מתי פרק י"ח 1-14
מיהו הגדול במלכות אלוהים?
(מרקוס ט' 33-50, לוקס ט' 46-50)
ישוע היה עם שלושה מתלמידיו על ההר ולנגד עיניהם השתנה ונראה בכבוד אלוהים. לידו הופיעו אליהו הנביא ומשה רבינו. האירוע השאיר חותם עמוק בנפש השלושה לאור הכתוב בהמשך האיגרות שכתבו מאוחר יותר בחייהם (יוחנן א' 14, שניה לפטרוס א' 16-18). ישוע המשיח ממשיך להזכיר לתלמידיו כי הוא עתיד בקרוב לעלות לירושלים, להיהרג ולקום לתחיה לאחר שלושה ימים. ישוע מבטיח לתלמידיו שכשיחזור, יקים את ממלכתו, והם תלמידיו יזכו לשרתו.
התלמידים חשבו שישוע יחזור מהר והם יזכו לראות את ממלכתו במהלך חייהם.
הבה נלמד על מה דיברו התלמידים כשהיו בדרך לכפר נחום ותשובתו של ישוע.
הבה נקרא את פסוקים 1-5:
- "אותה שעה ניגשו התלמידים אל ישוע ושאלו: "מי הוא הגדול במלכות השמים?"
- ישוע קרא אליו ילד, העמידו ביניהם
- ואמר: "אמן אומר אני לכם, אם לא תשובו ותהיו כילדים לא תיכנסו למלכות השמים.
- לכן מי שישפיל את עצמו להיות כילד הזה הוא הגדול במלכות השמים.
- כל המקבל ילד אחד כזה בשמי, אותי הוא מקבל."
מרקוס מציין שבדרך לביתם שבכפר נחום, התלמידים כבר התווכחו ביניהם על נושא שהעדיפו שישוע לא ישמע. אך כשהגיעו לבית בכפר נחום, ישוע שאל אותם:
"…על מה התווכחתם בדרך?…" (שהרי ישוע ידע היטב שהתווכחו וגם על מה…לוקס ט' 47)
התלמידים שתקו בתחילה, הם היו נבוכים.
לבסוף אחד מהם אמר שהשאלה הייתה: מי הוא הגדול במלכות השמים?
(מלכות שמיים – ביטוי המציין את מלכות אלוהים בארץ. מלכות שבה יהוה צדקנו – המשיח, מולך על העולם מציון. ראה ישעיה ב', י"א, מיכה ד', תהילים ב' וכו').
לאור הכתוב בשלושת הבשורות המציינות את האירוע, מתברר שהשאלה שבאמת הטרידה אותם הייתה: מי מהם ראוי לתפקיד רם יותר בממלכת המשיח לכשתקום?.
מדוע שרעיון שכזה יעלה במוחם?
מן הסתם, לא כל התלמידים פעלו את אותם ניסים ולא כולם היו שותפים לכל העניינים.
לאור הקירבה השונה שהייתה לחלקם עם ישוע, ולאור המשימות השונות שישוע הטיל עליהם ולאור הכוחות השונים שפעלו דרכם, נמצאה בליבם גאווה. חלקם חשבו שהם ראויים יותר ועל כן מיועדים לתפקידים רמים יותר בממלכת המשיח שתקום במהרה (לפי הבנתם).
במהלך הויכוח בין התלמידים, הם בוודאי ציינו את כל מעשיהם הנפלאים עבור האדון. חלקם עזבו מקום עבודה, נפרדו לתקופות מה ממשפחותיהם, נרדפו בגלל קרבתם לישוע וחיו חיי סגפנות. מן הסתם הם השוו את הצלחותיהם וכישלונותיהם. שיחתם נסובה סביב עצמם וטובתם האישית.
אין ספק שהתלמידים סבלו רבות ושילמו בסבל רב עבור קרבתם לישוע, אך גישתם הייתה פסולה. בדרכם זו, הם עודדו קנאה, שנאה, חמדנות ופירוד בין אנשים. אלו כל הדברים השנואים על אלוהים, מרחיקים אנשים מאיתנו, הורסים את עדותנו ושצריכים להיות רחוקים מליבו ומוחו של כל מאמין בישוע. הנושא שהתלמידים התווכחו עליו נשמע מאוד מקובל על העולם, אך זר לאלוהים וחייב להיות זר גם לנו.
ישוע אסף את שנים עשר התלמידים ולימדם באופן ציורי מה עליהם לעשות כדי להיות ראשונים במלכות אלוהים.
- "…ישוע קרא אליו ילד, העמידו ביניהם
- ואמר: "אמן אומר אני לכם, אם לא תשובו ותהיו כילדים לא תיכנסו למלכות השמים.
- לכן מי שישפיל את עצמו להיות כילד הזה הוא הגדול במלכות השמים.
- כל המקבל ילד אחד כזה בשמי, אותי הוא מקבל."
מרקוס (ט' 35) מציין שישוע אמר קודם לכן:
- "…מי שרוצה להיות ראשון יהא אחרון לכל ומשרת לכל."
אני חושב שהדרך הטובה ביותר להבין את דבריו של ישוע היא לראות מה ישוע עשה כדי לקבל את המקום הראשון במלכות אלוהים. לאור הדוגמא של ישוע נבין את כוונת דבריו לתלמידיו וגם לנו היום.
באיגרת שאול לפיליפים ב' 5-11 כתוב:
- "יהא בכם הלך רוח זה אשר היה במשיח ישוע:
- הוא אשר היה קיים בדמות אלוהים לא חשב לשלל היות שווה לאלוהים,
- אלא הריק את עצמו, נטל דמות עבד ונהיה כבני אדם. וכאשר היה בצורתו כאדם,
- השפיל עצמו וציית עד מוות, עד מוות בצלב.
- על כן הגביהו אלוהים מאוד ונתן לו את השם הנעלה על כל שם,
- למען תכרע בשם ישוע כל ברך, בשמים ובארץ ומתחת לארץ,
- וכל לשון תודה כי ישוע המשיח הוא האדון, לתפארת אלוהים האב."
ישוע הוא יהוה!, הוא אל-שדי.
למרות היותו שווה לאלוהים, הוא הריק את עצמו, ירד לעולם בדמות של עבד, השפיל עצמו לפני בני אדם חוטאים וחלשים ומסר את כל חייו בעבור ישועתנו (אל הפיליפים ב').
ישוע לא פעל עבורנו בהיותנו חבריו אלא שפך את דמו כדם כפרה על חטאותינו בשעה שהיינו עדיין אויבי אלוהים (אל הרומים ה'). בשעה שפעלנו נגדו ולא בעבורו…אין אהבה והקרבה גדולה יותר מזו שישוע הפגין.
מאוחר יותר, ישוע, שנחשב לרבי של תלמידיו, רחץ את רגליהם (יוחנן י"ג).
מדוע ישוע עשה כל זאת?
א. לפאר את אלוהים האב.
ב. להראות את אהבת אלוהים לבני האדם.
ומה נותן אלוהים האב לישוע המשיח?
"על כן הגביהו אלוהים מאוד ונתן לו את השם הנעלה על כל שם, למען תכרע בשם ישוע כל ברך, בשמים ובארץ ומתחת לארץ, וכל לשון תודה כי ישוע המשיח הוא האדון, לתפארת אלוהים האב."
ישוע לא בא למות עבורנו כדי לקבל פרס אלא כדי לפאר את שם אלוהים ולהראות את אהבת אלוהים לבני האדם.
תכלית ישועת בני האדם היא שיחיו לנצח עם אלוהים וכך שמו יפואר לנצח נצחים.
שימו לב! ישוע הקריב את חייו כדי לפאר את שם אלוהים האב ולכן קיבל את המקום הראשון.
במהלך השירות של התלמידים עם ישוע, הוא כבר לימד אותם מה עליהם לעשות כדי לזכות במקום רם לפני אלוהים:
מתי ה' 3-12:
- אשרי עניי הרוח, כי להם מלכות השמים.
- אשרי האבלים, כי הם ינוחמו.
- אשרי הענווים, כי הם יירשו את הארץ.
- אשרי הרעבים והצמאים לצדק, כי הם ישבעו.
- אשרי הרחמנים, כי הם ירוחמו.
- אשרי ברי לבב, כי הם יראו את אלוהים.
- אשרי רודפי שלום, כי בני אלוהים יקראו.
- אשרי הנרדפים בגלל הצדק, כי להם מלכות השמים.
- אשריכם אם יחרפו וירדפו אתכם ויעלילו עליכם בגללי.
- שימחו וגילו, כישכרכם רב בשמים. הרי כך רדפו את הנביאים שהיו לפניכם."
בבשורת יוחנן פרק ט"ו 1-17 ישוע תיאר את תלות התלמידים בו כמו ענפי הגפן בגזע.
הילדים הנאמנים של אלוהים זכאים לכל מה שיש ברשותו של אלוהים מתוקף היותם ילדיו (נטועים במשיח).
לאור הדוגמאות של ישוע הבה נפענח את משמעות דבריו לתלמידיו.
א. מרקוס ט' 35:
"…מי שרוצה להיות ראשון יהא אחרון לכל ומשרת לכל."
ב. מתי י"ח:
- ואמר: "אמן אומר אני לכם, אם לא תשובו ותהיו כילדים לא תיכנסו למלכות השמים.
- לכן מי שישפיל את עצמו להיות כילד הזה הוא הגדול במלכות השמים.
- כל המקבל ילד אחד כזה בשמי, אותי הוא מקבל."
ישוע מתנא את כניסת התלמידים למלכות השמים בכך שהם נדרשים לשוב ולהיות כילדים.
למה הכוונה?
כשתלמידי ישוע הלכו אחריו בימים ושבועות הראשונים הם היו תמימים ונשארו עימו לא למטרת רווח וקריירה אישיים. בהתחלה הם היו אפופים בהתרגשות שהינה הם הולכים אחר המשיח.
בהתחלה התלמידים לא עשו כל נס או אות וסיפוקם נבע מן העובדה שהם קרובים אל ישוע.
כשהיו עימו ובקרבתו, הם קיבלו את כל מחסורם. כל שהיה עליהם לעשות זה להביט אליו ולקבל את כל שהיו זקוקים לו. לעיתים הם לא דיברו מילה וישוע ידע את צורכיהם.
ליד ישוע הם קיבלו הגנה, אוכל, תשובות לשאלותיהם ושלום.
ברכתם נבעה מתוך בחירת אלוהים אותם וקרבתם אליו ולא מתוך מעשה מוצלח כזה או אחר.
תלמידים יקרים:
חיזרו למקום שבו הילד מחבק את אביו ומרגיש שהוא מוגן לחלוטין שלא יקרה לו כל רע.
חיזרו למקום של התמימות שבה ילד מאמין שאבא שלו יכול לעשות הכל שבעולם.
חיזרו למקום שבו ילד יושב לרגלי אביו וגומע כל מילה שיוצאת מפיו כאילו הייתה דבר אלוהים.
חיזרו למקום התמים שבו אבא עושה עבורכם בגלל שאתם הבנים שלו ולא בגלל שעשיתם פעולה מוצלחת כזו או אחרת וכעת אתם דורשים שכר וגמול.
חיזרו למקום שבו השלווה של הילד נובעת מעצם היותו הילד של אבא שלו.
חיזרו למקום שבו ילד עומד ערום לפני הוריו כי אין לו מה להתבייש או להסתיר מפניהם כי הם הוריו והוא בנם. חיזרו למקום הזה שבו אתם יקרים לאלוהים בגלל היותכם ילדיו.
כמו שאף אחד אינו יכול לעשות מספיק בכוחו כדי להיות בני, כך אל תנסו לרכוש את מעמד הבנים.
נבחרתם לכך בגלל ריבונות אלוהים. קיבלתם את המעמד בחסד ולכן כל שנותר זה מבט של ענווה וצניעות האומרת – תודה ה' לעולמי עולמים, אנא השתמש בי לכבודך.
תלמידים יקרים:
"…מי שרוצה להיות ראשון יהא אחרון לכל ומשרת לכל."
מי הוא ראשון?
ראשונים הם כל הילדים הנאמנים והאמיתיים של אלוהים שהרי כל הנושעים באמת יבלו את הנצח בחברת אלוהים.
את מקומנו המבורך והנצחי עם אלוהים קיבלנו בעקבות ישועתנו.
בחסד אלוהים אנו נקראים ילדי המלך.
ואיך ילדי המלך צריכים להתנהג? ממש כמו אחיהם הבכור – ישוע המשיח.
בגלל ביטחוננו בעובדה שאנו נושעים ונקראים ילדי אלוהים, אין לנו כל צורך להתחרות על המקום הזה, ממש כפי שבן לאב עשיר אינו מתחרה באחרים כדי להשיג את ירושת אביו.
כבר הגענו לפסגה של הברכה וכעת עלינו להתמקד רק בלפאר את אלוהים שעשה עימנו כזה חסד.
ולכן, מי שבאמת נושע והפנים את ישועתו – מבטא את אהבתו לאלוהים אביו בכך שהוא אוהב את הזולת כפי שישוע אוהב.
תלמידים יקרים
כשאתם מתווכחים על מקום ראשון במלכות אלוהים אינכם נראים או מתנהגים שונה מהפרושים והצדוקים.
גם הם מנסים להשיג רווח או גמול בתלות הצלחת מעשיהם ואינם משיגים דבר.
מי שהולך בדרך זו אינו מגיע למלכות אלוהים אלא מוביל עצמו ואת ההולכים אחריו לאבדון. אם אנו אוהבים את אלוהים ואת ילדיו, עלינו לפעול בדרך אחרת.
- כל המקבל ילד אחד כזה בשמי, אותי הוא מקבל."
הדרך שלנו לפאר את אלוהים היא בכך שאנו מבטאים את אהבת אלוהים לזולת.
מי שפועל עבור אלוהים בהקרבה – מביא פאר לאלוהים ומקבל מאלוהים את מקום הכבוד.
ואיך מבטאים זאת בחיי היומיום? איך אנו זוכים "לחיבוק" מישוע ומפארים את האב?
התלמידים של ישוע צריכים להתייחס לשירות בתור קריאה ויעוד של חיים ולא בתור עונש או דבר זמני עד שיהיה משהו מכובד יותר…
עלינו ללמוד לתת בהקרבה, לוותר ולראות את טובת האחר לפני טובתנו האישית.
לא לחינם ישוע לקח ילד וחיבק אותו. כל נתינה לילד זר היא נתינה של הקרבה.
לילד אין כל יכולת להחזיר לך דבר בשלב זה. כך ישוע רוצה שהתלמידים ואנחנו נאהב.
עלינו לעשות עבור כל אדם אחר באותה התלהבות ואהבה ללא הבדל בין אם הוא עשיר או עני, חשוב או זניח בעיני אחרים.
העשייה נועדה להיעשות בהקרבה ולא במטרה לזכות בנקודות או בכבוד מאנשים.
הבה נשאל את עצמנו – מה מניע אותנו לעשות עבור אחרים?
עד איזה גבול אנו מוכנים לעשות עבור אחרים – ויותר נכון, עבור זר, בסתר, וביודעין שלא נזכה לכל גמול ארצי?.
כמה פעמים אנו עושים את מה שאנו עושים כדי להועיל לעצמנו?
כמה פעמים אנו מזמינים רק את אלו שמנעימים לנו…?
כמה מתוך כל שאנו עושים עבור האדון, אנו באמת עושים עבור התועלת שלנו?
יש לנו כל כך הרבה מה ללמוד כדי לפאר את אלוהים האב כפי שישוע פאר אותו.
מי שנותן באהבה לאחרים על מנת להועיל להם, מבטא בזאת את אהבתו למשיח.
המחבק את "הילד" זוכה לחיבוק מישוע ולכבוד מאלוהים האב.
ביום משפט-המשיח כל מעשנו יבחנו באש (שניה לקורינתים ה' 10). רק המעשים שנעשו באהבה טהורה ישרדו ויצאו כזהב טהור. הבה נפעל היום בטוהר וקדושה מתוך אהבת המשיח כדי שמעשנו יפארו את אלוהים האב.
בפסוקים 6-14 ישוע מזהיר את תלמידיו לבל יתנהגו בדרך שתכשיל אפילו אחד מילדיו הקטנים והאהובים של אלוהים.
- "אך כל המכשיל אחד מן הקטנים האלה המאמינים בי, מוטב לו שתיתלה אבן רחיים על צווארו ויוטבע במצולות ים.
- אוי לעולם מן המכשולים, כי מן ההכרח שיבואו מכשולים, אבל אוי לאיש שהמכשול יבוא דרכו.
- אם ידך או רגליך תכשיל אותך, קצץ אותה והשלך אותה ממך. מוטב לך לבוא לחיים גידם או קיטע מהיותך מושלך לאש עולם עם שתי ידיים או שתי רגלים.
- ואם עינך תכשיל אותך, נקר אותה והשלך אותה ממך. מוטב לך לבוא לחיים עם עין אחת מהיותך מושלך לגיהנום האש עם שתי עיניים."
- היזהרו שלא תבוזו לאחד הקטנים האלה. הריני אומר לכם כי המלאכים שלהם בשמים רואים תמיד את פני אבי שבשמים.
[11. הן בן האדם בא להושיע את האובד] קיים בכתבים אחרים.
- מה דעתכם? אם יש לאיש מאה כבשים ואבד אחד מהם, האם לא יעזוב את התשעים ותשעה על ההרים וילך לחפש את האובד?
- וכאשר ימצא אותו, אמן אומר אני לכם, ישמח עליו יותר מאשר על התשעים ותשעה שלא אבדו.
- כך אין רצון מלפני אביכם שבשמים שיאבד אחד מן הקטנים האלה."
התנהגותם של התלמידים וגישתם בכל הנוגע למניע של מעשיהם היוו עדות מסוכנת למאמינים חדשים. התנהגותם לא הייתה שונה מזו של הפרושים והצדוקים, של כופרים או של שאר עובדי אלילים (ז"א – לפעול בשירות "אלוהים" למען רווח וגמול אישי). אם ישוע ביקר בחריפות כה רבה את ההתנהגות המתחסדת של הפרושים ואף כינה אותם "קברים מסוידים", על אחת כמה וכמה הוא חייב להעמיד את תלמידיו על מקומם.
עדותם הפסולה של התלמידים עלולה להרחיק אנשים ומאמינים צעירים מה' ואף לגרום להם לשנוא כל דבר הקשור באלוהים ודברו. כמה פעמים אנו שומעים אודות אנשים שפוסלים כל דבר שקשור באלוהים בגלל עדות מושחתת של "משרתי אלוהים"…
יתרה על כך, התלמידים עלולים למשוך אחריהם אנשים לאותה דרך פסולה ומרוחקת מאלוהים.
כדי להדגיש עד כמה התנהגותם פסולה ועלולה להרוס את חייהם של שאר האנשים, ישוע הזהירם שאלוהים אינו מתכוון לשבת בחיבוק ידיים נוכח עדותם ההרסנית.
אם תמשיכו בדרך זו, תמצאו את אלוהים נלחם נגדיכם ולא לצדכם (ראה ראשונה לקורינתים י"א 27-31). עדיף לכם למות מאשר להמשיך ולחיות בדרך המסיטה את ילדי אלוהים מטוהר, קדושה ואמת.
הבה נבהיר עניין חשוב!
כל אחד מאיתנו יכול לטעות ולהטעות.
אלא, מאמין כנה בוחן, בודק ומוכן לקבל ביקורת על מעשיו ודבריו ולתקן במידת הצורך.
מאמין כנה מוכח על חטא על ידי רוח הקודש השוכן בו ומתוודה על חטאיו ומעשיו הפסולים.
מאמין כנה לא ילך בדרך רעה ויוביל אחרים לדרך רעה לאורך זמן.
מי שרוח אלוהים שוכן בו, יבטא את אמונתו בתכונות הנכללות בפרי הרוח ולא ירצה ללכת בדרך המכשול או להכשיל.
ישוע גם אמר – "…אוי לעולם מן המכשולים, כי מן ההכרח שיבואו מכשולים…"
כל עוד החטא קיים, יהיו מכשילים ומכשולים.
המכשול ההרסני ביותר שאי פעם עמד מול בני אדם זה הסתרה מכוונת של עובדת היות האדם חוטא והמשיח ישוע הוא התרופה לקללת החטא.
א. אוי לעולם מן המכשולים:
א. השטן מנסה בכל כוחו להסיט את תשומת הלב של העולם מן החטא ולמקד את עיני האדם ולבבו במילוי תענוגותיו ותאוותיו הבשריות.
ב. השטן אינו מסתפק רק בכך. הוא תוקף את המאמינים בכל חטא ופיתוי אפשרי כדי שעדותנו תיהרס וכך לא נוכל לכוון ולהדריך אנשים לעבר המשיח ישוע, מקור החיים לכל חי (ראשונה לפטרוס ה' 8-9, אל האפסים ו' 10-18).
כדי לבטל את השפעתם של המאמינים בישוע, השטן עושה הכל כדי להציג אותנו כאנשים מאוד לא אטרקטיביים.
אנו חיים בעולם שבו ילדי אלוהים נחשבים למנותקים מן המציאות או לאנשים רפי שכל או אופי. חיים המבוססים על אמונה עיוורת בדבר אלוהים נחשבים לפנאטיות ולסיבה שבגללה אנשים יעדיפו לא להתחבר עימנו (ראשונה לקורינתים ב').
השטן שולט כל כך בלבבות בני העולם עד כי רוב העולם דוחה את עקרונות האמונה של חיינו המבוססים על דבר אלוהים ומחשיבן לדבר טיפשי.
לעומת זאת, מכשולים הבאים על אנשים מסויימים מהווים חלק מעונש אלוהים.
בבשורת מתי כ"ד 24 ישוע מציין שבתקופת צרת יעקב יבואו משיחי שקר שיצליחו להטעות רבים.
באיגרת השניה לתסלוניקים פרק ב' 9-11 כתוב שצר המשיח יצליח להטעות רבים באותות ומופתים. אלוהים מאפשר את המכשולים הללו כחלק מהעונש שלו על אותם אנשים אשר ראו ושמעו את האמת בחייהם והעדיפו ללכת אחר תאוות בשרם וחולי ליבם מאשר אחר אלוהים ודברו.
כבר היום השטן הרס כל כך הרבה לבבות במשך כל כך הרבה דורות עד כי נדמה שרובו המוחלט של העולם שקוע בתוך מכשול ענק מבלי יכולת כל שהיא להיחלץ ממנו…(ראשונה ליוחנן ב' 18).
ב. מן ההכרח שיבואו מכשולים….
למרות שמכשולים אינם דבר נעים, הרי שגם דברים טובים עשויים לבוא מהם.
כשאנו עומדים מול מכשול, ניסיון או פיתוי, אמונתנו מעוצבת (ראה איגרת יעקב פרק א').
אנו מתפללים ומבקשים חוכמה מאלוהים כדי לדעת איך להתגבר על המכשול, להתבגר ולגדול באמונה.
אלוהים לעיתים מאפשר לקהילה לעבור תקופה קשה שבה יש בינינו מורה שקר, או חוטא מסויים אשר פעילותו ומעשיו מגלים את אופיו האמיתי ואת אופיים של אלו ההולכים אחריו.
אותו סוטה או קבוצה לא ירצו לוותר על תאוותיהם ורצונותיהם הנוגדות את הדרכת אלוהים שבכתבי הקודש (שמירה על טוהר גוף, חתונה עם מאמין, התחברות קהילתית, ניהול עסק על פי חוק, תחביבים קדושים…)
יוחנן מלמדנו שדברים שכאלו, למרות שעלולים לגרום סבל ומועקה בקהילה, לעיתים הם הדבר הטוב ביותר עבור הקהילה. במצב שכזה הקהילה מרחיקה מתוכה את המתעים, מתקדשת כך שנשארים בה רק ילדי אלוהים – וכך צריך להיות (ראשונה ליוחנן ב' 18-20, ראשונה לקורינתים ה', מתי י"ח 15-18).
למרות שמכשולים יכולים לזעזע את הקהילה ולגרום לטיהורה, הרי שכל אחד מאיתנו חייב להתפלל שהמכשול לא יבוא דרכו. אלוהים מלמדנו להשיב מחטא ולא לדחוף אל חטא..
(איגרת יעקב ה' 19-20, אל הגלטים ו' 1-2).
הבה נתפלל להיות כלים של קדושה והדרכה לישועה ולא כלי שטן המכשילים את ילדי אלוהים.
בפסוקים 8-9 ישוע מדגיש את החשיבות שעלינו לתת לחיים מלאי עדות טהורה.
- אם ידך או רגליך תכשיל אותך, קצץ אותה והשלך אותה ממך. מוטב לך לבוא לחיים גידם או קיטע מהיותך מושלך לאש עולם עם שתי ידיים או שתי רגלים.
- ואם עינך תכשיל אותך, נקר אותה והשלך אותה ממך. מוטב לך לבוא לחיים עם עין אחת מהיותך מושלך לגיהנום האש עם שתי עיניים."
אחים יקרים:
ישוע אינו מדריך אותנו לקטוע איברים (שהרי כל מחשבותינו ומעשנו מקורם במוח), אלא בדרך זו מלמד אותנו את החשיבות העליונה בריחוק מהחטא ומכל מה שאינו ראוי המסיט אותנו מן הישר וגורם לנו להכשיל אחרים בדרך הישועה.
מכיוון שפיתויים נכנסים לגופנו דרך דברים שאנו רואים, שומעים ועוסקים בהם, מוטל עלינו לוודא
שכל מה שנעסוק בו או שביכולתו להיכנס לתוך תודעתנו, יהיה דבר ראוי ומכובד.
(ראה גם ראשונה לתסלוניקים ה' 22, ראשונה לטימותיאוס ד', אל הפיליפים ד' 8-9, אל האפסים ד' 17-32).
הדוגמא של ישוע נועדה להדגיש עקרון חשוב.
העדות המשיחית האישית שלנו היא כלי מפתח בעדות הכללית שאלוהים מציב לבני האדם הלא מאמינים בעולם.
אלוהים מלמד את התיאוריה בכתבי הקודש ומצפה מכל אדם להביט על חיינו כדי שיווכח איך התיאוריה קורמת עור וגידים בחיינו.
כאשר אנו נכשלים ומכשילים, אנו מציגים את אלוהים כשקרן וחסר כבוד.
אוי למי שחייו מהווים כלי לבושת אלוהים.
לאור זאת, עלינו להשקיע מאמצים אדירים – בתפילה, הכרה עמוקה של דבר אלוהים, ציות והתחברות עם מאמינים בוגרים כדי שנהיה כלים לכבוד ופאר לאלוהים.
[בפסוקים אלו ישוע אינו מלמד שמאמין יכול לאבד ישועתו, אלא שמי שחי בחטא ומושך אחריו אחרים, ידע לו שכך לא מתנהגים ילדי אלוהים וסופו של אדם שכזה יהיה באבדון.]
כדי להדגיש את גודל אהבת אלוהים לילדיו, ישוע מציין שאלוהים מפקיד מלאכים השומרים על ילדי אלוהים. ראה תהילים צ"א 11: "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך."
מלאכים המופקדים על בני אדם (עמים) אינו דבר חדש.
בספר דניאל פרק י' ו-י"ב אנו למדים שאלוהים מפקיד מלאכים על מלכים ועל עמים כדי לוודא שתוכניתו תצא אל הפועל. לראיה – המלאך מיכאל מופקד על עם ישראל. י"ב 1.
הבה נשים ליבנו לאזהרה הזו – כשאנו מכשילים מישהו מילדי אלוהים וגורמים לו לסטות מדרך הישר וליפול בחטא – מלאכי אלוהים מביאים תלונה נגדנו! אוי לנו! מה נאמר? איזה תירוץ נמציא?
הבה נתפלל שלא נסטה מדרך הישר ולא נגרום לאחרים לחטוא.
איך אנו עלולים להכשיל אחרים?
אנו מכשילים אחרים כאשר אנו טוענים להיותנו נושעים אך לא מראים כל הבדל בינינו לבין שאר העולם שאינו מאמין ונושע, בדרך הדיבור וההתנהגות.
כשאנו טוענים להיותנו קדושים וטהורים, אך לבושנו משדר – אני מזוהם.
אנו מכשילים כשיש בקהילה, קנאה, רכילות, צביעות.
אנו מכשילים כאשר אנו טוענים שאנו אוהבים את המשיח ודברו אך איננו פועלים כפי שישוע פועל בכל תחום ועניין.
אנו מכשילים כשאנו מלמדים שחוויותינו ודיעותינו האישיות עדיפים על הכתוב בבירור בדבר אלוהים.
אנו מכשילים כשאמונתנו היא מס שפתיים ואינה מתבטאת במעשים הראויים לילדי אלוהים קדושים וטהורים.
ישועת האדם היא התכלית של חיי בני האדם בעולם הזה, לכן, עלינו לוודא שלא נהיה גורם שבגללו אדם כלשהו הפנה ראשו מהאדון.
אין הדבר מציין שמעשינו יכולים לשלוח אדם זה או אחר לגיהנום. אלוהים הוא המושיע וכל אדם יישפט על פי מעשיו והחלטותיו. למרות זאת, אם חינו היו כלי שעזר לאדם להתרחק מישועתו – אבוי לנו.
הבה נרענן את זיכרוננו:
כדי להיות ראשון אצל אלוהים אנו נדרשים לחיים מאוד ממוקדים באדון. עלינו להסיר כל דבר שבחיינו המסיט אותנו מדרך הישר או גורם לנו לפגוע באחרים. עלינו להיות כמו השפחה המחכה לתזוזת ידה של גבירתה כדי לסמן לה מה לעשות…חיינו צריכים להיות קורבן רצוי, מושלם וטהור בידי אלוהים…(תהילים קכ"ג, אל הרומים י"ב 1-2).
כדי להבהיר את ההגיון שבדבריו של ישוע – (אלוהים אוהב את כל ילדיו וגם הצעירים שבהם), ישוע מתאר מצב שכל אחד משומעיו הכיר מחייו, בין אם באופן אישי או שהינו מודע לכך.
- מה דעתכם? אם יש לאיש מאה כבשים ואבד אחד מהם, האם לא יעזוב את התשעים ותשעה על ההרים וילך לחפש את האובד?
- וכאשר ימצא אותו, אמן אומר אני לכם, ישמח עליו יותר מאשר על התשעים ותשעה שלא אבדו.
- כך אין רצון מלפני אביכם שבשמים שיאבד אחד מן הקטנים האלה."
כמו שרועה אינו מוותר על אחרון הכבשים, גם אלוהים לא יוותר על אחד מילדיו.
מהי מהות כל הדוגמאות?
הויכוח בין התלמידים אודות מיקומם המכובד בממלכת המשיח הייתה הוכחה שהם סטו מדרך הישר שאינה מובילה למלכות אלוהים. למלכות מגיעים על ידי לידה מחדש ופעולת רוח אלוהים במאמין ולא על סמך עשיית מצווה כזו או אחרת בכוח אדם.
ישוע מזהיר את תלמידיו שאם יאמצו את דרכו של העולם (הפרושים, צדוקים ושאר כתות השקר) – קרי, הניסיון להשיג מקום וכבוד בזכות מעשים, כי אז הם יגיעו לאותו מקום ששאר העולם שאינו נושע מגיע – אגם האש.
אם יאמצו את דרכו ודוגמתו של ישוע לאהבת האלוהים והאדם – אז הם יהוו דוגמא לילדי המלך ויזכו ליהנות ממלוא ברכות אלוהים השמורות לראויים למקום הראשון.
המשל של הכבשים נועד גם ללמד את התלמידים ואותנו עד כמה עלינו להשקיע בחיפוש ילדי אלוהים האובדים וזקוקים כל כך להתחברות ועידוד.
מאמין ללא התחברות וסגנון חיים שיש בו תלמידות, כמוהו כשה אובד שעלול להיטרף.
אנא – אל תתייחסו להתחברות הקהילתית כעומס, דבר שולי או עניין של רשות.
אלוהים ציווה עלינו להתחבר כדי לשמור על עדותנו ועל חיינו המשיחיים. ההתחברות הקהילתית מעודדת אותנו להתמיד לחיות בדרך אלוהים ומעודדת אותנו לומר לחטא – לך ממני.
ההתחברות המשיחית בקהילה מאפשרת לנו לבטא את מתנות הרוח שקיבלנו וכך אנו יכולים לשרת את אלוהים ולפאר את שמו.
אנו זקוקים לקהילה – לטובתנו, כדי שנישמר נקיים ונשרת בטוהר.
הביטו סביבכם, מתי התקשרתם למישהו? מתי הזמנתם לביתכם? מתי הלכתם לבקר? מתי שאלתם: עבור מה להתפלל עבורך?
דבריו של ישוע אודות אהבת הזולת והאזהרה מלהכשיל מישהו מילדי אלוהים העלו לזיכרונו של יוחנן מקרה שקרה לו ולשאר התלמידים. – בשורת מרקוס פרק ט' פסוקים 38-41:
- "אמר לו יוחנן: "רבי, ראינו איש מגרש שדים בשמך שאיננו הולך אחרינוומנענובעדו, כי אינו הולך אחרינו."
- אמר ישוע: "אל תמנעו בעדו, כי אין איש אשר יעשהגבורהבשמי ומיד יוכל לדבר עלי רעות.
- כי מי שאינו נגדנו, איתנו הוא.
- כל המשקה אתכם כוס מים משום היותכם של המשיח, אמן אני אומר לכם שלא יאבד שכרו."
יוחנן מציין מקרה שבו הם ראו אדם מגרש שדים בשמו של ישוע.
מכיוון שאותו אדם לא היה אחד משנים עשר התלמידים ולא היה אחד מאלו שישוע הסמיך לפעול, ולא הלך אחר התלמידים, יוחנן והתלמידים ניסו למנוע ממנו להמשיך לעשות את שעשה.
הדוגמא הזו מלמדת אודות רגשי הגאווה והמיוחדות שהיו בלב התלמידים.
התנהגותם של התלמידים היוותה מכשול לאותו אדם שפעל נכונה. יוחנן ככל הנראה הרגיש אשמה וסיפור המקרה מהווה התוודות והתנצלות על הכשלה של אחד מילדי אלוהים.
במקום למדוד את אמיתות אמונתו של אותו אדם לאור דבריו של ישוע ולאור אהבתו את ישוע, הם מדדו אותו לאור הסכמתו עימם או נכונותו להיכנע לסמכותם.
התלמידים פעלו כדי לשמור על מעמדם ולא כדי להגן על שמו של ישוע.
האבסורד בדבר הוא שחלק מהתלמידים לא יכלו לגרש שדים בגלל מיעוט אמונתם והאיש הזה לעומתם מוצג כבעל אמונה גדולה משלהם (מתי י"ז 16).
בבשורת מתי י"ב 30 ישוע אמר: "מי שאיננו אתי נגדי הוא, ומי שאיננו אוסף אתי, מפזר…"
ישוע כאלוהים יכול להשוות את מעשי כל בני האדם לרצונו ולמעשיו. אנו תלמידי ישוע רשאים להשוות ולמדוד את מעשי שאר האנשים לדברי ומעשי ישוע אך לא לדברנו או למעשינו.
אנו לא חסינים מטעות אך ישוע כן חסין מטעות – הוא אלוהים.
הלוואי שהיום כל המאמינים ישכילו ללמוד מן הלקח בפסוקים אלו.
עלינו לנהוג בסבלנות ואהבה ולמדוד את הזולת לאור דברי ומעשי המשיח ולא לאור הבנתנו ומעשינו בלבד.
אף אחד מאיתנו אינו שולט בכל רזי כתבי הקודש. לא כל הבדל או שינוי הינו בגדר כפירה וסיבה לפירוד.
לכן, כשאיננו מסכימים על כל נושא, ובמידה שהנושא אינו עקרוני, ראוי שנתעטף בענווה, נחשיב אחד את השני כחשוב מאיתנו ונמשיך לעבוד ביחד כדי לפאר את שם אלוהים.
תזכרו – מסתכלים עלינו! מודדים כל צעד ושעל בחיינו.
הבה נתפלל שלא נכשיל אף אחד מילדי אלוהים מללכת בדרך האמת ולשמוע לדבר אלוהים חיים.