ישעיה פרק נ"ח
סלידתו של אלוהים מדתיות חיצונית
קריאת פתיח: איגרת יעקב ב 14-26; מיכה ו 6-8; מתי כה 31-46.
בפרק נח אלוהים מביע את סלידתו משטחיות אמונתו וצביעותו של עמו ישראל.
עם ישראל טוען שהוא הולך בצדק ועל פי רצון אלוהים, אך אלוהים טוען שעמו רחוק ממנו.
בפרק א הנביא ישעיהו זעק לעמו כי הם דומים בחטאיהם לאנשי סדום ועמורה. כבר אז הצביע הנביא על ריחוק העם מאלוהים באופן התייחסותם לחלשים, יתומים אלמנות וגרים. כמו כן, הוא מציין כי אלוהים מתעלם מתפילות העם בגלל התנהגותם הצבועה.
בפרק נח חוזר הנביא על טענתו של אלוהים אך בתיאורים אחרים.
פסוק 1:
"קְרָא בְגָרוֹן, אַל־תַּחְשׂוךְ, כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ, וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקב חַטּאתָם!"
על מנת להדגיש את רעתם של העם, אלוהים מצווה על ישעיהו להזכיר לעמו את חטאיהם בקול רם ובזעקה.
מדוע?
א. רשעת העם הגיע לשיא של שפלות.
ב. ללמדנו שאלוהים סולד מחטאים מתמשכים ומטפל בהם בנחישות ובגלוי.
המסר הזה של אלוהים חשוב לנו גם היום! מסר הבשורה שאלוהים מצווה על ילדיו חייב לכלול את תיאור החטא – עובדת היותנו חוטאים, ולעודד את העם לחזור בתשובה יחד עם האזהרה על דחיית כפרת החטאים של אלוהים. הרי אי-אפשר לדרוש מאדם לבקש כפרה על חטא אם אינו יודע מהו חטא ואינו מכיר בחטאיו!
הדרך הנכונה להוכיח על חטא כתובה בבשורת מתי יח מפסוק 15.
אילו חטאים מתאר ישעיהו בפרק נח?
פסוקים 2-5:
- וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרושׁוּן, וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן, כְּגוֹי אֲשֶׁר־צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלוהָיו לא עָזָב, יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי־צֶדֶק, קִרְבַת אֱלוהִים יֶחְפָּצוּן.
3. "לָמָּה צַּמְנוּ וְלא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלא תֵדָע?" הֵן בְּיוֹם צומְכֶם תִּמְצְאוּ־חֵפֶץ, וְכָל־עַצְּבֵיכֶם תִּנְגּושׂוּ.
4. הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ, וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרוף רֶשַׁע. לא־תָצוּמוּ כַיּוֹם, לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם.
5. הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ? יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ, הֲלָכוף כְּאַגְמון ראשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ. הֲלָזֶה תִּקְרָא־צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה?
דברי הנביא ישעיהו נכתבו לפני כ-2750 שנים. בעוד דברים רבים משתנים בתקופה ארוכה שכזו, הצביעות הדתית של ישראל נשארה כשהייתה.
אלוהים טוען נגד עמו:
בכל יום אתם דורשים בשפתכם ובפיכם לדעת את רצוני: אינכם מפספסים תפילה או אירוע דתי. אתם נראים כעם הדורש לדעת את דרך האמת והצדק של אלוהים – איך לתפקד ולפעול בכל מצב, ועושים רושם שאתם אכן חפצים בקרבת אלוהים! (ייתכן שהם שאלו את הנביאים או התעניינו בדבר אלוהים למטרה זו. בימינו, בולטת השקיקה שבה לומדים תלמוד ופרשנויות – אך לא את דבר אלוהים).
בעשייתם את הפעולות החיצוניות הללו, הם החשיבו עצמם כצדיקים וכראויים לגמול. מתברר, לאור דברי אלוהים דרך ישעיהו הנביא, שכל ההתנהגות הזו איננה נובעת מתוך לב שבור המכה על חטא והמעוניין להיכנע באמת לרצון אלוהים.
אלוהים טוען: כשאתם צמים וכביכול מענים את נפשותיכם, אתם עושים זאת כדי לקבל תמורה. "צַּמְנוּ וְלא רָאִיתָ…" – הכוונה לצומות הנובעים ממצב או אירוע אישי ולאומי אך לא לצום יום כיפור בהכרח.
אינכם צמים ומענים את נפשותיכם בגלל שהעצבתם את אלוהים, אלא בגלל שסבלתם או הפסדתם דבר מה. אתם מעוניינים להראות את דתיותכם על מנת להרוויח כבוד או מעמד! – "תִּמְצְאוּ־חֵפֶץ". את אותו המסר נושא גם זכריה הנביא בפרקים ז–ח.
הנביא מתאר את צביעותם באופן ובסיבה שבגללה הם צמים:
כאשר אתם צמים, אתם שובתים מעבודתכם – אך מטילים את העבודה והעומס על החלשים (נוגשׂים את העצובים)! אתם כביכול מענים את נפשותיכם, צמים ומונעים אוכל ותענוג מגופכם, אך באותו זמן אתם לא מגלים שמץ של רחמים כלפי אחרים הקורסים תחת עול וקושי – "…וְכָל־עַצְּבֵיכֶם תִּנְגּושׂוּ".
כשאתם צמים, אינכם באמת מקדישים זמן לחקר מעשיכם ומחשבותיכם. אתם לא מביטים אליי לשמים בקול זעקת שבר הנובעת מן הלב. אתם מנצלים את זמן הצום למריבות וויכוחים עד שנדמה שזו הסיבה שלשמה אתם נאספים לצום: "הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ, וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרוף רֶשַׁע; לא־תָצוּמוּ כַיּוֹם, לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם" (פסוק 4).
האם אתם באמת חושבים שלצומות כאלו אני מצפה? האם אתם באמת חושבים שיום צום מתבטא בהצגה חיצונית של לבוש שק ואפר בלבד, או כיפוף ראש? ("אַגְמון" – קנה מים המכופף ראשו ברוח).
התשובה ברורה: לא להתנהגות שכזו אלוהים מצפה. זה אינו הביטוי הרצוי להראות חזרה בתשובה כנה והליכה בדרך אלוהים. מאנשים כאלה אלוהים מסתיר פניו (א 15).
בפסוקים 6-7 הנביא מתאר את הצום הראוי מנפש החפצה לענג את אלוהים:
- הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ: פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל־מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ.
7. הֲלוֹא פָרוס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת. כִּי־תִרְאֶה עָרום וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לא תִתְעַלָּם.
אם אתם רוצים להתענג על רצון אלוהים, השתחררו מהרשע והחטא שאתם כה עסוקים בו כאילו הוא קשור אליכם בשרשראות! החטאים והמעשים הרעים קשורים אליכם כמו "מוֹטָה" הנתון על צוואר הבהמה ורותם אותה לעבודה קשה.
כוונתכם הכנה חייבת להראות באופן שאתם מתייחסים לזולת:
- הפסיקו לדכא את החלשים ולהעמיס עליהם עול לחינם.
- הפסיקו לעוות משפט ולרמות (יחזקאל ט 9; ישעיהו א; מיכה ו 6-8)
- תשחררו את אלו שהאשמתם לשווא ודיכאתם לחינם.
- הפסיקו להתייחס לחלשים כחפץ!
- במקום להרחיק מכם את הנדכאים ולנצל את החלשים, עשו את ההפך!
"פָרוס לָרָעֵב לַחְמֶךָ" (ראה איגרת יעקב ב 14-27); "לחם" אינו מתייחס רק לקמח עצמו, אלא למזונך ולהכנסתך שבעזרתה אתה מתקיים – כלומר, תחלוק את מקור חייך עם הנזקק. הנביא אומר "פָרוס" – עשה, תפעל.
דבר פחות, עשה יותר!
הנביא ישעיהו אומר: "…וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת. כִּי־תִרְאֶה עָרום וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לא תִתְעַלָּם."
המסר ברור: אלוהים דורש מאיתנו להתקרב לנזקקים באמת, לא להתבייש ולברוח מהם או להעלים עין כאילו לא ראית ובכך יצאת ידי חובה לעזור ולהועיל. (לברוח ממבחן האמונה, ראה גם פסוק 10).
"תָּבִיא בָיִת" – לחלוק את פרטיותך והדברים היקרים לך.
כולנו אוהבים להיות ולבלות עם חברים טובים, אך לא בזאת מתבטאת אהבתנו לזולת!
כמה מאיתנו פותחים את ביתנו וחיינו לנזקקים ולנדכאים הזרים לנו… ועושים זאת באהבה וברצון כנה להועיל ולעזור?
זה מאוד נחמד לתרום כספים כדי לממן את עבודת אלוהים אך זה לא יכול לבוא במקום הכנסת אורחים ומבט וקשר אישי עם הנזקקים (הפנייה אל אלה המסוגלים לארח ולעמול לשם כך).
ישוע המשיח התהלך וחי בין הנדכאים והחלשים. הוא נגע בהם בידיו ובגופו, ולא שלח מקל עטוף בכפפה כדי שלא יטמא! ישוע הרגיש "בבית" בין הנדכאים (ראה בשורת יוחנן ט; לוקס ח 47, יג 13).
ישוע גם מדד את אמונתם של הטוענים לשייכותם אליו באופן שבו הם פעלו והקריבו עבור ילדיו האחרים (בשורת מתי פרק כה 31-46). ישוע אינו דורש מאיתנו דבר שהוא עצמו לא עשה.
ישוע לימד אותנו לדאוג לחלשים ולמוכי הגורל בינינו כששאל את שומעיו: מהי המצווה הראשונה?
בעוד המצווה הראשונה היא "וְאָהַבְתָּ אֶת יְהוָה אֱלוהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאודֶךָ" הרי שהמצווה הבאה היא – "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"(מתי כב 37-40).
פסוק 7 מגלה נתון מעניין: אלוהים דורש מאיתנו לעזור בשלושה תחומים:
- מזון
- מחסה
- ביגוד
תחומים אלו הנם מן הצרכים העיקריים, היסודיים, של האדם.
חלקנו אכן מקריב המון מחייו באהבה כנה לזולת. לעתים, טוב לבנו ניתן לאנשים בזויים המנצלים אותנו. למרות זאת, הבה נמשיך לעזור ולחלוק – מתוך אהבת אלוהים והזולת – בחכמה, ועל פי הנחיית דבר אלוהים.
- מי שמתעצל לעבוד ולהרוויח את לחמו במו ידיו, מוכיח כי אינו ראוי לעזרה!
מה עתיד אלוהים לעשות לילדיו המבטאים את אהבתם ואמונתם בו בעזרה ועידוד לחלשים ולנזקקים?
פסוקים 8-14:
- אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח; וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד יהוה יַאַסְפֶךָ.
9. אָז תִּקְרָא וַיהוה יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע וְיאמַר, "הִנֵּנִי", אִם־תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה, שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר־אָוֶן.
10. וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ, וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ; וְזָרַח בַּחושֶׁךְ אוֹרֶךָ, וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם.
11. וְנָחֲךָ יהוה תָּמִיד, וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ, וְעַצְמותֶיךָ יַחֲלִיץ; וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה, וּכְמוֹצָא מַיִם, אֲשֶׁר לא־יְכַזְּבוּ מֵימָיו.
12. וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם, מוֹסְדֵי דוֹר־וָדוֹר תְּקוֹמֵם; וְקורָא לְךָ גּודֵר פֶּרֶץ, מְשׁובֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת.
13. אִם־תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת 'עונֶג', לִקְדוֹשׁ יהוה 'מְכֻבָּד', וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר –
14. אָז תִּתְעַנַּג עַל־יהוה, וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל־בָּמוֹתֵי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ, וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקב אָבִיךָ, כִּי פִּי יהוה דִּבֵּר.
לאלו המיישמים את דבר אלוהים בקדושה, בטוהר ובפועל, אלוהים מבטיח את הברכות הבאות:
- מתוך החושך והצרה בה אתה נמצא, תבוא ישועה (הצלה), יבוא אור! הצרות שאתה חווה כרגע יבואו לסיומן במהירות רבה – כמו פצע שמבריא במהירות.
- בכל מקום שתלך, תצליח במעשיך ותיוושע ממצוקותיך (מא 2, מה 25, נא 5; תהילים פה 14).
- "כְּבוֹד יהוה יַאַסְפֶךָ" – נוכחות אלוהים תהיה לך כמאסף, כמגן ההולך עמך ומגן עליך; "וְנָחֲךָ יהוה תָּמִיד" (פסוק 11), "כִּי־הולֵךְ לִפְנֵיכֶם יהוה…" (נב 12).
- המילה "יַאַסְפֶךָ" מתקשרת גם לפרק נז 1 בו אלוהים מציין שהוא אוסף את ילדיו מן העולם לפני שיטיל את עונשו על חסרי האמונה. ז"א, מקומך עם הצדיקים של אלוהים.
לעומת קריאות העם שאלוהים דחה והתעלם מהם, הרי לילדיו החוזרים בתשובה אלוהים עונה: "הִנֵּנִי!"
מילה זו – "הִנֵּנִי" – זהה לתשובתו של ישעיהו לאלוהים כדי לציין את מוכנותו המיידית לשרת את אלוהים (ו 8). במילים אלו אלוהים אומר: אני פה אתך, מוכן לעזור לך מיד ועכשיו – ללא דיחוי!
במקום להמשיך בסדרת הברכות, הנביא עושה אתנחתא ושוב מזכיר לעמו את התנאי:
את כל הברכות הללו אתן לך אם תסיר את עול החטא והרשע מחייך. אם אצבעך תפסיק לחפש אשמים לחינם ופיך יפסיק לדבר דברי רוע (פסוקים 9-10).
בפסוקים 11-12 הנביא ממשיך לתאר את ברכות אלוהים במילים ציוריות ומענגות:
אלוהים עתיד להשביע את נפשך במאכלים העדינים, הזכים והטובים ביותר, מכיוון שהשבעת את נפשו של הרעב והעני.
אלוהים יחזק את עצמותיך וכך תהיה כשיר ושמח לשרתו עוד ועוד.
לא יחסר לך דבר כך שתוכל להמשיך ולהעניק לנזקקים ללא סוף.
בפסוק 12 הנביא לא רק מדבר אל הבודדים, אלא מנבא כי אלוהים ישאיר שארית מעמו שתבנה את החורבות. בניית ערי הארץ תהיה כה מרשימה עד כי יצא לך שם של בונה מחדש, מתקן ומשפץ את החרב.
הברכות הללו מתייחסות לבנייה מחודשת של ירושלים לאחר הגלות, ובהשלכה לעתיד – של בניית ירושלים וישראל בתקופת מלכות המשיח (ישעיהו סא 4; עמוס ט 11).
בפסוקים 13-14 הנביא מזכיר את האזהרה של שמירת השבת:
יום השבת הנו יום שאלוהים נתן על מנת שנתמקד בלימוד דברו ויישומו. יום השבת הנו כסמל מנוחת הישועה. פעולותינו ביום זה הנם תרגול של חיי היום יום הנצחיים בתקופת הנצח.
במילים פשוטות אלוהים אומר: כשאתם מקדישים את יום השבת ללימוד דבריי ועשיית רצוני, אתם מוכיחים את אמונתכם בי. בתמורה, אני אלוהים, אפנק אתכם בכל טוב, אחלוק עמכם את ממלכתי, אתן לכם את הנחלה שהבטחתי בראשונה לישראל ותהנו מאכילת טוב הארץ (רומים ח 15-17).
פסוקים אלו מזכירים את הכתוב במשלי ג 7-10: אלוהים מעניק לילדיו פי כמה וכמה יותר בגלל נאמנותם – "…יְרָא אֶת־יְהוָה וְסוּר מֵרָע. רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ, וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ. כַּבֵּד אֶת־יְהוָה מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל־תְּבוּאָתֶךָ, וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע, וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרוצוּ."
כמו בפרק נז כך בפרק נח: פסוק 1 עומד בניגוד לפסוק האחרון. כך אלוהים מבהיר את גורלם של הדוחים אותו, ולעומתם את גורלם של ילדיו הנאמנים.
ל ס י כ ו ם :
א. אלוהים סולד מפולחנות דתית, שכל מטרתה היא רדיפה אחר כבוד ומעמד חברתי. עבודת אלוהים כנה מתבטאת בעזרה לחלשים ולנזקקים הנובעת מתוך אהבת אלוהים ואדם.
ב. ביטוי האהבה לזולת צריך להיות על פי הדוגמה שנתן לנו המשיח ישוע: קירבה והקרבה – "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".
ג. באותה מידה שאלוהים דורש מילדיו לספק את התנאים הבסיסיים לנזקקים – מזון, לבוש ומחסה – כך אלוהים מבטיח לספק לילדיו שפע רב יותר ממה שאי-פעם נוכל לתת. אלוהים מבטיח להיות אתנו ולחלוק עמנו את ממלכתו הנצחית.