מזמור תהילים פ"ג: הבה ונשמידם!
כמיהת אוייבי ישראל
| א. שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף. ב. אֱלֹהִים אַל-דֳּמִי-לָךְ; אַל-תֶּחֱרַשׁ וְאַל-תִּשְׁקֹט אֵל. ג. כִּי-הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן; וּמְשַׂנְאֶיךָ, נָשְׂאוּ רֹאשׁ. ד. עַל-עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד; וְיִתְיָעֲצוּ עַל-צְפוּנֶיךָ. ה. אָמְרוּ: לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי; וְלֹא-יִזָּכֵר שֵׁם-יִשְׂרָאֵל עוֹד. ו. כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו; עָלֶיךָ, בְּרִית יִכְרֹתוּ. ז. אָהֳלֵי אֱדוֹם, וְיִשְׁמְעֵאלִים; מוֹאָב וְהַגְרִים. ח. גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק; פְּלֶשֶׁת, עִם-יֹשְׁבֵי צוֹר. ט. גַּם-אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם; הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי-לוֹט סֶלָה. י. עֲשֵׂה-לָהֶם כְּמִדְיָן; כְּסִיסְרָא כְיָבִין, בְּנַחַל קִישׁוֹן. יא. נִשְׁמְדוּ בְעֵין-דֹּאר; הָיוּ דֹּמֶן לָאֲדָמָה. יב. שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵימוֹ, כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב; וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע, כָּל-נְסִיכֵימוֹ. יג. אֲשֶׁר אָמְרוּ: נִירְשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱלֹהִים. יד. אֱלֹהַי, שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל; כְּקַשׁ לִפְנֵי-רוּחַ. טו. כְּאֵשׁ תִּבְעַר-יָעַר; וּכְלֶהָבָה, תְּלַהֵט הָרִים. טז. כֵּן, תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ; וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם. יז. מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן; וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְהוָה. יח. יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי-עַד; וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ. יט. וְיֵדְעוּ כִּי-אַתָּה שִׁמְךָ יְהוָה לְבַדֶּךָ: עֶלְיוֹן עַל-כָּל-הָאָרֶץ. |
א. שיר מזמור לאסף.
2. אלוהים, אל תשתוק. אל תחריש ואל תשקוט, אל. 3. כי אויביך נסערים, שונאיך מרימים ראש בגאווה. 4. הם זוממים בערמה נגד עמך, מתכננים תכניות נגד היקרים לך. 5. הם אמרו: "בואו נשמיד אותם מבין העמים, ושם ישראל לא יזכר עוד". 6. מאוחדים בדעה אחת הם החליטו, כרתו ברית נגדך 7. שבטי אדום והישמעאלים, המואבים והגרים, 8. תושבי גבל, עמון ועמלק, פלשתים ותושבי צור. 9. גם האשורים הצטרפו אליהם, עזרו לצאצאי לוט. סלה. 10. עשה להם מה שעשית למדין, לסיסרא וליבין בנחל קישון. 11. אנשיו נשמדו בעין דור, הושלכו על האדמה כמו זבל. 12. עשה לשריהם מה שעשית לעורב ולזאב, עשה לכל מלכיהם מה שעשית לזבח ולצלמונע, 13. שאמרו: "נכבוש את שדות המרעה של אלוהים". 14. אלוהיי, גרום להם להיות כצמח יבש מתגלגל, כקש שעף ברוח, 15. כאש הבוערת ביער, כלהבה השורפת הרים. 16. רדוף אותם בסערה שלך. הבהל אותם בסופה שלך. 17. מלא אותם בושה עד שיפנו אליך, ה'. 18. יתביישו ויבהלו לנצח, יהיו ללעג ויושמדו. 19. אז ידעו שרק אתה, ששמך ה', מושל על כל העולם." |
מזמור פ"ג הינו מזמור קינה. מזמור תחינה לאלוהים למען יגן על עמו מנסיון אוייבי ישראל לעלות עליהם ולהשמידם.
המחבר מציין רשימת עמים השוכנים בצמוד לישראל וליד ישראל. לחלקם גבול משותף ואחרים פשוט שוכנים קרוב.
המשותף לכל העמים שהמחבר מציין זה: הם כרתו ברית נגד ישראל וכל רצונם להשמיד את ישראל כליל..
המחבר מבקש מאלוהים שיחדש את נפלאותיו, יכניע את האוייבים ויביאם לידי כך שיכירו בו כשליט על העולם.
שימו לב!
המחבר אינו שואף להשמדת האוייבים!
זו אינה תכלית כתיבת המזמור, אלא, שאויבים אלו יפסיקו את מזימתם הנפשעת ויגיעו להכרה אודות אלוהים ויפארו את שמו.
מלבד הכותרת (פ.1), מתחלק הפרק לשלושה חלקים עיקריים:
א. פסוק 2: אלוהים, אל תחריש עבורנו – אל תסתר פניך מאיתנו
ב. פסוקים 3-9: תיאור זהות האוייבים ושאיפת נפשם
ג. פסוקים 10-19: תפילה לה' להענשת אוייביו.
א. פסוק 2: אלוהים, אל תחריש עבורנו – אל תסתר פניך מאיתנו
"…אֱלֹהִים אַל-דֳּמִי-לָךְ; אַל-תֶּחֱרַשׁ וְאַל-תִּשְׁקֹט אֵל."
אל דומי: אל תפסיק, אל תחריש. אל תעצור…
מדוע שאלוהים יידום בעבור עם ישראל?
מצב שבו אלוהים עומד ולא פועל עבור ישראל מתרחש רק כאשר העם סטה מאלוהים ומתורתו.
את זאת הבטיח כבר משה רבנו בתורה בספר דברים ל"א 17.
"וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פניי מהם, והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות. ואמר ביום ההוא: הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה."
רק כאשר אלוהים מסתיר פנים מישראל, זוכים אויביה להרים ראש ולהוציא לפועל תוכניות זדון.
לו עם ישראל היה נקי מחטא, לא היו האוייבים זוכים להרים ראש נגד ישראל.
הבה נזכור את ברכת הכוהנים: במדבר ו 25-26:
הברכה הגדולה ביותר היא: "יאר יהוה פניו אליך ויחונך. יישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום."
מכאן, המצב הגרוע ביותר בו עם ישראל יכול להיות זה: הסתר פנים.
אלוהים אדירים – מבקש המחבר. אנא תן שעם ישראל לא יהיה בהסתר פנים…
רק במצב הזה עולה האנטישמיות בלב העמים.
וכאשר אלוהים אינו מחריש עבור עמו, הוא פועל להפר את תוכניות הרשע והזדון של אוייבי ישראל. שמות יד 14: יהוה ילחם לכם ואתם תחרישון…
זעקת המחבר! ה' אל תתעלם מההכנות של אוייבנו להשמידנו – אנא פעל מהר כדי שלא יהיה מאוחר מדיי…
ב. פסוקים 3-9: תיאור זהות האוייבים ושאיפת נפשם
- מהי זהותם של האוייבים?
להלן רשימת העמים שהמחבר מציין כאויבי אלוהים.
הבה נבדוק אם חל שינוי ברגשות ושאיפות אותם עמים אז והיום.
- אוהלי אדום:
הכוונה לשבטי \ משפחות אדום אשר שכנו מדרום מזרח לישראל. כיום דרום ירדן (תהילים קלז 7).
- ישמעאלים:
הכוונה לצאצאי ישמעאל. שבטי ערבים שוכני המדבר מסביב לגבולות ארץ ישראל. במדבר סיני, בסוריה, ובעבר הירדן.
- מואב:
בעבר הירדן מזרחית לים המלח – כיום ירדן
- הגרים:
עם הנזכר בימי שאול בשם הגריאים (דבר"ה א פרק ה 10), והממונה על הצאן של דוד המלך היה יזיז ההגרי (דברי הימים א כז 31). שכנו מזרחית לגלעד, מה שבימינו צפון ירדן ודרום סוריה.
- גבל:
צפונית לצור. מוזכרת גם ביחזקאל כז 9. נקראת בפי היוונים – ביבלוס.
- עמון:
צפונית למואב: צפון ירדן ודרום סוריה
- עמלק:
בין אדום למצרים
- פלשת:
הפלישתים אשר ישבו על רצועת החוף באיזור שבט דן מעזה ועד תל-אביב.
- יושבי צור:
לבנון (ראה תהילים מה 13)
- אשור:
הפרשנויות נעות בין סוריה לעירק.
בני לוט – ראה מואב ועמון המוזכרים מעלה (בראשית יט 37-38)
- מהי שאיפת נפשם של אוייבי אלוהים? מה הופך אותם לאוייבים של אלוהים?
שימו לב איך המחבר מכנה את אוייבי ישראל…
בפסוק 3 כל העמים שהמחבר ציין נקראים: אוייבי אלוהים!
מדוע?
כי הם מנסים להשמיד ולהכחיד את עם ישראל!
בפסוק 6 נאמר שכל האוייבים התאחדו ביחד, כרתו ברית, כדי להילחם נגד אלוהים…
ואיך אפשר להילחם נגד אלוהים?
פסוק 6 דומה מאוד לכתוב בספר תהילים ב 2: "…יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד, על יהוה ועל משיחיו."
ואיך מתבטאית מלחמת אותם עמים אויבים נגד אלוהים?
הם מנסים להכשיל את תוכניתו של אלוהים למלוך על העולם!
ואיך מתקשר השמדת עם ישראל לענין?
אם חס וחלילה נכחד עם אחר, הדבר עצוב וכואב, מזעזע וצורב, אך לא יישתנה דבר בתוכנית הישועה של אלוהים.
אך אם עם ישראל נכחד, כי אז אין ישועה גם לשאר העמים…ואם אין ישועה לכלל העמים, כי אז בני האנוש לא יחזרו לתכלית בריאתם – שירות אלוהים ופאר שמו.
אם עם ישראל נכחד, אלוהים מוצג כיישות שאינה ריבונית.
אם עם ישראל נכחד – אלוהים אינו אלוהים, אלא השטן ריבון – חס וחלילה!
מכאן, האינטרס של אלוהים לשמור על עם ישראל חי, הינו לשמור גם על שמו וכבודו.
אם אלוהים אינו יכול להוציא לפועל את הבטחותיו לעם בחירתו, איך יוצא לפועל את הבטחותיו לשאר הגויים הבוטחים בו?
שימו לב לפסוקים 5 ו- 13:
אויבי אלוהים מעונינים:
א. להשמיד את עם ישראל מהיותם עם כדי ששם ישראל לא ייזכר עוד (פ. 5)
ב. לרשת את "נאות אלוהים" (פ. 13)
א. השמדת ישראל כעם והשמדת השם ישראל..מחיקת כל זכר לתוכנית אלוהים
שונאי ישראל יודעים היטב – גם בתת מודע או גם אם הם רק כלי שרת של השטן – כי קיום ישראל ואיזכור שמו של עם ישראל מהווה עדות לקיומו של אלוהים וקיום הבטחותיו.
מכאן הדגש הינו על מלחמה רוחנית.
אלוהים היה זה שהעניק את השם ישראל ליעקב.
לשמות יש משמעות.
להכחיד שם, משמע, להכחיד אירוע או תוכנית.
להכחיד שם שאלוהים העניק למישהו – כאשר השם הזה מביע אירוע או נבואה, כמוהו כניסיון להסיר את תוכניותיו של אלוהים מן המדף ומן התוכנית ההסטורית.
להסיר את שם ישראל זה כמו לנסות לשכתב את ההיסטוריה כדי לשנות את העתיד. כך ניסו לעשות המן והיטלר, וכך מנסים לעשות היום כל האוחזים באותה דיעה…
ב. לרשת את נאות אלוהים:
המחבר מכנה את ארץ הנחלה – ארץ ישראל בשם: נאות אלוהים (PASTURES OF GOD
ז"א, המקום החביב על אלוהים
המקום בו אלוהים מעדיף לשכון…
אין זו פעם ראשונה בה אנו עדים לניסיון אחד מהעמים המוזכרים או יותר, כדי לרשת את ארץ הנחלה של עם ישראל.
האדומים רצו זאת על פי הכתוב ביחזקאל ל"ה 10: "…יען אמרך: את שני הגויים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה, ויהוה שם היה…"
[שני הארצות מתייחס לממלכת ישראל ולממלכת יהודה שבעת ההיא היו מחולקות לשני עמים…]
הניסיון לרשת את ארץ ההבטחה כמוה להציג ישראל חדשה – גורם אחר החושב שהוא צריך להיות היורש החוקי, כזה שאלוהים לא בחר בו.
הניסיון להציג ישראל חדשה שכביכול היא זכאית לנחלה שלא יועד לה, כמוה כהכרזת מלחמה נגד אלוהים.
מכאן, האנטישמיות המתבטאית בשאיפה להכחיד את שם ישראל ולרשת את נחלתם היא ניסיון להציג תוכנית שונה מזו שאלוהים קבע לעמו ישראל. מכיוון שזו לא תוכניתו של אלוהים, יוצא שזו לא אחרת מתוכניתו של השטן. זו תוכנית הפועלת נגד ישועת אלוהים.
מכאן אנו יכולים לבנות משוואה:
אוייבי ישראל הפועלים להשמיד את ישראל הם גם אוייבי אלוהים.
מכאן – אי אפשר לומר – אני אוהב את אלוהים אך מעונין בהשמדת ישראל. אדם שכזה אינו יכול להיחשב נושע!
אנטישמיות מחשבתית יכולה להיות עקב לימוד כושל של דבר אלוהים או הבנה מוטעית.
אנטישמיות פעילה היא ביטוי לשנאת אלוהים ואי ישועה.
כבר למדנו את הלקח מספר עובדיה: אי אפשר להתברך ולפרוח כשאתה שונא את מה שאלוהים אוהב!
- באילו מילים אלוהים מכנה את עם ישראל ואת ארץ ישראל?
עמך, צפוניך, נאות אלוהים.
אנא שימו לב לעיקרון ברור שנלמד לאורך כל הכתובים:
ישועת ישראל וישיבתה בנחלה הגיאוגרפית שהעניק לה אלוהים, היא עיסקת חבילה בלתי ניתנת לפירוד או חלוקה. ראה ירמיה כ"ג, יחזקאל ל"ד, מ"ז-מ"ח ועוד. זו הסיבה שאויבי אלוהים מנסים להסיר את השניים – את ישראל כעם ואת שם וזכות ישראל על הנחלה הגיאוגרפית המובטחת.
מכאן, עם ישראל על אדמת ישראל המובטחת, אינו עם כובש או עם הגונב אדמה מאחר.
הזכות לאדמה הזו היא החלטה ריבונית
תחזוקתה בשלום ושלמות היא פונקציה של הרמה הרוחנית של עם ישראל.
מכאן, על מנת שעם ישראל יזכה ליהנות מנחלתו השלמה כשהיא מלאה בשלו, עליו להיכנע לאלוהים ולקבל את גואלו – ישוע – באמונה.
ג. פסוקים 10-19: תפילה לה' להענשת אוייביו.
בפסוקים 10-19 המחבר מבקש מאלוהים שיעשה לאותם עמים הנחשבים לאוייביו, כפי שעשה לאבותיהם בעבר.
המחבר מציין את מלחמת אלוהים נגד:
- המדיינים – כפי שמתואר בספר שופטים פרק ז. אז נכחדו רוב חיילי מדין על ידי גדעון ו- 300 עוזריו "המיוחדים".
- כפי שעשה לסיסרא – בספר שופטים פרק ד. אז שקע אלוהים את מרכבות סיסרא בבוץ והכניע אותם. חייליהם הפכו להיות זבל אדמה – דשן!
- עשה לראשי מתנגדיך אלוהים, כפי שעשית לעורב וזאב – שני שרי מדין (שופטים ז 25), וכמו שעשית לזבח וצלמונע מלכי מדיין (שופטים ח 12).
בפסוק 14 ואילך המחבר מבקש מאלוהים שיעקור את אותם אוייבים ולא ייתן להם ולדעתם להכות שורש. לכן מקווה שיהיו כגלגלי קש עפים ברוח.
הם רצו ששם ישראל ייכחד ונחלתם תהיה לאחר, והנה הם עתידים להיות כגלגלי קש העפים ברוח. הם יהפכו לכאלו שלא ישרישו שורש ולא יזכרו.
מה שאיפתו של המחבר? האם היא מסתכמת רק בהכחדת אויבי אלוהים?
האם מדובר בנקמה מונעת על ידי שנאת חינם?
לא ולוא!
המחבר שואף שכל בני אדם והעמים יגשימו את היעוד הראשוני שקבע להם אלוהים – לפאר ולכבד את שם אלוהים (בראשית א-ב).
מכיוון שכך לא עושים כל הדוגלים באנטישמיות, המחבר מבקש מאלוהים שיסיר את אלו הפועלים להכתים את שמו ומורדים נגדו.
ומתי יפסיק זעם אלוהים עליהם?
עד שיכנעו לו ויכבדו את שמו.
מכאן, מטרתו של המחבר אינה רק להכחיד לשם הכחדה, אלא להביא את הטועים לנקודה בה יפסיקו בדרך הרשע הנוגדת את רצון אלוהים וילכו בדרך האמת המפארת את אלוהים – כדי שידעו את אלוהים ויכבדוהו.
מכאן, הענשת אויבי אלוהים נועדה להפסיק את מהלכם נגד אלוהים ולשנות את הלך מחשבתם כך שיתחילו לחיות ולפעול להגשים את תכלית בריאתם – לפאר ולכבד את אלוהים.
הערה:
כתבי הקודש אינם כוללים אירוע כמו שהמחבר מתאר. ז"א, מדובר בנבואה לעתיד.
שאלות:
- האם הנבואה בפרק הנוכחי התגשמה במהלך מלחמת השחרור בשנת 1948, מלחמת ששת הימים בשנת 1967 או במלחמת יום כיפור בשנת 1973?
האם הכתוב בפרק מצפה להגשמה?
במלחמת השחרור, ששת הימים ויום כיפור אומנם השתתפו כל אותם עמים בקרבות נגד ישראל, אך התיאור בפרק מתאים למצב של מלחמת השחרור (1948) או מלחמת יום הכיפורים (1973). רק בשני המקרים עמד עם ישראל לפני כליה.
- האם פרק זה מציין את מלחמת גוג ומגוג? (יחזקאל לח-לט)
לא נראה כך.
שם מדובר על עמים מן הצפון ועם דגש על הצפון.
למרות זאת העיקרון זהה והתוצאה תהיה זהה.
מי שכל רצונו להשמיד את ישראל ולקחת את נחלתה שקבלה מאלוהים, הריהו אויב לאלוהים.
סופו שיפסיד ויובס.
- מה הפרק הזה מלמד אותנו הנושעים היום?
א. אוייבי הבשורה אינם מאיימים על נחלתנו השמיימית, אך בהחלט עלולים להכשילנו ולהרוס לחלוטין את עדותנו.
אויבי הבשורה מתכננים איך להכשיל את מהלכי הבשורה בקהילותינו, להכשיל את המאמינים הצעירים בהחלטותיהם, בתוכניות הבישור שלנו וכו.
אנו מתפללים שאלוהים יפר את מחשבותיהם הרעות וישמור עלינו.
כל מה שמפריע לנו ליישם את תשועתנו לבסוף מונע כבוד ופאר מאלוהים
ב. אלוהים דורש מאיתנו להתרחק מאוייביו.
לפיכך, אל לנו להיות שותפים בדבר כלשהו עם אלו הדוגלים בהשמדת ישראל ולקיחת אדמתה או נתינתה לעם אחר שאלוהים לא בחר בו.
נא לא לשכוח אזהרה אלוהית חשובה:
בבשורת מתי כה כתוב איך ישפטו העמים בעת חזרתו של המשיח ארצה לאחר צרת יעקב.
מדד הישועה של הטוענים להיכנס למלכות תהיה: איך פעלו למען שארית ישראל.
מה עשיתם עבור עמי!
אחד מביטויי רוחניות בוגרת היא שאיפה לישועת עם ישראל. הקניאו אותם לישועה!
האם זו שאיפת כולנו? אמן ואמן!