מלאכי פרק ב'

מלאכי פרק ב'

ספר מלאכי – פרק ב 1-17

הנביא מלאכי מניף אצבע מאשימה כלפי ההנהגה הרוחנית של העם ומאשים אותה בביזיון עבודת האלוהים.

ההתלהבות לשרת את אלוהים בקודש הוחלפה בפעולות פורמליות נטולות רגש וחיבה. הכוהנים זלזלו בציווי התורה והגישו על מזבח אלוהים קורבנות פסולים, קורבנות עיוורים, פסחים וחולים. הכוהנים הגישו לאלוהים קורבנות באיכות כזו שלא היו מעזים להביא כמתנה למושל, לבן אדם. כישלון הכוהנים הוביל לריחוקו של העם מתורת אלוהים.

אלוהים אמר לעם על ידי הנביא שעדיף שהמקדש ייסגר מאשר שתימשך בו עבודה בזויה.

כדי להראות עד לאיזה שפל הגיע העם בריחוקו מאלוהים, אמר הנביא מלאכי ששם אלוהים מפואר בכל עמי הגויים אבל לא בתוך עמו וארצו.

ישעיה הנביא שחי כ- 300 שנים לפני מלאכי תיאר את המצב הרוחני של העם בתקופתו שלו, ואמר: "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע, עמי לא יתבונן!" (ישעיה א' 3).

מתברר שהחזרה בתשובה שאפיינה את תקופתם של עזרה ונחמיה היתה זמנית ביותר, והעם חזר במהרה לסורו הרוחני.

בפרק א' בפסוק 6 אלוהים מבהיר לעמו שמצבם הנוכחי לא יוכל להימשך לאורך זמן.

מכיוון שאלוהים נחשב לאב ועם ישראל לבנים, הרי שמתפקידו של האב גם לדאוג לחינוך ומשמעת ילדיו. על כך בפרק ב'.

משלימי השיעור (חלוקת פרקים ב-ג):

א. דברי התוכחה של אלוהים לכוהנים (1-9)

1. אתם לא מכבדים את שמי (2א)
2. העונש על חוסר הכבוד לשם אלוהים (2ב-3)
3. הלווים סרים מאחריותם הרוחנית הלאומית (4-9)

ב. אי הנאמנות של ישראל לאלוהים (10-17)

1. חילול הברית עם אלוהים (10-12)
2. חילול ברית הנישואין (13-16)
3. איה אלוהי המשפט? העם מאשים את אלוהים בחוסר צדק (17)

ג. אדון המשפט מופיע (ג 1-24)

1. האם אתה מוכן להופעת אדון המשפט? (1-5)
2. הדין על הגונבים מאלוהים (6-12)
3. הפרדת הרשעים מהצדיקים (13-18)
4. יום ה' הגדול והנורא על הרשעים (19-24)
5. a. הסרת הרשעים מעל פני הארץ (19)
6. b. ניצחון הצדיקים על הרשעים (20-21)
7. c. הקריאה האחרונה לתשובה (22-24)

להלן פרק ב:

¹‏ וְעַתָּ֗ה אֲלֵיכֶ֛ם הַמִּצְוָ֥ה הַזֹּ֖את הַכֹּהֲנִֽים׃ ^‎2‏ ^‎אִם־לֹ֣א תִשְׁמְע֡וּ וְאִם־לֹא֩ תָשִׂ֨ימוּ עַל־לֵ֜ב לָתֵ֧ת כָּב֣וֹד לִשְׁמִ֗י אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֤י בָכֶם֙ אֶת־הַמְּאֵרָ֔ה וְאָרוֹתִ֖י אֶת־בִּרְכֽוֹתֵיכֶ֑ם ^‎וְגַם֙ אָרוֹתִ֔יהָ כִּ֥י אֵינְכֶ֖ם שָׂמִ֥ים עַל־לֵֽב׃ ^‎3‏ הִנְנִ֨י גֹעֵ֤ר ^‎לָכֶם֙ אֶת־הַזֶּ֔רַע ^‎ וְזֵרִ֤יתִי פֶ֙רֶשׁ֙ עַל־פְּנֵיכֶ֔ם  ^‎‏פֶּ֖רֶשׁ חַגֵּיכֶ֑ם ‏וְנָשָׂ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽיו^‎׃ ^‎4‏ וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֚י שִׁלַּ֣חְתִּי אֲלֵיכֶ֔ם אֵ֖ת הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֑את לִֽהְי֤וֹת בְּרִיתִי֙ אֶת־לֵוִ֔י אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ ^‎5‏ בְּרִיתִ֣י הָיְתָ֣ה אִתּ֗וֹ הַֽחַיִּים֙ וְהַ֨שָּׁל֔וֹם וָאֶתְּנֵֽם־ל֥וֹ מוֹרָ֖א ^‎וַיִּֽירָאֵ֑נִי וּמִפְּנֵ֥י שְׁמִ֖י נִחַ֥ת הֽוּא׃ ^‎6‏ תּוֹרַ֤ת אֱמֶת֙ הָיְתָ֣ה בְּפִ֔יהוּ וְעַוְלָ֖ה לֹא־נִמְצָ֣א בִשְׂפָתָ֑יו בְּשָׁל֤וֹם וּבְמִישׁוֹר֙ הָלַ֣ךְ אִתִּ֔י וְרַבִּ֖ים הֵשִׁ֥יב מֵעָוֹֽן׃ ^‎7‏ כִּֽי־שִׂפְתֵ֤י כֹהֵן֙ יִשְׁמְרוּ־דַ֔עַת וְתוֹרָ֖ה יְבַקְשׁ֣וּ מִפִּ֑יהוּ כִּ֛י מַלְאַ֥ךְ יְהוָֽה־צְבָא֖וֹת הֽוּא׃ ^‎8‏ וְאַתֶּם֙ סַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ הִכְשַׁלְתֶּ֥ם רַבִּ֖ים בַּתּוֹרָ֑ה שִֽׁחַתֶּם֙ בְּרִ֣ית הַלֵּוִ֔י אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ ^‎9‏ וְגַם־אֲנִ֞י נָתַ֧תִּי אֶתְכֶ֛ם נִבְזִ֥ים וּשְׁפָלִ֖ים לְכָל־הָעָ֑ם ^‎כְּפִ֗י אֲשֶׁ֤ר אֵֽינְכֶם֙ שֹׁמְרִ֣ים אֶת־דְּרָכַ֔י וְנֹשְׂאִ֥ים פָּנִ֖ים בַּתּוֹרָֽה׃ ^‎10‏ הֲל֨וֹא אָ֤ב אֶחָד֙ לְכֻלָּ֔נוּ הֲל֛וֹא אֵ֥ל אֶֽחָ֖ד בְּרָאָ֑נוּ מַדּ֗וּעַ נִבְגַּד֙ ^‎אִ֣ישׁ בְּאָחִ֔יו לְחַלֵּ֖ל בְּרִ֥ית אֲבֹתֵֽינוּ׃ ^‎11‏ בָּגְדָ֣ה יְהוּדָ֔ה וְתוֹעֵבָ֛ה נֶעֶשְׂתָ֥ה  ^‎בְיִשְׂרָאֵ֖ל ^‎וּבִירֽוּשָׁלִָ֑ם ‏כִּ֣י חִלֵּ֣ל יְהוּדָ֗ה קֹ֤דֶשׁ יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אָהֵ֔ב ^‎וּבָעַ֖ל בַּת־אֵ֥ל נֵכָֽר׃ ^‎12‏ יַכְרֵ֨ת יְהוָ֜ה לָאִ֨ישׁ אֲשֶׁ֤ר יַעֲשֶׂ֙נָּה֙ עֵ֣ר ^‎וְעֹנֶ֔ה מֵאָהֳלֵ֖י יַֽעֲקֹ֑ב וּמַגִּ֣ישׁ מִנְחָ֔ה לַֽיהוָ֖ה צְבָאֽוֹת׃ ^‎‎13‏ ‏וְזֹאת֙ שֵׁנִ֣ית תַּֽעֲשׂ֔וּ ^‎כַּסּ֤וֹת ^‎דִּמְעָה֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח יְהוָ֔ה בְּכִ֖י וַֽאֲנָקָ֑ה מֵאֵ֣ין ע֗וֹד פְּנוֹת֙ אֶל־הַמִּנְחָ֔ה וְלָקַ֥חַת רָצ֖וֹן מִיֶּדְכֶֽם׃ ^‎14‏ וַאֲמַרְתֶּ֖ם עַל־מָ֑ה עַ֡ל כִּי־יְהוָה֩ הֵעִ֨יד בֵּינְךָ֜ וּבֵ֣ין אֵ֣שֶׁת נְעוּרֶ֗יךָ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ בָּגַ֣דְתָּה בָּ֔הּ וְהִ֥יא חֲבֶרְתְּךָ֖ וְאֵ֥שֶׁת בְּרִיתֶֽךָ׃ ^‎15‏ ^‎a‏וְלֹא־אֶחָ֣ד ^‎עָשָׂ֗ה וּשְׁאָ֥ר ר֙וּחַ֙ ל֔וֹ וּמָה֙ הָֽאֶחָ֔ד ^‎מְבַקֵּ֖שׁ זֶ֣רַע אֱלֹהִ֑ים וְנִשְׁמַרְתֶּם֙ בְּר֣וּחֲכֶ֔ם ‏וּבְאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶ֖יךָ אַל־יִבְגֹּֽד^‎‏׃ ^‎16‏ כִּֽי־שָׂנֵ֣א ^‎ שַׁלַּ֗ח  ^‎ ‏אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל ^‎וְכִסָּ֤ה ^‎חָמָס֙ עַל־לְבוּשׁ֔וֹ אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת  ^‎ ‏וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם בְּרוּחֲכֶ֖ם וְלֹ֥א תִבְגֹּֽדוּ׃ ^‎17‏ הוֹגַעְתֶּ֤ם יְהוָה֙ בְּדִבְרֵיכֶ֔ם וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה הוֹגָ֑עְנוּ ^‎‏ בֶּאֱמָרְכֶ֗ם כָּל־עֹ֨שֵׂה רָ֜ע ט֣וֹב בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֗ה וּבָהֶם֙ ה֣וּא חָפֵ֔ץ א֥וֹ אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵ֥י הַמִּשְׁפָּֽט׃

א. דברי התוכחה של אלוהים לכוהנים (1-10)

1. אתם לא מכבדים את שמי (2א)

בפסוקים 2א-1, אלוהים מציין את העבירה החמורה שעשו הכוהנים ובגללה גם הסיטו את שאר העם משמירת מצוות הברית עם אלוהים.

"ועתה אליכם המצווה הזאת הכוהנים: אם לא תשמעו ואם לא תשימו על לב לתת כבוד לשמי, אמר יהוה צבאות…"

אלוהים אומר שמבחן האמונה והציות של הכהונה עומד על:

אי מתן כבוד לשם אלוהים.

למה ה' מתכוון באומרו: לתת כבוד לשמו? מדוע ה' אינו אומר: לתת לי כבוד? לכבדני?

אגב, המילה "שמי" מופיעה שש פעמים בפרק א, פעמיים בפרק ב והשיא יבוא בפרק ג לא באזכור רב של המילה "שמי" אלא בפירוט הזהות של אותה אישיות אלוהית.

והנה התשובה:

להכיר מישהו בשמו משמע להכירו באופן אישי ואינטימי. מכיוון ששמותיו של אלוהים מתייחסים לתכונותיו ופועלו, הכוונה היא להכרה עמוקה עם אלוהים, יחס קרוב ואישי.

בהקשר שלנו, אלוהים מוכיח את עם ישראל על כך שאינם מכירים את אלוהים כראוי ואינם חפצים בקרבה אליו, והתוצאה – אינם מכבדים את שמו.

לא כיבדתם את שמי משמע, התרחקתם ממני והפרתם את תנאי הברית שכרתי עימכם בסיני.

כעת נרד לעובי הקורה… מהי הזהות המדויקת של "שמי"?

מחבר ספר משלי מציג את ידיעת שם אלוהים כמבחן חכמת החיים, שהיא – ישועה.

בפרק ל 1-4 המחבר שואל מספר שאלות רטוריות ומסכם בשאלת השאלות שנועדה לקבוע אם האדם זכה להבין את תכלית ספר משלי או שנשאר כסיל, רחמנא לצלן (אלוהים ישמור).

ומהו מבחן החכמה?
תשובה: ידיעת שם בן האלוהים…

¹‏ ^‎דִּבְרֵ֤י אָג֥וּר בִּן־יָקֶ֗ה ^‎הַמַּ֫שָּׂ֥א נְאֻ֣ם הַ֭גֶּבֶר לְאִֽיתִיאֵ֑ל לְאִ֖יתִיאֵ֣ל וְאֻכָֽל^‎׃ ^‎2‏ כִּ֤י בַ֣עַר אָנֹכִ֣י מֵאִ֑ישׁ וְלֹֽא־בִינַ֖ת אָדָ֣ם לִֽי׃ ^‎3‏ ^‎וְלֹֽא^‎־לָמַ֥דְתִּי חָכְמָ֑ה וְדַ֖עַת ^‎קְדֹשִׁ֣ים אֵדָֽע׃ ^‎4‏ מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם וַיֵּרַ֡ד מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ בְּחָפְנָ֡יו מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם בַּשִּׂמְלָ֗ה מִ֭י הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי^‎־אָ֑רֶץ מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ ‏כִּ֣י תֵדָֽע.

לאחר 29 פרקים בהם חכמת החיים של אלוהים מוכיחה את אמיתותה וריבונותה, הגיע עת מבחן.

לאחר ארבע שאלות רטוריות שהתשובה עליהן מן הסתם היא – אלוהים, מגיעה השאלה הקובעת אם הנשאל חכם או כסיל.
מה שמו של בן האלוהים?

הנביא ישעיה מוסיף ומלמד ש-"שמי" אינו אלא אלוהים בכבודו ובעצמו:

ישעיה נ"ב 6: "…לכן ידע עמי שמי, לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר, הנני."

בהמשך פרק נ"ב ובפרק נ"ג, ישעיה מבהיר שאותה אישיות אלוהית אינה אלא המשיח בכבודו ובעצמו, עבד-יהוה, גואל ישראל.

עורך ספר תהילים העמיד את מזמורים א-ב בפתיח של ספר תהילים למרות שמזמורים אלו אינם בסדר הכרונולוגי של שאר מזמורי תהילים. הרי מזמור 90 הינו העתיק, נכתב על ידי משה רבנו ומזמור 126 הינו האחרון מבחינה כרונולוגית שנכתב לאחר החזרה מגלות בבל. ללמדנו, שהלל והודיה המקובלים על אלוהים הם כאלו שמתבססים על אמונה ובטחון בבן האלוהים, במשיח, במלך העולם: "נשקו בר בן יאנף… אשרי כל בטחי בו…" (תהילים ב 12).

כתבי הקודש מבהירים ובמיוחד בספר תהילים פרק ב' שבן האלוהים הוא מלך העולם, המשיח המעניק לכל המאמין בו את ההצדקה הנדרשת כדי לכפר חטאים ולחזור לנוכחות אלוהים לנצח נצחים.

מה הבינו בני דורו של מלאכי כאשר שמעו את דברי הביקורת שלו, את דברי התוכחה של אלוהים?

מה הם הבינו כששמעו את המושג: שמי? האם אלוהים דרש מהם לדעת נתון או מידע הנשגב מבינתם או נסתר מבני אנוש? לא ולא!

כבר מבראשית אנו עדים למקרים בהם אלוהים ירד משמים והופיע לפני אבותינו בדמות אדם.

לדוגמא, ראה בראשית י"ח. בפרק זה מתוארת פגישה בין אברהם אבינו לאלוהים שבא לבקר את אברהם מלווה בשני מלאכים, ושלושתם לבושים בדמות אנשים.

אברהם ידע מיד שהוא עומד לפני אלוהים בכבודו ובעצמו… ראה בראשית י"ח 1-3 וכן הפסוק האחרון בפרק.

פגישה זו לא היתה הראשונה בין אברהם לאלוהים. בפרק י"ז אלוהים הופיע לפני אברהם והציג עצמו בשם: אל-שדי. (ראה גם שמות ו 2-3).

דוגמא נוספת: שמות כ"ג 20-23:

אלוהים אומר שהוא שולח לפני ישראל את מלאכו, לשמור את ישראל ולהביאם לארץ. אלוהים מזהיר את העם לשמוע ולציית לכל הוראותיו מכיוון ש…."שמי בקרבו."

מפי הנביא ישעיה אמר אלוהים: "אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהילתי לפסילים…" (ישעיה מ"ב 8). מכאן, אותה אישיות הנקראת "שמי" היא הוויה אלוהית לכל דבר וענין.

מכאן, השם ה' נימצא בתוך אותו מלאך אלוהים, שליח.. או, ה' גילה עצמו דרך אותו השליח. אם תשמעו לו, תבורכו, אם לא, תפגעו.

אי ציות לדברו כמוהו כאי ציות לה' בכבודו ובעצמו.

שמות י"ג 21 ו-י"ד 19 מציינים בפירוש שאלוהים בכבודו ובעצמו הינו אותו מלאך ה' ההולך לפני מחנה ישראל בעמוד האש ובענן. שומר ישראל הינו המשיח, ושם ה' בקרבו. הוא אותו מלאך פניו של אלוהים המוזכר בספר שמות ל"ג 14-15.

בספר שמות ל"ג 11, אלוהים הופיע לפני משה ושוחח עימו פנים אל פנים כדבר אדם עם רעהו. ממש כפי שאלוהים נפגש עם אברהם ושוחח עימו פנים אל פנים. באותו הפרק (פסוק 20), כאשר משה רצה לראות את מלוא כבוד אלוהים, ענה לו אלוהים שאדם לא יכול לראותו ולהישאר חי.

מכאן, משה ראה את ההוויה האלוהית אותה בני אדם מורשים לראות.

דוגמאות מעין אלו קיימות למכביר בכתבי הקודש: שופטים ו, י"ג; יהושוע ה; בראשית ל"ב 23-33 ועוד.

דוד המלך מציין במזמור נ"ד 3 ששם אלוהים מושיע!

במזמור ע"ב כל המזמור מהלל את המשיח בעת מלוכתו בארץ ובפסוק 17 המשיח נקרא ־ שמו!

נבואות כמו ירמיה כ"ג  5-6 מלמדות ששם אלוהים הוא המשיח אשר ישכון בבית אלוהים בעתיד ומשם ישפוט את כל העמים.

מכאן, האישיות ששם אלוהים נימצא בא ־ הוא המושיע, משיח ישראל.

בספר מלאכי בפרק ג הנביא מציין את זהותו של אותו "שמי", והוא לא אחר מאשר האדון, מלאך הברית, המשיח בכבודו ובעצמו. השליחים של ישוע מציינים בספרי הבשורה שישוע הוא האדון ויוחנן המטביל הוא המכין את דרכו של האדון להיכלו (מתי יא 10; מרקוס א 2; לוקס ז 27.

משמע, "שמי" הינו האדון ישוע בכבודו ובעצמו.

מכיוון שה' בעצמו לבש בשר ובא בקרב בני ישראל להוביל את עמו במדבר, העם קיבל אזהרה מקדימה.

מדוע?

מכיוון שבעבור כל אדם, אלוהים נחשב לדבר גדול ומרוחק.

אם אלוהים ירד ארצה ויראה מבחינה חיצונית כאחד האדם, העם עלול להתייחס כלפיו בדרך פסולה.

העם הוזהר כדי שיחסו כלפי אלוהים יהיה מכובד ומתאים. האם העם שהה לאזהרותיו של אלוהים? לא בתקופתו של מלאכי ולא מאות שנים לאחר מכן כאשר "שמי" לבש בשר ובא אל עמו (יוחנן א 10-11).

כשהאדון ישוע הופיע כמשיח הוא פנה אל הסופרים והפרושים ואמר להם:

"…מי שאינו מכבד את הבן, אינו מכבד את האב אשר שלח אותו" (ספר בשורת יוחנן פרק ה' פסוק 23).

בבשורת יוחנן בפרק ה בפסוקים 39-40 ו- 46: "…אתם חוקרים את הכתובים, כי חושבים אתם שיש לכם חיי עולם בהם; והם המעידים עלי. ואילו אתם אינכם רוצים לבוא אליי כדי שיהיו לכם חיים… אילו האמנתם למשה, הייתם מאמינים לי, כי עלי כתב."

יוחנן ח' 19 : "..השיב ישוע: "גם אותי גם את אבי אינכם מכירים. אילו הכרתם אותי, גם את אבי הייתם מכירים". (אותו פסוק גם בפרק י"ד ז').

לפיכך, כאשר מלאכי משתמש בשם התואר: "שמי", הוא מתייחס לבן האלוהים, למשיח ישראל, קדוש ישראל, לישוע המשיח בכבודו ובעצמו.

המסקנה וההשלכות ברורות וחדות:

מי שאינו מכיר את "שמי" שהוא האדון ישוע המשיח, כמוהו כאחד שאינו מכיר את אלוהים כפי שכתבי הקודש דורשים ומכאן אינו נושע ואינו מכבד את אלוהים.

ומה איתך?

מי הוא ישוע עבורך?

האם שם אלוהים מכובד בליבך ובמעשיך? (ישעיה ס"ו 2).

תכלס, מה הסכנה באי כיבוד "שמי"?

לא כיבדתם את שמי משמע, התרחקתם ממני, סטיתם והפרתם את תנאי הברית שלי עימכם שכרתנו במעמד הר סיני.
ומה הסכנה באי קיום תנאי הברית עם אלוהים? התשובה מפורטת בספר דברים פרק כ"ח. קריאת הפסוקים הללו מתארת שואה איומה…

ובכן, מה יקרה לכוהנים אם הם לא ישמעו לדבר ה' ויתנו כבוד לשמו? בפסוקים הבאים…

א. דברי התוכחה של אלוהים לכוהנים (1-9)

1. אתם לא מכבדים את שמי (2א)
2. העונש על חוסר הכבוד לשם אלוהים (2ב-3)

בפסוקים אלו אלוהים מפרט באילו עונשים הוא יעניש את הכוהנים.

²אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ וְאִם-לֹא תָשִׂימוּ עַל-לֵב לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, וְשִׁלַּחְתִּי בָכֶם אֶת-הַמְּאֵרָה, וְאָרוֹתִי אֶת-בִּרְכוֹתֵיכֶם; וְגַם אָרוֹתִיהָ כִּי אֵינְכֶם שָׂמִים עַל-לֵב. ³הִנְנִי גֹעֵר לָכֶם אֶת-הַזֶּרַע וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל-פְּנֵיכֶם, פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם; וְנָשָׂא אֶתְכֶם אֵלָיו.

גם אם לא נפרש במדויק את משמעות העונשים, הרי מקריאה ראשונה ברור שמדובר במצב חמור ומביך. סוג העונשים תואם לכתוב בספר דברים פרק כ"ח. שם אלוהים פירט עד לפרטי פרטים את העונשים הצפויים לעמו ישראל במידה ולא יעמדו בתנאי הברית שכרתו עם אלוהים במעמד סיני.

במעמד הר סיני שם העם הכריז בקול רם: "נעשה ונשמע" (שמות כד 7), אלוהים מבהיר להם שיש מרחק עצום בין ההכרזה לבין המעשה ועל כך הם כעת נענשים.

א. אלוהים מקלל את ברכות הכוהנים.

תפקיד הכוהנים לברך את העם (במדבר ו' 23), ואלוהים עומד להפוך את הברכות הללו לקללות.

מכאן, אלוהים מזהירם בביטול מוחלט של תפקידם. אם כל ברכה מפי הכהן תוביל לקללה על המתברך, הרי שאף אחד לא יבוא לקבל ברכה מהכוהן.

ב. אלוהים יכסה את פניהם בהפרשות שנוקו מהקורבנות, כך יביישם ויטמאם מלעמוד כשרים לשירותו. יתכן שאלוהים השתמש בשפה הברורה להם באותה תקופה כדי לומר ־

אני אשפיל אתכם! הטקסט בפסוק 9 ברור יותר.

כמו שאתם בזיתם והשפלתם את אלוהים, כך אלוהים יבזה אתכם וישפיל אתכם לעיני העם.
במילים פשוטות, אלוהים יבטל אותם בעיני העם כפי שהם איפסו וביטלו את "שמי" בעיני העם.

מי שחושב שהעונשים הללו מיועדים רק לתחום התיאוריה, הריהו טועה בגדול.

מכיוון שהכוהנים ועימם עם ישראל זלזלו ולא כיבדו את אדון החיים, המשיח ישוע, הרי שההיפך מחיים זה מוות.

כל חוסר ברכה מאלוהים תמיד מתורגם לחוסר חיים, משמע, מוות.

א. דברי התוכחה של אלוהים לכוהנים (1-9)

1. אתם לא מכבדים את שמי (2א)
2. העונש על חוסר הכבוד לשם אלוהים (2ב-3)
3. הלווים סרים מאחריותם הרוחנית הלאומית (4-9)

⁴וִידַעְתֶּם–כִּי שִׁלַּחְתִּי אֲלֵיכֶם אֵת הַמִּצְוָה הַזֹּאת: לִהְיוֹת בְּרִיתִי אֶת-לֵוִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. ⁵בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ, הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם-לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי; וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא. ⁶תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא-נִמְצָא בִשְׂפָתָיו; בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָווֹן. ⁷כִּי-שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ-דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ: כִּי מַלְאַךְ יְהוָה-צְבָאוֹת הוּא. ⁸וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה; שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. ⁹וְגַם-אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל-הָעָם: כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת-דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה."

שאלה.

מדוע אלוהים דורש כה רבות מהכוהנים? מדוע העונש כה חמור?

הכוהנים הינם בני שבט לוי. כהונה היא התפקיד המוטל רק על שבט לוי.

פסוק 4: "וידעתם כי שילחתי אליכם את המצווה הזאת להיות בריתי את לוי אמר ה' צבאות".

עוד בהיות עם ישראל במדבר, בחר אלוהים בבני לוי להיות לו בן בכור מתוך העם:
"ואני הנה לקחתי את הלוויים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלוויים. כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו אני יהוה." (במדבר ג 12-13), ומהבן הבכור נדרש המופת לשאר הבנים.

שבט לוי היה גם השבט היחידי אשר פנה לצד משה במקרה העגל במדבר והדביר את עבודת האלילים בקרב העם. בכך תפסו בני שבט לוי את מקומם כשומרי הסף, הטוהר בעם (שמות ל"ב).

מאוחר יותר בעת מסעם במדבר (במדבר כ"ה), היה זה הכהן הגדול פנחס, נכדו של אהרון בן שבט לוי, אשר הרג נואף ונואפת עובדי אלילים מתוך העם שנאפו בפרהסיה וביזו את כבוד אלוהים.

בעקבות אותה קנאה לטוהר מצוות ה', הסיר ה' את חמתו מהעם ובישר לפנחס הכהן כי הוא כורת עם הכהונה ברית שלום .

בפסוקים 6-7 מלאכי מציין שה' ציפה מהכוהנים ללמד את תורת ה' וכך להשיב רבים מעוון. הכוהנים היוו בפועל שגרירי אלוהים בקרב העם (ויקרא י' 11) אך מעלו בתפקידם.

בפסוק 7 אלוהים מדגיש את החשיבות בתפקידם של הכוהנים.

הם נושאי דבר אלוהים וככאלו הם נחשבים כשליחי אלוהים – מלאך יהוה צבאות.

אוי איזו אחריות.

אך במקום למלא את ייעודם הנעלה מכל, פסוק 8 מציין שהכוהנים:

א. סרו מן הדרך

ב. הכשילו רבים בתורה

ג. טימאו, שיחתו את ברית השלום שכרת אלוהים עם הכהונה.

ה' כועס כל כך על הכוהנים מכיוון שטעותו של מורה תמיד מוכפלת במספר תלמידיו.

נציגי ומורי הטוהר פשעו, וגרמו לעם שלם לסטות מתורת ה' וצפויים לעונשים חמורים.

נציגי אלוהים הציגו אלוהים שונה מזה המתואר בכתבי הקודש וגרמו לכלל העם להחשיב את אלוהים כאילו היה אליל.
אוי, כמה דם מקרב עם ישראל נשפך בעקבות החטאים הללו.

יישום ולקחים:

באיגרתו הראשונה מציין שמעון השליח בפרק ב' פסוק 9 את מה שנדרש ממאמין אשר אלוהים רואה בו משרת ככהן.

"אבל אתם עם נבחר, ממלכת כוהנים וגוי קדוש, עם סגולה, למען תספרו תהילותיו של הקורא אתכם מחושך אל אורו הנפלא:"

רבותיי, כמו שכל העם הביט אל הכהונה ולמד ממנה אודות עבודת ה', כך בני האדם בוחנים את כל דברינו ומעשינו מרגע ידיעתם את אמונתנו.

כל מאמין ללא הבדל הינו שגריר המשיח ומשמש פה לאלוהים. האחריות עצומה מכיוון שעדות פסולה מצידנו עלולה לגרום לאחר להתרחק מאלוהים ומתורת אלוהים. מדובר אם כן בחיים ובמוות (האיגרת השנייה של שאול לקורינתיים פרק ה').

אנא, בל נהפוך את האמונה הקדושה לדת פורמלית חסרת אהבה ולב כמו שעשו הכוהנים בתקופת הנביא מלאכי, אלא נציג ונשרת את אלוהים באהבה ובחום. מגיע לו הרבה יותר.

והמסר להורים חשוב לא פחות. לפני שאנו כוהנים לשאר בני עמנו, אנו קודם כל כוהנים ושגרירים של אלוהים לעיני ילדינו.

איזה סוג של אלוהים אנו מציגים לילדינו?

איזה אלוהים ואיזה סוג של כתבי קודש ילדינו לומדים דרך הנישואים שלנו?

האם אנו מקרבים את הקרובים לנו לאלוהים או מהווים מכשול לקשר שלהם עם אלוהים? האם אנו גורמים למישהו לחטוא ולסור מתורת אלוהים?

ב. אי הנאמנות של ישראל לאלוהים (10-17)

1. חילול הברית עם אלוהים (10-12)
2. חילול ברית הנישואין (13-16)
3. מאשימים את אלוהים בחוסר צדק: איה אלוהי המשפט? (17)

¹⁰הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ, הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ; מַדּוּע נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ? ¹¹בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלָיִם: כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ יְהוָה אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת-אֵל נֵכָר. ¹²יַכְרֵת יְהוָה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב וּמַגִּישׁ מִנְחָה לַיהוָה צְבָאוֹת.

(ער ועונה = בן ונכד)

בפסוקים הקודמים למדנו שאלוהים מציב אולטימטום לפני הכוהנים ומתנה את ברכתו בשמיעה וכיבוד לשמו (ב' 1).

על פי דוגמאות לאורך התנ"ך ראינו ששם ה' מתייחס לאישיות ואותה אישיות הינה משיח ישראל, ישוע המשיח.

נוכחנו לדעת שאבן הבוחן לאמונה נכונה היתה מאז ומתמיד היחס שלנו, האמונה שלנו לשם אלוהים, המשיח הגואל ישוע שנתן את חייו כקורבן כפרה עבור חטאינו.

הכוהנים, בני שבט לוי נבחרו להיות בנים בכורים בתוך העם ועליהם הוטלה האחריות להוות דוגמא לשירות ועבודת אלוהים טהורה.

הכוהנים כשלו ומכיוון שהם שימשו מורי העם, הם הכשילו את העם וגרמו לעם לחטוא ולהיענש על ידי אלוהים. כאמור ־ טעותו של המורה מוכפלת במספר תלמידיו…

בפרק ב' בפסוקים 10-17 הנביא מציין את חוסר נאמנותם של בני ישראל לאלוהים, תוצאת עדותם הבאושה של כהני ישראל.

לאורך שבעת הפסוקים הללו מופיעה המילה 'בגד' חמש פעמים והיא מתארת את יחס העם לאלוהים ויחס בני ישראל לנשותיהם.

בפסוק 10 מלאכי פותח את המסר הבא במשפטי פליאה.

¹⁰הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ, הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ; מַדּוּע נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ?

הנביא רואה לנגד עיניו את פשעי העם ושואל את עצמו:

הרי אל אחד לכולנו, אב אחד ברא אותנו. (א' 6 ־ אלוהים רואה עצמו כאב האומה).

למעשה העם כולו עומד לפני אלוהים כמשפחה אחת: נשים וגברים.

אם כולנו עומדים מול אלוהים כאחים ואחיות, אז מדוע אנו מכאיבים כל כך אחד לשני?

מדוע אנו בוגדים אחד בשני?

מדוע אנו מחללים את הברית שכרת אלוהים עם אבותינו?

איך עם ישראל בגד באלוהים ואיש ברעהו?

בפסוק 11 הנביא מתאר את החטא.

הנביא טוען שיהודה בגדה ומעשים מתועבים נעשו בישראל.

בספר שמות ל"ד 15-16, בשלב כה מוקדם של היווצרות העם, הזהיר אותם אלוהים לבל יזנו אחר בנות ניכר, מכיוון שהדבר יוביל לעבודת אלילים.

למרות שאלוהים חזר על האזהרה פעמים נוספות (דברים ז'; יהושע כ"ג) בני ישראל הפרו את ההוראה האוסרת עליהם להינשא לבנות ניכר, ובכך החדירו שוב לארץ את עבודת הבעל. בדרך זו העם חילל את הברית שכרת עם אלוהים בסיני, שהרי החטא הזה גרם לבני ישראל להפר את המצווה הראשונה והעיקרית – ואהבת את אלוהים בכל לבבך…

המשפט בעברית משתמש במשחקי לשון: "ובעל בת אל ניכר" בעל = שכב עם, נהיה לבעל, וגם שמו של האל שאותן נשים השתחוו לו – בעל פעור (במדבר כ"ה 1-4).

גם בברית החדשה שאול השליח אמר את אותו הדבר באיגרת השנייה לקורינתיים ו' 14-18.

אל תרתמו לעול אחד עם הבלתי מאמינים. איזו שותפות יש לצדקה עם עוולה?, לאור עם חושך? ולאלוהים עם אלילים? (ראה גם דברים כ"ב 10 שור וחמור לא יחרשו יחדיו…)

בפסוק 12 אלוהים מציין את העונש החמור על מחללי הברית. אלוהים עתיד לכרות את זרעם. אלוהים עתיד להשמיד את ילדיהם ונכדיהם (ער ועונה).

מדוע? כדי שלא ירבו החוטאים והממשיכים בחטאי הוריהם.

רבותי, עונש חמור שכזה נועד להבהיר עד כמה חמורה היתה העבירה על מצוות אלוהים.

מצוות אלוהים הן מקור לחיים וריחוק ממצוות אלו או זלזול בהן, מסיר חיים ומוביל למוות. לא רק לחוטא עצמו אלא לכל מי שקשור אליו.

לפיכך, יש לכל אחד מאיתנו אחריות וערבות הדדית לבני משפחתנו ובגדול לכלל העם.

המסקנה ברורה:

האם מעשיך מניבים ברכה למשפחתך ולכלל העם?

חשוב:

למרות שאלוהים אסר להינשא לבני עם אחר, האיסור הוחל רק על בעלי אמונה זרה.

רחב הכנענית ורות המואבייה הינן דוגמאות של נישואיי תערובת חוקיים בגלל אמונתן באלוהי ישראל. ויתר על כך, הן חלק משושלת היוחסין של המשיח, גואל העולם.

מכאן, המילה 'תערובת' התייחסה לאמונה שונה וזרה ולאו דווקא למוצא הלאומי.

ב. אי הנאמנות של ישראל לאלוהים (10-17)

1. חילול הברית עם אלוהים (10-12)
2. חילול ברית הנישואין (13-16)
3. מאשימים את אלוהים בחוסר צדק: איה אלוהי המשפט? (17)

בפסוקים 13-16 אנו לומדים שחטאי העם עם בנות ניכר עובדות אלילים השפיעו על כל רבדי העם והרסו את התא הבסיסי של העם – התא המשפחתי, הברית הבסיסית בין בעל לאשתו (בראשית ב 24).

^‎13‏ ‏וְזֹאת֙ שֵׁנִ֣ית תַּֽעֲשׂ֔וּ ^‎כַּסּ֤וֹת ^‎דִּמְעָה֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח יְהוָ֔ה בְּכִ֖י וַֽאֲנָקָ֑ה מֵאֵ֣ין ע֗וֹד פְּנוֹת֙ אֶל־הַמִּנְחָ֔ה וְלָקַ֥חַת רָצ֖וֹן מִיֶּדְכֶֽם׃ ^‎14‏ וַאֲמַרְתֶּ֖ם עַל־מָ֑ה עַ֡ל כִּי־יְהוָה֩ הֵעִ֨יד בֵּינְךָ֜ וּבֵ֣ין אֵ֣שֶׁת נְעוּרֶ֗יךָ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ בָּגַ֣דְתָּה בָּ֔הּ וְהִ֥יא חֲבֶרְתְּךָ֖ וְאֵ֥שֶׁת בְּרִיתֶֽךָ׃ ^‎15‏ ^‎a‏וְלֹא־אֶחָ֣ד ^‎עָשָׂ֗ה וּשְׁאָ֥ר ר֙וּחַ֙ ל֔וֹ וּמָה֙ הָֽאֶחָ֔ד ^‎מְבַקֵּ֖שׁ זֶ֣רַע אֱלֹהִ֑ים וְנִשְׁמַרְתֶּם֙ בְּר֣וּחֲכֶ֔ם ‏וּבְאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶ֖יךָ אַל־יִבְגֹּֽד^‎‏׃ ^‎16‏ כִּֽי־שָׂנֵ֣א ^‎ שַׁלַּ֗ח  ^‎ ‏אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל ^‎וְכִסָּ֤ה ^‎חָמָס֙ עַל־לְבוּשׁ֔וֹ אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת  ^‎ ‏וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם בְּרוּחֲכֶ֖ם וְלֹ֥א תִבְגֹּֽדוּ׃ ^‎17‏ הוֹגַעְתֶּ֤ם יְהוָה֙ בְּדִבְרֵיכֶ֔ם וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה הוֹגָ֑עְנוּ ^‎‏ בֶּאֱמָרְכֶ֗ם כָּל־עֹ֨שֵׂה רָ֜ע ט֣וֹב בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֗ה וּבָהֶם֙ ה֣וּא חָפֵ֔ץ א֥וֹ אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵ֥י הַמִּשְׁפָּֽט׃

לא בלבד שבני ישראל בגדו באלוהים והלכו אחר אלילים, הם בגדו גם בנשותיהם, אם ילדיהם, הפרו את הברית שכרתו עם נשותיהם לטובת נשים נוכריות עובדות אלילים.

לזאת אלוהים התכוון באומרו: וזאת שנית תעשו…

זה הדבר השני שעשיתם, מלבד הבגידה הרוחנית ברמה הלאומית…

ומה התוצאות של הבגידה בתא המשפחתי? מה התוצאות של הפרת ברית הנישואין?

אלוהים אינו עונה לתפילותיכם!
אתם זועקים לעזרת אלוהים ומתחננים. אתם בוכים לעזרה עד כי המזבח מכוסה בדמעותיכם, ואין מקום להניח את המנחה. אלוהים מסרב לשמוע לתחינותיכם ולענות לכם בגלל חוסר נאמנותכם לברית הנישואין עם רעיותיכם הכשרות.
אלוהים מבהיר שכל עוד המצב העגום הזה נשאר, אינו יכול לקחת את מנחות העם, ובמילים פשוטות, כל זבחי החוטאים אינם נחשבים ואלוהים אינו מברכם.

צדקנותם של הגברים או עיוורונם הרוחני כה עמוק, עד כי אינם מבינים על מה ולמה אלוהים מתלונן נגדם. אלוהים עונה להם ומפרט את חטאם.

הנביא מזכיר להם, וגם לנו היום שנישואים אינם סתם החלטה עסקית הנוחה לשני בני הזוג.

בכל נישואין כשרים, עומד אלוהים כעד בין בני הזוג. "כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך".

אלוהים רואה את הנישואין כברית נצחית בעוד בני ישראל ראו בנישואין חוזה זמני למטרה אנוכית. בני ישראל זלזלו בעדותו של אלוהים ופנו לספק את תשוקות גופם.

במעמד הנישואין, בני הזוג מתחייבים בברית אחד לשניה ואלוהים הוא העד במעמד הנצחי הזה.

הפרה של ההתחייבות בברית, היא גם הפרת אמונים כלפי אלוהים. כי בני הזוג התחייבו אחד לשניה בגלל מצוות אלוהים עבור הנישואים (בראשית ב 24).

פסוק 14 גם מציין בקצרה את הנדרש בקשר בין הבעל לאשתו.

הרעיה היא חברתך ואשת בריתך!

האם כל אחד מהנשואים יכול להצהיר ולומר שאשתו היא אכן חברתו הטובה ביותר ואשת בריתו?

אם אתה הקורא אינו מסוגל לומר זאת בלב שלם, אז מה אתה עושה כרגע כדי לתקן את מצב הנישואין שלך?

בפסוקים 15-16 אלוהים מפרט את דעתו בנוגע לגירושין:

בפסוק 15 (שהינו פסוק קשה לפיצוח, אומר אלוהים: 'האם אלוהים לא עשה אותם (בעל ואשה) לאחד? הבשר והרוח שייכים לו, ומה מבקש האל האחד? הוא מבקש שצאצאיכם יהיו מוקדשים לו. לכן נשמרתם ברוחכם… היזהרו!').[1]

אם מישהו לא הבין לחלוטין את הכתוב בפסוק 15, אז פסוק 16 מסכם ואומר:

"כי שנא שלח, אמר ה' אלוהי ישראל…"

לא יעזור שום תירוץ, לא יעזור שום מאמר של פרופסור כזה או אחר.

אלוהים מעולם לא עודד גירושין ומעולם לא ראה בהם תהליך טבעי וחיובי.

אלוהים קבע בבראשית ב' 24 שגבר ואישה הופכים לבשר אחד, ואלוהים בעצמו מעולם לא עדכן או שינה את הקשר הזה. על פי דברי שאול השליח לקורינתיים באיגרת הראשונה בפרק ז', רק המוות הינו גורם טבעי המפריד בין בני זוג.

בספר הבשורה על פי מתי י"ט 1-12 הפרושים ניסו את ישוע בשאלות בנושא גירושין.

ישוע ענה להם שאלוהים לא רוצה בכך והסיבה שבגללה נתן משה חוקים בנושא גירושין, נבעה מתוך עיקשותם. (לדוגמא – אלוהים לא רצה מלך אך העם התעקש ולכן קיבל).

קריאה זהירה של חוקי הגירושין מראה שהתנ"ך לא מצווה לגרש, אלא, במקרה שקורים גירושין, הנובעים בעיקרון מעיקשות לב בני האדם, אז התנ"ך סיפק דרך להגן על האישה ולשלח אותה עם ספר כריתות. (דברים כ"ד)

אגב, על פי חוקי היהדות הרבנית בתקופתו של ישוע, גבר היה יכול להתגרש מאשתו גם במידה והאוכל שבישלה לא היה טעים. בשורת מתי י"ט 3 מרמז על גישת הפרושים לגירושין: "האם מותר לגרש על כל דבר?"

ניתן ללמוד יותר לעומק בנושא הנישואין והגירושין בספר הבשורה של מתי פרק ה' פסוקים 31-32.

איך אלוהים מתייחס כלפי אלו שזלזלו בו כעד לברית נישואיהם? מה היתה תוצאת הבגידה הכפולה של רבים מאנשי ישראל? (באשת נעוריך ובאלוהים)

פסוקים 12-13.

המילים מאוד קשות ולמעשה מבהירות את חומרת הבגידה.

• אלוהים יכרת זרע, יכרת המשך וברכה לכל גבר אשר יתגרש מאשתו לטובת בת אל ניכר, או שיינשא לבת אל ניכר. המילים ער ועונה ־ (בן ונכד) מבהירים שהעונש ישפיע גם על הדורות הבאים.
• אלוהים לא יענה לתפילות הבוגדים. אתם בוכים ומתחננים לתשובת אלוהים עד כי דמעותיכם מכסות את המזבח

שוב, מדוע אלוהים אינו עונה לתחינותיכם? מכיוון שבגדתם באשת נעוריכם! הפרתם את ברית הנישואים שצריכה להיות נצחית (עד כי המוות יפריד). כל דמעותיכם לא תעזורנה! עד כי תחזרו בתשובה ותחיו על פי רצון אלוהים.

משלי ט"ו 8: "זבח רשעים תועבת ה' ותפילת ישרים רצונו"

מה הכללים שאלוהים קבע בקשר הנזיאוין?
כתבי הקודש מצווים על האישה להיכנע לרצון בעלה ולמעשה מעמיד את הבעל כראש המשפחה (אפסיים ה' 21-33; קולוסים ג' 18-19), ומצד שני, יחד עם התפקיד התנ"ך גם מטיל אחריות על הגבר. הבעל מחויב לאהוב ולכבד את אשתו כפי שישוע אוהב ומקריב עבור הקהילה.

ההוראה הזו כל־כך חשובה, עד כי אלוהים אמר מפי השליח שמעון באיגרתו הראשונה פרק ג' פסוק 7:  שאלוהים יעקב, (לא יענה, ידחה) לתפילות הגבר שלא יתנהג נכונה כלפי אישתו.

רק אדם שמכיר את טוב אלוהים יכול להבין עד כמה חמור עונש שכזה.

מה הפתרון שאלוהים נותן להפסקת הגירושין והבגידות?

בפסוקים 15-16 הנביא מציג את תשובת אלוהים לשלום בית ולשלום רוחני.

פעמיים חוזר הנביא על הפתרון:

"ונשמרתם ברוחכם ואל תבגוד באשת נעוריך"

למה הכוונה ונשמרתם ברוחכם?

אלוהים נתן לנו את כתבי הקודש, תנ"ך וברית-חדשה על מנת שנוכל ללמוד איך לחיות בברכה, וכל רצונו שנשאר מאוחדים כלפיו וכלפי נשותינו.

התרחקות רוחנית, אי קיום רצון אלוהים הכתוב בכתבי הקודש עלול להוביל לתוצאות קשות שאלפי גאונים לא ימצאו להם תשובה. גירושים ובגידה הינם תופעות פסולות המשחיתות אמות מידה קדושות. גירושים פועלות נגד תכניתו של אלוהים לבני אדם. לפיכך, כיראי אלוהים, עלינו לעשות הכל כדי לשמור על בריאות ברית הנישואין.

לפני מספר שנים קראתי מאמר פורץ דרך שפורסם בעיתונים:
חוקרים מצאו ש: 'הרצון לבגוד באישה טבוע בגן, ולכן האדם אינו אשם, הוא פשוט בנוי לכך.'

רבותיי, העולם הלא מאמין ינסה לעשות הכל על מנת להעלים ולהלבין את אשמתו ואת חטאו.

במקום להילחם בתופעה אז מחפשים דרך להכשיר אותה. כך העולם יראה יפה יותר. הסטטיסטיקות יצביעו על עולם טוב יותר. ההומניזם מצליח.

פעם קראו לזה בגידה, והיום קוראים לזה "ריענון נישואין" קוראים לזה מודרניזציה חברתית…

אצל אלוהים אין מודרניזציה, הוא נצחי וריבוני. וכשאלוהים אומר ונשמרתם ברוחכם הוא מתכוון שנקפיד להיות מכוונים אליו דרך דברו. שנמשיך להיזהר מהחטא מכיוון שהחטא מפריד בינינו לאלוהים. הבה נתפלל שנקפיד להכיר לציית ולכבד את שם קודשו של אלוהים, את ישוע המשיח.

אל נשכח, הפרק פותח באולטימטום:

שמעו וכבדו את שם אלוהים המשיח כדי להתברך.

ב. אי הנאמנות של ישראל לאלוהים (10-17)

1. חילול הברית עם אלוהים (10-12)
2. חילול ברית הנישואין (13-16)
3. מאשימים את אלוהים בחוסר צדק: איה אלוהי המשפט? (17)

^‎17‏ הוֹגַעְתֶּ֤ם יְהוָה֙ בְּדִבְרֵיכֶ֔ם וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה הוֹגָ֑עְנוּ? ‏בֶּאֱמָרְכֶ֗ם כָּל־עֹ֨שֵׂה רָ֜ע ט֣וֹב בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֗ה וּבָהֶם֙ ה֣וּא חָפֵ֔ץ א֥וֹ אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵ֥י הַמִּשְׁפָּֽט?.

בפסוק 17 הנביא מציין שהעם מוסיף זלזול באלוהים ומעלה את חמתו של אלוהים עליהם באומרו שאלוהים חפץ בעושי הרע. מדוע שבני העם יאשימו את אלוהים בחוסר צדק, בשחיתות?
מכיוון שמשפט אלוהים אינו בא באופן מידי על חוטאים ומפרי ברית, אותם חוטאים מתמידים בדרכם הרעה ואף נהנים מפרי חטאיהם.

שאר בני העם, חלקם גם יראי אלוהים, הגיעו למסקנה שאם החוטאים מתברכים אף יותר, כנראה שאלוהים מרוצה מדרכם הפסולה.

אם כך, אז איה צדק אלוהים? איה אלוהי המשפט? האם כדאי לנו יראי אלוהים לאמץ את דרכי החוטאים?
תשובתו של אלוהים מפורטת בפרק ג.

סיכום:

א. מאז ומתמיד אלוהים בוחן את אמיתות האמונה – ישועה – על פי יחסך לשמו, זאת אומרת לישוע המשיח.

זלזול ודחיה כלפי ישוע המשיח היווה הוכחה לחוסר אמונה באלוהים וחוסר קבלת כתבי הקודש כסמכות בחיי העם.

האם אתה מאמין שישוע המשיח הוא אדון ומושיע מכפר חטאים?

ב. כנושעים הנקראים ילדי אלוהים, אנו ככוהנים בשירות המשיח. אלוהים מדבר דרכינו וחיינו מהווים עדות כשגרירים לשמו.

האם מופת חיינו מקרב אנשים לאלוהים או שחיינו מהווים מכשול לאמונתם של אחרים?

ג. כתבי הקודש מוכיחים שמי שבוגד בנקלה באלוהים (סר ממצוות כתבי הקודש וסמכות אלוהים בחייו), עלול ובקלות גם לבגוד בברית שהוא כורת עם בני אדם – ברית הנישואין כדוגמא.

האם הנאמנות שלנו לאלוהים נראית גם בדבקות שלנו לשמור את ברית הנישואין במשפחתנו?

האם אשתך היא החברה הקרובה ביותר שלך? האם אשתך היא אשת בריתך?

אם לא, מה אתה עושה כרגע כדי לתקן את המצב?

ד. לעולם אל תאשים את אלוהים בחוסר צדק או שחיתות! אל תבלבל בין סבלנותו של אלוהים וחסדו לבין צדקתו.

משפט אלוהים יבוא על כל חוטא ועל כל חטא.

הבה אנו נישמר מכל חטא ונסמוך לחלוטין על אלוהים כשופט הצדק המוחלט.

[1] הפרשנות הזו לקוחה מספר הבריתות בתוספת ביאורים ומראי מקום בהוצאת החברה לכתבי הקודש, ירושלים 2019. עמוד 647.