מתי פרק ט"ז 1-4
בקשה לראות אות
הקטעים המקבילים: מרקוס ח 11-13; לוקס יב 54-56
לאחר שישוע המשיח ביצע ניסים והראה את חסדו הרב של אלוהים גם בין הגויים (איזור צור וצידון והצד הצפון מזרחי של הכינרת), הוא חוזר עם תלמידיו לצד המערבי המאוכלס ברוב יהודי.
מתי טז 1-4:
1 הַפְּרוּשִׁים וְהַצְּדוֹקִים נִגְּשׁוּ לְנַסּוֹת אוֹתוֹ וּבִקְשׁוּ מִמֶּנּוּ לְהַרְאוֹת לָהֶם אוֹת מִן הַשָּׁמַיִם.
2 הֵשִׁיב וְאָמַר לָהֶם: “לְעֵת עֶרֶב אַתֶּם אוֹמְרִים, ‘מֶזֶג אֲוִיר נָאֶה, כִּי הַשָּׁמַיִם אֲדֻמִּים’;
3 וּבַבֹּקֶר, ‘סַגְרִיר הַיּוֹם, כִּי אֲדֻמִּים וְקוֹדְרִים הַשָּׁמַיִם’. אֶת פְּנֵי הַשָּׁמַיִם אַתֶּם יוֹדְעִים לְפָרֵשׁ, אַךְ אֶת אוֹתוֹת הַזְּמַנִּים אֵינְכֶם יְכוֹלִים?
4 דּוֹר רַע וּמְנָאֵף מְבַקֵּשׁ לוֹ אוֹת, וְאוֹת לֹא יִנָּתֵן לוֹ מִלְּבַד אוֹת יוֹנָה הַנָּבִיא”. הוּא עָזַב אוֹתָם וְהָלַךְ.
מרקוס ח 11-13:
11 יָצְאוּ הַפְּרוּשִׁים וְהֵחֵלּוּ לְהִתְוַכֵּחַ אִתּוֹ, וּכְדֵי לְנַסּוֹת אוֹתוֹ בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ אוֹת מִן הַשָּׁמַיִם.
12 נֶאֱנַח יֵשׁוּעַ בְּרוּחוֹ וְאָמַר: לָמָּה הַדּוֹר הַזֶּה מְבַקֵּשׁ אוֹת? אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אִם יִנָּתֵן אוֹת לַדּוֹר הַזֶּה!
13 עָזַב אוֹתָם, חָזַר לַסִּירָה וְהִפְלִיג לַצַּד הַשֵּׁנִי.
לוקס יב 54-56:
54 אָמַר גַּם אֶל הֶהָמוֹן: “כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רוֹאִים עָנָן עוֹלֶה מִמַּעֲרָב, מִיָּד אַתֶּם אוֹמְרִים ‘גֶּשֶׁם בָּא’; וְאָכֵן הַגֶּשֶׁם בָּא.
55 וְכַאֲשֶׁר נוֹשֶׁבֶת רוּחַ דְּרוֹמִית אַתֶּם אוֹמְרִים ‘יִהְיֶה חַם’; וְאָכֵן הַחֹם בָּא.
56 צְבוּעִים! אֶת פְּנֵי הָאָרֶץ וּפְנֵי הַשָּׁמַיִם יוֹדְעִים אַתֶּם לְפָרֵשׁ, הֲכֵיצַד אֵינְכֶם יוֹדְעִים לְפָרֵשׁ אֶת הַזְּמַן הַזֶּה?”
מי שאינו מכיר את הפרושים והצדוקים עשוי לחשוב שהפגישה עם ישוע היא אכן פגישה תמימה שבה אנשים צדיקים מבקשים רמז על טבעי כדי להאמין בישוע, אך המציאות שונה לחלוטין.
הפרושים והצדוקים לא היו תמימי דעים בעקרונות החשובים ביותר שבדבר אלוהים.
הצדוקים לא האמינו בעל-טבעי, לא במלאכים ולא בתחיית המתים (מתי כ"ב 23)..
הפרושים לעומתם כן האמינו בעקרונות אלו. הפרושים היו חסידים של מסורות רבניים ולימדו את דבר אלוהים דרך הבנת מוריהם ולא על פי הפשט הכתוב. אמונה שעל פי הפשט נחשבה לחולשה שכלית ואף מרידה בסמכות הרוחנית של העם (מרקוס ז', יוחנן ה').
מכיוון שהפרושים והצדוקים היו חלוקים בעקרונות החשובים ביותר של התנ"ך הרי שחיבור של פרושים וצדוקים התרחש רק במקרים ששניהם הסכימו עליו ושרת את ענייניהם – הניסיון להסיר את ישוע מהזירה מכיוון שהוא איים על מעמדם.
לאור הכרת הרקע של הפרושים והצדוקים, ניתן להסיק כבר מלכתחילה שמטרת בואם אל ישוע הייתה שלילית – לחפש פגם וכשל במעשיו של ישוע.
הם ביקשו מישוע שיראה להם אות מן השמים!
הכוונה – תראה סימן משמים שיכול להעיד באופן מוחלט שאתה מי שאתה טוען להיות. (כמו הנס של אליהו הנביא).
ישוע סירב!
אילו היה חסר בחייהם אות אחד כדי שיאמינו אז ישוע היה עושה להם אות, אך האמת הייתה שונה.
אותם פרושים וצדוקים כבר שמעו אודות נסיו, אותותיו ופעולותיו של ישוע. לא מן הנמנע שהם בעצמם כבר ראו וטעמו מנסיו ואותותיו.
כמות העדים שראו, שמעו וטעמו את נסיו היה גדול מאוד ולכן על פי עדותם של ההמון, אותם פרושים וצדוקים יכלו כבר לקבוע חד משמעית שישוע הוא אכן המשיח המובטח והמיוחל של עם ישראל.
הדרישה לאות לאחר שאותם אנשים היו חשופים לאותות וניסים רבים היא הוכחה שהם דוחים את כל מה שישוע עשה עד כה ושהם באו בחוסר תמימות וחוסר אמונה.
מסיבה זו ישוע מבקר את התנהגותם: פסוקים 2-3:
- "…השיב ואמר להם: "לעת ערב אתם אומרים, 'מזג אוויר נאה, כי השמים אדומים'
- ובבוקר, 'סגריר היום, כי אדומים וקודרים שמים'. את פני השמים אתם יודעים לפרש, אך את אותות הזמנים אינכם יכולים?…"
לפרושים ולצדוקים הייתה חזות דתית והם נחשבו למבינים ובקיאים בדבר אלוהים. העם ראה בהם את המדריכים בכל נושא ועניין הקשור לחיים. הוראתם והנחייתם של הפרושים והצדוקים קבעה את הדרך בה ילכו שאר בני ישראל. עד היום בחברה הדתית אורתודוכסית, לא נעשה דבר אלא אם קיבל את אישור הרב וברכתו.
הפרושים והצדוקים היו חכמים מבחינה ארצית. בחריצות רבה הם השקיעו מאמצים וידעו לפענח, ז"א, לחשוב לעומק, לבדוק ולהשוות את כל הנתונים אודות תנאי מזג האוויר כדי לקבוע נכונה תחזית מזג אוויר.
מדוע?
כי הדבר משרת את ענייניהם ולעיתים אף יכול להצילם. (במידה וסערה מסוכנת עומדת בפתח).
ישוע לא השתמש בדוגמא זו לחינם.
אלוהים בחסדו מעניק רמזים חשובים בטבע כדי שאנו בני האדם נוכל להתכונן לבאות.
נתונים אודות מזג אוויר עוזרים מאוד לבני אדם. פענוח נכון של נתוני מזג האוויר יכולים להציל אנשים ממוות. ידיעה מקדימה אודות סערה יכולה להציל נפשות רבות…
באותה מידה, אלוהים העניק נתונים ברורים בכתבי הקודש אודות זהותו, פועלו ומועד הופעתו של המשיח.
אלוהים נתן את הנתונים הללו למען נלמד אותם ונשכיל לפענחם מכיוון שאמונה במשיח המובטח מעניקה כפרת חטאים, הסרת קללת החטא וחיי עולם עם אלוהים. פענוח נכון של נתונים אלו הם תכלית התורה. נתונים אלו חשובים הרבה יותר מפענוח נתוני מזג אוויר.
מדברי ישוע ניתן לומר שקביעת זהות ופועל המשיח מכתבי הקודש היה אפשרי ויגיש לבני אדם ממש כמו תחזית מזג האוויר
דוגמה: כשישוע המשיח נולד, באו לירושלים שיירה של חכמים מן המזרח שככל הנראה גם לא היו יהודים. הם ידעו לפענח את הרמזים אודות המשיח ולהגיע לתמונה שלמה וברורה עוד לפני שישוע עשה נס או אות אחד! מתי פרק ב'.
כשהורדוס שאל את החכמים היהודים לגבי הרמזים בתנ"ך אודות מקום הולדתו של המשיח, הם ענו נכונה: "בית לחם אפרתה…". החכמים היהודים ידעו שהמשיח ייוולד בבית לחם אפרתה.
אם כך, מדוע החכמים מן המזרח מיהרו לדיר שבבית לחם אפרתה והחכמים היהודים נשארו בירושלים?
למרות עושרם ומעמדם, החכמים מן המזרח השכילו להבין בחסד אלוהים שהם זקוקים לישוע המשיח.
לעומתם החכמים היהודים ראו עצמם שלמים ומושלמים וראויים למלכות אלוהים מתוקף היותם יהודים (יוחנן ח') ולכן לא ראו צורך בתיקון רוחני כדי להיוושע.
הם חיפשו מנהיג שייתן להם את החירות הפוליטית ואת הגאווה הלאומית מול שאר העמים אך לא חיפשו גואל לחטאותיהם. מסיבה זו הם לא ראו צורך לסור במהירות לבית לחם אפרתה, שהרי, מה כבר תינוק באבוס יכול להועיל?!
הם לא חיפשו שינוי אישי אלא דרך לקבלת כבוד גדול יותר.
מי שאינו מפנים את עובדת היותו חוטא שצפוי לעונש נצחי מאלוהים, גם לא יחפש גואל ומושיע מחטאים.
מי שיודע שהוא חוטא, מבין שאין ביכולתו להסיר את אשמת וקללת החטא בכוחו ומעשיו ומודע לתופת המחכה לחוטאים, קורא למושיע ומוכן לקבלו בכל תנאי. הגישה הזו אינה קיימת ביהדות הרבנית. הגישה הזו זרה ליהדות הרבנית גם היום.
רבותיי, הפרושים והצדוקים ליד ישוע באו עם גישה פסולה.
היה להם ויש להם את החכמה והדעת לטפל ברמזים והנתונים בכתבי הקודש אודות זהותו של המשיח אך אין להם את האמונה והרצון לחפש משיח שיתקן אותם. הם מחפשים משיח שיהלל אותם.
הם לא באו לחפש גואל ומושיע מחטאיהם, שהרי הם החשיבו עצמם ראויים.
הם באו לראות הופעה או לחפש פגם בישוע שיביא לחיסולו.
עד להופעתו של ישוע היו הם במרכז העניינים בכל דבר ועניין בחיי העם. הם זכו לכל הכבוד והמותרות והנה ביום בהיר המצב התהפך.
ישוע עושה דברים שהם רק יכולים לחלום עליהם.
כל אדם מחפש לראות את ישוע ולבקש ממנו משהו אך לא מהם (לפחות לא כפי שהיה לפני שישוע הופיע).
קיומו של ישוע מעמיד אותם בצד ואת המצב הזה הם רוצים לשנות גם במחיר חייו של ישוע.
רבותי, המצב כל כך נכון גם היום.
בפסוק 4 ישוע אומר:
- "דור רע ומנאף מבקש לו אות, ואות לא יינתן לו מלבד אות יונה הנביא". הוא עזב אותם והלך."
כבר לפני כ- 2000 שנים כל הנתונים הנדרשים כדי לקבוע במדויק את זהותו של ישוע כמשיח גואל היו ידועים וברשות הכלל.
לפיכך, מכיוון שכל הנתונים ידועים לאנשים העומדים לפני ישוע, והם מבקשים אות נוסף, משתמע שליבם אינו תמים עם אלוהים. הם סוטים למקורות רוחניים אחרים וזה ניאוף רוחני.
לאנשים שכאלו ישוע המשיח אמר שהאות היחיד שיינתן להם זה אות יונה הנביא.
מהו אות יונה הנביא? מתי י"ב 38-45.
מותו לשלושה ימים של ישוע ותחייתו מן המתים, ממש כפי שיונה היה בבטן הדג שלושה ימים ושלושה לילות ואחר כך יצא חי כדי למלא את רצון אלוהים אצל אנשי נינווה.
האם יש סתירה בדברי ישוע? הרי הוא אמר שלא מגיע לאותם אנשים שום אות נוסף…
ובכן, אות יונה הנביא המתייחס למותו, קבורתו ותחייתו של ישוע המשיח היא נבואה שעתידה להתגשם. זו נבואה שניתנה כחלק מ"חבילת נבואות משיחיות" שנועדה לאמת את זהותו ופועלו של המשיח. האות הזה אינו אות מיוחד שישוע עושה לאותם פרושים וצדוקים העומדים מולו, לאור בקשתם. זה קיום הבטחה לכל המאמינים שישוע ניצח את המוות, שאלוהים אכן כיפר על חטאינו והתחייה של ישוע היא מתנת חסד שתתבטא בחיי כל אחד מילדיו. זה האות שהברית החדשה המובטחת מפי ירמיה הנביא אכן החלה.
לאחר שאמר זאת לפרושים ולצדוקים, ישוע עזב אותם והלך. כל מילה נוספת לאותם אנשים הייתה כזריקת פנינים לחזירים.
לסיכום:
א. כבר לפני 2000 שנים כל ההוכחות לזהותו של ישוע כמשיח היו גלויות לפני כל דורש. גם היום ישוע לא צריך לעשות כל נס או אות כדי לאמת את זהותו.
מי שמחשיב את דבר אלוהים כדבר אמת וקודש ופונה לאלוהים בלב כנה ושבור הזועק לסליחת חטאים, ימצא את תשובת אלוהים.
עליך להתפלל ולבקש מאלוהים שיפתח את עיני לבבך להאמין למה שכבר כתוב.
ב. מה לגבי היום?
רבנים רבים ודורות רבים של חסידים ישבו ויושבים כדי לפענח את זהותו של המשיח ורובם אינם מוצאים את ישוע.
מדוע?
מכיוון שאותם אנשים מתחילים את מסע החיפושים עם הנחת יסוד והיא – זה לא ישוע!
תחילת מסעם הרוחני מתחיל בלב אטום כלפי דבר אלוהים הנוגע לפועלו וזהותו האמיתית של המשיח הסובל.
הם חוקרים את הכתובים כדי למצוא צידוק להנחותיהם ודיעותיהם ולא כדי לחפש את האמת ובכל מחיר. בדרכם הנוכחית הם ימצאו את צר המשיח ולא את המשיח הגואל.
שיעורים באים:
מתי ט"ז 5-12: שאור הפרושים
ישוע פוקח עיני עיוור: מרקוס ח' 22-26.