שאול המלך הוכיח את עצמו במבחן הראשון, ושמוּאל מרגיש כי הגיע הזמן להוריד חלק מן האחריות מעל כתפיו העייפות.
אבל לפני שהוא עושׂה זאת, הוא ניגש למטרה העיקרית של עצרת העם "בַּגִּלְגָּל":
לחדש את המלוכה — כמו שצריך
הרי אלה היו המילים שבהן הוא זימן את האוּמה לעצרת (יא 14): "לְכוּ וְנֵלְכָה… וּנְחַדֵּשׁ [את] הַמְּלוּכָה!" — ואנחנו קראנו וחשבנו: "ברוּר! הניצחון על 'נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמּוֹן' שכנע אפילוּ את 'בְנֵי־[ה]בְלִיַּעַל' כי שאוּל כמלך הוא מציאה. עכשיו 'נְחַדֵּשׁ [את] הַמְּלוּכָה' עם הסכמה כוללת."
אבל זאת הבנה חלקית בלבד של הפסוּק. לפני ששמוּאל פורשׁ באופן רשמי מההנהגה, הוא רוצה להוביל במהלך חיוּני:
להמליך מחדש את יהוה!
זאת היתה המשמעות המלאה של הקריאה "לְכוּ וְנֵלְכָה… וּנְחַדֵּשׁ [את] הַמְּלוּכָה!" — להמליך מחדש את יהוה!
? רגע, האם זה לא מינוּח קצת יומרני? — למה־מי־אתה ש'תמליך את אלוהים'?
! נכון כי לנו, כבני־אדם, אין שוּם השפעה על מי שיישב — או לא יישב — על כס המלכוּת של אלוהים בשמים.
לעומת זאת, אנחנו כן מחליטים מי יישב על כס המלכוּת של ליבנו — האגו המנוּפח שלנוּ, או האדון ישוע. ועל ההחלטה הזאת חייבים לחזור כל יום.
במילים אחרות: גם אני ואתה חייבים 'להמליך מחדש את יהוה' בכל פעם שנפלנו בחטא הגאווה והאנוכיוּת.
שמואל הוא איש הוראה עם ניסיון שעולה על חצי מאה. הוא יודע בדיוק איך להדריך את שומעיו להסקת מסקנות נכונות. — נעקוב צעד־צעד, ונלמד ממנו:
רציתם מלך? — קיבלתם!
פרק יב 2-1א 1 וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל: "הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם, לְכֹל אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לִי, וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ. 2 וְעַתָּה, הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם."
הוא אפילו הספיק כבר להוכיח שיש לו פוטנציאל להיות מלך טוב.
לא רציתם יותר שופטים? — בבקשה! פרשתי
פס' 2ב "וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי; וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם."
"'אֲנִי זָקַנְתִּי', כפי שזקני ישראל ציינו נכון כבר בפרק ח (פס' 5). ניסיתי לדאוג להמשכיוּת במוסד השופטים, 'וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם' — או יותר נכון, הם איפשהו דרומה בנגב (ח 2). לדאבוני אני חייב להסכים עם מה שאמרתם: 'וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ'."
"אבל עזבו רגע את היורשים הלא מוּצלחים בצד…"
איך אני הייתי כשופט? — האם יש לכם תלונות?
פס' 2ג-3 "וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם מִנְּעֻרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. — 3 הִנְנִי! עֲנוּ בִי נֶגֶד יהוה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ: אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי? וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי? וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי? אֶת מִי רַצּוֹתִי? וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ? — וְאָשִׁיב לָכֶם."
שלא כמו בניו "יוֹאֵל [ו]אֲבִיָּה", שמוּאל לא צריך לפחד מביקורת. מגיל צעיר הוא מתהלך ביראת יהוה, שומר את עצמו נקי מאהבת כסף ולא נכנע לפיתוי לנצל לרעה את מעמדו כשופט. — תודה לאל!
פס' 4 וַיֹּאמְרוּ: "לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ, וְלֹא רַצּוֹתָנוּ, וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה."
בני העם מעידים: "מנהיגוּתך היתה ללא רבב." — העם העיד, ועכשיו שמואל קורא לשני עדים ששמעוּ את העדוּת:
פס' 5א וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: "עֵד יהוה בָּכֶם, וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה."
• "יהוה עד למה שאמרתם,
• וגם המלך עד:
לא מצאתם כל פסול בתיפקוּדי כשופט וכנביא.
? האם אתם מוכנים לאשר את זה סופית?"
פס' 5ב וַיֹּאמֶר: "עֵד!"
"אין תלוּנות. באמת שלא!"
"הלאה. — מבלי לקחת בחשבון את 'יוֹאֵל [ו]אֲבִיָּה' — את שני השופטים שאני מיניתי על דעת עצמי…"
איך היו המנהיגים ש-יהיה מִינָּה?
פס' 6 וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם: "…יהוה, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן, וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֲבֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם."
"כמו ש-יהוה הוא 'עֵד' שהיה לכם טוב תחת הנהגתי כנביא וכשופט — באותה מידה יהוה הוא 'עֵד' ש'מֹשֶׁה' היה מנהיג טוב, ושיציאת מצרים היתה דבר טוב עבוּרכם. — או אולי יש כאן למישהו תלוּנות על מֹשה ועל השחרוּר מעבדוּת?"
שמואל הרשה לעם לשפוט אותו ונמצא נקי מאשמה. — כעת,…
• שמואל הופך לתוֹבֵע;
• יהוה הוא הצד הנִפגע;
• והעם הוא הנאשם:
פס' 7 "וְעַתָּה, הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי יהוה; אֵת כָּל צִדְקוֹת יהוה אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם וְאֶת אֲבוֹתֵיכֶם."
"אני מזכיר לכם 'אֵת כָּל צִדְקוֹת יהוה' לאורך ההיסטוריה:"
האם קרה פעם ש-יהוה העניש אתכם שלא בצדק?
פס' 9-8 8 "כַּאֲשֶׁר בָּא יַעֲקֹב מִצְרָיִם; וַיִּזְעֲקוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֶל יהוה, וַיִּשְׁלַח יהוה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן; וַיּוֹצִיאוּ אֶת אֲבֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם, וַיֹּשִׁבוּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה. 9 וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יהוה אֱלֹהֵיהֶם; וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא שַׂר צְבָא חָצוֹר, וּבְיַד פְּלִשְׁתִּים, וּבְיַד מֶלֶךְ מוֹאָב, וַיִּלָּחֲמוּ בָּם."
"שכחתם את יהוה אחרי כֹל מה שהוא עשׂה למענכם. ואז, מה קרה? — בלי עזרה מ-יהוה, האוייבים גברו עליכם. — מה, זה לא היה צודק?"
? "אם אתה שוכח את המלך שלך, למה שיעזור לך?"
"וכך קיבלתם את עידן השופטים…"
300 שנים של יויו
פס' 10 "וַיִּזְעֲקוּ אֶל יהוה, וַיֹּאמְרוּ: 'חָטָאנוּ! כִּי עָזַבְנוּ אֶת יהוה, וַנַּעֲבֹד אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת. — וְעַתָּה, הַצִּילֵנוּ מִיַּד אֹיְבֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ!'"
"שכחתם את יהוה — פניתם לאלילים — והתברר כל פעם מחדש שאלה לא שווים גרוּש!"
"ומה קרה בכל פעם כשהתעוררתם לאמת וחזרתם בתשובה ל-יהוה? — מה שכתוּב ב…"
פס' 11 "וַיִּשְׁלַח יהוה אֶת יְרֻבַּעַל, וְאֶת בְּדָן, וְאֶת יִפְתָּח, וְאֶת שְׁמוּאֵל; וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב; וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח."
? האם הבנתם למה קראתי לזה '300 שנים של יוֹיוֹ'? — חיי עם ישראל התנהלוּ לפי תבנית מעגלית של…
• התמסרוּת לחטא ונהירה אחרי 'אלוהים' מתוצרת־עצמית,
• עונש מ-יהוה על־ידי התגברוּת האויבים,
• חזרה בתשובה ל־יהוה,
• ישועה באמצעוּת שופט ש-יהוה הקים,
• אחרי מות השופט, התמסרוּת מחוּדשת לחטא.
עצרו כאן רגע וחשבו בהיגיון:
? מה היה קורה לוּ העם היה נשאר נאמן ל-יהוה?
● אלוהים היה מטפל באויבים — בין אם על־ידי ניצחון תחת פיקוּדו של שופט, בין אם על־ידי התערבוּת ישירהשל אלוהים למיגוּר העויינוּת (ראה דוגמה בשמו"א ז 14-12);
● אלוהים היה מקים אנשים כמו "שְׁמוּאֵל" — נציגיו שהיו מלמדים את דברו (שמו"א ג 21 – ד 1) ושהיו שופטים את העם בצדק (שמו"א ז 17-15);
● אלוהים היה מספק את כל הצרכים של עמו — הן החומריים והן הרוחניים — כמלך מוּשלם. הרי כך הוא הבטיח בדברים ל 16-15;
● הוא היה ממשיך לעשׂות זאת ללא החסרונות, העלוּיות והסיכוּנים שכרוכים במלכוּת אנושית — בלי כל החסרונות שהוא בעצמו מפרט תחת הכותרת "מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ" בשמו"א ח 18-9.
עכשיו תגידו לי אתם:
מה היה רע בשיטת השופטים?
? "האם אתם לא זוכרים איך ביקשתם ממני — מהשופט: 'אַל תַּחֲרֵשׁ מִמֶּנּוּ מִזְּעֹק אֶל יהוה אֱלֹהֵינוּ, וְיֹשִׁעֵנוּ מִיַּד פְּלִשְׁתִּים'?— ואני התפללתי, ו-יהוה הטיל פחד על האויבים והושיע אתכם (שמו"א ז 10-8)! — מה יכול להיות יותר טוב מזה?"
אבל לא!
פס' 12 "וַתִּרְאוּ כִּי נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם; וַתֹּאמְרוּ לִי: 'לֹא! כִּי מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ!' — וַיהוה אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם."
? האם שׂמתם לב לסוף הפסוק?
"וַיהוה אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם."
! אין מניע גשמי/הגיוני לנטוש את שיטת השופטים. — המניע הוא רוּחני:
"עד עכשיו 'יהוה אֱלֹהֵיכֶם [היה] מַלְכְּכֶם.' בדרישה העיקשת שלכם למלך בשׂר ודם אתם דוחים את יהוה — בפעם המי־יודע־כמה."
כעת…
אחרון השופטים מעביר את השרביט
פס' 13 "וְעַתָּה, הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם, אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם; וְהִנֵּה נָתַן יהוה עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ."
"רציתם? — קיבלתם! 'הִנֵּה הַמֶּלֶךְ.' מעכשיו, עם כל בעיה, פנוּ אליו."
! אבל יש בפסוק הזה עוד מרכיב שאסור לפספס: "שאוּל הוא 'הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר [אתם] בְּחַרְתֶּם!' — אני חוזר: הוא 'הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר [אתם] שְׁאֶלְתֶּם!' (לא במקרה שׁמו 'שָׁאוּל')."
"קיבלתם 'איש כלבבכם' — את הטוב ביותר לפי היכולת האנושית. — בעתיד אלוהים יבחר ב'אִישׁ כִּלְבָבוֹ' כמלך."
זה יקרה כבר בפרק הבא (שמו"א יג 14).
עזבנוּ את שיטת השופטים — אבל שימו לב כי…
מבחינת אלוהים לא השתנה שום דבר
פס' 15-14 14 "אִם תִּירְאוּ אֶת יהוה וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ וּשְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ, וְלֹא תַמְרוּ אֶת פִּי יהוה, וִהְיִתֶם גַּם אַתֶּם וְגַם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם אַחַר יהוה אֱלֹהֵיכֶם. 15 וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל יהוה, וּמְרִיתֶם אֶת פִּי יהוה, וְהָיְתָה יַד יהוה בָּכֶם וּבַאֲבֹתֵיכֶם."
"אתם בחרתם במשטר טוטליטרי שיעבור בשושלת, מבלי שתֹכלוּ להשפיע על איכות השליט. אתם בחרתם לפרנס מערך מסוּרבל, מנוּפח, יקר ומיוּתר של אדמיניסטרציה. אבל העיקרון מבחינת אלוהים לא השתנה:"
● "ציות לדבר־יהוה מביא ברכה — הן לכם והן למלך;"
● "אי־ציות מביא קללה — הן לכם והן למלך."
יהוה עומד להבהיר מה הוא חושב על כל המהלך הזה של דרישת 'מלך שיחליף את אלוהים' (ראה גם בפירוש לפרק ח). — לשם נתקדם אחרי…
סיכום ביניים:
1. שאול התחיל את הקריירה שלו על רגל ימין. — האם אתם זוכרים מי בעצם פקד על צבא ישראל והוביל לניצחון על העמונים? בפרק יא 6 קראנו: "וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים עַל שָׁאוּל." זהו המתכון לברכה ולהצלחה: הכניעה לרוח הקודש — הציות לדבר־אלוהים.
! זכרו! אפילו שאוּל המלך הוכיח את הפוטנציאל להצלחה! — עם רוח הקודש גם לכם יש את הפוטנציאל הזה. אל תהיו כמו שאוּל — כאלה שמתחילים טוב ומסיימים רע. השארוּ ענווים, מצייתים ונאמנים! כך תגיעו לחגיגת הניצחון של המשיח בשׂמחה טהורה.
2. לפני ששמוּאל מעביר את השרביט, הוא שואל: "האם מצאתם בי פסוּל? האם חטאתי תוך־כדי מילוי התפקידים שלי כנביא וכשופט? האם יש משהו שעליו אני חייב לבקש סליחה — דבר שאני חייב לתקן?" — שמואל יצא נקי. כל העם העיד על כך.
! לא נראה לי שאני ברמה הזו. לי יש דברים לתקן ולשפר. אוּלי גם לכם. רק שלא נהיה כאלה שחושבים שהם מוּשלמים, ושרק האחרים צריכים לבקש סליחה ולתקן.
3. זוכרים את התיאור '300 שנים של יוֹיוֹ'? — החיים נוחים — אז שוכחים את אלוהים; מקבלים עונש — אז זועקים לאלוהים להצלה; אלוהים מציל ונותן חיים נוחים — אז עוזבים אותו שוּב.
! אנחנו לא רוצים להיות אנשי יוֹיוֹ כאלה. עדיף מה שאמרנו למעלה: השארו ענווים, מצייתים ונאמנים! — כולנו רוצים לסיים על רגל ימין.
? איפֹה עצרנו?
שמוּאל מאשים את העם (פס' 12): "בזמן ש'יהוה אֱלֹהֵיכֶם [הוא] מַלְכְּכֶם' אתם אומרים: 'לֹא!' אנחנו רוצים 'כִּי מֶלֶךְ [אנושי] יִמְלֹךְ עָלֵינוּ!' בכך שאתם מתעקשים לקבל מלך בשׂר ודם, אתם מוכיחים שוב — בפעם המי־יודע־כמה — שאתם לא רוצים כי יהוה ימלוך עליכם."
? "אה, אתם מכחישים זאת? אתם אומרים: 'מה פתאום! השם ישמור אותנו מלדחות אותו! יתברך שמו! אנחנו אוהביםאותו! השם אתנוּ!…' ועוד כל מיני דיבוּרים דתיים מתחסדים? — אז דעו לכם כי 'יהוה יִרְאֶה לַלֵּבָב' (שמו"א טז 7). ממנו לא תוכלו להסתיר את האמת."
"הנה, הוא בעצמו עומד לתת לכם הוכחה שהוא כועס עליכם:"
נס משמיים
פס' 17-16 16 "גַּם עַתָּה, הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר יהוה עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם׃ 17 הֲלוֹא קְצִיר־חִטִּים הַיּוֹם. אֶקְרָא אֶל יהוה, וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר. וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי יהוה, לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ."
? "נכון שכרגע אתם באמצע 'קְצִיר־חִטִּים'? נכון שהייתם בטוחים שהקציר הזה ימלא לכם את האסמים, כך שיהיה מספיק לחם עד השנה הבאה? נכון שבסוף מאי אף פעם לא יורד גשם? נכון שהשמיים כחולים? נכון שאף קוסם לא יכול לגרום לשמיים הכחולים האלה להתכסות פתאום בעננים שחורים?"
"אז דעו לכם כי תוך 10 דקות יירד כאן גשם זלעפות. תשתולל סופת רעמים שתשטח את כּל החיטה שעדיין עומדת בשׂדות. עד שכל זה יתייבש שוּב אחרי הגשם, 80 אחוּז מהגרגירים כבר יפלו מתוך השיבולים ויתפזרו בין רגבי האדמה. חלק יתחילו לנבוט לכמה ימים, וזהוּ. דבר אחד בטוח: לא יישאר לכם הרבה לקצור ולהפוך לפיתות בשנה הזוּ."
"זה לא רק יוכיח שאלוהים כועס, אלא גם כי…"
בין אם אתם רוצים או לא — יהוה הוא המלך
פס' 19-18 18 וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל יהוה; וַיִּתֵּן יהוה קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא. — וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד אֶת יהוה וְאֶת שְׁמוּאֵל. 19 וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל: "הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ אֶל יהוה אֱלֹהֶיךָ, וְאַל נָמוּת; כִּי יָסַפְנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ רָעָה, לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ."
? "וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד." — הטלת פחד כאמצעי חינוכי? — כל הפסיכולוגים בימינו יצעקוּ: "אוי געוואַלט! אסוּר!" — אבל, למען האמת, ישנם לא מעט עקרונות ודרכי חינוך מתוך דבר־אלוהים שמעוררים אצלם אותה תגובה שלילית.
בשביל אלוהים השיטה הזו דווקא עובדת:
• היא יוצרת את מה שכל ההסברים של שמוּאל לא הצליחו ליצור: הכרת חטא! "יָסַפְנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ [עוד]רָעָה — לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ";
• גם בלי ברית חדשה כוּלם יודעים כי "שְׂכַר הַחֵטְא הוּא מָוֶת" (רומ' ו 23);
• …ומיד פונים למי שיכול להפגיע בעדם: "הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ… וְאַל נָמוּת!"
? האם שׂמתם לב כמה זה דומה למעמד הר סיני (שמות פרק כ)?
• גם שם נשמעו "קֹלֹת" רעם (פס' 18א);
• גם שם התגוּבה היתה פחד־מוות: "אַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת" (פס' 19ב);
• גם שם בקשו שיעמוד מתווך בינם לבין אלוהים: "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: 'דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה'" (פס' 19א).
? האם הכרת החטא מצד העם היתה מלווה בחרטה אמיתית — בחזרה בתשוּבה? — אוּלי — אבל, כמו תמיד, לא להרבה זמן.
! מה שבטוח, שמוּאל השׂיג את המטרה המוּצהרת של עצרת העם "בַגִּלְגָּל": לחדש את המלוּכה (יא 14) — להמליך מחדש את יהוה!
בדיוק כמו במעמד הר סיני (שמות כ 20א), נציגו של אלוהים מרגיע את פחד המוות ואומר:
"אַל תִּירָאוּ"
פס' 21-20 20 וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם: "אַל תִּירָאוּ. אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת; אַךְ אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי יהוה, וַעֲבַדְתֶּם אֶת יהוה בְּכָל לְבַבְכֶם. 21 וְלֹא תָּסוּרוּ, כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ, אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ, כִּי תֹהוּ הֵמָּה."
"אַל תִּירָאוּ." — "אַתֶּם [אמנם] עֲשִׂיתֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת",…
• אבל יהוה הוא "אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת, חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ־אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד" (נחמ' ט 17);
• הוא נשבע בעצמו: "'חַי אָנִי,' נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, 'אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע, כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה'"(יחז' לג 11);
• ודברו מלמד כי "הֵיכָן שֶׁהִתְרַבָּה הַחֵטְא, הַחֶסֶד שָׁפַע עוֹד יוֹתֵר" (רומ' ה 20ב).
? ולמה אלוהים הוא כזה? למה הוא מושיט לנו שוב ושוב חסד וסליחה שלא מגיעים לנו? — מפני ש"אֵין הָאֱלֹהִים מִתְחָרֵט עַל מַתְּנוֹתָיו וְעַל בְּחִירָתוֹ" (רומ' יא 29), לא על בחירתו של עם ישראל — ולא על כך שהוא בחר בך ובי להיות ילדיו.
כך נאמר גם ב…
פס' 22 "כִּי לֹא יִטֹּשׁ יהוה אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל; כִּי הוֹאִיל יהוה לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם."
"יהוה התחייב בברית (רומ' יא 27; ירמ' לא 34-31) — ובאותה ברית התחייבתם גם אתם! לכן 'אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי יהוה, וַעֲבַדְתֶּם אֶת יהוה בְּכָל לְבַבְכֶם.' — שרתו את יהוה, ולא את 'הַתֹּהוּ', האלילים חסרי־האונים."
בפסוק הבא אנחנו לומדים כי…
עבד יהוה לעולם לא יוצא לפנסיה
שמואל מבטיח:
פס' 23 "גַּם אָנֹכִי, חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַיהוה מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם. וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה."
שמואל העביר את שרביט ההנהגה למלך הטרי, אבל זאת לא אומרת שכבר לא נשאר לו מה לעשׂות.
• "וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם." — גם אם הגוף מזדקן ונחלש, עדיין אפשר לחלוק מתוך האוצר של דבר־אלוהים ומתוך הניסיון שנצבר במשך חיי אמונה ארוכים;
• נכון שלא כולנוּ מורים (קור"א יב 29), אבל אפילו אדם מבוּגר מאוד שאינו מורה יכול "לְהִתְפַּלֵּל" ולהפגיע. — רק אלוהים יודע כמה ברכות אנחנו רואים במסגרת הקהילה כתשוּבה לתפילות של אחיות ואחים מבוגרים שכבר לא מגיעים לאסיפות בגלל גילם המתקדם.
! ויש, כמובן, גָדול משמוּאל שממלא היום את שני התפקידים של נביא/מורה ושל כוהן/מפגיע, והוא ממלא אותם באופן מוּשלם, מבלי לטעות, מבלי להתעייף ומבלי להזדקן — האדון ישוע המשיח (מתי יא 29; עבר' ז 25).
עם שני הפסוקים האחרונים בפרק, שמוּאל נפרד ממשתתפי העצרת הכללית. מי שקורא את דבריו לא יכול שלא להיזכר בדברי הפרידה של מֹשה בספר דברים ל 19: "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה,…"
"וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים!"
פס' 25-24 24 "אַךְ יְראוּ אֶת יהוה, וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבַבְכֶם; כִּי רְאוּ אֵת אֲשֶׁר הִגְדִּל עִמָּכֶם. — 25 וְאִם הָרֵעַ תָּרֵעוּ, גַּם אַתֶּם גַּם מַלְכְּכֶם תִּסָּפוּ."
! "הבחירה היא שלכם — כל יום מחדש: חטא וקללה — או ציוּת וברכה."