מרקוס פרק א' 21-39
הקטעים המקבילים: מתי ח 14-17; לוקס ד 31-44
ישוע מגרש רוח טמאה ומרפא בכפר נחום
ישוע בחר חלק מתלמידיו (שמעון ואחיו אנדרי, יעקב ויוחנן בני זבדי – מרקוס א 16-20, לוקס ה 1-11) ואיתם הוא ממשיך את קריאתו לישראל: חיזרו בתשובה כי מלכות אלוהים קרבה. ישוע מבשר במילים ובמעשים.
כשישוע נמצא בכפר נחום מתרחשים מספר אירועים.
הבה נקרא מבשורת מרקוס פרק א, פסוקים 21-28:
21 אַחֲרֵי בּוֹאָם אֶל כְּפַר נַחוּם מִהֵר לְהִכָּנֵס בְּשַׁבָּת לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלִמֵּד שָׁם.
22 הִשְׁתּוֹמְמוּ הָאֲנָשִׁים עַל הוֹרָאָתוֹ, כִּי הָיָה מְלַמֵּד אוֹתָם כְּבַעַל סַמְכוּת וְלֹא כַּסּוֹפְרִים.
23 אוֹתָהּ עֵת נִמְצָא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אִישׁ וּבוֹ רוּחַ טְמֵאָה. צָעַק הָאִישׁ וְאָמַר:
24 “מַה לָּנוּ וּלְךָ יֵשׁוּעַ מִנַּצְּרַת? בָּאתָ לְהַשְׁמִיד אוֹתָנוּ! אֲנִי יוֹדֵעַ מִי אַתָּה – קְדוֹשׁ הָאֱלֹהִים!”
25 יֵשׁוּעַ גָּעַר בָּרוּחַ וְאָמַר: “שִׁתְקִי וּצְאִי מִמֶּנּוּ!”
26 זִעְזְעָה הָרוּחַ הַטְּמֵאָה אֶת הָאִישׁ, צָעֲקָה בְּקוֹל גָּדוֹל וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ.
27 הַכֹּל הִשְׁתּוֹמְמוּ וְשָׁאֲלוּ זֶה אֶת זֶה: “מַה זֶּה? מָה הַתּוֹרָה הַחֲדָשָׁה הַזֹּאת? גַּם עַל הָרוּחוֹת הַטְּמֵאוֹת הוּא מְצַוֶּה בְּסַמְכוּת וְהֵן נִשְׁמָעוֹת לוֹ!”
28 עַד מְהֵרָה יָצָא שִׁמְעוֹ בְּכָל אֵזוֹר הַגָּלִיל.
מרקוס מציין שישוע מיהר להיכנס לבית הכנסת בשבת ולימד שם. ניתן לראות במשפט זה את הנחיצות של הפצת דבר אלוהים מכיוון שדרך שמיעת דבר אלוהים באה הישועה (אל הרומים י' 17).
מהירותו של ישוע לנצל כל הזדמנות ללמד במקום שבו אנשים מתאספים נועדה גם לציין את הדחיפות שבקבלת המושיע.
ז"א – ההזדמנות לשמוע אינה בנמצא תמיד. צריך לנצל כל הזדמנות לפני שיהיה מאוחר מידי. אני מאמין שכך עלינו לנצל כל הזדמנות שאלוהים פותח בדרכינו.
באי בית הכנסת השתוממו והתפלאו על הוראתו של ישוע.
מדוע?
ההוראה של ישוע היתה שונה מזו שהם היו רגילים לה.
הסופרים היו נוהגים לציין את דעתם של רבנים וחכמים שקדמו להם. הם הסתמכו על דעות קדומות אשר במקרים רבים לא יכלו להסביר בעצמם.
תשובות רבות היו כמו: 'כך קבעו חכמי העבר'. נקודה. לעיתים אותם סופרים ציינו שאינם מסוגלים לפענח פסוק או מצווה כלשהי והמשיח כשיבוא יגיד את כל האמת.
לעומתם, ישוע הסביר את כל הפסוקים ופענח באופן ברור ומוחלט את משמעותם.
ישוע יכול היה לעשות זאת מכיוון שהוא זה אשר "הוליד" את הפסוקים הללו, הוא נותן התורה!
גם היום אנו נתקלים במצבים מאוד דומים.
כשאנו משוחחים עם יהודים דתיים, ועל הפרק דנים בפענוח נבואות משיחיות, נוטים רוב הדתיים לצטט את חכמי העבר ובכך לפתור את עצמם מחקר האמת.
רבים מפרשים את התורה על סמך דעת רבנים קדומים ולא על סמך הבנה אישית. גם היום יש את אותו הצורך בלימוד הניתן מתוך סמכות והבנה מוחלטת של הכתובים. וכשזה נעשה, אנו עדים לברכה רבה.
משמע שעלינו להתמיד וללמוד את דבר אלוהים בתפילה כדי שרוח אלוהים ייתן לנו להבין את הכתוב ואת היכולת להסביר ולהשמיע לרבים.
לאחר שישוע לימד בסמכות, מתי מציין עד כמה גדולה ורבה סמכותו של ישוע.
המקרה הבא נועד ללמדנו שישוע אינו 'גיבור אינטלקטואלי' אלא אכן האחד שראוי לעמוד בראש מלכות אלוהים.
באותו בית הכנסת בכפר נחום היה איש ובו רוח טמאה. ז"א שהאיש היה אחוז שד.
השד הנמצא באותו אדם גרם לאיש לצעוק ולומר: (פסוק 24)
- "מה לנו ולך ישוע מנצרת? באת להשמיד אותנו! אני יודע מי אתה – קדוש האלוהים!"
השד ידע במדויק מי הוא ישוע! הוא ידע שישוע הוא קדוש אלוהים.
מה זאת אומרת קדוש אלוהים?
הכוונה שהוא המתאים להציג את מחיר כפרת החטאים הנדרש כדי להושיע את בני האדם.
השד גם ידע נתון נוסף. ישוע הוא אכן האחד שישמידם אך בשלב מאוחר יותר. (ראה חזון יוחנן כ', איגרת יהודה פסוק 6).
[אגב שדים: אלוהים יצר את כל המלאכים. כאשר המלאך רם המעלה בשם הילל בן שחר חטא, (מאז שמו – שטן) הצטרפו אליו שליש מכלל המלאכים. בהצטרפם אל השון, גורלם נחרץ לדיראון עולם. השטן ומלאכיו מנסים מאז שגורשו מנוכחות אלוהים ונשפטו, להרוס את תכניותיו של אלוהים ולהציל את עורם מגזר הדין הסופי. ראה ישעיה י"ד, יחזקאל כ"ח, חזון יוחנן י"ב]
רבותי, שימו לב: השד ידע במדויק מי הוא ישוע ולמרות זאת הוא היה צפוי לעונש.
מדוע?
באיגרת יעקב ב' 18-26 אנו למדים שאמונה מושיעה היא כזו הבנויה מאמונה ומעשים.
אמונה ללא מעשים היא אמונתם של השדים. הם יודעים מי הוא ישוע אך אינם מצייתים לרצונו ופועלים בשרותו.
אמונה מושיעה היא כזו הבנויה מאמונה נכונה וציות לדבר אלוהים.
איזו סוג של אמונה יש לך?
תגובתו של ישוע לדברי השד מאוד מעניינים.
- "ישוע גער ברוח ואמר: "שתקי וצאי ממנו!"
ישוע ציווה על השד לשתוק ולצאת מאותו אדם.
השד זעזע את האיש, צעק בקול גדול ויצא ממנו.
ישוע סילק את השד בדבר פיו ולא בתגרה פיזית. משמע, יש לנו פה תזכורת של הבריאה מבראשית. אלוהים דיבר והבריאה נוצרה. סמכותו של ישוע היא סמכות אלוהית. הוא עליון לשטן ולכוחו.
נשאלת שאלה: מדוע שישוע לא יסכים לעדות אמת של שד?
א. לו ישוע היה מעודד את השד להעיד, היה מתקבל הרושם שהשטן הוא זה המעניק את הסמכות לישוע. ישוע בא בסמכות אלוהים ולא בסמכות השטן!
ב. ראוי לזכור את תגובתו של ישוע לפטרוס כשזה אמר לו מה האנשים חושבים על ישוע. (בשורת מתי ט"ז 15-20).
ישוע שמע בסבלנות את תשובתו של שמעון פטרוס מכיוון שזה אדם הראוי לישועה. אותו בא ישוע להושיע ודבר האמת מפיו תועיל לפטרוס להתקרב לאלוהים.
לעומת זאת, השד כבר נשפט לדיראון עולם ואין לו דרך חזרה. כל מילה שיאמר לא תועיל לו!
ישוע בא לקרא לאנשים לחזור בתשובה ולא לשדים. אילו האיש היה אומר אמת על ישוע הנובעת מליבו, היה ישוע מקשיב ומעודד אותו.
כשקהל הנוכחים הבין את המתרחש הם השתוממו. הם לא ראו דברים שכאלו לפני כן!
הם הבינו שסמכותו של ישוע אינה רק בהבנת הכתובים. סמכותו של ישוע כוללת את העולם הרוחני של הרוחות.
מכיוון שהשד בא מעולמו של השטן ומכיוון שישוע ציווה עליו להסתלק וכך היה, משמע שישוע חזק מהשטן!
מכיוון שישוע סילק את כוח השטן מנוכחותו ומכיוון שישוע קורא לאנשים לחזור בתשובה כי מלכות אלוהים קרבה, יוצא מכך שהשטן ושדיו לא נקראים למלכות אלוהים.
הרי אנו יודעים שבמלכות אלוהים השטן והחטא מרוסנים. חזון יוחנן כ', ישעיה י"א, ס"ה-ס"ו.
מיד לאחר המקרה בבית הכנסת, יצא ישוע עם תלמידיו לביתם של שמעון ואנדרי. הבה נקרא מה התרחש שם (פסוקים 29-34):
29 הֵם יָצְאוּ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת וְנִכְנְסוּ מִיָּד לְבֵיתָם שֶׁל שִׁמְעוֹן וְאַנְדְּרֵי. גַּם יַעֲקֹב וְיוֹחָנָן בָּאוּ אִתָּם.
30 הוֹאִיל וַחֲמוֹתוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן שָׁכְבָה קוֹדַחַת מֵחֹם דִּבְּרוּ אֵלָיו בְּנוֹגֵעַ אֵלֶיהָ.
31 הוּא נִגַּשׁ, הֶחֱזִיק בְּיָדָהּ וְהֵקִים אוֹתָהּ. הַחֹם סָר מִמֶּנָּה וְהִיא שֵׁרְתָה אוֹתָם.
32 בָּעֶרֶב, עִם שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ, הֵבִיאוּ אֵלָיו אֶת כָּל הַחוֹלִים וַאֲחוּזֵי הַשֵּׁדִים.
33 כָּל הָעִיר נֶאֶסְפָה אֶל פֶּתַח הַבַּיִת
34 וְהוּא רִפֵּא רַבִּים שֶׁהָיוּ חוֹלִים בְּמַחֲלוֹת לְמִינֵיהֶן; גַּם שֵׁדִים רַבִּים גֵּרֵשׁ וְלֹא הִנִּיחַ לַשֵּׁדִים לְדַבֵּר מִפְּנֵי שֶׁהִכִּירוּהוּ.
כשיצאו מבית הכנסת, ישוע נכנס מיד לביתם של שמעון ואנדרי. האירוע הזה מתואר גם בבשורות של מתי ולוקס.
חמותו של שמעון כיפא קדחה מחום ולכן שכבה.
התלמידים בקשו מישוע שירפא אותה וישוע ענה לבקשתם.
לוקס מציין שישוע גער בחום. ז"א, ישוע ציווה על החום לסור ממנה.
מכיוון שלוקס היה מתעניין יותר בדרכי ריפוי ובתיאור מחלות, הרי שציון דרך הריפוי על ידי גערה מאוד מעניין וממש מתאים לתוכן.
גם במקרה הריפוי של חמותו של שמעון כיפא, ישוע מבצע זאת על ידי דיבור וכך מציין שוב את סמכותו. ישוע מדבר ואפילו חום סר מאדם חולה!
ישוע הוכיח בשני המקרים, בבית הכנסת ובביתו של שמעון שהוא עליון לרשויות רוחניות ועליון למחלות האדם.
נתונים שכדאי לציין:
א. חמותו של שמעון כיפא נרפאה לחלוטין ומיד שרתה את ישוע ותלמידיו. הלוואי שגם אנו ננצל את כוחנו תמיד לשירות האדון ויקיריו.
ב. אלוהים מקשיב לבקשותינו עבור אחרים! הבה נתמיד להתפלל במיוחד עבור בריאותם הרוחנית של השליטים שלנו ושאר בני האדם, במיוחד קרובינו.
בערב עם שקיעת השמש, הביאו אל ישוע את כל החולים ואחוזי השדים.
מדוע רק בערב?
מכיוון שאותו יום היה יום השבת, האנשים נשארו בבתיהם עד מוצאי השבת ורק אז הלכו אל ישוע. אותם אנשים נשארו עם כאביהם ומחלותיהם מכיוון שנמנעו ללכת אל ישוע בשבת או לשאת את החולים עד אליו. כל כך כואב לראות עם שלם הנתון לפרשנות מוטעית של דבר אלוהים וכל כך סובל בעבור זאת.
לפנינו תמונה של סבל הנובעת מכניעה לסמכות ופרשנות של אדם.
מי שנכנע לסמכות ופרשנות של ישוע, ידע בריאות נצחית וחירות.
מתי, התלמיד של ישוע מציין בבשורה שכתב בפרק ח' 14-17 שישוע ריפא כדי למלא את הנאמר מפי ישעיה הנביא פרק נ"ג 4: "…חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם."
רבותי, הריפוי של ישוע לא נעשה בחינם!
מישהו שילם על מנת להסיר את המחלות הללו מאיתנו! וכולנו יודעים: לא אנחנו שילמנו! זה היה ישוע המשיח, אלוהים הבן!
המחלות הללו הינם סימפטום של מחלה רצינית יותר – החטא!
ישוע שילם גם כדי להסיר את המחלה הקשה הזו כשנתן את חייו עבורנו ונצלב בעדנו!
לאור גודל האהבה של ישוע עבורך ועבורי, ראוי שנמסור את חיינו כקורבן חי, רצוי וקדוש בשבילו! (איגרת אל הרומים יב 1-2).
מרקוס אינו מציין באיזו שעה הלך ישוע לישון אך כן את השעה שבא הלך להתפלל:
35 בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, בְּעוֹד חֹשֶׁךְ, קָם וְיָצָא אֶל מָקוֹם שׁוֹמֵם וְהִתְפַּלֵּל שָׁם.
36 שִׁמְעוֹן וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ יָצְאוּ בְּעִקְּבוֹתָיו
37 וּמָצְאוּ אוֹתוֹ. אָמְרוּ לוֹ: “הַכֹּל מְחַפְּשִׂים אוֹתְךָ!”
38 אָמַר לָהֶם: “בּוֹאוּ נֵלֵךְ אֶל הָעֲיָרוֹת הַקְּרוֹבוֹת וַאֲבַשֵֹר גַּם שָׁם, כִּי לְשֵׁם כָּךְ יָצָאתִי.”
39 הָלַךְ וּבִשֵֹר בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת בְּכָל הַגָּלִיל וְגֵרֵשׁ אֶת הַשֵּׁדִים.
בבוקר השכם, בעוד חושך, ישוע כבר התבודד לו והתפלל. איזו דוגמא נפלאה. כמו שישוע התחבר עם אלוהים האב בתפילה וקם בעוד חושך לעשות זאת, כך עלינו להבין שהכוח שלנו נובע מהקשר הבריא שלנו עם אלוהים אבינו!
גם אם אין זמן במהלך היום, חייבים למצוא זמן גם אם זה לפני אור ראשון! תפילה זה רענון! תפילה נותנת כוח ואנו זקוקים לכל הכוח כדי לשרת את האדון באמת וטוהר! (מרקוס י"ד 38)
ההמונים רצו שישוע יישאר עימם אך הוא אמר: "גם לערים אחרות עלי לבשר את מלכות האלוהים, כי לכך נשלחתי" (לוקס ד 43).
משתמע שהלימוד של ישוע והבריאות והכוח שהוא נותן הינם דגימה של היופי והחיים במלכות האלוהים.
האם אתה רוצה להיות אזרח של מלכות אלוהים?
אם כן, אז האמן בישוע! התוודה על חטאיך וציית לדברו!
סיכום:
א. ישוע משך את תשומת לב הקהל כשלימד את כתבי הקודש בסמכות. ז"א בהבנה מושלמת ובאופן שיועיל לשומעים ליישם את הלקח בחייהם היום יומיים.
כך גם עלינו לנהוג היום. עלינו להתפלל ולבקש את חסד אלוהים כדי שנבין את דברו ונוכל לחלוק זאת באופן ברור ואמיתי.
ב. לאחר שישוע הוכיח את הבנתו המושלמת בדבר אלוהים (שהרי זה דברו), הוא גרש שד וריפא חולי במילת פיו. הדוגמאות נועדו להוכיח שישוע עליון לכל רשות וראוי להיות ראש למלכות אלוהים הממשמשת ובאה. לפיכך על שומעיו לקבל את עצתו ולחזור מיד בתשובה. אחרת יזכו לאותו יחס של השדים!
ג. אמונה ללא מעשי ציות לדבר אלוהים הנובעים מתוך אהבה, איננה אמונה מושיעה. זו אמונה כמו שיש לשדים. הבה נראה את אמונתנו המושיעה בכך שנלמד את דבר אלוהים ונציית לו בכניעה.
ד. לאחר כל פעולותיו, ישוע התבודד ומצא זמן לתפילה אל אביו שבשמים. תפילה היא מרכיב בסיסי וחשוב לחיים רוחניים. דרכה אנו משוחחים עם אלוהים, לומדים להכירו, מתרעננים ואוגרים כוח למשימת אלוהים הבאה.
לוקס ד' 31-44.
31 הוא ירד אל העיר הגלילית כפר נחום ולמדם בשבתות. 32 שומעיו השתוממו על תורתו, כי בסמכות דבר את דברו. 33 אותה שעה היה בבית הכנסת איש ובו
רוח שד טמא, והאיש צעק בקול גדול: 34 "אהה, מה לנו ולך, ישוע מנצרת? האם באת להשמידנו? אני יודע מי אתה ־־ קדוש האלהים!" 35 גער בו ישוע ואמר: "שתק וצא ממנו!" השד הפיל אותו ארצה בין הנוכחים ויצא ממנו מבלי להזיק לו. 36 הכל נדהמו ואמרו זה אל זה: "מה הדבר הזה? בסמכות ובכח הוא מצוה על הרוחות הטמאות והן יוצאות!" 37 השמועה עליו יצאה בכל האזור מסביב.
38 אחרי צאתו מבית הכנסת נכנס לביתו של שמעון. חותנת שמעון סבלה מחם גבוה והם בקשו ממנו למענה. 39 הוא נעמד לידה, גער בחם והחם הרפה
ממנה. מיד קמה ושרתה אותם. 40 עם שקיעת השמש, כל האנשים אשר היו להם חולים במחלות למיניהן הביאו אותם אליו. הוא שם את ידיו על כל אחד מהם
ורפא אותם. 41 מרבים יצאו שדים כשהם קוראים "אתה הוא בן־האלהים!" אך הוא גער בהם ולא הניח להם לדבר, כי ידעו שהוא המשיח. 42 עם אור הבקר יצא והלך למקום בודד והמוני העם חפשו אותו. הם באו אליו ונסו לעכבו כדי שלא ילך מאתם, 43 אך הוא אמר להם: "גם לערים אחרות עלי לבשר את מלכות האלהים, כי לכך נשלחתי." 44 והוא היה מבשר בבתי הכנסת אשר בגליל.
מתי ח' 14-17 מתי ח 14-17; לוקס ד 31-44
14 כשנכנס ישוע לביתו של כיפא ראה את חמותו שוכבת והיא סובלת מחם. 15 הוא נגע בידה והחם סר ממנה. אז קמה ושרתה אותם. 16 לעת ערב הביאו אליו
רבים שהיו אחוזי שדים והוא גרש את הרוחות בדבר פיו ורפא את כל החולים, 17 לקים את אשר נאמר בפי ישעיהו הנביא: "חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם."
שיעורים באים:
מתי ח' פסוקים 1-4, יחד עם לוקס ה' 12-16 ומרקוס א' 40-45.