ראשונה לקורינתיים פרק ב 1-5
כותרת: דרושים – עדים נאמנים.
בפרק א שאול השליח מבהיר שחכמת אלוהים, הבשורה, נחשבת לרעיון מוזר, טיפשי ודחוי בעיני היוונים והיהודים.
למרות זאת, רק לבשורה יש כוח להתגבר על המוות שהינו קללת החטא ולכסות את המאמינים בישוע בצדקה אלוהית, בצדקה של ישוע.
רק לבשורה, שהיא חכמת אלוהים יש הכוח לשנות אדם מבפנים (הצדקה, התקדשות, גאולה), כדי שחייו יידמו לישוע.
אם כן, הבשורה היא לא איזו פילוסופיה פרי מוחו של אדם כלשהו, יהיה חכם אשר יהיה, אלא היא דבר האמת של אלוהים, הביטוי הגבוה ביותר לאהבת אלוהים, גבורתו וחסדו עבור בני אדם חוטאים.
ולכן, כאשר חייו של המאמין בבשורה משתנים, אל למורה או למטיף לנכס לעצמו את השינוי שחל באדם שקיבל את הבשורה, אלא לתת את מלוא הכבוד רק לאלוהים.
מסיבה זו שאול השליח מסיים את פרק א במילים: "כדי שהמתהלל יתהלל ביהוה, כמו שגם כתוב…".
שאול מצטט מדברי הנביא ירמיה ט 22-23: "כה אמר יהוה אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגיבור בגבורתו. אל יתהלל עשיר בעושרו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי כי אני יהוה עושה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום יהוה."
בפרק ב שאול מפרט איך הוא מיישם את בטחונו בכוח הבשורה בשירותו בקרב הקורינתיים. שאול אינו מנסה לרכוש את לב השומעים בתכסיסים פילוסופיים, או מנסה לדלל את הבשורה כדי שתהיה מושכת יותר, אלא משאירה טהורה ונקייה. כך כל שינוי לטובה שיתרחש בחיי השומעים יניב הודיה לאלוהים ולא לאדם.
דרכו של שאול היתה מנוגדת לתרבות שהקורינתיים היו רגילים לה.
הקורינתיים העריכו והיללו מטיפים רק אם דבריהם סיפקו את תאוות שומעיהם או הציפו את שומעיהם בפילוסופיות וידע אישי שנועד להלל את עצמם ויכולותיהם.
אז, לפנינו הנוסחה להטפה משנת חיים, לאור עדות משירותו של שאול השליח.
שירות בכוח הרוח
1 וַאֲנִי, אַחַי, כְּשֶׁבָּאתִי לְהוֹדִיעַ לָכֶם אֶת סוֹד אֱלֹהִים, לֹא בָּאתִי אֲלֵיכֶם בְּמִלִּים רָמוֹת אוֹ בְּרוֹמְמוּת חָכְמָה. 2 הֶחְלַטְתִּי אָז שֶׁלֹּא לָדַעַת דָּבָר בְּקִרְבְּכֶם זוּלַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְהוּא — צָלוּב. 3 וַאֲנִי בְּחֻלְשָׁה וּבְפַחַד וּבִרְעָדָה רַבָּה הָיִיתִי אֶצְלְכֶם. 4 דִּבּוּרִי וְהַטָּפָתִי לֹא לֻוּוּ בְּפִתּוּיֵי מִלִּים שֶׁל חָכְמָה אֱנוֹשִׁית, אֶלָּא בְּהוֹכָחָה שֶׁל רוּחַ וּגְבוּרָה, 5 כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּסָּמֵךְ אֱמוּנַתְכֶם עַל חָכְמַת בְּנֵי אָדָם אֶלָּא עַל גְּבוּרַת אֱלֹהִים."
הטפת הבשורה שמשנה חיים:
א. הטפת הבשורה אינה מתבססת על יכולת אינטלקטואלית וכוח פיזי אישי אלא על עדות אמת – כתבי הקודש.
ב. הטפת הבשורה נעשית בענווה, ממקדת את עיני השומעים לאדון ישוע, כי ממנו הגבורה ולו הכבוד.
א. הטפת הבשורה אינה מתבססת על יכולת אינטלקטואלית וכוח פיזי אישי אלא על עדות אמת – כתבי הקודש.
אחים ואחיות אהובים ויקרים.
ראו איזה אלוהים נפלא יש לנו – הוא ממש לא זקוק לחכמה שלנו כדי לשנות את חיי האנשים השומעים לנו.
אלוהים אינו מבקש מאיתנו להמציא רעיונות ולשכנע אנשים בפלפולי מילים על מנת שיאמינו בישוע וייכנעו לפניו כאדון ומושיע מכפר חטאים.
אלוהים לא שוכר סוכני מכירות מדופלמים המסוגלים לשכנע לקוחות במתיקות הפה כדי שיקנו מוצר פגום.
מה שאול אומר? "…כְּשֶׁבָּאתִי לְהוֹדִיעַ לָכֶם אֶת סוֹד אֱלֹהִים,…" (פ. 1)
אני באתי אליכם כעד נאמן, לחלוק אתכם את מה שראו עיני ושמעו אוזניי.
שאול השליח הינו אדם בעל ניסיון כאחד שנלחם נגד הבשורה, פגע במשרתי אלוהים, אך זכה לחסד של סליחה ומפגש אישי עם ישוע בדרך לדמשק.
כעת שאול השליח בא כעד נאמן כדי להציג את האמת של אלוהים, את הסוד הנפלא של הבשורה כדי שהיא תשנה את חייהם כפי ששינתה את חייו.
שאול לא הוסיף אף לא אות קטנה לדבר הבשורה, אלא לימדה כפי שהיא מפורטת בכתבי הקודש.
שאול הציג את חוט השני של הבשורה לאורך התנ"ך כדי להראות איך תכנית הישועה של אלוהים התגשמה בישוע המשיח בן האלוהים (אל הרומים י 4).
הופעתו של ישוע בזמן הנתון ומותו על הצלב ותקומתו מן המתים מהווה עדות לאמיתות דבר אלוהים.
לשאול לא היה כל צורך ליפות את הבשורה או לעגל פינות.
מדוע?
כי לבשורה יש את כוח הבריאה של אלוהים. לבשורה של ישוע יש את הכוח לנצח את המוות ולהעניק חיי נצח לכל הקוראים בשם ישוע לסליחת חטאים.
שאול השליח הוא עד נאמן לכוח ולאמת של הבשורה.
שימו לב!
אם היה לאחד השליחים את הזכות והיכולת להתרברב בתארים אקדמיים ויכולת פילוסופית, אז זה היה רק שאול השליח (ראה אל הפיליפים ג).
אם היתה קהילה המלאה באוהבי פילוסופיות ומאדירי כבוד לפילוסופים, זו הייתה קהילת קורינתוס.
והנה, שאול אינו מסתמך על פלפולי לשון ומדרשי משנה, שהיו ידועים לו, אלא מבסס את לימודו אך ורק על הכתוב בדבר אלוהים – כי שם כוח הבריאה ושם האמת המנצחת את המוות ומעניקה חיי עולם לדורשיה.
שאול מסתמך על הכוח של אלוהים בכתבי הקודש ולא על יכולתו של אדם, יהיה חכם אשר יהיה.
מדוע שאול השליח מבקר קשות את הפילוסופים הללו?
כי לחכמת האדם, לפילוסופיות של העולם הדוחה את ישוע אין את הכוח להתגבר על המוות ולנצחו. אין להם הכוח לתקן אלא להנציח את הנזק והרע.
יש להם הכוח להסיט את לב האדם מן האמת ולנסות להנציח את ריחוקו מאלוהים. יש להם הכוח למשוך את לב בני האדם לעבר דארווין ושאר מחוללי רעיונות הנוגדים את הכתובים.
יש להם הכוח להעניק שלווה זמנית. יש להם הכוח לרמות את הנפש עד שהיא נפגשת עם אלוהים כדי לשמוע שהיא נידונה לאגם האש…, אך אין להם הכוח לנצח את המוות ולהעניק חיי נצח למאמינים בהם.
יש להם הכוח למקד את עיני השומעים אליהם וליהנות מכבוד אנשים ורווח חומרי, איך אין להם היכולת לתלמד אדם אחד מבחינה רוחנית כדי להידמות לישוע.
אין להם הכוח לטהר נפש חוטאת ולהחזירה להתחברות קדושה עם אלוהים. הם הולכים לאבדון ומושכים אחריהם כמה נפשות שהם יכולים.
עד כמה שקשה לשמוע או לומר זאת, כל הפילוסופים והמורים הדוחים את הבשורה ומלמדים בשורה אחרת, אינם אלא משרתי השטן ולא משרתי אלוהים, גם אם אינם מודעים לכך.
אז הנה, שאול השליח היה בעל כל התארים הגבוהים אך עמד מול הקהל כעד נאמן לפשטות הבשורה.
אחלוק עימכם עדות ששמעתי וראיתי את תוצאותיה בביקור במספר קהילות בטרנסילבניה (רומניה) בשנת 2024).
כשביקרתי בקהילות, הסביר לי הרועה שכל הקהילות באיזור נולדו משירותו של אחד האיכרים שפעל כך:
אותו עד נאמן של ישוע לקח שולחן ועותק של כתבי קודש והלך לכל כפר. שם ישב ולימד מן הכתובים את אמת הבשורה.
אותו איכר היה אדם פשוט אך נאמן לכתבי הקודש.
שירותו הנאמן היה גרעין שהניב עשרות קהילות של מאמינים בישוע, עד היום.
מה המשמעות של האמת הנפלאה הזו?
כל אחד מאיתנו שקיבל את ישוע באמונה מוסמך לבשר, לחלוק את האמת של אלוהים להושיע חוטאים, ולקרא לבני אדם לחזור לנוכחות אלוהים כשהם לובשים את צדקת ישוע.
כל שעליך לעשות זה להיצמד לאמת הכתובה. להיות עד נאמן של הבשורה ומה האדון ישוע חולל בחייך.
לא להמציא רעיונות שאינם מכתבי הקודש.
לא לפחד או להרגיש נבוך מהתגובות של האנשים, אלא להיצמד לאמת הכתובה כדי להיות עד נאמן של ישוע, של הבשורה.
אין צורך בתעודת בגרות או דיפלומה כזו או אחרת.
התנאי הבסיסי והאחד – לדבר אמת באהבה.
כאשר אדם פשוט אומר לפרופסור מכובד שבגלל ישוע המשיח חייו מלאי שלום, האחדות ממלאת את נישואיו ואלוהים מאיר פניו אליו, אותו פרופסור מהולל מתמלא בקנאה למרות כל התארים האקדמיים שלו!
הלקח הזה של אמירת הבשורה בצמוד לכתוב בכתבי הקודש חייב להיות מיושם בכל פעם שאנו מלמדים מכתבי הקודש.
אנשים לא באים לשמוע בקהילה פילוסופיה או תחכומי מילים אלא את האמת הטהורה מדבר אלוהים.
אנשים באים לשמוע אמת, והאמת על ישוע, משחררת.
האמת אודות אהבת אלוהים וסליחתו, מרפאה את הנפש וממלאת את הלב בשלווה, שלום וביטחון.
האמת אודות אלוהים והביטחון בדברו, מאפשרת לך ולי להפקיד ביד אלוהים את בקשותינו ולהתמיד בחיים המפארים את שמו, ביודענו שהוא יספק את כל צורכנו לכבודו (אל הפיליפים ד 4-8; תהילים ל"ז 4-5).
הביטחון באמת של אלוהים מסיר חרדות ומאפשר לנו להמשיך בחיים יעילים במקום להיות אסירים של מחשבות מקפיאות חיים ומאמללות.
האמת של אלוהים, אמת הבשורה ממלאת את החיים בשלום.
לכן כל כך חשוב להתמיד בקריאת דבר אלוהים ולימוד אישי.
ב. הטפת הבשורה נעשית בענווה, ממקדת את עיני השומעים לאדון ישוע, כי ממנו הגבורה ולו הכבוד.
המילים הללו של שאול בפסוקים 3-5 ברורים מאוד לכל קורא, ולכן בחרתי להציג את היישום שלהם לאור הדוגמא של עזרא הנביא בספר נחמיה ח, ואז מדברי שאול לטימותיאוס.
א. עזרא הנביא היה צאצא ממשפחת אהרון ומשה (עזרא ז 1-5).
עזרא היה סופר מהיר בתורת משה, איש ירא אלוהים שזכה שתפילותיו נענות מאלוהים (עזרא ז 6).
עזרא הנביא היה משכיל בדומה לשאול השליח, ויתכן אף יותר, ולמרות זאת הוא לא ביסס את הצלחתו ושירותו על יכולותיו האינטלקטואליות והפילוסופיות.
בספר עזרא ז 10 כתוב:
"כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת יהוה ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט."
להכין את הלב זה לוודא ש:
- אין חטא פתוח,
- שדבר אלוהים עליון לכל,
- והמילים שיצאו מפיו יהיו בהדרכת רוח הקודש.
ואיך עזרא יישם את המשפט הזה בפועל מול בני ישראל?
היישום מפורט בספר נחמיה ח 1-18:
1 וַיֵּאָסְפ֤וּ כָל־הָעָם֙ כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֔ד אֶל־הָ֣רְח֔וֹב אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמָּ֑יִם וַיֹּֽאמְרוּ֙ לְעֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֔ר לְהָבִ֗יא אֶת־סֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ 2 וַיָּבִ֣יא עֶזְרָ֣א הַ֠כֹּהֵן אֶֽת־הַתּוֹרָ֞ה לִפְנֵ֤י הַקָּהָל֙ מֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֔ה וְכֹ֖ל מֵבִ֣ין לִשְׁמֹ֑עַ בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃ 3 וַיִּקְרָא־ בוֹ֩ לִפְנֵ֨י הָרְח֜וֹב אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמַּ֗יִם מִן־הָאוֹר֙ עַד־מַחֲצִ֣ית הַיּ֔וֹם נֶ֛גֶד הָאֲנָשִׁ֥ים וְהַנָּשִׁ֖ים וְהַמְּבִינִ֑ים וְאָזְנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶל־סֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה׃ 4 וַֽיַּעֲמֹ֞ד עֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֗ר עַֽל־מִגְדַּל־עֵץ֮ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ לַדָּבָר֒ וַיַּֽעֲמֹ֣ד אֶצְל֡וֹ מַתִּתְיָ֡ה וְשֶׁ֡מַע וַ֠עֲנָיָה וְאוּרִיָּ֧ה וְחִלְקִיָּ֛ה וּמַעֲשֵׂיָ֖ה עַל־יְמִינ֑וֹ וּמִשְּׂמֹאל֗וֹ פְּ֠דָיָה וּמִֽישָׁאֵ֧ל וּמַלְכִּיָּ֛ה וְחָשֻׁ֥ם וְחַשְׁבַּדָּ֖נָה זְכַרְיָ֥ה מְשֻׁלָּֽם׃ 5 וַיִּפְתַּ֨ח עֶזְרָ֤א הַסֵּ֙פֶר֙ לְעֵינֵ֣י כָל־הָעָ֔ם כִּֽי־מֵעַ֥ל כָּל־הָעָ֖ם הָיָ֑ה וּכְפִתְח֖וֹ עָֽמְד֥וּ כָל־הָעָֽם׃ 6 וַיְבָ֣רֶךְ עֶזְרָ֔א אֶת־יְהוָ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים הַגָּד֑וֹל וַיַּֽעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֜ם אָמֵ֤ן אָמֵן֙ בְּמֹ֣עַל יְדֵיהֶ֔ם וַיִּקְּד֧וּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֛ לַיהוָ֖ה אַפַּ֥יִם אָֽרְצָה׃ 7 וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה יָמִ֡ין עַקּ֡וּב שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה מַעֲשֵׂיָ֡ה קְלִיטָ֣א עֲזַרְיָה֩ יוֹזָבָ֨ד חָנָ֤ן פְּלָאיָה֙ וְהַלְוִיִּ֔ם מְבִינִ֥ים אֶת־הָעָ֖ם לַתּוֹרָ֑ה וְהָעָ֖ם עַל־עָמְדָֽם׃ 8 וַֽיִּקְרְא֥וּ בַסֵּ֛פֶר בְּתוֹרַ֥ת הָאֱלֹהִ֖ים מְפֹרָ֑שׁ וְשׂ֣וֹם שֶׂ֔כֶל וַיָּבִ֖ינוּ בַּמִּקְרָֽא׃ 9 וַיֹּ֣אמֶר נְחֶמְיָ֣ה ה֣וּא הַתִּרְשָׁ֡תָא וְעֶזְרָ֣א הַכֹּהֵ֣ן הַסֹּפֵ֡ר וְהַלְוִיִּם֩ הַמְּבִינִ֨ים אֶת־הָעָ֜ם לְכָל־הָעָ֗ם הַיּ֤וֹם קָדֹֽשׁ־הוּא֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם אַל־תִּֽתְאַבְּל֖וּ וְאַל־תִּבְכּ֑וּ כִּ֤י בוֹכִים֙ כָּל־הָעָ֔ם כְּשָׁמְעָ֖ם אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃ 10 וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יְהוָ֖ה הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם׃ 11 וְהַלְוִיִּ֞ם מַחְשִׁ֤ים לְכָל־הָעָם֙ לֵאמֹ֣ר הַ֔סּוּ כִּ֥י הַיּ֖וֹם קָדֹ֑שׁ וְאַל־תֵּעָצֵֽבוּ׃ 12 וַיֵּלְכ֨וּ כָל־הָעָ֜ם לֶאֱכֹ֤ל וְלִשְׁתּוֹת֙ וּלְשַׁלַּ֣ח מָנ֔וֹת וְלַעֲשׂ֖וֹת שִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה כִּ֤י הֵבִ֙ינוּ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹדִ֖יעוּ לָהֶֽם׃ 13 וּבַיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֡י נֶאֶסְפוּ֩ רָאשֵׁ֨י הָאָב֜וֹת לְכָל־הָעָ֗ם הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֔ם אֶל־עֶזְרָ֖א הַסֹּפֵ֑ר וּלְהַשְׂכִּ֖ילa אֶל ־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃ 14 וַֽיִּמְצְא֖וּ כָּת֣וּב בַּתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ בְּיַד ־מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר֩ יֵשְׁב֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל בַּסֻּכּ֛וֹת בֶּחָ֖ג בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃ 15 וַאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֮ וּבִירוּשָׁלִַ֣ם לֵאמֹר֒ צְא֣וּ הָהָ֗ר וְהָבִ֙יאוּ֙ עֲלֵי־זַ֙יִת֙ וַעֲלֵי־עֵ֣ץ שֶׁ֔מֶן וַעֲלֵ֤י הֲדַס֙ וַעֲלֵ֣י תְמָרִ֔ים וַעֲלֵ֖י עֵ֣ץ עָבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֥ת סֻכֹּ֖ת כַּכָּתֽוּב׃ 16 וַיֵּצְא֣וּ הָעָם֮ וַיָּבִיאוּ֒ וַיַּעֲשׂוּ֩ לָהֶ֨ם סֻכּ֜וֹת אִ֤ישׁ עַל־גַּגּוֹ֙ וּבְחַצְרֹ֣תֵיהֶ֔ם וּבְחַצְר֖וֹת בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים וּבִרְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הַמַּ֔יִם וּבִרְח֖וֹב שַׁ֥עַר אֶפְרָֽיִם׃ 17 וַיַּֽעֲשׂ֣וּ כָֽל־הַ֠קָּהָל הַשָּׁבִ֨ים מִן־הַשְּׁבִ֥י סֻכּוֹת֮ וַיֵּשְׁב֣וּ בַסֻּכּוֹת֒ כִּ֣י לֹֽא־עָשׂ֡וּ מִימֵי֩ יֵשׁ֨וּעַ בִּן־נ֥וּן כֵּן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַה֑וּא וַתְּהִ֥י שִׂמְחָ֖ה גְּדוֹלָ֥ה מְאֹֽד׃ 18 וַ֠יִּקְרָא בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֤ת הָאֱלֹהִים֙ י֣וֹם בְּי֔וֹם מִן־הַיּוֹם֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן עַ֖ד הַיּ֣וֹם הָאַחֲר֑וֹן וַיַּֽעֲשׂוּ־חָג֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁמִינִ֛י עֲצֶ֖רֶת כַּמִּשְׁפָּֽט׃
עזרא הסופר עם יחוס למשפחת משה ואהרון לא השתמש בשום תכסיס ולא התרברב בשום ידע אישי או קשר משפחתי. עזרא והכוהנים היו עדים נאמנים לאלוהים.
- עזרא קרא מדבר אלוהים ולא מספרי פרשנות רבניים מבוססי חכמת אדם.
- אוזני כל העם היו אל כתבי הקודש – אל התורה – אל אלוהים.
- הכוהנים ביארו את הכתוב לעם כדי שיבינו את משמעות הכתוב וידעו איך ליישם את הלקחים בחייהם.
- עזרא נתן את כל הכבוד לאלוהים.
- העם חזר בתשובה, הילל את אלוהים וליבם היה מלא בשמחה.
עזרא והכוהנים היו עדים נאמנים, וזה כל מה שאלוהים מבקש.
ב. שאול קרא והבין היטב את הדוגמא הנפלאה מחיי עזרא הנביא ואימץ את האמת ודרך לימוד האמת בחייו. את כל זאת הנחיל גם לתלמידיו ולנו.
אני אקרא מהאיגרת הראשונה של שאול לטימותיאוס פרק ד 6-16:
הפסוקים מסכמים את מה ששאול כתב באיגרת אל הקורינתיים. מה שהוא עשה שם, הוא מדריך את תלמידיו לעשות בכל מקום בו מעוניינים לשמוע את דבר הבשורה.
6 אִם תּוֹרֶה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לָאַחִים, תִּהְיֶה מְשָׁרֵת טוֹב לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, מְשָׁרֵת הַנִּזּוֹן מִדִּבְרֵי הָאֱמוּנָה וּמֵהַתּוֹרָה הַטּוֹבָה שֶׁדָּבַקְתָּ בָּהּ. 7 אוּלָם הִתְרַחֵק מֵאַגָּדוֹת טְפֵלוֹת וְנִפְסָדוֹת. אַמֵּן אֶת עַצְמְךָ לַחֲסִידוּת, 8 שֶׁהֲרֵי הַהִתְאַמְּנוּת הַגּוּפָנִית מוֹעִילָה בְּמִדָּה מְעַטָּה, אֲבָל הַחֲסִידוּת מוֹעִילָה בַּכֹּל וּבָהּ הַבְטָחָה לַחַיִּים שֶׁבַּהוֶֹה וְלַחַיִּים שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא. 9 מְהֵימָן הַדָּבָר הַזֶּה וְרָאוּי לְהַסְכָּמָה מְלֵאָה – 10 וְאָמְנָם לְשֵׁם כָּךְ אֲנַחְנוּ עֲמֵלִים וְנֶאֱבָקִים — שֶׁתִּקְוָתֵנוּ הִיא בֵּאלֹהִים חַיִּים אֲשֶׁר הוּא הַמּוֹשִׁיעַ שֶׁל כָּל בְּנֵי אָדָם, בְּיִחוּד שֶׁל הַמַּאֲמִינִים.
11 אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה תְּצַוֶּה וּתְלַמֵּד. 12 אַל יָבוּז לְךָ אִישׁ בְּשֶׁל צְעִירוּתְךָ. וְאוּלָם הֱיֵה מוֹפֵת לַמַּאֲמִינִים, בְּדִבּוּר, בְּהִתְנַהֲגוּת, בְּאַהֲבָה, בֶּאֱמוּנָה וּבְטָהֳרָה. 13 שְׁקֹד עַל קְרִיאָה בְּצִבּוּר שֶׁל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, עַל הַהַטָּפָה וְעַל הַהוֹרָאָה — עַד שֶׁאָבוֹא. 14 אַל תַּזְנִיחַ אֶת הַמַּתָּנָה אֲשֶׁר בְּךָ, שֶׁנִּתְּנָה לְךָ עַל־פִּי נְבוּאָה בִּסְמִיכַת יְדֵיהֶם שֶׁל זִקְנֵי הַקְּהִלָּה. 15 שִׂים לִבְּךָ אֶל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַתְמֵד בָּהֶם, לְמַעַן תֵּרָאֶה הִתְקַדְּמוּתְךָ לַכֹּל. 16 הַשְׁגַּח עַל עַצְמְךָ וְשִׁית לִבְּךָ לַהוֹרָאָה. הַתְמֵד בָּזֶה, כִּי בַּעֲשׂוֹתְךָ כֵּן תּוֹשִׁיעַ גַּם אֶת עַצְמְךָ וְגַם אֶת הַשּׁוֹמְעִים אֵלֶיךָ.
ניתן לומר ששאול מדריך את טימותיאוס לאמץ עד תום את דרך לימודו ופועלו של עזרא הסופר.
ג. יישום הנאמר מעלה.
אז מה נותר לנו לעשות? איך כל הנלמד מתורגם ליישום בחיים האישיים שלך ושלי?
- להיצמד לאמת וזה ישוע וכתבי הקודש: יש לאמת אלוהים את כוח הבריאה. והאמת היא שאלוהים האב שלח לעולם את בנו יחידו, ישוע המשיח, כדי שישלם בחייו את מחיר כפרת החטאים שלנו, של המאמינים בו, ובתמורה יכסה אותנו בצדקתו ויצילנו מזעם אלוהים. האדון ישוע הגשים בחייו את כל הנבואות אודותיו והוכיח את כח הבשורה בניצחונו על המוות, בתקומתו מן המתים.
- ללמד בענווה אך בהתלהבות – כי כך אנו מייצגים כראוי את אלוהים ומעניקים לו הכבוד. תלמד בשמחה, באמונה ובהתלהבות כי מצאת אוצר. זה בדיוק מה שזה. אם מישהו היה מעניק לך דירה במתנה היית רץ ברחובות העיר וזועק לו תודה תודה… והנה אלוהים מעניק לך חיי עולם… לא שווה הכרזת תודה מלאת התלהבות?
- לחלוק ולהראות את השינוי שרוח הקודש עושה בחיינו בעקבות האמונה בישוע. לתת את כל הכבוד רק לאלוהים. התוצאה חייבת להיות כך שהאנשים משתחווים לאדון בלבד. הם יכולים להודות לאלוהים על משרת נאמן, אך הכבוד כולו רק לאדון, כי החיים ממנו.
אלוהים רוצה עובדים!
כל שנדרש מהעובד זה להיות עד נאמן.
האם אתה כזה? עד נאמן לישוע.
ראשונה לקורינתיים פרק ב 6-16
רוח הקודש: המפתח להבנה ושירות המפאר את אלוהים.
בשיעור שעבר למדנו שאלוהים אינו מחפש או דורש רק משרתים עם תארים אקדמיים, אלא אלוהים מתפאר גם בשירות של נושעים חסרי השכלה אקדמית.
כל שאלוהים דורש ממשרתיו זה להיות נאמנים לאמת הבשורה, לדברו הכתוב, ולחלוק את השינוי שאלוהים עשה בחייהם בעקבות ישועתם ואמונתם בישוע.
וכך, אם אתה רוצה להידמות לישוע ולא לעולם, אם אתה רוצה להפיץ את חכמת אלוהים המושיעה – את הבשורה, אתה חייב להימלא ברוח הקודש ולא ברוח העולם.
אחים ואחיות: אלוהים אינו מתנגד לאוניברסיטאות ומכונים ללימוד תיאולוגי אקדמי. אדרבה, מי שיכול ומסוגל ללמוד לתארים גבוהים במקרא שיעשה זאת.
אלא, מכיוון ששירות נאמן המפאר את אלוהים נעשה רק בכוח רוח הקודש, כל שנדרש כדי לשרת את אלוהים בדרך המפארת אותו זה:
- להיות נושע – כי רוח אלוהים שוכנת בילדי אלוהים (אפסיים א 13-14; קור"א ג 16-17)
- לחלוק את הבשורה (את חכמת החיים) בנאמנות לכתבי הקודש ולחיות על פיה בקדושה וטוהר.
- לתת את כל הכבוד לאלוהים בלבד.
לכן, המרכיב ההכרחי הנחוץ לשירות נאמן זה רוח הקודש.
על כך בפסוקים 6-16:
6 אֲנַחְנוּ דּוֹבְרִים חָכְמָה בֵּין הַמְבֻגָּרִים, אַךְ לֹא חָכְמַת הָעוֹלָם הַזֶּה, גַּם לֹא חָכְמַת שַׁלִּיטֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הַבָּאִים אֶל קִצָּם. 7 אֲנַחְנוּ דּוֹבְרִים אֶת חָכְמַת אֱלֹהִים הַנִּסְתֶּרֶת, הַחָכְמָה שֶׁהָיְתָה גְּנוּזָה וַאֲשֶׁר לִפְנֵי הָעוֹלָמִים יְעָדָהּ אֱלֹהִים לְתִפְאַרְתֵּנוּ, – 8 וְאִישׁ מִשַּׁלִּיטֵי הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא יְדָעָהּ, שֶׁכֵּן אִלּוּ יְדָעוּהָ לֹא הָיוּ צוֹלְבִים אֶת אֲדוֹן הַכָּבוֹד 9 כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:
”אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה וְאֹזֶן לֹא שָׁמְעָה וְלֹא עָלָה עַל לֵב אִישׁ כֹּל אֲשֶׁר הֵכִין הָאֱלֹהִים לְאוֹהֲבָיו.“
10 אַךְ לָנוּ גִּלָּה אֱלֹהִים עַל־יְדֵי רוּחוֹ אֲפִלּוּ אֶת עֲמֻקּוֹת הָאֱלֹהִים, מִשּׁוּם שֶׁהָרוּחַ חוֹקֶרֶת הַכֹּל. 11 מִי מִבְּנֵי אָדָם יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר בָּאָדָם, זוּלָתִי רוּחַ הָאָדָם אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ? כֵּן גַּם אֶת אֲשֶׁר בֵּאלֹהִים אֵין יוֹדֵעַ זוּלָתִי רוּחַ הָאֱלֹהִים. 12 וַאֲנַחְנוּ לֹא קִבַּלְנוּ אֶת רוּחַ הָעוֹלָם, אֶלָּא אֶת הָרוּחַ אֲשֶׁר מֵאֵת הָאֱלֹהִים, כְּדֵי שֶׁנֵּדַע אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֱלֹהִים נוֹתֵן לָנוּ בְּחַסְדּוֹ. 13 וְאוֹתָם אֲנַחְנוּ מַבִּיעִים לֹא בְּמִלִּים שֶׁחָכְמַת אֱנוֹשׁ מְלַמֶּדֶת, אֶלָּא בְּמִלִּים שֶׁהָרוּחַ מְלַמֶּדֶת, כְּשֶׁאָנוּ מְפָרְשִׁים דְּבָרִים רוּחָנִיִּים בְּהַגְדָּרוֹת רוּחָנִיּוֹת. 14 אַךְ הָאָדָם הַנַּפְשִׁי (הלא נושע) אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת דִּבְרֵי רוּחַ אֱלֹהִים, שֶׁכֵּן סִכְלוּת הֵם בְּעֵינָיו; גַּם אֵין הוּא יָכוֹל לָדַעַת אוֹתָם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם נִבְחָנִים בְּאֹפֶן רוּחָנִי. 15 לְעֻמַּת זֹאת הָאָדָם הָרוּחָנִי בּוֹחֵן אֶת הַכֹּל וְאִישׁ לֹא יִבְחַן אוֹתוֹ; 16 כִּי ”מִי־תִכֵּן אֶת־רוּחַ יהוה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ?“, אַךְ אֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ רוּחַ הַמָּשִׁיחַ.
משלימי הדרשה: (תוכן עניינים)
- חכמת אלוהים נסתרת מבני אדם (פ. 6-9)
- חכמת אלוהים נגלית רק לילדי אלוהים הנושעים (פ. 10-16)
- חכמת אלוהים נסתרת מבני אדם (פ. 6-9)
6 אֲנַחְנוּ דּוֹבְרִים חָכְמָה בֵּין הַמְבֻגָּרִים (נושעים), אַךְ לֹא חָכְמַת הָעוֹלָם הַזֶּה, גַּם לֹא חָכְמַת שַׁלִּיטֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הַבָּאִים אֶל קִצָּם. 7 אֲנַחְנוּ דּוֹבְרִים אֶת חָכְמַת אֱלֹהִים הַנִּסְתֶּרֶת, הַחָכְמָה שֶׁהָיְתָה גְּנוּזָה וַאֲשֶׁר לִפְנֵי הָעוֹלָמִים יְעָדָהּ אֱלֹהִים לְתִפְאַרְתֵּנוּ, – 8 וְאִישׁ מִשַּׁלִּיטֵי הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא יְדָעָהּ, שֶׁכֵּן אִלּוּ יְדָעוּהָ לֹא הָיוּ צוֹלְבִים אֶת אֲדוֹן הַכָּבוֹד 9 כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:
”אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה וְאֹזֶן לֹא שָׁמְעָה וְלֹא עָלָה עַל לֵב אִישׁ כֹּל אֲשֶׁר הֵכִין הָאֱלֹהִים לְאוֹהֲבָיו.“
כל השומע את המילים הללו מפיו של שאול עלול לחשוב ששאול מתנשא, מתרברב ומלא בגאווה וחשיבות עצמית. ז"א, שהנושעים טובים יותר וחכמים יותר מאחרים.
אז לפני שנקפוץ למסקנות שגויות, הבה נסביר מספר הגדרות.
א. על איזו חכמה מדבר שאול השליח שהוא מכנה אותה: חָכְמַת אֱלֹהִים הַנִּסְתֶּרֶת? (פסוק 7): הַחָכְמָה שֶׁהָיְתָה גְּנוּזָה וַאֲשֶׁר לִפְנֵי הָעוֹלָמִים יְעָדָהּ אֱלֹהִים לְתִפְאַרְתֵּנוּ…
חכמת אלוהים משמע – הבשורה!
זו תכנית אלוהים להסרת קללת החטא והענקת חיים לבחיריו, ובמילה אחת – ישוע!
הבשורה של ישוע המשיח תוכננה ונקבעה על ידי אלוהים עוד לפני הבריאה.
הצורך בתכנית ישועה עבור האנושות והבריאה לא בא לאלוהים בהפתעה לאחר החטא של אדם וחווה, אלא היה חלק מתכנית אלוהים עוד טרם הבריאה.
עוד מלפני הבריאה הכין אלוהים את התכנית שאלוהים הבן ילבש בשר ויבוא לעולם כדי להיות קורבן כפרת החטאים למען ישועת בני אדם ותיקון הבריאה.
חכמת אלוהים – הבשורה של ישוע, היא החכמה האמיתית, מכיוון שרק לה יש את דם ישוע שבו היכולת לנצח את המוות ולהחזיר את האדם החוטא לנוכחות אלוהים כשהוא טהור מחטא (יוחנן י"ד 6).
ראה גם יוחנן י"ז 3: "ואלה הם חיי עולם: שיכירו אותך, אלוהי האמת לבדו, ואת אשר שלחת – את ישוע המשיח."
לראיה, המבחן בין הכסיל לחכם בספר משלי כתוב בפרק ל' 4: "…מה שמו ומה שם בנו כי תדע?"
ידיעת ישוע המשיח כאדון ומושיע אישי וציות לדברו באמונה ואהבה זו הוכחה שחכמת אלוהים חיה בך!
האם אתה או את נחשבים לכסיל או לחכם בעני ה'?
ולמה הכוונה במילים: חכמת אלוהים הנסתרת?
אם אנו הנושעים יודעים היטב מהי הבשורה, אז במה חכמת אלוהים נסתרת?
תשובה: חכמת אלוהים נסתרת מעיני לבבם של הדוחים את ישוע.
חכמת אלוהים נסתרת ממי שדוחה את אמת אלוהים הכתובה בתורה ומעדיף את שקרי הרבנים או שבוחר להיכנע לתאוותיו.
מי שמסיר עיניו מתורת אלוהים ונכנע לתאוותיו, הריהו מסתיר במו ידיו את האמת היכולה להושיע אותו.
ומי שמצא את חכמת אלוהים, מבין שזה בגלל חסדי אלוהים בלבד. זה בגלל שאלוהים פקח את עיני לבבך להבין את דברו, להכיר בחטאיך והצורך שלך בכפרת חטאים כדי להיוושע מקללת המוות של החטא (רומים ח 29-30; אפסיים א 4-5).
חכמת אלוהים כתובה לאורך כל כתבי הקודש, שהרי המשיח הוא תכלית התורה (רומיים י' 4).
אלא, הדרך להבין ולהפנים את האמת הכתובה אינה תלויה ברמה האינטלקטואלית שלך אלא תלויה בחסדו של אלוהים – לפקוח את עיני לבבך.
דוגמא יפה מתוארת בשיחתו של האדון ישוע עם נקדימון בבשורת יוחנן ג 3-8.
8"…הרוח נושבת היכן שהיא רוצה ואת קולה אתה שומע, אך אינך יודע מאין היא באה ולאן היא הולכת. כך כל מי שנולד מן הרוח."
האדון ישוע חזר על העיקרון הזה בבשורת מתי י"א 25: "בעת ההיא אמר ישוע: "מודה אני לך, אבי, אדון השמים והארץ, כי הסתרת את הדברים האלה מן החכמים והנבונים וגיליתם לעוללים."
אנא זכרו שנקדימון היה חבר בעילית הרוחנית של עם ישראל, מקביל לפרופסור למקרא באוניברסיטה. האדון ישוע הוכיח לו שהוא עיוור לאמת של אלוהים. המשיח המובטח בתורה עמד מולו, פעל מולו, והוא המורה בישראל היה עיוור לאמת של אלוהים.
מדוע?
כי ליבו לא היה אל אלוהים אלא אל חכמת אדם, אל חכמת רבניו.
בהמשך, האדון ישוע ציין שהדוחים את אלוהים העדיפו את החושך יותר מן האור: יוחנן ג 19.
בהמשך חייו, נקדימון זכה לחסד אלוהים ולהבנתי, נפקחו עיניו לישוע (יוחנן ז 50-52, י"ט 38-42).
לכן, אל תתרגשו מהדוחים אתכם, המשפילים אתכם בגלל נאמנותכם לבשורת הישועה. הם אינם יודעים טוב יותר ואינם חכמים יותר, אלא הם פשוט עיוורים מבחינה רוחנית. התפללו עבורם.
המקרה של נקדימון מהווה הוכחה שבני אדם לא סבלו מחוסר חכמת העולם, לא סבלו מחוסר אינטלקטואליות, אלא מעיוורון רוחני.
ישועה אינה תלויה בתואר אקדמי אלא בהכרת ישוע כאדון ומושיע.
מי שדוחה את האמת הכתובה והברורה של תורת אלוהים, הוא עיוור לאמת של אלוהים, עיוור לבשורה, עיוור לחכמת אלוהים המעניקה חיים ומנצחת את המוות.
מכיוון שהדוחים את ישוע דוחים את חכמת אלוהים, שאול השליח אומר בפסוק 6: אֲנַחְנוּ דּוֹבְרִים חָכְמָה בֵּין הַמְבֻגָּרִים,
משמע – אנו דוברים את חכמת החיים של אלוהים בין הנושעים, המבוגרים מבחינה רוחנית שמסוגלים להבין את דברינו ולחיות על פיהם.
מילים אלו חייבות להיות מובנות בהקשר הפרק, שהרי שאול מבקר את הקורינתיים ככאלו אשר מעדיפים להיכנע לחכמת העולם, וכך מוכיחים את חוסר בגרותם הרוחנית במקרה הטוב, וחוסר ישועה במקרה הגרוע.
ב. מהי חכמת העולם הזה? (פסוק 6)
חכמת העולם הזה מתייחס לכל הפילוסופיות והידענות האנושית אודות מקור הבריאה, דרכי תיקון האדם בנפרד מתכניתו של אלוהים הכתובה בדבר אלוהים (במיוחד ספר בראשית).
כמו כן פילוסופיות העולם מתכחשות לישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים, ריבון הבריאה, הדרך והאמת והחיים אשר בלעדיו לא יראה יבוא האדם אל אלוהים.
חכמת העולם הזה חסרת היכולת לכפר חטאים ולהצדיק אדם כלשהו.
חכמת העולם הזה חסרת כל יכולת לנצח את המוות.
חכמת העולם הזה אינה מסוגלת להחזיר את החוטא לנוכחות אלוהים ולכן מנציחה את האבדון לנפש האדם.
ג. מהי חָכְמַת שַׁלִּיטֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הַבָּאִים אֶל קִצָּם?
הכוונה, לחכמת העולם חסרת היכולת לנצח את המוות ולהעניק חיים, הכוונה לחכמה הכושלת שכל שליטי העולם מחליטים לאמץ.
חכמת שליטי העולם הזה היא הידע האישי של שליטי העולם, אשר בו הם מתגאים, ומאמינים שבזכות חכמתם האנושית הזו הם השיגו את מעמדם ובזכותה הם שולטים בארצם או במחוזותיהם.
כאמור, חכמת השליטים שהיא חכמת העולם, אין בכוחה להסיר את קללת המוות מחייהם ולהצילם מזעם אלוהים באגם האש לנצח נצחים.
כל חכמתם הארצית, ראויה למטרת ניהול ושליטה ארצית ככל שתהיה, אין בה היכולת להפוך אותם לצדיקים בעיני אלוהים, לזכאים לחיי עולם בחברת אלוהים.
הבאים אל קיצם – הכוונה לאותם שליטים, שהם בסופו של דבר בני אנוש מוגבלים, שהמוות גודע את מקומם והמשכם בעולם הזה.
ללא חכמת אלוהים, ללא ישועה והבטחה לחיי עולם עם אלוהים, מותם מהווה סיום לחייהם. חכמתם הארצית לא הצילה אותם מאגם האש! ושם יישכח זכרם ושמם.
מסקנה: אפילו שליטי העולם, הנחשבים לעילוי בקרב כלל יושבי תבל, אינם מסוגלים להפנים בכוחם את חכמת אלוהים, את הבשורה, ללא התערבות אלוהים ברוח הקודש.
ד. למה שאול מתכוון באומרו בפסוק 8: 8 וְאִישׁ מִשַּׁלִּיטֵי הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא יְדָעָהּ, שֶׁכֵּן אִלּוּ יְדָעוּהָ לֹא הָיוּ צוֹלְבִים אֶת אֲדוֹן הַכָּבוֹד…"
האם משתמע מדבריו של שאול השליח שאילו כל שליטי העולם היו נושעים בעקבות מסעי ההטפה של ישוע, כי אז היתה מתבטלת צליבתו של ישוע?
לא ולא!
האדון ישוע המשיח בא לעולם בדמות אדם, כדי לחיות כשה אלוהים המושלם ולמות כקורבן מכפר חטאים עבור כלל החוטאים. כל קורבנות החיות לא יכלו להחליף את קורבנו של ישוע (אל העברים י').
תכלית הופעתו של ישוע בעולם היתה למות על הצלב כשה האלוהים לכפרת עוונותינו. ישוע על הצלב זה נצחונו של אלוהים.
לראיה: כאשר שמעון פטרוס רצה למנוע מישוע לעלות לירושלים, כי חשש ששם יהרגו את ישוע, אמר לו ישוע: סור מלפני, שטן (מתי ט"ז 21-28).
אם כן למה הכוונה בפסוק 8?
הכוונה של שאול היא שאם השליטים היו מפנימים את חכמת אלוהים, אילו היו מלאים ברוח הקודש, כי אז לא היו צולבים את ישוע כפושע.
[רמז לתשובה נמצא בדברי שאול השליח לטימותיאוס באיגרת הראשונה לטימותיאוס א 12-13:
"אני מכיר טובה לנותן בי כוח, למשיח ישוע אדוננו, כי חשבני נאמן ומינה אותי לשירותו, אף שקודם לכן הייתי מגדף, רודף ומבזה. אבל רוחמתי מפני שבהיותי חסר אמונה פעלתי בלי דעת…"
לפיכך, "… לֹא הָיוּ צוֹלְבִים אֶת אֲדוֹן הַכָּבוֹד…" מתכוון, שאותם שליטים פעלו ללא דעת.
לראיה: על הצלב האדון ישוע המשיח אמר: "אבי, סלח להם, כי אינם יודעים מה שהם עושים." (לוקס כ"ג 34)]
ומה היה הדבר הראוי ונכון שיעשו השליטים וכלל עם ישראל ובכלל?
כי הרי ישוע בא כדי למות על העץ…
הדבר הנכון היה להרים את האדון ישוע אל הצלב כשה האלוהים המבטא את חסד אלוהים, בעודם בוכים וזועקים תהילה לאלוהים, על חסד שנתן להם ולכולנו בקורבן חייו של בן האלוהים.
אך, עד היום שליטי העולם לא שינו את ליבם ולא את יחסם לישוע.
אילו ישוע היה בא כרגע שוב כאדם, שליטי העולם הלא נושעים, היו בשמחה צולבים אותו שוב כפושע המפריע להם להגשים את תכניותיהם.
הם פשוט לא אוהבים מישהו שפועל טוב מהם ומוכיח להם 24\7 את חטאם ואשמתם.
פסוק 9 מאשר את הפרשנות מעלה: 9 כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ”אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה וְאֹזֶן לֹא שָׁמְעָה וְלֹא עָלָה עַל לֵב אִישׁ כֹּל אֲשֶׁר הֵכִין הָאֱלֹהִים לְאוֹהֲבָיו.“
שאול השליח מצטט בחופשיות מישעיה ס"ד 4 ו-ס"ה 17, ותכלית הפסוק היא:
למרות שלכל בני אדם עיניים ואוזניים, הבנה והפנמה של פעולת אלוהים היא פעולת חסד של אלוהים לאדם, דרך שירות רוח הקודש בלבד.
ראה ישעיה נ"ה 8-9: "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי, נאום יהוה. כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכיי מדרכיכם ומחשבותיי ממחשבותיכם…".
אם כן, איך זה שאנו הנושעים יודעים את חכמת האלוהים?
האם יש משהו שונה פיזית או כימית בנושעים שמאפשר להם להבין את סודות אלוהים?
התשובה בפסוקים 10-16.
- חכמת אלוהים נגלית רק לילדי אלוהים הנושעים (פ. 10-16)
10 אַךְ לָנוּ גִּלָּה אֱלֹהִים עַל־יְדֵי רוּחוֹ אֲפִלּוּ אֶת עֲמֻקּוֹת הָאֱלֹהִים, מִשּׁוּם שֶׁהָרוּחַ חוֹקֶרֶת הַכֹּל. 11 מִי מִבְּנֵי אָדָם יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר בָּאָדָם, זוּלָתִי רוּחַ הָאָדָם אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ? כֵּן גַּם אֶת אֲשֶׁר בֵּאלֹהִים אֵין יוֹדֵעַ זוּלָתִי רוּחַ הָאֱלֹהִים. 12 וַאֲנַחְנוּ (הכוונה לשליחים ולנביאים) לֹא קִבַּלְנוּ אֶת רוּחַ הָעוֹלָם, אֶלָּא אֶת הָרוּחַ אֲשֶׁר מֵאֵת הָאֱלֹהִים, כְּדֵי שֶׁנֵּדַע אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֱלֹהִים נוֹתֵן לָנוּ בְּחַסְדּוֹ. 13 וְאוֹתָם אֲנַחְנוּ מַבִּיעִים לֹא בְּמִלִּים שֶׁחָכְמַת אֱנוֹשׁ מְלַמֶּדֶת, אֶלָּא בְּמִלִּים שֶׁהָרוּחַ מְלַמֶּדֶת, כְּשֶׁאָנוּ מְפָרְשִׁים דְּבָרִים רוּחָנִיִּים בְּהַגְדָּרוֹת רוּחָנִיּוֹת. 14 אַךְ הָאָדָם הַנַּפְשִׁי (הלא נושע) אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת דִּבְרֵי רוּחַ אֱלֹהִים, שֶׁכֵּן סִכְלוּת הֵם בְּעֵינָיו; גַּם אֵין הוּא יָכוֹל לָדַעַת אוֹתָם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם נִבְחָנִים בְּאֹפֶן רוּחָנִי. 15 לְעֻמַּת זֹאת הָאָדָם הָרוּחָנִי (הנושע, שרוח הקודש שוכן בו) בּוֹחֵן אֶת הַכֹּל וְאִישׁ לֹא יִבְחַן אוֹתוֹ; 16 כִּי ”מִי־תִכֵּן אֶת־רוּחַ יהוה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ?“, (מי מסוגל להבין את דעת אלוהים?) אַךְ אֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ רוּחַ הַמָּשִׁיחַ.
חכמת אלוהים נגלית דרך שלושת האמצעים הבאים:[1]
- התגלות מרוח הקודש (פ. 10-11)
- השראה מרוח הקודש (פ. 12-13)
- הארה מרוח הקודש (פ. 14-16)
א. התגלות מרוח הקודש. (10-11)
10 אַךְ לָנוּ גִּלָּה אֱלֹהִים עַל־יְדֵי רוּחוֹ אֲפִלּוּ אֶת עֲמֻקּוֹת הָאֱלֹהִים, מִשּׁוּם שֶׁהָרוּחַ חוֹקֶרֶת הַכֹּל. 11 מִי מִבְּנֵי אָדָם יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר בָּאָדָם, זוּלָתִי רוּחַ הָאָדָם אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ? כֵּן גַּם אֶת אֲשֶׁר בֵּאלֹהִים אֵין יוֹדֵעַ זוּלָתִי רוּחַ הָאֱלֹהִים.
לכל הוויה בשילוש האלוהי ישנה הגדרת תפקיד ברורה. כמו שהתפקיד של הבן היה להגיע לעולם בלבוש בשר דרך לידה עוקפת חטא כדי להיות שה האלוהים לכפרת חטאינו, כך לרוח הקודש יש הגדרת תפקיד ברורה.
רוח הקודש אחראית בין היתר לומר לילדי אלוהים את מחשבותיו ורצונו של אלוהים.
(ראה בשורת יוחנן י"ד-ט"ז לפירוט מלא)
כמו שנפשך בלבד יודעת את נסתרי ליבך, כך רוח אלוהים יודעת באופן מושלם ובלעדי את מחשבות האלוהים.
והנה, בחסד אלוהים, רוח הקודש מגלה לנו ומפענחת עבורנו – ילדי אלוהים הנושעים, את עומק מחשבותיו של אלוהים.
א. התגלות מרוח הקודש. (10-11)
ב. השראה מרוח הקודש (12-13)
12 וַאֲנַחְנוּ לֹא קִבַּלְנוּ אֶת רוּחַ הָעוֹלָם, אֶלָּא אֶת הָרוּחַ אֲשֶׁר מֵאֵת הָאֱלֹהִים, כְּדֵי שֶׁנֵּדַע אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֱלֹהִים נוֹתֵן לָנוּ בְּחַסְדּוֹ. 13 וְאוֹתָם אֲנַחְנוּ מַבִּיעִים לֹא בְּמִלִּים שֶׁחָכְמַת אֱנוֹשׁ מְלַמֶּדֶת, אֶלָּא בְּמִלִּים שֶׁהָרוּחַ מְלַמֶּדֶת, כְּשֶׁאָנוּ מְפָרְשִׁים דְּבָרִים רוּחָנִיִּים בְּהַגְדָּרוֹת רוּחָנִיּוֹת.
שאול השליח מבהיר איך סודות אלוהים ומחשבותיו הגיעו לבני אנוש והפכו להיות כלי נגיש לכל.
רוח הקודש העניק לשליחים ולנביאים (אנחנו בפסוקים 12-13 מתייחס לשאול ולשאר השליחים והנביאים בהם אלוהים בחר כדי שיכתבו את כתבי הקודש), חכמה והשראה כדי שיכתבו את דבר אלוהים כפי שאנו מכירים זאת היום: כתבי הקודש – תנ"ך וברית חדשה.
קביעה זו תואמת לדברי המשיח ישוע בבשורת יוחנן י"ד 26, שם הבטיח לשלוח את רוח הקודש כדי שילמד אותם הכל ויזכיר להם את כל מה שישוע אמר להם.
מכאן, השליחים והנביאים לא ישבו להטריח את יושבי תבל בדעותיהם האישיות, אלא כתבו את דבר אלוהים מתוך השראה מרוח הקודש. כך השליחים והנביאים למדו מהו רצון אלוהים וחלקו את האמת הזו עימנו, שאר תלמידי ישוע.
לאור הכתוב באיגרת השנייה לטימותיאוס ג 16, כל מילה הכתובה בכתבי הקודש – תנ"ך וברית חדשה, ללא יוצא מן הכלל, כתובה בהשראת רוח הקודש, ונועדה להיות אוכל רוחני מושלם לגדילה רוחנית מושלמת לילדי אלוהים (ראה גם את דברי האדון ישוע לשטן בבשורת מתי ד 4). לא על הלחם לבדו יחיה האדם אלא על כל מוצא פי ה'. (ציטוט מספר דברים ח 3).
א. התגלות מרוח הקודש. (10-11)
ב. השראה מרוח הקודש (12-13)
ג. הארה מרוח הקודש (14-16)
14 אַךְ הָאָדָם הַנַּפְשִׁי (הלא נושע) אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת דִּבְרֵי רוּחַ אֱלֹהִים, שֶׁכֵּן סִכְלוּת הֵם בְּעֵינָיו; גַּם אֵין הוּא יָכוֹל לָדַעַת אוֹתָם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם נִבְחָנִים בְּאֹפֶן רוּחָנִי. (כי ללא רוח הקודש אינו יכול להבין ולהפנים)
15 לְעֻמַּת זֹאת הָאָדָם הָרוּחָנִי (הנושע, שרוח הקודש שוכן בו) בּוֹחֵן אֶת הַכֹּל וְאִישׁ לֹא יִבְחַן אוֹתוֹ; 16 כִּי ”מִי־תִכֵּן אֶת־רוּחַ יהוה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ?“, (מי מסוגל להבין את דעת אלוהים?) אַךְ אֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ רוּחַ הַמָּשִׁיחַ.
ובכן, כתבי הקודש שהם דבר אלוהים חיים הבאים ישירות מפי אלוהים, נגישים לכלל בני האדם. אם כן, מדוע לא כל בני האדם מחבקים את דבר החיים של אלוהים?
לשם כך האדם זקוק להארה מרוח הקודש.
הפרושים והסופרים בני דורו של האדון ישוע ידעו את התורה בעל פה, התכסו בדתיות מרשימה, הקפידו על עשיית המצוות, אך לא היו מספיק ענווים לבקש מאלוהים את רוחו על מנת שיפקח את עיניהם להבין כראוי את דברו.
התוצאה היתה מחרידה!
הם ראו את ישוע במו עיניהם, חוו את הניסים והאותות שעשה, ולמרות כל זאת, הם כינו אותו: בעל זבוב (מתי ה 37-47, י"ב 24, יוחנן ח-ט).
אותם פרושים וסופרים שנחשבו לעילית החכמים בעיני העם, החשיבו את תלמידי ישוע לכסילים עובדי אלילים.
ללא הארת רוח הקודש הם היו עיוורים מבחינה רוחנית, עיוורים לאמת של אלוהים.
מכאן, הפנמה והארה של דבר אלוהים לרמה של קבלה באמונה, זה פעולת ההארה של רוח הקודש ואת זה אלוהים עושה לעניי הרוח החרדים על דברו (ישעיה ס"ו 2).
לראיה, ראו את דברי דוד המלך במזמור תהילים קי"ט 18: "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך."
הדוגמא המעשית למה שלמדנו התבטאה היטב בחיי התלמידים של ישוע.
לפני שרוח הקודש צלחה על התלמידים, הם לא הבינו את פועלו של האדון ישוע.
לפני שרוח הקודש צלחה עליהם, הם פחדו וכיחשו לאמונתם בישוע כאשר נרדפו וחששו לחייהם.
אך לאחר שרוח הקודש צלחה עליהם, כפי המתואר במעשי השליחים ב, השליחים התמלאו בחכמת אלוהים ובכוח הנחוץ כדי להיות עדים נאמנים לישוע, המפארים את אלוהים. פתאום הם הטיפו כפי שלא עשו מעולם.
מה היה הדבר שגרם לשינוי בחייהם?
נוכחות רוח הקודש!
רוח הקודש: המפתח להבנה ושירות המפאר את אלוהים.
לסיכום
א. שאול השליח מבהיר לקורינתיים שעליהם להידמות לישוע ולא לבני העולם הסובבים אותם. אלוהים אינו מתרשם מיכולותיהם האינטלקטואליות ועושרם הכלכלי, כי לאלו אין הכוח להסיר את קללת המוות מחיי האדם.
הקורינתיים נדרשו, לאחוז בבשורה, ובעזרת כוח וגבורת רוח הקודש השוכן בהם, להפיץ את חכמת אלוהים – את דבר ישוע, ולחיות בענווה כמו ישוע, גם במחיר השפלה, נידוי והחרמה מצד החברה.
למי אתה שואף להידמות? לחברת העולם החוטא או לישוע?
איזו בשורה אתה מפיץ מפיך ומעדות חייך?
האם את בשורת העולם חסרת הישועה או את בשורת ישוע המעניקה חיי נצח?
ב. אל לנו להתפלא אם הסובבים אותנו מזלזלים בדבר אלוהים, משפילים אותנו או חושבים אותנו לטיפשים. כך גם התייחסו הלא נושעים המשכילים לישוע (ראה הפרושים).
הדוחים את ישוע מוכיחים את עיוורונם הרוחני, את חוסר ישועתם, את ריחוקם מחכמת אלוהים. את אי נוכחות רוח הקודש בחייהם.
אנא אל ירפו ידיך מלהפיץ את חכמת אלוהים, את הבשורה.
תלמידי ישוע לא התייאשו אלא התמידו לאחוז באמת ולהפיץ את בשורת ישוע.
רוח הקודש שפעל בהם שוכן בתוכנו ופועל בנו בדיוק באותה הדרך והכוח.
רוח הקודש הוא המפתח להבנה ושירות המפאר את אלוהים.
[1] John MacArthur. The MacArthur New Testament Commentary, 1 Corinthians. (Chicago: Moody,
1984). Pg. 62-65.