לפני שנבאר עוד מזמור המתמקד במשיח ישוע, ראוי לכולנו לרענן זיכרוננו בכתוב בבשורת לוקס כ"ד 27, 44-49. כל פרטי חייו, שירותו, מותו ותחייתו של האדון ישוע המשיח מפורטים בתורה, בנביאים ובכתובים – ז"א, גם בספר תהילים (ראה גם יוחנן ה 45-47). לפיכך, ספר תהילים נחשב לספר נבואי אודות המשיח ישוע.

לכן, בלימוד מזמורי תהילים ראוי לזכור ולרענן את מוחנו בשאלה: איך המזמור הזה מתקשר למשיח, לישועה ולתכניתו של אלוהים עבור בני האדם?

כאמור, פרקי תהילים אינם מוצגים בסדר הכרונולוגי של כתיבתם. מזמור צ' נכתב על ידי משה ומזמור קכ"ו נכתב לאחר החזרה מגלות בבל.

עורך ספר תהילים, ככל הנראה עזרא או בן דורו, הבין את התנאים הנדרשים כדי שתהילתנו תתקבל על ידי אלוהים. מסיבה זו הוא העמיד את מזמורים א' ו-ב' כסף כניסה להיכל ההלל.[1] תנאי הסף להלל את האלוהים הקדוש הם:

• הייה צדיק וסור מרע (פרק א). אהב את דבר אלוהים ואמץ את הוראותיו.
• נשקו בר, אשרי כל חוסי בו (פרק ב). היכנע למלך המשיח, ישוע, אלוהים הבן.

ספר תהילים אינו מורכב מ 150 מזמורים עצמאיים שאינם קשורים אחד למשנהו, אלא מאשכולות של מזמורים שנועדו ללמד אודות: זהותו ושירותו של המשיח, תוכנית הישועה של אלוהים לבני האדם ותכלית בריאת האדם. ההלל וההודיה לאלוהים הם התוצאה של הפנמת הנושא המרכזי בספר תהילים.

להלן רשימה חלקית:

• מזמורים 42-49 מלמדים שיש חובה להמליך את המשיח בליבנו על מנת להיות בקרבת אלוהים וליהנות מהגנתו.
• מזמורים 50-51 מהווים "לימוד ויישומו": איזו השתחוויה מפארת את אלוהים?
• מזמורי תפילה ותהילה לאדוני (54-68), מבטאים תפילה וזעקה לאלוהים להצלה וברכה.

מזמור 67 ו-68 מהווים סיומת בה המחבר מודה לאלוהים ומציג את הודיית כלל יושבי תבל לאלוהים על ישועתו.

• מזמורים 109-110 מהווים שאלה ותשובה.
• מזמורים 111-119 מהווים מזמורי הלל והודיה לאור ניצחון המשיח על השטן (ראה סיומת מזמור ק"י 5-7).
• מזמורי המעלות (120-134), מציגים מבט נבואי אסכטולוגי על עם ישראל מתקופת גלות בבל ועד להתגשמות ייעוד העם ככוהנים בממלכת המשיח.

כתבי הקודש מלמדים אותנו על אלוהים שהוא קרוב.

אלוהים יצר אותנו, בנה אותנו במו ידיו, וכשחטאנו, אלוהים קרא בקול רם: אייכה?

אך עלינו לזכור שהאלוהים שלנו שרוצה אותנו קרובים אליו, הוא גם אלוהים קדוש וצדיק, שופט צדק, קורא את מחשבות ליבנו.

האלוהים הקרוב והצדיק מוכן לקבל אותנו בחזרה ולסלוח לנו על חטאותינו – אך זאת רק אם נבוא אליו בתנאים שלו.

על כך נלמד במזמורים 50-51.

מהו המסר המרכזי של מזמור 50?

אלוהים ישפוט את המתחסדים שמתכסים בדתיות אך ריקים מאמונה מושיעה, ואת הרשעים הטוענים להיותם יראי יהוה אך בפועל שותפים מלאים לכל רשעה. לעומת זאת, אלוהים חפץ לזעקת היראים אותו באמת ואליהם הוא קרוב.

לפיכך הכותרת המתאימה למזמור היא: ה' שופט צדק.

מזמור נ':

1.‏ מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף: אֵ֤ל אֱֽלֹהִ֡ים יְֽהוָ֗ה דִּבֶּ֥ר, וַיִּקְרָא־אָ֑רֶץ מִמִּזְרַח־שֶׁ֝֗מֶשׁ עַד־מְבֹאֽוֹ׃

2. מִצִּיּ֥וֹן מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ׃

3. יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל וּ֝סְבִיבָ֗יו נִשְׂעֲרָ֥ה מְאֹֽד׃

4.‏ יִקְרָ֣א אֶל־הַשָּׁמַ֣יִם מֵעָ֑ל וְאֶל־הָ֝אָ֗רֶץ לָדִ֥ין עַמּֽוֹ׃

5.‏ אִסְפוּ־לִ֥י חֲסִידָ֑י כֹּרְתֵ֖י בְרִיתִ֣י עֲלֵי־זָֽבַח׃

6. וַיַּגִּ֣ידוּ שָׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ כִּֽי־אֱלֹהִ֓ים שֹׁפֵ֖ט ה֣וּא סֶֽלָה׃
7. שִׁמְעָ֤ה עַמִּ֨י וַאֲדַבֵּ֗רָה יִ֭שְׂרָאֵל וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ אֱלֹהִ֖ים אֱלֹהֶ֣יךָ אָנֹֽכִי׃
8. לֹ֣א עַל־זְ֭בָחֶיךָ אוֹכִיחֶ֑ךָ וְעוֹלֹתֶ֖יךָ לְנֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃
9. לֹא־אֶקַּ֣ח מִבֵּיתְךָ֣ פָ֑ר מִ֝מִּכְלְאֹתֶ֗יךָ עַתּוּדִֽים׃
10. כִּי־לִ֥י כָל־חַיְתוֹ־יָ֑עַר בְּ֝הֵמ֗וֹת בְּהַרְרֵי־אָֽלֶף׃
11. יָ֭דַעְתִּי כָּל־ע֣וֹף הָרִ֑ים וְזִ֥יז שָׂ֝דַ֗י עִמָּדִֽי׃
12. אִם־אֶ֭רְעַב לֹא־אֹ֣מַר לָ֑ךְ כִּי־לִ֥י תֵ֝בֵ֗ל וּמְלֹאָֽהּ׃
13. הַֽ֭אוֹכַל בְּשַׂ֣ר אַבִּירִ֑ים וְדַ֖ם עַתּוּדִ֣ים אֶשְׁתֶּֽה?
14. זְבַ֣ח לֵאלֹהִ֣ים תּוֹדָ֑ה וְשַׁלֵּ֖ם לְעֶלְי֣וֹן נְדָרֶֽיךָ׃
15. וּ֭קְרָאֵנִי בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֲ֝חַלֶּצְךָ֗ וּֽתְכַבְּדֵֽנִי׃
16. וְלָ֤רָשָׁ֨ע ׀ אָ֘מַ֤ר אֱלֹהִ֗ים מַה־לְּ֭ךָ לְסַפֵּ֣ר חֻקָּ֑י וַתִּשָּׂ֖א בְרִיתִ֣י עֲלֵי־פִֽיךָ׃
17. וְ֭אַתָּה שָׂנֵ֣אתָ מוּסָ֑ר וַתַּשְׁלֵ֖ךְ דְּבָרַ֣י אַחֲרֶֽיךָ׃
18. אִם־רָאִ֣יתָ גַ֭נָּב וַתִּ֣רֶץ עִמּ֑וֹ וְעִ֖ם מְנָאֲפִ֣ים חֶלְקֶֽךָ׃
19. פִּ֭יךָ שָׁלַ֣חְתָּ בְרָעָ֑ה וּ֝לְשׁוֹנְךָ֗ תַּצְמִ֥יד מִרְמָֽה׃
20. תֵּ֭שֵׁב בְּאָחִ֣יךָ תְדַבֵּ֑ר בְּבֶֽן־אִ֝מְּךָ֗ תִּתֶּן־דֹּֽפִי׃
21. אֵ֤לֶּה עָשִׂ֨יתָ וְֽהֶחֱרַ֗שְׁתִּי דִּמִּ֗יתָ הֱֽיוֹת־אֶֽהְיֶ֥ה כָמ֑וֹךָ אוֹכִיחֲךָ֖ וְאֶֽעֶרְכָ֣ה לְעֵינֶֽיךָ׃
22. בִּֽינוּ־נָ֣א זֹ֭את שֹׁכְחֵ֣י אֱל֑וֹהַּ פֶּן־אֶ֝טְרֹ֗ף וְאֵ֣ין מַצִּֽיל׃
23. זֹבֵ֥חַ תּוֹדָ֗ה יְֽכַ֫בְּדָ֥נְנִי וְשָׂ֥ם דֶּ֑רֶךְ אַ֝רְאֶ֗נּוּ בְּיֵ֣שַׁע אֱלֹהִֽים׃

חלוקת הפרק:

• אלוהים ריבון ושופט צדק (פ. 1-6)
• אלוהים ישפוט את המתחסדים (פ. 7-15)

1. לאלוהים הזכות לשפוט את עמו (פ. 7)
2. קורבנות וזבח אינם מחפים על לב חוטא (פ. 8-13)
3. אלוהים חפץ בלב מתוודה וחוזר בתשובה (פ. 14-15)

• אלוהים ישפוט את הרשעים המתכסים בכסות דתית (פ. 16-22)

1. אותם רשעים טוענים להיות שותפי ברית עם ה' אך בפועל שותפים לכל פשע (פ. 16-17).
2. הרשעים מפרים את עשרת הדברות ברגל גסה (פ. 18-20)
3. הרשעים מפרשים את סבלנותו של אלוהים כאישור לדרכם הרעה (פ. 21-22)

• אלוהים מתכבד בחוזרים בתשובה כנה ורק אותם מושיע (פ. 23)

א. אלוהים ריבון ושופט צדק (פ. 1-6)

1.‏ מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף: אֵ֤ל אֱֽלֹהִ֡ים יְֽהוָ֗ה דִּבֶּ֥ר, וַיִּקְרָא־אָ֑רֶץ מִמִּזְרַח־שֶׁ֝֗מֶשׁ עַד־מְבֹאֽוֹ׃

2. מִצִּיּ֥וֹן מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ׃

3. יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל וּ֝סְבִיבָ֗יו נִשְׂעֲרָ֥ה מְאֹֽד׃

4.‏ יִקְרָ֣א אֶל־הַשָּׁמַ֣יִם מֵעָ֑ל וְאֶל־הָ֝אָ֗רֶץ לָדִ֥ין עַמּֽוֹ׃

5.‏ אִסְפוּ־לִ֥י חֲסִידָ֑י כֹּרְתֵ֖י בְרִיתִ֣י עֲלֵי־זָֽבַח׃

6. וַיַּגִּ֣ידוּ שָׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ כִּֽי־אֱלֹהִ֓ים שֹׁפֵ֖ט ה֣וּא סֶֽלָה׃

לפני שהמחבר מפרט את ההאשמות של אלוהים נגד החוטאים בעמו, הוא מתאר במילים מעוררות יראה את ריבונותו וקדושתו של אלוהים.

המחבר חפץ להבהיר לכל שומע בעם ישראל ובעולם שאלוהים הינו ריבון לא רק על עם ישראל וארץ ישראל, אלא שסמכותו היא על כלל בני האנוש, על כל החי וקיים תחת השמש. מתוקף היותו הבורא הבלעדי שכל אשר בבריאה הינה רכושו ומחויבת לכלליו, אלוהים בא לעשות דין עם החתומים עימו בברית המופקדים על תורתו ואחראים להפיצה כאור בעולם.
ולאלו החושבים שהם פטורים מדין כי הם גויים ואינם חתומים בברית עם אלוהים ולכן משפט אלוהים אינו נוגע להם… אתם טועים.

אומנם משפט אלוהים מתחיל מבית, ולכן עם הברית מוזכר ראשון, אך שימו לב שקריאתו של אלוהים היא לכלל בני האדם ממזרח שמש עד מבואו – ממזרח למערב, והכוונה שכלל בני האדם עתידים לעמוד למשפט לפני יהוה, כי כל בני האדם חשופים לאמת של אלוהים (תהילים י"ט; מרקוס ג' 7-9 ועוד).

בפסוק 1, המחבר מציין את שם אלוהים שלוש פעמים ולא לחינם (אֵ֤ל אֱֽלֹהִ֡ים יְֽהוָ֗ה דִּבֶּ֥ר).
פרשנויות רבות מציינות שהמחבר חפץ לציין את אלוהים ככל יכול, וכן כאלוהי הברית של עם ישראל במגוון שמותיו. יתרה על כך, ציון שלושת השמות נועד לציין את שלושת ההוויות באלוהות האחת.

והנה, השלמות האחת הזו מדברת בקול אחד – אֵ֤ל אֱֽלֹהִ֡ים יְֽהוָ֗ה דִּבֶּ֥ר

מה אלוהים דיבר? מהי קריאתו של אלוהים?

בפסוקים 4 ו-6 המחבר מציין שדברו וקריאתו של אלוהים קשורים למשפט ודין על הסוטים מתנאי הברית עימו.

המחבר מבהיר: יש יום משפט! יש יום דין! וביום הזה כל אדם ישלם את המחיר המלא על חטאיו.

מתי עתיד להתקיים יום המשפט הזה?

התשובה לשאלה הזו טמונה בפסוקים 2 ו-3:

2. מִצִּיּ֥וֹן מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ׃
3. יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל וּ֝סְבִיבָ֗יו נִשְׂעֲרָ֥ה מְאֹֽד׃

המחבר מציין שהמשפט יתקיים בציון.

ציון מתוארת ככליל יופי.

לאיזו עיר בדיוק המחבר מתכוון?

לאור הכתוב בתהילים מ"ח 3,9, ובספר איכה ב' 15, הכוונה היא לירושלים.

מה עושה את ירושלים לכלילת יופי?

לא הנוף הגיאוגרפי או ניקיון הרחובות. לא טיב האנשים ומוסר העסקים.

יופייה המושלם של ציון, ירושלים, נובע מעצם נוכחות אלוהים בקרבה.[2]

למי בראשונה פונה אלוהים במשפט?

בפסוק 5 המחבר מציין את עם ישראל כ: חֲסִידָ֑י כֹּרְתֵ֖י בְרִיתִ֣י עֲלֵי־זָֽבַח׃

אלוהים כרת ברית עם בני ישראל בסיני, וברית זו כוללת זבחים (שמות כ"ד 4-8).

אם כן, משפט אלוהים על בני הברית עתיד להתרחש כאשר אלוהים יהיה נוכח בציון – כשופט.

ומתי האירוע הזה עתיד להתרחש?

המועד המוקדם ביותר יהיה בעת חזרתו של המשיח ישוע ארצה בסיום הצרה. על כך אנו גם למדים מהמשלים של האדון ישוע בספר הבשורה של מתי בפרק י"ג 24-30, 36-43; כ"ד 35-44; כ"ה 31-46.

חזרתו של האדון ישוע תהיה לירושלים – על הר הזיתים (זכריה י"ד 3-5).

לאחר שיסיר את אויביו מלפניו, ישב המשיח בהיכלו בירושלים לאלף שנים (התגלות י"ט 11 עד כ' 6).

האדון ישוע לימד דרך המשלים בבשורת מתי שלפני שממלכתו הארצית תחל, הוא יפריד את בני האדם כמו שמפרידים מוץ מחיטה, כמו שמפרידים זונים מחיטה. את החיטה הטובה אוספים לאסם ואת הזונים או המוץ, שורפים באש.

הנמשל מאוד ברור – רק הנושעים שומרי הברית עם אלוהים עתידים להיכנס לממלכתו וליהנות מברכותיה. לא תהיה איפה ואיפה מול כס המשפט של אלוהים.

בבשורת מתי כ"ה 31-46 האדון ישוע גם לימד שלפני שממלכתו תקום, גם אומות הגויים יישפטו. מכאן, בסמוך ובמקביל למשפט עם הברית, ינוהל גם משפט כלל העמים. במשפט יוכרע מי ייכנס למלכות המשיח ומי ייזרק לאבדון.

אחים ואחיות יקרים.

כאשר המשיח ישוע בא לעולם כשה האלוהים, הוא בא כדי למות כקורבן מכפר חטאים. בהופעתו הראשונה הוא בא כעבד וכל אדם חוטא יכול היה לירוק עליו ולפגוע בו.

כשהאדון ישוע יחזור באחרית הימים, הוא יבוא כאריה יהודה עם הדר וכבוד.

אז לא יוכל שום בן אנוש חוטא ושאינו נושע להתקרב אליו!

מסיבה זו המחבר מציין את האש סביב אלוהים בפסוק 3.

המחבר מזכיר לעם ישראל את ההופעה של אלוהים בהר סיני, אז העם שמע את קולו של אלוהים כקול שופר, ראה את הברקים ואת האש ורעד מפחד.

עם ישראל נשאר בתחתית ההר בגלל הפחד והיראה מאלוהים קדוש וטהור שאינו יכול לסבול כל חטא וסטייה ממצוותו.

וכמו בכל בית דין, גם בבית המשפט הזה יהיו עדים.

מי הם?

לאור הכתוב בפסוקים 4 ו-6 השמיים והארץ יהיו העדים של אלוהים.

4.‏ יִקְרָ֣א אֶל־הַשָּׁמַ֣יִם מֵעָ֑ל וְאֶל־הָ֝אָ֗רֶץ לָדִ֥ין עַמּֽוֹ׃

6. וַיַּגִּ֣ידוּ שָׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ כִּֽי־אֱלֹהִ֓ים שֹׁפֵ֖ט ה֣וּא סֶֽלָה׃

אין זו הפעם הראשונה שמחברי כתבי הקודש מציינים את השמיים והארץ כעדי ה'. משה רבינו עשה זאת בפרשת האזינו בספר דברים ל"ב 1.

ישעיה הנביא ציין זאת בפרק א' 2 ("שמעו שמים והאזיני ארץ כי יהוה דיבר, בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי")[3]

מהו המכנה המשותף של השימוש בביטוי הזה?

הנביאים השתמשו בביטוי הזה בכל פעם שחטאי העם הגיעו לשיאים חדשים ועונש אלוהים עמד בפתח.

מכאן, הביטוי 'יגידו שמיים וארץ' מבטא אכזבה, תסכול וצער, כי העדות הברורה והחזקה ביותר של אלוהים – הבריאה, נדחית.[4]

הבה נסכם את חלק א:

יש עת משפט. אלוהים ריבון והוא עתיד לשפוט את עמו וכלל בני האדם. אל נחשוב שקיים פשע או חטא שלא ניתן עליו את הדין. אלוהים הוא אל קדוש ונורא ולא יסבול שום חטא שאינו פתור.

בחלק ב' בפסוקים 7-13 המחבר מפרט את הטענה של אלוהים נגד המתחסדים בעם. המחבר מתייחס לאלו המתכסים בחזות דתית, אך ריקים מאמונה מושיעה. הכוונה לאלו הנראים דתיים מבחוץ, הממלאים את הוראת הדת, אך ללא אהבה או לב המסור לאלוהים. אין להם כל קשר אינטימי ועמוק עם גואלם ומושיעם.

• אלוהים ישפוט את המתחסדים (פ. 7-15)

1. לאלוהים הזכות לשפוט את עמו (פ. 7)
2. קורבנות וזבח אינם מחפים על לב חוטא (פ. 8-13)
3. אלוהים חפץ בלב מתוודה וחוזר בתשובה (פ. 14-15)
4. שִׁמְעָ֤ה עַמִּ֨י וַאֲדַבֵּ֗רָה יִ֭שְׂרָאֵל וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ אֱלֹהִ֖ים אֱלֹהֶ֣יךָ אָנֹֽכִי׃
5. לֹ֣א עַל־זְ֭בָחֶיךָ אוֹכִיחֶ֑ךָ וְעוֹלֹתֶ֖יךָ לְנֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃
6. לֹא־אֶקַּ֣ח מִבֵּיתְךָ֣ פָ֑ר מִ֝מִּכְלְאֹתֶ֗יךָ עַתּוּדִֽים׃
7. כִּי־לִ֥י כָל־חַיְתוֹ־יָ֑עַר בְּ֝הֵמ֗וֹת בְּהַרְרֵי־אָֽלֶף׃
8. יָ֭דַעְתִּי כָּל־ע֣וֹף הָרִ֑ים וְזִ֥יז שָׂ֝דַ֗י עִמָּדִֽי׃
9. אִם־אֶ֭רְעַב לֹא־אֹ֣מַר לָ֑ךְ כִּי־לִ֥י תֵ֝בֵ֗ל וּמְלֹאָֽהּ׃
10. הַֽ֭אוֹכַל בְּשַׂ֣ר אַבִּירִ֑ים וְדַ֖ם עַתּוּדִ֣ים אֶשְׁתֶּֽה?
11. זְבַ֣ח לֵאלֹהִ֣ים תּוֹדָ֑ה וְשַׁלֵּ֖ם לְעֶלְי֣וֹן נְדָרֶֽיךָ׃
12. וּ֭קְרָאֵנִי בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֲ֝חַלֶּצְךָ֗ וּֽתְכַבְּדֵֽנִי׃

כל אדם הבקיא בדבר ה' מזהה מיד שפסוק 7 דומה לפתיח של ספר שמות פרק כ' 1-2, שם אלוהים נתן את עשרת הדברות לעם ישראל ("וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמור: אנוכי יהוה אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים…".).

ובמילים פשוטות, מחבר המזמור אומר שאלוהים עתיד לשפוט את עמו וכלל בני אדם על פי עשרת הדיברות.

אני אפרט את תלונתו של אלוהים ואז נראה איזו מהדיברות המתחסדים הפרו.

המחבר מציין במפורש שהמתחסדים אינם מפספסים את מילוי הוראת העבודה בבית המקדש – קרי, העלאת הזבחים. ז"א, המתחסדים עושים את כל מה שנדרש לעשות מבחינה דתית חיצונית וציבורית. הם עושים על פי הספר את הדרישות הדתיות כך שכל הצופים בהם רואים אדם דתי ירא אלוהים הממלא אחר הוראות התורה.

אם כן, אז מה הבעיה?

הבעיה היא שאותם מתחסדים מתעלמים מחטאיהם, אינם מתוודים על חטאיהם ואינם חוזרים בתשובה כנה על חטאיהם. הם חושבים שזבחיהם ומתנותיהם הדתיות מכפרות על שאר חסרונותיהם. הם חושבים שניתן לקנות את ליבו של אלוהים בזבחים ותרומות.

אלוהים עונה להם ואומר:

מכיוון שזבחיכם נובעים מלב שאינו שייך לי ואינו נתון לי באמונה ואהבה, אז דעו לכם שאינני זקוק לזבחים שלכם, שהרי כל החיות במילא שייכות לי, ובפועל אני לא אוכל באמת את הזבחים.

כל ענין הקורבנות נועד ללמד אתכם שמחיר כפרת החטאים שלכם עולה במחיר חייו של אחר – המשיח, אשר כל הזבחים הם רק צל וסמל שלו, אך את האמת המושיעה הזו לא השכלתם להבין (אל הקולוסים ב' 16-17; אל הגלטים ג' 23-25; ד' 1-11).

למי דומים המתחסדים המתוארים במזמור נ'?

לפרושים ולסופרים בימיו של האדון ישוע.

האדון ישוע תיאר את פעולותיהם הדתיות חסרות הישועה, ממש כפי שמחבר המזמור שלנו מפרט.

ואיך כינה האדון ישוע את אותם מתחסדים?

צבועים!

חיצוניותם ופנימיותם אינם שווים. הם נראים מבחוץ כקברים מסויידים – לבנים ונקיים, אך מבפנים הם מלאי טומאה (מתי כ"ג 27-27).

הם עצמם אינם מגיעים לנוכחות אלוהים וכך הם גם מונעים מתלמידיהם להיוושע ולהיכנס למלכות אלוהים (מתי כ"ג 13-14).

אם כן, איזה מעשרת הדברות מפרים המתחסדים?

המתחסדים בדומה לפרושים ולסופרים מפרים את הדיבר השלישי בעיקר:

"…לא תישא את שם יהוה לשווא, כי לא ינקה יהוה את אשר ישא את שמו לשווא."

מכאן, המתחסדים מתלבשים כיראי אלוהים, מדברים כיראי אלוהים, אך ליבם אינו שייך לאלוהים. המתחסדים כאילו נושאים את שם אלוהים, אך בפועל מציגים משהו זר מאלוהים. המתחסדים יראים ממתחסדים אחרים יותר משהם יראים את אלוהים. על כאלו אמר הנביא ישעיה בפרק כ"ט 13-14: "ויאמר אדוני: יען ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני וליבו ריחק ממני, ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה, לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר."

ומכיוון שאלוהים קורא את אשר בליבם, כל עדותם ומעשיהם אינם מפארים את אלוהים ואינם זוקפים לזכותם שום טובה שמיימית.

הסכנה במתחסדים היא שהוראתם ועדותם אינה מובילה אדם לישועה אלא לדתיות ריקה המובילה לאבדון – ממש כמו הצביעות של הפרושים והסופרים.

רבותי, הבה נביט כעת לתוך ליבנו.

גם היום בימינו ובקהילותינו יכולים להיות מתחסדים. הם יודעים את אוצר המילים המשיחי, לא מפספסים לתת מעשר חודשי ומגיעים לכל אסיפת קהילה שבועית, אך ליבם אינו רך לרצון אלוהים ואינו מלא באמונה ואהבה המפארים את אלוהים. מכיוון שחייהם מלאים בדתיות ריקה מישועה, הרי שבעת מבחן אמונה, ריקנותם הרוחנית תתגלה לילדיהם ולכל מכריהם.

אנשים לעיתים תולים את הסיבה לצרותיהם במצב כלכלי או חברתי קשה או לחץ כזה או אחר, אך זו לא האמת המלאה.

צרה חיצונית וקושי כלכלי רק מגלים ומעלים לפני הקרקע את הבעיה שכל הזמן היתה מתחת לפני השטח. המתחסד הלא נושע מתגלה אז במלוא מערומיו הרוחניים (יוח"א ב' 19). הנושע באמת יזעק לאלוהים בכנות ויבקש עזרה ומחילה מלב שבור. הנושע באמת ישנה חייו וימלא את רצון אלוהים בלב תמים.

לאחר שהמחבר ציין את אזהרת אלוהים על המתחסדים, הוא כעת פונה לרשעים בפסוקים 16-22.

• אלוהים ישפוט את הרשעים המתכסים בכסות דתית (פ. 16-22)

1. אותם רשעים טוענים להיות שותפי ברית עם ה' אך בפועל שותפי פשע עם רשעים (פ. 16-17).
2. הרשעים מפרים את עשרת הדברות ברגל גסה (פ. 18-20)
3. הרשעים מפרשים את סבלנותו של אלוהים כאישור לדרכם הרעה (פ. 21-22)
4. וְלָ֤רָשָׁ֨ע ׀ אָ֘מַ֤ר אֱלֹהִ֗ים מַה־לְּ֭ךָ לְסַפֵּ֣ר חֻקָּ֑י וַתִּשָּׂ֖א בְרִיתִ֣י עֲלֵי־פִֽיךָ׃
5. וְ֭אַתָּה שָׂנֵ֣אתָ מוּסָ֑ר וַתַּשְׁלֵ֖ךְ דְּבָרַ֣י אַחֲרֶֽיךָ׃
6. אִם־רָאִ֣יתָ גַ֭נָּב וַתִּ֣רֶץ עִמּ֑וֹ וְעִ֖ם מְנָאֲפִ֣ים חֶלְקֶֽךָ׃
7. פִּ֭יךָ שָׁלַ֣חְתָּ בְרָעָ֑ה וּ֝לְשׁוֹנְךָ֗ תַּצְמִ֥יד מִרְמָֽה׃
8. תֵּ֭שֵׁב בְּאָחִ֣יךָ תְדַבֵּ֑ר בְּבֶֽן־אִ֝מְּךָ֗ תִּתֶּן־דֹּֽפִי׃
9. אֵ֤לֶּה עָשִׂ֨יתָ וְֽהֶחֱרַ֗שְׁתִּי דִּמִּ֗יתָ הֱֽיוֹת־אֶֽהְיֶ֥ה כָמ֑וֹךָ אוֹכִיחֲךָ֖ וְאֶֽעֶרְכָ֣ה לְעֵינֶֽיךָ׃
10. בִּֽינוּ־נָ֣א זֹ֭את שֹׁכְחֵ֣י אֱל֑וֹהַּ פֶּן־אֶ֝טְרֹ֗ף וְאֵ֣ין מַצִּֽיל׃

בפסוקים אלו אלוהים פונה לרשעים.

רבותי, אל תחשבו שהרשעים הללו נראים פחות דתיים מקודמיהם המתחסדים.

בעוד למתחסדים יש דתיות ריקה מישועה והם חושבים שבקיום מצוות ועשיית מעשים טובים הם קונים את מקומם בעולם הבא, הרי שהרשעים בפסוקים אלו מתייחס לאנשים הלובשים כסות דתית, מדברים את אוצר המילים הדתי, אך ליבם ממהר ומתלהב מכל פשע ומתמוגג מכל מעשה טומאה, גניבה, רכילות, ניאוף ושאר מעשי רשע.

זה נשמע מוזר אך אלוהים עד שפגשנו אנשים שכאלה. הם מציגים עצמם כבוגרים מבחינה רוחנית הראויים להדריך אחרים, אך בביתם ובסתר הם מכורים לחטאים הגרועים ביותר.

במילים פשוטות, אלוהים מציין את שאר הדיברות שאותם מפירים הרשעים. שאול השליח תיאר אנשים שכאלה באיגרת לטיטוס בפרק א' 16: "…הם מצהירים שהם יודעים את אלוהים, אך במעשיהם כופרים בו. נתעבים הם וסרבנים, ולא יצלחו לשום מעשה טוב."

איזו טענה נוספת שגורה בפי הרשעים? (פ. 21).

מכיוון שעונש אלוהים לא בא עליהם מיד לאחר חטאיהם, ומכיוון שלעיתים קרובות הרשעים גם מרוויחים ונהנים ממעשי הרשע שלהם, הם מעזים לחשוב שאלוהים מאשר את מעשיהם הנפשעים.

בחוצפתם הרשעים חושבים שאלוהים רשע כמוהם.

המחבר מבהיר להם שהם טועים בגדול. יום משפט אלוהים יוכיח להם את האמת הכואבת.

ובכן, מה המכנה המשותף למתחסדים ולרשעים?

• שניהם מתכסים בדתיות ריקה מישועה.
• אלוהים דוחה את מעשיהם וזבחיהם
• אלוהים אינו מכבד את בקשותיהם ואינו קרוב אליהם.
• שניהם עתידים להישפט על ידי אלוהים ולהיזרק לאבדון.

עד כאן החדשות הרעות, ומכאן החדשות הטובות.

המזמור אינו מתמקד רק בשלילי, אלא גם מתאזן בדברים שאלוהים כן מתכבד בהם וכן אוהב.

הדברים הרצויים בעיני אלוהים, הדת הרצויה בעיני אלוהים מפורטת בפסוקים 14-15 וכן פסוק 23.

• אלוהים מתכבד בחוזרים בתשובה כנה ורק אותם מושיע (פ. 14-15, 23)

14. זְבַ֣ח לֵאלֹהִ֣ים תּוֹדָ֑ה וְשַׁלֵּ֖ם לְעֶלְי֣וֹן נְדָרֶֽיךָ׃
15. וּ֭קְרָאֵנִי בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֲ֝חַלֶּצְךָ֗ וּֽתְכַבְּדֵֽנִי׃
16. זֹבֵ֥חַ תּוֹדָ֗ה יְֽכַ֫בְּדָ֥נְנִי וְשָׂ֥ם דֶּ֑רֶךְ אַ֝רְאֶ֗נּוּ בְּיֵ֣שַׁע אֱלֹהִֽים׃

למה כוונת המילה "תודה"?[5]

1. הזבח הרצוי בעיני אלוהים הוא וידוי – התוודה על חטאיך וחזור בתשובה.

במקום להביט החוצה ולחפש אשמים בחטאים שלך, הבט פנימה והבן שאתה אחראי לחטאים שלך.

במקום להתנות את החזרה בתשובה שלך במעשיהם והחלטותיהם של אחרים, גם אם מדובר באשתך או עמיתיך, אתה חזור בתשובה לפני אלוהים וקח אחריות על חלקך.

2. 2. אלוהים אינו דורש ממך קרבן-תודה, אלא תודה, כלומר, שתכיר בלבבך את כל הפועל הטוב שהוא עושה בעבורך.
3. 3. אלוהים אינו רוצה ממך קרבן-תודה, אלא שיר תודה.

אלוהים רוצה אותך כבן האוהב את אביו וחפץ לעשות את דברי האב באמונה ואהבה. אלוהים חפץ בזבח תודה מלב טהור, כי את הקורבן הזה אוכלים ליד אלוהים בהתחברות קדושה (ויקרא ז' 12; כ"ב 29).

מחבר המזמור אינו ממציא דבר חדש בכתבי הקודש אלא חוזר על כל מה שאלוהים כבר אמר בתורה:

• דברים י' 12: "ועתה ישראל מה יהוה אלוהיך שואל מעימך, כי אם ליראה את יהוה אלוהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך."
• הושע ו' 6: "כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלוהים מעולות…".
• מיכה ו' 6-8: ‏בַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם יְהוָ֔ה אִכַּ֖ף לֵאלֹהֵ֣י מָר֑וֹם הַאֲקַדְּמֶ֣נּוּ בְעוֹל֔וֹת בַּעֲגָלִ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה׃ ‎‏ הֲיִרְצֶ֤ה יְהוָה֙ בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹת נַֽחֲלֵי־שָׁ֑מֶן הַאֶתֵּ֤ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי׃ ‎הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְהוָ֞ה דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ׃
• ישעיה ס"ו 1-2: " כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הַשָּׁמַ֣יִם כִּסְאִ֔י וְהָאָ֖רֶץ הֲדֹ֣ם רַגְלָ֑י אֵי־זֶ֥ה בַ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר תִּבְנוּ־לִ֔י וְאֵי־זֶ֥ה מָק֖וֹם מְנוּחָתִֽי׃ וְאֶת־כָּל־אֵ֙לֶּה֙ יָדִ֣י עָשָׂ֔תָה וַיִּהְי֥וּ כָל־אֵ֖לֶּה נְאֻם־יְהוָ֑ה וְאֶל־זֶ֣ה אַבִּ֔יט אֶל־עָנִי֙ וּנְכֵה־ר֔וּחַ וְחָרֵ֖ד עַל־דְּבָרִֽי׃
• איגרת יעקב א' 27: "זאת היא עבודת אלוהים טהורה ותמימה לפני אלוהים אבינו: לפקוד את היתומים והאלמנות בצרתם, ולהישמר נקי מטומאת העולם."
• מלאכי ב' 15: " וְלֹא־אֶחָ֣ד עָשָׂ֗ה וּשְׁאָ֥ר ר֙וּחַ֙ ל֔וֹ וּמָה֙ הָֽאֶחָ֔ד מְבַקֵּ֖שׁ זֶ֣רַע אֱלֹהִ֑ים וְנִשְׁמַרְתֶּם֙ בְּר֣וּחֲכֶ֔ם וּבְאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶ֖יךָ אַל־יִבְגֹּֽד׃

אם כן, מה תכלס אלוהים רוצה?

נא לזכור שהמסקנה ממזמור ב' חייבת לזרום לאורך כל ספר תהילים.

אלוהים חפץ בלב מאמין, כנוע לרצון אלוהים ומציית להדרכת אלוהים באהבה וביטחון ללא כל תנאים וחשבונות של כדאיות.

לב מאמין זה לב המכיר את המשיח ישוע, שהרי אי אפשר להכיר את אלוהי התנ"ך ולדחות את ישוע (יוחנן ח 19, 42, ראשונה ליוחנן ב' 23; ה' 5).

רק מי שמכיר את ישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים, הריהו נושע ורוח אלוהים חי בו ומוליד אותו מחדש.

רק המאמין בישוע מוכיח שהוא מכיר את אלוהים ומבטא את ישועתו באהבת הזולת, ובציות הנובע מאהבת אלוהים ונעשה בהקרבה.

מאמינים שכאלו אלוהים מכבד ונמצא קרוב אליהם.

לתפילות של אנשים שכאלו, אלוהים עונה.

אנשים שכאלו ימשיכו לזבוח לאלוהים זבחי תודה המפארים את שמו. מסיבה זו אמר האדון ישוע לאישה השומרונית: 'עובד אל אמיתיים משתחווים לאב ברוח ובאמת, ועובדי אל שכאלו האב מחפש. האלוהים הוא רוח והעובדים אותו צריכים לעבדו ברוח ובאמת'. (פרפרזה על בשורת יוחנן ד' 23-24).

לסיכום:

1. מחבר המזמור מבהיר שאלוהים עתיד לשפוט את כל המתחסדים והרשעים המתכסים בדתיות קדושה אך ליבם אינו נתון בידו של אלוהים, ולכן לא יזכו לראות את פניו ולשמוח בממלכתו.
2. אלוהים קרוב לאנשים המבינים את גודל חסדו של אלוהים עבורם ולכן ליבם מלא באמונה מושיעה ומעשיהם נובעים מאהבת אלוהים כנה ואמיתית. אנשים שכאלו מתוודים על חטאיהם וחוזרים בתשובה ולא מחפשים את האשמה רק באחרים. הם לוקחים אחריות על מעשיהם ובכוח רוח הקודש הם מצייתים לאדון וחולקים את חסד האדון עם הסובבים אותם.

מחבר אל העברים סיכם זאת במילים הבאות: אל העברים י"ג 15: "לכן בכל עת נקריבה בתיווכו זבח תודה לאלוהים, כלומר, פרי שפתיים המודות לשמו. ואל תשכחו לגמול חסד ולשתף את הזולת באשר לכם, כי זבחים כאלה יערבו לאלוהים." (ראה גם אל הרומים י"ב 1)

אילו זבחים אתה מקריב לאלוהים?

דוד המלך הבין את המסקנות הללו ומסיבה זו עורך ספר תהילים העמיד את מזמור ההתוודות על החטא של דוד המלך עם בת-שבע כמזמור הבא, ואת זה נלמד בשבוע הבא.

Bibliography

Andres Max. Lawson, J. Steven. Holman Old Testament Commentary Psalms 1-75. Nashville, Tennessee: B&H Publishing Group, 2003.

Khen, Mordechai. Psalms annotated. Jerusalem, Israel: Yenets Ltd., 2010.

Ross, Allen P. A Commentary on the Psalms Vol. 2. Grand Rapids, MI: Kregel, 2013.

[1] Desmond T. Alexander, The City of God and The Goal of Creation (Wheaton, IL: Crossway, 2018), 80.

[2] Ross, Allen P. A Commentary on the Psalms Vol. 2. (Grand Rapids, MI: Kregel, 2013), 168.

[3] חשוב לציין שדברים ל"ב 2, ישעיה א' 2 ותהילים נ' 4 משתמשים באותן מילים, אותו משמעות ולכן מצביעים על אותה בעיה – עומק החטא והסטייה של עם ישראל מתנאי הברית.

[4] ראה איך הדוחים את אלוהים תוקפים את כתבי נקודש – בריאה חלופית חסרת היגיון. מנסים לערער את הבסיס המקראי לבריאה.

[5] Khen, Mordechai. Psalms annotated. (Jerusalem, Israel: Yenets Ltd., 2010), 236-37.