לוקס פרק ט' 57-62
מחיר התלמידות – שלושה שאינם ראויים
(מתי ח' 18-22)
אנשים רבים היו עדים לפעולות שישוע עשה. ביניהם היו סופרים, פרושים, עניים ועשירים.
דבריו של ישוע, מנהיגותו והפעולות העל טבעיות שעשה נגעו בלב רבים. המון רב ראו בו איש מיוחד אשר אחריו הם יהיו מוכנים ללכת. אנשים באופן כללי רעבים להנהגה נאמנה ומוכשרת, והנה ישוע נראה כמתאים מאוד.
מספר אנשים (שמהווים דגימה עבור הרוב), פנו אל ישוע וביקשו להצטרף אליו.
לכל השלושה התברר שהמחיר שישוע דורש מהם היה גבוה ממה שהם היו מוכנים לשלם…
הבה נקרא מבשורת לוקס פרק ט' פסוקים 57-62. (מקביל ל- מתי ח' 18-22)
- "בעת שהלכו בדרך פנה אליו מישהו ואמר: "אדוני, אלך אחריך לכל מקום שתלך."
- אמר לו ישוע: "לשועלים יש מאורות ולעוף השמיים קינים, אבל בן-האדם אין לו מקום להניח את ראשו."
- ואל איש אחר אמר: "לך אחרי!" אך הלה השיב: "אדוני, תן לי תחילה ללכת לקבור את אבי."
- אמר לו ישוע: "הנח למתים לקבור את מתיהם ואתה לך הכרז את מלכות האלוהים."
- איש שלישי פנה אליו ואמר: "אלך אחריך, אדוני, אבל קודם הניחה לי להיפרד מבני ביתי."
- השיב לו ישוע: "מי ששם את ידו על המחרשה ומביט אחורנית לא יכשר למלכות האלוהים."
מקרה א:
האיש הראשון שמוזכר היה סופר. הסופרים היו בקיאים בתורה וזכו למעמד מכובד בחברה (מתי ח' 19).
הסופר היה עד לחכמה ולכוח של ישוע. הסופר בשלב זה כבר ידע שיש תשלום גדול ויקר להזדהות עם ישוע. ההנהגה הרוחנית חיפשה כל דרך ותירוץ להיפטר מישוע וכל מי שהזדהה עימו הסתכן
בהחרמות.
הסופר פנה אל ישוע בתואר: 'אדוני', ואמר שילך אחרי ישוע לכל מקום.
ישוע ידע מי עומד מולו ולכן תשובתו הייתה מכוונת במדויק לסופר.
ישוע אמר: "לשועלים יש מאורות ולעוף השמיים קינים, אבל בן-האדם אין לו מקום להניח את ראשו."
ז"א, שלחיות השדה יש בטחון רב יותר ושגרת חיים ידועה יותר מאשר לישוע ולכל מי שילך אחריו.
לחיה ולעוף יש מאורה וקן כדי לחזור אליהם בסוף כל יום, אך למלך העולם אין מקום להניח את ראשו…
ישוע מכנה עצמו בתואר "בן-האדם" (ביטוי שקיים 83 פעמים בבשורות), וכך מקשר את עצמו למשיח הראוי לקבל את השליטה על כל העולם (ראה דניאל ז' 13-14). הנה המיועד למלוך על העולם, אינו מכובד פה כרגע, והיום בלילה אף אינו יודע היכן יניח את ראשו (אל הפיליפים ב' 5-8).
הכתובים אינם מציינים מה הייתה תגובת הסופר, ומהתוכן אנו מסיקים בבטחה שהוא התאכזב ובשלב הזה גם נטש את ישוע.
לאור זאת ניתן לפענח מה קיווה הסופר להרוויח מהצטרפותו אל ישוע.
הסופר קיווה לכבוד, שם וזוהר שיתלווה לאלו ההולכים אחר כוחו של ישוע. ישוע לעומת זאת הבטיח לו שעוד באותו הלילה הוא יצטרך לשלם את מחיר הענווה וההקרבה האישית, אם הוא יצטרף לישוע.
הסופר לא היה מוכן לוותר על מה שכבר היה בידו – כבוד ומעמד. על כל זה הוא היה צריך לוותר.
עד היום ישנם אלו שחושבים שברכה כלכלית וחברתית היא תוצאה מיידית של הישועה.
זו טעות. הישועה היא המתנה הגדולה ביותר. הדבר שאלוהים מבטיח לתלמידיו בעולם הזה זה דווקא רדיפות (שניה לטימותיאוס ג' 12).
הסופר ראה בישוע איש מוכשר ועליון לכל שאר האנשים אך לא ראה בישוע את אל-שדי, בורא העולם המסוגל להעניק חיים ולשמור בביטחון את אלו השייכים לו.
רק מי שמפנים את אלוהותו של ישוע יסכים לוותר על כל מה שהעולם הזה מציע, ישלם את מחיר התלמידות ויצטרף לישוע.
יש זוהר לאלו ההולכים אחר ישוע אך את החלק הזה מקבלים בעולם הבא!
הסופר לא ראה את אלוהים כשהביט אל ישוע – ולכן לא היה ראוי ללכת אחריו!
רבותי, אלו שמצפים לבונוסים מאלוהים בגלל שהם הולכים אחר ישוע – טועים.
אנשים שכאלו לבסוף טוענים שהם מאוכזבים מאלוהים.
אלוהים אינו מאכזב! אנו כן!
עלינו להשתוקק לחיות עבורו ולהעמיד את חיינו לשירותו ולשמוח אם כשאלוהים משתמש בנו לכבודו!
מקרה ב:
לאחר המקרה עם הסופר, מתואר מקרה דומה עם אחד מהתלמידים שהלכו אחר ישוע.
(לא אחד מהשניים עשר).
- ואל איש אחר אמר: "לך אחרי!" אך הלה השיב: "אדוני, תן לי תחילה ללכת לקבור את אבי."
- אמר לו ישוע: "הנח למתים לקבור את מתיהם ואתה לך הכרז את מלכות האלוהים."
למה הכוונה במילים: "תן לי תחילה לקבור את אבי?"
האיש אינו מתכוון לומר שגופת אביו מוטלת כרגע בשדה ומחכה לקבורה.
הביטוי מוכר ומשמעו: 'הוריי זקנים. אני מבקש להישאר עימם עד שימותו ואז אתפנה לשרת אותך וללכת אחריך'.
לכך ישוע ענה:
תן לאלו שכבר מתים מבחינה רוחנית לקבור את המתים מבחינה פיזית.
אתה לעומת זאת: לך והכרז את מלכות האלוהים.
למרות שדברי ישוע יכולים להיות מכוונים לכולנו, עלינו לזכור שתשובתו הייתה תפורה בראשונה למידותיו של האיש שעימו שוחח.
אותו האיש האמין שניתן לדחות את הציות לישוע. האיש חשב שמילוי מצוות כיבוד אב ואם יכולים לשמש תירוץ או סיבה ראויה לדחיית ציווי מיידי לישוע – וטעה.
אין שום דבר בעולם הזה שעומד לפני ישוע!, גם אם היה מדובר בגווית האב המחכה לקבורה.
ללכת אחר ישוע זה ללכת אחר חיים.
מי שדוחה את הציות לישוע, ואין זה משנה מאיזו סיבה, הריהו מציג תלמידות פגומה שאינה ראויה.
ללכת אחר ישוע משמע לציית לכל דבר אלוהים בעדיפות עליונה, ללא דיחוי או תירוצים.
ישוע אמר לאיש – ואתה לך הכרז את מלכות האלוהים."
ישוע ציווה על אותו האיש להכריז את מלכות השמיים. ז"א – ללכת ולומר לכל אוזן את מה שהוא יודע על ישוע. חיזרו בתשובה והתכוננו לקבל את ישוע המשיח כמושיעכם האישי מן החטא, כאדון חייכם ואדון המלכות בעולם.
לך והודיע לכולם להתכונן לפגוש את המלך…
ומה לגביי הורי? הם מבוגרים וזקוקים לעזרתי – הרי כתוב: כבד את אביך ואת אימך… זה הרי אחת ממצוות עשרת הדברות…
רבותי:
ישוע לעולם לא יצווה עלינו להפר מצווה אחת כדי לקיים אחרת.
ישוע הבטיח בדרשה על ההר בבשורת מתי פרק ו' 33:
"אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה ייווספו לכם."
משמע: כאשר אנו מצייתים בלב שלם לישוע, הוא יספק את כל צורכינו.
גם אם הורינו נזקקים ואלוהים מצווה עלינו להיות רחוקים מהם, עלינו להיות בטוחים שאלוהים יספק את כל הנדרש.
הלקח במקרה הזה דומה למקרה הקודם:
כאשר אנו מכירים את ישוע כאלוהים, אין לנו צורך לבוא אליו בתירוצים.
האם אינו יודע את מצבם של הורינו?, ילדינו? פרנסתנו? בריאותנו האישית?
האם אינו יודע את חובותינו?
האם אינו יכול למלא את תפקידנו?
האם אלוהים יגרום לנו לחטוא?
בוודאי שלא! אך לשם זאת נדרשת ההפנמה של אלוהותו.
הפנמה שכזו תשמור על השלום, שלווה, בטחון ושמחה שלהם אנו כל כך זקוקים כדי להציג את ישוע דרכינו.
האיש השני ביקש לדחות את הצטרפותו לישוע וישוע אמר לו – מי שדוחה אותי או שם אותי במקום שני, אינו ראוי לי!
מקרה ג:
- "…איש שלישי פנה אליו ואמר: "אלך אחריך, אדוני, אבל קודם הניחה לי להיפרד מבני ביתי."
- השיב לו ישוע: "מי ששם את ידו על המחרשה ומביט אחורנית לא יכשר למלכות האלוהים."
האיש השלישי נשמע דומה מאוד לאיש השני אך תשובתו של ישוע מבהירה את ההבדלים בין האנשים.
אין שום רע בלומר שלום למשפחה לפני שאדם מוסר את חייו בשירות האדון וככל הנראה לא יראה את משפחתו לעיתים קרובות.
ישוע אינו נגד קשרי משפחה אדוקים או נגד נימוסים בריאים.
המסר של ישוע מאוד ברור: אינני מעונין בתלמיד שאהבתו אליי חצויה.
גם אנו לא מעונינים בחצי חברים או בחצי רעיה…
בספר מלכים א' פרק י"ט פסוקים 19-21 מתוארת פרידתו של אלישע מבני משפחתו לפני שמסר את חייו כמשרתו של אליהו הנביא.
אלישע ביקש להיפרד מאביו ואימו ואז להצטרף לאליהו.
מה עשה אלישע?
הוא בישל את 12 צמדי הבקר שלו בעזרת מחרשותיו העשויות עץ ואת הבשר חילק לעם. (רכוש של איש עשיר).
בישול צמדי הבקר ושריפת כלי עבודתו נועדו להראות לכל שאלישע קבע את גורלו בשירות אלוהים ולא יחזור שנית לעבודת האדמה.
אלישע הוכיח את אמונתו בכך שויתר על הכל, שם את אלוהים במקום ראשון וכל ליבו מתמקד בשירות אלוהים ותו לו.
פעולתו של אלישע לא הייתה מעין דחית קריאתו של אלוהים אלא הוכחה שהיא החלה קבל עם ועדה. במקרה של אלישע הוא לא יכול להביט אחורנית. הוא "בישל ואכל" את כל מה שהיה מאחוריו.
ישוע ענה לאיש השלישי ואמר לו:
"מי ששם את ידו על המחרשה ומביט אחורנית לא יכשר למלכות האלוהים."
ז"א שישוע ידע שאותו אדם אינו ממוקד בישוע. אותו האיש מכבד מאוד את ישוע ואף יהיה מוכן לשרת את ישוע בכל שיידרש, אלא מה –
אהבתו חצויה בין ישוע לדברים אחרים בעולם.
את משימתו עבור ישוע הוא יעשה מיד אך באופן מכאני. ליבו ואהבתו יהיו עדיין פוזלים לעבר דברים מן העבר.
ז"א – שהאיש לא חתך את ענייני העבר של חייו אלא מוהל אותם בשירות שלו עבור האדון.
את זה ישוע אינו רוצה.
מי שליבו אינו נתון לחלוטין לישוע, ומי שאהבתו לישוע אינה מוחלטת, או מי שאת שירותו לאדון הוא עושה באופן מכאני ולא מהתלהבות של אהבה ראשונה – אינו ראוי לישוע.
מי שעושה את עבודת אלוהים אך ליבו אינו נתון לאלוהים – אינו ראוי להיות תלמיד.
רבותי
ישוע אינו מונע מאנשים מלהיוושע.
הדוגמאות הללו עוזרות לנו להכיר את הנושעים באמת אשר הינם בוגרים באמונה ויכולים להוות עדות לשאר.
הדוגמאות הללו עוזרות לנו לדעת את המחיר המלא של תלמידות אמיתית.
לסיכום:
מי אינו ראוי עבור ישוע המשיח?
א. מי שמחפש גמול ורווח אישי בעולם הזה בגלל קרבתו לישוע.
ב. מי שדוחה את הציות לישוע עד שיגמור דבר אחר – מי שישוע אינו בעדיפות עליונה בחייו
ג. מי שליבו חצוי ואינו נתון לחלוטין לבלעדיות של ישוע
ומי ראוי?
מי שמפנים את אלוהותו של ישוע המשיח בחייו.
הפנמה שכזו, שהיא מתנה מרוח הקודש, תעזור לנו להבין שבישועתנו ניקנו חיינו והם כלי בלעדי של ישוע המשיח (אל הרומים י"ב 1, אל הגלטים ב' 20).
שאלוהים יברך אותנו לתת את חיינו לישוע, לציית לדברו ללא דיחוי ולאהוב אותו בלב שאינו חצוי.
אמן.
הלוואי שיזהו אותנו כתלמידיו האמיתיים של ישוע – במבט ראשון (יוחנן י"ג 35-36)