לצפייה בשיעור וידאו – לחץ כאן.

מזמורי המעלות: מגלות למלכות (120-134)

מזמור ק"כ (120)

כותרת: הכמיהה לחיות בשלום[1]

כפי שציינתי בשיעורים הקודמים, ספר תהילים הינו ספר עם תכלית ונושא מרכזי ולא אוסף אקראי של מזמורים. ספר תהילים כולל נבואות משיחיות רבות וממקד את עיני המהלל במשיח – ישוע (לוקס כ"ד).

חלק מהמזמורים הם אשכולות של נושא אחד (42–49). חלקם מהווים זוגות של שאלה ותשובה (109–110). גם כאן במזמורי המעלות (120-134), אנו עדים לאשכול של מזמורים שנועדו להעניק מבט נבואי (אסכטולוגי) על עם ישראל מתקופת גלות בבל ועד להתגשמות ייעוד העם ככוהנים בממלכת המשיח. במילים פשוטות: מגלות למלכות.

התכלית של מזמורי המעלות דומה לתכלית של שירת האזינו (דברים ל"ב). שניהם מציינים את האירועים העיקריים בחיי עם ישראל עד לישועת כלל העם. המטרה שלהם לגרום לך ולי לבטוח באלוהים ודברו, לחזור בתשובה כנה, כדי שנוכל לממש את ייעוד בריאתנו – שירות אלוהים ופאר שם המשיח.

על פי המסורת, עולי הרגל היו שרים את המזמורים הללו בדרכם מהגולה אל בית אלוהים שבירושלים. עליה זו נקראה בשם: "המעלה": "יסוד המעלה מבבל" (עזרא ז 9).[2] כמו כן, ישנם המציינים את המסורת הכתובה במשנה ועל פיה הלוויים היו שרים על 15 המדרגות מעזרת נשים – לעזרת ישראל, את המזמורים הללו – 15 במספר.

דבר אלוהים מלמד שמה שמרחיק אותנו מאלוהים זה החטא ולא הגיאוגרפיה. לאור זאת, הנושא המרכזי של המחבר במזמורי המעלות אינו בנוגע למרחק גיאוגרפי של האדם מירושלים, אלא למרחק הרוחני של האדם מאלוהים. במהלך לימוד מזמורי המעלות, הבה נביא את כל ליבנו מוכן אל בית אלוהים, ושם נישמע את אלוהים כפי שהיינו שומעים צוואה.[3]

 

מהו הרעיון המרכזי של מזמור ק"כ?

המחבר זועק לאלוהים שיעזור לו לצאת ממסגרת פוגעת של חוטאים, יציל אותו משכניו מחרחרי המלחמה כדי להביאו לחברת אנשים שוחרי שלום. המחבר בוטח באלוהים לאור תשובת אלוהים לתפילותיו בעבר.[4]

מזמור תהילים פרק ק"כ:

1  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: אֶל-יְהוָה בַּצָּרָתָה לִּי, קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי.
2  יְהוָה, הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת-שֶׁקֶר, מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה.
3  מַה-יִּתֵּן לְךָ וּמַה-יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה?
4  חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים, עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים.
5  אוֹיָה-לִי כִּי-גַרְתִּי מֶשֶׁךְ, שָׁכַנְתִּי עִם-אָהֳלֵי קֵדָר.
6  רַבַּת שָׁכְנָה-לָּהּ נַפְשִׁי, עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם.
7  אֲנִי-שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר; הֵמָּה לַמִּלְחָמָה.

 

חלוקת הפרק[5]

1. I. המחבר בוטח בתשובת אלוהים לתפילותיו (פ. 1)
2. II. המחבר מתפלל להצלה מהתקפות אויביו (פ. 2-4)

III. המחבר מתאר את צרתו וכאבו ומייחל להתרחק מהרע (פ. 5-7)

• המחבר מתאר את אופיים החוטא של שכניו (פ. 5-6).
• המחבר רודף שלום ושכניו מלחמה (פ. 7)

 

ביאור המזמור

1. I. המחבר בוטח בתשובת אלוהים לתפילותיו (פ. 1)

1  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: אֶל-יְהוָה בַּצָּרָתָה לִּי, קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי.
בפסוק הראשון המחבר מציין מדוע הוא פונה אל אלוהים בצרותיו?

• צרה היא מילה המתארת סבל, והמחבר פונה לאלוהים בעת משבר שנראה לו מאיים על חייו, או כזה הגדול מכפי יכולתו לפתור.
• צרה גם מתארת לחץ ומוגבלות. דרך צרה אינה מאפשרת תמרון רב ונחשבת למסוכנת יותר.

בשני המקרים והמובנים הכוונה היא לעת קושי וזעקה לעזרה.

הכוונה המקורית מתייחסת ליחס המתנכר של הגויים עובדי האלילים כלפי היהודים המתגוררים בגולה, וכעת עולים לבית אלוהים שבירושלים. האויבים העליבו ובזו לאותם עולי רגל המאמינים ביהוה…(ראה ההתייחסות לגויים בפסוק 5).

יישום: חלקנו בוודאי שואל, מה למזמור הזה ולחיינו כעת?

היום כמו אז, ישנם אלו הבזים לילדי אלוהים המקדישים כל שבת ללכת לבית אלוהים, לקהילה ולהשתחוות לאדון ישוע. גם היום ילדינו לעיתים חווים בוז ולגלוג מעמיתיהם ללימודים, כאשר הם מעדיפים חברה משיחית (חוג נוער וקהילה) על חברת עמיתיהם הלא נושעים בכיתה. או כאשר הם בוחרים לחיות בקדושה וטוהר מיני.

כמו אז גם היום, רבים מאיתנו מרגישים את הבוז והלעג מהסובבים אותנו, ופונים לאלוהים לעזרה, כוח, עידוד ונחמה.

מדוע המחבר פונה בביטחון רב לאלוהים בעת צרתו?

א. מתוך ניסיון העבר עם אלוהים.

המחבר עושה זאת כי אלוהים כבר ענה לו בעבר, ענה לזעקת אבותיו בעבר וכך הוכיח לו את ריבונותו, אהבתו, מעורבותו והתעניינותו בחיי יראיו.

ילדי אלוהים יכולים לבנות את הביטחון באלוהים על סמך תפילות שאלוהים ענה להם בעבר.

אחלוק עימכם מניסיוני האישי במשפחתי:

כשילדינו גדלו, כתבנו במחברת את כל בקשות התפילה שלנו, בעת ארוחת השבת ביום שישי בערב. ציינו ליד כל בקשה את התאריך שנרשמה וכן את התאריך בו אלוהים ענה לבקשה.

עם הזמן, המחברת מלאה בתשובותיו של אלוהים לתחינותינו. בדרך זו ילדינו למדו שתפילה זה לא שיחה עם קיר, אלא דוח-שיח עם בורא עולם, בורא השמים והארץ. בהמשך חייהם, הם התעודדו להביא כל בקשה בתפילה לפני אלוהים. אני ממליץ לכל משפחה לעשות מחברת תפילה משפחתית.

ב. אלוהים מבטיח לשמוע ולענות לתפילותינו היום:

דבר אלוהים מבטיח לנו שאלוהים שומע את תפילתנו ומבטיח למלא את בקשתינו, כאשר הבקשה תואמת לרצונו.

1. תהילים ל"ז 4-5:"וְהִתְעַנַּג עַל-יְהוָה, וְיִתֶּן-לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ.  גּוֹל עַל-יְהוָה דַּרְכֶּךָ, וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה."
2. תהילים קמ"ה 18-19: "קרוב יהוה לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת. רצון יראיו יעשה, ואת שוועתם ישמע ויושיעם." (ישעיה נ' 8, תהילים קי"ט 151).
3. ראשונה יוחנן ה' 14-15: "וביטחוננו בו שאם נבקש דבר כרצונו, ישמע אותנו. ואם יודעים אנו שהוא שומע אותנו בכל אשר נבקש, יודעים אנו כי המשאלות שביקשנו ממנו ניתנות לנו."
4. ראשונה ליוחנן ג' 22-23: "וכל אשר נבקש נקבל ממנו, מפני ששומרים אנו את מצוותיו ועושים את הטוב בעיניו. זאת מצוותו: להאמין בשם בנו ישוע המשיח ולאהוב זה את זה כפי שציוונו."

אלוהים מבטיח לתת ליראיו, לילדיו הנושעים, לך ולי את משאלות ליבנו, אך בתנאי: שנתענג עליו. משמע, נחיה חיים מלאי ציות לדברו, מאהבה ויראה.

ואז, ורק אז, בקשותינו יתמקדו בכלים והמצבים הדרושים לנו כדי להמשיך ולחיות חיים המפארים את אלוהים.

בקשות שכאלו לעולם לא תידחנה.

עלינו זכור עובדה מאוד חשובה:

לא תמיד אנו יודעים מה הכי טוב לנו, ולכן, לעיתים תשובתו של אלוהים יכולה להיות: לא, או לא כעת.

גם תשובות אלו מעידות שאלוהים מקשיב ועונה לנו, וקרוב אלינו.

 

1. II. המחבר מתפלל להצלה מהתקפות אויביו (פ. 2-4)

2  יְהוָה, הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת-שֶׁקֶר, מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה.
3  מַה-יִּתֵּן לְךָ וּמַה-יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה?
4  חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים, עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים.

 

לאור ההקשר של המזמור, ברור שהמחבר אינו פונה לאלוהים שיעזור לו לא לשקר. אלא, המחבר זועק לאלוהים שיעזור לו להתגונן מפני השקרים והרמייה שאויביו מפיצים נגדו, ובגללם עלול הוא לאבד את עדותו או אף את חייו.

המחבר מציג את אופיים הרשע של שכניו, ומבקש מאלוהים הצלה מרשעותם (ראה לדוגמא מזמורים 109-110).

עדות שקר בכוחה להרוס חיי אדם, את שלמות משפחתו ופרנסתו. עדות שקר עלולה להביא אדם למותו. ראו לדוגמא את מקרה אשת פוטיפר ויוסף (בראשית ל"ט).

המחבר אינו מציין צרה פשוטה, אלא כזו המסכנת חיים.

עדות שקר והאשמת שווא של עמים שכנים נגד מדינה אחרת, בכוחה לערער את יציבות האיזור ולדרדר את האיזור למלחמה.

עיתונאות שקרית (fake news) מלהטת יצרים וגורמת לאנשים לפעול לנקמה, זאת ללא בסיס אמת כלשהו. הפוליטיקה במזרח התיכון מהווה עדות לכל הנאמר.

לכן, המחבר מזהיר בכל לשון משפת שקר ומרמה, כי התוצאה לעולם לא תהיה חיובית אלא רק רעה, כואבת ומייסרת.

3  מַה-יִּתֵּן לְךָ וּמַה-יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה?
4  חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים, עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים.[6]

 

המחבר מפרט בפסוקים 3-4:

מה ייתן לך ומה יוסיף לך השקר והרמייה? רק רע!

המחבר אינו מצפה לתשובה, כי מדובר בשאלה ראטורית שכל בר דעת מבין ויודע את התשובה.

בפסוק 4 המחבר מפרט את הנזק והמחיר הכואב של לשון השקר והרמייה. המילה 'גיבור' מתייחסת לאיש מלחמה שאינו מפספס את המטרה לשם ירה את חיציו החדים, השנונים. אך כולנו יודעים שכל גיבור שהוא חייל בשר ודם גם מפספס לעיתים את המטרה.

הגיבור שהמחבר מתייחס אליו אינו אלא אלוהים בכבודו ובעצמו.

א. אחד משמותיו של אלוהים זה: אל-גיבור (ישעיה י' 21, זכריה י').

ב. במזמור מ"ה, פסוקים 1-9 מתארים את המלך המשיח.

בפסוק 4 המלך המשיח – מתואר כגיבור ובפסוק 6 נאמר שחיציו שנונים ועמים יפלו תחתיו. במזמור 120 האויבים של הצדיק הם עמים (משך וקידר).

לפיכך, ההשוואה בין מזמור 120 למזמור 45 מחייבת שהגיבור הוא אלוהים.

וכאשר אלוהים מכוון את עונשו אל אדם כלשהו, הוא פוגע בול במטרה![7]

המשמעות: היזהר מלשון שקר ורמיה. היזהר מלעשות רע כי אלוהים יהיה זה שילחם נגדך!

גחלי רתמים = הכוונה לגחלי עץ רותם (על פי מסורת תלמודית), המתאימים ביותר ליצור פחמים, כי גם לאחר שכבו מבחוץ עודם בוערים מבפנים.[8]

המחבר מציין זאת כדי להדגיש את עוצמת הפגיעה והצרה שעתידה לבוא על המדברים שקר ורמיה. במילים פשוטות, אי אפשר לצאת נקי וחסר נזק מלשון רמיה ושקר.

[יעקב, אחי האדון ישוע (יוסף ומרים הביאו ילדים רגילים לעולם לאחר עיבורה העל טבעי על ידי רוח הקודש והולדת ישוע), מציין באיגרתו בפרק ג' 1-2, את הסכנה מתוצאת מילים ודיבור בלתי נשלט. יעקב מתייחסת למורי השקר ולכן אין הקשר מידי לנושא שלנו]

לשון רמיה ושקר, מובילים לתוצאות הרות אסון.

ברמה האישית, המחבר רוצה להבהיר שאויביו, יתכן אפילו השכנים שלו חסרי יראת אלוהים, אינם שואפים לשלום, אלא למריבה ופילוג.

מה הסיבות שלהם? איך התנהגותם מתבטאת במציאות?

המחבר אינו מציין, אך מתוך הכרת שאר כתבי הקודש ניתן לומר:

א. נוכחות יראי אלוהים החיים בקדושה וטוהר, גורמת לחוטאים ולכופרים להיות מודעים יותר לחטאיהם (יוחנן ג' 20-21). הסירוב שלנו להשתתף במעשי חטא, מהווה עדות מרשיעה נגדם.

מסיבה זו, אלו הקיצוניים מביניהם, לא יהססו לפגוע בכל דרך בצדיק, כדי להסירו מדרכם (תהילים נ"ז 5, ס"ד 4 ומשלי כ"ה 18).

המחבר מצרף איום חמור לאלו המאמצים דברי שקר ורמיה: תגובת אלוהים לא תאחר, וכאשר תגיע, היא תכאב כמו חץ גחלים.

אם כן: השקרים והרמייה של אויבי אלוהים, נועדו לעודד את יראי אלוהים לצאת ממסגרת החיים של הרשעים, להתרחק מן הרע.

באילו עוד שיטות אויבי אלוהים מנסים לפגוע ביראי אלוהים?

ב. הלא נושעים מנסים במילים עדינות ומזמינות לפתות את יראי אלוהים להצטרף לדרכם הפסולה, ולהסיט את יראי אלוהים מן האמת ומדרך הציות והגדילה הרוחנית.

בשכנועים מתוחכמים ומילים מלטפות, העולם הלא נושע ינסה לגמד את ההתחברות המשיחית שלנו, את דבר אלוהים ואת אלוהים, ולהעצים את דרכם הפסולה.

הפיתוי הזה עלול להוביל את יראי אלוהים להתרחק מחברה משיחית, להפסיק לציית לדבר אלוהים הברור ולנטוש את ההתחברות הקהילתית.

מסיבה זו, הדרך הבטוחה להתגונן מהשפעה של רמיה ושקר היא:

• הכרת האמת מתוך לימוד מתמשך של דבר אלוהים והיצמדות לאמת
• חיזוק וטיפוח התחברות משיחית עשירה ועמוקה עם מאמינים בוגרים המחויבים איש לרעהו. להתרחק מן הרע על כל צורותיו (תסל"א ה' 22).
• ציות!

המחבר מבהיר:

אין כל תועלת בלשון שקר ולשון רמיה. הדבר היחידי שרעות אלו יביאו על עושיהם זה צרה, כאב וחוסר שלום. והצרה הגדולה ביותר תהיה כאשר הם יעמדו למשפט לפני אלוהים, ויושלכו לאגם האש (התגלות כ' 11-15).

 

III. המחבר מתאר את צרתו וכאבו ומייחל להתרחק מהרע (פ. 5-7)

• המחבר מתאר את אופיים החוטא של שכניו (פ. 5-6).

5  אוֹיָה-לִי כִּי-גַרְתִּי מֶשֶׁךְ, שָׁכַנְתִּי עִם-אָהֳלֵי קֵדָר[9].
6  רַבַּת שָׁכְנָה-לָּהּ נַפְשִׁי, עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם.

המחבר זועק לאלוהים ומציג את עומק צרתו: כבר זמן רב שהוא מתגורר בקרב עמים גויים עובדי אלילים: משך, קידר. [רבת = זמן רב]

משך, מוזכרים בבראשית י' 2 כצאצאי יפת.

קידר, מוזכרים בבראשית כ"ה 13, והוא בנו השני של ישמעאל. בני קידר הינו שם המתייחס לשבטים בדואים השוכנים במדבר ערב.[10]

אותם שבטים לא היו ידועים במוסר הגבוה שלהם. אדרבה, ההיסטוריה מוכיחה את תרבות השקר שלהם והבגידה שלהם כלפי עמים אחרים או אפילו אורחים שבאו בדרכם. כמו כן את תרבות האלימות ומלחמה שאפיינה אותם. מילים אלו תואמות את הנבואה על ישמעאל אביהם (בראשית ט"ז 12).[11]

משך וקידר לא היו עמים שכנים, ומכאן אפשר להבין שהמחבר בסך הכל מציין שמות של עמים מייצגים, מחרחרי מלחמה, שנהגו לפגוע ולזלזל ביראי אלוהים החפצים לעלות לבית אלוהים ולקיים את מצוות תורת יהוה. עמים שכאלו קיימים בכל מקום על פני תבל.

המחבר זועק ומשתמש במילים המתארות אבל, קינה, סבל רב: אויה לי.

מה כל כך כואב למחבר?

הכאב והסבל נובעים ממשך הזמן הרב שהוא מתגורר בין אויבי אלוהים, אשר כל חייהם מאופיינים בחטא וסטייה מרצון אלוהים.

הכאב והסבל נובעים מההתקפות שלהם נגדו.

הכאב והסבל נובעים מהעובדה שהוא חשוף לסגנון חיים שפל, בוטה, מלא בחטא והמתריס נגד אלוהים ונגד דברו.

באיגרת השניה של פטרוס ב' 7, תיאר שמעון פטרוס את הרגשתו של לוט הצדיק שהתגורר בסדום: "והציל את לוט הצדיק, אשר נדכאה נפשו בגלל התנהגות הרשעים שטופי זימה. כי הצדיק הזה, אשר בשבתו בקרבם ראה ושמע את הנעשה, יום יום התענה בנפשו הישרה על מעשי רשעתם…"

 

אם כן, מה התגובה המתבקשת של יראי אלוהים?

אני מצטט את דברי ישעיה הנביא בפרק נ"ב 11-12:

יא. סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם, טָמֵא אַל-תִּגָּעוּ; צְאוּ מִתּוֹכָהּ, הִבָּרוּ, נֹשְׂאֵי כְּלֵי יְהוָה. 

 יב. כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ, וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן:  כִּי-הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהוָה, וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. 

התגובה המתבקשת מיראי אלוהים היא לצאת ממסגרת של רשע וכפירה ולצעוד מעלה לחברת יראי-אלוהים, לחברת צדק, קדושה, טוהר ושלום.

שאול השליח השתמש ממש בפסוקים אלו כדי לעודד את המאמינים בישוע לא להירתם לעול אחד עם הלא מאמינים, בקשרים מחייבים כגון עסקים ונישואין. (קור"ב ו' 14-18, תסל"א ה' 22).

השאלה שכל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו היא:

האם דרך החיים המתריסה של שכניי חסרי יראת אלוהים, מהווה עבורי משיכה וסיפוק, או דחייה, כאב וצער שכבוד אלוהים נרמס?

האם חיי מאופיינים בצעידה קדימה לעבר קדושת אלוהים וחברת יראי אלוהים?

 

III. המחבר מתאר את צרתו וכאבו ומייחל להתרחק מהרע (פ. 5-7)

• המחבר רודף שלום ושכניו מלחמה (פ. 7)

7  אֲנִי-שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר; הֵמָּה לַמִּלְחָמָה.

המחבר מציין את ההבדל התהומי בין אויבי אלוהים חסרי הישועה לבין ילדי אלוהים.

הם למלחמה, ואני לשלום.

האם כל מי שאינו נושע, הינו רודף מלחמה?

מבחינתו של אלוהים, כל מי שדוחה את ישועת אלוהים בדם המשיח, הריהו דוחה את שר השלום. אדם שכזה דוחה את השלום שאלוהים מציע לו במחיר דם המשיח ישוע (ישעיה ט' 5-7, יוחנן ט"ו).

מסיבה זו, אלו הדוחים את ישוע, בין אם הם מודעים לכך או לא, מנציחים את מצב המלחמה שלהם עם אלוהים. חוסר ישועה = עויינות לאלוהים.

וכאשר אין שלום עם אלוהים, בלתי אפשרי לבסס שלום אמיתי, מכבד ובעל ערך נצחי בין אנשים. אין שלום ללא אלוהים, שר השלום.

מדוע אין שלום גם אם ירא האלוהים שואף לשלום עם המתנגדים לישוע?

התשובה לשאלה זו טמונה בעובדה שדוחי המשיח ישוע חפצים בשלום על פי התנאים שלהם. ומהם התנאים שלהם? לחיות ללא הפרעה או ביקורת לדרך החיים הסוטה מאמת ה', מלאת החטא שלהם.

השלום מופר מבחינתם, כאשר אנו אומרים:

• הפלות זה רצח.
• יחסים הומולסביים זה חטא ותועבה.
• אלוהים ברא את העולם וכולנו צריכים להיכנע לרצונו.
• התנ"ך והברית החדשה הם דבר אלוהים ריבוני לחיי כלל בני האדם
• ישוע הוא המשיח והוא אלוהים!

כל עוד אנו עומדים על עקרונות אלו, העולם לא ירצה לעשות עימנו שלום, אלא יפעל לשנות אותנו או להסיר אותנו מדרכו.

לראיה, שאול השליח אומר באיגרת הראשונה לתסלוניקים ה' 3: "כאשר יאמרו הבריות: "שלום ובטחון!", אז יבוא עליהם שבר פתאום…"

ז"א, הנוסחה לשלום על פי העולם הלא נושע, אינה כוללת את ישוע! אלא מבטיחה מלחמה וצרה.

 

אחים ואחיות:

לעיתים המאבק הגדול הזה – מלחמה ושלום – נמצא בתוך הבית שלנו, במאבק בין בעל לאשתו, בין הורים לילדיהם.

כאשר השכן לא מסכים אתנו, קל לנתק מגע ולהביט לכיוון השני.

אך מה קורה כשהמלחמה היא בבית? עימות בין אבא לאימא? בין אחים לאחיות? האם אנו באמת שואפים לשלום? האם אנו מבטאים את אהבת המשיח בסבלנות והיצמדות להדרכת דבר אלוהים?

האם כל מתנגדנו יכולים להעיד שאנו נאמנים לאמונה שלנו, ומנסים בכל יום להידמות לישוע?

סיכום:

א. התרחק מלשון שקר ורמיה. להיצמד לאמת משמע להיצמד לישוע כי הוא האמת. התרחק מכל הנראה רע – התודה על החטא ונטוש דרך זו מיד. אל תחכה לעונש אלוהים!

ב. אל תיכנע ואל תתכופף לפני השקר והרמייה של אויבי אלוהים. מטרתם היא להסיר אותך מקרבתם, (כי עדותך הקדושה מרשיעה אותם), או שהם ינסו להסיט אותך מן האמת והטוהר, כדי להרוס את עדותך ולהכשיר את חטאם. התרופה למכה היא חיזוק ההתחברות המשיחית והיצמדות לדבר ה'.

ג. האם אני ואתה רודפי שלום באמת? האם הביקורת היחידה של הסובבים אותך קשורה לדרך האמת, טוהר וקדושה של חייך?

 

ולאלו שעדיין יושבים על הגדר. אנא מכם, חוסר ישועה משמע מלחמה עם אלוהים.

אנא, היום זה יום ישועה!

 

תקציר של כל אחד ממזמורי המעלות:

120: המשורר מבקש עזרה מה' נגד שכניו הרשעים המציקים לו במעשי מרמה ובעלילות שקר, והנלחמים בו, אף על פי שהוא שוחר שלום.

אם זהו שיר של העולים לרגל לירושלים , הרי שהמזמור הושר לפני היציאה לדרך, והמשורר הגר בארץ נוכרייה, מתפלל שינצל מהמציקים לו בדרכו לירושלים ובחזרתו לביתו.[12]

121: המשורר בוטח באדוני בכל ליבו. המשורר מבין היטב שגאולתו והצלתו באדוני בלבד. המבט אל ההרים מזכיר את דברי ישעיה בפרק נ"ב, ומבהיר לכל שישועת האדם באלוהים ולא באדם, יהיה אשר יהיה.

122: המשורר, המביע את שמחת לבו בעלותו לירושלים, מתאר את מרכזיותה וחשיבותה, כי שם שוכן אלוהים ומשם הוא מולך על הבריאה. מסיבה זו המשורר מבקש מכל יראי אלוהים – התפללו לשלום ירושלים, שמשמעו, התפללו לשלטון אלוהים על העולם מציון.

123: המחבר פונה לאלוהים ומבקש את רחמי אלוהים עליו. מספיק לו למחבר בוז אויביו, ולכן מבקש שאלוהים יחון אותו ויסיר מעליו את אויביו.

124: תהילה לאלוהים על הצלה מאויב.

125: אלוהים חונה סביב ליראיו ומגן עליהם. א; רשע לא יזכה לקחת את נחלת אלוהים ליראיו.

126: השמחה בחזרה מן הגלות לארץ ההבטחה. העדות הנפלאה של ריבונות אלוהים בעובדה שהגשים הבטחתו והחזיר עמו לנחלתו, כנגד כל הסיכויים

127: האזהרה: אם אלוהים לא יבנה בית, לשווא עמלו בוניו בו. השגשוג והברכה מקורם באלוהים. משמע, חזרת הגולים ארצה אינה מבטיחה את ישיבתם הנצחית בה. אם יסטו מאלוהים, הברכה תתערער.

128: מבורכים הם אלו הבוטחים באלוהים. הבוטחים באלוהים יזכו לשבת בירושלים הנצחית ולחוות את ברכות אלוהים לנצח נצחים.

129: תפילה לניצחון על אויבי ציון.

130: זעקה לגאולת עם ישראל.

131: המשך הזעקה והתקווה לישועת עם ישראל.

132: תפילת ברכה למקדש. התפילה להגשמת ברית דוד – הברית החדשה

133: ההתחברות והאחווה בבית יהוה. עם ישראל מקיים את ייעודו – כוהנים בשירות אלוהים. דבר שיתגשם רק במלכות המשיח.

134. 134. קריאה לשבח את יהוה. עם ישראל הגיע לייעודו כפי שהבטיח אלוהים במעמד הר סיני (שמות י"ט)

על פניו נראה ששירי המעלות מציינים את מהלך האירועים שעם ישראל יחווה מאז היותו בגלות, החזרה מן הגלות, הסטייה החוזרת מהברית עם אלוהים, הגאולה וההתחברות עם אלוהים בממלכתו הארצית.

במילים פשוטות: מבט היסטורי ונבואי על עם ישראל: מהגלות למלכות.

 

Bibliography

Andres Max. Lawson, J. Steven. Holman Old Testament Commentary Psalms 1-75. Nashville, Tennessee: B&H Publishing Group, 2003.

Andres, Max, and Steven J Lawson. Holman Old Testament Commentary Psalms 76-150. Nashville, Tennessee: B&H, 2006.

1991. F. Keil. Delitzsch F. Commentary on the Old Testamsnt. Vol. V. Psalms. Grand Rapids, MI: Eerdmans, 1991.

ESV Study Bible. Wheaton, Illinois: Crossway Bibles, 2008.

Fruchtenabaum, Arnold G. The book of Genesis: Exposition from a Messianic Jewish Perspective. San Antonio, TX: Ariel, 2009.

Henry, Mathew. Commentary on Psalms. Rishon Lezion: Hagefen, 2016.

Cassuto, M.D. Psalms. Expository on Psalms. Tel-Aviv: Yavne, 1988.

Khen, Mordechai. Psalms annotated. Jerusalem, Israel: Yenets Ltd., 2010.

Kohen, Menachem. Mikraot Gedolot – Psalms (מקראות גדולות – תהילים). Ramat Gan: Keter, Jerusalem, 2003.

L., Gardon Sh. Psalms . Galil Publishing L.T.D, 1992.

Lockyer, Herbert, SR. A Devotional Commentary Psalms. Grand Rapids, MI: Kregel Publications, 1993.

Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. Grand Rapids: Kregel, 2016.

Ross, Allen P. A Commentary on the Psalms Vol. 1. Grand Rapids, MI: Kregel, 2011.

Spurgeon, H. Charles. The Treasury of David. Grand Rapids, MI: Kregel, 1968.

Wiersbe, Warren W. The Wiersbe Bible Commentary. O.T. Colorado Springs, CO: Cook, 2007.

[1] Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. (Grand Rapids: Kregel, 2016), 597.

[2] L., Gardon Sh. Psalms, Vol. 2. )Galil Publishing L.T.D, 1992), 187.

[3] Andres, Max, and Steven J Lawson. Holman Old Testament Commentary Psalms 76-150. )Nashville, Tennessee: B&H, 2006(, 260.

[4] Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. (Grand Rapids: Kregel, 2016), 600.

[5] Ibid.

[6] “גַּ֫חַל גֶּחָל,” HALOT, 1:188. גחלים מעץ רותם

[7] Spurgeon, H. Charles. The Treasury of David. (Grand Rapids, MI: Kregel, 1968), 571.

[8] Gordon Sh. Psalms, Vol. 2. )Galil Publishing L.T.D, 1992), 190

[9] אוהלי קידר = משפחות קידר. בערבית המילה משפחה היא: אהל. ראה זכריה י"ב 7: אוהלי יהודה, והכוונה היא למשפחות שבט יהודה. ראה גם תהילים פ"ג 7.

[10] Gardon Sh. Psalms, Vol. 2. )Galil Publishing L.T.D, 1992), 190

[11] Fruchtenabaum, Arnold G. The book of Genesis: Exposition from a Messianic Jewish Perspective.

(San Antonio, TX: Ariel, 2009), 292.

[12] Cassutu, M.D. Psalms. Expository on Psalms. (Tel-Aviv: Yavne, 1988(, 267.