים מצפה מכל אחד מילדיו לבטא בכל תחום בחייו (אל הגלטים ה 22-23).

מתנות הרוח הן יכולות מקצועיים, כשרונות מיוחדים שאלוהים מעניק לכל אחד מילדיו על פי רצונו של אלוהים, ובתכשרונות ומקצועות אלו, אלוהים מצפה מילדיו לשרת אותו במסגרת גוף המשיח – הקהילה (קור"א יב, אל הרומים יב, אל האפסים ד).

מאמין כנה ובוגר מבחינה רוחנית, מבטא את אמונתו בחיים יומיומיים התואמים לרצון אלוהים.

מכיוון שאין כל דרך אחרת להיוושע, ואין כל אמת אחרת מלבד זו הכתובה בתנ"ך ובברית החדשה, יש להראות לכלל העמים מה על האדם לעשות כדי להיוושע ולהיות רצוי בעיני בוראו. את הזכות הנפלאה של הכרזת הבשורה, אלוהים העמיד לפני בני ישראל כזכות ראשונים.

בהופעתו, פעולותיו, מותו המכפר ותחייתו של ישוע המשיח התגשמו כל המצוות בתנ"ך שהיוו צל וסמל למשיח ופועלו (אל הקולוסים ב 16-17, אל הגלטים ג 23-25, ד 1-10, אל העברים ז-י).

במותו המכפר קמה הברית החדשה שעליה ניבא ירמיה הנביא (לא 30-34).

שים לב! אין הדבר אומר שעקרונות עשרת הדברות בוטלו:

– כל החוקים המציינים ומבטאים את תכונותיו הנצחיות של אלוהים יהוו בהכרח חלק מכל ברית שאלוהים כורת, ואנו אכן מוצאים אותם מפורטים ומחודדים בברית החדשה.

– מרותן של כל המצוות והחוקים שהיוו סמלים למשיח ופועלו פגה ובטלה מכיוון שהמשיח הגשימן (ראה גלטים ג 23-25; ד' 8-11, אל הקולוסים ב' 16-17, איגרת אל העברים ד-י). למאמין יש את החירות לשמור סמלים אך ככלי להכוונה למשיח ולא כתכלית.

המלך

פסוק 24:

"וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם. וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ, וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם."

אלוהים מבטיח להעמיד מלך, רועה, על ישראל. – למי הכוונה? מה זהות המלך המיועד?

המלך המובטח הוא המשיח ישוע.

זהותו מתוארת בפרוטרוט בכתובים:

ישעיהו ז 14, ט 5-6, שמואל ב ז 8-17, מתי א 1, 23, לוקס א 32: ישוע נולד מבתולה, הוא בן האלוהים – עמנו-אל ועתיד לשבת על כסא דוד לעולם.
מיכה ה 1, ד 8: ישוע נולד בבית לחם אפרתה. הוא משבט יהודה ונולד בנחלת יהודה
ישעיה יא 1-10: ישוע הוא חוטר מגזע ישי ומתוקף היותו אלוהים הבן, הוא מסוגל לרסן את החטא בעולם כך שהטבע מתקיים כפי שהיה לפני כניסת החטא לבריאה.
יוחנן ט, יא, וכל ארבעת ספרי הבשורה: ישוע המשיח הוכיח בחייו ומעשיו דרך מופתים ואותות על-טבעיים שהוא אכן המשיח המובטח: ריפוי חולים, גירוש שדים והקמת מתים לתחייה.
דניאל ט 24-27, ישעיה נג: ישוע המשיח מת מוות אלים, כקורבן כפרת חטאים הנושא את זעם אלוהים עליו, כדי להעניק שלום וכפרת חטאים לכל המאמינים בו. את זאת עשה ישוע בדיוק בתאריך שציין דניאל הנביא – פסח 32 לספירה.
תהילים ב, ישעיהו כד 23; יחזקאל לד 23-24; ירמיהו כג 5-8, ל 9; דניאל ב 35, 45, ז 13-14, 27; מתי כה 31, 34, 40; ישעיהו ב, יא; מיכה ד 1-7, ועוד: ישוע המשיח עתיד למלוך על העולם בשובו ארצה לאחר צרת יעקב. אז יוכח לכל בני האדם כי ישוע הוא אומנם נס לעמים – הבורא והמלך המובטח.

כאשר המשיח ישוע יחזור ארצה הוא יקים את ממלכתו הארצית. היא תתקיים בעולם למשך 1000 שנים (התגלות כ, תהילים ב, ישעיה כד 23). לאחר תקופה זו תחל תקופת הנצח (התגלות כא-כב).

המלך המיועד – ישוע המשיח – יהיה הרועה הטוב (תהילים כג) אשר ינהיג את כל עם ישראל ושאר בני האדם בממלכתו ללכת באמת אלוהים ולשמור את מצוותיו (ישעיה ב, מיכה ד).

ישנם הטוענים שדוד המלך, בנו הביולוגי של ישי, ואביו של שלמה יקום לתחייה ויהיה מלך על ישראל.

האם דוד ישרת בממלכת המשיח כמלך ישראל?

אינני חושב כך, כי תפקיד המלך מיועד למשיח ישוע – לבן דוד הנצחי המובטח בתנ"ך והוא אינו חולק את כסאו עם אף מלך אחר (ישעיה מב 8, שמות כג 20-21, דניאל ב – האבן הכותשת את הצלם אינה חולקת את מלכות העולם עם שום גורם אחר…).

פסוק 25 מציין את התפקיד שאלוהים מיעד לדוד המלך, בנו של ישי ואביו של שלמה :

"וְיָשְׁבוּ עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ־בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם, וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד־עוֹלָם, וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם." [ראה גם יחזקאל לד 24-25]

אלוהים חוזר ומדגיש כי …

– עם ישראל המבורך ישכון על אדמתו המובטחת – בנחלה שהובטחה לאברהם ולאבות, וזאת לאורך כל תקופת ממלכת המשיח (בראשית יב 7, כו 24, לה 12);

הפסוק הזה מציין מספר עובדות חשובות ומעודדות.

א. דוד המלך עתיד לקום מן המתים ולחיות בממלכת ישוע המשיח.

לאור זאת, יחד עם דוד המלך יקומו לתחייה כל אלו שמתו כמאמינים נושעים לפני שקמה הברית החדשה בדם ישוע המשיח. עלינו לצפות לכך שיחד עם דוד ישרתו את המשיח אברהם, משה, יצחק וצדיקים רבים אחרים (דניאל יב 1-3).

ב. עם ישראל יקבל את נחלתו המובטחת מאלוהים. עם ישראל יזכה ליהנות מנחלת ההבטחה לעולמים (יחזקאל מז-מח).

ג. דוד המלך ישרת בממלכת המשיח בתפקיד – נשיא.

ישנם שישאלו, האם דוד המלך ראוי להיות נשיא לאור השגיאות – חטאים שעשה בעת היותו מלך על ישראל?

דוד נבחר למלך בחסד אלוהים כי אלוהים היה זה שידע את ליבו (שמואל א טז)

למרות שדוד חטא, הוא מהווה דוגמא ומופת לחוטא אשר חוזר בתשובה מלב כואב ומתחנן לחסד אלוהים.

דוד המלך שילם ביוקר על חטאיו והמשיך לפאר את אלוהים ביודעו שאלוהים צדיק וכל עונש שנתן לו היה בצדק (תהילים נא, ופרק לב 1-2).

@@@@@make into boxed item@@@@@

חזון העצמות היבשות אינו מדבר על קהילת המשיח!

נבואה זו ורבות אחרות בכתבי הקודש הנן בסיס איתן לטענה שאלוהים לא סיים את תוכניותיו עבור עם ישראל, צאצאי אברהם, יצחק ויעקב. אדרבא, כל ההבטחות לעם ישראל הכוללות, נחלה, ממלכת כוהנים, עתידות להתגשם באופן מילולי ובמלואן.

גוף המשיח, הקהילה, לא נועד להחליף את עם ישראל לעולם. הוא מבצע כעת חלק מהתפקיד שעם ישראל היה אמור ליישם כעת אך אינו ממלאו מפאת דחייתו את ישוע המשיח כמושיעו. – תפקיד הקהילה בעולם (לבשר לעולם את בשורת הישועה ולהקניא את עם ישראל כדי שיחזור למושיעו – מע"ש א, אל הרומים יא 11) ימשיך עד אשר תילקח הקהילה השמיימה.

אילו לאלוהים לא הייתה תוכנית מיוחדת עבור עם ישראל, שאול השליח לא היה מציין שתפקיד הגויים הנושעים זה להקניא את ישראל לישועה…(אל הרומים יא 11-16).

לאחר שהקהילה תילקח השמיימה (ההילקחות), אלוהים ישבור את עורפו הקשה (מבחינה רוחנית) של עמו ישראל וישאיר שארית שתיכנע לישוע. שבירת העורף הקשה (מבחינה רוחנית) של עם ישראל תתרחש בתקופת שבע שנות הצרה, תקופה הנקראת – צרת יעקוב (זכריה יב-יד, ירמיה ל, התגלות ו-יט). שארית זו תהווה כלל עם ישראל, והיא תגשים את כל התכלית ההיסטורית שאלוהים מיעד לעמו הנבחר – זרע אברהם, יצחק ויעקב.

כשהמשיח ישוע יחזור ארצה בסיום תקופת צרת יעקב, תחזור עימו הקהילה שנלקחה השמיימה. ישוע המשיח יקים את ממלכתו בת 1000 השנים. בממלכה זו עם ישראל ישרת כממלכת כוהנים. הקהילה אשר חזרה עם ישוע המשיח ארצה (בגוף שמיימי, נצחי) תמלוך עם המשיח בממלכתו.

שימו לב:

בתקופת ממלכת המשיח בת 1000 השנים יהיו בארץ שני סוגים של בני אדם.

אלו ששרדו את צרת יעקב (יהודים וגויים). הם ימשיכו לחיות בגופם הרגיל. הם יתחתנו ויתרבו אך כעת כנושעים. שארית עם ישראל ישכנו בנחלה המובטחת כפי שאלוהים הבטיח לאבות האומה. הנביא יחזקאל משרטט שוב את הנחלה וחלוקתה לשבטים (ראה יחזקאל מז-מח). אז, ימלא עם ישראל את הייעוד לו נבחר – ממלכת כוהנים (שמות יט 5-6).
אלו שנלקחו השמימה לפני תחילת 7 שנות צרת יעקב (הקהילה שמורכבת מיהודים וגויים נושעים), חוזרים ארצה עם ישוע כשהם עם גוף שמיימי, מושלם שאינו כפוף או מושפע יותר מן החטא. הם לא יתחתנו ויתרבו. קבוצה זו תמלוך עם האדון (תסל"א ד 13-18, זכריה יד 5, התגלות יט 11 ואילך, קור"א טו 50 ואילך).
במעמד חזרתו של המשיח ישוע ארצה, תתרחש תחיית המתים שעליה מנבא דניאל הנביא בפרק יב. בתקומה זו יתעוררו לחיים "קדושי התנ"ך". הכוונה לכל הצדיקים אשר מתו לפני תקומת גוף המשיח – הקהילה – בספר מעשי השליחים ב. קדושים אלו ימלאו תפקידים במלכות המשיח הארצית על פי קביעתו של אלוהים. לדוגמא – דוד המלך יהיה נשיא!

@@@@@end boxed item@@@@@

פסוקים 26-28:

26 וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם. וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם, וְנָתַתִּי אֶת־מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם.

27 וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם.

28 וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יהוה, מְקַדֵּשׁ אֶת־יִשְׂרָאֵל, בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם.

אלוהים מכריז דרך יחזקאל מסר דומה לזה שנתן בפיו של ירמיהו הנביא בפרק לא פסוקים 31-37:

31 "הִנֵּה יָמִים בָּאִים," נְאֻם־יהוה, "וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה.

32 לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם," נְאֻם־יהוה.

33 "כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם," נְאֻם־יהוה: "נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל־לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם.

34 וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת־אָחִיו לֵאמֹר: 'דְּעוּ אֶת־יהוה', כִּי־כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם," נְאֻם־יהוה, "כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר־עוֹד."

35 כֹּה אָמַר יהוה, נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה, רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, יהוה צְבָאוֹת שְׁמוֹ:

36 "אִם־יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי," נְאֻם־יהוה, "גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל־הַיָּמִים."

37 כֹּה אָמַר יהוה: "אִם־יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי־אֶרֶץ לְמָטָּה, גַּם־אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל־זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל־כָּל־אֲשֶׁר עָשׂוּ," נְאֻם־יהוה.

מה שאמר אלוהים ליחזקאל במילים בודדות, הוא אמר לירמיה הנביא בפירוט רב יותר.

אלוהים מודיע לנביא ירמיה שהוא עתיד לכרות עם עם ישראל "בְּרִית שָׁלוֹם" שתעמוד לעולם. ברית זו היא הברית החדשה אשר קמה בדמו המכפר של ישוע המשיח (מתי כ"ו 26-29, א-קורינתים י"א 25).

מבחינתו של ירמיה או בני תקופתו, לעם ישראל מחכה תקופת שלום גשמית ושלווה רוחנית, תקופה של פוריות וקרבה ישירה לאלוהים השוכן בקרב עמו בתוך ירושלים, עיר קודשו.

הברית החדשה מכונה "ברית שלום" בפי הנביא ישעיה (נד 10).

הברית החדשה מכונה "ברית עולם" גם כן בפי הנביא ישעיה (נה 3, סא 8) ובפי הנביא ירמיה (לב 40) ויחזקאל (טז 60-63).

למה הכוונה במילים "ברית שלום"? מה כלול בשלום הזה?

השלום שהנביא מתייחס אליו הוא בראשונה שלום עם אלוהים. ז"א שעם ישראל כולו ייוושע, יחווה סליחת חטאים ותוסר העויינות בין עם ישראל לאלוהים. את מקומה של העויינות בת אלפי שנים [עקב דחיית המשיח ישוע], ימלא שלום (אל הרומים ה).

השלום עם אלוהים יתבטא בתחומים פיזיים ורוחניים.

עם ישראל ישרת את אלוהים ככוהנים באמונה וקדושה
ה' יעניק לעמו גבולות בטוחים ושקטים – שלום מדיני
כלכלה שופעת.
בריאות – אורך ימים (ישעיה סה 20-25)
אחדות

כל הברכות הנ"ל יהוו מנת חלקם של עם ישראל לעולם.

ישנן בריתות אחרות המוזכרות בכתבי הקודש שגם עליהן נאמר כי הן לעולם:

הברית עם נח (בראשית ט 12-16)
ברית אברהם (בראשית יז 7, 13, 19, דברה"א טז 17, תהילים ק"ה 10)
הברית עם דוד (שמ"ב כג 5, תהילים פט 34-37, ירמיה לג 20-26)
יום השבת (שמות לא 16, ויקרא כד 8-9, במדבר יח 19). עלינו לזכור עם כן שבאיגרת אל העברים פרק ד, יום השבת מוזכר כסמל של מנוחת הישועה.

הערה: בספר ויקרא כד 8-9 נאמר גם כי לחם הפנים יהיה עבור הכהנים בני אהרון לחוקת עולם.

אנו יודעים לאור הנאמר אודות הברית החדשה, שכהונת בני אהרון היא דבר זמני ולא תימשך לנצח נצחים. במלכות אלוהים הנצחית אין כל תיאור לכהונת בני אהרון (התגלות כ-כב).

אם כן, למה מתכוון אלוהים כשהוא אומר "לעולם" בכתבי הקודש?

המילה "לעולם" גם מציינת – עידן, תקופה מסויימת בה ברית מסויימת בתוקף, ולאו דווקא נצח נצחים.

לראיה:

אלוהים הבטיח לעם ישראל את ארץ כנען לאחוזת עולם (בראשית יז 8, מח 4, ירמיה ז 7, כה 5), אך כדור הארץ כפי שאנו מכירים אותו לא יישאר לעד (ישעיה סה 17, סו 22, פטר"ב ג 10-11).

חשוב לציין יחד עם זאת שגם בבריאה המחודשת של אלוהים קיימת העיר ירושלים השמיימית ושמות שנים עשר שערי העיר על שם שנים עשר שבטי ישראל. כך ששם ישראל נשאר לעדי עד.

עם ישראל נצטווה לחגוג את הפסח לעולם (שמות יב 14), אך אין כל תיעוד לכך שהחג ייחוג בתקופת הנצח שלאחר ממלכת 1000 השנים של המשיח ישוע בארץ.

אלוהים הבטיח שבני אהרון ישמשו כהנים לעולם (שמות כט 28), אך כהונה זו אינה קיימת בתקופת הנצח.

העבד הנרצע הינו עבד לעולם לאדונו, אך העבד יכול להיות עבד רק כל עוד הוא חי ולא לעולמי עד (שמות כא 6, דברים טו 17), כמו כן, העבד הנרצע משוחרר בשנת היובל…או במות אדונו ו-או אלו שהוא "שייך" להם.

האם הברית החדשה שקמה בדמו המכפר חטאים של ישוע המשיח מהווה שדרוג או תוספת לברית משה שניתנה במעמד הר סיני?

ראה תשובה בפרשנות ליחזקאל טז.

הנביא יחזקאל מציין את בית המקדש.

בית המקדש עתיד להיבנות. אין מדובר על המקדש המוזכר בספר דניאל (ט 25-27), שהרי מקדש זה ייבנה לפני או במהלך תקופת "צרת יעקב" ולא ישרוד את רעידות האדמה והאירועים הסמוכים לשובו של ישוע המשיח ארצה.

בית המקדש המוזכר בספר דניאל ט הינו המשכן שישרת את צר-המשיח. סופו של הבנין הזה להיחרב.

הפסוק אשר מהווה הוכחה חותכת לבניית המקדש על־ידי המשיח נמצא בספר זכריה פרק ו פסוקים 12-13:

12 וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר: "כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת לֵאמֹר: 'הִנֵּה־אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח, וּבָנָה אֶת־הֵיכַל יהוה;

13 וְהוּא יִבְנֶה אֶת־הֵיכַל יהוה וְהוּא־יִשָּׂא הוֹד, וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל־כִּסְאוֹ, וְהָיָה כֹהֵן עַל־כִּסְאוֹ, וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם'."

"צֶמַח" (הנקרא גם "חוֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי"; "נֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו" – ישעיהו יא 1) – כלומר משיח בן־דוד – יבנה את היכלו כאשר יחזור. מדובר על בית מקדש חדש. כל המעוניין לראות בדמיונו את ההיכל החדש ואת עבודת הקודש המתנהלת בו, מוזמן לקרא את דברי יחזקאל בפרקים מ–מז.

הערה:

בבית המקדש החדש אשר אותו יבנה המשיח, יהיה המשיח גם מלך וגם כהן גדול.

שילוב תפקידים שכזה אינו אפשרי במסגרת תורת משה, ולכן הברית החדשה היא ברית שאינה מעדכנת או משדרגת את ברית משה אלה ברית חדשה, המסירה את מרותה של ברית משה הקודמת לה (אל הגלטים ג 23-25, אל העברים ז-י, קור"ב ג).

אלוהים מבטיח את נוכחותו בקרב עמו. בית יהוה יעמוד על תילו בהר המוריה, והעמים יעלו אליו כדי שמלך המשיח ידריכם בדרך הצדקה והאמת (ישעיהו ב; מיכה ד 1-7).

כאשר עם ישראל יוושע ואלוהים ישכון במשכנו, החטא יהיה מרוסן בכל העולם (ישעיה י"א 1-11).

הבאים לירושלים ממרחקים יראו מחזה עוצר נשימה! כפי שהיה בעת מסע בני ישראל במדבר, כך יהיה שוב: עמוד האש יעמוד מעל המשכן בלילה והענן ביום (ישעיהו ד 4-6). יהיה זה הסימן החיצוני לנוכחות אלוהים בקרב עמו.

ממשכן אלוהים שבהר המוריה יצא נהר מים אשר חציו יפנה לים התיכון וחציו לים המלח.

אז, לא יקראו יותר לים המלח בשם זה. איזור עין גדי יהיה כפר דייגים וים המוות יירפא (יחזקאל מז).

מחזה מדהים נוסף עתיד להתרחש גם כן בעת מלכות 1000 השנים של המשיח ישוע בארץ.

וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם.

בעוד פסוק 27 כולל את המימד הרוחני, לא מן הנמנע שלפסוק זה משמעות מילולית חומרית.

ירושלים השמיימית עתידה לרחף ממעל לירושלים הארצית (ראה גם התגלות כא 10).

כאשר כל העמים יראו את פועל אלוהים בקרב עמו ובארץ ההבטחה, הם יברכו את שמו. הם ידעו שאלוהים עשה זאת למען שמו! הוא אינו חוזר מהבטחותיו ואינו מצטער על בחירתו (אל הרומים יא 29, יחזקאל לו 22).

"בִּי נִשְׁבַּעְתִּי. יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב, כִּי־לִי תִּכְרַע כָּל־בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל־לָשׁוֹן" (ישעיהו מה 23).

"לְמַעַן תִּכְרַע בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ כָּל בֶּרֶךְ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ, וְכָל לָשׁוֹן תּוֹדֶה כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הוּא הָאָדוֹן, לְתִפְאֶרֶת אֱלֹהִים הָאָב" (פיליפים ב 10-11).

בפסוקים 25-28 הנביא יחזקאל חוזר על המילה "לעולם" ארבע פעמים כדי להדגיש שמרגע ישועת עם ישראל, לא תהיה עוד חזרה אל החטא.

כשעם ישראל יכנס לברית החדשה, תחל עת ברכה לעם ישראל שלעולם לא תסתיים.

לעולם ישבו בארץ נחלתם

לעולם ימלוך עליהם מושיעם

לעולם יהיו בברית שלום עם אדונם

לעולם אשכון בתוכם – אומר ה'.

חזרתו של אלוהים לשכון בתוך "בית ארצי" בקרב ילדיו מהווה סגירת מעגל שהחל בבראשית.

בבראשית, לפני שחטאו, היו אדם וחווה בנוכחות אלוהים קדוש.

אז, לפני שחטאו, חוותה הבריאה צורת שלטון הנקראת – תיאוקרטיה, ז"א, שלטון אלוהים כשלטון בלעדי על הבריאה וכל אשר בה. מצב בו כל כל בני האדם מכבדים את אלוהים כריבון בלעדי באמונה ואהבה.

לאחר שאדם וחווה חטאו, קוללה הבריאה.

האדם כעת שואף לתפוס את השליטה על חייו וכל אשר בבריאה במקומו של אלוהים.

כאשר אלוהים בחר בעם ישראל, הוא עיצב את העם כדי שיהיו כוהנים בשירותו.

אלוהים ציווה על בנית המשכן – ומאוחר יותר – המקדש – כדי להוות מקום לנוכחותו בקרב בני האדם.

על ישראל ציווה אלוהים את המצוות והקורבנות על מנת שהעם יחיה במידת קדושה שתאפשר לאלוהים קדוש לשכון בקרבם, ותאפשר להם להיות כוהנים ושגרירים המפארים את אלוהים.

כמה חבל שהעם בחר בדרך החטא שגרם לנוכחות אלוהים לצאת מקרבו – ראה יחזקאל י.

בעתיד, יבנה האדון את משכנו, והדבר יציין את חזרתו ולעולם של אלוהים למלוך על בני האדם והבריאה בשלטון תיאוקרטי בסביבה מרוסנת חטא ומאוחר יותר נטולת חטא לחלוטין.

אז יושיע אלוהים את שארית ישראל והם ישרתוהו בממלכתו ככוהנים.

כך יחזור הגלגל למצב בראשיתי.

סיכום פרק ל"ז.

א. אלוהים מראה ליחזקאל בחזון את השלבים העתידים להתרחש בעם ישראל עד להיותם מגשימים את תכלית בריאתם ובחירתם כעם נבחר.

שלבי החזון:

העצמות היבשות מציינות את עם ישראל בגולה
בני ישראל עתידים לחזור לארץ ישראל
עם ישראל לא יהיה שוב מפולג אלא מאוחד
אלוהים יחדש את לב העם וכל ישראל ייוושע.
אלוהים ישכון בקרב עמו במקדשו ועם ישראל ימלא את תכלית קיומו.

ב. החזון מוכיח שכל השינוי שהתרחש בקרב עם ישראל נובע מבחירתו רבת החסד של אלוהים בלבד.

ג. חזון העצמות היבשות מתייחס לעם ישראל הפיזי, ולראיה, חצי מנתוני החזון כבר התגשמו בחיי עם ישראל צאצאי אברהם, יצחק ויעקב. לאור זאת, אנו בטוחים שכל שאר הפרטים וההבטחות עתידים להתגשם בעם ישראל.