תנ"ך מבואר

ספר מלכים ב פרק טו

1 בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה, לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ עֲזַרְיָה בֶן־אֲמַצְיָה, מֶלֶךְ יְהוּדָה. 2 בֶּן־שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הָיָה בְמָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, יְכָלְיָהוּ מִירוּשָׁלִָם. 3 וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יהוה, כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה, אֲמַצְיָהוּ אָבִיו. 4 רַק הַבָּמוֹת, לֹא־סָרוּ: עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים, בַּבָּמוֹת. 5 וַיְנַגַּע יהוה אֶת־הַמֶּלֶךְ, וַיְהִי מְצֹרָע עַד־יוֹם מֹתוֹ, וַיֵּשֶׁב, בְּבֵית הַחָפְשִׁית; וְיוֹתָם בֶּן־הַמֶּלֶךְ עַל־הַבַּיִת, שֹׁפֵט אֶת־עַם הָאָרֶץ. 6 וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֲזַרְיָהוּ, וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה: הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים־לְמַלְכֵי יְהוּדָה. 7 וַיִּשְׁכַּב עֲזַרְיָה עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד; וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ, תַּחְתָּיו. {פ}


8 בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה, לַעֲזַרְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה: מָלַךְ זְכַרְיָהוּ בֶן־יָרָבְעָם עַל־יִשְׂרָאֵל, בְּשֹׁמְרוֹן־שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. 9 וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יהוה, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו: לֹא סָר, מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא, אֶת־יִשְׂרָאֵל. 10 וַיִּקְשֹׁר עָלָיו שַׁלֻּם בֶּן־יָבֵשׁ, וַיַּכֵּהוּ קָבָל־עָם וַיְמִיתֵהוּ; וַיִּמְלֹךְ, תַּחְתָּיו. 11 וְיֶתֶר, דִּבְרֵי זְכַרְיָה: הִנָּם כְּתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים־לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
12 הוּא דְבַר־יהוה, אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל־יֵהוּא לֵאמֹר, בְּנֵי רְבִיעִים, יֵשְׁבוּ לְךָ עַל־כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל; וַיְהִי־כֵן. {פ}

13 שַׁלּוּם בֶּן־יָבֵישׁ, מָלַךְ, בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה, לְעֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ יֶרַח־יָמִים, בְּשֹׁמְרוֹן. 14 וַיַּעַל מְנַחֵם בֶּן־גָּדִי מִתִּרְצָה, וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן, וַיַּךְ אֶת־שַׁלּוּם בֶּן־יָבֵישׁ, בְּשֹׁמְרוֹן; וַיְמִיתֵהוּ, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו. 15 וְיֶתֶר דִּבְרֵי שַׁלּוּם, וְקִשְׁרוֹ אֲשֶׁר קָשָׁר: הִנָּם כְּתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים־לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. {ס} 16 אָז יַכֶּה־מְנַחֵם אֶת־תִּפְסַח וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּהּ וְאֶת־גְּבוּלֶיהָ, מִתִּרְצָה־כִּי לֹא פָתַח, וַיַּךְ; אֵת כָּל־הֶהָרוֹתֶיהָ, בִּקֵּעַ. {פ}


17 בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה, לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה: מָלַךְ מְנַחֵם בֶּן־גָּדִי עַל־יִשְׂרָאֵל, עֶשֶׂר שָׁנִים־בְּשֹׁמְרוֹן. 18 וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יהוה: לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט, אֲשֶׁר־הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל־כָּל־יָמָיו.
19 בָּא פוּל מֶלֶךְ־אַשּׁוּר, עַל־הָאָרֶץ, וַיִּתֵּן מְנַחֵם לְפוּל, אֶלֶף כִּכַּר־כָּסֶף־לִהְיוֹת יָדָיו אִתּוֹ, לְהַחֲזִיק הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ. 20 וַיֹּצֵא מְנַחֵם אֶת־הַכֶּסֶף עַל־יִשְׂרָאֵל, עַל כָּל־גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, לָתֵת לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים כֶּסֶף לְאִישׁ אֶחָד; וַיָּשָׁב מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְלֹא־עָמַד שָׁם בָּאָרֶץ. 21 וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַחֵם, וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה: הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים־לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. 22 וַיִּשְׁכַּב מְנַחֵם, עִם־אֲבֹתָיו; וַיִּמְלֹךְ פְּקַחְיָה בְנוֹ, תַּחְתָּיו. {פ}

23 בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים שָׁנָה, לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה: מָלַךְ פְּקַחְיָה בֶן־מְנַחֵם עַל־יִשְׂרָאֵל, בְּשֹׁמְרוֹן־שְׁנָתָיִם. 24 וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יהוה: לֹא סָר, מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא, אֶת־יִשְׂרָאֵל. 25 וַיִּקְשֹׁר עָלָיו פֶּקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ שָׁלִישׁוֹ, וַיַּכֵּהוּ בְשֹׁמְרוֹן בְּאַרְמוֹן בֵּית־מלך (הַמֶּלֶךְ) אֶת־אַרְגֹּב וְאֶת־הָאַרְיֵה, וְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים אִישׁ, מִבְּנֵי גִלְעָדִים; וַיְמִתֵהוּ, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו. 26 וְיֶתֶר דִּבְרֵי פְקַחְיָה, וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה: הִנָּם כְּתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים־לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. {פ}


27 בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה: מָלַךְ פֶּקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ עַל־יִשְׂרָאֵל, בְּשֹׁמְרוֹן־עֶשְׂרִים שָׁנָה. 28 וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יהוה: לֹא סָר, מִן־חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא, אֶת־יִשְׂרָאֵל. 29 בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל, בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּקַּח אֶת־עִיּוֹן וְאֶת־אָבֵל בֵּית־מַעֲכָה וְאֶת־יָנוֹחַ וְאֶת־קֶדֶשׁ וְאֶת־חָצוֹר וְאֶת־הַגִּלְעָד וְאֶת־הַגָּלִילָה, כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי; וַיַּגְלֵם, אַשּׁוּרָה. ל וַיִּקְשָׁר־קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה, עַל־פֶּקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ, וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו־בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים, לְיוֹתָם בֶּן־עֻזִּיָּה. 31 וְיֶתֶר דִּבְרֵי־פֶקַח, וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה: הִנָּם כְּתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים־לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. {פ}


32 בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְפֶקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ יוֹתָם בֶּן־עֻזִּיָּהוּ, מֶלֶךְ יְהוּדָה. 33 בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, הָיָה בְמָלְכוֹ, וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, יְרוּשָׁא בַּת־צָדוֹק. 34 וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יהוה: כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה עֻזִּיָּהוּ אָבִיו, עָשָׂה. 35 רַק הַבָּמוֹת, לֹא סָרוּ־עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים, בַּבָּמוֹת; הוּא, בָּנָה אֶת־שַׁעַר בֵּית־יהוה־הָעֶלְיוֹן. 36 וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹתָם, אֲשֶׁר עָשָׂה: הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים־לְמַלְכֵי יְהוּדָה. 37 בַּיָּמִים הָהֵם־הֵחֵל יהוה לְהַשְׁלִיחַ בִּיהוּדָה, רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם; וְאֵת, פֶּקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ. 38 וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם, עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו, בְּעִיר דָּוִד אָבִיו; וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ, תַּחְתָּיו. {פ}
עזריה מלך יהודה
1 בשנה העשרים ושבע למלכות ירבעם מלך ישראל, החל עזריה בן אמציה למלוך על יהודה. 2 הוא היה בן שש עשרה כשהחל למלוך, ומלך בירושלים חמישים ושתים שנה. שם אמו היה יְכָלְיָהוּ מירושלים. 3 הוא עשה את מה שנכון בעיני ה' כפי שעשה אמציהו אביו. 4 רק מקומות הפולחן לא נהרסו, והעם המשיך להקריב בהם זבחים וקרבנות. 5 ה' הביא על המלך מחלה. עזריה סבל עד יום מותו מצרעת [צרעת – מחלת עור כלשהי]. הוא חי בבית מבודד, ויוֹתָם בנו היה ממונה על בית המלך ומשל בעם. 6 יתר קורות עזריהו וכל מה שעשה מתוארים במגילת ההיסטוריה של מלכי יהודה. 7 עזריה מת ונקבר ליד אבותיו בעיר דוד, ובנו יותם מלך במקומו.
זכריהו מלך ישראל
8 בשנה השלושים ושמונה למלכות עזריהו מלך יהודה, החל זכריהו בן ירבעם למלוך על ישראל בשומרון. הוא מלך שישה חודשים 9 ועשה את הרע בעיני ה', כפי שעשו אבותיו. הוא לא עזב את החטאים שירבעם בן נבט גרם לישראל לחטוא. 10 שַׁלוּם בן יָבֵשׁ מרד בו. הוא תקף אותו לעיני כל העם, הרג אותו ומלך במקומו. 11 יתר קורות זכריה מתוארות בספר ההיסטוריה של מלכי ישראל.
12 כך אמר ה' שיקרה כאשר אמר ליהוא: "בני הדור הרביעי שלך ימלכו אחריך על ישראל", וכך היה.
שלוּם מלך ישראל
13 שלוּם בן יבש החל למלוך בשנה השלושים ותשע למלכות עוּזִיָה מלך יהודה, ומָלך בשומרון חודש ימים. 14 מְנַחֵם בן גָדִי מתִרצה עלה לשומרון ותקף שם את שלום בן יבש. הוא הרג אותו ומלך במקומו. 15 יתר קורות שלום והמרד שאירגן מתוארים בספר ההיסטוריה של מלכי ישראל. 16 מנחם תקף את תִפְסַח כי תושביה לא פתחו את שעריה. הוא הרג את כל החיים בה ובסביבתה הָחֵל מתִרצה, ולכל הנשים ההרות קרע את הבטן.
מנחם מלך ישראל
17 בשנה השלושים ותשע למלכות עזריה מלך יהודה, החל מנחם בן גָדי למלוך על ישראל. הוא מלך בשומרון עשר שנים 18 ועשה את הרע בעיני ה' כל ימיו. הוא לא עזב את החטאים שירבעם בן נבט גרם לבני ישראל לחטוא.
19 פוּל מלך אשור פלש לארץ, ומנחם נתן לו שלושים ושבעה טון כסף כדי שיתמוך בו ויחזק את שלטונו בממלכה. 20 את הכסף לקח מנחם מישראל, מכל העשירים. כל אחד מהם נתן שש מאות גרם כסף עבור מלך אשור. מלך אשור חזר לארצו ולא נשאר בארץ. 21 יתר קורות מנחם וכל מה שעשה מתוארים בספר ההיסטוריה של מלכי ישראל. 22 הוא מת ופְקַחְיָה בנו מלך במקומו.
פקחיה מלך ישראל
23 בשנה החמישים למלכות עזריה מלך יהודה, החל פקחיה בן מנחם למלוך על ישראל בשומרון. הוא מלך שנתיים 24 ועשה את הרע בעיני ה'. הוא לא עזב את החטאים שירבעם בן נבט גרם לבני ישראל לחטוא. 25 פֶּקַח בן רְמַלְיָהוּ, אחד ממפקדי צבאו, מרד בו. הוא תקף אותו בארמון בית המלך שבשומרון. אַרְגוֹב, אריה וחמישים איש מגלעד עזרו לו. הוא הרג את פקחיה ומלך במקומו. 26 יתר קורות פקחיה וכל מה שעשה מתוארים בספר ההיסטוריה של מלכי ישראל.
פקח מלך ישראל
27 בשנה החמישים ושתיים למלכות עזריה מלך יהודה, החל פקח בן רמליהו למלוך על ישראל. הוא מלך בשומרון עשרים שנה 28 ועשה את הרע בעיני ה'. הוא לא עזב את החטאים שירבעם בן נבט גרם לישראל לחטוא. 29 בימי פקח מלך ישראל בא תִגְלַת פִּלְאֶסֶר מלך אשור וכבש את עִיוֹן, את אָבֵל בית מַעֲכָה, את יָנוֹחַ, את קֶדֶשׁ, את חָצוֹר, את הגלעד, ואת הגליל – את כל נחלת נפתלי. את תושבי המקומות האלה הִגלה לאשור. 30 הוֹשֵׁעַ בן אֵלָה מרד בפקח בן רמליהו. הוא תקף אותו, הרג אותו ומלך במקומו בשנה העשרים למלכות יותם בן עוזיה. 31 יתר קורות פקח וכל מה שעשה מתוארים בספר ההיסטוריה של מלכי ישראל.
יותם מלך יהודה
32 בשנה השנייה למלכות פקח בן רמליהו מלך ישראל, החל יותם בן עוזיהו למלוך על יהודה. 33 הוא היה בן עשרים וחמש כשהחל למלוך, ושש עשרה שנה מלך בירושלים. שם אמו היה יְרוּשָׁא בת צָדוֹק. 34 יותם עשה את מה שנכון בעיני ה'. הוא עשה את כל מה שעשה אביו עוזיהו. 35 רק מקומות הפולחן לא נהרסו, והעם המשיך להקריב בהם זבחים וקרבנות. הוא בנה את השער העליון של בית ה'. 36 יתר קורות יותם וכל מה שעשה מתוארים בספר ההיסטוריה של מלכי יהודה. 37 בימים ההם החל ה' לשלוח נגד יהודה את רצין מלך ארם ואת פקח בן רמליהו. 38 יותם מת ונקבר ליד אבותיו בעיר דוד אביו, ואָחָז בנו מלך במקומו.