מתי י"ז 9-21
(פסוקים מקבילים: מרקוס ט' 2-29, לוקס ט' 28-43)
א. ישוע מסביר לתלמידיו אודות תכליתו של אליהו הנביא
ב. כשלון התלמידים לרפא נער חולה.
לאחר התגלותו של ישוע המשיח בהדר לעיני שלושה מתלמידיו על הר ההשתנות ירדו ישוע והתלמידים מן ההר כדי לחבור אל שאר התלמידים. בדרכם מטה המשיכו השלושה, פטרוס יוחנן ויעקב להגות ולשוחח על מה שראו.
- "…כשירדו מן ההר ציוה עליהם ישוע: "אל תספרו את המראה לאיש עד אשר יקום בן־האדם מן המתים."
- שאלוהו התלמידים: "מדוע זה אומרים הסופרים כי אליהו צריך לבוא תחילה?"
- השיב ישוע ואמר: "אליהו אמנם יבוא וישיב את הכל,
- אבל אומר אני לכם שאליהו כבר בא ולא הכירוהו אלא עשו בו כרצונם; כך גם בן־האדם עתיד לסבול מידם."
- אז הבינו התלמידים כי על יוחנן המטביל דיבר אליהם."
בפסוק 9 ישוע מצווה על תלמידיו לבל יחלקו את החוויה שראו, אלא רק לאחר תקומתו של ישוע מן המתים. מדוע? האם לא ראוי שכל בן אדם ידע שישוע הוא אכן אדון? הרי זה חלק ממהות ותכלית בואו של ישוע לעולם…
ישוע גם במקרה זה מלמד את תלמידיו את העיקרון של: "עת לכל דבר…"
לכל ידוע שתוכנית אלוהים אכן תתקיים ובכל מצב, אך אילו התלמידים היו מכריזים לכל את מה שראו וזאת לפני שישוע נצלב, ישוע היה מומלך למלך על ידי ההמון וזאת טרם זמנו.
יתכן מאוד שחלקם היה מנסה לפגוע באלו שירצו לתפוס את ישוע והדבר עלול להוביל למהומות ושפיכות דמים מיותרת.
לעומת זאת ישוע רוצה לראות את לבבות ההמון חוזרים בתשובה ומבקשים את מלכותו על ליבותיהם לפני שהוא ישב על כסא מלכות במקדש בירושלים. ישוע רוצה לראות את ההמון פונה אליו כמושיע מן החטא ומתוך אמונה ולא מהסיבות הלא נכונות.
כשישוע יקום מן המתים, דבר תקומתו ייוודע לכל על ידי אנשים רבים שחלקם אף אינו מבין המאמינים. ישוע ייראה לאחר מותו לכל התלמידים וליותר מחמש מאות איש באירוע אחד (ראשונה לקורינתים ט"ו 6). לאחר תקומתו של ישוע מן המתים, קמו לתחייה מאמינים רבים גם כן, נכנסו לירושלים ונראו על ידי רבים (מתי כ"ז 50-53).
כמות העדים לתקומתו של ישוע תהיה רבה ולכן תוספת העדות של השלושה אודות הדרו וכבודו האלוהי של ישוע יהיו השלמה להוכיח את אלוהותו.
אז, לא יבוא ההמון כדי להמליך את ישוע בירושלים. אז לא יצא ההמון המאמין כדי להילחם ברומא טרם זמנו. אז ישאף ההמון לבקש את האדון כמושיע ופודה מן החטא ומהסיבות הנכונות. (ראה מעשי השליחים ב').
בפסוקים 10-13 שלושת התלמידים מתמודדים עם אי התאמה בין הלימוד הפרושי אודות הופעתו של המשיח לבין מה שרואות עיניהם.
התלמידים רואים את ישוע יחד עם אליהו הנביא ומשה רבנו.
לעומת זאת, הסופרים (הידועים כבקיאים בכתובים) מלמדים שאליהו הנביא חייב להופיע לפני בואו של המשיח.
בזמנו, כשיוחנן קרא לחזרה בתשובה כי מלכות אלוהים קרבה, הפרושים והסופרים הבינו שיוחנן המטביל עושה כפי שמנובא על אליהו הנביא. הם ניגשו אל יוחנן המטביל ושאלוהו: "האם אתה אליהו?" יוחנן המטביל השיב להם שאינו אליהו (יוחנן א' 211).
מכיוון שיוחנן אמר שאינו אליהו, ומכיוון שמבחינת הפרושים אליהו הנביא חייב לבוא ולהזדהות ככזה על ידי הצהרה וניסים לפני הופעת המשיח, הם הסיקו בין היתר שישוע אינו המשיח המובטח. הפרושים והסופרים אף מצפים (מתוך אגדות שסופרו) שאליהו הנביא יעשה ניסים כגון: מן משמיים וכן להפריח שוב את מטה אהרון…ואת אלו, מן הסתם, יוחנן המטביל לא עשה…
ישוע מסכים עם הקביעה שאליהו הנביא צריך להופיע לפני חזרתו להקים את מלכותו, אך הוסיף תיקון ללימוד של הפרושים.
ישוע אומר בפסוק 12:
"אבל אומר אני לכם שאליהו כבר בא ולא הכירוהו אלא עשו בו כרצונם; כך גם בן־האדם עתיד לסבול מידם."
בפסוק 13 כתוב שהתלמידים בשלב זה הבינו מיד שישוע מתכוון ליוחנן המטביל.
לפיכך, התלמידים הבינו יוחנן המטביל פעל ברוח אליהו הנביא (לוקס א' 17). יוחנן המטביל עשה עבודה דומה לזו שיעשה אליהו הנביא ממש לפני שישוע המשיח יחזור כדי לשפוט את חסרי האמונה ולהקים את ממלכתו הארצית בת 1000 השנים.
הפרושים והסופרים התמקדו על הכתוב בספר מלאכי ג' 19-24 (בתנ"ך בשפות לועזיות – ד' 1-5)
ופספסו את הכתוב בפרק ג' 1 שאת זה יוחנן המטביל הגשים.
הפרושים והסופרים לא הבינו שיוחנן המטביל הגשים את שנאמר מפי ישעיה בפרק מ' 3 וכן את שנאמר מפי מלאכי בפרק ג' 1. הפרושים והסופרים העמידו לנגד עיניהם את הכתוב על הכרוז של המשיח כיחידה אחת ולא ראו את שני הופעותיו של המשיח.
הערה:
גם המאמינים בישוע מתווכחים לגבי מהות דבריו של ישוע אודות יוחנן המטביל.
אין לשום צד ספק שיוחנן המטביל ביצע משימה של אליהו הנביא. הוויכוח נסוב סביב השאלה:
האם יוחנן המטביל היה אליהו הנביא בכבודו ובעצמו או שרק פעל ברוחו אליהו הנביא?.
לדעתי – מכיוון שיוחנן המטביל עצמו טען שאינו אליהו הנביא (ואני מאמין שיוחנן המטביל היה יודע אילו הוא עצמו היה אליהו הנביא), ומכיוון שהבשורות מציינות שיוחנן בא להגשים את הכתוב בישעיה מ' 3 ומלאכי ג' 1 ולא את מלאכי ג' 21-24, אז דבריו של ישוע מתייחסים לעובדה שיוחנן פעל ברוח אליהו וביצע את משימתו של אליהו ולכן יכול להיקרא כך (ראה לוקס א' 17).
יוחנן המטביל אינו אליהו הנביא מכיוון ש:
א. דבר אלוהים מלמד שאין גלגול נשמות
ב. אליהו הנביא היה מהגלעד (לא היה משבט לוי) ויוחנן המטביל משבט לוי.
ג. אליהו עלה השמיימה חוזר ארצה בגוף של חוטא הזקוק לישועה
אליהו הנביא בכבודו ובעצמו עתיד להופיע לפני יום ה' הגדול והנורא כדי להחזיר לבבות רבים לתשובה מושיעה. לא מן הנמנע שאחד משני העדים בספר ההתגלות פרק י"א יהיה אליהו הנביא בכבודו ובעצמו.
דבריו של ישוע גם מלמדים עובדה הידועה לנו – יש משיח אחד אשר בא פעמיים.
בביאתו הראשונה ישוע בא כדי למות מות כפרת חטאים עבור בני אדם ובחזרתו ישוע יבוא כדי לשפוט את הדוחים אותו ולהכניס את ילדיו לממלכתו הארצית בת 1000 השנים.
בשלב זה נתמקד בעניין חשוב יותר. יוחנן המטביל בא עם מסר של אליהו הנביא. המסר היה שישוע הוא המשיח, האדון.
אם כן, מה דעתך על ישוע?
אם אינך מאמין שישוע הוא המשיח המובטח שבא לכפר על חטאיך, הרי שאתה מחכה למשפט אלוהים.
מראי מקום לגבי הדמיון והשוויון בין אליהו הנביא ליוחנן המטביל בברית החדשה:
מתי י"א 14, י"ז 10-11, מרקוס ו' 15, ח' 28, ט' 11-13, לוקס א' 17, ט' 8, 19, יוחנן א' 21-25.
כשישוע ושלושת התלמידים ירדו מן ההר הם התחברו שוב עם שאר התלמידים. מתברר שגם לשאר התלמידים לא היה רגע דל אחד.
הבה נקרא את פסוקים 14-21: [השווה עם מרקוס ט' 14-29, לוקס ט' 37-43]
- כאשר באו אל המון העם ניגש אליו איש וכרע על ברכיו לפניו.
- אמר האיש: "אדוני, רחם נא על בני. הוא מוכה ירח ומחלתו קשה, כי לעיתים קרובות הוא נופל לאש ולעיתים קרובות למים.
- הבאתי אותו אל תלמידיך והם לא יכלו לרפאו."
- השיב ישוע ואמר: "הוי דור חסר אמונה ומעוות דרך, עד מתי אהיה עימכם? עד מתי אסבול אתכם? הביאו אותו הנה אלי!"
- גער ישוע בשד והשד יצא ממנו. מאותה שעה נרפא הנער.
- לאחר מכן ניגשו התלמידים אל ישוע לבדם ושאלו: "מדוע לא יכולנו אנחנו לגרש אותו?"
- השיב להם: "בגלל מיעוט אמונתכם. אמן אומר אני לכם, אם יש לכם אמונה כגרגיר החרדל ותאמרו להר הזה 'זוז מפה לשם' – הוא יזוז, ושום דבר לא יבצר מכם."
21 – [לא בכל הכתובים] "אבל המין הזה איננו יוצא אלא בתפילה וצום".
בעת שישוע היה עם השלושה על ההר, ניגש איש אל התלמידים של ישוע (שלא עלו עם ישוע אל ההר) וביקש מהם שירפאו את בנו החולה. הבן היה אחוז שד והשד שבו גרם לנער לפגוע בגופו.
האיש אמר לישוע שתלמידיו לא הצליחו לרפא את הבן ולכן הוא מבקש מישוע שירפא את בנו.
הבה נקרא מבשורת לוקס את הפסוקים המציינים את זעקתו של האב: לוקס ט' 38-40:
- "רבי", צעק איש מן ההמון, "אני מתחנן אליך, הבט נא אל בני, כי בן יחיד הוא לי.
- רוח אוחזת בו והוא צועק פתאום. היא מזעזעת אותו עד שהקצף יורד מפיו, מתעללת בו ובקושי מרפה ממנו.
- ביקשתי מתלמידיך לגרש אותה ולא יכלו".
בבשורת מרקוס ט' 22-24 האב אומר לישוע:
- "…אבל אם אתה יכול לעשות משהו, רחם עלינו ועזור לנו."
- אמר לו ישוע: "אם אתה יכול?! הכל אפשרי למאמין!"
- מיד צעק אבי הילד ואמר: "אני מאמין, עזור נא לי בחסרון אמונתי!"
תגובתו של ישוע הייתה מאוד מעניינת ומציינת אכזבה גדולה מתלמידיו.
בבשורת לוקס י' 1-17 ישוע שולח את שניים עשר תלמידיו ותלמידים נוספים לכל הכפרים ומעניק להם כוח לרפא כל מחלה. התלמידים חוזרים ומעודדים מאוד מן העובדה שאפילו השדים נכנעים להם בשמו של ישוע. ישוע הראה להם אין ספור דוגמאות ולימד אותם על מה מתבסס כוחם הרב.
והנה במקרה הנוכחי, התלמידים נכשלים לרפא את מחלת הילד (לגרש את השד שהיה בו).
ניתן לקבוע לפי דבריו של ישוע כי התלמידים ידעו בדיוק מה צריך ואיך צריך לעשות ולא פעלו על פי ההדרכה והלימוד שישוע לימד אותם פעמים כה רבות.
מדוע התלמידים נכשלו?
באותו המעמד לתלמידים לא היה את האמונה מלאת הביטחון, האהבה והרצון לראות את הילד בריא כפי שהיה לאב של הילד (ראה פסוק 20).
כשישוע ריפא חולים, הוא עשה זאת מתוך אהבת האדם.
כשישוע ראה חולים ליבו נחמץ מכאב בגלל ההשפעה הקשה והממיתה של החטא על בני האדם.
כשישוע ניגש לרפא חולה – ליבו וכל הוויתו היו מופנים אל האב והריפוי נעשה מתוך אמונה זכה וטהורה. ישוע מעולם לא נכשל לרפא חולה כלשהו. התלמידים מעולם לא ראו את ישוע נכשל.
ובכן, תלמידי ישוע החלו את דרכם בדרך זכה אך עד מהרה חדר בהם בטחון אישי, גאווה (אנו תלמידי ישוע ובכוחנו לגבור על כוחות רוחניים), חטא, ושגרה בכל הנוגע לטיפול בחולים והמסכנים שבחברה.
מהרגע שליבם של התלמידים לא היה מכוון לחלוטין לאלוהים אלא לעצמם, כוחם נחלש והכישלון לרפא היה בלתי נמנע.
מסיבה זו ישוע אמר לתלמידיו: "…דור חסר אמונה ומעוות דרך…"
הבשורות מציינות שישוע אמר לתלמידיו שאותו שד מסוים יוצא בתפילה וצום…
רבותי:
אחוזי שדים אינם באים לתלמידים עם פתק על המצח ועליו רשום סוג השד הנמצא בהם…
אין שד ילד ושד מבוגר…אין שד חלש ושד חזק…
לכל מקרה נדרשו התלמידים לבוא כשהם בוחנים את טוהר נפשם ומתחננים בתפילה לאלוהים שיעניק להם את הכוח להסיר את הכאב, הסבל והיגון מהאדם חולה. כוחם של התלמידים טמון בטוהר אמונתם וזיקוקם מחטא.
ברגע שהתלמידים הבחינו שהילד אינו נרפא, היה עליהם להבין שמשהו מפריד בינם לכוח של אלוהים. התלמידים כבר למדו אין ספור פעמים שחטא גורם לריחוק וחולשה. התלמידים היו צריכים לדעת שעליהם לחזור לנקודת ההתחלה, לבדוק את נפשם, לחדד את אמונתם ולהתוודות על חטאם. לאחר עשותם כך, התלמידים היו חייבים לחזור אל הילד ולרפאו!
הויתור על ריפוי הילד ציין את גודל העיוות של אמונת התלמידים בנקודה זו ומכאן גם את העדות הפגומה כלפי כוחו של ישוע כאלוהים.
רבותיי, מה שקרה לתלמידים קרה וקורה לנו המאמינים כמעט בכל יום ובכל תחום.
רבים מאיתנו מתפללים לפני האוכל, באים בשבת לאסיפה, ועושים פעולות דתיות שונות מתוך הרגל אך ללא אותה ההתלהבות, השמחה והאהבה לאדון כפי שאלוהים דורש ומצפה.
רבים מאיתנו מתרגלים לחיים מלאי אכזבה, ריחוק משפחתי וכישלונות בנישואים במקום לתקוף מיד את הבעיה.
ומה עושים כדי לתקן? כדי לחזור למקום של ברכה ושמחה?
בוחנים את הלב, נכנעים בענווה לפני אלוהים ואחד לפני השני כדי לנצח את החטא ולזכות לסליחת חטאים מאלוהים (ראשונה ליוחנן א' 9, יעקב ה' 16).
אלוהים הבטיח לנו את מלוא כוחו כדי לחיות חיים טהורים וקדושים.
אינני אומר שלא יתכן כישלון והפסד בחיי המאמין, אך אסור שכך יקרה בגלל ריחוקנו מאלוהים ואסור לנו להשלים עם זה. לא מסיבה זו!
יתכן מאוד שמה שקרה לתלמידים במקרה הזה קרה גם למאמינים בקהילת אפסוס לאור המכתב של ישוע אליהם בספר ההתגלות פרק ב'.
הם עזבו את אהבתם הראשונה…הם נכנסו לשגרה ולעשייה אוטומאטית וזנחו את הקשר האישי, הטרי, היומיומי עם אלוהים. הם עשו את הדברים הנכונים אך מתוך שגרה ובדרך זו התרחקו מאלוהים מבלי ששמו לב לכך.
מה שקרה לתלמידים קרה גם לגוף המשיח לאורך ההיסטוריה.
בכנסיות רבות בעולם הנוצרי הקהל מתפלל תפילות שנכתבו במקור על ידי מאמינים נאמנים בעלי אמונה בוערת והם חושבים שיש כוח בקריאת אותה תפילה.
רבותי, אלוהים אינו קוסם ומעולם לא לימד אותנו להיות קוסמים. כמה חבל שכך פעלו התלמידים במקרה הנדון.
אלוהים אינו רוצה שנהיה קופים החוזרים על משפטים של אחרים אלא שכל אחד מאיתנו יחתור להתחברות אישית טהורה וקדושה הנבדקת ונמדדת על בסיס יומי וקבוע.
יש כוח בתפילה ובקשה הנובעת מלב טהור ונקי מחטא המבקש את רצון אלוהים.
עלינו לזכור – אלוהים אינו מרוצה כשאנו הולכים רק לידו ואומרים משפטים שנשמעים רוחניים.
אלוהים מרוצה כאשר הוא הולך בתוכנו.
מתברר שחוסר יכולתם של התלמידים לרפא את מחלתו של הילד גרמה להיסוס בלב האב לגבי יכולתו של ישוע לרפא את מחלת בנו.
לכן, חוסר אמונתנו וריחוקנו מישוע המשיח פוגם בעדותנו המשיחית.
כישלונות האמונה שלנו פוגעים בכבוד אלוהים ומעוותים את התמונה שיש לאנשים אודות מושיענו.
אסור לנו להשלים עם חטא וריחוק מאלוהים בחיינו.
הבה נבדוק את נפשנו כל יום כדי ליהנות מהתחברות קדושה עם אבינו שבשמיים ומושיענו אך גם למען ישועתם של הסובבים אותנו.