ירושלים בכתבי הקודש
למרות שבעולם ערים רבות חשובות ויפות, אף לא אחת מהן מודגשת בתנ"ך כירושלים. על עיר זו נאמר שקיבלה 9 מידות יופי ושאר ערי העולם התחלקו במידה הנותרת.
העיר ירושלים מוזכרת 804 פעמים בדבר אלוהים. 662 פעמים בתנ"ך, 142 בספר הברית החדשה.
489 פעמים ירושלים מוזכרת בהקשר נבואי. העיר ירושלים נמצאת בתוך נחלת שבט בנימין (יהושע י"ח 28).
מדוע העיר ירושלים מודגשת בתנ"ך יותר מכל עיר אחרת בעולם?
מדוע עמים רבים רוצים בה חלק?
מדוע הדיון על גורל ירושלים במסגרת חוזה השלום בין ישראל לרשות הפלשתינית נדחה לשלב האחרון?
מתי יהיה שלום אמת בירושלים?
מהי תוכנית אלוהים עבור העיר ירושלים?
מדוע ישוע המשיח יחזור לירושלים כשישוב ארצה?
על שאלות אלו ואחרות ידון המאמר.
על מנת לענות על כל השאלות הללו ראוי קודם ללמוד את יחסו של אלוהים לעיר ירושלים ואת תוכניתו עבורה. מספר פסוקים בתנ"ך מבטאים נאמנה את יחסו של אלוהים לעיר ירושלים ומיקומה ביחס לשאר ערי וארצות העולם.
א. תהילים פ"ז 2: "אוהב יהוה שערי ציון מכל משכנות יעקב".
ב. יחזקאל ה' 5: "כה אמר אדוני יהוה זאת ירושלים בתוך הגויים שמתיה וסביבותיה ארצות. (ראה ל"ח 12).
ג. ישעיה ס"ב 1-4: "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט…..לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה, כי לך יקרא חפצי-בה ולארצך בעולה, כי חפץ יהוה בך וארצך תבעל".
ד. ישעיה ב' 1-4: "…והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות,….כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלים"
ה. זכריה ב' 5-9: "…פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה…ואני אהיה לה נאום-יהוה חומת אש סביב, ולכבוד אהיה בתוכה"
ו. התגלות כ"א 1-4: "ראיתי שמים חדשים וארץ חדשה….ראיתי את עיר הקודש, ירושלים החדשה, יורדת מן השמים מאת האלוהים… הנה משכן האלוהים עם בני האדם וישכון עמהם…" (ראה ישעיה ס"ה 17-19)
לאור הפסוקים שצוטטו ניתן לומר:
אלוהים אוהב את העיר ירושלים, היא המרכז הגיאוגרפי והרוחני של בריאתו הארצית ובה הוא קבע את משכנו. אלוהים מגן על ירושלים ובעתיד ישכון בה וממנה ישלוט על ברואיו. ירושלים הארצית הינה בבואה וסמל של העיר ירושלים השמימית והנצחית.
מכיוון שבית מלך המלכים ואדון האדונים נקבע בירושלים, עיר זו מודגשת יותר מכל עיר אחרת בכתבי הקודש.
כעת, לאחר שאנו מודעים למעמדה של ירושלים בתוכנית אלוהים, הבה נביט אחורה, בזמן, לאירועים מרכזיים שהתרחשו בירושלים. ניווכח שיד ה' כיוונה וריבונות אלוהים בחנה ופקחה עין על כל אירוע.
ירושלים מבראשית ועד ימינו.
האיזכור הראשון של ירושלים בכתבי הקודש נמצא בספר בראשית י"ד 18. (שלם = ירושלים, תהילים ע"ו 3) שם פגש אברהם אבינו את מלכיצדק המלך שהיה כהן לאלוהים. מספר שנים מאוחר יותר ציווה אלוהים על אברהם אבינו להעלות את בנו יצחק לעולה על הר המוריה (ברא. כ"ב 2, דברי הימים ב' ג' 1). הר המוריה זה ההר שעליו נבנה בית המקדש, משכנו של אלוהים ועל הר זה שנמצא במרכז העיר ירושלים עתידים לעלות ילדי אלוהים להקריב עולות לאלוהים. בחירתו של אלוהים את הר המוריה בשלב כה מוקדם כמקום הקרבת העולה הוכיחה את ריבונותו וידיעתו מקדם את שעתיד להיות לאורך כל ההיסטוריה האנושית. (ראה גם שמות ט"ו 17).
כשנכנסו בני ישראל לארץ ההבטחה נצטוו השבטים לכבוש את אזורי נחלותיהם ולפנות משם את הגויים אשר אלוהים הוריש מפניהם. לא כל השבטים צייתו לפקודת אלוהים וחוסר ציותם עמד נגדם ונגד צאצאיהם. למרות ששבט יהודה נלחם בירושלים הוא לא הסיר מהעיר את כל יושביה היבוסים וכך ישבו בני בנימין, בעלי הנחלה, ובתוכם היבוסים בירושלים עד תקופתו של דוד המלך. (שופטים א' 8, 21).
בשנת 996 לפנה"ס כובש דוד המלך את יבוס הלא היא ירושלים וקובע בה את מקום מושבו של ארון הברית (שמואל ב' ה'-ו'). בספר שמואל ב' פרק כ"ד (ראה גם דברי הימים א' כ"א 1-27) מתואר מקרה מיוחד.
דוד המלך חוטא בחטא הגאווה ומתפתה למנות את כל חייליו. המלך אינו שומע לעצת יואב שר החיל ובעקבות זאת העניש אלוהים את הארץ בשלושה ימי דבר. כשהמלאך המשחית הגיע לירושלים ניחם אלוהים על הרעה והיה מוכן לסלוח. מכת הדבר עצרה בגורן ארוונה היבוסי. גד הנביא מצווה על דוד לבנות מזבח בגורן ארוונה היבוסי לא לפני שהמקום נקנה במחיר מלא. כך אף אדם לא יאמר לעולם שבית אלוהים הנו שטח כבוש או אזור שנלקח ללא רשות. שוב אנו רואים את ידו הריבונית של אלוהים בכל מהלך האירועים על מנת להבטיח שתוכניתו השלמה והקדושה שקבע מקדם אכן תצא לפועל.
את בית המקדש יבנה שלמה, בנו של דוד מכיוון שידיו לא שפכו דם (שמואל ב' ז' 13, מלכים א' ה'-ו').
בשנת 930 לפנה"ס מרדו עשרת השבטים נגד רחבעם בנו של שלמה והממלכה התפלגה, בנימין ויהודה ולעומתם שאר עשרת השבטים. ירושלים נשארה בירת יהודה והמקום החוקי להשתחוויה והעלאת קורבנות.
התדרדרותה הרוחנית של עם ישראל המשיכה ולכן אלוהים הוציא לפועל את האזהרה שנתן בפי ירמיה הנביא (ירמיה כ"ה 9). מלך בבל, נבוכדנאצר עלה על ישראל (605 לפנה"ס) ולקח עימו לגלות רבים מהעם. ביניהם דניאל הנער. בשנת 586 לפנה"ס, כשנבוכדנאצר שוב עלה על ירושלים, נהרסה ירושלים והמקדש נשרף (מלכים ב' כ"ה 1-10, דברי הימים ב' ל"ו 17-21).
בהיותו בגלות בבל, כשהוא כבר בן כ- 85 שנים, מתפלל דניאל הנביא לאלוהים עבור ירושלים והמקדש. ניתוח תפילתו מלמד אותנו רבות אודות חשיבותה של העיר והמקדש הבנוי בתוכה.
בפרק ט' דניאל מציין שהוא מודע לדברי ירמיה הנביא שהגלות תארך 70 שנה ומכיוון ש-70 שנה כבר כמעט חלפו, הנביא מתפלל ומבקש את חסדי ורחמי אלוהים במילוי הבטחתו להחזיר את עמו לירושלים ולהקים את בית המקדש. הנביא מבקש מאלוהים לאפשר את בנית ירושלים והמקדש החרבים לא בעבור ישראל מכיוון שהדבר לא מגיע לנו בגלל חטאינו ופשעינו נגדו, אלא בעבור שמו הגדול של אלוהים. כל עוד ירושלים נמצאת בשיממונה ובית המקדש חרב, עובדי האלילים השוכנים סביבנו בטוחים שאליליהם עליונים מיהוה וזו הסיבה שבית מקדשו חרב ובתיהם עומדים על תילם.
דניאל התפלל להקמת ירושלים והמקדש על מנת ששם אלוהים יוודע ברבים כאל עליון! חזרת העם לארצו היא תופעת הלוואי!! (ראה גם מזמור קל"ז)
עם העליה לישראל החלה ההתלהבות לבנות את העיר והמקדש. תלאות רבות לאורך שנים רבות היו מנת חלקם של היהודים אשר עלו מבבל. לבסוף ביום ה-12 בחודש מרס בשנת 515 לפנה"ס הקדיש זרובבל את בית המקדש השני בירושלים (עזרא ו' 16-18).
בשנת 332 לפנה"ס נפלה האימפריה המדו-פרסית לידי אלכסנדר מוקדון, ומשלב זה יוון הפכה לאימפריה האזורית. האימפריה היוונית חוללה תמורות רבות באזורינו. התרבות היוונית שנחשבה לתרבות מודרנית בעיני בני התקופה קסמה לבני הדור הצעיר היהודי בישראל ורבים מהם אימצו תרבות הלניסטית. (ראה ספר מכבים א ו-ב').
כשהסטייה הרוחנית של עם הקודש עברה את גבול סבלנותו של אלוהים, אפשר קדוש ישראל לאנטיוכוס אפיפנס להשתלח בירושלים ולחלל את בית המקדש (167 לפנה"ס). אנטיוכוס אפיפנס הציב צלם של האל היווני זאוס במקדש וחילל את המזבח בהקריבו עליו חזיר. אנטיוכוס היווני שנא את תורת אלוהים וציווה להרוג כל יהודי אשר יעז לקיים את מצוות התורה. רבים מצאו את מותם האכזרי תחת שלטונו של הצורר הזה. לבסוף בשנת 165 לפנה"ס בחודש כסלו הצליחו המכבים להביס את הצורר היווני ולהקדיש את המקדש שוב לעבודת אלוהים. אנו חוגגים את האירוע כחג החנוכה. (דניאל הנביא ניבא אודותיו בפרק י"א 21-35).
בשנת 63 לפנה"ס הגנרל פומפיי צר על ירושלים, נכנס לבית המקדש ומרגע זה השליטה על ירושלים היתה בידי האימפריה הרומית. שוב גוי עובד אלילים מחלל את קודש הקודשים. בכל פעם שהתרחש מאורע שכזה, היה הדבר לבזיון לאומי. כאמור, התרחשויות שכאלו תמיד קרו כשעם ישראל פנה מאלוהים. בשנת 37 לספירה הורדוס המלך ישב בירושלים ובשנת 20 לפנה"ס החל במלאכת השיקום וההרחבה של בית המקדש. הורדוס עשה זאת כדי למצא חן בעיני התושבים היהודים ורומא.
מלאכת שיקום והרחבת בית המקדש נמשכו עד למספר שנים לפני חורבן הבית בשנת 70 לספירה.
בספר הבשורה של לוקס בפרק י"ט בפסוקים 41-44 ישוע המשיח מתקרב אל העיר ירושלים, מביט עליה ובוכה. ישוע המשיח הוא אלוהים בכבודו ובעצמו ולכן בעיניו יכול היה לראות את האירועים העתידים להתרחש בעיר ובמקדש ואת הסיבה להם.
ישוע המשיח תיאר איך האויבים יצורו על העיר, יהרגו את תושביה ולא ישאירו אבן על אבן.
מדוע?
"..עקב אשר לא ידעת את מועד פקודתך"
במשפט אחד קצר אך ברור וחד כתער מסביר אל-עליון את הסיבה שבעטייה ירושלים והמקדש יהרסו. ירושלים והמקדש יהרסו מכיוון שתושביה לא התכוננו לקבל את מושיעם הנמצא בתוכם למרות שהנתונים והתאריכים אודות בואו היו ידועים להם. לא רק שלא ציפו לו ולא קיבלוהו כמושיעם, הם שנאו אותו עד כדי כך שמסרוהו לצליבה. (מקום הולדתו של המשיח – מיכה ה' 1, מועד כריתתו של המשיח – דניאל ט' 24-27).
דברי ישוע המשיח גם מבהירים לנו שיופיו החיצוני של בית המקדש והעיר ירושלים תלויים בראשונה ביופי הרוחני הקיים בלבבות בני ירושלים (עם ישראל). כל עוד עם ישראל אינו מאפשר לישוע המשיח לבנות בית מקדש בליבותיהם, הרי שבית המקדש הפיזי על הר המוריה עתיד להישאר בחילולו!
בשנת 638 לספירה הכליף המוסלמי עומר איבן-אל-קטב כבש את ירושלים ובשנת 691 הכליף עבד אל-מאליק השלים את בנית כיפת הסלע. בשנת 701 לספירה הכליף אל-וואליד השלים את בנית מסגד אל אקצה בחלק הדרומי של כיפת ההר.
האם איי פעם הקדשנו מחשבה למשמעות השם כיפת הסלע?
מי שביקר בתוך כיפת הסלע מגלה שמתחת לכיפה הגדולה נמצא סלע חשוף שהוא החלק העליון של ההר.
זה אמור להיות הסלע שעליו בית אלוהים עמד, שעליו אברהם העמיד את בנו כקורבן.
והנה, על המקום שאותו דוד המלך קנה במחיר עבור אלוהים, במקום שאותו אלוהים בחר מכל המקומות בעולם לבנות לו בית, עומד מבנה אשר את הכבוד בו נותנים לשיקוץ, לנביא שקר ולאליל מעשה ידי אדם. (לידיעתכם, אללה אינו אלוהים).
בשנת 1948 עם ישראל זוכה לעצמאות. למרות זאת העיר ירושלים והר הבית אינם נמצאים בריבונות ישראלית מלאה. רק בשנת 1967 בחודש יוני, במהלך מלחמת ששת הימים, נכבשת העיר ירושלים כולה והר הבית עובר לידיים ישראליות. קולות רבים ביקשו לנצל את סחף ההתלהבות, את זכות המנצחים ולהסיר מעל הר הבית את כל הסממנים האליליים. שר הביטחון דאז, משה דיין, ציווה לא לפגוע בשום דבר ואף הזמין בחזרה את הערבים לאייש את מסגדיהם על הר הבית.
למרות שריבונות ישראלית הינה צעד גדול קדימה לעבר הגשמת נבואות אלוהים לגבי ירושלים, הרי שעדיין לא הגיע זמנו של אלוהים להסיר את הסמל המציין את הביזיון הרוחני הקיים בלב עמו השוכן בציון!
אלוהים שוב לימד שיש צורך לכבוש קודם כל את הלב עבור ישוע לפני שניתן לכבוש את ההר!
מאז תקופתו של אברהם ועד לימינו , אנו עדים למקרים חוזרים של בניתם והריסתם של ירושלים ובית אלוהים. לאורך 4000 שנים אנו עדים לעיקרון ברור הקיים בכל הנוגע לקיום בית אלוהים על הר המוריה בירושלים מפוארת. בית אלוהים מפואר זכאי לעמוד לא רק על הסלע של הר המוריה אלא בראש ובראשונה על סלע האמונה שבלב עם ישראל, כל עוד זה אינו קיים, עם ישראל עתיד להמשיך לראות שיקוצים על הר המוריה. על כך בחלק ב' של העבודה.
ירושלים בימינו ועד מלכות המשיח.
מצבה של ירושלים אינו שונה ממצבה של ארץ ישראל בכלל. ככל שחולפים השנים אנו עדים להצטמקותה של הארץ ויחד עם זאת להצטמקותה האפשרית של ירושלים. ירושלים היום היא עיר בריבונות ישראל אך בפועל נטע זר עושה בה כשלו. מזרח העיר והר הבית מאוכלסים בכבדות בעם אחר אשר אהבתו לישראל אינה קיימת ובליבו הוא משוכנע שאדמת ארץ זו שייכת לו ועל הר הבית מאז ומעולם נבנה המסגד של אלילו!
מדוע זה קורה לנו? מה עשינו?
דבריו של ישוע המשיח בספר לוקס י"ט עדיין תופסים לגבי ימינו.
העיר נהרסה וחורבן בה על יושביה מכיוון שהם לא ידעו את מועד פקודתם.
מכיוון שעד היום המצב הזה לא השתנה, ז"א שעם ישראל עדיין דוחה את ישוע ואינו מאפשר לו לבנות בית בלבבם, הרי שאנו חשופים כל יום מחדש לעונש מאלוהים ולהתדרדות במצב הפוליטי!.
התדרדרות המצב הפוליטי בירושלים היא מדד להתדרדרות המצב הרוחני של עם ישראל.
דניאל הנביא מציג לפנינו את הארועים המרכזיים שיתרחשו בישראל אך גם בירושלים בנבואתו שבפרק ז' ו- ט' פסוק 27. בעתיד, לפני שהמשיח יחזור ארצה, איזורינו ישלט על ידי איחוד בן עשר מדינות. שליט נוסף יקום, בעל יכולת יוצאת דופן ושונה מכל השליטים הקודמים שבני אדם הכירו. השליט הזה, מואצל בכוחו הרב של השטן בכבודו ובעצמו, יצליח בלשונו החלקלקה ובכוחו המאיים לשכנע רבים להסכים לחוזה הגנה – שלום שהוא יציע.
יתכן ורבים יסכימו מכיוון שיאמר להם – "..ננסה זאת רק ל – 7 שנים ואז נראה…" על כל פנים, דבר אלוהים אומר לנו שהברית תיכרת ל- 7 שנים.
לאור הכתוב בפסוק מתברר שלאחר מחצית מהזמן יתרחש משבר. אותו מנהיג דגול יפר את הברית שכרת עם רבים בישראל ובמקום להגן עליהם יפעל להשמידם. את הנתונים הללו ראוי לקרא בספר ההתגלות פרקים י"א-י"ג, בשורת מתי כ"ד 15-44.
המנהיג הדגול יתברר כלא אחר מאשר צר המשיח אשר במקום להגן על ישראל הוא יפעל להשמיד ממנה כל זכר.
באמצע תקופת 7 השנים, צר המשיח יכנס לבית המקדש שבירושלים ויחשיב עצמו כאחד הראוי להשתחוויה וזבח. (שניה לתסלוניקים ב' 4). במעשה זה הוא יחלל את בית המקדש. הנתון הזה מאוד מיוחד מכיוון שכך אנו למדים שבית המקדש עתיד להיבנות מחדש. כבר בימינו אנו יודעים שבמכון המקדש שבעיר העתיקה השלימו את הכנת כל כלי המקדש הנחוצים לכוהנים על מנת למלא את תפקידם. אני באופן אישי ראיתי שני בחורים אשר לומדים כדי לשרת ככוהנים בבית המקדש העתידי לכשיקום.
מתברר לאור נתונים אלו שבעתיד יווצר מצב פוליטי שיאפשר הקמת בית מקדש על הר המוריה. עם ישראל ישקיע מאמצים לבנות את בית המקדש, בתקוותו הוא ינסה למלא את מצוות תורת משה וזאת כדי להשלים את צדקתו ולהחיש את בוא המשיח, אך לתוך בית המקדש הזה יכנס צר המשיח, נציגו הבכיר ביותר של השטן בארץ ויכריז על עצמו – אלוהים.
בדרך זו אלוהים שוב מוכיח לעמו שלפני שבונים בית כשר לאלוהים, צריך לתת לישוע לבנות את ביתו בליבותינו.
הנביא זכריה בפרק י"ב מתאר את פלישת העמים על ירושלים בסוף תקופת 7 שנות הצרה ואת גאולת העיר מיד צריה. פסוקים אלו ילמדונו נתונים נוספים שיעזרו לנו לראות באור נכון יותר את שמתרחש היום בירושלים. התקופה העתידית תתחיל בשלום אזורי שהעולם לא ראה כמותו בעבר. אותו שלום יהווה קרקע פוריה לאותם עמים אשר במשך דורות רבים חיכו לרגע הנכון והמתאים להשמיד את ישראל ולקחת לעצמם את העיר שאותה הם כה רוצים ־ ירושלים. יחזקאל ל"ח-ל"ט.
צרת יעקב בת 7 השנים הינה חלק מתוכנית אלוהים למשמע את עמו ויחד עימם את שאר העמים אשר ידעו אודות המשיח ישוע וביודעין בחרו לדחותו ולחיות חיים נטולי אלוהים.
מדוע אלוהים פותח את פרק י"ב בזכריה בהכרזת ריבונותו?
א. מכיוון שהוא ברא את העולם ואת האדם, זכותו לשפוט את האדם כאשר האדם אינו ממלא את התכלית שלשמה ה' ברא אותו! (שניה לפטרוס 3.)
ב. יש אמינות מוחלטת להתגשמות הפסוקים הבאים…..
המאורעות העתידים יתגשמו בביטחון מכיוון שמי שקבע זאת הוא האחד שברא את העולם והאדם.
בפסוקים 2־3 אלוהים מעמיד את העמים במבחן!
מה המבחן?
עם שמכיר את אלוהים ומכבד אותו ואת רצונו, ידע כי ירושלים שייכת לעם ישראל ואין כל טעם בניסיון לכבשה או לקחת בה חלק. עם המזלזל באלוהים ורצונו, ירצה לקחת חלק בירושלים.
ולכן ־ אלוהים יעמיד את ירושלים כדבר מושך, אטרקטיבי ומענין. (יחזקאל ל"ח) . מי שאוהב את אלוהים ישמח לראות אותה נוצצת במקומה וברשות ישראל, מי ששונא את אלוהים ירצה אותה לעצמו או לפחות לקחת בה חלק! והנה בפסוקים 2־3 אלוהים אומר לנו כי בעתיד יעלו העמים על ירושלים. העמים יכבשו את הארץ ויצורו עליה. הנבואה הזו תתגשם במהלך תקופת הצרה הגדולה, 7 שנות הנבואה האחרונות של נבואת דניאל , לפני חזרתו של ישוע לארץ.
אותם עמים לא ילחמו כדי לבוא להשתחוות בירושלים אלא לקחת אותה לעצמם!
אלוהים אומר: ירושלים כפתיון רעל! כל מי שיתקרב וישתה מן הכוס ־ יפגע! (שמות 12:22, מלכים א' 7:50, מלכים ב' 12:14. ישעיה נ"א 21-23.) ירושלים היא כמו אבן כבדה אשר כל מי שמנסה להרימה ־ יישרט! במילים אחרות ־ המסר לגויים מאוד ברור. מי שיתעסק עם ירושלים יפגע, ימצא עצמו נלחם לא נגד ישראל אלא נגד אלוהים. ועל כך אלוהים אמר ־ הנוגע בכם נוגע בבבת עיני ־ זכריה ב' 12.
מדוע ירושלים כה מושכת את העמים?
לאמיתו של דבר, עמי העולם הם כלי המשחק. האחד שמעונין בירושלים זה השטן בכבודו ובעצמו.
ירושלים מושכת את העמים מכיוון שבדחייתם את אלוהים הם הפקידו עצמם בידיו של השטן. השטן החפץ בירושלים משתמש בכל העמים ככלים להגשים את תכניתו. השטן רוצה להֵרָאוֹת כאלוהים ולכן ילחם לקחת רק את מה שאלוהים בוחר. השטן לא ירצה את מכה או את ותיקן, אלא רק את העיר אשר בה אלוהים קבע את משכנו. רק כך השטן יכול להֵרָאוֹת כאלוהים. לא לחינם יכנס צר המשיח לבית המקדש בירושלים באמצע 7 שנות הצרה ויכריז על עצמו כמשיח העולם. הוא לא יעשה זאת במכה או בוותיקן!! שניה לתסלוניקים ב' 4.
מתוך נתונים אלו ניתן להסיק בביטחון כי העולם אינו מונע ופועל על בסיס פוליטי אלא על בסיס רוחני. השטן משתמש בפוליטיקה כדי להגשים את חלומו המבעית אשר לעולם לא יתגשם. זה כל כך מפחיד לראות כי אם אינך חתום ברוח הקודש, אם אינך שייך כולך לישוע, אתה מהווה בין אם אתה רוצה או לא ־ כלי זול ומתכלה בידיו של השטן! כל זאת מבחינתו של אלוהים כעונש ומשפט על דחית הרועה הטוב ־ ישוע המשיח.
בפסוקים 4־6 אלוהים מבטיח שמי שיגע בעירו ובעמו ־ נוגע בבבת עינו (2:12.) . מתברר שבאותו הקרב אשר בו העמים יעלו ויצורו על ירושלים, אלוהים ייקח חלק פעיל. זכריה מציין כי אלוהים יכה את סוסי העמים ואת חייליהם בעיוורון ובמכות המתוארות בספר דברים כ"ח 28.
הנתון חשוב. בספר דברים כ"ח אלוהים מציין את הקללות שיבואו על ישראל אם יעזבו את תורת ה'. אדם או עם שלא יקיים את רצון אלוהים ־ צפוי לכל המכות הכתובות בתורה!
להבדיל מהמכות שינחתו על האויבים, מציין זכריה כי אלוהים יעניק את ההפך לעמו. על עמו יפקח אלוהים את עינו, ולעמו יעניק אלוהים את כוחו כדי שילחמו כמלאכיו!
בפרק י"ב בפסוק 10 כתובה אחת ההבטחות הנפלאות ביותר עבור עם ישראל. לאחר שפותו והוכו בידיו של צר המשיח, לאחר שנרדפו וכמעט נתכלו על ידי שונאי ישראל בעולם, יזכו שארית בני ישראל להכיר בישוע כאדונם ומושיעם. החזרה בתשובה תהיה לאומית וסוף סוף יבוא היום שיהיה ניתן לומר – כל ישראל ייוושע!
בסיום תקופת צרת יעקב בת 7 השנים, יחזור ישוע המשיח משמיים ארצה יחד עם הקהילה אשר נלקחה מוקדם יותר וידרוך על הר הזיתים אשר בירושלים. (זכריה י"ד 4, התגלות י"ט). ישוע יחזור כך מכיוון שהבטחה זו ניתנה בספר מעשי השליחים א' 11 כאשר עלה לשמיים מהר הזיתים. בעת חזרתו ארצה ישמיד המשיח את האויבים הנאספים להרע לירושלים ולעמו ויאסוף את נידחי צאן ישראל. המשיח יקים את ממלכתו בת 1000 השנים ותחל התקופה אשר בה – לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ידעו עוד מלחמה.
תקופת 7 שנות הצרה הקודמות למלכות 1000 השנים של המשיח יחוללו שינויים מדיניים וגיאוגרפיים אדירים בעולם. במהלך התקופה יותר מחצי האנושות תמות!! עמים יושמדו וכלכלת העולם תחווה תמורות בלתי ניתנות לחיזוי. דבר אלוהים מלמדנו (התגלות ו'-י"ט) שרעידות אדמה ומלחמות מחרידות יביאו לשינויים גיאוגרפיים!
הנביא מיכה בפרק ד' 1-7 ועימו נביאים נוספים מציינים שבימים ההם, כשהמשיח יחזור, הר בית יהוה יהיה נכון בראש ההרים ונשא הוא מגבעות… הר בית יהוה לא יהיה רק המקום הגבוה ביותר מבחינה רוחנית אלא באמת יתכן שהגבהת הר המוריה מעל לשאר הגבעות הנם חלק מהשינויים הצפויים בעת חזרת המשיח ארצה. (ראה זכריה י"ד 4).
בהר בית יהוה שבירושלים ישכון קדוש ישראל ישוע המשיח במלכות בת 1000 שנים ואליו ינהרו עמים כדי לשמוע את דבר ה' וללכת לאורו. במהלך כל תקופת המלכות ימלא סוף סוף עם ישראל את ייעודו הראשוני להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש לאלוהים בקרב העמים.
העיר ירושלים תהיה מאוד שונה ממה שאנו יכולים לדמיין היום: מבית המקדש יזרום נהר מים חיים אשר חציו יפנה לים התיכון וחציו השני לים המלח אשר יהיה מקום שוקק חיים. (זכריה י"ד ויחזקאל מ"ז). שלום ושלווה יאפיינו את החיים בעיר (זכריה ח') והעיר תהיה מלאה קדושה, צדק ומשפט (ישעיה א' 26-27, ב' 2-4, ס"ה 17-25), השטן מרוסן בכלאו של אלוהים וכך החטא מרוסן בתבל. אנשים חיים לאורך תקופות ארוכות יותר, כמו בבראשית, עולם החי משתנה כך שאריה אוכל תבן וזאב גר עם כבש.
למרות שכך יהיה סגנון החיים לאורך 1000 שנים, זה יחלוף מהר ועדיין יש עוד למה לקוות.
למרות שהשטן יהיה מרוסן למשך 1000 שנות מלכות המשיח בארץ, עדיין יהיו בני אדם שיבחרו ללכת עם השטן ולמרוד נגד ישוע המשיח. בסיום תקופת המלכות, ייענשו כל אלו באירוע אחד שבו תרד אש מהשמיים כדי לאוכלם. התגלות כ' 7-10.
כעת, משפונו מעל פני תבל כל מתנגדי אלוהים, מתחיל שלב הנצח אשר לו קיוותה כל נפש טהורה מאז ימי עולם. ספר ההתגלות בפרקים כ"א-כ"ב מתארים לנו איך אלוהים עתיד להסיר את הבריאה הישנה ובמקומה להעמידנו על בריאתו החדשה, בריאה אשר חטא מעולם לא נגע בה ולעולם לא השאיר עליה חותמו.
בבריאה החדשה של אלוהים ישנה עיר בירה! עיר הבירה של הבריאה החדשה היא ירושלים של מעלה. לעיר ירושלים הנצחית צורה ריבועית. אורכה, רוחבה וגובהה שווים, והם בגודל 2300 ק"מ!!, יש חומה מסביבה ובה 12 שערים, ושמות השערים על שם כל אחד משבטי ישראל, שלושה בכל צד. העיר ירושלים הנצחית תהיה מלאה בכבוד אלוהים, אור נראה ממנה וחומרי בנייתה הם אבנים יקרות וזהב.
היכל לא נימצא בירושלים הנצחית, כי היכלה הוא יהוה אלוהים צבאות והשה. העיר איננה צריכה לשמש ולירח שיאירו בה, כי כבוד אלוהים האיר אותה והשה הוא מנורתה. הגויים ילכו לאורה ומלכי הארץ מביאים את כבודם אליה. לירושלים הנצחית, בירת הבריאה החדשה לא יכנס כל טמא ועושה תועבה ושקר, כי אם הכתובים בספר החיים של השה.
לסיכום:
מאז התקופה הקדומה נוכחנו לדעת שלירושלים מקום מיוחד בתוכנית אלוהים. בכל פעם שהעיר נהרסה, היה הדבר בגלל חטאי העם ובכל פעם שנבנתה ונראתה ביופייה, היה הדבר בגלל חזרה בתשובה.
יחסו של אדם כלפי ירושלים ותושביה היהודים מקרינים כלפי יחסו לאלוהים. אוהבי ירושלים ונוכחות יהודית בה הם אלו המכירים נכונה ואוהבי אלוהים באמת.
ישוע הבהיר את מצבה הנוכחי של ירושלים: העיר נטולת פאר אלוהים מכיוון שלבבות בני ישראל נטולים אהבת ישוע. דבר אלוהים מלמדנו שיש צורך לאפשר לישוע לבנות בית מפואר בלבבות העם לפני שיאפשר בנית בית מפואר וקדוש על הר המוריה.
למרות התעסקותנו בירושלים הארצית, הרי לב כל מאמין צריך להיות מכוון לירושלים הנצחית.
מה עלי לעשות היום על מנת שמקומי בירושלים הנצחית יובטח? להיות רשום בספר החיים של ישוע המשיח. אני מתפלל שכל אחד מאיתנו באמת ייתן לישוע את ליבו ויאפשר לו להנהיג את חייו.