מתי פרק ו' 1-12: "הדרשה על ההר"

מתי פרק ו' 1-12

הדרשה של ישוע על ההר (חלק טז) – בעניין גמילות חסדים

ישוע ממשיך ללמד את הנמצאים בקרבתו ועתה מלמדם אודות גמילות חסדים, תפילה וצום. את שלושת הדברים הנפלאים הללו המציינים את קרבתו של האדם לאלוהים, הפרושים והסופרים עשו בצביעות. ז"א פיהם ולבבם לא היו שווים בכל הנוגע לפעילותם הרוחנית.

ישוע מצביע על הנקודות הללו ומבהיר במדויק מהי הטעות ואיך על בני האדם לעזור לנזקקים, להתפלל ולצום בדרך שתבטיח את ברכת אלוהים עליהם.

כבר בפרק ה' בפסוק 20 ישוע אמר במילים ברורות: "אומר אני לכם, אם לא תהיה צדקתכם מרובה מצדקת הסופרים והפרושים לא תכנסו למלכות השמים…"

ז"א, הדוגמא שהייתה לכם מהפרושים עד כה אינה טובה! לכן, אנא הקשיבו ולימדו מאלוהים עצמו. אם תעשו כך, ברכת אלוהים תובטח לכם ותוכלו להיכנס למלכות שמים.
הבה נקרא אתמתי פרק ו, פסוקים 1-4:

1 “הִשָּׁמְרוּ מִלַּעֲשׂוֹת אֶת צִדְקַתְכֶם לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם מִתּוֹךְ כַּוָּנָה שֶׁיִּרְאוּ אֶתְכֶם; אִם תַּעֲשׂוּ כֵן, אֵין לָכֶם שָׂכָר אֵצֶל אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
2 לָכֵן בַּעֲשׂוֹתְךָ מַעֲשֵׂי חֶסֶד אַל תַּשְׁמִיעַ קוֹל תְּרוּעָה לְפָנֶיךָ כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים הַצְּבוּעִים בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת וּבָרְחוֹבוֹת כְּדֵי שֶׁיְּכַבְּדוּ אוֹתָם הַבְּרִיּוֹת. אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שְׂכָרָם אִתָּם.
3 וְאַתָּה בַּעֲשׂוֹתְךָ מַעֲשֵׂה חֶסֶד אַל תֵּדַע שְׂמֹאלְךָ אֶת אֲשֶׁר עוֹשָׂה יְמִינְךָ,
4 לְמַעַן יִהְיוּ חֲסָדֶיךָ בַּסֵּתֶר וְאָבִיךָ הָרוֹאֶה בַּמִּסְתָּרִים יִגְמֹל לְךָ.”

בפסוקים 1-4 ישוע המשיח מבקר את צביעותם של הפרושים והסופרים בכל הקשור לגמילות חסדים (Charity).

גמילות חסדים ובמילים פשוטות 'עזרה לנזקק' היא אחת מהנדבכים העיקריים של התורה ומהווה עדות לאחדות העם והמחויבות האישית של כל בן ישראל לרעהו.

המצווה "…ואהבת לרעך כמוך…" מתבטאת בגמילות חסדים ודוגמאות לכך נמצאות לאורך כל כתבי הקודש. כשהדבר מתבצע בצורה הנכונה, זה מהווה מדד ראוי ליראת אלוהים. (ראה מיכה ו' 6-7, ישעיה א' 17, איגרת יעקוב ב' 14-17, ראשונה ליוחנן פרק א' 17). יהודה איש קריות אף היה ממונה על ארנק הכסף שהיה מיועד לעזרה לנזקקים (יוחנן יג 29).

איך הפרושים והסופרים עזרו לנזקקים?

כשהפרושים והסופרים נתנו צדקה לנזקקים, הם עשו זאת בפומבי וזאת מכיוון ששאפו לקבל כבוד מבני אדם. בפיהם הם ציינו עד כמה חשוב לעזור לעניים ולנזקקים, בידיהם הם נתנו את העזרה, אך בליבם הם דאגו אף יותר לקדם את ענייניהם ולזכות בכבוד.

מכיוון שליבם לא היה מכוון אל אלוהים ולטובתו של הנזקק, מעשיהם לא נחשבו כזבח רצוי בעיני אלוהים. המניע שלהם היה בעיקרו אישי ולכן פסול!

ישוע אומר: "…אל תשמיע קול תרועה לפניך…" יתכן שישוע מציין זאת בצורה מטפורית, אך אני מקבל את טענת החוקרים הטוענים שכאשר הנדיב היה בדרכו למקדש עם תרומתו המשמעותית, היו מלווים את התורם אל המקדש בתרועות שופר כדי לפנות דרך אך גם לציין את תרומתו ונדיבותו. אותה גישה קיימת עד היום בבתי כנסת לא מעטים.

הפרושים והסופרים אכן קיבלו כבוד מבני אדם וזה היה שכרם. מכיוון ששכרם כבר ניתן להם בכבוד שקיבלו מבני אדם או בטובות כאלו ואחרות, אלוהים אינו עתיד לזכות אותם בעבור פעולה זו! הפרושים העמידו את עצמם לפני הנזקק ובכך מנעו את ברכת אלוהים עליהם. גם אם מתנתם הייתה משמעותית, והנזקק נהנה, ברכת אלוהים לא הייתה עליהם!

הגישה של הפרושים והסופרים נראית כמעט בכל מקום בעולם.

רבים הם התורמים לבתי הכנסת ולמוסדות ציבור למיניהם. יש המוודאים ששמם ייוודע לכל וייראה היטב בלוח התורמים או על הכלי או הרהיט שנתרם לאותו מוסד. אותם תורמים זוכים לכבוד רב מאנשים, אך אלוהים אינו משלם להם פעמיים! אם הם רצו את הכבוד והגמול מבני אדם, אז את שכרם הם כבר קיבלו.

גוף המשיח אינו נקי מחטא הגאווה או ממניעים פסולים. גם בקהילות של המאמינים בישוע לא חסרים מאמינים המוודאים שכולם ידעו את מעשיהם הטובים. גם בגוף המשיח יש המוכנים לעשות עבור אלוהים רק אם עבודתם נוצצת וזוכה להערכה וכבוד מאנשים. מע"ש ה' 1-10.

גם בגוף המשיח כולנו צריכים לבדוק אם המניע שלנו הוא כבוד אישי או שירות אלוהים הנעשה בהקרבה.

איך ראוי לעזור לנזקקים?

לאורך כל התנ"ך אלוהים לימד גישה של מתן בסתר וענווה.

בעלי השדות נדרשו לא לקצור את פאת השדה ולא לאסוף תבואה שנפלה מהעומרים וזאת כדי לאפשר לנזקקים לבוא לשדה ולקחת ממה שנותר. (שמות כ"ג 10-11, ויקרא י"ט 9-10, דברים ט"ו 7-11).

בני ישראל נדרשו להביא את אוצרם למקדש, לבית אלוהים או את מס תבואתם לשער העיר. הנזקקים קיבלו את צורכם מבית אלוהים או בשער העיר ממשרתי אלוהים או האחראים על הנתינה אך לא מידו של הנותן!

בדרך זו אלוהים לימד את הנותן להודות לאלוהים על כך שנתן לו די והותר ואת העני והנזקק להודות לאלוהים על כך שמספק לו את צרכיו. בדרך זו שני הצדדים הראו את תלותם באלוהים ולא נוצרה תלות בין אדם לאדם. לא נוצר מצב של מניע פסול לגאווה אישית.

ישנו תיעוד שבבית המקדש הייתה כניסה צדדית לאלו שהתביישו לשים את נדבותיהם בקופה המרכזית . אנשים נתנו ואנשים קיבלו והכל היה בסתר.

שאול השליח מציין באיגרותיו נתונים העוזרים לנו בכל הנוגע לנתינה ועזרה נכונה.

א. ראשונה לקורינתים טז 1-4: אנו למדים על הצורך להביא את תרומותינו לבית הקהילה.

ב. שניה לקורינתים ח 1-7: (5) "…אלא קודם הקדישו את עצמם לאדון ואחר כך לנו, כרצון אלוהים

"ועתה, אחי, נספר לכם על חסד אלוהים שהואצל בקהילות מקדוניה.
פעמים רבות עמדו במבחן הצרות, ומתוך שפעת שמחתם ועומק עניותם גאה עושר נדיבותם.
הריני מעיד כי נדבו כפי יכולתם, ויותר מכפי יכולתם,
ובהפצרות רבות בקשו מאיתנו את הזכות להשתתף בעזרה לקדושים.
ולא כפי שציפינו, אלא קודם הקדישו את עצמם לאדון ואחר כך לנו, כרצון אלוהים…"

הפסוקים הללו מלמדים אותנו את הגישה הנכונה לנתינת עזרה.

לתת זה דבר שעושים לא רק אם יש כסף אלא כשיש אהבה ורצון לעזור. לא הכמות היא הקובעת אלא גודל ההקרבה. ראה העניה שנתנה במקדש שתי מעות (מרקוס יב 42; לוקס כא 2).
העניים והנזקקים בקהילה אינם עומס או טורח!

אלוהים מעניק לקהילה נזקקים כדי לבחון את גודל אמונתנו וציותנו לדברו. אדרבא, אם אלוהים יעניק לנו נזקקים רבים, זה מדד לקהילה חזקה ורגישה. ומה בקשר לחומריות נדרשת? אל תדאגו, אלוהים אף פעם לא נותן מבחן בלי הכוח והעזרה לעבור את המבחן בהצלחה. ראשונה לקורינתים י' 13. יש צורך בחכמה בכל הקשור לנתינה, אך אבוי לנו אם נפתח עור של פיל וחוסר רגישות.

לפני שנותנים עזרה חומרית, יש צורך לבחון את הלב. האם מניענו טהורים? האם ליבנו נקי לפני אלוהים? האם הנתינה מוקדשת כולה לאדון? האם רצון אלוהים מתקיים דרך הנתינה שלנו? אם ליבנו יהיה מכוון לאדון, אז את הגמול נקבל ממנו. עמוס ה' 21-24, מרקוס ז' 6-7.

מסיבה זו אנו מעודדים את האנשים בקהילה לבחון את נפשם, לעמוד נקיים מול מושיעם ואז לשים את נדבותיהם בקופת הקהילה. מהקופה אנו מחלקים ומספקים לנזקקים לפי הצורך.

כשאנו נותנים מתוך אהבה וענווה, אנו זוכים לגמול מאלוהים.

ישוע אמר: "אל תדע שמאלך את אשר עושה ימינך…"

הכוונה: פעל בספונטניות. אתה מזהה צורך לעזרה – אז תעזור! ללא תכנון של רווח אישי. פעל כדי לעזור מתוך אהבה לזולת ולא מתוך צפייה לגמול אישי. תן כאילו היה הדבר קורבן לאלוהים.

נתינה בסתר ובענווה מציינת בקול גדול את עומק הכרתי את אלוהים ובטחוני בו!

הפרושים והסופרים היו צבועים! פעולותיהם למען הזולת נעשו במטרה להאדיר את שמם.

מסיבה זו הגמול שהם קיבלו היה זמני ומתכלה. גמול שאנשים יכולים לתת!

גם מאמינים שנותנים מתוך מניע פסול לא זוכים לברכת אלוהים.

מי שנותן מתוך אהבה וענווה מקבל מאלוהים גמול טהור, קדוש ונצחי!

משלי י 22: "ברכת יהוה היא תעשיר ולא יוסיף עצב עימה…" (ראה גם תהילים יז 14).

לעיתים במסגרת עבודת הקהילה, ניתנת עזרה כזו או אחרת בגלוי. אין פסול באותה עזרה אם היא נובעת ממניע טהור.

אלוהים הוא זה הבוחן את הכוונה שבאה מן הלב, והנותן יודע טוב מאוד אחרי מה ליבו חפץ!

הדגש של ישוע הוא המניע! מה מניע אותי לתת לנזקק?

אם המניע זה אהבה ורצון לעזור, אז אחרית המעשה תביא ברכה מאלוהים לנזקק וגם לי.

שוב אנו רואים איך ישוע מכוון לפנים האדם…

הלוואי שניתן לנזקקים מאותה סיבה ומאותו מניע שישוע נתן לנו חיים.

איזה גמול אנו מעדיפים? גמול מבני אנוש או גמול מאלוהים? גמול מתכלה או גמול נצחי?

סיכום:

א. צביעות היא סימן היכר של השטן, אבי השקר. בכל דבר שנעשה – נעשה כדי לשרת את המשיח ולא כדי להרשים בני אדם. "ובכן אם תאכלו או תשתו, או כל מה שתעשו – עשו את הכל למען כבוד אלוהים". ראשונה לקורינתים י' 31.

ב. לתת זה אהבה ואנו נותנים כי אהבת אלוהים דוחקת בנו. נתינה היא סימן היכר של ילדי אלוהים. נתינה אינה קשורה לעושר. מי שאינו נדיב כשהוא עני גם לא יהיה נדיב כשיהיה עשיר. נתינה פורחת ומענגת ככל שאנו מפנימים את גודל הנתינה של המשיח לנו.

ג. מי שנותן ממניעים נכונים ובעבור אלוהים, תמיד יש לו מספיק! אלוהים משעיר את אלו שנותנים בענווה וצניעות. משלי י"א 25, לוקס ו' 38, שניה לקורינתים ט' 6.

אחים ואחיות יקרים, הבה נלמד את האמת מהפסוק הבא: "…ובכן אם תאכלו או תשתו, או כל מה שתעשו – עשו את הכל למען כבוד אלוהים…"

הדרשה של ישוע על ההר (חלק יז) – בעניין תפילה

ישוע מלמד את הנמצאים בקרבתו אודות גמילות חסדים, תפילה וצום. את שלושת הדברים הנפלאים הללו המציינים את קרבתו של האדם לאלוהים ותלותו בו, הפרושים והסופרים עשו בצביעות. ז"א פיהם ולבבם לא היו שווים בכל הנוגע לפעילותם הרוחנית.

כבר בפרק ה בפסוק 20 ישוע אמר במילים ברורות: "אומר אני לכם, אם לא תהיה צדקתכם מרובה מצדקת הסופרים והפרושים לא תכנסו למלכות השמים…"

ז"א, הדוגמא שהייתה לכם מהפרושים עד כה אינה טובה! הפרושים עשו את מה שעשו כדי לקבל כבוד מבני אדם. הם פעלו מתוך רווח אישי. הם שרתו את עצמם אך לא את אלוהים.

הם קיבלו כבוד מבני אדם אך לא מאלוהים.

בפסוקים הבאים ישוע מלמד איך להתפלל כדי שבקשותנו תגענה לאלוהים ותענינה.
הבה נקרא את מתי פרק ו, פסוקים 5-8:

5 “כַּאֲשֶׁר אַתֶּם מִתְפַּלְּלִים אַל תִּהְיוּ כַּצְּבוּעִים, הָאוֹהֲבִים לְהִתְפַּלֵּל בְּעָמְדָם בְּבָתֵּי כְּנֶסֶת וּבְפִנּוֹת שֶׁל רְחוֹבוֹת לְמַעַן יֵרָאוּ לִבְנֵי אָדָם. אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שְׂכָרָם אִתָּם.
6 וְאַתָּה כַּאֲשֶׁר תִּתְפַּלֵּל הִכָּנֵס לְחַדְרְךָ, סְגֹר אֶת הַדֶּלֶת בַּעַדְךָ וְהִתְפַּלֵּל לְאָבִיךָ אֲשֶׁר בַּסֵּתֶר, ואָבִיךָ הָרוֹאֶה בַּמִּסְתָּרִים יִגְמֹל לְךָ.
7 כַּאֲשֶׁר אַתֶּם מִתְפַּלְּלִים הִמָּנְעוּ מִלְּגַבֵּב מִלִּים כַּגּוֹיִים, הַחוֹשְׁבִים שֶׁבְּרֹב דִּבּוּרָם יִשָּׁמְעוּ.
8 אַל תִּהְיוּ דּוֹמִים לָהֶם, כִּי יוֹדֵעַ אֲבִיכֶם אֶת צָרְכֵיכֶם בְּטֶרֶם תְּבַקְשׁוּ מִמֶּנּוּ.

לאחר שישוע גילה את צביעותם של הפרושים והסופרים בנוגע לגמילות החסדים הוא מגלה את צביעותם בנוגע לתפילה.

בפסוק 5 ישוע אומר: "…כאשר אתם מתפללים…"

ישוע לא אמר: 'אם', אלא, 'כאשר', וזאת לציין שתפילה היא חלק אינטגרלי והכרחי בחייו של המאמין ("…התמידו בתפילה" – ראשונה לתסלוניקים ה 17-18; אל הרומים יב 12; קולוסים ד 2). אלוהים לא קבע 3 תפילות יומיות אלא מצפה שהקשר עימו יהיה רציף.

מהי תפילה?

תפילה היא שיחה, קשר המבטא קירבה והתחברות עם אלוהים, זו מערכת יחסים. התפילה מבטאת את התלות של האדם באלוהים בכל תחום ועניין. התפילה היא אחד הערוצים בהם אנו מביעים את אהבתנו והערתנו לאלוהים. חוסר תפילה היא מדד לאי תלות באלוהים! לריחוק מאלוהים ומחשבה שאני יכול לעשות הכל בכוחי.

למה נועדה התפילה?

תכליתה של התפילה לפאר את שמו של אלוהים, לדעת את רצונו ולבקש עזרה כדי להגשים ולהשלים את רצונו בארץ. (למעשה סיכמתי את מודל התפילה שישוע לימד את תלמידיו בפסוקים 9-15). התפילה לא נועדה לשנות את רצון אלוהים! אלא נועדה לבקש מאלוהים חכמה וכוח לקבל את רצונו ולפעול על פי רצונו. ("…יעשה רצונך…".) [מרקוס י"ד 38, שניה לפטרוס ג' 12, יחזקאל ל"ו, דניאל ט'] אנו נרחיב בנושא בהמשך.

איך הפרושים התפללו?

5."כאשר אתם מתפללים אל תהיו כצבועים, האוהבים להתפלל בעמדם בבתי כנסת ובפינות של רחובות למען יראו לבני אדם. אמן אומר אני לכם, שכרם אתם.

כאשר אתם מתפללים הימנעו מלגבב מלים כגויים, החושבים שברב דיבורם ישמעו."

הפרושים עשו את פולחנם הדתי באופן ראוותני כדי שכל אדם יוכל להבחין בהם.

כאשר הקהל הבחין בפרוש המתפלל, התגובה הייתה בדרך כלל יראה וכבוד לפרוש. אותם פרושים זכו לכבוד שהתבטא בטובות הנאה כאלו ואחרים ומכך נהנו ביותר.

ז"א – התפילה במקור לא נועדה להגיע לכסא כבודו של אלוהים אלא ללב ולכיס של הנוכחים. הפרושים קיבלו את שרצו – כבוד מאנשים. מכיוון שליבם לא היה מכוון לאלוהים ולרצונו, הם לא זכו לכבוד ממנו.

אין פסול להתפלל בעמידה או בפינת רחוב! הפסול נבע מכוונת ליבם של הפרושים. ליבם היה עסוק בעניינים טמאים ולא מכוון לאלוהים!

גם בימינו אנו רואים אנשים דתיים שמתפללים בקול רם וליבם מתחנן אל אלוהים. אל לנו לשוט אותם. ישוע אינו פוסל את הפינה או התפילה בעמידה אלא את כוונת הלב.

תפילתם של הפרושים הצביעה עליהם כאנשים רוחניים מבחינה חיצונית אך מבפנים הם היו ריקים מאלוהים. זו צביעות!

ומה איתנו? האם קיימת צביעות בגוף המשיח?

כשאנו מתפללים לקדושה ורוחניות ומביעים את רצוננו לעשות את רצון אלוהים, האם אנו באמת מתכוונים לכך?

דוגמא טובה כתובה בספר מלכים ב פרק כג פסוקים 1-9:

1 וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ; וַיַּאַסְפוּ אֵלָיו כָּל-זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁליִם.
2 וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית-יְהוָה וְכָל-אִישׁ יְהוּדָה וְכָל-ישְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם אִתּוֹ, וְהַכוֹהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל-הָעָם לְמִקָּטוֹן וְעַד-גָּדוֹל; וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת-כָּל-דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בְּבֵית יְהוָה.
3 וַיַּעֲמוֹד הַמֶּלֶךְ עַל-הָעַמּוּד וַיִּכְרוֹת אֶת-הַבְּרִית לִפְנֵי יְהוָה לָלֶכֶת אַחַר יְהוָה וְלִשְׁמוֹר מִצְווֹתָיו וְאֶת-עֵדְוֹתָיו וְאֶת-חֻקוֹתָיו בְּכָל-לֵב וּבְכָל-נֶפֶשׁ, לְהָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזאת הַכְּתֻבִים עַל-הַסֵּפֶר הַזֶּה; וַיַּעֲמוֹד כָּל-הָעָם בַּבְּרִית.
4 וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-חִלְקִיָּהוּ הַכוֹהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת-כוֹהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה וְאֶת-שוֹמְרֵי הַסַּף, לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל יְהוָה אֵת כָּל-הַכֵּלִים הָעֲשׂויּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכל צְבָא הַשָּׁמָיִם; וַיִּשְׂרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁליִם בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן, וְנָשָׂא אֶת-עֲפָרָם בֵּית-אֵל.
5 וְהִשְׁבִּית אֶת-הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה, וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁליִם; וְאֶת-הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל, לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת, וּלְכל צְבָא הַשָּׁמָיִם.
6 וַיוֹצֵא אֶת-הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית יְהוָה מִחוּץ לִירוּשָׁלַיִם אֶל-נַחַל קִדְרוֹן, וַיִּשְׂרוֹף אוֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן, וַיָּדֶק לְעָפָר; וַיַּשְׁלֵךְ אֶת-עֲפָרָהּ עַל-קֶבֶר בְּנֵי הָעָם.
7 וַיִּתוֹץ אֶת-בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה: אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אוֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה.
8 וַיָּבֵא אֶת-כָּל-הַכוֹהֲנִים מֵעָרֵי יְהוּדָה, וַיְטַמֵּא אֶת-הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ-שָׁמָּה הַכוֹהֲנִים מִגֶּבַע עַד-בְּאֵר שָׁבַע; וְנָתַץ אֶת-בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים אֲשֶׁר-פֶּתַח שַׁעַר יְהוֹשֻׁעַ שַׂר-הָעִיר אֲשֶׁר-עַל-שְׂמאול אִישׁ בְּשַׁעַר הָעִיר.
9 אַךְ לא יַעֲלוּ כוֹהֲנֵי הַבָּמוֹת אֶל-מִזְבַּח יְהוָה בִּירוּשָׁליִם: כִּי אִם-אָכְלוּ מַצּוֹת בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם.

המלך יאשיהו הוכיח את רצינות ליבו כלפי אלוהים כאשר הסיר את כל המזבחות והכלים שהיו קשורים לעבודת הבעל. הוא הבין שאי אפשר להתפלל ולשרת את אלוהים כאשר הטומאה נמצאת מסביבנו ובחיינו.

האם ליבנו אכן מכוון לאלוהים? האם יש תחום בחיים שלנו שאינו טהור וקדוש עבור אלוהים?

האם מחוץ לבתינו אנו נראים רוחניים אך בבתינו אנו מחזיקים ומשתמשים בדברים הנוגדים לרצון אלוהים? האם אנו מחזיקים 'אלילים' בחיים שלנו? (ראה גם מע"ש י"ט 18).

רבותיי, הצביעות אינה רק נחלתם של 'השכנים', עלינו לפעול במרץ כדי לשרת את אלוהים באמת ובכנות, מבפנים ומבחוץ.

בפסוק 7 ישוע מציין נקודה מעניינת: "הימנעו מלגבב מילים כגויים" (vain repetition).

למה הכוונה?

לחזור על משפט או מילה הרבה פעמים במחשבה שכמות המילים מהווה תנאי לכך שהבקשה תגיע לאוזנו של האל ותיענה. עובדי האלילים אז והיום נוהגים כך. מנטרות אינן תנאי להצלחתה של בקשת תפילה. כך פעלו עובדי הבעל במעמד מבחן המזבחות עם אליהו הנביא בספר מלכים א' פרק י"ח פסוק 26.

אלוהינו שומע היטב! אנו יכולים להתפלל שוב ושוב אך כמות התפילות צריכה להיות ביטוי של אהבה, כאב, זעקה ולא נוסחה מתמטית של חיבור מילים.

גם בגוף המשיח לעיתים אנו מתפללים בצורה שאינה נלמדת בכתבי הקודש. לעיתים אנו חוזרים על המילה 'ישוע' או 'הללויה' כדי למלא חלל במשפט או במחשבה שהמילה היא קוד קסם לקבלת תשובה. זה מיותר! אין לנו דוגמא שכזו בכתובים!

תפילתנו צריכה להיות בנויה ממשפטים ברורים ממש כפי שהיינו מדברים אל האבא שלנו (אל הרומים ח 15).

בפסוקים 6 ו- 8 ישוע מדריך את תלמידיו איך עליהם להתפלל. (בשיעור הבא הוא מדריך מה לומר)

"ואתה כאשר תתפלל הכנס לחדרך, סגור את הדלת בעדך והתפלל לאביך אשר בסתר, ואביך הרואה במסתרים יגמול לך.
אל תהיו דומים להם, כי יודע אביכם את צורכיכם בטרם תבקשו ממנו."

האם ישוע מלמדנו רק להתפלל בסתר? לא ולא! בכתבי הקודש אנו גם לומדים איך להתפלל בציבור. (ראה ספר עזרה ונחמיה, דברי הימים ב' פרק כ', ראשונה לטימותיאוס ב' 8).

הדגש של ישוע זה ללמד את החשיבות בקשר האישי בין האדם לאלוהים. אם אדם אינו כנה וטהור בתפילתו האישית עם אלוהים, אזי תפילתו הציבורית גם לא תגיע לכיסא אלוהים ולא תועיל.

התפילה בסתר שבה אנו מציגים את כל בקשותנו ותלותנו באלוהים מהווה ביטוי לאמונה ובטחון מוחלט באלוהים כריבון שימלא את צורכנו. זה ביטוי לאהבה ולכבוד אלוהים.

אדם המבקש בסתר מאלוהים מוכיח שהוא מכיר את אלוהים כאחד הפועל בלב בני האדם וגורם להם לעשות את רצונו, לפעול למענו ולספק את צורכי ילדיו.

בפסוק 8 ישוע אומר שאלוהים יודע מראש את צורכינו. (ראה ישעיה מ"ו 10, מע"ש ט"ו 17-18). אם כן, מדוע שנתפלל?

התפילה היא אמצעי בו אנו מבטאים את תלותנו באלוהים! אלוהים רוצה שנתפלל כי כך אנו לומדים שהוא אלוהים אישי המעונין לדעת אודות הכל בחיים שלנו והוא פועל וחי בחיינו.

תפילה היא אמצעי שאלוהים קבע ודרכו הוא ממלא את בקשותינו. בדרך זו אנו לומדים שהתשובה באה מאלוהים ובך אנו לומדים לסמוך עליו בכל תחום בחיינו, לגדול באמונתנו וביטחוננו בו.

אלוהים רוצה שנתפלל מכיוון שישנם דברים שאלוהים יעשה או ייתן רק אם נתפלל! (מרקוס ט 29).

אם נבטח בבני אדם – נקבל מה שאנשים מסוגלים לעשות

אם נבטח בארגונים – נקבל מה שארגונים מסוגלים לעשות

אם נתפלל – נעשה דברים שאלוהים יכול לעשות.

אם כן, מהם התנאים בהם עלינו לעמוד כדי שתפילתנו תיענה?

התשובה המלאה נראית בחיבור מספר פסוקים:
א. תהילים לז 4-55:

"וְהִתְעַנַּג עַל־יְהוָה, וְיִתֶּן־לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ. גּוֹל עַל־יְהוָה דַּרְכֶּךָ; וּבְטַח עָלָיו, וְהוּא יַעֲשֶׂה."

עשה את רצון אלוהים בכניעה ואהבה והוא ייתן לך את כל שתבקש כדי להגשים את רצונו.

ב. ראשונה ליוחנן פרק ה 14-15:

"וּבִטְחוֹנֵנוּ בּוֹ שֶׁאִם נְבַקֵּשׁ דָּבָר כִּרְצוֹנוֹ יִשְׁמַע אוֹתָנוּ.
וְאִם יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אוֹתָנוּ בְּכָל אֲשֶׁר נְבַקֵּשׁ, יוֹדְעִים אָנוּ כִּי הַמִּשְׁאָלוֹת שֶׁבִּקַּשְׁנוּ מִמֶּנּוּ נִתָּנוֹת לָנוּ.."

ניתן לדעת את רצון אלוהים על ידי קריאה בכתבי הקודש!

ג. ראשונה ליוחנן ג 22:

"וְכָל אֲשֶׁר נְבַקֵּשׁ נְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁשּׁוֹמְרִים אָנוּ אֶת מִצְווֹתָיו וְעוֹשִׂים אֶת הַטּוֹב בְּעֵינָיו."

ד. ראשונה לטימותיאוס ב 8:

"רְצוֹנִי שֶׁהָאֲנָשִׁים יִתְפַּלְּלוּ בְּכָל מָקוֹם בִּנְשִׂיאַת יָדַיִם טְהוֹרוֹת, בְּלֹא כַּעַס וּבְלֹא מַחֲלֹקֶת."

הכוונה, להיות ברי לבב וללא חטאים בלתי פטורים.

ה. ראשונה לפטרוס ג 7:

"…וְכֵן אַתֶּם, הַבְּעָלִים, חֲיוּ יַחַד עִמָּהֶן בִּידִיעָה שֶׁהָאִשָּׁה הִיא כְּלִי חַלָּשׁ יוֹתֵר, וּתְנוּ לָהֶן כָּבוֹד כְּשֻׁתָּפוֹת בְּנַחֲלַת חֶסֶד הַחַיִּים, לְמַעַן לֹא תְּעֻכַּבְנָה תְּפִלּוֹתֵיכֶם."

אלוהים שומע לתפילות ילדיו כאשר ילדיו המאמינים בו באמת ובטוהר, מבקשים על פי רצונו ומתנהגים על פי הדרכתו! מי שחי בתנאים אלו כל כך שמח ושליו כי אלוהים שומע ועונה לכל תפילותיו!

ס י כ ו ם :

א. התפילה שלנו היא שיחה עם אלוהים, היא ביטוי למערכת יחסים קדושה וטהורה המושתתת על אהבה והערצה שלנו כלפי הבורא אותנו. התפילה היא ביטוי לתלות המוחלטת שלי כבן אדם באלוהים הריבון על חיי.

ב. התפילה שלי היא שיחה עם אבא שבשמיים ולא אמצעי עשיית רושם על אנשים.

ג. התפילה היא לא מאבק רוחני בו אני מנסה לשנות את רצון אלוהים או לשכנע אותו שאני צודק. התפילה נועדה לפאר את שמו של אלוהים, לדעת את רצונו ולבקש עזרה כדי להגשים ולהשלים את רצונו בארץ. בשיעור הבא נלמד את המודל לתפילה נכונה!

הדרשה של ישוע על ההר (חלק יח) – בעניין תפילה

בפסוקים 5-8 ישוע הוציא לאור ותיאר את הצביעות של הפרושים והסופרים בכל הנוגע לתפילה.

דבר אלוהים מלמדנו שהתפילה שלי היא שיחה עם אבא שבשמיים ולא אמצעי עשיית רושם על אנשים. התפילה היא ביטוי למערכת יחסים קדושה וטהורה המושתתת על אהבה והערצה שלנו כלפי הבורא אותנו. היא ביטוי לתלות המוחלטת שלי כבן אדם באלוהים הריבון על חיי.

התפילה היא לא מאבק רוחני בו אני מנסה לשנות את רצון אלוהים או לשכנע אותו שאני צודק. התפילה נועדה לפאר את שמו של אלוהים, לדעת את רצונו ולבקש עזרה כדי להגשים ולהשלים את רצונו בארץ.

בפסוקים 9-15 ישוע המשיח מלמד את שומעיו מהו המודל, ז"א התוכן הראוי לתפילה.
הבה נקרא את פסוקים 9-15:

9 לָכֵן כָּךְ הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם: ‘אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, יִתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ,
10 תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ, יֵעָשֶׂה רְצוֹנְךָ כְּבַשָּׁמַיִם כֵּן בָּאָרֶץ.
11 אֶת לֶחֶם חֻקֵּנוּ תֵּן לָנוּ הַיּוֹם,
12 וּסְלַח לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ כְּפִי שֶׁסּוֹלְחִים גַּם אֲנַחְנוּ לַחוֹטְאִים לָנוּ.
13 וְאַל תְּבִיאֵנוּ לִידֵי נִסָּיוֹן, כִּי אִם חַלְּצֵנוּ מִן הָרָע.’
14 כִּי אִם תִּסְלְחוּ לִבְנֵי אָדָם עַל חַטֹּאתֵיהֶם, גַּם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יִסְלַח לָכֶם.
15 וְאִם לֹא תִּסְלְחוּ לִבְנֵי אָדָם, גַּם אֲבִיכֶם לֹא יִסְלַח לָכֶם עַל חַטֹּאתֵיכֶם.”

לפני שנלמד את תוכן הפסוקים, ראוי לומר מספר מילים בכל הנוגע למה שנקרא בפי רבים "תפילת האדון".

פסוקים 9-15 אינם תפילתו של ישוע המשיח. תפילתו של ישוע מתועדת בבשורת יוחנן פרק יז.

ישוע לא לימד את תלמידיו תפילה ליטורגית או מנטרה שעליה חוזרים בכל מפגש התחברות (למרות שאין פסול או חטא בכך). בפסוקים אלו ישוע מלמד אותנו מהו התוכן הראוי לתפילה.

פסוקים 9-15 ניתנים לחלוקה כדלקמן:

9-10: בקשו תחילה את מלכות אלוהים ואת צדקתו… (ו 33).

קיומנו היומיומי

12-15. סליחה ווידוי חטאים – שמירה מהחטא ועונשו.

הנושאים הללו מציינים את העדיפות שעלינו לאמץ בחיים המשיחיים שלנו. אם חיינו יאופיינו בעדיפויות אלו, כי אז נהווה שגרירים נאמנים למשיח ותפילותינו תענינה.

א. אבינו שבשמים:

כדי לקרא לאלוהים 'אבא', אני צריך קודם להיות לו לבן, ועל מנת להיות בן של אלוהים עלי לדעת ולעשות מספר דברים חשובים.

הדרך אל אלוהים האב נפתחת עבורי רק לאחר שאכיר בעובדת היותי חוטא (ז"א, מת מבחינה רוחנית), הזקוק לכפרת חטאים אשר ניתנה לי על ידי אלוהים הבן, ישוע המשיח, בקורבנו על הצלב. (ישעיה נ"ג, אל הרומים ח' 12-17, ראשונה ליוחנן ב' 23, ג' 1, ד' 15, ה' 1-5, 12, 20).

את האמת הנחוצה לכל אדם אלוהים הטביע בטבע ובכתבי הקודש.

מי שדוחה את ישוע, הריהו דוחה את אלוהים. מי שמקבל את ישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא, הריהו נושע וזכאי להיקרא בן אלוהים על כל המשתמע מכך.

אבינו שבשמים הינה הצהרה לאלוהותו וריבונותו של אלוהים על כל הבריאה ולא רק על חיי. אבא, זה ביטוי להגנה, קירבה, רגשות, דוגמא, כיוון, סמכות, ואת כל אלו אבינו שבשמיים אכן נותן.

ישוע המשיח, אלוהים הבן מחנך אותנו לפנות בתפילותינו אל אלוהים האב וכך עלינו לעשות.

פנייתנו היא אל אלוהים האב וכל זאת בזכות הדרכת רוח הקודש וקורבן החטאים שנתן אלוהים הבן, ישוע המשיח.

ב. יתקדש שמך:

לאלוהים שמות רבים הכתובים ומתוארים בכתבי הקודש. שמותיו של אלוהים מציינים את תכונותיו, מעלותיו, יכולותיו, אופיו תפקידיו ומעמדו. שמותיו של אלוהים הינם מי שהוא באמת. ככל שתלמד אודות שמותיו של אלוהים בכתבי הקודש, תכיר טוב יותר את ריבונותו של אלוהים בכל תחום בבריאה ובמיוחד בחייך.

בעוד בני אדם לעיתים בוחרים שמות 'מפוצצים' כגון: 'אביעד' והם יודעים שחייהם אינם נצחיים, הרי שהשם אביעד שהוא אחד משמותיו של אלוהים (ישעיה ט') אכן מציין אמת אודות אלוהים והיא – שאלוהים היה מאז ומתמיד ויישאר לנצח נצחים.

אם כן, מה מסתתר תחת הבקשה 'יתקדש שמך'?

עזור לי אבי שבשמיים לחיות חיים שנותנים כבוד לשמך. עזור לי כך שחיי, מחשבותיי, רכושי, מעשיי, תשוקותיי, ינוהלו באופן התואם לקדושה, טוהר וצדק שלך. עזור לי להיות נפרד מחטא העולם כפי שאתה נפרד מהחטא וטהור.

כמו שבעשרת הדיברות אנו מצווים לכבד את אבינו ואימנו הארציים למען יאריכו ימינו על האדמה, על אחת כמה וכמה עלינו לכבד את אבינו הנצחי שבשמים.

אלוהים מאוד קנאי לשמו! (ראה במיוחד יחזקאל ל"ו וכן ספר מלאכי פרק א')

שמותיו של אלוהים הינם כלי הפרסום שלו לפני כלל הגויים. אלוהים בחר בעם ישראל כדי להפיץ את פועלו של אלוהים בקרב העמים ואת גדולתו המתבטאת בקדושה, טוהר וצדק. (שמות י"ט 5-6). כשבני ישראל סטו מדרך אלוהים ולא מילאו את מצוותיו, הם היוו דוגמא רעה לשאר העמים ובעקבות כך שמו של אלוהים התבזה בפי הגויים.

אלוהים החרד לשמו, פעל בעבור עם ישראל לא בגלל קדושת העם או ניקיון ידיהם אלא מפאת קדושת שמו. (יחזקאל ל"ו 16-38, ישעיה כ"ט 23-24).

מכאן, "יתקדש שמך" הינה בקשה לחיות חיים על פי רצון אלוהים כך שניתן לאלוהים כבוד ונייצג את אלוהים נכונה כשגרירים נאמנים לפני שאר בני האדם הזקוקים לישועתו. (שניה לקורינתים ה' 18-20) וכן גם ראשונה לקורינתים י' 31.

מתי שמו של אלוהים יתקדש בפי כל?

שם אלוהים יתקדש בפי כל אדם רק בתחילת מלכות המשיח בארץ ובעת מלכותו הנצחית.

אם כן, מה המשמעות, ובקיצור נמרץ, של המילים: "אבינו שבשמים, יתקדש שימך?"

אבא שבשמים, אני מודע לעובדת היותי נושע, ומכוח ישועתו של אלוהים הבן, המשיח ישוע, אני נקרא בינך.

אנא עזור לי לחיות חיים שיאפיינו את אופייך ותכונותיך בכל תחום. עזור לי לחיות חיי מופת כך שכל אדם המביט על חיי יוכל להכיר אותך באופן אישי, וישאף לרצות להיקרא בינך גם כן.

ג. "תבוא מלכותך!"

זוהי ההבקשה הבאה שישוע המשיח מדריך אותנו לבקש מאבינו שבשמים. – מהי מלכות אלוהים?

מלכות אלוהים היא תקופה שבה אלוהים בכבודו ובעצמו מולך בעולם על בריאתו וכל ברואיו פועלים וחיים על פי רצונו ובעבורו.

מתי תקום מלכות אלוהים?

מלכות אלוהים הארצית תחל כאשר אלוהים הבן, המשיח ישוע יחזור ארצה לקראת סיום תקופת הצרה בת שבע השנים הידועה בשם: צרת יעקב. (זכריה י"ב 12-14, ירמיה ל' 7-9, יחזקאל ל"ז, חזון יוחנן י"ט – כ').

כשהמשיח יחזור, הוא ימלוך על העולם מירושלים לתקופה בת 1000 שנים. במהלך תקופה זו השטן יהיה בשאול והחטא יהיה מרוסן. זו התקופה שבה זאב ירבוץ עם כבש ודוב עם פרה. (חזון יוחנן י"ט – כ', ישעיה ב', י"א, מיכה ד' 1-8).

בסיום ממלכת המשיח בת 1000 השנים, ישמיד אלוהים את כל אלו שנולדו במהלך מלכות 1000 השנים ודחו אותו. את ילדיו הנאמנים יכניס אלוהים למלכותו החדשה והנצחית. חזון יוחנן כ"א – כ"ב) ישעיה הנביא בפרקים ס"ה וס"ו מתאר את התקופות הללו.

מי מכין את מלכות אלוהים?

מכיוון שישוע מלמד אותנו לומר "תבוא מלכותך", אנו מבינים שאלוהים הוא האחד המכין ומקים את מלכותו! זה לא תפקיד המיועד לנו בני האדם. אלו שניסו להקים בארץ מלכויות ואימפריות נטולות אלוהים, הוכיחו עצמם כאויבי אלוהים והאנושות. ילדי אלוהים מיועדים לקבל את מלכות אלוהים וכשהיו בתוכה הם ישרתו וימלכו עם אביהם לעולמי עולמים. (חזון יוחנן כ"ב 5).

מלכות אלוהים הכוללת את כל הבריאה היא פעולה בסדר גודל שרק אלוהים יכול לעשות, ממש כמו ישועתנו! כמו שאין בכוחנו לעשות דבר אחד כדי לכפר על חטאינו כך אין בכוחנו להקים את מלכות אלוהים.

ישנו מושג נוסף – "מלכות אלוהים הרוחנית". מלכות זו קיימת בגופו של כל אחד מילדי אלוהים הנושעים. היא החלה בספר מעשי השליחים פרק ב' כאשר רוח אלוהים נחתה על המאמינים ושכנה בתוכם. מכיוון שרוח הקודש שוכן במאמין לנצח, הרי שגופינו כהיכל אלוהים. זו מלכות רוחנית בעת זו שהקהילה, גוף המשיח חי בעולם בגוף מתכלה (ראשונה לקורינתים ג 16-17; אל האפסים א 13-14).

התפילה לבואה של מלכות אלוהים משקפת את הערגה של ילדי אלוהים.

אבא שבשמיים, אנו משתוקקים לחיות בעולם ללא חטא. לחיות בעולם שבו אנו לא מעציבים אותך ופועלים לעיתים נגד רצונך. אנו משתוקקים לחיות בעולם שבו לא נתעצב יותר לראות את החטא ותוצאותיו בכל תחום ודבר בחיינו ובחיים של הסובבים אותנו. אנו משתוקקים לחיות בעידן שבו המוות לא קיים וקדושת אלוהים וטוהרו הינם בסיס לחיים ומחשבה.

בדרשה על ההר ישוע המשיח מלמד אותנו שעלינו ילדי אלוהים לחיות בעולם הזה על פי אמות המידה הנדרשות בממלכת אלוהים.

במילים אחרות: למרות שרגליו וידיו של המאמין בישוע דורכות ונוגעות בארץ, הרי שליבו ועיניו מביטות אל עבר העתיד, למקום מושבו הנצחי במלכות אלוהים. אחרי הכל ילדי אלוהים הינם אזרחי שמיים. אל הפיליפים ג' 20.

ד. "יעשה רצונך כמו בשמיים כן בארץ"

הבקשה הזו מבטאת את שנאמר לפני כן. למרות שאלוהים ריבון ועליון בכל הנעשה בבריאה, עדיין השטן ומשרתיו המלאכים שחטאו בבראשית פועלים בעולם הזה. (אל האפסים ב' 2, ו' 12, חזון יוחנן י"ב 4, 7-9).

בקשתנו מבטאת ערגה להסרת כל דבר העומד נגד רצון אלוהים מהמימד הרוחני ועד המימד החומרי. הבקשה הזו אינה מתייחסת רק לשטן ומלאכיו אלא גם לנו כילדי אלוהים.

על מנת לעשות את רצון אלוהים עלינו להתפלל, לקרא בכתבי הקודש בעיון ושקיקה, להתחבר עם שאר ילדי אלוהים כדי להתעודד ולבנות זה את זה. אנו לא מסוגלים לעשות את רצון אלוהים בשלמות. אנו זקוקים לכוח כדי לציית להנחיית רוח אלוהים השוכן בתוכנו.

אנא אלוהים פעל בחיינו כדי שנעשב כל דבר על פי רצונך המושלם ויפאר אותך בלבד.

עזור לי להיות עבד נרצע המאושר ומשתוקק לומר "הנני" לכל הוראה היוצאת מפיך.

לאן מגיעות תפילותיהן הקדושות של ילדי אלוהים?

תפילות כמוהן כזבח! כמו שזבח חייב לעמוד בתנאים המדויקים של אלוהים, כך תפילותינו צריכות להיות תואמות לרצון אלוהים. כשאנו מתפללים על פי רצון אלוהים, תפילותינו מגיעות למזבח שלפני אלוהים. (חזון יוחנן ה' 8, ח' 3). כך מובטח לנו שאלוהים שומע אותן ועונה. ראשונה ליוחנן ה' 14-15, תהילים ל"ז 4-5.

ס י כ ו ם :

א. אלוהים הוא אביהם של הנושעים. הוא אבא לכל אלו המאמינים שישוע הוא אלוהים הבן אשר בכפרת דמו על הצלב סלח לנו על חטאינו והעמידנו קדושים לפניו (ראה ישעיהו נג).

ב. תפילה לא נועדה לשכנע את אלוהים למלא את רצוננו אלא לפעול בחיים אלו על פי רצון אלוהים ולתכלית תפארת שמו. לאלוהים אין סודות מילדיו (עמוס ג') ולכן לאור לימוד דבר אלוהים אנו יכולים לדעת את רצונו ולפעול כהלכה.

ג. שאיפתו של כל מאמין היא לשרת את אלוהים בממלכת המשיח. מכיוון שאזרחותנו בשמיים, אנו מצווים לחיות היום בעולם הזה על פי אמות מידת הצדק, טוהר וקדושה של ממלכת אלוהים. חיים שכאלו יהיו עדות לאחרים ויתנו כבוד לאלוהים.

לדוגמאות של תפילה נא לקרא:

ספר דניאל פרק ט

דברי הימים ב פרק כ

בשורת יוחנן פרק יז

הדרשה של ישוע על ההר (חלק יט) – בעניין תפילה
ישוע מלמד את תלמידיו ושומעיו איך ראוי לילדי אלוהים החיים במלכות המשיח להתפלל.

זיכרו, למרות שמלכות המשיח עדיין לא החלה בעולם באופן חומרי, ילדי אלוהים מחויבים לחיות בעולם הזה על פי אמות המידה של מלכות המשיח. (אל הפיליפים ג' 20 – אזרחותנו בשמים היא…)

לאחר שישוע לימד שהתפילה היא שיחה עם אבא שבשמיים ולא אמצעי עשיית רושם על אנשים, בפסוקים 9-15 ישוע מלמד את שומעיו מהו המודל, ז"א התוכן הראוי לתפילה.
בשיעור שעבר למדנו את פסוקים 9-10:

9 לָכֵן כָּךְ הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם: ‘אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, יִתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ,
10 תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ, יֵעָשֶׂה רְצוֹנְךָ כְּבַשָּׁמַיִם כֵּן בָּאָרֶץ.

אם כן, מה המשמעות, ובקיצור נמרץ, של פסוקים 9-10?

אבא שבשמים, אני מודע לעובדת היותי נושע, ומכוח ישועתו של אלוהים הבן, המשיח ישוע, אני נקרא בינך.

אנא אלוהים פעל בחיינו כדי שנעשה כל דבר על פי רצונך המושלם ונפאר אותך בלבד.

עזור לי להיות עבד נרצע המאושר ומשתוקק לומר "הנני" לכל הוראה היוצאת מפיך.

הבה נקרא שוב את פסוקים 9-15 ונלמד מפסוק 11 ואילך.

11 "… אֶת לֶחֶם חֻקֵּנוּ תֵּן לָנוּ הַיּוֹם …"

לחם הינו סמל לצורך קיומי בסיסי בכל התחומים. לא מדובר רק על עיסה של קמח ומים אלא לכל המרכיבים הבסיסים והיומיומיים הדרושים לקיום האדם. לבוש, מחסה (גג) ואוכל.

ישוע מציין את המילה "היום"! מדוע?

לציין את היחס הקרוב והיום יומי בינינו לאלוהים. יש בינינו מערכת יחסים יומיומית, קבועה מתמשכת ותלותית. אנו תלויים באלוהים בכל תחום ופרט בחיינו ואלוהים רוצה את הילדים שלו כל יום ולאורך כל היום ולא רק בשבתות וחגים.

דוגמא נפלאה לתוכן הזה מצויה בהמשך הפרק בפסוקים 25-33. שם ישוע מלמד אותנו איך אלוהים דואג לצרכים היומיומיים של הציפורים והחיות. אם אלוהים דואג ליצורים נחותים על בסיס יומי על אחת כמה וכמה הוא דואג לילדיו שעימם הוא יבלה את הנצח.

התשובה טמונה בדוגמא מחיי עם ישראל במדבר (ספר שמות פרק טז). שם אלוהים נתן לעמו את המן במנה יומית כדי לנסות את אמונת העם. מי שאסף מן לכמות של יומיים, למד מאוד מהר שהמן התקלקל ולא היה ראוי לאכילה. רק ביום שישי יכל העם לאסוף כמות כפולה מכיוון שנאסר עליו לעבוד ביום שבת.

המצווה הזו לימדה את העם לבטוח באלוהים ולגדול באמונה בו כריבון השולט על כל תחום בחייהם על בסיסי יומי. להכיר אותו באופן אינטימי בכל יום. לזכור אותו ולהעמיד אותו במרכז החיים על בסיס יומי ולא שבועי או חודשי. לעשות לעם ישראל בית ספר לאמונה עם שיעורים יומיומיים. בדרך זו העם למד לבטוח באלוהים ולא במוצר!

הדבר נכון גם לנו היום! עלינו לבקש מאלוהים כל יום את לחמנו כדי שנזכור מהיכן הברכה באה ולא נבטח בחשבון הבנק או ביכולתנו האישית.

בתקופה בעתיד שבה המשיח ימלוך על העולם מציון, תנובת הארץ תהיה בשפע. למרות זאת ובגלל זאת, יידרשו ילדי אלוהים להודות לאלוהים על בסיס יומי כדי שעיניהם לא יסטו מתכלית חייהם – אלוהים. זכריה ח' 12, עמוס ט' 13, ישעיה ס"ה 21-22.

ישוע מלמד אותנו: "…את לחם חוקינו תן לנו היום…"

רבותיי, אנו לא יכולים לבקש מאלוהים דבר שהוא לא הבטיח!

אם ישוע אומר לנו: תבקשו מאלוהים שיתן לכם לחם, הרי שאלוהים הבטיח לתת גם לחם!

כשאנו מבקשים מאלוהים דבר שהוא הבטיח לתת, אנו יכולים להימלא בביטחון ושלווה שבקשתנו תתמלא. מדוע?

א. כי אלוהים נאמן להבטחות שלו!

ב. אנו חיים ופועלים על פי רצון אלוהים. (אנו מיישמים את רצונו כפי שנלמד בדברו. אנו חרוצים המוכנים לעבוד ולפרנס את עצמנו ואת משפחתנו).

מי שטוען להיותו מאמין בישוע וממלא את רצון אלוהים כדין ועדיין דואג על מה שיאכל מחר, הריהו מבטא חוסר ביטחון באלוהים! (ראה מתי ו 28-33).

לכן, אם אנו שבעים וטוב לנו, עלינו לזכור להודות לאלוהים בכל יום!
מראי מקום:

תהילים לז 3-4: "בְּטַח בַּיהוָה וַעֲשֵׂה־טוֹב; שְׁכָן־אֶרֶץ, וּרְעֵה אֱמוּנָה. וְהִתְעַנַּג עַל־יְהוָה, וְיִתֶּן־לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ."

תהילים לז 25: "נַעַר הָיִיתִי, גַּם־זָקַנְתִּי וְלֹא־רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב; וְזַרְעוֹ, מְבַקֶּשׁ־לָחֶם."

דברים ח 18: "וְזָכַרְתָּ אֶת־יהוה אֱלֹהֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל, לְמַעַן הָקִים אֶת־בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה…"

בשורת יוחנן טז 24: "עַד כֹּה לֹא בִּקַּשְׁתֶּם דָּבָר בִּשְׁמִי; בַּקְּשׁוּ וּתְקַבְּלוּ לְמַעַן תִּמָּלֵא שִׂמְחַתְכֶם."

לוקס יח 29-30: "הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: “אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אֵין אִישׁ אֲשֶׁר עָזַב בַּיִת אוֹ אִשָּׁה אוֹ אַחִים אוֹ הוֹרִים אוֹ יְלָדִים לְמַעַן מַלְכוּת הָאֱלֹהִים – 30 שֶׁלֹּא יְקַבֵּל כֶּפֶל כִּפְלַיִם בַּזְּמַן הַזֶּה, וְחַיֵּי עוֹלָם בָּעוֹלָם הַבָּא.”

כמו כן בבשורת מתי פרק ו 25-33; שניה לקורינתים ט 9-10; ראשונה ליוחנן ה 14-15.

(ראו מה קורה בעולם. ישנן מדינות רעבות ואחרות שופעות. במקום שבו אין כבוד לאלוהים ברמה לאומית, הרעב והחוסר עמוקים הרבה יותר! בהודו הפרות מכלות כ- 20% מהיבול ועכברים וחולדות 15% נוספים. כל זאת מדוע? כי ההודים מאמינים שאליליהם ונפשות יקיריהם נמצאות בחיות אלו ולכן אסור להרגן או לאוכלן. הרעב אינו נובע ממחסור באדמה או בטכנולוגיה אלא מיד אלוהים על אלו שדוחים אותו. זה נכון ברמות שונות ובתחומים שונים בכל מדינה)

פסוק 11 מלמד על תלותו של המאמין באביו שבשמיים המספק לו את כל צורכו על בסיס יומי. אלוהים הוא המקור לכל ברכה וצורך בסיסי (ראה גם זכריה י 4). מסיבה זו אלוהים גם נקרא – אל-שדי.

מתוך הביטחון והאמונה שאלוהים נותן לי את כל מחסורי, אני יכול ליישם את הפסוק הבא ולסלוח בקלות גדולה יותר!

"…וסלח לנו על חטאינו כפי שסולחים גם אנחנו לחוטאים לנו…"

ספר הברית החדשה נכתב במקור בשפה היוונית ובפסוק זה מצוינת המילה "חוב" ולא חטא.

הכוונה היא לחוב מוסרי או רוחני שמשמעותו היא חטא!

ההכרה בעובדה שאני חוטא, ז"א, נולד עם החטא ופועל נגד רצון אלוהים בין אם בכוונה או שלא בכוונה, זה הצעד הראשון בצורך שלי לכפרת חטאים וישועה. (תהילים נ"א 7, קוהלת ז' 20).

החטא גרם לניתוק בין האדם לאלוהים והביא עלינו את המוות, צער, כאב, בכי, אובדן, אשם ושחת. החטא הינו המקור לכל דבר רע שקיים בבריאה שבה אנו חיים.

הדרך היחידה לתקן את העיוות הקשה הזה היא על ידי קבלת סליחת החטאים שאלוהים סיפק לנו בני האדם דרך קורבן החיים של אלוהים הבן, ישוע המשיח. ישעיה נ"ג. אל הרומים י' 9-10.

כשאנו מתוודים על חטאינו כל יום, במטרה לא לחזור על אותו החטא, אלוהים סולח לנו (ראשונה ליוחנן א' 9). כשאלוהים סולח, הוא שוכח. ז"א, אלוהים מרחיק את החטא שעשינו כמרחק המזרח מן המערב (תהילים ק"ג 8-13). אלוהים מרחיק את חטאינו למצולות הים. בדרך זו אלוהים מלמדנו מהי סליחה אמיתית.

סליחה אמיתית מבטלת את האשמה שהייתה כאילו לא הייתה מעולם! התשלום עבור אותה סליחה כבר ניתן על ידי אלוהים הבן, ישוע המשיח, על הצלב. סליחה אמיתית היא ביטוי לאהבת אלוהים את ילדיו כל הזמן. כשאין אשמה לנגד העיניים, ההתחברות טהורה וקדושה!

יחס קדוש וטהור מאפשר לאלוהים לפעול בחיינו בכוח רב ובאופן בולט יותר וכך חיינו מלאים יותר בשירות לכבוד אלוהים.

אותו עיקרון קיים גם בינינו, ילדי אלוהים.

מכיוון שאנו עדיין חיים בגוף בשר חלש ומתכלה, אנו עדיין נתונים להשפעת החטא. אנו פוגעים זה בזה, מרכלים, צבועים, לוקחים מה שלא מגיע לנו לעיתים ומונעים מאחרים את שמגיע להם.

החטא שלנו, וחוסר הסליחה אחד כלפי השני מוביל לריחוק בינינו, לצער, סבל והכפשת שם אלוהים ופגיעה בשירות עבורו. כשהעולם רואה את התככים בין ילדי אלוהים, הוא אוטם את אוזניו לשמע הבשורה! כי מדוע שישמע לבשורת המשיח אם ילדי המשיח אינם טובים יותר משאר בני האדם בעולם?

כמו שהורים סובלים לראות את ילדיהם רבים ומתנהגים כאויבים, כך אלוהים סובל כשהוא רואה אותנו נצמדים לחטא ומסרבים לסלוח אחד לשני (אל האפסים ד' 30). בדרך זו איננו יכולים לומר – יתקדש שימך! כשאנו לא סולחים, אנו מעציבים את רוח הקודש!

אל האפסים ד' 30-32: "ואל תעציבו את רוח הקודש אשר נחתמתם בה ליום הגאולה. הסירו מכם כל מרירות וחמה וכעס וצעקה וגידוף וכל רשעה. היו טובים איש לרעהו, היו מלאי רחמים וסלחו איש לרעהו כשם שאלוהים סלח לכם במשיח." ראה גם אל הקולוסים ג' 13-14).

סליחה היא בגרות רוחנית! סליחה היא העמדת רצון אלוהים כחשוב יותר מהרצון והגאווה שלי.

כדי לסלוח, צריך לאמץ את האופי של אלוהים, להימלא ברחמים ולאהוב את האח יותר משאתה אוהב את עצמך. (יוחנן ג' 16-18, אל הרומים ה' 8-10 – ישוע סלח לנו עוד כשהיינו אוייביו!)

סליחה היא ציון לגודל אמונה!

כאשר אנו סולחים, בחלק מן המקרים אנו נדרשים לספוג הפסד!

מאמין בוגר יכול לסלוח הרבה כי הוא יודע שאלוהים יכול לספק לו את מה שהאח מנע ממנו.

הרי אני מתפלל כל יום באמונה שאלוהים נותן לי את לחם חוקי…!

מי שאינו מוכן לסלוח – אינו בוגר באמונה או איננו ילדו של אלוהים! מי שיודע ומרגיש את הסליחה של אלוהים, יוכל לסלוח גם כן! ראשונה ליוחנן ד' 20-21.

סליחה אמיתית היא אבן היסוד של התחברות קדושה לאורך זמן. אחת מהסיבות שגוף המשיח צולע היא בגלל שהמאמינים לעיתים אומרים שהם סלחו אך בליבם הם לא סלחו באמת. רבים מאיתנו חושבים שהתרחקות מהאח או האחות שאיתם יש לנו בעיה, זה הפתרון, אך לא כך מלמד דבר אלוהים.

אלוהים דורש סליחה, כזו שמרפא את הפצע ולא רק מרחיקה בין הנצים.

כשאין סליחה והפצע לא נסגר לחלוטין, אנו נותנים מקום לשטן. הוא מעלה במוחנו מחשבות רעות של נקמה המזהמות את הרגשתנו כלפי האח ומקשות על סליחה בעתיד.

כשלא סולחים, אנו מאפשרים לגידול סרטני לחיות ולגדול בלב שלנו ולהרוס את ההתחברות.

חוסר סליחה פוגע באדם שלא סולח עשרות מונים יותר מהאדם שפגע מלכתחילה.

איך עלינו להגיב כאשר אח פוגע בנו?

עלינו לזכור שלא כל פעולה על ידי אח כלשהו נעשית במטרה לפגוע. לעיתים אנו פשוט רגישים מידי!

במידה ונפגעת, עליך לאמץ את ההנחיות הכתובות בספר מתי י"ח מפסוק 15. עליך לפנות אל האח לבד, ובאהבה ולציין שנפגעת מאירוע או דבר שהוא עשה. במידה והאח לא התכוון לפגוע, הרי שפתרת את הבעיה ולבך נקי ממחשבות רעות. במידה והחטא נעשה במתכוון והאח מתנצל, עליך לסלוח ולשכוח. אם האח חטא ומסרב להתנצל, עליך להביא אח נוסף או שניים ולהוכיח את האח החוטא. אם ליבו התרכך וביקש סליחה, עלינו לסלוח (ישנם חטאים הגוררים עימם הליכים משמעתיים, אך לא נדון בכך כעת) ובמידת הצורך לעזור לאח לא לחזור על חטאיו. אם לא התנצל האח על חטאיו ומסרב לחזור בתשובה, עלינו להביא את העניין לפני הקהילה ואם גם בשלב זה האח יסרב לחזור בתשובה, עלינו להרחיק אותו מהתחברותנו ולהתייחס כלפיו כאל "גוי ומוכס"

באותה מידה שאנו פועלים במהרה כדי להתוודות על חטא ולהסירו מחיינו כדי לשמור על התחברות בריאה, טהורה וקדושה עם אלוהים, כך עלינו לפעול כדי לשמור על התחברות קדושה עם שאר האחים והאחיות בגוף המשיח. זו בריאות רוחנית!

ולכן, לאור הדוגמא שאלוהים נתן לנו, הוא מצפה מאיתנו שנסלח זה לזה באותה מידה ובאותו האופן.

אם אנו מסרבים לסלוח לאח שמבקש סליחה, אנו חוטאים לאלוהים ונגד האח!

כשאנו חיים בחטא פתוח, אלוהים עלול לדחות את בקשותינו!

הבה נרצה לסלוח כדי לשמח את אבינו שבשמיים ולמען ישמע וימלא את בקשותינו.

(מרקוס י"א 25, ראשונה לפטרוס ג' 7, מתי י"ח 21-35 – המשל על העבד שלא רצה למחול)