לוקס פרק ה 17-26
הקטעים המקבילים: מתי פרק ט, פסוקים 1-8; מרקוס פרק ב, פסוקים 1-12
ישוע מרפא איש משותק ומוכיח את אלוהותו
בשיעור שעבר למדנו אודות הריפוי של האיש המצורע. כמו שישוע ריפא את המצורע והפך אותו לטהור, גם במקרה הנוכחי ישוע מוכיח שהוא האחד אשר יכול לטהר אדם, ובמקרה זה להכריז על סליחת חטאי האדם נגד אלוהים ואדם.
הנסים הללו של ישוע בהם הוא מכריז על טהרתו של אדם כלשהו, מאוד חשובים, שכן בדרך זו ישוע יכול לבחור איזה אדם שירצה כדי שיהיה תלמידו, שהרי ישוע הוא זה המטהר והמעמיד את האדם כדי שיהיה יעיל וראוי לשירות אלוהים.
זכרו, ישוע מכריז: חיזרו בתשובה כי מלכות אלוהים בפתח! הנסים והאותות שישוע עושה נועדו להוכיח את סמכות דברו.
הבה נקרא מבשורת לוקס פרק ה, פסוקים 17-26:
17 בְּאַחַד הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר לִמֵּד וּלְיָדוֹ יָשְׁבוּ פְּרוּשִׁים וּמוֹרֵי תּוֹרָה שֶׁבָּאוּ מִכָּל כְּפָרֵי הַגָּלִיל וּמִיהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם, הָיְתָה בּוֹ גְּבוּרַת יהוה לְרַפֵּא.
18 וְהִנֵּה אֲנָשִׁים נוֹשְׂאִים אִישׁ מְשֻׁתָּק עַל אֲלוּנְקָה וְהֵם מְנַסִּים לְהַכְנִיסוֹ לְתוֹךְ הַבַּיִת כְּדֵי לְהַנִּיחוֹ לְפָנָיו.
19 אַךְ כֵּיוָן שֶׁלֹּא מָצְאוּ דֶּרֶךְ לְהַכְנִיסוֹ בִּגְלַל הֶהָמוֹן, עָלוּ עַל הַגַּג וְהוֹרִידוּהוּ עִם הָאֲלוּנְקָה דֶּרֶךְ הָרְעָפִים לְתוֹךְ הַבַּיִת, לִפְנֵי יֵשׁוּעַ.
20 כִּרְאוֹתוֹ אֶת אֱמוּנָתָם אָמַר אֵלָיו: “בֶּן אָדָם, נִסְלְחוּ לְךָ חֲטָאֶיךָ.”
21 הֵחֵלּוּ הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים לְהַרְהֵר וְאָמְרוּ: “מִי הוּא זֶה הַמְדַבֵּר דִּבְרֵי נְאָצָה? מִי יָכוֹל לִסְלֹחַ עַל חֲטָאִים זוּלָתִי אֱלֹהִים לְבַדּוֹ?”
22 אוּלָם יֵשׁוּעַ יָדַע אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם וְהֵשִׁיב לָהֶם: “מָה אַתֶּם מְהַרְהֲרִים בִּלְבַבְכֶם?
23 מַה יּוֹתֵר קַל: לוֹמַר ‘נִסְלְחוּ לְךָ חֲטָאֶיךָ’, אוֹ לוֹמַר ‘קוּם וְהִתְהַלֵּךְ’?
24 אַךְ לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי לְבֶן־הָאָדָם הַסַּמְכוּת עֲלֵי אֲדָמוֹת לִסְלֹחַ עַל חֲטָאִים, הֲרֵינִי אוֹמֵר לְךָ” – פָּנָה אֶל הַמְשֻׁתָּק – “קוּם, קַח אֶת הָאֲלוּנְקָה וְלֵךְ לְבֵיתְךָ!”
25 הוּא קָם מִיָּד לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם, הֵרִים אֶת הָאֲלוּנְקָה וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּל אֶת אֱלֹהִים.
26 תַּדְהֵמָה אָחֲזָה אֶת כֻּלָּם, וּבְלֵב מָלֵא יִרְאָה הִלְּלוּ אֶת אֱלֹהִים וְאָמְרוּ: “נִפְלָאוֹת רָאִינוּ הַיּוֹם!”
שמעו של ישוע כמרפא וכמורה הבקיא ברזי דבר אלוהים הגיעו ככל הנראה לכל פינה נידחת. אנשים רבים התאספו ליד ישוע באותו הבית וישוע לימדם מדבר אלוהים. מלבד תושבי הכפרים בגליל, בין הנוכחים היו גם פרושים וסופרים מירושלים. אלה ככל הנראה היו נוכחים לא רק כדי ללמוד מדברי ישוע אלא בין היתר לבחון אותו.
בפסוק 17 לוקס מציין שבאותו הזמן הייתה בישוע גבורה לרפא.
למה הכוונה?
המשמעות היא שישוע לא ריפא כל חולה שחי באותה עת באזור אלא כל ריפוי נעשה על סמך תוכניתו ורצונו של אלוהים. ישוע היה נתון למילוי רצון אביו שבשמים וריפא על פי תוכנית זו. הריפוי של ישוע לא היה ריפוי קבוצתי הנעשה בקבלנות, אלא כל ריפוי היה עניין אישי ביותר. המילים של לוקס באות לציין שדבר על-טבעי יוצא דופן עתיד להתרחש.
בעוד ישוע מלמד את הקהל הממלא את הבית עד אפס מקום, מגיעים אנשים הנושאים משותק על אלונקה. האנשים, יתכן שהם בני משפחתו או חבריו של המשותק, מנסים בכל דרך להכניס את המשותק על האלונקה ולהניחו מול ישוע.
מכיוון שהבית מלא, הם לא הצליחו במשימתם. הדרך היחידה להיכנס פנימה הייתה דרך הגג. הם פרקו את הרעפים והכניסו את המשותק על האלונקה דרך הגג והניחוהו מול ישוע.
חשוב לציין שכל הפעולה הזו לא הייתה בהסתר אלא לוותה ברעש והמולה. ללא ספק כל הנוכחים הביטו על הנעשה והשתוממו על הניסיונות הבלתי נלאים של האנשים להניח את חברם המשותק לרגלי ישוע.
ישוע הבחין בכל הפעולה ואמר: "כראותו את אמונתם אמר אליו: "בן אדם, נסלחו לך חטאיך." (פסוק 20).
ישוע קרא את אשר בלבם (יוחנן ב' 25) וידע שהמניע לעמלם הרב כל כך היה ביחס ישר לגודל אמונתם בו כמרפא. נוכח אמונתם הרבה, ישוע מעניק למשותק מתנה ענקית – סליחת חטאים!
בעקבות דבריו של ישוע, המשותק טוהר מחטא! הוא נושע! נפשו נרפאה.
לעומת זאת, בפועל, האיש נשאר על האלונקה וגופו עדיין לא נרפא.
ישוע עשה חסד רב עם המשותק. הוא נתן לו את המתנה הגדולה ביותר – סליחת חטאים!.
לו ישוע היה רק מרפאו משיתוקו, לא היה בכך מספיק כדי להושיעו מעונש החטא ולהבטיח שיחיה לנצח. מתנתו של ישוע לסלוח לחטאיו הבטיחה את ריפויו הנצחי שזה דבר עדיף מריפויו הפיזי.
אחים יקרים: האם אנו מבינים שסליחת חטאים זו מתנת הריפוי העדיפה מכל? האם אנו מודים לאלוהים על כך בכל יום?
דבר נוסף אני לומד מהפעולה של ישוע: הדבר מלמד אותנו סדר עדיפויות נכון. רבים מאיתנו עוזרים לנזקקים בדרכים שונות. ישוע מלמד אותנו שאין פסול בעזרה פיזית אך העזרה העדיפה והעליונה היא זו הרוחנית. כדאי שנשלב את הלקח הזה בכל פעולות העזרה שאנו מעורבים בהן. יחד עם העזרה הפיזית להציע ולתת עזרה רוחנית!
כשישוע אמר למשותק שחטאיו נסלחו, הדבר הטריד מאוד את הסופרים והפרושים. הם הבינו היטב את משמעות הצהרתו של ישוע. הם ידעו שישוע מעמיד עצמו כשווה לאלוהים. הם גם ידעו שעל פי דין תורה כל מי שעושה עצמו לאלוהים ואינו כזה מואשם בכפירה שהדין עליה היא מוות! הם ידעו שרק אלוהים יכול לסלוח חטאים!
קשה להאשים את הפרושים והסופרים, שהרי, איך אפשר למדוד מבחינה חיצונית אם אכן חטאי המשותק נסלחו לו?
מה האינדיקטור שעל פיו ניתן לבחון אם דבריו של ישוע נעשו בסמכות אלוהית?
על מנת להוכיח לסופרים ולפרושים ויחד עמם לשאר הנוכחים שדבריו אכן נאמרו בסמכות אלוהית, ישוע עושה לנגד עיניהם את המעשה הבא. פסוקים 22-24:
- "אולם ישוע ידע את מחשבותיהם והשיב להם: "מה אתם מהרהרים בלבבכם?
- מה יותר קל: לומר 'נסלחו לך חטאיך', או לומר 'קום והתהלך'?
- אך למען תדעו כי לבן-האדם הסמכות עלי אדמות לסלוח על חטאים, הריני אומר לך" – פנה אל המשותק – "קום, קח את האלונקה ולך לביתך!"
ישוע קורא את מחשבות הפרושים והסופרים שככל הנראה בשלב זה נרתעו מלהביע את דעתם בקול (בשורת יוחנן ב' 25). הוא אומר להם: קל יותר לומר לבן אדם 'קום והתהלך!' אך אני רוצה לתת לו את הטוב ביותר, והטוב ביותר זה סליחת חטאים!
על מנת להוכיח לכם שיש לי סמכות לסלוח חטאים, ומה שאמרתי לו אכן התרחש, ובמילים פשוטות: להוכיח לכם שאני אלוהים, הנה אני אומר למשותק: "קום, קח את האלונקה ולך לביתך!"
המשותק קם מיד לנגד עיניהם, הרים את האלונקה והלך לביתו כשהוא מהלל את אלוהים.
את הריפוי מהשיתוק ניתן היה למדוד ומכאן להוכיח שלישוע יש את הכוח שהוא טוען שיש לו.
לו ישוע היה נכשל בריפוי הפיזי של המשותק היה הדבר מוכיח שלישוע אין סמכות אלוהית ודבריו היו בגדר כפירה!
ישוע גם נתן לך ולי הבטחות מילוליות. ישוע גם הבטיח לי במילות פיו שאני נושע. ישוע הבטיח לי חיי נצח ונוכחות רוח אלוהים בגופי.
מנין לי לדעת שמילתו של ישוע אכן סמכותית? לאור התגשמות דבריו אני ואתה למדים שמילתו של ישוע אינה ריקה מתוכן. מילתו רבת כוח כי היא אותה מילת אלוהים אשר בראה את היקום בבראשית!
בפסוק 24 ישוע מכנה עצמו בשם 'בן-האדם' ואומר: "… אך למען תדעו כי לבן-האדם הסמכות עלי אדמות לסלוח על חטאים…"
התואר 'בן-האדם' בהקשר של סמכות ריבונית מופיע בספר דניאל פרק ז פסוקים 13-14:
"רואה הייתי בחזיונות לילה והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן אדם ועד עתיק יומין הגיע והובא לפניו. שלטון וכבוד ומלכות נתנו לו, וכל העמים, האומות והלשונות עבדו לו. שלטונו שלטון עולם שלא יסור וממלכתו לא תכלה."
שומעיו של ישוע יכלו לקשר בין מעשי ישוע והנאמר מפי הנביא דניאל. לאור זאת אלו שהבינו נכונה יכלו לדעת שעומד לפניהם המשיח, אלוהים הבן אשר עתיד לעמוד בראש מלכות אלוהים העתידה לקום.
כאשר הנוכחים שמעו את דברי ישוע ולנגד עיניהם קם המשותק על רגליו הם נתמלאו יראה והללו את אלוהים. הם הבינו שלנגד עיניהם אלוהים פעל מעשי גבורות.
סיכום:
א. המשותק ורעיו התאמצו כה רבות להגיע אל מול ישוע. ישוע קישר בין מאמציהם הרבים לגודל אמונתם. אמונה מתבטאת במאמצים להתקרב אל מול ישוע. כגודל המאמצים כך גודל האמונה – ומהם המאמצים שאתה ואני עושים כדי לעמוד מול ישוע?
ב. ישוע לימד שהמתנה הגדולה ביותר היא מתנת סליחת החטאים. המתנה הזו מרפאה את נפשנו לנצח ומבטיחה את נוכחות ה' בתוכנו. האם אנו מהללים את המשיח ישוע כל יום בעבור מתנת החסד שנתן לנו? ריפוי רוחני עדיף על ריפוי פיזי. חשוב שנזכור זאת כשאנו עמלים בעזרה לזולת.
ג. ישוע הוכיח שלמילה שלו יש סמכות אלוהית. המילה של ישוע היא אותה אחת שבראה עולמות ואותה אחת שמבטיחה לנו ישועה וחיי נצח. אנו יכולים לבטוח ולשים בידיו את כל חיינו ביודענו שהבטחותיו תתגשמנה עד תום. ישוע הוא אלוהים! האם אנו כורעים ברך לפני שמו…
מתי פרק ט' פסוקים 1-8:
1 "הוא ירד לסירה, עבר את הים ובא אל עירו. 2 והנה הביאו אליו איש משתק שוכב על אלונקה. כשראה ישוע את אמונתם אמר אל המשתק: "התחזק, בני, נסלחו לך חטאיך." 3 אחדים מן הסופרים אמרו בלבם: "זה מגדף שם שמים!" 4 ישוע הבחין במחשבותיהם ואמר: "למה אתם חושבים רעות בלבבכם? 5 מה יותר קל: לומר 'נסלחו לך חטאיך', או לומר 'קום והתהלך'? 6 אך למען תדעו כי לבן־האדם הסמכות עלי אדמות לסלוח על חטאים", – ואז פנה ואמר למשתק – "קום, קח את האלונקה ולך לביתך!" 7 הוא קם והלך לביתו. 8 כשראו זאת המון העם נתמלאו יראה ושבחו את האלוהים שנתן סמכות כזאת לבני אדם."
מרקוס ב' פסוקים 1-12:
1 "אחרי ימים אחדים בא שנית אל כפר נחום. כשנודע כי הוא בבית 2 נאספו רבים עד אשר לא היה עוד מקום גם לפני פתח הבית, והוא דבר אליהם את דברו. 3 אז הביאו אליו איש משותק וארבעה אנשים נושאים אותו. 4 בגלל ההמון לא יכלו להכניסו אליו ולכן פרקו את הגג מעל המקום שהיה בו ישוע, ודרך הפתח שעשו הורידו את האלונקה עם המשותק השוכב עליה. 5 ראה ישוע את אמונתם ואמר אל המשותק: "בני, נסלחו לך חטאיך." 6 אחדים מן הסופרים אשר ישבו שם אמרו בלבם: 7 "מדוע הוא מדבר כך? מגדף הוא. מי יכול לסלוח על חטאים זולתי האלוהים לבדו?" 8 באותו רגע הבחין ישוע ברוחו שככה חשבו בלבבם. אמר להם: "למה אתם אומרים את הדברים האלה בלבבכם? 9 מה קל יותר: להגיד למשותק 'נסלחו לך חטאיך', או לומר 'קום, קח את האלונקה והתהלך'? 10 אך למען תדעו כי לבן־האדם הסמכות לסלוח על חטאים עלי אדמות" – אמר למשותק – 11 "אליך אני אומר: קום, קח את האלונקה ולך לביתך!" 12 הוא קם ומיד לקח את האלונקה ויצא לעיני כולם. הכל השתוממו ושבחו את אלוהים באומרם: "מעולם לא ראינו כדבר הזה!"
שיעורים באים:
א. מתי המוכס הולך אחרי ישוע: מתי ט' 9-13, מרקוס ב' 13-17, לוקס ה' 27-32.
ב. משלי ישוע על דבר חסד ואהבת אלוהים.
- הרועה הטוב והשה האובד: לוקס ט"ו 1-7.
- האישה והמטבע: לוקס ט"ו 8-10.
- הבן הסורר ומורה והאב הרחמן: לוקס ט"ו 11-24.
- הבן הצדיק בעיניו: לוקס ט"ו 25-32.
- האישה החוטאת בבית שמעון הפרוש: לוקס ז' 36-50.
- הפרוש והמוכס: לוקס י"ח 9-14.