ישעיה פרק ו'
מ ב ו א
ישעיהו בן-אמוץ נחשב לעמוד התווך של נביאי ה'. שמו מלמד שה' הוא מושיע, וכך עיקר הנושאים והתמקדותם בחזרה בתשובה והסתמכות על אלוהים המושיע. ישעיהו בן-אמוץ פעל בין השנים 690-739 לפני הספירה במהלך מלכותם של מלכי יהודה: עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו. נביאים בני זמנו היו: עמוס, הושע ומיכה.
ישעיהו הנביא היה נשוי, ולאורך הספר מצוין שהיו לו לפחות שני בנים: שְׁאָר יָשׁוּב (ז 3), מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז (ח 3).
בפרק ח 18 נאמר שילדיו אלו ושמותיהם מהווים אותות ומופתים עבור העם, ומציינים אירועים ומעשים העתידים להתרחש:
"הִנֵּה אָנוכִי, וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן־לִי יהוה, לְאותוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל; מֵעִם יהוה צְבָאוֹת, הַשּׁוכֵן בְּהַר צִיּוֹן."
ספר ישעיהו הנביא עשיר בנבואות הנוגעות למשיח. ישעיהו הנביא תיאר את:
. . . אופן לידתו של המשיח – ז 14:
"לָכֵן יִתֵּן אֲדונָי הוּא לָכֶם אוֹת; הִנֵּה הָעַלְמָה, הָרָה וְיולֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל",
. . . שמותיו ותפקידו העתידי – ט 5-6:
"כִּי־יֶלֶד יֻלַּד־לָנוּ, בֵּן נִתַּן־לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל־שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר, אֲבִיעַד שַׂר־שָׁלוֹם׃ לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ, עַל־כִּסֵּא דָוִד וְעַל־מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אותָהּ וּלְסַעֲדָהּ, בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה; מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם, קִנְאַת יהוה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זּאת."
. . . תוארו ופועלו של עבד ה', המשיח – נב 12-נג:
"הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי; יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאוד. כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים, כֵּן־מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ; וְתואֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם. כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים, עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם; כִּי אֲשֶׁר לא־סֻפַּר לָהֶם רָאוּ, וַאֲשֶׁר לא־שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ.
מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ; וּזְרוֹעַ יהוה עַל־מִי נִגְלָתָה … אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאובֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלוהִים וּמְעֻנֶּה; וְהוּא מְחולָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֹנותֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא־לָנוּ; כֻּלָּנוּ כַּצּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ … וַיהוה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי, אִם־תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים; וְחֵפֶץ יהוה בְּיָדוֹ יִצְלָח; מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע, בְּדַעְתּוֹ, יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים; וַעֲוֹנותָם הוּא יִסְבּול; … וְהוּא חֵטְא־רַבִּים נָשָׂא, וְלַפּושְׁעִים יַפְגִּיעַ."
ישעיהו אף עוזר בהבנת השלמות האלוהית הבנויה משלוש הוויות (מח 16):
"קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ־זאת, לא מֵראשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי; וְעַתָּה, אֲדונָי יְהוִה שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ."
ניתן לחלק את הספר לשני חלקים עיקריים:
- פרקים א – לט,
- מ – סו.
חלק א מתייחס לנתונים היסטוריים, וחלק ב לנתונים עתידיים ומצב ישראל והעולם בתקופת אחרית הימים.
נתחיל את הלימוד מפרק ו, מכיוון שבפרק זה ישעיהו מתאר את המאורע אשר בעקבות כך הוא הבין שנקרא על-ידי אלוהים לשרת כדובר, שליח ונביא.
ישעיהו פרק ו – הפרק הפותח
1 "בִּשְׁנַת־מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ, וָאֶרְאֶה אֶת־אֲדונָי יושֵׁב עַל־כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא; וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת־הַהֵיכָל׃
2 שְׂרָפִים עומְדִים מִמַּעַל לוֹ, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד; בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו, וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף׃
3 וְקָרָא זֶה אֶל־זֶה וְאָמַר, קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יהוה צְבָאוֹת; מְלא כָל־הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׃
4 וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים, מִקּוֹל הַקּוֹרֵא; וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן׃
5 וָאומַר אוֹי־לִי כִי־נִדְמֵיתִי, כִּי אִישׁ טְמֵא־שְׂפָתַיִם אָנוכִי, וּבְתוֹךְ עַם־טְמֵא שְׂפָתַיִם, אָנוכִי יוֹשֵׁב; כִּי, אֶת־הַמֶּלֶךְ יהוה צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי׃
6 וַיָּעָף אֵלַי, אֶחָד מִן־הַשְּׂרָפִים, וּבְיָדוֹ רִצְפָּה; בְּמֶלְקַחַיִם, לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ׃
7 וַיַּגַּע עַל־פִּי, וַיּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל־שְׂפָתֶיךָ; וְסָר עֲוֹנֶךָ, וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר׃
8 וָאֶשְׁמַע אֶת־קוֹל אֲדונָי אומֵר, אֶת־מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ־לָנוּ; וָאומַר הִנְנִי שְׁלָחֵנִי׃
9 וַיּאמֶר לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה; שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל־תָּבִינוּ, וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל־תֵּדָעוּ׃
10 הַשְׁמֵן לֵב־הָעָם הַזֶּה, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע; פֶּן־יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע, וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ׃
11 וָאומַר עַד־מָתַי אֲדונָי; וַיּאמֶר עַד אֲשֶׁר אִם־שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב, וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם, וְהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה׃
12 וְרִחַק יהוה אֶת־הָאָדָם; וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃
13 וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה, וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר; כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן, אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת מַצֶּבֶת בָּם, זֶרַע קודֶשׁ מַצַּבְתָּהּ."
הקשר בין מות המלך עוזיהו והאירוע שבו ישעיהו ראה את אדוני יושב על כיסאו הרם, מאוד מעניין!
השנה הייתה 739 לפנה"ס. עוזיהו מלך מגיל 16; במשך 52 שנים מלך בירושלים. נאמנותו לאלוהים זיכתה אותו בחכמה, עושר, הגנה וכהונה ארוכה.
בעת זקנתו עלתה בו גאווה (דברי הימים ב כו 16-23). המלך חשב שהוא יותר ממה שאלוהים קבע עבורו! הוא נכנס למקדש והחל להעלות קטורת. הכוהנים עצרו בעדו והסבירו לו שהתורה אוסרת עליו לעשות את תפקיד הכוהנים. המלך התעקש, ובו ברגע פגעה בו צרעת אשר ממנה הוא מת מאוחר יותר.
(משלי טז 18: "לִפְנֵי־שֶׁבֶר גָּאוֹן; וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן, גּבַהּ רוּחַ").
עוד בחייו, בנו יותם החל לשמש כסמכות.
עוזיהו לא הסתפק בתפקידו כמלך אלא רצה גם את תפקיד הכוהן, ולכן נענש ומת. הוא חשק בתפקיד השמור לאלוהים – מלך, כוהן, נביא.
לעומת המלך עוזיהו שמת, עומד ישעיהו הנביא לפני המלך החי לעולם. והנה בפרק ו ישעיהו מתאר את אלוהים …
- יושב על כיסאו הרםכמלך (5),
- מטהר אותו מחטאיו – ככוהן(7),
- ומציין את אירועי העתידכנביא (11-13).
עוזיהו המלך זכה לברכות רבות וכבוד רב כאשר מילא את התפקיד שאלוהים יעד לו. המלך הפסיד הכל כאשר חטא בגאווה וחשק בלא לו. הלוואי שאנו נתפלל לדעת את רצון אלוהים עבורנו ונשמח למלא את רצונו בחיינו. בעשיית רצון אלוהים יש ברכה רבה.
ישעיהו הנביא אומר שהוא ראה את אדוני יושב על כיסא רם ונישא. את מי בדיוק מההוויות שבאלוהים ראה הנביא ישעיהו? – עלינו לקחת בחשבון כי …
א. בספר שמות פרק לג 20 אומר אלוהים: "… לא תוּכַל לִרְאות אֶת־פָּנָי; כִּי לא־יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי."
ב. בראשונה לטימותיאוס ו 16 כתוב: "…אָדָם לא רָאָהוּ וְאַף אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹתוֹ."
ובכן, אנו יודעים מתוך הכתוב שאיש לא ראה את אלוהים האב. לעומת זאת, התנ"ך עשיר בפסוקים המתארים את אלוהים הבן – אל שדי – מתגלה ונראה לבני אדם פנים אל פנים (שמות לג 11; בראשית יח). מתוך הנתונים הללו ניתן להסיק שישעיהו ראה את אל שדי, את המשיח ישוע שהוא אלוהים הבן.
בפסוקים 2-4 מתאר הנביא את הנעשה סביב כיסא כבודו של אלוהים. הוא מתאר את השרפים, ומפאת כבודו והודו, הם מסתירים את פניהם וקוראים זה אל זה ואומרים:
"קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יהוה צְבָאוֹת".
אני מאמין שהמילה "קָדוֹשׁ" חוזרת על עצמה שלוש פעמים על מנת להדגיש את שלמות האלוהות האחת המורכבת משלוש הוויות: אב, בן ורוח הקודש.
כבוד אלוהים והודו אפילו משפיעים על ההיכל. ההיכל רעד והתמלא עשן. אפילו הדוממים והטבע אינם יכולים להחריש ולא להגיב מול כבוד והוד אלוהים המלך.
בפסוק 5 הנביא מציין את תגובתו כשעמד מול כיסא כבודו של אלוהים:
"וָאומַר אוֹי־לִי כִי־נִדְמֵיתִי, כִּי אִישׁ טְמֵא־שְׂפָתַיִם אָנוכִי, וּבְתוֹךְ עַם־טְמֵא שְׂפָתַיִם, אָנוכִי יוֹשֵׁב; כִּי, אֶת־הַמֶּלֶךְ יהוה צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי."
כשאנו מדברים על אלוהים אנו מבינים שהוא רם ונישא. אנו מתארים אותו במילים גבוהות ואף מתכוונים לכך. אך למרות כל זאת, אנו לא מפנימים את גודלו, הודו וקדושתו. עוצמת קדושתו של אלוהים התבהרה לישעיהו הנביא כאשר הוא עמד מולו, כאשר אפסותו של האדם עמדה מול גדולתו ונצחיותו של אלוהים. במעמד זה ישעיהו הבין עד כמה חוטא האדם, ועד כמה אין לאדם זכות להתקרב ולעמוד מול אלוהים. בגלל הבדלי הקדושה זעק ישעיהו:
"אוֹי־לִי כִי־נִדְמֵיתִי", שמשמעו – "אבוי כי נדונתי למוות".
תגובתו של ישעיהו צריכה לעמוד לנגד עינינו כל חיינו:
אנו חוטאים, ואילו ה' דורש קדושה שאין לנו.
מה עושים? מה קרה לישעיהו הנביא כך שיכל לעמוד מול כבוד אלוהים ולשוחח עמו?
פסוקים 6-7:
"וַיָּעָף אֵלַי, אֶחָד מִן־הַשְּׂרָפִים, וּבְיָדוֹ רִצְפָּה; בְּמֶלְקַחַיִם, לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ; וַיַּגַּע עַל־פִּי, וַיּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל־שְׂפָתֶיךָ; וְסָר עֲוֹנֶךָ, וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר."
אחד השרפים ניגש אליו ובידו גחל רותח מהמזבח מול כיסא אלוהים. המלאך נגע בשפתי הנביא עם הגחל ואמר לו:
"וְסָר עֲוֹנֶךָ, וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר."
בספר ויקרא פרק טז 13 אנו למדים שגחלים חיים מובלים לקודש הקודשים על-ידי הכוהן הגדול ביום הכיפורים. גם אז התוכן מתקשר לסליחת חטאים.
ניתן לחשוב שסליחת חטאים הנה מעשה פשוט של נגיעת גחל על השפתיים, אך לא כך הדבר! נגיעת הגחל החי היוותה סמל. נא לא לשכוח שהגחל החי בא מהמזבח. זה היה חלק ממחיר שניתן. המחיר המלא של סליחת החטאים מתואר בפרק נג. שם הנביא מתאר איך אלוהים בכבודו ובעצמו שילם בדמו את מחיר כפרת החטאים של כל אחד מילדיו. סליחת החטאים שאלוהים נותן לנו עלתה בדם – בדמו שלו.
מה קרה לישעיהו הנביא לאחר שנוקה מחטאיו? – פסוק 8:
"וָאֶשְׁמַע אֶת־קוֹל אֲדונָי אומֵר, אֶת־מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ־לָנוּ; וָאומַר הִנְנִי, שְׁלָחֵנִי."
רק לאחר שנוקה מחטאיו, שמע הנביא את קול אלוהים וקיבל עליו שליחות. ישעיהו לא ניסה להתחמק מהשליחות שאלוהים הטיל עליו. הוא הכיר טוב מאוד את עיקשות עמו ואת עיוורונם הרוחני, ובכל זאת אמר: "הִנְנִי! שְׁלָחֵנִי!" (תגובה שונה מזה של משה רבינו במעמד הסנה הבוער).
ישעיהו אמר זאת מכיוון שראה לנגד עיניו את כוח אלוהים והבין שכל הכוח הזה עומד לרשותו כאשר ילך בשליחות אלוהים.
כך גם לנו היום! כשאנו מבינים את רצון אלוהים עבורנו חשוב שנאמר "הִנְנִי!" לאלו הנכונים לעשות את רצון אלוהים, ה' מעניק את מלא כוחו ומספק את כל צורכיהם.
מסקנת ביניים:
רוצה להיות בשליחות אלוהים?
- תתוודה על חטאותיך,
- תבקש מאלוהים את כפרת החטאים שהכין לך בדם המושיע,
- רק אז תוכל לשמוע את דבר ה', להבינו ולבצעו.
לאיזה תפקיד נשלח ישעיהו הנביא?
פסוקים 9-10:
"וַיּאמֶר לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה; שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל־תָּבִינוּ, וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל־תֵּדָעוּ׃ הַשְׁמֵן לֵב־הָעָם הַזֶּה, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע; פֶּן־יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע, וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ."
הנביא נשלח למשימה מאוד משונה. למרות שהוא יאמר את דבר אלוהים לעם ויזהיר אותם מכל אשר עתיד לבוא עליהם, אלוהים אומר לו מראש שעם ישראל לא ירצה לשמוע, לא לראות ולא להבין. במילים אחרות: בדרך זו אלוהים מצדיק את העונש העתיד לבוא על עמו.
דבר דומה קרה לפרעה: אלוהים שלח אליו את משה ואמר לו את דברו, הציג לפניו את כוחו – ולמרות זאת פרעה לא נכנע. עונשו היה שאלוהים הקשה את לבו והענישו יותר. כך בדיוק גם עם ישראל. מכיוון שלא נכנע לאמת שכבר הוצגה לפניו, והעדיף חכמת אדם על פני חכמת אלוהים (א 3־9, כט 13), אלוהים מקשה את לבו כחלק מהעונש הגדול הצפוי לו (שנייה לתסלוניקים ב 8־13).
ישעיהו לא שמח לשמע הדברים ולכן שאל את אלוהים: "עד מתי תמשיך להעניש את עמך?"
פסוקים 11-12:
"וָאומַר עַד־מָתַי אֲדונָי; וַיּאמֶר עַד אֲשֶׁר אִם־שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב, וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם, וְהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה׃ וְרִחַק יהוה אֶת־הָאָדָם; וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ."
כל-כך כואב לדעת שעם ישראל יצטרך לעבור שואה נוספת כדי להיכנע לישוע המשיח. בעוד השואה של גרמניה גבתה שליש מכלל יהדות העולם, הרי שהשואה העתידית תיגבה שני שליש:
"וְהָיָה בְכָל־הָאָרֶץ נְאֻם־יהוה, פִּי־שְׁנַיִם בָּהּ, יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ; וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ׃ וְהֵבֵאתִי אֶת־הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ, וּצְרַפְתִּים כִּצְרוף אֶת־הַכֶּסֶף, וּבְחַנְתִּים כִּבְחון אֶת־הַזָּהָב; הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי, וַאֲנִי אֶעֱנֶה אותוֹ, אָמַרְתִּי עַמִּי הוּא, וְהוּא יאמַר יהוה אֱלוהָי" (זכריה יג 8-9).
באופן כזה אלוהים עתיד לעשות את שעשה לישראל במדבר בגלל חוסר אמונה. דור המדבר מת במדבר ולא ראה את ארץ ההבטחה בגלל חוסר אמונתו באלוהים.
האם יש תקווה לישראל? – כן! פסוק 13:
"וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה, וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר; כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן, אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת מַצֶּבֶת בָּם, זֶרַע קודֶשׁ מַצַּבְתָּהּ."
שארית מישראל תישאר. כמו גזע כרות אשר מתחיל להוציא ענפים וניצנים. – מדוע?
כי אמת אלוהים תלויה בהתגשמות ההבטחות שנתן לישראל.
ל ס י כ ו ם :
א. ישעיהו הנביא מציין באופן ברור את השלבים בהם קיבל את השליחות מאלוהים:
- הוא הכיר בחטאו והבין שהחטא לא יכול לעמוד בנוכחות אלוהים.
- אלוהים הסיר את חטאו של ישעיהו וטיהר אותו.
- רק כשאנו טהורים אנו ראויים לשרת את אלוהים ולצאת לשליחות בשמו.
ב. אלוהים הציג לפני הנביא את תכניתו עבור עם ישראל:
- עם ישראל ידחה את בשורת אלוהים.
- עם ישראל ישלם על כך בשואה גדולה.
- השארית תזכה לפרוח.
ג. רוצה להיות חלק משארית ההבטחה?
- קבל היום את אל שדי, ישוע המשיח, כאדון ומושיע מן החטא.
- אל תקשה את לבבך נוכח אמת דבר אלוהים