מתי פרק י"ח 15-35
היחס אל אח חוטא
בכל פעם שאנו מזכירים את פרק י"ח בספר מתי, עולה המחשבה על משמעת קהילתית, משפט, עונש וחטא בגוף המשיח. לאמיתו של דבר, הפרק נועד ללמד את תלמידי ישוע לחיות חיי ענווה, הקרבה ולסלוח אחד לשני למען נשמור את אחדות גוף המשיח בקדושה וטוהר. בדרך זו שמו של הגואל יתגדל ויתפאר בלב אנשים רבים.
בארבעה עשר הפסוקים הראשונים ישוע מלמד את תלמידיו אודות הענווה!
התלמידים התווכחו ביניהם אודות המעמד הראוי להם במלכות השמים. שיחה שכזו בוודאי כללה את איזכור כל מעשיהם הנפלאים שעשו עבור האדון ובעקבות כך הגמול הראוי להם בממלכתו.
התלמידים היו עסוקים בטובתם האישית, התמקדו בעצמם ולמענם ולכן זכו לביקורת מצד ישוע.
הגישה של התלמידים הייתה פסולה. זו גישה המובילה לקינאה, שנאה ופירוד. כל הדברים השנואים על אלוהים ושצריכים להיות רחוקים מליבו של כל מאמין בישוע.
ישוע לימד את תלמידיו מהם התכונות הנדרשות כדי להבטיח אחדות ואהבה בין ילדיו.
ישוע ציין שענווה הינה מעלה רצויה ובעבורה ניתן גמול נאות.
ענווה דורשת גישה כמו של ילד. טהורה, ללא אינטרסים אישיים.
ישוע לימד את תלמידיו שענווה כנה היא ביטול העצמי, הסרה של כל דבר בחיי שיש בו להפריע לי מלשרת את האדון בטוהר וקדושה.
בפסוק 10-14 ישוע מלמד את תלמידיו עיקרון חשוב במשל השה האובד.
אלוהים אוהב את כל ילדיו! אלוהים מוכן ללכת לכל מקום כדי להחזיר בן אובד. אלוהים שמח כל כך בכל פעם שבן שלו אשר חטא חוזר בתשובה ומתחבר שוב לשאר ילדיו.
המסר לתלמידים היה ברור:
במקום להתעסק בעצמכם, הביטו וראו איך ניתן לשרת ולהועיל לאחרים.
מה אתם עושים כדי להחזיר אח חוטא להתחברות טהורה, נעימה ומגינה? (יעקב ה')
כדי להגשים את רצון האדון, התלמידים זקוקים לענווה רבה ורצון לסלוח – הרבה לסלוח!
באווירה הזו ישוע אומר את פסוקים 15-35 שתפקידם ללמד אותנו איך להתייחס לאח חוטא, כך שהאח יסור מן החטא ויחזור להתחברות קדושה.
הבה נקרא את פרק י"ח פסוקים 15-20:
- "אם יחטא לך אחיך, לך והוכח אותו בינך ובינו לבד. אם ישמע לך, קנית לך את אחיך.
- ואם לא ישמע, קח אתך עוד אחד או שנים, כדי שעל־פי שנים או שלושה עדים יקום כל דבר.
- אם לא ישמע להם, הגד לקהילה; ואם לא ישמע גם לקהילה, שיהיה לך כגוי וכמוכס.
- אמן אני אומר לכם, כל מה שתאסרו על הארץ אסור יהיה בשמים וכל מה שתתירו על הארץ יהיה מתר בשמים.
- עוד אומר אני לכם, אם שניים מכם יסכימו עלי אדמות בכל דבר אשר יבקשו, היה יהיה להם מאת אבי שבשמים;
- כי במקום אשר שניים או שלושה נאספים לשמי שם אני בתוכם."
מכיוון שכולנו בני אדם, ברור לנו שאנו חוטאים ופוגעים זה בזה גם מבלי להתכוון לכך!
כשאנו נפגעים על ידי מילים או מעשה של אח באדון, אנו נוטים לשקוע בכאב ומעדיפים להתרחק מן האח הפוגע! תגובה שכזו, למרות שלעיתים מרגיעה את הרגש, הריהי פסולה ומבטיחה את הנתק בין האחים ולבסוף תוביל לפירוד ולהרס העדות של הקהילה.
בעיה שלא נפתרת מהר, כמוה כוירוס המשתולל במערכת. ההרס מובטח וגודל כל הזמן.
חשוב מאוד לציין שעלינו לפנות אל האח הפוגע קרוב ביותר למועד הפגיעה על מנת לא לתת לרגש הרע בתוכנו לגדול ולחשוב רעה נגדו: "רגזו ואל תחטאו, אל תשקע השמש על כעסכם, ואל תתנו מקום לשטן…" (אל האפסים ד' 26-27).
ישוע המשיח מלמד אותנו את הגישה הנכונה לפתור חטא וכל זאת כדי להבטיח:
- את הפסקת החטא
- החזרת השלום והאחדות בגוף המשיח. אחרי הכל, גם ישוע היה הולך כדי לחפש את השה האובד כדי להחזירו חי ושלם.
ישוע מלמד את התהליך הבא כדי להבטיח פתרון מבורך לכל בעיה.
- אם אחיך חטא לך, פנה אליו ביחידות. פנה אליו בענווה ואמור לו ממה נפגעת.
יתכן מאוד, כמו ברוב המקרים, שהאח בכלל לא היה מודע לכך שפגע בך!
במקרה שכזה האח יתנצל והשלום יבוא על מקומו.
במקרה שכזה מוטל על המתלונן לסלוח, לוותר ולהתפלל שגם יוכל לשכוח.
לעומת זאת, יתכן שהחטא אכן נעשה ביודעין!
אם תבוא בגישה מלאת ענווה כנה, יתכן מאוד שהתנהגותך מלאת האהבה תגרום לאח לחזור בתשובה ולתקן את דרכיו (אל הגלטים ו' 1). זכור: מטרת בואך אל אחיך היא לשאוף לשלום. השלום דורש מוכנות לסלוח וענווה רבה. אנא התפלל רבות כדי ששני תכונות אלו יהיו בך למכביר.
זכור! מטרת הפגישה היא לנסות ולשקם יחסים בגוף המשיח ולהביא שלום ואחדות.
מה קורה לעיתים קרובות בפועל? אנו חולקים את המקרה עם שאר האחים. בכך אנו חוטאים בחטא הרכילות ופוגעים בשמו של האח שלא נתנו לו הזדמנות לומר סליחה, וזה לא ראוי.
במקום לרסן את החטא ולהקטינו, אנו מוסיפים "שמן למדורה"! הבה לא נעשה כך!
אם תשמור על דיסקרטיות אתה תוכיח את אהבתך לאחיך וכך תזכה לאמונו.
- במידה והאח החוטא מסרב להכיר בעובדה שחטא ומסרב להתנצל, אנו רשאים לפנות לאח אחד או שניים אחרים כדי לחלוק עימם את העניין, להתפלל, ולחזור לדבר עם האח הפוגע.
שאלה: מי אלו האחים האחרים?
זיכרו שכאשר ישוע הדריך את תלמידיו, הקהילה עדיין לא נולדה.
ההוראות של ישוע התאימו למסגרת של אותה תקופה והדבר נכון גם היום למסגרת חברתית נתונה. במסגרת החברתית ההיא – כפרית – הכוונה לראשי הכפר או אחד מהמכובדים בכפר.
התשובות בהמשך מתייחסות למסגרת של גוף המשיח – הקהילה.
לפיכך:
ראוי שהעדים יהיו מאמינים בוגרים, רודפי שלום, כנים וענווים.
עדיף שיהיו מאותה קהילה. עדיף שהם יהיו כאלו המכירים את הבריות ומקובלים עליהם וכך יוכלו לפעול בלב המעורבים.
מכיוון שמאוחר יותר יש סיכוי שאותם עדים יעמדו מול הקהילה ויתארו את כל המקרה, לכן כדאי שהעדים יהיו מקרב שמשי או זקני הקהילה.
מטרת העדים הללו היא לא בהכרח להסכים איתך אלא לעזור לך ולאח החוטא להגיע לפתרון נכון וצודק של הבעיה.
לאור זאת, ראוי שהעדים יהיה אנשים שאינם חייבים לך דבר ושאינם "חותמת גומי" שלך. עליהם לומר את האמת ללא משוא פנים.
זכור: מי קבע שאתה צודק?
אולי האח השני פעל נכונה ואתה הוא זה שטועה והגיע למסקנה מוטעית?
תפקידם של העדים הנוספים זה לבחון את הבעיה, לעזור בקביעה (על פי דבר אלוהים) מי אכן חטא ולכן עליו להתנצל. בדרך כלל, כאשר אחים נוספים מוכיחים אח חוטא לאור דבר אלוהים, הם מהווים כוח השפעה חיובי כדי לעזור לו לסור מן החטא.
מדוע שניים?
דברים י"ז 6: "על פי שניים עדים או שלושה עדים יומת המת, לא יומת על פי עד אחד. יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה, ובערת הרע מקרבך…"
ראה גם י"ט 15.
על מנת לוודא שכל משפט יתבצע בצדק ואמת, אלוהים קבע הנחיות לעדות. אם שני עדים מוסרים עדות ללא סתירה, הרי שעדותם היא עדות אמת ועל סמך עדותם יקבע גורלו של החוטא!
- במידה והבעיה לא נפתרה בשלום בשלב זה, האח הנפגע יחד עם העדים פונים אל כל הקהילה.
כל כך חבל כשאנו לעיתים מגיעים לשלב זה. מה שרצינו כל כך שיישאר קטן ויעלם, בגלל חוסר ענווה ולעיתים חוסר אמונה הופך להיות פצע מכוער שכולם רואים.
כאשר העדים עומדים מול הקהילה ומוסרים את עדותם, כל הקהילה שומעת וכעת יכולה לפעול בחוכמה, ענווה ואהבה כדי להתקשר עם האח החוטא ולעודד אותו לחזור בתשובה, לסור מן החטא ולהתנצל. כעת האח החוטא מתמודד עם לחץ של קהילה שלמה.
האם הפעם ייכנע לרצון אלוהים ויסור מן הרע? הלוואי!
אם כן, הקהילה חייבת לסלוח ולעזור לאח לחיות חיים קדושים ולא לחזור על אותו החטא.
- במידה והאח החוטא מסרב להיכנע גם להוראת כלל חברי הקהילה, מוטלת על הקהילה החובה להרחיק את החוטא מתוכה. (שניה לתסלוניקים ג' 6, ראשונה לקורינתים ה', שניה לטימותיאוס ב' 23-26, טיטוס ג' 100).
משלב זה החוטא נחשב לאדם שאין להתחבר עימו שכן חייו מאופיינים בחטא נגד האדון ונגד גופו, הקהילה.
כל התהליך הזה מאוד כואב אך יש לו תכלית חשובה. גוף המשיח ובית אלוהים חייבים להיות ולהישמר טהורים. אח אמיתי ייכנע ויקבל על עצמו את ענוותו של המשיח. אח אמיתי יזכה לסליחה ועזרה למען לא יחטא שוב.
אדם שעובר את כל התהליך ללא חרטה גורם לשאר האחים והאחיות בגוף המשיח להתרחק ממנו ולפקפק בעובדת היותו נושע.
במקרה שכזה התהליך עזר לקהילה להרחיק ממנה נטע זר שאינו שייך לאדון ועלול להרוס את עדותה ולטמא אותה.
סליחה, חרטה, חזרה בתשובה כנה הינם סימנים מובהקים לאדם נושע שרוח אלוהים פועל בו.
על פי תכונות אלו יכולים להכיר אותנו כילדיו האמיתיים של האדון (אל הגלטים ה' 22-23, מתי ז' 20).
מדוע לא לפנות מיד לרשויות משפטיות?
בכל פעם שמאמינים תובעים מאמינים, הדבר פוגע בעדות שלנו ועלול להוות מכשול אמונה לאלו הרואים ושומעים את המקרה. עלינו לנצל כל הזדמנות לפתור את הבעיה במסגרת גוף המשיח ולא לפנות לבתי משפט עד כמה שניתן (ראשונה לקורינתים ו' 1-11).
כאשר כל האפשרויות מוצו, והחוטא עומד בעקשנותו, או במידה ומדובר במקרה שיש בו סכנה לחיי אדם, אז אין כל מניעה להשתמש ברשויות המשפט.
עלינו לזכור שאלוהים העמיד את הרשויות במקומן כדי להגן עלינו (אל הרומים י"ג). הלוואי שלא נצטרך להשתמש בהן בגלל חטאו של אדם המציג עצמו כמאמין.
ישוע לא סיים בפסוק 17 אלא הוסיף מספר נתונים קריטיים בפסוקים 18-20:
- "…אמן אני אומר לכם, כל מה שתאסרו על הארץ אסור יהיה בשמים וכל מה שתתירו על הארץ יהיה מותר בשמים.
- עוד אומר אני לכם, אם שניים מכם יסכימו עלי אדמות בכל דבר אשר יבקשו, היו יהיה להם מאת אבי שבשמים.
- כי במקום אשר שניים או שלושה נאספים לשמי שם אני בתוכם…"
רבותי, בכל פעם שנעשה משפט בבית הקהילה, עולים הקולות האומרים:
באיזו סמכות אתם שופטים וקובעים את גורלו של אדם?
אחים יקרים: אלוהים אוהב את בני האדם אך אין הדבר מלמד שאלוהים מתפשר על צדקתו וקדושתו בכל הקשור לגופו – הקהילה.
לקהילה ניתנה הסמכות לשפוט, וכוח השפיטה מבוסס על הצמדות לכתוב בכתבי הקודש.
לקהילה יש את החובה להרחיק ממנה חוטא המסרב להתוודות על חטא ושעלול להרוס את הקהילה.
לאור הנאמר, משמעות דבריו של ישוע הם כדלקמן:
תלמידים יקרים: כל מה שאתם אוסרים על הארץ (מתוך הכרת כתבי הקודש ומתוך החכמה שמוענקת לכם דרך נוכחות רוח הקודש שבכם), נאסר כבר בשמיים.
כל מה שתתירו על הארץ (מתוך הכרת כתבי הקודש ומתוך החכמה שמוענקת לכם דרך נוכחות רוח הקודש שבכם) כבר הותר בשמיים.
במשפטים הללו ישוע המשיח מעודד את השליחים ואחריהם את זקני הקהילות שמלוא כוחו של אלוהים עימהם בכל פעילותם בקביעת צדק בין האחים כל עוד הם נצמדים לכתוב בכתבי הקודש ומונחים על ידי רוח הקודש.
לפסוקים אלו גם תכלית חשובה נוספת.
על חברי הקהילה לכבד את החלטת זקני הקהילה בשופטם אח שחטא. כאשר גוף המשיח פועל כיחידה אחת, החוטא יבין מהר יותר שהטעות אצלו. אם הגוף מפוצל, חלק מחברי הקהילה ימשיך לנהל יחסי חברות עם החוטא ובכך מאפשר לו להישאר עם חטאו ולפצל את הגוף.
בפסוקים 19-20 ישוע אומר פסוקים כה מוכרים אך לעיתים קרובות אנו מפרשים אותם בדרך מוטעית.
- "…עוד אומר אני לכם, אם שניים מכם יסכימו עלי אדמות בכל דבר אשר יבקשו, היו יהיה להם מאת אבי שבשמים.
- כי במקום אשר שניים או שלושה נאספים לשמי שם אני בתוכם…"
לעיתים מאמינים אומרים שאם אנו שניים או שלושה, אז רוח הקודש בינינו. זה לא מה שפסוקים אלו מלמדים. רוח הקודש שוכנת בכל מאמין גם אם הוא לבד במדבר (ראשונה לקורינתים ג' 16, אל האפסיים א' 13-14).
ישוע המשיח הבהיר את הסמכות הכבירה שהוא מעניק לתלמידיו ולילדיו כשהם פועלים כעדים הקובעים גורלו של אדם אחר.
הסמכות הכבירה הזו לא נועדה להגביר את גאוותנו אלא ההפך, להגביר את ענוותנו ואת רצוננו ללמוד את כל דבר אלוהים והיטב.
הסמכות הזו נועדה להטיל יראה הגורמת לנו לחקור את נפשנו ולוודא שאנו באים אל האח בטוהר הלב ובסמכות הכתובים שאותם אנו יודעים על בוריים.
כגודל הסמכות שאלוהים מפקיד בידינו כך גודל היראה והענווה הדורשת צדק וטוהר שצריכה לשכון בלבנו.
כאשר ילדי אלוהים משרתים כעדים נאמנים המכירים את דבר אלוהים ומבקשים לאור הכתוב בדבר אלוהים, אלוהים מבטיח להם שכל שיבקשו ויחליטו הוא יכבד ויעשה!
(תהילים ל"ז 4-5, ראשונה ליוחנן ה' 13-15).
המוח של שמעון פטרוס התחיל לעבוד ולחשוב על התוצאות של סליחה ללא הגבלה.
כמה פעמים עלי ללכת אל האח ולומר לו שהוא חוטא? ואם האח יחזור על אותו החטא למחרת? שמעון פטרוס שואל את ישוע – האם ראוי לסלוח שבע פעמים?
הבה נקרא את פסוקים 21-22:
- "כיפא ניגש ושאל אותו: "אדוני, כמה פעמים יחטא לי אחי ואסלח לו? האם עד שבע פעמים?"
- השיב לו ישוע: "אינני אומר לך עד שבע פעמים אלא עד שבעים ושבע." [ישנם תרגומים שבהם כתוב – שבעים פעמים שבע]
שמעון פטרוס לא המציא את המספר הזה סתם כך. הפרושים ורבני התקופה ציינו שראוי לסלוח שלוש פעמים ואז האדם פטור מלסלוח. שמעון פטרוס ציין מספר גבוה פי שניים, כאילו אומר:
100% יותר מהפרושים זה בוודאי מעל ומעבר למה שאלוהים דורש, הרי, כמה פעמים עלינו לוותר ולספוג את העלבון, הפגיעה וההפסד? כמה פעמים עלינו להציג את הלחי השניה? כמה פעמים מותר לשאר בני האדם לחשוב אותנו לפראיירים ואנו עדיין נסלח להם באהבה ונדריך אותם לדרך האמת?
תשובתו של ישוע בפסוקים 23-35 הבהירה לשמעון פטרוס ולנו היום את כוונתו של אלוהים:
ישוע ציין מספר גבוה הרבה יותר – שבעים פעמים שבע (או שבע פעמים שבע) כדי לומר לשמעון פטרוס – אל תספור כמו שאני לא סופר! אלוהים סולח על דברים גדולים הרבה יותר ממה שאנשים סולחים זה לזה.
אז המשיל ישוע את המשל על העבד שהיה חייב סכום עתק לאדונו, סכום שככל הנראה הוא לא יכול היה לשלם והאדון סלח לו וויתר על כל חובו.
פסוקים 23-35:
- על כן דומה מלכות השמים למלך בשר ודם שרצה לערוך חשבון עם עבדיו.
- כאשר החל לחשב הובא לפניו איש שהיה חייב לו עשרת אלפים ככרי כסף.
- כיון שלא היה לו לשלם ציוה אדוניו למכור אותו ואת אשתו ואת בניו ואת כל אשר לו כדי
שישלם החוב.
- כרע העבד והשתחווה לו באמרו, 'אנא, היה סבלן כלפי ואשלם לך את הכל.'
- נכמרו רחמי האדון על העבד ההוא, פטר אותו וויתר לו על החוב.
- כשיצא העבד ההוא מצא את אחד מחבריו העבדים שהיה חייב לו מאה דינרים. תפס אותו בגרונו ואמר, 'שלם מה שאתה חייב!'
- נפל חברו לרגליו ובקש מאתו, 'אנא, היה סבלן כלפי ואשלם לך'.
- אלא שהוא לא הסכים ועוד הלך והשליך אותו לכלא עד אשר ישלם את החוב.
- כשראו חבריו העבדים את הנעשה התעצבו מאד ובאו וספרו לאדונם את כל אשר
היה.
- אז קרא לו אדוניו ואמר לו, 'עבד רשע, את כל החוב ההוא מחלתי לך משום שבקשת ממני.
- האם לא היית צריך גם אתה לרחם על חברך העבד כשם שאני ריחמתי עליך?'
- ובכעסו מסר אותו אדוניו לנוגשים עד אשר ישלם את החוב כלו.
- ככה גם אבי שבשמים יעשה לכם אם לא תמחלו איש לאחיו בכל לבבכם."
ישוע עונה לשמעון פטרוס על שאלתו בכך שמציין משל חדש שהלקח שלו חייב להיות מופנם בליבותיהם של בני מלכות אלוהים.
מה שאנו עתידים ללמוד מהמשל מתקשר לאופן התנהגותנו כאזרחי שמיים.
א. העבד התחנן וביקש מהמלך אורכה כדי לשלם את חובו והמלך ויתר לעבד שהיה חייב לו סכום עתק ובכך עשה עימו חסד רב.
ב. העבד מצא אחד מהאנשים החייבים לו, לא שהה לתחנוניו, לא הראה כלפיו שום חסד ומיצא עימו את הדין.
ג. המלך שמע אודות רשעתו של העבד שנסלח, והחליט לדרוש את חובו על פי צדק.
שמעון פטרוס:
עליך לסלוח כל הזמן כל עוד האח מבקש את הסליחה.
שמעון, לעולם לא תוכל לסלוח במידה שאלוהים סולח לך ולשאר האחים לאמונה.
מי שאינו מעריך את החסד שה' עשה עימו ולא עושה חסד עם אחרים, מסתכן בכך שה' יעשה עימו יותר צדק מאשר חסד ורחמים.
תלמידים זיכרו שאתם אזרחי מלכות שמיים.
למרות שאנו כרגע חיים בעולם הזה עלינו לחיות על פי כללי המלכות שלה אנו שייכים.
אנו שגרירי המשיח ומחויבים לייצגו לאור אופיו ותכונותיו.
זה לא קל לנו אך הוא הבטיח לתת לנו את כל הכוח לחיות חיים על פי רצונו.
לסיכום
א. אלוהים מצפה מאיתנו לסלוח לחייבים לנו באותה מידה שהוא סולח לנו על החטאים שאנו עושים נגדו כל יום. כמו שאלוהים סולח על הכל, הוא מצפה מאיתנו לסלוח על הכל.
רק לב המלא ברוח הקודש ומכוון לאדון יכול לסלוח באמת כמו שאלוהים סולח.
גם היום ובכל יום אנו חוטאים ולעיתים בזדון ומתחננים לסליחה של אלוהים ואנו זוכים לה.
עלינו לזכור שגם אלוהים אינו סופר את החטאים שהוא סולח. אחרי הכל כך גם ישוע לימד אותנו להתפלל: מתי ו' 12. (ראה גם ראשונה ליוחנן א' 9)
ב. אלוהים מצפה מילדיו התנהגות על פי אמת מידה המקובלת במלכות שמיים ולא על פי אמת מידה של חוטאים. העולם אינו נקודת הייחוס שלנו אלא דרכו ודברו של אלוהים בכבודו ובעצמו.
ג. אל לנו לדאוג מאלו המתמידים בחטא בזדון.
כשאדם בקהילה מתמיד בחטאים הפוגעים בזדון בשאר האחים וממשיך בדרכו בביטול התוכחה של האחים, הרי פרי עמלו מצביע על ליבו והוא יורחק מהקהילה. מתי ז' 20.
אלוהים נותן לקהילה מספיק כלים כדי לגונן עליה מאלו הרוצים לפגוע בילדיו במתכוון!
כשאנו מקריבים את חיינו עבור האדון, אז הוא נלחם לנו והניצחון מובטח.
ד. מי שאינו סולח מוכיח כי אינו מכיר את גודל הסליחה של אלוהים על חטאיו. מי שסולח באמת, הריהי מוכיח שהוא מבין את סליחתו של האדון ישוע על חטאיו.
מי שאינו סולח נשאר עם מועקה, צער, נקמה ושנאה. לב שכזה אינו מועיל לאדון.
מי שסולח נהנה מלב נקי.
מי שסולח מוכיח שהוא בן לאדון.
אני אסיים במילים של שאול בסוף האיגרת השניה לקורינתיים :
"סוף דבר, אחי, שמחו. היו לב אחד, חיו בשלום, ואלוהי האהבה, והשלום יהיה עימכם. ברכו לשלום איש את רעהו בנשיקה קדושה." בדרך זו כולם ידעו שאנו תלמידיו של ישוע ויתנו לו כבוד.