ישעיה פרק נ"ד

ישעיה פרק נ"ד

 

פרק נד, כמו פרקים אחרים בספר ישעיהו, מתאר את אהבתו הנצחית של אלוהים לישראל. אלוהים מבטיח לשכוח את חטאי עמו וזאת לאחר שעם ישראל יחזור בתשובה ויאמין בעבד ה', מושיעו, כאחד ששילם בחייו כדי לכפר על חטאיהם. פרק נג 6: "כֻּלָּנוּ כַּצּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ".

ניתן לומר שפרק נד הוא הפרי המובטח לכל אדם לו יקבל באמונה את עבד ה' המתואר בפרק נג.

1. רִנָּה וְצַהֲלִי לא־חָלָה, כִּי־רַבִּים בְּנֵי־שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יהוה;
   2. הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל־תַּחְשׂוכִי; הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ, וִיתֵדותַיִךְ חַזֵּקִי;
   3. כִּי־יָמִין וּשְׂמאול תִּפְרוצִי; וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ;
   4. אַל־תִּירְאִי כִּי־לא תֵבוֹשִׁי, וְאַל־תִּכָּלְמִי כִּי לא תַחְפִּירִי; כִּי בושֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי, וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לא תִזְכְּרִי־עוֹד.
   5. כִּי בועֲלַיִךְ עושַׂיִךְ, יהוה צְבָאוֹת שְׁמוֹ; וְגואֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, אֱלוהֵי כָל־הָאָרֶץ יִקָּרֵא;
   6. כִּי־כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ יהוה; וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלוהָיִךְ;
   7. בְּרֶגַע קָטון עֲזַבְתִּיךְ, וּבְרַחֲמִים גְּדולִים אֲקַבְּצֵךְ;
   8. בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ, אָמַר גּואֲלֵךְ יהוה;
   9. כִּי־מֵי נחַ זאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי, מֵעֲבור מֵי־נחַ עוֹד עַל־הָאָרֶץ; כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצוף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר־בָּךְ;
   10. כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ, וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה; וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לא־יָמוּשׁ, וּבְרִית שְׁלוֹמִי לא תָמוּט, אָמַר מְרַחֲמֵךְ יהוה.   11. עֲנִיָּה סועֲרָה לא נֻחָמָה; הִנֵּה אָנוכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ, וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים.
   12. וְשַׂמְתִּי כַּדְכוד שִׁמְשׁותַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח; וְכָל־גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי־חֵפֶץ;
   13. וְכָל־בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יהוה; וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ;
   14. בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי; רַחֲקִי מֵעושֶׁק כִּי־לא תִירָאִי, וּמִמְּחִתָּה, כִּי לא־תִקְרַב אֵלָיִךְ;
   15. הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי; מִי־גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל;
   16. הֵן (הִנֵּה) אָנוכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ, נופֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ; וְאָנוכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל;
   17. כָּל־כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לא יִצְלָח, וְכָל־לָשׁוֹן תָּקוּם־אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי; זאת נַחֲלַת עַבְדֵי יהוה וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם־יהוה.

בפסוקים 1-3 הנביא ישעיהו מעודד את בני ישראל העומדים לפני תקופת שבר. למרות המצב העגום שבו העם נמצא והצרות העתידות לבוא עליהם, יש לשארית ישראל תקווה ברוכה.

ישעיהו הנביא מדמה את בני ישראל לאישה עקרה.

לאורך הספר הנביא מדמה את ישראל לאישה צעירה בעלת בן יחיד (מט 15), לאישה שכולה וגלמודה (מט 21), גרושה (נ 1), שבויה (נב 1), ובפרק נד לעקרה ואלמנה שעתידה להיגאל מחרפתה – תלד בנים רבים ותשכח את בושת עלומיה.

השכול והאלמנות נתפסו כאסונות שאינם תלויים באישה עצמה, אך לא כן העקרות! זו יוחסה תמיד לאישה עצמה וראו בה אות לקללת אלוהים.

בתנ"ך מוזכרות נשים עקרות, כגון: חנה (שמואל א פרק א 6), רחל (בראשית ל 1-2), שרה (בראשית טז), אשת מנוח (שופטים יג). עקרותן לא הייתה אלא שלב מכין על מנת שיוודע ערכו המיוחד והפלאי של הבן הילוד. המכנה המשותף לכל אלה: כולן ילדו בסופו של דבר אישים חשובים ביותר!

כשאישה פורייה יולדת, אין כל פלא. כשעקרה יולדת, זה אות לחסד אלוהי מיוחד.

בפרק נד הנביא מדמה את ציון לעקרה שאלוהים הופכה לסמל הפוריות.

משמעות הדימוי כדלקמן: מספר בניה של ציון בעתיד – לאחר גלותה, ובקבלת האמונה האמיתית – יהיה רב יותר ממספר בניה כאשר ישבה בארץ, בעבר, חסרת אמונה.

המילה "עקרה" מתייחסת לאי פוריות, אך גם לעקירה מן הארץ בהתייחסות לגלות. (שׁוֹמֵמָה = בגלות, עקורים ממולדתם).

שאול השליח ציטט פסוק זה באיגרת שכתב למאמינים בגלטיה: "… רָנִי עֲקָרָה לא יָלָדָה, פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לא־חָלָה, כִּי־רַבִּים בְּנֵי־שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה" (ד 27).

המסר דומה: ירושלים של מעלה – ביתם של המאמינים בחסד ישוע – חופשייה וברוכה לעומת ירושלים של מטה הנמצאת תחת עול כובש ותחת סבל. ירושלים של מטה היא בסיסם של הרודפים אחר צדקה הניתנת על סמך קיום מוצלח של מצוות תורת משה – ברית שפגה זמנה לאחר צליבתו של ישוע. (שאול מדבר בזמן הווה כאשר ירושלים הייתה בשבי צבא רומא ותושביה תחת עול כובש, בגלל דחיית מושיעם).

במילים פשוטות: הברכה הגדולה תהיה על אלו הנחשבים צדיקים בעיני אלוהים – על בני ציון האמיתיים.

לאור הבטחת אלוהים לעמו, הנביא ישעיהו מעודד את עמו ישראל לשמוח ולצהול: "… רִנָּה וְצַהֲלִי לא־חָלָה…" (פסוק 1). שימו לב! העם לא נדרש לשמוח על דבר שהוא כבר קיבל או חווה בהווה, אלא על הבטחה בעתיד.

איך אפשר לשמוח ולצהול כאשר חווים סבל, לחץ או מחסור?

אדם מאמין מכיר את אלוהים כדובר אמת ונאמן להבטחותיו, ולכן יכול לשמוח היום על הבטחה שתתגשם בעתיד (ראה גם תהילים לז 4-5; ראשונה ליוחנן ה 14-15).

שמחה כנה על הבטחת אלוהים לעתיד הנה אחת מסימני הבגרות הרוחנית. דוגמה קודמת ראינו בפרק ז. שם, נדרש אחז, מלך יהודה, להפסיק לפחוד מהאויבים הצרים עליו מכיוון שאלוהים הבטיח לו שהם לא יסירוהו מכיסאו ואף ימותו תוך כשנתיים… (ראה גם יב 5, כו 1, לה 10, מב 10-11).

ישעיהו מתאר את גדילת מספר בני ציון בתיאורים ציוריים: "הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל־תַּחְשׂוכִי; הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ, וִיתֵדותַיִךְ חַזֵּקִי" (פסוק 2); – הגדילי את האוהל, חזקי אותו, כדי שיוכל להכיל מספר גדל ורב של אנשים.

בפסוק 3 ישעיהו מציין שבני ציון הברוכים יהיו בכל מקום, בכל עם, ויישבו ערים שוממות: "כִּי־יָמִין וּשְׂמאול תִּפְרוצִי; וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ."

פסוק זה מזכיר את ברכת אלוהים לאברהם אבינו: זרעו יהיה רב כמו כוכבי השמים (בראשית פרק טו).
ברכה דומה אמר אלוהים ליעקב (בראשית כח 14); ראה גם ישעיהו כו 15, מט 19-20.

זרע הברכה שאמונתו זהה ואמיתית לאמונתם של אברהם ויעקב, יזכו למלא את הארץ ולהיות בה לברכה.

מתי תתגשם הבטחה זו?

התקופה היחידה – שבה עם ישראל כולו מאמין בישוע, יושב בארצו המובטחת בשלום ושלווה ורצוי מאוד בארצות הגויים – תתקיים לאחר שובו של ישוע ארצה להקים את ממלכת אלף השנים.

רק אז הנבואות, כמו ישעיהו יא, מיכה ד, ירמיהו כג 5-6, לג 14-16 – יתגשמו. אז, עם ישראל ימלא את ייעודו המקורי כממלכת כוהנים וגוי קדוש בקרב העמים (שמות יט 6).

ברכה זו לא תהיה רק מנת חלקם של שארית ישראל הנאמנה, אלא של כל ילדי הגויים המאמצים את ישוע כאדון ומושיע.
רק בעת ההיא עם ישראל יוכל לשכוח את הבושה והכאב שהיו מנת חלקו במשך שנים כה רבות בגלל חוסר אמונה.

בפסוק 5 הנביא מציין מדוע עם ישראל יוכל לשכוח את החרפה והבושה של העבר:

• בושתה וחרפתה של ישראל נבעו מהריחוק מאלוהים – בעלה! (ספר הושע)
• כבודה נובע מקרבתה ונאמנותה לאלוהים – בעלה!

הנביא אומר "בועֲלַיִךְ עושַׂיִךְ"; מדבריו משתמע שלעם ישראל יש בוראים ועושים!

מכיוון שיש אלוהים אחד הרי שגם בפסוק זה, כמו ברבים אחרים, הנביא שוב מלמד על ריבוי הוויות באלוהים.
ישעיהו איננו היחיד שמציין עובדה זו! ראה לדוגמה …

תהילים קמ"ט 2: "יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעושָׂיו; בְּנֵי־צִיּוֹן, יָגִילוּ בְמַלְכָּם."

קוהלת יב 1: "וּזְכור אֶת־בּוֹרְאֶיךָ, בִּימֵי בְּחוּרותֶיךָ…"

בראשית א 26: "וַיּאמֶר אֱלוהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ …"

בהתאם לכתוב בפרק סג 8-9 ותהילים פרק ב, ניתן לקבוע בוודאות שקדוש ישראל ואלוהי כל הארץ הנם שמותיו הנוספים של בן-האלוהים, עבד ה' בפרק נג.

לאור זאת, בני ישראל ישכחו את חרפתם ויקבלו את כבודם כאשר יחזרו להיות נאמנים למושיעם – ישוע המשיח, קדוש ישראל – וכאשר יפסיקו לנאץ את קדוש ישראל; "… עָזְבוּ אֶת־יהוה, נִאֲצוּ אֶת־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזורוּ אָחוֹר" (א 4).

בפסוקים 6-8 הנביא מציין את גודל אהבתו של אלוהים לישראל.

בגולה ובצרתה ישראל נדמית לאישה עזובה ועצובה, לאשת נעורים שנמאסה. אך כעסו ועונשו של אלוהים על ישראל לא יאריכו ימים. הנביא מבטיח ששנות הברכה והרחמים יהיו רבות יותר משנות העצב והעונש.

הפסוקים הללו מרמזים על תקופה ארוכה לאין ספור שבה עם ישראל יהיה נאמן לאלוהים ויזכה לברכות רבות. נתון שכזה יתגשם לאחר חזרתו של ישוע המשיח ארצה.

בפסוקים 7-10 הנביא מלמד שההבטחה לברך את ישראל ולא להענישה יותר, יציבה ואמיתית כמו ההבטחה שנתן אלוהים לבני האדם שלא ישמידם שוב במבול.

"הֶהָרִים יָמוּשׁוּ, וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה; וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לא־יָמוּשׁ, וּבְרִית שְׁלוֹמִי לא תָמוּט…"  – חסד אלוהים לעמו לא ימוש ובריתו עם עמו לא תמוט. נבואה זו תתממש רק בתקופת ממלכת 1000 השנים של ישוע המשיח בציון.

בפסוקים 11-17 ישעיהו הנביא מתאר את יופיה של העיר ירושלים כאשר אלוהים המלך ישכון בה ויגן עליה. היופי הגדול ביותר שלה נובע מנוכחות אלוהים בה, מידיעת דבר ה' ויישומו על-ידי בני ישראל.

אכן כך! התקופה היחידה, שבה כל בני ישראל יהיו למודי יהוה, תהיה כאשר המשיח יחזור וישכון בתוך עמו. כך גם מלמד ירמיהו הנביא בפרק ל"א. כאשר בני ישראל יתמקדו במושיעם, שלומם ירבה ובאמת יראו את אלוהים מגן עליהם מכל רע.

שום כלי לא יוכל לפגוע בבני אלוהים כאשר הם שמים את ביטחונם בו.
ס י כ ו ם :

א. עם ישראל יכול לשמוח עוד בשלב סבלותיו וצרותיו מכיוון שאלוהים מבטיח לשמרו, להגן עליו, ולשמור שארית שתגדל לעם ותשרת את אלוהים. ברכה זו תתגשם במלואה כאשר יחזור ישוע המשיח ארצה ויקים את ממלכתו הארצית.

ב. בושתה של ישראל נובעת מהריחוק מאלוהים; כבודה, מהקרבה לקדוש ישראל – ישוע המשיח, עבד ה' המתואר בפרק נג.

הדבר נכון גם באופן אישי: ללא ישוע – אין כבוד וברכה! עם ישוע – יש כבוד וברכה!

ג. אלוהים מבטיח לשמור ולהגן לעולם על שארית ישראל הנאמנה לו, כמו שהבטיח להגן על האנושות ממבול. כך בטוחה גם ישועתו של כל מאמין, מתוקף הבטחת אלוהים! וכי בדברו מבוססים השמחה והביטחון.