נחמיה פרק ח'

"חדוות יהוה היא מעוזכם" – אסיפת עם לכבוד גמר בניית החומה באחד בתשרי, חג התרועה – חוגגים את חג הסוכות

חדוות יהוה היא מעוזכם

אסיפת עם לכבוד גמר בניית החומה באחד בתשרי — חג התרועה

חלוקת הפרק:

פסוקים 1-3: אסיפת עם לכבוד גמר בניית החומה באחד בתשרי — חג התרועה;

פסוקים 4-8: הטקס וסדר הקריאה בתורה;

פסוקים 9-12: רושם הקריאה על הציבור, מנהיגי העדה מעודדים אותם לשמוח;

פסוקים 13-15: המשך האסיפה והקריאה ביום למחרת;

פסוקים 16-18: חגיגת חג הסוכות וקריאה בתורה בכל ימי החג.

יום זיכרון תרועה

לאחר שנחמיה מפרט בפרק ז את שמות בני ישראל אשר עלו בפועל ליהודה עם עזרא, ואת כמות הצאן, המקנה, בהמות המסע, הזהב והכסף, הוא מסיים את הפרק במשפט:

"וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם."

ובכן, מה מיוחד בחודש השביעי?

בספר ויקרא כג מפסוק 23 עד 44 משה מקריא לבני ישראל את מועדי יהוה שעליהם לחגוג בחודש תשרי (שהוא החודש השביעי):

בראשון לחודש — יום "זכרון תרועה" —
יום שבתון, קריאה בדבר אלוהים וחקר נפש.

בעשירי לחודש — יום הכיפורים —
היום היחיד בשנה בו הכוהן הגדול נכנס לתוך קודש הקודשים ובידו דם קורבן חטאים עבורו ועבור כלל עם ישראל.

בחמישה עשר לחודש — חג הסוכות —
במשך שבעה ימים העם יושב בסוכה וביום השמיני — עצרת.

מה ביקש העם מעזרא הכוהן — מנהיגו הרוחני, ומדוע?

פסוקים 1-3:

1 וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם; וַיּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסּוֹפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּוֹרַת משֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל.

2 וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכּוֹהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכל מֵבִין לִשְׁמוֹעַ, בְּיוֹם אֶחָד לַחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.

3 וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם, מִן הָאוֹר (תחילת היום) עַד מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד (בנוכחות) הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים, וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה.

כאמור, חומות העיר ירושלים שופצו וכל ניסיונות האויבים להפסיק את העבודות נכשלו. נחמיה פעל בקרב העשירים והנושים, למען ישמטו את חובות העניים. רבים הבינו שיד אלוהים בדבר והחלה התעוררות רוחנית בקרב העם (ו 16):

"…וַיֵּדְעוּ כִּי מֵאֵת אֱלֹהֵינוּ נֶעֶשְׂתָה הַמְּלָאכָה הַזֹּאת."

נחמיה לא הדגיש עד כה את עזרא ומעורבותו, והנה בפרק ח עזרא ניצב במרכז העניינים:

עזרא הסופר

עזרא עלה ליהודה 13 שנים לפני נחמיה (בשנת 458 לפנה"ס).

באותה מידה שנחמיה פעל בכל מאודו בתחום המדיני ועשה בו חיל, כך פעל עזרא הסופר בתחום הדתי-רוחני. עזרא הכוהן היה צאצא ישיר של אהרון, אחיו של משה, ונתונים נוספים על אודותיו כתובים בספר עזרא ז 1-7. כאן הוא זוכה לתואר "הסופר" כדי להדגיש את עיסוקו בהוראת התורה. נחמיה ועזרא פעלו כצמד במידה רבה, כמו יהושוע הכוהן הגדול וזרובבל בתקופת זכריה הנביא — בסביבות שנת 520 לפנה"ס.

העם התאסף בכיכר (רחוב) שליד שער המים (שער זה נמצא בירידה משער האשפות של היום, ליד חניון גבעתי).

איזו משמעות יש למקום המפגש?

א. מן הסתם השטח הפתוח בצמוד לשער היה מתאים לאסיפת עם.

ב. ראוי לקרוא את דבר אלוהים ליד מקור מים. הדבר מזכיר לנו מי מקור חיינו.

כארבע מאות ושמונים שנים מאוחר יותר, בחג הסוכות, עמד בקרבת המקום האדון ישוע המשיח וקרא:

"… מִי שֶׁצָּמֵא יָבוֹא נָא אֵלַי וְיִשְׁתֶּה! הַמַּאֲמִין בִּי כִּדְבַר הַכָּתוּב, נְהָרוֹת שֶׁל מַיִם חַיִּים יִזְרְמוּ מִקִּרְבּוֹ" (יוחנן ז 37-38).

ישוע המשיח גם אמר על עצמו:

"… אֲבָל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם אֲשֶׁר אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לֹא יִצְמָא לְעוֹלָם; הַמַּיִם שֶׁאֶתֵּן לוֹ יִהְיוּ בּוֹ לִמְקוֹר מַיִם נוֹבְעִים לְחַיֵּי עוֹלָם" (יוחנן ד 14).

העם התאסף "כְּאִישׁ אֶחָד" — משמע, כולם באו עם מטרה אחת ובלב אחד. כולם הגיעו כדי לחגוג את חגי יהוה כשהם דורשים לשמוע את דבר התורה, מוכנים "לשתות" כל מילה מדבר אלוהים.

"סֵפֶר תּוֹרַת משֶׁה" הוא חמשת חומשי התורה — בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים.

האם עזרא קרא כל פסוק מבראשית ועד סוף ספר דברים?

ספק אם ניתן לעשות זאת בחצי יום, יחד עם פרשנות, אבל בוודאי עזרא קרא את מצוות התורה שאלוהים דורש מהעם כדי שיחיו ויתברכו.

הערה:

יש הטוענים שהקהל דיבר והבין ארמית בעוד התורה נקראה בעברית, ולכן היה צורך לתרגמה. מהכתוב לא עולה שהלוויים "תרגמו", אלא פירשו. בפסוקים 7-8 נאמר שהם "מְבִינִים אֶת הָעָם לַתּוֹרָה", "…וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ, וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא". לאור זאת אני אוחז בדעה שהנוכחים (לפחות הרוב) הבינו עברית אך היו זקוקים לפרשנות. הרי גם אנחנו היום זקוקים להסבר ולפירוש על מנת להגיע להבנה נכונה ועמוקה של פסוקים מדבר אלוהים.

אלוהים שומר על דברו

שימו לב שספר התורה נשמר למרות המלחמות, הכיבושים, הרס העיר, שריפת המקדש וחורבן הארץ על־ידי אויבים לאורך השנים.

אלוהים בריבונותו שומר את דברו מהרס, כי הישועה באה על־ידי שמיעת דבר אלוהים (אל הרומים י 17: "לְפִיכָךְ הָאֱמוּנָה בָּאָה בִּשְׁמִיעָה וְהַשְּׁמִיעָה — בְּהַכְרָזַת דְּבַר הַמָּשִׁיחַ").

עצם העובדה שכתבי הקודש המלמדים על אודות אלוהים ורצונו עבור בני האדם נשמרו לאורך כל תקופות ההיסטוריה, היא חלק מחסד אלוהים עבור האנושות.

"רוצים לשמוע את דבר אלוהים!"

הקהל דרש מעזרא לקרוא להם את הכתוב בתורה.

"וַיִּקְרָא בוֹ … מִן הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם." — מוקדם בבוקר, מתחילת היום, ממש מעת פרוץ קרני השמש הראשונות, החל עזרא הסופר לקרוא את דבר אלוהים באוזני בני ישראל ("אוֹר הַבֹּקֶר" — ראה שופטים טז 2; שמואל א יד 36).

מי היה נוכח? — גברים ונשים.

מאיזה גיל? — מהגיל שבו האדם מבין את מה שהוא שומע. ז"א שבמעמד הזה נשארו התינוקות בבית, כדי לאפשר לכל המבינים להתמקד בדבר אלוהים ולהבין אותו.

שימו לב שאלוהים מצווה על עם ישראל לקרא בדברו דווקא ביום זה — חג התרועה, הראשון בחודש תשרי.

מה עשו כל הנוכחים?

הקפידו להקשיב, ללמוד ולהפנים את דבר אלוהים שהם שומעים מפי עזרא.

טקס וסדר הקריאה בתורה

פסוקים 4-8:

4 וַיַּעֲמוֹד עֶזְרָא הַסּוֹפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ (במה) אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר, וַיַּעֲמוֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה עַל יְמִינוֹ; וּמִשְּׂמאלוֹ פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה, זְכַרְיָה, מְשֻׁלָּם.

5 וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל הָעָם, כִּי מֵעַל כָּל הָעָם הָיָה, וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם.

6 וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת יְהוָה הָאֱלוֹהִים הַגָּדוֹל, וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם: אָמֵן אָמֵן (אמת ונכון) בְּמוֹעַל יְדֵיהֶם, וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה אַפַּיִם אָרְצָה.

7 וְיֵשׁוּעַ וּבָנִי וְשֵׁרֵבְיָה, יָמִין, עַקּוּב, שַׁבְּתַי, הוֹדִיָּה, מַעֲשֵׂיָה, קְלִיטָא, עֲזַרְיָה, יוֹזָבָד, חָנָן, פְּלָאיָה וְהַלְוִיִּם מְבִינִים אֶת הָעָם לַתּוֹרָה, וְהָעָם עַל עָמְדָם.

8 וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלוֹהִים מְפוֹרָשׁ, וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא.

עזרא הסופר מתחיל לקרוא בדבר אלוהים, ומימינו ומשמאלו על הבמה ניצבים 13 אנשים — ככל הנראה כוהנים נוספים.

מדוע ניצבת קבוצת המכובדים ליד עזרא?

כדי להראות הסכמה פה אחד לכל אשר נאמר מדבר אלוהים. כך כל העם רואה ושומע מסר אחד, מאוחד, אשר כל מנהיגיהם מסכימים עמו.

המסר חייב להיות אחיד

העיקרון הזה נכון מול עם, מול קהילה וכן גם בתא המשפחתי.

כאשר אחד ההורים ממשמע את הילדים וההורה השני עומד לצדו כשפניו ושפת גופו מביעים הסכמה, הילדים מבינים שההורים מאוחדים וכי ההוראה צודקת. אחדות שכזו יוצרת לחץ חיובי על הילדים להיכנע להוראת ההורים, שהיא לטובתם.

כבוד לתורה — וכבוד לאלוהים

כאשר עזרא פתח את ספר התורה, העם עמד.

העמידה ביטאה את הכבוד שהעם רוכש לדבר אלוהים. הם הבינו את חשיבות המאורע שבו הם משתתפים. קיימת פרשנות נוספת הטוענת שהמילה "עמדו" משמע "שתקו" — "עמדו מלדבר".

עזרא החל בברכות המפארות את אלוהים, ובני העם הביעו את הסכמתם לנאמר. הם שקדו, הניפו ידיהם ואמרו: "אמן ואמן!"

והנה, כאשר עזרא קורא בדבר אלוהים, קבוצת לוויים פירשו והסבירו לעם את מצוות אלוהים.

פעולתו של עזרא היא דוגמא ומופת לכולנו.

עזרא לא קרא בדבר אלוהים רק כדי לצאת ידי חובה. הוא ידע שדבר אלוהים חייב להיות מובן לכל אדם למען יחיה לאור הדרכת אלוהים.

רבים מאיתנו קוראים בדבר אלוהים, אך אני שואל:

כמה מאיתנו עוצרים בפסוק סתום או קשה להבנה ומתעכבים להבינו?
כמה מאיתנו קוראים פרק והוגים בו כדי ללמוד את מרב הלקחים?

כמו שאלוהים אינו מסתפק בהבאת הקורבן למזבח אלא דורש שינוי פנימי, כך הוא אינו מסתפק בקריאה מתוך שגרה. חשוב לו הרצון והמאמץ מצדנו להבין, וזאת כדי שנציית כחפץ רצונו.

השקיעו זמן להבין

שימו לב לפסוקים 7-8:

8 וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלוֹהִים מְפוֹרָשׁ, וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא.

עזרא הקפיד לאפשר ללוויים להסביר כל הוראה עד שכל העדה הבינה.

"שׂוֹם שֶׂכֶל." — מן הפסוקים הללו ניתן להסיק כי לאחר שעזרא קרא מצווה או הוראה, הלוויים הסבירו את משמעותה ואת ההנחיות שבה באופן כה ברור, עד כי ניתן היה לומר שהם "הכניסו שכל" לכל שומע, וכל הקהל הבין את הנאמר.

אני פונה להורים: האם אתם קוראים לילדיכם את סיפורי התנ"ך ומוודאים שהם מבינים?

לזכור פסוקים וסיפורים מהתנ"ך זה טוב! אך אין הם מגשימים את ייעודם אם האדם אינו מבין את המסקנות והלקחים שעליו לאמץ וליישם בחייו האישיים.

דבר אלוהים חי ופועל

ואיך השפיעה קריאת דבר אלוהים ופירושו על הקהל?

פסוקים 9-12:

9 וַיאמֶר נְחֶמְיָה, הוּא הַתִּרְשָׁתָא, וְעֶזְרָא הַכּוֹהֵן הַסּוֹפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם: הַיּוֹם קָדוֹשׁ הוּא לַיהוָה אֱלוֹהֵיכֶם, אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ. כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. 10 וַיּאמֶר לָהֶם: לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ (למי שאין לו)כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדוֹנֵינוּ, וְאַל תֵּעָצֵבוּ, כִּי חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם.

11 וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמוֹר: הַסּוּ, כִּי הַיּוֹם קָדוֹשׁ, וְאַל תֵּעָצֵבוּ.

12 וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת, וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה, כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם.

בפסוק 9 נחמיה נקרא "הַתִּרְשָׁתָא". זאת כדי להבדילו מאדם אחר בשם נחמיה אשר עלה ליהודה יחד עם זרובבל בן שאלתיאל ויהושע הכוהן הגדול שנים רבות לפני כן (הוא מוזכר בפרק ז 7: "הַבָּאִים עִם זְרֻבָּבֶל, יֵשׁוּעַ, נְחֶמְיָה, עֲזַרְיָה… מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל"). המילה "תִרְשָׁתָא" היא תואר כבוד למושל (נחמיה י 2). המקור ככל הנראה פרסי ומשמעותו אינה ברורה.

והנה, כאשר הקהל שמע את מצוות אלוהים, ולאחר שהלוויים והכוהנים פירשו כל מצווה, הבין העם את גודל ריחוקו מרצון אלוהים. הראיה הברורה של מצוות אלוהים גרמה לכל העם תוכחה על חטא. פתאום התברר להם עד כמה הכפישו את שם אלוהים בעיני הגויים לאורך שנים רבות. הם הבינו עד כמה אלוהים השפיע את חסדו עליהם. אף־על־פי שהם פעלו נגד רצון אלוהים לאורך תקופה כה ארוכה, אלוהים לא שילם להם באותו מטבע, אלא הרעיף עליהם חסדים רבים.

אז הבינו בני העם שעלייתם לארץ ההבטחה, שיקום החומות והרתעת האויבים נעשו בכוח אלוהים ובחסדו ולא מפאת כוחם וחכמתם האישית.

החשיפה לדבר אלוהים יחד עם לב מוכן להקשיב ולתקן, הם מתכון לברכה רבה.

חזרה בתשובה

דבר אלוהים הוכיח את הקהל. כעת בני העם מצטערים על חטאיהם; הם בוכים, מתאבלים ומתחננים שאלוהים יסלח להם ולא יענישם (ראה דברים כז-כח).

הם שמעו את מצוות התורה והבינו עד כמה אלוהים שונא חטא ומעניש חוטאים. הם הבינו שחסדו של אלוהים לא ימשיך לעד, ואם לא יחזרו בתשובה מיד הם עלולים לחוות את שחוו אבותיהם כאשר נכבשו על־ידי עמים זרים ונלקחו לגלות.

התנהגותם הייתה הוכחה שההתוודות על חטא והחזרה בתשובה היו אמיתיות.

בעקבות הסליחה באה השמחה

נחמיה ראה את הכנות שבהתוודות העם ואת תשובתם הבלתי מסויגת לאלוהים. עובדות אלה איפשרו לו להדריך את בני עמו להפסיק להתאבל ולהתחיל לשמוח:

10 וַיּאמֶר לָהֶם: "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדוֹנֵינוּ, וְאַל תֵּעָצֵבוּ, כִּי חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם."

למה הכוונה במילים "חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם"?

כאשר אלוהים שמח ממעשיכם ומרוצה ממצב לבכם, אז הוא מברך אתכם בכך שהוא:

מגן עליכם מפני אויביכם — הוא נלחם למענכם;
מספק את כל צורכיכם;
שומר את השלום שבלבכם — הוא מסיר דאגה ומבטיח לפעול למענכם בכל תחום.

במילים פשוטות: אם אתם ממלאים באהבה ובאמונה את רצון אלוהים, אזי אתם מוגנים לחלוטין.

מילותיו של נחמיה תואמות לנאמר במזמור לז 4-5:

"וְהִתְעַנַּג עַל יְהוָה, וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ; גּוֹל עַל יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה."

אותו עיקרון נמצא במתי ו 33:

"אַתֶּם בַּקְּשׁוּ תְּחִלָּה אֶת מַלְכוּתוֹ וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְכָל אֵלֶּה יִוָּסְפוּ לָכֶם."

עלינו לזכור שתכלית קיומנו היא לפאר את אלוהים בעבור החסד הרב שהעניק לנו בדם הפדות של המשיח ישוע (אל האפסים א 7, 12, ב 10; טיטוס ב 14).

כאשר אנו מקיימים את רצון אלוהים באמונה ובאהבה, אנו מפארים את שמו. בכך אנו מכריזים שרצונו עליון לכל דעה ושאיפה שלנו. כאשר אנו חיים כך, אנו זוכים למלוא ברכותיו של אלוהים.

מכאן, ביטחונו של המאמין אינו תלוי במיקום גיאוגרפי, אלא במיקום רוחני. אם אתה קרוב לרגלי האדון, אז אתה בטוח לחלוטין.

איך אני יודע אם אני קרוב לאלוהים ומשמח אותו?

דבר אלוהים הוא המדד של מה נכון ומה פסול. קריאה ולימוד דבר אלוהים עוזרים לי לדעת את המרחק שלי מרצון אלוהים.

בכך שבני העם התוודו על חטאיהם, הם למעשה דרשו שלום עם אלוהים. הם ביטאו את נכונותם למלא אחר מצוותיו של הבורא. כעת התאפשר לנחמיה להורות להם לשמוח ולחגוג.

לומדים את דבר-ה' — ומצייתים לו

בהמשך נראה כיצד העם ביטא את החזרה בתשובה.

פסוקים 13-18:

13 וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם, הַכּוֹהֲנִים וְהַלְוִיִּם, אֶל עֶזְרָא הַסּוֹפֵר, וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה.

14 וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד משֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.

15 וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלַיִם לֵאמוֹר: "צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבוֹת, לַעֲשׂוֹת סֻכּוֹת כַּכָּתוּב!"

16 וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרוֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלוֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם.

17 וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת, כִּי לא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן־נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא, וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאוֹד.

18 וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלוֹהִים יוֹם בְּיוֹם, מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, וַיַּעֲשׂוּ חָג שִׁבְעַת יָמִים, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט.

ביום למחרת נאספו ראשי העם אל עזרא כדי להמשיך ללמוד את דבר אלוהים. בקוראם בספר ויקרא פרק כג הם למדו כי בחג האחרון שבחודש תשרי, בני ישראל נדרשים לשבת שבעה ימים בסוכות. ללא כל דחייה יצאה ההוראה לבניית סוכות בכל מקום, והעם החל לאסוף את הענפים והחומרים הדרושים.

שימו לב שנחמיה מציין את העצים המוזכרים בספר ויקרא כג 40 כחלק מארבעת המינים ("וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ־עָבֹת, וְעַרְבֵי־נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יהוה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים").

"כִּי לא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן־נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." — נחמיה מציין שהעם לא חגג כך את חג הסוכות "מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן־נוּן" — זאת אומרת מאז כניסתם לארץ המובטחת.

הייתכן שעם ישראל לא חגג את סוכות במשך כ-900 שנים?

בדברי הימים-ב ז 8-10 ובעזרא ג 4 דווח על חגיגת חג הסוכות כהלכתו.

אם כן, למה מתכוון נחמיה?

כוונתו של נחמיה כי מאז שנכנסו בני ישראל לארץ ההבטחה, לא חגגו את חג הסוכות בשמחה, בהתלהבות ותוך כדי התעוררות רוחנית, כפי שעשו זאת באותו החג.

בכל ימי החג זכו בני יהודה לשמוע את דבר אלוהים שנקרא על־ידי הכוהנים. ביום השמיני התאסף העם לסיום חג הסוכות, כפי שהתורה מצווה (ויקרא כג 36: "שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה; בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא־קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה עֲצֶרֶת הִוא, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ").

שים לב!

העם קרא בדבר אלוהים ומיד הוציא את דרישותיו של אלוהים לפועל.

זו בדיוק צריכה להיות גישתנו כאשר אנו לומדים מדבר אלוהים. אנו לומדים מהו הנכון והראוי לעשות ומיד מיישמים את הלקח בחיינו היומיומיים.

קריאה שאינה גורמת לשינוי בחיינו אינה נובעת מאמונה ומאהבת אלוהים.
קריאה שאינה מאפשרת לדבר אלוהים להיחרט על לבנו ולגרום לנו להתוודות על חטא, היא נובעת מלב שאינו פנוי ונתון לרוח אלוהים.

מאמין נושע נכנע להוראת דבר אלוהים ומאפשר לאלוהים להשתמש בחייו למען יתפאר שם אלוהים.

לסיכום:

א. עזרא קרא ופירש את דבר אלוהים כדי שהעם יבין ויישם את הלקחים בכל תחומי החיים.

כך גם עלינו ללמד בקהילה, ואת ילדינו בבית.

ב. דבר אלוהים שאנו שומעים ולומדים נועד להדריך אותנו בדרך האמת, הצדק והטוהר של אלוהים. דבר אלוהים מוכיח אותנו על חטא ומעודד אותנו להתוודות עליו ולהתרחק מן הרע על כל צורותיו.

אם אנו מציגים עצמנו כילדי אלוהים, דבר אלוהים חייב לגרום לשינוי בחיינו.

ג. כשאנו חיים ופועלים על פי רצון אלוהים, אלוהים מרוצה. וכאשר אנו מתענגים על רצונו, הוא עונה לתחינותינו ומשאלותינו ופועל למעננו בכל תחום.

כשאנו חיים במרכז רצונו של אלוהים — שם אנו מוגנים ושם כל כוחו ומעורבותו מובטחים לנו.

חדוות ה' היא מעוזכם!