מעשי השליחים: פרק כ'

רקע

בפרק י"ט שאול נמצא באפסוס, כחלק ממסע הבישור השלישי שלו. ראינו כי החלה בעיר מהומה גדולה עקב "דרך האדון" (י"ט 23) אך בסופו של דבר מזכיר העיר הרגיע את הענינים. בנוסף לכך, גילינו מהם יעדיו הבאים של שאול השליח. שאול התכוון להגיע לירושלים ובסופו של דבר גם לרומא (י"ט 21).

החל מפרק זה לוקס מנסה לבסס את העובדה ששאול הוא איש אלוהים ודבר אלוהים בפיו. נלמד זאת בהמשך הפרק.

פסוקים 1-6: מסע למקדוניה ויוון

פסוק 1:

מדובר במהומה שעורר דמטריוס הצורף בפרק י"ט.
לפני ששאול ממשיך הלאה, למרות האווירה המסוכנת, הוא דואג לעודד את הקהילה באפסוס, המצב הרוחני של הקהילה יותר חשוב לו מהאיום המידי עליו.
אנחנו יודעים שהתוכנית של שאול היא להגיע לירושלים (י"ט 21), אך הוא הולך קודם כל לאזור מקדוניה (שנמצא בכיוון ההפוך מירושלים) וזאת בין היתר על מנת לאסוף משם תרומה לקהילה בירושלים שנמצאת בצורך (ראשונה לקורינתים ט"ז).
הקהילה בירושלים הייתה זקוקה לעזרה גם בשל מצבה עקב הרדיפה ואולי גם בשל מכת הרעב שסבלו ממנה (מעשי השליחים י"א 28).

פסוקים 2-3:

מעבר לתרומה שאול גם ממשיך לשרת את המאמינים גם באזור מקדוניה ומוסר להם דברי עידוד.
משם המשיך ל-3 חודשים ביוון, רצה להמשיך לכיוון סוריה אבל בגלל בעיות החליט לעשות זאת דרך מקדוניה.
העיכוב הזה עלה לו בכך שבעצם פספס את חג הפסח בירושלים.

פסוקים 4-6:

רשימת השמות האלו כוללת אנשים מהקהילות באזורים השונים ששאול בישר בהם עד כה (בראה, תסלוניקי, דרבי, ליסטרה, אפסוס, אכיה, פיליפי).
כל המשלחת הזו בסופו של דבר נפגשת במקום שנקרא טרואס ושוהה שם במשך 7 ימים

מעשי השליחים כ' 1-16: האמת אודות אבטיכוס

מקובל לשמוע אנשים מזכירים את סיפור מותו של אבטיכוס כדי לרמוז למטיף שהדרשה הייתה ארוכה מדי. ובכן, האם רוח הקודש הנחתה את לוקס להכניס את הסיפור הזה לכתבי הקודש במטרה לחנך את המורים להגביל את אורך הדרשה? אם אכן זו הייתה הסיבה, כי אז שאול השליח היה חייב להבין את הרמז ולשלוח את כל הנוכחים לביתם לאחר שהקים את אבטיכוס לתחיה.
למרות שרועים ומורים צריכים להגביל כל שיעור בזמן, מטרת הסיפור על אבטיכוס נועדה ללמד אמת גבוהה יותר.

פרק י"ט מסתיים בתיאור המהומה שפרצה באפסוס בעקבות ההתנגדות של אגודת הצורפים לבשורה. הצורפים שמייצרים פסלונים לעובדי האלילים פעלו בכל כוח להתנגד לבשורה כי חששו שפרנסתם תאבד. מבחינתם כל מאמין חדש זה הפסד מיידי של לקוח, זאת אומרת – פגיעה מיידית בהכנסתם.
ההתארגנות האלימה של אגודת הצורפים מוכיחה שמאמצי הבישור בקרב האפסים נשאו פרי ורוח אלוהים אכן פעלה בלבבות רבים.

בעקבות המהומה עודד שאול השליח את התלמידים ונפרד מהם. שאול יצא אל מקדוניה. שאול עבר באזורים ההם ועודד את התלמידים שם בדברי עידוד רבים. שאול הגיע ליוון ונשאר שם שלושה חודשים.

חישבו על כך,
שאול שהה שלושה חודשים ביוון ולוקס אינו מציין שום אירוע ששאול היה מעורב בו. כל מי שמכיר את שאול יודע היטב שאין מצב שחלפו שלושה חודשים ללא כל אירוע…
ואיך אנו יודעים ששאול לא נח במהלך אותם שלושה חודשים?

אנו יודעים ששאול תמיד ביקר בבתי כנסת בכל עיר שאליה הגיע, והנה, לאחר שלושה חודשים יהודי העיר כבר התארגנו להרע לו (מע"ש כ' 3).
"… כשעמד להפליג לסוריה התנכלו יהודי המקום להרע לו, לפיכך החליט לשוב דרך מקדוניה."
שאול הלך דרך מקדוניה ומשם הגיע לטרואס. שם חיכו לו כמה אחים באדון.

אם כן, שאול פעל, לימד ובישר ופרי הבישור החל להראות. מסיבה זו אותם יהודים התארגנו כדי לפגוע בשאול השליח.

מדוע רוח הקודש לא הנחה את לוקס לציין אף לא אחד מהאירועים שהתרחשו ביוון במהלך אותם שלושה חודשים?

כי האירוע עם אבטיכוס העפיל על כל שאר האירועים וסיפק את אחת הסיבות העיקריות לכתיבת ספר מעשי השליחים.

וכעת לאירוע המכונן בטרואס:

ביום ראשון התאספו המאמינים וערכו את סעודת האדון. שאול שעמד לצאת מטרואס למחרת, המשיך ללמד עד חצות. עלינו להבין ששאול לימד עד מאוחר בגלל הצימאון הרוחני של שומעיו. הרי שאול תכנן לעזוב את המקום על הבוקר… (מע"ש כ 7).

הבה ננסה 'להיכנס לנעליהם' של הנוכחים באותה פגישה. המאמינים בטרואס התברכו באדם הבקיא בתורה ובכתובים, אשר זכה לחיזיון בו ישוע נגלה אליו ומדבר עימו. שאול השליח בילה שלוש שנים בערב ושם למד מחדש את התורה ללא הזיהום הרוחני מרבניו, וכעת הבין את תכלית התורה וביאורה.

שאול השליח הבין את התורה כפי שמשה רבנו הבין אותה, ולא היה מורה פרטי לתורה כמוהו עבור המאמינים בטרואס.
האם מישהו מאיתנו יעז להגביל מורה שכזה בזמן? לנוכחים לא היו ספרי תורה אישיים וכל שידעו על אלוהים והתורה זה מפי שאול. מבחינתם, הלוואי ששאול לא יעזוב. הלוואי שילמד עד כמה שכוחו יאפשר לו…

בחור אחד (אבטיכוס) שישב על אדן החלון ונרדם, נפל מקומה שלישית מטה, ומת. שאול השליח ירד מטה, גהר על אבטיכוס ובחבקו אותו אמר: "אל תיבהלו, נשמתו בו." (פסוק 10). שאול המשיך ללמד ולמחרת הוא המשיך בדרכו למיליטוס. (גהר – שם נרדף ל"התמודד – Stretched over)

השאלה הנשאלת היא:

מה תכלית הסיפור הזה בעבור תיאופילוס?

עלינו לזכור שבשורת לוקס ומעשי השליחים נכתבו כדי להוכיח לתיאופילוס שישוע הוא האדון שנביאי התנ"ך ניבאו אודותיו וקיוו לו, ושליחי ישוע הם נושאי מסר הישועה (לוקס א 1-4; מעשי השליחים א' 1-6).
אם כן, איך המקרה עם אבטיכוס נועד לעזור לתיאופילוס להבין ששאול הוא נביא אמת הנושא את מסר אלוהים?
איך הסיפור הזה עוזר לתיאופילוס לקבל את איגרות שאול השליח ושאר השליחים, כדבר אלוהים?

אז הנה האמת אודות אבטיכוס:

הרקע:
א. בפרק י"ט גויים עובדי אלילים דוחים את הבשורה וגורמים לשאול לצאת מאפסוס. אגודת הצורפים שכולם ללא יוצא מן הכלל גויים עובדי אלילים, חדורים במטרה אחת והיא להסיר את שאול ושותפיו לאמונה מדרכם. מבחינתם, הבשורה של ישוע הורסת להם את פרנסתם והם יעשו הכל כדי לפגוע בשאול השליח ושותפיו.
בפתח פרק כ' יהודים רבניים רודפים ומתנכלים לשאול ומאלצים אותו ללכת ממקומם לערים אחרות.

ב. לוקס מציין את שמותיהם של שבעה אחים נאמנים באדון שחיכו לשאול בטרואס (כ' 4-6).

ג. שאול מקים לתחיה את אבטיכוס שנפל מאדן החלון מטה מהקומה השלישית.
כעת ניווכח שנס התקומה לחיים של אבטיכוס היווה כלי לאימות מסר הבשורה שבפיו של שאול השליח (כ' 9-12).

לוקס מתאר את הדרך בה שאול הקים מן המתים את אבטיכוס, בדיוק באותם המילים ובאותה הדרך בה אליהו ואלישע הנביאים הקימו מן המתים צעירים בעת שירותם (מל"א י"ז 21; מל"ב ד' 34).
במקרה של אלישע במלכים-ב ד' 35, נמצאת המילה "גהר", ובמקרה של אליהו הנביא מצוינת המילה "ויתמודד" שמשמעה –

גהר. To stretch oneself out over….

ולאיזו מסקנה הגיעה האלמנה לאחר שאליהו הקים את בנה מן המתים?

"עתה ידעתי שאיש אלוהים אתה ודבר אלוהים אמת בפיך…". (מל"א י"ז 24).

לפיכך, ניתן לראות הקבלה (אנלוגיה) בין האירועים המתוארים במע"ש י"ט 21-41 ו-כ' 1-16 לבין האירועים בחייהם של אליהו ואלישע הנביאים.

מכיוון שהאירועים שהתרחשו בחיי אליהו הנביא מקבילים לאירועים שהתרחשו בחיי שאול השליח בפרקים י"ט-כ', המסקנה מהאירוע עם אליהו הנביא חייבת להיות גם המסקנה לגבי שאול השליח…
להזכירנו, נדרשים לפחות שני מרכיבים חשובים ליצירת אנלוגיה:

סיפור עלילה דומה
מילים זהות (רמז לקישור)

הסבר האנלוגיה:

א. סיפור עלילה דומה

1. איזבל הגויה עובדת האלילים ובעלה המלך אחאב היהודי חסר יראת אלוהים רדפו את נביאי אלוהים. בעת ההיא נשארה רק שארית נאמנה לאלוהים (מל"א י"ז-כ').
כך גם במקרה של שאול השליח. במע"ש י"ט המון גויים עובדי אלילים מתנכל לשאול ובפתח פרק כ', יהודים רבניים מתנכלים לו.

2. מיעוט בלבד הלך אחרי נביאי האמת, ולראיה אמר אלוהים שרק 7000 מבני ישראל לא כרעו לבעל (מל"א י"ט 18).

וכאן במע"ש כ' 4-5 מצוינים שמות מעטים של שבעה אנשים נאמנים שחיכו לשאול בטרואס.

ב. שימוש במילים זהות
אליהו הנביא הקים לתחיה את בן האלמנה (מל"א י"ז 21).

אלישע הנביא הקים לתחיה את בנה של האישה השונמית (מל"ב ד' 34).

בשני המקרים הכתוב משתמש במילה "גהר" (אלישע) ובמילה "ויתמודד" (אליהו) שמשמעה – גהר. To stretch oneself out over[2]…

והנה גם במעשי השליחים כ' שאול השליח גוהר על אבטיכוס ומקימו מן המתים.

המסקנה שלוקס רצה להוכיח לתיאופילוס וגם לך ולי היא:

תיאופילוס:

לאחר שאליהו הנביא הקים לתחיה את בנה של האלמנה, היא אמרה: "…עתה זה ידעתי כי איש אלוהים אתה ודבר-יהוה בפיך אמת." (מל"א י"ז 24).

כך בדיוק נדרש תיאופילוס וכל אדם לחשוב על שאול השליח: שאול איש אלוהים ודבר-יהוה אמת בפיו.
רוח הקודש, רוח אלוהים שוכנת בשאול השליח, ממש כפי ששכנה על נביאי אלוהים הנאמנים כמו אליהו ואלישע. לפיכך, מסר הבשורה של ישוע הנאמר מפיו של שאול השליח היא הגשמת נבואות התנ"ך, ונושאי מסר הבשורה של ישוע הם משרתי אלוהים נאמנים, השארית הנאמנה. מכאן, שאול הינו שליח אלוהים, נביא אמת כמו אליהו ואלישע.

ההשוואה בין שאול השליח לאליהו מעמידה את דברי שאול השליח באותה סמכות לדברי אליהו כנביא אמת הנושא את מסר אלוהים.
לפיכך על המאמינים בישוע לקבל את איגרותיו של שאול כדבר אלוהים, כחלק אינטגרלי ובלתי נפרד מכלל כתבי הקודש.[3]
מכיוון ששאול כתב חלק ניכר מספרי הברית החדשה, יש חשיבות עליונה לקבלת סמכותו של שאול כנביא אלוהים.

תיאופילוס, ואתה הקורא היקר:

שאול השליח הינו שליח מטעם ישוע המשיח והינו נביא אמת כמו נביאי התנ"ך היקרים.
מי שדוחה את הבשורה מפי שאול השליח, או מפי שאר שליחי ישוע, כמוהו כשותף לאיזבל ואחאב שניסו להרוג את אליהו ואלישע נביאי אלוהים.

האם אתה חלק מהשארית המבורכת המאמינה בישוע או מהרוב הטועה השותף לאיזבל ואחאב?

[1]MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary: Acts 13-28. Chicago:

Moody, 1996), 204.

[2] “מדד,” HALOT, 2:547.

[3] Dr. Seth Postell. WhatsApp discussion on Acts 20 (Nov. 23^rd 2020)

פסוקים 7-16: ביקור בטרואס

פסוק 7 – ע"פ השניה לקורינתים ב' 12-13 אנחנו יודעים ששאול בעצמו לא היה חלק ממסע בישור באזור טרואס, אך הבשורה הגיעה לשם, ככל הנראה ע"י אנשים שקיבלו אותו באחד ממרכזי הבישור האחרים (גלטיה, מקדוניה, אכיה וכו'). בשל כך שאול והצוות פוגשים שם מאמינים. בציעת הלחם היא ככל הנראה "סעודת האדון" עליה לימד שאול בראשונה לקורינתים י' 16-17.
פסוקים 8-9: בעקבות העובדה שדבריו של שאול היו ארוכים, אחד הבחורים הנוכחים במקום, אוטיכוס, נרדם על אדן החלון ובסופו של דבר נפל אל מותו.
פסוקים 10-12:

בתגובה למותו של אוטיכוס, שאול ירד, גהר עליו, חיבק אותו ובעצם בכוח רוח אלוהים הקים אותו.

אני מאמין שלא לחינם לוקס מספר לנו את הסיפור אודות אוטיכוס, ולא במקרה הוא משתמש בביטוי "גהר" כדי לתאר את פעולתו של שאול. התיאור מאוד מזכיר את פעולתם של אליהו ואלישע במלכים א' י"ז 21 ומלכים ב' ד' 34-35 ולוקס מנסה לבסס בפני תיאופילוס (נמען החיבור) את היותו של שאול איש ושליח אלוהים הנושא את דברו. הוא בעצם מנסה להשוות את מעמדו לאלו של נביאי התנ"ך כמוסרי דבר אלוהים, בדומה לאליהו ואלישע במקרה זה.

לאחר מכן ממשכיה הקהילה "לספוג" עד כמה שניתן, עד אור הבוקר מלימודו של שאול.

פסוקים 13-16:

צוותו של שאול נפרד ממנו למעט זמן ועולה לאנייה בעוד הוא פוגש אותם בשלב מאוחר באסוס לשם הגיע רגלית. לא מתוארת לנו הסיבה מדוע רצה להיות לבד במסע הקטן הזה, אך אולי היה זקוק לזמן שקט עם האדון. משם המשיכו כולם בדרכם, כאשר שאול בוחר לא להתעכב באפסוס, אלא לזמן למיליטוס את זקני קהילת אפסוס. לאחר "שפספס" את חג הפסח, הוא קיווה בכל זאת להגיע לירושלים עד חג השבועות.

פסוקים 17-38: הוראות לזקני קהילת אפסוס

פסוק 17 –

שאול ממהר ולא רוצה להגיע בעצמו לאפסוס, אז הוא קורא את זקני קהילת אפסוס אליו למיליטוס.
מדובר במסר (המפורט) פנים אל פנים היחיד של שאול שניתן למאמינים מוזוכר בכתבי הברית החדשה.

פסוקים 18-21:

הוא מציין שהם היו עדים לכל פועלו באפסוס, הם מכירים אותו, הם ראו את הקשיים שעבר שם בזמן השירות שלו וכיצד התמודד איתם.
הוא מציין שקודם כל הוא עבד את האדון.
הוא מזכיר להם את השירות שלו בקרבם. שימו לב לאיזון: איזון בין הטפה ולימוד, בין רבים ובכל בית ובית, יהודים ויוונים, חזרה בתשובה ואמונה בישוע.

פסוקים 22-24:

שאול כבול, קשור לרוח אלוהים, לכן הוא הולך לירושלים, למרות שהוא יודע באופן כללי שצפויות לו שם צרות רבות.
אבל לשאול לא אכפת מצרות וקושי, הדבר היחיד שעומד לנגד עיניו זה להשלים את שירות הבישור שקיבל מישוע.

פסוקים 25-27:

שאול מציין בפני מנהיגי הקהילה שזו הפעם האחרונה שיראו אותו – כנראה שאלוהים גילה לו בדרך כלשהי.
"הוא נקי מדמם" – כלומר הוא עשה את המקסימום, הוא לימד אותם הכל, כך שיכלו לעמוד ברשות עצמם (יחזקאל ל"ג 7-9).
הוא לימד את את "עצת אלוהים כולה", את כל המסר של אלוהים, לא רק מה שנחמד וכיף לשמוע.

פסוק 28 –

על המנהיגים לשמור על עצמם קודם ורק אז על העדר – לב נקי וקשר אישי עם אלוהים זה בסיס לתפקיד הנהגה.
הקהילה שאלוהים קנה בדמו, כך צריכים להסתכל על האנשים בקהילה. לא הקהילה "של מנו", אלא של ה'.

פסוקים 29-32:

רועה טוב לא רק מאכיל את העדר אלא גם מגן עליו, לכן שאול מזהיר את מנהיגי הקהילה ממורי שקר שיפגעו בעדר אלוהים (זאבים), ואומר להם לעמוד על המשמר.
זה כבר קרה בקהילה בקורינתוס ובגלטיה (2 לקורינתים י"א 4 , גלטים א' 6).
למרות האזהרה אנחנו יודעים בסופו של דבר שמורי שקר כאלו אכן קמו בקהילה והביאו צרות (2 לטימותאוס ג' 1-9, התגלות ב' 2).
הוא שוב אומר שהוא נתן ולימד אותם הכל, אז עכשיו הוא פשוט מפקיד אותם בידי אלוהים זה שיכול לעזור להם.

פסוקים 33-35:

הוא מזכיר להם שבמשך כל השירות שלו שם, הוא לא לקח מהם כלום, לא היה לו שום אינטרס חוץ משירותו.
הוא בעצם מלמד אותם שמשרת אלוהים לא יכול לשים את המניע של כסף מול העיינים שלו, אלא תמיד צריך לחשוב איך לתת, איך לתמוך ולעזור לעניים.
מתי ישוע אמר "טוב לתת מלקחת?" לא יודעים. אבל יודעים שלא כל מה שישוע אמר ועשה נרשם (יוחנן כ"א 25).

פסוקים 36-38: שאול וזקני אפסוס מתפללים ביחד, ובעצב רב נפרדים.

בנאום של שאול לזקנים באפסוס, שאול מבטא שני דברים.

דבר ראשון, הוא מדבר על עצמו בגוף ראשון לא מעט, ומציין את כל הדברים שהוא עשה נכון לפני אלוהים ולפניהם. נראה שהוא מגן על עצמו, על מעשיו, על מעמדו וסמכותו. ידוע כי היו לא מעט מורי שקר שפעלו נגד שאול ונגד הבשורה (ראו אזהרה בפס' 29). לכן שאול מרגיש את הצורך להזכיר להם את הדברים שעשה נכון לפני אלוהים, על מנת שיזכרו כי הוא נשלח מטעם אלוהים ולו הסמכות מאלוהים.

שנית, ייתכן כי שאול מציג את השירות שלו כדרך של דוגמא. כך עשיתי, ולכן עשו גם אתם. באגרת אל הפיליפים פרק ג' פס' 17 שאול אומר "אחי, התנהגו כמוני. שימו לבבכם אל האנשים המתהלכים על פי הדוגמא שיש לכם בנו". שאול יכול בביטחון להגיד לאנשים ללכת אחריו ולקחת ממנו דוגמא, משום שהוא הולך בדרך האדון.

ומה אנחנו יכולים ללמוד מכך? אחרי מי אנחנו הולכים? מי הדוגמא שלנו?

האם אנחנו הולכים אחרי ישוע על עיוור? האם בגלל שההורים שלנו מאמינים? ומה אם הם לא יאמינו? ומה אם הם יעזבו?

מי אני? מה או מי מגדיר את הזהות שלי? ממה היא מושפעת? האם מבני אדם או מאלוהים?

מה ניתן ללמוד מן הפרק?

מטרת הקטע:

לוקס מנסה לבסס את מעמדו של שאול כשליח אשר דבר האמת של אלוהים בפיו. הוא עושה זאת במספר דרכים. הוא משווה את מעמדו לזה של נביאי התנ"ך ע"י ההקבלה לאליהו ואלישע במקרה של הקמת אוטיכוס המת. בנוסף לכך הוא משווה את דרכו של שאול לזו של ישוע ומדגיש את נאמנותו לאדון. גם שאול שרת במשך שלוש 3 באפסוס, בדומה לישוע ששרת כשלוש שנים בארץ. שניהם למדו אודות אלוהים ושניהם גם שילמו מחיר בשל כך. לבסוף נאום הפרידה של שאול בפני זקני קהילת אפסוס מזכיר מאוד את זה של ישוע מהתלמידים בבשורת יוחנן י"ד.

יישומים נוספים:

1."נקי אני מדם כולכם, כי לא נרתעתי מלהודיע לכם את עצת אלוהים כולה" (כ' 26-27).

אנחנו לא יכולים להושיע אף אחד, אבל אלוהים הטיל עלינו אחריות לשתף את בשורת הישועה עם האנשים ששם בחיינו.

האם בכנות אתם יכולים להגיד את הפסוק הזה ששאול אמר לאפסים על החבר שיושב לידכם בכיתה בבית ספר? באוניברסיטה? במקום העבודה?

יום אחד נצטרך לתת דין וחשבון לאלוהים, גם על העניין הזה.

2.מה יקרה אם יקחו לכם את "השאול" שלכם?

לשאול היה מספיק בטחון לעזוב את הקהילה שם ולשים אותה בידי הזקנים כי הוא בטח שהם נאמנים לאלוהים ומכירים את דברו מספיק טוב כדי להיות מנהיגים לעדר האנשים.

זה גרם לי לחשוב, מה יקרה לכם אם אבא/אמא ייעלמו? או רועה הקהילה, מדריך הנוער, מנהיג קבוצת הבית?

האם עדיין תלכו עם האדון ותעמדו בו?

האם עדיין תהיה לכם גדילה רוחנית? האם אתם עדיין תגדלו לדעת טוב יותר דברו?

או שהקשר שלכם עם אלוהים הוא כזה שבלי "מתווך" הכל נופל או יורד לאט לאט?

אתם חייבים להפוך את הקשר שלכם עם אלוהים לקשר שלכם!