תנ"ך מבואר

ספר מלכים ב פרק כג

1 וַיִּשְׁלַח, הַמֶּלֶךְ; וַיַּאַסְפוּ אֵלָיו, כָּל־זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם. 2 וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית־יהוה וְכָל־אִישׁ יְהוּדָה וְכָל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִתּוֹ, וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים, וְכָל־הָעָם, לְמִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל; וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם, אֶת־כָּל־דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית, הַנִּמְצָא, בְּבֵית יהוה. 3 וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל־הָעַמּוּד וַיִּכְרֹת אֶת־הַבְּרִית לִפְנֵי יהוה, לָלֶכֶת אַחַר יהוה וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְאֶת־עֵדְוֹתָיו וְאֶת־חֻקֹּתָיו בְּכָל־לֵב וּבְכָל־נֶפֶשׁ, לְהָקִים אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת, הַכְּתֻבִים עַל־הַסֵּפֶר הַזֶּה; וַיַּעֲמֹד כָּל־הָעָם, בַּבְּרִית.
4 וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת־חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת־כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה, וְאֶת־שֹׁמְרֵי הַסַּף, לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל יהוה, אֵת כָּל־הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם; וַיִּשְׂרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם, בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן, וְנָשָׂא אֶת־עֲפָרָם, בֵּית־אֵל. 5 וְהִשְׁבִּית אֶת־הַכְּמָרִים, אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה, וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה, וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁלִָם; וְאֶת־הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל, לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת, וּלְכֹל, צְבָא הַשָּׁמָיִם. 6 וַיֹּצֵא אֶת־הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית יהוה מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם, אֶל־נַחַל קִדְרוֹן, וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן, וַיָּדֶק לְעָפָר; וַיַּשְׁלֵךְ, אֶת־עֲפָרָהּ, עַל־קֶבֶר, בְּנֵי הָעָם. 7 וַיִּתֹּץ אֶת־בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים, אֲשֶׁר בְּבֵית יהוה: אֲשֶׁר הַנָּשִׁים, אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים־לָאֲשֵׁרָה. 8 וַיָּבֵא אֶת־כָּל־הַכֹּהֲנִים, מֵעָרֵי יְהוּדָה, וַיְטַמֵּא אֶת־הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ־שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים, מִגֶּבַע עַד־בְּאֵר שָׁבַע; וְנָתַץ אֶת־בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים, אֲשֶׁר־פֶּתַח שַׁעַר יְהוֹשֻׁעַ שַׂר־הָעִיר, אֲשֶׁר־עַל־שְׂמֹאול אִישׁ, בְּשַׁעַר הָעִיר. 9 אַךְ, לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת, אֶל־מִזְבַּח יהוה, בִּירוּשָׁלִָם: כִּי אִם־אָכְלוּ מַצּוֹת, בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם. 10 וְטִמֵּא אֶת־הַתֹּפֶת, אֲשֶׁר בְּגֵי בני־ (בֶן־) הִנֹּם: לְבִלְתִּי, לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת־בְּנוֹ וְאֶת־בִּתּוֹ בָּאֵשׁ־לַמֹּלֶךְ. 11 וַיַּשְׁבֵּת אֶת־הַסּוּסִים, אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית־יהוה, אֶל־לִשְׁכַּת נְתַן־מֶלֶךְ הַסָּרִיס, אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים; וְאֶת־מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ, שָׂרַף בָּאֵשׁ. 12 וְאֶת־הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עַל־הַגָּג עֲלִיַּת אָחָז אֲשֶׁר־עָשׂוּ מַלְכֵי יְהוּדָה, וְאֶת־הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר־עָשָׂה מְנַשֶּׁה בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית־יהוה־נָתַץ הַמֶּלֶךְ; וַיָּרָץ מִשָּׁם, וְהִשְׁלִיךְ אֶת־עֲפָרָם אֶל־נַחַל קִדְרוֹן. 13 וְאֶת־הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר מִימִין לְהַר־הַמַּשְׁחִית, אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ צִידֹנִים וְלִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב, וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי־עַמּוֹן־טִמֵּא, הַמֶּלֶךְ. 14 וְשִׁבַּר, אֶת־הַמַּצֵּבוֹת, וַיִּכְרֹת, אֶת־הָאֲשֵׁרִים; וַיְמַלֵּא אֶת־מְקוֹמָם, עַצְמוֹת אָדָם. 15 וְגַם אֶת־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית־אֵל, הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל־גַּם אֶת־הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת־הַבָּמָה, נָתָץ; וַיִּשְׂרֹף אֶת־הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר, וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה. 16 וַיִּפֶן יֹאשִׁיָּהוּ, וַיַּרְא אֶת־הַקְּבָרִים אֲשֶׁר־שָׁם בָּהָר, וַיִּשְׁלַח וַיִּקַּח אֶת־הָעֲצָמוֹת מִן־הַקְּבָרִים, וַיִּשְׂרֹף עַל־הַמִּזְבֵּחַ וַיְטַמְּאֵהוּ־כִּדְבַר יהוה, אֲשֶׁר קָרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר קָרָא, אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.



17 וַיֹּאמֶר־מָה הַצִּיּוּן הַלָּז, אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה;
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר, הַקֶּבֶר אִישׁ־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־בָּא מִיהוּדָה, וַיִּקְרָא אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, עַל הַמִּזְבַּח בֵּית־אֵל.
18 וַיֹּאמֶר הַנִּיחוּ לוֹ, אִישׁ אַל־יָנַע עַצְמוֹתָיו; וַיְמַלְּטוּ, עַצְמוֹתָיו־אֵת עַצְמוֹת הַנָּבִיא, אֲשֶׁר־בָּא מִשֹּׁמְרוֹן. 19 וְגַם אֶת־כָּל־בָּתֵּי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן, אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס־הֵסִיר, יֹאשִׁיָּהוּ; וַיַּעַשׂ לָהֶם־כְּכָל־הַמַּעֲשִׂים, אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית־אֵל. 20 וַיִּזְבַּח אֶת־כָּל־כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר־שָׁם, עַל־הַמִּזְבְּחוֹת, וַיִּשְׂרֹף אֶת־עַצְמוֹת אָדָם, עֲלֵיהֶם; וַיָּשָׁב, יְרוּשָׁלִָם.

21 וַיְצַו הַמֶּלֶךְ, אֶת־כָּל־הָעָם לֵאמֹר, עֲשׂוּ פֶסַח, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם־כַּכָּתוּב, עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה. 22 כִּי לֹא נַעֲשָׂה, כַּפֶּסַח הַזֶּה, מִימֵי הַשֹּׁפְטִים, אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת־יִשְׂרָאֵל; וְכֹל, יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל־וּמַלְכֵי יְהוּדָה. 23 כִּי, אִם־בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ, יֹאשִׁיָּהוּ: נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה, לַיהוָה־בִּירוּשָׁלִָם.
24 וְגַם אֶת־הָאֹבוֹת וְאֶת־הַיִּדְּעֹנִים וְאֶת־הַתְּרָפִים וְאֶת־הַגִּלֻּלִים וְאֵת כָּל־הַשִּׁקֻּצִים, אֲשֶׁר נִרְאוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם־בִּעֵר, יֹאשִׁיָּהוּ: לְמַעַן הָקִים אֶת־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַכְּתֻבִים עַל־הַסֵּפֶר, אֲשֶׁר מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן, בֵּית יהוה. 25 וְכָמֹהוּ לֹא־הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ, אֲשֶׁר־שָׁב אֶל־יהוה בְּכָל־לְבָבוֹ וּבְכָל־נַפְשׁוֹ וּבְכָל־מְאֹדוֹ־כְּכֹל, תּוֹרַת מֹשֶׁה; וְאַחֲרָיו, לֹא־קָם כָּמֹהוּ. 26 אַךְ לֹא־שָׁב יהוה, מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר־חָרָה אַפּוֹ, בִּיהוּדָה־עַל, כָּל־הַכְּעָסִים, אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ, מְנַשֶּׁה. 27 וַיֹּאמֶר יהוה, גַּם אֶת־יְהוּדָה אָסִיר מֵעַל פָּנַי, כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי, אֶת־יִשְׂרָאֵל; וּמָאַסְתִּי אֶת־הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר־בָּחַרְתִּי, אֶת־יְרוּשָׁלִַם, וְאֶת־הַבַּיִת, אֲשֶׁר אָמַרְתִּי יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם.
28 וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ, וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה: הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים־לְמַלְכֵי יְהוּדָה. 29 בְּיָמָיו עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם, עַל־מֶלֶךְ אַשּׁוּר־עַל־נְהַר־פְּרָת; וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ, לִקְרָאתוֹ, וַיְמִיתֵהוּ בִּמְגִדּוֹ, כִּרְאֹתוֹ אֹתוֹ. 30 וַיַּרְכִּבֻהוּ עֲבָדָיו מֵת, מִמְּגִדּוֹ, וַיְבִאֻהוּ יְרוּשָׁלִַם, וַיִּקְבְּרֻהוּ בִּקְבֻרָתוֹ; וַיִּקַּח עַם־הָאָרֶץ, אֶת־יְהוֹאָחָז בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ, וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ, תַּחַת אָבִיו. {פ}


31 בֶּן־עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה, יְהוֹאָחָז בְּמָלְכוֹ, וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, חֲמוּטַל בַּת־יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה. 32 וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יהוה, כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשׂוּ, אֲבֹתָיו. 33 וַיַּאַסְרֵהוּ פַרְעֹה נְכֹה בְרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת, במלך (מִמְּלֹךְ) בִּירוּשָׁלִָם; וַיִּתֶּן־עֹנֶשׁ, עַל־הָאָרֶץ, מֵאָה כִכַּר־כֶּסֶף, וְכִכַּר זָהָב. 34 וַיַּמְלֵךְ פַּרְעֹה נְכֹה אֶת־אֶלְיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ, תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו, וַיַּסֵּב אֶת־שְׁמוֹ, יְהוֹיָקִים; וְאֶת־יְהוֹאָחָז לָקַח, וַיָּבֹא מִצְרַיִם וַיָּמָת שָׁם. 35 וְהַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, נָתַן יְהוֹיָקִים לְפַרְעֹה־אַךְ הֶעֱרִיךְ אֶת־הָאָרֶץ, לָתֵת אֶת־הַכֶּסֶף עַל־פִּי פַרְעֹה: אִישׁ כְּעֶרְכּוֹ, נָגַשׂ אֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב אֶת־עַם הָאָרֶץ, לָתֵת, לְפַרְעֹה נְכֹה. {ס}


36 בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ, וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, זבידה (זְבוּדָּה) בַת־פְּדָיָה מִן־רוּמָה. 37 וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יהוה, כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשׂוּ, אֲבֹתָיו.
חידוש הברית עם ה'
1 המלך כינס את כל זקני יהודה וירושלים. 2 הוא עלה לבית ה' וכל תושבי יהודה וירושלים עלו אתו – הכוהנים, הנביאים וכל העם, מהצעיר ועד המבוגר. הוא קרא לפניהם את כל דברי מגילת הברית שנמצא בבית ה'. 3 המלך עמד על הבימה לפני ה' וכרת מחדש את הברית ללכת אחרי ה', לשמור את המצוות והחוקים שלו בכל לב ובכל נפש, ולקיים את הנאמר בברית כפי שכתוב במגילה הזאת. כל העם השתתף בחידוש הברית.
4 המלך ציווה על חלקיהו הכוהן הגדול, על סגניו הכוהנים ועל שומרי הפתח להוציא מהיכל ה' את כל הכלים שנעשו לכבוד הבעל, האלילה אשרה וכל כוכבי השמים. הוא שרף את הכלים האלה מחוץ לירושלים, בשדות קדרון, ואת האפר שנותר מהם לקח לבית אל. 5 הוא סילק את כוהני האלילים שמינו מלכי יהודה כדי שיקריבו קרבנות במקומות הפולחן שבערי יהודה ובסביבות ירושלים, ואת הכוהנים שהקריבו קרבנות לבעל, לשמש, לירח ולמזלות, לכל כוכבי השמים. 6 את הפסל שהוקדש לאלילה אשרה הוציא מבית ה' אל מחוץ לירושלים, לנחל קדרון, שרף וטחן אותו לאפר דק, ואת האפר השליך על הקברים של פשוטי העם. 7 יאשיהו הרס גם את בתיהם של הזונות שהיו בבית ה', שם ארגו הנשים בדים לאלילה אשרה. 8 הוא הביא את כל הכוהנים מערי יהודה וטימא את מקומות הפולחן מגֶבַע ועד באר שבע, שבהם הקריבו הכוהנים קרבנות. הוא הרס את מקומות הפולחן שהיו ליד שערי העיר, בפתח שער יהושע מושל העיר, משמאל לשער. 9 כוהני מקומות הפולחן לא עלו למזבח ה' בירושלים, ובכל זאת אכלו מקרבנות המנחה עם הכוהנים האחרים. 10 יאשיהו טימא גם את התופת [תופת – מקום שהקריבו בו ילדים] שבגֵי בן הינום, כדי שאיש לא יוכל להקריב באש את בנו או את בתו לאליל מולך. 11 הוא סילק מהכניסה לבית ה' את הסוסים שהקדישו מלכי יהודה לשמש, והעביר אותם לחצר נְתַן-מֶלֶךְ, שר מהפָּרְוָורִים. את המרכבות שהוקדשו לַשמש שרף. 12 את המזבחות שהקימו מלכי יהודה על גג אחז ואת המזבחות שעשה מנשה בשתי חצרות בית ה' הרס המלך לגמרי, ואת העפר שלהם לקח משם והשליך בנחל קדרון. 13 המלך טימא גם את מקומות הפולחן שבירושלים, מדרום להר המשחית [הר המשחית – הר הזיתים], שאותם בנה שלמה מלך ישראל לכבוד עַשְׁתוֹרֶת, האלילה המתועבת של הצידונים, לכבוד כְּמוֹשׁ, האליל המתועב של מואב, ולכבוד מִלְכּוֹם, האליל המתועב של בני עמון. 14 את המצבות שהוקמו לכבוד האלילים שבר המלך לרסיסים, את העצים שהוקדשו לאלילה אשרה כרת, ואת המקום שעמדו בו מילא עצמות אדם. 15 גם את המזבח שבבית אל ואת מקום הפולחן שהקים ירבעם בן נבט, שגרם לישראל לחטוא, שבר. הוא שרף את מקדש האלילים וטחן אותו לאפר דק. גם את הפסל שהוקדש לאלילה אשרה שרף. 16 יאשיהו הבחין בקברים שהיו בהר, ושלח להביא מהם עצמות ולשרוף אותן על המזבח כדי לטמא אותו, כפי שאמר ה' באמצעות איש האלוהים שניבא את הדברים האלה.
17 "מה הסימן הזה שאני רואה?", שאל המלך.
"זה קברו של איש האלוהים שבא מיהודה וניבא את הדברים האלה שעשית כעת למזבח בבית אל", אמרו לו תושבי העיר.
18 "הניחו לו, אל תגעו בעצמותיו", אמר. כך הצילו את עצמותיו ואת עצמות הנביא שבא משומרון. 19 גם את הבתים שבמקומות הפולחן, שהקימו מלכי ישראל בערי שומרון והכעיסו בכך את ה', הרס יאשיהו. הוא עשה להם את המעשים שעשה בבית אל. 20 הוא הרג על המזבחות את כל כוהני מקומות הפולחן שהיו שם, ושרף על המזבחות עצמות אדם. אחר כך שב לירושלים.
פסח לה'
21 המלך ציווה על כל העם: "עשו פסח לה' אלוהיכם כפי שכתוב במגילת הברית הזה". 22 מימי השופטים ששפטו את ישראל ובמשך כל ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה לא חגגו כך את הפסח. 23 רק בשנה השמונה עשרה למלכות יאשיהו חגגו את הפסח הזה לה' בירושלים.
24 יאשיהו גם השמיד את מעלי רוחות המתים ואת מגידי העתידות, את פסלי האלילים ואת כל האלילים הבזויים והאלילים המתועבים שהיו ביהודה ובירושלים. הוא עשה זאת כדי לקיים את מצוות התורה שהיו כתובות במגילה שמצא חלקיהו הכוהן בבית ה'. 25 לא היה לפניו או אחריו מלך ששב כמוהו אל ה' בכל לבו ובכל נפשו ובכל כוחו, כמו כל מה שכתוב בתורת משה. 26 אבל ה' לא חזר בו מכעסו הגדול על יהודה בגלל כל מה שעשה מנשה ומשום שהכעיס אותו. 27 ה' אמר: "גם את יהודה אגרש מפניי כפי שגירשתי את ישראל. אדחה את העיר הזאת שבחרתי, את ירושלים, ואת הבית שהבטחתי שאשכון בו".
28 יתר קורות יאשיהו וכל מה שעשה מתוארים במגילת ההיסטוריה של מלכי יהודה. 29 בימיו יצא פרעה נְכֹה מלך מצריים למלחמה לצד מלך אשור על יד נהר פרת. המלך יאשיהו יצא להילחם בו. כאשר ראה פרעה נכֹה את יאשיהו במגידו, הוא הרג אותו. 30 אנשי יאשיהו העבירו את גופתו ממגידו על מרכבה והביאו אותה לירושלים, שם קָברו אותו בקִברו. העם לקח את יְהוֹאָחָז בן יאשיהו ומשח אותו למלך במקום אביו.
יהואחז מלך יהודה
31 יהואחז היה בן עשרים ושלוש כשהחל למלוך. הוא מלך שלושה חודשים בירושלים, ושם אמו היה חֲמוּטַל בת ירמיהו מלִבְנָה. 32 יהואחז עשה את הרע בעיני ה' כפי שעשו אבותיו. 33 פרעה נכֹה אסר אותו ברִבְלָה שבארץ חֲמָת, ומנע ממנו למלוך בירושלים. הוא הטיל קנס על הארץ – שלושה וחצי טון כסף ושלושים וארבעה קילוגרם זהב. 34 פרעה נכֹה המליך את אֶלְיָקִים בן יאשיהו במקום יאשיהו אביו, ושינה את שמו ליְהוֹיָקִים. את יהואחז לקח למצריים, שם מת. 35 יהויקים נתן לפרעה את הכסף ואת הזהב שדרש. הוא גבה את הכסף מהעם. כל איש נדרש לשלם כסף וזהב בהתאם למה שהיה לו כדי לשלם לפרעה נכֹה.
יהויקים מלך יהודה
36 יהויקים היה בן עשרים וחמש כשהחל למלוך. הוא מלך בירושלים אחת עשרה שנה, ושם אמו היה זְבוּדָה בת פְּדָיָה מִרוּמָה. 37 הוא עשה את הרע בעיני ה', כפי שעשו אבותיו.