תוכן עניינים:
- 1-6: חנניה משקר לרוח הקודש ומת.
7-11: שפירה משקרת גם כן ומתה.
- 12-16: השליחים עושים אותות ומופתים.
- 17-21: התנגדות לבשורה.
- 21-33: עוד התנגדות לבשורה.
- 34-39: גמליאל מזהיר מפני התנגדות לבשורה.
- 40-42: השליחים ממשיכים לבשר.
מטרה עיקרית:
לראות את פועל רוח הקודש בהפצה של הבשורה. יש התנגדות לבשורה, אך אלוהים פועל בדרכים מגוונות על מנת להוציא את התכנית שלו לפועל.
1-11: חנניה ושפירה משקרים לרוח הקודש, ומתים-
בפרק ד' מתואר לנו כי קהילת המאמינים חיו יחד בלב אחד. כולם מכרו את נכסיהם והביאו לרגלי השליחים על מנת שהכל יחולק לפי הצורך. בפרק ה', אנחנו נפגשים עם חנניה ושפירה. זוג שמכר את השדה שלו, לקח לעצמו חלק מהכסף של מכירת השדה, ואת השאר הניח לרגלי השליחים.
לא ידוע לנו איך, אבל כיפא ידע שחנניה משקר, והוא פונה אל חנניה ושואל אותו מדוע הוא משקר לרוח הקודש? לא לבני אדם הוא שיקר כי אם לאלוהים! לאחר מכן נפל ומת.
לאחר מכן כיפא שאל גם את שפירה, שאמרה את אותו הדבר. גם היא נפלה ומתה. שניהם נקברו באותו היום.
השאלה הראשונה היא- מה הם עשו?
האם היו חייבים להביא את כל הכסף? האם בסופו של דבר הם לא עשו מעשה טוב ונדיב במיוחד שבכלל מכרו את השדה שלהם והביאו אפילו חלק מהכסף?
בואו נשקול כמה נקודות ונראה מה ניתן להסיק מהן.
- פרק ד' פס' 32-37 הם הקונטרה לסיפור בפרק ה'. ממש לפני פרק ה' לוקס מתאר שהמאמינים היו שותפים בכל ולאף אחד לא היה חסר דבר. דבר זה היה אפשרי משום שכולם מכרו את נכסיהם והביאו את המחיר המלא לרגלי השליחים, אותו חילקו בין כולם. המעשה של חנניה ושפירה פוגע באחדות והשותפות שהייתה בין התלמידים של ישוע.
- מאחר ובסופו של דבר הם כן הביאו רק חלק מהמחיר של השדה לרגלי השליחים, ניתן לשער שהם פחדו ממחסור, ורצו ביטחון חומרי כלכלי, ולכן לא נתנו את הכל. אז ייתכן שרצו גם ביטחון כלכלי, וגם שם טוב בקרב המאמינים בכך שהם מכרו את נכסיהם ותרמו "הכל".
- הם שיקרו! אין לנו את התיאור המלא של מה שקרה, אבל כיפא במפורש אומר לחנניה שהם שיקרו לרוח הקודש. מה שאומר שכנראה היה מעורב פה אלמנט של גאווה. חנניה ושפירה כנראה רצו שאחרים יסתכלו עליהם כעל אנשים נדיבים מאוד, שמכרו את כל רכושם, אך יחד עם זאת לא למכור את הכל באמת.
האם לא כולנו שיקרנו? האם לא היו אחרים ששיקרו? האם קיבלנו עונש כה חמור בגלל דבר כזה? היום עבור רצח לא מקבלים גזר דין מוות. אז למה העונש שלהם כל כך חמור?
אני מאמין שאפשר להיזכר בסיפור אחר בכתובים על מנת להבין. הסיפור של עכן.
בני ישראל בדיוק כבשו את יריחו, ויהושע אמר במפורש לבני ישראל לא לקחת מן השלל כי הכל שייך לאלוהים. בפרק ז' בספר יהושע, מתואר לנו כי עכן לא הצליח לעמוד בפיתוי, והוא לקח מן השלל. מה הייתה התוצאה? 36 אנשים שמתו על ידי העי, ולאחר מכן עכן וכל משפחתו וכל אשר לו נרגמו, נסקלו ונשרפו באש. גם פה העונש הוא חמור אפילו יותר. למה?
גם פה, יש התחלה חדשה. בני ישראל מתחילים את כיבוש הארץ, והם צריכים לעשות זאת בביטחון מלא באלוהים ובציות מוחלט. העונש של עכן הוא על תקן "על מנת יראו וייראו". גם בתקופה של מעשי השליחים, זוהי תחילתה של הקהילה, זוהי תחילת הפצת הבשורה, ולכן אלוהים רוצה לבער את הרע מקרב הקהילה, ולסלק כל דבר שיכול לפגוע בתכנית שלו להפצת הבשורה ובניית הקהילה.
בסופו של דבר, בפסוק 11 כתוב כי פחד גדול נפל על כולם, וללא ספק, אנשים לקחו את השליחים ואת המסר שבפיהם ברצינות.
12-16: השליחים עושים אותות ומופתים
בהמשך לאירוע הייחודי שקרה לפני כן, מציין לוקס שהשליחים עושים אותות ומופתים, ובעיקר ריפוי חולים. זכרו, האותות והמופתים הם על מנת לאמת את מסר הבשורה שבפיהם.
הרבה אנשים מגיעים לאמונה בעקבות האותות והמופתים, אך ההנהגה, מתמלאת קנאה.
17-21: התנגדות לבשורה
ההנהגה אכולת קנאה לאור הכוח, האותות והניסים שעושים השליחים. במקום לחזור בתשובה, הם מנסים להתנגד לאלוהים בכך שהם שמים את השליחים בכלא. תכנית אלוהים היא להפיץ את הבשורה עד קצה הארץ, לכן הוא משחרר את התלמידים מהכלא, ודורש מהם להמשיך ולהכריז את שם ישוע.
21-33: עוד התנגדות לבשורה
ההנהגה רוצה לזמן את השליחים מהכלא, אך למרבה הפתעתם הם לא בכלא! הם בבית המקדש, מלמדים את הבשורה. בשקט ובעדינות, בגלל שהם מפחדים שירגמו אותם כי אהבו את התלמידים, הם מעמידים את התלמידים לפני הסנהדרין וגוערים בהם על כך שהם לא מצייתים להם. בדיוק כפי שקרה בפרק ד', השליחים אומרים שצריך להקשיב לאלוהים יותר מלבני אדם, ומכריזים את הבשורה לאזני הכהנים וההנהגה. חברי הסנהדרין רתחו מזעם ורצו להרוג אותם.
34-39: גמליאל מזהיר מפני התנגדות לבשורה
אחד מן הפרושים, שהיה מוכר ומכובד אומר דבר חכם ונכון מאוד. הם מוציאים את התלמידים מהאסיפה שלהם ואז הוא אומר את הדבר הבא- אם זה באמת מאלוהים מה שהאנשים האלה אומרים על ישוע- אז תיזהרו, כי אם תלחמו בהם תמצאו את עצמכם נלחמים באלוהים. אם זה לא מאלוהים, אין לכם מה לדאוג כי גם ככה האנשים האלה יתפזרו ולא יוכלו לעמוד נגד אלוהים.
40-42: השליחים משיכים לבשר
חברי הסנהדרין החליטו להקשיב לגמליאל, אך לא לפני שהם מלקים את התלמידים. הם שחררו אותם לחופשי, והלה הלכו והמשיכו ללמד את הבשורה, שמחים על שזכו לסבול למען ישוע.
מה אנחנו למדים מהפרק?
- עֲצַ֣ת יְ֭הוָה לְעוֹלָ֣ם תַּעֲמֹ֑ד במַחְשְׁב֥וֹת לִ֝בּ֗וֹ לְדֹ֣ר וָדֹֽר׃ תהילים לג' 11.
אם לאלוהים יש תכנית, אף אחד לא יוכל לעצור אותו.
- איזהו החכם? הלומד מבעל ניסיון- בדרך כלל אנחנו נוטים לזלזל בהוראה עד שמקבלים חזק בראש. האם אנחנו מחכים למכה החזקה? או שאנחנו יכולים ללמוד מחנניה ושפירה שה' הוא קדוש, והוא לא אוהב בלשון המעטה כשמשקרים, כשמרכלים, כשמקללים, כשמרמים ועוד…
- נתינה בלב נקי- הָאַלְמָנָה הָעֲנִיָּה הַזֺּאת נָתְנָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם. 4כִּי כָּל אֵלֶּה נָתְנוּ אֶת נִדְבוֹתֵיהֶם מִן הָעֺדֶף שֶׁלָּהֶם, אַךְ הִיא מִמַּחְסוֹרָהּ נָתְנָה אֶת כָּל אֲשֶׁר הָיָה לָהּ לְמִחְיָה (לוקס כא' 2), משלי טו' 8 – זֶ֣בַח רְ֭שָׁעִים תּוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֑ה וּתְפִלַּ֖ת יְשָׁרִ֣ים רְצוֹנֽוֹ׃ אלוהים רוצה שניתן בלב שלם. גם אם זה המעט שיש לנו, הוא רוצה את הלב, הוא לא צריך את הכסף שלנו.