ירמיה פרק ל'
ירמיה פרק ל'
שיקום עם ישראל ונחלתו דרך השותפות בברית החדשה (פרקים ל – לג)
רעיון מרכזי של הטקסט: הנביא ירמיה מנבא אודות שיקומה הרוחני והפיזי של ישראל כעם ונחלה.
כותרת הדרשה: שיקום עם ישראל וארץ ישראל
רעיון מרכזי של הדרשה: עם ישראל ייכנע לתנאיו של אלוהים רק לאחר סבל וצרות שלא חווה מעולם. עוצמת הצרות כגודל העיקשות של עם ישראל וכלל בני האדם.
בפרקים ל-לג הנביא ירמיה מתמקד על שיקום עם ישראל והנחלה
בפרק א 10 אמר אלוהים לירמיה: "ראה הפקדתיך היום הזה על הגויים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע…"
בפרק כ"ט 10-11 אמר אלוהים שיש לו מחשבות של שלום, אחרית ותקווה.
והנה, מפרק ל' הנביא מתחיל לפרט את תוכניותיו של אלוהים עבור כלל עם ישראל ונחלת האבות.
כעת מפרט הנביא את תוכניות הבניה והנטיעה, האחרית והתקווה שבסופם יחווה עם ישראל שלום אמיתי ונצחי.
אומנם התהליך ארוך, ולפני הברכה יש עת של זיקוק וטיהור קשים שהעם לא חווה מעודו, אך לעם ישראל ולנחלה יש עתיד נפלא שיפאר את אלוהים.
כשנגיע לפרק ל"א ניווכח שאלוהים מציב תנאי לשותפות בכל הברכות הנקראות: שלום, אחרית ותקווה…והוא…הכניסה באמונה לברית החדשה!
חלוקת פרק ל':
א. הקדמה: פסוקים 1-3.
כותרת הספר שעל ירמיה לכתוב: שיקום יהודה וישראל
1. לאיזו תקופה מתכוון הנביא באומרו: "הנה ימים באים"? והיה באחרית הימים"?
ב. הזיקוק הנדרש לפני שיקום עם ישראל והנחלה (ל' 4-8, 11-16, 23-24)
1. זיקוק עם ישראל (ל' 4-8, 11-15)
א. איך מכנה הנביא את תקופת הזיקוק? (פ. 7)
ב. מה אורכה של תקופת צרת יעקב?
ג. אילו אירועים כלולים בתקופת זיקוק עם ישראל (צרת יעקב)?
ד. מה הסיבה לעונש כה קשה? (פ. 11-15)
ה. מה התכלית של צרת יעקב? (פ. 9)
ג.. מצבם של בני ישראל לאחר הזיקוק: (פ. 17-22)
1. מהו סגנון החיים בארץ ישראל לאחר החזרה בתשובה? (פ. 17-20)
2. אילו נתונים מנדב ירמיה אודות זהותו של מלך ישראל? ( פ. 21-22)
ד. זיקוק עמי הגויים (פ.11, 16, 23-24)
1. צבאותיהם יושמדו (פ.11, 16)
2. זעם אלוהים יבוא עליהם כסופה (פ. 23-24)
סיכום ומסקנות:
א. הקדמה: פסוקים 1-3.
א. הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר:
ב. כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: כְּתָב-לְךָ אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ, אֶל-סֵפֶר.
ג. כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וְשַׁבְתִּי אֶת-שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, אָמַר יְהוָה; וַהֲשִׁבֹתִים אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם, וִירֵשׁוּהָ.
ירמיה פותח את הפרק בציון עובדה חשובה:
אלוהים ציווה על ירמיה לכתוב מסר בספר אודות שיקום בני יהודה וישראל וחזרתם לנחלתם.
מדוע בספר?
כדי שהנאמר ישרוד, ויהיה מקור נאמן לעידוד ונחמה של כלל עם ישראל, גם לאחר חורבן ירושלים ובית המקדש בשנת 586 לפנה"ס. כדי שגם אנו נקרא, נאמין ונתעודד.
המסר הנוכחי משתרע על פני פרקים ל'-ל"א.
הנביא מדגיש שהמסר ניתן ישירות מאלוהים, ובכך מעודד את בני יהודה ובני ישראל באשר הם לאמץ את המסר כדי להיות שותפים לתקווה ולאחרית המופלאה. כמו כן, כאשר המסר כתוב:
– כל הקוראים יוכלו לבטוח בכתוב ויתעודדו – הם (הצעירים ביניהם)
וצאצאיהם עתידים לשוב ליהודה
– כל הקוראים אשר יבחנו את התגשמות הנבואות ואמיתות דברי הנביא, יתעודדו לחזור בתשובה ולפאר את אלוהים. יחד עם זאת, הם יסירו מקרבם את נביאי השקר ולא יפלו במלכודת השקר.
– בבוא היום בו יחליטו מנהיגי העם לבחור את הספרים הראויים להיכלל בקנון התנכ"י, יוכלו אלו לקבוע בוודאות שדברי ירמיה הם דבר אלוהים וצריכים להיכלל בכתבי הקודש.
מהו אם כן התוכן של הספר המיוחד שירמיה נדרש להעלות על הכתב?
פסוק 3.
"…כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וְשַׁבְתִּי אֶת-שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, אָמַר יְהוָה; וַהֲשִׁבֹתִים אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם, וִירֵשׁוּהָ…"
מהו המועד או תקופה בה יתגשמו ההבטחות הנפלאות הללו?
הנביא מציין: "הנה ימים באים".
למה הכוונה בביטוי הזה?
האם הנביא מתייחס לתקופה מיד לאחר שתסתיים גלות בבל?
האם מדובר בתקופה בעתיד שעדיין לא החלה? ז"א, אחרית הימים ועת חזרתו של המשיח ישוע ארצה?
אוכל לסכם במילה אחת ולומר: מדובר באחרית הימים, בעת הסמוכה לחזרתו של האדון ישוע ארצה – ולראיה, בפסוק 24 אומר ירמיה באופן ברור והחלטי: "…באחרית הימים תתבוננו בה…" ומקשר את הדבר למשפט אלוהים על כלל הדוחים אותו – שייתגשם במהלך השבוע האחרון של נבואת דניאל מפרק ט' – ומפורט בספר ההתגלות פרקים ו' – י"ט.
להלן מראי המקום בתנ"ך בהם מופיע הביטוי, ובכל פעם מתקשר לעת בו המשיח מופיע בארץ, בין אם הופעתו הראשונה או השניה: בראשית מט 1, ישעיה ב 2, ירמיה מט 39, מיכה ד 1, במדבר כד 14, דברים ד 30, לא 29, ירמיה כג 20, מח 47, יחזקאל לח 16, הושע ג 5, דניאל י 14.
למרות זאת, בפסוקים הבאים אני אשתדל להוכיח שאכן מדובר בהבטחה שעדיין לא התגשמה, ואשר התגשמותה המלאה תחל בסמוך לחזרתו של האדון ישוע ארצה.
א. הביטוי "הנה ימים באים" מופיע בפרקים ל'-ל"א ארבע פעמים (ל 3, ל"א 27, 31, 38).
עלינו לזכור שפרקים ל-ל"א מהווים יחידה אחת בה נאמר מסר אחד. מסיבה זו, ביטוי כמו: 'הנה ימים באים' חייב להתייחס לאותה תקופה ולאותם אירועים ולא לתקופות שונות.
באותו המסר הספציפי, הנביא מוסיף לציין אירועים שיתרחשו בעת ההיא – באומרו: "והיה ביום ההוא", "בעת ההיא", ז"א, בתקופה ההיא שנקראת – בימים ההם…(פ. 9, ל"א 1, 33).
לכן כל הביטויים הללו בפרקים ל'-ל"א הינם ביטויים נרדפים. כולם מתייחסים לאותה תקופה באחרית הימים.
ב. אלוהים ציין את התנאים העתידים להתגשם באותה תקופה הנקראת: "הנה ימים באים".
אני אציין את התנאים, ואז נוכל לקבוע בבטחון מושלם על איזו תקופה מדבר אלוהים.
1. קיבוץ גלויות – עלייה של כלל עם ישראל לנחלתו:
למרות שגלות בבל הסתיימה מיד לאחר עליית הפרסים לשלטון, לא כל היהודים חזרו לארץ ישראל.
הנבואה מציינת שכל עם ישראל ישוב לארץ הנחלה וישכון בה (ראה גם ל"א 8-12).
התנאי הזה לא התגשם עד ימינו…נכון למועד כתיבת שורות אלו, כמחצית מכלל היהודים מתגוררים בארצות הניכר.
הבה נערוך סקירה קצרה של גלויות היהודים לאורך ההיסטוריה:
בשנת 722 לפנה"ס הגלו האשורים רבים מבני ממלכת ישראל.
משנת 605 – 586 לפנה"ס עלו הבבלים שלוש פעמים על יהודה ובכל פעם הגלו חלק מבני יהודה.
בעקבות הצהרת כורש בשנת 538 לפנה"ס בה מלך פרס אישר ליהודים לחזור לארצם, לא שבו כל היהודים.
בשנת 70 לספירה נחרבה ירושלים על ידי הרומאים ושוב חלק גדול מן העם הוגלה לארצות ניכר. בעקבות המרד השני נגד הרומאים 132-135 לספירה, אסר הקיסר הרומי אדריאנוס על היהודים להתגורר בירושלים ושיכן בה נוכרים.
שמה של ירושלים שונה לאיליה קפיטולינה…
בעקבות גירוש היהודים מספרד (1492 לספירה), ומפורטוגל בשנת 1496, נפוצו יהודים רבים לרחבי אירופה ובכלל בעולם.
לאחר השואה נפוצו יהודים רבים לכלל ארצות תבל וחלקם אף עלה לארץ ישראל שאך קמה כמדינה עצמאית מודרנית בשנת 1948. ושוב בימינו, כחצי מן העם היהודי עדיין יושב בגולה
הנביא ירמיה אינו היחיד שניבא אודות קיבוץ הגלויות לארץ ישראל.
הנביא יחזקאל גם כן ניבא אודות חזרת גולי יהודה וישראל לנחלתם בספרו בפרק ל"ז. הנבואה ידועה בשם: חזון העצמות היבשות.
בסיומה, עתידים בני ישראל למלא את תכליתם ככוהנים בממלכת המשיח, בה מולך האדון ישוע בבית המקדש החדש אשר בירושלים.
בנבואה זו (חזון העצמות היבשות), המחולקת לשלושה חלקים, עתידים בני הגולה:
– לעלות לארץ ישראל והיא שלמה כפי שהבטיח אלוהים לאבות
– להיות מאוחדים כעם אחד ולא לשני ממלכות כפי שהיו לפני גלותם
– לחזור בתשובה רוחנית – לקבל לב חדש מאלוהים.
ניתן לומר שחזון העצמות היבשות נמצא בשלב האמצע, ובטח שלא הסתיים.
נבואתו של ירמיה מקבילה וחופפת לזו של יחזקאל הנביא.
לפיכך, ניתן לומר שאפילו התנאי הראשון שמציין הנביא ירמיה לא התגשם במלואו אפילו עד ימינו.
נבואות אחרות בכתבי הקודש מציינות את חזרתם המלאה של בני ישראל לארצם, וכולם מתייחסות לתקופת אחרית הימים, לתקופת צרת יעקוב הסמוכה לחזרתו של האדון ישוע המשיח ארצה.
עלינו להבין את דבר הנביא ירמיה לאור כלל הנבואות שנכתבו אודות "הימים ההם", "אחרית הימים", ולחברן, שהרי כולן נאמרו מהפה של אלוהים וכולן מכוונות לאותו אירוע ומועד.
לכן, ומכיוון שכל הנבואות בעלי התוכן הזה (חזרה מגלות, ישיבה על הנחלה השלמה וחזרה בתשובה של כלל ישאל), מתייחסות לתקופת אחרית הימים, הסמוכה לחזרתו של האדון ישוע ארצה ולאחריה, הרי שגם נבואתו זו של ירמיה הפרוסה על פני פרקים ל'-ל"א עתידה להתגשם באותה עת. ראה ירמיה כ"ג 3-8, יחזקאל ט"ז, מ'-מ"ח, עמוס ט' 11-15, הושע ב' 18-25 ועוד ועוד.
2. שלמות נחלת האבות:
בפרק ל' פסוק 3 אלוהים הבטיח להשיב את גלות יהודה וישראל לנחלת האבות למען יירשוה.
גבולות הנחלה שאלוהים הבטיח לאבות פרוסים מנחל מצרים בדרום ועד נהר הפרת אשר בעירק וסוריה בצפון (ראה בראשית ט"ו 18-19).
נחלת האבות כוללת את רצועת עזה ואת כל השומרון – ראה ספר יהושוע.
מאז נאמרו מילים אלו לירמיה הנביא, לא זכו כלל בני ישראל לעלות לארץ ישראל ולא זכה עם ישראל לשלוט ולשבת בשקט וביטחון על הנחלה שלו בעלת הגבולות שציינתי.
מאז דיבר אלוהים עם ירמיה הנביא, לא התגשמה ההבטחה הזו.
נבואות נוספות אחרות מחברות בין ישועת עם ישראל וישיבתם על נחלתם המובטחת.
מכיוון שישועת ישראל תתרחש באחרית הימים בסמוך לחזרתו של האדון ישוע המשיח (זכריה י"ב 10-י"ג 1), ניתן לקבוע ש:
– ההתגשמות המלאה של הנבואה הכתובה בפרקים ל'-ל"א תתגשם במלואה בעתיד, בסמוך לחזרתו של האדון ישוע המשיח.
לכן, הביטוי: "והיה ביום ההוא" בפרקים ל' – ל"א, מתייחס לאחרית הימים, למועד הסמוך לחזרת המשיח ישוע ארצה, להקים את ממלכתו הארצית בת 1000 השנים.
3. הברית החדשה צריכה להיות חרוטה על לב בני ישראל.
כפי שצוין מקודם, הספר הספציפי שאלוהים ציווה על הנביא לכתוב כולל את פרקים ל'-ל"א. ז"א, התשובה המלאה לכל שאלה בנוגע לשיקום עם ישראל ונחלתו חייבת לבוא מנתונים הנמצאים בשני הפרקים.
בפרק ל"א מפסוק 31 הנביא מציין שבימים ההם עתיד עם ישראל להיות שותף בברית החדשה שאלוהים עתיד להקים.
הברית החדשה אומנם קמה לפני כאלפיים שנים בדם המשיח ישוע, והמוזמנים הראשונים היו עם ישראל. למרות זאת, עם ישראל עדיין דוחה את האדון ישוע אשר בדמו הקים את הברית החדשה, ומבזה את דם המשיח שרק בזכותו יוכל להיוושע.
מאז קמה הברית החדשה, עם ישראל דוחה אותה ואף בז לה.
בתקופה הסמוכה לחזרתו של האדון ישוע – אותה עת שהנביא זכריה מתאר בפרקים י"ב-י"ד, יחזרו שארית עם ישראל בתשובה ויאמינו בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.
אז:
– עם ישראל יביט באמונה לעבר האחד שדקר… (זכריה י"ב 10)
– ייכנסו כל יהודי העולם (השארית מצרת יעקב) לברית החדשה
– תורת אלוהים תיכתב על ליבם,
– רוח הקודש ישכון בהם,
– ואלוהים יסלח לעוונם.
כאמור, גם שלב זה עדיין לא התגשם אך ייתגשם באחרית הימים, בעת הסמוכה לחזרתו של האדון ישוע ארצה.
ראה אל הרומים י"א 26, זכריה י"ב 10-י"ג 6.
אפשר לסכם ולקבוע בבטחון ש: "הנה ימים באים" בפרקים ל-ל"א, מתייחס לתקופה בעתיד, הסמוכה למועד חזרתו של האדון ישוע ארצה.
מכיוון שהביטוי: "אחרית הימים" מתייחס גם הוא לתקופה בה המשיח מעורב בעניני עמו בארץ, (הופעתו הראשונה או השניה), יכול הנביא לומר שנבואתו תתגשם "באחרית הימים".
מה יהיו האירועים הסמוכים להתגשמות הנבואה הנפלאה?
מה יחווה עם ישראל ושאר העמים לפני ששלום ובטחון אמיתי ישכנו בלב כל אדם ועל פני האדמה?
מה התנאי הנדרש כדי לחוות את ההבטחות הנפלאות הללו?
ב. הזיקוק הנדרש לפני שיקום עם ישראל והנחלה (ל' 4-8, 11-16, 23-24)
ד. וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל-יִשְׂרָאֵל וְאֶל-יְהוּדָה.
ה. כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה: קוֹל חֲרָדָה שָׁמָעְנוּ, פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם.
ו. שַׁאֲלוּ-נָא וּרְאוּ, אִם-יֹלֵד זָכָר? מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל-גֶּבֶר יָדָיו עַל-חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה, וְנֶהֶפְכוּ כָל-פָּנִים לְיֵרָקוֹן?
ז. הוֹי, כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא, מֵאַיִן כָּמֹהוּ; וְעֵת-צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב, וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ.
ח. וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת, אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ, וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק; וְלֹא-יַעַבְדוּ-בוֹ עוֹד זָרִים.
ט. וְעָבְדוּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם, אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם.
י. וְאַתָּה אַל-תִּירָא, עַבְדִּי יַעֲקֹב, נְאֻם-יְהוָה, וְאַל-תֵּחַת יִשְׂרָאֵל. כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק, וְאֶת-זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם; וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן, וְאֵין מַחֲרִיד.
יא. כִּי-אִתְּךָ אֲנִי, נְאֻם-יְהוָה, לְהוֹשִׁיעֶךָ: כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם, אַךְ אֹתְךָ לֹא-אֶעֱשֶׂה כָלָה. וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ.
יב. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה: אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ, נַחְלָה מַכָּתֵךְ.
יג. אֵין-דָּן דִּינֵךְ לְמָזוֹר; רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ.
יד. כָּל-מְאַהֲבַיִךְ שְׁכֵחוּךְ, אוֹתָךְ לֹא יִדְרֹשׁוּ. כִּי מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְ, מוּסַר אַכְזָרִי, עַל רֹב עֲוֹנֵךְ, עָצְמוּ חַטֹּאתָיִךְ.
טו. מַה-תִּזְעַק עַל-שִׁבְרֵךְ?, אָנוּשׁ מַכְאֹבֵךְ עַל רֹב עֲוֹנֵךְ, עָצְמוּ חַטֹּאתַיִךְ, עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ.
טז. לָכֵן כָּל-אֹכְלַיִךְ יֵאָכֵלוּ, וְכָל-צָרַיִךְ כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ; וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה, וְכָל-בֹּזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז.
1. זיקוק עם ישראל (פ. 4-8, 11-15)
בפסוקים שקראנו הנביא ירמיה מתאר את התופת העתידה לבוא על עם ישראל כחלק מהזיקוק לו נדרש העם כדי לחזור בתשובה כנה לפני אלוהים.
תהליך הזיקוק אינו מיוחד בלבד לעם ישראל, אלא כולל גם את כלל הגויים, אך על כך אפרט בפיסקה הבאה.
א. איך מכנה הנביא את תקופת הזיקוק? (פ. 7)
פסוק 7: עת צרה היא ליעקב: צרת יעקב.
כמו כן, הנביא גם מציין שאותה עת גם נקראת: "גדול היום ההוא…"
למרות שכל העולם יושפע מן האירועים, אנו מבינים שמוקד הענינים הינו ביעקב – בעם ישראל.
מדוע?
1. כי עם ישראל הינו בנו בכורו של אלוהים שנועד להיות כוהן, ודרך שירותו יבואו שאר העמים לקרבת אלוהים (שמות ד 22, יט 5-6)
2. משפט אלוהים מתחיל קודם כל בבית (ישראל, ציון) (פטר"א ד 17)
עם ישראל עבר תלאות ורדיפות רבות לאורך ההיסטוריה, אך עד כה שום רדיפה וצרה לא הכניעה את העם למצב בו כולו, עד האחרון שבו – ירכין את ראשו ויקבל את גואלו ומושיעו ישוע כאדון ומשיח (ראה זכריה י"ב 10).
כתבי הקודש מציינים תקופת צרה על ישראל ועל העולם אשר בסופה ייתגשמו כל התנאים שהנביא מציין בפרקים ל'-ל"א.
תקופה זו מתוארת באופן מפורט בספר ההתגלות בפרקים ו'-י"ט. מן הסתם גם נביאים רבים אחרים מציינים את אירועי צרת יעקב (ישעיה, יואל, צפניה, עמוס, דניאל, יחזקאל ועוד)
ב. מה אורכה של תקופת צרת יעקב?
תקופת צרת יעקב תיארך שבע שנים!
מדובר בשבע השנים האחרונות בנבואת דניאל הנביא אשר בפרק ט' בספר דניאל.
להזכירנו:
בפרק ט' 24-27 העניק אלוהים לדניאל נבואה – 70 השבועים, שבסופם יחזור המשיח ישוע למלוך על העולם, ועם ישראל יגשים את ייעודו.
70 השבועים מחולקים לשלושה חלקים – תקופות:
1. שבעה שבועים (49 שנים) – התקופה בה נבנתה ירושלים על הגנותיה לאחר החזרה מגלות בבל. התחילה בשנת 445 לפנה"ס לפי נחמיה פרק ב.
2. שישים ושניים שבועים (434 שנים) – את המועד בו ייכנס המשיח לירושלים ויתקבל כמלך (ניסן שנת 32 לספירה – ראה יוחנן י"ב)
3. שבוע אחד – שבע שנים, שיחלו בעתיד. זו נקודת הציון אשר ממנה ניתן לקבוע את מועד חזרתו של המשיח ארצה. שבע השנים יתחילו מרגע שצר המשיח יכריח את ישראל להיכנס לברית הגנה ומסתיימים בחזרתו של המשיח ישוע ארצה.
שבע השנים הללו נקראות גם: צרת יעקב
ג. אילו אירועים כלולים בתקופת זיקוק עם ישראל (צרת יעקב)? (פ. 4-8)
הנביא ירמיה אינו מפרט את האירועים [לצורך כך מומלץ לקרא וללמוד את ספר ההתגלות ו'-י"ט], אך מציין שהאירועים יגרמו לגיבורי החיל אשר בעם לרעוד מפחד ולהראות כאישה הסובלת מצירי לידה קשים והעומדת ללדת.
מכיוון שבסוף התהליך המשיח עתיד לשוב לישראל, כינו בני ישראל את התקופה הקשה הזו שירמיה מתאר בשם: חבלי משיח!
ירמיה מציין את העובדות הבאות לגבי תקופת צרת יעקב:
– קול חרדה
– פחד
– אין שלום
– פני הגברים יוריקו מפחד אימים
– הצרה העתידית גדולה ואיומה מכל צרה אחרת שהיתה לפניה
למרות שירמיה אינו מציין את פרטי הפרטים, הרי שהתיאורים תואמים במדויק לאלו המתוארים בשאר ספרי כתבי הקודש הנוגעים בתחום (ראה תסל"א פרק ה).
איך יתאפין המצב הפוליטי אז?
בעתיד, איזורנו יישלט על ידי איחוד עמים בראשות מנהיג רב כוח (צר המשיח). (ראה דניאל ב, ז).
הוא יהיה שליט פוליטי מדיני שיכריח את כל שליטי המדינות להיכנע לו ולהסכים לתכתיביו.
צר המשיח יציג תוכנית של שלום ובטחון, אך תוכניתו תתברר כשקר הגדול שבני אנוש ראו וחוו (דניאל ט' 24-27, תסל"א ה, התגלות ו').
מסיבה זו לדעתי הנביא ירמיה אומר: אין שלום, ולא אומר פשוט: מלחמה…
כחלק מברית השלום וההגנה, יידרש עם ישראל לוותר על צבאו ולפתוח את גבולותיו (ראה יחזקאל פרק ל"ח).
עם ישראל יחווה את השלום המענג, אך מכיוון שהסכם שלום זה אינו מושתת על אלוהים, והשותפים לברית לא שינו את ליבם כלפי אלוהים ולא כלפי עם ישראל, ינצלו אוייבי ישראל את חולשת ישראל כדי לכבשה.
אחד מהאירועים המרכזיים והמכוננים יהיה – "מלחמת גוג מארץ המגוג" ומתואר על ידי הנביא יחזקאל בפרק ל"ח-ל"ט. אירוע זה יתרחש במהלך החצי הראשון של צרת יעקב.
אלוהים בחסדו ישמיד את צבאות גוג מארץ המגוג, אך במקביל יחווה העולם מלחמות, רעידות אדמה, מגפות, רעב ומוות בקנה מידה שהעולם לא ידע קודם (התגלות ו' ואילך).
כל התופעות הללו יגרמו לבני האדם להימלא בפחד רב.
סוף סוף יגלו בני האדם שאינם מסוגלים לעמוד מול זעם אלוהים, והדבר הנכון והראוי לעשות זה להיכנע לאלוהים, ולקבל באמונה את אדון העולם, המשיח ישוע.
כל החכמה והקידמה האנושית תסתכם בהשמדה הדדית חסרת רסן.
בתהליך המדובר, ז"א, במהלך שבע שנות צרת יעקב, כשני שליש מכלל אוכלוסיית העולם ייכחדו. ראה התגלות פרקים ו, ט.
דבר אלוהים ברור מאוד לגבי גורל עם ישראל. הנביא זכריה בפרק י"ג 8-9 אומר במפורש שבסיום צרת יעקב, יישאר רק שליש מעם ישראל.
אך, השליש שייוותר ייוושע כולו (אל הרומים י"א 26).
בפסוק 8 הנביא ירמיה אומר נתון חשוב ביותר:
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת, אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ, וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק; וְלֹא-יַעַבְדוּ-בוֹ עוֹד זָרִים.
מכיוון שהנבואה כולה מתייחסת לאחרית הימים ולא רק לתקופת מלכות בבל, יוצא שהנבואה כוללת הבטחה להסרת כל עול שלטוני זר מעל עם ישראל. מאז נאמרה, לא התגשם חלק זה מהנבואה…
לראיה, לאחר מלך בבל שלטו על ישראל מלכי פרס, יוון ושאר שליטי האיזור.
גם בימינו ולמרות עצמאותנו, חירותנו מאוד מוגבלת ורוב החלטות ממשלת ישראל נעשות בצל לחצים חיצוניים.
דניאל הנביא מציין בנבואות הכתובות בספר דניאל פרקים ב' ו-ז', ששליטת זרים בעולם ועל ישראל ימשיכו עד לחזרתו של המשיח ישוע.
ראה חזון הצלם המתאר את מלכויות הגויים השולטים בעולם: הצלם עומד עד שהאבן שפוגעת בו מפילה אותו וכותשת אותו. האבן מציינת את המשיח אשר בבואו יסיר כל שלטון נוכרי וישלוט בבלעדיות על העולם (ראה גם תהילים ב').
ד. מה הסיבה לעונש כה קשה? (פ. 11-15)
יא. כִּי-אִתְּךָ אֲנִי, נְאֻם-יְהוָה, לְהוֹשִׁיעֶךָ: כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם, אַךְ אֹתְךָ לֹא-אֶעֱשֶׂה כָלָה. וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ.
יב. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה: אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ, נַחְלָה מַכָּתֵךְ.
יג. אֵין-דָּן דִּינֵךְ לְמָזוֹר; רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ.
יד. כָּל-מְאַהֲבַיִךְ שְׁכֵחוּךְ, אוֹתָךְ לֹא יִדְרֹשׁוּ. כִּי מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְ, מוּסַר אַכְזָרִי, עַל רֹב עֲוֹנֵךְ, עָצְמוּ חַטֹּאתָיִךְ.
טו. מַה-תִּזְעַק עַל-שִׁבְרֵךְ, אָנוּשׁ מַכְאֹבֵךְ? עַל רֹב עֲוֹנֵךְ, עָצְמוּ חַטֹּאתַיִךְ, עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ.
אלוהים מבהיר שהעונש הכל כך קשה העתיד לבוא על ישראל נובע מחטא כה קשה ועוונות רבים.
לא מדובר על חטאים ועוונות רבים ועמוקים שנעשו בתקופה קצרה, אלא הכוונה לחטאים רבים שנעשו לאורך זמן רב – מאות רבות של שנים – בו העם נוטש את דרך אלוהים ופועל וחי בדרך של חוסר אמונה והתרסה חוצפנית נגד אלוהים.
אלוהים מבהיר שמכה קשה תבוא על העם, אך אלוהים לא ישמיד את העם.
אלוהים מבטיח שייסר את עם ישראל למשפט… (פ. 11)
למה הכוונה?
בפרק י' 24 מבקש הנביא:
"יסרני, יהוה, אך במשפט. אל באפך, פן תמעיטני…"
למה הכוונה?
אנא אלוהים תשפוט אותי במידת העונש הראויה לי, אך לא בחמתך, ז"א, תשפטני במנוחת-נפש, המאפשרת לראות גם צדדים חיוביים, ולא בסערת נפש וכעס המובילים לעונש קשה הרבה יותר. תשפוט אותי בצדק – הכולל את הבטחותיך ונבואותיך לגביי.
תשפוט אותי – אך תשאיר זרע ושארית!!! כדי שדברך לגבי אחריתי יצא לאור וכך גם יפואר שמך.
וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ: לא אוכל למחול על העונש במשפט. הענשתך היא חובה שלא אוכל לפסוח עליה.
בפסוק 12 הנביא מציין שהמכות שיבואו על ישראל יביאוה למצב אנוש.
ז"א, על סף כליה.
נַחְלָה מַכָּתֵךְ: (ראה י"ד 17), מכתך אנושה, אין לה תרופה.
בפסוק י"ג: רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ: (תעלה-הקרום העולה על פצע כחלק מתהליך ריפוי) = ואין רפואה למכתך.
פסוק י"ד: אין שום גורם המעונין לעמוד לצידך ולעזור לך להבריא.
כל ידידייך אינם!
כולם שכחו אותך!
ומי עדיין זוכר את ישראל?
מי עדיין נמצא לצד ישראל?
מי מייסר את ישראל למען יחזרו למוטב ומוודא שלא ייכחדו?
רק אלוהים!
ישראל – אין לך כל סיבה להתלונן על סבלך.
זכית ביושר לכל מכה ועונש.
הכל בא עלייך רק בגלל רוב עוונך ועוצמת חטאותייך (פ. 15)
ה. מה התכלית של צרת יעקב? (פ. 9)
"…וְעָבְדוּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם, אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם."
ואכן, לאחר שהמשיח יחזור ארצה ויתפוס מקומו כמלך העולם, יעבוד עם ישראל את אלוהים כפי שנועד לעשות מלכתחילה.
כאמור, כל שארית ישראל תיוושע וכעת תוכל למלא את יעודה.
במעמד הר סיני אמר אלוהים את ייעודו עבור עם ישראל:
ממלכת כוהנים וגוי קדוש בקרב העמים. (שמות י"ט 5-6)
על פי הכתוב בספר שמות י"ט, עם ישראל יוכל להגשים את ייעודו רק אם יכיר את מלכו ויכוון את לב כלל בני האדם לעבר מלך העולם – האדון ישוע המשיח.
כל עוד עם ישראל אינו מקבל את מלכו באמונה, הרי שאינו יכול ואף לא ראוי למלא את ייעודו.
לפיכך, תכלית כל המכות והצרות היא להסיר את עקשות הלב של עם ישראל, ולהכניעו ללא תנאי לכתוב במדויק ומפורש בכתבי הקודש – עד כי…
כל ברך תכרע וכל לשון תודה שישוע הוא אדון! [אל הפיליפים ב 10, ישעיה מה 23]
למי מתכוון הנביא באומרו: דוד מלכם?
האם הכוונה לאדון ישוע המשיח שהוא נצר לבית דוד, או לדוד המלך, בן-ישי, אשר יקום לתחיה וימלוך על ישראל?
הנביא יחזקאל מציין בפרקים ל"ד 24, שדוד יהיה נשיא בעם ישראל.
בפרק ל"ז 24-25 הנביא מציין שדוד יהיה מלך וכן שדוד יהיה נשיא.
האם אפשר לעשות סדר בבלאגן?
בתקופה המדוברת – מלכות 1000 השנים של המשיח ישוע בארץ, יקומו לתחיה קדושי התנ"ך, וביניהם דוד המלך, בן ישי. (דניאל י"ב 1-3)
מן הסתם דוד בן ישי יוכל להיות מלך ונשיא ישראל, בעוד המשיח ישוע הוא מלך העולם ומקום כסאו בבית המקדש בירושלים – או בירושלים השמיימית שתעמוד מעל ירושלים הארצית.
כך או כך, עם ישראל יעבוד את המלך היהודי שאלוהים יקים להם ולא מלך זר! (פ. 21-22)
ג.. מצבם של בני ישראל לאחר הזיקוק: (פ. 17-22)
1. מהו סגנון החיים בארץ ישראל לאחר החזרה בתשובה? (פ. 17-20)
יז. כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ, וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ, נְאֻם-יְהוָה. כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ, צִיּוֹן הִיא, דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ.
יח. כֹּה אָמַר יְהוָה: הִנְנִי-שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב, וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם; וְנִבְנְתָה עִיר עַל-תִּלָּהּ, וְאַרְמוֹן עַל-מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב.
יט. וְיָצָא מֵהֶם תּוֹדָה וְקוֹל מְשַׂחֲקִים; וְהִרְבִּתִים וְלֹא יִמְעָטוּ, וְהִכְבַּדְתִּים וְלֹא יִצְעָרוּ.
כ. וְהָיוּ בָנָיו כְּקֶדֶם, וַעֲדָתוֹ לְפָנַי תִּכּוֹן; וּפָקַדְתִּי עַל כָּל-לֹחֲצָיו.
הנביא ירמיה מתאר את פרי הברכה שאלוהים עתיד להרעיף על שארית ישראל שיחזרו בתשובה וייכנסו באמונה לברית החדשה.
אותה שארית הם השותפים לאמונתו של אברהם אבינו, והם יחוו צדקה כפי שחווה אברהם על סמך אמונתו (בראשית טו 6).
וכפי שאלוהים הבטיח לאברהם – זרעו ירבה ככוכבי השמים…ואת הברכה הזו יחוו שארית ישראל בעת מלכות המשיח בארץ.
עם ישראל עתיד להירפא מכול מכות הגלויות, מלחמות ושואות.
כן, את הצער, כאב ודמעות, עתידים להחליף שמחה, שלווה ושחוק.
– כל ימי האבל והצום יוחלפו בימי ששון ושמחה (ראה זכריה ח 18-19).
– בית המקדש שהמשיח יקים (זכריה ו' 13) יעמוד על תילו ובני ישראל ישרתו את אלוהים ככוהנים בממלכתו (יחזקאל מ-מח
– עם ישראל יקבל את נחלתו השלמה וכל שבט יקבל חבל ארץ המיועד לו (יחזקאל מז-מח)
– כל העמים יעלו במועדי יהוה לירושלים כדי להשתחוות לאלוהים. ירושלים תהיה עיר קדושה (זכריה י"ד 16-21)
הגויים קראו לך בשמות גנאי – נידחה – כבשה אובדת שהרועה אינו מעונין למצאה…
על ציון אמרו: אין אחד שדורש לה, מעונין בה…
כל אותם מלעיגים ומזלזלים בישראל ובאלוהים עתידים להתפלא מאוד…
הנאמנים לאלוהים יזכו לראות בבנית ירושלים.
הנאמנים לאלוהים יזכו לראות את בית מלך ישראל עומד על תילו.
לא רק ירושלים העיר תיראה מכובדת ויפה, אלא כך גם ייראה לב כל יהודי.
אלוהים יעניק לילדיו לב חדש – ראה את תנאי הברית החדשה (ל"א 30-34).
לב עם ישראל יהיה מלא תודה ולא טענות.
שארית ישראל תחווה שלום וברכה, ולכן לא יהיו בהם כל חשש או פחד.
דברי ירמיה חופפים לאלו של הנביא זכריה בפרק ח'.
עם ישראל יתרבה וינתן לו כבוד.
למה הכוונה?
א. עם ישראל ישמש ככוהנים לאלוהים (ראה זכריה ח' 23), ולכן הם יחלקו את כבוד אלוהים עימם. ברכתו תהיה עליהם וקדושתו תכסה אותם. מכאן נגזר כבודם, ולכן יהיה רב ומפואר.
ב. העם ירבה ככוכבי השמים ומכאן כבודם = גודלם.
ולא יצערו – לא יהיו עוד מעטים (איוב י"ד 21), או, לא יהיו עוד נקלים ופחותי ערך.
אלוהים מבטיח שבני ישראל – בניו של אלוהים, יהיו כקדם. הכוונה, מבורכים כמו בשיא פריחתם בימי דוד.
ועדתו לפני תיכון: (פ. 20) בני ישראל יהיו כל העת במצב הכן עבור אלוהים. יהיו מבוססים באלוהים.
פסוק 20: מן הסתם, אלו שאינם יראי אלוהים לא שמחים בגבורת ישראל.
אנשים שכאלו יגלו עד מהרה ששנאתם אינה נפקדת מעיני אלוהים.
אלוהים יקים את שהבטיח עוד לאברהם: מקלליך אאור, מברכיך אברך.
אלו שיפעלו נגד תוכניתו של אלוהים וינסו לשים מקלות בגלגלי הברכה של ישראל – יחוו את עונש אלוהים עליהם מהר ובעוצמה.
2. אילו נתונים מיוחדים מנדב ירמיה אודות זהותו של מלך ישראל? ( פ. 21-22)
כא. וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ, וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא, וְהִקְרַבְתִּיו, וְנִגַּשׁ אֵלָי: כִּי מִי הוּא-זֶה עָרַב אֶת-לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי? נְאֻם-יְהוָה.
כב. וִהְיִיתֶם לִי לְעָם; וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים.
ירמיה ציין בפסוק 9 שעם ישראל יעבוד בעתיד את דוד מלכם, אך בפסוקים 21-22 ירמיה מעניק רמזים מופלאים אודות זהותו המיוחדת של המלך האידיאלי
אדירו = שליטו
בעוד עם ישראל סובל את לחץ המושלים הנוכרים, הנביא ירמיה מציין שהמושל האידיאלי, העתידי, יבוא מקרב עם ישראל ולא מעם זר ונוכרי – דוד מלכם…
המלך שעתיד למלוך על עם ישראל יהיה מקרב עם ישראל.
הנביא ממשיך ואומר דברים שגורמים להתרגשות רבה בקרב מביני הפסוק.
המלך העתידי ישרת לא רק כמלך אלא גם ככוהן.
המלך הכוהן הזה יוכל לגשת אל אלוהים ללא פחד.
הנביא אומר: מי יעז להעמיד את ליבו כערבון כדי לגשת לנוכחות אלוהים?
ובמילים פשוטות?
מי חושב עצמו לראוי וקדוש ללא חטא וללא אשמה שיהיה מוכן לצעוד אלי ולהיכנס לקודש הקודשים ללא חשש?
רק אישיות חסרת חטא ואשמה, קדוש וצדיק יכול לעשות פעולה שכזו.
ומעלות שכאלו הן תכונותיו הבלעדיות של אלוהים.
התשובה לשאלה הזו היא: המלך המשיח, בן האלוהים, האדון ישוע.
רק הוא מלך וכוהן גדול.
מתפלאים? אין צורך!
הנביא זכריה בפרק ו 12-13 ניבא אודות המלך הכוהן שעתיד למלוך על ישראל.
יב. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר: הִנֵּה-אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ, וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת-הֵיכַל יְהוָה.
יג. וְהוּא יִבְנֶה אֶת-הֵיכַל יְהוָה, וְהוּא-יִשָּׂא הוֹד, וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל-כִּסְאוֹ; וְהָיָה כֹהֵן עַל-כִּסְאוֹ, וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם.
צמח = שם נרדף למשיח – (ראה גם פרק ג 9)
בתקופתו של זכריה, זרובבל היה המושל ויהושוע בן יהוצדק היה הכוהן הגדול. הנבואה נועדה לעודד את השניים שבעתיד, המלך המשיח ימלא את תפקיד שניהם בדמות אחת ובהרמוניה נפלאה.
שניהם ביחד החיים ופועלים על פי רצון אלוהים מהווים דגימה של המשיח במושלו על ישראל.
האם ברית סיני, התורה, מאפשרת מצב בו המלך משרת גם ככוהן?
לא ולא! ראו את מקרה עוזיהו – דברי-הימים-ב 16-23.
ולכן, התגשמות נבואה נפלאה שכזו מחייבת שעם ישראל ייכנס לברית חדשה – וזה בדיוק מה שהנביא עומד לומר בשיא כתיבת הספר…פרק ל"א 31-34.
רק במסגרת הברית החדשה יכול המלך להיות גם כוהן (ראה איגרת אל העברים ז'-י'. במיוחד י' 11-15).
והכוהן-מלך הזה אינו אלא האדון ישוע המשיח. הוא הציג את דמו המכפר במשכן השמיימי והכין לנו את הדרך ישירות אל כס האב.
בו מתמקדות כל הנבואות המשיחיות והוא הגשימן.
הברית החדשה אינה זרה לעם ישראל.
הברית החדשה היא התכלית שאליה עם ישראל צריך להגיע.
הברית החדשה היא תעודת הבגרות הרוחנית של כל יהודי.
הדוחה אותה – לא הבין את תכלית התורה (אל הגלטים ג' 23-25, ד' 8-11, אל הקולוסים ב' 16-17).
המקבל אותה – את הברית החדשה בדם ישוע – הבין את התורה ומכיר את אלוהים באופן אישי ואינטימי (יוחנן ח' 19, 42).
הכניסה לברית החדשה היא תעודת הבגרות הרוחנית של כל ירא אלוהים באמת.
ירמיה הנביא אומנם מקדיש חלק ניכר מדבריו לגורל עם ישראל, אך גורלם של הגויים לא נפקד מנבואת אחרית הימים.
מכיוון שהמשיח יחזור כדי למלוך על כל בני האדם בעולם, ומכיוון שכל בני האדם עתידים לקבלו בפתח ממלכתו, יוצא שגם עמי הגויים יחוו זיקוק דומה לזה שיחווה עם ישראל
ד. זיקוק עמי הגויים (פ. 11, 16, 23-24) [ראה כ"ג 20]
1. צבאותיהם יושמדו (פ. 11, 16)
יא. כִּי-אִתְּךָ אֲנִי, נְאֻם-יְהוָה, לְהוֹשִׁיעֶךָ: כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם, אַךְ אֹתְךָ לֹא-אֶעֱשֶׂה כָלָה. וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ.
טז. "…לָכֵן כָּל-אֹכְלַיִךְ יֵאָכֵלוּ, וְכָל-צָרַיִךְ כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ; וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה, וְכָל-בֹּזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז."
בעוד אלוהים מעניש את עם ישראל למטרת זיקוק, הוא מבטיח להשאיר שארית מישראל כדי להגשים דרכה את כל ההבטחות שהבטיח לאבות בנוגע לעם ישראל.
עם ישראל זוכה לחסד רב יותר לא בגלל שהינו צדיק יותר מאחרים, אלא רק בגלל שמילתו של אלוהים חייבת לעמוד ולהוכיח את ריבונותו (ראה יחזקאל לו 22, אל הרומים יא 29).
שם אלוהים וכבוד שמו מוטלים על המאזנים.
לעומת זאת, עמים אשר פעלו נגד ישראל וחרטו על ליבם את שנאת ישראל והשמדת, עומדים לחוות משפט קשה ביותר. חלק מעמים אלו עתידים להיכחד לחלוטין.
עובדיה, עמוס וירמיה הנביאים ניבאו שאלוהים לא ישאיר כל שארית מאדום. אלוהים קבע שעמלק לא יחיה וכו.
רוב הנביאים ניבאו אודות אחרית עמי האיזור (ישעיה פרקים יג-כג, ירמיה מו-נ, יחזקאל כה-לב, ועוד.
רובם עתידים לחוות מכות קשות אשר יותירו שארית זעומה מהם אם בכלל.
בעשותו כך, אלוהים נשאר נאמן להבטחה שאמר לאברהם אבינו בבראשית יב 3: מברכיך אברך ומקלליך אאור.
2. זעם אלוהים יבוא עליהם כסופה (פ. 23-24) [ראה גם פרק כג 19-20
כג. הִנֵּה סַעֲרַת יְהוָה, חֵמָה יָצְאָה. סַעַר מִתְגּוֹרֵר, עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל.
כד. לֹא יָשׁוּב חֲרוֹן אַף-יְהוָה, עַד-עֲשֹׂתוֹ וְעַד-הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ; בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ.
כה. בָּעֵת הַהִיא, נְאֻם-יְהוָה, אֶהְיֶה לֵאלֹהִים לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם.
הנביא ירמיה חוזר על הפסוקים הללו בדיוק בפרק כג 19-20.
הפסוקים החשובים הללו מכילים נתונים חשובים ומעודדים במיוחד.
1. כל הזעם של אלוהים מיועד לרשעים
2. עונשם של הרשעים נחרץ
3. זעם אלוהים על הרשעים יחול באחרית הימים – ז"א, בסמוך לחזרתו של המשיח ישוע ארצה – במהלך שבע שנות צרת יעקב
ירמיה הנביא אינו היחיד שציין את עקרונות הענישה הגלובליים של אלוהים.
כבר בספר בראשית יח 25 ידע והבין אברהם אבינו שאלוהים אינו מטיל את זעמו על צדיקים ורשעים גם יחד. הכוונה לעונש סופי, הכולל את זעמו של אלוהים.
"…חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע. חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט?"
אברהם יכול היה ללמוד מהדוגמא של נוח והמבול.
אלוהים קרא אל נוח והזמין אותו להצטרף אליו לפני שהחל המבול (בראשית ז 1).
לפיכך, אברהם לא ניסה לשכנע את אלוהים כדי להציל את לוט, אלא כדי לבחון ולדעת:
מהו המספר המינימלי של צדיקים בעיר של חטאים כדי לדחות את זעם אלוהים על אותה עיר.
העיקרון נשאר: אלוהים אינו מטיל אתץ זעמו בעת משפט כללי על צדיקים ורשעים יחד.
משפט אלוהים הינו על ראש רשעים.
בספר ההתגלות ג 10 מבטיח האדון ישוע לבני קהילת פילדלפיה:
"…מפני ששמרת את מצוותי לעמידה בסבלנות, גם אני אשמור אותך משעת הניסיון העתידה לבוא על כל תבל, לנסות את יושבי הארץ."
עלינו לזכור שבכל המקרים בהם מוזכרים 'יושבי תבל' בספר ההתגלות, הכוונה היא לאלו שאינם נושעים.
מכאן, אלוהים מבטיח לילדיו שהוא עתיד להציל אותם מן הצרה העתידה לבוא על הלא מאמינים.
ילדי אלוהים אינם עתידים לחוות את המכות והצרות הכלולות בצרת יעקב שבאחרית הימים.
אם כן, מהי תוכנית ההצלה של אלוהים בעבור ילדיו הנושעים לפני שיחלו צרות אחרית הימים?
ההילקחות! (תסל"א ד 13-18).
הנושעים באמת מכל העולם ילקחו אל האדון אשר יפגשם בשמים בעננים, ויקח אותם למשכן השמיימי שהכין להם (ראה יוחנן יד 1-3).
ישנם הטוענים שילדי אלוהים הנושעים יחוו את החלק הראשון של הצרה, כי זעם אלוהים וחמתו מתייחסים לדעתם רק לחבילת העונשים האחרונה שבספר ההתגלות.
במילים פשוטות, לדעתם, ילדי אלוהים הנושעים יחוו את העונשים הבאים בעקבות ששת החותמות הראשונות, אך פתורים מהעונשים הקשורים לשבעת הקערות האחרונות.
תשובה:
זעם אלוהים על הרשעים מתחיל מן החותם הראשון (התגלות פרק ו) ולא רק לקראת סוף הצרה.
לראיה, הבה נקרא את הכתוב בהתגלות טו 1:
"ראיתי אות אחר בשמים, גדול ומפליא: שבעה מלאכים נושאים את שבע המכות האחרונות, כי בהן נשלם זעם אלוהים."
מן הכתוב ניתן להסיק ובבירור, שכל המכות מן הראשונה ועד האחרונה הם חלק מזעם אלוהים.
שבעת המכות האחרונות (קערות הזעם), משלימים את כלל זעם אלוהים על רשעים.
לזכירנו – בסיום הצרות הקשורות לארבעת החותמות הראשונות – ייכחדו רבע מכלל יושבי תבל! (התגלות ו 8). במספרים של היום מדובר בכמליארד ושמונה מאות מליוני בני אדם.
בסיום הפעולות הקשורות לחותם השישי, ימותו עוד שליש מכלל בני האדם (התגלות ט 15).
מכאן, עוד לפני שהחלו הצרות הקשורות לקערות הזעם, כבר נכחדו יותר מחצי מכלל יושבי תבל.
האם זה משהו פחות מזעם אלוהים?
שבע קערות הזעם האחרונות משלימות את זעם אלוהים אך הינם חלק מן הזעם ממש כמו החותם הראשון.
מסיבה זו, ניתן לקבוע בוודאות שילדי אלוהים הנושעים יילקחו השמיימה לפני שבע שנות הצרה ולא במהלכה או סופה.
כי – אלוהים לא ייעדנו לזעם! (תסל"א ה 9).
סיכום ומסקנות:
1. פרקים ל'-ל"א הינם יחידה אחת שנכתבה כאיגרת עידוד ונחמה, והם כוללים פירוט הברכות והפעולות שאלוהים עתיד לעשות בקרב עמו ובאדמת ארץ ישראל.
הנבואה תתגשם בעתיד – בסמוך למועד חזרתו של המשיח ישוע ארצה להקים את ממלכתו הארצית ולמלוך על העולם לאלף שנים.
2. זיקוק עם ישראל כולל תקופת עונש קשה שתיארך 7 שנים ותיקרא – צרת יעקב.
העונש הקשה מתחייב לנוכח עומק החטא והעוול שעם ישראל עושה ופועל נגד אלוהים.
הביטוי הקשה ביותר הינו דחיית המשיח, ואשר מהווה הוכחה לאי הבנת התורה ואי הכרת אלוהים באופן אישי ואינטימי. (ראה אל הגלטים ג 23-25).
בסיום צרת יעקב, שליש מעם ישראל יישרוד וייוושע (אל הרומים י"א 26, זכריה י"ג 8-9).
3. בסיום צרת יעקב, תזעק שארית ישראל לאלוהים ותתוודה על חטאותיה. השארית תיכנס באמונה לברית החדשה עם אלוהים.
בעת ההיא ימלוך המשיח ישוע על העולם וישרת גם כן ככוהן הגדול של אלוהים בקרב בני האדם.
אז תחווה שארית ישראל את כל הברכות שאלוהים הבטיח לעמו.